טוב שלום וברכה לכולם הנושא של השיעור שלנו
זה הגדרה מחודשת.
בסדר מה זו הגדרה
מחודשת זה נושא שהוא מקיף
ממש המון המון תחומים של החיים יחסים של בן אדם לעצמו
של בן אדם לחברו
בן אדם לאשתו התייחסות אל החיים
אנחנו נראה.
בסדר, נראה לזה כמה דוגמאות.
אבל לפני שאני אסביר בכלל מה זה הנושא הזה,
אז בואו נלמד איזה גמרא אחת,
ומתוך כך נבין מה זו הגדרה מחודשת.
בסדר, תסתכלו במקור למעלה, במכות כ"ד.
אתם רואים?
וכבר היה רבי עקיבא,
ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע ורבי...
אה, סליחה, כבר היה רבן גמליאל.
ורבי אלעזר בן עזריה,
ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכים בדרך,
ושמעו כל המונה של רומי מפלטיאות בריחוק,
120 מיל, והתחילו בוכים.
שמעו אותם חוגגים,
את הגויים האלה שהחריבו את ביתנו,
והתחילו לבכות.
ורבי עקיבא משחק, צוחק.
אמרו לו, מפני מה אתה משחק?
אמר להם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו,
עולה להם קול ששון שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים.
יושבים בטח והשקט, ואנו בית אלוקינו,
רגלי אלה, שרוף באש ולא נבכה.
מה זה,
הם חוגגים,
ואנחנו,
בית המקדש שלנו שרוף,
לא נבכה.
אמר להם,
לכך אני משחק.
ומה לעוברי רצונו,
כך לעושי רצונו,
על אחת כמה וכמה.
כלומר, אם
אל הגויים האלה שהם מרושעים,
ושהחריבו את ביתנו, הקדוש ברוך הוא ככה משמח אותם,
אז יושבים בטח והשקט,
אז על אחת כמה וכמה אנחנו יבוא
יום שאנחנו נהיה בשמחה ובשלווה וכולי,
בדבקות בהשם, על אחת כמה וכמה,
כי אנחנו עושי רצונו.
טוב, מסתכל לגמרי אחרת מהם, נכון?
טוב,
סיפור ממשיך.
ושוב פעם אחת היו עולים לירושלים,
כיוון שהגיעו להר הצופים,
קרעו בגדיהם,
כי ראו את בית המקדש חרב, כן?
כיוון שהגיעו להר הבית,
ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים.
והתחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק.
אותו אירוע כמעט,
כן?
הם בוכים, הוא צוחק.
אמרו לו, מפני מה אתה מצחק?
אמר להם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו,
מקום שכתוב בו,
וזר הקרב יומת,
ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה.
אמר להם, לכך אני מצחק.
בדיוק בגלל הסיבה הזאת אני צוחק.
למה?
דכתיב, והעיד על ידי נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו.
ואת זכריה בן יברכיהו,
וכי מה עניין אוריה אצל זכריה.
במקדש,
אצל אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני,
זה
תקופות אחרות לגמרי. מה הקשר,
למה ישעיהו הנביא כותב אותם בכלל באותו פסוק?
אלא תלה כתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
ואוריה כתיב לכן בגללכם
ציון שדה תחרש,
זה בספר מיכה,
וזכריה כתיב,
אז ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה,
הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה.
עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, כן,
שציון שדה תחרש, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו, עקיבא נחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
טוב,
אז
בוא רגע ננתח את הגמרא הזאת, בסדר?
מה ההבדל בין רבי עקיבא
וחבריו שבוכים?
זה אגב רבותיו, רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה.
רבי יהושע,
זה ענקי העולם, בסדר?
הוא למד אצל רבי יהושע, אצל רבי אליעזר גם למד.
אבל פה זה לא על רבי אליעזר.
אז מה, למה הם בוכים והוא צוחק?
מה השוני ביניהם?
על מה הם מסתכלים?
תגידו לי אתם.
מה הם מסתכלים?
מה שונה המבט שלו משלהם
כן
אז על מה המבט שלו ממוקד?
מה המבט שלהם ממוקד?
מה השוני?
אני חושב שהם מסתכלים על ההווה,
וההווה, בית המקדש חרב,
והרומאים חוגגים,
וזה קטסטרופה טוטאלית החורבן הזה, נכון?
זה כאב לב שאין כדוגמתו,
שועל יוצא מבית קודשי הקודשים,
מה זה?
מקום שכתוב בו זר הקרב יומת
הכהן הגדול נכנס אליו פעם בשנה ועכשיו
יוצא ממנו איזה בהמה טמאה כזאת
חיה טמאה
שועל מה זה הדבר הזה
זה מה שהם מסתכלים זה שובר את הלב באמת
למה רבי עקיבא צוחק?
בגלל שהוא
מסתכל במסגרת אחרת לגמרי.
אם אפשר לסגור את הדלת, מה שנשמח, תודה רבה.
