הנושא, הנושא שנאמרתו היום,
ומכת חושך שהייתה במצרים,
ואיך המכה הזאת היא לא רק עניין היסטורי, מה שהיה פעם במצרים,
אלא המכה הזאת,
והיפוכה של המכה הזאת, נעימה, ההפך מחושך נאור.
איך זה נוגע לכל דור ודור ולכל אדם ואדם באשר הוא אדם,
איך זה העניין של החושך והאור,
איך זה נוגע אליהם.
כתוב בפרשה שהיה חושך מצרים בשתי מדרגות, נאמר. מדרגה אחת הייתה חושך,
בים יש חושך,
חושך-חושך,
והחושך הזה בא לידי ביטוי בזה שלא ראו אחד את השני,
המצרים לא ראו אחד את השני,
והשלב היותר היה חושך עוד יותר גדול מהחושך הראשון,
שהיה, היו, רש"י אומר,
היה יושב, לא יכול לעמוד,
היה עומד, לא יכול לקום,
לא יכול לשבת.
זה הפשט כאן בדבר הזה.
צריך להבין מה העניין של חושך, איך זה נוגע לנו,
לכל אחד מאיתנו.
חושך זה לא רק עניין חיצוני,
או אור, עניין חיצוני, זה עניין שמרמז לנו
על מצב רוחני, כן.
וזה שלא ראו אחד את השני, אני לא יודע אם יצא לכם פעם דבר כזה,
שאתה חי עם בן אדם, אתה לא מרגיש אותו.
יכול לקרות דבר כזה.
אתה רואה אותו פיזית,
אבל לא בלב.
זה המצב של המצרים,
מדרגה ראשונה, מצרים.
מה זה מצרים?
מצרים זה מלשון צרות.
צרות.
מצרים. מ"ם המקום,
מן המטר קראתי, אה?
היום בהלל אמרנו את זה.
זה שאדם הוא בצרות, אני לא יודע מישהו היה פעם בצרות.
אף אחד לא היה.
הוא לא רואה את השני.
לא מרגיש את השני. יש ביטוי כזה בחז"ל,
חי מרגיש.
מת,
לא מרגישים.
רשעים בחייהם קרויים מתים, כתוב. מה זה חיים, פיזית?
אבל אין להם רגישות
לזולת, אז הם נקראים מתים.
הצדיקים בדיוק הפוך, במותם נקראים חיים.
אנחנו לומדים, עכשיו למדנו סיום מסכת,
חכמים,
הם לא מתו, הם חיים איתנו.
כן, קודם כול, חושך, כאמור,
חושך מצרים, אבל חושך גם
ששמצא
שלא מרגישים אחד את השני. אם זה ברמה האישית,
או משפחתית,
או לאומית גם,
שלא מרגישים אחד את השני,
או עולמית, כן.
אז זה מכת חושך.
אבל יש מדרגה עוד יותר נמוכה,
שהחושך משתק אותנו.
מה זה משתק אותנו?
אדם לפעמים במצב רוח, איך אומרים החבר'ה, דיקי,
דיכאון קטן.
אין מצב כזה.
אבל יש לפעמים מצב כזה של,
כבר אומרים לזה דיכאון, אבל לא דיקי, אלא דיכאון קליני.
מה זה דיכאון קליני? שאדם,
אתה אומר לו, תקום מהמיטה, הוא אומר, לא יכול.
פיזית הוא יכול,
נפשית הוא לא יכול.
לא, לא, לא, איך, נזוז, לא, כן. המציאות של חושך זה חוסר מציאות.
אין מציאות.
מה זה ההפך מהחושך?
אור.
ולכל בית ישראל היה אור בכל מושלותיו.
היה אור. מה זה האור הזה?
האור הזה כתוב בתחילת התורה, כבר כתוב.
הארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך,
וחושך על פני תהום.
חושך, היה חושך, בלאגן.
חושך זה חוסר מציאות.
כשאדם בעצבות או בדיכאון כזה או אחר, הוא לא במציאות.
