שלום לכולם.
פרשת שירת הים, פרשת בשלח, סליחה, פרשת בשלח,
מובא בה קריאת ים סוף, כן, האירוע,
יש בה גם אירוע מרכזי,
יש אמנם אחרי זה גם את מרה,
זה גם אירוע מרכזי,
אבל קריאת ים סוף ושירת הים זה איזשהו משהו,
תודה רבה.
ודאי משהו מיוחד משאר האירועים שאנחנו רגילים.
שאנחנו רואים עליהם בתורה,
אירוע מאוד מכונן,
אירוע מאוד מכונן האירוע הזה,
קריאת ים סוף ואחרי זה שירת הים.
אנחנו רוצים קצת ללמוד היום
על מה קצת הוביל לשירת הים,
ונעשה את זה דרך התבוננות,
מה הוביל מתוך עם ישראל לשירת הים,
נעשה את זה דרך התבוננות דווקא בשירה הנוספת שיש לנו,
בפרשה,
פרשת שירת הים שאנחנו כולנו מכירים.
אבל בנוסף,
בסוף הפרשייה יש את השירה של הנשים,
יש את השירה של הנשים,
נכון?
שירת מרים והנשים.
ודווקא אומנם זה משהו מאוד קצר, השירה הזאתי,
אבל לפעמים דווקא הדברים הקצרים,
כן, זה כמו איזה תרכיז, כמו תרכיז כזה מאוד מרוכז,
ככה,
כמו פצצת אנרגיה כזאת, הוא מכניס לתוכה המון המון חומר ככה טוב,
ושם מרוכז,
כן,
מרוכזים דברים מאוד גדולים,
אז דווקא בגלל שזה קצר,
זה מתומצת,
אבל זה מאוד אנרגטי,
מאוד בעל אנרגיה חזקה,
השירה של הנשים.
אז זה שירת מרים והנשים.
כן,
וזה קשור ללהפוך מר למתוק, כתבנו פה קצת, איך הופכים מר למתוק,
הדבר הזה, השירה שלהם.
קצת גם נרחיב את המבט על השירה של בני ישראל,
יותר כמובן לא על השירה,
אלא על קריאת ים סוף על ידי בני ישראל.
אז טוב, בואו נתחיל קצת ככה עם הפרשה.
כשהתורה מספרת על שירת הים עצמה,
כן,
אז כתוב,
ויושע, כן,
בפרק י"ד,
ויושע אדוני ביום ההוא את ישראל מיד מצרים,
וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים,
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים,
ויראו העם את אדוני, ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.
ואז פרק ט"ו מתחיל,
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדוני, ויאמרו
לאמור השירה לאדוני כי הוא כבר סוס ואכול רמה בים,
וכמובן את המשך השירה.
כן ובסוף השירה בסוף הפסוקים של השירה
אז מובא כי בסוס פרו ברכבו בפרשיו בים וישב אדוני
אליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
כאילו יש פה איזושהי חזרה
יש פה איזושהי חזרה למה חוזרים על הפסוק הזה על
האירועים שהיו כבר כבר ראינו שכבר כבר כבר עם ישראל
ראה את מצרים מת על שפת הים אז מה עוד
טעם החזרה הזאתי שכי בסוס פרו ברכבו בפרשיו בים
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים למה החזרה הזאת.
ותיקח מרים הנביאה, צריך להבין את טעם החזרה,
ותיקח מרים הנביאה,
הנה עכשיו בעצם שני הפסוקים האלה,
זה שירת אנשים,
זה שירת אנשים,
שני פסוקים.
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את הטוף בידה,
ותצאנה כל הנשים אחריה בטופים ובמחולות,
ותען להם מרים שירו לאדוני כי גאה גאה,
סוס ורוכבו רמה בים. זהו,
מאוד קצר,
מאוד מתומצת.
אבל,
ותען להם מרים,
שירו להשם גדול ועשו זכרו רמה בים.
מה בדיוק ותען להם מרים,
מה בדיוק היה שם בשירה,
יכול להיות שהיא אמרה כמו,
הם אמרו את הפסוקים כמו משה,
והיא ענתה להם את הדבר הזה,
אבל מה שהתורה מספרת לנו זה רק את
השני פסוקים האלה על שירת מרים ואנשים,
ומה הפסוק שבא אחר כך אגב?
ויסע משה את ישראל מים סוף.
אבל ככה נגמרת שירת הים בשירת מרים ואנשים.
טוב אז היה אפשר להגיד זה משהו
באמת שולי יותר כן משהו ככה תפל לכל מה
שראינו מקודם שירת הים בסופו של דבר אנחנו גם
אומרים אותה כל יום את שירת הים.
מתי אומרים את שירת מרים?
בעצם שירת הנשים סליחה מתי אומרים?
שביעי של פסח אומרים את זה.
מה עם שבת שירה יש גם יש קהילות
שומרות את זה גם בשבת שירה לא?
שבת של פסח גם קהילות שומרות את זה נכון?
ספרדים כן.
ובשביעי של פסח גם לא,
אז בשבת שירה מוסיפים את הפסוקים האלה,
כן,
אבל כל יום אומרים את שירת הים,
אז היה אפשר להתבונן לשירת הנשים, כי משהו כזה שולי,
משהו טפל לשירת הגברים,
כן,
אבל כמו שאמרנו,
דווקא השירה הזאתי,
יש בה איזשהו משהו מיוחד,
כן,
מרוכזים בה דברים מעולים ומיוחדים שאין בשירת הגברים.
איפה, איך אנחנו רואים את זה?
איך אנחנו רואים את זה?
כן זה זה אולי כבר אתה כבר בדרך להבין אבל קודם כל
איפה הרמז הרמז הרמזים החיצוניים לזה שזה מגיע מההפטרה קודם כל
כן ההפטרה של פרשת בשלח מה הפטרה של פרשת בשלח.
או שירת דבורה,
שירת דבורה,
אז אנחנו רואים שמה,
הרי ההפטרה היא לקחת את הרעיון,
איזשהו רעיון מרכזי מהפרשה,
כן,
משהו עיקרי בפרשה, ולמצוא לו איזושהי
מקבילה בנביא, מקבילה בנביא, איזשהו רמז בנביא,
או משהו דומה, דמיון יותר נכון בנביא.
אז בחוץ,
שירת דבורה.
למה לא לקחו שירה של איזשהו גבר?
הרי יש דוד המלך,
גם היה לו.
למשל בשביעי של פסח, באמת השירה היא שירתו של דוד.
שירת דוד זה ההפטרה.
הפרשה בשלח זה שירת דבורה.
שירה של נשים.
לכאורה זה מראה שהחז"ל פה רומזים לנו,
שדווקא תתבוננו על השירה של הנשים שיש בפרשה שלכם.
שירה של הנשים יש בה כנראה איזה תכונות מיוחדות,
שאולי אין בה שירה של הגברים.
בסדר?
אז לכן זה שירת דבורה.
אמנם,
זה לא לגמרי מוכרח,
כי זה תלוי מה בדיוק ההפטרה.
מה בדיוק ההפטרה של פרשת בשלח? יש בזה מנהגים שונים.
כי לפי האשכנזים,
ההפטרה מה היא?
מה?
צריך לפרק ה', כלומר, מתחילה, ההפטרה מתחילה מה...
מהמלחמה שמול סיסרא,
מהמלחמה של סיסרא ומגיעה לשירת דבורה.
