פרשה ונפש בחבלי משיח
אז היום אנחנו וואה הרבה דברים
נראה מה נראה מתוכם
טוב היום
זו הילולת
רבנו הבבא סאלי זכר צדיק וקדוש לברכה
סידנא בבא סאלי רבי ישראל אבוחצירא שנקשרו בשמו
מופתים רבים ובאמת דברים מופלאים דמות מופלאה
בתוך
המורשת המופלאה של עם ישראל וגדולי הצדיקים בחירי הצדיקים
הרב אלישע זצ"ל היה מזכיר
את הבבא סאלי בכל פעם שהיה מגיע להילולה
היה מזכיר את הבבא סאלי ואנחנו נצעד בעקבותיו ונדבר קצת על
הבבא סאלי אבל מכיוון מפתיע מכיוון קצת שונה ממה שמדברים עליו
בדרך כלל שוב זה לא כיוון מפתיע
זה פשוט יחבר אותנו מיד ל...
למהלך של פרשת בשלח שאנחנו עומדים
בפתחה שבת שירה
הרב אלישע היה נוהג כשהוא דיבר על הבבא סאלי
להעיר על הדרך שבה אנחנו מתבוננים
על צדיקים ועל המופתים שהצדיקים עושים.
הבבא סאלי כידוע היה בעל מופת מאוד מאוד מאוד גדול.
הוא היה למי שלא הכיר עכשיו זה ארבעים
ואחת שנים לפטירתו הבבא סאלי פעל ישועות
כפשוטו אני שמעתי מאנשים שהיו אצלו
אבל יש הרבה הרבה מעגלים שהיו אצלו פקד עקרות
זוגות שהיו חסוכי ילדים
נושעו בעקבותיו
ישועות של רפואות
דברים שראו אצלו בצורה נגלית הכוונה שראו בצורה בעין בחוש
ראו איך האדם הזה הוא מתנהל בצורה
שהיא לא על דרך הטבע זה
דברים שבאמת אנשים ראו בעיניים הוא היה מאוד מאוד
קשור גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה קשור אליו
ממש מתחילת דרכו ו...
הרב,
הרב אלישע העיר את תשומת הלב של
הציבור לכך שכאשר אנחנו מדברים על צדיקים
אנחנו
מדברים על צדיקים
אז הרבה פעמים אנחנו מאוד מאוד מתרשמים ומתפעלים מהסיפורים של
המופתים זאת אומרת מזה שנגיד אצל הבבא סאלי כידוע הערק
היה מכוסה במגבת והיה מוזג ומוזג ומוזג ופשוט ראו
שזה לא הגיוני שבקבוק אחד ימזוג כל כך הרבה
והמשיך למזוג וזה דברים שהיו אצלו
שמעתי מכמה מעגלים של אנשים
סיפור שאני שמעתי גם מעגל אישי
בשבת האחרונה כשעשינו איזה הילולה אחרי הלימוד של אור החיים הקדוש בבוקר
אחד מהאנשים אמר,
קרוב משפחה שלו,
אני לא זוכר אם גיס או ממש
קרוב משפחה,
שהתחתן עם הבבא סאלי, הכוונה עם הנכדה,
והייתה לו מחלת הנפילה, אפילפסיה.
והוא לא ידע אם להגיד את זה,
אחר כך להגיד לבבא סאלי שהבת
שלו תדע,
הנכדה תדע, אני לא זוכר בדיוק מה היה הסיפור.
בסופו של דבר הוא סיפר,
והבבא סאלי ברך אותו.
שהמחלה תעבור,
ואפילפסיה זה לא דבר שעובר,
זה סוג של באג במערכת של המוח,
שככה.
ובאמת, מאז הוא התחתן, וזהו, אין, אין יותר.
כאילו, אין לו יותר את הדבר הזה.
הוא אמר שזה במשפחה שלו הוא מכיר.
אבל זה סיפור אחד מיני רבים,
ו...
הרב יורם אברג'ל,
זה צדיק,
אז הוא יש לו,
אם תחפשו, אז תראו שיש לו הרבה מאוד סיפורים אישיים,
הוא הכיר אותו ממש,
הוא זכה להתקרב אליו.
אבל, וזאת הנקודה שאני רוצה שנתמקד בה,
הרב אלישע היה מסביר הרבה פעמים שההתמקדות במופתים
גורמת לאנשים להתפעלות מאוד מאוד גדולה.
אבל ההתפעלות הזו לא בהכרח מזיזה את הבן אדם מהמקום שלו,
בגלל שהוא לא יכול לעשות מופתים כאלה.
הוא לא יכול לגרום למכונית לנסוע ללא דלק,
הוא לא יכול לגרום לערק להישפך ללא ברז,
הוא לא יכול לפקוד עקרים.
בקיצור, מה הוא יכול לעשות עם זה?
אז כמובן, וכאן אני מסייג את הדברים,
יש ערך לסיפורי צדיקים, לדעת
שיש בעם ישראל אנשים כאלה.
כוונה,
לדעת שיש בעם ישראל אנשים שזוכים לדבקות כל כך נפלאה בבורא יתברך,
שהם פועלים ישועות.
ותגזר אומר ויקום לך,
ועל דרכיך נגה אור.
הפסוק הזה שהרב קוק זצ"ל,
פסוק מאיוב,
שהרב קוק זצ"ל חוזר אליו בהרבה מאוד מקומות בכתבים שלו,
באורות הקודש בעיקר,
פסוק שאומר שהצדיק,
בגלל שהוא כל כך מזדהה עם הרצון האלוהי,
ברגע שהצדיק אומר משהו,
הוא פועל איזה פעולה,
הוא והבורא זה אותו רצון.
אין להם שני רצונות מנוגדים.
הוא רוצה את מה שהשם רוצה,
ולכן הוא פועל את הפעולה.
אז יש דבר כזה, צריך לדעת שיש דבר כזה.
אבל,
וזאת הנקודה שהרב אלישע רצה להדגיש פה,
זה עלול להותיר את הבן אדם ברובד מאוד מאוד חיצוני,
מתי שהוא רק מתמקד במופת.
והדבר שצריך
לשים עליו את האצבע כשאנחנו מדברים על צדיקים ומופתים,
זה את השורש
שממנו נבעו כל הסיפורים.
זאת אומרת מה היה גרעין האישיות או מה היה העבודה האישית שלו
שגרמה לכך שבסופו של דבר הוא גרם לכל הישועות האלה
וזה דבר שכל בן אדם יכול ללמוד
ואני רוצה שנראה פה איזה שני סיפורים שתי דוגמאות
מתוך שיחות של הרב שהוא מדבר על הבבא סאלי
והוא מסביר את העיקרון הזה.
בסדר? זה נקודה שתחבר אותנו אחר כך
בצורה די ישירה לפרשת בשלח גם.
אז בתוך הספר שכבר הזכרתי אותו בעבר,
ואת רוחי אתן בקרבכם,
שיחות שהרב נתן בישיבת קריית גת,
יש כמה, יש נדמה לי שלושה
לא רק שלושה אבל יש כמה סיפורים על הבבא סאלי
אז אנחנו נתחיל בסיפור הראשון
אחר
כך נגיד איזה מילה על העניין הזה
ההתחלה של הסיפור הרב מתאר פה זה נמצא
בעמוד 150 למי שמחפש את זה בספר עצמו
אז זה קשור קצת למה שדיברנו בפעם הקודמת,
אם אתם זוכרים,
את הנושא של שמירת הלשון,
שנושא שהיה מאוד מרכזי,
גם הרב אלישע היה מזכיר אותו הרבה מאוד פעמים,
הנושא של שמירת הלשון.
העולם המודרני מציב את חופש הביטוי כערך עליון,
ממש כמו אליל.
לעומת זאת, לתורה יש ערך שנקרא שמירת הלשון.
לכאורה יש כאן סתירה שמחייבת הכרעה.
האם אנו שומרים על כוח הדיבור שקיבלנו מאת הקדוש
ברוך הוא, משתמשים בו לטובה, או חלילה להפך?
האם בכוח השמיעה אנחנו משתמשים לטובה?
הוא מביא כאן את הסיפור על רבי ינאי,
אני אדלג עליו.
על הבבא סאלי יש הרבה סיפורי מופתים.
נושא נס הדלק,
מה עמיד את הלבנה במקום,
מאיפה צר את העננים.
אולי הרבנים שלכם יכולים לעשות את זה,
ככה הרב אלישע אומר לתלמידים.
אולי הרבנים שלכם יכולים לעשות את זה.
אני לא יכול.
השאלה היא מה אני יכול ללמוד מהסיפורים האלה.
יש סיפורי מופתים שברור מאוד מה אפשר ללמוד מהם.
הנה סיפור לדוגמה.
