טוב, שלום.
אנחנו ביהושע,
בפרקים של חלוקת הארץ לשבטים.
זאת אומרת,
יהושע פרק יד,
יד, יד.
מתחיל בי"ג, כ"ב,
אבל אנחנו ב...
אוקיי, דלת קצת,
את ו.
יש המון שאלות על הפרקים הללו.
ויותר מה ש...
יש יותר שאלות למה שיש תשובות.
זה...
אבל זו הקדמה קטנה.
אנחנו יודעים שהתנ״ך זה ספר נבואה.
ויש שתי סוגי נבואות באופן עקרוני.
יש נבואות כמו בירמיהו, ישעיהו,
שזה סוג של מסות כאלה, סוג של אמירה של,
אמירה,
נקרא לזה אמירה שירית,
אמירה של קומי אורי כי בא אורך וכבוד,
אדני הלך זרח,
חושך עשי ארץ וערפל לאומים.
הלך יזרח השם וכבוד הלך ייראה.
זה פרקי נחמה שיש.
יש בישעיהו הרבה פרקים כאלה,
יש
בירמיהו פרקים כאלה.
ויש גם פרקי,
אני אשרה לו נוחמה,
בעינייך,
בספירים.
כל צמלך עולה המון פסוקים,
המון פרקים של אמירות כאלה נשמתיות שמופיעות בצורה של,
נקרא לזה מסה,
בצורה של כזה...
זה לא בדיוק שיר, אבל זה אמירה כזאת מליצית מאוד.
יש גם פרקי חורבן כאלה,
יש גם בישעיהו ויש גם בירמיהו.
ירמיהו אומר בהתחלת הספר שלו,
למשל,
מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, זה הדור בלבושו,
או לפני זה,
בתחילת הספר.
צפו עיוורים כולם לא ידעו,
כולם כלבים,
אלמים לא יוכלו לנבוח,
עוזים,
שוכבים, ואוהבי לנום,
הכלבים עזי נפש, או פסוקים יותר מפורסמים.
אז יש סוג של נבואה שזה אמירה שמה שעתיד להיות,
או דברי תוכחה.
אבל זה נביאים אחרונים.
הנביאים ראשונים,
זה לא,
מה עושה,
זה לא,
הוא לא מבטיח,
הוא לא מוכיח,
הוא לא מדבר בצורה מליצית, הוא מספר סיפורים.
יהושע, שופטים, שמואל, מלאכים, זה סיפורים.
והסיפורים האלה זה נבואה.
אז איזה נבואה יש פה?
אז כבר עסוק בזה בעבר.
אני רוצה להעיר את זה מזווית נוספת היום.
כאשר כובשים את ארץ ישראל, בפרקים הראשונים,
כשמיישבים אותה בפרקים השניים,
מחלקים אותה ליהודה,
יוסף,
אמרנו שבטי המלוכה בהתחלה,
לאחר מכן שאר השבטים, שבע השבטים הנוספים,
שגם על הסדר שלהם צריך לחשוב למה זה כך.
אז בעצם נאספים מעשים.
עוד מעשה, ועוד מעשה, ועוד מעשה.
כשאתה חי את החיים,
אתה לא מרגיש את הגדלות שלהם.
כמו עכשיו,
בשנה האחרונה,
בכל המלחמה שיש.
זה מלחמה היסטורית, משנה את כל המדינה.
לא כולם חשים מה המשמעות של זה.
יודעים
שמשהו גדול,
אבל מה המשמעות אנחנו לא יודעים.
רק בסופו של דבר,
כשמסתכלים בסוף על כל התהליך,
אתה מבין איזה גדול זה היה.
האם ניתן להגדיר את זה כשירה?
אני לא יודע,
אבל בפרק י"ג וספר יהושע,
יש רשימה.
מה זה?
כן,
וזו רשימה משעממת.
יש מכמתת וכל מיני שמות שאנחנו לא יודעים איפה זה בכלל.
צנן וחדשה,
מגדל ען, הוא קורא פסוק,
בפרק ט"ו פסוק ל"ט עד נ"ז.
לחיש ובצקת ועגלון וחבון ולחמז וחתליש.
מה זה השמות הללו?
זה אוסף של קוד שהצבא קורא למילואים לקמצב שמונה?
זה שמות שאתה,
רוב המקומות אנחנו יודעים איזה, בית דגון אנחנו יודעים, אולי גדרות.
מקדה אולי יודעים, אבל איפה זה דילען?
מה זה עתר ועשן?
אשנן?
יש שמות שאנחנו לא מכירים אותן, לא יודעים מה זה.
לא,
לא, לא, זה מפורש בחלק של שבט יהודה,
באזור הנגב,
באזור צפון הנגב.
ליד עקרון,
עקרון, פחות או יותר האזור הזה,
רחובות עקרון.
יש גם חולון.
שאלה אם זה חולון של היום?
יכול להיות.
אבל יש חלק מהמכירים.
ערב, דומה, אשען, ותפוח, אפיקה, קירתם.
וקריית ארבע היא חברון,
אבל חומטה ליד זה,
לא ידוע לנו מה זה חומטה.
לא ידוע לנו המקום הזה.
אז אם הנביא רצה לספר לנו סיפור מה היה,
זה חסר משמעות.
גם לעתיד לבוא,
לעתיד לבוא כתוב שיש חלוקת ארץ אחרת בכלל.
יש כאן מפה שהרב רמר,
שכתב ספר על ספר יהושע מעבר
הארץ, בניו הוציאו שיעורים שהוא נתן.