ויאמר אלוקים, סליחה,
ויאמר אלוקים, יהי אור.
ויהי אור.
אומרים חז"ל,
מה זה האור הזה?
ומה זה נוגע אלינו?
הוא חזר מאור זה אהבה.
וואו,
זה ההפך מהאור,
מהחושך.
כאן אתם כבר, אין כאן אנשים צעירים, חוץ ממך אולי.
אני רואה, הנה עוד אחד צעיר שם.
החבר'ה יוצאים, סליחה שאני אומר את זה כבדיחה,
אבל זה לא בדיחה,
יוצאים לדייט.
הוא חוזר מהדייט באורות.
אתה לא היית בדייט, נכון?
תודה מזודית.
למה יש בו
סיכוי לאהבה,
ובאורות?
להפך,
חס ושלום.
לכן, מכת חושך, וליהודים, לעם ישראל,
היה אור בכל מושבותיו,
זה מציאות לא רק היסטורית שהיה פה,
זה מציאות שנוגעת לכולנו, כן.
אמנם זו מכת מצרים,
אבל כל התהליך של מכות מצרים זה תהליך
של לתקן את המצרים. דווקא על ידי המכות האלה יותר ויותר מתקנים.
ברשותכם, אולי נקרא את מה שהרב סיודה כותב על המכה הזאת, בסדר?
כתוב, ואי חושך
הולכים ונמשכים הטיפולים האלוקיים.
ושוב, אני רוצה לחזור למה שאמרנו.
על מנת שהתורה תהיה רלוונטית,
מה נוגעת לנו, זו הרלוונטיות.
התורה היא תורת חיים,
היא לא רק היסטוריה,
זה נוגע למציאות שאנחנו נמצאים בה.
ברוך אתה אדוני אל מלך העולם, שהכל נהיה בדברנו.
הולכים ונמשכים הטיפולים האלוקים
עד שמגיעים למכת החושך,
שלפני הסיום במכת מכורות,
שהיא המכה האחרונה,
השלב שלפני סיום יציאת מצרים,
ירידה לצורך עלייה.
סילוק האור הוא סילוק יסוד המציאות.
בתורה זה בא לידי ביטוי במילה תוהו ובוהו.
תוהו ובוהו,
תוהו ובוהו, אין מציאות.
ויאמר אלוקים, יהי אור.
אור, ופתאום יש מציאות.
אתה חי באותו עולם,
פעם אתה כאילו אין מציאות,
ופעם ההפך,
אתה נמצא באור.
עניינה של כל המציאות הוא בהופעת האור.
לכן אנחנו אומרים, דרך אגב,
בתפילה, כל יום אומרים את זה.
מביא גואל לבני בניהם
למען שמו באהבה.
זה מציאות.
גלינו מארצנו בגלל
מבחינת חינם.
ובגלות היינו מבחינת חושך ולילה, חזר אומרים שהגלות זה לילה, זה חושך.
מדרגות וחושך גם בגלות.
היום איפה אנחנו?
אור חדש.
הציון טעים.
תשאלו אותי, למה לא רואים את זה?
נכון, נכון.
תראה לכולם את המשקפיים שלך.
אתה צודק,
אתה רואה מה שבלב,
משקפיים,
עיניים.
אברהם אבינו,
הייתה לו עין טובה.
עין טובה. הוא חי במקום לא טוב.
הוא כסדים וכל זה,
והקדוש ברוך הוא בחר בו אמנם,
אבל הבחירה של הקדוש ברוך הוא באברהם אבינו,
ולא רק באברהם, גם בנו.
הבוחר בעמו ישראל,
באהבה, בחר בנו,
הוא בוחר בנו,
בא לידי ביטוי מבחינה רוחנית, מבחינה לאומית וגם אישית,
בזה שפתאום יש עין טובה. מה זה עין טובה?
תראה את המשקפיים שלך, אבי יוסי.
זה עין טובה.
למה זה עין טובה? להגיד לכם,
להגיד לכם,
אני אומר את זה דרך סיפור, או למשל אמנם, אבל
אני לא יודע אם אתם יודעים שבירושלים
יש בניין שקוראים לו בניין כלל.
