שלום וברכה,
אנחנו מתקדמים בפרשות הגאולה
ומגיעים לאחד מהרגעים,
רגעי השיא של האמונה של עם ישראל.
חז"ל אומרים שראתה שפחה על הים מה
שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן.
כלומר,
יש בקריאת ים סוף
איזשהו גילוי
של יסוד אמונים מאוד מופלא.
ראתה שפחה לים מה שלא ראה נביא יחזקאל.
ובאמת,
אנחנו רואים שהשירה, שהקריאה,
מולידה אמונה עצומה.
חז"ל מדגישים את הגודל
של אפילו עובר במעי אמו,
הצביע ואמר,
זה לי ואנווהו.
ואני רוצה לדייק
מה בעצם המהלך האמוני שעם ישראל עובר,
לא רק לאותו רגע.
כי באותו רגע ראתה שפחה לים, אבל נשארה שפחה.
אבל יש לימוד שהוא לימוד לדורות.
התורה ממשיכה אחרי קריאת ים סוף,
אחרי שירת ישראל,
מגיעה השירה של מרים.
התורה מתארת, ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התף בידה.
ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמכולות.
על השאלה הכל כך פשוטה הזאת של מניין להם תופים,
חז"ל בעצם מגלים איזשהו סוד.
המכילתא אומרת,
את התוף בידה וכי מניין היה להם לישראל תופים ומחולות.
הרי,
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התף בידה מניין.
מאיפה התף הזה?
אלא,
אומר המדרש,
אלא הצדיקים היו בטוחים ויודעים שהקדוש
ברוך הוא עושה להם ניסים וגבורות.
עד שיוצאים ממצרים, והתקינו להם תופים ומחולות.
כלומר, התורה כבר חושפת
מה היסוד שצריך להיבנות.
כלומר,
בוא נחזור רגע אחורה.
קריאת ים סוף, מה זה קריאת ים סוף?
קריאת ים סוף זו מציאות
שפתאום השתנה.
ומחוסר ודאות מוחלט לוודאות מוחלטת.
מים שאתה שואל את עצמך איך אני יכול לעבור אותו?
איך אני יכול בכלל להיכנס אל תוך המציאות הזאתי?
אל יבשה.
פתאום הים נפקע.
הזוהר מכנה את זה.
אלמה דאתכסיא הפך לאלמה דאתגליא.
העולם המוכסה של הסתר פנים,
של חוסר הבנה,
פתאום נפתח.
ואז יש שירה עצומה,
יש הודעה עצומה לריבונו של עולם.
אבל גם אז עולה שאלה.
אם הים לא היה נבקע,
היית מסוגל לראות שמתחת לים יש יבשה?
כלומר, האם תמיד כדי שאני אוכל להאמין ביד השם,
אני
צריך שהים יפתח?
מיד אחר כך מגיעה השירה של מרים.
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה.
אבל פה חז"ל כבר מלמדים, רגע, רגע,
רגע.
השירה של מרים זה כבר מדרגה יותר גבוהה.
כי השירה של מרים, נכון, היא קוראת על ים סוף.
היא קוראת גם כן אל מול קריעת ים סוף.
אבל מתי מרים הכינה את התוף?
מרים הכינה את התוף
לא כשהים נבקע.
השירה בקעה עכשיו, זה נכון.
אבל את התוף,
את ההכנה לשירה, מתי עשו אותה?
אומר המדרש, ומכילת את התוף בידה,
וכי מניין היו להם לישראל תופים ומחולות במדבר,
אלא הצדיקים היו מובטחים ויודעים שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים.
כלומר,
בא המדרש ואומר, אלא לך,
עם ישראל עמד והתבונן על השיעבוד,
הצדיקים אמרו, רגע, רגע, אני רואה עכשיו שיעבוד.
עוד מעט אני אראה עומק אחר.