הוא מסתכל לא במסגרת של ההווה,
מה שקרה פה זה נקרא הגדרה מחודשת.
הוא שינה את המסגרת של ההסתכלות.
הוא לא מסתכל על ההווה,
אלא הוא מסתכל במבט של נצח.
במבט שלוקח בחשבון גם את העתיד.
מבט שלוקח בחשבון לאן הדברים האלה מובילים.
אז החורבן הנוכחי
הוא מוביל לבניין העתידי, נכון?
אז עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה,
אז לא יכלה להתקיים נבואת זכריה.
יש לך שם דף.
יפה.
עכשיו שהתקיימה,
זו יכולה להתקיים מנבואתו של זכריה,
שנבואת נחמה,
עוד יושבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.
עכשיו תסתכלו רגע,
אני רוצה לנתח רגע את הגמרא הזאת,
כי מה שאני רוצה שנצא ממנו זה עם כלי,
כי
הכלי הזה זה כלי אדיר לחיים,
בסדר?
ממש אדיר.
רבי עקיבא,
על ידי שינוי המסגרת של ההסתכלות,
הוא בעצם...
מצליח לתת לאותו אירוע בדיוק
משמעות שונה לחלוטין.
משמעות חיובית, נכון?
משמעות עם תקווה,
משמעות אופטימית,
משמעות שמסתכלת על הכל במבט של נצח.
אותו אירוע בדיוק,
הם ראו בעיניים את אותו דבר בדיוק,
אבל
הוא מסתכל על האירוע
במסגרת אחרת שמשנה את כל המשמעות והמשמעות של ההסתכלות
היא דבר מאוד מאוד חשוב מאוד מאוד חשוב ואני
מה שאני רוצה לעשות בשיעור הזה לתת לכם
מתוך כתבי חז"ל והרב קוק
ורבי נחמן אולי נראה כמה דוגמאות לדבר הזה
דוגמאות לדבר הזה וזה כלי לחיים
למה זה כלי לחיים
בואו נראה רגע עוד דוגמה ואז אני אחדד את זה,
בסדר?
נחדד את הכלי,
בסדר?
תסתכלו,
זה אין לכם את זה בדף המקורות,
אבל זה משנה ידועה,
מסכת אבות.
חז"ל אומרים,
זהו חכם,
הלומד מכל אדם, נכון?
אה,
יש גם, זהו חכם הרואה את הנולד, אתה צודק,
יפה.
אני חשבתי, אבל בואו נדבר על הלומד מכל אדם, בסדר?
זהו חכם, הלומד מכל אדם.
איזהו עשיר,
השמח בחלקו, נכון?
איזהו גיבור,
כובש את יצרו, נכון?
איזהו מכובד,
המכבד את הבריות.
יפה, למדת מסכת הבריאות.
ציון א', מה מלמדת שלך בכיתה א'.
יפה מאוד.
עכשיו,
ציון 100. עכשיו, מה...
מה,
בואו ננסה למצוא בארבעת הדברים האלה שאמרנו עכשיו,
מה בריח התיכון המבריח מהקצה אל הקצה?
מה משותף לארבעתם?
זהו חכם, לומד מכל אדם.
זהו גיבור, כובש את יצרו.
זהו עשיר,
מה?
כן, אוקיי, זה דבר אחד.
יש אולי כמה דברים משותפים.
אני מחפש במשמעות,
אולי ב...
מה בהקשר של הנושא שלנו,
מה מיוחד פה במה שחז"ל אומרים?
עבר ועתיד,
לא חושב שיש פה צד של עבר ועתיד.
בהווה, איזהו גיבור כובש את יצרו.
איזהו חכם לומד מכל אדם.
איזהו עשיר,
שמח בחלקו.
יש פה עוד נקודה.
תנסו רגע לחשוב.
מה מחבר את ארבעת אלו?
איזהו גם מחבר,
אתה צודק, אבל אני מחפש משהו יותר מהותי.
איזה פעולה?
זה
לא הנקודה,
יכול להיות שזה גם משותף,
יש פה כמה דברים משותפים,
אני אחוון אתכם,
בסדר,
אני...
מה שאני חשבתי, שמי שהוא עשיר,
זה מי שיש לו מיליונים בבנק, נכון?
ומי שהוא חכם,
זה מי שלמד את כל השאס,
נכון?
ומי שהוא גיבור זה זה שהוא לוחם בקרבות.
ובאים פה חז"ל,
ומי שהוא מכובד זה שיש לו איזה מעמד,
איזה משרה, עושים לו לייקים,
אני יודע מה.
זה במבט שלא צריך לעבוד בשבילו.
במבט של העולם, נכון?
באים חז"ל פה והופכים לך את כל ההגדרות של החיים.
אומרים לך מי זה עשיר ששמח בחלקו.
זה בכלל לא קשור לחשבון בנק שלו.
זה שאלה אם אתה שמח במה שאתה עושה.
אתה שמח במה שהשם
נתן לך.
כי זה בטוח שזה חלקי.
כי השלם הוא שייך רק להשם יתברך.
