בואו נקרא השבוע או באופן כללי יחס סדרה?
באופן כללי זה פרשה ואקטואליה.
טוב, שלום וברכה.
אנחנו בפרשת בואו מתקדמים תרתי משמע בתהליכי הגאולה
גם של הפרשות וגם של ימינו.
ואני רוצה דרך פסוקים מיוחדים שמופיעים בפרשה לגעת ביסוד,
יסוד שגם הולך ומתגלה לנגד עינינו,
אבל הוא יסוד בהבנת הגאולה. בואו נתחיל, ולאט לאט הדברים יתבררו.
תחילת הפרשה פותחת "ויאמר ה' אל משה בו אל פרעה
כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיטי אותותי אלה בקרבו
ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים
ואת אותותי אשר שם טבעם ידעתם כי אני השם".
הפסוק הזה שאנחנו כל כך רגילים שהוא חלק מסיפור יציאת מצרים,
דורש שתי שאלות מרכזיות.
אחת, מה אומר ריבונו של עולם למשה?
בואו דבר אל פרעה, אחרי שבעצם תהליך הגאולה לא מתקדם,
כדי שיוציא את עם ישראל ממצרים. למה?
כי אני אכבדתי את לב פרעה.
כלומר, מה אומר ריבונו של עולם למשה רבנו?
מי הסיבה לזה שלא יוצאים ממצרים?
אז בואו דבר אל פרעה כי אני אכבדתי. אז ריבונו של עולם, תפסיק להכביד.
למה אתה מספר לי את זה? מה ריבונו של עולם רוצה לגלות? בוא, דבר אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו.
למה? למען תספר באוזני בנך או בין בנך. את מה?
את אשר התעללתי במצרים.
מה פירושו של דבר?
ריבונו של עולם מתעלל במצרים?
מה עומק הדבר הזה?
מה פירושו של דבר? את אשר התעללתי במצרים, ואת זה תספר באוזני בנך.
זה הלימוד הגדול שאנחנו צריכים לספר?
כשאתה רוצה לספר לילדים על הגאולה, לספר לילדים על ריבונו של עולם, מה תספר להם? אתם יודעים, ריבונו של עולם פעם מתעלל במצרים?
וכי זה לא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא?
הרי מה המלאכים אמרו?
אתם, כשהם רצו לומר שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא, מעשה ידיי טובים בים, ואתם אומרים שירה?
איך יכול להיות? מה יש פה?
לכן ברור שצריך להעמיק בפסוקים האלה. להבין,
א', מה ריבונו שלום אומר למשה, בוא דבר אל פרעה כי אני אכבדתי,
אז ריבונו של עולם,
תעצור את המהלך הזה.
ב',
למען תספר באוזני בנך, מה תספר להם?
שאני התעללתי במצרים, זו הסוגיה,
זו הגאווה היהודית הגדולה.
רש"י במקום אומר התעללתי
כמו שחקתי.
גם זה מה פירושו של דבר?
כי התעללתי
אצל בלעם, נכון? שהוא זועק אל מול החמור, אל מול האתון.
הלא כאשר התעולל בהם,
האמור במצרים, גם שמה,
מה פירוש הדבר הזה? אז הרמב״ם אומר,
וטעם התעללתי,
כי אני מצחק בו,
שאני מכביד את ליבו ועושה הנקמות בו,
כי טעם יושב בשמיים ישחק השם ילעג לעמו.
הרמב״ם לכאורה בא לתרץ, אבל עוד יותר מקשה,
כי אני מצחיק בו,
מצחק בו, סליחה,
שאני מכביד את ליבו ועושה הנקמות בו,
זה הדיאלוג של הקדוש ברוך הוא, אני אכביד בו.
באמת זה זועק את השאלה שהרמב״ם שואל, מה הוא אשם?
מה עם הבחירה החופשית? מה הקדוש ברוך הוא יוצר פה?
כדי להבין את זה, בבקשה?
אז אחד ההסברים זה שבאמת, כשיש ניסים כאלה גדולים,
אז הקדוש ברוך הוא צריך להכביד את ליבו כדי שיהיה איזון.
כלומר, אם אתה רואה גילוי אלוקי נפלא, אין לך בחירה חופשית.
אז הקדוש ברוך הוא מכביד את ליבו כדי שיהיה.
הרמב״ם אומר שהקדוש ברוך הוא מעניש אותו ולוקח לו את הבחירה החופשית, שזה חלק, לפעמים, אדם חוטא כל כך,
שכבר אין לך בחירה חופשית. זהו, אתה צריך להיענש.
אבל הלשון פה של התורה מדברת פה לכאורה שיש מהלך אלוקי,
שהמהלך אלוקי הוא חלק ממה שצריך לספר
לעם ישראל, לספר לבנים שלנו, חלק מתהליך הגאולה.
