טוב, שלום.
ערב שבת שלום, חי ורעי.
השבת, יוד בשבת.
יוד בשבת זה תאריך חשוב.
שבת בשלח, שבת שירה.
חודש שבט, בכלל בחודש של צדיקים.
שדומים לעץ, נכון כתוב, האש בעץ היא מים.
אז משה רבנו אמר, האם יש מי שמגן על דורו כעץ.
ויוד בשבת זה כידוע.
מועד חסידי,
כי ביום הזה נפטר הרבי אריאץ, הרבי הקודם, מחב"ד,
ושנה אחר כך בתש"י, הרבי אריאץ נפטר בתש"י,
שנה אחר כך, אחרי הרבה דרמות
ועליות וירידות, הרבי התחיל את האדמורות שלו.
יש פה עניין חשוב,
קצת סיפור מאחורי המאמר.
יש מאמר ידוע מפורסם, נקרא "באתי לגני".
במאמר הזה הרבים היו נוהגים
שהם היו כותבים מאמרים לכבוד כל מיני יארצייטס חשובים.
אה!
יצאת מהבונקר בן אדם סוף סוף.
איך אתה חיוור.
כבוד.
אפשר פה.
אז הם היו כותבים מאמרים לכבוד כל היארצייטס,
ובי"ב זה היורצת של הסבתא של אדמו הריאץ,
הרבנית רבקה קראו לה,
אשתו של אדמו מארש.
אז הוא כתב מאמר
שהכוונה הייתה שהחסידים ילמדו אותו בשבת,
לעילוי נשמת הסבתא.
אבל באותה שבת הוא נפטר בעצמו.
הרי הריאץ היה חולה,
כשהוא הגיע לאמריקה הוא כבר היה חולה,
בגלל כל ה...
כל התלאות שהוא עבר והרדיפות על ידי הנאצים
ועל ידי הרוסים לפני כן.
השלטון
הקומוניסטי שרדף אותו.
ואחרי זה,
כשהוא הגיע לוורשה,
אז הנאצים רדפו אותו.
ואיך שהוא ניצל זה סיפור מרתק בפני עצמו.
זה
לא הזמן כאן לספר, אבל תדעו לכם שהרבי אריאץ,
הוא ניצל מהסיפור. הרי הנאצים בהתחלה, כשהם
כבשו את...
את פולין,
אז הם דבר ראשון סימנו את כל המשכילים,
אנשי דת,
כמרים,
ורבנים,
ופשוט רצחו את כולם כדי שלא יהיה כל מיני זה,
והם סימנו גם את הרבנים.
ולכן הסתירו אותם.
הרבי מבלז נס על נפשו,
רבי אהרון מבלס, וגם הרבי ריאץ.
מה?
הרבי אהרון מבלז.
יש
סיפורים נפלאים על הקשר בין הרב אהרון מבלס והרבי.
אז
מספרים שהרבי בא לבקר בתור אברך צעיר,
הוא בא לבקר את הרבי מראדזימין בוורשה,
והוא לא סיפר לו מי הוא,
והרבי מבלס לא היה לוחץ ידיים.
הוא היה עוטף את היד במגבת ולוחץ,
וכשהוא הגיע אליו,
אז הוא הוריד את המגבת ולחץ את היד,
ואז הוא אומר לו, מי אתה?
אז הוא אומר לו,
אני אברך.
הוא אומר לו,
יונגרומן,
אתה לא יכול להסתתר ממני,
יש לך יד חמה.
מי אתה?
אז הוא אמר לו, אני ה...
חתן של הרבי אורליאן.
הבנתי.
זה...
כל פנים הוא נמלט מוורשה בסיפור מרתק בפני עצמו.
מי שחילץ את הרבי אורליאן,
זה היה אדמירל קנאריס.
הוא היה...
מה?
הוא היה בין הקושרים להיטלר יותר מאוחר,
אבל הוא היה באדמירל של הימייה וכל הדברים האלה,
היה ראש מודיעין חיל הים,
והוא התנגד להיטלר,
איכשהו יצאו שם קשר למישהו שהשפיע עליו וכל זה,
והם הבריחו את הרב אורליאן מברלין,
זה לא יאומן.
כלומר,
הוא כאילו,
התירוץ היה שהוא קורא לו אליו לחקירה,
עכשיו,
תחשבו שבכל ורשה מחפשים גרמנים את הרבי אורליאן,
אז הוא רק מסתתר יותר ויותר,
לקח זמן עד שהצליחו להבין שבעצם זו ההונאה,
לקחו אותו ברכב לברלין,
וכל מחסום,
כאילו ממש ללא הערה,
כל מחסום,
כן,
הוא נדרש לחקירה במשרדי הגסטאפו פה בברלין,
ומברלין הוא הצליח לברוח לאיזה מדינה ניטרלית, ומשם לארה״ב.
אז כל פנים הוא היה מאוד חולה,
אבל הוא לא היה בסכנת מוות.
הוא היה,
אני חושב שהוא איבד את הדיבור בשנתיים האחרונות,
אבל הוא לא היה בזה,
אבל בשבת הוא נפטר,
זה היה יחסית פתאומי.
הפטירה הייתה פתאומית,
הוא היה חולה,
אבל הפטירה הייתה פתאומית.
כמובן היה אילם גדול וכולי,
יש תיאורים איך ניהלו את כל העניינים הללו,
אבל אז מה שהתברר בעצם זה שהמאמר שהוא כתב
לזכר הבא,
זה בעצם מאמר שהוא כתב
לזרעו.
ולכן חסידים נוהגים לראות במאמר הזה צוואה
של הרבי אריאץ לדור שאחריו, שזה בעצם,
זה בעצם,
אבל לכן זה מאמר מאוד מאוד חשוב,
מאוד מרכזי.
הרבי היה מלמד את המאמר הזה כל שנה.
יש לו מאמר הזה 15 פרקים,
20 פרקים,
והרבי היה כל שנה מלמד,
נותן שיחה על אחד הפרקים,
מילא שהוא הספיק שני סבבים.
היום השיחה של השנה זה על פרק ט"ו, ט"ז, פרק 15.
פרק 12,
סליחה, פרק 15,
וכל פעם,
יש פרקים יותר קלים שאתה יכול להתפתח על זה,
זה האירוע, בסדר?
אנקדוטה מעניינת.
מה?
סליחה,
של פעם.
של מי?