כל מה שיהיה לך בחיים הוא תמיד חלקי.
השאלה אם אתה שמח מזה או לא.
אם אתה שמח,
אתה עשיר מאוד.
אתה יכול לחיות בצניעות, כן?
ולהרגיש שאתה הכי עשיר בעולם,
כי אתה שמח בחלקך.
אתה מודה להשם שהחלטת להתחתן, ואתה חי עם אשתך בצניעות.
אתם מבינים מה אני אומר?
אתה לא יכול להגיד, מה אני...
אתה
יכול לחיות עם וילה,
שתיים עשרה חדרים, ולהגיד,
השכן שלי,
יש לו עשרים חדרים,
תאמין איזה בית הוא בנה,
תאמין.
ולא לשמוח במה שיש לך.
אתה מבין מה אני אומר?
אתם מבינים מה אני אומר?
ההגדרה פה היא פנימית,
הכל תלוי
במסגרת ההסתכלות שלי.
אם ההסתכלות שלי היא במבט לא מה שהעולם מודד,
אלא...
איך הקדוש ברוך הוא מודד,
מה החוויה הפנימית פה,
אז אתה יכול להיות
עשיר גדול מאוד,
בזה שאתה שמח מאוד בחלקך,
זה אגב גם סוד של עושר.
הרבה אנשים לא מאושרים,
לא בגלל שחסר להם תנאים חיצוניים להיות מאושרים,
אלא הם פשוט לא שמחים בחלקם. אתם מבינים?
הם מסתכלים מה אין להם.
והאושר פה זה לא רק עניין של כסף,
זה בכלל על מה שיש לך,
מה שיש לך בחיים,
מה שהשם נתן לך.
תשמח בחלקך, אתה תהיה מאוד מאושר,
וגם מאוד עשיר, אגב.
אם אתה תלמד מכל אדם,
אז אתה כנראה אדם חכם,
כי אתה יודע שכל אדם
הוא ניצוץ של האינסוף ברוך הוא,
יש לו נשמה אלוהית,
ויש לו ודאי מה לקחת ממנו,
מה ללמוד ממנו.
כך לוקחים חוכמת חיים.
אני
לוקח מכל סיטואציה,
מכל אדם,
אני יכול ללמוד מהאדם איך לא להתנהג,
אבל למדתי ממנו משהו. אתם מבינים?
יפה.
זהו הגיבור, הגבורה היא גבורה פנימית,
מלחמת היצר.
לא רק הגבורה החיצונית.
אם אדם הוא גיבור בשדה הקרב ובבית
שלו היצר הרע מכריע אותו כל הזמן,
אז הוא לא באמת גיבור.
אתם מבינים?
הגבורה הפנימית זה שאדם יש לו שליטה עצמית.
חז"ל באים והופכים לך את כל ההגדרות.
מכובד זה מי שמכבד כל אדם. זה
אדם מכובד.
הוא
מכבד כל אדם.
אז יש לו...
מכבדים אותו מהשמיים.
כי הוא לא מסתכל על אף אחד מלמעלה.
מכבד כל אדם באשר הוא.
אה, זה הגדרה מחודשת.
חז"ל עשו לנו פה ארבע הגדרות מחודשות מאוד משמעותיות,
מאוד מאוד גדולות.
עכשיו, ההגדרה המחודשת הזו,
היא יכולה לקחת את האדם למקומות מאוד מאוד עמוקים בנפש.
הוא יכול...
מכל מיני סיטואציות שדוקרות אותו,
שמצערות אותו,
שהוא לא שמח בהם,
להתבונן ולעשות להם הגדרה מחודשת.
תשנה טיפה את המבט,
תשנה את המסגרת,
ותראה שאתה,
האמת שאתה,
אולי אתה סתם מתקטנן,
אולי אתה סתם מתבכיין,
אולי אתה סתם לא שמח, אתם מבינים?
ההגדרה המחודשת הזו היא מאוד מאוד משמעותית. בענייני שלום בית, למשל,
אם אדם בא והוא מרגיש איזו סיטואציה מאוד פוגעת בו,
מאוד מכאיבה לו,
אפשר גם לנסות להתבונן על הסיטואציות בצורה
של הגדרה מחודשת.
או על המצב הזה,
ולא להיעלב,
אולי אתה לא צריך להיעלב,
אולי אתה יכול על ידי התעצומות הפנימיים שלך
לראות את הטוב באירוע הזה, לראות משהו אחר,
להסתכל על העבודה שיש לך פה. אתם מבינים?
כמו שחז"ל מכניסים אותך למקום של עבודה,
זהו שיעור השמח בחלקו,
לא עבודה בסטארט-אפ שלך,
עבודה בנפש שלך.
אז ההגדרה הזאת היא דבר שיכול לקחת,
להקיף את כל החיים.
כן, תסתכלו, אני אתן לכם דוגמאות לזה.
תסתכלו רגע, תהפכו רגע את הדף.
תסתכלו, יש לכם מקור פה מליקוטי מוהר"ן, מפורסם.