מי שמכיר את רחוב יפו,
אז יורדים שם...
מול הדוידקה.
מול הדוידקה, כן. בניין כלל.
בתוך בניין כלל, היה, אבל זה עבר.
היה שם אופטיקאי, קראו לו עינית.
הוא עבר עכשיו לרחוב הנביאים,
לצד השני של העינית.
מה זה כלל?
מה זה כלל?
וזה על יד מחנה יהודה.
מי שיש לו עין כללית,
הוא רואה טוב.
מי שלא מסוגל לראות את הכלל,
הוא רק רואה את עצמו,
הוא לא מסוגל לראות את ה... לא רואה טוב.
טוב, זה כל התורה על רגל אחד.
לראות טוב זה לראות את הכלל.
מה זה לראות את הכלל? לראות את...
קודם כל לראות במסגרת המצומצמת במשפחה,
לראות את כל המשפחה,
למרות
שבמשפחה לפעמים יש בעיות, אני לא יודע אם אתם יודעים.
קיצה שחורה.
אה?
קיצה שחורה. כן.
כן, יעקב אבינו,
כמה ילדים היו לו?
12 ילדים.
וכולם שובבים?
גמרות.
איך הוא מחזיק מאמן.
הוא ראה את כולם.
למרות שהם שונים אחד מהשני.
עם ישראל,
אתה מסוגל לראות את כל עם ישראל,
או רק את הצד שלך, או המפלגה שלך,
או האינטרסים שלך וכו'.
אם אתה מסוגל לראות את כולם,
יש לך עין טובה.
אברהם אבינו מסתכל על סדום ועמורה.
איך את...
הוא מלמד להם זכות, איך הוא יכול ללמד להם זכות?
למרות שהם, לכל הדעות הם לא היו בסדר.
הוא רואה את כולם.
הוא אומר, אולי חמישים יזכו את כולם, אולי ארבעים, אולי שלושים.
את כולם? מה זה את כולם לראות את הכלל?
היכולת לראות את הכלל, זה נוגע קצת לסוגיה שלמדנו לגבי מנהיגות
של הכהנים והמלכים.
לראות את הכלל, הם לוקחים אחריות
על הכלל. מה זה לקחת אחריות? לראות את כולם,
לחוש את כולם.
זה מדרגה, אתה רואה,
יש לך אור.
אתה לא, אז יש לך בעיה.
טוב, בתפילה, מישהו כאן התפלל פעם שמונה עשרה?
מתי זה היה פעם אחרונה?
כל תפילת שמונה עצמו, לא, איך אומרים חז"ל?
לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור,
עם הכלל.
כל התפילה בנויה על זה שאתה מבקש על כולם.
אנחנו מבקשים רפאנו, גאלינו,
כן, הכל מלשון רבים.
ואדם צריך להיות נאמן למה שהוא אומר.
לא לחשוב,
אני חושב על הכל, אבל בעצם אני חושב רק על עצמי ועל הבעיות שלי וכו'.
זה הפתח לראות את הטוב.
כשיש ראייה כוללת, אתה רואה טוב.
כשאין לך ראייה כללית, אתה לא רואה טוב.
זה מה שאומר כאן הרב ציודה.
ויאמר אלוקים יהי אור,
ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלא תשמעי, אבל לבני ישראל מה היה?
אור. אור, למה?
כולם היו כאיש אחד בלב אחד.
וכל בני ישראל היה אור במושבותיו.
מתבלטת האפליה בין העם הזה שהולך מניע לעם
ובין עמים אחרים.
ומה זה ביטוי באור?
שהמיוחד לעם ישראל,
כמו שנזקקנו לפניכם, והפלאתי ביום ההוא,
והפלא השם המבדיל בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים.
בדור שלנו במיוחד, אני רוצה להגיד,
בתקופה שלנו, אנחנו נמצאים בתקופה
של מעבר בין גלות שזה חושך ולאום לא היה, לא הייתה המציאות של הלאום
וכל הדברים האלה,
כי לא הייתה לנו מדינה, לא היינו בארץ, לא היינו...
