אנחנו
בפרק 12, סימן כט,
המשך דרשת האותיות.
ומהי טעמה קראי דקוף תלויה,
קראי דקוף תלויה רש"י,
שאינה נדבקת עם גגה.
הרגל שיורדת למטה,
אז היא לא,
יש
חוסר קשר בינה ובין הגג.
תשובה,
כי הדרבי
היא הדרבי לאול ולאול בהך.
ראשי לאול בהך יקיף תחת רגלי הקוף
וייכנס בפתח של ימין.
מעניין אותך שמסביר, אבל...
שאם יחזור בו...
לא, הסוגיה הזו המשך של...
הגמרא לפני כן,
מהי טעמה מהדה רפאי דקוף מריש,
כלומר מדוע פניו של הריש אינם מופנים אל הקוף,
אז
אז
התשובה היא שהקדוש ברוך הוא אין יכול להסתכל ברשע.
קוף זה קדוש,
ריש זה רשע,
אז
הקדוש ברוך הוא לא יכול להסתכל בפניו.
ומה...
אה,
אני רואה...
אה,
אני רואה שבכלל תהייתי, זה לא.
אנחנו לא במאי...
בחטאת, אנחנו בכפחת.
נכון?
כן. הם
יושבים בשוק.
אתה אומר שיש לי פשוט שתי סימניות ובלבלתי.
כן,
מהי טעמה מהדר תגא דקוף לגבי
ריש?
אז חוזר, מהי טעמה מהדר
תגא דקוף לגבי ריש?
תגא דקוף,
רש"י,
כמין זין עושים בסופו של גג קוף.
בסדר?
יש
תג כזה, שהוא קצת לכיוון הריש.
אמר הקדוש ברוך הוא,
אם חוזר בו,
אני קושר לו כתר כמותי.
אם חוזר בו הריש,
אז אני אקשור לו כתר כמותי.
לגבי הריש.
תגא דקוף,
כן.
אז אומר הרב,
חוק עולם שם הקדוש ברוך הוא ביסוד ההוויה,
שהטוב הנועד
מוכרח להשתלם מכוחם של המעשים כולם.
ובשביל כך,
כוח נפלא יש בכל מעשה אשר יעשה אדם,
למרות מה שהבחירה היא בידו של האדם,
ויכול הוא גם כן לעשות מעשי רשע נוראים,
בכל זאת, כל המעשים כולם,
והשפעותיהם היותר רעות,
אינן רעות ביחס לכללות ההוויה,
רק
עם קשר של תנאי.
דהיינו,
כל זמן שאדם עצמו איננו משנה את האופי שלו,
מרעה לטובה.
אבל אם אדם חוזר בו, ומגמת פניו,
הוא שם מעתה אל הטוב,
אז יש קשר נפלא עם כל היש לכל המעשים כולם.
גם אלה אשר כבר עשה,
עם כל היותם לישותם תכלית רוע.
שהם ישובו והתחברו עם גורמים רבים ומוכנים בכללה של הבריאה כולה,
להוציא מכולם מגמות טובות ורצויות מאוד,
כפי הכיוון של הקודש העליון,
של מחשבתו של יוצר בראשית ברוך הוא.
אשר הכל מורה לכבודו
למטרה היותר טובה וקדושה ומפוארה
שהמגמה הכללית המקודשת היא נזר הבריאה, כתרה ועטרתה
ומתוך שפעת הקודש העליונה פונה נזר קדושה גם כלפי כל
רשעה להחזיר אותה ואת כל מפעליה לתכלית התפארת והכבוד,
התיקון
הכללי והמטרה רמה בתפארת קודשה.
ומהי טעמה מהדר תגי דקוף, קדוש,
לגבי רש, רשע.
אמר הקדוש ברוך הוא,
אם חוזר בו,
אני קושר לו כתר.
הנה הכתר העליון,
המגמה הקדושה העולה מכל המציאות כולה,
על פי מחשבתו של אל דעות.
תצא אל הפועל גם מתוך כל המעשים היותר רשעיים.
אם רק האיש הרשע חוזר בו ומשנה את אופיו כולו לטובה,
אני קושר לו כתר כמותי.
ומה היא טעמה מהדר תגי דקוף לגבי ריש?
אמר הקדוש ברוך הוא,
אם חוזר בו,
אני קושר לו כתר כמותי.
חוק עולם שם הקדוש ברוך הוא ביסוד ההוויה,
שהטוב הנועד מוכרח להשתלם מכוחם של כל המעשים כולם.
ובשביל כך,
כוח נפלא יש בכל מעשה אשר יעשה אדם,
למרות מה שהבחירה היא בידו של אדם,
ויכול הוא גם לנצות מהסרט שנוראים,
בכל זאת, כל המעשים כולם והשפעותיהם היותר רעות,
הן אינן רעות ביחס אל כללות ההוויה,
רק עם קשר של תנאי.
דהיינו,
כל זמן שאדם עצמו, איננו משנה את האופי שלו מרעה לטובה.
אבל אם האדם חוזר בו, ומגמת פניו הוא שם מעתה אל הטוב,
אז יש קשר נפלא עם כל היש, לכל המעשים כולם,
גם אלה אשר כבר עשה,
עם כל היותם,
לישותם תכלית הרוע.