כן,
כל פעם הוא היה...
אז אנקדוטה מעניינת ביותר,
אם תרצו,
מעניין אתכם,
הרי אחרי שהרבי הריאץ נפטר, וכפי שאמרנו,
הוא נפטר בפתאומיות,
והוא לא אמר מי ימשיך אותו.
החסידים הבינו שזה,
ברור להם שזה הרבי וכל זה,
הרבי התנגד לזה מאוד,
הוא לא רצה את זה, לא התאים לו,
והיה עוד גיס,
היה גיס מבוגר מהרבי שהיה נשוי לאחות יותר גדולה,
שקראו לו רב שמריה אוגורריה.
הרבי היה נשוי לרבנית חיים מושקה,
והוא היה נשוי ל...
לא זוכר איך קראו לה.
והיה התלבטות, מי ייקח, כן?
נגיד, אשתו של הרבי אריאץ, הרבנית נחמדינה,
היא דווקא תמכה בחתן המבוגר יותר.
וחסידים שפנו באופן לא
יודע,
ואמרו,
זה את הכל תלוי בנו,
אבל בכל אופן הם חיפשו,
אמרו,
לא
יכולת שהרבי להשאיר לנו איזה רמז.
להשאיר לנו איזה רמז, מה?
ואז אמרו, טוב, חייב להיות במאמר הזה, באתי לגני.
אז ראו ככה,
כתוב,
באתי לגני אחותי כלה, ומדרש רבא במקומו.
אז
אחד החסידים,
אני לא יודע מי זה,
אמר, למה הרבי אריאץ כתב כאן במקומו?
מה,
למה זה חשוב?
איפה, מה זה משנה איפה המדרש הזה נאמר?
אז הוא בדק,
אז לא היה כמו היום שקל לבדוק בגלל כל התקליטורים וכל זה,
הוא פשוט פתח וראה שהמדרש הזה,
באתי לגני אחותי כלה,
למקום שהיה בו גינונים מתחילה,
שתכף נדבר על המדרש הזה,
שבתחילה הייתה שכינה למטה ואז היא עלתה וכולי עד שהורידו אותה,
המדרש הזה מופיע בארבעה מקומות.
במדרש רבא.
מופיע בספר שמות,
מופיע בזה,
מופיע בכמה מקומות,
ובכל המקומות הוא מופיע,
מדרש ככה,
באתי לגני,
ורק במדרש רבא,
שמופיע על הפסוק בשיר השירים,
זו הכוונה במקומו,
הכוונה על הפסוק בשיר השירים,
כתוב,
אמר רבי מנחם, חתני הרבי, זה, באתי לגני.
זהו, יש כנראה איזה...
שירו את זה לרבי,
זה קצת השפיע עליו.
אה, כן, הם צריכים רמזים, היום הכל ברור.
מחליף של מי?
מה צריך?
קראתי עד כאן, עכשיו אתה...
טוב.
אז זה המאמר.
רבותיי,
המאמר הזה הוא מאמר, אז אני רוצה שתדעו,
אנחנו נוגעים כאן במאמר מאוד חשוב, מאוד יסודי.
מאוד מרכזי,
שקשור ממש למהות תורת החסידות.
אז יש כאן,
הבאתי כאן כמה פרקים,
וגם הבאתי כאן את החלק האחרון,
זה השיחה של הרבי על המאמר הזה
שנה אחר כך. ממש באתי לגני תרש.
בואו נגיד כמה מילים בעל פה,
ואז נראה כמה הדברים,
אתם יודעים כמה הכל אחד בשורש.
בסוף אתה רואה שבשורש זה הכל אחד.
בפנימיות התורה אתה מגיע לאותה נקודה.
מה לב המאמר הזה?
אז בואו נקרא.
באתי לגני אחותי כלה,
הוא במדרש רבא במקומו,
לגן אין כתיב כאן,
אלא לגני,
לגינוני,
למקום שהיה עיקרי בתחילה.
דעיקר שכינה בתחתונים הייתה,
ועל דרך עץ הדעת נסתלקה שכינה מהארץ לרקיע,
ועל דרך
חטא קין ואנוש נסתלקה שכינה מרקיע א' לב' וג',
ואחר כך בדור המבול נסלקה מרקיע ג' לד',
וכדאית במדרש רבא,
על הפסוק וישמע את קול אלוהים מתהלך בגן.
אמר רבי אבא, מעלה אין כתיב כאן אלא מתהלך,
קפיץ ואזיל, קפיץ ואזיל.
ואחר כך עמדו שבעה צדיקים.
והורידו את השכינה למטה,
אברהם הוריד את השכינה מרקיע לשביעי לשישי,
יצחק וכו',
עד משה,
שהוא השביעי וכל השביעים חביבים,
הורידו למטה בארץ.
זו הפתיחה. עכשיו, כבר אני עושה כאן איזה הקפצה,
שהרבי הריי"ץ יזהה את הדור שלו בתור הדור השביעי.
שביעי למה?
תלמיד סופרים, כן?
מה?
את הדור שלו.
לאדמורים,
כי אם אנחנו סופרים את האדמורים,
מאדמור הזקן,
אדמור הזקן,
אדמור האמצעי,
אדמור הצמח צדק,
אדמור המהר"ש,
אדמור הרש"ב,
אדמור הרייץ,
והרבי הוא השביעי,
בסדר?
אז הוא בעצם מדבר עליו ועל אלה שיבואו מיד אחריו.
עכשיו,
זה אירוע קריטי מאוד,
כי בעצם,
אם אנחנו...
זה נוגע ממש בתשתיות וביסודות,
ולכן אנחנו צריכים בעצם,
חשוב לנו להבין,
מה נקרא סילוק שכינה,
מה נקרא עיקר שכינה בתחתונים,
מה כל העניין הזה?
אז צריך להבין קודם כל
את מהות שכינה, מה זה ש
כן?
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכה.
אז המושג שכינה נקרא שהרצון האלוקי,
דבר השם, רצון השם יתברך,
נמצא ושוכן בתוך המציאות.
הוא לא מרחף מלמעלה,
הוא לא תחום וסגור באיזשהם תחומי מחייה כאלו מוגבלים,
אלא הוא נמצא ונוכח בתחתונים.
ולכן הפירוש, הביטוי, באתי לגני,
נכון,
אחותי קלה,
לא באתי לגן,
אלא באתי לגני,
מקום.
