שלום לכולם, אנחנו נמצאים במפגש שלישי
בנושא גבריות ביהדות,
והנושא שאנחנו נעסוק בו היום הוא נושא מאוד מאוד מעניין
ומאוד מאוד רלוונטי לתקופה שאנחנו נמצאים בה בימי המלחמה.
אני מזכיר שבמפגש הראשון שלנו שאלנו שאלה כללית:
מה זה להיות גבר?
וניתנו תשובות שונות,
מגוונים שונים, ומאוד שמחתי באופן כללי על המגוון ששמענו, כי סוף סוף
ראינו שלגבריות יש המון המון פנים, המון צדדים,
וזה לא איזה ציור חד גוני שלהיות גבר זה 1-2-3 דברים מאוד מאוד קריקטוריסטיים,
אלא להיות גבר זה מכלול שלם של אדם.
ובפעם הקודמת דיברנו קצת על הנושא של העצמאות של הגבר,
דבר שנגזר גם מכל תהליך הבריאה
של הזכר והנקבה.
הזכר,
כיצור שהיה בהתחלה מכיל את הנקבה בתוכו, ואז
היא הופרדה ממנו בתהליך של ניתוח,
ודיברנו על העצמאות.
חלק בלתי נפרד מהזהות הגברית
לאורך ההיסטוריה,
ובמידה מסוימת אחד מהגורמים המרכזיים למשבר הגבריות בעולם המודרני,
זה הגבר כלוחם.
להיות גבר ולהיות לוחם,
זה היה דבר שלאורך ההיסטוריה היה ברור לגמרי שזה בא ביחד.
הגבר לוחם, נאבק.
לגבר יש כוח,
הוא מפעיל את הכוח שלו.
אבל דווקא בעידן שלנו,
על התכונה הגברית הזו של הלוחם,
שדורות שלמים גדלו עליה,
נהייתה ביקורת מאוד מאוד קשה.
וחלק מהמושג הזה שדיברנו עליו בעבר, של גבריות רעילה,
מופנה כלפי התכונות האלה, שגורמות לגבר להיות תחרותי,
נאבק,
לוחם,
נקרא לזה שש אלי קרב.
והשאלה היא מה באמת המקום של דמות הלוחם בעולם הגברי.
וכמו שאנחנו עושים לאורך כל המפגשים שלנו,
הנקודה שלנו
היא לנסות להראות
איך דברים מסוימים באופי הגברי,
גם אם הם נראים במבט ראשון כדבר שלילי בעייתי,
אנחנו ננסה להתבונן איך הדבר הזה הוא בעל ערך מאוד מאוד גדול.
אז בואו קודם כל נשמע את הצד שלכם. מה אתם אומרים?
חשיבות הגבר כלוחם.
למה זה חשוב בכלל?
אולי זה באמת איזה שאריות פרימיטיביות מעולם עתיק שבו באמת הלכו מכות על כל דבר,
והגיע הזמן, מה שנקרא, שחר של יום חדש,
להשתחרר מהמעטה הזה, הגברי, הקצת מצ'ואיסטי, לוחמני.
מה אתם אומרים?
זה אותו לוחמד. יפה מאוד, יפה אמרת.
זאת אומרת, הבעיה בעזיבה של דמות הלוחם זה שבעולם לא אידיאלי,
שבו יש אנשים רעים בעולם,
ואנשים שאם לא תהיה לוחם אז יחסלו אותך,
אז אתה חייב שתהיה לך את דמות הלוחם.
מעולה. מה עוד? מה עוד אתם חושבים?
חשיבות דמות הלוחם.
יפה מאוד. זאת אומרת,
אתה מדבר כבר על מה שחז"ל אפילו מדברים על מלחמתה של תורה.
אפילו התורה יש בה מלחמה, נכון?
איזה, מה הקשר בין תורה לבין מלחמה?
אלא שכשאתה חושב שיש צדק במה שאתה עושה,
אז אתה נאבק על הצדק.
אתה מוכן להכריע את מי שחושב אחרת ממך.
אז זה לא חייב להיות במכות ואלימות,
אבל אם צריך לפעמים גם במכות ואלימות, אתה מוכן לעשות את זה.
זאת אומרת,
נכון.
זאת אומרת,
יש קשר
בין לוחמנות
לבין היכולת,
נגיד את זה ככה, הלוחם שואף לנצח.
לנצח זה גם להנציח את הדבר שהוא מאמין בו, נכון?
אם אתה מאמין שאתה צודק במשהו, אז אתה רוצה לנצח, כלומר,
לגרום לכך שהרעיון שאתה דוגל בו
הוא יהיה רעיון נצחי, לא רעיון חולף.