אז הוא נותן מפה של חלוקת השבטים בזמן יהושע.
תורת השבטים לעתיד לבוא,
זה לא אותה חלוקה.
בחלוקה של השבטים,
אז, בזמן יהושע,
אז יש לנו את,
לדוגמה,
יהודה בתוכו יש את שמעון,
אם זה יהודה, בתוכו יש את שמעון,
וצפונית ליהודה יש את בנימין,
ודן בצד, גוש דן, ואפרים באזור השילה.
וזבולון ליד הכנרת,
לא מגיע לים.
סליחה, נפתלי ליד הכנרת, לא מגיע לים. אחר כך זבולון,
ולפי המפה שראיתי, גם זבולון לא בכלל חופית.
אז הייתה שאלה איך קורה דבר כזה,
אבל... והשייר הוא בצד המערבי, וגד באזור מעבר הירדן,
ורובן באזור, אין להם כל הארץ.
זו החלוקה בזמן יהושע בן נון.
אבל בזמן לעתיד לבוא, לפי יחזקאל,
חלוקת מהשבטים יהיה ממזרח למערב.
הדרומי יהיה גד,
אזור הנגב
הצפוני לו יהיה זבולון יששכר
שמעון
בנימין בשטח של יהודה של יהושע ואיפה יהודה יהיה בשטח של
בנימין הסדר אחר לגמרי
אז כל הערים הכתובות ביהושע הם לא רלוונטיות
זה לא זה לא יעבוד זה לא
א'
לא יודעים איפה הם היום גם אם
יודעים זה לא החלוקה לעתיד לבוא
אותה עולה נקודה חשובה,
אז הרב רמר מדבר על הדבר הזה.
הרב רמר,
כותב,
מביא גמרא במסכת בבא בתא,
ק"ח ב עמוד א',
על כך שם ביהושע כ"ט.
אני אקריא מה שהוא מביא את המדרש חז"ל.
לא כחלוקה של העולם הזה, חלוקה של עולם הבא.
העולם הזה,
אדם יש לו פרדס,
אין לו שדה לבן,
אין לו שדה חיטה,
אין לו...
שדה לבן, יש לו, אין לו פרדס.
בכלל לעולם הבא,
אין לך אדם בישראל שאין לו בהר,
ובשפלה,
ובעמק.
יש כל אחד פסים, הארץ מחולקת לפסים.
זה א', עוד הבדל
בין חלוקת יישוב וחלוקת עתיד לבוא,
הקדוש ברוך הוא מחלקה בעצמו.
בספר יהושע,
שניים מקבלים מהקדוש ברוך הוא, שני אנשים,
כלב,
כלב, בדבר השם מקבל את חברון,
ונלחם על זה, ויהושע מקבל את חלקה, אזור,
לא יודע, יוסף, לא משנה, הוא מקבל חלקה.
שניהם מקבלים את זה, השאר החלוקה היא בדבר השם,
לפי גורל.
אז נכון שעל העבר המזרחי,
זה לא בדיוק גורל,
אם משה חילק אותם לפי משהו אחר,
אבל הארץ כולה בגורל.
גם יהודה כתוב גורל, גם יוסף כתוב גורל.
וגם בשילוק, בפרק ט"ו-ט"ז, גם שם היה הגורל.
אז אומר הרב רמר
שהגורל היה דבר מופלא.
הוא מספר, מביא הגמרא בבבא בתרא,
שכאן, אני אקריא לכם מה שכתוב שם.
לא, מה שהוא עושה,
זה
לא לשון הגמרא.
מקומו של כל שבט בארץ ישראל המערבית, נקבע בגורל.
בזמן יהושע, כן?
שאלת העתיד לבוא, תכף נגיע לעתיד לבוא.
אלעזר הכהן לבש את האורים והתומים,
ויושב, וכל ישראל עמדו לפניו.
אלעזר מכוון ברוח הקודש,
זבולון עולה,
תחום עכו עולה לו.
הם יוצאים מהפה שלו,
ברוח הקודש, שזבולון, עכו.
המקום הגיאוגרפי זה עכו, מי זוכה בזה?
שבט זבולון.
ושני כלפיות עמדו לפני, שתי קופסאות.
קופסא אחת,
שמות השבטים,
והשנייה,
והשני חלוקת ארץ,
חלוקת השטחים.
טרף בקלפי, ערבב את הקלפי
של השבטים, ועלה בידו,
זבולון.
ערבב, מעלה, זבולון.
ערבב את הקופסה השנייה, מעלה בידו, עכו.
גם משהו יצא לו מהפה,
זה מה שיצא מהגורל.
ראו זה מכוון, ויעל הזה המחבר ברוח הקודש,
מנפתלי עולה,
בתחום גינוסר עולה.
גינוסר זה ליד הכינרת,
איתם גינוסר מקיפים כינרת בחזק.
ועוברת חוקק.
וכך היה.
אותו דבר,
היה אומר עם הפה של רוח הקודש,
נפתלי גינוסר,
מערבב,
נפתלי,
מערבב,
גינוסר.
אז ידעו את זה, ככה היה העובד בשיטה ההיא.
חלוקה זו לא השאירה ספקות
בליבם של ישראל,
שאכן כל אחד זכה בחלק,
החלק שנועד לו משמיים.
והייתה התאמה בין השבט לבין הקרקע.
נראה כמה דוגמאים להמשך.
דוגמה יהודה, שבט המיועד למלכות, זכה בירושלים,
עיר הקודש, חלק, חלק מירושלים,
זכה בחברון, עיר האבות,
שם דוד התחיל למלוך בחברון,
ואז כל ה...
