שלום לכולם,
מקדישים את השיעור לילוי נשמת רפאל בסולטנה.
ולהצלחתם ישראל.
כן,
הרב צדוק היה אומר,
בשלח,
זה שתי פרשיות של יציאת מצרים.
בשלח זה משלים את היציאה.
כי עוד לא מת פרעה,
עוד לא מתו,
עוד רודפים אחריהם,
כן?
עדיין יש איזה...
ועכשיו כשאתם רואים,
ראיתם את מצרים,
את מצרים,
לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.
זה כבר שם זה נגמר, זה.
טוב, יש לנו עוד דורות חדשים, אבל זה...
המצרים ההם,
אז הם...
יש דעות בזה,
אני לא...
או שמת בים או שלא מת בסוף.
לא נשאר עוד אחד.
לא, איפה כתוב שם?
תראה, אדוני אלוהים, מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
אז כתוב, שהקדוש ברוך הוא מוציא אותם,
ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים,
ויסע אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף.
כן, במדבר.
אז אומר במחילתא, רבי אלעזר אומר,
דרך...
כן, דרך המדבר כדי ליגען.
כמו שכתוב, אינה בדרך כוכי.
אחר כך,
על המילה המדבר,
כן,
דרך המדבר,
אז על המילה דרך,
הוא אומר כדי ליגען.
תכף נראה מה זה.
והמדבר לצרפן.
כלומר, לצרוף, לזכך אותם, לטהר אותם.
שנאמר במדבר הגדול והנורא.
אחר כך כתוב שם, בפסוק ים סוף,
הנס אותם,
שנאמר, ויאמרו,
כן, הם היו שם, התלוננו, וזה, בים סוף.
זה רבי אלעזר. רבי יהודה אומר, דרך כדי לתת להם התורה,
שנאמר, מכל הדרך אשר הליכך השם.
המדבר כדי לתת להם המן, כמו שנאמר, מן במדבר.
ים סוף כדי לעשות להם ניסים,
שנאמר,
ויגער בים סוף ויחרב.
זה מעניין,
אצל רבי אלעזר,
יותר נותן דברים שליליים קצת,
כן,
ככה,
ליגע אותם,
לצרף אותם.
רבי יהודה,
הכל חיובי כזה,
תתן להם את התורה,
תתן להם את המן,
לעשות להם ניסים,
כן,
אתם רואים את הגישות, זה הבדלי גישות כזה.
להבין, שורה 10, עניין פלוגתם,
אומר שם שמואל,
הנה כתוב במדרש שהיה פרעה מלווה אותם.
כי הוא הולך איתם.
ואמר כבוד אבי, אדוני, מורי ורבי,
שכוונתו הייתה כדי להיות לחיבור עמם,
ולהכניס להם מחשבות רעות
ולקלקלם.
עד כאן תמצית דבריו.
ברור הולך,
הוא אומר, כל עוד שאני איתם,
ויש להם חיבור אליי,
אז אני יכול להשפיע עליהם.
כן?
במחשבות, ב...
הלימוד יהיה...
כן, שאתה...
מתנתק מאיזה דבר, אתה צריך להתנתק ממנו.
כל עוד שיש איזה חיבור מסוים, זה משפיע עליך.
בהרבה דברים בחיים.
זה קצת הבאתי את זה,
לא יודע אם הוא פה אומר את זה ממש,
אבל...
למדתי את העניין הזה.
אדם אומר, לא, אני...
יש איזה רב על...
על חנוכה.
אנשים אמרו,
זה קצת תרבות יוון חדרה,
נשמע,
נקבל ממנה קצת...
יש דברים יפים בתרבות הזאת, לא?
יכנסו יוונים להיכל,
טימאו כל השמנים שבהיכל.
הטומאה הגיעה עד העומק,
עד ה...
זה לא
מי שחושב שיכול ככה לקבל קצת את ההשפעות הזרות
בלי שזה יפגע,
זה טעות,
אומר הרב, שמה בעניין החנוכה,
בעין העיר.
ולי יש להוסיף בזה דברים, ומצד החיבור, הנה,
היה יכול אותו רשע,
היה מכשף גדול,
להכניס בהם רוח רע,
אתם מבינים?
