יש דפים, אז נראה לי מספיק.
טוב, שלום, צהריים טובים, חודש טוב, בשורות טובות.
חודש שבט, חודש של הצדיקים, אבא סאלי,
מורי ריאץ.
אה?
הרשש, רבי שלום שרעבי.
מי?
סבא שלך .
הרבנית חיה מושקה.
יש הרבה צדיקים שנפטרו בחודש שבט.
וכתוב, יש בה עץ עם עין, נכון?
מה שאומר שמשה שאל,
כלומר למרגלים, האם יש בה צדיק שמגן על דורו כעץ?
אז מזה למדנו שהצדיק הוא דומה לאילן,
אז לכן צדיקים נפטרים בחודש שבט.
טוב,
ואנחנו היום עסוקים בלימוד תורה אור לפרשה.
האדמו"ר הזקן הן ארוכות.
כל פעם אני מביא לכם
חלק מתורה.
פה זו תורה מתחילתה ועד סופה,
יחסית קצרה, ועוסקת בנושא מוגדר ומאוד מאוד מרכזי
בתורת אדמו"ר הזקן.
יש פה גם את המושג דירה בתחתונים שאנחנו מרבים לצטט, להזכיר,
וגם עוד כל מיני דברים.
והרבה פעמים, אתם יודעים שהתורות החסידיות הרבה פעמים מתחילות מאיזה קושי בפסוק.
יש פסוק,
פתאום, רגע, מה הקשר בין שתי חלקי הפסוק?
מהמקום הזה מתחילה הדרשה.
אז הפסוק שהדרשה בנויה עליו זה הפסוק,
של הנחת תפילין, למען תהיה
תורת אדוני בפיך,
כי ביד חזקה הוציאך אדוני במצרים, נכון?
האדמו"ר הזקן שואל,
שאלה פשוטה על הפסוק הזה,
מה הקשר בין ההתחלה לסוף?
כן, אולי נקרא את הפסוקים בצורה מלאה,
שיהיה לנו ברור.
פרשת בוא, כן.
מה
זה בסוף?
זה היה הכריכה, נכון?
לא,
פסוק אחד זה,
והיה לאות על ידיך ולטוטפות בעיניך,
כי בחוזק יד הוציאנו אדוני ממצרים, זה פסוק אחד.
אבל לפני כן,
בקדש לי,
והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בעיניך,
למען תהיה תורת אדוני בפיך,
כי ביד חזקה הוציאך אדוני ממצרים, זה
הפסוק, זה שתי הפרשיות של התפילין.
אז מה, מה...
אוקיי, אני מבין שצריך לזכור את יציאת מצרים,
אבל למה למען תהיה תורה, למען, ממש למען.
כלומר, בעצם כתוב כאן ככה,
למה תורת השם תהיה בפינו, מה הסיבה?
כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה.
מה זה קשור אחד לשני?
אני יכול להבין למה צריך להניח תפילין.
כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו.
יכול להבין למה צריך לקיים את המצוות.
אבל למה זה קשור לתורה?
יפה,
אז זה בעצם השאלה שאתה פותח,
התרחבות
אני רק רוצה להניח פה איזשהו כלל אחד מאוד מאוד חשוב,
והוא שיש מין צורת התנהגות שהיא בעצם...
מידה כנגד מידה
כלומר,
מאוד יחסית, מאוד קל, כשאנו חווים
איזו חוויית התנהגות כלפינו,
זה דבר די טבעי
שאנחנו נרצה להשיב.
להשיב באותה מטבע,
לכל הצדדים.
אם מישהו פגע בנו,
אז
הדבר הטבעי זה לרצות לפגוע בו בחזרה.
טוב,
שבולם
יש
לו זכויות רבות, ותתאפק.
טוב מאוד.
קל מאוד
אתם זוכרים, בזמנו דיברנו על כך.
אני מדבר על זה גם פה.
האדמו"ר הזקן
שמצוות אהבת,
מב
היא בעצם מצווה לשים לב כמה השם אוהב אותי.
אם אני אשים לב כמה השם אוהב
אותי, אני בצורה טבעית אוהב אותו בחזרה.
כמו שילדים,
הם שמים לב כמה ההורים אוהבים אותם,
הם אוהבים אותם בחזרה.
נכון, זה הדדי.
העיקר
הסוגיה שלנו כאן,
הנושא של התורה אצלנו זה אהבת השם
סוגים שונים באהבת השם.
בואו נראה.
כתיב
סליחה, בהתחלה.
תהיה תורת השם בפיך
כי ביד חזקה הוציאך השם ממצרים
לכאורה הוא תמוה, וכי מה עניין התורה,
ליציאת מצרים, להזכירה.
ולהבין עניין התורה,
כתיב
קדש לי כל בכור,
ובאמירת משה כתיב, ויאמר משה, לעם זכור את
אשר יצאתם ממצרים
ולהבין זאת ביום מפורש להגיד אותו ביום ולילה.
ועוד כל מיני דינים שקשורים
לת
אמנם, הנה יש שתי מיני אהבות.
יש פה שתי מינים של אהבות,
אני אגיד מראש שהן
סותרות אחת את השנייה.
בסדר?
סותרות אחת את השנייה.
היום אפשר היה לקרוא לזה אהבה ותשוקה,
בסדר?
נגיד,
יש
משהו שהוא אהבה שמבטאת יציבות, ביטחון,
מערכת יחסים בנויה,
ערכית, זה מצוין,
אבל בגלל שזה בטוח, בגלל שזה יציב,
אז זה טבעי.
ואילו החלק של התשוקה...
הוא דווקא חלק לא טבעי,
הוא חלק שהוא,
יש בו מרכיב של הפתעה,
יש בו מרכיב של תשוקה,
יש בו מרכיב שהוא לא ברור.
בסדר?
יצרים.
יצרים, יש בזה גם יצרים,
זה גם מסוכן.
כן,
כידוע, אופק המפורסם.
אז...
חכמינו זיכרונם לברכה ברוח קודשם.
הם
רצו שנבין שקשר זוגי מתוקן מכיל בתוכו את כל המרכיבים הללו,
גם וגם, זה יכול להיות.