שהיה בו גינוני מתחילה, מראש זה מה שהתכוונתי.
מראש התכוונתי שהשכינה שלי תהיה בתחתונים,
אבל השכינה הסתלקה.
מה הכוונה שכינה מסתלקת?
שכינה מסתלקת הכוונה שמתנהלת מציאות
תחתונה
בעולם הזה,
ללא דבר השם.
אני אסביר עוד טיפה,
אדמור הזקן מדבר על זה הרבה ועוד,
מה הרעיון שהוא עומד כאן.
נגיד שיש לנו מלך גדול מאוד,
מלך גדול ונישא.
מלך רם וחשוב.
לא,
עיר הבירה,
בעיר הבירה כולם עושים לו כל היום כבוד, ויש דגלים,
ויש כל הדברים האלה.
בסדר.
אבל אז המלך הזה יום אחד מחליט ללכת
ולצאת
לסיור בממלכתו, והוא מגיע לאיזה עיר רחוק.
ושם הוא רואה אנשים שלמרות שמעולם לא ראו אותו,
ומעולם לא פגשו אותו,
הם מאוד מאוד מתאמצים למלא את רצונו.
מאוד מתאמצים,
למרות שזה מאוד רחוק,
הם מאוד מתאמצים למלא את רצונו,
מאוד מתאמצים,
קוראים כל מיני ספרים, הכל כאילו מאוד מעוניינים.
אז הוא חוזר חזרה לארמון שלו,
ושוב פעם,
כל הדגלים וכל התזמורות וכל החצוצרות וכל הדברים האלו.
ממה יש לו יותר נחת?
שעשוע ושמחה.
מה מה שקורה בעיר הבירה,
או מה שקורה עם...
מהרחוקים.
זה השעשוע שלי.
אז הקדוש ברוך הוא השתבח...
זה המשל, בנמשל...
מה?
אז הקדוש ברוך הוא ברמת הנמשל,
וריבוא מלאכים,
אבל כל העניין,
כל החידוש,
כל ה...
הטריק
זה שבעולם גשמי,
שיש לו יכולת להיות נפרד מן האלוקות,
יש בחירה חופשית ויש יכולת,
ושגם הוא יסתתר בעולם הזה, עולם לשון נעלם.
אין פה השראה נגלית, אתם יודעים איך מפרשים
שהקדוש ברוך הוא כפה על עם ישראל להר כגיגית במתן תורה,
איך מפרשים את זה?
איך הוא כפה עליהם להר כגיגית?
הוא פשוט התגלה,
זה הכל.
הוא לא צריך לעשות יותר מדי.
ברגע שהוא מתגלה,
אז
אין ברירה,
אתה
חייב להאמין.
נכון?
אתה לא, אתה כפוי על זה.
הקדוש ברוך הוא פשוט לרגע אחד הפסיק להסתתר.
זהו,
הוא נמצא, הוא נוכח.
זה כמו שאדם יגיד, אין דבר כזה צבע אדום.
הוא לא ראה בחיים צבע אדום,
אין צבע אדום.
בום, הנה אדום. זהו, נגמר הסיפור.
אני לא צריך לכפות עליך משהו חיצוני.
אני...
אבל בדרך כלל, הקדוש ברוך הוא...
כן, אתה היית מסתתר, אז הוא מסתתר.
למה?
זה השעשוע.
ובעצם יוצא שהתורה היא אפשרות,
ניתנת לנו אפשרות,
לגעת בכל דבר בעולם,
בכל כוח חיים בעולם, בכל תאווה,
בכל תכונה,
ברמת הפרט, המשפחה היחיד והכלל,
ולחוות אותה או להתנהג איתה לפי ערכי הנצח,
שזה דבר,
אירוע מטורף לגמרי.
תחשבו רגע על
תאוות המין, יצר המין.
אנחנו רואים שגדולי...
טוב,
לא
יודע אם אני יכול לקרוא להם גדולי,
גדולי ישראל אצלי זה אנשים...
גדולי עולם זה אנשים מוסריים.
אבל אנשים שהם מנהיגים וכל הדברים האלו,
כמו זבובים!
כמו זבובים,
הכל אחד מופיע ברשימה יותר שחורה מהשנייה.
מסובב את כולם, משנה כמה אדם הוא חשוב ונכבד,
והיה נשיא אמריקאי פעם,
זה,
שבתוך הבית הלבן,
כל הטומאת הרהורים שלו היה שם עושה את הכל.
הוא לא היה היחיד.
מנהל את כולם.
באה תורתנו הקדושה ואומרת לאדם נסה,
תקשיב,
יש הלכות טהרת המשפחה.
ואתם יכולים שניכם,
איש ואישה,
לגור באותו בית,
לשמור על טהרה ועל צניעות ועל קדושה וכל זה.
מה זה הדבר הזה?
זה לא...
יש את הקטע שכאילו,
אצל הנוצרים,
לא,
יצר רע ומקולקל,
אז לגמרי לא,
כמובן,
זה שקר,
כן?
אז...
אז כאילו,
לא, לא,
ודאי,
יצר המין הוא ברכה ושמחה,
לא רק בגלל לידת הילדים,
התולדות,
אלא דבק באשתו בשמחה,
ואתם תנהלו אותו ולא יונהל אתכם.
זה יצר חשוב,
אל
תשתמשו בו רק בקשר של ברית,
עם נאמנות,
בין איש לאישה,
עם מסגרת של מחויבות נפשית וכלכלית וכו',
לתוך הדבר הזה יהיה גם את הקרבה הגופנית,
מצוין.
אני
שלפני כמה, הרבה שנים הייתי במילואים,
היינו בג'אליס,
מעל קרית ארבע יש איזה גבעה כזאת,
ג'אליס,
עשינו ליווי עם כל הגזרה,
והיו שם חבר'ה שבעצם פעם ראשונה בחיים שלהם פגשו
אוכלוסיית מתנחלים,
זה איך קורא לזה.
אז הם ראו איך נראות אנשים,
הולכות בצניעות וכל הדברים האלה.
אז אני זוכר שדיברתי עם אחד בסיור,
והוא התחיל להתעניין ולשאול ומה,
זה איך קורה.
ואז איך שהגענו לענייני טהרת המשפחה,
והוא לא האמין לי,
הוא לא,
הוא פשוט לא האמין לי.
לא,
לא,
הוא אומר לי,
אין מצב,
זה,
לא יכול להיות,
אתה מדבר,
אין דבר כזה,
לא יכול להיות.
