נושא שנלמד אותו היום,
פרשת משפטים, ואלה המשפטים,
ואני רוצה אולי כמה דברי הקדמה,
וגם
הנושא הזה של המשפטים היום,
היום הוא נושא מאוד מאוד,
הייתי אומר, רלוונטי
בדור שלנו בימים האלה.
בשעתו הרב צעודה,
שאלו אותו לגבי מה צריך במדינה הזאת.
הרבה דברים צריכים במדינה,
הוא אמר את זה לפני
70 שנה או משהו כזה,
איזה חכם רואה את הנולד.
אז הוא אמר, שני דברים צריך לתקן במדינה,
חוץ מכל התיקונים הנוספים.
תיקון אחד זה חינוך,
והחינוך צריך להיות במדינה שלנו, מדינת היהודים,
על פי היהדות.
על פי התורה.
ותיקון שני זה המשפטים.
כל המערכת המשפטית, למה?
כי המערכת המשפטית של אז וגם של היום,
היא לא מתאימה לעם ישראל.
היא בנויה היום, כל המערכת המשפטית,
על, הייתי אומר, כל מיני תקדימים, לפי הטורקים, לפי האנגלים, לפי כל מיני תקדימים.
זה לא מתאים לעם היהודי. העם היהודי, יש את המשפטים שלו.
עכשיו, מה ההבדל בין המשפטים של היום,
שאנחנו הולכים,
ובין המשפטים של התורה, ואלו המשפטים?
אז הוא הסביר, וגם עכשיו אני אראה את הדורים בתוכו,
שיש הבדל.
שאלה מה הוא מקור השפיטה.
האם המקור הוא אלוקי או אנושי?
למרות שכאן יושבים שופטים,
וכאן יושבים שופטים,
אבל כל שופט שהוא שופט,
שאלה מהו הסמכות, מאיפה המקור שלו,
כשהוא מחליט ככה או מחליט אחרת.
זה דבר מהותי.
והרב, יש לו מאמר באורות על הדבר הזה, אומר שכתוצאה מזה שלא שופטים כראוי,
זה מגיע אפילו למצב שהמערכת המשפטית היא בניגוד לאינטרסים הקיומיים של העם.
זאת אומרת, שיכולים בית משפט לשפוט
משפט כזה או אחר נגד האינטרס הקיומי של עם ישראל.
אה?
דוגמה, כן.
זה העניין של המשפטים.
השאלה מהו המקור.
או אני אתן לכם דוגמה
לגבי גיור.
גיור.
היום במכון מאיר אנחנו זוכים שבאים לכאן הרבה גרי צדק שרוצים להתגייר. זה בסדר?
מצוין.
חלק מהם,
הם באים מארצות שהם התגיירו כבר.
אבל איזה גיור?
גיור רפורמי.
גיור רפורמי, באים לכאן.
עשו את הכל, עשו ברית מילה,
טבלו.
באים לכאן, אומרים להם,
אתם לא יהודים.
למה הם לא יהודים?
כי הגיור נעשה על ידי גורם משפטי,
או דיינים לכאורה,
שהם לא קיבלו את התורה,
תורה שהם בעל פה.
לפי ראות עיניהם עשו את הדבר הזה.
אז זה דבר מאוד מהותי, המערכת המשפטית.
וזה צריך תיקון, זה מה שהרציוד היה אומר.
את הדברים האלה צריכים לתקן.
אבל היום, למשל, אי אפשר לתקן אם העם כולו לא הולך על פי דרך התורה.
אתה לא יכול לעקוף על האנשים היום, במערכת משפטית,
שהמקור שלה הוא תורה, והם בעצמם לא עסקו בתורה,
ולא יודעים מה זה תורה,
מה זה כל אלה?
אז היום זה דורש תיקון גדול, וכמה שאנחנו הולכים יותר במעלה הדורות, רואים כמה הדבר הזה חשוב,
שכל המערכת המשפטית תהיה
על פי התורה הקדושה שלה.
כתוב, ואלה המשפטים רש"י אומר במקום, ואלה ו' חיבור.
למה זה מחובר?
מחובר לפרשה הקודמת. מה הפרשה הקודמת?
יתרו, עשרת הדיברות.
והמשפטים?
