טוב,
שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים
במסכת אבות.
השיעור, אלעד,
השיעור יישמע גם.
רפאל בן,
גותנה וציפורה בת מרים.
טוב,
מתחילים.
מקום מספר 1, משנה מסכת אבות, פרק ב',
משנה ב'.
רבן גמליאל,
בנו של רבי יהודה הנשיא, אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ,
ויגיעת שניהם
משכחת עוון,
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.
וכל העמלים עם הציבור
יהיו עמלים עמהם
לשם שמיים,
שזכות אבותם מסייעתם
וצדקתן עומדת לעד.
ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם.
לפני שנבין מה רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר,
ננסה בקצת להבין מי זה היה מקום מספר 2,
תולדותיו של רבן גמליאל בר רבי.
בדור המעבר בין התנאים לאמוראים.
כשהתחלנו מסכת אבות אמרנו,
יש תקופת הזוגות.
מתקופת הזוגות מתחילה תקופת התנאים,
ואחרי תקופת התנאים מתחילה תקופת האמוראים.
רבי יהודה הנשיא, אבא שלו,
היה סוף התנאים.
והוא, רבן גמליאל בנו, הוא כבר מתחיל
את התקופה של המעבר בין תנאים לאמוראים.
גם הוא היה נשיא ישראל אחרי אביו.
היה בנו הבכור של רבי יהודה הנשיא.
הוא ישב על כיסא הנשיאות אחר פטירת אביו,
למד תורה מאביו, תלמיד מובהק שלו.
אחיו, רבי שמעון, היה גדול ממנו בחוכמה.
אז
למה רבי יהודה הנשיא מינה אותו להיות נשיא אחריו
ולא את אחיו שמעון שהיה גדול ממנו בחוכמה?
התשובה,
כי הוא היה יותר גדול ממנו ביראת חטא.
מה היה יותר חשוב,
חוכמתו של האדם או יראת שמיים שלו?
יראת שמיים.
לכן רבי יהודה הנשיא,
שניהם היו יראי שמיים,
שניהם היו חכמים, אבל רבי יהודה הנשיא ראה שבנו,
רבן גמליאל,
יותר גדול ביראת שמיים,
לכן החליט למנות אותו במקומו.
שני בניו היו רבי יהודה נשיא,
לא רבי יהודה נשיא,
רבי יהודה נשיא,
זה נכדו של רבי יהודה נשיא, ואילן,
שהוא צאצא של אילן זקן,
רבי יהודה נשיא שישב על כיסאו,
היה תלמידו המובהק.
אז
קצת בקצרה, ראינו מי זה היה.
רוב הנושא שלנו יעסוק ביחס בין תורה ועבודה,
שאלה שהרבה אנשים מתחבטים בה.
במיוחד בימינו,
כמה להשקיע בתורה,
כמה לעבוד,
מה הדרך הראויה האידיאלית,
ללמוד תורה כל היום,
לשלב וכולי.
נתחיל.
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר,
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.
המושג דרך ארץ,
יש לו שלושה פירושים עיקריים.
שני הפירושים היותר מוכרים, או מידות טובות,
דרך ארץ קדמה לתורה,
או עבודה,
מלאכה,
פה דרך ארץ זה עבודה.
אומר לך רבן גמליאל,
יפה תלמוד תורה,
מצוין שתלמד,
אבל עם דרך ארץ צריך גם לעבוד,
שיגיעת שניהם
משכחת עוון.
מה הכוונה שיגיעת שניהם
משכחת עוון?
שני פירושים.
פירוש אחד,
כשאדם עמל בתורה,
עמל במלאכה, העמל יוצר בנפש שלו התנקות מהיצר.
כשאדם עושה דברים חפיף,
אז היצר מתגבר.
כשאדם יש לו עמל במשהו, עמל בתורה,
יצר הרע, הולך לאט, לאט,
ומסתלק ממנו.
זה פירוש אחד.
פירוש שני,
אדם הראשון
היה אמור לאכול מהעץ ישר מה?
לחמניות,
פיטות, כורסונים,
לא כל כך בריא, אבל נגיד,
היה יכול לקבל מהעץ ישר מוכן.
אחרי שהוא חטא,
מה הקדוש ברוך הוא קילל את מי?
את האדמה, גם את כולם.
מה לא?
ארורה אדמה בעבוריך.
בזיעת אפך תאכל לחם.
ואז מתחילים
הרבה מלאכות.
משנה המסכת שבת,
הרבה מלאכות עד שהאדם מגיע אל האוכל,
אל הפיתה,
אל הלחם,
כמה מלאכות.
בהתחלה מה הוא עושה?
זורע, חורש,
קוצר, מעמר, דש,
זורע,
מרקד, טוחן, לש,
אופה, לא, 11 מלאכות עד שהוא אוכל לחם.
אבל לפני החטא,
היה אמור הלחם להיות כבר צומח בעץ עצמו.
השתנה העולם,
אנשים עובדים קשה מאוד,
אומר הנציב מבולוז'ין,
ארורה האדמה.