גם היה לו שפלה, מדבר וים,
היה לו את כל החלקים.
מה שעתיד יבוא לכל השבטים, יהודה היה
כמעט היחידי, או לא,
היחידי שהיה לו את כל החלקים.
טוב, יש כמה דוגמאות נוספות, אני אכנס לזה עכשיו.
התאמה בין השבטים לבין ה...
בין האנשים לבין הקרקע.
הגורל גילה לנו,
אומר אברהם רמון 170,
כך נודע שכל שבט יתמקם בארץ.
עובדה זה מבטלת מחשבה שהייתה חלוקה שרירותית אנושית.
עם כל זה כבנים להשם אלוקינו הייתה אכזבה?
מה הייתה אכזבה?
כי הבינו...
שהמתנה הגדולה,
שזה בא על ידי גורל,
מי ייתן לנו הקדוש ברוך הוא? כמו שאתה אמרת.
ההתגשמות חלום דורות,
ואילו ההבטחה לכם,
אתן את הארץ הזאת, אמר השם לאברהם.
אתן, אני אתן מעצמי, לא על ידי גורל.
שתנתן על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו,
שהוא יאמר בעצמו,
לכל שבט מה נחלתו.
ולא יעשה כזאת במציאות על ידי גורל.
ולעתיד לבוא, השם בעצמו יאמר.
השם יגיד בעצמו, אתה יהודה באזור הזה,
זבולון באזור הזה,
השם בעצמו הוא מעורר את הדברים הללו.
מה הסיבה שאז זה לא היה?
הרב רמר מביא אפשרות, הוא אומר אולי.
ייתכן הסיבה היא
שבעת השבטים התעכבו מלרשת את הארץ.
כתוב שהשבטים התעכבו מישוב...
בתחילת פרק.
בפרק י"ח פסוק ג',
י"ח ג',
אחרי שכתוב, נוותרו שבעה שבטים שלא חלקו נחלתם,
אז בי"ח ג' כתוב, ויאמר יהושע אל בני ישראל.
למה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ?
אתם מתרפים,
אתם מתאצלים,
אתם עושים רפיון,
אתם לא מתאמצים,
לא...
שבע שנים לחמו כבר,
כנראה מלחמה יותר ארוכה מלחמה שלנו,
שבע שנים הייתה מלחמה על הארץ.
אבל...
אתם מתרפים
לבוא לרשת את הארץ שנתן לכם אדוני אלוהי אבותיכם.
ואז הוא מציע לחלק לגורלים ולמחלק את
הארץ. אז מהרפה ואולי ההתרפות הזאת
היא הסיבה שהשם אמר, אתם מתאצלים,
אז
בגורל.
ודאי זה ודאי, רוח הקודש ואורים ותומים וגם
חלוקה של קלפיות כאלה,
אבל
זה לא אני בעצמי.
אם הייתם מוסרים את נפשכם על העניין הזה,
עושים את העבודה עד הסוף, הייתי מופיע בעצמי.
הוא אומר, אולי, אולי זו הסיבה.
אומר הרב רמר את הסיבה לעניין הזה.
בסדר, עניתי לך תשובה, כלומר ששאלת,
תודה רבה.
בהמשך כותב הרב רמר,
שורה שלישית מלמטה, אם אתה שם רק שניים מהם.
או לפני זה,
חטא מגיד למסך חציצה בין עם נחלתו,
חטא מגיד למסך חציצה בינם לנחלה.
ולכן,
היה עוד חטיצה שכתוצאה מזה,
אולי הם התרפו כתוצאה מזה,
מחטא מרגלים לפני כמה שנים,
לפני 40 שנה,
אולי הם התרפו
כתוצאה מזה.
רק שניים, שורה שלישית מלמטה,
יהושע וכלב נכנסו לארץ.
הם ילכו בנחלתם על פי השם ולא על פי גורל.
כלב ביקש, תנה לי את ההר הזה,
אשר דיבר השם ביום ההוא.
עכשיו אמר לי שמגיע לי, וקיבל.
על יהושע כתוב, על פי השם נתנו לו את עיר אשר שאל.
מה שביקש יהושע, קיבל על פי השם.
שניים שלא נפגעו מחטא המרגלים,
כלב ויהושע לא נפגעו מחטא המרגלים,
הם קיבלו את דבר השם.
כלומר,
חטא המרגלים והמחיצות שנוצרו בעקבות החטאים גרמו לכך
שלא היה דבר השם מפורש, אלא
דרך גורל.
השניים שלא נפגעו מחטא המרגלים,
וידפו את מוציאי דיבת הארץ,
היו היחידים
שקיבלו נחלתם על פי השם,
ולא בעזרת אמצעים מושאלים.
התנחלתם,
התנחלות הראשונה, אז, בזמן יהושע,
הייתה באותה הדרך שלעתיד לבוא,
יתנחלו כל ישראל לעתיד לבוא,
קבלו את הנחלה שלהם.
ולכל העם שנפגע בחטא המרגלים,
אחר כך התרשל לכבוש את הארץ,
זכה בנחלתו
באמצעות גורל.
בלבד.
דברי גנאי ששבו המרגלים יצרה מחיצה
בין העם לבין הארץ.
הוא מסביר לפי זה עוד עובדה, הרב רמר.
אומר הרב רמר שהלווים לא קיבלו חלק בארץ ישראל.
עתיד לבוא, יהיה להם חלק.
