טוב חברים יקרים שלום אנחנו לקראת שבת שירה שבת פרשת בשלח
אז זו הזדמנות טובה ללמוד על נושא שתכף נדבר עליו שקיים פער אדיר בין העניין שהוא תופס כיום את הבני אדם את התרבות
לבין הכמעט חוסר התייחסות אליו בשיעורים וזה הנושא של מוזיקה מבחינה רוחנית בסדר?
אני כבר מקדים מבחינה טכנית
השיעור הזה יהיה קצת חריג, א', מבחינת הזמן שלו,
זה נושא שאפשר לדבר עליו ימים ולילות,
אבל אנחנו ננסה לדחוס את הכל ככה בשעה, שעה וחצי,
אז זה טיפה יהיה יותר שיעור ארוך מהרגיל.
ודבר נוסף, גם ננסה פה מבחינה טכנולוגית להשמיע מוזיקה,
בתקווה שהדברים באמת יעבדו.
אנחנו נחבר פה את המדיה, בתקווה שזה באמת יעבוד כמו שצריך.
יש לנו גם בעיה כאן מבחינת לשדר את זה ביוטיוב, אז זה אי אפשר לראות חזותי, צריך לשמור את המנגינה בזמן מסוים. בקיצור, נקווה שנתגבר על כל המכשולים הללו
ונצליח ללמוד את הדברים ברמה העמוקה שלהם.
אז כאמור, הנושא הזה של מוזיקה
זה נושא שמצד אחד הוא מאוד מאוד מעסיק היום בני אדם,
אפשר להגיד שזה אולי הבידור המרכזי, שעות הפניה המרכזיות של בני אדם
הם סביב הנושא הזה של מוזיקה.
ולמרבה הפלא, העיסוק התורני ביחס למוזיקה הוא כמעט ולא קיים.
אני מחדד פה כמה נקודות, שאני יודע שיש כאלה שמרימים גבה ואומרים למה,
יש הרבה דברים שמתעסקים בשירים וכולי, אז ככה.
אני לא מדבר על הנושא הזה של השירה.
המושג שירה,
באמת כתוב, תורה נקראת שירה.
בסדר, יש לנו, הנה, בפרשת בשלח, שירת הים,
שירת האזינו,
יש בתורה קטעים מסוימים שבהם התורה נאמרת בשפה מליצית,
לא הייתי מחרוזים, אבל באיזה מקצבים שהם מזכירים את השירה המודרנית, וזה נקודה אחת.
וגם הרעיון הכללי שהתורה נקראת שירה, שבתורה יש איזה תוכן שהוא מעבר לשכל, זה לא על זה אנחנו מדברים.
אני מדבר על הנושא הזה של מוזיקה.
בסדר? מה שאנחנו קוראים היום,
שירים. אנחנו מתכוונים בדרך כלל לצלילים שמלווים את השירים.
וכאן,
אם תחשבו על ספרים תורניים שמתעסקים בנושא של מוזיקה, אתם תגלו שמעט הספרים, התכנים התורניים שמתעסקים במוזיקה
זה תכנים שעוסקים בהלכות של מוזיקה מרמה הטכנית.
למשל,
זה שבשלושת השבועות, כן, אסור לשמוע מוזיקה.
בסדר, הנושא הזה של שירת נשים, כן, מדיני צניעות,
אני יודע מה, אבלים, גם אסור להם לשמוע מוזיקה, דברים מהסגנון הזה. זאת אומרת, יש לנו הלכות ביחס למוזיקה,
אבל על הניתוח עצמו, איך המוזיקה משפיעה על הנפש,
זה כמעט ולא קיים.
יש כל מיני אמרות, בחסידות, במקומות נוספים, שהם נראו שמוזיקה זה דבר חשוב ומשמעותי,
אבל זה לא תופס כזה מקום מרכזי בחז"ל, בסדר?
בסדר, יש לנו מסכתות שלמות, למשל, הלכות ברכות.
הלכות ברכות, מה בן אדם מכניס לגוף שלו מבחינת אוכל, יש על זה אין סוף דפי גמרא וספרי הלכה ועיסוק וזה.
מה אדם מכניס בדיוק לאוזן שלו, כן, מבחינת שמיעה,
זה פחות או יותר מי שבא ברוך הבא. זאת אומרת, אנשים דנים לפעמים,
האם המילים הן מילים לא צנועות, כן, שירי אגבים אסור לשמוע דברים לא צנועים, בסדר, על זה דנים.
לפעמים מי שקצת יותר רציני אז הוא גם דן, שמע, השיר הזה, מי שמבצע אותו זה זמר,
ירא שמיים, לא ירא שמיים, אפשר לשמוע שירים מהאדם שהוא לא ירא שמיים.
ההופעה לפעמים זו הופעה לא צנועה, אווירה לא טובה, בסדר, אבל הניתוח עצמו של המוזיקה זה כביכול משהו שאין לתורה מה להגיד.
אז זה מה שאני רוצה בשיעור הזה לנסות לתת קריאות כיוון, כמו שאמרתי, זה נושא מאוד מאוד ארוך,
אבל זה קריאת כיוון איך כיום,
במה שנקרא במאה ה-21 עם כל הצלילים האינסופיים שאנחנו מוקפים בהם,
מהשניה שאנחנו קמים בבוקר שאנחנו הולכים עישון, אנחנו כל הזמן שומעים צלילים, החל מהצלצול של השעון המעורר ושאנחנו נוסעים ברכב ושומעים את הפלייליסט ושנכנסים, לא יודע, לקופת חולים, יש לך ברקע מנגינה,
כל מסך יש סביבו גם את הצלילי רקע.
יש לנו פס קול תמידי של מוזיקה שמקיף אותנו,
איך אדם עם אמונה וחיבור ליהדות,
איך הוא מסוגל לקחת גם את העולם הזה של הצלילים ולהכניס אותו לעמדה נפשית של קדושה וטהרה, בסדר?
ולא רק בשירים חסידיים שהוא מכניס שם פסוקים.
גם כשהוא שומע סתם צלילים, כמו שאמרנו ברינטגון של הפלאפון שלו,
איזה צלילים כדאי שישמע ואיזה צלילים פחות שישמע, זה הנושא שלנו.
אז כאמור, כפי שאמרתי,
אנחנו לא מוצאים הרבה עיסוק בחז"ל ובתורה ביחס לצלילים.
יש, למשל, יש בכל זאת כמה דברים.
בפרשת בראשית, למשל,
כתוב שהיה אדם בשם יובל בן למך, זה מופיע בפרשת בראשית,
שהוא כתוב "אבי כל תופס כינור ועוגב".
איזה פסוק מעורפל על איזה מישהו שהיה לו כלי נגינה.
וכפי שאמרתי,
יש גם מדי פעם אזכורים בתורה ובחז״ל,
אבל אין כל כך הרבה עיסוק. למה? שתי סיבות.
סיבה טכנית וסיבה מהותית.
כן, כל זה רק ההקדמה,
עוד לפני שניגש להתעסק במוזיקה, להסביר איך התופעה המשונה הזו,
שהנושא הזה של המוזיקה בקושי יש בו עיסוק עיוני-תורני.
סיבה ראשונה, טכנית.
בימי חז״ל, ובטח בימי התנ״ך,
לא הייתה להם נגישות למוזיקה כמו בזמננו.
בסדר?
לא, מבחינה טכנולוגית, צריך להבין.
בימי התנ״ך או בימי הביניים, כשאדם רצה לשמוע מוזיקה,
היו לו שתי אפשרויות.
או אפשרות אחת לנגן בעצמו, שזה מאוד נדיר, אתה צריך לבנות לעצמך כלי נגינה,
לדעת לנגן וכולי.
או שהיית משתתף באיזה מופע, מה זה מופע? לא יודע, בכפר מדי פעם הייתה איזה חתונה, אז היו כמה שהלכו שם עם איזה קנה סוף וחיללו. זה פחות או יותר מה שהיה.
המציאות שלנו היום,
שיש לנו נגישות בכל רגע נתון, כן, לטכנולוגיה ופלאפונים ו... זה לא היה להם אז. אז ממילא פחות התעסקו, אנשים לא ככה היו מוטרדים בשאלה,
לא היה להם נגישות למוזיקה, לא היה,
בזמן המשנה לא היה אפליקציות של ספוטיפיי או יוטיוב,
אז חז"ל פחות...
או, תכף נדבר לגבי דוד. בסדר, דוד ניגן בנבל, אבל האדם הפשוט לא עכשיו היה,
כשהוא היה עצבני, היה מוציא,
נכון, אמפי ומתחיל להירגע.
זה היה בנוי אחרת, זו הרמה הטכנית.
אבל, כמו שאתם כולכם יודעים,
מה זה טכני? זה לא מקרה.
זה שחז"ל לא התעסקו בזה, זה לא רק בגלל שזה לא היה נגיש.
יש גם, כל דבר שחז"ל עוברים, יש לזה סיבה עמוקה.
והסיבה העמוקה היא, וכאן, שוב, זו נקודה שאני תמיד אומר בשיעורי מוזיקה, ואנשים ככה מצטמררים כזה,
אני אומר פה משהו שהוא נשמע חילול הקודש, אבל אני אומר אותו בכל זאת,
חז"ל לא ייחסו חשיבות כזו גדולה למוזיקה, כמו שהיום אנחנו מייחסים לה. בסדר?
ב-48 דברים שהתורה נקנית בהם, לא כתוב נגינה בגיטרה.
בסדר? כתוב הרבה דברים. שימוש תלמידי חכמים, כתוב להסתפק במועט, כתוב לשנות וללמוד.
לא כתוב נגינה.
הנה, אנחנו פה במכון מאיר. אם היינו באמת חושבים שהדרך המרכזית להתחבר לקדושה זה על ידי נגינה,
אז ישיבות היו בנויות שסדר בוקר היינו עושים פה עכשיו להקות ותזמורות.
זה לא. יש רגעים מסוימים שאנחנו כן משתמשים במוזיקה. בסדר, יש אהרוניק שבת, ויש סעודה שלישית, ויש תשעים, ויש חגים, ויש תפילות,
ויש מדי פעם מזמורים.
אבל רואים שעיקר ההתקדמות, חז"ל, וההדרכה של חז"ל, שעיקר ההתקדמות הרוחנית של האדם זה על ידי לימוד.
למה? וכאן אני מגיע לנקודה.
היו תקופות שבאמת היה למוזיקה תפקיד אדיר בתוך העולם הרוחני.