לקראת עלייתו של הבבא סאלי לארץ,
היו הרבה הכנות כדי למצוא מקום מתאים שבו הוא יגור.
צריך לשכור דירה,
להעביר את החפצים,
וזה דרש טרחה יתרה.
ביום הראשון שלו בבית החדש באחת הערים
בארץ, נכנס אליו אברך ובידו ספר,
והתחיל לקטרג על המחבר.
הבבא סאלי ניסה להתחמק ולהעביר את הנושא,
ביקש מהאברך לבוא בפעם אחרת,
אבל האברך ממשיך בשלו ללא הפסקה.
לאחר כמה דקות האברך עזב.
הדלת נסגרה,
והבבא סאלי אמר לכל בני ביתו, עכשיו...
אנו אורזים את כל החפצים ונוסעים מפה.
אני לא ישן במקום שיש בו לשון הרע.
זה מופת
יותר קשה מלנסוע בלי דלק.
כי לנסוע בלי דלק זה לא דורש
ממני לשנות את הנפש שלי בכלל.
זה יכול להיות משהו חיצוני בלבד.
בסדר?
זו דוגמה במה אנחנו מתמקדים.
זאת אומרת,
הבבא סאלי,
או במילים אחרות,
גם הרב יורם אברג'לו אמר את זה.
כלומר,
כל כולו של הבבא סאלי היה אהבת ישראל.
הוא היה צדיק שכל כולו פעל למען עם ישראל באהבת ישראל עצומה.
תכף אנחנו נראה את זה בעוד דוגמה.
האדם הזה שלא ישן כמעט בלילה,
אחת, הרב אברג'ל אמר שבעיניו הוא ראה,
אחת בלילה,
אחת בלילה הוא היה קם,
עד עשר בבוקר היה מתפלל ולומד תורה,
בגיל תשעים,
זה גיל תשעים.
לומד תורה,
ומאז ועד סוף היום היה מקבל קהל,
מקבל ציבור לברכות.
פשוט מאות מאות ואלפים שמגיעים אליו כל יום,
מדי יום.
ואתה אומר,
בסדר,
את המופתים אני לא יכול לעשות,
אבל הנקודה שיש פה היא נקודה שכל אחד יכול ללמוד ממנה.
בסדר,
אני לא אומר שכל אחד עכשיו יעזוב את המקום שהוא גר בו,
אבל כמה הנקודה הזו הייתה חשובה לבבא סאלי.
בסדר, אני זוכר שפעם אחת,
אני מקווה שאני מדייק בסיפור,
אבל שהרב אלישיב אמר, אולי, אני לא זוכר בשם מי,
אולי בשם הרב מרדכי אליהו,
על הבבא סאלי,
שהבבא סאלי אמר לו,
אתה יודע,
מה זה שמירת העיניים?
שמירת העיניים
זה לא לראות דברים רעים על אנשים מעם ישראל. זה שמירת העיניים.
אנשים מתמקדים בשמירת העיניים במובן מסוים.
אבל שמירת העיניים זה דבר הרבה יותר רחב.
הכוונה, הנקודה זה שאתה לא רואה את הדברים הרעים.
אתה מחפש את הדברים הטובים.
אותו דבר זה שמירת האוזניים.
שמירת האוזניים, מה אתה שומע?
מה אתה מחפש לשמוע?
אז זה סיפור אחד.
והסיפור השני הוא סיפור יותר ידוע.
זה אבא בסאלי ובן גוריון
סיפור ידוע אבל סיפור מאוד
מאוד יפה
מאוד עמוק
אבא בסאלי ככה שוב שיחה של הרב אלישע זה 270 באותו
ספר עמוד 270 אבא בסאלי היה אדם עם הרבה מופתים אבל
המופת החיצוני הוא רק חלק מהתמונה הוא לא יוצר את האמונה
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו בעקבות המפגש
עם הנס היא במה אנו צריכים ויכולים להשתפר
במה אפשר להיות טובים יותר.
בחג הסוכות אחד,
אבא בסאלי איש קדוש וטהור,
תלמיד חכם אדיר.
זה חשוב להזכיר, אבא בסאלי היה תלמיד חכם עצום.
הוא היה דיין,
והיה בקיא בנגלה ובנסתר.
ממש.
ממש. ממש.
כמו צדיקים בסדר גודל כזה,
נמצא בסוכה שלו,
לא יוצא ממנה.
את
כל התפילות וקבלת הקהל הוא עשה בתוך הסוכה.
באחד מימי חול המועד, אמר אבא בסאלי
למשמשו שלו,
שכעת הם נוסעים לשדה בוקר.
הוא לא הבין מה הרב הצדיק מחפש שם,
ואבא בסאלי הסביר שיש שם איש יהודי
שמסר נפשו על גאולת ישראל.
הנשמה שלו סובלת ותלויה בין שמיים לארץ,
ועליו ללכת ולעשות לו תיקון.
מי זה?
בן גוריון.
עכשיו, חבר שלי היום,
אני לא,
אני אגיד את זה,
אנשים חושבים שכאילו לעשות תיקון לנשמה,
זה בגלל שכנראה היה איזה רשע,
וצריך לעשות אותו תיקון.
כלומר שהרבה הרבה צדיקים היו שמחים לזכות לתיקון מהבבא סאלי לנשמה.
זאת אומרת היה פה כנראה באמת אדם שמבחינת הפעולה שהוא
פעל במציאות הוא היה במסירות נפש למען עם ישראל.
אז ככה.
הרב אלישע אומר,
לא בטוח שמישהו יאמין היום לסיפור הזה.
לסיפור הזה,
הקדושה מזוהה היום עם חירופים וגידופים כלפי חוטאים.
זאת אומרת, כמה שאתה יותר מחרף ומגדף,
אז אתה יותר צדיק.
כאשר לדמיין של הבבא סאלי אכפת מדוד בן גוריון,
שהוא מסתכל בצורה חיובית על אדם כזה,
ואומר שאכפת לו מנשמתו עד כדי כך שהוא
מוותר על מצוות הסוכה שלו ויוצא לעזור לו.
מהשלב הזה בסיפור, הכל נשמע כבר יותר מוכר.
בספר זה תופס שלושה עמודים,
מלאים בסיפורי מופתים על כך שהם נסעו בלי דלק.
מירוחם לשדה בוקר,
ובחזרה בסדר,
יש מלא סיפורים כאלה על הבבא סאלי,
שהנהג אומר,
אנחנו חייבים לתדלק.
הוא אומר, לא, לא, לא, אין לי זמן.
סע.
ויש סיפורים שהוא נסע שעות על גבי שעות.
בלי לתדלק.
אז גם בסיפור הזה יש שם,
עכשיו,
עכשיו,
ברור לגמרי שהבן אדם שכתב את הספר,
למה הוא התכוון?
לא על המופת של הבן גוריון,
הוא התכוון לסיפור של הדלק.
אבל לא בטוח שמשהו השתנה אצלנו,
הרי לא ניסע בלי דלק,
מה אצלנו מכל המופת הזה?
כמובן שיש ערך בהתרגשות המלווה לסיפור,
בהעצמת רגשי הרוממות והערצה לתלמידי חכמים גדולים,
אבל מה הלאה?
האם תחילת הסיפור גם נתפסת כמופת בעינינו?
לכאורה לא.
אין שם ניסים מעל הטבע.
אך העובדה שלתלמיד חכם צדיק
אכפת מגאולת נשמה,
וזה גורם לו לצאת מסוכתו ולעזור לנשמה
כדי שחלילה לא תיטלטל ויהיו לה ייסורים,
זה מופת אדיר.
יש לנו יכולת ללמוד ממנו משהו לחיים שלנו.
להיעזר בו כדי לגלות את האמונה הטמונה בנו,
אנו יכולים להסתכל בעין טובה על גאולת ישראל,
לעשות חסד עם אנשים ולהרגיש
מה כלל ישראל צריך בגאולה.
זה הסיפור השני,
הסיפור על הבבא סאלי,
וזו נקודה
גדולה מאוד זאת אומרת זה לא רק קוריוז
או נקודה מה אנחנו יכולים ללמוד מהצדיק
ואין פה הקטנה חס וחלילה של סיפורי המופתים
אבל יש כאן נקודה מאוד מאוד יסודית
עד כמה היהדות שלנו עד כמה האמונה שלנו
בקדוש ברוך הוא בנויה ומושתתת על מופתים
ועד כמה היא מושתתת על נקודות שאנחנו יכולים לאמץ וללמוד מהם
אני אגיד כאן ככה בהערה מוסגרת.
ספר מסילת ישרים, הידוע של הרמח"ל,
הצדיק, הקדוש, הרמח"ל,
הוא ספר מאוד מאוד מאוד ידוע בעם ישראל,
וספר מוסר גדול,
ספר אמונה גדול,
והוא מתווה מסלול
מזהירות
ועד קדושה.
