טוב, בוקר טוב, חברים.
אנחנו לומדים פה נבואות
שצריכו לדורות ספר שמואל, והגענו ל...
כן, כן, כן.
לא, ראינו את...
מישהו שלח לי הודעה יפה מאוד,
שכשכתוב כאן, ויאמר המלך לדואג, בפרק כ"ב, פסוק י"ח,
ויאמר המלך לדואג, סוב אתה ופגע בכוהנים,
אז סוב זה הכוונה תמצא סיבה.
תתפור להם תיק.
כן, זה יפה.
אז, כן, ברוך אתה אדוניים. טוב,
בסדר, אנחנו עוד נדבר על דואג האדומי בהמשך,
אבל כבר כאן אנחנו מבינים שמדובר באויב מר מאוד לדוד,
מי שיעשה כל מה שאפשר כדי לא ליצור את מה שדוד, הפרויקט המרכזי שדוד עובד עליו, זה איזשהו חיבור בין דוד לבין שאול, בין בית יהודה לבין בית בנימין.
וזה מה שבעצם דואג עושה במעשה החמור הזה.
דילגנו על
פרק כ"ב על ההתחלה. בואו נקרא את זה, כי זה חשוב להמשך. וילך דוד משם וימלט אל מערת עד אולם וישמעו ארחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה. ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לא נושא וכל איש מר נפש. כלומר, יש כאן איזו קואליציה,
איזה גדוד של אנשים שהשלטון,
נגיד,
די יתעמר בהם.
ויהי עליהם לשר, ויהי עמו כארבעה מאות איש.
וילך דוד משם... עכשיו, מה דוד חושש? דוד חושש ששאול, מכיוון שהוא בעצם מבין
ששאול רודף אחריו,
ושאול יש לו רוח רעה,
אז כעת אי אפשר לסמוך על שאול, הוא יכול לעשות דברים חמורים מאוד. אז דוד מפחד ששאול עלול לנקום בבני משפחתו. ולכן, וילך דוד משם מצפה מואב,
ויאמר אל מלך מואב, יצאנה אבי ואימי איתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלוהים.
הוא מעדיף לשים את משפחתו אצל מלך מואב בגלל הקשרים המשפחתיים, ערערות עם מואבייה.
שם הם בוודאי יהיו בטוחים עד שהוא ידע מה יקרה. חז"ל אומרים שמלך מואב הרג את כולם.
הוא רצח את כל משפחתו של דוד.
כתוב כאן, וינחם את פני מלך מואב, אז הם כאילו דורשים, וינחם וינחם.
עכשיו צריך לנחם את דוד,
על מה שקרה למשפחתו אצל מואב
וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה.
טוב, אז זה מין איזה דבר שעוד נתייחס אליו בהמשך,
על האירוע המשפחתי, אבל על כל פנים דוד מנסה להציל את בני משפחתו ולכן הוא שם אותם
אצל מלך מואב, ואנחנו אחרי זה לא רואים שהם חזרו.
מה?
המלך הזה?
למה הוא לא שאל?
או, יפה. אז רגע, רב אהרון שואל למה הוא לא שאל בוורים ותומים? בוורים ותומים אתה שואל רק שאלות שהן נוגעות לכלל ישראל, לא שאלות שנוגעות לך פרטי.
הוא ראה באיזה סוגיה פרטית, ולכן הוא לא שאל בוורים ותומים.
אבל כאן יש פה הוראה מאוד מאוד משמעותית
של גד הנביא. ויאמר גד הנביא אל דוד,
סליחה, דוד יושב במצודה, נכון?
ויאמר אל מלך,
בואו נקרא את זה עוד פעם,
ויאמר, ונלחמת פנינו לכואב, וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה.
מהי המצודה?
איפה זה המצודה?
משהו שהמצודה גם היא נמצאת
באזור מואב, מצפה מואב, המצודה במואב. ואז מגיע הנביא גד אל דוד ואומר לו,
ויאמר גד הנביא אל דוד, לא תשב במצודה, לך ובאת לך ארץ יהודה.
וילך דוד ויבוא יער חרד. עכשיו, זה אירוע חשוב מאוד.
למה גד הנביא, מטבע הדברים,
בעקבות הוראה של הקדוש ברוך הוא, מתערב לדוד, איפה הוא נמצא?
גד אומר לדוד, אתה לא יכול לשבת במצודה,
אתה צריך ללכת לשבת בתוך נחלת יהודה.
מה הטעם?
לא כתוב במפורש, אבל אנחנו נבין כנראה מההמשך,
שהטעם הוא שגד אומר לדוד, אתה לא יכול,
אתה צריך מה שנקרא ללכת לעשות נסיעת הפחים.
מצד אחד, שאול רודף אחריך, זה נכון.
מצד שני, אתה כבר מונית על ידי שמואל
למלך ולכן אתה לא יכול לעזוב את הגזרה אתה חייב
להיות חלק מהמאמץ של עם ישראל כלומר למרות שהרי ההיגיון הפוליטי אומר אוקיי אם שאול רודף אחריי אז ככל שאני אנתק ממנו מגע
אז אני גם אשמור על עצמי גם שאול יסתבך עם עצמו ואני אוכל למהר ולקדם יותר מהר את החלפת המלוכה
אבל גד הנביא אומר לדוד לא כך אתה צריך להמשיך לעזור לשאול
כלומר, להגן על עם ישראל, שזה בעצם באופן עקיף עוזר לשאול.