דוד המלך, נכון, מדבר, עלולו בעת אופך אינו, עלולו במינים ועוגיו, עלולו בצלצלי שמע, עלולו בצלצלי תרועה.
בבית המקדש היה שירת הלוויים, גם פה אגב, בארץ עוגיים. זה לא היה כל עבודת בית המקדש. עבודת המקדש הייתה עוד דברים.
יש כאן אנשים שכבר הפכו את בית המקדש לאיזה מופע רוק, לא זה מה שהיה שם.
היה שם,
נכון שהיה שם גם נגינה,
אבל הנגינה תפסה מקום משמעותי,
ובימי הנביאים, תכף אני אקרא, יש מקורות שבאמת הנביאים השתמשו בנגינה כדי לקבל השראה רוחנית.
אבל, וזה אבל הגדול,
אנחנו לא חיים היום בימי הנבואה ולא בימי בית המקדש.
בימי בית המקדש והנבואה, זה בכלל צריך להבין מה זה העידן הזה.
זו הייתה תקופה שהמימד הנשמתי היה מאוד סוער. זאת אומרת,
כל הפעולה שבן אדם פעל בעולם זה היה על ידי חוויות עוצמתיות.
זה גם הרעיון של עבודת הקורבנות בבית המקדש.
וממילא הנגינה היא הייתה, שהיא נעשתה בצורה הנכונה,
היא באמת השתלבה בסיפור הזה.
אבל מאז שנכתב בית המקדש, חז"ל אומרים כלל:
חכם עדיף מנביא.
זאת אומרת, הדרך המרכזית שבה אדם מתקדם זה על ידי חוכמה,
על ידי לימוד תורה,
עם תפילות, שיש להם גם עם איזה מימד רגשי מסוים,
אבל
תלמוד תורה כנגד כולם, זו הדרך המרכזית. ולכן, מאז,
כמו שאמרנו,
יש מקום למוזיקה,
אבל חז"ל לא ייחסו לזה כזה חשיבות.
בסדר? זו המציאות.
וכעת אני מגיע לנקודה.
היום,
כשעם ישראל חוזר לארצו ואנחנו נמצאים בתקופה שנקראת תקופת הגאולה,
אז חלק מהגאולה היא שהעידן הזה של החוויות והדמיון והרגשות, הוא חוזר לעולם.
ולכן נוצר פה ביקוש אדיר למוזיקה, כן? זה לא רק משהו טכני, אתה מבין? אנחנו פה לא בשיעור מדע. זה פשוט פעם מבחינה סוציולוגית לא היה כלי נגינה, והיום יש כלי נגינה.
הצד הטכני הוא שיקוף לאיזה מהלך אלוקי.
שזה שהיום יש לנו באמת כזה נגישות למוזיקה,
זה נובע מזה שיש גם כוחות שהתעוררו מחדש בעולם,
בסדר?
ולכן פה צריך לתת מענה. חלק מהתורה שצריכה בדור שלנו זה גם לתת מענה לנושא הזה של המוזיקה,
טוב, אבותינו, סבנו וסבתותינו, לא שמעו מוזיקה, אז גם אנחנו לא צריכים.
לא.
סבנו וסבתותינו גם לא שירתו בצבא, כן,
נדבר על הסבים סבים, והיום כן משרתים בצבא. זה כוח שהתחדש בעם ישראל.
יהודי בגלות גם לא היה לו כל כך לנהל חברת הייטק, והיום כן צריך לנהל חברת הייטק. אז חלק מהתורה זה גם לדעת איך לתת הדרכות בדברים הללו, ולא רק להסתפק ברמה הטכנית ההלכתית,
כן, שירת נשים, לא שירת נשים, כן, מילים צנועות, מילים לא צנועות. זה רק המעטפת החיצונית, יש כאן משהו עמוק יותר.
איך באמת המוזיקה הזו היא נותנת מקום.
אבל למה אני בכל זאת עושה את כל ההקדמה הזו? כדי לתת פרופורציה, בסדר? השיעור הזה הולך להתעסק ולהסביר. אני מאמין גדול שהיום שימוש מושכל במוזיקה
יכול להיות כלי מצוין להתפתחות רוחנית.
אני בעד להשתמש במוזיקה בהרבה מאוד תחומים,
גם רוחניים, גם נפשיים, גם זה, אבל, אבל לא להתבלבל.
כי אנשים, עוד פעם, ברגע שנותנים את ההקדמה הזו, הם מכסים למוזיקה איזה סוג של קדושה. אתה מבין, מה קורה היום?
היום, בגלל שבאמת התרבות הפוסט-מודרנית היא מפרקת את כל האמונות,
אז אנשים מחפשים תחליף.
והמוזיקה היא בעצם הנגיעה,
זה שיא הרוחניות מבחינת הרבה אנשים.
ולכן הרבה מוזיקה היום היא הופכת להיות איזה תחליף לדת.
פשוט כך.
תראו, אנשים בהופעות,
תסתכלו פעם על הפרצוף שאנשים בהופעות,
הם ככה.
נמצאים פה באיזה אקסטאזה,
כאילו הם נמצאים פה עכשיו כהן גדול בבית המקדש, הוא אחי, הוא שר פה על איזה בחורה, מה אתה נמרח לי כאן כמו זה?
אבל בסדר, זה עונה על איזה צורך שאנשים מחפשים, ושהם לא מוצאים את זה בקדושה,
אז זה מתנקז למוזיקה. מוזיקה, זאת אומרת, זה איזה גבול תפר כזה,
בין איזה חוויה פסיכולוגית,
לבין משהו שכבר נוגע במימד הרוחני,
ובקו תפר הזה, אם לא בונים אותו נכון,
ומתייחסים אליו בחוסר פרופורציה,
זה יוצא מכלל שיטה וזה הופך להיות סוג של עבודה זרה.
כן, זו גם היחס היום לזמרים, אלילי זמר, כן?
אני כל פעם מנסה להסביר לתלמידים שלי,
זה שיש איזה זמר מסוים שיש לו קול יפה, הוא כישרון מוזיקלי, זה עדיין לא אומר שהדעות שלו בנושא פוליטיקה,
בנושא תורה,
בנושא זוגיות, זה לא אומר ש...
אבל כולנו יודעים, זמר אומר משהו,
וואה, זה כאילו התגלה, התגלתה, השכינתה ואמרה.
לכן אני אומר, בואו נתייחס לדברים עם פרופורציות.
מוזיקה זה כלי חשוב לפיתוח רוחני, ובמציאות היום הוא הולך ומתגבר, וצריך למצוא את הדרך מתוך תורה להכווין אותו לכיוון הנכון.
אני אוסיף עוד הערה אחת בהקשר לזה, זה חשוב, ולכן אני אספר את כל ההקדמה הזו,
שזה נכון גם למה שנקרא מוזיקה יהודית.
כן, יש לפעמים איזה אנשים אומרים, טוב, זה סתם מוזיקה ששומעים,
אבל ברגע שסיימים פסוק על המנגינה,
זה כבר הופך להיות אוטומטית נבואה למשה מסיני.
אז זהו שלו, בסדר?
זה שעכשיו לוקחים פסוקים ומלחינים אותם, זה יפה וזה טוב, ושהוא משתמשים בזה, בבית כנסת, בזמירות, שבת, עניינים.
אבל גם פה, המנגינה היא לא ירדה למשה מהר סיני.
כן, תראה, מן הסתם שמעתם פעם, לא יודע, באיזה... לימדו אתכם איזה ניגון,
ואז אמר לכם מי שמתן לניגון, זה ניגון שיש מסורת
שהועבר מהשירת הלוי מבית המקדש.
זה ניגון שהוא הגיע ישר מדוד המלך.
אני אנסח בעדינות,
זה יותר משאלת לב מאשר עובדה מדעית.
אין לנו אף ניגון שהגיע מבית המקדש ואף ניגון מדוד המלך. איך אני יודע את זה? פשוט.
ההמצאה של התווים, מה שנקרא תיווי, זה הומצא במאה ה-11 למניינם, איך לפני אלף שנים.
עד אז מנגינות לא עברו עם תווים,
אלא על ידי מפה לאוזן, כן? האבא ישר לילד.
אין מסורת בעל פה שיכולה להעביר מנגינה במשך אלפי שנים.
זה בלתי אפשרי, נכון? אני מנסה פה עכשיו משחק הטלפון שבור, מכירים את זה? שאני לוחש לאחד מילה והוא עובר פה בין כולם עד שהאחרון אומר. תמיד יוצאת מילה שונה ממה שזה.
מספיק עכשיו שהסבא הוא זייף באיזה חצי אוקטבה לאבא,
זהו, כבר אצל לנין המנגינה נמצאת במקום אחר לגמרי. זה לא, אין לנו מנגינות שעברו מסורת להר סיני.
יש, זה היה שלוש מאות שנה, איכשהו,
נגיד, איכשהו עבר שם, מימי החסידות משהו,
וגם זה הרבה פעמים.
וכאן אני מגיע לעוד נקודה, שוב, אני מקווה שאני לא ארגיז אנשים,
אבל בואי, אם אפשר רק לשבת,
כי זה חוסן את המצלמה.
המנגינות ששרים היום בקהילות ישראל, שוב, בתפילות,
בזמירות וכולי.
תראה, יש טעמים, יש טעמי המקרא,
שזה באמת סוג של מנגינה שמלווה את הקריאה שעברה מדור לדור, אבל כמו שאתם רואים, כל עדה יש לה את המנגינה שלה. אז גם פה, מה בדיוק,
באיזה טעמים אמר למשה רבנו מסיני, זה לא ברור.
אבל אני מדבר לא עכשיו רק על טעמי המקרא, אני מדבר על כל המעטפת,
אמרנו שזמירות שבת, חזנות וזה.
צריך להיות, שוב, אני מנסה בעדינות,
צריך להיות אדם עם שכנוע עצמי מאוד עמוק, ולדעתי גם קצת חירש,
בשביל לשכנע את עצמך שהחזנות של קהילות אשכנז זה לא מנגינה אירופאית-נוצרית.
לא, זה קשה לפספס את זה.
חזנות זה אופרות, זה אריות, זה דברים, תכף נביא כמה דוגמאות, שלקוחים היישר מהעולם האירופאי של ימי הביניים,
בעיקר המוזיקה הקלאסית שהתלבשה על ה...
ולא שזה רע, אתם מבינים? זו הנקודה שאני רוצה להגיד. דווקא בגלל שאני נותן למוזיקה פרופורציה, אז אני גמיש, מה שנקרא, למוזיקות חדשות.
