צהריים טובים אחי ורעי ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך
העולם שהכל נהיה מדברו היום יום מיוחד מאוד יום
שני אדר א' ויש גורסים אדר ב'
שזה היארצייט של השפת אמת
רבינו השפת אמת
120 שנה לפטירתו היום
ואנחנו כמובן אין נושאים לצדיקים
זיכרון דבריהם הם זיכרונם אנחנו היום נלמד כמה
וכמה תוך כל המהלך הגדול של השיעור הקדוש
נלמד איזה כמה דיבורים חזקים מאוד של השפת אמת
ואנחנו בדרכנו של נפש הפרשה מנסים לחיות עם הזמן היום אני ממש
מקווה שזה שתבינו את גודל השעה מבחינתי
זה שיעור חשוב לי הוא עשה
עשה ועושה שינוי בחיים
אתם יודעים שלפני כמה שנתיים הוצאתי ספר עבודת הנפש זה בעצם
ספר שבנוי על שיעורי נפש הפרשה אבל לא על כל השיעורים
אז עברתי על רשימת השיעורים ובדקתי איזה שיעורים עשו אצלי שינוי
ואלה שיעורים שכתבתי אז זה מסוג השיעורים האלה שאני מקווה שיעשה אצלכם
גם שינוי וזה יושב על העובדה שאנחנו בפרשה מאוד מיוחדת מאוד מיוחדת
מה מיוחד בפרשה פרשת בשלח
מיוחד בה שהיא
היא נמצאת באיזה אזור ביניים
באיזה אזור ביניים מצד אחד היא כבר אחרי יציאת מצרים
ואנחנו עם והקדוש ברוך הוא מדבר איתנו דרך משה רבנו
ודברים שהקדוש ברוך הוא אומר לנו דרך משה רבנו הם בעצם
תורה נכון מצד שני הפרשה הזאת היא לפני מתן תורה
נכון עוד לא התורה תינתן בפרשה הבאה
אז זה מאוד מעניין איך נראית התורה
שלפני מתן תורה אפשר לקרוא לזה דרך ארץ שקדמה לתורה אולי
אבל זה פרשת בראשית אבל אפשר לקרוא לזה התורה שקדמה לתורה
בסדר יש פה אולי אפשר לקרוא לזה שורש התורה
אפשר לקרוא לזה פנימיות התורה ממש כי זה פרשה שלמה
יש פרשה שלמה שעוסקת מדברת על זה והיא עדיין
עדיין לא עדיין לא ניתנה תורה אבל מצד שני כבר ניתנו
חלק מהדברים ניתן להם מידות משקלות וכן על זה הדרך בסדר
ואנחנו נתמקד בשבת
בשבת הבאה בשבוע הבא בפרשת יתרו נקרא בתורה בעשרת הדברות
שאמר את יום השבת לקדשו
זכור
זכור סליחה אצלנו זכור אחרי זה שאמר כי ששת ימים עשה ה' בעצם
מתן תורה שלנו מחייב אותנו בשמירת השבת וכן על זה הדרך
אבל השבת מופיעה
גם אצלנו בפרשה.
איזה מין שבת זאת שמופיעה לפני השבת שמצווים אותה עלינו בפרשת יתרו.
בסדר?
עכשיו זה אירוע שהוא נפקא מינא בתנועת הנפש הכותרת כאן
על יצא איש מקומו על תנועת הנפש זה נפקא מינא
בתנועת הנפש הכל אחד ואחד וזה נפקא מינא קריטית אנחנו
מיד נבין למה לדעתי וככה גם אנחנו נראה בזוהר הקדוש
אי אפשר היה לשמור שבת בצורה אמיתית בלי להבין מה קורה כאן
אני רוצה להתחיל ממשהו קצת מסביב ואז ניכנס לעניינים פנימה
יש לנו מסכת שלמה שנקראת מסכת שבת
מסכת שבת יש לה איזשהו היגיון
כל מסכת יש לה איזשהו היגיון נכון אתה
רוצה להתחיל
מהדבר המרכזי כן
מסכת שבת מתחילה משנה לפניכם
יציאות השבת שתיים שהן ארבע בפנים שתיים שהן ארבע בחוץ
כיצד העני עומד בחוץ,
בעל הבית לפנים,
פשוט העני את ידו לפנים ונתן לתוך
ידו של בעל הבית, הוא נתן מתוכה,
הוא הוציא עני מתוכה,
חייב,
הוא פטור וכולי,
כל המשנה.
המשנה עוסקת בדיני הוצאה והכנסה.
עכשיו,
כולם פה מקשים,
כל הראשונים,
כאן הבאתי לכם את התוספות.
למה אתה מתחיל את מסכת שבת במשנה הזאת?
מאיפה הגיוני להתחיל את מסכת שבת?
הדלקת אש.
אומר לנו,
איתי, הדלקת אש, או אפשרות נוספת,
מסכת שבת, בתורה שבעל פה, מה?
כלומר, איך, איך, איך? או מהרעיון, או
מהקידוש, או תתחיל את זה מהמלאכות,
או תלך לפי הסדר.
כרונולוגית, תתחיל, נגיד,
הכנה לשבת,
הדלקת נרות, תפילה, קידוש, מלאכות,
בהמשך בדף עז יש מלאכות שבת, שם ההוצאה.
שולחן ארוך עושה ככה בדיוק,
שולחן ארוך לא התחיל בהוצאה,
שולחן ארוך לא הולך לפי הסדר.
מוזר מאוד למה זה מתחיל מהדבר הזה.
למה רבי יהודה הנשיא שבחר להתחיל את
מסכת שבת,
בחר להתחיל את זה.
תוספות שואלים את זה, תראו.
יציאות השבת שתיים שהן ארבע, יקשה רבה.
רבנו יצחק ברבנו אברהם נראה לי.
דיני הוצאות שבת היה לו לשנות גבי אבות מלאכות.
אחר פרק כלל גדול, שמה, בע"ג.
דתניא אבות מלאכות ארבעים חסר אחת,
וכן היא הוצאה לבסוף.
אגב,
הוצאה זה אחת המלאכות האחרונות,
וגם זה נקרא מלאכה גרועה.
כי אתה לא עושה דבר בחפץ עצמו,
אתה רק מעביר אותו.
נכון?
ואז זה להתחיל כסדר הדברים,
תתחיל את המסכת מהסדר הכרונולוגי.
דה מיירי בערב שבת,
ניבה עוד יום,
כגון לא יצא אחת במחתו סמוך לחשיכה,
כל מיני דברים שאסור לעשות לפני לקראת שבת,
או אין שורים דיו וסמנין,
או אין צולין בשר שלא יבוא.
ואחר כך במה מדליקין ופרק וירא במה
מטומנים שהם דברים נוהגים חשיכה ואחרי זה במה יוצא
יוצא דברים נוהגים בשבת עצמו ואז אבות מלאכות
ודרך התנא לשנות כסדר הזה התנא מחפש איזשהו סדר אז הוא בדרך
כלל אוהב את הסדר הכרונולוגי מההתחלה לסוף כמו שמוצאים בפסחים וכולי וכולי
אז הוא שואל,
אז למה לא מתחילים כאן?
מתרץ רבא, ותירץ,
והוצאה חביבה להקדים משנה זו שעמידין כמה דברים.