אז פה כבר אפשר להבין שזה לאו דווקא בגלל שירת הנשים,
לא מוכרח,
אבל אפשר להבין שזה,
יש גם במלחמה של סיסרא,
גם במלחמה של סיסרא אנחנו מוצאים מקבילות,
כן,
בין המלחמה של סיסרא לבין קריעת ים סוף,
לבין קריעת ים סוף.
כן,
יש מקבילות שממש הגמרא עומדת על זה,
נראה קצת את הפסוקים בספר שופטים, תראו פרק ד',
כתוב,
כן, ויזק סיסרא את כל רכבות תשע מאות רכב ברזל,
ואת כל העם אשר איתו מחרושת הגוים לנחל קישון.
כן,
אז כבר רואים כאן 900 רכב ברזל, מה זה מזכיר לנו?
את הרכבים של פרעה,
אצל פרעה היה 600,
פה זה 900,
אבל זה אותו רכב ברזל,
זה עוד איזושהי דמיון מאוד ככה,
דמיון חזק לזה.
ותאמר דבורה אל ברק,
קום כי זה היום אשר נתן ה' סיסרא בידיך,
הלא ה' יצא לפניך,
וירד ברק מהר תבור,
ועשה את אלפים משחררה,
ויהום ה'
את סיסרא ואת כל הרכב,
ואת כל המחנה לפי חרב,
לפני ברק וירד סיסרא מעל רכביו,
אז גם מילה הזאת,
ויהם ה' את סיסרא.
כן, כך כתוב גם כן ב...
ויהם את מחנה מצרים, בדיוק,
ויהם את מחנה מצרים ויהם שם את סיסרא.
ומה קרה באמת לאנשי סיסרא שמה?
כן,
הם טבעו בנחל קישון,
טבעו בנחל קישון,
מקביל גם כן לקריעת ה...
אז יש הקבלות, כן, הגמרא מסכת פסחים,
הגמרא מסכת פסחים מביאה פה,
כן, שה...
שהקדוש ברוך הוא ציווה על הים לפלוט את המצרים לשפת הים
נכון תראו את הגמרא אומרת ככה וירא על ים בים סוף.
כן מלמד שאמרו ישראל באותה שעה ואמרו
כי ה' שאנו עולים מצד אחד.
וכן מצרים עולים מצד אחר.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים
פלוט אותן ליבשה תפלוט את המצרים ליבשה.
וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כן.
אמר לפניו ריבונו של עולם,
כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ולוקח ממנו.
אתה נתת לי מתנה את המצרים?
תן לי ככה לעשות בהם, נתת לי אוכל, מזון טוב.
יש גם פירושים,
אולי נתן לו את האורחיים הקודש,
אורחיים הקודש מסוימים,
נתן להם את הנשמות שלהם,
כאילו את הכוח החיות של המצרים,
יש
בזה
דברים פנימיים.
אבל נתת לי מתנה את המיתה של המצרים,
אתה לוקח לי חזרה,
שאני אשלוח את זה ליבשה,
אז אמר לו,
אמר לו השם,
אמר לו.
אתן לך אחד ומחצה שבהן מה זה אחד ומחצה
איפה זה בסיסרא כן 600 ל-900 זה אחד וחצי
ישועת טובע
את רבו אמר לו נחל קישור נהיה לי ערב
מיד פלט אותן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שנאמר
וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים
מאה אחד במרצה שבה הם דילו בפרו כתיב
שש מאות רכב בחור, תשע מאות רכב ברזל.
אז אם אנחנו מבינים ככה,
אז אפשר להבין שההפטרה נקבעה לפרשה הזאת של דבורה,
בגלל שהמלחמה של סיסרה והטביעה בנחל קישון,
יש המון הקבלות בין זה לבין קריאת ים סוף.
אפשר להבין שזה הקשר.
אבל כל זה לדעת,
לדעת האשכנזים,
אמנם לדעת הספרדים,
הספרדים בהפטרה מה עושים?
רק שירת דבורה באופן נכון
רק למה רק
שירת דבורה למה לא אז רואים שהשירה זה העיקר לא
כאילו הסיפורים של ישראל זה העיקר לשירת דבורה זה העיקר.
שבת שירה נכון רק שירת דבורה לא תמיד שירת דבורה שבת שירה.
אז למה שירת דבורה ולא שירת דוד?
כן,
למה לא שירה של גבר שיש בתנ״ך?
אלא באים להגיד לנו,
תראו,
בפרשת בשלח.
שירה של אנשים,
תתבוננו בה,
ותנסו להבין,
כן,
מה המעלות המיוחדות שגנוזות בעצם השירה של אנשים.
וזה מה שאנחנו רוצים קצת ללמוד היום, כן,
על שירת מרים ואנשים.
טוב אז בסדר בואו נתחיל קצת את הדברים אז
בשביל זה אנחנו רוצים לברר קצת על מרים
זה קצת לברר על מרים.
מי הייתה מרים כולנו יודעים מי הייתה מרים אבל ככה קצת על.
על התכונות שלה יותר,
לא רק שהיא הייתה אחותו של משה,
כן?
אז
כולנו יודעים מרים הייתה אחותו הגדולה,
אחות הבכורה של משה,
נכון? ובכמה שנים יותר גדולה ממשה?
בשש שנים, זה הייתה בשש שנים.
אבל כבר השם של מרים,
השם של מרים אומר הרבה על מרים.
אומר הרבה, בדיוק אומר, אומר הרבה על מרים.
מה זה מזכיר לנו השם הזה?
איזה מילה?
מר, מרים זה מר,
מרים זה,
זה עוד דבר,
נכון, זה הדבר הנוסף,
אתם צודקים,
אבל קודם כל,
כן,
אבל קודם כל בפשט מר זה מר,
לפני מר זה טיפה, מר זה מר קודם כל, מר זה מרירות,
זה מרור,
בפסח אוכלים מרור,
על שם המרורות,
לא על שם הטיפות,
אלא על שם המרורות שאכלו אבותינו במצרים,
כן,
אז האם מרים קורה על שם המרירות?
כן,
מרים, כן, כבר בשם שלה נקבע,
נקבע המהות שלה.
כן, אומר את ה...
אומר המדרש,
תראו פסיקתא רבתי אומר,
כן,
עיקר שהשעבוד של ישראל
משעה שנולדה מרים,
ולמה הוא קורא אותה מרים?
לשון וימררו,
שנאמר
וימררו את חייהם.
אתם יודעים על שם מה נקראת מרים?
על שם וימררו את חייהם,
על שם המרור שהיה במצרים היא נקראת.
היא נולדה בתקופת השיא המרירות של השעבוד.
בואו נעשה רגע סדר בשנים.
כמה זמן היה השעבוד במצרים?
לא, 210 שנים עם ישראל היו במצרים.
שימו לב,
נגזר עליהם 400 שנה,
הקדוש ברוך הוא דחק את הקץ,
קיצר וזה,
ל-210 שנים.
כלומר, מאז שירדו 70 נפש, היו 210 שנים במצרים.
אבל השיעבוד עוד לא התחיל.
שיעבוד,
חז"ל אומרים,
שכל עוד שחיו האחים, אחד מהשבטים,
לא התחיל השיעבוד.
מי האחרון מהשבטים שנפטר?
לוי אז עד כמה שאני זוכר כעת אני חושב שזה
נכון אבל לוי נפטר כן 116 שנה לפני היציאה ממצרים.
אם אני זוכר נכון זאת אומרת לפי החשבונות
שעושים אז זאת אומרת שהשיעבוד היה בין.
בין 86 ל-116 כלומר.