שהם ישוב ומתחברים עם גורמים רבים,
מוכנים לכללה של אביה כולה,
יוצאים מכולם מגמות טובות ורצויות מאוד,
כפי הכיוון של הקודש העליון,
של מחשבתו, של יוצר בראשית ברוך הוא,
אשר הקוד ברא לכבודו למטרה יותר טובה,
קדושה ומפוארה,
שם גם המקודשת...
הכללית,
היא שם גם הכללית המקודשת,
היא נזר הבריאה,
כתרה ועטרתה.
אז כן,
חוק עולם שם הקדוש ברוך הוא ביסוד ההוויה,
שהטוב הנועד
מוכרח להשתלם מכוחם של כל המעשים כולם.
שהכל ברא לכבודו.
כל הנקרא בשמי ולכבודי,
בראתי, יצרתי,
אף
עשיתי.
יש. טוב.
טוב,
אז לא הספקנו הרבה לכל אלה שרק עכשיו שומעים.
אולי נתחיל מההתחלה.
מהי טעמה מאדר תגי דקוף לגבי ריש?
אמר הקדוש ברוך הוא,
אם חוזר בו,
אני קושר לו כתר כמותי.
חוק עולם שם הקדוש ברוך הוא ביסוד ההוויה.
שהטוב הנועד מוכרח להשתלם מכוחם של כל המעשים כולם.
כן,
אז כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתי,
יצרתי, עשיתי,
הכל ברא לכבודו,
וזה חוק
שהמציאות כולה
היא חלק מהתוכנית האלוקית,
שסוף דבר יתברר שהיא לכבודו.
וימלא כבוד השם את כל הארץ, אמן ואמן.
ואולם חי אני וימלא כבודי את כל הארץ.
אז כבוד השם, סוף דבר,
יתגלה שכל המציאות הארצית היא כולה גילום של כבודו.
אמנם במסגרת הזאת של המציאות הארצית,
אז יש,
זאת אומרת, אפשר להגיד את כל לכבודו,
אבל יש גורמים שהם פועל יוצא של בחירה חופשית.
והבחירה החופשית
היא זה מה שמבטא את חופש, זה
שזה לא בטוח שהיא תפעל לכיוון הטוב,
הנאות,
הרצוי,
לכבודו.
יכולה גם ליצור
פעולות
נגד כבודו.
כן,
זה באמת הפלא של אולי זה הדבר
היותר מפליא שיש בכל המציאות כולה,
והדבר הכי נשגב מיכולת אנושית להבין אותה,
זה עצם המציאות של הבחירה החופשית.
כי בחירה חופשית זאת אומרת
משהו כביכול אקס-אלוהי,
אבל זה לא יכול להיות.
כי איך יכול להיות במציאות משהו מחוץ לאלוקים?
אז זה קאצ'
שזה...
למעלה מבינת האדם.
זאת אומרת, זו מציאות,
ו...
היא
מהדברים
שלא התמחשבה תפיסה בהם.
זאת אומרת,
ההגיון שלנו,
ההכרה שלנו לא יכולה להסביר את זה,
לא יכולה לתפוס את זה.
ומכל מקום זו המציאות.
התכלית העליונה של
מציאות הבחירה החופשית
זה שכאשר האדם יש לו חופש ויש לו בחירה חופשית
ואם הוא ישתמש בה בהתאמה אל התכלית כי אז התכלית
תבוא בצורה היותר מלאה שגם מה שנראה כמחוץ למציאות האלוקית
הוא לא מחוץ למציאות האלוקית הוא שיא המציאות האלוקית
המציאות המציאות האלוקית שהכל חוזר אל הקשר האלוקי
גם אם היה מה שנראה כמחוץ למציאות האלוקית
הכל ברא לכבודו
ומתי שיש מציאות של רשעה
אז האנטי כבודו של הקדוש ברוך הוא
ומכל מקום, בכלל הבריאה המופלאה של המציאות
היא המסוגלות של המציאות שמכל מצב שלא
יהיה וישנם אפשרויות אינסופיות למצבים,
מאחר שהגורם של הבחירה החופשית
הוא פועל בשטח, פועל במציאות,
פועל במציאות הארצית,
אז יכולים להיות וריאציות לאין קץ
של מצבים.
בכל מצב יכולה הבחירה החופשית לנסות לכאן או לכאן, או
לעוד כמה כיוונים.
ומכל מקום,
מה שלא תבחר הבחירה החופשית לעשות בים האפשרויות האינסופי,
מכל מקום מראה הקדוש ברוך הוא את עולמו בצורה כזאת,
שמכל מצב,
והיה,
והבחירה החופשית היא,
כל מצב הקדוש ברוך הוא מסוגל,
בשביל זה הוא קדוש ברוך הוא מסוגל לכל.
הוא מסוגל למחזר את המצב הזה אל התכנית המבוקשת,
אל כבודו.
אמנם כאשר הבחירה החופשית לא בחרה עדיין בטוב,
בתשובה,
בתיקון
ובמגמת הכבוד,
אז באמת זה נראה כאילו
חילול השם.