לא, אתה, וואט, וואט, לא.
טוב, טוב, אני לא יודע איך לשכנע אותך, אבל...
לא, הוא לא האמין,
כשדבר כזה אפשרי.
אז באתי לגני,
הייתה לי דוגמה כזאת גם בענייני כסף.
כסף.
כסף הוא עניין, נכון.
לגשת לענייני כסף מבינה, מתוך
נקיות וטהרה, מה שלי,
מה לא שלי,
מה שלי אני שמח בו,
צדיקים אמנם חביב עליהם, מה שלא שלי אני
לא רוצה בו, זה של מישהו אחר.
עיקר שכינה בתחתונים.
וכששכינה מסולקת,
זה בעצם אומר שהעולם מתנהל בהפקרות בדרך
כלל לפי היסודות היותר נמוכים של האדם.
לפי התאוות ולפי היצרים וכולי וכולי.
עכשיו.
מה הבעיה?
למה המאמר הזה הוא מאמר דרמטי ביותר?
כי כשאנחנו בגלות,
לאורך אלפיים שנות גלות,
קורה בדיוק הפוך.
קורה בדיוק הפוך,
המציאות היא כל כך עוינת את הקדושה,
שעם ישראל מכריז,
תקחו לך, הרי, מה יש להגיד,
עם ישראל כולו מלא עדינות,
כולו מלא צדקות וכל זה,
ואז הוא פוגש את האימפריה הרומאית.
ואומר לך,
אתה יודע,
בוא נראה לך,
האימפריה הרומאית,
בוא נראה לך מה המשחקים שלה,
מה היא,
הרי בסוף,
כאילו ספורט ואומנות,
זה כמו חלון ראווה של תרבות.
אז בוא תראה את חלון הראווה של רומא, איך זה נראה?
מה הספורט המרכזי?
שפיכות דמים,
כן? גלדיאטורים.
אז עם ישראל אומר, אוקיי, מסתכל בחוץ,
וואה,
אסון נורא, האנושות השתגעה לגמרי, עם ישראל מכריז
מצב חירום, ונכנסים למצב של התכנסות פנימה,
התכנסות פנימה,
סגירת כל החלונות, והתכנסות פנימה.
אתם מבינים את העניין?
מפתחים אוטיזם חזק למציאות,
כי אחרת לא נשרוד.
לא נשרוד, אתה מסתכל בחוץ,
אם אתה אומר,
אוקיי,
אני אסתכל בחוץ,
מתי הקדוש ברוך הוא יתגלה,
מתי תהיה הישועה,
אתה מסתכל,
אין סיכוי, הכל, הכל,
המציאות כאילו לא מתקשרת עם השראה,
הכל מלא רצח,
גניבה,
כאילו,
האנושות הורגת את עצמה,
הכל.
אז אפשרות אחת זה להתייאש,
אפשרות אחת זה להגיד,
אוקיי,
אני לא מתייחס לזה.
אני מתנתק מגע מהסביבה,
מתכנס פנימה בצורה חזקה מאוד, וממשיך כרגיל.
ארבע כוסות, פסח,
עושה הסבה,
בן חורין פה,
בן חורין שם,
כאילו...
טוב, אבל זה...
זה לגלות.
ברגע שמגיע הדור השביעי,
דור של גאולה,
אז מה קורה בעצם?
צריך לחזור לפתוח את החלון ולהסתכל החוצה ולהגיד מה?
אני
צריך לצאת החוצה ו...
הסכנה לא חלפה,
אבל מה?
גילוי.
זהו, אני כבר לא יכול להסתגר.
ותחשבו שהתורה הזאת, המאמר הזה נאמר שנייה לפני,
או קצת אפילו בתוך.
אבל שנייה לפני שהעולם מתחיל להתפוצץ בידע,
ביכולות, בכל מיני...
מה היחס כלפי הדבר הזה?
הסתגרות, פחד ויראה?
או אמירה,
אין דבר שבא לעולם שהוא לא כוח אלוקי,
שמאיר בתוכו אור אלוקי,
ואני צריך מה?
לגלות את האור הזה.
לגלות את האור הזה זה בין אם אני משתמש בזה לצד הקדושה,
או בין אם אני מאיר את הדבר הזה בעצמי,
על ידי שאני ממלא אותו ברצון ה' יתברך,
ולכן על זה הדרך.
ולכן התחלתי להגיד לכם שבעומק,
בשורש,
זה נראית לי תורה שמאוד מאוד קרובה לרב קוק.
בהרבה מאוד מובנים, כי שתי התורות האלו, גם
מאמר בתי לגני וגם התורה של הרב קוק,
מתייחסות למציאות החומרית,
הגשמית,
באופן,
לא רק באופן חיובי,
אלא בתור גילוי אלוקי.
גילוי אור אלוקי.
כלומר, אין תנועה,
אין תנועה,
אין פיתוח טכנולוגי, אין...
בלי להתנצל, בלי...
הייתי ב...
לפני שנתיים הייתי במרכז של חב"ד ב-770,
במרכז מדיה שלהם, עשו לנו שם סיור.
אז מי שהעביר את הסיור, זה חב"דיק נמרץ,
הוא אמר,
טען בכל תוקף,
הוא אמר,
אנחנו
הווב-סייט הראשון בעולם.
לפני Yahoo אנחנו היינו.
כאילו, מייד,
לא יכול להיות שבא כוח לעולם שמקשר בין בני אדם,
שהוא לא בא מראש
תכליתו להפיץ דבר השם ליהודים ולא יהודים.
אז זה מייד...
ובלי להתנצל, בלי להתלבט עם זה, כוח אלוקי.
ובעומק זה מאוד מאוד מתכתב,
אני חושב, עם הגישה...
בית המדרש של הרב קוק,
שרואה במציאות לא איזה תקלה שצריך להתגבר עליה,
או משהו שצריך להסתגר מפניו,
אלא מה?
ברכת השם.
צריך לגלות אותה, צריך
לחשוף אותה, צריך...
בסדר,
זה לא יקרה מאליו,
אבל
זה לא איזה אירוע שהוא תקלה שיש להתגבר עליו,
אלא זה אירוע שהוא ברכה.
יפה.
אז בואו נראה עוד טיפה.
הפסקה השנייה.
זה לא לפי הסדר, טיפה צמצמתי.