אחרי שהוא נפטר,
אז כנראה התחיל, אחרי שנפטר לוי,
התחיל העינוי,
יותר נכון,
השיעבוד,
צריכים לשעבד את ישראל,
אבל זה הולך ומתגבר,
בהתחלה הם שיעבדו אותנו,
אחרי זה עינו אותנו,
עינו את עם ישראל, העלו מדרגה,
נתנו גזרות,
נתנו גזרות על העינוי,
הפכו להיות,
על השיעבוד הפכו להיות עינוי,
מענים את עם ישראל בעבודת פרך,
עבודה קשה מאוד וזה,
ואחר כך שלב שישי זה המרירות.
המרירות זה כבר שלב שגם מתעללים בחיים של ישראל,
זורקים את הילדים היאור,
הורגים את הילדים שלהם,
זורקים את הילדים שלהם היאור,
זה המרירות.
אז מרים נולדה בשלב שהתחילה המרירות, אתם מבינים?
מה לפני זה עינוי ושיעבוד,
זה היה מתקופתו של לוי התחיל,
אחרי שלוי נפטר מ-116 שנה קודם ל...
ליציאת מצרים התחיל שמה תהליך של שיעבוד ועינוי ואחרי זה מרירות,
מרירות זה כבר שלב אגרסיבי יותר,
שלב שכבר זורקים גם את הילדים היאור,
אז מרים נולדה אז,
היא נולדה בעצם בשיא ההשפלה של עם ישראל,
בשיא המרירות של עם ישראל מרים בעצם נולדה,
לעמרם ויוכבד.
אז היינו מצפים שהיא תיוולד למציאות כזאת חשוכה,
מציאות כזאת מרה,
דווקא מרים,
תהיה לה נשמה מאוד כזאת מיואשת,
נשמה מאוד כאילו כפופה,
מאוד שפלה,
מאוד כנועה,
היא רגילה למרירות שיש במצרים שם,
למרירות שעם ישראל אוכלים.
אבל דווקא מרים שנולדה בשיא המרירות,
והיא נקראת על שם המרירות,
אז דווקא היא מתחילה מה?
היא מתחילה...
לחזק את התודעה, כן, של הגאולה של עם ישראל.
היא מתחילה לבנות את התודעה של הגאולה של עם ישראל.
היא זאת שדוחפת דווקא,
דווקא אומרת,
אל תתייאשו,
לא להתייאש.
יש לנו פה מקום לצאת ממנו,
יש לנו אור לצאת ממנו,
ואנחנו עתידים לצאת מפה.
מרים מתחילה לדחוף את זה החוצה.
בסדר?
איפה רואים את זה?
אז ככה, אז קודם כל באמת,
כן, באמת מרים, היא לא מתייאשת מהסיפור שהיה.
מהסיפור שהיה.
בדיוק, חז"ל מספרים,
גם לזה נגיע, אתם כן, כן,
כולנו חכמים,
כולנו נבונים,
נכון, גם לזה נגיע,
אתם צודקים,
אבל בואו נעשה את הדברים לפי הזה.
הגמרא מסכת סוטה, כן, מספרת על עמרם,
שהיה גדול הדור,
אז בואו נראה.
וילך איש מבית לוי, לכאן הלך?
אמר רב יהודה בר זמינה שהלך בעצת בתו.
כן, תנא עמרם גדול הדור היה,
כיוון שגזר פרעה רשע כל הבן הילוד יאורה תשליכו,
אמר לשווא אנו עמלין,
כן,
מה,
לשווא אנו עמלין,
מביאים ילדים,
לוקחים לנו
אותם ליאור,
עמד וגירש את אשתו,
כל בני ישראל ראו את זה,
הגדולים עושים ככה,
אנחנו גם עושים אחריהם,
עמדו כולם וגירשו את נשותיהן,
אמרה לו בתו, אבא, הקשה גזירתך יותר משל פרעה,
שפרעה לא גזר אלא על הזכרים,
ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות.
פרעה לא גזר אלא בעולם הזה,
ואתה בעולם הזה ולעולם הבא.
כן,
פרעה רשע ספק מתקיימת גזירתו, ספק אינה
מתקיימת, אתה צדיק ובוודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר,
ותגזר אומר ויקם לך.
עמד והחזיר את אשתו,
עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
אתם מבינים כלומר,
מרים שהיא נולדה בשעת המרירות,
בשעת ההשפלה,
החושך של עם ישראל.
היא לא מתיאשת,
זאת אומרת,
לא, אנחנו צריכים להמשיך להתעסק,
כן,
בהוויות חיים לעולם.
צריך להמשיך להתעסק בציפייה שהשם יגאל אותנו.
אתה לא יכול ככה לאבד תקווה ולהגיד,
אנחנו כבר לא מביאים יותר ילדים. איבדנו את
התקווה. אנחנו ממשיכים מה שמוטל עלינו לעשות.
ובזכות זה שהיא לקחה את אבא שלה כאילו מוכיחה את אבא
שלה גדול הדור אומרת לו צריך לחזור לאשתך בזכות זה אז
קודם כל כל עם ישראל חזרו לנשותיה אבל בזכות זה מי נולד.
משה נולד הגואל אתם מבינים בזכות שהיא מלאה תקווה
וציפייה לתקווה וגאולה היא מולידה את משה מולידה את
משה רבנו בסדר אז זה מה שהיא מצליחה לעשות.
ולכן
חז"ל אומרים.
אחרי שנולד משה
כשאחרי שנולד משה אז התמלא כל הבית כולו אור.
והרגע זרקו אותו ליאור הרי את משה
לא זרקו אלא הניחו אותו ביאור וכל זה.
ואז עמרם אמר לאשתו, לבתו, סליחה, למרים,
אומרת הגמרא שבאמת מרים התנבאה שהעתיד להיוולד,
עתיד להיוולד למושיען של ישראל.
עכשיו,
למה דווקא מרים מתנבאת על זה,
שהעתיד להיוולד למושיע של ישראל,
למה?
כי זאת אישה דוחפת, היא זאת שם התודעה שלה לשמה,
היא זאת שמאמינה בזה,
היא בטוחה שהעתיד להיוולד לגואל,
השם שולח את הנבואה דרך הצינור שלה,
דרך הצינור שלה.
כן,
וזה מה שרמוז אצלנו,
כן,
אמרתם פה מקודם,
אצלנו בשירת מרים כתוב ככה,
חוזר לפסוקים של למעלה,
כן,
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון,
את הטוף בידה,
אצלם כל השיר החיים תופפים במחולות,
נכון?
אז חוזרים חז"ל,
מה,
למה אז ניגשים לי עכשיו,
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון?
למה אחות אהרון?
למה צריך להגיד פה אחות אהרון?
אז אומר, כן,
אומר רשי,
ותראו את רשי אחרי מסכת סוטה פרק ו',
תיקח מרים הנביאה,
אומר רשי, אחת נתנבאה,
כשהייתה אחות אהרון,
קודם שנולד משה,
אז התחילה להיות נביאה,
כשהייתה רק אחות אהרון,
קודם שנולד משה.
אמרה,
עתידה אמי שתלד בן וכולי,
עתידה אמי שתלד בן, שיושיע את ישראל.
אז היא כבר קיבלה את הנבואה שלה, שהייתה רק אחותו של אהרון,
לפני שמשה נולד.
אז מה אנחנו רואים מכאן?
שהיא מתנבאת, בן שיגאל את ישראל.
למה דווקא דרך מרים זה מגיע הגאולה הזאתי? למה?