הקשר הזה, הוא ממש יכול להזיק.
יש הרבה דוגמאים, יש אנשים שהם,
אומרים,
נגיד,
בתי ספר,
יש תלמודי תורה,
בלי שום מגע למשרד החינוך.
אומרים, נותן לכם עצמאות, תעשו הכל לבד,
אנחנו לא נוגעים.
עכשיו הנה, יש לנו כסף, זה טוב וזה.
פתאום מתגלה
כל מיני חדירות שלא חששו.
זה לא פשוט.
צריכים בענייני חינוך ודאי,
חינוך הבית, הילדים,
מה אתה מכניס,
מה הוא מראה להם.
אתה לא יודע באיזה דבר אתה עושה חיבורים,
שאחרי זה זה משפיע,
זה משפיע,
אין...
קדושה משפיע, גם טומאה משפיע.
אין...
סתם...
מה, איזה מסך שמגן?
אין.
ויכול להכניס מהם רוח רעה,
ויכול להכניס מהם רוח רעה,
ועל זה אמרו חז"ל,
שלושה דברים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
אחד מהם זה רוח רעה, נכנס בחיי זה רוח רעה,
זה רוח שטות, אתה לא יודע מאיפה זה בא לך. אתה אומר,
למה אני חושב ככה?
מה משפיע עליי כאן שאני חושב ככה?
צריך הרבה ניקיון.
וזה שכתוב,
בין ינחם העם ושבו מצרימה, כן?
מכוח המחשבות הרעות
שפרעה יכניס להם.
דמי פתי יסור הנה לשוב למקום שהוא מעבידים אותם,
עבודת פרך.
ומצרים אותם לרצות לשוב שם, אוקיי?
מאיפה יכול להיות בכלל אבא מינא כזו?
אבל זהו מחמד הרוח רעה,
מקור שתיים,
שמעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
אז זה יכול להגיע עד כדי...
כן, אנחנו צערנו רואים כשיש
תפיסות רעות,
אז אנשים...
אנחנו רואים את זה ימינו, יום-יום.
תפיסות רעות,
אז אתה,
אנשים יכולים להגיד דברים כל כך עקומים,
ולתמוך באויב, וצערנו, לראות ילדינו.
סיפור הזה עם השוטרים שם ברמת גלעד, סיפור מזעזע,
שלא קמה מספיק צעקה על זה,
לא
לא קמה מספיק צעקה על זה.
זו פורעת הילדים האלה, ידידיה, יעקב בן
טליה טל, הוא הכי מצב קשה,
ואייל בן אילנית.
ושתי שנים,
אני לא זוכר,
הוא חוטף.
ילדים שלי, חברים שלי.
משהו.
אז אתה יודע,
איפה יכולים להגיע,
דעה משובשת,
רוח רעה,
כן,
כשיש רוח רעה ויש כזה תפיסה,
כנגד,
כן,
נעלה יגבות למשל,
אז הוא יורה בהם.
בכל איפה זה צריך יכול להגיע.
שורה שלוש, מקור שתיים.
והנה, אם היו ישראלים מזוכחים מהפסולת
ומחלקי הרע,
בוודאי לא היה יכול פרעה להיות לו חיבור עמהם.
אבל מחמת שיצאו קודם ארבע מאות שנה,
כן ידוע הרי,
שהם ישראלים צריכים להשתמש ארבעים שנה,
ארבע מאות שנה,
השם אומר לאברהם,
ארבע מאות שנה.
בסוף הוא ראה שהם לא יכולים לעמוד בזה.
יושב להם את ה-400 שנה מילדת יצחק,
מלידת יצחק.
מה זה 400 שנה?
אז
בגלל שלא השלימו את הגלות הזאת,
אז אנחנו בכל הדורות משלימים את זה.
עוד גלות ועוד גלות ועוד גלות.
משלימים את זה.
אז הם יצאו לפני הזמן, הם לא יצאו מזוכחים לגמרי.
שורה שבע,
לכן היה ביכלתו של פרעה להיות לו חיבור עמהם.
וזהו פני יחן נחמה אמר אותה מלחמה.