בעבוריך,
ארורה זה לא טוב, בעבוריך זה טוב,
מסביר הנציב.
למה השם
ככה קילל את האדם?
כיוון שאחרי שהוא חטא,
יצר הרע נכנס בפנים.
לפני כן היה חיצוני, הנחש חיצוני,
שגע אותו.
אחרי שהוא חטא, יצר הרע בפנים.
אדם רוצה לחטוא,
תן לו הרבה לעבוד,
אין לו זמן.
אין לו זמן,
פנוי מצוין, הרבה,
חלק ניכר מחטאים של בני האדם,
כי יש להם זמן,
פנוי.
הרבה זמן פנוי.
מה אדם עושה בזמן הפנוי? היום, ברוך השם, יש תרבות פנאי.
למה אני אומר היום?
כי בעבר,
המלאכות היו קשות.
מישהו פעם כיבס לפני מאה שנה?
שבעים שנה?
איך הם מכבסים?
בנהר,
היו הולכים את הכביסה לנהר,
מכבסים,
והיו,
היום הכל מהיר,
הכל מוכן, מייבש יש לך, לא צריך לתלות כביסה.
ויש לך אוכל מוכן,
פעם גידלו את התרנגולות,
שחטו עד שאכלו אותן,
לקח זמן,
היום הכל כבר מגיע לך מוכן.
כל העולם היה הרבה יותר קל.
תן לך את זה ברכה,
מצוין,
טכנולוגיה שיפרה מאוד את איכות החיים.
מצד שני,
יש בזה גם קללה גדולה.
כי יש הרבה זמן פנוי היום.
מה אתה עושה בזמן הפנוי?
אם אתה משקיע את הזמן הפנוי לדברים טובים, מעולה.
ללמוד תורה,
פעולויות של חסד, להשקיע בזוגיות, לא משנה.
אם אתה עושה דברים טובים בזמן הפנוי, מעולה.
ואם לא, אוי ואבוי, עדיף שלא יהיה לך
זמן פנוי. אדם הראשון חטא, התקללה האדמה.
עבודה היא קשה.
היום באו חשב טכנולוגיה, עבודה פחות קשה.
הרבה זמן פנוי.
השאלה, מה אתה עושה? אומר לך רבן גמליאל,
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ,
היא הגיעת שניהם משכחת אבון.
אם לא תלמד תורה או לא תעבוד בזמן הפנוי שלך,
אין וואקום.
יצר הרע מגיע.
חז"ל מסכת כתובות.
הבטלה מביאה לידי שעמום,
אדם בטל ומשועמם, והשעמום מביא לידי חטא.
לידי זימה.
כמה אנחנו יודעים היום,
כמה לצערנו
משפחות
מתפרקות
בגלל חטאים כאלה ואחרים, בגלל זמן פנוי.
זמן פנוי, זמן פנוי עושים שטויות.
אבל אם אדם היה מנצל את הזמן
הפנוי לתלמוד תורה ודרך ארץ שהיא מלאכה,
יפה.
שני פירושים,
מה זה שיגיעת שניהם משכחת עוון?
א',
העמל של התורה והמלאכה יוצר באדם התנקות מהחטא.
ב', עמל התורה והמלאכה
גורם לו שבזמן הפנוי
הוא עושה דברים חיוביים.
יש עוד סוגיה.
כמה אדם,
טוב,
אבל זה עוד,
כמה אדם אמור לנצל את הזמן הפנוי?
האם יש בכלל מציאות?
טוב,
אבל זאת סוגיה, לא נרחיב,
זה עוד נושא.
נחזור אלינו.
רבן גמליאל,
בנו של רבי יהודה הנשיא,
אומר,
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ,
שיגיעת שניהם משכחת עוון.
וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון.
למה?
למה תורה שאין איתה עבודה יכולה לגרור עוון?
למה?
כי...
בוא נראה, רבי עובדיה מברטנורא,
מקור מספר שלוש,
ואם תאמר יהיה עמל בתורה תמיד ויגיעתה משכחת עוון,
לא צריך מלאכה,
לכך הוצרך לומר וכל תורה שאין עימה מלאכה,
סופה בטלה שאי אפשר לו בלא מזונות.
מאיפה יצמח הכסף?
יראה לך מהשמים?
אנחנו לא במדבר.
דלפון הוא מלסטם את הבריות ומשכח תלמודו.
דעו לכם שהרבה אנשים שיש להם קשיי פרנסה,
הם לא פנויים נפשית ללמוד תורה.
מצב יותר גרוע יכול להגיע לגניבה.
לגניבה.
כל מיני עבודות שאסורות לעבוד,
דברים כאלה ואחרים.
לכן,
אומר רבן גמליאל,
תורה שאין עימה עבודה,
יכולה לגרום עוון.
רבנו יונה מרחיב בזה עוד יותר,
מקום מספר ארבע,
יגיעת שניהם משכחת עון,
כלומר,
מסיר יצר הרע.
שעד שהוא יגע בתורה ובמלאכה,
לא ישלוט עליו יצר הרע.