בגלל שהיא בעצם הצינור הזאתי שדחפה לזה כל הזמן,
שהעמידה,
הפכה את התקווה הזאתי באבא שלה,
בעם ישראל,
אז הוא גומל לה ונותן לה את הנבואה הזאתי,
על הגאולה דרכה.
זאת נבואה זאת דרכה.
זו אמונה מאוד מאוד חזקה אצל מרים.
ועכשיו אני שואל אתכם עוד שאלה,
אבל למה זה מופיע דווקא פה?
למה פה,
אתם יכולים לשאול תיכף,
למה פה התורה מנסכמת להגיד ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון?
למה דווקא כאן היא מזכירה לנו את זה?
שהתנבאה: עתיד יוולד לי אח שיגאל את ישראל.
למה דווקא כאן בשירת הים היא מתנבאת על זה?
לא מתנבאת סליחה, אלא התורה מספרת לנו על הנבואה הזאת בשירת הים.
יש לכם רעיון? למה דווקא פה?
למה דווקא פה?
כלומר, פה בעצם,
פה הגיע,
פה באמת הנבואה שלה מתממשת,
פה הנבואה שלה מתממשת,
היא נתנבא במצרים,
במרירות,
בשפלות של ישראל,
שעתיד לגאול את ישראל,
באמת שהיא גאלה את ישראל,
כאן זה קורה,
כאן זה קורה,
עד עכשיו,
הגאולה הייתה בשלבים,
היא הייתה בתהליך,
היא הייתה בהתפתחות,
אבל כל פעם היה מכות למצרים, אבל עדיין עוד,
פרעה עדיין מחזק ליבו,
מחזק ליבו, גם כשיוצאים ממצרים,
פרעה עדיין רוצה לרדוף אחריהם,
רודף אחריהם.
כאן מגיע כאילו הגאולה סוף סוף.
הגאולה ממצרים סופית מגיעה כאן בקריאת ים סוף.
כן, עתיד להיוולד בן שיגאל את ישראל ממצרים.
כך אומרת הנביאה, וכאן מקבלת את
הפירות של מה שהתנבא.
כאן זה מתממש, אכן התורה אומרת לנו,
כאן היא הייתה הנבואה של מרים על הגאולה של ישראל.
עכשיו שאלה, כן?
זה פירוש שני כן ורש"י מביא עוד פירוש נכון זה עוד פירוש
שרש"י מביא בסדר עכשיו נאמר עליה נכון אבל זה פירוש בגמרא מובא
הפירוש הזה של זה שעתידה ללדת בן שיגאל את ישראל.
טוב אנחנו כבר רואים את הטעמים ככה
של מרים מביאים את הכיוון הזה
שיש לה אמונה כזאתי שהיא אמונה שיוצרת תהליכים תביני זה הסוד
האמונה שלה מחוללת תהליכים היא מאמינה בטוב שיקרה מאמינה בגאולה שתהיה.
אז גם כן היא זאת שפה היא פועלת בשביל זה אומר תחזירו
את הילדים תחזירו את האנשים סליחה והקדוש ברוך הוא גם
דרכם מביא את הנבואה של הגאולה של ישראל כן.
זה כאילו הכיוון של מרים וזה בעצם הכיוון שאנחנו צריכים ללמוד ב.
קריאת ים,
תכף שנראה על הגברים עצמם,
אני רוצה לזה,
אבל נגיד עוד משהו על מרים,
כי אמרנו מרים זה על שם המרירות,
אבל כמו שאמרתם מקודם זה גם מר ים,
כלומר זה לא רק מרירות אלא יש פה הים
הוא מר,
הים שלה,
למה הים הוא מר,
למה היא מתקראת גם על,
לא רק מרירות אלא ים מר,
למה דווקא ים מר,
בגלל שמה אמרנו שהמרירות מה הייתה,
דרך היאור,
המים של היאור היו מרים בשעת הלידה של מרים,
למה הם היו מרים,
כי הרגו את הילדים של היהודים ביאור.
אז המים היו מרים,
אז מרים נולדה למציאות כזאת,
ושם היא מגלה את הכוחות של הגאולה שלה,
את הדחיפה שלה,
את האמונה שלה,
אז
זה מתהפך, כאילו המרים, למה הוא מתהפך?
למה הוא מתהפך?
והמים נתקעו,
ולפני זה,
קוראים לקריאת ים סוף עצמו,
נכון?
מה שירת הנשים, כן?
ותען להם מרים,
זה מתחיל עם שירת הגברים,
כן,
ותען להם מרים,
שירו לאדון ה' סוס ורוכבו רמה בים.
ראיתם?
המר ים מתהפך לרם ים, נכון?
רמה בים, מר ים מתהפך לרם ים.
זאת אומרת,
האמונה הפועלת שלה,
האמונה האקטיבית של מרים,
מהפכת את המר לרם,
לרם ים,
בסדר?
לרמה בים.
ובזכות זה שהיא ממתיקה את המים,
ממתיקה את מרעות המרורות,
על ידי האמונה האקטיבית שלה,
על ידי האמונה בטוב שהשם ייתן,
היא ממתיקה את זה.
בזכות זה למה היא זוכה באמת מרים?
מה היא זוכה שקשור למים?
מה היא זוכה שקשור למים?
באר מרים.
באר מרים, כלומר,
היא זוכה למים מתוקים.
לא רק לעצמה, היא זוכה לכל עם ישראל.
בזכות מרים,
נכון,
בזכות מרים,
עם ישראל קיבל מים מתוקים בכל 40 שנה שלו במדבר.
באר מרים, באה בזכות מרים.
למה דווקא הבאר של המים המתוקים מגיעים בזכות מרים?
כי היא ממתיקה את המים.
אתם מבינים,
היא ממתיקה את המים,
את המרירות של מי היאור.
כן, איך היא ממתיקה אותם?
באמונה של הגאולה של הקדוש ברוך הוא, היא דוחפת לזה,
היא עושה גם מעשים לזה,
כן,
וגם בטוחה שזה מה שיקרה.
בטוחה שזה מה שיקרה,
אז כמו שנראה בהמשך,
יש עוד דבר כזה שנקרא להתחיל לשיר
לפני שקוראת הישועה.
כן, להודות, להגיד תודה לפני שקורית הגאולה.
כן, להגיד תודה לפני שקורה הדבר הטוב.
להלל השם לפני שקורית הישועה,
ואז השם יוצר את הישועה.
זה מה שכאילו מרים בונה,
מרים בונה בעם ישראל,
ואז היא זוכה להמתיק את המים,
זוכה למים המתוקים של הבאר.
ועוד פעם נראה כמה זה מדויק פה בכמה פסוקים,
וזה גם כן משפיע על כל המהלך
של עם ישראל בקריאת ים סוף,
כמו שעכשיו אנחנו הולכים,
הולכים ללמוד.
כן אז ככה נחזור קצת לגברים
למעשה של הגברים בקריאת ים סוף
אז ככה כשהמצרים עוטפים אחרי בני ישראל עם ישראל
אומרים בוא למה רוצה לתת אותנו צריך לחזור לעבוד
במצרים להמיט אותנו במדבר וכל זה ואז אומר להם משה
תראו בספר שמות פרק י"ד אומר להם משה ויאמר משה אל העם
אל תיראו.
התייצבו וראו את ישועת אדוני,
אשר יעשה לכם היום,
כאשר ראיתם את מצרים היום,
לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.
זאת אומרת, מה משה לכאורה,
והשם,
אדוני ילחם לכם,
ואתם תחרישון.
כן?