הרי אצל הגויים,
כן, יש להם כל מיני המצאות,
שבכיוון שקשר נישואין טוב הוא בנוי על יציבות ועל ביטחון,
אבל יציבות וביטחון הורגת את התשוקה.
אז מה הפתרונות שלהם?
כן, הפתרון הגרוע זה שהם לא נאמנים אחד לשני.
ואז יש את הבית,
ועושים כל מיני דברים שהם לא נאמנים,
ואז נתפסים והבית מתפרק.
אבל יש כאלה שהלכו צעד קדימה ואמרו...
מה?
לא.
כן, זוגיות פתוחה, מה שקוראים.
בלשון חז "ל קוראים לזה...
עריות, כן, קוראים לזה פריצות.
זה שמות יפים, מכובסים כאלו.
הם ממשיכים לקיים את הבית,
הכל מגובה בכל מיני מאמרים אקדמיים וכן על זה הדרך.
כן, הבית, יציבות, ביטחון, ילדים, כלכלה, כל הדברים.
אבל יש לנו,
כל אחד מסכים לשני לעשות מה שבא לו.
השם ירחם.
אז זה כאילו בדיוק, זה בדיוק מונח על העניין הזה,
שלא יכול להיות שזה הולך ביחד.
אז חז "ל,
הם אמרו לנו לא.
נתנו המון המון דימויים לאיש ואישה.
איש ואישה הם,
אחד הכינויים לאיש ואישה זה אבא ובת.
נכון?
בחז "ל מאוד נפוץ,
שאחד קורא לאשתו בתי, נכון?
כמו רבי חנינא בן דוסא.
נכון, בתי, מי שאמר לשמן והעיד עליו,
אבא, אבא ובת, זה בוודאי,
אבא שומר על הבת,
מגן על הבת וכו', נכון?
יש אח ואחות,
שזה מבטא ממש את הקרבה.
פתחי לי אחותי רעייתי,
כן.
יונתי, רעייתי, יומתי, תמתי,
זה ראשי תיבות יראת.
אישה יראת השם היא תתהלל.
מי האישה יראת השם?
שהיא גם אחותי,
גם רעייתי, גם יומתי וגם תמתי.
בסדר?
אז זה ה...
אז זה ה...
יש גם דוד ורעיה,
שזה הכי לגמרי הדדי, נכון?
יש גם...
יש צד של... יש גם אמא ובן,
גם זה יש.
כלומר,
קשר זוגים, אחרי זה מבטאת את כל הסוגים של האהבות,
גם את האהבה היציבה, גם את האהבה הסוערת וכולי וכולי,
בסדר?
בזמנים שונים.
אז
כמו שהרמב״ם אמר,
שהקשר בין איש לאישה הוא משל טוב
לקשר בין האדם לבין השם יתברך.
אז גם מול הקדוש ברוך הוא יש לנו,
במערכות היחסים צריכים להיות לנו כל סוגי אהבות.
גם אהבה רגועה,
אהבה יציבה, אהבה בטוחה, וגם איזו אהבה סוערת.
שרוצה לצאת מן הגבולות
ולצאת לקראת השם יתברך.
אז זה מה שהוא אומר כאן,
הנה יש שתי מיני אהבות.
יש אהבה
שנמשלה למים, כדכתיב,
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה,
שהולך תמיד בלי שינוי ותוספת ומגרעת כלל,
כי אתמול שלשום,
כמאז כן עתה.
כן,
אני אקרא לזה אהבת דף יומי.
כל יום דף,
לא יותר ולא פחות.
לומדים דף, דף יומי, עוד דף יומי, כל יום.
אחת לכמה זמן, יש התרגשות.
סיום מסכת.
בסדר?
אבל בגדול, כל יום,
אהבה כתמול שלשום.
ויש אהבה שנמשלת לאש,
כדכתיב רשפיה רשפי אש,
ברצוא ושוב.
הוא רוצה להגיע, והוא קופא, והוא חוזר,
כן?
ברצוא ושוב.
כמו נדנדה.
אז אהבה כאש.
ושתי האהבות הללו נמשכות משתי דעות שבאדם.
יש שתי דעות, הכוונה שתי תנועות נפשיות,
שיש לאדם ביחס להשם יתברך.
תנועה אחת,
הנה כתיב בנים אתם להשם אלוהיכם,
שהוא יתברך אוהב אותנו כאב ואוהב את בנו.
עכשיו, הוא אומר לכם שאבא שאוהב את הבן שלו,
או את הילדים שלו,
את הבנות, את הבנים.
אתה לא כל יום מתנפל,
מחבק וכל זה.
אוהבים כאילו אהבה,
נעימות וכל זה, אבל זה משהו מאוד מאוד יציב.
אולי זה גם לא טוב לילד.
האמת ששמתי לב שהילדים,
כל הזמן הם כנראה בדורות האלה.
אבא, התגעגעת אליי?
אני אומר לה, את היית פה אתמול.
עוד לא הספקתי.
מה, לא התגעגעת אליי?
תחזרי קצת, תלכי, תחזרי, אני אתגעגע.
יכול להיות שהתגעגעת אליי,
כי זו ציפייה כזאת ש...
שיהיה כאילו אהבה סוערת,
אבל זה לא, אנחנו...
הורים וילדים, זה משהו טבעי,
נכון?
כמובן שאני אומר לה,
בטח התגעגעתי אלייך, הייתי שבור בלילה, לא ישנתי, מרוב בכי, מרוב געגוע,
בסוף סוף ראיתי אותך,
הצלת את החיים שלי.
רוצים לשמוע את זה, בסדר גמור.
אז...
שתי האהבות הללו נמשכות משתי דעות שבאדם.
וכן הכתיב,
בנים אתם להשם אלוקיכם,
שהוא יתברך אוהב אותנו כאהבת אב את בנו,
וממילא אנחנו נמשכים לדעת אותו כמיים הפנים לפנים.
רבותיי, זה כלל עצום, תדעו לכם.
אם אתם רוצים לשנות
מערכות יחסים שיש לכם עם מישהו,
במקום להסביר לו איך הוא צריך להשתנות,
הדרך הפשוטה והסלולה מהי?
תשנה את עצמך.
ואז,
כמים הפנים לפנים, הוא יהדהד לך בחזרה את מה שאתה...
וזה מדהים לראות עד כמה זה עובד וכמה זה מדויק.