זאת אומרת,
זה ריקון המציאות מהממד האלוקי שבה.
אבל...
והיה, והממד הזה,
עם כל קלקוליו,
ייכנס בו ממד של בחירה חופשית
שרוצה בתיקון,
רוצה בחזרה אל המגמה הראשית,
התכליתית הראשונה והאחרונה של המציאות.
אז באותו רגע שיש את אלמנט התשובה,
אז היכולת האלוהית תמצה כל דבר אל תכליתה
העליון והכל יתברר שנברא לכבודו הכל הכל.
וגם כל מה שהיה נראה עד כאן כחילול השם,
אז הסתבר שזה לא היה חילול השם,
זה היה גדול קידוש השם מתוך חילול השם.
זה היה תהליך הופעת קידוש השם הגדול,
שרק לא תופס את התמונה,
אתה תופס אותה בצורה כיתית,
בצורה זמנית, בצורה נקודתית, אז שם הדברים נראים
איום ונורא.
אבל אם תתפוס,
מסוף דבר תתפוס את ראשיתו,
או מראשית דבר תתפוס את אחריתו.
אם תסתכל במבט הזה, זה המבט האלוהי, ואז יסתבר
שהכל טוב.
אז זה מה שהרב אומר פה,
חוק עולם שם הקדוש ברוך הוא ביסוד ההוויה,
שהטוב הנועד מוכרח להשתלם בכוחם של כל הנושאים כולם.
אז כן,
הייעוד של היש הוא לא שיהיה מאורע שמח גדול,
גדול מכל המאורעות שהיו בהיסטוריה יהיה בסוף,
וזה מה שנקרא גאולה.
התפיסה הזאת היא תפיסה קצת ילדותית,
והעיקר לא תורנית כל כך,
כי התפיסה יותר...
בוגרת ויותר תורנית,
יותר אמונית,
זאת יהודית,
היא זאת
שמבינה שיום הגאולה העתידי
הוא לא מאורע מרכזי בהיסטוריה,
אלא כמו שאנחנו נוהגים להגיד פעמים רבות,
ההיסטוריה זה המאורע המרכזי בגאולה.
היסטוריה זה פרט,
והגאולה זה הכלל.
כשתתגלה הגאולה,
הסתבר שלא היה מה בהיסטוריה שלא היה חלק ממנה.
זו התוכנית האלוהית.
וזה החוק, ועל כן, כך ברא את המציאות.
זה סוד המציאות.
המציאות לא הייתה נקראת בכלל מציאות,
אם היה בה משהו
שהוא בסיכומו של דבר מיותר ביחס לשלמות
האלוקית או לטוב או לאידיאל שמבוקש בסוף.
כי אם אפשר היה להגיע לאידיאל הזה בלי משהו פה במציאות,
אז בשביל מה הוא קיים?
אז הוא מיותר,
אז מה עניינו פה?
ואיך מופע של דבר שלא קשור לטוב, לשלמות,
לצדק,
לשום דבר,
לא קשור לשום דבר,
מה פתאום מופיע פה במציאות,
ומה מקורו?
ואם מקורו זה הקדוש ברוך הוא,
אז למה הקדוש ברוך הוא עושה דברים מיותרים?
זה פשוט
טעות תיאולוגית,
מבחינה לוגית-תיאולוגית זה לא יכול להיות המבט הזה.
על כן, המבט הוא כמו שאמרנו,
ככה מבינה התורה, ככה מבינה היהדות.
בסוף התברר שלא היה מה,
שלא היה חלק מן התוכנית האלוקית
שהובילה לתיקון הגדול של קידוש ה' הגדול.
וכן,
ככל שחילול השם היה גדול,
אז הסתבר שקידוש השם יהיה עוד יותר גדול.
כי יצליח למחזר את כל מצבי חילול השם האלה לקידוש השם.
וזה,
וירא אלוקים את כל אשר עשה,
והנה,
לא רק שזה טוב,
אלא זה יותר טוב מטוב,
זה טוב מאוד.
אז כן,
אבל זה היה חוק.
כך ברא הקדוש ברוך הוא את מציאותו.
זה מין מערכת כזאת,
אפשר לקרוא לזה,
אני אתנסח בצורה קצת גסה,
פראית,
אבל זה מין מכונה כזאת.
מכונה כזאת שכל מה שיהיה בה יהיה
תמוכזר בסיכומו של הדבר אל הטוב,
המוסרי,
העדין,
הנעלה,
הקדוש.
יפה, אמיתי וכולי,
כל
הסופרלטיבים הם כולם כלולים בכלל התוכנית האלוקית שמהנדסת את
כל המציאות מכל המצבים האפשריים שלה אל הטוב יותר טוב מכל טוב
וזה חוק
ובשביל כך
כוח נפלא יש בכל מעשה אשר יעשה אדם
כל מה שיעשה אדם
למרות מה שהבחירה היא בידו של האדם,
ויכול גם כן לעשות מעשי רשע נוראים,
בכל זאת,
כל המעשיים כולם וההשפעותיהם היותר רעות,
הם נקראים רעים
בקשרם
הנקודתי,
הסביבתי, המקומי.