כי בכל עת,
אשר לא יהיה דשן,
לא יהיה רב לא לעשות עבירות,
אני מדליק את הקטע המודגש,
וכל התורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה,
כי אם אין קמח,
אין תורה.
כי המשמעות היא שהתבטלות ממלאכה מביאתו אל העוני.
אדם לא אמור לחיות בעוני. התורה היא לא מצדיקה עוני.
אדם צריך לפרנס משפחתו בכבוד,
וגוררת כמה עוונות,
ורעתה רבה.
כי מפניה יבקש מתנות.
האם אנחנו צריכים להסתמך על מתנות?
זה נורמלי שאנשים מבקשים נדבות,
מבקשים מתנות. תעבוד!
אברך זה משהו אחר.
אברך זה זמני.
אתה מקבל מלגה כדי לשבת ללמוד תורה.
בסדר גמור,
אין בעיה.
אבל גם מסיימים בסוף, הרבה מאוד יוצאים לעבוד.
זמני,
זמני אין בעיה.
אבל באופן כל החיים שלך לקבל נדבות והכל,
זה לא נורמלי.
ויתחייב,
ויחניף בני האדם, אף אם הם רשעים כדי שייתנו לו.
אם אדם זקוק לכסף,
הוא מגיע גם לחנופה וכל מיני דברים,
גם כי איתם הכסף והמתנות תהיה חייב,
זה ניסיונות
לא פשוטים,
איך הוא משיג כסף למשפחה,
למנוע רעב וכולי.
והוא ממשיך, ועל זה אמרו,
אז על כל הנהנה מיגיעו,
עליו הכתוב אומר,
יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך.
אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא.
חיים יקרים, מה שמעתם מהמשנה?
שצריך לשלב תורה ועבודה או לא?
צריך.
אנחנו נראה שהדבר הזה שנוי במחלוקת גדולה מאוד בין רבותינו התנאים.
מקום מספר חמש. רבי חנינה,
בר פאפא,
רמי, יקשה.
כתיב,
ולקחתי דגני בעיתו.
של מי הדגן?
הקדוש ברוך הוא.
וכתיב, ואספת
דגניך ותירושך ויצהרך.
של מי הדגן?
של עם ישראל, תחליט
האם הדגן של ריבונו של עולם או שלנו.
לא קשה אומרת הגמרא,
כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,
כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום.
כשאתה עושה רצון הבורא, הדגן שלך מגיע לך.
כשאתה חוטא
על הדגן של הבורא.
תנו רבנן, שנו רבותינו, ואספת דגנך.
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר,
לא ימוש
ספר התורה הזה מפיך.
כתוב, צריך ללמוד תורה כל היום. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
תמיד ללמוד תורה.
יהא דברים ככתבן, ואיך זה מסתדר עם אספתה דגניך?
איך נהיה חקלאים אם צריך ללמוד תורה כל היום?
איך נעבוד בהייטק אם צריך ללמוד תורה כל היום?
איך נהיה נגר,
סנדלר,
מורה אם צריך ללמוד תורה כל היום? זה לא מסתדר, אומר הזה?
תלמוד לומר, ואספת דגניך, הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי רבי ישמעאל,
כמו רבי ישמעאל,
אומר,
צריך לעבוד
וללמוד תורה, לשלב ביניהם. לפי רבי ישמעאל,
לא ללמוד תורה כל היום,
אלא לשלב תורה ועבודה.
בא אליו רבי שמעון בן יוחאי ואומר,
אפשר אדם חורש בשעת חרישה.
וזורע בשעת זריעה,
וקוצר בשעת קצירה,
ודש בשעת דישה,
וזורה בשעת הרוח.
הוא מביא דוגמה מעולם החקלאות,
כי בעבר הרבה מעם ישראל עסקו בחקלאות.
אבל היום זה כל המקצועות שיש.
אם אדם עובד,
מתקן דברים, מתקן מזגנים,
מתי לומד תורה?
אדם בהייטק, מתי לומד תורה?
אדם חקלאי, מתי לומד תורה?
אדם נגר, מתי לומד תורה?
מתי?
חנות, מתי לומד תורה?
אומר רבי שמעון, איך זה מסתדר?
אז איך הוא יסביר את הפסוקים, תשובה?
אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,
מלאכתה נעשית על ידי אחרים.
שנאמר, ועמדו זרים ורעו צאנכם.
ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום,
מלאכתה נעשית על ידי עצמם. אומר רבי שמעון,
אל תדאג, תלמד תורה כל היום.
אז מה יהיה עם אוכל?
כתוב ועמדו זרים,
ועבדו,
עובדים זרים,
יהיה לך,
אל תדאג,
הכל יעשו בשבילך.
רבי שמעון, שיטתו חריפה,
כל היום נלמוד תורה.
זה שיטתו.
מי צודק, רבי שמעון או רבי ישמעאל?
איך אני יודע לאמת דברים?
אומר הרמב״ם,
ספר שהוא כתב בגיל צעיר, לא זוכר איך הוא נקרא,
לחוכמת ההיגיון אולי.