תבחר לך את המקום, תהיה בתוך שבט יהודה, זה נגיד טריטוריה יחסית מוגנת, אנחנו נראה בהמשך שזה לא כזה בטוח שהייתה טריטוריה מוגנת, אבל תפעל משם.
דוד מקבל את הדבר הזה, למרות שההוראה הנבואית נראית כדבר לא חכם מבחינה טקטית
לדוד וכדבר שהוא כאילו פועל נגדו. אבל דוד אומר, אני מבין,
אני מבין, אני אמור להיות מלך של כלל ישראל,
ואסור לי לנצל שום סיטואציה כדי להשיג בה איזשהם רווחים אישיים.
ולכן הוא יורד
אל ארץ יהודה,
ונכון, אחרי כל המנוסה הזאת שהוא נס עם חרב גוליית וכל הדברים האלו,
ועכשיו בואו נראה מה קורה,
מה המשך הציווי לדוד בארץ יהודה. עכשיו אני מסביר לכם עוד פעם, נכון? יש כזה משפט באנגלית,
The enemy is my friend, נכון? האויב שלו הביא הוא ידידי.
אז לכאורה, במרכאות,
דוד אומר, אם יהיה רע, יכול היה להגיד, הוא לא אומר, יכול היה להגיד, אם יהיה רע לעם ישראל, אם עם ישראל יראו ששאול לא מתפקד, זה יזרז את הקצב של ההחלפה.
אני כבר, יש לי הבטחה, נכון?
ולמעט זאת הפוך, אם אני אלך ויעזור לשאול, אז הכל יהיה בסדר.
כולם יראו שהכל בסדר, אף אחד לא ידע שזה בסדר, כי אני עובד ולא שאול. ייחסו את זה לשאול.
זה לא רלוונטי.
מה שמעניין את דוד, בעקבות הוראת הנביא,
זה טובת עם ישראל.
ותכף תראו שזה לא היה דבר קל מיכאלי, הנה עכשיו אנחנו הולכים לפרק כ"ג.
אחרי שדוד לוקח את האחריות על אביתר,
כתוב כך, ויגידו לדוד לאמור, הנה פלישתים מלחמים בקהילה,
והמה שוסים את הגורנות.
וישאל דוד בה' לאמור,
הילך והכאתי בפלישתים האלה?
מה? אמרנו שאבימלך, אביתר ברח אל דוד יחד עם אפוד.
עם האפוד, כך כתוב, נכון? ראינו.
וימלט
בן אחד, קראנו את זה, נכון? כן, לפני כן זה כתוב.
פסוק?
כן, נכון, סליחה, צודק, אחר כך.
יפה.
אז ויאשה דוד לא דומה אליהם. ויאמר אדוני אל דוד, יש פה איזה דממה,
ויאמר אדוני אל דוד,
לך והכיתה בפלישתים והושעתה את קהילה.
טוב.
ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה אנחנו פה ביהודה יראים, ואף כי נלך קהילה למערכות פלישתים?
מה ההיגיון?
אנחנו כאן ביהודה מפחדים ששאול יגלה אותנו. עכשיו אנחנו הולכים להלחם בפלישתים, אז א',
אנחנו מסכנים את עצמנו לתובעת שאול,
שרודף אחרינו, וב. אנחנו נחשפים.
אז אין בזה שום היגיון. הם צודקים.
השיטה של דוד היא שיטה שקשה להבין אותה.
קשה להבין אותה. קשה להבין מישהו שרודפים אחריו והוא לא רודף בחזרה.
קשה להבין מישהו שעושים לו צרות והוא רק מחפש חיבור.
אבל זה מלך המשיח.
זה לא כזה קל לשמור בכל דברי הנביא. רוב התנ"ך, האנשים לא שמור בכל דברי הנביא. כי דברי הנביא הם נראים לא הגיוניים.
לא כזה קל. אתה אומר, נביא, הוקוס פוקוס, נגמר הסיפור. לא.
ויוסף עוד דוד לשאול באדוני,
ויענהו אדוני ויאמר, קום רד קהילה, כי אני נותן את פלשתים בידיך.
וילך דוד ואנשיו קהילה, וילחן בפלשתים,
וינהג עץ מקניהם, וייך בהם מכה גדולה,
וייאש את דוד לתושבי קהילה.
ויהי בברוח אביתר בן אחי מלך אל דוד קהילה, איפה עוד ירד בידו?
ויוגד לשאול קיבה דוד קהילה. הנה!
אז זה בדיוק מה שאמרו, זה מה שקרה.
דוד הולך, מושיע אותם מידי קהילה, הכל זה, אבל מה קורה לו תוך כדי? הוא נחשף.
נגמר הסיפור.
"ויאמר שאול ניכר אותו אלוהים בידי כי נסגר לבוא בעיר, דלתיים ובריח" נגמר, הוא בתוך עיר,
סגור את העיר, תפוס אותו.