עיקר גילוי אלוקות היה בבית המקדש.
כתיב, עשו לי מקדש שכנתי בתוכם.
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בכל אחד ואחד.
וזהו צדיקים ירשו ארץ,
וישכנו לעד עליה.
צדיקים ירשו הארץ שהוא גן עדן, מפני מה?
לפי שהם משכינים,
היינו ממשיכים בחינת שוכן עד מרום וקדוש.
נכון?
שוכן עד מרום וקדוש זה ביטויים כמה הקדוש ברוך
הוא נשגב ועליון וכולי.
בגילוי למטה,
שיהיה בגילוי למטה.
וזהו,
באתי לגני,
לגני,
למקום שהעיקר בתחילה,
בעיקר שכינה בתחתונים הייתה.
עיקר שכינה, זה מדהים.
יש שכינה גם בעליונים, אבל העיקר זה פה.
אנחנו הכתובת.
זה האירוע, כאן.
פה, במציאות, בעולם העשייה, שנקרא אף, אתם מכירים?
כל הנברא...
מה?
לכבודי,
בראתיו ויצרתיו ואף עשיתיו.
כל הנברא לכבודי זה עולם האצילות.
בראתיו,
זה הבריאה,
יצרתיו,
זה יצירה,
עשיתיו,
זה עולם העשייה.
וכתוב אף עשיתיו,
שעולם העשייה נקרא אף,
חרון אף,
חרונו של מקום,
חרון אף של מקום.
כי העולם הזה הוא מלא בעיות, מלא ניסיונות וכל זה.
אבל אומרים, אוקיי, זה נקרא חרון, חרון.
מה התפקיד שלנו להפוך את חרון לרינה?
איך הופכים את חרון לרינה?
מה צריך לעשות לחטא?
להפוך את החטא להיי. איך עושים אותה?
צריך לשבור את החלק העליון, ואז היא נהיית היי.
כלומר, להכניס לתוך החטא,
לתוך הבית הזה שנקרא העולם הזה החומרי,
תכניס לו את האור האלוקי,
ואז אתה הופך את החרון לרינה.
אתה לא מוחק את החרון,
אלא החרון עצמו,
כשהוא מואר באור אלוקי,
נהפך לרינה.
רינה, שיר גדול להשם יתברך.
אהבת?
לפנים.
אני מביא פה חומרים חזקים שנבדקו לפני, דאחה,
אני לא מביא פה דברים לא מנוסים.
כמובן אצלי הכל טרי.
אה?
אה,
יש רבי שלום חיים מפנק אותי כל פעם,
אני חייב...
יוסף חיים, מה אמרתי?
שלום חיים.
בסדר, אז זה אירוע מכונן, הדבר הזה.
עיקר שכינה ודירה בתחתונים.
אז...
אני אתן...
אני
אתן דוגמא,
תראו,
בעיניי,
אחד הסדרות ספרים הכי רדיקליות,
הכי דרמטיות,
שמבטאות את עיקר שכינה בתחתונים, זאת סדרה מאוד,
סדרת ספרים תורנית הכוונה,
מאוד נראית כזה קונבנציונלית לגמרי,
אבל היא, לדעתי,
היא המהפכה.
זה נקרא תחומין, שמעתם על תחומין?
כמה כרכים כבר יש? איזה 30 ומשהו, אני חושב?
נכון?
אז מה?
יותר, אולי 40,
לא זוכר.
יש לי אפילו מאמר שם, זכיתי לכתוב מאמר שם.
למה?
אתה עובר, תעבור רק על התוכן העניינים.
ותראו כמה תורה ודירה בתחתונים,
דירה בתחתונים,
כלומר רצון השם,
בעניינים זה יש,
מאז שא',
עם ישראל חזר לארצו,
וב',
מאז שהתחילה כל ההתפתחות הטכנולוגית וכל הדברים האלה.
מה אומר
השם לגבי בשר מתורבת?
מה דבר השם לגבי
תרומת איברים? מה דבר השם לגבי פיתוחים רפואיים?
כל דבר שיש, טאק טאק, מה אמר?
כרך אחרי כרך,
כל שנה יוצא מאמרים ברפואה,
במשפט, בכלכלה,
בחברה, בסוציולוגיה,
במיליון דברים.
מה דבר השם?
האם יש לקדוש ברוך הוא משהו להגיד על סל התרופות?
יש לו מה להגיד או לא מה להגיד?
מה קודם למה?
תרופה,
הזכרנו את זה,
תרופה יקרה מאוד,
אבל היא תועיל להמון המון אנשים,
או תרופה יותר זולה,
אבל היא תועיל לקבוצה יותר קטנה.
יש שיקול לדעת.
מה דבר השם?
עיקר שכינה בתחתונים, זוכר, לסוף מקורות, נגיד...
נדמה לי, אני לא רוצה,
אל תפסקו מזה הלכה למעשה,
כן, אבל יש דיון,
האם בשר מתורבת הוא בכלל בשרי?
האם זה בשרי בכלל?
או שהוא פרווה?
מן כל מיני ראיות, אז מישהו הביא ראיה מ...
מישהו הביא ראיה מטבל.
אם אדם זורע חיטה שהיא טבל,
יש חיטה שלא...
הוא זורע,
מה?
האם מה שיצמח,
הוא גם כן יהיה כולו טבל,
או שלא,
שמה שיצמח,
זה כאילו...
מה, סוגיה?
זה מרתק הדבר הזה,
אתה עובר דבר,
כמובן,
סוגיה,
אתה
מתחילים להתבטא.
כל מיני דברים שהמציאות מתעוררת לחיים,
אחרי אלפיים שנה שהעולם היה רדום,
לא רק עם ישראל,
גם העולם היה רדום,
המציאות מתעוררת לחיים,
ועכשיו,
מה אומר דבר השם על הדבר הזה? זה מותר, זה אסור,
זה מצווה.
תחילת המתים,
עיקר שכינה בתחתונים.
ולכן זו הסיבה, אגב,
שגם חב"ד, אני חושב, גם
הבאים בבית רבנו, לא מפחדים.
הפחד זה לא מדיניות, כן?
כשאתה קורא לעצמך חרדי,
אתה בעצם הגדרת מראש,
אתה בעמדת מגננה.
וכל קו הגנה, סופו להיפרץ.
למה צריך לפחד?
לא צריך לפחד, צריך מה?
להסתער על המציאות! לכתחילה! למלא אותה בקדושה!