בסדר?
כמה זה מדויק.
אתה משנה את ה... זה וזה.
מה?
עוסקים בעניינים שברומו של עולם, אשריכם.
אז אם הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כאב
את בנו, אז אנחנו אוהבים אותו כבן אליו.
כלומר,
כל בן אוהב את אבא שלו,
אבל אתה לא כל היום...
מתעלף על אבא שלך,
כן, אהבה, הערכה, נכון, אבל...
זה זורם, זה טבעי, ככה צריך להיות, אני חושב.
הוא כמים, דאיקא,
שהולך בתמידות שווה בלי שום שינוי.
שכן אהבת האב על בנו לא תשתנה לעולם, אגב, זה נכון.
כלומר, יש לזה גם...
מצד אחד אתה אומר, שמע, זה כזה סטנדרטי, זה...
אני זוכר שכשהייתי ברוסיה והיית שואל...
שואל מישהו, מה שלומך כתגובה?
אחת התשובות זה,
אחת התשובות זה, נורמלי.
הצחיק אותי, אני זוכר.
כמו היה בארץ איזה כתב,
שואל אותו, מה שלומך?
סטנדרטי.
כאילו, סטנדרטי.
תגיד טוב, תגיד ברוך השם . נורמלי, כאילו,
לא למעלה, לא למטה, לא עניין.
יום, מה?
יום ככה,
יום רגיל.
יש כאלה,
אני אוהב ימים רגילים,
אני לא אוהב,
אני אוהב ימים הפתעות,
אבל יש כאלה, תן לי ימים רגילים,
תן לי ימים,
זה
זה סטנדרטי, אני לא אוהב ימים...
לא יותר מדי למעלה, אבל לא יותר מדי למטה.
כן.
אז
זה גם מגדיר את המערכות יחסים שלנו כלפיו,
שכן אהבת האב על בנו לא ישתנה לעולם.
אה,
מה המעלה?
שזה לא משתנה.
בני זוג יכולים להתגרש גם.
מה שהתחיל בתור אהבה סוערת וכל זה, יכול להיגמר ב...
בהפוך,
או אפילו לא בחלילה כעס וזה, אלא סתם,
הוא פתאום נחמד את האש.
אבא על בנו, אמא על בנה, זה אהבה תמיד, נכון?
זה מצחיק לראות שלפעמים הילדים שלי הולכים להתלונן לאמא שלי קצת
על כל מיני דברים שאני לא מספיק נראה להם טוב.
אז אמא שלי אומרת, אל תתלוננו על הבן שלי,
הבן שלי תמיד צודק,
כאילו.
אבל זה מוכר לך,
זה הבן שלי תמיד.
לא,
סבתא, הוא לא מספיק עוזר.
קחו מכאן.
טוב מאוד, אמא שלי מגבה אותי, מה זה?
אה?
היום הילדים, צריך גיבוי גם.
יפה.
אז, ויש דעה אחרת,
שמכיר את בוראו,
זה ממש
דעה שמתארת כמו חתונה,
בחירה.
שמכיר את בורו שהניח כל צבא השמיים ושמיים
השמיים העליונים ורצה להיות לו דירה בתחתונים.
דהיינו שיש שכלו האינסוף
להצטמצם בגבולים גשמיים.
וזאת היא התורה ששם הוא מדבר בדברים גשמיים
והכל בשביל אהבתו אותנו שלא כדרך הטבע.
כי אהבה מקלקלת את השורה.
אחת ההגדרות לאהבה זה שאהבה יוצרת שינוי בסדר.
אם הכל מסודר בסדר מתוקן
בדיוק על הזה,
משהו פה חסר באהבה.
אם יש כאן איזו אהבה,
צריך שתהיה פה איזו יציאה לקראת,
איזו התגעגעות, איזה, נכון?
אם הכל ככה מסודר והכל זה,
אז זה מסודר מדי.
אז בשביל השם יתברך לברוא את העולם,
זה יציאה מהסדר.
כי הקדוש ברוך הוא, השתבח שמו,
ממלא כל עלמין, סובב כל עלמין, המציאות שלו...
כוללת בתוכה את הכל,
וכדי לברוא את העולם הוא צריך לצמצם את עצמו,
ולהכניס את אינסוף שכלו לתוך דברים מצומצמים,
ולאפשר בכלל קיום מצומצם.
כלומר,
זו יציאה מ...
כן,
זה מה שמבואר בספרים, שהקדוש ברוך הוא,
כדי לברוא את העולם, היה צריך לצמצם.
אמנם הצמצום לא כפשוטו וכולי,
אבל הצמצום, יש כאן צמצום מסוים.
בסדר?
עכשיו, למה הוא עשה את זה?
בגלל אהבה.
אהבה דוחקת את הבשר.
נכון?
כמו, משל, למה הדבר דומה?
משל...
רב גדול שמזמינים אותו לתת שיעור בגן ילדים,
של הנכד שלו.
בסדר?
דרך כלל הרב הוא עסוק, לא עכשיו התחיל,
אבל הנכד שלו בגן, הוא בא לנכד הזה.
אז מרוב האהבה שהוא אוהב את הנכד...
הוא בא, הוא לא ירצה להתחיל להעביר להם שיעור עיוני,
נכון?
בתוקף כהונה, ומחליף פרה בחמור, והסתלקות,
או כל דאלים גבר והסתלקות,
או פסיקה,
כל מיני דברים.
הוא יצמצם את זה, כלומר, כדי שיצליח, מרוב האהבה.
הוא יצמצם את זה,
הוא לא ידבר עם הילדים דברים כפי ערכם.
מספר להם סיפורים, עושה להם כל מיני דברים.
לפי האהבה.
כשהילד הזה יגדל,
אז הוא יבין, וואו , אתם יודעים,
מגיע לנו לגן, מספר לנו סיפורים.
אתם מכירים את ה...
זה יציאה לקראת,
אתה יוצא לגמרי.
כך עשה איתנו השם יתברך.
הניח את כל העולמות העליונים, ו...
האדמור הזה כאן חוזר על זה בהרבה מאוד מקומות, שזו צורת התבוננות,
שבה אנחנו בעצם...