שהקדושה בסופו של דבר מביאה לתחיית המתים.
בסדר,
מה זה תחיית המתים?
שהקדוש מגיע למדרגה כזאת שהוא יכול להחיות מתים.
כמו הסיפור של אליהו, כמו הסיפור של אלישע הנביא.
זאת אומרת,
המסלול של הקדושה
הוא ממש מתחילת הדרך של האדם מהדברים הכי קטנים,
זהירות,
תורה מביאה לידי זהירות,
שבן אדם לא ידבר דברים אסורים,
לא יאכל דברים אסורים,
לא יעשה מעשים אסורים,
וזה מגיע עד למדרגות הקדושות העליונות ביותר,
שבמדרגה העליונה ביותר האדם יכול להחיות מתים.
עכשיו בתוך התוואי הזה של המסילת ישרים יש את מידת
החסידות מידת החסידות שאפשר להגיד במידה מסוימת שהספר
הזה היעד שלו זה מידת החסידות החסיד הוא היעד של הספר
הקדושה כל המדרגות האלה זה המקסימום שהחסיד יכול להגיע
אבל היעד הוא החסיד ובפרק י"ט
כשהרמח"ל מדבר על עבודת החסיד
מה הוא מדבר שם?
הוא מדבר על זה שהחסיד אכפת לו מכל אדם מעם ישראל.
אכפת לו שחס וחלילה לא ייפגעו.
אכפת לו להתפלל על הדור, לזכות את הדור.
יש כאן מסילת ישרים?
לא משנה.
בפרק י"ט, לקראת סוף פרק י"ט,
אפשר לראות את הלשון הקדושה של הרמח"ל.
באמת, זה פרק מופלא.
ומי
שאוהב את ישראל,
גם הקדוש ברוך הוא אוהב אותו.
זאת אומרת,
בן אדם רוצה להגיד,
מה,
איך אני אזכה למדרגה הזאת?
אתה אדם שאוהב את ישראל ורוצה לזכות את עם ישראל,
הקדוש ברוך הוא מזכה אותו
שהוא יזכה לכל המעלות, כל המדרגות הכי עליונות.
למה?
בגלל שזה,
נקרא לזה האידיאל הרם ביותר,
העליון ביותר,
שהאדם אכפת לו מעם ישראל, במובן העמוק,
הכוונה אכפת לו מהנשמה שלהם,
אכפת לו מההטבה שלהם.
כי עם ישראל בסופו של דבר זה
הגילוי של הקדוש ברוך הוא בעולם.
אז אם אכפת לך מעם ישראל,
אכפת לך מהקדוש ברוך הוא.
וחלילה, חלילה,
חלילה,
אדם שלא אכפת לו,
אדם לא אכפת לו לפגוע בעם ישראל,
כמה הדבר הזה חמור,
כמה זה מסוכן.
אדם שלא אכפת לו מעם ישראל,
לא אכפת לו מהבנים של הקדוש ברוך הוא,
רוצה לפגוע חלילה בבנים של הקדוש ברוך הוא,
כמה הדבר הזה חמור.
אז זה קודם כל בתור פתיח.
שזכותו של רבנו אבא בסאלי זצ"ל
תגן עלינו ועל כל עם ישראל לראות בישועת השם
לרצות בישועתם של ישראל לרצות בגאולתם של ישראל
ומתוך כך גם לפעול פעולות שמתאימות לכך
פרשת בשלח היא פרשה קדושה ועמוסה בהרבה מאוד
סוגיות יסודיות בכלל וסוגיות יסודיות בתורת הרב אלישע
בפרט
בדגישים שהוא היה מדגיש
אבל אני רוצה לגעת בנקודה אחת מרכזית,
שקשורה כמובן גם לסיפור של הבבא סאלי,
וקשורה מאוד מאוד לתהליכים שמתרחשים,
שאנחנו רואים שהם מתרחשים בימים האלה
בעקבות המלחמה.
יש מושג,
חבל לי שהטלפון לא נמצא איתי, זה טוב, אבל...
במהלך המלחמה הזאת נוצרו כל מיני
מעגלים של חברים שהכרתי ואחד
מהם בחור מאוד מיוחד הוא בחור לא דתי שכותב
הרבה מאוד הוא עוסק הרבה בנושא הבינה המלאכותית
והוא יזם ועוסק בתחום של הבינה המלאכותית
זה לא משנה כל כך באיזה היבטים אבל
והוא כותב הרבה מאוד
מתחילת המלחמה או מאיזה חודש,
אחד החודשים במלחמה,
על הנושא של היחס בין דור הניצחון לדור המדבר.
כותב פוסטים רבים על העניין הזה,
על התפיסה,
על השינוי שהחברה הישראלית צריכה לעבור.
דברים מאוד מאוד יסודיים.
הוא לא בחור מבוגר,
הוא בחור צעיר.
והוא מדבר על כך שכל המערכת של המדינה,
זה מערכות צבאיות,
מערכות מדיניות צריכות לעבור שינוי טוטאלי.
בין תפיסת דור המדבר,
כך הוא קורא לזה,
לדור הניצחון.
הוא לא בקיא מאוד, זה לא שהוא בקיא בתנ״ך לזה,
אבל הוא אומר,
אני מזדהה עם דמויות כמו דוד המלך,
עם החשמונאים,
אני מזדהה עם דמויות שהבינו את הגדלות,
הוא אמר,
במקום לצמצם אותנו,
לכבץ אותנו,
אלא מדינת ישראל צריכה להיות יותר גדולה,
ארץ ישראל צריכה להיות יותר גדולה,
הכל צריך להיות יותר גדול,
ולא לחשוב בראש של דור מדבר.
ממש, אומר, בין דור המדבר לדור הניצחון.
דברים מדהימים ממש צריך לקרוא את זה זה יותר מכל ספר
אמונה כל פוסט שלו זה ספר אמונה אדיר הוא כמובן גם
בגלל ההתמחות שלו הוא מסביר איך הדברים האלה יקרו
הוא אומר שהרבה מאוד מהבאגים בתוך המערכות הישראליות נובעות
מחשיבה
שהוא מכנה אותה חשיבה דור מדבר.
כוונה,
אני אתן דוגמה אחת פשוטה.
אם יש לך רצון להגדיל את הארץ או לעשות כל מיני תהליכים,
מה
אתה תעשה?
קודם כל, אתה תפנה את היהודים מהבתים שלהם כדי
להשיג סוג של שלום או לא משנה מה.
הוא אומר, זו חשיבה של דור מדבר.
כלומר,
חשיבה של דור ניצחון אומרת שאם יש
אנשים שמאיימים עליי ורוצים להשמיד אותי,
הם לא צריכים להיות לידי בשום,
הוא אמר,
מרחק עשרות אלפי קילומטרים,
אבל צריך לשנות את החשיבה.
ובשביל לשנות את החשיבה זה לא לשנות את המחשבה,
זה לשנות את המנטליות,
את הנפש.
וזה מתחבר כמובן לדברים שלמדנו בשבוע שעבר
על התהליכים שהובילו להסכמי אוסלו.
הסכמי אוסלו נבעו,
כמו שהזכרנו בשבוע שעבר,
מהתהליך
שעבר על יצחק רבין בעקבות מלחמת המפרץ.
במלחמת המפרץ,
בעצם בתוך כדי המלחמה,
ממש לפני הסיום,
יצחק רבין מכנס את סיעת העבודה, דיברנו על
זה בשבוע שעבר, ואומר שיש שתי מגמות
שמתרחשות עכשיו.
בעולם שצריכות לשנות לגמרי את היחס שלנו למלחמות.
ותראו,
זה אחד לאחד דברים שאנחנו שומעים מכל מיני אלופים לשעברים.
הוא אומר,
דבר אחד,
אנחנו חייבים להיות תלויים באופן מוחלט בארצות הברית,
בגלל הטילים,
הנושא של הטילים,
טילים ארוכי הטווח,
והנקודה השנייה היא שהחברה הישראלית היא לא מספיק
חזקה מנטלית כדי לעמוד במלחמות ארוכות טווח,
ולכן אנחנו צריכים לחתור להסכמי שלום.
שני הדברים האלה נאמרו.
מופיעים כתובים בצורה מפורשת בספר שדיברנו עליו שבוע שעבר מלכודת אוסלו
ושתי המגמות האלה בעצם הן מגמות שמעידות על סוג של חולשה מנטלית
למה?
כי עד אז מדינת ישראל תמיד תמיד תמיד ידעה שכדי לנצח
אנחנו חייבים לא לסמוך על אף אחד אלא לסמוך על עצמנו.
אנחנו לא יכולים לסמוך על חסדם של זרים.