הוא אומר, המשנה הזאת,
יש בה הרבה מאוד הלכות.
אז הוא בגלל זה החליט להקדים,
הוצאה,
הכנסה,
ענין השיעורים,
העקירה וההנחה,
ושניים שעשאוה פטורים,
וידו של אדם חשובה לו כארבע על ארבע,
וידו של אדם
לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים.
זה תירוץ רבא.
ורבנו תם מפרש, וזה התירוץ המדהים,
בדבר ההווה רגיל השס לשנות בתחילה.
אומר רבנו תם,
בעדיפות בין כרונולוגי לבין משהו שהוא מאוד מאוד זמין,
אני מעדיף להתחיל בדבר הזמין.
הוצאה והכנסה, זאת מלאכה מאוד מאוד זמינה,
נכון?
בפשט.
אני צריך להוציא ליד, אז מתחילים בהווה.
אנחנו ננסה להבין את המילים האלה הוצאה והכנסה ברובד טיפה יותר עמוק.
בואו נתחיל.
כשאני אומר שבת,
אני רוצה שביחד ניכנס לעומק,
בסדר?
כשאני אומר שבת,
יהודי שומר שבת,
מה הכוונה שומר שבת?
מאוד פשוט.
שבת זה לא עושים מלאכות.
יש לה ל"ט מלאכות.
נכון?
הרי מזה לומדים את מלאכות שבת,
מהסמיכות של הציווי על השבת למשכן.
אז בשבת,
ביום חול עושים מלאכות, בשבת לא עושים מלאכות.
מה עם המלאכות?
המשנה מונע אותם.
הזורע,
הקוצר,
המעמר,
תא,
תא,
וכל החבר'ה האלה,
נכון?
הנה המשנה כאן לפניכם.
אבות מלאכות ל"ט חסר אחת,
הזורע,
החורש,
הקוצר,
המעמר,
דש,
זורע,
בורר,
תוכן,
מרקד,
לש,
אופה, גוזז, מלבן,
כל החבר'ה האלה.
אז הנה יש לי הגדרה מעולה לשבת.
ביום חול אני עושה מלאכות,
בשבת אני לא עושה מלאכות.
יש עם ההגדרה הזאת
שתי בעיות, לא אחת אלא שתיים.
בעיה מספר אחת,
זאת הגדרה שמחזיקה מים
כשהמלאכות תופסות מקום
בעולם של האדם.
כלומר,
אם היית אומר את המשנה הזאת לפני 150 שנה או 100 שנה,
מצוין,
אז באמת רוב האנשים במשך
כל ימות השבוע עובדים במלאכות.
בשבת הוא לא עובד.
אבל היום,
נכון,
מדברים על איך אברך מכניס שבת?
הוא הוציא את העט מהחולצה.
היום הוא גם לא צריך להוציא את העט מהחולצה, נכון?
הוא מרים את הידיים מהלפטופ.
המצב היום הוא שהמלאכות נעשות מאליהן.
הן פשוט נעשות מאליהן, נכון?
אתה...
זה כבר קורה.
מעלית שבת, מזגן, אור נדלק, אור נכבה.
עכשיו,
כמה זמן ניקח עד שיהיה לכל אחד מאיתנו בית אוטונומי,
בית חכם.
אתה תיכנס הביתה,
הוא ייזהה לאיפה אתה מסתכל וידליק את זה.
כן?
הוא ידליק את זה, הוא ידליק את זה, זהו, זה יעבוד.
כבר נהיה יותר ויותר קשה,
ואולי אפילו כבר עכשיו זה כבר בלתי אפשרי,
להגדיר את השבת רק לפי המלאכות שלה.
כי אם זה ככה, אנחנו פחות ופחות נרגיש שבת.
שבת, כן, שמע,
כמו יום חול,
אני... האמת, תכלס, כבר היום,
צריך להגיד את האמת, כבר היום,
חוץ מנסיעה,
חוץ מנסיעה,
שגם זה אירוע שהולך להיות לסבך אותנו מפני שתכף תהיה רכבים אוטונומיים,
ואם אני עכשיו עושה איזה,
כגון,
אני עכשיו דואג שהעיר היא מוקפת נגיד,
בסדר?
עיר מוקפת חומה,
יוצר איזה היקף,
אתם מכירים את ה...
מה קורה פה?
היה פעם איזה,
הגיע איזה פריץ גרמני,
במלחמות שהיו בנפוליוניות,
הוא הגיע לאיזה עיר בגרמניה,
הוא ראה שם כל מיני ברזלים וחוטים, הוא פירק אותם.
אז באו אליו היהודים, אמרו לו, תקשיב, זה העירוב.
ואתה פירקת לנו את העירוב.
מה, עירוב?
מה זה?
הסבירו לו,
זה עמודים וחוט,
ואז בעצם כאילו יש פה חומה,
ואז אנחנו יכולים ללכת מקום למקום.
אז הוא אומר להם, אה, הבנתי, אז אם ככה אין בעיה.
אם אתם הצלחתם לקחת חוט ולדמיין שזה חומה,
ודאי לא יקשה עליכם לקחת אוויר ולדמיין שזה חוט.
אז
תדמיין שיש לכם חוט שם.
אז בואו נגיד שאנחנו עושים עירוב,
עכשיו יש מכונית אוטונומית.
שאתה מזמין אותה,
עושה לה אפליקציה,
מזמין אותה בערב שבת,
עושה לה את כל התכנות,
והיא מגיעה לך בשבת בבוקר,
ב-10 בבוקר,
מול הבית,
פותחת את הדלת,
אתה נכנס,
הכל בלי,
לא נדלג שום דבר,
והיא נוסעת,
למה שאתה אומר לה?
יש עם זה בעיה?
מה?
הרכבת,
הרכבת הזאת,
הרכבות הקלות, יש תכף יהיה רכבות אוטונומיות,
מתחת לאדמה זה מקום פטור,
אתה תעלה בפתח תקווה,
תוכל לרדת בחיפה,
בסדר?
הכל מתחת לאדמה.
אני בא לומר שאם אנחנו נשענים רק על המלאכות,
הגדרת השבת הולכת ונעשית יותר ויותר קשה,
ותהיה גם בלתי אפשרית לדעתי,
אם אתה סומך רק על המלאכות,
בסדר?
זאת בעיה אחת.
בעיה שנייה,
או עניין שני הוא,
שאנחנו יודעים שהשבת היא לכתחילה.
כל העולם הזה יש לו הרבה מאוד בדיעבד.
השבת היא לכתחילה,
השבת היא מימי הבריאה וכל הדברים האלה,
נכון?
זה השבת.
אפילו כתוב שאדם הראשון חטא,
וחטא בערב שבת, אבל כתוב לך,
לא תקשיב,
אני לא מעניש אותך בשבת,
אתה מגורש מגן עדן ומוצאי שבת.
השבת היא מעין עולם הבא.
אבל כל המלאכות שמתוארות כאן,
זורע,
חורש, קוצר, מעמר, זה הכל מלאכות שהן תוצאה של מה?
של החטא!
כי לפני שחטא האדם הראשון,
איך כתוב, זה,
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ שצוותיך
לאמור לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבוריך בעיצבון תאכלנה לכל ימיך אינך,
זה בדיוק זה,
שאתה צריך לחרוש ולקצור ולזרוע ואה בשביל שיהיה לו משהו לאכול.