"וישמע שאול את כל העם, ועל מלחמה לרדת קהילה לצור על דוד לאנשה, וידע דוד כי עליו בחשבו מכריש הרעה,
ויאמר לבתר הכהן, הגישה האפוד.
ויאמר דוד, אדוני אלוהי ישראל,
שמוע שמע עבדיך כי מבקש שאול לבוא אל קהילה לשחט לעיר בעבורי.
כלומר,
אחרי שכבר ראינו מה שאול עשה בנוביר הכהנים, אין לנו ספקות
למה הוא מסוגל
בעקבות דואג.
הוא לא יהרוג את דוד, הוא ישרוף את כל העיר.
נכון?
ואז יוצא שדוד,
במקום להושיע את קהילה, הביא עליה חורבן.
האם זה יהיה?
היסגירוני בעלי קהילה בידו,
הירד שאול כאשר שמע עבדיך, אדוני אלוהי ישראל, הגד נא לעבדיך.
כן?
כמה שאלות דוד שואל?
הוא שואל... שלוש.
א', האם...
מה?
האם יסגירו אותי בעלי קהילה?
האם ירד שאול?
מה זה? מה?
לא קשור לכאן. אני שואל פה, באירוע הזה, כן? אני שואל שתי שאלות: האם
שאול ירד, והאם יסגירו אותי בעלי קהילה? נכון?
הגד נא לעבדיך.
כלומר, מה הולך להיות? כי יכול להיות, דוד אומר, הרי קהילה, איפה זה קהילה? נמצא באיזה נחלת שבט?
יהודה, נכון?
אזור זיף, נדמה לי, וכל הדברים האלו. אז יכול להיות,
מה?
יכול להיות
שאנשי קהילה
יגבו את דוד, ואז אולי יש כאן איזה רווח.
הנה, דוד מתפקד ומגן עליהם. שאול הרי לא הגן עליהם, פלישתים פלשו,
ושאול לא הגיע להגן עליהם. אז אולי בעלי קהילה יעמדו איתן
ויגבו את דוד.
אז א', האם שאול באמת ירד?
באמת, אם הוא ירד, מה יעשו באנשי קהילה?
שאלות מפורטות.
מה התשובה הקדוש ברוך הוא?
ויאמר ה' ירד.
אז אומר רבי יצחק,
זה בגלל שלא שואלים שתי שאלות.
אבל יש פה עוד משהו, תכף תראו.
ויאמר דוד, יסגירו בעלי קהילה אותי בית אנשה ביד שאול, ויאמר ה' יסגירו.
התשובה הקצרה,
ואפילו הקצת, הייתי אומר, רועמת,
בא להגיד לקדוש ברוך הוא, בא להגיד לדוד,
הקב"ה בא להגיד לדוד,
אני לא מעוניין להרחיב לך בתשובות הנוגעות למה?
למלחמות אחים.
תסתדר עם שאול.
ירד, יסגירו, וזהו.
כאילו, במקומות הקודמים, היה מול פלישתים, היה יותר פירוט, כל הדברים האלה. כאן,
יש איזה מדרש, הקב"ה אומר לדוד, מה, אני דילתור, מה אתה רוצה ממני, כאילו, שאני אגלה לך? כאילו,
הקב"ה אומר לדוד, אני יודע שזה דבר מורכב, אני יודע ששאול רודף אחריך,
יודע, קח את המידע, אבל זהו.
אל תתחיל להעסיק אותי בדברים האלה, כי אני מצפה ממך שתסתדר עם שאול.
זה האירוע.
זה מאוד מאוד בולט כאן.
ויקום דוד ואנשיו כשש מאות איש ויצאו מקהילה והתהלכו באשר התהלכו,
ולשאול עוגד כי נמלט דוד מקהילה והחדל לצאת.
אז דוד בורח משם עוד לפני כן.
וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר זיף
ויבקשהו שאול כל הימים ולא נתנו אלוהים בידו.
ויער דוד, כי יצא שאול לבקש את תפשו, ודוד ממדבר זיף בחורשה.
כן, אז דוד מנצל את ההיכרות האינטימית שלו עם המדבר ועם כל הדברים האלו,
והוא עובר ממקום למקום, שאול מחפש אחריו,
והוא
נמצא בכל מיני מקומות בחורשה, אבל אז קורה עוד אירוע חשוב.
ויקום יהונתן בן שאול,
וילך אל דוד חורשה, ויחזק את ידו באלוהים.
ויאמר אליו, אל תירא,
כי לא תמצא אחי עד שאול אביו, ואתה תמלוך על ישראל,
ואנוכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן. זה מידע חשוב מאוד.
זאת אומרת יודע, אז אם הוא יודע למה הוא רודף, אז זה תלוי איזה שאול אנחנו מדברים.
שאול ששורה עליו הרוח הרעה רודף אחרי דוד ומבקש להורגו.
שאול האמיתי בשיחות פנימיות עם יהונתן אומר לו אני יודע שדוד יהיה המלך ואתה תהיה למשנה ואני הלוואי שהייתי יכול להתגבר על היצר הרע הזה שיש לי על הרוח הרעה.
ועוד פעם כורתי עם ברית
בעיה של דוד בחורשיו, ויהונתן הלך לביתו.