זו צורת התבוננות שהיא מאוד מאוד מועילה גם בעוד מקומות,
שאתה מודע לטרחה שטרחו בשבילך,
ולמאמץ שהשקיעו כדי שאתה תגיע לנקודה מסוימת, זה נותן לך
הרבה יותר משמעות.
בדבר שאתה עושה, נכון?
כשאדם נגיד יושב לסעודה והוא...
בבית זה ודאי כך.
תבין שבבית מישהו עמד וטרח 4 -5 שעות לבשל כדי שיש לך
מה לאכול בסעודת שבת.
וואו, זה...
נכון, אני תמיד חושב את זה בצבא.
הייתי הולך למילואים,
אתה לפני המלחמות, בערך הייתי עוד...
בשנות המילואים הראשונות.
אז אתה מגיע עם המון טנקים.
חותם פה, חותם שם.
אז הייתי אומר לעצמי,
אוקיי, אוקיי,
אתה עכשיו חייל וכל זה.
כמה כסף המדינה השקיעה בך עכשיו,
בשבוע הזה?
הייתי עושה חשבון.
אני הולך לראות כך וכך פגזים,
כך וכך מה, כך וכך נשק אישי,
כך וכך מרגמות, שעות מנוע,
אימונים.
הייתי מגיע לזה שהמדינה שמה עליי איזה 100 ,000 שקל, עליי.
אני עכשיו,
100 ,000 שקל.
תשמע,
100 ,000 שקל, תשקיע.
מישהו משקיע בך, הביא אותך, קרא לך,
שמה לך 100 ,000 שקל, אל תזלזל.
תהיה,
לא שחלילה התכוונתי לזה,
אבל כאילו, זה נותן לך איזה דרבון כזה.
פתאום אתה מבין,
שמע, מישהו השקיע בך.
אז כשאנחנו מסתכלים על
השם יתברך, כן, על זה שהוא עזב את
כל ה...
והשקיע.
אנחנו ההשקעה שלו, ודאי עם ישראל,
כל מי שהיה בחוץ לארץ יודע מה זה,
שלא היה גוי, אתה רואה מלא מלא גויים.
אחים ברחובות, אין סוף גויים.
אתה אומר, חבר 'ה, אני יהודי.
אני הבן של השם יתברך.
אני משקיע בי.
זה מתמלא אהבה,
כמו ש...
כמובן פנים אל פנים.
מכיוון שזו אהבה לא טבעית של הקדוש ברוך הוא,
בעצם בריאת העולם בבחירה בעם ישראל,
אז גם אנחנו מתמלאים באהבה לא טבעית לצאת לקראתו.
לצאת לקראתו.
אהבה כמו אש, רצו ושוב.
כן?
והכל בשביל אהבתו אותנו שלא כדרך הטבע,
כי אף פעם עקף את השורה,
והכל מרצונו יתברך,
שכרצונו יתברך חוכמתו,
שבשביל שהוא רם ונישא וגבוה מאוד,
יכול להתלבש ביותר גבולי ומצומצם.
וזהו טעמי המצוות, שהוא רצונו יתברך, לא נתגלה,
כי בלתי אפשרי להשיג גם את דעת משיחנו,
אבל לפחות הוא נתן לנו מקצת טעמים במצוות.
טוב,
אז יש פה שני סוגים של אהבות.
אהבה אחת, אהבה טבעית.
כמו אבא לבן, כלומר, אנחנו, יש בנו
נשמה, אנחנו מבינים שאנחנו לא רק חומר,
אלא גם רוח, ויש מי שנתן לנו נשמה,
והוא מחיה אותנו, אנחנו עובדים אותו.
אבל השנייה היא תוצאה של התבוננות,
שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה לו דירה
בתחתונים, ועזב את כל העולמות, וברא אותנו,
ונתן לנו,
ותוסיפו לזה גם את התקופה שאנחנו חיים בה,
ושאנחנו בזמן של גאולה, הוא בארץ ישראל.
מה אני יכול להחזיר לך?
מה אני יכול לצאת לקראתך?
מה אני יכול לתת לך כאילו קצת להביע חזרה את
האהבה שלי אליך אחרי שאתה נתת לי כל כך הרבה?
בסדר?
אש ומים.
וזה נודע בשערים בעלה.
בשבתו עם זקני ארץ.
מה שיכולים להשיג את הקדוש ברוך הוא,
הוא בשבתו עם זקני הארץ.
פירוש,
בשביל שבתו הוא הורדתו והשתלשלותו עם זקני הארץ.
פירוש, החוכמה שבארץ,
דזכה איננו זה שקנה חוכמה.
ואז ישים האדם אל ליבו ויתעורר בו אהבה
גדולה מאוד שלא לחשוב שום רצון בענייניו,
רק יבטל רצונו מפני רצון שבשמיים,
שלא יהיה לו רק רצון אחד לעבודת
הבורא וכרצונו יעשה השכל גם כן,
שהשכל ימשך אחר רצונו.
זה המשפט הכי חשוב כאן בכל התורה.
אני רוצה רגע לפרט אותו קצת ברשותכם.
כתוב, נודע בשערים בעלה,
זה הוא,
הוא נודע בשבתו עם זקני הארץ,
זקני זה שם קוד לחוכמה,
כלומר.
חוכמתו יתברך,
בואו תראו כמה אנחנו זקוקים לחוכמתו יתברך,
כמה אנחנו בלעדיה לא יכולים לשרוד,
שנייה אחת.
הרי כל חוכמה אנושית,
אני מדבר כאן על חוכמה אנושית רוחנית,
חוכמה אנושית של מדעי הטבע, ברגע שהמדע גילה,
עליה נבנה לדעת שהוא,
מה שהוא גילה עכשיו, יכול להיות שיתברר בהמשך אחר כך,
כבר הדבר הזה,
אבל
בענייני דעות,
מוסר,
אמונה, מישהו פה יכול לסמוך?
על דעתו של איזה בן אדם?
הרי כל דבר שהיה משוקץ ומתועב לפני 50 שנה,
היום הוא נהיה מצווה וצריך לרוץ לעשות אותו.
נכון?
מי שיכול לסמוך
על דעתם של בני אדם,
אי אפשר לסמוך.
הרי היום יש רק,
בכל העולם יש רק דיבר אחד.
עכשיו,
טוב נו, ננסה קצת לשנות את זה, כן?