כתוב ביחזקאל מד, כך הוא כותב למטה,
את הארץ חלקה ל-13 חלקים,
13 שבטים.
איפה יקבל שבט לוי?
כלומר, מה שהוא מצייר פה,
היה גם שבט לוי.
כן.
כן.
דן אשר ונפתלי,
מנשה ואפרים,
ראובן,
יהודה,
בנימין, שמעון,
יששכר וזבולון,
גם באמצע כהנים ולווים.
באזור ירושלים יהיה
החלק ללווים.
עבר הירדן לא מתחרה,
כל השבטים קבלו גם בצד המערבי,
בצד המזרחי לא מתחרה לקהלת עידו.
והכהנים לווים אין להם באזור ירושלים.
תהיה להם נחלה.
למה אז לא היה, למה העתיד לבוא,
כן יהיה, אומר הרב רמר,
המחיצה הזאת,
המחיצה בין העם לבין הארץ,
והאחרי את המדרגלים,
לפני ארבעים שנה,
היא גרמה חוסר יכולתנו להגשים את הפעת הקדושה
בקשר מוחלט וקבוע בארץ.
לכן לא זכו הלוויים שהם נושא דגל הקדושה של החיים העשרים,
הנחלה מגדרת בארץ.
כי העבודה בארץ,
מצד אחד היא גדולה,
ובצד שני הוא קצת מורידה את הרמה של האנשים.
עובדה בתקופה היא,
לעתיד לבוא שחטא המגלים מתוקן,
העבודה תהיה קדושה בצורה בולטת, גם הלווים
יוכלו לעבוד,
אבל אז
היה קצת פער,
היה צריך שכוח מסוים בעם ישראל שהוא לא עובד,
שהוא
טהור וקדוש, לומד תורה כל היום,
עובד במקדש.
עובדה הזו מודגשת שהלווים לא קיבלו,
גם בעמיקה כמה פעמים.
למיגור איפה גרו הלווים,
אמרים שמונה ערים מפוזרות בערי שבטי ישראל, פרק כ"א ביהושע.
ונספחו לשבטים אחרים, לעתיד לבוא,
הם לא יהיו מפוזרים, יהיה ריכוז,
שכהנים ולווים באזור ירושלים.
כי הקודש שמבטאים אותו בחיים,
יוכל להיקבע ולהשתרש
בארץ.
בסדר?
זה הנקודה הזאת.
בכל אופן,
אנחנו מוצאים את הרשימה של המלכים בפרק י"ב,
מלך יריחו, בי"ב פסוק ט',
מלך יריחו אחד,
מלך העי אחד,
ירושלים אחד, חברון אחד,
31 מלכים.
אבל צורת הכתיבה שלהם היא כתיבה שונה.
מלך מתחת למלך, מתחת למלך.
יריחו מעל העין, מעל ירושלים, מעל חברון.
אחד, זה בצד ימין, בצד שמאל, טור.
אחד, אחד,
אחד, אחד, אחד,
אחד,
אחד.
שלושים ואחד, נכון.
כן, בסוף הוא הכה אותם.
במלחמה השנייה הוא הכה את האי.
זה יותר מסובך,
אתה צודק.
היה בהתחלה, פעם ראשונה נכשלנו,
ולאחרי כן,
אחר כך הצלחנו, ברוך השם, להכות אותם.
נכון, נכון. אבל זה נקרא שירה.
צורת הכתיבה של מלך בצורה של טור,
מלך יריחו, האי, ירושלים,
אחד אחד אחד אחד, זה צורה של שירה.
איפה עוד רואים דבר כזה מגילת אסתר?
איפה מגילת אסתר כתוב בצורה כזאתי?
בני אמן.
עשרת בני אמן כתובים גם בצורה משונה.
במגילת אסתר,
בפרק ט',
פסוק ז',
חמש מאות את פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא
ואת פורתא,
גם כן. אז מצד ימין פרשנדתא, דלפון,
דלפון, אספתא.
בצד שמאל ואת ואת ואת ואת,
שוב בצורה שירית.
אז יש נושאים שאומרים על איך אפשר לשיר כשאנשים מתים,
זה נושא שמדברים עליו,
יש חז"לים,
הרב גורן דיבר על זה,
יש הרבה גדולים שדיברו על איך אפשר
לעשות שירה מדבר כזה,
יש
תקופות שאפשר,
תקופות שאי אפשר,
יש מצבים שונים.
אבל רואים שמהמציאות הזאת עושים שירה.
ויש לנו עוד מבנה של שירה כזאתי,
בהאזינו,
בהאזינו,
בפרק ספר דברים פרק ל"ב,
גם כן יש שני טורים,
יש השמים ואדברה,
בצד ימין,
שמע, רואים רצף בצד שמאל,
יש שני טורים,
אחד מעל השני.
בסידור הזה זה נקרא אריח ולבנה,
יש אריח שכתוב,
יש לבנה זה הרווח,
ואחר כך
אריח הבא.
אז יש אריח תחת אריח ולבנה תחת לבנה.
מילה תחת מילה ורווח תחת רווח.
איפה יש מקרה אחר?
פרשת השבוע שלנו.
פרשת בשלח.
בשירת הים.
בשירת הים,
בשמות פרק,
לא זוכר, עוד מעט נראה.
בשמות פרק י'
ט"ו,
שם זה אחרת.
יש שם שני תורים.
יש אריח תחת לבנה, לבנה תחת אריח.
יש מילה מעל רווח,
רווח מעל מילה.
במילים אחרות,
אפשר לצייר את זה ככה.