מלחמה, הוא אומר, זה מלחמת הנפש.
שמאחר שלא היו עוד מזוככים לגמרי,
אם כן, שוב, יכול להיות להם חיבור עם פרעה.
ואם כן,
על ידי זה,
ושבו מצרים,
עלולים להגיע עד כדי מצב חמוש,
שבו מצרים.
והנה מילתא דרך ומחבר, כידוע בספרי המהר"ל.
ממש בפתיחה בפתיחה,
נתיבות עולם,
נתיבות עולם של המהר"ל,
ויורני דרך,
מבדיל בין אורח לדרך.
האורח הוא מחבר, לכן הטוב המכילתא,
מהפירוש הפשוט,
כן,
כי אתה אומר, דרך זה דרך,
אז הוא אומר,
דרך זה לתת להם תורה.
למה?
מאחר שהכוונה לסלק את הפסולת בישראל,
שלא יהיו חיבורים מהם,
וכן בפחיתותם
יש את ההצעה לסלק את הפחיתות.
לכן אומר רבי אלעזר,
ליגעם ולצרפם ולעשותם יתייסרו בכוח הגוף והנפש.
ואז צריך לקבוע כל זה במהר"ל, עיין שם.
הרבה שם ישמעאל מתבסס על מערל, הרבה.
הרבה הוא מזכיר אותו.
אז הוא אומר,
כל זה,
ליגע אותם,
לצרף אותם, לטהר אותם,
לסלק מהם,
כדי לזכך אותם.
ולדעתי, יש להוסיף לפרק גם דבר רבי יהודה,
שהוא סובר שהעצה לסלק הפחיתות היא להגבה את ישראל למעלה מהטבע.
הוא אומר,
תסור מהם הפסולת,
ולא לפרק וחלקי הטבע חיבור מהם.
כן, זה תמיד ידוע, ידוע בהרבה דברים.
מה השיטה להסיר את הרע?
להתמודד עם הרע ולסלק את הרע?
או לגבה את הנפש ברוחניות וזה,
ואז ממנו הרע אין לו השפעה ולא...
בשם ישמואל,
לא בשם ישמואל, בשם ישמואל.
בשם ישמואל...
לא יודע. כן, אז שאלה מה להקדים.
בדרך כלל כאילו, סור מרע ועשה טוב.
אבל יש דעה שלא,
תקפיא את העניין,
עזוב,
עד שתצליח לסלק את הרע,
זה מורכב. בוא תתרומם,
ומשם ה...
נדמה לי, בנתיבות שלום אולי ראיתי.
שזו הגישה הייתה של בן יוסף ויעקב,
את מי להקדים בברכה.
אפרים ומנשה. מה?
כן.
שיוסף רוצה קודם כל להתמודד עם הזה,
אחר כך הוא אומר לו,
לא,
אפרים,
אפרים,
אפרים ומנשה.
מזה אנחנו כבר...
כן,
אז זה גם המחלוקת כאן.
אז רבי יהושע אומר להגביה את הנפש.
מקור שלוש, פה למעלה,
קצת שמאל.
וזה שאמר מדבר כדי לתן להם תורה,
וזה צירוף לשכל.
המדבר כדי לתת להם את המן, זה צירוף לגוף.
המן הוא לחם שמלאכי השרת...
אוכלים אותו,
והוא למעלה מהטבע,
והגוף ניזון מהמאכל.
ואחר שהמאכל היה למעלה מהטבע,
אז היה גם הגוף למעלה מהטבע.
ים סוף כדי לעשות להם ניסים,
הוא
צירוף לנפש.
כי אז באו מים עד נפש וניצלו.
הייתה נפש מוגבת למעלה מהטבע.
תוכן כוונת רבי יהושע,
זה לא רבי יהודה רבי יהושע.
שהיה מגביהים את ישראל למעלה מהטבע,
ועל ידי זה הוסרה מהם כל הפסולת.
ואחר שהיה ישראל למעלה מהטבע,
לא היה בכוח פרעה ומצרים להיות להם חיבור עמהם.
וזו כוונת המדרש, ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים,
ואילו היה בדרך ארץ,
בדרך הטבע,
אם כן שוב היה להם חיבור עמהם,
והיו יכולים גם לחזור למצרים.