וזו הסיבה שמתייחסים,
כמו שאמרנו, מסתכלים בעין טובה ובחיוב על כל דבר,
כי בעצם כל דבר הוא כוח אלוקי,
וזו הפסקה הבאה, והעניין הוא,
והנה תכלית הכוונה בבריאה והתהוות העולמות,
ונתאבה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים,
שיהיה גילוי אלוקות למטה על ידי עבודת האדם.
אדמו"ר הזקן אומר שכששני בני אדם באים לבית דין,
בית דין של רבנן, כן?
ויש להם סכסוך ממוני,
והם צועקים,
ואיזה,
מהו,
טענות מכאן,
טענות משם,
מיגו וזה,
ובסוף הדיינים פוסקים מה שהם פוסקים.
אז אומר אדמור הזקן,
האור האלוקי שמתגלה באמצעות טענותיהם של בעלי הדין,
וההתלהטות שלהם הוא גדול לאין שיעור מהאור
שמתגלה מהפסק של הדיינים שנלקח מאיזה גמרא.
כי איפה זה יותר בתחתונים?
אצל מי?
אצל הדיינים או אצל המדיינים?
המדיינים,
המדיינים שם,
בסוף המדיין הזה שהוא בטוח שהצדק איתו,
אבל אמרו לו,
תקשיבי,
דבר השם אומר שהצדק עם השני,
והוא מקבל את זה על עצמו,
זה אור אלוקי הכי גדול.
ולכן,
אחת התפילות המרכזית,
שהגאון מבין לדבר על זה הרבה מאוד,
שחלק גדול מ...
או סימן מרכזי
בסימני הגאולה זה,
והשיבה שופטה איך כבר ראשונה ויועצה איך כבר תחילה.
נכון?
ואחרי כן יקרא להכיר הצדק יראה נאמנה.
שהמשפט חוזר,
כי המשפט זה כאילו שיא שיא הדירה בתחתונים,
זה
שם אנשים מגיעים,
אם אתה, הכל נחמד, וכולם אוהבים אחד את השני,
והכל זה פרחים ושושנים,
אז הכל סבבה,
אנשים מגיעים לבית משפט, כי הם בסכסוך,
כי הם במריבה.
ואם שם אתה אומר,
לא,
אני רוצה,
באתי לכאן,
כי אני רוצה את הכסף שלי,
ואני רוצה את הכסף שלי רק אם
הקדוש ברוך הוא יגיד לי שזה שלי.
אם לא,
אז לא.
או,
חשמל באיכה, מאוד מעניין.
דירה בתחתונים.
אז המשפט
הוא אחד הביטויים החזקים ביותר לעניין הזה.
אז הוא אומר,
והעניין הוא,
דהנה תכלית הכוונה בבריאה והתהוות העולמות,
ונתבע הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
יתברך דירה בתחתונים.
שיהיה גילוי אלוקות למטה על ידי עבודת האדם.
על ידי התכפיה ויתפחה.
דנשמה תרד למטה להתלבש.
כן, התכפיה, כן.
להסביר,
אין בעיה.
התכפיה זה שלוקחים את הרע.
כופים אותו, סור מרע, עושים טוב.
זה התכפיה.
התהפכה זה שהופכים את הרע בעצמו לטוב.
בסדר?
ניתן דוגמה, כי בלי דוגמאות שום דבר לא מובן.
תורת הקבלה היא,
לא בגלל שרק משה קיבל תורה מסיני ומסרה,
זה כל התורה כולה,
גם אתה נגלה.
תורת הקבלה זה כדי להבין,
אתה צריך לעשות הרבה הרבה הקבלות ודוגמאות.
אז נגיד, הזכרנו את יצר המין.
רב עק,
הוא מפעיל על יצר המין,
התכפיה,
הוא
כופה את היצר הזה,
לא עכשיו,
עד ש...
וכשהוא מתחתן, הוא עושה לו איתפחה,
נכון?
אותו יצר שבעבר...
משך אותו לזה.
עכשיו אותו יצר, הוא משמש אותו למה?
לדבקות,
הוא משמש שניהם לדבקות, לקדושה וכו' וכו'.
בסדר?
אז אתה יכול לכפות משהו על ידי סור מרע,
אתה יכול את הדבר הזה בעצמו להפוך לטובה.
בסדר?
נגיד אומנים, אומן בהתחלה, זמר שחוזר בתשובה.
אז בהתחלה הוא עושה אתכפיא והוא מפסיק להופיע.
בהמשך,
התהליך תשובה שלו נהיה יותר בוגר ויותר שלם,
הוא עושה איתפכא והוא לוקח את כוחות הנגינה,
היצירה והאומנות שבעבר שימשו אותו למה ששימשו אותו וכולי,
ועושה להם עכשיו איתפכא לטובה,
אבל זה אותם כוחות,
אבל הפעם הם מושרשים בקדושה.
שנשמה תרד למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית,
והם,
הגוף ונפש הבהמית,
יעלימו ויסתירו על אור הנשמה.
ובכל זאת
פעולת הנשמה בירור וזיכוך הגוף ונפש הבהמית
וגם חלקו בעולם של האדם.
וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,
בתוך כל אחד ואחד.
ועל ידי העבודה, בעבודת הבירורים,
בבחינת אתכפיא ואיתפכא,
כן?
מלאכת בורר,
מה אוכל, מה פסולת,
את הפסולת אני דוחה,
את האוכל אני לוקח.
יש גם עבודת הייחודים.
אפשר להגיד שאיתכפיא זה בורר,
ואיתפכא זה ייחוד,
זה מייחד.
וכמאמר, כעת התכפיא סיתרא אחרא.
יפה מאוד.
כשכופים את היצר הרע,
כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה.
יפה.
עכשיו הוא, במאמר עצמו,
הוא ממשיך לדבר על כך,
שכשבני אדם עושים חטאים בעולם הזה,
בעצם זה שטות.
זה דבר מוזר מאוד.
למה?
כל המציאות של העולם הזה נבראה בשביל מה?
כדי להאיר את האור האלוקי בתוך המציאות החומרית.
ועכשיו שאתה יורד לעולם הזה,
ונמשך אחר המציאות החומרית, זה סטייה מהמטרה.
לכן הוא מביא כאן,
אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס ברוח שטות.
סטית מהמטרה המרכזית, כאילו,
התבלבלת לגמרי.
