אנחנו ממשיכים בדיבורים אסורים,
כתוב בפלא יועץ. אני מבקש, מה שאני אקרא כרגע,
אל תקראו את זה בקשה מדי, בסדר?
ואני אסביר תכף גם מדוע אני אומר את זה.
המגמגם בלשונו בדברי תורה.
ותפילות וברכות.
עליו הכתוב אומר,
ואני נתתי להם חוקים לא טובים, משפטים לא יחיו בהם.
וכן, הקורא פסוק, דרך שירה וזמרה,
התורה חוגרת על ההפסק,
עוד אני הפך פתאום מאיזה שלגר או משהו כזה,
ואומרת לפני הקדוש ברוך הוא, עשני,
עשוני בניך כזמר.
אבל מה לגבי תהילים, אומרים שעיקרו
של תהילים זה עניין של שירות וזמירות.
וכל זה דווקא לשם שמיים.
קודם כל לגבי הדבר הראשון, למה אמרתי בערבון מוגבל
מכון מאיר, כשמו כן הוא.
באים כאן החבר'ה,
ויש כאן חבר'ה שלא ידעו בחיים להתפלל,
ופתאום מתחילים להתפלל,
ופתאום נהפכים
לשליח ציבור. זה בסדר?
זה בסדר?
ההוא מגמגם.
זה בסדר?
הוא מתאמן,
כמה אנשים מתאמנים.
בסדר, הקדוש ברוך הוא שומע תפילה.
גם כשיש כאלה שבתוך כדי תפילה,
בדיוק לא יודעים איך להגיד את הדבר הזה או את הדבר האחרון,
הוא שומע.
זה בסדר.
אבל לכתחילה, אדם שהוא, זה המקצוע שלו,
של הציבור,
אפשר באמת להיות בקיא.
גם בלשון, בדקדוק, ולהתפלל כמו שצריך.
זה דבר, עם כל ההתחלות, הם קשות.
אז לא פעם התחיל כאן מישהו שבקושי
ידע עברית,
ועלה להיות שליח ציבור,
בסוף נהפך לשליח ציבור רציני מאוד.
אפילו חזן לפעמים.
זה בסדר.
אחרת כל אחד,
נגיד,
אני לא בקיא או לא זה,
לא,
זה בסדר,
כאן מכון מאיר זה מה שאני יכול.