בעשרת הדיברות, הייתי אומר, זה אולי שני דברים שונים.
למה? כי עשרת הדיברות זה הדבר הכי חשוב, הכי עיקרי.
תמצית כל התורה יש בעשרת הדיברות, לכאורה.
כמו שרב סעדיה גאון אומר,
שכל המצוות,
תרי"ג מצוות,
הן רמוזות בעשרת הדיברות.
בשעתו זכיתי להיות מורה בבית ספר תיכון לא דתי.
ולמדו שם באמת דברים יסודיים מאוד.
אבל אחד הדברים שאמרו לי,
תראה, העיקר עשרת הדיברות.
אמרו דבר נכון?
אה?
כן או לא?
תמצית הכל,
כלל,
איפה נרמז?
עשרת הדיברות.
ואז עשיתי, הם היו ילדים בכיתה ט',
אמרתי להם,
בסדר,
אם עשרת הדיברות זה העיקר,
אז תגידו לי, מה הדיברה הראשונה?
או, זה כבר לא ידוע.
ביטוי כזה, העיקר הסדר,
כאילו את הדיברה הראשונה,
לא תרצח, לא תגנוב,
היא טעות, הדבר הזה.
נכון, התמסית בהצהרה, אבל זה לא בא לבטל את כל התורה האחרת, חס ושלום.
אין לו מעשר, זה נקרא כלל ופרט, כלל ופרט.
צריך להמדיל בין הכלל והפרט, אבל הפרט,
נאמר, המשפטים זה פרטים, פרטי פרטים,
אבל המקור של הפרטים זה בדיוק כמו המקור של עשרת הדברות.
זה מאלוקים וזה מאלוקים.
כמו בספר תורה,
אתה מוחק אות אחת או אות אחת כתובה,
כל הספר אי אפשר לקרוא בו,
אין בו את הקדושה.
זה ככה שהכללים והפרטים זה אותו מקור,
ולא צריך לטעות בדבר.
ברשותכם,
נקרא מה הרב ציודה כותב על הגישה הזאת של הכלל והפרט.
איך לגש אותי לתורה, לכלל ופרט.
או גם כאן, היום,
יש כאן כמה בעלי תשובה.
הם אומרים, אני אקיים, מה שאני מבין, אני אקיים.
מה שאני לא מבין,
לא אקיים.
בסדר?
למה?
אני זוכר את עצמי בדרכי ליהדות,
היום אני גם בדרך ליהדות,
שלא ידעתי.
אמרתי,
היה מעניין אותי,
אבל אמרתי, אני לא יכול לקיים דבר שאני לא מזדהה איתו,
ואני לא מכיר אותו.
מה שאני מבין,
אני אקיים, מה שאני לא מבין,
למה שאני אקיים את זה?
זה בסדר?
למה?
יפה מאוד.
אבל לקח לי תקופה ארוכה של שנים.
אז שקלטתי בעצם, גם כשאתה לא מבין,
זה דבר אלוקי,
לא תנאי.
קוראים לזה קבל עול מלכות שמיים.
מה זה עול מלכות שאתה מקבל את התורה כולה ככלל?
כמו, לדוגמה,
אדם בא להיות, רוצה להיות עולה חדש, אזרח במדינה,
הוא בא למשרד הפנים, אומר לפקיד שם,
אני מקבל את כל החוקים של המדינה.
פרט לחוק אחד, איזה חוק?
הוא בא מאנגליה, באנגליה נוסעים על איזה צד?
הצד שמאל.
הוא אומר, לזה אני לא מסוגל, אני לא התרגלתי.
מה אומרים לאדם הזה?
חזור לאנגליה, למרות שזה פרט.
ככה גם התורה.
התורה, כללים ופרטים, והכללים והפרטים,
השורש הוא אחד,
המקור הוא אחד.
אז זה מתייחס כאן, גם רש"י אומר,
ורמציאו את זה ברשותכם, אני הייתי רוצה לצטט. יש לכם את הדוברים, כן.
ואלה המשפטים,
פרשת משפטים היא המשך של מעמד הר סיני.
אותו מקור, מתן תורה.
החלק השני של מתן תורה, יתרו הוא משפטים.
כלל והפרטים.
כלל ופרט.
אבל הפרטים, למרות שהם פרטים,
הם מאותו מקור.