בשלום אל אל, שירת האזינו זה שני תורים.
שירת הים זה ככה.
כן?
לבנה לבנה
רווח ולבנה שנייה
והלבנה מתחת תפוס את שני הלבנות בקצוות
מתחתה יש רווח שני לבנים בצדדים רווח
זה מגוון יותר
בכל אופן רואים שהנביא מציג את זה בתור שירה
איך אפשר לתכנן את זה בתור שירה
אז צריך לומר,
וזה הרב רמ"ג, גם הרב יגאל אריאל יש לו ספר,
גם כתב על ספר,
הוא כתב בעצמו
על ספר יהושע,
הוא כתב ספר מאוד מעניין, עוז וענווה,
עם הרבה תמונות יפות.
הוא
מתייחס לנושא של השירה הזאת.
ולפני שנראה את הרב אריאל,
נראה באורות מה הרב מתייחס,
מה זה אותיות.
אדם כותב אות,
אדם חי את המציאות.
הוא לא ראה את התמונה הגדולה.
אדם שהיה בשואה לא ראה את
המסקנה שלה, לא ראה את המדינה
שקמה אחר כך.
גדולי ישראל ידעו שיצא מזה משהו טוב,
אבל המציאות עצמה היא מציאות מאוד מאוד
קשה.
זה כמו שאדם רואה אותיות,
הוא לא יודע לקרוא את האותיות,
רק כשהוא רואה את כל המילה הוא מבין מה האותיות אומרות.
אומר הרב בארץ ישראל,
פסקה ז', עמוד י"ד בספר רות,
מלאה הנשמה אותיות מלאות אור חיים.
אותיות הכוונה היא כוחות
חיים. אז בתנ״ך הזה, בתנ״ך קורן,
הסתכלת אצלך בפרק י"ב בספר יהושע?
זה
כתוב בשורה...
של זה לא בנוי בצורה של מבנה
כזה זה כל אחד עם שטח רצוף
לא לא מה שאמרת בשירה בשלח מה שאמרת לי
א' יש,
יש.
נוסחה של אז,
לפי הגר"א מווילנא, קוראים את ההפטרות
מתוך מגילות
גם את מגילת רות קוראים מתוך מגילה כשרה,
וגם את אסתר בוודאי.
כל המגילות קוראים לפי הגר"א מווילנא,
מתוך מגילות כשרות שכתובות,
כמו ספר תורה,
בדיו,
על
קלף.
וגם את ההפתרות שבכך הרב קורא למשל,
מנהג הגר"א,
קוראים גם את ההפתרות מתוך מגילות
כאלה.
אז הרב מסביר באורות, בנשמה יש הרבה אותיות,
יש כוחות חיים.
וגם במצוות יש כוחות חיים
כשאדם בא לקיים מצווה
האותיות שבמצווה מעוררות את האותיות ואת כוחות החיים שבנשמה ואז יש
תסיסה הרב כותב תסיסה הרת עולמים
תסיסה הרת עולמים מתהווה זאת אומרת
בשביל לראות מה הסיבה שכל האירוע שקרה,
צריך עוד תמונה כוללת.
והנביא מראה תמונה כוללת.
והנביא עושה גם מזה שירה, כתוב תורה נקראת שירה.
איסורי שבת,
איסורי כשרות,
כל התורה כולה זה נקראת שירה.
תקשיבו את השירה הזאת לכם.
כנראה שגם הנביאים נקראים שיר,
אולי שירה מסוג שונה קצת.
זאת אומרת,
כל הסיפורים,
הכיבוש,
וחלוקת הארץ,
והרשימת הערים,
אם היינו יודעים,
היינו יודעים, זו הייתה שירה שלמה.
אומר הרב, ארץ ישראל מתגדלות האותיות שבנשמתנו.
שם החשיפות הן נערכות ויונקות חיים עצמיים מזיו אורים של כנסת ישראל.
וכך הלאה,
לא משנה כרגע את כל ה...
ארץ ישראל יותר
מגדלת את האותיות הללו.
את כל האירועים שקורים בארץ עם משמעות הרבה יותר גדולה.
מתייחס הרב...
הרב רומז לעוצמה של האותיות הללו.
הוא אומר,
נכון,
יש פה שירים,
הבעיה שאת המנגין אנחנו לא מכירים.
אנחנו רואים את התווים,
רואים את הסיפורים,
רואים את המבנה,
כשהנביא כתב את הלמ"א מלאכים, ואת עשרת בני אמן,
ואת כל הדברים האחרים.
אנחנו רואים את המוזיקה,
לא יודעים לנגן אותה.
אבל צריך לדעת שיש פה מוזיקה.
יש פה מוזיקה, צריך לדעת לשיר אותה.
לעתיד לבוא, כשחוזרים לארץ ישראל,
עתיד לבוא כבר התחיל איתנו, ברוך השם.
ואנחנו מתקרבים לקראת הבנת המוזיקה הזאת.
אז חז"ל אמרו לנו למשל שבגיטין דף ז'
אמרו שזה מבטא תכונות שמתאימות לארץ ישראל.
קינה, דימונה, עדה.
אז רב גביע מארגיזה אמר,
מי שיש לו קנאה לחברו,
ודומם קנאה, אדמונה ועדדה,
בלומר תכונות,
ודומם נשאר,
שוכן הדעת,
נשא לו דין,
כלומר זו תכונה,
שלוותר אי אפשר להיות קפדן בארץ ישראל.
צריך להיות מוותרן.
הדרכה בכל זיווג בין איש לאישה,
שלוש עצות לשלום בית.