כל המטרה של העולם הזה זה כדי שתאיר את האור האלוקי.
הקימו את המציאות החומרית כדי שהאור האלוקי יאיר בתוכה.
ועכשיו מה עשית? זנחת את האור האלוקי ואתה רק
משועבד למציאות החומרית?
לא טוב.
אז הוא מאריך להסביר למה זה נקרא רוח שטות, כי זה בעצם
סטייה מהמטרה,
ואז הוא אומר...
שזו עוד דוגמה נפלאה לאיך אין דבר בעולם שנברא לבטלה.
גם הבדיחות לא נבראו לבטלה.
גם השטות לא נבראה לבטלה.
כי כמו שיש שטות דסיטרא אחרא, יש גם שטות דקדושה.
מי זה הרב הגדול שהיה משתמש בשטות דקדושה?
רב אמנונה.
רבי אבהו, סליחה, מה?
כן, והיה עושה, הוא אומר את זה כאן, נכון?
היה עושה כל מיני קונצים לפני הקהל,
וכשהוא נפטר,
היה עמוד הדנורה
לפני מיטתו,
ואז אמרו,
אהן אלי שטותי לסבא,
ושגרסו אהן אלי שיטתי לסבא.
הועילה לו השטות שלו, שמה?
שהופיע עמוד הדנורה,
עמוד הדנורה,
לפני מיטתו.
למה?
רבותיי, מה מצחיק בבדיחה?
המהפך,
בדיוק, הפרדוקס, המהפך, זה מה שמצחיק בבדיחה.
זה מה שמצחיק.
זה
כל העניין אמרנו,
בעולם הזה.
לא רק התכפיה, אלא התהפכה.
תהפוך את זה, זה מצחיק.
זה בדיחה.
כלומר,
המטרה היא שאנחנו נספר את העולם הזה,
נפגוש את העולם הזה כסוג של בדיחה,
ומשהו שנראה לנו כדבר שהוא יכול להיות שלילי,
ומושך כלפי מטה,
אנחנו נגלה איך הוא בעצם,
יש בו אור אלוקי,
והפכנו אותו.
נכון?
אחד הדברים הכי הכי מצחיקים, נגיד,
ביציאת מצרים, זה פרעה.
פרעה הוא מצחיק, למה?
כי הוא...
אם היינו מראיינים אותו בזמן אמת,
נגיד גם משהו על הפרשה.
אמרו לו,
אדוני,
פרעה אומר,
זאת אומרת,
אני מגן על מצרים,
אני אראה לכולם מה זה,
אני אקב את העברים.
אנחנו אומרים לו עכשיו,
ממבט של 3337 שנים,
פרעה,
אתה לא יודע,
אבל אתה היית השחקן המרכזי בהצגה שלנו בכלל.
בזכותך,
איזה ליל סדר יש לנו,
איזה תענוג,
כמה הצגות אפשר לעשות לילדים,
כמה מכה דם,
אז זה נקרא השתעשעות.
ספרדע, נכון? בדיחה, פרעה הוא בבדיחה. נכון? ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים.
אז ככה הוא אומר כאן,
והנה כשם שיש הטיה למטה מן הדעת,
שאדם נמשך
אחר המציאות החומרית, שהיא נקראת בשם שטות דקליפה.
הנה כמו כן,
ישנה הטיה למעלה מן הדעת,
והוא שטות דקדושה.
בעניין עוד אמרו חז"ל,
אמרו עליו על רבי יהודה ורבי אילי,
אה,
זה רבי יהודה ורבי אילי,
סליחה.
כן.
שאין טעם הדבר, הוא מרקד לפני הכלה.
רב שמואל בר יצחק מרקד הטלות.
עושה ג'אגלינג.
אמר רבי זרע, מחסיפן סבא, מה אתה עושה בושות?
שמזלזל בכבוד עמודי חכמים ונוהג כלות ראש בעצמו.
כי נח נפשי,
הפסיק עמודא דנורא בין דידי לכולי עלמא.
למה?
כי הוא מתח את זה עד הקצה האחרון.
הוא אמר,
רבי שמואל בר המצחק,
רגע,
יש בדיחות בעולם?
יש ג'אגלינג בעולם?
ג'אגלינג זה,
מה זה קשר לקודש,
זה לא קשור,
אני אקח את הג'אגלינג לקדושה.
הייתי פעם בהצגה,
לפני כמה שנים,
פעמיים באותה הצגה,
אני לא יודע,
הוא עושה אותה,
יהודי מתוק שקראו לו ניצן נץ,
שהוא בעל תשובה,
ולפני שהוא חזר בתשובה הוא היה אומן ג'אגלינג,
ברמות מטורפות.
היית, אתה מכיר את ההצגה שלו?
באמת, עושה ג'אגלינג הזוי.
אז אחרי שהוא חזר בתשובה,
הוא בנה הצגה,
על מעשה מאבידת בת מלך של רבי נחמן,
כל ההצגה זה ג'אגלינג.
וואו, בחיים לא שמעתי פירוש כל כך מדויק
למעשה מעבידת בת מלך.
כאילו הוא עומד על כזה כדור וצריך לשמור,
לא ליפול ולא להירדם,
ואז כאילו איך אתה נרדם כשאתה עושה את זה.
כל הזמן הוא מעלה את זה עוד ועוד,
עוד ועוד,
בסוף הוא עם חד אופן ותלת אופן עושה.
אתה אומר,
שמע,
אין דבר בעולם שהוא לא קשור לקדושה.
אז מכיוון שרב נחמן, רב שמואל ברב יצחק,
לקח את זה עד הקצה האחרון,
אז הוא זכה לעמוד הדנורה.
בינו לבין כל העולם.
אהן אלי שטותא דסבא.
שוט של הדס,
הם רקד בו, ויש אומרים,
אהן אלי שטותא דסבא.
הוא לקח את השטות ועלה אותה לקדושה.
ושטות זו היא למעלה,
הוא עניין למעלה מן הדת,
שהוא מדרגה גבוהה ונפלאה מאוד מאוד, איש ואישה זכו שכינה ביניהם,
איש הוא יוד ואישה היא ה', וכו', היי,
וכאשר זכו וכולי,
אם כן נראה זה מדרגה גבוהה,
לכן בשביל זה זכה לגילויים נעלים ביותר,
להשיג עמוד הדנורה וכולי.