הוא
תורה רפ"ב,
תורה אחרונה בליקוטי מוהר"ן, תניינא.
אני חושב שזה בתניינא.
אז הוא אומר...
אולי באלף לא זוכר,
דא הוא אומר,
כן, כי צריך לדון כל אדם לכף זכות.
ואפילו מישהו רשע גמור,
צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב,
שבאותו המעט אינו רשע.
ועל ידי זה שמוצא בו איזה מעט טוב ודן אותו לכף זכות,
על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויכול להשיבו בתשובה.
וזה בבחינת ועוד מעט ואין רשע,
והתבוננת על מקומו ואיננו.
ראינו שהפסוק מזהיר
לדון את הכל לכף זכות,
אף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור,
אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב,
ששם אינו רשע.
וזהו ועוד מעט ואין רשע.
שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין,
ששם אינו רשע.
ואף על פי שהוא רשע,
כי אף על פי שהוא רשע,
כי אי אפשר שאין בו מעט טוב עדיין.
כי איך אפשר שלא עשה איזה מצווה או דבר טוב מימיו?
ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב,
ששם אינו רשע ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי
זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות.
התבוננת על מקומו ואיננו, נכון?
נקודה טובה, כן,
שולי רנד הלחין את זה,
ועוד נקודה טובה ועוד מעט ואין רשע,
נכון?
אז מה רבי נחמן פה מלמד אותנו לעשות?
מה?
תחום אחר לגמרי, נכון?
אבל מה לעשות?
הגדרה מחדש.
אצל מי ההגדרה הזו?
אצלנו, נכון?
איך אתה מסתכל על האדם?
אם אתה מצליח למצוא בו,
ברשע הזה, נקודה טובה,
ואחר כך אולי עוד נקודה טובה,
ועוד נקודה טובה,
ואתה כבר אין פה רשע.
אתה כבר רואה בו הרבה נקודות טובות.
נכון?
כמה נקודות טובות, ואתה מתבונן על הנקודות הטובות.
אז כבר יש לך הגדרה מחודשת, אתה מסוגל ל...
הוא אומר אפילו להחזיר אותו בתשובה.
אם אתה חושב שהוא רשע, אתה שונא אותו,
נכון?
אתה מקפיד עליו,
אתה מרוחק ממנו,
אתה לא יכול להשפיע עליו.
אבל אם אתה מסתכל ומוצא בו איזושהי נקודה טובה,
ואין אדם שאין בו
נקודה טובה,
כמה נקודות טובות,
או
עשה איזה מעט טוב מימיו,
אז אתה יכול לעשות הגדרה מחודשת.
אתה משנה את המסגרת.
אתה מביט אל הטוב.
אחר כך,
בהמשך התורה הזו,
הוא אומר,
תעשה את זה גם לעצמך.
כי אנשים יש להם תסביך רדיפה עצמית.
הם רואים רק את הרע בעצמם.
ואתה צריך לחפש בעצמך נקודה טובה.
ועוד נקודה טובה, ועוד נקודה טובה.
לראות את הטוב שבך,
נכון?
כי אנשים הם מפילים את עצמם לעצבות,
ולרדיפה עצמית,
ולא,
צריך לעשות הגדרה מחדש.
אז מה רבי נחמן עושה לנו פה?
הוא עושה לנו ממש פה טיפול בעין הטובה, נכון?
תעשה את זה לאט לאט, בוא תמצא בו נקודה טובה אחת.
אחר כך עוד נקודה, אחר כך עוד נקודה.
ואז מה?
בוננת על מקומו ואיננו.
זה כבר לא אותו אדם,
אתה
כבר לא מסתכל עליו אותו דבר,
המבט שלך השתנה,
והוא ירגיש את זה.
אתה גם תרגיש את זה.
אתה תצליח לאהוב אותו אפילו.
הבנתם?
זה הגדרה מחודשת.
יש פה, אני אתן לכם דוגמאות מכל מיני נושאים,
אבל אני רוצה שתיקחו את זה בתור כלי לחיים.
אתם תראו שאם אתם קונים את הדבר הזה,
אתה מצליח לקחת את החיים שלך,
בכל מיני סיטואציות שהתבוננת עליהם באופן אחד,
אתה מצליח להתבונן עליהם באופן יותר עמוק,
יותר נכון, יותר פנימי,
ואז ההתייחסות שלך, או יותר נכון,
המשמעות שהאירוע נותן לך,
היא משמעות אחרת לגמרי,
על ידי שינוי המסגרת.
בסדר?
זה הכלי פה.
תסתכלו רגע בעין יעקב, בשבת דף למד.
אז הגמרא אומרת שרצו לגנוז את ספר קהלת.
אז לגנוז אותו.
למה לגנוז אותו?
לא להכניס אותו לתנ״ך.
למה?
כי...
כי הדברים שלו סותרים זה את זה,
ככה זה נראה במבט ראשוני.
אז הגמרא שם מטרצת,
היא מביאה כמה דוגמאות ומיישבת את הכל.