הנה הנראות ביחס לקללות הוויה רק עם קשר של תנאי.
זאת אומרת, מה עושה דבר רע?
משהו לא מתאים למציאות,
לא מתאים להוויה.
דבר,
וכי יש דבר שהוא לא מתאים למציאות,
לא מתאים להוויה?
כן.
אם מתקיים בו תנאי מסוים.
מה התנאי המסוים שאם הוא מתקיים בו,
אז באמת הדבר הוא רע,
והוא לא מתאים לשום דבר?
לא מתאים,
על כל פנים,
או לשום דבר,
זה הרע מוחלט,
ואם הוא מתאים לפחות-פחות דברים,
זה
מה שהולך ורע.
אז מה התנאי שהדבר יהיה רע?
התנאי הוא שהאדם
מרע לטובה.
כל עוד, המעשה הוא בקונטקסט,
הוא
בהקשר
של מגמתו של האדם, וכשמגמתו של האדם לרע,
אז המעשה הוא רע,
הוא מזיק לאדם,
למציאות,
אל המציאות הקרובה,
הסביבתית,
הרחוקה,
לכל המציאות כולה.
ואז
זה מציאות של רע.
אבל,
אם התנאי לא התקיים,
כלומר,
אם רצונו של אדם ביחס למעשה,
הוא לא, מגמתו היא לא לרע.
אלא מגמתו היא לטוב.
אז יש כוח מופלא,
שזה מה שנקרא תשובה קדמה לעולם,
שאחד מן ההסברים של המושג הזה,
תשובה קדמה לעולם,
מסביר הרב,
אם אני זוכר טוב,
באורת התשובה,
שנתן
וזה מאוד דומה למה שהוא אומר פה,
לכן אני עכשיו מזכיר לכם את זה,
שנתן הקדוש ברוך הוא כוח ביד הבחירה החופשית
בחירה החופשית של האדם שאם הוא עושה תשובה
אז יש בכוח
מה זה לעשות תשובה?
לעשות תשובה זה להתחרט על מעשה הלא טוב,
תיקון טוב,
והחלטה שמכאן ואילך יהיה טוב,
ולהשתדל לתקן את כל מה שנעשה.
התחרטות,
ומה שאפשר לתקן,
יתקן, ומה שאפשר לתקן,
שיתוקן,
שהקדוש ברוך הוא יעזור לעשות תשובה.
כל פעם, כשאדם נכנס למוד הזה, נכנס לרוח הזאת,
נכנס לאווירת התשובה,
התשובה הזאת קדמה לעולם, זאת אומרת,
יש בכוח הרצון של האדם לקות גלים,
לא רק להשפיע אם הוא החליט שמכאן ואילך,
די,
אני עוזב את השטויות האלה,
אם מכאן ואילך אני מתנהג אחרת,
אז זה ודאי שיש בכוח החלטה כזאת של האדם
לשנות את צורת התנהגותו מכאן ואילך.
אבל יתרה מזאת,
זה לא רק יכול לשנות את התנהגותו מכאן ואילך,
זה יכול לשנות את משמעות התנהגותו למפרע.
זאת אומרת, מה שעד עתה נעשה לו טוב,
מקבל משמעות אחרת.
ולא,
אני קצת אתחיל,
אבל לא ארחיב בזה,
כי אם נתחיל בזה,
אז
נלמד את כל אורות התשובה.
אבל
אפשר להסתכל אפילו על מעשה אחר.
שהוא מהווה בהקשר הזה של האדם שעכשיו הוא כל כך בוש בזה,
ומתחרט על זה,
ומר לו על זה,
ונפשו יראה לו,
והוא מיואש מרוב זוועה שיש לו קשר לה,
עד שהמציאות הזאת מסלידה אותו,
מסלידה אותו מהרוע,
כי רע לו על הנשמה מאוד מהרוע שהוא קשור אליו.
עכשיו, אדם שרע לו,
עמוק, סולד מהרוע,
איך מגדירים אדם שסולד מרוע?
צדיק.
כי אוהבי השם, שונאי רע,
ומי ששונא רע,
אז הוא אוהב השם.
זה by definition.
אז יוצא שמה גורם לבן אדם הזה להיות כזה סולד מהרוע?
הרוע.
אז
יוצא שאפשר להסתכל על זה גם ברטרוספקטיבה והעסק יתהפך.
המעשה זה היה תהליך יצירת צלידה מהרוע אצל הבן אדם.
אז המשמעות של המעשה השתנתה,
יש לה הקשר עניינים אחר,
והופכת משמעותה.
אז אתה, המעשה היה מעשה של רוע,
אבל עכשיו הסתבר שהוא מעשה שהולך ובונה צלידה מהרוע.
טוב, אני
רק ממחיש בדוגמה הזאת איך שמנטליות, גישה,
יכולה לשנות משמעות
לא רק קדימה,
משמעות לא רק קדימה,
יכולה לשנות משמעות רטרואקטיבית.
עכשיו צריך להמשיך בזה,
תמשיכו כבר קחו את עצמכם.