וכל אחד חלו לעצמו.
ואנחנו עכשיו נמצאים כבר בארץ ישראל.
ומה ההבדל בין הגלות ובין המציאות שלנו היום?
הרב דתל, הוא מביא את הדבר הזה באורות התורה, אומר,
זה ההבדל בין תורת הגלות ובין תורת ארץ ישראל.
מה ההבדל בין תורת הגלות לארץ ישראל?
בגלות כל אחד חלו לעצמו,
ודואג לעצמו,
וחושב על עצמו.
זה העניין של הגלות.
ארץ ישראל,
זה לא ככה.
תורת ארץ ישראל, כל דבר בארץ ישראל זה לא עניין פרטי, אני בדקתי את זה.
מישהו הניח תפילין היום?
אף אחד.
רק אביאל הוא צדיק.
אתה גם הניח את התפילין, מה אתה אומר?
חבר שלך לא הניח תפילין?
כן או לא?
הניח? כן. כולם?
מי שלא גם זיכן מאוד טוב.
יפה מאוד.
הוא, הוא,
מיוסף הוא,
תורת ארץ ישראל.
ברגע שאתה עושה מעשה טוב בארץ ישראל, אתה מזכה את כולם.
מחשבה טובה, אתה מזכה את כולם.
אם אתה מודע לזה או אתה לא מודע לזה, זה לא משנה.
זה לא משנה.
עצם העובדה שאנחנו חיים כאן בארץ ישראל,
אנחנו נהפכים מאנשים פרטיים לאנשים כלליים.
זה כמו בצבא, בצבא אתה לא פרטי.
כל דבר שאתה עושה, למרות שהוא נראה לך כפרטי,
זה נוגע לכל הצבא כולו.
ואנחנו צבאות השם, עם ישראל, איפה הצבאות השם האלה
מתגלים? באיזה מקום?
לא רק בצה"ל,
בארץ ישראל,
כולנו שאלו אותי בכל זאת, רואים חילוקי דעות וזה, ותשאלו.
נכון,
אבל זה חיצוני.
כולנו, בלי הוצא מן הכלל, נמצאים כרגע במציאות של גוי אחד בארץ.
גוי אחד, האחד הזה,
הייחוד הזה, המיוחד, הוא מתגלה כאן בארץ ישראל.
זה של ישראל היה אור בכל מושבותיו.
זו המציאות שאנחנו חיים כאן.
ברשותכם, כמה שנספיק כמה דקות
לגבי המצווה המיוחדת
של הפרשה שלנו,
זה עניין של קידוש החודש.
בקידוש החודש
אנחנו, זאת המצווה הראשונה בתורה שהיא לכל עם ישראל.
לכל עם ישראל.
כי המצוות שהיו בראשית,
כמו פורו וכמו ברית מילה וכמו גיד אנשה, המצוות האלה,
הם לא נגעו לכולם, אבל מתי זה חל על כולם?
אחרי מעמד הר סיני,
כן?
כן, אז זה שייך לכולם. המצווה הראשונה בסדר התורה זה קידוש החודש.
ואני רוצה להסביר את הנקודה, למה המצווה הזאת
לקידוש החודש
היא נוגעת,
והיא זכתה להיות המצווה הראשונה בתורה של קידוש החודש.
יש לנו, כידוע, גורם הזמן שאנחנו חיים בתוכו
אתה יכול להסתכל על גורם הזמן בשני מבטים.
יש או שתי השקפות עולם לגבי גורם הזמן.
השקפה אחת אומרת
אין חדש תחת השמש.
אין חדש.
מה זה אין חדש? אומר קהלת.
מה זה אין חדש תחת השמש?
אתה חי בתחושה של מעגל סגור.
מה זה מעגל סגור? מה שהיה,
מה שהיה,
תגיד,
הוא שיהיה.
הרמב״ם אומר את זה. הרמב״ם.
הרמב״ם. לא השתנה שום דבר.