אבל בחברה הפוסט -מודרנית,
דיבר אחד.
מה הדיבר?
אלה עשרת הדיברות, עשרת הדיברות זה הכל ערכים נצחים.
לא תרצח, לא תנאף,
אנוכי השם אלוהיך,
כבד את אביך,
דברים ערכיים.
יש דיבר אחד, הורידו את הכל, יש דיבר אחד,
מה הדיבר?
איך?
חיה ותן לחיות.
אין אמת,
ממילא זה, לכן אל תפגע בי,
אני לא אפגע בך.
אם אתה לא פוגע בי, תעשה מה שאתה רוצה.
מה שאתה רוצה.
עכשיו,
תבינו שבסיטואציה כזאת, שאתה בא למישהו ואומר לו מה לעשות,
זה לא בסדר, זה לא מקובל.
מה?
מה אמרת לי?
אתה תגיד לי, אין אמת, בשם מה אתה בא?
אני פוגע במישהו?
אני מעליב מישהו?
לא,
אז אני...
כמובן, על הרקע הזה, כל המתח העצום סביב
כל מצעדי הגאווה וכן על זה הדרך.
אבל אני
הולך איתכם לא
כבר הבנתי שיש מקומות כאלה בעולם.
מחר,
מחרתיים, בעוד שבועיים, בעוד שנתיים, תקום פה ובכל מקום אחר,
אגודת המת "ם.
מת "ם, משיכה תוך מגדרית,
נכון?
זה כאילו הזה.
משיכה תוך משפחתית.
זהו, ויגישו בג "ץ.
אח ואחות רוצים להתחתן.
קרובים להם ביחד, הם אוהבים אחד את השני, רוצים להתחתן.
מה?
והם הגישו תלונה נגד המדינה שהמדינה מסרבת לרשום אותם כנשואים.
אנחנו לא פוגעים באף אחד.
טוב, באמת, למה לא?
למחרת יבואו בן ואימא.
למה לא?
למה לא?
איפה זה עוצר?
מי אמר שצריך לעצור? למה גבר וגבר כן, אישה ואישה כן, בן
ואימא שלו לא, אח ואחות? מי קבע שפה עוצרים ולא פה עוצרים? מי קבע שפה עוצרים ולא פה עוצרים?
עוצרים? אף אחד לא קבע. אלא אם כן אתה אומר,
חייב להיות איזושהי נקודת...
נצח
בלתי ניתנת לשינוי, שהיא נקודת היחס להכל.
כי המוסר האנושי הוא לגמרי יחסי.
מה שכמו שאמרנו,
היה מוזר ומשונה לפני 50 שנה.
היום הוא נהיה מצווה.
היום הוא נהיה מצווה בהרבה מאוד תחומים.
נכון?
פעם זה היה,
אנשים היו מרגישים שזה בושה להצטלם.
מה,
אני מצטלם?
זה גאווה.
הרבה תמונות היו ככה,
נכון?
מבט חסון כזה.
לא היית מיישיר מבט למצלמה,
היית מסתכל כזה ככה.
כאילו תפסו אותי ואני בכלל לא יודע מזה.
היום, הלו, מה קורה?
בוא נצלם,
נצלם,
מה קורה?
אל תצלם,
אני אצלם את עצמי.
שמו ככה סלפי.
מישהו יכול לסמוך על המין האנושי, על המוסר,
על השכל שלו?
שהוא,
עליו אנחנו נישען?
לא, נכון.
אז נודע בשערים בעלה,
בשבתו עם זקני הארץ,
הקדוש ברוך הוא הוריד את חוכמתו, התברך והתעלה לפה,
למציאות אותי, והיא חוכמת נצח.
היא הייתה נכונה,
היא נשארת נכונה, היא תמיד נכונה, היא נצח,
היא נקודה, היא לא זזה לשום מקום.
כמו שהצפון לא זז,
וכמו שזה... לא זז! זהו,
איש זה אישה זה אישה,
שבת זה שבת, מה ש...
זה לא אומר שאין קשיים בדרך ואין אתגרים,
אבל זה דברים שהם נצחיים.
כל שאדם יותר מעמיק בחוכמתו יתברך,
הוא רואה איזה אור גדול זה.
ולכן,
בשביל שבטו, כדי לשבת כאן,
מה הכוונה שהקדוש ברוך הוא התאווה שתהיה לו דירה בתחתונים?
מה המשמעות?
המשמעות היא שהקדוש ברוך הוא נתן את חוכמתו בתוך המצוות,
ואנחנו יכולים ללמוד תורה וללמוד את חוכמתו,
ואז אנחנו מסוגלים להתנהל כאן לפי רצונו יתברך ולא לפי ה...
התאוות שלנו, או לפי המוסכמות שמתחלפות מדי פעם בכמה שנים,
הכל מתחלף ומשתנה מן הקצה אל הקצה.
לא,
אנחנו,
יש לנו דירה בתחתונים,
הקדוש ברוך הוא דר איתנו בחוכמתו.
זה כמובן קשור לתורה.
אתם זוכרים, התחלנו את השאלה למה זה בכלל הפסוק הזה.
ובכן.
וזאת ישים האדם אל ליבו,
ויתעורר בו אהבה גדולה מאוד,
שלא לחשוב שום רצון בענייניו,
רק יבטל רצונו מפני רצון שמיים.
שלא יהיה לו רק רצון אחד לעבודות הבורא,
וכרצונו יעשה השכל גם כן,
שהשכל נמשך אחר הרצון.
מה אני רוצה לעשות?
יהי רצון שאני אזכה לקחת את השכל שלי ו...
שהוא יהיה כולו טבול באור האלוקי של השכל הנצחי
שתמיד נשאר,
שהוא תמיד נצח,
מפה לפה
תנסו רגע לחשוב על כל האנשים שחיו ברוסיה הקומוניסטית והאמינו, וגם בארץ,
האמינו בלב שלם שהקומוניזם זה גאולת העולם וסטלין הוא שמש העמים.
יום אחד הם הבינו שהם טעו, נכון?
לפעמים היום הזה קרה ביום האחרון של החיים שלהם,
לפעמים זה קרה אחרי שהם מתו.