במקום שמזונו יהיה מוכן לו,
הכל היה מוכן,
הכל היה מזומן.
אז קשה מאוד להגיד שהגדרת השבת היא רק לפי המציאות של החטא.
איפה הגדרת השבת לפני החטא?
אם אני עכשיו,
אם האדם הראשון לא היה חוטא, איך הייתה נראית שבת
ומכיוון שאנחנו כולנו היום כבר נמצאים במצב שאנחנו גמרנו לתקן חלקים
גדולים מאוד של החטא של האדם הראשון וגם של העונש,
נכון?
מה העונש?
בזעת אפיך תאכל לחם?
לא,
אין הרעיון, יושבים במזגן,
נהנים.
בזעת אפיך תאכל לחם,
הכוונה,
אתה תעבוד כל חייך כדי שיהיה לך מה לאכול.
אנחנו היום, מה זה?
התאילנדים
עוד חוטפים את העונש.
גם לא התאילנדים,
הם בסדר.
הכוונה היא שהאדם
יעבוד בשביל שיהיה לו מה לאכול,
בשביל הקיום.
זה לא ככה היום.
היום אדם לומד איזה תואר שנחמד לו,
והוא אוהב לעשות אותו,
והוא מקבל כסף,
אם בזה הוא קונה אוכל,
והאוכל מחכה לו בסופר.
גם הטיילנדי קונה אוכל בסופר.
בסדר?
אז זה אתה פחד תאכל לחם.
אלה שיש תשוקתך והוא ימשול באך.
ברוך השם היום הקשרים הדדיים.
נכון?
בכל מקום מתוקן יש זוגיות הדדית.
בעצב תלדי...
בעצב תלדי בנים,
עצב תלדי בנים זה לא רק איפידורל וכאב הלידה,
אלא זה תמותת תינוקות.
שאישה בהיריון, במקום שיש שמחה יש עצב.
לפעמים רק האישה מתה,
לפעמים התינוק,
לפעמים שני מתים.
השם ירחם,
היה פעם.
עשרות אחוזים, ברוך השם, אין את הדברים האלו.
נכון?
יש זמן פנוי.
בקיצור,
אנחנו הולכים ונפרדים מכל הקללות, אז אם כך,
גם השבת,
כל עוד היינו בעולם הקללה,
השבת היא ברורה,
איזה נחת,
איזה שמחה,
איזה מתנה,
אנחנו מתנתקים מעולם הקללה ועוברים עולם הברכה בלי כל המלאכות,
כל יהודי הוא בן מלך.
אבל עכשיו, מה זה?
אז
אתה מבין,
עכשיו כבודו,
אני רואה ששולט בהלכה,
בקיא וכל זה,
אז ודאי,
כבודו יודע,
מזגן אתה מדליק בשבת,
נכון?
מזגן אתה, שעון שבת אתה עובד על מזגן, נכון?
כבודו יודע שפסיק רישא, בדה רבנן,
בדלו,
חשמל דה רבנן נפסק.
זה לא שיעור בהלכה,
אבל נפסק להלכה של חשמל דה רבנן.
הכל, הזרם.
אז זה פסיק רישא לא נלך על בטרי דה רבנן,
זה מותר, עכשיו זה עובד לבד,
אתה לא עושה...
אבל זה עובד מראש,
זה עובד מראש,
אתה לא מפעיל כלום,
זה עובד מראש.
הוא לא רואה,
אז אתה תכוון את זה,
הוא עובד מראש,
הוא עובד לבד.
לשמה זה הולך,
אי אפשר יהיה להגדיר שבת באמצעות מלאכות.
זה בעיה אחת,
כבר עכשיו קשה מאוד להגדיר את השבת באמצעות מלאכות.
סיפרתי לחבר'ה אצלי בחבורה,
בסדר,
אתם כולכם תקפצו מזה,
אבל זה דבר שהוא מותר הלכתית.
אני חושב שהוא אסון, אבל הוא מותר הלכתית.
יש חברה,
אני לא אגיד את השם שלה כי אנשים רואים את השיעור,
אני לא רוצה שיהיה פרסום לא בעד ולא נגד,
אני נגד,
אבל בסדר,
אני לא רוצה ש...
אבל יש איזושהי חברה מסוימת שמפרסמת את עצמה,
שאומרת לך,
יש לך שמחה בשבת,
כמו שצריך.
לא יהיה לך תמונות, אנחנו נבוא לפני שבת,
נשים מצלמות שעובדות על אוטומט כל השבת,
עובדות,
לפני שבת,
נבוא במוצא שבת, ניקח את הזה,
נחתוך,
יהיה לך את הסרט,
הילד עולה לבר מצווה,
ויש לנו הסכמה של רבנים גם.
עכשיו זה,
שלא יהיה בו,
זה,
ללא כל ספק מותר הלכתית.
זה שום בעיה הלכתית.
אבל כל נפש ישרה היא אומרת, מה קורה כאן?
זה יותר מפשיטי,
זה
במרוקאי צריך להגיד את זה,
לא באיזה,
נכון?
נכון.
אוקיי.
יש משפט במרוקאית,
זה נראה לי אני כבר במילים,
לא במילים.
מה זה?
לא,
אתה לא מדליק, אף אחד לא רואה,
זה מצלמות,
נסתרות כאלה,
אתה לא רואה.
רבותיי,
אנחנו רוצים להעמיק חקר ולנסות להבין האם
יש הגדרה לשבת לפני החטא. בואו נראה.
יש, תראו.
ויכלו השמיים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוהים
ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,
וישבות ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו,
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.
זה פסוק שנאמר
לפני החטא, נכון?
יש כאן ברכה מיוחדת בשבת.
מה אומר רש"י?
רש"י אומר, ויברך ויקדש,
ברכו במן.
שכל ימות השבוע ירד להם עומר לגולגולת ובשישי לחם משנה
וקדשו במן שלא ירד כלל בשבת והמקרא כתב על שם העתיד
פצצה
פצצה הוטלה בכיתה סגי
כבר בפרשת בראשית,
זורקים אותנו לפרשת בשלח,
ואומרים לך,
תקשיב חביבי,
אתה רוצה לדעת מה הגדרת השבת האמיתית,
העמוקה,
הפנימית,
הסודית,
היסודית,
עוד לפני
מתן תורה.
הרי במתן תורה,
בעשרת הדיברות,
זה הגדרת השבת של איסור מלאכה.
זה דאורייתא.
אבל בפרשת בשלח זה לפני מתן תורה.
יש לנו מתן תורה אחד בפרשת יתרו כנגד השבת אחרי החטא
וזה כאן התקללת במלאכות ולכן השבת תוציא אותך מהקללה לעולם של
ברכה שאין בו מלאכות יש לנו עוד מתן תורה בפרשת בשלח
שהוא לפני מתן תורה שמקביל לפסוקים שנאמרו לפני החטא בפרשת בראשית
שמדברות על ברכה מיוחדת ברכו וקדשו במן
כל מה שנשאר לנו זה מה?
מה אותו דבר?
מלאכות האסורות,
כולן מדברות על זה שאדם צריך להחליט לעצמו את האוכל.
זה בדיוק אותו דבר. ואז מה שקורה פה בשבת, אתה תקבל
את האוכל שלך. בואו נראה, זה לא אותו
דבר. מה שנשאר לנו זה להעמיק במן.