טוב,
תראו,
אני רוצה כאן לעשות איזושהי הקדמה לקראת הפסוקים שלפנינו.
כן, לקראת הפסוקים שלפנינו. תראו,
שאול רדף אחרי דוד הרבה מאוד.
באמת,
לא הייתה שום פעם שהוא אפילו היה קרוב אליו.
דוד היה זריז, מהיר, מכיר את השטח. עוד לפני ששאול הגיע, דוד נעלם.
במיוחד שזה במדבר יהודה, ואתם מכירים את מדבר יהודה.
עכשיו,
שאול הוא חוטא בזה שהוא רודף אחרי דוד.
הוא חוטא.
גם בגלל שבעצם הרדיפה אחרי דוד מבטאת התנגדות של שאול לעונש.
אתם זוכרים, אז דיברנו שאם שאול לא היה מתנגד לעונש,
אז היה קשה בכלל להבחין שמדובר כאן על עונש.
משום שדוד הוא חתן של שאול, אז מה...
אז זה גם התנגדות לדבר השם, לעונש, וגם, תוך כדי, הוא גם מזניח את ה...
פריס דיוטי, את החובה המרכזית שלו להגן על עם ישראל, ולכן פלישתים חוגגים, כי הוא מעסיק את כל הצבא במאבקים פנימיים במקום להעסיק את הצבא במה שצריך,
בסדר?
האם שאול חזר בתשובה על העניין הזה?
האם שאול חזר בתשובה על החטא הזה שהוא רודף אחרי דוד
ותוך כדי הוא מזניח את הביטחון הלאומי?
עכשיו, אתה לא יכול לחזור בתשובה על משהו אם לא הגעת לסיטואציה,
בוא נגיד, אני אגיד את זה ככה,
בכל פעם, זה גנרי,
בכל פעם ששאול פוגש את דוד ודוד מדבר אליו, נראה את זה בהמשך,
שאול מדבר איתו דיבורים של אמת.
הוא מבקש סליחה, הוא מתנצל, הוא נשבע שבועות, הוא אומר שהכל...
זה כן. היחיד שמצליח להוציא משאול החולה, את שאול האמיתי,
זה דווקא דוד. תבינו מהדבר הזה, כמה חמורה המזימה של דואג, שהוא דואג כל הזמן להפריד בין דוד לבין שאול. כי הוא מבין שברגע שדוד פוגש את שאול,
הדברים נראים כמו שצריך.
דואג הוא, שאול מודה לדוד ושמח בו.
ולכן הוא אומר דואג, אם אני רוצה ליצור מצב של פירוד,
אני צריך לדאוג שהם לא ייפגשו.
זאת אומרת, מעשים ש... לחתוך.
טוב,
אז אם כך, בכל פעם שדוד פוגש את שאול, קורה משהו טוב.
זה גם סוג של תשובה,
אבל האם הייתה לשאול תשובה
בפני עצמה?
שאול בפני עצמו.
רבותיי, אלה הפסוקים שלפנינו,
זה פסוקים דרמטיים ביותר,
שלא ניתן בכלל להעמיד בחשיבותם. בואו נראה מה קורה כאן.
"ויעלו זיפים אל שאול, הגבעת אל אמור,
הלא דוד מסתתר עמנו במצדות,
בחורשה,
בגבעת החכילה, אשר מימינה היא שמעון".
הפסוק הזה הוא פסוק דרמטי.
למה דוד הולך לזיף?
זיף היא באזור דרום הר חברון, צומת זיף של היום. זה לב נחלת יהודה. רחוק מבנימין, רחוק מאזור ה...
כן, שאול לא אמור להגיע לשם,
וזאת נחלת יהודה, זה הבית שלו.
נכון, דוד מבית לחם, חברון, עם משפחה.
הוא די סומך על אנשי זיף,
שלא יסגירו אותו, לא ילשינו עליו.
טעות.
הם מסגירים אותו. לא רק שהם מסגירים אותו, הם מסגירים אותו עם נ"צ מדויק.
הקודמים אמרו, נכון, קהילה, הנה, עכשיו אומרים לו, תקשיב.
הם כנראה מסגירים לו את זה, אומרים את זה לשאול בצורה סמויה.
הנה, דוד נמצא בנ"צ הזה עם
כמה וכמה ספרות אחרי הנקודה.
ועתה לכל אבת נפשך המלך, לרדת רד, ולנו אסגירו ביד המלך. גם מה שאנשי קהילה לא עשו
או לא הספיקו לעשות,
אנשי זיף מציעים לו שיתוף פעולה.
תראו מה אומר שאול.
ויאמר שאול ברוכים אתם לאדוני כי חמלתם עליי. כמובן גם פה האירוניה זועקת.
חמלתם עליי, חמל, אשר חמל על הגג ועל מיטב הצום, נכון אותה מילה.
לכו נא אכינו עוד, ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו. מי ראהו שם?
כי אמר אלי, ארום יערימו.
וראו ודעו מכל המחרבוים אשר התחבש שם,
ושבתם אל נכון,
והלכתי איתכם, והיה עם ישנו בארץ,
וחיפשתי אותו בכל אלפי יהודה.
שאול אומר, אני הבנתי את הטעות שלי. בכל פעם היו אומרים לי שמועה.