עכשיו,
המאמר זהו מאמר ארוך,
הבאתי לכם פה חלק ממנו,
אבל כמו שאמרתי לכם,
זה ברור שאחרי שהרבי ריא"צ נפטר,
אז מי הכתובת של המאמר?
אלה שיגיעו מיד אחריו.
ולכן זה מאוד מעניין לראות
את
השיחה של הרבי שנה אחר כך.
והנה,
זה חלק מהשיחה של הרבי.
הרבי אומר, אוקיי, אז הוא מדבר אלינו.
אנחנו הדור השביעי.
נכון?
כתוב, בא משה,
נכון? כי עד, בפסקה הראשונה, משה הוא השביעי,
וכל השביעין חביבין, הורידו למטה בארץ.
מה זה אומר שכל השביעין חביבין?
רבי כאילו אומר,
זה
השליחות שלנו,
השליחות שלנו, הדור שלנו זה להוריד שכינה לארץ.
בכל העניינים.
אתם יודעים שהגיע, זה אחד הסיפורים, אחת הדוגמאות,
הגיע ברוך נחשון, שהיה בעל תשובה
צייר. הוא הגיע לרבי, והוא צייר,
מה הוא יעשה עם זה?
מותר להיות דוס וצייר?
היום זה כבר פשוט, נכון?
אז הרבי קרא לו,
שלח אותו ללמוד ציור בניו יורק,
ושילם לו על זה,
על הלימודים.
הוא אומר לו,
תקנו כבר את עולם הנגינה,
תקנו את הציור והלאה,
תקנו.
הוא אומר,
בסוף שנה תעשה תערוכה,
והרבי בא לתערוכה שלו.
בא לתערוכה שלו.
שכל דקה הייתה אצל הרבי ספורה.
נדמה לי שבכל הציורים שלו יש חסידים כאלה מרקדים,
זו
הייתה העצה של הרבי נתן לו.
בכל ציור תשים איזה חסיד רוקד.
עכשיו הוא משם עשה מזה דברים נפלאים,
הוא צייר את כל ספר תהילים.
אתם מכירים את התהילים של קורן?
היפים האלה, מכירים?
יש לכל פרק ציור.
מלא חיות,
מלא שמחה,
מלא תנועה,
מלא אמון,
מלא אופטימיות.
זה נקרא, נראה בתחתונים.
אין דבר שהוא לא...
יש ציורים שאתה מסתכל,
בא לך...
כשהיינו ילדים,
אתם זוכרים את זה?
הייתה תמונה שהייתי רואה אותה בכל החדרי ילדים של איזה ילד מדוכא,
בוכה.
מה זה הדבר הזה?
דור שלם דיכאו לו את החיים.
גם אצלנו זה היה בבית, לא אהבתי את הדבר הזה.
אחד
כזה עם עיניים כחולות מבט של החיים.
כן, כזה עם דמעות. יואו,
איזה דיכאון,
אני זוכר את התמונה הזאת.
לא יודע, תמיד מי זה...
צריך להעיף אותו.
אז תראו מה הוא אומר.
והנה מלשון חז"ל,
שכל השביעים חביבים ולא כל החביבים שביעים מוכרח מזה,
שעיקר המעלה הוא שזהו שביעי מפני שהוא שביעי ומצד זהו חביבותו.
היינו חביבותו היא לא מצד עניין התלוי בהכרתו וברצונות,
זה לא תלוי דווקא בנו,
אלא זה התקופה.
יש כאן עידן שבו הכל הולך להתפרץ,
להתפוצץ,
יהיה כאן שפע של מידע,
של כוחות,
של יכולות.
יכול
להיות
שאתה אומר,
שמע,
אני מצד עצמי לא ראוי,
ראוי,
לא ראוי,
זה התקופה שאתה חי בה.
ועבודתו,
כי אם זה שהוא שביעי,
שזה בא מצד התולדה,
ובכל זה הנה כל השביעין חביבין,
ולכן זכה משה שניתנה תורה על ידו, והנה ביאר,
אדמו"ר הריא"ץ,
בבואו לאמריקה,
שגם בעניין השביעין חביבין ניכר מעלת הראשון,
שהרי כל העניין השביעי הוא שהוא שביעי לראשון.
וביאר אז מעלתו של הראשון,
שזה אברהם אבינו,
בפני עבודתו,
הייתה מסירות נפש,
ולא מסתכל,
מה זה שביעי לראשון?
אז הראשון היה במסירות נפש ותוספת מרובה,
זה אברהם אבינו,
והש
בום!
כלפי מטה לארץ.
טוב,
אני קצת מדלג.
כן, רבי עקיבא.
והמסירות היפה של רבי עקיבא,
יש פה ביידיש,
אתה ודאי יותר טוב ממני.
וכולי וכולי.
אני הולך כאן לפסקה האחרונה.
בכל מעלת השביעי, הוא שהוא שביעי לראשון.
בעבודת ושליחות הראשון,
אל תקרא ויקרא לבי הקריא,
וזה החייבות של השביעי שהוא ממשיך שכינה.
ולא עוד אלא שממשיך עיקר השכינה ועוד שממשיך בתחתונים.
והנה,
וזה הקריאה של הרבי,
ממש בשנת ההגמרות הראשונה שלו.
ואגב, זה גם מסביר
את העניין של השליחים.
כי עד הרבי...
לא היה כל כך שליחים.
עובד.
אבל אם עכשיו צריך להפיץ את האור האלוקי בכל מקום,
אז צריך גם בני אדם שיעשו את זה.
אז הוא מתחיל לשלוח אנשים בכל מקום.
והנה איזה טובים מכל אחד ואחד מאיתנו.
דור השביעי.
לכל השביעין חביבין.
דהיינו היות זה שאנחנו דור שביעי,
הוא לא על פי בחירתנו ולא על פי עבודתנו,
ובכמה עניינים אפשר לא כפי רצוננו,
אולי היינו מעדיף להיות באיזה דור אחר.
מכל מקום, הנה כל השביעים חביבים,
שנמצאים אנחנו במשיחה,
בסיום התקופה,
והעבודה לגמור המשכת שכינה.
ולא רק שכינה, כי אם עיקר שכינה,
הוא בתחתונים דווקא.
זה העיקר.
זה המלך.
שנזכה לזה המ"ם והמ"ם.
שנזכה לפאר את הגן של המלך.
תזכו וימצאו.
שבת שלום רבותיי.