עכשיו,
הוא מביא לנו גם פה איזה,
שוב,
אתה רואה פעמים בדרך העבודה שלנו,
במה אנחנו לוקחים את זה ביישום שלנו,
בחיי היומיום.
זה אומר,
בשעות ימי המעשה,
אדם מושקע בלמדת מלאכות.
ואם כן, אף שאדם
עוסק בתורה ומצוות,
אף על פי כן מחמת החיבור שיש לו
עם הדברים שהם הבלי העולם ורודפים אותו,
המחשבות הרעות אף בשעה שעוסק בתורה ומצוות,
והוא כמו שיצאו אצלנו ממצרים,
שהיו כבר,
יצאו, היו עוד לפרעה חיבור עמהם.
לכן יכול עוד להשפיע.
אבל בבוא שבת קודש,
אם האדם אינו מקלקל בימי המעשה,
ועושה מה שמוטל עליו, אם אתה,
כן,
שתי ימי המעשה,
זה לא שהכל יפקר,
בא השבת, אה,
איזה יופי.
לא, צריך גם עבודה בימי המעשה,
שתגיע לשבת נורמלי.
עושים משפט במקום אחר,
בחיי שרה, ובטח לימדנו את זה.
אומר,
למה,
מה זה אצל שרה,
היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת?
אומר שמשמע,
שימי החול לא קלקלו את ההארה של השבת,
וזה היה ממשיך כל הזמן,
היה המשך, לא ששבת,
ימי חול, שבת,
אלא שבת,
וכל הזמן עד השבת הבאה כבר מתווסף על האור שקיבלה בשבת הקודמת,
לא התקלקל בדרך.
זה הדרגה שצריך.
אז הוא אומר,
אבל
ימי החול בדרך כלל הם, כן?
מחמת החיבור שיש לו דברים שהם הבלי עולם,
אז רודפים אותו, המחשבות הרעות, גם שעוסק בתורה.
אבל בבוא שבת קודש,
אם האדם אינו מקלקל בימי המעשה,
ועושה מה שמוטל עליו,
אז בכוחו לקבל שבת קודש.
שבת קודש היא למעלה מהטבע,
ואז יש שביתה מעולם הטבע, אבל גם...
ולמעלה מהטבע,
ממילא אין לפסולת וחלקי הרע חיבור עמו,
יוכל לעסוק בתורה בתפילה קרוא ובלי שום הפרעות.
מקור ארבע.
שמה?
אז הוא גם אומר, אם
לא מקלקל בשל ידי המעשה, ועושה מה שמוטל עליו,
ודאי שהשבת תמיד תהיה השיא.
אבל צריך לדאוג שגם ימי החול לא היו מדי נמוכים,
כאילו.
מתרומם כל הזמן, כן.
טוב.
במדרש רבא,
מקור ארבע.
דוד הכתיב פיה פתחה בחוכמה.
זה מדרש מעניין, כאילו הוא מפליג קצת.
מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,
לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא,
אלא
ישראל. הציל אברהם מכבשן האש,
לא אמר שירה.
יצחק מהעקדה,
לא אמר שירה.
נראה ביאור הדברים.
למה הם לא היו שירה, כן?
מה...
הטעם שם,
למה הוא שירה,
הוא שידעו ששפוי,
שגם עולם הטבע,
הוא אלוקות כעולם הניסים.
והכל שווה את הקדוש ברוך הוא,
לא התפעלו כלל מהניסים.
כאילו,
מה יש להתפעל?
להתפעל.
כל המציאות זה נס.
לא,
אבל אתה צריך להורות,
להגיד את הלל,
להגיד שירה,
שכולם יבינו שיש פה נס.
אחרת זה נסתר.
ישראל אמרו שירתו,
הנה הנס בקריעת ים סוף,
הוא הפוך מכל הנסים שנעשו עד עכשיו.
שהנסים שנעשו עכשיו, הצלת אברהם, כאילו כל אלה,
שהזכיר המדרש, היה נס עבור בעל
הנס. מה שאין, כלומר, בדרך כלל נס
הוא בשביל
האדם שהוא זה, כן?