כלומר, היסוד של הקומה הבאה,
שאמורה להיוולד מהשירה,
זאת היכולת לשיר גם כשהים סגור.
זאת היכולת לשיר גם כשיש הסתרה.
או לפחות היכולת להתכונן אל השירה.
ולכן מיד אחרי, אנחנו מגיעים לאיזשהו תהליך
שיתחיל
עם היציאה למדבר, ובעצם ילווה את עם ישראל 40 שנה.
ו-40 שנה עם ישראל הולך ללמוד את היסוד הזה.
אם אנחנו מתבוננים בפסוקים שבאים מיד אחרי,
יש פתאום התרסקות.
ויבואו מרה,
ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרעים הם,
וילונו העם אל משה לאמר מה נשתה.
אתה מתבונן ואומר, רגע, רגע, לפני דקה
היה קריעת ים סוף.
לפני דקה ראיתם מציאות של נס עצום.
איך יכול להיות שאתם מטילים ספק,
שמיד זועקים?
איך?
צריך באמת תיקון.
ולכן התיקון הזה הולך ומופיע דרך עוד כמה רגעים קשים.
והמדבר סין,
ויבואו כל עדת בני ישראל מדבר סין,
וגם שמה,
ואילונו כל עדת בני ישראל.
ואז מגיע פתרון,
שהוא נראה פתרון לאותה מצוקה,
אבל חז"ל מלמדים אותנו שהוא יהיה אלימות של המדבר.
ויאמר השם אל משה, הנני ממתיר לכם לחם מן השמיים.
ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען הנסינו הילך בתורתיים לו.
ובאמת, ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה,
עד בואם אל ארץ נושבת.
את המן אכלו עד בואם אל קצה כנען.
אבל בואו נסכם קצת את הדברים.
עם ישראל עומד מול קריעת ים סוף.
בוקעת שירה אמונית עצומה.
למה היא בוקעת?
כי רואים את השם?
כל ילד היה מראה באצבעו ואומר,
זה אלי.
אני עכשיו מבין, אני רואה את יד השם.
הנה אני מבין למה היה המורכבות הזאתי, ולמה היה את העינוי הזה,
ולמה היה את השבר הזה,
אני מבין הכל.
אבל הים נסגר.
האם הרגע הזה שבו הראו לך פתאום את מאחורי הקלעים,
הספיק לך כדי ללמוד
שתמיד יש מאחורי הקלעים?
האם זה הספיק לך כדי לבנות יסוד אמוני פנימי,
שגם כשאני עכשיו לא רואה מאחורי הקלעים,
אני יודע שיש מאחורי הקלעים?
זה התהליך שעם ישראל הולך ללמוד אותו.
והוא הולך ללמוד אותו 40 שנה,
של למידה יום אחרי יום,
הלכה אחרי הלכה.
האם אני מאמין במאחורי הקלעים האלוקיים?
מה זה אומר להאמין במאחורי הקלעים?
זה כמו מרים,
שבתוך שהיא אבודה היא מכינה תוף.
שבתוך מציאות קשה,
היא מכינה את שירת הגאולה.
זה הגודל
שאליו אנחנו מכוונים.
עכשיו, איך לומדים?
איך קונים את המידה הזאתי?
אז אני רוצה לחזור אל ברכה שאנחנו אומרים כל בוקר.
כל בוקר אנחנו מברכים,
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,
הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
כל בוקר כשאנחנו מתעוררים,
אנחנו מברכים ברכה
שלכאורה עוסקת בהשכמה.
שלכאורה עוסקת בזה שטוב,
ריבונו של עולם,
תודה רבה שנתת...
בינה על השכוי להעיר אותי בבוקר.
יכול להיות שהיום
אדם צריך לברך,
הנותן בינה על הפלאפון שמעיר אותי,
על החשמל שעיר אותי.
אבל יש פה כמובן קצת מעבר לזה.
