שלום ערב טוב נקרא קצת מהשיחות של הרב ציודה זכר צדיק לברכה לפרשת בוא בהכנות ובמהלכים
ליציאת מצרים אנחנו נפגשים בחידוש במדרגה חדשה מופיע העם
כלומר אם אנחנו עוקבים על הפרשיות שלנו
אז מופיע העם
הנה עם יצא ממצרים,
נעם בני ישראל רע ועצום ממנו.
אנחנו מתחילים לזהות
את מה שנוצר כאן, עם ישראל.
אומר הרב ציודה,
קודם כל יש צורך שיהיה עם ושיצא ממצרים,
ומתוך כך מגיעים למעמד הר סיני ולמתן תורה בו מתגלם הטבעו של העם הזה ועניינו.
דיברנו אתמול על הרש"י הראשון,
לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בישראל.
אבל בשאלה עצמה כבר טמונה התשובה,
שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בישראל.
אי אפשר להתחיל את התורה ממתן תורה,
מרשימת המצוות,
כי הרי
יש כתובת לנתינת התורה,
יש את העם המצווה, זה אנחנו, עם ישראל.
לכן קודם
אנחנו צריכים להתרגל למושג הזה,
עם ישראל, לעקוב אחרי יצירתו.
ומהלך יצירתו מתחיל עוד לפני שנברא העולם,
כפי שחז"ל אומרים, מחשבתן של ישראל
קדמה לכל, קדמה לעולם.
ואז אנחנו עוקבים בראשית ברא אלוקים,
איך
אותה מחשבה מתחילה
לצאת אל הפועל
בבריאת העולם, דרך האבות,
ואז ההשתלשלות של הירידה למצרים.
ושם,
כשאנחנו כבר בחומש מות,
גם כן לא קופצים ישר למתן תורה. קודם כל עם ישראל.
קודם כל צריך שיהיה עם ושיצא ממצרים.
ואז מגיעים למעמד הר סיני ולמתן תורה,
בו מתגלה טבעו של העם הזה ועניינו.
צריך לדייק בדברי הרב ציודה,
הר סיני הוא לא יוצר משהו.
הוא מגלה את הנשמה הטבועה בעם ישראל מעצם יצירתו.
מוסיף הרב ציודה,
מה שהיה חוזר הרבה, אשר בחרבנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
אז אנחנו בפרשות האלה
עסוקים באשר בחרבנו מכל העמים,
יצירת עם ישראל,
ומתוך זה ונתן לנו את תורתו.
התורה מצד עצמה היא תורה מן השמיים,
אך
כתוב בסוף חומש דברים לא בשמיים היא.
התורה היא מן השמיים אבל היא מכוונת אלינו
ויורדת אלינו.
יש לתורה כתובת בעולם הזה וזה אנחנו.
מוסיף הרב ציודה,
לכן נמצא ביטוי אצל העורכה עם הקדוש של התורה.
אם אין ישראל,
אין תורה.
אומר העורכה עם הקדוש
בחמש מילים.
אם אין ישראל,
אין תורה.
מי יכול לקבל את התורה?
למי תיתן את התורה?
אין כתובת
לתורה.
ואז מוסיף הרב ציודה את הגמרא
במסכת שבת,
כל הדרמה האלוקית הנוראה המתוארת במסכת שבת,
במאבקו של משה רבנו עם המלאכים הטוענים חמדה גנוזה,
אתה מבקש לתנא לבשר ודם?
אומרים המלאכים, אנחנו הכתובת.
אומר להם משה רבנו, לא,
עניינה של התורה שתרד אלינו, שתפנה אלינו,
לכתובת שלנו,
שתשרה בתוכנו
ותופיע עלינו ועל כל ישראל.
אנחנו רבנן ותלמידיהם וכלל ישראל לומדים את התורה ומקיימים מצוותיה.
על כן אם אין ישראל אין תורה.
לו יצויר שאין ישראל בעולם
אין כתובת ואז
התורה מן השמיים תישאר בשמיים.
לכן ריבונו של עולם
מסדר את ההיסטוריה והוא מסדר שיהיו ישראל בעולם,
שתהיה כתובת,
ואז התורה יכולה
לרדת ולהופיע עלינו.
בשיחות של הרב ציודה לחומש דברים,
הוא גם חוזר על הדברים
עוד הפעם ועוד הפעם.
וכשהוא מדבר על
פרשת
דברים לעומת פרשת ואתחנן,
הוא שוב רואה את אותו יסוד.