נקודה אחת,
ונקודה שנייה,
היה ברור לנו שלא משנה מה ייקח,
ייקח כמה שייקח,
אנחנו מסוגלים לעמוד במשימה.
ושני הדברים האלה נסדקו בעצם באותו זמן.
וכל התהליכים הרגרסיביים שמדינת ישראל עברה,
נובעים משני היבטי הכישלון האלה.
שידידי, מי שהזכרתי לפני כן, טופז רם,
מגדיר דור מדבר.
זו תפיסה של דור מדבר.
עכשיו,
הנקודה המדהימה היא שבאמת יש פה משהו מנטלי.
אתה רואה שיש פה משהו מנטלי.
כלומר, יש שני אנשים
שמסתכלים על אותה סיטואציה.
בן אדם אחד בשבילו זה ניצחון,
בשביל בן אדם אחר זה כישלון.
הוא אומר,
מה יהיה?
מה נעשה?
איך נצליח?
איך נתמודד?
לא נוכל. כן, קיצור,
הנקודה שדיברנו עליה בשבוע שעבר,
היא שהמלחמה הזאת הוכיחה
שאפשר כמובן לדון ולהתווכח,
אבל שברמה המנטלית בוודאי מדינת ישראל היא מדינה מאוד מאוד מאוד חזקה,
גם העורף וגם החזית, מסירות הנפש,
בכל ההיבטים, באמת,
גם
עכשיו גם ה...
הבנות העיקריות שחוזרות,
התצפיתניות,
מתגלות גם,
כל אחת כספר אמונה מהלך.
אבל זה אומר שהחברה הישראלית בנויה,
מאיך אמר ראש הממשלה, כורי פלדה ולא כורי כביש.
יש פה חברה מאוד מאוד חזקה מנטלית.
עכשיו,
כמובן,
אני לא משלה את עצמי,
ומודע לכך שיש קולות אחרים בחברה.
ואחת השאלות שנצטרך לענות,
עליה בלימוד שלנו עכשיו,
האם
העובדה שיש קולות אחרים בתוך החברה הישראלית
זה דבר שמעיב בעצם על היכולת לנצח.
זו אחת השאלות שאנחנו ננסה לענות.
העובדה שיש בחברה שלנו קולות עוצמתיים מאוד,
ברורה לגמרי.
העובדה שיש קולות חלשים מאוד, גם ברורה.
השאלה האם
נגיד אפילו,
נגיד את זה ככה,
אפילו אם מערכת היחסים בין הקולות החלשים לקולות החזקים היא שהקולות החלשים
הם יותר רבים והקולות החזקים הם מועטים,
האם ייתכן ניצחון בצורה כזו?
אבל אני בכלל לא חושב שזה המערכת היחסים.
הכוונה, יש פה קבוצה מאוד מאוד גדולה
עם הרבה ביטחון והרבה עוצמה,
וקבוצה קטנה וקולנית שיש לה דיבורים של חולשה ומנטליות של חולשה.
יכול להיות שלפני 34 שנים
הקבוצה הזו הייתה יותר גדולה,
ייתכן,
בגלל זה היא הובילה את המהלכים שהיא הובילה,
אבל עכשיו המציאות השתנתה.
בכל אופן,
זה הנושא שאנחנו נעסוק בו בלימוד הקצר שלנו עכשיו.
בתחילת פרשת בשל"ך שמות פרק י"ד למי שיש תנ"ך
פסוקים ח'
עד י"ד
מתארת התורה את הדברים הבאים אחרי שעם ישראל יוצא ממצרים
הקדוש ברוך הוא מחזק את לב פרעה אוסף את
הצבא שלו יוצא למרדף אחרי בני ישראל התורה מתארת את
התחושות של עם ישראל
ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם
ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל אדוני ויאמרו אל משה המבלי אין
קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים
הלא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמור חדל ממנו ונעבדה
את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר
הדברים האלה מאוד מאוד קשים איך יכול להיות
שעם שחווה
עשר מכות ראה איך לאט לאט שוברים את הכוח
של הממלכה ששיעבדה אותם, איך הם אומרים דברים כאלה,
איך אפשר לקבל דברים כאלה,
זאת קושייה אחת שצריכה להיות פה בסיפור הזה.
לפני שאני נכנס בכלל לשאלה שאותה אנחנו נראה עכשיו,
השאלה של האבן עזרא
איך יכול להיות שקבוצה כל כך כל כך גדולה מפחדת מקומץ חיילים?
איך יכול להיות?
איך יכול להיות שעם שמרגיש לכאורה ברמה
המנטלית אמורה להיות לנו עוצמה מאוד גדולה?
למה?
הקדוש ברוך הוא הושיע אותנו,
הוא הוציא אותנו,
פירק את המעצמה הגדולה,
והנה אנחנו יוצאים החוצה,
ומי בא מולנו?
כמה הם הכי הרבה?
בסדר?
בוא נגיד...
שש מאות רכב,
ששת אלפים נגיד,
עשרה בכל רכב,
לא יודע, זאת אומרת, כמה, היחסים הם לא,
אין פה בכלל יחס.
אתה כאילו,
אם אתה רק בא מולם,
ביחד,
כולם,
עם כל מה שיש לך,
לא יודע,
תלך מכות בידיים,
אתה תצליח לפגוע בהם,
תצליח אולי להניס אותם אפילו.
זה הסיפור.
השני, בסדר?
הסיפור הראשון זה איך בכלל מעיזים לומר דברים כל כך קשים?
איך יכול להיות?
המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?
מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?
חדל ממנו ונעבדה את מצרים.
טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר.
מה זה הדיבורים האלה?
איך אפשר לקבל דברים כאלה?
בואו נתמקד קודם כל בדברים של האבן עזרא ואחר
כך אנחנו אולי נספיק גם לענות על הנקודה הזאת.
האבן עזרא בפרק י"ג פסוק י"ג שואל את השאלה שהעלינו אותה.
עכשיו ציטוט, יש לתמוה איך יירא
מחנה גדול של 600 אלף איש מהרודפים אחריהם
ולמה לא יילחמו על נפשם ועל בניהם?
בסדר?
שאלה לגיטימית,
מאוד מאוד מתבקשת.
איך יכול להיות שעם ישראל פחד כל כך מהמצרים?
מה אתם אומרים?
מיינדסט של עבדים.
מיינדסט של עבדים, בדיוק. זה הכיוון,
זה הכיוון של אבן עזרא.
כולם מכירים את המשל המפורסם
על הפיל שקשרו לו את הרגל למשקולת.
והוא גדל מאז שהיה פלפילון קטן עם משקולת לרגל.
ובשלב מסוים שחררו לו את המשקולת,
והפיל בשלו נשאר על עומדו.
ושאלו, מה זה, מה זה הפיל הזה, שלא זז?
הוא אמר,
הוא לא, הוא לא...
כן, כן.
יותר נכון,
הוא התרגל כל כך שהוא לא יכול להזיז את הרגל,
גם כשהוא גדל,
לא,
זה לפני ששחררו אותו,
גם כשהוא גדל והוא יכל להרים את המשקולת הזו ככה,
הוא זהו,
הוא רגיל שזה המצב שלו.
עכשיו תראו, זה נקודה מאוד מאוד חזקה.
כמה פעמים בחיים בן אדם יכול להיות
במנטליות כל כך כל כך תבוסתנית,
שהוא יכול לעשות אחרת,
אבל הוא רגיל כל כך לדבר הזה,
שמבחינתו
אין אפשרות אחרת.
אין אפשרות אחרת לפרש את הסיפור הזה. זהו, זה מה שאפשר.
ולמה לא יילחמו על נפשם ועל בניהם?
ככה האבן עזרא אומר.
בסדר. מה הרגשות שיש פה לעם?
שיתוק, פחד,
ייאוש.
הדיבורים הם דיבורים מאוד קשים.
דיבורים שברמה של אפילו הכבוד למשה רבנו,
שפעל בשבילם כל כך הרבה,
זה דבר תמוה מאוד, כל הסיפור הזה.
טוב, תשובת האבן עזרא,
כי המצרים היו אדונים לישראל.
וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה
ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו
זה הסיפור
והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים מלחמה
הלא תראה
גם בסוף הפרשה
כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפילת משה היה חולש את ישראל
חסל אותם
והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולא נתקנו עלילות סיבב
שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים
כי אין כוח בהם להילחם בכנענים.
עד שקם דור אחר,
דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות.
והייתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.
דברים מופלאים של אבן עזרא.
אבן עזרא אומר,
היה צריך לחסל את כל דור המדבר כדי שיוכלו להיכנס לארץ. דור,
שייכנס לארץ דור אחר. כמובן, השאלה נשאלת, מה, לא הייתה אופציה אחרת?
לא הייתה אופציה אחרת?