כי זה לא רק
על המציאות של זה שיש תרנגול שקורה בבוקר.
אנחנו היום לא מתעוררים
עם קריאת התרנגול.
אלא שבעצם מביאים בעלי הפנימיות הסבר מופלא.
כשאני מברך,
ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם,
הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה,
רש"י מציין מקום שהשכוי זה גם לב.
כלומר,
ריבונו של עולם תודה שאתה נותן ללב שלי
את היכולת להבחין בין יום ובין לילה.
מה זאת אומרת?
בוא נחשוב רגע על התרנגול.
התרנגול יודע להבחין בין יום ולילה,
אבל בעצם כל בעלי החיים יודעים להבחין
בין יום ולילה. מה המיוחד בתרנגול?
אין בעל חיים שלא יודע להבחין בין יום ולילה.
אלא שהתרנגול יש לו תכונה מיוחדת.
מתי תרנגול קורה?
האם כשיאיר היום,
או עוד לפני שיאיר היום?
כלומר, מה התרנגול יודע לזהות?
הוא נמצא בחושך,
אבל הוא יודע לזהות עוד רגע יהיה אור.
אל תחשוב שהחושך יישאר.
עוד רגע יהיה אור.
אז הוא קורא.
מרים, מתי היא מכינה את התוף?
בבוקר
או בלילה?
בגאולה
או בגלות?
היא מכינה אותה בגלות. כלומר, בתוך הלילה היא יודעת לומר,
אל תתייאש, עוד רגע יהיה אור.
על זה אנחנו מברכים כל בוקר, ריבונו של עולם.
אני רוצה את בינת הלב
להבחין בין יום ולילה.
אבל לא להבחין בין יום ולילה כשכבר יום.
כשיש לילה, לדעת שעוד רגע יהיה יום.
זה הבירור הגדול.
התכונה המיוחדת הזאת,
אנחנו פוגשים אותה אצל אחד מגדולי המנחמים
של עם ישראל, אצל רבי עקיבא.
רבי עקיבא, אנחנו מכירים
את האמירה הגדולה שלו, שעליה אמרו חכמים,
עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
כל החכמים רואים מציאות אחת.
הוא רואה אלפיים שנה קדימה.
אבל לא רק שהוא רואה אלפיים שנה קדימה,
הוא צוחק עכשיו!
כי עוד מעט,
עוד מעט.
והיסוד הזה של רבי עקיבא מופיע כשמשה רבנו עולה לקבל את התורה.
חז"ל מתארים...
הגמרא במנחות, מקור ארבע, אמר רב יהודה,
אמר רב,
בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה,
קושר כתרים לאותיות.
הוא מוצא את הקדוש ברוך הוא,
עסוק בתגים.
אומר לו,
משה לריבונו של עולם, ריבונו של עולם, לא חבל?
מה מעכב בידך?
תן את התורה, מה צריך את הקוצים הללו?
עונה לו ריבונו של עולם, אדם אחד יש.
שעתיד להיות בסוף כמה דורות עקיבא בן יוסף שמו,
שידרוש טילי טילים של הלכות מכל קוץ וקוץ.
על פניו,
מה ההסבר של דברי הגמרא?
אומר לו ריבונו של עולם, יש מישהו שיידע לפלפל
בתורה וללמוד את התורה שבעל פה,
ובאמת זה רבי עקיבא.
אבל התיאור שריבונו של עולם עומד,
יש מי שיידע לדרוש
עולם שלם
מכל קוץ וקוץ.
ולכן בעלי תוספות מסבירים מה זה כל
קוץ וקוץ. רבי עקיבא סבל איסורים.
רבי עקיבא הוא אחד מעשרה הרוגי מלכות.
הוא רואה את המציאות הקשה של השיעבוד,
של הסבל, של הגלות.
רבי עקיבא אבל יודע לבנות
על גבי הקוצים.
טילי טילים של הלכות.
מה העומק של זה?