אלה שאומרים, לא, זה הלכה על משה מסיני, אז עכשיו יש איזו מוזיקה. מה אתם עושים שהמוזיקה הזו הגיעה מהאירופאים? אסור להכניס אותה.
מוזיקה זה משהו שהוא מתפתח עם השנים,
והוא איזה כלי שעוזר להשראה רוחנית,
וקהילות אשכנז חיו באזור של מוזיקה מסוים, אז הם הכניסו את זה לתוך התפילות. גדולי ישראל החליטו, קוראים לזה לגייר מנגינות.
לקחו מנגינות ארבע בבות.
זה מנגינה של אירועים רוסיים שבעל הטניה לקח והכניס שם שינה, לא שינה, אבל זה היה הכיוון.
כנ"ל, גם אני אומר, צריך להיות אדם מאוד,
אני רואה כל פעם אנשים את עצמני שאומרו להם את זה, צריך להיות אדם מאוד מאוד,
כמו שאמרתי, עם שכנוע עצמי,
כדי לא להבחין שהפיוטים והמכ"מים של בני עדות המזרח זה לא מוזיקה ערבית-מוסלמית.
עכשיו, בחייאת, נו, זה שומעים את הסלסולים, ברור שזה לקוח משם.
ומצוין, מצוין, אין בעיה.
מה, למה אני אומר את כל ההקדמה הזו?
שוב, ברגע שאדם נכנס למוזיקה בפרופורציה,
אז מצד אחד הוא באמת יכול להשתמש במוזיקה,
מצד שני הוא גם לא עכשיו מתקבע, אני לפעמים רואה את זה בכנסת.
יש איזה חזן שהחליט עכשיו לשיר "לך דודי" באיזה מנגינה חדשה.
משהו כזה שפופולרי עכשיו בזה.
אנשים אומרים, לא, זה חילול הקודש,
זה מנגינה שעברה מימי השואה, מימי...
צריך לדעת שגם לפני השואה שהחליטו לשיר ככה "לך דודי",
זה משהו שהמי עושה לרוזנבלט, לא יודע, אז הוא לקח את זה מאיזה אופרה שהייתה אז,
או קרליבך, תכף נדבר מאיפה השורשים המוזיקליים של הרב קרליבך.
זה מוזיקת בלוז, כאילו, בסדר.
אז יש לפעמים עניין, לא לשנות מסורת, בכנסת, אל תטרוש,
אני מדבר על הגישה הנפשית.
אני מציע שאנחנו ניגשים לעולם המוזיקה,
להגיע, מה שנקרא open minded, כאילו ראש חופשי.
מוזיקה זה משהו שהתפתח במהלך השנים,
גם אצל יהודים, גם אצל לא יהודים,
ואנחנו מכניסים את זה לקודש עם תנאים מסוימים,
אבל מה שנקרא, יכולים להכניס דברים אל הקודש. זה לא עכשיו תורה על משה מסיני, שיש מסורת ואסור לשנות פסיק וכולי,
זה משהו בהרבה יותר,
זה בין העולם הקודש לבין עולם החול, יש לנו את המוזיקה,
שזה איזה גבול ביניים.
אוקיי, אז אחרי שייבשתי אתכם בהקדמה הזו,
עכשיו אנחנו ניגשים אל העניין עצמו, בסדר?
כפי שציינתי,
המוזיקה עצמה,
היום היא פחות תופסת מקום אצל חז"ל בהדרכות,
אבל בימים עברו זה תפס. למשל,
כתוב בספר מלכים, כן, כאשר אלישע הנביא, כן,
כן, כתוב, ויהי כמנגן המנגן והתאי עליו יד השם.
כן, שניגנו לפני אלישע, זה גרם לו,
הרמב״ם כותב את זה בהלכות יסודי התורה,
אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה.
ולפיכך בני הנביאים לפניהם טוף וחליל וכינור,
והם מבקשים הנבואה.
בני הנביאים, חלק מקבלת הנבואה שלהם זה היה על ידי נגינה.
דוד המלך, כמו שאמרנו, בית המקדש.
וזה אפילו בא בהבלחות גם אחרי חורבן בית המקדש וגם אחרי הפסק הנבואה, אנחנו שומעים את זה. הרמב"ן למשל כותב שאין חוכמה כחוכמת המוזיקה, זה הדבר הכי...
ויש משפט ידוע שמצטטים בשם הגאון מווילנה, שהתלמיד שלו, רבי ישראל מישקלוב,
כותב:
חוכמת המוזיקה שיבחה הרבה. הגאון מווילנה שיבח הרבה את לימוד המוזיקה.
הוא היה אומר כי רוב טעמי התורה אי אפשר לידה מבלעדיה, ברמות האלה.
בסדר, כמובן בחסידות, היה הרבה עיסוק במוזיקה.
יש חסידות עד היום, שזה משהו מאוד מרכזי אצלם.
בקבלה, יש לנו גם,
בזוהר הקדוש הוא כותב, שיש היכלים שנפתחים רק על ידי משהו כזה, היכל הניגון, זה ההיכל שפותח את השערים למעלה.
זאת אומרת, יש התייחסות לזה.
אבל, כמו שאמרתי,
אנחנו, לא הגאול מווילנה, לא הרמב"ן ולא דוד המלך,
וגם רובנו לא מקובלים אלוקיים שנגינה פותחת לנו את שערי הנפש.
אז כמו שאמרתי,
אנחנו רואים שמוזיקה יכולה ליצור השער רוחנית,
שזה יורד אלינו למעשה, לאדם הממוצע כמונו,
אנחנו צריכים להשתמש בכלים לא שפתאום אדם ככה משכנע את עצמו שהתגלה אליו רוח הקודש,
אלא אדם צריך לראות איך זה פועל על הנפש שלו, בסדר?
איך המוזיקה שהוא עכשיו שומע,
מה זה יוצר אצלו, בסדר? וכאן אני רוצה בשיעור הזה לתת, מה שנקרא, קצת כלים.
והכלי הראשון זה דבר ראשון להבין
שמוזיקה היא תוצר של איזשהו סיפור שעומד מאחוריה. אתה מבין, אנשים הרבה פעמים מתייחסים למוזיקה
כמשהו נייטרלי כזה, כאילו הוא נעים לי באוזן, נכון? זה עכשיו הפלייליסט שרץ, כולם שרים את זה, גם אני שומע את זה.
מה המדע?
מדעת זה כיף לי לשמוע את זה, לא כיף לי לשמוע את זה.
אז דבר ראשון צריך לדעת,
שכמו שאדם מכניס משהו לגוף, נכון, אתה מכניס אוכל לגוף,
אז אתה צריך לבדוק, כשר, לא כשר, בריא, לא בריא.
גם מוזיקה, אדם צריך לחשוב, האם זה כשר, לא כשר, בריא, לא בריא. אז כשר, לא כשר, אמרנו, זה עצום ההלכתי.
זה עבר את הקו ההלכתי, זה לא הגבר, לא שמע שירת נשים, זה לא בזמן אבלות,
מילים צנועות, בסדר, אתה שומע. אנשים, יותר קל להם לשמוע דברים, אבל עברנו.
אבל יש עוד מדד.
בריא או לא בריא לנפש?
האם המוזיקה הזו עושה לי, בונה אותי, הופכת אותי ליותר אדם אופטימי,
שמח, מלא אמונה,
או שהמוזיקה הופכת אותי למשהו שרק יותר דיכאוני וכועס ומפורק?
אז איך לומדים את המדד הזה? אין לנו שולחן ערוך שמתעדכן כל שיר חדש שעולה, האם הוא טוב לנפש, לא רע לנפש.
זה אדם צריך לעשות לעצמו.
הדבר ראשון, אדם צריך להבין שמאחורי כל מוזיקה
יש איזושהי תפיסת עולם.
מוזיקה לא נוצרת בחלל האוויר.
מישהו יצר את המוזיקה הזו, זה מגיע מאיזושהי תרבות.
ועכשיו בוא תנסה להבין, כשאתה רואה מהצלילים,
מאיפה זה הגיע, מאיזה תרבות זה הגיע ומה המוזיקה הזו משדרת.
בואו ניקח כמה דוגמאות, בסדר?
נשמיע פה, שוב, בתקווה שזה יעבוד פה כל ה... זה, שישמעו את זה טוב בהקלטה.
אני משמין לכם שם מוזיקה, כמה שניות,
ותגידו לי מה המוזיקה הזו עושה לכם.
מישהו מזהה איזה סגנון מוזיקה זה?
שואל,
לאיזה מזרח?
סקוטי, קלטי, מוזיקה קלטית, כן, אירית,
סקוטית וכולי.
מה, מוזיקה אירית זה היום מוזיקה מאוד נפוצה, בסדר?
שוב, מוזיקה טובה לא חייבת להיות מחוברת דווקא על ידי יהודים, כן? יכול להיות גם לא, זה מה שמנסה לרדת לכם. תיפתחו, מוזיקה זה כלי שאנחנו משתמשים בו.
אז מה השדר שמוזיקה קלטית עושה בדרך כלל?
אנרגיה. אנרגיה, מה עוד?
איך?
ריקודים.
אני חושב המילה הכי מדויקת זה המילה חופש.
מוזיקה אירית, מוזיקה קלטית,
היא נותנת תחושה כזו של עליצות, של חופש.
שחרור.
למה?
כמה סיבות.
דבר ראשון, מבחינה גיאוגרפית.
אירלנד, בסדר? כל האזור שם, הקלטי,
זה מקומות עם מרחבים אדירים, של ירוק, של מים, שכן,
יש לנו איזה פחות פה בארץ ישראל,
כן, ותקשיבו שיש אנשים שחיים במשך מאות שנים באזור גיאוגרפי,
זה משפיע עליהם על המוזיקה, אתה מבין? אדם הוא מרגיש תחושות כאלה של חופש שחרור, זה מתבטא בצלילים,
זה גם בא לידי ביטוי בכלי הנגינה,
כן, הקני סוף שנמצאים שם ליד הנער,
הכלי מיתר שלוקחים מהזנבות של הסוסים, זה הכל מתחבר.
יש אבל גם עוד הסבר.
האירים, למשל,
הם במשך מאות שנים, עד היום במובנים מסוימים, נלחמים על העצמאות שלהם נגד הכיבוש הבריטי, הבריטוני, כן, האנגלים שניסו לכבוש אותם.
שוב, שיש לך תרבות של אנשים שבמשך מאות שנים נלחמים על החופש שלהם,
זה באופן טבעי יוצר איזה חיבור למוזיקה מסוג מסוים.