מה קורה במן? זאת אומרת, להבין את
הציווי. מה היה הציווי שלהם במן?
ואז את זה לתרגם לשפה הלכתית,
ואז אנחנו נוכל לעלות על המדרגת שמירת השבת,
על תנועת הנפש בשבת,
שכמו, זה אירוע,
תורת הנפש,
זה כאילו עבודת הנפש, נכון, מה אנחנו
הולכים לקרוא? נפש הפרשה, כן? עבודת הנפש שהכי הכי זה,
רלוונטי לכל אחד מאיתנו,
ואתם תראו
שאנחנו נגיע כאן להגדרה של השבת, שבעיניי בלעדיה
קשה מאוד לשמור שבת כמו שצריך היום,
בטח לא לפי הזוהר.
בואו נראה.
על הפסוקים אצלנו בפרשה.
וימדדו בעומר,
ולא העדיף המרבה והממעיט,
ולא יחסיר איש לפי אוכלו לקטו.
איש אל יותיר ממנו עד בוקר.
ולא שמעו על משה,
ויתירו מהם אנשים עד בוקר, ויהי בו תולעים ויבאש,
ויקצוף עליהם משה.
סגרו סוגריים, מי השילוח אומר כאן,
זה לא קשור לשיעור, אבל סתם הערה נפלאה.
הוא אומר,
זה היה ענוות יתר.
ענוות יתר עם השריחה, ככה אומרים.
האנשים שאספו אמרו, מה, אנחנו,
אנחנו לא מספיק צדיקים,
לא ירד לנו פי שתיים,
אנחנו,
לנו לא מגיע.
הוא אומר,
אתה
אל תהיה ענוותן יותר מכל עם ישראל.
אם לכולם מגיע, גם לך מגיע, אז...
סגרו סוגריים.
והנקטו אותו בבוקר בבוקר,
איש כפי אוכלו,
וחמה שמש ונמס.
והיה ביום השישי,
לקטו לחם משנה,
שני העומר לאחד,
ויבואו כל נשיאי
ויאמר עליהם הוא אשר דיבר אדוני שבתון שבת קודש לאדוני
מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת
כל העודף אני הוכרח לכם למשמרת עד הבוקר ויניחו אותו
עד הבוקר כאשר ציווה לא הביש
ורימה לא הייתה בו
ויאמר משה איכלוהו היום כי שבת היום לאדוני היום לא
תמצאוהו בשדה איזה הלכה לומדים מהפסוק הזה מי יודע
שלוש סעודות
בגלל שכתוב פה שלוש פעמים היום,
מזה לא יודעים שלוש סעודות,
וזה גם מנהג חב"ד שלא אוכלים,
סעודה שלישית.
אומרים דברי תורה,
כי היום האחרון זה היום לא.
אז, אבל צריך לאכול סעודה שלישית.
אז ששת ימים תלקטוהו, וביום השביעי שבת לא יהיה בו.
טוב, ואז מה קורה ביום השביעי?
יצאו מעם ללקט ולא מצאו. ויאמר אדוני למשה,
אדנה,
מען תשמרו את מצוותי תורתי?
אוו, זה הפסוק.
כולם מוכנים?
אין פה מדברים?
מוכנים?
ראו כי אדוני נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום
השישי לחם יומיים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי
כלומר הגדרת השבת הבסיסית הישראלית עוד לפני המלאכות
הגדרה שקשורה לפסוק לפני החטא זה מה?
תיכנס למקום שלך
שב ותהיה במקום כמובן השאלה
מה זה המקום?
מה נקרא המקום שלי?
אבל זה, כבר אמרנו שאדם צריך שיהיה איזשהו מקום.
כנס פנימה.
כנס פנימה, ואל תסתכל החוצה.
ממילא אל תהיה טרוד בהכנות,
ואל תהיה טרוד בכל מיני דברים כאלו,
אבל תיכנס פנימה,
תראו מה אומר אבן עזרא,
ראו הטעם, ראו,
כי זה המופת שייתן לכם השם,
שיתברר לכם כי הוא צווה שתשבתו,
כאשר שבת במעשה בראשית.
אז זה...
כן,
גם הקדוש ברוך הוא שבת במעשה בראשית, כלומר,
מה משמעות השביתה של הקדוש ברוך הוא?
הוא ברא ברא ברא את העולם, וביום השביעי הוא עצר
ונכנס למקום.
הקדוש ברוך הוא גם נקרא מקומו של עולם.
המקום זה המקום של המשמעות,
של התוכן, של הסיבה לכל דבר.
אתה לא עסוק עכשיו בלעשות, אתה עסוק בלהיות to be.
יפה.
מה תהיה אנא כמינה?
אני רוצה כבר כאן להניח את ההגדרה, בסדר?
כבר כאן, גם שב וגם אל תצא, נכון?
לפי ההגדרה הזאת,
ותכף תראו שזה כתוב במפורש בזוהר,
יום השבת
הוא לא רק יום של אי עשיית מלאכה,
כי זאת הגדרה הכרחית אבל לא מספקת,
לפחות בתקופתנו.
אלא זה יום של התנתקות מההווה ומעבר לנצח.
המקום שלך הוא המקום של הנצח.
כל ימות השבוע אנחנו טרודים בההווה.
טרודים, טרודים, עושים את זה.
יש מקום פנימי
עמוק שהוא הנצח,
ובשבת אתה מתנתק מההווה ועובר אל הנצח.
זאת ההגדרה.
ועכשיו,
שכל אחד יבחן את עצמו רגע,
כמה אני בשבת בהווה,
וכמה אני בנצח.
מפני שיכול מאוד להיות מצב
שאדם לא עושה שום מלאכה,
כמובן,
מי עושה מלאכות היום?
ברוך השם.
יש לנו,
זה לא מאוד מפריע לנו,
כי אנחנו מסודרים גם בלי זה, נכון?
יש לנו פלטה,
יש לנו שעון שבת,
אנחנו,
אף אחד פה לא סובל מזה שהוא לא יכול לעשות מלאכה.
הכל נכון,
מסתדרים,
יש לנו את כל הדברים החשובים יש לנו.
יש לנו אוכל שבת, מזגן נדלק,
מזגן נכבה,
הכל בסדר,
הכל נכון,
יפה מאוד.
בסדר, לא עושים מלאכות, טוב מאוד,
אבל על ציר הווה נצח הוא,
לדוגמה, אדם יכול להעביר את כל השבת
ולקרוא את אלוני המגזר,
אפילו להגיד,
לא עיתונאי חול חלילה הזה,
ולהיות בקיא,
כל מה שהוא לא הספיק להיות כל השבוע בקיא,
עכשיו הוא יהיה בקיא,
וכל הניואנסים,
וכל הזה,
הפוליטיקות הגדולות,
הפוליטיקות הקטנות,
ומלמעלה ומלמטה,
עכשיו אני לא אומר,
זה מעניין,
אין בעיה,
מוצא שבת.
נקרא לזה מועצה שבת.
מועצה שבת, יום שישי.
בשבת אתה לא שם.
כי זה העניין של שבת.
ההגדרה העמוקה של שבת היא היכולת שלנו להתנתק
מענייני ההווה עד כמה שאפשר ולעסוק בנצח.
איפה, מה זה נצח?
נצח זה פרשת השבוע.