זה מאלוקים וזה מאלוקים.
ביתרו נמצא היסוד.
עשרת הדיברות.
בהם רמוזה כל התורה כולה,
ומתוך כך ההתפרטות הגדולה של מצוות פרשת משפטים.
וכאן הרב צ'יודה מביא כאן יסוד גדול מאוד שמופיע אצלו בכל השיחות של הרב צ'יודה על פרשת השבוע.
נקרא כלל ופרד, כלל ופרד.
הוא נקרא בלשון שלנו קצת אובייקטיבי וסובייקטיבי.
זאת אומרת, איזה כלל,
ואחר כך איך הכלל הזה נוגע אלינו מבחינה פרקטית,
מבחינה מעשית,
איך זה נוגע אלינו.
אז כל הפרשיות, הרב מסביר אותה, כל פרשיות,
איך זה הכלל ואיך זה ה...
יסוד הכפילות,
השניות הוא קורא לזה,
והזוגיות בתורה,
הוא הכרח המציאות.
זה לא מקרה הדבר הזה.
אין מובנו שתי רשויות, חס ושלום.
אלא אחדות אלוקית שמתגלה בשתיים.
אחד דיבר אלוקים, שתיים זה שמעתי.
דבר אלוקים הוא אחד,
אבל הוא מופיע,
מבחינה זאת שתיים.
הכלל,
היתרו, משפטים, הפרטים.
גם כשלומדים איזה דבר, כל דבר שלומדים,
נפגשים קודם מעצם הדבר ומהותו.
זה מה שנקרא האובייקט.
קודם כל,
אתה לומד מה זה.
אחר כך,
איך הדבר הזה שאני למדתי,
איך זה מתפרט, איך זה מגיע אלינו באופן פרקטי,
באופן מעשי, איך זה מגיע אלינו.
נפגשים קודם בעצם הדבר ומהותו,
ומתוך כך, בכל ממשיות התפרטותו.
הכפילות של שמיים וארץ היא לא מקרית. בראשית ברא אלוקים מה?
אבל מה זה מרמז לנו?
מה זה שמיים?
מה יש בשמיים?
הכלל,
מה זה הארץ?
הארציות, ההתפרטות.
מספיק להיות בשמיים?
מספיק להיות בשמיים?
איך זה בא לידי מימוש בארץ, בחיים, במציאות שלנו?
לא פעם באים לכאן, חבר'ה, לפעמים שלומדים קבלה ולומדים דברים כאלה, יש כאלה.
שואלתם, למה אתם באים לכאן?
אומרים, שם היינו בשמיים.
אנחנו עושים,
נלמד קצת הלכה, הגברה,
להיות גם בארץ.
צריך מאוד להיזהר שאדם לא יהיה יותר מדי,
איך אומרים, לא יהיה אסטרונאוט.
לא יהיה בכלל.
זה גם הפרטים, איך זה בא לידי ביטוי.
הכפילות של שמיים וארץ היא כפילות של עניין אחד.
אחד אלוקינו, איפה?
בהגדה.
אה, יפה.
גם בשמימיות
וגם בארציות,
כולל ומשרה שכינתו, הקדוש ברוך הוא,
בשמיים, אבל גם בארץ.
ביטוי יותר עליון של שמיים וארץ הוא כלליות והשמיים.
ופרטיות, מה זה?
מישהו עומד להתחתן כאן?
לפני החתונה הוא בשמיים.
אני מזהיר אותך.
לכן אומרים על החתן,
חתן עומד להתחתן.
חתן זה מלשון נוחת.
מה זה נוחת?
אה?
נוחת אל הארץ.
נוחת אל הארץ.
לפני איזה חלום,
אחר כך זה מגיע לארציות.
כל העניין של שכינה,
הביטוי שכינה מלשון שוכן.
כן, שוכן. מה זה שוכן?
זה לא חכמה,
עניין האלוקי בשמיים.
נראה אותו מתיישם בארציות, בחיי היום-יום וכל זה.
לכן איש או אישה זכו שכינה ביניהם,
לא זכו יש ביניהם.
בבית מופיעה השכינה, מה זה הבית?
מה זה הבית?
אה,
כן, הפרטים היותר קטנים בתוך הבית,
שם צריכה, זה הארציות.