זה לא באמת סתירה, אבל זה נראה
במבט ראשוני כמו סתירות.
אז הגמרא, בסדר,
מיישבת את זה,
אבל אני לקחתי רק דבר אחד.
תסתכלו פה,
מה הם דבריו סותרים זה את זה,
בעין היה שמה,
מתחת המקור שלמדנו.
כתיב, טוב, כעס משחוק.
וכתיב לשחוק אמרתי מהולל וכתיב ושיבחתי אני את השמחה
ולשמחה מה זה עושה אז תחליט רגע זה טוב
שחוק זה טוב או לא טוב כן השמחה זה טוב או
שיבחתי את השמחה או שמחה מה זה עושה כאילו מה העניין
שלה בכלל מה צריך אותה כאילו נראה סותר נכון
ככה חז"ל מציינים
אז
פה הרב קוק,
אני לקחתי רק נקודה אחת, זה מאמר ארוך,
אבל לקחתי רק נקודה אחת גם.
מאמר של רבי נחמן הוא גם ממשיך,
הוא ארוך.
לקחתי נקודה אחת, רק את העניין של ההגדרה עצמית.
הגדרה המחודשת,
סליחה.
תסתכלו,
אז הוא
כותב פה הרב ככה, יסוד הדעות המוסריות כולן
הן תלויות
באיכות
ההשקפה על החיים.
כן, אני בשורה השלישית בעין היה למטה.
אז יסוד הדעות המוסריות כולן תלויות באיכות ההשקפה על החיים.
בעין יפה או רעה.
אם החיים האהובים מוצאים חן בעיני המסתכל בגשמותם ורוחניותם,
אז ילכו כל הדעות המוסריות בדרכי ההנהגה הכללית והפרטית בהתאמה ופיוס
ממצב החיים והחברה בהווה.
ודרכי התיקון ילכו בדרך שקט
ושלווה.
מבלי התגברות לעקור את ההווה.
ועל פי זה הדרך יתאימו כל הדעות העיוניות גם כן.
ומי שמביט על חיי ההווה בעין ביקורת
והצד השלילי שבהם
מתגבר תמיד בציורו,
אז הוא מוצא מהלך דעותיו המוסריות וההגיונותיו
הפנימיים נובעים מתוך התנגדות לסדרי החיים בהווה.
והסתכלותו ונטייתו לתיקון ההווה תצא בדרך זעם,
בגידוע ופיסול של המצב ההווה בהמון ענייניו.
מה אומר פה הרב קוק?
מאוד מאוד משמעותי איך אתה משקיף על החיים,
איך אתה מתבונן עליהם.
אם אתה מתבונן עליהם בעין יפה או בעין רעה,
אם אתה מתבונן בעין יפה זה יילד בך.
דברים מסוימים,
דברים,
כן,
שלווה ושקט ורצון לתקן
ודעות מוסריות,
ואתה מפויס עם מצב החיים והחברה,
זה לא בא לעקור את האוול, לבטל אותו,
לזלזל בו,
להילחם בו,
לא.
אבל אם אתה מסתכל,
סליחה,
על החיים בצורה שביקורת זורמת כזו,
וכל הזמן רואה את השלילה,
כלומר,
מה שהשתנה זה ההגדרה,
הרי אתה רואה את אותם חיים.
השאלה רק איך אתה מסתכל עליהם.
האם אתה מסתכל עליהם במבט, אתה רואה את
החצי כוס המלאה או החצי כוס הריקה?
אתה רואה בעין טובה או בעין רעה?
מה ההגדרה שלך כלפי המצב העומד?
זה ישנה את כל ההתייחסות.
יש אנשים עכשיו מסתכלים על המדינה,
עכשיו, אותה מדינה,
אנחנו רואים את אותם אירועים,
ויגידו,
בוא'נה,
המדינה הזאת,
זה פשוט התקיימות
של חזון העצמות היבשות של יחזקאל.
זה
תחיית המתים מהתורה, כי פשוטו,
זה פשוט עם שלם,
שהיו עצמות מפוזרות בגלות, למדנו את זה היום בקוזרי,
מאמר שני.
והתקבצו למקום אחד.
והעצמות האלה,
השם נתן קרם, קרמו עור וגידים,
השם נתן בהם רוח,
וזה הולך ומתגבר,
יש פה פשוט מלכות המשיח הולכת פה ונבנית,
זה משהו לא יאמן,
המדינה הזאת.
איזה מלחמה,
איזה עוצמה,
איך היכו את כל אויבינו,
זה
משהו לא יאמן,
המדינה הזאת,
עולם התורה,
אפשר להסתכל ככה.
אני צודק?
מה?
משהו לא יאמן, מה?
זה פשוט...
אנחנו חיים את התקיימות דברי הנביאים, ממש,
כי פשוט,
נכון?
ויש אותו בן אדם, בן אדם אחר,
יש לו הגדרה אחרת לגמרי, הגדרה זועמת.
יגיד, מה זה המדינה הזאת?