אז השם ילחם לכם, ואתם תחרישון.
לכאורה משה אומר,
התייצבו וראו,
זאת אומרת,
אתם תחכו לישועת השם.
תחכו לישועת השם.
ואז הוא בעצם הוא פונה להתפלל לקדוש
ברוך הוא שיושיע את עם ישראל.
אז עכשיו אנחנו רגילים באמת שהשם בקריעת
ים סוף ומצרים השם פעל את הכל.
עכשיו יש בזה אמת אבל אבל אבל יש פה
עוד נקודה שמלבד מה שהשם פעל את הכל.
האם עם ישראל גם גם פעל מצידו משהו עם ישראל
פעל מצידו משהו עשה מצידו משהו מה אתם אומרים.
או,
אז זהו,
אז
תראו מה אומר השם למשה,
אחרי שמשה אומר,
אני מתפלל להשם בזה,
אומר לו השם ויאמר אדוני אל משה,
מה תצעק אליי?
דבר על בני ישראל וייסעו.
כן, מה תצעק אליי כשמשה מתפלל?
דבר על בני ישראל וייסעו,
ואתה הרם את מטך ונתה את ידך לים
ובאו בני ישראל בתוך הים ביבשה.
מה תצעק אליי על בני ישראל וייסעו?
מה זאת אומרת מה תצעק אליי?
מה הכוונה?
עם ישראל נמצא עכשיו בצרה כל כך גדולה.
אז מה הדבר הכי טוב לעשות?
להתפלל להשם.
צעקה להשם
כן,
מצרים מאחורה,
הים מקדימה,
המדבר מהצדדים, אין להם לאן לברוח,
צריך להתפלל להשם.
אז מה זה מה תצטרך כדי לדבר על ידי ישראל וייסאו?
אלא כאן הקדוש ברוך הוא בעצם מחנך,
הקדוש ברוך הוא בעצם מחנך למה? הקדוש ברוך הוא אומר,
אני לא רוצה רק אמונה פסיבית.
אני לא רוצה רק אמונה פסיבית,
שתהיו,
תתפללו רק,
רק להתפלל לקדוש ברוך הוא לשמיים,
לקרוא לשמיים וזהו.
אני גם רוצה מה?
אמונה אקטיבית.
כן?
אמונה שמתלבשת במעשים שלכם.
שתראו לי שאתם בעצם מאמינים שאני אז,
שתראו שאתם מאמינים בי, ושאתם פועלים ל...
כן?
אתם פועלים לקראת מה שאתם מאמינים בו.
כן?
תעשו מעשה מצדכם.
מה?
וייסאו.
תעשו נסיעה לתוך הים.
כן?
תראו מה כותב רש"י פה, דבר יפה על וייסאו,
אין להם אלא ליסע.
שאין הים עומד בפניהם,
תעשו מעשה, תיסעו לתוך הים,
תראו את האמונה שלכם,
כי אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם,
כדאי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי,
ויצאו לקרוא עליהם הים.
אז זו הזכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי,
מה זה האמונה שהאמינו בי? בה הכוונה,
כמו שנראה בהמשך,
שהם האמינו שהשם יקרע להם את הים.
אבל צריכים לעשות מעשה בשביל זה,
כן,
פתאום גם רבינו בחיי אומר את זה קצת יותר אולי אפילו מחודד,
אומר רבינו בחיי מה תצעק אליי,
על דרך הפשט מילת אליי,
כלומר אין הדבר תלוי בי,
אלא בישראל,
בישראל לא מספיק רק תפילה לפעמים,
תפילה זה דבר חשוב מאוד,
ותפילה צריכה להתלוות לכל דבר,
אבל אם אפשר לעשות,
אז אנחנו רוצים שנעשה,
אם אנחנו יכולים להשתדל, רוצה שנשתדל.
כן, וכאן הדבר תלוי בישראל, במה?
דבר לבני ישראל שהים עתיד להיקרע מפניהם, ויבטחו,
ומיד הם נושאים,
שיבטחו בי, והם נכנסים לתוך הים,
וככה,
מתוך המעשה שלהם,
אני אקרע את הים.
וזה מה שחזר לווינו שבאמת היה שם,
כלומר,
עם ישראל היה צריך לעשות מעצמו,
לעשות מעצמו.
פעולה לעשות מעצמו מעשה של להראות האמונה שלו בהשם
כמו שאמרנו שמרים היא עושה מה כן היא מבטאת
האמונה שלה בזה שהיא אומרת לאביה תחזיר את אשתך
כן והיא כל הזמן מפמפמת את עתיד בני שהיא יוליד
עתידיים שלא להתגולל לישראל כי היא מפמפמת את הגאולה הזאת
היא מאמינה בזה היא עושה מעשים לזה אז
ככה עם ישראל אומר לקדוש תתחיל לעשות
מעשים של גאולה ותבוא לכם הגאולה.
וזה מה שאומרים חז"ל,
חז"ל אומרים באמת, אז עם ישראל עשה מעשה, כן?
אז אומרים, עמדו על הים,
ואז יש, לא לפי זאת כל המדרשים,
אבל יש מדרש שאומר,
שכל שבט אמר,
כי כל שבט אמר,
אני ירד,
אני ירד.
אבל בפועל, כל שבט אמר,
אני ירד לים ראשון,
ירד לים שני, אבל לא כל כך ירדו.
בסוף ממש מי שנערכו לרדת מי הם היו שבט בנימין התחילו לרדת
אבל אז באו יהודה ועקפו אותם כאילו יהודה ובנימין הם אלה
שממש כאילו עקפו את זה במיידי כנראה יהודה ובנימין עקפו אותם
ויהודה עקפו את בנימין סליחה ובנימין ככה התעצבנו על כל פנים
תראו את המדרש שמסביר הייתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו נכון זה
היה פסוק בתהילים מדרש בתהילים כשהגיעו ישראל לים היו עושים מלחמה
זה עם זה איזה שבט ירד לים ראשון
כן?
ולא כשהתייבש הים, אלא בתוך הים ירדו.
אתם מבינים?
אומר המדרש,
לא שהיה יבש,
אלא כשהם יורדים במים,
ירדו לתוך הים.
והיו יורדים עד שהגיעו לאפסי ים,
שנאמר כי באו מים עד נפש.
וכתיב, ויבואו בני ישראל בתוך הים.
היה בנימין הצדיק נכנס תחילה לים שנאמר שם בנימין צעיר רדם
אל תקריא רדם אלא רד ים ומסה נחשון בן אמינדב כפס
לתוך גלי הים וקידש שמו של הקדוש ברוך הוא לעיני הכל
שם בנימין צעיר רדם, שרי יהודה רגמתם
כאילו רב עם בנימין מי יעשה את זה
ועל ממשלת יד נחשון בן יהודה שבטי ישראל
בזכות שנחשון נכנס ככה עד הסוף בזכות זה שבטי
ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא היית מרגם את
אחיך בשביל לקדש את שמי ומושל על אחיך
והייתה יהודה לקודשו,
ישראל ממשלותיו ראה ים וינוס
מלחמה זה עם זה על קדושת שמו,
תראו מה גרם להם להיפתח,
להיבקע,
להיקרא,
ראה ים ישראל עושים מלחמה זה עם זה על קדושת שמו,
אמר הים אני עומד,
מיד ברח שנאמר הים ראה וינוס, ראיתם?
מה הים רואה?
מה הוא רואה?
הוא רואה את המעשים של האמונה של עם ישראל,
שהם עושים מלחמה מאחד ועד אחרון על קדושת שמו של השם.