זה ברמה, אין לך דש איפה?
תחת השם, תגיד.
מה יהיה מעל השמש?
מה יהיה מעל השמש?
אתה לא יודע, אז אני אגלה לך.
הכול חדש.
ובטובו מחדש,
בכל יום, תמיד.
נעשה בראשי.
כל השאיפה שלנו,
כל ההיסטוריה של המין האנושי,
ושל כל אחד, כל עם ישראל, וכולם,
להגיע למדרגה הזאת של התחדשות.
לראות איך בכל יום העולם עולה ומתחדש.
יש שיר כזה, אולי שמעתם עליו
עוד יותר טוב, מישהו שמע את השיר הזה?
מה השיר?
מה?
מה זה השיר הזה? מה הוא מבטא?
כל רגע וכל יום עוד יותר טוב.
אני רואה את זה, אני לא רואה את זה, זה לא משנה.
איך אומרים, ראיתי את זה, נפש החיים, הוא אומר,
אין יום דומה למשנהו.
מה שהיה אתמול
זה לא מה שהיום.
ומה שיהיה מחר
זה לא מה שיהיה היום.
המימד הזה של בגורם הזמן להתחדשות,
זה מתנה מאלוקים שנותן לנו. וזה בא לידי ביטוי בקידוש החודש.
כל,
למה נקרא חודש?
כל יום זה יום חדש.
כל חודש זה חודש חדש.
כל שנה,
תשאלו, למה לא רואים את זה?
למה לא רואים את זה?
יש לנו בעיה עם העיניים.
למה למשל דומה, אני אבין? עץ.
אתה לא רואה את העץ שהוא גדל,
אבל הוא גדל או לא גדל?
אה?
למרות שאתה לא רואה אותו?
ככה גם גורם הזמן.
אנחנו לומדים את זה מהמצווה הזאת של
המצווה הראשונה,
שגורם הזמן זה התחדשות.
אם האדם, יש לו את האמונה שהכול מתחדש,
אדם כזה קוראים לו אופטימי.
מה זה אדם אופטימי?
רואה טוב, רואה טובות, זה אברהם אבינו.
ומה זה אדם פסימי?
זה לא רואה טוב.
אדם שהוא אופטימי, הוא חי במעגלים, נכון, יום, לילה, חורף, קיץ, הכול,
אבל מה?
אליפסה עולה.
כל יום זה יום יותר טוב מהיום הקודם.
כל רגע זה יותר טוב.
זה נקרא קידוש החודש.
אנחנו מקדשים את ההתחדשות.
זה המיוחד בעם ישראל.
אשרינו מה טוב חלקנו שאנחנו מקדשים את החודש
מבחינה זאת שהכל הולך ומתחדש,
הכול הולך ומשתנה.
אומרים על זה, יש שעון שנקרא שעון חול,
ויש שעון שנקרא שעון קודש.
מה ההבדל בין שעון חול לשעון קודש?
שעון חול, כל יום נגמר לך מהחיים.
נגמר לך חיים.
כל יום אתה סופר עוד כמה זמן נשאר לנו.
זה נקרא שעון חול.
מה ההפך מחול?
קודש.
כל יום מתקרבים לאיזה יום?
ליום שבת,
ליום שבת,
לא רק מבחינת השבוע, אלא גם מבחינה היסטורית.
אנחנו חיים באלף
השישי כנגד יום השישי.
עוד מעט מתקרבים לאיזה יום?
לאלף השביעי,
יום שכולו שבת,
יום שבת.
זה העניין של קידוש החודש,
אנחנו מקדשים את הזמן.
הזמן הוא קודש, כל-כולו קודש, כל-כולו התחדשות,
כל-כולו יותר טוב ויותר טוב ויותר טוב.
שנזכה כולנו להערה הזאת, להבנה הזאת,
שאנחנו חיים במציאות של התחדשות,
ובתוך כך נזכה לאור חדש על ציון תאיר במהרה בימינו.
אמן.
רודש טוב וברך.
רודש טוב.
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