פרשת ואתחנן
זה עשרת הדיברות.
אז מהי פרשת דברים הקודמת לה?
שתי הפרשיות הראשונות של חומש דברים, דברים ואתחנן,
מהוות זוג
ישראל ותורה.
פרשת דברים מבארת
את עניינו של עם ישראל,
והיא הקדמה והכנה לפרשת ואת חנן,
נתינת תורה.
וזהו שאנחנו מברכים אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
ואז מביא הרב ציודה את התנא דווה אליהו
שמספר לנו כך:
אמר אליהו
פעם אחת
הייתי עובר ממקום למקום.
בא לפניי
אדם אחד
והיה שואלני בדברי תורה.
מספר אליהו הנביא זכור לטוב שאדם אחד בא ושאל אותו כל מיני שאלות
בענייני תורה.
אמר לי רבי
שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גדולה
תורה ויהי ישראל
אבל איני יודע איזה קודם.
אותו אדם בא עם חקירה
לאליהו הנביא והוא אומר
מי קודם
אני אוהב גם את התורה וגם את ישראל,
גם את ישראל, גם את התורה.
אבל אתה אליהו, תעשה לי סדר.
אמרתי לו, כך עונה אליהו,
דרכם של בני אדם אומרים תורה קודמת לכל.
יש לך משהו יותר מתורה?
התורה זה הדבר הכי חשוב.
אבל אליהו אומר,
זו אמירה
שיש אמירה יותר עליונה ממנה.
דרכם של בני אדם אומרים תורה קודמת לכל
אבל אני אומר ישראל קדושים קודמים לתורה
אז אומר אליהו
ישראל קדושים קודמים לתורה
אז לא נספיק היום
ללמוד את המדרש הזה
רצו דע בשיחות מביא
שיש לו מחלוקת איך להבין את המדרש
עם בן גוריון.
בן גוריון אמר פשט אחד במדרש הזה,
פשט מסולף,
ורב סיודה מביא את הפשט האמיתי,
וזה באריכות שם בשיחות לחומש דברים.
אבל כן,
נסיים בעדות
של רבי יהודה אלקלעי
על רבו,
רבי אליעזר פפו,
מי שחיבר את הפה ליועץ.
שמעתי מפי
מורי ורבי הקדוש עטרת ראשי רבי אליעזר פפו,
שבהיותו מורה צדק
באיזו עיר אחת
תפסו הגויים ישראלי אחד, יהודי אחד,
ורצו לתלות אותו על עץ,
או שייתנו פדיון נפשו.
כלומר, יש שתי אפשרויות.
או שהם הורגים אותו,
או שמביאים את קו... הקהילה,
תביא את כופר נפשו.
ולא רצו בני הקהילה לתת את הסח העצום ההוא.
כנראה זה כבר היה כבד מדי,
מה שהם דרשו.
ומורי ז"ל אסף את כל הקהל לבית הכנסת
ואמר להם:
אמת
שאין בידי כעת להכריח אתכם שתביאו אליי את נזמי הזהב אשר באוזני נשכם, בניכם ובנותיכם.
עד כדי כך אני לא יכול להיכנס
לתוך הבית שלכם ולהגיד תביאו את התכשיטים של הנשים שלכם,
של הילדים, תמכרו וככה נפדה את אותו אחד ונציל אותו.
אבל אמר רבי אליעזר פאפו,
אני מכריח אתכם שתמכרו את כל ספרי התורה
ואת כל כלי הקודש שנמצאים בבית הכנסת,
ותיתנו לי את כל הכסף
הנמצא בית השם,
כי אין דבר שעומד בפני פיקוח נפש.
אבל הוא מוסיף,
וזה נוגע למה שדיברנו.
למה הוא מכריח אותנו למכור את כל ספרי התורה?
כי התורה לא ניתנה אלא לישראל,
ואם אין ישראל,
אין תורה.
אומר הפה ליועץ,
אנחנו נשאיר את הספרי התורה שעלו לנו הרבה כסף
ואז הרשעים יתלו איזה יהודי אחד.
אם אין ישראל אין תורה.
אם לא יהיו יהודים בעולם,
מי ילמד את התורה?
לכן צריך למכור את הספרי תורה ולהציל
את אותו אחד
שחלילה לא ימות.
עד שברוב דבריו הקדושים ומליצותיו הטהורות משך את לב העם,
ונתרצו לתת כופר נפש אחריהם.
את המקור הזה הראה לי ידידי הרב הדיין דניאל כץ שליט"א.
שלום.
שלום.
שלום.