לוותר,
לוותר.
ולבטח.
זה שלוש עצות לשלום בית.
גם פה, מי שבא לארץ יוצא שלום בית בארץ יצא,
חס לבטח כל הזמן.
ויש עוד מקורות אוספים בחז"ל,
מה משמעות המקומות הללו,
אבל
זה
יותר ספציפי.
אבל אחר כך הוא כותב
את נפלאות
המערכת היחסים, ארבעי עמוד 168,
בין ישראל וארצם, מתוארים לו כתבים מדויקים.
מאחורי השמות המסיימים את הגבולות,
כל השמות של הערים שיש פה זה הגבולות של ארץ ישראל,
של
כל השבטים.
מה? לא
כתוב זה שיר,
אבל כתוב הרשימת הערים.
ט"ו, ט"ז, גם י"ד,
אגב
גם ב...
זה מתחיל בפרק י"ג,
מה שקיבלו גייס, סיחון, ראובן, גד וחצי מנשה.
יש שם בית נמרה, בית הרם, סוכות,
יצא לבסוק הו.
לאחר מכן שבט מנשה,
לאחר מכן מחלקים את הארץ לשבט יהודה ויוסף,
זה
פרק י"ד וט"ו.
פרק ט"ז מתחיל,
ויצאה גורל לבני יוסף מירדן ללכו לבני יעקב,
ויצא בבית אל,
לוזה.
גבול הארכי, עטרות.
גבול היפלטי,
גבול בית חורון תחתון, גזר,
רשימת מקומות.
רמי קיין, בפרק י"ח, שמחלקים את הארץ,
גם שם יש רשימת גבולות ורשימת ערים.
אז אתה רואה איזה תווים,
אתה לא יודע,
צריך לקרוא את התווים,
אני לא יודע לקרוא תווים.
אתה צריך לקרוא את התווים.
מר אברמרר,
המערכת היחסים מתוארת לנו כתווים מדויקים במחוזות שמציינים את הגבולות.
את
המנגינה נזכיר בעזרת השם לשוב ולגלות
כשיחזרו כוחות החיים הישראליים לארצם,
שבו כל יושביה,
שכל עם ישראל יחזור לארץ,
אין לנו את האוזן לשמוע את המוזיקה הזאת.
עכשיו איננו יודעים לשמוע את המנגינה.
קוראים את המקומות קרוב,
מנסים לזהות את המקומות שמזכירים ביהושע,
כשבוא את הרבה תחתון של ימות המופלאים של ארץ ישראל,
שהמקומות.
אני אומר,
זה בא לידי ביטוי יותר בשירה מפורשת,
כמו ברווחים.
אבל זה קודם כל...
נכון,
נכון,
נכון. עכשיו,
ביחס לרווחים שאתה אמרת,
אז הרב אריאל מביא מדרש מאוד מעניין.
אז אמרנו שיש שורות שזה אריח,
אריח, אריח, שני טורים,
ויש שורות כמו שירת הים,
שהם אריח על גבי לבנה לבנה גבי
הכמר אם הייתי רציתי להביא לגו
אם בונים שני טורים
זה די מהר נופל
אם רוצים לבנות בסיס יותר איתן צריך
לעשות אריח על גבי לבנה לגבי הגבי הכמר
כשעושים שני טורים אז זה בגובה מסוים
בגובה מסוים זה נופל זה לא יכול להחזיק מעמד
אני חושב שהאריח זה המילים והלבנה זה הרווח
אבל אני לא בטוח בזה ככה אני חושב אבל לא
אבל למה במלאכים ובבני אמן זה שני טורים ושירת הים זה מגוון זה בצורה אריח על גבי לבנה ואריח
טורים ושירת הים זה מגוון זה
בצורה אריח על גבי לבנה ואריח.
אז הוא מביא הרב אריאל, הרב יגאל אריאל,
גמרא מסכת מגילה דף ת"ז עמוד ב'.
אמר רבי חנינא בר פאפא,
דרש רבי שלה איש כפרת מרתא.
כל השירות, כלן נכתבות אריח על גבי לבנה,
ולבנה על גבי אריח.
אמרנו בצורה כזאת, לא בצורה של שני טורים.
חוץ משירה הזו,
הפרק, הוא דבר על בני עמון,
ומלכי כנען, אצלנו בפרק י"ב.
כלומר,
סליחה,
שהאריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה. למה?
מה הייתה?
למה זה כך?
שלא תהיי תקומה למפלתן.
אם אני בונה שני טורים,
ייפול.
מה שעשינו אותה עם בני עמון ועם שלושים ואחד מלכים,
זהו,
הסיפור נגמר, זה לא חוזר לעצמו.
נבואה שצריכה לדורות, מה שבנה יהושע באותה תקופה,
במלחמות האלה,
הוא בנה עד תקופתנו.
הוא הצליח לשרוף טומאה,
את
הקליפות באותה תקופה,
עד תקופתנו,
זה לא התעורר.
יש קליפות אחרות,
יש ברוך השם,
יש לנו הרבה עבודה,
כן?
אבל
הוא בנה משהו שלא התמוטט לדורות.
זה לכן נבואה שצריכה לדורות, לא רק בא לומר לי
מה לעשות,
זה בא לומר דברים שהוא פעל בתקופה ההיא,
שזה לדורות.
אבל מה שיש בשירת הים,
זה לדורות.
שירה, כתוב בה,
אז יש שיר, אומר הנביא,
תחילת המתים מן התורה,
לעתיד לבוא,
נשיר את השירים.