אברהם, אז הוא הציל אותו מכבשן, קרר את הכבשן.
אבל פה
לא היה צריך להנחותם
דרך ים סוף.
מה קורה?
הכל יכול לקרות אותם מפה.
למה דווקא, יש אומרים שהם בכלל, הם
יצאו באותו מקום.
וכאילו, נכנסים,
וכן, ויוצאים חזרה.
משהו כזה,
זה לא היה דרך בכלל.
אז למה הקדוש ברוך הוא עושה את זה?
ישראל אמרו שירה,
שורה 10, דהנה,
הנס בקריעת ים סוף,
היה הפוך מכל הניסים שנעשו עד עכשיו.
כשהניסים נעשו עד עכשיו,
הצלת אברהם,
כל אלה עכשיו במדרש,
היה נס עבור בעל הנס.
והשבח בקריעת ים סוף,
לא היה צריך להנחות אותם דרך ים סוף.
אלא הכל היה כדי שיתגלה כבוד שמיים.
והתגלות כבוד שמיים לא היו צריכים שיהיו על ידי ישראל דווקא.
וברותם יקודת ברוך הוא רצה לזכותם,
שהתגלה כבודו יתברך עליהם,
אף שהרגישו בעצמם שהם
תלויים, שהם בלתי רואים.
כן, הם ידעו שהם לא בדרגה, הם לא היו בדרגה הזאת.
בכל זאת, התפעלו מזה ואמרו שירה.
וזה הכוונה,
פיה פתחה בחוכמה,
שהעמיקו בתחילת הכוונה,
למה כל הזמן הוא עושה את כל הנס הזה?
שהתגדל כבוד שמיים.
נגיד שירה, התגדל כבוד שמיים.
כאשר פתחו את פיהם,
הם פתח להסתכל בפנימיות העניין,
יכול כל אחד,
לפי היכולת,
להעמיד פנימיות העניין,
והם יצאו מכלל,
לידון על הכלל כולו יצא.
וכשאדם זוכה,
מגלים כבוד שמיים על ידיו.
וכשמעמיק האדם בענייניו,
כי כל אחד לפי מה שהוא יכול,
לומר שירה,
וזה שנאמר במדרש, אמרו לאמור.
נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהם,
שיהיו אומרים לבניהם,
כי שירה הזאת בעת שתעשה להם ניסים.
כלומר,
הם מבינים את ערך הדבר הזה,
שכל הנס הזה זה רק בשביל להגדיל כבוד שם שמיים.
אז הם...
ואומרים גם לאמור, שזה יעביר גם לילדים שלהם.
בשלח, הבאתי פסקה עד שהיא מופיעה,
בישוב העולם בפסח.
נזכרתי בה, אמרתי, וואו,
אני לא יכול...
יש את בשלח, הוא לא מזכיר שם הרבה עניינים,
יציאת מצרים וזה.
יש בויקרא, בתוך ויקרא יש פסח.
כל
הזמן הם על פסח ושביעי של פסח.
מה?
לא, כן,
רק למועדים,
במועדים של אלול אז כן עשו אחד נפרד.
ראש השנה, כיפור, סוכות, שמחת תורה, יש כך לבד.
אז זה משהו מיוחד, בשלח.
תראו, כתוב, סוס ורכבו רמה בים.
מגיד שהסוס קשור ברכב, הרוכב בסוס.
כלומר,
מאוד דבקים זה בזה,
שלא יכולים לעזוב אחד את השני.
גם בתוך המים.
נראה התועלת מזה לישראל,
על פי דברי הזוהר הקדוש, שהסוס רומז לקהל האומה,
ורוכבו הוא השר שלהם, כן?
סוס ורוכבו זה אומה והשר שלהם.
ושניהם יחד נטבעו במים.
עכשיו הוא אומר,
כתוב,
כל המחלה אשר שמתי במצרים,
ה' רופא לך,
והנה כל מה שהיה מכה.
כל מה שהיה מכה למצרים, נעשה כנגדו רפואה לישראל.
וכן הוא גם בעניין המצרים,
שקשורים ודבקים שר שלהם,
אפילו בשעת טירוף הדעת.