מיד ראה וינוס,
בעקבות הדחיפה של עם ישראל קדימה,
זאת אומרת של עם ישראל קדימה.
אז זה בעצם,
תמיד זה כאילו המעשה שעם ישראל גם כן לומדים,
שצריך להתחיל משהו,
כן,
לקפוץ לתוך הים,
ואז הים ייבקע.
אבל מה שרוצים לחדד פה בשיעור,
שעם ישראל אמנם עשו את זה בקריעת הים,
אבל מי שעשו את זה בצורה היותר מעולה שלה,
זה דווקא הנשים, כמו שאנחנו עוד מעט נסביר.
עם ישראל נכון שהם עשו קצת מזה,
הם
כאילו כן נכנסו לתוך הים כשעוד היה מים ולא היה יבשה,
ונחשון בן עמינדב הגיע ככה,
הגיעו מים עד נפש וכל זה,
אבל זה עדיין היה.
פחות מהאמונה הדוחפת של נשים.
פחות מאמונה הדוחפת של נשים זה היה.
נשים עשו את זה בצורה יותר עוצמתית,
ולכן שירת הים מרוכזת בעיקר דווקא בשירה של נשים.
כמו שאנחנו עוד מעט ננסה להסביר.
עכשיו,
אבל בוא נראה קודם כל נדבר קצת על
הגברים כי לפני שניתן כל הקרדיט לנשים,
בסוף אנחנו בשיעור של גברים,
צריך לתת גם קצת קרדיט בשבילנו,
קצת,
ואחרי זה נעבור לקרדיט לנשים.
אז אומר הקדושת לוי,
כן,
רבי לוי יצחק בן ברדיצ'ב,
אומר לנו ככה,
הוא מקשה פה,
הוא אומר כמה הערות על המילים של הזה,
נכון?
ואמינו בהשם ובמשה עבדו,
כן,
עד השם משה וכו',
תראו מה הוא שואל פה רבי לוי יצחק בן ברדיצ'ב,
שיש להבין,
מהו החידוש האמינו בהשם
ובמשה,
ובמשה
וכמובן שהיו ישועותיו ונפלאותיו,
מהו החידוש שהאמינו בהשם ובמשה?
נכון?
כאילו, המשמעות של השירה,
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו, ואז ישיר משה.
אז משהו שהם האמינו אחרי,
לכאורה,
מה,
הם האמינו אחרי הקריאה?
הוא אומר, אחרי קריאת ים סוף.
אז מה, מה הם עכשיו האמינו?
הם כבר היו ישועותיו ונפלאותיו,
אז מה החידוש בזה?
ועוד יש להבין שנאמר,
אז ישיר, לשון עתיד.
ישיר זה לשון עתיד.
וגם אז איננו מובן,
כי בכל התורה כולה לא נאמר לשון עבר.
כי התורה, אומרת, לשון
ואז פירושו לשון עבר,
כלומר באותו זמן וכך,
ואותו זמן,
וכך אבל אלה מה אמר,
וישירו את השירה הזאת, מה נכון לומר,
ויאמינו את לשון עבדו,
וישירו את השירה הזאתי, מה זה אז ישיר,
כאילו,
אז זה לשון של עבר וישיר לשון של עתיד,
כן,
ואז צריך להגיד ישירו,
ויאמינו את לשון עבדו,
וישירו את השירה הזאת לאמור,
מה זה אז ישיר, לשון עתיד ישיר,
אז מה האמור, אתם מבינים לאן הוא חותר לומר,
הוא
חותר שמתי בני ישראל האמינו במשה עבדו,
מתי?
לפני שנקרא הים.
לפני שנקרא הים, הם האמינו כבר,
ואז עלה בדעתם לשיר להשם.
וזה מה שהוא אומר,
הוא אומר,
אז בעצם,
מה גרם את קריאת הים?
האמונה שזה יקרה.
כלומר, והרצון שלהם לשיר עוד לפני שזה נקרא.
והוא הולך להגיד פה תמיד,
אם אתה רוצה שיקרא לך הים,
תתחיל לשיר לפני.
אם אתה רוצה שיתמתק המר,
תתחיל להגיד תודה לפני, אתם מבינים?
והוא הולך להגיד פה דברים מאוד יפים,
כאילו הוא אומר ככה בתהילים גם דוד המלך עשה,
בואו נראה.
בשעה שקווה,
זה קטע ארוך קצת,
אני קיצרתי אותו ועשיתי פה קצת חיתוכים ודילוגים,
אבל בסדר,
נראה את זה לפי...
בשעה שקפץ נחשון בין המים לתוך הים בטח שיעשה האל
נפלאות הוא קפץ היה בטוח שהשם יעשה לו נפלאות בזה
תראו עכשיו מה הוא מביא פה ועל פי
מה שכתב רש"י ז"ל בתהילים קפיטל י"ט
קפיטל י"ט פרק י"ט כתוב מהולל אקרא השם
ומן אויבי איוושע תראו את הפסוק הזה
מה זה?
תראו, זה פשט הפסוק.
מהולל אקרא השם, ומן אויבי איוושע.
מה, מה הפסוק הזה בעצם אומר?
מהולל אקרא השם, קודם כל תעלל את השם,
ואז מאויבה יתיבשע.
אתה תתחיל לעלל, ואז השם יושיע אותך.
ככה במדרש,
שדוד המלך עליו השלום,
מרוב ביטחונו בקדוש ברוך הוא,
על כל צרה שבא עליו,
היה אומר שירה קודם התשועה.
לפי שהיה בטוח בהשם יתברך, שוודאי יושיע אותו.
והיה אומר שירה על התשועה קודם התשועה,
קודם התשועה ואז השם היה מושיע אותו.
ככה נחשון ובני ישראל מתחילים לריב על הים,
מי ייכנס ראשון?
והים רואה וינוס, רואה את המלחמה הזאת וינס.
כן, כן,
וכאן בים סוף שישראל מרוב ביטחונם הקדוש ברוך הוא,
שבוודאי ייבקע להם הים,
כי מאמר חז"ל,
כפורש רשי בפסוק,
הייתה ידועה לקודשו,
שמרוב ביטחונם ירד נחשון לתוך הים קודם הפקיעה.
וכיוון שהיה ביטחונם גדול כל כך,
כגודל האמונה שהאמינו בי,
הרי שהאמינו שבוודאי הים ייבקע,
כי יעשה להם תשועה.
אם כן עלתה בלבם מיד לומר שירה קודם התשועה,
כי מי שדבוק בהשם הוא בטוח בו שבוודאי יושיע לו,
אומר השירה על התשועה קודם התשועה.
שמעתם?
מי שבטוח, בטוח שבוודאי יושיע לו,
אז אומר השירה על התשועה קודם התשועה.
ככה,
כמו דוד המלך,
מהולל אקרא השם,
ומן אויבי איוושע.
ועל פי זה יובן מה שנאמר,
אז ישיר, למה אז ישיר?
כי בעצם מתי, מתי עלה בדעתם לשיר?
כן,
לשון עתיד על שעלתה בליבם שירה קודם התשועה,
אתם מבינים?
לכן זה אז ישיר,
עוד לפני שנבקע הים,
עלתה בליבם כבר רצון לשיר,
בפועל המצב הוא אחר,
אבל עלתה בליבם,
לכן אז ישיר,
אנחנו מתכוונים לשיר אחרי שנבקע הים,
אבל לפני שנבקע הים, הם כבר היו בטוחים שהשם יעשה להם נס,
למה?