איך אדם מאמת דברים?
איך אני יודע אם דבר נכון או לא?
אומר הרמב״ם,
יש לנו שלושה מקורות.
מקור ראשון, שכל.
יש לאדם שכל, על ידי השכל,
הוא מברר דבר נכון או לא נכון.
הוא לומד מתמטיקה,
לומד פיזיקה, לומד ביולוגיה, לומד גמרא.
בשכל הוא חוקר והוא מבין דברים.
דבר שני,
ניסיון.
ניסיון, אין חכם כבעל הניסיון.
יש גם חושים.
מה זה?
מה זה?
כוס מים,
אני רואה כוס מים,
יש לי חושים,
עיניים,
אם
תגיד שזה כוס קולה,
אתה לא נורמלי,
אני רואה ניסיון וחושים.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל
נהיה בדברו.
יש חושים וניסיון, דבר שלישי,
נבואה.
כאשר נבואה,
זה הכי חזק.
אברהם
נאמר לו,
קח נא את בנך,
יחידך תעקדהו נגד השכל,
נגד הרגש שהוא עושה את זה.
נחזור אלינו,
כמה דברים,
ניסיון,
איך אני יודע אם רשב"י צודק,
וכולנו צריכים להמשיך ללמוד בישיבות כל היום, או
התקופה בישיבה היא זמנית,
וצריכים לצאת ולעבוד.
תשובה, בואו נראה.
ממשיכה הגמרא ואומרת, אמר רבי,
הרבה עשו כרבי ישמעאל לשלב תורה ועבודה,
ועלתה בידם.
כרבי שמעון בן יוחאי, ולא עלתה בידם.
אומר רבי, תסתכל בחוש.
הרבה ניסו ללמוד תורה כמו רשב"י, ולא הצליחו.
והרבה עשו כמו רבי ישמעאל, ו...
הצליחו.
אז מה המחלוקת?
תגידו לי,
מה המחלוקת בין רבי שמעון לבין רבי ישמעאל.
מה המחלוקת? מה?
נכון, אבל איך נגדיר את זה?
מה האידיאל?
מה האידיאל?
לפי רבי שמעון, האידיאל ללמוד תורה כל היום.
לפי רבי ישמעאל, האידיאל לשלב תורה ועבודה.
אני צודק או לא צודק?
אז תגדיר, אז מה המחלוקת?
מה
המחלוקת אבל?
זה הבנתי, אבל השאלה...
תגדירו, המחלוקת היא מה האידיאל לעשות, או...
או...
מסביר מרן הרב קוק זצ"ל.
המחלוקת זה לא מה האידיאל.
המחלוקת זה...
מה ההתאמה בנפש.
האם רוב האנשים מסוגלים ללמוד תורה כל היום?
או רוב האנשים צריכים לשלב תורה ועבודה?
הרב קוק אומר שזה לא אידיאל הלימוד תורה.
ודאי שלעתיד לבוא כולנו ללמוד תורה.
אמנם ישתנה כולנו נצליח ללמוד תורה כל היום.
אבל היום בדור שלנו, בעולם שלנו הרגיל,
האם אנשים מסוגלים ללמוד תורה כל היום? אומר מרן הרב קוק.
בעיניו היה.
רוב האנשים לא מצליחים ללמוד תורה כל היום.
הם צריכים לשלב תורה ועבודה. באורות התורה,
פרק ט' פסקה ו',
או הפוך ו' ט',
לא זוכר.
הוא כותב אנשים שלמדו בישיבת וולוז'ין,
ישיבה מפוארת של הנציב בוולוז'ין,
שהרבה אנשים עזבו את הדת
ונהיו כופרים.
הוא אומר שמה,
הוא לא מביא דוגמאות,
אנחנו יודעים,
חנכן ביאליק,
ברדישבסקי,
הרבה אנשים שאתם מכירים.
עזבו אז, היום!
איזה בעיות יש
בציבור דתי,
בציבור חרדי,
שאנשים לומדים שס פוסקי עם גמרא,
וזה לא מתאים לנפש שלהם,
ובסוף בועטים בהכל,
בסוף אין להם אמונה כל כך.
כלפי חוץ זה נראה כאילו זה, אבל בפנים...
למה?
כי לא מתאים לשבת ללמוד תורה להרבה מאוד אנשים,
זה לא מתאים בנפש.
מי שמתאים לו מצוין, נראה, יש תלמוד בזה.
אדם צריך להכיר את עצמו.
אם אתה אומר ציבור שלם צריך ללמוד תורה כל החיים,
כל החיים, אז פה אתה יכול להיכנס לבעיות רציניות,
כי מי שמתאים מצוין יתעלה.
מי שלא מתאים,
בעיה רצינית.
לכן אומר הרב קוק,
מחלוקת זה לא מה האידיאל,
מה ההתאמה בנפש.
הוא מביא מחלוקת בין תוספות,
רבנו תם ורבנו לא זוכר.
כן?