והנה, כאן, היום זה מוזיקה שמאוד אנשים, היום, קוראים לזה מוזיקה אתנית. מוזיקה אתנית זה מוזיקה מקומית.
זה מוזיקה שהתפתחה במקום מסוים בעולם, והיום, כשהכול נגיש לכולם,
אז יפה מאוד.
הרבה אנשים בעולם המערבי מחפשים חופש,
והם מוצאים את זה במוזיקה הזו.
גם פה, עכשיו מישהו אומר, תשמע, אני עכשיו
יוצא לחופשה, לא יודע, רוצה קצת להרגיש טוב שאני נוהג ברכב וזה.
למה לא? מוזיקה כזו, במינון הנכון, בצורה הנכונה,
יש כמובן כמה סוגי מוזיקות קלטיות, כן? אבל זה, אני אומר, ז'אנר מסוים.
יכול לתת לבן אדם תחושה טובה. שוב, זה לא קדושה, זה לא נבואה,
זה לא הגאון מווילנה, זה לא דוד המלך, אבל
זה עוזר לנו, ככה טיפה להשתחרר מהמועקות של היום-יום,
ואפשר גם להלביש על זה איזשהו פסוק או איזה מילים מחז"ל, תלוי.
טוב, אז זו דוגמה אחת.
בואו ניקח דוגמה שלילית.
תקשיבו למוזיקה הבאה ותגידו לי מה אתם אומרים עליה.
שימו לב.
אתם שמעתם פעם את הפסקול הזה, נכון? כן, זה חלק מה...
הביצוע הספציפי של זה, הוסיפו גם יריות ופיצוצים ברקע.
אבל המנגינה עצמה, אתם שמעתם כבר את הפסקול הזה פעם, נכון?
זה מופיע בהמון פסי קול של סרטים, של משחקי מחשב וכולי.
מה אתם מרגישים?
לחץ, מתח, פחד, אימה.
זה קטע מאופרה,
שכתב אותה מלחין גרמני לפני בערך איזה 150-200 שנה
בשם ריכרד וגנר, בסדר?
וגנר היה מלחין, נחשב בזמנו, הכי מפורסם באז.
הוא, א', היה אנטישמי והנאצים דור אחריו השתמשו בו כהשראה. הוא היה,
היטלר היה מעריץ של וגנר, כן? זה בגרמניה שלפני יחידת העולם השנייה וגנר זה
זה היה איזה פולחן כזה,
קוראים לזה מוזיקה רומנטית, לא רומנטית במשמעות שאנחנו מדברים היום,
רומנטית זה לא, אלא רומנטית זה כאילו פראית כזו, מוזיקה ש...
זה ספציפית, זה האופרה הכי מפורסמת שלו,
שקוראים לזה רכיבת הוואלקיריות,
בסדר? מה זה רכיבת הוואלקיריות?
וואלקירי זה מושג במיתולוגיה הגרמנית,
הגרמנים הם שייכים לצפון אירופה.
אז הם גדלו בתרבות שנקראת התרבות הנורדית, נורס, כאילו הצפון.
ושם בתרבות הנורדית יש איזה מיתוס, איזה אגדה, שיש שם סוג של גן עדן, קוראים לו וואלהלה.
ולוואלהלה נכנסים רק גיבורים שמתו בקרב. זו תרבות שמעריצה כוח, אלימות וזה, אז רק מי שמת בקרב,
כן, פולחן המוות, הוא נכנס לוואלהלה. מי מכניס אותו לוואלהלה?
ולקירי.
קירי, זה אילת המוות.
אז היה הצגות כאלה,
שווגנר הוא היה הפסקול שלהם, היה אופרות, אז היה תחליף לסרטים.
אנשים היו נכנסים,
רואים כזה הצגה שהורגים אחד את השני בחרבות,
ואז ברגע שהשחקן מת,
אז מגיעה אילת המוות, היה מגיע איזה שחקן, שחקנית עם איזה כנפיים וזה, והיו מכניסים אותו לוולאלה לצלילי המנגינה הזו.
טוב, למה עשיתי לכם את כל הסיפור הזה?
זו מנגינה שהשמיעו אותה לרב דוד הכהן.
הרב דוד הכהן, הרב הנזיר,
היה תלמיד גדול של הרב קוק, שגם היה,
הבין הרבה במוזיקה.
אז מסופר שהשמעו לו את המנגינה הזו פעם ראשונה,
שווגנר הוציא את זה,
ואז מסופר שהרב הנזיר, אחרי כמה שניות, קם,
שם שתי אצבעות באוזניים ואמר, תפסיקו, תפסיקו,
אני שומע רצח.
בדיוק זו הנקודה.
אדם גדול מזהה במנגינה, לא במילים.
אתה מבין? אנחנו שומעים מילים, כן טובות, מילים לא טובות, ההופעה אלימה לא...
הוא מזהה במנגינה, את המקצב הרצחני, זה נכון. המגינה הזו שימשה, מתחילים את הנאצים זה שימש, וגנר.
האמריקאים בווייטנאם היו משתמשים בזה, להפחיד את הווייטנאמים.
יש מנגינות שהן יוצרות בנפש סוג של אלימות.
נכון, ברור. זו שפה, שפה. הנקודה היא, וזה מה שאני אומר פה בשיעור, מי שממש מבין את השפה הזו מוזיקולוגים וזה, זה מעט אנשים.
רוב האנשים, אני למשל לא מבין הרבה במוזיקה,
אבל כשאני שומע מנגינה מהסוג הזה,
אני דבר ראשון כאילו מנסות מה זה עושה לי.
כשאדם פשוט שומע עכשיו מוזיקה,
מה זה משדר לו?
האם שוב זה משדר לו משהו שהוא רוצה להכניס לתוך הנפש שלו או לא.
אני חושב שמוזיקות מהסוג הזה הן מוזיקות לא טובות.
הן מוזיקות שהן מזיקות, תכף נראה דברים יותר קיצוניים, אבל זה...
בואו ניקח דוגמה נוספת. שוב, אני רוצה, מה שנמצא בחלק הזה של השיעור זה
זה שכל מוזיקה יש מאחוריה איזה מסר רוחני, רעיון רוחני.
בואו נשמר את המוזיקה הבאה. תקשיבו, הוא קצת דומה לווגנר, אבל בזווית אחרת.
שימו לב לדבר הבא.
אוקיי.
זו כנסייה כזאת. יפה. זה מוזיקה, תכירו, מוזיקה כנסייתית, נוצרית, קוראים לזה ליטורגיקה.
מוזיקה דתית,
מוזיקה
קוראים לזה מזמור גאורגיאני, גאורגיאני, מזמור כנסייתי.
בואו תבינו שנייה את הסיפור שעומד מאחורי המוזיקות האלה. ושוב, זה מוזיקות שנמצאות היום המון. זה נמצא היום המון, ושוב, בסרטים, במשחקים.
אנשים אוהבים את המוזיקה הזו.
הרעיון שעומד מאחוריה הוא כזה: בימי הביניים הכנסייה שולטת, כן, באירופה.
אנשים חיים אז באדמה קפואה,
קשה מאוד, כן? זה עולם שקשה מאוד לשרוד בו.
כולם עיקרים, צמיתים, שחיים מהיד לפה.
מה בכל זאת מחזיק אותם?
שהם יום בשבוע,
היום שבו השמש מזורחת,
Sunday, כן, היום שהשמש מזורחת, יום ראשון,
הם הולכים לכנסייה. מה זה כנסייה?
כל כמה כפרים, היה להם איזה מבנה אבן, קוראים לזה קתדרלה.
קתדרלה זה מבנה אבן כזה גבוה, יחסית לאז.
והנה היום זה כמו אולי אולם ספורט של בית ספר,
אבל אז זה היה נראה להם,
אתם מבינים, הם כולם גרו באיזה חושות כאלה בבתי עץ,
פתאום הם רואים מולם,
הם נכנסים, וזה נתן להם תחושה כזו של אפסות מול הכנסייה,
מול הגודל.
לא היה שם גם חשמל,
אתם מבינים? אז נרות גם, לא היו יכולים להעיר כזה חלל. זה פשוט, זה היה חרחים.
חלונות כאלה, כמו שאומרים במבצרים צלבניים, נכון? יש כאלה חרחים.
לא היה זכוכיות, לא היה...
אז השמש הייתה חודרת דרך החרחים, וזה היה עושה משחק צללים כזה.
כשאתה נכנס למקום קסום,
היה עומד שם הכומר, לא יודע מי, המטיף,
היה עומד על הדוכן,
מאחוריו גם היה חרח כזה, שהשמש הייתה זורחת עליו הייתה עושה כאילו הילה סביבו.
ואז הוא היה אומר, לא יודע, את הדברים שלו,
ולידו הייתה המקהלה.
המקהלה,
היו כלי נגינה, כלי נגינה כבדים, עוגב,
זה פסנתר כזה עם קול מאוד עמוק, דברים כאלה.
המקהלה הייתה מורכבת מנערים או ילדים.
למה?
כי יש להם קול גבוה,
קול סופרן.
וזה איכשהו באסוציאציה, זה כאילו הקול של המלאכים, משהו כזה.
המנגינה, כמו ששמענו, תיכף אראי לכם את ההמשך,
היא הייתה בנויה בצורה כזו. כל הקהל, תחשבו, על מאות אנשים כפריים כאלה שעומדים כזה בתוך כנסייה,
ואז הם שומעים איך לאט-לאט המנגינה כביכול מרימה אותם, אתם מבינים?
הם כאילו מתעלים, הם עולים אל המלאכים, כל המוזיקות הכנסייתיות הן כאלה
באות להרים את הבן אדם מהעולם הזה האפסי והאנטי-כריסטוס הזה, הנגד אלוהים,
ואתה עולה למעלה, ואז זה היה מגיע, מגיע, מגיע, מגיע, עד שמגיע לנקודת השיא, קוראים לזה קתרזיס.
קתרזיס זה רגע ההתפרקות, רגע הטהרה,
שאתה מרגיש שאתה נוגע במלאכים, ואז מה קורה?
המנגינה יורדת בבת אחת,
משהו כזה שאנשים היו כאילו מתפרקים,
נכנסים לאקסטזה.
הרעיון שעומד מאחורי זה פתת הכרה, אתה מבין? זה לא כוון שהתפיסה הנוצרית היא שבן אדם לא באמת יכול לחיות בעולם הזה בצורה שמחה,
עם בית, עם משפחה, עם לך אכול בשמחה לחמך, רצה אלוהים את מעשיך בשבטך, בביתך, בנתך בדרך.