אני לא רוצה להגיד מה הוא יגיד,
אבל אתם מכירים מה אנשים אומרים.
מה זה המדינה הזאת?
התחיל בבכי על הביטחון,
על המצב הכלכלי,
על הבעיות,
על הפוליטיקאים, על ה...
הבנתם? מה השתנה?
השתנה ההגדרה, כמו רבי עקיבא וחבריו.
איך אתה מסתכל על ההווה כמקטע עומד בפני עצמו,
או שאתה מסתכל על ההווה כחוליה בשרשרת שמובילה פה למלכות המשיח.
שמביאה לתיקון עולם מלכות שדי.
אם אתה רואה במבט תהליכי כמו ברבי עקיבא,
שהוא ראה ושועל יוצא מבית קודש הקודשים וצחק,
והיום אנחנו לא רואים שועל יוצא מבית קודש הקודשים.
אנחנו רואים הרבה דברים נפלאים שקורים בדורנו.
ועדיין יש אנשים שהם במבט מקפיד,
מבט כועס, מבט מזלזל, מבט ציני.
או שאתה רואה את הנצח הולך ומתגלה דרך ההווה.
אתה רואה את יסוד כיסא השם בעולם שנקרא מדינת ישראל
הולך וגדל, הולך ומופיע,
ההנהגה האלוהית
חוזרת לציון, השכינה חוזרת לציון.
זה הכל תלוי בהגדרה.
זה ממש עניין של עבודה רוחנית.
אבל זה משנה לך את כל הפסיכולוגיה הפנימית.
אתם מבינים?
יש אנשים ששקועים ב...
ב...
הרבה בלדבר על השלילה,
הרבה בלהדגיש אותה,
וזה משפיע עליהם.
הרב כותב באורות הקודש
שזה ממשיך עליהם,
כל דיבור שאדם מדבר,
זה ממשיך עליו איזשהו,
פותח עליו איזשהו צינור נשמתי.
אם אדם מדבר בחיוב, אז זה פותח לו משהו בנפש.
אם אדם מדבר בשלילה ובהקפדה ו...
אז זה גם פותח משהו,
זה
פותח איזה צינור אולי של רשע,
של...
בוא, אתם רוצים, אני אעשה לכם סדנה, רוצים סדנה?
אה?
סדנה, כן?
אתם רוצים סדנה?
טוב, תראו,
אני אעשה לכם סדנה.
אני אגיד כל מיני מילים עכשיו,
ותנסו להרגיש
מה זה עושה לכם בנפש,
אבל אני חייב שיתוף פעולה,
בסדר?
שתגידו לי אחרי זה איפה זה תפס את עצמכם.
יותר מזה,
תגידו לי בגוף איפה זה,
איפה הרגשתם את המילים שאני אומר.
כי ממש הגוף מגיב לדיבור, בסדר?
אז אני אגיד עכשיו כמה מילים,
ותגידו לי איפה זה תפס אתכם ואיזה תחושות זה עשה לכם,
בסדר?
קשה.
מפחיד.
חושך.
זוועה.
חורבן.
מזעזע.
מה זה עשה לכם?
כן. כן.
לא זוכר, זרקתי.
מה אתם מרגישים שזה עשה לכם בנפש?
עייפות?
מה עוד?
מה עוד?
קושי?
מה עוד?
חוסר תקווה, נכון? זה יוצר איזו תחושה שזה סוגר אותך, נכון?
אתה מרגיש פתאום כזה לא נוח,
מאוים,
משהו איזה צינור כזה, נסגר כזה, נכון?
אתגור, פשוט...
אוקיי, עכשיו אני אעשה תרגיל הפוך, בסדר? בוא,
אני אגיד לכם מילים,
תנסו להרגיש איפה זה תופס אתכם,
איפה זה תופס אתכם,
בסדר?
משמח.
מרגש.
אור.
מופלא.
מיוחד.
עמוק.
מדהים.
מה הרגשתם עכשיו?
איפה זה תפס אתכם?
אריאל, אתה עם התחושות?
אה?
כן, כן.
ואז מה?
אבל מה התחושה בנפש?
איפה?
טובה?
למה מה טובה?
מה אתה מרגיש?
מה עוד?
תקווה.
כן, מה עוד?
יעקב, מה?
תקווה,
תן תקווה, נכון?
פותח משהו, נכון?
אני ממש הרגשתי שעשו לי את התרגיל הזה,
אני עם תחושה כזאת של משהו בנפש אצלי נפתח פתאום.
והפוך, משהו מקודם נסגר כזה, מאוים,
כאילו לא, וואו, לא מרגיש בנוח, נכון?
עכשיו תראו,
השינוי של המסגרת, זה מה שהוא יוצר.
איך אני מתייחס לנושא?
בסדר? אני יכול להתייחס לנושא ולהגיד,
בואנה,
זה נורא ואיום.
זה אסון, פשוט קטסטרופה, נכון?
אני יכול להתייחס לנושא
בזווית אחרת, לעשות לו הגדרה מחודשת,
ובסופו של דבר...