דוד נמצא באיזה מקום, הייתי מעיר את כל הצבא,
מתחיל תנועה, אבל זה דבר מאוד מאוד בולט שיש תנועה מילתית רחבה, ודוד היה נמלט. עכשיו, נעשה את זה שקט.
אני נשאר, אני לא זז.
אתם בינתיים
תעשו לי ניתוח שטח, אתם מכירים? במשואה.
ניתוח שטח במשואה,
שטחים שולטים, שולטים, מכירים? כן, אני כבר יודע.
תראו לאן הוא יכול להימלט, ותסגרו את הכל.
תשימו מחסומים.
מערבי מחסומים, תסגרו לי את כל דרכי המילוט,
כשהכל מוכן, כשהרשת פרוסה,
כשכל דרכי המילוט חסומות,
אז תקראו לי, ואז אני אבוא,
הוא ודאי ישמע שאני מגיע וינסה להימלט, אבל הוא יראה שאין לו לאן לברוח,
ואז אני תופס אותו.
כן, דניאל.
לא יכולים, יש לו גדוד, יש לו ארבע מאות איש איתו, הוא צריך כוח צבאי.
ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה אל ימינה ישימון.
וילך שאול ואנשיו לבקש.
ויגידו לדוד, וירד הסלע,
וישב במדבר מעון,
וישמע שאול וירדוף אחרי דוד מדבר מעון.
טוב, דוד בורח, נסוג, אבל אין עליה לסגת.
וילך שאול מצד ההר מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר מזה,
ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול,
ושאול ואנשיו עותרים אל דוד ואל אנשיו לתפסם.
מוריי ורבותיי,
יש פה איזה, שאול דוחק את דוד לשטח
השמדה כזה,
יש פה איזה הר,
שאול רודף אחרי דוד, דוד בורח מכאן,
שאול רודף אחריו מכאן, אבל דוד לא יודע ששאול שלח גם גוף.
ובעצם הם סוגרים עליו, עותרים על דוד, כמו עטרה, כמו קט, זה בעצם קיטור.
זהו.
עוד רגע,
דוד נתפס. אין לו לאן לברוח.
זה שטח אררי,
זה רק ציר אחד, אין לאן לעלות, לרדת.
אלה מכאן, אלה מכאן, בום.
זו הפעם היחידה בכל ספר שמואל
ששאול היה במרחק נגיעה
מדוד.
ברגע הזה
ומלאך בא אל שאול לאמור
מהרב עליך כי פשטו פלישתים על הארץ.
ברגע הזה מגיע מלאך, נגיד מלאך, חלק אומרים מלאך שליח.
אדוני המלך, יש שיטה של פלישתים.
מה לעשות?
אני קורא עוד פסוק, וישר שאול מרדוף אחרי דוד וילך לקראת פלישתים, ועל כן קראו למקום, אמרו, סלע המחלקות.
למה סלע המחלקות? אומר המדרש,
נחלק ליבו של שאול, אנה ואנה, וגם נחלקו
האנשים אשר איתו.
אלו אמרו,
אנחנו כל כך הרבה זמן רוצים אחרי דוד,
עכשיו זו ההזדמנות,
נגמור אותו ונרוץ, נטפל בפלישתים.
ואלה אמרו,
לא, פלישתים, אחריות שלנו,
דוד, נמצא אותו אחר כך.
אבל זה לא רק היה בקרב האנשים של שאול, אלא גם היה נחלק ליבו של שאול.
הוא אומר, הנה, סוף סופי שאני רודף אחריו כל כך הרבה זמן, לתפוס אותו,
להרוג אותו וזה, אני אהיה עוד שנייה, עוד שנייה, אני אליו.
האם להיות נאמן לתפקיד הממלכתי שלי,
לתפקיד הכללי שלי,
להיותי מלך ישראל, או להיכנע ליצר שמקורו מן הרוח הרעה,
ללכת ולרדוף ולתפוס אחרי שאול? ומה החיה שאול?
ללכת ולמלא את תפקידו הלאומי.
זאת הנקודה שבה שאול חוזר בתשובה.
בפעם היחידה שהוא יכול היה לתפוס את דוד, הוא ויתר על זה,
והלך
למלא את תפקידו הממלכתי. ולכן, וישוב שאלו לדוף אחרי דוד,
ויקרא,
ויהיה לחיקת פלישתים, על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות,
כן, על שם שנחלק ליבו אנה ואנה,
ויעל דוד משם, וישב במצדות אין גדי.
על גבי הדבר הזה, כמדומני שיש איזשהו פרק תהילים,
איפה הפרק הזה? אתם זוכרים?
נ', מה זה היה נ', משהו?
נ"ד, תודה.
נו,
איפה הוא שואל בשם לפני זה?
כן, כן, זה הכוונה. אבל כבר אביתר הת...
אז כאילו, דרך הכתוב לספר לך בהמשך מה שקרה בהתחלה.
אביתר, כשהוא הגיע, היה לו איפה.
בואו נראה את פרק נ"ד.
"למנצח בנגינות משכיל לדוד. בבוא הזיפים ואמרו לשאול: הלו דוד, מסתתר עמנו".