בזכות האמונה שלהם, בזכות שהם ייכנסו גם למים.
בסדר?
כמו שפירש רש"י,
שמשום שעלתה בליבם לאמרה שירה,
נאמר ישיר.
אז נפלא.
אז רואים שבאמת,
יש לעם ישראל,
הם הביאו את קריאת ים הסוף. באמונה שלהם ובמעשים שלהם,
פעולה כתיבה שאומרה להם,
השם,
מה תצעק אליי?
דבר בני ישראל וייסעו.
אז גם תתחילו לעשות מעשים,
וגם תתחילו לשיר לפני,
לא לשיר הכוונה,
להיות בטוחים שזה יקרה.
כן?
ואתם כבר בטוחים שהשם יעשה לכם תשועה
ואתם מודים תודה עוד קודם לכן,
זה בעצמו סיבה לקרוע את הים.
אז זה נתנו עכשיו את הטפיחות על השכם לגברים שהכוח
לנו אבל אחרי הכל נשים זה קצת יותר מה לעשות
נשים זה יותר התחלנו עם מרים שירת מרים ונשים ואמרנו היא
מר ים והפכה לרמה בים והביאה את הבאר ולקחה את המירות
של המים של מרה והפכה אותנו למתוקים בבאר של הממים של המתוקים
המתוקים מרים ואחרי הכל נשים היו בסופו של דבר.
ביותר אמונה מהגברים ולכן עיקר השירה נקבעה על שמם
איך רואים שהם יותר נשים יותר באמונה מהגברים.
תראו איזה כמה דברים יפים יש בפסוקים שמראים על הדבר הזה.
כן.
קודם כל זה הדבר כן המפורסם הרי אם נחזור לפסוקים של הזה
של הכתוב ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה
ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות אגב מה זה מחולות.
או ריקודים,
נישון מחול,
יש כאן מפרשים שזה גם כלי נגינה,
אולי כלי נגינה,
שוקולים ומכולות,
מה זה?
כמו חליל,
כן,
כמו חליל,
כאילו,
אבל תופים זה ודאי,
תופים, יודעים מה זה תופים?
רגע, למה אנשים יצאו בתופים ומחולות, והגברים לא?
למה הגברים לא יצאו בתופים?
לא, זה...
למה...
אז זה בגיטרות, בסדר?
אתם עוסקים בשאלה,
יש לך תשובות כאלה. לא,
התשובה הכי פשוטה,
אתה יודע למה גברים לא יצאו בטופים ומחולות?
כי לא היה להם טופים ומחולות,
לא היה להם.
לא היה להם.
למה לא היה להם?
כי הם לא,
היה להם,
כי הם לא שרו לפני ממש,
הם שרו רק קרוב לקריעת ים סוף.
נשים כבר שרו במצרים, אתם מבינים?
נשים כבר התחילו לשיר במצרים.
התשועה הייתה ברורה להם שתקרה.
התשועה
הייתה ברורה שתקרה התשועה של הקדוש ברוך הוא.
כבר במצרים הם שרו, כבר במצרים הם יצאו עם טופים.
למה יצאו עם טופים?
כי הם היו פתוחים,
צריך להכין,
הולכת להיות שירה גדולה.
למה?
כי הולכת להיות תשועה גדולה.
אם הולכת להיות תשועה גדולה, תהיה גם שירה
גדולה. אם יש שירה גדולה, צריך לקחת מה?
כלי זמר, כלי נגינה בשביל זה,
אמרו הנשים.
ולכן כבר במצרים הם האמינו,
כבר שמה,
כמו מרים הנביאה של הנשים,
בדבר הזה.
אישה זה מרים הנביאה של הנשים, כן?
כבר במצרים, ולכן הם יצאו בטופים ובמחולות.
זה מה שאומר פה רש"י, כן?
בטופים ובמחולות,
מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים,
והוציאו טופים ממצרים,
היו מובטחות כבר במצרים שזה ככה.
דברים לאט לאט לאט לאט לוקח לנו להבין שהולך להיות דברים טובים.
אצל נשים זה הרגש שלהם הוא טהור הוא כאילו
מתחבר לתשועת השם באופן טבעי באופן טהור וזה.
ככה וכך לדבר הזה אז ככה מוציאות טופים ומחולות משמה.
כן. עכשיו אז זה זה דיוק אחד בפסוקים שאומר את הדבר הזה.
כן.
דבר נוסף,
תראו, אפשר להגיד פה שגם,
דבר נוסף יש פה בפסוק,
ותן להם מרים, נכון?
ותן להם מרים, שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים.
תגידו לי, מה קשה פה בפסוק הזה?
כן, לא, אתם צריכים, לא, מי זה הם התחילו?
אה,
לא יודע,
לא,
לא, יכול להיות שהם התחילו ביחד,
אבל נשים הוציאו תופים ומחולות.
אבל במילים, במילים עצמם, במילים עצמם.
ותן להם מרים.
ותן, מה?
ותן מרים,
לא אבל שימו לב,
ותן להם מרים,
אתם יודעים איך כותבים בעברית לשון של נשים?
לעשות של נקבה מה זה?
ותן להן מרים,
ותן להן מרים, מה זה ותן להם מרים?
להם זה לשון של זכר, נכון?
ותן להם מרים,
שירו ליהוה כי גאה גאה,
ותן להן מרים,
מה זה להם?
לשון של זכר,
בסדר?
אז
אומר השל הקדוש,
מה ההבדל בין זכר לנקבה?
מה ההבדל בין זכר לנקבה?
כלומר, הזכר הוא בעצם זה שהאקטיבי, הוא המשפיע.
והנקבה היא כאילו הפסיבית יותר,
כאילו המשל הכללי,
זכר ונקבה, המשל הכללי והזה.
והזה. אז הוא אומר, זה נכון כאילו ב...
במשל הכללי של ביולוגיה וכל זה והרבה דברים אחרים,
אבל מבחינת האמונה,
מבחינת האמונה,
נשים פה מעבירים שיעור לגברים.
נשים מעבירים שיעור לגברים, אומר השל הקדוש.
ותען להם,
מרים, באמונה ובקריעת ים סוף,
מי שקיבל את הכוח הגברי של להיות הפועל, של להיות האקטיבי,
כן,
של להיות העושה את הדבר,
זה נשים.
נשים הפכו להיות זכרים.
לא,
חס ושלום,
עוד נשמע פה איזה,
היום זה קצת מסוכן להגיד דברים כאלה,
כן?
הפכו להיות זכרים ולהפכו להיות זה, מה פתאום?
התכונה כן התכונה של נשים ותען להן מרים
נשים קיבלו בתכונה של המשפיע של הפועל.
ונשים האמונה חלשה יותר מה לעשות אמונה קצת יותר
פסיבית היו בקריאת ים סוף בוא נראה קצת את השלה הקדוש
אומר ככה ותראו איזה יופי הוא גם אומר ככה הוא אומר.
נכון שמעשה ידי טובעים בים,
הקדוש ברוך הוא אומר על המלאכים,
כן, אומר,
מעשה ידי טובעים בים,
הוא רוצה להגיד שאמרו את זה על ישראל,
מעשה ידי טובעים בים,
ואתם אומרים שירה,
אז נכון,
אנחנו כולנו שואלים,
תגידו לי,
מה,
כשאנחנו בעזרת השם שעושים דין בחמאס הרשעים,
שעושים בהם דין,
נקמה,
הורגים בחמאס הרשעים,
אנחנו אומרים שירה או לא?