שיש אנשים שצריכים לשלב מקצוע בחיים שלהם,
לא להסתכל עליהם בזלזול.
זה אנשים נטיות מעשיות, שזה רוב האנשים בעם ישראל.
לשלב תורה עבודה.
אז לומדים תורה במכון, מי לא משנה איפה, בישיבה,
זמנית,
ואחר כך כל אחד מברר את מקומו בעולם,
ואז הוא משלב,
כל אחד יחלק לפי נטיות נפשו ולפי
עוד שיקולים שלא ניגע בהם כרגע.
לכן מכריע הרב קוק שהמחלוקת זה לא מהאידיאל,
כי בסופו של דבר כולנו נלמד תורה כל היום.
לעתיד לבוא,
יתקיים בנו דברי רבי שמעון בר יוחאי,
שיעשו לנו את העבודה.
אנשים מה?
אתה רואה?
ראינו את הגמרא.
הליכה לביתך, הכוונה...
מצוין.
אז
הרב קוק מסביר מצוין את רבי שמעון ביוחאי מעולה.
אם זה עניין של התאמה,
אז מה רבי שמעון,
הוא לא יודע את זה?
אומר רבי שמעון,
אם הרצון שלך ללימוד תורה היה כל כך חזק,
היית מצליח להתגבר על המשיכה לעבודה.
כך הוא מסביר את זה.
כן, משהו כזה.
אבל שנייה, יש מחלוקת.
בוא נראה מה הלכה, מי פוסק עליך?
שולחן ערוך מצוין.
לא,
רבי שמעון אומר,
אם תלמד תורה כל כך הרבה,
אל תדאג לפרנסה. אל תדאג, אתה דואג דוד.
תנסה.
נכון.
אומות העולם, לא חסר לך.
יש לך רומנים, תאילנדים, פיליפינים, לא חסר.
כן, תקבלו, קבלו קצת מלגה.
הוא יסתדר, יסתדר, אל תדאג.
בוא נראה את ההלכה.
כן.
יכול להיות, שאלה טובה.
בוא נראה את ההלכה השש.
שולחן ערוך הוא הפוסק שלנו.
אחר כך,
הכוונה אחרי התפילה,
ילך לעסקיו, שולחן ערוך.
דכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון.
כי העוני יעבירנו על דעת קונו.
השולחן ערוך הולך כמו רשבי,
או הלך כמו רבי ישמעאל?
רבי ישמעאל, זה גמרא עצמה.
ומכל מקום, ושימו לב,
זה החשוב.
לא יעשה מלאכתו עיקר,
אלא אראי ותורתו קבע, וזה, וזה יתקיים בידו.
מצוין.
גם אחרי שאתה מבין.
שצריך ללכת לעבוד, וככה נהגו דרך אגב כל הדורות.
כל הדורות, בתימן, מרוקו וגם באשכנז, אנשים עבדו.
רק בדורות האחרונים נוצר מצב שאנשים לומדים תורה כל היום.
בהגדרה.
ציבור הליטאי בהגדרה,
ציבור הליטאי ללמוד תורה כל היום.
חסידים, הרבה עובדים.
מלא בחסידים עובדים.
שס, תלוי.
יש ויש.
יש ויש.
אבל מאיפה נוצר המצב שרק לומדים תורה?
זה לא היה מעולם ככה באירופה.
אלא בדורות האחרונים באירופה זה כן היה.
זה כן היה.
לא ניכנס כרגע להיסטוריה,
מה קרה,
אבל אחת הטענות,
שיש בה הרבה,
הרבה דברים נכונים.
הגענו למדינה, עולם התורה בשואה נחרב.
צריך לחזק את עולם התורה.
זה מעין חזקיהו.
חזקיהו,
איך קראו לאבא שלו?
אחז, אחד המלכים הכי רשעים שקמו במלכות יהודה.
מלכי יהודה סך הכל הרבה יותר טובים מלכי ישראל.
מלכי ישראל 90% רשעים.
מלכי יהודה,
80 אחוז, 70 אחוז צדיקים.
אחז, אבא של חזקיהו, מלך רשע מרושע.
בתקופה שלו,
כמעט אף אחד לא הכיר את אלוקים.
כמעט אף אחד.
היה סגר בתי מדרשות, בתי תפילות.
סגר, סגר אותם.
אף אחד לא נכנס.
פתאום חזקיהו מולך אחריו, קיבל דור,
אומר הרב קוק, הרב צבי יהודה,
ספר דברי הימים נראה לי, קיבל דור עם חילוניות יבשה,
אף אחד לא הכיר את אלוקים.
מה הוא עשה חזקיהו?
עשה כמה פעולות קיצוניות.
אחת מהן,
פתח בתי מדרשות,
משהו כמו,
לא עובדים את האדמה,
לא
עובדים את האדמה,
לא עובדים,
רק יושבים לומדים תורה.
ומתקופה שלו,
מדן,
זה הכי צפונית בתקופה שלו,
ועד באר שבע,
כל הילדים ידעו הלכות טהרה בעל פה.
החזיר את התורה לעם ישראל.