נצח זה התפילה.
נצח זה המשפחה שלך.
נצח,
יש לנו גם זמן יותר להאריך בתפילה ולהתענג עליה,
נצח זה השמחות של קרובים,
אדם יכול לעשות איזה קידוש בשבת,
לשתף אחרים בשמחה שלו,
נצח זה המשמעות,
נצח זה ההתנתקות מההווה,
זהו,
נכון?
מישהו עשה כזה, חצי בדיחות, על דתיים.
כן,
הוא שלח לך איזה שאלון,
מתי ידעת שהרגו את נסראללה?
לפי זה, נדע,
בשנייה ששמעתי,
טוב,
אתה זה,
אני,
מה,
הרגו את נסראללה,
הוא,
הוא, אתה,
מחמיר גדול,
איך,
איך אתה, בסדר?
וכמובן, זה גוזר גם את הדיבור,
על מה אתה מדבר בשבת?
על מה אתה מדבר בשבת?
מה אתה מדבר?
מה הנושאים?
שבת יש הרבה זמן פנוי.
אפשר לדבר על המון דברים.
אפשר לדבר גם הרבה לשון הרע.
חלילה.
אבל לא רק לשון הרע, סתם, דיבורי חול.
כמה זה עלה?
מה אתה אומר?
באמת?
האוטופס, וואו.
תשלומים?
עוד מה?
וואי, עוד קטע.
לי לא הציעו את הדבר הזה.
באמת, טוב, אתה יודע.
הם מספרים בדיחה,
אתם יודעים,
אצל אשכנזים,
אומרים לי צ'אבסגרט.
נכון?
אה?
כן, אז שני יהודים.
יושבים בבית הכנסת,
ואחד אומר לחברו שלו,
נשאר בסגרת,
אני רואה שאתה רוצה למכור את האוטו,
נשאר בסגרת.
נכון, נשאר בסגרת, כן, נשאר בסגרת.
כמה אתה רוצה?
נשאר בסגרת 20 אלף תפוחים,
נשאר בסגרת זיקה,
נשאר בסגרת עשו לך הנחה,
נשאר בסגרת,
נדבר מחר בבוקר.
מחר בבוקר, נשאר בסגר,
לא אפשר לנסות
לשכם? נשאר בסגר,
כבר מכרתי.
בסדר.
זה אירוע נבחן חברים זה לא חוכמה היום לשמור שבת
בלי מלאכות זה לא דורש מאיתנו מאמץ לא דורש מאמץ
חוץ מהמרכיב שאי אפשר לנסוע אז באמת זה כאילו
באמת זה מאוד מאוד בולט אתה לא יכול לנסוע
וזה גם כן מרכיב שאתה לא יוצא החוצה
אבל כל שאר מלאכות,
לא דורשות מאמץ,
מחכים עוד טיפה למעלית.
וואלה,
אצלנו בשבת,
המעלית עובדת יותר טוב מיום חול.
ביום חול אתה מחכה לה יותר מאשר בשבת.
כי יש לנו שלוש מעליות שבת,
וכל אחת רצה ועולה ביום חול,
לפעמים ההוא...
מי שמזמין מעלית,
אז אתה כאילו,
האלגוריתם לוקח את זה למסלול,
מספיק שנתקע באיזה קומה אתה מחכה לה.
הכל זה...
אבל
להתנתק מההווה,
ולהיכנס לפאזת נצח.
פאזת נצח.
כשהייתי כאן במכון מאיר בשבת,
אז הלכנו לבקשות באדש.
כן,
הגעתי,
אני הגעתי לחמש, הגעתי לשם.
איזה מפוצץ!
העולם התנתק!
פה אומרים בקשות שלוש שעות,
ואחר כך עוד תפילה,
עוד שלוש שעות,
העולם כאילו,
זה עולם אחר! אתה נמצא במקום אחר!
אנחנו שם או לא?
תראו מה אומר הזוהר, רבותיי. אומר הזוהר,
פרשת בשלח,
הזוהר יתן לו פרשת,
אתם עדיין עוברים על הזוהר כל שבת, אני בטוח,
אבל רק בשביל לחזק אתכם.
אומר הזוהר, כתיב,
על יצא איש ממקומו ביום השביעי.
מהו ממקומו?
מה זה המקום הזה?
תנינן.
ממקומו, מהו אתר דאת חזי למאיח.
מאותו אתר שראוי להיות בו.
מהו האתר שראוי להיות בו?
ציר הנצח.
ורזה דמילה, ברוך כבוד אדוני ממקומו.
זה המקום.
ודי הוא רזה דכתיב כי המקום אשר אתה עומד עליו,
זה המקום,
שמשה רבנו עומד על המקום,
זה סוד.
איתא ידוע לילה,
יש מקום עליון בשמיים שהוא נקרא המקום,
והאדם יכול להיכנס אל המקום, זה המקום של הנצח,
זה המקום של האינסוף.
לא מספיק שאתה לא עושה מלאכות.
איפה אתה מונח?
ובגין כך אומר הזוהר
תיזהר אל תצא מהמקום הזה
איך יוצאים?
על ידי מה?
דיבור! צ'יק! יצאת!
תקשיבו,
אני אומר לכם את זה מעומק ליבי,
כי הרי הגמרא מגדירה את השבת בתור מתנה.
ככה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת,
שמע,
לך והודיעם להם לישראל.
עכשיו, מתנה, אפשר גם לפספס.
אם אדם לא מבין מה יש לו בידו,
הוא יכול לפספס אותה.
אנחנו יכולים להיות דתיים,
לשמור שבת ולפספס את כל העניין של השבת.
אדם יוצא מהשבת הוא עייף,
כי כל השבת הוא דיבר דברי חול.
במקום להיות כל השבת באור כזה של נצח ו...
אגב, איפה זה בא לידי ביטוי האינדיקציה?
בא לידי ביטוי בכניסת השבת וביציאתה. אם אדם הוא בנצח,
הוא רוצה להקדים את זה,
אז הוא מכניס שבת טיפה יותר מוקדם.
אם אדם הוא בנצח,
הוא לא ממהר להוציא את השבת,
הוא מאחר אותה קצת.
הוא מותח את זה מכל הכיוונים.
אומר הזוהר,
דלא יפוק מיני,
דיהפוק מפומי מילולא דחול יפוק מיני.
אם יוציא האדם מפיו דיבורי חול,
הוא יצא מהמקום הזה.
וכמחלל שבתא בידוי,
כמו שיש מחלל שבתא בידיים,
או בעבידתא, כמו דאוקימנה,
או בעבודה,
או ברגלוי, למיהך לבר מתרין אלפין ברגליים,
שהולך יותר מאלפיים אמה,
כל אילין חילול דשבתא יהיו,
אומר הזוהר, זה כמו חילול שבת,
כמו בפה,
כמו בידיים,
כמו ברגליים,
כמו בגוף,
אותו דבר,
הוא שם את זה על אותו רף.
אצלנו היום בעולם ההלכתי,
עובדין דחול נמצא,
רב כזה,
עובדין דחול נמצא כזה, רבנן קוראים לזה, איך קוראים לזה?
לפי הזוהר זה חילול שבת.
כי אתה יוצא מהמקום,
תחליט איפה אתה נמצא, בנצח או בהווה.