למישהו שהיה רשע
לא חבל,
לא חבל. לא חבל,
יש לנו תורה, יש לנו נצח.
טוב.
וכן מצינו בגמרא,
כאילו שהשכל נמשך אחר הרצון,
מה שאתה רוצה זה מה שתשכיל בו.
אם אדם אומר,
אני רוצה, כן, עוזי.
לא הבנתי מילה.
תנסח לי את זה בשאלה ברורה שאני אבין.
אדם פשוט.
אה,
בלי ערכי נצח שבאים,
כן,
ודאי, נכון,
נכון,
נכון, בדיוק, בלי ערכי נצח, אתה יכול לסמוך עליו.
לא מזמן,
אני מזכיר לך, ידידי הטוב, לא מזמן, לפני
80 שנה, הייתה פה בכדור הארץ אימפריה,
שקראו לה גרמניה הנאצית,
שהיה לה המון המון ערכים,
שהם חשבו שהם נכונים.
הם ינקו אותה מעולם הטבע.
זקנים להרוג,
מפגרים להרוג,
הומוסקסואלים להרוג,
אחרי זה יהודים להרוג,
כאילו, כאילו, מה הבעיה?
למה לא?
מה?
גם בטבע, היצורים החלשים לא שורדים.
מישהו יכול לסמוך על איזה טבע אנושי כזה או אחר,
שהכל מתהפך כל הזמן.
נצח, יש לנו נקודות נצח,
שהן לא משתנות, לא מתחלפות.
טוב.
וכמו שמצינו, אה, השכל הולך אחרי הרצון,
הוא מביא את הגמרא הזאת, אתם מכירים,
הגמרא שבא אריס של רבי ישמעאל,
הביא לו סלסלת פירות,
ואחרי זה הוא אמר לו, יש לי דין תורה,
הוא אמר לו,
אני פסול לך.
אמר לו, למה?
אני אריס?
אמר לו, אני פסול.
אבל בכל מקרה,
רבי ישמעאל הלך להסתכל במשפט, והוא כל הזמן...
הוא יכול לטעון ככה,
אבל תראה מה זה,
אפילו שהוא הביא לי משהו, שזה פירות
שלי, ועל כל זה, תראו איך אני...
כשאתה רוצה שמישהו יצליח, אתה גם, השכל
שלך גם עובד על הדבר הזה.
אז מה אנחנו רוצים?
הרצון של האדם צריך להיות,
להתחבר לאור השם, ואז מהדבר הזה הוא מקבל את השכל.
הוא כמו שבתחילת הגמרא,
גם בשוחד אמר איבעית אימא,
והיינו משום שרצונו נוטה לזה,
וגם השכל השלים אותו, כמו שהשם יתברך,
רוצה להיות לו דירה בתחתונים, שלא כדרך
הטבע, להיות אינסוף בלי גבול, מוגבל ומצומצם,
כמו שהקב"ה
לא כטבעו,
וצמצם את עצמו,
כדי שתהיה דירה בתחתונים, זה מעורר אצלי,
מהדהד אצלי בדיוק את אותה תכונה,
מה עכשיו אני צריך לעשות?
לצאת מעצמי, איך זה, איזה סוג אהבה זה נקרא?
אהבה של אש,
ולא אהבה של מים,
בסדר?
אבל זה הוא התחיל.
זה לא אנחנו אומרים, הוא התחיל.
הוא התחיל, הקדוש ברוך הוא התחיל מזה שהוא כאילו יצא מעצמו,
עשה משהו שלא מתאים לו.
וצמצם את עצמו בעולם,
וגם תלה את עצמו באיזה ברית עם בני אדם,
שזה יצור נורא חמקמק.
מה אתה סוגר איתם הסכמים?
והיצורים האלה,
האחרונים שאפשר לסגור איתם הסכמים זה בני אדם.
הוא בכל אופן עשה את זה.
וכמו כן יעשה האדם רצונו להיפרד מן הגוף
והטבע ולדבקה בו יתברך שלא כדרך הטבע.
זה נראה לכם מוזר,
מה, אנחנו נגד הטבע?
זו הכוונה,
וזה חשוב לדקדק.
יש
יש בטבעה טבע ראשון וטבע שני, בסדר? הטבע השני של...
ההבדל בין טבע ראשון וטבע שני זה מי זמין.
מי זמין?
מי קופץ לך ראשון?
אצל יעקב כתוב,
איש תם יושב באוהלים.
רש "י אומר, איש תם
אינו חריף לרמות.
עכשיו,
אנחנו יודעים שיעקב אבינו דווקא ידע להתמודד עם לבן.
חריף,
במסכת בבא מציעא,
בפרק הזהב,
הזהב והכסף,
חריף זה מי שזמין.
האם הזהב הוא החריף,
הוא החריף לצאת, או הפרה?
אז חריף זה,
אצל יעקב אבינו,
אם צריך, הוא יודע להתמודד עם מצבים מסובכים,
כמו ברכות וכולי, אבל האפשרות הראשונה שעולה על
דעתו זה להגיד את האמת קודם כול, בתמימות.
ויש כאלה שהאפשרות הראשונה,
וגם השנייה, וגם השלישית, וגם הרביעית, זה קודם כל לשקר.
נכון?
מספרים על איזה שני,
אתם תבחרו את המקצוע,
התייעצו ביניהם, אמרו, תשמע, מה אני אעשה?
יש לי משפט. אם אני אשקר ככה,
השופט יגיד לי ככה.
אם אני אשקר ככה,
הוא יגיד לי ככה.
אם אני אשקר ככה,
הוא יגיד לי.
אז חבר שלו אמר לו,
תשמע, אולי תגיד את האמת.
תשמע, על זה לא חשבתי.
אפשרות כזאת לא עלתה על דעתי,
להגיד את האמת פלאי פלאות, נכון?
אז
הטבע השני, זה הטבע המתוקן של האדם,
ששם באמת הוא רוצה דברים טובים וכן
על זה הדרך, הוא רוצה וחפץ וטוב.
אז זה מאוד מאוד טבעי, לדוגמה,
לדבר לשון הרע.
אתם יודעים את זה?
יש סטיקר כזה,
לשון הרע לא מדבר אליי,
אני חייב להגיד לכם,
לשון הרע דווקא כן מדבר אליי.
זה מעניין, מה זה לא מעניין?