למה?
כי הדור לפניו היה דור בלי שום תורה.
אז כריאקציה, תגובה נגדית, אז רק ללמוד תורה.
לא עבדו כמעט בדור שלו,
של חזקיהו,
כדי להחזיר את המצב. אז ייתכן,
אחת מהסיבות שלומדים תורה,
תורה,
תורה הרבה היום,
והרבה הדרה,
שנחרב בשואה,
צריך לחזק.
כן, אבל עכשיו זה, לא לכולם זה מתאים.
לא לכולם זה מתאים בנפש. לא כולם באמת לומדים כמו שצריך.
ואז מה?
בסדר?
אז זה בריחה.
אתה אומר מצד בריחה.
אתה אומר,
אנחנו מתנתקים,
אנחנו מפחדים,
להתמודד עם העולם,
אז תלוי.
תלוי באיזה עבודות אתה עובד,
יש עבודות ויש עבודות.
איפה אתה לומד במקצוע,
באיזה מקומות,
מקומות טובים,
מקומות פחות טובים,
זה מסכים איתך,
נכון?
ודאי שגם צריך אדם.
ואתה, אלעד?
כן, אלעד.
מעולה. אתה צודק.
כשאדם בוחר מקצוע,
נכון,
הוא כותב פה שולחן ערוך,
יעשה מלאכתו עיקר,
סליחה,
תורתו עיקר
ומלאכתו ארעי.
אומר אלעד.
רוב המקצועות היום,
איך אתה יכול לעשות
שהתורה עיקר והמלאכה ארעי?
תפעל,
אין מצב,
הייטקיסט מתחיל בהם,
מתחיל את העבודה.
כן, שעות,
עד שש, חמש.
מתי לומד תורה?
הוא חוזר הביתה עייף מאוד.
רופא, מגיד, בחוות.
עזבו, אפילו מוכר בחנות.
רוב הזמן הוא בחנות.
איך יהיה?
תשובה.
תורתו עיקר מלאכתו הרי,
זה לא חייב להיות בא כמות,
אלא בא איכות.
איפה הראש שלך נמצא?
כמה אתה קשור?
הרי לימוד תורה, אומר הרב חלאפ, מחולק לשני חלקים.
ידיעת התורה והקשר
אל התורה.
ייתכן בן אדם שלומד רק שעה ביום דף יומי?
מבחינתו זה עיקר היום שלו.
הוא משתוקק, מחכה לסיים את העבודה רק בשביל להגיע.
סיפרתי פעם, סיפור.
על אדם אחד שהיה מגיע דף יומי,
אחרי עבודה סחוט,
עייף,
אבל הוא לא מוותר על דף יומי,
לא מוותר על דף יומי.
עד שלאט לאט מרוב עייפות, התחיל להירדם,
מה שנקרא,
לרדם.
כבר הביאו לו כרית, לא נעים, לפחות שזה, כן.
הוא מגיע לדף היומי, נרדם.
חוזר הביתה, אבא, איפה הייתה?
בדף היומי.
כמה הוא קלט, אני לא יודע.
כל הילדים שלו יצאו תלמידי חכמים.
למה?
כי ראו כמה אבא קשור אל התורה.
אז מלאכתו עראי ותורתו קבע לא חייב להיות בכמות. בדרך אגב,
אם כל כך תתאמצו,
שגם אחרי שתמצאו עבודה ללמוד תורה,
אתם תצליחו למצוא עבודה שיש לכם לפחות 3-4 שעות ללמוד תורה.
וזאת של אשתי,
הייטקיסט,
הצליח למצוא עבודה חצי יום, חצי יום. הצליח, בהייטק,
הצליח.
אדם כל כך, כל כך רוצה,
עסקי עד ישמעיה, גם חנות.
השעות הנוספות של היום,
חשוב לך שעות נוספות, למה צריך כסף?
אבל אם התורה יותר חשובה לך,
אתה לא תעבוד שעות נוספות?
כי אתה מבין מה זה תורה עיקר, מה זה מלאכת עראי?
אומר המשנה ברורה, מקום מספר שבע,
עיקר,
אלא יעשה כדי פרנסתו,
אך בזה גופה צריך להיזהר מפיתוי היצר,
שמפתהו שכל היום צריך להשתדל על ההרווחה הזו.
אז עכשיו לומדים.
כך שכל
אחד מכם יעבוד,
את
המשנה ברורה.
כמה להשקיע בעבודה, כמה להשקיע בתורה.
והעיקר שהתבונן בעצמו,
מה ההכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו?
אנחנו נמצאים בדור שמבזבזים כל כך הרבה כסף
על
דברים שלא הכרחיים.
לא הכל הכרחי,
לא להגיד שטויות.
איפה גם שטויות?
היום מה שהכביד זה לא,
זה לא פשוט.
ההוצאות הן יקרות, המחירים מאוד עולים.
כל שבוע עוד עולים.
כתוב גם שם מסכת סוטה,
בעקבי דמשיחא,
הרבה צרות יקרו.
כמה דברים?