אבל אדם, אנחנו נוהגים להגיד שאדם הוא לא רק משפיע על עצמו,
ואישיותו החיובית היא קורנת סביבתית,
ואישיותו השלילית
גם כן פועלת סביבתית.
זה יוצר סחף ממשי, מופתי, חינוכי, רעיוני וסיגולי.
כי אישיות טובה מקרינה חיוב סביב,
ואישיות שלילית מקרינה...
גם כן.
עכשיו, כשאישיות שלילית,
או מעשה שלילי,
כתוצאה מאישיות שעד עתה הייתה שלילית,
הפכה להיות חיובית,
והמעשה,
בהקשר שלה,
נעשה חיובי.
לא רק המעשה נעשה חיובי,
גם האימפקט שלו,
ההשפעה שלו,
על עצמו, לא רק על עצמו, על סביבתו.
ההשפעה סביבתית,
לא רק
חיוב סביב.
אלא גם רטרואקטיבית,
המציאות הסביבתית,
גם הם מתהפכים.
זה עומק המושג של תשובה קדמה לעולם.
גלי ההדף של התשובה יכולים להכות גלים לאחור
ולתת את השפעתם עד לפני שנברא העולם.
כי כל המעשים קשורים זה בזה.
ושינוי,
שינוי מרכז כובד,
ולו במציאות שנראית לנו הכי קטנה של בן אדם פרטי,
אז זה יכול להכות גלים לאחור עד
לפני שנברא העולם.
דומה מאוד לזה אומר הרב פה.
בשביל כך, יש כוח נפלא. כוח נפלא
יש בכל מעשה אשר יעשה האדם.
למרות מה שהבחירה היא בידו של האדם,
ויכול הוא גם כן לעשות מעשה רשע נוראי,
בכל זאת, כל המעשים כולם וההשפעותיהם היותר רעות,
הן נכרות ביחס לכללות ההוויה רק עם קשר של תנאי.
אם מתקיים התנאי המסוים,
אז זה באמת יכול להיות רע לעצמו,
למציאות,
לשגרה,
לעולם, להוויה כולה,
זה יכול להיות רע.
איך?
מהו התנאי שדבר יהיה רע?
כל זמן שאדם עצמו איננו משנה את האופי שלו מרעה לטובה.
אבל...
אם האדם חוזר בו, ומגמת פניו,
הוא שם פניו אל הטוב,
עד עתה הוא רצה רע,
ועשה רע,
והיכה גלים לרע,
אבל עכשיו הוא שובר כיוון,
והוא פונה אל הטוב,
והוא...
מתקדם לטוב,
אז יש קשר נפלא לכל המעשים כולם,
יש לכל המעשים כולם.
שינוי הפאזה הזה,
זה לא,
זה לא רק במישור הפרטי שלו,
אלא יש קשר לכל המעשים כולם,
לכל המציאות כולה.
גם אלה שכבר עשה,
לא רק מה שיעשה, לא רק המציאות הנוכחית,
אלא כל המציאות משתנה רטרואקטיבית.
עם כל היותם, נשתנתה תכלית הרוע.
עד עתה כל המעשים היו, המון מעשים רעים.
אבל עכשיו,
המעשים הם קשורים זה וזה,
והם קשורים לבן אדם,
והבן אדם מהותו זה בחירתו החופשית לטוב ולמוטב,
והיה,
והנה הוא בוחר סוף כל סוף בטוב.
אז
כל הלמותיו שלו עד כאן שהיה,
זה מסתבר שזה למותיו.
זאת אומרת, זה גם כן לטוב.
זה כדי להטיב.
רק זה,
לפני שתפסת את זה,
לפני שזה היה בולט לעין הזה,
היה נראה לי רע,
וזה לא רק נראה לי רע,
זה היה רע.
אבל עכשיו,
זה, הנה פועל החוק המופלא האלוהי,
שאם כל מה שהיו, כל המעשים, בתכלית הרוע.
שהם יש שהוא והוא התחברו עם גורמים
רבים המוכנים בכללה של הוויה כולה
ככה בנויה המכונה המופלאה הזאת של ההוויה שהיה ומשתנה בה הפאזה
של כיוון הרצון לטוב אז כל המערכות מקבלות סדר חדש,
הקשר חדש, משמעות חדשה ומשמעות של
להוציא מכולם מגמות טובות ורצויות מאוד.
הכל יתהפך לטוב.
כפי הכיוון של הקודש העליון.
מה זה הקודש העליון?
מחשבת אין של ישראל,
שכדומה לכל דבר,
זה הקודש העליון.
זה אידאת האידאות, תכלית התכליות.
המחשבה תחילה שכל
היש
וכל המעשה,
עד סופו הוא עסוק לגלם אותה.
אז
כתוצאה משינוי הבחירה החופשית,
הבחירה החופשית שמשנה פניה לכיוון הטוב,
אז זה הולך ומקשר את הכל
ומגלה שמה שכתוב שחור רצה מראש,
מקדם, נסוכה,
זה מה שמתרחש.
ומה משמש אותו?
הכל.
הכל, הטוב.
בטח משמש אותו,
וגם הטוב משמש אותו.