כמו שהמילים האלה הרגשתם מין כזה השפעה על הנפש,
ההסתכלות היא עוד יותר, היא ממש משנה
את כל המשמעות שאני נותן לאירוע.
אם אני נותן לאירוע הזה משמעות אחרת,
אז כל הנפש שלי תגיב אליו אחרת.
כל המעשים או המחשבות או הרגשות שהתיילדו,
הן יהיו אחרת.
זה מאוד מאוד משמעותי.
הדבר הזה. תסתכלו רגע,
אני אתן לכם עוד כלי לחיים,
שזה גם,
אני אומר לכם,
אין קשר בין הפסקאות שאני נותן,
אני מדבר פה על כמה וכמה נושאים היום,
אבל יש קשר, הבריח התיכון פה זה ההגדרה המשותפת,
בסדר?
זה הקשר של הכל.
כל הפסקאות הן משותפות,
הן מלוקטות,
מכל אחת מהן יש הגדרה מחודשת.
וזה נקודה שאם אנחנו נשים אליה לב בחיים שלנו,
זה יהלומים, זה לא זהב,
זה יהלומים, בסדר?
תגדיר מחדש את ההסתכלות שלך על הנושא.
משהו שם ישתנה לגמרי,
בסדר?
תסתכלו רגע בפסקה קל"ח, למטה אתם רואים?
זה מפנקס
י"ג של הרב קוק.
זה גם פסקה מאוד חשובה ביחסים בין אדם לחברו, וגם
בשלום בית זה יכול לקרות את הדבר הזה.
כל היחסים שבין אדם לחברו.
האדם צריך להיות שפל בעיניו
מצד חלק הרע והחולשה שבו.
להיות רם ונישא בעיניו מצד חלק הטוב והאור שבו.
כאילו, האדם יש שני חלקים.
צד שפל, נמוך,
ומצד שני גם יש בו צד של אור, של חלק טוב, נכון?
של הנשמה שלו וכו'.
על כן ייתן מקום לכל הרחבת דעת מצד חלקיו העליונים.
כן,
הוא יכול ללמוד דברים עליונים, ויש בו, יש בו
נשמה גבוהה,
ויסבול כל בושה ואלבון שלא בהקפדה.
וזה הנושא שאני רוצה להתמקד בו.
מישהו מעליב אותך.
מה אומר פה הרב?
מישהו מעליב אותך,
אל
תקפיד עליו.
למה לא?
למה לא?
מישהו ערך הערה, ביקר אותך, ביקורת, נכון?
אתה יכול לא להקפיד עליו.
למה לא?
איך? אז הוא נותן פה...
הוא אומר כי אם במקום שיש איזה תוכחה
מוסרית נשגבה כאילו בפשטות אל תקפיד למה?
עכשיו מה הכלי שלו?
מפני שכל העלבון ושפלות מסכימים מאוד עם צדדים הרעים שבו
שאין אדם בעולם שלא ימצא אשמה בקרבו
עד אותה המידה שראוי להתבייש עבורם.
כל עושה דבר עבירה מתבייש עליה,
מוחלים לו על כל עוונותיו.
כלומר,
מה הוא אומר פה הרב קוק?
הוא אומר, זה
כלי אדיר הפסקה הזאת לחיים.
הוא בא ואומר,
אם מישהו מעליב אותך,
אז תגיד,
כן.
זה מתאים לצדדים הרפים שיש בי.
זה לא מושלם.
גם אם אני חושב שהוא אמר שטויות, האדם הזה, כן?
אני לא מתייחס למה שהוא אמר, כן?
לא מתייחס למה שהוא אמר.
אבל
אני אקח את זה ככלי.
אני אעשה הגדרה מחודשת עכשיו.
כשמישהו מעליב אותי,
במקום לתקוף אותו מחדש,
במקום להיעלב,
במקום להסתבך עם זה, במקום ללכת עם זה,
אני אגיד, אני לא מתייחס למה שהוא אמר.
כאמץ.
אבל משהו ממה שהוא אמר,
אני יכול לקחת,
זה יכול להתאים,
כי אני לא חושב שאני מושלם,
אז אני אבדוק מה אני יכול לתקן וזה.
אז אני אפילו משתמש באנרגיה הזאת,
אתם מבינים? הוא בא לתת לי מכה,
ואני משתמש באנרגיה הזאת.
אני אומר, וואי, תודה רבה, אני אשתמש
בכוח התנועה שלך בשביל לתקן את עצמי.
לא שאני מאמין למה שהוא אמר,
אני לא מתייחס לו,
זה...
אבל...
או שיכול להיות שהוא גם אמר נקודה אמיתית,
אז למה לא, אז אני אתקן,
תודה רבה,
נכון?
עכשיו, איפה האנשים נשברים, איפה האנשים נעלבים?
כשהם במקום של אגו,
של פרפקציוניזם,
מי הוא שיגיד לי משהו,
נכון? אני, נכון?
אז מה, מי הוא בכלל, נכון?
הוא מרגיש שהוא כאילו פרפקט, כאילו.