זה מה שהוא אומר כאן, הארציות.
כלל ופרט.
זה לא מספיק שיש לך את הכללים,
אתה צריך גם ליישם אותם ביום-יום, בחיים.
אתה יודע, הכלל הוא פרט בעיניי כל התורה כולה.
ביטוי יותר עליון של שמיים וארץ הוא כלליות ופרטיות.
הכלליות היא מקור הדבר,
עצמיותו האבסטרקטית, האלוקית, השמימית,
והיא מתגלה במעשיות,
בפרטי פרטים.
המקור האלוקי העליון שעליו נאמר, לית מחשבה תפיסה בכלל,
שטוב קולט אותו המקור הזה,
מתגלה במה?
מתגלה ביום-יום,
בהתנהגות של כל אחד ואחד מאיתנו, שם מתגלה השחידה.
אז זה הכלל לאופת.
זה אומר נורך כל התורה כולה.
זה נושא אחד.
ברשותכם, הייתי רוצה
לעבור לנושא מלמטה,
זה פרט מתוך הפרשה שלנו.
כתוב, כי תפגע שור אויביך,
או חמורו טועה, השם תשיבנו לו.
כי תראה חמור שונאך רובץ תחת מסעו וחדלת מעזוב לו,
עזוב תעזוב עמו.
אני רוצה להסביר את הפשט, ואחר כך,
הפשט הוא אומר, אם אתה רואה שור או חמור טועה בדרך,
זה לא יכול להגיד מצאתי שור, מצאתי חמור, זה שייך לי.
אתה צריך להחזיר, זה השבת אבידה, צריך להחזיר את הדבר הזה.
זה הפשט, נאמר.
אבל מה, הפשט הזה גם בא לרמז לנו על דבר יותר עמוק.
יש לפעמים לא רק שור או חמור טועים בדרך,
לפעמים גם בן אדם טועה בדרך.
מישהו כאן פעם טועה בדרך פעם?
אה?
יוסף הצדיק.
יש אנשים שמבולבלים,
טועים בדרך,
לא מוצאים את עצמם ולא את דרכם.
אז אם על שור וחמור אתה צריך להחזיר אותו לבעליו,
אדם שהוא טועה בדרך,
אתה לא יכול להגיד, זה לא העסק שלי.
מה אתה צריך לעשות?
עזוב לו.
למצוא את מי?
את עצמו!
למצוא את עצמו.
לא להיות, זה לא העסק שלי.
זה דבר אחד, זה הפשט. תכף נראה באותו איך זה נוגע אלינו גם באופן לאומי,
הדבר הזה.
אותו דבר כי תראה איך עמור שונאך רובץ תחת מסעור.
אתה לא יכול להגיד, הוא השונא שלי ואני לא אעזור לו.
מה זה רובץ תחת מסור?
כל אדם יש לו קשיים.
חוץ ממי?
חוץ ממני. תשאלו אותי למה,
נגלות לכם.
למה שיהיו לי קשיים?
אין אדם בלי קשיים.
אין אדם.
קוראים לזה בלשון האמתי, יש לו חבילה.
פקלה.
חבילה.
ויש אנשים שרובצים,
שכורעים תחת הנטל של בריאות,
של כספים,
של משפחה,
של קשיים כאלה ואחרים.
יש אנשים שהם רובצים.
אתה יכול להגיד,
לא, אומרת התורה, אם חמור רובץ,
אתה צריך לעזור לו לקום מהרביצה הזאת?
על אדם, על אחת כמה וכמה, אם אתה אדם רובץ,
אתה צריך לעזור לו.
שאל אותו איך, כל אדם לפי הרביצה שלו.
אפילו מילה טובה.
עוד פעם, אתה רואה אדם שהוא עצוב,
מה צריך להגיד לו?
מילה טובה.
מילה טובה, רק תגיד לו מילה טובה.
עשית לו את היום.
עשית את היום.
זה באופן מעשי, נאמר.
הרב סיודה כאן מעביר את זה גם מהצד הלאומי,
בעניין הזה. בואו נראה את הדברים בתוכם, למטה, בדפטר.
היא תראה את חמור סונחה
הוא רמז אל החומריות. מה זה חמור?
חומריות.