זו ההגדרה,
אל תגיד אני לא עושה מלאכות,
אני לא עושה מלאכות,
אבל כל שבת אני קורא,
קורא ענייני חול,
קורא,
מדבר,
הכל זה,
ואדרבא,
בגלל שבשבת הזמן פנוי,
אז אתה מספיק לעיין בדברים,
לא בדרך בקיעות,
כמו ביום חול,
אלא עכשיו זה בדרך עיון,
ופלפול,
וסברה,
וכל הדברים האלה,
נכון?
שמר רחם.
רבותיי,
שפת אמת, בואו נראה פה שלושה שפת אמתים,
כל אחד בהם יותר פצצה לשני.
שבו איש תחתיו
ביום השביעי, בזוהר החדוש פירש, מה זה תחתיו?
תחת עול מלכות שמיים.
האמת, אני תמיד שואל את עצמי,
למי יש זמן בכלל בשבת?
לעובדים בכל, צריך להספיק כל כך הרבה דברים בשבת.
גם יש לנו סוף סוף הזדמנות להתפלל בנחת,
ללמוד מהתפילה,
כיף.
וגם צריך להספיק רש"י,
ורמב"ן על התורה,
ולעבור על הזוהר.
והילדים ועם הסעודה וכל זה אז באמת
גם אין כל כך זמן בשבת אבל
כי בשבת קודש מתגלה מלכותו יתברך שהכל ממנו
והוא בחינת מקומו של עולם
שעל זה נקרא הקדוש ברוך הוא מקום
וזהו אל יצא איש הקדוש ברוך הוא מכניס אותך אליו
הביתה הוא אומר לך בוא תהיה איתי כאן בנצח
אתה מתחיל לדבר דיבורי חול
לפעמים יש לי תחושה שאלתי פעם את הילדים בשולחן שבת
אמרתי,
ילדים,
תגידו,
אם היה מגיע לכאן אדם מהמאדים,
כשבאים קטנים יותר,
אדם מהמאדים ביום שישי,
מה הוא היה חושב שקורה אצלנו בבית?
הוא בכל בית של...
הוא לא יודע כלום.
מה הם אמרו לי?
מה אתם אומרים?
איך?
לא, לא, לא בקטע של זה, באמת.
מה הוא היה אומר?
מגיע,
עוד מעט, מגיע מישהו חשוב.
ככה נראה,
כולם טורחים,
מכינים,
מסדרים את הבית,
מנקים,
הולך להגיע מישהו חשוב.
אמרתי לה,
מצוין,
יש כזה ספר נפלא של רות אליצור,
שלום לאורחת.
שלום לאורחת,
מגיעה אורחת חשובה.
האבסורד הוא שאנחנו מתכוננים לשבת,
ובאמת,
כמו שמגיעה האורחת החשובה בעולם,
אבל כשמגיעה האורחת,
לא מתייחסים אליה.
יושבת בשולחן, מבוישת,
מדברים לה מעל הראש,
על כל העניינים שבעולם,
חוץ מעליה,
אבל התכוננתם לכבודי,
טרחתם,
התלבשתם,
הסתפרתם,
התקלחתם,
התבשמתם,
האורחת יושבת בשולחן,
הנרות דולקים,
מדברים על כל דבר שבעולם,
חוץ מעליה.
זה לא בושה.
הגיע האורחת התפארת הקדושה כאן הנצח פה יש לנו
הזדמנות אפשר להיות בימות החול כל ימות החול בצאת
שבת וזה אבל עכשיו תהיה בנצח אומר השפת אמת
שבת קודש קדוש להשם אף כי לכאורה השביעי הדרגה האחרונה
מששת ימים הקודמים הכי הנותן ששת ימים העליונים במעלה
ולכן התלבשו בעולם הזה בלבושים ובמלאכה גשמית
עליונים אבל בשבת קודש מתגלה בו הערת היום
השביעי בעצמו ולכך צריך לשבות מכל מעשה
רק להיות בטל שורש החיים,
שהיא הערה עליונה.
לא איך, אלא מה.
ולמה.
למה אני פה?
למה אני עושה מה שאני עושה?
איך הפרשה מאירה לי את החיים?
עזוב עכשיו את כל המלאכות,
עזוב את כל התכנונים,
תתנתק,
תהיה רק בנצח.
זו מתנה עצומה.
כמה היינו,
כאילו,
אנשים שמים על זה מלא כסף,
כדי שיקחו אותם לאיזה ריטריט באיזה יער סודי בקפריסין,
ולוקחים להם את הטלפונים,
שיתנתקו ויהיו עם עצמם.
ולנו יש את זה כל שבת מתנה מהשם יתברך.
המלאכות עוזרות לנו להתנתק, אבל היום זה לא מספיק.
כי זה נכנס לך מכל הכיוונים.
היה פעם...
היה פעם, ברוך השם שהדבר הזה בוטל ועבר מן העולם.
לפחות אצלנו.
לי יש רגישות
מאוד גבוהה למסכים בשבת.
אני לא מבין בתי כנסת שמכניסים מסך לתוך בית הכנסת בשבת.
גם ביום חול.
בשביל הגבאים.
כי המסך הוא הביטוי של כל המהומה,
וההווה,
וכל זה,
זה הביטוי. בבית הכנסת אתה רוצה להיות בנצח.
זה מרצד את העיניים ומפריע.
ויש כאלה גם בתי כנסת שזה גם עובד בשבת.
אז
בכלל זה נראה לי כאילו טלוויזיה דלוקה.
אני לא רוצה להגיד את הדבר הזה.
נכון?
ישר, הילד ישר, ברוך השם, לא התקלקל
מודים דה רבנן,
מה צריך את זה?
זה,
זה,
זה,
אתה לא,
הרי המסך,
אם אתה רוצה להגיד איך נראה ההווה,
אני לא כרגע מביע עמדה ערכית טוב-רע,
איך נראה ההווה,
מה הפרצוף
של ההווה?
זה מסך.
דרך המסך אתה מנהל את ההווה.
בשבת, נתק מהמסך, אותיות,
סידור וזה,
ומודעות,
ברוך השם,
יש דף,
נייר,
לוח,
מודעות.
אז פעם אצלנו בבניין היה,
היום כבר אין, היה פעם מסך כזה.
מסך, טוב. אז
הגיע השבת.
אני קצת לא יכול אפילו לראות את זה בדרך,
אז אמרתי לה,
ועד מה שתקשיבו,
כן, כן, אל תדאג,
יש תמונה של שבת,
באמת,
היה חלות,
כמו חלות ונרות,
אבל למטה היה רץ ויינט.
שבת, היה... היה לפני הרבה...
תראו, זה...
אז מישהו אמר לי, מה הבעיה?
למה לא אמר?
חכים למעלית, בינתיים ככה, מתעדכנים.
הורידו אותו בפח.
תראו מה אומר השפת אמת כאן, עוד שפת אמת.
שבו איש תחתיו ביום השביעי, בזוהר הקדוש פירש
תחת עול מלכות שמיים.