וכשבן אדם מפסיק להאמין ביכולת לנצח,
הוא בעצם, במידה מסוימת, לא מאמין שהרעיון שלו הוא רעיון שראוי שיישאר לנצח.
יש פה איזו בעיה מאוד מאוד עמוקה,
שחלק מהמשבר של העולם המערבי זה האובדן הגבריות במובן של הניצחון,
היכולת להילחם ולנצח.
אבל אני רוצה, כדי להפרות את הדיון,
להזכיר פה ספר שיצא השנה.
זאת אומרת, מעניינם בשנת 2024 שנקרא חינוך לגבריות חדשה
של ירון שוורץ, יכול להיות שהוא דוקטור,
מסתבר.
דילמות בחינוך מגדרי לנערים בתיכונים בישראל.
בסדר, ספר שיצא השנה.
וידידי, הרב חננאל רוס,
שהוא פסיכולוג גם,
כתב מאמר ביקורת על הספר הזה והוא בעצם מציג את
הצדדים הטובים שבו ואת הצדדים הבעייתיים ואני רוצה להקריא קטע מתוכו.
אחד המאפיינים המסורתיים שזוכים לביקורת עקבית בספר הוא אידאל הלוחם.
הביקורת הזו שוזרת את ספרות המחקר שקוראת להפסקה של הפעלת כוח
ולביטול ההערכה של תכונות המזוהות
כקשורות בעיצוב לוחמים עוצמתיים.
ציטוט:
יש להציע לנערים אלטרנטיבה לגבריות המעריצה ומעודדת ערכים של גבורה הירואית,
עבודה קשה ושליטה ברגשות.
זאת אומרת,
אתה רואה אדם כמו למשל,
ניקח דוגמה גנרית, יוני נתניהו,
אדם שהיה לוחם, אמיץ,
שחרר חטופים, בסדר, במלחמה הזאת יש עוד עשרות של דוגמאות כאלה,
ונלחם, וחיסל מחבלים, וכל חייו הקצרים יחסית נאבק.
אז מה אתה אומר?
תשמע, תפסיקו עם ההירואיות הזאת, תפסיקו עם הדמויות הגבריות האלה שרוצות לחסל כל מי שלא חושב כמוהן,
תפסיקו עם זה, חלאס, מספיק עם הגבריות הזאת.
זה גבריות רעילה.
גבורה היא בעיה בעיני המחבר, לדעתו עבודה קשה אינה ערך חיובי ושליטה ברגשות,
אפשר לקרוא לה גם ויסות רגשי, היא מקור לצרות.
זאת אומרת, אנחנו לא מדברים פה רק על גיבור לוחם שנאבק באויב מבחוץ,
גם להתגבר על רגשות מבפנים זה בעיה.
אנחנו עוד נדבר על זה בפרק אחר.
בדיוק, ועל זה אנחנו עוד נדבר בהזדמנות בפרק אחר, בסדר? אני מצטט
את ירון שוורץ,
התכונות שהלוחם מייצג כמו נכונות לאלימות,
שליטה רגשית,
חוזק,
פיתוח הגוף והערצת המעמד הפיקודי הופכות
לאידיאלים שנערים ישראלים שואפים אליהם כבר מגיל צעיר.
אך הם אינם בקיאים בפרדוקסים שתכונות הלוחם עלולות ליצור אצלם.
שליטה ברגשות יכולה להוביל לניכור רגשי בחיים הפרטיים.
הדרישה להיות חזק מסמנת את החולשה ככישלון, בסדר?
זאת אומרת, כמו שדיברנו בפעם הקודמת,
התפיסות החדשות
של הגבריות רואות בכל הגבריות כחטיבה אחת בעיה שצריך לזרוק אותה לפח.
לא להגיד יש דברים טובים בגבריות ויש דברים לא טובים בגבריות,
לא להגיד שיש
לוחם
חיובי ולוחם שלילי, אלא כל תכונת הלוחם היא לא טובה.
לא צריך להיות לוחם.
לא לוחם באויבים מבחוץ, ולא לוחם ברגשות מבפנים.
לא צריך את כל הדבר הזה.
זה של פעם.
עכשיו כולם צריכים להיות נשים.
מה?
כן.
לא, אבל יש פה אמירה ביקורתית עקרונית כלפי זה. כן.
אז הרב חננל, שכותב את המאמר, אומר: "על אף שהספר פורסם בנובמבר 2024,
אחרי יותר משנה שבה מדינת ישראל נתונה בלחימה מתמשכת,
הלוחם הישראלי מזוהה כאחת הבעיות המרכזיות שיש בכל הנוגע לגבריות.
לעולם המחקר ולי בתוכו אין ספק
שלניתוק מרגשות יש תופעות לוואי חמורות,
אך לא כל ניהול רגשי הוא בעייתי.