אותו טוב שעד עתה נראה לך כרע,
אז גם הוא משמש אותו,
כי כשהרע משמש את התכלית האלוקית הראשיתית,
הוא בטח טוב.
רק אתה לא מבחין בזה,
כל עוד לא מופיעה בחירה חופשית שמשנה את מגמתה לטוב.
בעיה,
ויש פה את
הבחירה החופשית המשנה מגמתה לטוב.
הכל טוב.
לא טוב, אלא טוב מאוד.
כפי הכיוון של הקודש העליון,
של מחשבתו של יוצר בראשית ברוך הוא.
אשר הכל ברא לכבודו.
מה זאת אומרת שקדוש ברוך הוא ברא את הכל לכבודו?
כלומר, יש פה הגדרה.
הכל ברא לכבודו, כלומר,
כבודו, למטרה היותר טובה, קדושה ומפוארת.
הכל נברא בשביל המטרה האלוהית.
ודבר אלוהי בהגדרה,
זה דבר יותר טוב מטוב,
יותר שלם משלם,
יותר אמיתי מאמיתי,
יותר יפה מיפה,
יותר צודק מצודק,
יותר כל הערכים,
מכל מה שאנחנו יכולים להעריך.
יותר
לאין קץ,
זה פירוש מילה אלוהי.
וזו...
המטרה האלוהית במציאות,
זאת אומרת,
הכל הולך ומתכנס אל השלמות הנוראה,
אל השלמות הטובה,
הקדושה,
המפוארת, שהמגמה הכללית, המקודשת, היא נזר הבריאה.
הכל ברא לכבודו,
למטרה היותר טובה, הקדושה, המפוארת.
שם גם הכללית המקודשת,
שהיא כבודו, היא נזר הבריאה.
מה זה נזר הבריאה?
מה שנותן, כמו הנזר, מה שהוא נותן למלך.
מה נותן הנזר למלך?
על פניו הוא לא נותן לו כלום.
כי מה עושים באמצעות הכתר?
לא עושים איתו כלום.
ואז הוא בא, אם עושים משהו עם הכתר,
זה ישתמש בתג החלף.
כי הכתר לא אמור להשתמש בו,
כי הכתר הוא מציין את הכתר.
הכתר נותן כבוד
ומעטה הוד על המלך.
זאת אומרת, יש בית המלך,
והמלך הוא פונקציונר מאוד על כל פנים.
בין יתר ענייניו של המלך הוא פונקציונר מאוד גדול,
הכל פה זז על פי המלך כידוע.
ומכל מקום הכתר בא להגיד את ערכו העצמי של המלך.
שמשהו, אדרבא,
הוא לא רק פונקציונר ומשמש פה את כל המערכת,
אלא כל המערכת מקבלת את כבודה וערכה
את הוד כבודה על ידי עצם המלך.
והכתר מבליט את ההוד הכבוד העצמי
של
המלך.
כאשר מופיעה...
במציאות התכלית,
כאשר ניכרת במציאות,
כאשר המציאות ניכרת שהיא מופע של מגמה תכליתית עליונה של הקודש העליון,
של כבוד אל, שכל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו,
שהכל ברא לכבודו,
אז בזאת מקבלת המציאות כולה את הוד כבודה,
וימלא כבודו את כל הארץ.
ובזאת,
כל המציאות כולה היא בהוד הכתר האלוקי.
היא מקבלת את הערך
של
הקודש העצמי,
השלמות העצמית,
ההוד האלוקי
שעומד בסוד הכול.
היא שהמגמה הכללית המקודשת היא נזר הבריאה.
המגמה זה התכלית,
זה הערך, זה הכבוד,
זה השלמות, זה הכתר.
היא נזר הבריאה, היא כתרה ועטרתה.
עטרתה,
כמו המילה מטרתה,
זה קצת דומה,
ועטרתה ומציינת את המטרה העליונה של הכול.
ומתוך שפעת הקודש העליונה,
פונה נזר הקדושה גם כלפי כל רשעה.
שהכל ברא לכבודו,
הכל, הכל,
הכל כלול בכלל הכל.
אתם יודעים, מילה הכל היא מילה נקייה,
שהיא גולמת שם בקרבה, בשפת,
לא בשפת התפילה, בשפת הפסוק,
יוצרו וכל שעושה שלנו הוא בורא בשפת הפסוק רע.
בשפת התפילה
בורא את הכל.
הכל כלול בפנים, תוך הכל, הכל.
פונה נזר קדושה גם כלפי כל רשעה.
כי העטרת אלוקית
שיוצאת מהכל, שהכל ברא לכבודו,
לא כמו שכינוסו של הקדוש ברוך הוא עולה מגן עדן,
עולה מגיהנום,
כמו שעולה מצדיקים,
כן עולה מרשעים. זה קידוש השם יותר גדול.
שאפילו מרשעים,
אפילו מגיהנום,
גם כן עולה כינוסו של הקדוש ברוך הוא.
אז זה מה שהסתבר,
ש...
מתוך שפעת הקודש העליונה שהולכת ומופיעה פה התשובה,
מופיעה פה החזרה מהמגמה הפונה
מהקדושה והיא חוזרת אל כיוון הקדושה,
אז
נזר הקדושה הוא כולל גם אותה,
להחזיר אותה ואת כל מפעליה של הרשעה
לתכלית הפאר והכבוד.