כי בשבת קודש מתגלה מלכותו יתברך שהכל ממנו
והוא בחינת מקומו של עולם
אז אותו אחד נכון סליחה
כן
אז בואו נדלג ל
ראו כי נתן תדלגו לשתי השורות האחרונות ראו כי השם
נתן לכם שבוי איש תחתיו נראה לי לפרש תחתיו של השם
אתה יכול לשבת תחת השם יתברך והיינו הפירוש סוכת שלום
לא יצא ממקומו,
כמו שכתוב,
בעצם הוא לקח את הזוהר,
ברוך כבוד השם, ממקומו,
ושוב מצאתי קצת בזוהר הקדוש,
עזבי את הזוהר הזה,
ועוד שפת אמת,
שבת שבתון. מה זה שבת שבתון?
הוא פרשת כי תישא.
מה זה הביטוי הזה שבת שבתון?
שבת שבתון.
מנוחת ארעי.
אומר לך, מה אתה רוצה?
אני מדבר עם חברי, אני גם נח בשבת.
המנוחה שלך היא מקרית.
לא נחת בעצם,
לא נחת במהותית,
כן?
פירוש שלא יהיה המנוחה במקרה ולשעה,
רק
שיעשה באדם רושם
נשאר לעד.
נצח
התנתקתי מההווה לפעמים זה גם יומיים
שלושה וואו אני מצליח שלושה ימים לא לדעת
מה קורה בעולם אני עכשיו נמצא מחוץ לעולם
מה שלושה ימים אני לא יודע מה יקרה איך זה מה
כן לפעמים ראש שנה לפעמים כן
הוא רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא זה המקום של
הקדוש ברוך הוא ואתה נכנס לתוך המקום הזה
לא יצא איש
ביום השבת
הוא נכנס לשם בערב שבת ולא יצא
משם הם יצאו משם בשבת אל
תצא מזה פחות הקדוש ברוך הוא פתח אותך אנחנו נחזור למשנה
שאיתה פתחנו הקדוש ברוך הוא פתח לך את הבית שלו בשבת
הכניס לך פנימה ואתה יוצא איך אתה יוצא כי אתה מתעסק
ראובן שמעון מחר קנה הביא החזיר כדורסל כדור...
אנשים מתעסקים בשבת
עוד פעם זה הכל עניין של רגישות
יש
אצלנו
מחלקים בבניין עיתונים
ישראל היום משהו כזה מחלקים
לא סוני למטה יש
מישהו שעושה חסד עם אנשים ומביא להם ממש יפה
וגם אנחנו אימא של אשתי היא גרה ברוך השם עברה לידינו
והיא מעניין אותה רוצה לקרוא וכל זה אנחנו
מביאים לה אבל גם אשתי וגם אני אנחנו
לא מסוגלים שזה ייכנס הביתה
בטח לא בשבת
אבל לא גם לפני שבת זה נראה
כאילו כבר הבית מוכן לשבת וזה
ופתאום נכנס לכאן איזה יצור כזה שהוא נורא כזה,
זה,
ומלא,
זה, כל יום אתה חול.
אני לא יכול,
אז אנחנו שמים את זה בחוץ,
אמרו לי סבתא,
זה מחכה לך בדלת פה ליד,
בכניסה של הבית,
כאילו,
בלובי כזה,
וזה כאילו,
אבל לא יכול להיכנס לזה הביתה.
מפתחים לדבר איזה רגישות,
אומר השפת אמת מנוחת קבע שיעשה באדם רושם נשאר לעד ורמז שבת,
שבתון,
תמיד הנון סופית היא הופכת פעולה לנצחית,
רוקד,
רקדן, סוחר,
שחיין,
שיהיה כל האדם נמשך אחר השבת,
שיהיה בו בעצמו בחינת שבת ושבתון פועל יוצא,
שהאדם עצמו יהיה שבת, אני לא שומר, אני שבת
כשהשבת נותן שביתה ומנוחה לנפשות בני ישראל.
ואז זה כתוב,
כי השם נותן לכם את השבת לשבות תחתיו.
פירוש תחתיו של השבת.
איזה הגדרות, שפת אמת.
לא יאומן.
כנס מתחת לשבת! תן לשבת להיות עליך!
זה נפלא הדבר הזה.
אתה לא מתרגש, איציק?
אה?
חייב להתרגש. אני רואה שאתה מתרגש, לכן פניתי עליך.
נכון, וזה גם...
ובאמת, לזה צריכים סייעתא דשמיא.
כמה תפילה צריך על זה.
כי כל רגע בא מישהו מדבר איתך על ענייני חול.
נכון?
אתה אומר, לא,
לא,
לא,
מוצאי שבת,
דבר איתי מוצאי שבת.
לא, לא,
עכשיו מוצאי שבת, מוצאי שבת. כל רגע מישהו מדבר איתך על זה.
גם בילדים,
שולחן שבת,
אתה לא יכול רק זה,
זה,
ו...
אז מה כן, מה לא, מה...
נכון?
לפעמים הבנתי לו קצת,
התעצבן עליי.
לא, אפשר לדבר איתך על זה ועל זה.
אפשר לדבר איתי על הכול, אבל מוצאי שבת,
לא עכשיו.
כל מיני עניינים כלכליים שמאוד מעסיקים,
אז זה חוכמה גם איך לבחור את הנושאים בתבונה,
מה היה לנו השבת ושולחן שבת, איזה נושא בחרנו,
שבת היה פרשת,
בוא,
היה לנו כל מיני דווקא נושאים,
שבת
שעברה עסקנו
בצורך שנחשפתי של כל מיני אנשים בגופי הביטחון יש להם כינויים
לא קוראים להם בשם הפרטי שלהם, יש להם כינוי.
אז אמרתי לילדים,
אם הייתם צריכים לבחור כינוי,
מה הכינוי שאתם בוחרים?
וואו,
התחיל כאילו...
נורא מעניין.
מה הכינוי?
למה כזה כינוי?
בסדר.
אז הגיע אלה שמות בני ישראל, שמות,
תבחר איזה נושא מעניין שהוא קשור לנצח,
לא צריך להיות מייבש,
לא צריך,
עכשיו נאמר דבר תורה,
משהו מעניין אבל שהוא קשור אל הנצח,
תביא איזשהו סיפור מהנצח,
איזה משהו מהנצח,
שהוא לא מההווה,
תחזור עליו במוצא שבת,
אומר השפת אמת
תכלית השבת, הוא באמת צריך לזזיית את ישמעיה.
להיות דבוק אל השבת שהוא קודש ולמעלה מהטבע,
כי
הטבע מושך למטה כל הזמן.
ואז זה אמרו חז"ל,
לדעת
הנותן מתנה לחברו, צריך להודיעו.
שהקדוש ברוך הוא נתן גם את הדעת,
שיהיה לבני ישראל דבקות במתנת השבת.
שנזכה וכו את מתנת השבת,
שנרצה להיות בה,
שאנחנו נהיה שבת.
ולכן יורד נשמה יתרה,
שבכוח זו הנשמה נוכל להתאהב בקדושת השבת.
זה נפלא.
תמיד שאלתי לעצמי, למה צריך נשמה יתרה בשבת?
צריך נשמה יתרה כי זה לא כזה
קל להתנתק מכוח המשיכה של כדור הארץ.
אתה
כל השבוע בענייני החול,
פתאום אתה מצליח להתנתק,
נותנים לנו כוח רוחני מיוחד,
שעוזר לנו להתנתק.
ולכן לי יש טקס שאני מאוד אוהב, לפני שבת.
משתדל מאוד לא לפספס אותו.