התפיסה הנוצרית זה או שאתה נזיר או שאתה מתפרק,
או שאתה שייך למלאכים או שאתה שייך לשטן, זה הרעיון.
והמוזיקות האלה, הם התיישבו אז בנפש,
והיום הרבה אנשים מחפשים את זה. היום הרבה אנשים, שוב, מרגישים שהחיים שלהם כאלה סתמים,
ואז הם שומעים כזו מנגינה. זה בא עם הסרט, עם כל התפאורה מסביב כזה, של הנה אני גיבור, אני גיבור על, אני זה, זה, ואז בום, אני מתפרק באלימות, במיניות,
זה כל מיני דברים מהסוג הזה. אז הנה, שוב אני משמיע, תראו איך זה עובד, הדברים. זה כמו קפיץ כזה, שמותחים בנפש.
זו התפיסה הנוצרית בתוך המוזיקה. תראו איך זה עובד.
טוב, אז זה סגנון מוזיקלי מסוים.
מתי משתמשים בו?
תפילה פחות כדאי להשתמש בו,
כי מישהו רוצה להרגיש נוצרי.
אבל לפעמים אני יודע מה, הבן אדם אומר, שמע, אני צריך עכשיו ריצה,
צריך מוטיבשן מיוזיק כזה, נותן לי איזה אדרנלין.
אני יודע, אולי, צריך במינון מסוים.
עכשיו, לעומת זאת, תקשיבו למנגינה הבאה.
גידו שוב, מציאו את ההבדל, מה שנקרא. שוב, איך כל מנגינה היא סיפור? יש מאחוריה תרבות שעומדת מאחוריה. שימו לב לדבר הבא.
טוב, נתחיל דבר ראשון מה? מישהו מזהה את המנגינה הספציפית?
יווני, אבל איך קוראים לסגנון הזה?
ים תיכוני, יווני, מזרחי, ים תיכוני, אנדלוסי, ים תיכוני.
שימו לב, ים תיכוני, גם בלי להיות מומחים במוזיקה, אתם מבינים את ההבדל בין זה לבין המוזיקה הקודמת. זה שני דברים הפוכים, נכון? המוזיקה הקודמת, שוב, זו מוזיקה אירופאית, נוצרית, אנשים נמצאים שם באזור כזה קשה, קפוא,
ומנסים לברוח לאיזה מלאכים שבסוף מרסקים אותם.
אזור הים התיכון זה אזור אקלים יחסית נוח, אתם מבינים? אנשים לא מתוסבכים כמו הנוצרים האירופאים, העסק יותר זורם.
אני נמצא בטברנה,
זה בית קפה על שפת הים, נכון?
שותים אוזו,
איזה ערק וזה, קצת.
הכלים, שימו לב איזה כלים משתמשים במוזיקה ים-תיכונית?
פחות פסנתר וזה, יותר כלי מיתר,
אודס, מנדולינה,
נכון? גיטרה,
משהו כזה שבאופן טבעי יוצר יותר כלילות בנפש, בסדר?
אם המוזיקה הנוצרית היא כזו,
היא כמו רכבת הרים,
המוזיקה הים-תיכונית היא גלית.
מבינים?
זה מוזיקה שמשדרת ציר אחר בנפש.
שוב, ציר אחר בנפש. אגב, לדעתי הוא הרבה יותר שימושי לאנשים שרוצים לשמור על טהרה נורמלית בחיים.
פיוטים עדיף שיהיו מנגינות ים תיכוניות מאשר מנגינות אירופאיות, נוצריות.
אבל טוב, זה כבר עניין גם של טעם.
אבל בואו תראו שוב איך זה עובד. זה ספציפית שיר עם גם מילים של ג'ו אמר.
יודעים זה ג'ו עמאר, זה היה בתחילה קום המדינה, היה פייטן גדול,
זה נקרא ברצלונה, ברצלונה שהוא מתגעגע לעיר שמשם הוא בא,
ברצלונה.
תראו שוב איך זה עובד.
אילייך בא אני המנגן בהמולאות.
אילייך בא ומזמר ומנגן בחיר תוססת.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא לי אה.
וברצלונה ברצלונה מעודי לא פירקתי על כלי נגינה אוקיי אפשר להמשיך ככה עוד הרבה אבל הבנתם את הפרינציפ כן הבלשן זה גם עברית יפה פיוטים של ארץ ישראל יש כאן הרבה דברים בואו ניקח דוגמה נוספת שוב אנחנו פה בלי אין סוף אנחנו רק איזה שוב דוגמיות כדי להסביר
שכל מוזיקה יש מאחורי איזה מסר נפשי, ואפילו רוחני,
שאתה צריך להחליט אם זה מה שאתה רוצה עכשיו באישיות.
המסר הכללי הוא זרימה עם החיים, זה פחות או יותר.
הלאה.
יש מנגינות שנקראות סול מיוזיק.
סול מיוזיק זה מוזיקת נשמה.
זו טעות, זה לא סול מיוזיק, זה מוזיקת פסיכולוגיה, לא יודע אם נשמה.
נשמה זה כבר קצת יומרני, זה כבר קדושה, אבל בואו נלך על נשמה.
זה מנגינות שבדרך כלל בסולם נמוך והן פונות ככה יותר איטיות והן פונות יותר אל הצד הפנימי של הנפש.
למשל,
יש כמה סוגים של מוזיקות נשמה. מוזיקת נשמה מאוד ידועה זה סגנון שנקרא בלוז.
בסדר? מה זה בלוז? בלוז באנגלית זה עצב.
מאיפה הגיעה מוזיקת הבלוז? מוזיקת הבלוז הגיעה מהעבדים השחורים בארצות הברית, בסדר?
היו מיליוני אנשים במשך כמה מאות שנים בדרום ארצות הברית,
את המענר המיסיסיפי, מעבידים אותם בכותנה, צריכים כל היום, אתם יודעים, לאסוף כותנה, חיים אכזריים וזה, מה מחזיק אותם?
עם הזמן הם פיתחו איזה סוג של מנגינה מונוטונית כזו.
במשך השעות שהם עובדים בכותנה, זה נותן להם
סוג עצב שקשור לאיזה תקווה.
כן, הם אחרי זה מסיימים את יום העבודה,
מגיעים שם לבקתות שלהם, ושם יש שם את הכומר שלהם, שהוא גם הבאת בעצמו,
ואז הוא אומר להם, כמו שמוזרס הוציא את ישראל ממצרים,
ככה גם אנחנו יום אחד ניגאל. הם אומרים, אמן, וכולם שרים את זה.
וסביב המנגינה הזו,
We are living in the Babylon,
אנחנו נמצאים על שפת נהר בבל,
וחולמים.
אחרי זה, כשהם כבר משתחררים,
הם מגיעים לערים,
ואז הם פותחים כל מיני מועדוני בלוז, ואז זה כבר מוסיפים קצת קצב,
ואז זה הופך להיות ג'אז,
שזה כבר משהו יותר קצבי,
אבל הרעיון הוא אותו רעיון.
אז בואו, אני רוצה לשמוע לכם דוגמה למוזיקת בלוז ידועה של אחד מהזמרים הידועים, שהם קוראים לו לוי אמסונג, זה השם.
זה נקרא What a Wonderful World, זה באנגלית. עכשיו שימו לב,
אין איסור לשמוע מילים, שירים במילים באנגלית, זה חשוב.
הרבה פעמים כשאתם שומעים, כשאומרים אל תשמע מוזיקה לועזית, הכוונה היא שהרבה פעמים מוזיקה לועזית היא מוזיקה פראית,
מוזיקה לא צנועה, דברים כאלה.
אבל יש גם,
והנה,
עוד פעם, לוקחים מוזיקה,
אמרנו, לא עכשיו לשורר את זה בבית המקדש, לא שרים את What a Wonderful World בבית המקדש.
אבל שבינתיים גם קצת בדיכאון, ושיר כזה עוזר לו להתרומם.
להתרומם. להתרומם. להתרומם, כן. עכשיו תראו, אם זה מנגינה, אתם תקשיבו, זה חצוצרות,
זה דברים כאלה, זה מוזיקה כבדה כזו,
אבל היא מביאה איזה סוג של תקווה.
תקשיבו לדבר הבא.
אני רואה עצים ירוקים, אני רואה אנשים מחייכים ואני אומר לעצמי, what a wonderful world.
I see skies of blue, clouds white, bright blessed days, dark sacred nights, and I make you myself.
אוקיי, אז הנה, זו דוגמא למנגינת בלוז.
ובואו תראו איך זה שרוצים עכשיו להעתיק את זה לתוך היהדות,
מי הזמר הבלוז, זמר הנשמה הכי ידוע בעם ישראל.
תקשיבו, לא התקרבו שם באלף, שאומרים שמשם זה הגיע.
הרבי שלמה הוא קרליבך, מה זה קרליבך?
קרליבך, הוא חי בארצות הברית בשנות ה-60 של הימי הקודמת, הוא הסתובב הסטודנטים שם היהודים, וניסה להחזיר אותם בתשובה.
והוא השתמש במוזיקה שהייתה אז פופולרית, סוג של מוזיקת בלוז,
והכניס על זה פסוקים ודברים נפלאים.
הנה, מהדוגמה.
זה מסתדר, שמתי המוזיקת בוז מתאימה? למשל, ערב שבת, נכון? ערב שבת, יש שקיעה,
נכנסים לתוך שבת וכולי.
אז הנה, תראו איזה יופי, זה אותו רעיון. סולם נמוך,
עם מקצב איטי כזה, שעוצר לך.
ויהי משלום את צריך ובצלם אנשי גולה פורים על הפורים על העם.
אוקיי, אז הנה, ראינו
מה השורשים של מנגינות שיש מאחורי זה סיפור שמשפיע בנפש.
טוב, זה היה רק בחלק השני של השיר. חלק ראשון, ייבשנו אתכם, אמרנו שלקחתם מוזיקה פרופורציה.
חלק שני זה להסביר שמאחורי כל מוזיקה יש איזשהו מסר נפשי רוחני.
ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק השלישי.
תראו, זה היה מבחינת הקדמה.
בפועל, כיום,
רובנו לא שומעים את המוזיקות מהסוג שהשמעתי קודם.
זה מוזיקות שנקראות מוזיקות קלאסיות.
כן, אגב, לא אתבלבל. קלאסי, אנשים חושבים שזה רק מוזיקות אירופאיות במאה ה-17.
קלאסי זה כל מה שלפני העידן שלנו.
היום אנחנו שומעים מוזיקה שהשם הכולל שלה זו מוזיקת פופ, בסדר? מוזיקת פופ, משון פופולרי.