אדם חומרני
הוא לפעמים שוקע בחומר הזה,
ועובד עליו.
השתעמדות לחומריות היא סוג חולשה המביאה לרשעות לפעמים.
אדם שיש לו קשיים כספיים, דברים כאלה לפעמים מגיע לחס ושלום,
לרמות, לשקר, לגנוב או דברים מהסוג הזה.
צריך מאוד להיזהר.
מתוך כך מגיעים למצב של
רובץ תחת מסור. במקום המצב הנורמלי של ציבור,
שהוא רמז,
מה זה ציבור?
לפי הקטבונים,
יש, מייחסים אותו לארי, זה הרמז הזה. מה זה ציבור?
מה?
יפה מאוד, זה מה שהארי אומר.
לסדר החברתי, צדיקים בינוניים ורשעים.
הרשעים גם כן חלק של כלל ישראל,
אבל במצב נורמלי הצדיקים הם למעלה,
ואז גם ניתן לסבול מציאות של רשעים.
ואז הרשע בשבילנו הוא חלק ממני.
כן, כל אדם יש לו מעלות חסרונות.
ככה בחברה יש גם כאלה וגם כאלה,
אבל לכולנו זה עם ישראל.
אבל לפעמים מופיעה תסבוכת נוראה,
שבה הרשעים הם למעלה,
ואז הציבור לא,
אלא רובץ.
הציבור רובץ, סובל, כולם סובלים.
כי תראה חמור סונאך רובץ,
אז יש חשק לברוח.
כמו שאנשים אומרים, אני בורח מהבעיות
שיש בה, אם זה יכול להיות במשפחה,
או בחברה,
או בכל מקום,
הוא אומר, זה לא העסק שלי.
אם יש כאלה אנשים רשאים, זה בסדר?
אה,
לא תוכל להתעלם.
אתה לא יכול להגיד, זה לא my business, זה לא העסק שלי.
אין שום אפשרות לברוח.
וכאן הוא עובר למדינת ישראל. במדינת ישראל יש קשיים כאלה ואחרים.
זאת המדינה שלנו.
זאת ממשלתנו, אתה לא יכול לברוח ולהגיד,
אני כאן, אני מתנתק מההוויה הלאומית שלנו,
זה לא העסק שלנו.
וחדלת מעזוב לו, חלילה וחס.
לא קיימת אפשרות כזאת, אתה לא יכול לברוח.
אולי יש אנשים שרוצים להיפטר ממנה, מהמדינה, הכוונה.
אנו לא ניתן להם את נחת הרוח הזאת.
לא ניפטר מהמדינה.
אדרבה,
דוגמה בתלמידים של מרכז הרעף, ושעטו גם פה,
אנחנו חלק מהמדינה.
ולא סתם חלק מהמדינה, הולכים לצבא ומתנדבים ועושים כל מיני דברים לכלל.
לא נברח, לא נעזוב.
אנו נעזור.
עזוב, תעזוב עמו.
אנו ביחד עם כלל ישראל.
על אף כל הצרות, אנחנו ביחד.
יש הרבה צרות
במדינה, קשיים ודברים כאלה.
היום לא כל כך, הפעם היה יותר.
אז אתה לא יכול להגיד, אני חי לבד, אני לא מתנתק מהחברה, מהמציאות.
גם צרות שהן מבפנים, אבל אנו שייכים לכלל ישראל.
על אף כל הסיבוכים,
אנו אומרים, אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח,
אף על פי שהתמהמה, זה הרמב״ם מביא את זה, כן.
עם כל זה אחכה לו.
עם כל זו, עם כל הסיבוכים,
בתוך הסדר הכללי של השוכן איתם, בתוך טומאתם,
אין כאן שום פשרנות ושום ויתורים,
אלא צריך עמידה בתוקף.
אבל איפה? בפנים, בתוך החברה, בתוך המדינה.
אז אנחנו חלק מכל הדבר הזה.
אז זה, הוא עובר מהפרט אל הכלל.
אתה רואה קשיים, דברים כאלה,
כולנו שייכים לאותו עם, לאותה מדינה, אירועי אחד בארץ.
מתוך כך נצאה גם לגאולה שלמה וישועה שלמה במהרה בימינו.
אמן.
אמן.
,
:::::::