לא הייתה אופציה שעם ישראל כן יצליח להתגבר על הדבר הזה?
קודם כל עובדה שכן
מה?
או רגע רגע אנחנו נדבר על הדבר הזה מה
תצעק אליהם מה הכוונה מה נכון למה משה רבנו
נכון נכון ויפה מאוד וגם יש פה
קושייה פשטית לכאורה מה שאבן עזרא אומר הוא
מעמיד את הסיפור הזה כסיפור המכונן של
אי הכניסה לארץ ולא את הסיפור של
המרגלים,
לכאורה המרגלים זה הסיפור.
מה התשובה שאפשר לתת לשאלה הזאת? מה?
יפה מאוד, כן, ודיברנו על זה בסוד הישראלי האחרון,
האם ההיסטוריה של עם ישראל היא סוג של טרגדיה ידועה מראש,
או שיש פה דרמה?
הכוונה,
הם באמת יכלו לבחור עכשיו אופציה שתגרום להם להיכנס לארץ,
בזמן קצר מאוד,
והם בחרו בדרך הארוכה.
ונכון
נכון ואז הם יכלו בעצם אה זאת אומרת יש איזה חשש
לנפילה מנטלית אבל לא אתם חייבים לעשות את הדבר הזה
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה
בדברו אז זהו
אז זה ה
זאת על פניו התשובה הכי טובה שאפשר לתת. זאת אומרת,
התורה, הקדוש ברוך הוא נותן בחירה לעם ישראל.
תמיד מזכיר לי,
היה פעם סוג של ספרים שהייתה לך אפשרות לבחור,
אתה זוכר?
זוכרים?
כן, זוכרים?
היו ספרים שאתה כאילו,
אם אתה בוחר את הכיוון הזה,
אז תדפדף לעמוד 300 זה. אם אתה בוחר
את הכיוון הזה, אז אתה בוחר את הזה.
ואז כאילו יש סיומות שונים של הסיפור.
זאת אומרת, הסיפור לא חייב להסתיים בדרך אחת.
כלומר,
בדרך כלל הקריאה של סיפור,
אתה אומר, יש מהלך,
הסיפור מתחיל פה, נגמר פה, לא.
אתה בוחר את הסיפור, את הסיום של הסיפור.
זה
הז'אנר
שכבר לא קיים כל כך.
הפעם זה היה מלא, מלא ספרים כאלה.
לא,
יש מלא ספרים, אה,
יש לזה שם ספרותי?
זה ספרות מתח אימה כאלה.
כן, כן, כן, כן, כן, כן.
אהבתי את זה אז,
זה היה נחמד כזה.
אז איבן עזרא ממשיך ואומר ככה כי המצרים היו אדונים
לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים
הרב,
הרב אלישע בהקשר של הדברים של האיבן עזרא אומר ככה התרגלנו
לאחר מסורת של 210 שנים התרגלנו להיות משועבדים
וזה כבר שינה לנו את ה-DNA הנפשי
ונפשו שפלה.
זה לא רק שכבלו את ידינו והוכרחנו לעבוד קשה,
אלא נהיינו ממש עבדים בנפש.
ומשום כך, ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו.
המצב הנפשי של העבד אינו מאפשר לו לצאת למלחמה,
אפילו אם יש לו יתרון כמותי עצום,
ואפילו אם זו מלחמה
על חייו וחיי ילדיו הקטנים.
מאוד עצוב,
מאוד מאוד עצוב, אבל שוב, לא דטרמיניסטי.
זה לא אומר שזה הכרח,
זה אופציה.
וראינו,
ובעצם זה לדעתי הנקודה שהתגלתה בצורה מאוד מאוד חזקה במלחמה הזאת,
שהדברים של רבין התגלו כלא נכונים,
שגויים לגמרי.
אני לא אומר שזה לא התגלה לפני, זה התגלה כבר לפני.
בהרבה מאוד סבבים.
פשוט הסבב הזה,
בגלל סבב המלחמה הזאת,
בגלל האורך שלה,
בעצם בחנה את החברה הישראלית בצורה הכי עמוקה.
כי כמה אתה יכול, כמה אתה מסוגל,
כמה סבבים של מילואים,
כמה אתה יכול להפיל על העורף,
כמה נשים יכולות לסבול, כמה, נכון?
ומה התשובה לכל השאלות?
מסוגלים,
יכולים ורוצים להמשיך.
זאת אומרת,
במילה מסוימת,
לפעמים התחושה הייתה שההנהגה של הצבא היא ממשיכה עם הדיסקט הישן.
כלומר,
אם החשיבה,
בואו ננסה לסגור את הכל עם איזה הפסקת אש ונסגור את הסיפור,
והלוחמים בשטח היו סוסים דוארים,
רוצים לנצח,
רוצים להכריע.
וזה לא במקרה.
זה דור, זה נפש.
זאת אומרת,
כל ההנהגה
נכנס ברעל
שהיה לרבין בעצם בעקבות מלחמת המפרץ.
חוסר אמון בעם.
חוסר אמון ביכולת של ישראל לעמוד באתגרים.
עכשיו, הרב מוסיף כאן עוד נקודה.
בעצם דברי האבן עזרא מעוררים שאלה נוספת.
אמנם הוא אינו שואל אותה, אבל זו שאלה מתבקשת.
כל תהליך יציאת מצרים הוא תהליך ניסי.
עשר המכות היו בנס.
דם, צפרדע, קינים, הכל נס.
אם כן, מה הבעיה לעשות עוד נס אחד?
איזה נס?
לקחת עבדים ולעשות אותם בני חורין,
נכון?
לעשות נס בתוך הנפש של עם ישראל,
להפוך אותם להיות בני חורין.
ממילא יוכלו להילחם.
נכון?
זה מתבקש, זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מה?
היד השם תקצר,
לעשות את נפש העם,
כן, ואז משה מכה את הסלע,
מכה את העם,
ויהפוך ליבם, ויהפכו להיות לוחמים אמיצים.
מה?
איך?
זו גם שאלה,
אגב,
זו גם שאלה,
מה הכוונה שהוא מפיל מורך,
בסדר, אני מבין,
נגיד,
כל הסיפור של סנחריב ומה שהיה שם עם אשור,
אבל מה הכוונה נותן גבורה?
זה נכון,
זה נכון,
נגיד,
שמשון,
ותחל רוח השם לפעמו במחנה דן בין צורה ובין אשתאול,
בסדר,
אבל עדיין...
זה זה
לא בהכרח שכאילו קרה פה רק נס
אלא היה פה אדם עם יכולות
גבורה וכאילו הייתי אומר שזה כמו כלי האדם הוא כמו כלי
האם הוא יהיה כלי שיכול בו תחול בו הגבורה
וכאן הוא נותן תשובה תשובה מאוד מאוד יסודית
התשובה לכך היא יסוד חשוב הקדוש ברוך הוא אינו עושה ניסים בנפש
לאדם יש כוח בחירה.
הבחירה היא האם לבחור בדרך השטחית והקלה,
להשתעבד למציאות, להוריד את הראש,
להשפיל את הנפש ולומר,
אני לא יכול להתמודד,
אני לא יכול להילחם מול המצרים,
או לבחור בדרך הנכונה,
בדרך שמצמיחה כוחות.
בדרך שבה הנפש אינה חוששת מכל העיכובים והייסורים,
אלא גדלה ומתפתחת על אף ומתוך כל הקשיים.
זו הכרעה אישית,
אבל צריך לזכור שבמקום שהאדם יכול להתמודד בכוחות עצמו,
אין ניסים.
זאת אומרת,
וכאן זה כמובן מתכתב מאוד מאוד עם הסיפור של הבבא סאלי.
הקדוש ברוך הוא
לא עושה ניסים בנפש.
זאת אומרת,
זה שבן אדם ישמע על מופת של איזה צדיק,
זה לא בהכרח ישנה את הבן אדם
ויגרום לו להפוך להיות בן אדם אחר.
הנס יכול לגרום לבן אדם לרצות להתבונן ולהעמיק
מה גרם לצדיק הזה להפוך להיות משהו כזה,
שהוא הפך להיות כזה.
אבל זה לא הופך את הבן אדם.