היוקר יאמיר.
לא כתוב המחירים יהיו גבוהים,
היוקר,
גם מה שיקר,
עוד יותר.
כל הזמן מחירים עולים.
אבל השאלה,
האם אתה חייב לאכול מעדנים?
האם אתה חייב טיולים בחוץ לארץ?
לא נדבר על חוץ לארץ בכלל, ונעבור עכשיו לעיקר.
האם אתה חייב מסעדות לבלות הרבה?
האם אתה חייב להחזיק שתי מכוניות?
האם אתה חייב? הבעיה שהמותרות הפכו למה?
להכרחי,
להכרחי,
הם לא יכולים בלי מותרות,
קשה להשתחרר,
לכן האדם גם צריך לדעת כמה הוא משקיע.
מה העיקר אצלו,
אם העיקר אצלו התורה,
הוא לאט לאט יעבור להכרחי מה שבאמת הוא צריך לקיום,
ולא,
לא אמרתי שתורה,
התורה לא נגיד מותרות.
אבל אתה יודע לך שאם אתה קשור למותרות,
בסופו של דבר זה החשבון,
זמן שלך ללמוד תורה.
ללמוד תורה,
צריך ללמוד, יש אנשים,
אני רואה תענוג,
עושים את העבודה ולא מוותרים על שיעורים,
כל יום,
כי זה העיקר,
ממשיך המשנה הברורה.
והעיקר שהתבונן בעצמו,
מהו ההכרח האמיתי שאפשר בלעדו,
ואז יכול להתקיים בידו שיהיה מלאכתו עיקר ותורתו גם כן עיקר בידו,
כי אין מעצור להשם להושיע ברב או
במעט, וישלח לו ברכה במעשה ידיו.
כמה אני מאמין בזה, כמה זה נכון.
כשאדם כל כך חושק ורוצה משהו,
הקדוש ברוך הוא בסופו של דבר עוזר.
הביאור הלכה זה גם משנה ברורה,
חפץ חיים, מקום מספר 8.
סופה בתשובה סופה לחטוא.
כלומר, השולחן העורך הכריע כרבי ישמעאל ולא כרשבי.
הביאור הלכה סימן שמונה, כתבו הספרים,
שזהו נאמר לכלל העולם,
כמה?
90% מעם ישראל, 95, 85, לא יודע אחוזים,
שאין כולם יכולים לזכות למדרגה רמה זו, להיות עסקם רק בתורה לבדה.
לא מסוגלים.
רוב האנשים לא מסוגלים תורה כל היום.
אבל אנשים יחידים יוכל להימצא בכל עת באופן זה.
גם סוגיית הגיוס.
למה לא מתגייסים?
הרבה אנשים בציבור החרדי,
לא כולם לומדים תורה כל היום.
לא כולם לומדים תורה כל היום.
כמה אנשים מסוגלים כל היום ממש ללמוד?
לא מחפיף כאלה,
לא אומר, בסדר, גם...
אבל ללמוד באמת, כמה?
והקדוש ברוך הוא בוודאי ימציא להם פרנסה.
אם אדם כל כך רוצה, כמו שאמרנו,
בסדר,
יסתדר,
וכן זה כתב הרמב״ם,
מלכות שמיטים ובולות,
לא שבט לוי,
הרי שבט לוי לא עבד.
עם ישראל פרנס אותו, אומר הרמב״ם, זה לא רק שבט לוי.
כל מי שבאמת חושק בתורה,
ויש התאמה מצוין של מהתורה כל היום,
ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים לספק לו צרכיו,
כדי שיעסוק בתורה,
בוודאי לא שייך זה,
הוא מצליח למצוא אנשים שמוכנים לממן אותו,
וישכר וזבולון יוכיחו.
יששכר, היו אנשים רציניים בתורה שבט יששכר. מאיפה כסף?
זבולון אך שלא אמר.
הנוסע לארה״ב,
מפליג להודו, אל תדאג על הפרנסה.
אם זה נעשה בצורה של רצון, למה לא?
גם הרבה אברכים,
למרות שבכתובה הם חתמו שהם מפרנסים את האישה.
חתמו,
חתמו, כתוב, ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר כתבו,
אבל האישה מפרנסת.
אומרים בדיחה, שלושה דברים עולמו של האברך עומד.
על התורה של?
הבעל
על העבודה של האישה, כמו חסדים של ההורים.
כן, הבנת?
לא משנה.
בקיצור, זה זמני.
אברך הוא זמני,
הוא זמני.
כל חממה שרוצה את אברך, בסדר, לומדים כמה שזה.
כן?
האישה מפרנסת, היא עושה את זה בשמחה.
היא עושה בשמחה, זה זמני.
אבל להגיד בתור נראה שזה המצב...
לכן מכריע השולחן ערוך, רוב האנשים...
צריכים לעבוד,
גם בהתאמה, כמו שהרב קוק אומר, בהתאמה של אפשר.
עכשיו תראו, כל זה בשלבים שהאדם מתבגר.
מה זה מתבגר?