יש בכוח הקדושה האלוהית, התכלית האלוקית.
התוכנית האלוקית במציאות והמכניזם המוסרי הקדוש
שבמסגרתו ניצוקה פה המציאות יש בכוחו למחזר את כל המצבים גם הקוטביים
לכיוון הטוב והצדק והיושר
ראוי
גם לרשעה היותר נוראית,
יש בכוח המערכת
להפוך אותה, למחזיר אותה,
להחזיר אותה ואת כל מפעלי התכלית הפאר והכבוד.
זה נקרא התיקון הכללי במטרה הרוממה בתפארת קודשה.
אז אפשר מכל עולם הטוב
להפוך לתיקון גדול.
זה סוד המציאות.
ומהי טעמה מהדר תגי דקוף?
אז למה
התג של הקוף,
התג של הקוף זה הכתר של הקוף,
הכתר של הקדושה.
למה
יש לו איזה הטייה לכיוון הרשעה?
כי גם הרשעה קשורה לזה.
מה היא טעמה מהדר תגי דקוף קדוש לגבי רשע,
רשע, רשע?
אמר הקדוש ברוך הוא,
אם חוזר בו,
אם ברשע,
מה זה רשע?
רשע זה מעשה
שהוא נעשה מתוך מגמה, הפוכה, מהמגמה האלוקית,
זה רשע.
ואם המגמה משתנה,
אז,
אבל המעשה נעשה.
המגמה נשתנתה,
המעשה,
גם שנעשה,
מקבל משמעות מחודשת.
משמעות מחודשת.
אם חוזר בו, אני קושר לו כתר.
הנה הכתר העליון, יש פה הגדרה, מה זה הכתר העליון?
הכתר העליון זה המגמה הקדושה העולה מכל המציאות
כולה על פי מחשבתו של אל דעות.
זה הגדרת המושג הכתר.
והיא תצא לפועל גם מתוך כל המעשים היותר אישיים.
היא תצא לפועל מתוך הכל.
גם מתוך המעשים היותר אישיים.
אבל זה מותנה,
אם,
מותנה בתנאי קטן,
שחוזר בתשובה.
אם רק האיש הרשע חוזר בו ומשנה את אופיו כולו לטובה,
אני קושר לו כתר כמותי.
בתוך התשובה, גם של
האדם המרושע ביותר,
בעיה,
ותהיה שם תשובה,
מן הסתם תשובה אמיתית.
אז בזאת,
מסתבר שאין דבר שהוא מחוץ למציאות האלוקית.
כן.
בסופו של דבר,
כשדבר יתברר שהכל חלק מהתכלית האלוקית, מצד שני יש תנאי, רק אם
תהיה תשובה.
ולדעתי לכאורה יש מצב כזה של ברשע שלא נעשה תשובה, ולא יתברר
שהכל חלק מהתכלית האלוקית. קושיה גדולה, נוהגים לשאול אותה על הקביעה של,
שהרמב״ם מזכיר אותה,
עתידי עם ישראל לעשות תשובה.
אם עתידים ישראל לעשות תשובה,
אז יש להם בחירה חופשית או אין להם בחירה חופשית?
אם נגיד שאין בחירה חופשית,
אז גם אין תשובה.
כי האמת היא שאם אין בחירה חופשית,
אז גם אין חטא.
אם אין בחירה חופשית, אין תורה.
כמו שאמר בשמונה פרקים
בשמונה פרקים.
אז יש בחירה חופשית,
אז...
והתשובה היא צריכה לעשות מתוך בחירה חופשית,
אחרת זה לא תשובה.
אז מה זאת אומרת עתידים ישראל לעשות תשובה?
קאשיה.
אני לא מבין למה זה לא אותה תשובה.
נשמע לי פשוט
קרוב לאותם מילים פחות או יותר.
זה...
זה...
אם ישנה בחירה חופשית,
אז זאת אומרת שלא בטוח שתהיה תשובה.
שיש בחירה חופשית,
ואם בטוח שתהיה תשובה,
אז סימן שיש בחירה חופשית,
לא?
אני לא שואל מצד דטרמיניסטיות או בחירה
חופשית, אני שואל מצד פנייה מציאותית,
ניכר שלא כל רשע יחזור לתכליתו.
למה לא?
זאת אומרת, מה זה ניכר?
אתה אומר,
אם יש בחירה חופשית,
אז לא כל רשע,
מי יתקע לידך שכל רשע יחזור לתכליתו?
אם אתה לא אומר ככה,
אז למה לא?
זאת אומרת,
למה ש...
אומרים לך, תהיה...
יחזרו בתשובה, יחזרו בתשובה, מה הבעיה?
אומרים לך,
תעשו תשובה על הכל,
ואז יסתבר שהכל ברא לכבודו.
מה קשה לך?
קשה לי.
קשה לך כי יש בחירה חופשית.
אם יש בחירה חופשית,
אז איך אתה יודע שכל יחזור לתיקונו?
אם אתה לא שואל ככה, אני לא יודע מה אתה שואל.