אומר הנביא, אז ישיר שיר חדש, לעתיד לבוא.
משה יהיה פה, נכון?
משה ומשיח, אליהו הנביא,
כולם חוזרים.
עכשיו, גם שירת האזינו כתובה בשני טורים.
אז הוא מנסה להסביר את זה הרב אריאל, למה?
הרב אריאל.
כי אינה שירה של אירוע או ניצחון,
אלא סיכום כואב של היסטוריה ישראלית.
שבאזינו כתוב, נכשלנו ונכשלנו ונכשלנו,
מראש פרעות אויב,
פורט כישלונם הרוחני.
ולכן זה גם דבר שלא יחזיק מעמד.
הכישלונות נמשכים אלף שנה, אלפיים שנה.
בחסדי השם כבר חזרנו לארץ בתקופתנו,
לתקן את הכל וזהו, דרות העולם נשאר בארץ.
אבל מסקנת שירת האזינו היא שלאחר מסכת הייסורים
יבואו ישועות
ישועת העם מפני רשעים ואומות כמו שכתוב מראש פרעות אויב
קודם אבד המקום ונקם ישיב
לצרה בסופו של דבר אז אם כן שלושת השורות שהם טורים
זה שורות שמבטאות חורבן או משהו שלא מחזיק מעמד לדורות
השורות שרירות על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח,
זה בניין חזק
שלא עתיד ליפול ולהישבר.
אז אם כן, ככה צריכים להיות כל החיים שלנו.
כל החיים שלנו,
גם בתקופתנו,
אותיות, אותיות,
אותיות.
מי יכול לקרוא את האותיות בצורה נכונה?
הנביאים.
אין לנו יכולת
לקרוא את האותיות, לקרוא את האירועים בצורה נכונה.
נחזור לסיפור שלנו,
לחלוקת הארץ.
כן, אבל אין שם מבנה של שירה,
הכתיבה היא כתיבה של שורות.
מגילת איכה זה לא שני תורים, זה שורות.
אני לא זוכר, אני אסתכל רגע.
כן, אז זה הכל שורות,
שורות הרצופות,
אין שם תורים,
לא,
אין שם תורים.
אין שם תורים.
אז
כאשר מחלקים את הארץ,
וזה הנושא של הפרקים שאנחנו עסוקים בהם עכשיו,
זה לא סתם אדם יקבל קרקע להיות תחת הזית,
תחת הגפן שלו,
שיהיה לו פרנסה,
שיהיה לו שמיטה שלו, זה חלק מהעניין,
יש פה שירה.
יש
פה שירה שאומרת,
אתה עכשיו מגלה את הקדוש ברוך הוא בעולם שלנו.
כשיש לך את המקום שמתאים לך.
שבט אפרים
ליד שכם, שבט שמעון בתוך יהודה,
גם מיקום מדויק,
בתוך יהודה שמעון וכך הלאה.
אולי פעם הבאה יותר נדון בדברים הללו, אבל
כל דבר זה שירה,
יש לזה תוכן אלוקי שהולך ומופיע דרך הדברים הללו.
ולכן,
אומרת התורה,
יש פרשת ערכים,
פרשת בחוקותיי,
מי שמודד, מי שמוכר קרקע,
אי אפשר למכור קרקע.
כי הקרקע שלי היא מצד המשפחות,
לא כי יש לי בית שאני יכול למכור כנדלן,
למכור אותו ולקנות ולהשכיר אותו.
להשכיר אני יכול, אבל תמיד הוא שלי לדורות עולם.
ואם אני מוכר אותו,
אני בעצם מוכר אותו עד שנת היובל.
ושב איש,
לאחוזתו, אחוזה חוזרת אליי.
זה שכירות, נכון?
אין מכירה מוחלטת בתורה.
כן,
כן, כן, להזכיר כן.
המכירה בתורה זה לא מכירה, זה בעצם שכירות.
נותנים לו כל שנה סלע ופרוטה, אומרת המשנה הבארחית.
סיכוי מסוים שאני פודה את זה, שאני פודה את זה.
יש מקרים שאפשר למכור אלמנות והפרטים הללו,
אבל בעיקרון אי אפשר למכור,
כי זה שלי בקדוש ברוך הוא.
זה
שלי מהנשמה,
זה שייך לי.
כי זה לא עניין של קרקע שיש לי אופן לחיות,
אלא זה שיר שמופיע דרכי,
שיר אלוקי שמופיע דרכי.
אני לא יכול למכור את הדבר הזה,
זה כמו איבר מהגוף שלי.
מקומו של אדם זה חלק מהקיום,
מקום כלשון קיום,
קיום של האדם,
זה האדמה שהוא חי עליה.
כי הנשמות יושבות.
שאלה מעניינת, כנראה שעם ישראל משתנה.
גם המקדש משתנה,
המקדש המשתנה לא יהיה כמו במקדש שני וראשון,
יש
מקדש אחר בחזקאל.
אז גם השטחים,
עם ישראל יהיה בין,
עולם יהיה עולם אחר.
עולם יותר טהור, בלי מלחמות,
מר הרמב״ם אמר זאב עם כבש,
לא מלחמות.
אם אז עולם מלחמות,
פעם מישהי אמרה לי
שהבנים שלה היו בצבא לפני הרבה שנים,
אם מחר יש שלום מוחלט, מה, שליש מהם מה עושה פה?
אין ביטחון, אין תעשיית נשק, לא
צריכים פצועים,
חלק גדול מהתעשויות,
לא צריך פסיכולוגים.