איזה פרק תהילים דוד יגיד בעקבות הבגידה הזאת
שהאנשים הקרובים אליו ביותר,
חבריו לשבט יהודה,
מסגירים אותו לשאול.
אז יש כאן הרבה תגובות אפשריות.
כעס,
תחושת בגידה, אני עזרתי להם ואין זה מה שהם משיבים לי.
בואו נראה מה הוא יגיד.
אלוהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני.
אלוהים שמע תפילתי האזינה לעברי פי.
כי זרים קרמו עליי וארצים ביקשו נפשי,
לא שמו אלוהים לנגדם סלע.
אם הייתם שמים אלוהים נגדכם הייתם מבינים
שזה שאתם מסגירים אותי אל שאול זה לא מקדם את העלילה אלא מסיג אותה לאחור.
הנה אלוהים עוזר לי אדוני בשומחי נפשי,
ישיב הרע לשורריי בעמיתך עצמיתם,
בנדבה אזבחה לך עודש עמך אדוני,
כי טוב מכל צרה הצילני ובאויבי רעתה איני.
אז
התפילה הזאת
יש בה שני דברים.
דבר אחד זה דוד אומר לכדורך אתה תציל אותי.
למה הוא אומר לכדורך אתה תציל אותי?
מה הסיבה?
כי אומר דוד, אני לא מתכוון להרוג את שאול.
אני לא מתכוון לגעת בו.
אני לא... דוד יכול היה... אוקיי, נגיד ששאול הולך לתפוס את זה, זה לא ייגמר בלי קרב, נכון?
זה לא ייגמר. אז דוד יגן על עצמו ויהיה...
דוד אומר לכבוד ברוך הוא, אני לא רוצה ל...
תציל, תציל אותי אתה. ובאויביי ראתה עיני, הכוונה שהם יגיעו כל כך קרוב,
שדוד יצטרך להסתכל בשחור של העין של שאול מרוב שהוא היה קרוב אליו.
זה היה מרחק נגיעה.
עוד שנייה אתה רואה זאת, אויביי ראתה עיני, אני רואה את הזה,
תציל אותי.
לכן חלק מהמדרשים אומרים שהמלאך שהגיע היה מלאך מהשמיים, כן?
אני תמיד אוהב פשוטו של מקרא, מלאך מלאך, אבל הטיימינג ללא ספק,
בדיוק בדיוק ברגע הזה ששאול עוד רגע
תופס את דוד, בדיוק בטיימינג הזה מגיע איזה מלאך ואומר לו, זה ודאי היה מן השמיים,
בסדר?
אז הפרק הזה מתאר כאן את ההכרעה של דוד, שתשמש אותנו מיד בפרק לפנינו,
לא לשלוח ידו בשאול.
וזה ההכרעה שהיא הכנה לפרק הבא.
נתחיל אותו היום ואנחנו נסיים אותו בשבוע הבא, בעזרת השם.
ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלישתים ויגידו לו, אולי נסיים את זה אפילו היום,
ויגידו לו לאמור
הנה דוד במדבר עין גדי.
וייקח שאול שלושת אלפים איש בחור מכל ישראל
וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים.
כלומר,
סוג של...
בניגוד לפעם הקודמת שהיה לנו מודיעין מדויק, היה לשאול מודיעין מדויק,
פה היה לו מודיעין מדויק, אבל הוא יוצא לחיפושים.
סריקות.
המשך תנועה במגמת סריקה, נכון? סבבה, אולי נמצא משהו.
על צורי היעלים.
ויבוא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה, ויבוא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בערכתי המערה יושבים.
חברים,
אם אנחנו רוצים ללמוד את הפרק הזה באמת,
עלינו כעת לכבות את האור בכיתה
ולעבור לדבר בלחישות.
כי זה הפרק.
זה קורה בתוך מערה חשוכה,
אפלה, תחובה.
כל מה שאנחנו קוראים כאן, כל הפסוקים, כל הדו-שיח, זה הכל בלחישות.
כי הרי ברור שאם דוד ירים את הקול,
אז שאול ידע שהוא נכנס למערה שיש בה אנשים,
מיד יצא וזרקו לשם רימון אחד ונגמר הסיפור.
אז כל האירוע הזה קורה במערה חשוכה, בסדר?
זה לא בכיתה המוארת בירושלים.
ויבוא שאול להסך את רגליו
ודוד ואנשיו
בירכתי המערה יושבים.
רבי שמעון, זה רמטכ"ל תימני יש לנו, אתה יודע את זה.
חצי, חצי.
אבא שלו תימני, לא?
אמא חלבית.
מה זה חצי? הוא צריך להיות תימני שלם 200 דורות?
אבא תימני זה רמטכ"ל תימני.
חזון בן-גוריון, מה?
אז...
ויבוא על גדרות הצאן על הדרך, שם מערה, ויבוא שאול להסך את רגליו
ודוד באנשיו בירכתי המערה יושבים.
תדמיינו את זה.
איזה דרמה.
אוקיי. מה הסיכוי
שהאישיות המאובטחת במדינה,
שזה שאול,
עם כל השומרי ראש,
יהיה בסיטואציה שבה הוא לבד,
חסר אונים, עם גב,
מפנה את הגב, ללא נשק,
בדיוק במקומות שבהם נמצאים האנשים שהורדתיים, הסיכוי הוא 0.0, בסדר? הרבה מאוד אפסים.