לנשים, מה הטקס
מה גברים מקיים
חד משמעית מקווה זה פצצה
שעון שבת סיפר לי חבר
סיפר לי חבר סיפור
קיצור היה עוזר לאיזה משפחה לסדר את השעון שבת
שהאבא שלו נפטר פעם אחת הוא לא
יכל הוא הסביר שם לאישה זהו הוא
תמיד היה אומר לי שעון שבת סובב
כפתור אחד שעון שבת הטקס שלי
כיבוי של הטלפון,
כיבוי,
מוקדם,
יחסית אני מסתדר באמת למרות שרבנים צריכים תמיד שאלות,
כיבוי הטלפון
העיגול הזה מסתובב,
ביחד עם כיבוי הטלפון אני משתדל לכבות
בתודעה את כל ענייני הוואטסאפים הזה,
משתדל לסגור את הכל לפני,
יום שישי יש לי איזה 20 דקות שאני עובר על
כל הוואטסאפים שכל השבוע ואומר למי לא עניתי וחוזר אליו,
משתדל,
סוגר את הכל אבל זהו אני עכשיו גמרתי ואת
הטלפון אני משתדל לפתוח לפחות שעתיים אחרי שבת, לפחות
יש כאלה,
שמעתי אנשים שפותחים את זה ביום ראשון בבוקר,
אשריהם ואשרי חלקם,
כי זה הביטוי מבחינתי לאחר תום חוזר,
להווה,
להודעות,
צריך לענות,
צריך להחזיר,
צריך פה,
צריך שם.
יש אדמורים שעשו את ההפעלות ביום ראשון.
יש אדמורים, כן.
בואו נראה
דיבור אחרון, השם שמואל.
ויש לפרש,
אולי לא נראה את הכל,
כן,
יש לפרש שזה עניין שבת שבתון,
היינו שביתה שבשביתה.
פירוש ששבת מהמלאכה.
היינו שלא ירגיש כלל שעשה דבר מה והחזיק טובה לנפשו,
שהשליך ממנו כל תרדות העולם, ולא כן, אוי, כמה אני סובל בשבת,
כמה אני לא,
אתה כבר לא מרגיש את זה,
אתה כל כולך בנצח.
אתה לא מרגיש מאמץ להתנתק עתה כבר לגמרי שם.
וזה פירש רש"י בעשרת הדיברות,
שתבוא שבת תהיה בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה,
שלא תהרהר אחר המלאכה
ואין הפירוש שישקר בעצמו וידמה בעיניו ששדהו הוא כבר חרוש וזרוע
כי לא לפניו חנף יבוא מה אנחנו עובדים על הקדוש ברוך
חלילה אלא הפירוש הוא באשר שבת הוא יום הדנישמטא מעין עולם
הבא ורצונו יתברך שישראל יתענגו על השם יהיה בטל לרצונו יתברך
באמת ויתענג כל כך בעונג שבת על השם עד שכל ענייני
העולם הזה אינם שווים בעיניו כלום הוא לא שם זה הכל
הוא נמצא שם באמת הוא לא מעוניין הוא בנצח
זה
הגדרה נפלאה,
שכמו שאמרנו,
זה שאתה לא עושה מלאכה,
זה חשוב מאוד,
אבל זה לא מספיק.
כמו שאמר הכתוב,
ומתן איש את כל מבטאו באהבה,
וזה כמובן מזכיר לי עוד איזה רגע
מאוד מאוד משמעותי לי בכניסת שבת,
וזה אמירת שיר השירים,
להגיע לבית כנסת,
אל תגיע,
בדרך כלל מגיעים שיש לו שיער,
מגיע עם שיער רטוב,
עם המקלחת וכל דברים האלה.
מגיעים עשרים דקות לפני מנחה.
אומרים שיר השירים,
רבא דרעבין,
ימאי רצון אחר כך,
שעת רחמים,
שעת הקשבה,
שעת ההאזנה,
תעתר לך תעתר לנו.
זה יורד לפניך כל השערים,
כאילו נישאנו כל הסודות והשבועה בכל תנאי,
נכון?
נזכה כל התפילה הזאת,
וזה מגיע בנחת,
מה קרה,
מה בא?
כן, יתגדל ויתקדש.
אתה יודע איך במרוקאים אומרים שיר השירים?
ככה.
נדנודים לצד ככה כמו אנחנו.
וכאילו בעולם הנשמות.
שאין בו צורך למלאכה.
כי אין שאמר הכתוב,
מי לי בשמים לא חפצתי בארץ.
וכל זה מחמת תכלית הביטול שאין לו שום מציאות בפני עצמה.
וגם שקשה בעיני איש פשוט לצייר זה
ולרוב עוז בנפשו לזכות למידה הזו.
מי אנחנו?
זה אפשרי.
אך כאשר כך היא המצווה,
שוב המצווה עצמה נותנת כוח לזה.
עכשיו תחזרו רגע למשנה ותראו שרבי יהודה הנשיא
בחר לפתוח את מסכת שבת בשורש השבת.
לא במלאכות שזה השבת אחרי החטא, אלא
תגיד לי אם אתה בעל הבית או אני.
יציאות השבת שתיים של ארבע וכולי וכולי. כיצד?
האני עומד בחוץ.
מי זה אני בשבת?
מי שעומד בחוץ,
מי שלא נכנס פנימה, הוא אני.
ובעל הבית בפנים.
אם אתה בעל הבית, אתה בפנים.
פשט, אני הייתי לא בפנים,
נהייתי בעל הבית,
נהייתי
בעל הבית, חיי הבעל הבית.
זה הכל משחקים, מי בפנים, מי בחוץ.
איפה אתה?
באותו מקום.
באותו מקום,
אתה יכול להיות בפנים,
ואז אתה בעל הבית.
ואתה בתוך המקום, כשאתה בחוץ ואתה אני.
ולכן מה אמר רבנו תם?
רבנו תם מפרש דה דברה עובר רגילה ששתי שנות תחילה.
זה הציר הכי הכי זמין, או הכי הכי אינטנסיבי בשבת.
איפה אני נמצא?
האם אני בפנים,
בתוך הנצח, בתוך הבית, בתוך התפילה, בתוך הכל,
או אני בחוץ.
ואני אעסוק בכל הדברים שבאמת הזמן הפנוי מאפשר לי
מאפשר לי לעסוק אני שמעתי חברים שהם לא שומרים
שבת שהשבת זה היום הכי מעייף אצלם בשבוע
כי צריך להוציא את הילדים להביא את הילדים גומרים את השבת גמורים
אני באמת לא מבין איך אדם שורד בלי שבת איך
הוא שורד פשוטה כמשמעו לא מטאפורית איך אדם יכול
אבל מתברר שגם בתוך השבת יש מדרגות ומדרגת השבת הפנימית באה לידי
ביטוי בפרשה אצלנו שהיא פרשת לפני מתן תורה ומספרת על שורש השבת
ושורש השבת זה היכולת להתנתק מציר ההווה ולהעלות לציר הנצח
ולזכות להיות בתוך המקום שבו איש תחתיו מתחת לקדוש ברוך הוא מתחת
לשבת אל יצא איש ממקומו ביום השבת ואז זוכים להיות ממקומך מלכינו
תופיע תחת מקומו של השם יתברך שנזכה לזה אמן ואמן
אנחנו וכל ישראל, לכן ירצו ממנו בר אבן,
חזק וברוך.