זאת אומרת,
אדם יכול לראות מופת,
וכאן גם התשובה לשאלה,
איך יכול להיות שאנשים רואים ניסים מופלאים שקורים,
ולא משתנה אצלם משהו בנפש כי הנס לא משנה
את הנפש זה דורש מהאדם איזושהי פעולה על פי
יסוד זה מבאר איבן עזרא עניין נוסף
המשך דברי איבן עזרא השם לבדו
שהוא עושה גדולות ולא נודעו עלילות סבב
שמתו כל העם זה הדברים שראינו לפיכן
שמתו כל העם היוצא ממצרים מסבירים
כי אין כוח בהם להילחם בכנענים
עד שקם דור אחר
דור המדבר שבא אחריו שלא
ראו גלות והייתה להם נפש גבוהה
הוא מסביר בגלל אופי הנפש שהיה לדור הזה דור יוצא מצרים הם
לא היו ראויים להיכנס לארץ העובדה שהם השתתקו מרוב ייאוש ופחד ונושעו
על ידי נס היא ההוכחה לכך שהם לא היו ראויים להיכנס לארץ
אלא,
כאן הוא מוסיף עוד נדבך,
שעדיין יש מקום לברר,
הרי הסיבה שבני ישראל לא נכנסו לארץ היא בגלל חטא המרגלים.
לא כתוב שבני ישראל לא נכנסו לארץ בגלל המצב הנפשי שלהם.
ייתכן שהאבן עזרא מחדש לנו שבמבט לאחור,
ניתן לזהות מה גרם לחטא המרגלים.
בדיוק,
מה הביא לייאוש העמוק שגרם לכל העדה לשאת את קולם בבכי?
סיבת החטא קשורה למצב הנפשי שלהם.
מצב נפשי של עבדים אינו יכול להתמודד
עם כניסה לארץ וכיבושה על ידי מלחמה.
זאת אומרת,
מה שיש לעבדים,
זו נקודה מאוד מאוד חשובה.
עבד הוא אדם שהמציאות החיצונית קובעת לו
את המסקנות שלו. זאת אומרת, אם מתירים לך, אתה עושה.
אם אוסרים עליך, אתה לא עושה.
אבל אדם עצמאי הוא אדם שלא נמצא בעמדה פסיבית למציאות.
אלא הוא אומר,
אני
יכול לשנות את המציאות.
המציאות יכולה להשתנות.
אני האדון פה, אני לא עבד.
וזה משנה לגמרי את כל התמונה.
וכדי להוכיח את הנקודה הזאת,
כלומר,
זו
בדיוק הנקודה,
זאת אומרת, הרוח
המהפכנית, מה זה רוח מהפכנית? אגב, בהקשר
הזה סטארט-אפ ניישן זה דווקא נכון.
מה הרעיון של סטארט-אפ?
יש מציאות ואני לא מקבל את המציאות,
אלא אומר,
אני יכול להתגבר על המציאות הזאת.
אני יכול לייצר
סוג של פתרון שיגרום למציאות
להחוויר ביחס לפתרון.
עכשיו,
כדי להוכיח את הנקודה הזאת,
הוא מביא,
הרב מביא משך חוכמה,
משך חוכמה על במדבר,
י"ג,
פסוק ל"א,
וככה המשך חוכמה אומר.
המשך חוכמה מבאר באופן הזה טענת המרגלים.
לא נוכל,
תראו איזה חידוש מדהים של המשך חוכמה כדרכו.
לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו.
מה זה חזק הוא ממנו?
איך אתם מבינים את זה?
אז
כולם מסבירים את הדברים של רש"י,
חזק ממנו,
ממנו,
מאיתנו,
תראו את מה המשך חוכמה אומר.
להחזיק.
ייתכן כי אמרו,
כי
דרך האיש המגודל בשפלות הרוח
ובהכנעה בעבודת פרך,
כי לא תתרומם נפשו להילחם בגוי אחר,
ומכל שכן בגוי איתן ואמיץ.
לכן אמרו,
כי מלחמות עצומות כאלה לא יאות לדורנו,
רק לבנינו שיהיו מגודלים ולא שפלות ועבדות.
כי חזקו ממנו ולא מבנינו.
זה החידוש של המשך חוכמה.
זאת אומרת, ממש אותו רעיון של האבן עזרא, הכוונה,
אנחנו לא מסוגלים, אולי הילדים שלנו יוכלו.
מכירים את הרב אברהם זעצ'יל? היה נוהג לומר.
בהומור, למה אומרים על אדם לא יוצלח לימך?
לימך.
למה?
הוא אמר שלימך,
האבא של נוח, אמר, זה ינחמנו
מעשנו,
מעצבו נפשנו,
מן העבודה הקשה וכולי.
זאת אומרת, מה ההגדרה של לימך?
בן אדם שאומר,
אני לא יכול, הבן שלי יעשה את זה.
זה לימך.
אז זה מה שנקרא הדור, הדור במדבר היה דור של לימך.
הוא אומר,
חזקו ממנו,
הילדים שלנו ייכנסו לארץ, הילדים שלנו יעשו את הדבר הזה.
כמובן שזה הביא לאסון בסדר גודל היסטורי.
האיבן עזרא,
אחרי שהוא מביא את המשך חוכמה,
הרב אלישע מוסיף ככה,
האיבן עזרא מוסיף עוד מילה אחת,
כשהוא מדבר על הדור שלא נכנס.
סיבב שמתו כל העם היוצא ממצרים, ה...
וכאן הרב כמובן מזכיר את הנקודה שנגענו בה כבר בעבר,
מי שלא יכלו להיכנס לארץ בגלל המצב הנפשי אלו הגברים.
הנשים לא היו בחטא המרגלים.
הנשים נכנסו לארץ מכיוון שנפשם לא התרגלה לשעבוד.
אפשר היה לחשוב שמי שנמצא תקופה כה ארוכה בשעבוד 210 שנים,
אין מנוס מזה שתתרגל נפשו לשעבוד.
מחדש לנו האבן עזרא, שנפשן של הנשים לא התכופפה.
למרות כל הקשיים,
ולמרות שהבטיחו להן גאולה והיא לא התממשה,
הנשים לא נכנעו,
ובגלל תעצומות הנפש שלהן, זכו להיכנס לארץ.
כמובן שיש פה איזה אירוניה.
דקה.
למה?
כי הגבר, לכאורה, הוא הפעלתן.
האישה היא פסיבית, הרבה פעמים, נכון?
היא מובלת על ידי אחרים.
כלומר, הגבר אמור להיות מי שבאמת לא פוחד. למה?
יש לו כוח פיזי.
יש לו...
זה קשור לגבריות, כמובן.
יש לו כוח פיזי,
יש לו יכולת לשנות את התמונה,
ודווקא הגברים
הופכים להיות פסיביים כלפי המציאות,
והנשים הופכות להיות אלה שהן לא מתכופפות כלפי המציאות.
הכוח הפסיבי הופך להיות בלתי מושפע,
והכוח האקטיבי הופך להיות כוח מושפע.
כמובן שפסיכולוגית זה לא הפתעה,
מכיוון שהרבה פעמים דווקא הנשים בעלי יכולת,
כאשר הם מרגישים שהם נתקעים במבוי סתום,
הם מתייאשים לגמרי,
כי אומרים, מאין יבוא עזרי?
אז זה לא ילך,
אין מה לעשות.
ודווקא מי שהוא לא בנוי כל הזמן רק על מה אני אעשה,
אז הוא אומר,
תשמע,
יכול להיות פה משהו אחר,
אולי יש פה פתרון יצירתי אחר.
וזה מה שקרה לנשים.
נשים אמרו,
התפקיד שלנו,
וזה גם דגש מאוד מאוד גדול מתורת הרב אלישע,
התפקיד שלנו הוא לא תוצאות,
התפקיד שלנו הוא להשתדל.
ברגע שאתה אומר,
אני צריך להגיע לתוצאות,
אז כשאתה לא מגיע לתוצאות, אתה מתייאש.
אבל אם התפקיד שלי הוא לא התוצאות,
התפקיד שלי הוא השתדלות. מאה אחוז השתדלות.
אם אני עושה את מה שאני יכול,
הקדוש ברוך הוא ימשיך.
אבל ברגע שאני כל הזמן בודק
את התוצאות,
אז זה מייאש כשזה לא מגיע לתוצאות הרצויות.
זו נקודה מאוד חשובה.
שהנשים בעצם הן החלק בעם שלא בוחן את המציאות על פי התוצאות.
אלא על פי ההשתדלות,
על פי המאמץ הרוחני שיש פה.
ואז,
עכשיו,
זה מותיר לנו פתח לשאלה שהעלית בצדק של ואתם תחרישון.
בכוונה, כל התפילה של משה רבנו,
עומדים על הים,
נו, אז עכשיו, נו.
הקדוש ברוך הוא אומר להם,
השם ילחם לכם ואתם תחרישון.
אז לכאורה זה מחזק את הפסיביות.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא בעצם מקבל את הטענה
של עם ישראל שהם לא מסוגלים.
הוא לא נוזף בהם ואומר יאללה.
יפה, אז הוא אומר להם כן, מה תצעק אליי?
אלא שפסוק זה,
וכאן הרב באמת מדייק משהו יפה פשט,
הוא אולי אחת ההוכחות הכי מוחצות
לכך שפסיביות,
לפסיביות אין שום מקום.