ולכן, מה אומרים
אנשי דוד? ואמרו אנשי דוד אליו: "הנה היום
אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידיך ועשית לא כאשר יטעב בעיניך". זה היום! אין סיכוי! המציאות מדברת!
מה הסיכוי? אין סיכוי! ככה זה בא בדיוק מכל המערות, הוא נכנס למערה הזאת,
לבד, בלי הבטחה, בלי שום דבר,
מסכת רגליו בסיטואציה שהוא לא סיטואציה קרבית, נקרא לזה כך. זהו, נגמר הסיפור.
הם לא טוענים בוא נהרוג את שאול, הם טוענים, הקדוש ברוך הוא אומר לך להרוג את שאול, הוא הביא לך אותו.
ואמרו אנשים תמיד אליו, הנה היום אשר אמר ה' אליך, הנה אנוכי נוטל את אויביך בידיך ועשית לא כאשר איתה בעיניך.
נפלא!
ויקום דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט.
ויהיה אחרי כן, ויכלב דוד את תועל אשר כרת את כנף אשר לשאול,
הוא אומר לאנשיו חלילה לי מאדוני אם אעשה את הדבר הזה לאדוני נמשיח אדוני לשלוח ידי בו כי נמשיח אדוני הוא.
וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קל מהמערה וילך בדרך.
אני אומר עוד פעם וישסע דוד את אנשיו בדברים הכוונה שבתוך החושך
בתוך הוויכוח הזה שהיה ביניהם
דוד הצליח
בלחישות
להפעיל עליהם את הסמכות שלו ולא לתת להם לקום להרוג את שאול. זה מנהיגות מהסוג המופלא ביותר.
אין לו יכולת לצעוק עליהם ואין לו יכולת, הכל בלחישות, כן?
אבל מה היה כאן בדיוק עם דוד? זה לא ברור.
זה נראה שהוא כאילו קם להרוג את שאול,
פתאום הוא התחרט, או פחד, אז הוא כרת לו רק את כנף המעיל,
ואז כשהוא חוזר הוא אומר, יואו, מה עשיתי,
נגעתי במשיח השם, כי משיח השם הוא, ואז הוא לא נותן להם לקום.
מה הסיפור שלו?
נכון?
זה נראה איזה מין דבר והיפוכו כזה.
אז המלבים כאן מפרש פירוש בעיניי נפלא.
מה, מה, המלבים?
למה?
אז אם ככה, למה הוא כרת את כנף המעיל?
הוכחה. יפה, אז פירוש אחד. אז רגע, כשהוא קם מהמערה, הוא התכוון להרוג את שאול כשהוא זחל.
מראש הוא התכוון או לא?
לא התכוון.
אז אומר יאיר, הוא התכוון להתחרט. אז החרטה קצת נראית בעייתית.
יפה. אז אומר אמאלבים כך, אומר אמאלבים את הדבר הנפלא הבא.
באמת דוד לא ידע.
הוא לא ידע.
כי אתם יודעים, אם שאול הוא מלך,
אז מלך, אני לא אגע בו. אבל אם הוא לא מלך,
אם הוא כבר איבד,
איבד
את הסטטוס שלו כמלך,
הוא סתם רודף אחריי. כלומר, זה אדם פרטי שרודף אחריי, אחרי דוד. מותר לדוד להתגונן.
דוד לא יודע.
כי הוא אומר, הוא רודף אחריי, מזניח את הביטחון הלאומי,
כבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אולי הוא כבר איבד את הקביעה שהוא מלך, ואם ככה, אני יכול להתגונן בפניו.
ולכן אומר דוד לאנשיו, אני אעשה ניסוי.
ככה אומר המלבין.
אני אזחל ואכרות לו את כנף המעיל.
ואז אני אבדוק בלב שלי
איך אני מרגיש.
אם אני לא מרגיש כלום,
סיוון שהוא לא מלך.
אם אני ארגיש איזה, מה עשיתי?
איזו פעימה,
הוא עדיין מלך. זאת אומרת, דוד סומך על הלב שלו הטהור, הנקי,
שהוא ידע להגיד לו מה המצב של שאול.
ואז כתוב כך, נכון?
ויקום דוד, ויחוט את כנף המילה שלו, שאול בלט, ויהיה אחרי כן, מה כתוב?
ויח לב דוד אותו,
על אשר קראת לו, מה עשיתי?
תסתכל פנימה בלב.
לך אמר ליבי, הלב שלו נקי.
ואז הוא אומר להם, תקשיבו, לפי הלב שלי,
הוא מלך, ואסור לגעת בו.
ויאמר לאנשיו, חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה, לאדוני ממשיח ה' לשליח אדוני, כי ממשיח ה' הוא. והם לא מבינים אותו, מה הלב? איזה לב? מה אתה רוצה? זו ההזדמנות, מה זה?