לא, אין בעיה, זה מסתדר.
בחירה
בחירה חופשית בסוף היא, בחירה חופשית תבטא את המטרה של כל היש, אז
זה לא סותר בחירה חופשית כדי להתבטא את המטרה של כל היש.
לא זה, היא סותרת את זה שיש הכרח לעשות תשובה.
עתידים ישראל לעשות תשובה,
יהיה תשובה,
ואם יש בחירה חופשית,
זאת אומרת,
אם תרצה תחזור,
אם תרצה לא תחזור, זה נקרא בחירה חופשית.
כי אם זה לא נעוץ ברצון שלה והיא תחזור,
אז בעומק העניין
אין בחירה חופשית וגם אין חזרה.
קיצור,
מה שאמרתי מקודם,
אין בחירה חופשית, אין כלום.
אין בחירה, אין תשובה,
אין חטא,
אין תורה,
אין שום דבר.
אז בטח יש בחירה חופשית,
אבל ההגדרה של בחירה חופשית
זה שאתה...
מה יקרה פה עכשיו בעוד דקה?
אני ארים את זה או אני לא ארים את זה?
מה אתה אומר?
אתה לא יודע, אף אחד לא יודע.
אולי אפילו אני לא יודע, כי יש לי בחירה חופשית.
מה שתגיד, אני אעשה, איך שאמרת,
אולי.
אז כל מיני, אתה לא יודע.
אז
כל דבר שהוא בחירה חופשית,
אתה לא יכול להיות ודאי ביחס אליו,
נכון?
ואם אתה ודאי, סימן שאין בחירה חופשית.
אבל זו השאלה, אם עושים תשובה מתוך בחירה חופשית,
אז יש להם בחירה חופשית או אין להם בחירה חופשית.
עתידים לבחור.
עתידים לבחור. כי זה באופייה.
כי זה באופייה.
אז הם מוכרחים לעשות תשובה.
לא.
אז
איך אתה יודע שזה עתיד להיות?
אם לא,
זה, הנה,
זה הקטש.
אין לך בעיה, כי זה בסדר.
אני בעדך.
אני מודה שזה בסדר, לא יודע איך.
רק שאלה.
אז תבין,
לא יודע מה האדם הספציפי.
יכול להיות שאדם ספציפי בעבר באמת מת ולא עשה תשובה.
על זה אתה שואל עכשיו.
היו דברים שהתקלקלו ולא התוקנו.
אה, בסדר.
אז זה כנראה...
כנראה יש בכוח התשובה של אנשים מסוימים לתקן גם,
אתה מבין?
לפעמים ילד מקלקל,
והוא לא מתקן.
ומכל מקום העסק תוקן.
איך?
כי אמא שלו תיקנה,
כי אבא שלו תקן,
כי השכונה תיקנה,
כי אני לא יודע מה.
לפעמים יש קלקולים,
כמו,
אני מנסה להגיד משל כזה,
כמו במציאות הפיזית,
לפעמים מישהו מתקן והוא מקלקל והוא לא מתקן.
ומכל מקום, הדבר לא נשאר בקלקולו.
כי המערכת יכולה להתקן על ידי גורמים נוספים.
אבל אם
תוקנו על ידי האדם,
אם לא יהיה אדם שיעשה תשובה,
המעשים לא תוקנו.
כן.
כן.
טוב, מכאן זה פה.
טוב,
אפשר בבקיאות
לקרוא את הפסקה הבאה.
עוד שאלה?
-כן, יכול לפתור לנו את הבעיה.
למה הגישה המכניסטית של העולם כמכנית,
אני לא מבין למה הוא מאיר את הכיוון,
למה לא להסביר כאורגניזם,
שזה היה כמה פעמים וזהו,
אני שואל על ה...
מה התועלת בדוגמאות המכניסטיות? לא הבנתי.
אני לא מבין מה זה דוגמה מכניסטית.
תן לי דוגמה לדוגמה מכניסטית.
העולם הוא מערכת ומכונה גדולה, ו... אז אתה שואל, מה התועלת בזה?
בטח לא מתאימה.
מתי שזה אמר...
אני חושב שהשתמשתי,
אמרתי,
זה דוגמה פראית,
וזה לא...
נראה לא מוצלחת להגיד שעולם זה מכונה.
זה גם תרתי דסתרי.
אם מוסר זה לא מכונה, ואם מכונה זה לא מוסר.
אבל זה מכונה מוסרית.
זה קיצור.
זה בא רק להגיד שברא הקדוש ברוך הוא את המערכת בצורה כזאת,
שמה שלא יהיה...
יש בכוח
החזרה בתשובה
לעורר את המערכות ותכונותיהן המוטבעות בהן
ממה שהתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,
והיה ותהיה תשובה,
אז הכל יסתדר בצורה כזאת שיוביל לכבודו.
ככה ברואה המציאות,
כמין מכונה כזאת,
זה מילה מכוערת, מילה מכונה, כי זה לא מכונה.
בן אדם הוא לא מכונה,
כל שכן ישויות רוחניות זה לא מכונה.
קיצור.
טוב,
בסדר, נעמוד פה.