אין יותר דבר כאלה,
הם,
הרי פרעה,
מה יש לך להחזיק את הסוס?
תעזוב אותו, תנסה להינצל.
לא, הוא מחזיק אותו בתוך המים,
בתוך הזה,
בתוך הטירוף הדעת הזה,
הוא מחזיק את הסוס.
אומר כך,
כנגד זה,
כל המחלה,
זה מחלה למצרים,
לא אשים עליך,
כן,
יש שם עופך,
אז הברכה לעם ישראל,
שהם יהיו דבקים,
בכל המצבים הקשים יהיו דבקים,
וכדור וכולי,
עזבו אותו.
לעומת זה נעשה בישראל הדבקים.
למקום,
בהשם,
קשורים ודבקים למקום,
אפילו בשעת טירוף הדעת.
ומים רבים של ירדות ומכות, אפילו במצולות
מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה.
ונשארה נפש דבוקה,
טבועה, להשתווה,
בגוף הדמלכה בעתיד לבוא.
כן, אנחנו גם רואים את זה, עכשיו זכינו באמת.
לראות כמה מהשבויות שבאו,
כמה קידוש השם,
כמה אדם בטירוף הדעת,
היא שומרת שבת, היא אוכלת כשרות,
הגם ברגר הזאת,
כמה קידוש השם היא עשתה,
כמה דברים,
ממש,
היא עוררה פה משהו.
היא וההורים שלה, לא, פגשנו אותן כבר בעבר.
עליה קידוש השם.
הם כל העם דיברו בשם ישראל.
עוד היה, עוד אחת אחת אמרה איך שהיא עסקית,
היא עם הדת ועם הקודש, היא נשארה לנו שפויה.
שהם לא דתיים, לא, זהו, זה לא בא להם.
איזה עם ישראל קדוש יש לנו.
זו ממש דוגמה בשעות טירוף הדעת,
אדם יכול בכלל,
לא יודע איפה כבר להגיע.
הם שמרו הצלם אנוש והם באו בקידוש השם.
לעומת זה,
עוד פעם אני קורא,
בשש,
שורה תשע,
דבוקים בו,
וניתן ישראל הכוח להיות קשורים ודבוקים בו,
אפילו בשעת טירוף הדעת,
ומים רבים לא יכלו לכבות אהבה,
ונשארה הנפש דבוקה עד בעל מזרחה.
דומה לזה,
מקור שבע,
כתוב,
בשירה נמחלו עוונותיהם של ישראל.
הוא אומר,
נראה כמו שיום כיפור הודבקה הנפש במקור העליון,
בשורש הנשמה,
ממילא נכונות ממשל ישראל, והוא כן השקה,
שעל ידי חיבור באה טהרה. כן, אם יש מים פה, מים שאובים,
זה לא עוזר, אי אפשר לטבול בהם.
פותחים את השקה של המים ששם יש מים לא שאובים,
ומים חודרים מפה לפה,
השקה הזאת מתארת גם את המקווה הזה.
ככה עושים מקוואות היום.
למלא מקווה במים רגילים,
יש אוצר של מים לא שאובים,
כשירדו מהגשם או משלג או משהו,
ועושים את ההשקה,
וזה לא מתבטא,
כמה,
כמה בתי,
כאילו,
המים הראשונים נחשבים שהם,
זה המים ה...
אתם מדברים כאן על השקה.
השקה, שעל ידי חיבור באה הטהרה.
כך בעת שאמרו ישראל שירה,
נדבקו ממקור העליון, וממנה נמחלו
עוונתיהם.
עוד שבוע, יום רביעי הבא,
זה טו בשבט.
כי דברים של השם ישמעו על טו בשבט.
דווקא בפרשה הזאת, הרבה פעמים שבת בשלח זה
ערב טו בשבט.
לפעמים זה יוצא בשבת.
אז פעם ככה כתבתי, היה שבת.
אז אמרתי,
יש פה ארבע שירות.
שירת הים,
בהפטרה שירת דבורה,
טו בשבט,
ושירת האילנות וכל זה,
וכל זה בשירת תומה לארצה, שזה הכל בארץ ישראל.
לכל השירות.