עשרים,
עשרים ושתיים,
עשרים ושלוש,
צריך לפרנס שלושה ילדים.
אבל בשלבים הראשונים, בילדות,
אומר מרן הרב קוק, אשר,
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.
במאמר יפה ועמוק בא מרן הרב קוק,
זצ״ל להציב ולהתוות את דרך החינוך של הבנים.
ולהזהיר מטעות נפוצה במאמר,
התופסים את דברי ההטפה שכאן כפשוטם,
שככה דרך לחנך את הילדים מתחילה התורה עם דרך ארץ,
ולא כן הדבר הגאון הרב זצל,
היסוד הראשי הוא תורה.
ציטוט, שתי שורות אני מדלג,
זה איגרת החינוך המפורסמת.
מטרת החינוך...
היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת
שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר.
בשלבים הראשונים,
מגיל שלוש ועד שבע עשרה,
שמונה עשרה, חמש עשרה, לא יודע מה.
עיקר החינוך צריך למידות טובות.
שאדם יהיה טוב וישר,
לא מעניין אותי מקצוע,
לא מעניין אותי בגרות או אקדמיה.
העיקר בגיל הקטן והצעיר,
שאדם יהיה צדיק וטוב וישר עם מידות טובות.
מאז אשר החל אברהם אבינו לקרוא בשם השם,
הייתה לנו נחלה כי ככל שתהיה מושרשת בליבו של אדם,
הקריאה בשם ה',
כן יגדל טובו ויושרו.
ככל שיותר יותר צדיק,
יותר קשור להשם,
הוא יהיה יותר טוב לו בחיים. יותר
ישר ויותר מאושר גם לעצמו וגם לחברה.
חברה צריכה לגדל אנשים צדיקים, אנשים טהורים.
אתה משקיע בחינוך בשלבים הראשונים.
פחות חשוב מתמטיקה, פחות.
פחות חשוב אנגלית, פחות.
לא מזלזלים, אבל העיקר זה התורה.
וכאשר לתכלית וכולי,
זה מה שהוא אומר פה. הוא אומר שהמקצוע זה השלב השני.
אבל השלב הכי חשוב, להקנות לאדם מידות טובות.
מידות טובות לא ממתמטיקה,
ולא פיזיקה, ולא שום דבר אחר.
בשלבים הראשונים,
העיקר זה תורה.
אבל אחר כך,
כשהוא כבר גדל,
מתחתן,
אמרנו רוב האנשים צריכים לעבוד.
ודרך אגב,
אם ההתחלה היא טובה,
בילדות,
בנערות הוא ספג תורה,
אז תאמינו
לו,
כשהוא התחתן,
כמה הוא יקבע עתים לתורה.
כי הוא ספג את זה מגיל קטן.
סיכום.
המשנה עסקה ביחס תורה ומלאכה.
ראינו את המקור גם בגמרא,
מחלוקת רשבי ורבי ישמעאל,
אם רק ללמוד תורה כל היום או לשלב.
הכרעה של השולחן ערוך,
שרוב האנשים צריכים לעבוד ולשלב עם תורה,
והעיקר שיהיה תורה,
לא חייב להיות כמותי,
מי שיכול גם כמותי מצוין,
נדיר עבודות כאלה,
העיקר זה איכותי,
איפה הראש שלו.
נמצא.
למה?
הסברנו שיש מפרשים שהמחלוקת מה האידיאל,
מרן הרב קוק זצל מפרש,
המחלוקת מה ההתאמה בנפש.
כמו שאמרנו,
הרבה אנשים עזבו את התורה כי למדו
כל היום תורה ולא התאים להם,
או צריכים לשלם,
וצערנו הרב,
יצאו מזה גם נזקים.
וגם הפוך,
צערנו הרב,
אנשים שצריכים ללמוד תורה ולא למדו תורה,
גם זה נזק,
שהוא יכול לגדול בתורה והוא הלך לדברים אחרים.
צערנו גם זה דברים שקיימים.
אבל מה אנחנו אומר?
שבעיקר הילדות והנערות צריך להשקיע הרוב המוחלט בתורה.
מקצוע זה רק
אחר כך.
אחר כך,
כן?
זה מה שהוא מתווה דרך וכולי.
טוב, עוד פירוש אחר.
מקום מספר 10,
קצר,
יפה,
תלמוד תורה עם דרך ארץ,
רצונו לומר.
לימוד התורה הוא יפה,
רק כשיש עימם מוסר וענווה.
פה דרך ארץ זה מידות טובות. עד
עכשיו ראינו דרך ארץ את המלאכה,
אבל תורה, שיש איתה מידות טובות, זה התורה.
כי לפעמים, רואים,
צערנו הרב,
אנשים לומדים תורה ומידות לא טובות.
וזה יכול להרחיק כל כך,
כל כך,
כל כך,
מלהתקרב אל השם.
אז תלמוד תורה עם דרך ארץ,
עם מידות טובות וכולי,
הדבר הזה גורם דברים טובים.
נזכה בעזרת השם לבשורות טובות וגאולי הישוב.