עכשיו צריך להבין פה, וזו ההדרכה המעשית.
שוב, אני לא יודע, יכול להיות שחלקכם פה כן שומעים עדיין מוזיקה של מוצרט או בטרובן או דברים כאלה,
אבל מעט.
וגם התזמורת האנדלוסית, לא ברור לי כמה אנשים היום שומעים אותה.
אנשים, מוזיקה שמתנגנת להם בפלייליסט, נכון? ביוטיוב או בגלגלצ וכולי. ושם זה מוזיקת פופ. מה ההיסטוריה בקצרה של מוזיקת הפופ?
עד בערך לפני 100-150 שנה, המוזיקה הייתה כאמור נחלתן של מעטים.
מי היה יכול לשמוע מוזיקה?
עוד פעם, או שמי שבעצמו יוצר מוזיקה,
או האנשים עשירים שיכולים להרשות לעצמם ללכת לקונצרט, לכן גם כשהיו הולכים לשמוע מוזיקה,
זה היה כזה מתלבשים ככה בצורה מכובדת, זה היה נחשב בילוי מאוד מאוד יוקרתי.
רוב הציבור
בקושי שמע צלילים באופן זה או אחר.
מכיוון שהמוזיקה פנתה לקהל מאוד אליטיסטי, אז גם המוזיקה הייתה בהתאם. מוזיקה כבדה,
שמערערים בה, חושבים עליה, מנתחים אותה, זה מדע שלם שהתעסקו בו בעולם.
בערך לפני מאה, מאה ומשהו שנים, הומצא הרדיו.
אתה יודע?
מה זה רדיו?
רדיו זה בעצם מאפשר עכשיו למוזיקה להגיע לכולם.
וכמובן, הרדיו זה רק ההתחלה, אחרי זה זה ממשיך הלאה בטלוויזיה ובאינטרנט,
והיום יש לנו את ה... איך אומרים? הפלאפונים.
זאת אומרת, היום המוזיקה, בניגוד לעבר, היא פופולרית, היא מגיעה לכל העולם. מיליארדי אנשים צורכים מוזיקה. מי שרוצה לשרוד בתעשיית המוזיקה,
הוא לא יכול להמשיך לעשות איזו מוזיקה אליטיסטית.
אם זה, מה שנקרא, אם זה לא הולכים למכולת,
עם זה אתה לא תתפרנס, נכון?
באופן בלתי נמנע, המוזיקה הופכת להיות תעשייה.
תעשייה שפונה למכנה המשותף היותר רחב.
עכשיו, זה תהליך שהולך.
יש כמה נקודות ציון במוזיקה הפופולרית. למשל, אחרי מלחמת העולם השנייה, כן, היה מתחיל הרדיו, זה התחיל, זה, אבל עדיין תהליכים לוקחים זמן.
אחרי מלחמת העולם השנייה היה למשל סגנון
מוזיקלי שמאוד תפס, שנקרא רוק אנד רול.
רוק אנד רול, רוק זה סלע, זה מכה, רול זה להתגלגל.
כאילו, מנגינה קצבית,
כן, שאתה
דופק את הראש, מה שנקרא. דופק את הראש ומניע את הגוף, זה משהו גם לריקודים שהופכים להיות בהרבה יותר כאלה
סוערים וכו',
ומשם זה ממשיך הלאה לאינסוף סוגים.
יש כמה דברים שמאפיינים מוזיקות פופולריות,
וכאן זה הנקודה שצריך להיזהר.
זאת אומרת, אנחנו רואים כולנו שומעים מוזיקה פופולרית.
גם כשאנחנו שומעים עכשיו ומנסים לשאול מוזיקה איכותית,
זה עובר דרך יוטיוב, דרך תעשייה, דרך תמלוגים. יש כאן משהו שהוא בלתי נמנע.
אבל גם בתוך המוזיקה הפופולרית,
לדעתי, וזה מה שאני מנסה פה להראות, אפשר למצוא דרכים
לתפוס את המנגינות היותר איכותיות,
שהן עוזרות לנפש ולא מפרקות אותה. וזה הנקודה.
בגלל שהמוזיקה הפופולרית היא פונה למכנה המשותף הרחב.
היא פונה לתרבות הרחבה.
מה זה התרבות הרחבה?
התרבות הרחבה היום היא תרבות חילונית,
תרבות שאומרת אין אלוהים.
אין אלוהים במילים אחרות, אין אמת, אין כיוון.
ממילא הכל מתפרק.
המוזיקות היום הן בתהליכי פירוק.
זה גם בא לידי ביטוי בריקוד.
בסדר? זה הולך ומתרחב הלאה.
זה מתחיל, דבר ראשון,
קשה קצת לזהות, אבל
ננסה לתת פה כמה דוגמאות,
כאשר אין, קוראים לזה אין מרכז טונאלי בצלילים.
זאת אומרת, אין פה איזה, המוזיקות הקלאסיות,
יש להן איזה ציר שהמוזיקה הולכת סביבו.
כן, מוזיקה, לא יודע, דרמטית, זו מוזיקה כזו שמתחילה באיזה צליל ברור, ואז יש איזה צליל שמתנגש,
ויש איזה מאבק, ובסופו של המאבק מנצח הצליל,
כן, של האופטימיות.
יש לך פה איזה משהו שאתה יכול לזהות תהליך שעברת במוזיקה.
אחד הדברים שמאפיינים במוזיקות פופ שהם הרבה פעמים בלי ציר.
זה פירוק המרכז הטונלי. הן כאילו, הן פשוט
מתפוצצות לך. צליל פה, צליל שם, בלי סדר, בלי הרמוניה.
בחסידות קוראים לזה שני סוגי ניגונים.
ניגון ממולא, מלשון מילוי,
וניגון שוטה, עם טי"ת, ניגון טיפשי.
ניגון ממולא, שוב, זה ניגון שיש לו מילוי, שיש לו איזה כיוון, שיש לו לב,
ושהוא מוביל אותך לאיזשהו מקום.
ניגון שיוצא ניגון טיפשי זה שהגוף שלך מתחיל לזוז בלי הראש וכולי.
זה מאפיין אחד של מון נגינות
מוזיקות פה.
זה בא לידי ביטוי בעוד דבר,
כלי הנגינה.
אם בעבר כלי הנגינה, בבית המקדש איזה כלי נגינה היו? טוב, חליל, קינור, כלים טבעיים, נכון? אתה משתמש בעור של הבהמה לעשות טוב, אתה ממשש אותו,
יש את הכלי מיתר מהזנבות של הסוסים, זה משהו שאתה חובק את הכלי.
אין, גם הכלים, נכון, חליל, אתה נושף מעצמך נבל, כינור,
גיטרה, אקוסטית, זה משהו שאתה שם על הפה לגוף העליון.
ככל שהמוזיקה הופכת ליותר פופולרית, היא צריכה להיות יותר רעשנית,
יותר טכנית,
אז גם הכלים הם בהתאם. במאה ה-15 ממציאים את הפסנתר, שוב, פסנתר זה מכונה, נכון? אני לוחץ על כלידים והם מפעילים, אני כבר מרוחק קצת מהמוזיקה.
אחרי זה הגיטרה האקוסטית הופכת להיות גיטרה חשמלית.
יש להם צליל שונה, נכון? גיטרה אקוסטית זה משהו עדין כזה,
גיטרה חשמלית היא צליל יותר אלים,
זה גם איפה שמים את זה בגוף, נכון? גיטרה אקוסטית שמים את זה
על הלב,
החזה.
גיטרה חשמלית הרבה פעמים זה על אזור החלציים,
נכון? זה גם יוצר פריטה יותר אלימה כזאת, טינג,
נכון? זה משהו,
וכמובן היום זה כבר, אנחנו במאה אחרי הרבה, היום פעם זה הסינתזייטר,
זאת אומרת, זה מעבד קולות חשמליים. היום בכלל המוזיקה שאנחנו שומעים היא מוזיקה ממוחשבת לחלוטין.
היום בכלל ב-AI זה אפילו,
בקיצור, זה נוצר בלי מגע יד אדם,
והמוזיקות הן בהתאם.
מוזיקות מאוד מאוד כמו פאסט פוד כזה. הרבה שומן, הרבה, אתה צריך להבין, כל התעשייה הזאת צריכה להרוויח כסף.
אם אתה תנסה לעשות מוזיקה איכותית, יהיה פחות צפיות ביוטיוב,
יפטרו אותך.
אז אתה בהכרח תמיד תפנה אל הצד הזול, אל הצד הצעקני, את הצד שעוצר לדפוק את הראש.
זה יבוא לידי ביטוי בתהליך היצירה עצמו.
פעם, מי יצר את המוזיקה?
זאת אומרת, מי ביצע את המוזיקה? מי שיצר אותה.
בן אדם היה לו, מתוך הלב הוא הרגיש איזו מנגינה,
כתב אותה וביצע אותה.
היום, כשאנחנו שומעים איזו מנגינה,
היא עוברת עשרות אנשים.
זו הייתה עשייה לכל דבר.
יש את מי שיוצר את הפסקול הראשוני, על זה מלבישים מילים. בהערת סוגריים, היום המילים כבר איבדו לגמרי מהמשמעות שלהם. וגם כחלק מהמוזיקת פה, פעם היה מקצוע כזה, פזמונאי,
שהיית כותב מילים.
היום,
תשימו לב, רוב השירים שאנחנו שומעים, משורר. היום
אף אחד לא מעניין מה המילים, נכון? אנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו, יש איזו מנגינה כזו...
וכשאתה מתחיל לחשוב על המילים, כאילו, וואי, מה זה השטויות האלה?
אבל זה חלק מהעניין.
אז היום יש איזה, כמה מילים שמלבישים על זה, אחרי זה יש מפיק מוזיקלי, יש מעבד צלילים, ביטים, עניינים. שוב, זה תהליך שלם,
שבסוף מאבדים את הנשמה של המוזיקה.
גם המבצע עצמו. ואם פעם הזמר,
הוא היה מבצע את ה...
היום מי שעומד בראש הפירמידה זה אפילו לא זמר, זה די-ג'יי.
זאת אומרת, זה מישהו שבכלל משחק בביטים,
הוא אפילו לא שר בעצמו, לא לדבר על זה שהרבה פעמים זמרים יש להם פלייבק,
הם בכלל לא שרים.
וגם הם לא חייבים שיהיה להם,
מה שנקרא, נאמנות למה שהם שרים.
הם שכירי חרב מוזיקליים כאלה.