אבל אם אני אגיד מראש,
יש לי הגדרה מחודשת,
אני בכלל לא פרפקט,
לא פרפקט.
יש לי צדדים עליונים,
יש לי נשמה אלוהית, אינסופית, משהו אדיר.
ויש לי כאן צדדים שלא מתוקנים בכלל,
כל מיני כוחות טוב וכל מיני צדדים רפים וחלשים,
בסדר?
אז אני אקח את מה שהוא אמר לשמה,
לתקן,
מצוין,
אני אעבוד על עצמי על הצדדים החלשים והרפים.
אני לא מרגיש מאוים ממנו בכלל,
אתם מבינים?
לא נשבר, נשאר ככה.
זה מה שהאדם יגיד לעצמו.
זה הגדרה מחודשת,
מישהו בא ומעליב אותך,
תכניס את זה להגדרה מחודשת הזאת,
אתה לא תעלב בכלל.
תקח את זה למקום שאתה תגיד לו, תודה רבה.
תודה רבה לך.
אני לא...
תראה, בוא אני אגיד לך, זה כלי.
אתה תשאל את עצמך אם זה מתאים לך או לא מתאים לך.
אתה מבין?
יכול להיות שזה לא מתאים לך, הפסקה הזאת.
אבל אני חושב
שזה כלי אדיר.
זה
כלי אדיר.
הבנות שלי סיפרו לי שהייתה להן הרצאה בכיתה,
בבית ספר, בכלל בבית ספר.
באה מישהי שהיא
מאוד נמוכה, שהיא גמדה.
היא מורה בכיתה א',
והיא בגובה של הבנות בכיתה שלה, בסדר?
והיא בנתה את עצמה.
בנתה את עצמה בחוסן נפשי אדיר,
עד כדי כך שהיא באה ונותנת הרצאה לילדות.
והיא חילקה להן כרטיסים כאלה,
אני ראיתי את הכרטיסים האלה,
אמרתי,
אני קונה את זה.
אני גם רוצה כרטיס כזה.
מה היה כתוב בכרטיס?
אם מישהו מעליב אותי,
זה שלו.
אם מישהו צוחק עליי,
זה שלו.
אם מישהו לועג לי,
זה שלו.
זה לא אומר עליי כלום.
חזק ביותר.
הגדרה מחודשת.
ההגדרה המחודשת הזאת נתנה לה חוסן.
אני אתאר לעצמי שהיא
התמודדה עם כל מיני הערות של אנשים,
כל מיני אנשים מסתכלים.
בכל זאת, זה מראה מיוחד.
והיא גדלה מזה.
אה, משהו אדיר.
אתם מבינים?
היא באה ואומרת, אני אלמד אתכם את הכלים שלי.
את הילדים הקטנים האלה,
זה הגדרה מחודשת לחיים,
זה חבל על הזמן.
כל נושא שאתה תעשה לו הגדרה מחודשת,
הגדרה רוחנית מחודשת,
הגדרה פנימית,
הגדרה רוחנית,
אתה...
תעבור אותו בגדול,
אתה תגיב אליו נכון יותר,
אתה תהיה יותר מדויק,
אתה תוציא מעצמך תעצומות נפש.
מאוד משמעותי הנושא הזה.
אתם מבינים?
תתחילו לקחת את זה ככלי לחיים,
זה ההצעה שלי.
תראו הנושא שאתם
מתמודדים איתו, תגיד,
איך אני עכשיו מתבונן על האירוע הזה,
ואני אשמח בחלקי.
אני יודע להינות מה שיש לי.
לא יגיד, מה,
זה לא מה שציפיתי,
לא משמעתיתי.
זה לא מתנהל כמו שאני חשבתי.
אני אגיד,
בוא'נה,
אני שמח על הזכות בכלל,
על הטוב שיש שם.
פתאום אתה מתחיל להרגיש טוב עם היחס,
אל האירוע הזה, אל המצב הזה.
זה חבל על הזמן, הכלי הזה.
גם רשום ברוחות צדיקים הרב,
שאם איזה מישהו בא ואומר עליך איזה משהו,
כאילו גם אם הוא נכון,
כן,
אז אתה צריך להגיד תודה שהוא רואה הכל ולא חוסך כאילו,
כאילו,
יש עוד דברים שאתה עשית ואף אחד לא יודע עליהם,
אז כאילו,
תגיד...
אז זה ראיתי,
זה בדיוק בשער הכניעה ראינו,
למדנו את זה בחובות הלבבות.
אה,
זה חובות הלבבות.
זה בשער הכניעה, זה לא...
יכול להיות שזה ברוחות צדיקים גם,
אני מכיר את זה משער הכניעה.
למדנו את זה לא מזמן,
בחבורה,
יש לנו חבורה בבוקר,
מתוקה. יפה.
טוב, חברים, בסדר?
מובן הנושא הזה?
של ההגדרה המחודשת?
יפה, טוב, חזקים וברוכים תהיו, בשורות טובות.
להתראות.