הייתי אומר הפוך,
כשבן אדם לא מנוהל רגשית זה גם בעייתי.
לא כל בן אדם שזורם עם הטבע שלו זה טוב.
הדרישה שגברים יהיו חזקים בהחלט מסמנת את החולשה ככישלון,
אך גם מעודדת גברים.
ובכן, להיות חזקים בנסיבות לוחצות ומאיימות.
זו איכות חשובה לגברים ונשים כאחד.
בספר אין הכרה בנחיצות הגדולה להתחזק ולהתחשל,
נניח כדי לשאת חבר פצוע באלונקה ולהציל חיי אדם,
גם אם פעמים רבות יש לכך מחירים.
אז אני לא אמשיך לצטט לכם פה מתוך המאמר.
הרעיון מובן, בסדר? יש פה בעצם סוג של יחס עוין שלילי לגבי כל נושא הלוחם,
לנושא הגבר כמי שמסוגל להיאבק.
וכאן אנחנו צריכים לגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה, ואני רוצה לצטט פה דברים שכתב לי,
כתב באחת הקבוצות
הרב עזריאל אריאל,
וזה משהו קצר מאוד,
אבל אני ראיתי בו דבר פוקח עיניים,
וכשהתכתבתי איתו הוא אמר לי שבסיס הדברים בוודאי,
למי שמכיר בספר אורות של הרב קוק,
פאורות המלחמה פרק ב'
וככה הרב עזריאל כתב,
וזה קשור לנקודה שאנחנו מדברים עליה.
שוחחתי פעם עם קצין מילואים ותיק
במחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל,
איש שמאל די קיצוני.
הוא שאל אותי מדוע דווקא אצל חיילי ישיבות ההסדר יש הכי פחות חריגות מוסריות
בהתנהגות כחיילים.
אמרתי לו שדווקא בגלל שהם שלמים לגמרי עם החובה להפעיל כוח על האויב,
הם גם יודעים לשמור על הגבולות של הפעלת הכוח.
בעוד שמי שמסתייג עקרונית מהפעלת כוח על האויב ונאלץ לעשות את זה מכוח הפקודות או מכורח הנסיבות,
מאבד באותו רגע את המצפן המוסרי שלו והופך להיות חיה.
הוא די הסכים איתי.
בסדר? זה ניתוח מאוד מאוד מדויק שלדעתי יכול להסביר לנו את הבעיה של הלוחם
ואת הפתרון של הלוחם היהודי, הלוחם העברי.
מה הנקודה בעצם?
לוחם הוא אדם שמפעיל כוח,
מפעיל אנרגיה נגד כל מיני דברים שקיימים במציאות.
השאלה אם הוא עושה את זה בגלל שהוא נהנה לראות דם,
הוא נהנה לכסח אנשים,
או שיש תחושת צדק מאוד עמוקה שמניעה אותו והוא יודע להשתמש בכוח שלו
למען הצדק.
וזו שאלה
ממש שמיים וארץ.
הגמרא במסכת מועד קטן שמצוטטת הרבה הרבה הרבה בשנה וחצי האחרונות,
בדף ט"ז אומרת שדוד המלך מכונה בשם אחד מלוחמיו "עדינו העצני".
בסדר? עדינו העצני,
בשעה שהיה יוצא לקרב היה מקשה עצמו כעץ,
ובשעה שהיה בבית המדרש היה עדין כתולעת.
אבל מה זה עדינו העצני? מה הסיפור הזה?
אפשר להסביר את הדבר הזה על פי דבר אחר שנאמר על דוד,
נכון? כאשר שמואל רואה אותו,
הוא רואה שהוא אדמוני,
וחז"ל אומרים ששמואל פחד,
הוא פחד פחד גדול.
למה? כי מי היה עוד אדמוני?
עשיו.
אז מה נאמר לשמואל?
שזה הורג מדעת עצמו וזה הורג מדעת סנהדרין.
זאת אומרת, אדמוני עם יפה עיניים.
דוד הוא אדמוני עם יפה עיניים.
הוא הורג מדעת עצמו והוא הורג מדעת סנהדרין. אבל מה זה הורג מדעת עצמו, הורג מדעת סנהדרין?
אז מה,
אם אתה מקבל את דת הסנהדרין, אז אתה, מה שנקרא, עכשיו
עלול להיות נבל ברשות התורה, עכשיו יש לך גם גושפנקה להרוג, זה עוד יותר גרוע.
זו רגע עדונאי. מה? זו רגע עדונאי. נכון, נכון.
אז מה העניין?
העניין הוא שכאשר אדם
הורג מדת סנהדרין, זה אומר שהדחפים לא שולטים עליו.
הוא יודע להשתמש בכוח של הלוחם שבו,
אבל זה לא שולט עליו.