משה רבינו הרי מבקש באותה גמרא לראות את רבי עקיבא.
הוא אומר לריבונו של עולם,
יש לך אדם כזה,
ואתה נותן
תורה על ידי?
עונה לו ריבונו של עולם שתוק.
כך עלה במחשבה לפניי.
ואז
מבקש משה רבינו לראות את אחריתו.
אומר לו, ריבונו של עולם,
הראית לי תורתו, הראי לי שכרו.
והוא רואה ששוקלים את בשרו במסרקות של ברזל.
צועק משה רבנו, זו תורה וזו שכרה.
אומר לו, ריבונו של עולם, שתוק.
כך עלתה במחשבה מלפניי.
הרבה שנים התקשיתי עם הביטוי הזה, שתוק.
כך עלתה במחשבה מלפניי.
עד ששמעתי מאחד מרבותיי,
מה
פירושו של דבר.
חז"ל מתארים שכשריבונו של עולם בורא את העולם,
עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין.
אבל ראה שאין העולם יכול לעמוד,
שיתף עמו מידת הרחמים.
מה הכוונה?
אדם מקבל לחם,
אדם מקבל משכורת.
מה הוא מעדיף, שהיא תהיה על פי דין
או על פי רחמים?
אדם רוצה לקבל אותה על פי דין?
מה זה על פי דין?
על פי זכות.
אני רוצה להיות זכאי.
לא רוצה שתרחם עליי, תיתן לי צדקה.
לא, תן לי משכורת.
עלה במחשבה שהעולם יברא על פי המציאות הזאת.
אה,
העולם לא עומד בזה.
לא מצליח.
שיתף היא כמו מידת הרחמים.
אומרת הגמרא, כשרבי עקיבא,
עומד מול איסורים גדולים, מול איסורים קשים,
ושואל ריבונו של עולם,
איך יכול להיות זאת תורה וזאת שכרה?
אומר לו ריבונו של עולם: 'שתוק',
כך עלתה במחשבה,
רבי עקיבא הוא במחשבה,
במדרגת המחשבה האלוקית.
כלומר,
הוא במחשבה של עולם של דין,
הוא מסוגל להיות שם.
זה תלי תלים של הלכות מכל קוץ וקוץ.
כלומר,
זאת הבנה,
יש פה מהלך אלוקי שקורה בתוך המציאות הקשה המורכבת הזאתי,
של הופעה של הנהגת העולם על פי דין,
שכנראה יש רגעים שהיא צריכה להופיע ככה.
ואז אני מבין שזה לא איסורים סתם.
זה חלק ממהלך אלוקי.
ובתוך המציאות המורכבת הקשה הזאתי יש מהלך אלוקי.
אם יש מהלך אלוקי, אני יכול,
ועל אחינטוף,
אם יש מהלך אלוקי, אני רואה יום גם בלילה.
זה גודל הבירור שאדם צריך לעשות.
אדם שמתגדל על המדרגה הזאת, רואה את העולם אחרת.
רואה את העולם אחרת גם ברגעים הקשים.
יש תיאור מופלא של
רבי ישכר טייכטל,
שיושב
בתוך
שנות השמד
הקשות ביותר של עם ישראל.
וכותב אם הבנים שמחה.
ושמה הוא מביא את אותה גמרא שמזמן הגזרות של רומי,
גמרא שמספרת,
שאלו את רבי יהושע בן לוי.
מה שאלו אותו?
איפה הקדוש ברוך הוא?
איפה הקדוש ברוך הוא במציאות הקשה הזאת?
היו הקדוש ברוך הוא.
ענה להם,
רבי יהושע בן לוי,
מקרח גדול של רומי.
אומר הרב טייכטל, והוא פלא על השאלה.
היא זו שאלה, היו הוא יתברך?
מה שואלים את רבי יהושע,
איה הקדוש ברוך הוא?