מדוע?
כי העובדה הפשוטה היא שמיד אחרי שכתוב השם ילחם לכם ואתם תחרישון,
מופיע הפסוק דבר על בני ישראל ויישאו.
לקרוא למצב כזה פסיביות,
מצב שבו ים מצד אחד,
האויב מצד שני,
אין לך נשק,
אין לך כלום ואתה צריך לשאת קדימה,
זה לא עונה להגדרה של פסיביות.
אז מה כוונת הפסוק ואתם תחרישון?
מה אתם אומרים?
מה זה?
שהשם ילחם עליכם ואתם תחרישון?
יפה, אז הרב מביא פה את הברבנל, בסדר?
הברבנל באמת מופלא.
אתם תחרישון, פירושו תחרישו מלקטרג.
תפסיקו להתלונן ולקטר.
תחרישון, תפסיקו להתלונן.
ובאמת, מה הייתה טענתם?
הם אמרו,
זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים.
מה מונח על הפרק?
על הפרק מונח חשש גדול מאובדן החיים
שלנו. טוב, זו נקודה מאוד מרכזית,
שחזרנו עליה גם הרבה פעמים אצל הרב,
אצל הרב אלישע,
מיסודות תורתו.
הנקודה בעצם היא כזו, עם ישראל חושש על חייו,
בסדר? וזה קורה הרבה מאוד פעמים.
שהעם בעצם אומר,
המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?
זאת אומרת,
מה הטענה שלהם?
אם היינו במצרים, היינו חיים.
אתה לוקח אותנו עכשיו למקום למות.
מה ההיגיון בזה?
מה הבעיה בעצם שיש באמירה הזאת?
שההנחה המובלעת בתוך דברי עם ישראל,
היא
שהחיים זה נתון.
קודם כל חיים.
העיקר הבריאות, כמו שאומרים.
ואחר כך,
טוב,
אם יהיה לנו גם את כל השאר,
אז נעשה את מה שהשם רוצה.
ובעצם,
כל המהלך רוצה ללמד אותם שזה לא עובד ככה.
זה לא עובד ככה.
קודם כל,
שואלים מה הקדוש ברוך הוא רוצה.
והחיים יינתנו כתוצאה
ממה שהאדם עושה את רצון הבורא.
זאת אומרת, מה קרה פה?
קרה פה באופן פרדוקסלי, בדיוק הפוך ממה שהם אמרו.
הדור של המרגלים,
דור המדבר,
שפחד על החיים שלו, מה קרה לו בסוף?
מת,
לא נכנס.
והדור שלא פחד,
באופן ראוי.
תכלול,
תחשוב,
אתה הולך לפעולה צבאית עכשיו,
אתה חייל קטן,
אין לך שום עוצמה.
מבקש שאתה קיבלת תדריך יסודי, יודע בדיוק את הנושא.
ומתחיל קרב.
עכשיו, איפה העוצמה שלך כחייל?
זאת אומרת, אם היית יותר,
אני מדבר על ברית ביניהם,
אם...
כן אני רואה אני רואה
אז אני חושב שאתה שואל פה שאלה מאוד מאוד מעניינת וטובה
ועוד רגע
אתה אומר שאם ההנהגה הייתה פועלת בצורה כזאת שמעצימה יותר את העם,
אז ייתכן.
עכשיו,
אתה נגעת פה בנקודה מאוד מאוד חשובה,
וממש אוטוטו,
אנחנו ככה,
לקראת הסיום,
אני רוצה להראות ממש חוכמה מופלאה על הפרשה,
שנוגע בדיוק בנקודה הזאת,
ומגלה פה משהו,
מה שנקרא פרשייה נסתרת,
שהיא מופיעה בפשט, אבל היא נסתרת.
אז ממש עונה לשאלה הזאת, בסדר?
אז עוד רגע.
בכל אופן,
אני רק אגיד את הדברים בלשונו של הרב, ככה.
מה מונח על הפרק?
על הפרק מונח חשש גדול מאובדן החיים שלנו.
הים לפנינו, מצרים אחרינו.
בשביל מה, משה רבנו, הוצאת אותנו ממצרים?
למה לא השארת אותנו שם?
אם היינו נשארים שם, היינו מרוויחים חיים.
לפי אברבנאל, עולה להם משה בשם השם.
השם ילחם לכם.
השם הוא הנותן כוח לעשות חיל.
זאת אומרת,
זה לא השם ילחם לכם במובן הזה שאתם...
לא תעשו כלום.
השם ילחם לכם, אתם פועלים פה פעולה עם השם.
ואתם תחרישו, תפסיקו להתלונן.
תפסיקו, כי ברגע שבן אדם מתלונן,
אז הוא בעצם משקיע את כל האנרגיות שלו במה
לא טוב בחוץ ולא מסתדר עם מה שאני תכננתי.
הוא אומר,
לא,
לא, השם ילחם לכם,
תזוזו,
אתם תראו שהדלתות ייפתחנה.
תפסיקו עם כל המשוואות החיצוניות שאין להן מקום.
העמים שאצלם החיים אינם קשורים למשימות גדולות,
כבר מזמן איבדו את זכות הקיום שלהם.
לא קיבלתם חיים כדי להישאר במצרים.
זה
המהלך.
זה הרבה פעמים, כך הוא מסיים,
טעות אופטית של בני אדם.
הנתון איננו החיים.
הם לא מובנים אליהם.
אנחנו קיבלנו אותם מאת אלוקים כדי לבצע את שליחותנו,
גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית.
ומי שנותן את המשימות,
נותן גם את הכוחות להתמודד עם הקשיים.
מה?
כמה
רלוונטי, כמה רלוונטי,
כמה רלוונטי.
עכשיו, בגלל הנקודה הזאת,
הנקודה הכל כך אמיתית הזו שהעלית כאן, של ה...
של ההנהגה, שאלת ההנהגה,
יש פה שאלה שבעצם הבלעתי אותה בהתחלה
על הטענה בכלל על העם,
על ה...
אני אגיד את זה בלשונו של האור החיים הקדוש.
האור החיים הקדוש
אומר על הפסוק
הפסוקים ויאמר אדוני אל משה מה תצעק אליי דבר על
בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך
על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה.
האור החיים הקדוש אומר קשה.
להיכן יסעו?
אם רודף מאחור והים לפניהם ואם הכוונה אחר שייבקע הים אם
כן היה לו לומר אמר את מטך ונטה את ידך על
הים והכהו ואחר כך יאמר דבר על בני ישראל ויישאו.
קושייה עצומה וגדולה
עכשיו,
יש לדבר הזה כמה תשובות מאוד מאוד מעניינות,
אבל תראו את הדברים של הרמב"ן,
ככה,
ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל השם.
בסדר?
פרק י"ד, פסוק י'.
ויאמרו אל משה,
המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?
מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?
בסדר?
שני פסוקים, י'
י' וי"א.
עכשיו, תשימו לב טוב טוב, בסדר? זה הדגשה היפה מאוד של הרמב"ן.
שצריך לשים לב אליה,
אנחנו
קוראים את זה במהירות ולא שמים לב.
מי הדובר בכל פעם?
ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל השם,
ויאמרו אל משה,
מבלי אין קברים ממצרים לקחתנו ממצרים,
מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?
הרמב"ן אומר על ההתנהגות הזאת ככה, איננו נראה,
כי בני אדם הצועקים אל השם להושיעם
יבעטו בישועה אשר עשה להם השם
ויאמרו כי טוב להם שלא יצילם.
כלומר זה לא הגיוני הדבר הזה,
הסיפור פה לא הגיוני,
משהו לא מסתדר פה.
לא יכול להיות שבני האדם הצועקים להשם שיושיע אותם,
יבעטו בישועה שעשה להם,
ויאמרו כי טוב להם שלא יצילם.
איך עונה לזה הרמב"ן?
זה מה שנקרא תשובה מהפכנית בפשט.
הרמב"ן בעצם טוען שאין פה כת אחת שמדברת,
אלא יש פה כיתות כיתות של עם ישראל שמדברות.
זה לא דיבור מונולוג של סוג אחד.
יש קבוצות שונות בתוך העם שמדברות.
תראו, הכת האחת צועקת אל השם,
והכת האחרת מכחשת בנביאו,
ואינה בוחרת בישועה הנעשית להם.
ויאמרו כי טוב להם שלא יצילם.
כלומר, אנחנו קוראים את כל הפסוק הזה כאילו זה אותה קבוצה.
והרמב"ן אומר לא,
לא מדובר פה באותה קבוצה,
יש קבוצה שבכלל לא רוצה להיגאל,
הם רוצים הם רוצים בכלל לחזור למצרים,
הם לא אומרים למה הצלת אותנו השם,
הם אומרים זה לא הצלה בכלל,
זה סתם אינטרס שלך משה רבנו,
זה לא השם עשה את זה בכלל.