כשיימח שמו נסראללה,
כן,
עשיתם קידוש או לא,
כן,
לא יודע אם עשיתם קידוש,
אבל אמרתם שירה,
אמרתם יישר כוח,
תודה לקדוש ברוך הוא,
תודה לזה,
בטח שאמרנו,
נכון,
כל אחד,
כל היהודי בר דעת אמר שירה לקדוש ברוך הוא,
שמחנו מאוד,
אותו,
קליפת נסראללה,
קליפת סינואר,
לא יודע אם זה אפילו מותר להזכיר את השמות שלהם,
יימח שמם וזכרם,
כן,
כל אחד מהם שמחנו מאוד,
אמרנו שירה,
כל אחד,
שזה שירה שלו,
שירה בלב,
שירה ב...
וזה, אז מה זה מעשה הידיים, אם אתם אומרים שירה?
מה מה קצת טמוע נכון אז יש לזה כמה תשובות אני
לא אומר כאילו מצד אחד כן יש כמה תשובות בדבר הזה.
אבל השלה הקדוש רוצה להסביר את זה באופן אחר.
הוא אומר מעשה ידי טובעים בים הוא אומר
תראו מה שהשלה הקדוש רוצה להסביר לפי מה
שהסביר לנו השלה הקדוש עד עכשיו.
מעשה ידי טובעים בים ורק עכשיו אתם אומרים שירה.
מתי אתם צריכים לומר שירה?
לפני שהם טובעים.
לפני שהם טובעים, צריכים להודות להשם.
מעולה לקרא השם,
מעולה לקרא השם,
ה' יושיע,
ויבשיע,
אתם מבינים?
לפני שהם טובים, באמצע צריך לומר שירה,
לא אחרי.
זה מה שהוא, ככה הוא רוצה להסביר את זה.
בואו ניקח קצת מדברי הסולם,
הוא אומר ככה,
עוד יש קושייה,
כן, בשירה, אין שיעור עכשיו, נכון?
כאילו, אפשר להתחיל כמה דקות?
כמה דקות אנחנו ככה נסיים את זה כי אנחנו
בנחת יותר עכשיו אם ככה עוד יש קושייה בשירת
השירה כתיב השירה הזאת לשון נקבה כן את השירה
נשים לגברים סליחה השירה הזאת כן את השירה הזאת גם
שירה גם זו לשון נקבה ובשירת אנשים יאמרו בלשון זכר
לשון זכר כי נכתב אצל מרים ותאמר להם מרים שירו
להשם כי גאה גאה ולהם הוא לשון זכר דלין היה לו לומר
תשובה על דרך הצחות
דרך הצחות תקראי את זה כי יש לנו זמן אנחנו ככה בנחת
עכשיו ואנשי הצחות והמליצה אומרים שמרים עם הנשים לא אמרו
שירה כי הנשים פטורות רק יצאו בתופים יכולות לשמוח
ובאו כמה בחורי ישראל לראות בשמחתם.
כן באו לראות אותם רוקדות ותאמר להם מרים זה לא צנוע ותן
להם לכו לא עליכם במקום שאומרים האנשים שירה וגם אתם שולשת גוגה
כאילו באו לראות אנשים רוקדות צעקה להם ותאמר להם מרים.
לגברים שבאו לראות אנשים צעקה להם גירשה אותם
זה על דרך הצחות הוא אומר פה זה על דרך הצחות.
אבל רבותינו ז"ל,
כן,
מנגדים דבר זה שאמרו, כמו שאמר משה רבנו על אב שלום,
שירה וישראל לנו אחריו,
כן אמרה מרים והנשים אחרות,
קודם כל יש יותר קושייה הזו מקושייה אחרת.
דאמרו אין גומרין הלל בשביעי של פסח.
אף שהוא יום טוב,
משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי זה, טבעו בים,
ואתם רואים שירה?
וקשה על זה, הלא כתיב, באבוד רשעים רינה.
באבוד רשעים רינה?
העניין הוא,
מידת צדיקים ומיד שהופתחו לדבר טוב,
לומר שיר ושבח,
להשם יתברך מיד,
אף שעדיין לא נתקיים.
כן?
להקדים את השירה לקיום של זה.
כי זהו מצד האמונה שמאמינים לדברי הברוך הוא ברוך שמו.
ומה שמשה רבנו לאבשלום נמנע מלומר שירה עד שנעשו
המעשים הוא בשביל שעדיין לא הייתה אמונה חזקה בישראל.
ישראל היו עדיין חלשים באמונה.
זה הגברים,
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו,
אז האמינו בהשם ובמשה, בני ישראל.
כלומר, אז באותו פעם שם משה ולא מקודם.
מיד שהובטח מהקדוש ברוך הוא שיבקע הים משום שאז האמינו ישראל
וזהו שירו להשם שיר חדש ואחר כך כתיב כי נפלאות עשה
שירו להשם שיר חדש כי נפלאות עשה אתה תשיר
לו שיר חדש ואז הוא עושה לך נפלאות ואף
על פי שעדיין לא נעשה הוא כאילו עשה
וזה תשורי מראש אמנה,
כלומר תתחיל לשורר מראש,
די נו מקדמת דנא,
וזה לך מצד האמונה,
תשורי מראש,
כי אתה מצד האמונה.
ואז הוא אומר, ובזה מתברר שהקפיד הקדוש ברוך
הוא, מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, כלומר לאחר שטבעו בים,
אמרתם שירה,
למה אחר כך,
היה לכם להקדים לשורר קודם הטביעה, מיד לאחר הבטחה,
להיותכם גיבורי כוח
ואמיצי לב באמונה.
ומצידו מידה זו הייתה בנשים יותר מבאנשים נכון ובזכות נשים צדקניות נגאלו
ישראל ממצרים כשהאמינו בהשם לקחו תופים ובמחולות לקחו תופים ובמחולות במצרים מחולות
ראיתם זה כלי נגינה כשהאמינו בתשועת השם אשר יעשה להם
ונתהפכו הנשים לגבורת האנשים להיות מוצבות והאנשים לנשים
על כן בנשים לשון נקבה ואנשים לשון זכר
זה לכן שירת הים,
כאילו,
בעצם,
אומר לך,
גם הגברים עשו פה מהלך,
נכון?
גם הגברים הלכו לפני, כמו שהתבדלו עם קדושת לוי.
אבל זה לא כמו הרמה של הנשים.
הנשים לקחו את האמונה הזאת לפני,
את
הכיוון הזה קדימה,
ולקחו אותו למקומות חדשים,
מחוזות אחרים,
עוד הרבה לפני,
עוד במצרים הם מאמינים.
זה מתחיל ממרים,
שהיא הופכת ככה את המר למתוק,
או את המים המרים,
הופכת להם לבאר מרים,
המתוקים אחר כך,
והנשים,
ולכן שימו לב,
שממש, אמרנו,
זו שירה קטנה ו
קטנה, הם אמרו כזה, שני הפסוקים האלה של הנשים.
ואתה, אתה יודע כמה,
ספרו,
זה כתוב בספרים,
באחד הראשון, לא זוכר כרגע גם איפה,
אבל בשני הפסוקים האלה, יש בשירת הנשים,
כמה מילים יש שאתם יודעים?
אם תספור כמה מילים,
26. 26, מניין הוויה.
הקדוש ברוך הוא, פה, מופיע בתוך שירת הנשים.
מניין הודכי ואבקי,
השירה של הנשים,
זאתי שדוחפת את כל המציאות קדימה לנפלאות של הקדוש ברוך הוא.
טוב, תהיו.