מה זאת אומרת?
וכי היו הוא לא, איפה הוא לא נמצא?
וגם,
למה דווקא בימיו של רבי יהושע בן לוי שואלים את זה?
ועוד מקשה הרב טייכטל,
ומה התשובה הזאתי במקרא גדול של רומי?
אלא,
תראו איזו תשובה מופלאה,
אלא הפירוש האמיתי,
דידוע שבימיו של רבי יהושע בן לוי,
היו גזרות
תקפות על ישראל, שהיה קרוב לחורבן.
גזרות קשות ואכזריות,
באו אליו בתמעון לבב ושאלו אותו,
איפה הקדוש ברוך הוא?
למה שותק הקדוש ברוך הוא על הנעשה בישראל?
מדוע הוא מבליג על זאת?
ענה עליהם רבי יהושע בן לוי.
במקרא גדול של רומי.
הכוונה שכל אלו הגזרות שיצאו מרומי,
ששם הוא מושב
יועצי המלוכה,
אשר יצאו,
יעצו שם אותם הרשעים, אתם חושבים
שזה בלי ידיעתו של הקדוש ברוך הוא?
אתם חושבים שאין מהלך אלוקי פה?
אלא הוא כביכול גם כן יושב שם.
מקרא גדול של רומי הקדוש ברוך הוא שם.
למה?
כי יש מהלך אלוקי.
למה המהלך אלוקי מופיע ככה?
למה המציאות היא מורכבת כזאת?
זו שאלה אחרת.
אבל אין רגע שמתחת לים אין יבשה.
יש כאלה שכדי להבין את זה צריכים
שהים יפתח כדי להבין שיש יבשה מתחת.
אבל יש כאלה שצריכים ללמוד, להתבונן.
זו גדולתה של מרים,
זו גדולתו של רבי עקיבא.
תראו איך הבנתי טייכטל להמשיך.
וכך השבתי אני גם לרבים השואלים בהיותי במדינת הגיהנום.
אנשים שואלים אותי בתוך מדינת הגיהנום שאני נמצא בה.
איפה אלוקי היהודים?
איפה הוא?
ואני עונה להם,
במיניסטר אשר בברלין,
תראו איזה אמירה מטלטלת.
הוא אומר, הרב טייכטל, אל תתבלבלו.
אל תתבלבלו.
הקדוש ברוך הוא נמצא גם במקום הזה.
אני רוצה רגע לחזור אל המן.
המן בעצם הוא תרגיל אמוני,
שהקדוש ברוך הוא הולך לעשות לעם ישראל עד כדי כך,
שאומרים חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי אמן.
כלומר,
המדרגה שצריך להגיע אליה,
כדאי להיות אדם שמקבל תורה,
זאת מדרגה של אוכלי אמן.
מה זה אוכלי אמן?
אומר הרמב"ן,
כי ניסיון הוא להם שלא היה בידם מזון,
ולא הראו להם עצה במדבר,
רק מן
שלא ידעו מתחילה,
ולא שמעו מאבותם, ויורה להם דבר יום ביומו,
וירעבו אליו.
וככה אמר להם,
וזכרת את כל הדרך
אשר הוליכך השם אלוהיך זה ארבעים שנה במדבר
למען ענותך ולמען עשותך לדעת את אשר בלבבך.
מה המבחן?
שלא יהיה להם לחם רק מן השמיים,
אלא סופו להיטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם.
ארבעים שנה עם ישראל מתאמן
בלסמוך על הקדוש ברוך הוא.
בלסמוך על הקדוש ברוך הוא.
זה מבחן יום-יום.
יום-יום,
מה אני אוכל מחר?
מה שהקדוש ברוך הוא ייתן.
יום-יום, יש מדרש מופלא במכילתא אומרת,
מה זה דבר יום ביומו?
מי שברא יום,
ברא פרנסתו.
אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את היום הזה?
אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא זה שעכשיו גרם לשמש לזרוח?
אז תאמין שהקדוש ברוך הוא גם נתן פרנסה ביום הזה.
אנחנו הרבה פעמים...
מאמינים בטבע.
אבל רגע, מי ברא את הטבע?
הקדוש ברוך הוא.
אז מי שברא את היום, ברא את הפרנסה.
זה המבחן.
כלומר,
תאמין בקדוש ברוך הוא כמו שאתה מאמין במציאות.
אתה מאמין במציאות?
אז תאמין בקדוש ברוך הוא.
עכשיו,
בוא נבין,
זה מאוד מורכב,
כי כן,
אני מאמין בקדוש ברוך הוא.
אבל האם אני מוכן יום-יום לשחרר את כל העוגנים שיש לי?
ולהישען על הקדוש ברוך הוא?
יש משחק כזה לפעמים,
כל מיני משחקים חברתיים כאלה,
שמישהו נדרש ליפול אחורה ולסמוך על זה שיתפסו אותו.
זה לא תמיד קל אתה,
תשמע,
לא יודע, אני שם עכשיו את מבטחי במי שמאחוריי,
לא יודע.
יום-יום, עם ישראל למען עשותו.
האם יש באמת אמונה בלבבו?
תראו, צריך לדייק מה זה המושג הזה, הניסיון.
הופיע בכתב והקבלה מביא את זה,
גם המהר"ל מביא את זה.
המהר"ל מביא,
שמה זה,
שהקדוש ברוך הוא מנסה את אברהם,
אחרי הקדוש ברוך הוא
לא יודע מה אברהם יעשה,
אלא המהר"ל מדייק
שבעצם ניסיון זה מלשון נס,
מלשון דגל.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לעם ישראל את היכולת
לשאת דגל שאומר,
אני יודע שאני כזה.
הניסיון הוא לא בשביל הקדוש ברוך הוא,
הקדוש ברוך הוא יודע.
הניסיון הוא בשבילך.
בוא אני אלמד אותך עד כמה אתה מסוגל.
לפעמים יש בצבא מסעות לא הגיוניים.
מסע כומתה 120 קילומטר.
אתה גומר את המסע, אתה מפורק לחלוטין.
אם במלחמה תצטרך לצעוד 120 קילומטר בסוף המסע,
אתה לא יכול להילחם,
אתה מפורק.
אז בשביל מה עושים את המסע הזה?
כדי שתדע שאתה מסוגל.
ואז כשאתה תעמוד בכל מיני אתגרים,
אתה תדע,
אני מסוגל לכל.
אתה יכול לטפס את זה, אני יכול לכל.
אתה יכול לנצח את האויב הזה,
אני יכול לכל.
מאיפה בא הניסיון, הכוח הפנימי הזה?
מאיפה בא הנס הזה?
הדגל הזה?
מהאירוע שחווית אותו, והצלחת בו.
וככה הוא הדבר,
ככה הוא הדבר בתהליך הזה שעם ישראל עובר.
עם ישראל עובר בניין,
נלמד את הכתב והקבלה,
אומר הכתב והקבלה, אחר כך עוד יש פה דף.
מקור שמונה,
אין טעם הניסיון כדי לאמת.
המנסה דבר מסופק חלילה.
כי
בעצם המנסה יתברך אין צורך בניסיון.
להודיע בירור ספק בדבר,
כי הוא יודע עתידות.
הקדוש ברוך הוא לא זקוק לניסיון,
אלא הניסיון הוא לתת שלמות הבירור
למנוסה,
שהתברר לו יכולתו אם יוכל לעמוד בניסיונו,
שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם.
אם יהיה להם ביטחון גמור בהשם יתברך,
זה הידוע שהם יכולים, וזהו הניסיון.
אביא אתכם לידי ניסיון עצמכם, ויבורר לכם
אם כבר הגעתם לידי מידת
הביטחון מן הכוח אל הפועל, ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאוד בערכה.