לא מעניין אותך?
יאיר,
לא מעניין אותך לדעת?
קצת, ככה,
משהו טרי, לא משבוע שעבר, משהו היום הגיע מהשוק.
קצת ככה,
זה מדבר,
עובדה שכל כך הרבה אנשים...
אבל,
הטבע השני, בוא נצא מהטבע הראשון,
ונלמד הרבה חפץ חיים,
ונבין שבאמת הטבע האמיתי האמיתי שאנחנו לא רוצים לדבר לשון הרע.
זה טבע, האדם שגבר נמשך לאישה,
גם אם היא נשואה.
אז מה?
אם היא נשואה, זה טבע.
תצא מהטבע שלך,
ויש הלכות צניעות,
הלכות טהרת המשפחה,
והלכות קדושה וכולי וכולי.
זה טבע כשאדם רעב,
בא לו לאכול, בא לו להתנפל, עכשיו זה...
לא, עכשיו תתגבר על הטבע שלך,
ותברך לפני , ואחרי, תטול ידיים וכן על זה הדרך...
יש לנו טבע ראשון וטבע שני,
בסדר?
זה טבע שני, רק הוא יותר פנימי,
בסדר?
אם אתם רוצים, זה כמו...
אני אתן לכם אולי דוגמה הכי הכי פשוטה, נגיד גוף.
טבע הגוף שהוא אוהב להיות במנוחה.
זה טבע הגוף.
הגוף שואף למנוחה,
נכון?
אבל אם אדם מתעמל הרבה,
ועמל הרבה, ועמל עמל, אז הגוף שלו מקבל טבע אחר,
טבע שני, ואם הוא לא מתאמן,
הוא מתחיל להרגיש לא טוב.
הוא מרגיש כזה,
נכון?
יש אלה שעושים איירון מן,
אז הם לא מתאמנים בארבעה,
חמישה ימים.
עוזי, אני צודק?
הם לא מתאמנים בחמישה ימים הקודמים כדי שהגוף יהיה בסטרס כזה.
הוא רוצה כבר להתאמן,
הוא רוצה כבר...
בסדר?
אז זה ממש, אז זה טבע שני.
כלומר,
אצל כל אחד מאיתנו קיים הטבע של החריצות הזאת.
אבל הטבע הראשון הוא בטטה.
זה הטבע הראשון.
ואכן,
המחלה מספר אחת בחברה,
זה מגניב, נכון?
שבחברה המערבית, אני חושב, כשהייתי ילד,
לא ראיתי את זה בכלל,
לא היה אנשים, אני לא זוכר בתור ילד,
תקנו אותי החבר 'ה הצעירים, אין לי פה, אני
לא זוכר בתור ילד בכלל מבוגרים עושים פעילות גופנית.
לא זוכר, לא רצים ולא הולכים ולא כלום.
אוכלים, אני זוכר.
זה כן.
עובדים קשה, נכון, אבל צודק, נכון.
היום אתה מוציא את האף שלך מחוץ למרפסת בערב,
כל המדרכות, כולם רצים, הולכים, רצים, נכון?
מצד אחד, אז יש כאן איזה טבע.
מישהו אמר לי, מישהו הביא לי מספרים, שלפני 40 שנה
היו בארץ, הוא נתן לי איזה מספר מאוד נמוך של רצי מרתון,
והיום יש אלפים, מתוכם יש מאות מעל גיל 60,
שרצים מרתון.
בסדר?
אז...
כן,
אז זה טבע, אז זה טבע,
אז אומר כאן הדבר הזקן,
כמו כן יעשה האדם רצון להיפרד מהגוף והטבע, הכוונה טבע ראשון,
ודבקה בו יתברך ולא כדרך הטבע.
ונאמר, והגית בו יומם ולילה,
ולא ישבות יומם מלעשות לרצונו יתברך.
הגית ביומם בלילה כל הזמן תפגוש את הרצון האלוקי.
וזה כבודו יש לו מקום, ואהבתו אותנו.
מתלבש ומגביל ומצמצם וממנו יראה האדם וכן יעשה בחיים.
עד כאן זה,
בסדר?
זה כאילו המבנה.
הקדוש ברוך הוא נתן את רצונו כדי
שנפגוש את הרצון ונהיה חלק ממנו.
וזהו למען תהיה תורת השם בפיך.
כי ביד חזקה הוציאך.
כלומר, קודם כל אנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא אומר, תשמעו,
אני צמצמתי את עצמי ושמתי כאן את רצוני.
הוצאתי אותך מהמיצרים על ידי זה ששמתי כאן את רצוני.
אז תשים את התורה הזאתי בפה שלך,
בפה הכוונה תתאם אותה,
שתהיה חלק ממך, אל תקיים רק את המצוות,
כמצוות אנשים מלומדה או רק מצווה ועושה.
תתחבר,
תלמד, תזדהה, תבין,
צא מעצמך.
נכון.
אבל עכשיו הוא מסביר, עוד הסבר נפלא,
למה גם יציאת מצרים בעצמה הייתה נגד הטבע של השם יתברך.
בסדר?
עכשיו, לדעתי הוא אומר את זה,
אני אגיד את זה בשפה שלי,
הוא אומר את זה לדעתי, אבל...
מה
צורת ההנהגה המועדפת על השם יתברך?
ישתבח שמו לעד.
דיברנו על זה בחבורה.
שפע לכל.
ברכה ושפע לכל.
חפץ הטוב להיטיב.
הוא רוצה לתת שפע לכולם.
כל בריאת העולם היא מופע של חסד עצום,
לתת הכל לכלום.
הרי לא היה עולם,
לא היה כלום, הוא רוצה לתת הכל לכלום.
שפע עצום.
יציאת מצרים,
הקדוש ברוך הוא, איך הוציא אותנו ממצרים?
על ידי מה?
ידו החזקה, הוא היכה את מצרים.
כלומר, הוא היה צריך לכבוש
את רצונו
לתת שפע לכל.
והוא אומר, תשמעו, אני יצאתי מגדרי בשבילכם,
כי היה כאן מצרים,
עשו כאן בלאגן, אז אני הייתי צריך להכות אותם,
וזה לא חביב עליי.
כמו שאני יצאתי מגדרי בשבילכם,
כך גם אתם תצאו בשבילי.