יש פה איזה זמר שהוא לא נאמן למשפחה שלו וחי חיים פרוצים והכול, אבל הוא שר על אהבה.
זה משהו שהוא מלאכותי לחלוטין היום, המוזיקה הפופולרית.
זה יבוא לידי ביטוי גם בצורת ההופעה.
נכון? אם פעם שהוא בן אדם היה עומד, שר ונגן,
היום זו הופעה שלמה, לייזרים, אורות, קפיצות, גיאוגרפיה,
כל החושים, אתם מבינים? זה מעט מאוד מוזיקה, זה סוג של...
והדבר הזה הוא, אתם מבינים? כאשר בן אדם נכנס וזה הופך להיות הבידור המרכזי של חייו,
זה לא טוב.
זה לא טוב, וזה...
גם אם מלבישים על זה עכשיו פסוקים ואיזה משפט של רבי נחמן, זה לא.
זה לא זה. אתם מבינים?
הרעיון של מוזיקה זה לקחת את הבן אדם,
לא לפרק אותו, אלא לאחד אותו.
ליצור פה איזה מסלול בנפש שיוביל אותו ליש אלוהים.
יש כיוון, יש אמת, יש אמונה, יש אופטימיות, יש שמחה, יש דחיית סיפוקים. אתה מבין, זה מוזיקה אמורה, מוזיקה טובה.
והמוזיקה הפופולרית, הרבה פעמים היא לא בכיוון הזה.
בואו, אני אקח רק דוגמה אחת קיצונית.
אפשר להביא עליהם מיליונים, אבל נביא משהו.
מוזיקה טראנס, בסדר? עשינו למוזיקה טראנס, מוזיקה אלקטרונית,
טכנו, כן?
פעם זה היה דיסקו, היום זה כבר
יותר התקדם.
זו מוזיקה שהיא...
אין שם נשמה.
זו מוזיקה אלקטרונית שהתפקיד שלה זה פשוט
לגעת באדם בצדדים הכי אקסטזיים, כן? שקיימים אצלו בנפש. זה כזה להכניס את הבן אדם למשהו,
למשהו, קוראים לזה מוזיקה פסיכודלית,
שהיא יחד עם סמים, זה בא יחד.
בואו ניקח דוגמה אחת, מקווה שלא
תסתממו לי פה, אז שימו לב.
כמובן, מגיע יחד עם סמים, עם פריצות, זה תראו, מיליוני אנשים ככה, זה כל הרעיון של המופעים למיניהם כיום.
שוב אני אומר, זה משהו, להגיד לכם אם זה אסור הלכתית,
אני לא בטוח,
אבל מבחינה נפשית רוחנית זה לא המטרה של המוזיקה.
זה לא המטרה של המוזיקה, ושוב, ברגע שזה הופך להיות הסגנון המוזיקלי המרכזי של האדם,
אמרו לי אנשים, תשמע, זה הרים אותי, הייתי במצב דיכאון, וזה הדבר היחידי שנתן לי סיבה לקום בבוקר.
טוב, מה אני אגיד לכם? זה לא מעלה גדולה שבן אדם, זה הדבר היחידי שנותן לו לקום בבוקר, זה שהוא לוקח איזה שוט מהטקילה, זה בסדר.
לפעמים אתה אומר,
כחלק מהטיפול הפסיכולוגי, בן אדם זקוק גם לזה,
אבל זה שזה הופך להיות אידיאל, זה לא.
מוזיקה, אם אני מנסה להוריד את הדברים, אנחנו צריכים פה ככה להביא את הדברים למעשה.
אם אנחנו מבינים שמוזיקה יש לה השפעה על הנפש,
צריך לקבוע כמה כללים למוזיקה טובה, בסדר? גם בתוך המוזיקה הפופולרית שלהם.
יש משנה במסכת ערכין שאומרת כך,
ערכין
ארחים כאן, ארחים י'
תנו רבנן
"אבוב היה במקדש ומימות משה היה"
היה איזה כלי נגינה במקדש, מימות משה.
"ציווה המלך וציפוהו זהב
ולא היה קולו ערב".
המלך באיזה שלב אמר, שמע, זה חלש מדי, צריך להגמור את הווליום, להוסיף פה לייזרים, להוסיף פה אפקטים, להוסיף צאלים,
צצפו זהב את האבוב.
זה הרס את הערבות של הקול שלו.
ממשיכה המשנה, נטלו את ציפויו וחזר קולו להיות ערב כמו שהוא.
במילים אחרות, מה שהמשנה הזו רוצה להגיד,
אם אדם מחפש מוזיקה,
מוזיקה פופ, אבל טובה,
שתנסה להיות כמה שפחות מלאכותית וצעקנית,
רעשנית ונוצצת,
וכמה שיותר טבעית ואותנטית.
זה מתחיל, דבר ראשון, ב...
טוב, אני לא יודע מה קודם למה, אבל דבר ראשון באישיות של המבצע ושל הזמר.
שוב, זה לא איסור הלכתי.
יש דיונים בחז"ל, האם מותר לשמוע דברים שנוצרו על ידי אדם מושחת?
רוב הפוסקים בסוף אומרים שאפשר להפריד פה בין,
מה שנקרא, בין היוצר ובין היצירה,
אבל עדיין, כשאתה שומע משהו שאתה יודע שהוא הגיע ממקור לא טהור,
על כל המשמעויות שלו,
זה פחות טוב.
עדיף ללכת ולשמוע דברים מוזיקליים מאנשים שהם,
זה לא חייב להיות דווקא צדיקים,
אבל אנשים שהאישיות שלהם היא אישיות פנימית ולא אישיות חיצונית.
נתחיל עם זה.
אבל זה בעיקר בא לידי ביטוי במוזיקה עצמה.
למשל,
מוזיקה שכאמור היא יוצרת איזה תהליך בנפש ופחות היא עכשיו מפרקת.
כלי נגינה,
כמה שפחות מועטים, ווליום פחות.
אין בעיה עם קצב, זה גם טעות ידועה שאומרים. אה, צריך לשמור רק מוזיקות דיכאוניות ושקטות. לא, לא, אין בעיה. בבית המקדש היה גם טוב, אפשר, תכף נשמע פה אולי,
מוזיקות קצביות וטובות.
אבל הקצב הוא קצב לא מפרק, אלא קצב מחבר.
המדד הוא מאוד פשוט. אמרנו, אדם שהוא לא מוזיקולוג, יכול לבדוק על עצמו.
האם המנגינה שעכשיו אני שומע, בסופה
אני מרגיש עכשיו יותר שמחה,
יותר התגברות, יותר אופטימיות,
או שהמנגינה עכשיו, שמעתי עכשיו רוק כבד, מטאל,
טכנו,
וזה עכשיו רק מכניס אותי עוד יותר עמוק לפראות ולשבירה.
בואו ניקח רק כמה דוגמאות פשוטות.
שימו לב,
זה הדבר הבא.
ראי ינתן ואהרון היקרים.
זה של אחי חוזה.
ילדו את השם בשמחה.
איבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה.
איבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה.
איבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה.
איבדו את השם בשמחה, בואו לפניו.
וכי אשר הוא האלוקים הוא עשנו את דור אנחנו וכי אשר הוא האלוקים אנחנו המורד זולמה איתו
ילדו את השם בשמחה בואו לפניו למנה ילדו את השם בשמחה בואו לפניו למנה ילדו את השם בשמחה בואו לפניו למנה ילדו את השם בשמחה בואו לפניו למנה
בשמחה בואו לרדה.
וכי ה' הוא אלוקים הוא הוא עשנו ולא אנחנו.
וכי ה' הוא אלוקים אנחנו המורץ אומה לגלום.
איבדו את השם, את השם בשמחה רפואי.
אוקיי, דוגמה.
שוב, עזבו שנייה את המילים. זה לא חייב להיות דווקא "עבדו את השם בשמחה". הבאתי פה, כי אנחנו פה
בשיעור במכון מאיר, אז זה לא ייכנס פה עם כל מיני שירים,
עם מילים שנויות במחלוקת. אז אני הולך פה על ה-basic, בסדר, תפסו.
אבל המנגינה, שימו לב, מנגינה, יש פה, עוד פעם, יש פה אלקטרוניקה,
זה עובר פה דרך יוטיוב, אבל
אבל יש כאן איזה משהו במנגינה הזו, שאתה מסיים עם תחושה של
עבדו את השם בשמחה, בואו לפני פרננה, בסדר? משהו שמח, משהו שמרים אותך.
אז אמרנו, זה בא לידי ביטוי שהמנגינה יש לה איזה כיוון שמאחד ולא מפרק, ניגון ממולא ולא שותה.
זה יבוא לידי ביטוי בכלי נגינה שטיפה רגועים ולא בפול ווליום ודופקים בראש בטרנסים וכולי.
זה יבוא לידי ביטוי בהופעה עצמה.
אני חושב שהיום מי שרוצה באמת לשמוע מוזיקה,
עדיף שפחות ילך להופעות ויותר ישמע עם עצמו.
יש משהו שוב בהופעות היום שאתה פסיבי, כאילו אתה נכנס פה לעמדה כזו של צרכן מוזיקה, שוב ומולך זה צעקות, צריחות, צבעים, צלילים, ריקודים,
אתה רוצה לשמוע מוזיקה,
תשמע מה שנקרא,
או עוד יותר טוב תשיר בעצמך,
זבירות שבת, זה כל הדברים.
כשאדם אקטיבי בה צריכה את המוזיקה שלו, שוב, זה בדרך כלל מוביל אותו למנגינות שהן יותר...
וכמו שאמרנו, זה לא חייב להיות רק קודש טהור.
זה יכול להיות, שימו לב לדבר הבא.
אנחנו חופשים מדי כמו בסרט.
היה צריך סיבה לאהוב פשוט עד השמיים.
ידענו יחד זה חזק יותר.
כמו בימים של הצבא הרמנו ראש מעל המים.
נשבענו על הכל עוד נדגבר
עוד יבואו ימים טובים עלינו
ונפתח את הלב נחבר בינינו כל מה שנשבר עוד נתקן.
נביא שלום בבית
עוד יבואו ימים טובים עלינו ונפתח את הלב
נחבר בינינו, כל מה שנשבר עוד נתקן,
נביא שלום בבית.
רוצה להיזכר בכל הטוב שעוד בינינו יחבר,
ולשחרר את הרוח.
נסגור את החדשות, ניקח עוד נשימה, נשב ונדבר.
נשבור את הגדר, לב פתוח.
ולא יהיה צריך סיבה לאף פשוט עד השמיים.