וראיה לדבריו,
אני מקריא מדברים של נחמה ליבוביץ',
שמביאה את דבריו,
רואה הרמב"ן בחילוק שבין בני ישראל ובין העם.
איפה שכתוב בני ישראל ואיפה שכתוב העם.
הפונים אל השם הם בני ישראל,
טובים שבהם,
צדיקים שבהם. אך משה מצווה אחר כך לפנות אל העם,
ויאמר משה,
אל העם
אל תיראו.
כלומר, מי היו אלה שפחדו?
מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הם העם
ולא בני ישראל וכן מצינו גם בפסוק האחרון של
פרקנו וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'
במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו באדוני
כלומר שלפני כן העם לא האמין
בדיוק
כמובן שכל זה מתחבר מאוד עם המדרש הידוע
על הפסוק בתהילים קו"ו זין וימרו על ים בים
סוף מה זה וימרו על ים בים סוף
מהו שתי פעמים אלא על הים אמרו
שלא היו רוצים לירד,
אילולי שבט יהודה שקפץ תחילה וקידש שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר,
בצאת ישראל ממצרים הייתה יהודה לקודשו,
ובים סוף מניין שהמרו,
אלא כיוון שירדו לתוך הים היה מלא טיט,
שהיה עד עכשיו לח מן המים,
והיה בו כמין טיט,
שנאמר,
דרכת בים סוסיך חומר מים רבים.
והיה אומר ראובן לשמעון,
מדרש שמזעזע אותי כל פעם שאני קורא,
במצרים טיט,
ובים טיט.
במצרים בחומר ובלבנים, ובים חומר מים רבים.
הווי וימרו על ים בים סוף.
כלומר, הנפש של העבד לא רק שהיא לא מסוגלת להילחם,
היא גם מצליחה למצוא בכל ישועה...
מה?
מה זה?
כן, כן, כן.
זאת אומרת,
הם מצליחים לראות גם בגאולה,
כאילו זה לא גאולה,
זה דבר רע מה שקורה פה.
אז נחמה מסיימת פה ואומרת ככה,
אם כן לא נשתנו האנשים גם אחרי הנס ולא פסקה הקטנוניות והנרגנות,
כפיות הטובה ואהבת הנוחיות,
ובמקום לראות חסדי הבורא והשגחתו עליהם,
אהבתו ודאגתו לעמו אשר
אותו הוא מוליך על כנפי נשרים,
במקום זה הם רואים את מעט הבוץ אשר בנעליהם,
וכבר דבר זה דיו להשוות שיעבוד לגאולה.
אפלה לאורה.
אין הנס משנה בני אדם אוטומטית.
אין בראיית הנס הכוח להטות ליבו של ראהו,
לאהבתו ויראתו את השם יתברך,
אם אין האדם בעצמו מטה ליבו אליו.
וזה כמובן מתחבר לדברים של הבא בסלי.
זאת אומרת,
אם הבן אדם בונה את כל החיים שלו על מופתים וניסים,
זה לא ישנה את הבן אדם מבפנים.
זה יכול לעזור קצת סטארטר,
אבל אם זה לא הופך להיות משהו פנימי,
זה לא משנה.
ואם ככה היה מצבם הרוחני,
ואם זהו הלך מחשבתם גם בשעת צרה וסכנה איומה,
גם בשעת הגאולה והפדות,
למה ובזכות מה נקרא להם הים?
התשובה היא,
בגלל אותם מעטים בודדים, אשר נגע אלוהים עד ליבם,
והם,
על דעת עצמם ובלי להבטיח לעצמם מראש הצלחה,
קופצים,
בגלל אותו נחשון בן עמינדב שבכל דור ודור,
בזכותם של אלה שאינם שואלים ואינם תובעים ואינם מערערים,
ובשעת הצורך יודעים לא להסס,
ולא להטיל משימה על שכם הזולת,
אלא הם עצמם בגופם קופצים לתוך הים,
בזכות אלה נקרא הים.
ועתה נבין את הסדר המוזר של הפסוקים שהעמדנו בראש עיוננו,
ונדע מה התשובה לשאלת בעל אורח חיים,
או כדברי רשי,
דבר אל בני ישראל ויסעו,
אין להם אלא לנסוע, שאין הים עומד בפניהם.
ואם הם ישימו מבטחם בהשם מוציאם ממצרים ויישאו,
עוד בטרם נקרא להם הים,
יקפצו אל תוך הים,
מובטח להם שיקרא להם הים.
אז התשובה לשאלת אורח חיים, לאן נישאו,
זה בדיוק דברי אברבנאל,
והדברים שראינו,
ודברים של המשך חוכמה,
כל הדברים האלה ביחד בעצם נותנים לנו את התשובה.
היו תמיד בתוך עם ישראל כאלה שאמרו,
עזוב אותך,
בוא נחזור למצרים,
אה,
בכלל לא הצלת אותנו.
אבל התשובה היא שיש תמיד נחשונים שהם
אלה שמייצרים בעצם את השינוי באמצעיות.
וזה הסיפור פה.
הסיפור של ים סוף זה הייתה קבוצה
בעם ישראל של אנשים שבמקום להתלונן,
אתם תחרישון,
לא התלוננו ופשוט קפצו ועשו את השינוי.
והם אלה, מה שנקרא...
בדיוק, וזה דור הניצחון,
זה דור הניצחון.
עכשיו, הבטחתי תשובה לשאלה של ההנהגה,
זה המשך חוכמה בפרשה,
מה תצא כי לא ידבר על בני ישראל ויסעו?
המשך חוכמה אומר ככה,
במכילתא נאמר,
רבי יהושע אומר,
אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה,
אין להם לישראל אלא ליסע.
מסביר המשך חוכמה,
נראה,
דמפרש,
דכל בני ישראל הלכו אחר משה כצאן בבקעה,
אחר הרועה.
אמנם בים ציווה הקדוש ברוך הוא למשה שיסע אחרי העם.
תעיינו אחרי זה בפסוקים ותראו שזה ככה.
והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים.
ובזכות הנסיעה שיבואו תוך המים בים,
ייבקע להם הים.
לכן,
בזכות שהלכו בים ומשה אחריהם, נבקע הים.
כן, אתם יכולים לראות את זה שם.
זאת אומרת,
הקדוש ברוך הוא בעצם רוצה לייצר סוג
של מהפכה תפיסתית אצל עם ישראל.
לא משה הוא זה שבוקע את הים לבד,
אלא אתם אלה שנכנסים ומשה הולך מאחורה.
ולכן אמרו להלן במכילתא, מתוך שהיו נוטלין עצה,
קפץ נחשון בין עמינדב ונפל לים.
וזה שאמר, דבר אל בני ישראל ויסעו,
הם נסעו ואתה אחריהם.
ובזכות זה ייבקע הים.
זאת אומרת,
אפשר לומר פה,
הייתי מעיז ואומר אפילו בעקבות המשך חוכמה,
היה פה גם תהליך חינוכי למשה רבנו.
יכול להיות שהיה לו נוח יותר להיות זה שמוביל,
כמי שקרוב לקדוש ברוך הוא בתפיסה.
הקדוש ברוך הוא אומר לו,
אתה מאחוריהם,
תן להם, תן להם עכשיו,
תן להם עכשיו.
וזה דור הניצחון.
ואנחנו זכינו לזה שיש לנו דור ניצחון,
ויחליף את דור המדבר בעזרת השם.
כן?
מה
שורש, מאיפה, מאיפה הוא מגיע?
נכון?
ויש את אלה שהסתכל...
נכון?
למה?
אבל למה?
כי זה הנפש לא רואה.
הנפש העבדותית לא רואה.
אגב,
זה נקודה שחשוב להדגיש גם בהקשר הזה,
קשור לבבא סאלי וקשור לאור החיים הקדוש גם.
האור החיים הקדוש בעצם,
צריך לעיין שם בפסוקים,
הוא מסביר בצורה מאוד יפה שכל תפקידו של נס קריאת ים סוף,
הוא לגלות לעם ישראל את הקדושה שקיימת בתוכם,
את העוצמה הרוחנית שקיימת בתוכם.
זאת אומרת, שאם אתם תעברו בים,
שום דבר במציאות לא יעמוד בפניכם.
זה כל מה ש...
כל נס קריאת ים סוף,
זה מה שהוא היה.
היה בעצם להפוך את הדור הזה מדור מדבר לדור הניצחון.
זה היה התפקיד של הנס הזה.
שנזכה בעזרת השם.
תודה רבה.
אנחנו זוכים?
יש עוד דרך?
אבל אנחנו בדרך הטובה.
חזקו בו.