ואז במקום הזה, אחרי שדוד,
ליבו אמר לו, והמילה לב מופיעה הרבה מאוד בספר תהילים,
ליבו אמר לו ששאול עדיין מלך, הוא מפעיל את מלוא כוח המנהיגות שלו, וכמו שאמרתי לכם, זה קורה בחושך,
באפלה ובחשכה,
ולא נותן לאנשים האלה, מי הם היו האנשים האלה? גיבורים. מי?
יש לנו כנראה איתו יואב, אבישר ישראל,
בנצרויה היו איתו, אנשים גיבורים.
לא נותן להם לקום.
אתם לא תיגעו בשאול.
וכל זה בשקט, בלי ששאול שומע,
ויוצא החוצה. בשלום.
אנחנו אחרי זה, בשבוע הבא נראה את הנאום שדוד נואם בעקבות הדבר הזה עוד רגע, אבל לפני כן,
על הרגעים מערי גורל האלו,
המרטיטים,
דוד כתב פרק בתהילים.
תראו את הפרק הבא.
עוד שנייה, רבנו, רגע, כי זה בסדר.
פרק,
איזה פרק?
נו נו נו נו נו נו נו נו נו נו זין, נו זין.
באמת שני פרקים.
מזכיר לדוד יותר במערת תפילה, אבל גם פה.
למנצח אל תשחט לדוד מכתם בבורכו מפני שאול במערה.
אל תשחט את מה? את עצמי. אם אני הורג את שאול, אני משחט את עצמי.
חונני אלוהים, חונני כי בכך יעשה הנפשי, וצא כנפיך יחסה עד יעבור אבות.
ההווה יעבור.
אבות זה הווה.
אני רוצה להיות בנצח.
אני רוצה שמלכותי תהיה מלכות כזאת שהיא מלכות שמגיעה מהנצח.
אקרא לאלוהים עליון, לאל גומר עליי.
אשלח משמיים ויושיעני חרף שואפי סלע.
שואפי זה אותם אלו ששוכבים לידו,
שואפים ונושמים, ויש להם גם שאיפות.
אינספירציות.
להרוג את שאול.
נשלח אלוהים חסדו ואמיתו.
נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם,
שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה.
זאת אומרת, אני שוכב בתוך המערה, מימיני ומשמאלי נמצאים.
או, יפה. אז למה הוא אמר לבאים ולא אריות?
הבנים של הלווים, כאילו...
לביא, נכון.
לביאים. לביאים. אבל בכל אופן, לביאים זה יותר קונוטטה של הלוויה.
למה? כי בני צרויה, מי זה צרויה?
האימא.
אז מכיוון שהם בני צרויה של האימא,
הוא קורא להם בני לוויות.
לוויים ולא אריות.
כי הם שוכבים איתו. איזה כל אחד מהם גיבור.
לוהטים, הם חכמים על העניין לגבור את שאול.
בני אדם, שיניהם חנית וחצים.
רום על אשר אלוהים על כל ארץ כבודיך.
רשת הכינו לי פעמיי.
בעצם בהצעה שלהם לחסל את שאול, הם מכינים לי רשת.
כפף נפשי, קראו לפניי שיחה, נפלו בתוך הסלע.
ואז מה אמרנו?
מה הניסוי שדוד עשה? ניסוי עם הלב.
נכון ליבי אלוהים,
נכון ליבי השירה והזמרה. הלב שלי מכוון,
אני יכול לסמוך עליו.
אם הלב שלי יכה אותי, סימן ששאול עדיין מלך.
אם הלב שלי לא יקרה לו כלום, אני יכול להתגונן.
אורא כעבודי אורא הנבל וכינור העיר השחר, עודך בעמים אדוני הזמרך בלאומים,
כי גדול עד שמיים חסדך ועד שחקים עמיתך. כן, הכל כזה שאני אזכה להיות מלך שמודה אותך. באים ואומרים אלוהים על כל הארץ כמודיך. כן, זו תפילת דוד במערה מאוד מאוד מדויקת לסיטואציה הזאת. אז אם כך זה מבחן מנהיגות מן המעלה הראשונה של דוד.
כלומר, לא תמיד המציאות מדברת אליך.
אולי המציאות מדברת אליך ותעשה הפוך ממנה?
צריכים לקחת אחריות, לבדוק.
מה רצית לשאול? כן. לא לשאול.
המציאות שבה דודים, כן. הרבה יותר קשה.
נכון, נכון, נכון, ופה הוא נמצא באותו מעמד שמונה. יפה, נכון. עכשיו כמובן, מה זה?
וגם על זה אפילו לינש, נכון.
עכשיו, מה יעשה עם זה דוד, אם עכשיו יש כאן איזה משהו שזה,
דוד כמובן ינסה לנצל את העניין הזה
כדי לנסות לחבר ולאחד בין במערכת דוד, יש לו כאן איזה משהו שהוא מחזיק איזה קלף אס ביד, נכון? הנה, עכשיו הוא יכול להראות לשאול, תראה,
יכולתי להרוג אותך, אתה רודף אחרי כל הזמן, אתה בטוח שאתה יכול לזה,
ואני בשנייה אחת יכולתי לחסל אותך וליצור בדבר הזה הזדמנות לחיבור איך נוצלה ההזדמנות ומי הפר אותה נראה בעזרת השם בשבוע הבא יזכו ואמצו שבוע הבא נראה מה יהיה בשבוע הבא