ולכן, מתי שהוא נכנס ללחימה,
הוא לא מאבד את המצפון שלו ולא מאבד את הצפון המוסרי שלו,
אלא הוא פועל על פי ערכים אבל מפעיל כוח בשביל הערכים האלה.
ואז לא רק שלהיות לוחם זה לא דבר רע,
זה הרבה הרבה יותר טוב. כי מה יותר טוב?
שהכוח יהיה בידיים של האנשים הרעים והטובים יהיו החלשים והמסכנים,
או שמי שיש לו את הצדק, יש לו גם את הכוח לכפות את העולם לצדק הזה.
זה הרבה הרבה יותר חזק, הרבה יותר חשוב.
זאת אומרת, לסיכום,
פרק הקצר הזה שלנו,
דמות הלוחם נתפסת בהיסטוריה כדמות שמזוהה עם גבריות.
רק שלאורך ההיסטוריה
היו לוחמים שקיבלו את הגושפנקה של העוצמה של הלוחם בגלל שהם היו אכזריים, רעים וחזקים יותר מאחרים.
כלומר, הזכות היא בגלל הכוח שלהם.
אבל אצלנו הלוחמים, דוד, אברהם, יעקב,
כל הלוחמים של ההיסטוריה, כל לוחמי התנ״ך שלנו, החשמונאים בוודאי,
הם לא היו לוחמים בגלל שהם רצו סתם לכבוש שטח,
סתם רצו לקחת רכוש של אנשים.
הם לחמו על צדק.
ומי שלוחם על צדק ומפעיל את הכוח שלו בגלל שהוא חדור בצדק,
זה מצוין שיש לו כוח.
הלוחם שבו,
לא רק שזה לא גורם לו להתנהג בצורה מושחתת,
אלא זה מחזק את הצדק שבו.
ברגע שאתה מאמין בצדק ואתה פועל כדי לממש את הצדק,
אז אין למעלה ממך.
אתה צדיק.
בסדר? זה נכון שאברהם אבינו התלבט האם הוא עושה את המעשה הנכון, והקדוש ברוך הוא הרגיע אותו שהוא לא עשה דבר שלילי, הוא לא הרג אנשים חפים ופשע.
אבל הנקודה שמניעה את הלוחם זה הצדק.
שהצדק יהיה נכון. מה?
שהצדק יהיה נכון. נכון, וזה מה שנקרא יפה עיניים. יפה עיניים זה לא יפה נפש.
יפה עיניים.
זאת אומרת,
וכאן אני חושב שמה שהתגלה במלחמה הזאת זה שהמון המון המון לוחמים גיבורים
התגלו באמת כדמויות שיש בתוכם את שני הצדדים האלה.
כלומר, גם את הרגישות
האנושית
וגם את העוצמה הצבאית,
ולא ראו בזה שני דברים סותרים.
עכשיו, אפשר להסביר שזה סוג של תנועה נפשית, אפשר לקרוא לה דיאלקטית,
כוונה של כתבים,
שבן אדם זז מפה כשאני יוצא לקרב ואחרי זה יש
בתוכי גם את הבן אדם הרגיש אבל זה לא כתבים לפי מה שאנחנו מספירים פה
ברגע שבן אדם חדור בתחושה שברור לו לגמרי שהוא צודק במעשה שלו
שייאבק על זה, שיילחם על זה.
אותו דבר בבית המדרש,
אותו דבר בכל דבר זאת אומרת לגברים יש איזושהי יכולת זה קצת זה קשור לתכונה אחרת שאולי נדבר עליה במפגשים הבאים זה הזדהות עם האמת
זה סוג של הזדהות עם הערך בצורה כל כך חזקה,
שאני מוכן להיאבק על הצדק שלי.
אתה אומר סברה בבית מדרש, איך אמר לנו רב אברום זצל, היה אומר,
שכשבן אדם שומע סברה עקומה בבית מדרש, הוא צריך להרגיש כאילו תלשו לו שערה.
מה הכוונה?
שאתה כל כך מזוהה עם הצדק והאמת במה שאתה חושב,
שהוא נכון,
שאתה תרגיש שאתה לא מסוגל לשמוע את הדבר הזה.
אתה תיאבק על האמת שלך, בסדר?
לוחם זה דבר טוב.
השאלה היא מאיזה ערכים הוא לוחם ועל מה הוא לוחם.
ואז הפעלת כוח היא לא דבר שלילי בכלל.
ועל הנושא הזה אנחנו עוד בעזרת השם נרחיב ונדבר.
אז לכל הלוחמים שבחבורה,
שאו ברכה.
נמשיכו להילחם על הצדק.
נסורות טובות. תהיה גבר.
חזק וברוך. תודה.
תודה.