ומה ?
ואל תסתפקו בחיי מנוחה,
ורק מה לעשות, אלא תלמדו תורה.
תראו, הוא אומר את זה.
וזהו, למען תהיה תורת השם בפיך,
כי ביד חזקה הוציאך.
פירוש,
בכל מקום שנאמר יד,
אינו אלא ימין .
שהוא רחמים,
שנאמר, ועברתי בארץ מצרים.
אז בעצם הכוונה הייתה להוציא
ברכה לישראל, וברכה גם למצרים.
פירוש שהעביר על מידותיו,
הקדוש ברוך הוא היה צריך להתגבר.
כן, זה כמו...
כמו...
נכון,
מורה או אבא שהוא מאוד מאוד אוהב
את התלמידים שלו וכל הדברים האלו,
ובסוף הם הכריחו אותו
לתת להם עונש. הוא כל כך מצטער מזה,
הוא...
הכי הוא מצטער שבגלל...
גרמתי לתת לכם עונש.
לא רוצה את זה.
פירוש שהעביר מידותיו, עשה דינים במצרים, אף
פי שמידותיו לרחם ולהיטיב לבריותיו, והכל...
אז למה הוא עשה את זה?
למה הוא הכה את מצרים?
והכל מחמת
אהבתו לישראל.
כמשל, האב,
שעבור אהבתו ,
שרוצה לעשות חסד מבנו,
כובש חסדו,
וכועס על אחרים, הם מצערים את בנו.
אני הייתי רוצה שיהיה טוב לכולם,
אבל אם מישהו מציק לבן שלי, נגמר הסיפור,
אז אני אטפל בו.
וזהו ביד חזקה,
שהיא ימין הייתה כבושה כדי להוציאה ממצרים.
והיה שינוי שלא על פי הטבע.
הקדוש ברוך הוא בדרך כלל לא אוהב להתנהג בהנהגתו של דינים,
היא לא החביבה עליו,
אבל הוא כבש את הנהגתו
והוציא אותנו ביד חזקה.
ואגב,
זו הסיבה, אמרתי לכם את זה בזמנו,
שבגלל זה אנחנו מניחים תפילין ביד קהה, ביד החלשה.
ולא ביד ה...
ולא ביד הזה, כי הנהגת ידו החזקה של
הקדוש ברוך הוא היא חלשה מהנהגת ידו הגדולה.
יש לו הנהגת ידו הגדולה,
שזה שפע וברכה לכולם, זה ימין.
ויש לו הנהגת ידו החזקה,
שזה אומנם יד חזקה,
אבל זה בחוזק יד.
והוא מעדיף איזה?
הוא מעדיף את ידו הגדולה על פני ידו החזקה.
אז גם כאן הוא כבש את רחמיו.
והשינוי, שלא על פי הטבע.
לכן תהיה תורת השם בפיך,
לעשות רצונך כרצונו.
וכיוון שהכל הוא מרצונו הפשוט,
הוא צריך לצמצם בכדי שהוא יוכל לעולם לקבלו.
ולכך נאמר פעם ואמר ה' אל משה,
ופעם לא נאמר אמירת ה' אל משה,
לאמירת משה אל העם,
כפי כוח ויכולת העם שיוכלו לקבל כך צמצם את עצמו.
והכל גלוי וידוע לפניו באיזה אופן יוכל
לצמצם כדי שיוכל העולם לסבולו.
כלומר, הקדוש ברוך הוא כל הזמן אומר,
איך אני יכול לצמצם שהם יוכלו לקבל אותי ולסבול
אותי ולהבין אותי וכל הדברים האלה? הוא יוצא מגדרו.
לא תצא גם אתה קצת מגדרך לכבודו יתברך.
כל אדם אומר, אני רוצה לשבת בארבע אמות שלי.
לא לזוז, שהכל יבוא אליי.
צא קצת לכבודו יתברך,
תתאמץ, צא קצת מהטבע הראשוני שלך.
איך נצא מהטבע הראשוני?
תשובה אומרת, דאגתי לך.
נתתי לך את הנודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני הארץ,
נתתי לך את החוכמה שלי.
שב, תלמד את החוכמה, והחוכמה של השם יתברך,
תוכל להוציא אותנו מן הטבע הראשון,
ולהעביר אותנו אל הטבע הפנימי, הסמוי, הנשמתי,
שקיים בנו, אבל הוא מכוסה, כמו שנתתי לכם דוגמה, נכון?
בשלב מסוים, אדם,
אמרתי לכם, לשון הרע זה דבר טבעי לגמרי,
רכילות זה סופר טבעי.
יש בתורת הקבוצות, הגדרת קבוצה היא עד 120 חברים,
כי עד 120 ניתן לרכל באופן יעיל.
מעבר ל -120 זה כבר מאבד את האפקט.
120 זה כבר ככה גשמיות וכל זה. בסדר, זה הטבע הראשון.
תלמד הרבה שמירת
לשון וכל זה,
תתפתח אצלך טבע שכשאדם שומע לשון הרע, הוא סולד מזה.
נכון?
לשון הרע, דבר נורא, יותר חמור מחצאית קצרה.
ככה אומרים לילדים, נכון?
כאילו, אנחנו,
לא רוצה לדבר על אחרים, לא רוצה,
נכון?
יש כזה משפט שאני אומר לפעמים בבית,
לפעמים זה...
אז זה,
זה מעשה, מרבי נחמן, זה מעשה שלו,
ולמה לנו לדבר מאחרים?
נכון?
שמעתי מהרב דב, במקום לדבר על מישהו,
תדבר אל מישהו.
אנחנו כאן בשולחן שבת,
בוא נדבר עלינו.
מה עבר עלייך השבוע?
מה עבר עליך?
מה זה?
מה צריך לדבר על אחרים?
נהיה לך טבע.
אבל זה קורה כי האדם פוגש את
חוכמת הנצח שהקדוש ברוך הוא צמצם ונתן לנו
אותה אלינו באופן שאנחנו יכולים לפגוש ולאכול,
לטעום.
לכן למען תהיה תורת השם בפיך שנזכה.
איזה דברים נפלאים, מה להגיד?
חודש טוב, בשורות טובות.
שבת שלום ומבורך.