המלחמה האחרונה,
גם פסיכולוגים עסוקים במלחמה האחרונה.
המון המון פונקציות תעשייתיות,
לא יצטרכו אותם בשלום.
זה עולם אחר בכלל.
תחשוב למה,
אין כל כך הרבה מקצועות.
לא,
בבת אחת,
אם זה לאט-לאט,
אתה צודק,
אבל איזה בבת אחת.
בבת אחת יש שלום, יפרוץ השלום בבת אחת.
זה צריך הסבה לאט-לאט.
כן, יש לך אלפי קצינים בצבא, אלפי שוטרים.
מג"מניקים,
שב"כ,
מוסד,
זה עשרות אלפי,
מאות אלפי אנשים.
יש גם תעשייה שעושה את זה,
ויש את הבגדים,
את המדים.
אתה
צריך לעשות,
אתה
צריך סבבה,
צריך לחשוב על זה,
איך עושים את זה,
זה מאות אלפי אנשים.
חיל הים,
חיל האוויר,
זה המון,
המון,
המון,
המון, המון.
זה עולם אחר.
אז ביחזקאל,
מבנה האדמה שונה,
כי שם הנפשות,
יהיה עולם אחר,
עולם יותר מוסרי,
עולם יותר טוב.
זה מה שקראנו ברב רמ"א קודם.
ובזמן יהושע היה עולם יותר מורכב, צריך להילחם.
אחרי שהמשיח ינצח את אויבי ישראל,
בעזרת השם,
אז
אפשר לעשות את החלוקה בצורה שונה.
כשנזכיר השם להסיר את הרשעים,
ולהתגדל במוסריות, ולעשות מדינה חזקה,
כראוי למלכות דוד המלך, בעזרת השם, כשנזכיר.
נכון? אבל זה תמיד היה, הם ידעו שעיסאב
שונא ליעקב, זה ידוע מאוד.
גם אחורה,
גם סין לא כל כך אוהבת אותנו,
גם צפון קוריאה,
גם רוסיה,
ככה יש...
נכון, נכון.
צריך לדעת,
זה האתגרים,
האתגרים שמציעים לנו אתגרים.
כן,
אבל אנחנו גם צריך להגיע למלך המשיח בצורה,
עומדים על הרגליים,
לא להגיע שבורים על כיסא גלגלים.
בעזרת השם שהגיע יציבים,
הם טיפה מטפלים,
לא רק כנראה.
מטפלנו באיראן בצורה יפה, בסוריה מטפלנו בצורה יפה.
לא נגמר הסיפור, בסדר, עזרת השם, צריך
לטפל בו.
כל בודד שמגיע הוא מאוד מרגש,
אבל המחיר מחיר יותר מדי,
אתה צודק.
זה לא סיפור יותר מדי,
זה צפוי שיהיה לנו המון בעיות איתה.
המון בעיות איתה.
שיהיה המון בעיות איתה, הם יחזרו לטרור.
נכון. נכון, נכון. הצבא רוצה לחסל אותם כאן.
מה עושים בג'נין,
מה עושים בצפון שומרון,
מחסלים לאט
לאט לאט.
כן, חיסלו כמה, חמישים וכמה חיסלו, ועצרו כמה עשר.
אבל יש הרבה עבודה, הרבה עבודה.
שמי יעזור לנו, שמי.
זה אני לא יודע,
זה אני...
מאז גלעד שליט זה התנפח,
מאז גלעד שליט זה התנפח,
המחירים
עלו יותר ויותר ויותר, נכון?
אתה צודק.
על אחד נתנו שם אלף, משהו...
לחזק את רוחם, לחזק את הקדושה בעם ישראל.
קדושה נותנת כוח,
לעמוד.
מי שאין לו קדושה,
מאוד מתרגש, מאוד קשה לו לעמוד.
אתה צודק.
אז הוא יותר חלש, הוא קשה לו לעמוד מול האתגרים.
קשה לו.
כן, אנחנו לא אנשי צבא,
זה
צבא צריך, אבל זה נכון.
נכון,
בן גוריון אדם אמר,
סתם,
אנחנו לא מבינים את ההסכם,
ההסכם נורא ואיום.
בוודאי, כן,
כן.
נכון.
אתה אף פעם לא יודע מה טראמפ הבטיח,
מה כל מיני הבטחות.
הנה, עכשיו יש הצעה
להוציא את כל הערבים מעזה, אז זה פתרון לא רע.
זאת אומרת שזו ההחלטה לא רק ביד ישראל.
בוודאי
שלא, בוודאי שלא.
נכון, ויש בארץ גם חלקים של הציבור שלא...
קושרים לו את הידיים כל הזמן.
היועצת המשפטית, למשל, דברים...
העורכי דין,
השופטים,
יש כל מיני כללים,
משפטים,
המותר,
מה אסור לעשות בעזה.
אתה לא יכול לקראת עם טוב.
עובדים טוב מאוד,
צבא מצוין,
אבל יש הרבה מגבלות שצריך להשתחרר מהן.
זה
צריך הרבה קדושה,
להוסיף תורה,
להוסיף יראת שמיים.
זה מוסיף עוצמה.
אין עוז אלא תורה.
מה?
עוז, עוז.
הגבורה, ללכת.
כן?
נכון.
הקש בגג, קראו לזה, הקש בגג.
הקש בגג, קראו לזה.
תדפוק בדלת, תדפוק בגג, כשאני זוכר.
זוכר את הפצצה.
אתה צודק, זה גם היה...
לא יודע, כן.