נדע שיחד זה חזק יותר,
כמו בימים של הצבא, נא נרים את הראש מעל המאי.
ובעזרת השם עוד יתגבר, עוד יבואו ימים טובים עלינו,
ונפתח את הערב ונחבר בינינו כל מה שנשבע עוד נתקן,
אוקיי, זה מה שנקרא מוזיקה ישראלית, בסדר? אהבה היא, ישראלי, זה.
שוב, שימו לב, זה שילוב של הרבה דברים שקשה להצביע, אתם מבינים, זה לא חוקים חד משמעיים, זה גם מאוד סובייקטיבי,
כל אחד איך הוא קולט את זה.
אבל העניין הכללי הוא,
שוב, משהו שהוא יוצר לבן אדם עמדה נפשית סולידית ולא מתפרקת.
זה, זה, אפשר, אני לא יודע, מנסה לתמצת את זה.
זה, כאמור, יכול להיות גם בהקשרים של
פיוטים.
שימו לב לדבר הבא.
שוב, דיברנו על נכון, מוזיקה ים-תיכונית.
שימו לב איך זה עובד, איך זה מסתדר.
זה מה, איני ראש מרעיני,
אוקיי, עכשיו לאשכנזים שבינינו, בסדר? וצריכים ככה משהו,
תהיה בנימי, אז הנה, שימו לב לדבר הבא. שוב, זה הכל שאלה מה בן אדם צריך באותו רגע.
כן, קלאסי, בבקשה.
מה זה?
ארבע בבות.
אולימוס שבעל נתניה הכניס אותה, גייר אותה.
יש שם ארבע בבות, ארבע שערים.
הוא מתכנס עכשיו לכל שום דבר היה שכולם עשרים שוטים כמונו.
שימו לב, זו מנגינה בניגוד שוב למנגינה שמפרקת אותה לזה,
מנגינה שבה ניסה נגדו.
בבקשה,
בבקשה, הולך עם זה.
בדיוק, זה לא לנהיגה, זה לא לאימון בצבא.
מוזיקה זה ארגז כלים,
זה ארגז כלים שאפשר להשתלש בו למה צריך, רק צריך שיהיה פה כלים ולא עכשיו להתברר על...
אוקיי, אפשר פה להמשיך עוד, גמור, עוד הרבה דוגמאות.
בואו אני אנסה שנייה לעשות איזה סיכום,
ולסיום נשמע בכל זאת איזה מנגינה שעכשיו רצה חזק.
בסדר, אז בואו רק נעשה איזה סיכום.
מה שראינו פה זה ככה, דבר ראשון, הסברתי בהתחלה את השיעור, שמוזיקה זה דבר שאין לו חשיבות היום, כמו בימי בית המקדש ובימי הנבואה,
אבל עדיין זה כלי שאפשר להשתמש בו, רק אמור לשים אותו במקום הנכון בנפש, לא להפוך את זה לדת מצד אחד,
מצד שני גם לא לזלזל בו,
אלא לקחת פה במינון הנכון, זה כבר נותן את העמדה הנכונה.
נקודה שנייה, הכרה.
אתה שומע מוזיקה,
תקשיב מה, מה שנקרא, מה עומד מאחורי זה, מה המסר שעומד מאחורי זה. אם אתה עוד יותר רציני, אתה גם יכול טיפה ללמוד מה עומד מאחורי זה. זה מדע שלם, מוזיקולוגיה.
מה עומד מאחורי מוזיקת קאנטרי, ומה עומד מאחורי מוזיקה
ברוק, ומה זה מוזיקה קלטית ואנדלוסית.
יש מאחורי כל דבר איזשהו מסר שאתה צריך לראות אם זה בכיוון הנכון.
מילים, זה לא אמרתי, ואני אומר עכשיו, צריך כמובן, אסור לשמוע מילים
לא צנועות, וגם לא טוב לשמוע מילים טיפשיות,
בסדר?
אז גם, שומעים עכשיו שיר חדש,
אם זה בעברית אתה יכול לבד, אם זה באנגלית,
אפשר לעשות Google Translates ולראות מה המילים.
לפני שאתה עכשיו פה שר לי כמו איזה אהבל, כן? שר לי פה כל מיני מילים לא טובות ומטופשות.
עדיף שזה יהיה יוצר וזמר אמוני,
כאילו מישהו שהוא באמת עם אישיות שמתאימה לשיר,
ולא זה.
כלי נגינה,
כמה שיותר טבעיים,
פחות מועטים, כמה שפחות אמצעים חיצוניים. אני חושב, אני עכשיו בחתונות, אני מאוד סובל, כל מה שמגיע, תמיד ה...
יואו, זה כאילו, זה כאילו, די, תורידו טיפה את ה... זה, לא צריך כל כך הרבה נגנים, אפשר קצת פחות.
לעשות את הדברים, להשאיר מקום למוזיקה, ולא רק לרעש מסביב,
קוראים לזה קקפוניה, קקפוניה, זה כאילו דופקים לך שם בראש, זה מחרפן.
פחות ריגוש פסיבי ויותר אקטיבי. אמרתי, פחות הופעות ויותר אתה בעצמך, שר, או עם מי שיכול ליצור מוזיקה וכולי.
והדבר המרכזי, אמרתי, לזהות איזה יצירה עם מרכז ותהליכיות, עם איזה משהו שמוביל אותך ולא מפרק אותך. בסדר? זה הרעיון העיקרי שאני חושב שבדור שלנו צריך לשים לב.
ותראו,
אני מסיים פה במשהו אופטימי,
יש כל מיני אומנויות שקשה מאוד לגייר אותן. למשל, המדיה החזותית,
אם הייתי עושה עכשיו פה שיעור על איזה סרטים אפשר לראות, היה לי מאוד קשה.
אני בקושי הייתי מוצא משהו, אם בכלל,
כי יש משהו במדיה החזותית כשלעצמה,
שזה מפעיל את הדמיון ופסילות, ואז באופן בלתי נמנע זה גם גולש לדברים לא טובים.
בבית המקדש לא היה מדיה חזותית,
אתם מבינים? לא היה פסלים, לא היה ציורים,
לא תעשה אחד פסח עוד תמונה.
אבל מוזיקה היה בבית המקדש.
כי מוזיקה זה משהו שהוא כבר יותר מופשט, הוא יותר רוחני.
ולכן מוזיקה יחסית זה גם היום משהו שכבר
מתחיל להיווצר משהו יפה בעולם.
אם אני מזהה נכון,
העולם באיזשהו מקום מאס במוזיקה האלימה,
דורסנית,
ויש היום בהרבה מקומות בעולם, ובטח בעם ישראל, יש חיפוש למוזיקה אותנטית, מוזיקה טבעית,
וזה מדהים, כי כל הכסף וכל זה הולך הרי לפופ הרעשני.
ועם כל זה, אתה רואה שאנשים מחפשים משהו אמיתי, וזה הולך ומתגבר.
מה זה, הזוהר הקדוש אומר שיש היכלות מסוימות בשמיים שנפתחים רק על ידי ניגון.
יש איזה משהו בנפש היום, שהניגון בצורה הנכונה, במינון הנכון,
יכול להרים את הבן אדם, ואנחנו נזמין לפני שבת שבעה.
בסדר, שירת הים, אבל זה זמן טוב להבין את זה.
הרב קוק, יש לו ברות הקודש פסקה שהוא כותב,
ברות הקודש ג', קל"ט, הוא אומר שלפעמים יש דור שעובדת לו ההקשבה,
שמרוב רעש הוא כבר לא מסוגל להקשיב.
הוא אומר, נוצרת עורלת אוזן כבירה, אטימות.
ודווקא זה, הוא אומר,
גורם לו לשוב ולהתחדש בצורה חדשה.
מרוב ההרס,
עכשיו אנשים מחפשים משהו המון יותר, אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון, אני אומר לכם, השיעור הזה, מה שניסיתי להכניס פה בשעה ועשרים,
יש מוזיקות ישראליות היום מצוינות, מצוינות. שאתה רואה דברים שאנשים בונים ויוצרים, ובאמת מחפשים את הנשמה שלהם, ומוצאים דרך המוזיקה מתפתחים,
כדאי להשתמש בזה.
ונסיים במשהו,
אגיד לכם שזה שיא היצירה המוזיקלית,
אבל עם ישראל התחבר לזה, ובמקרה הזה נראה לי דווקא, גם בגלל המילים וגם המנגינה עצמה, תקשיבו, זה אומנם גם קצת אלקטרונית,
אפשר לשלב היום מהכול, משלבים היום מהכול,
אבל זה מוביל לכיוון נכון.
שוב, גם קצבי וגם נותן איזה כיוון נכון,
אז הנה.
השם נועה בתור והוא תמיד מתפאר בי רואה בי רק את הנקודות הטובות
רואה שאני רוצה להיות טוב רק לא יוצא לי חסרות לי כולה כמה תפילות
והשם הוא גם ראה את הרצון שהיה לי כשניסיתי לו אמרתי לו אשי
רועד הביזיון שלי בבר שהרגשתי איך התחלתי שוב כל יום מחדש
והשם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב.
זה תופס, עוד פעם, התוכן פה עונה בדיוק למה שאנשים מחפשים היום, שכל התקשורת המרעילה הזו, הכל רע, רע, רע.
הם אומרים את מה שיהודים אומרים, שיהיה טוב.
אבל שימו לב, זה שילוב של הרבה דברים. זה מוזיקה, עוד פעם, זה מוזיקה כתבית, זה מוזיקת פופ, כן?
אבל משהו עדין. זה לא עכשיו טראנס, זה לא משהו שמפרק אותך,
זה משהו שלוקח אותך ואתה מסיים בסוף.
טוב לך.
זה המטרה של מוזיקה.
אתה יודע. נעשה את זה, ככה שהוא לסיום.
השם התברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב.
השם התברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב.
ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, תמיד תהיה לי רק טוב.
שומע מרחם עליי, ותמיד עונה לי, והאם עדיין לא ממשיך לחכות.
מלא אותי בזה שאתה תמיד עורבתי, תתן לי כל יום אחד אשמתנו.
ותנהיג אותי ברחמים כאלו כמו שבעולם הזה נקרא רחמים.
כשיראו כולם שכן לא תשומע תפילות ונחייך נהיה בריאים ונשיב
שהשם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב
השם יתברך תמיד אוהב ותמיד יהיה לי רק טוב ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב
זה עוד יותר טוב ותמיד יהיה לי רק טוב בעזרת השם, שיהיה לנו רק יותר טוב, עצור כאן.