אני רוצה לסכם.
עם ישראל עמד בקריאת ים סוף.
נבקעה שירה עצומה.
אבל היא הייתה שירה מדהימה,
אבל שדרשה שהים היה בקוע כדי שהיא תופיע.
כשהים היה סגור, השירה לא בקעה.
אבל המבחן הגדול הוא האם אני יודע לשיר גם כשהים סגור?
האם אני יודע לראות את היבשה גם כשהיא מכוסה במים?
זאת שירת מרים.
שירת מרים,
ותיקח מרים את התוף בידה,
מניין יש לה תוף?
היא הכינה אותו גם כשהים היה מכוסה.
גם בשיעבוד.
וזה הבירור הגדול שעם ישראל הולך לעבור 40 שנה.
האם אני יודע לשחרר את עצמי ולשען על הקדוש ברוך הוא?
גם כשיש רגעים קשים,
גם כשיש קוצים במציאות,
לדעת,
זה בסדר. יש להם ייעוד אלוקי.
איתנו הקדוש ברוך הוא,
אומר רב טייכטל,
בברלין, שם הקדוש ברוך הוא.
והתהליך הגדול הזה של 40 שנה,
שזה בעצם מוביל למדרגה לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן,
אלא לאנשים שמסוגלים דבר יום ביומו. להאמין
בקדוש ברוך הוא כמו שתאמין במציאות.
מי שברא את היום, ברא את הפרנסה.
מי שברא את היום,
ברא את ההנהגה האלוקית שעומד מאחוריה.
מי שברא את הקוצים, ברא את המציאות.
ברא את המציאות.
זה התהליך שעם ישראל הולך לעבור 40 שנה.
אחד הביטויים ליכולת לעמוד בתהליך הזה זה המלחמה מול עמלק.
מה עמלק אומר?
עמלק אומר אין מציאות אלוקית בארץ.
לשמיים יש,
לכן מכות ימחה את זכר עמלק מתחת השמיים.
מעל השמיים אין לנו ויכוח,
הוויכוח הוא מתחת לשמיים.
אומר עמלק,
במציאות הארצית אין, אין.
המבחן מול עמלק
היה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל.
כאשר יניח ידו וגבר עמלק, הרי
יש שם חייל, יש שם צבא שעושה מלחמה.
אבל הידיים של משה מבטאות משהו.
והיו ידיו אמונה, תראו מה אומר הרב דוד חי הכהן.
כאשר הרים משה את ידיו גבר ישראל.
וכאשר הניח ידיו גבר עמלק, והיא דבר לפלא.
כל ישראל הנתונים בסכנת המלחמה המאוימת עליהם בארץ,
הרימו עיניהם וציפו לחסדי שמיים.
כך נודע להם,
כי בחיי עם קודש,
הופכות גם הידיים לאמונה היורדת משמיים ופועלת בארץ.
מה הוא אומר?
אם אני יודע להתבונן בשמיים,
אני מבין שהידיים שלי הם יד האריכתא של קודש אמריכו.
ויהיו ידיו אמונה.
אין לי מלחמה פרטית,
אלא היא מלחמה של הקדוש ברוך הוא.
אני הופך להיות כלי של הקדוש ברוך הוא.
בעולם הארצי,
כל מה שקורה בארציות,
זה הקדוש ברוך הוא.
ואז אני פוגש את הקדוש ברוך הוא בכל דבר.
זה האנטיטזה לעמלק.
וזה היסוד...
של שירת הים, גם כשהים מכוסה.
ראתה שפחה על הים מה שלא ראה נביא יחזקאל,
אבל השאיפה שהיא תמשיך לראות.
לא רק כשהים נבקע.
זה מבחן האמונה, זה שירת
עם ישראל לדורי דורות, שנזכה בעזרת השם.
ברוכים תהיו.