הדברים של הקדוש ברוך הוא למשה נאמרים רגע לפני המכה הבאה.
המכה הבאה,
היא מכת ההרבה.
ויבוא משה ואהרון אל פרעה מיד אחרי הדברים שהקדוש ברוך הוא מצווה למשה בוא דבר אל פרעה. בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו. סליחה לא בוא דבר זה מקור אחר. בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו.
הולכים משה ואהרון ויאמרו אליו כה אמר השם אלוהי העברים עד מתי מאמת לענות מפני שלח עמי ויעבדוני כי אם מאן אתה לשלח את עמי אינני מביא מחר הרבה בגבולך.
מכת הארבה אנחנו רגילים להתייחס אל רק אחת המכות.
אבל בוא נשים לב מה התורה אומרת על המכה הזאת.
אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה.
מכת ארבה לכאורה יש בה משהו שהוא חלק מהטבע.
אנחנו עד היום מכירים את מושג הארבה.
אבל התורה אומרת פה שזו הייתה מכת ארבה שלא הייתה כמותה.
אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך מיום היותם על האדמה.
עבדי פרעה מיד מבינים,
חרטומים כנראה מבינים שיש פה משהו אחר.
ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד מתי יהא זה לנו למוקש?
שלח את האנשים ויעבדו את השם אלוהים, הטרם תדע
כי יעבדה מצרים? אתה לא מבין
שמה שקורה פה עכשיו
זה מחסל את מצרים?
הייתי אומר אולי, אתה לא מבין שמה שקורה פה זה אנטיתזה למצרים?
וזה אולי מה שתכף ננסה להבין, מה המכה הזאת עושה?
מה האמירה הזאת של הקדוש ברוך הוא?
הטרם תדע כי עבדה מצרים.
ואז משה באמת מוביל את המכה.
ויית משה את מטהו על ארץ מצרים, ותראו את הביטויים,
מה הם מזכירים לנו.
והשם נהיג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה.
מה זה מזכיר?
קריעת ים סוף.
אותה אמירה שאותה רוח קדים.
ורוח הקדים נשא את ההרבה, ויעל ההרבה על כל ארץ מצרים.
היה נח בכל גבול מצרים כבד מאוד לפניו לא היה כן הרבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן.
כלומר, יש פה מכה שהיא ייחודית
בתולדות העולם.
לא הייתה כמוה ולא תהיה כמוה.
יש פה הופעה ייחודית. היינו אומרים, גם דם זו תופעה ייחודית,
גם חושר זו תופעה ייחודית. למה דווקא פה זה נאמר?
אבל משהו קורה מיד אחר כך.
נכון, אז השאלה צריכה להבחין מה היה בזמן יואל,
שמתאים להבדל של פה,
שלכאורה פה אתה אומר, לפניו לא היה כן ואחריו לא יהיה כן. ובאמת חז"ל עונים על השאלה הזאת, מה ההבדל בין ההרבה של מצרים להרבה של יואל.
אבל מיד אחרי המכה הזאת,
וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן, ויאמר חטאתי להשם אלוהיכם ולכם.
משה מודה, פרעה סליחה מודה שיש הקדוש ברוך הוא בעולם.
לא רק שיש הקדוש ברוך הוא בעולם,
אלא שהוא חטא לו.
ועתה שא נא חטאתי יחפם ועתירו להשם אלוהיכם וייסר מעליי רק את המוות הזה.
מכת ההרבה היא מכה מאוד מיוחדת.
לא רק בקושי שלה,
אלא היא מבטאת משהו בהובלת שם השם בעולם.
בואו ננסה להבין מה זה מכת ההרבה.
המדרש באמת
מלא תיאורים על ההרבה.
אחד,
מדרש מופלא,
והיה על ההרבה בו הוא ראה כמה גדולים מעשי השם.
ההרבה הזה מונח בארץ, במקום שאין אדם רואה אותם,
ואינו אוכל ואינו שותה,
והוא חי בדיבורו של הקדוש ברוך הוא.
וכיוון שמצווה עליו ללך לאכול יבולה של ארץ שיכעיסו,
הוא ננער ומתגבר לעשות שליחותו של הקדוש ברוך הוא.
כלומר, מה המדרש אומר פה?
המדרש אומר, יש פה תופעת טבע שאתה רגיל להסתכל עליה כתופעת טבע?
זה איזה צבא מיוחד של הקדוש ברוך הוא.
ההרבה יושב איפשהו,
לא אוכל ולא שותה.
ניזון מדבר השם.
וברגע שהקדוש ברוך הוא זקוק לאיזה חיל מיוחד,
הוא לוקח את ההרבה הזה ושולח אותו לארץ שהיא חיסורו.
לכן אומר המדרש, תראו איזה מדרש מופלא.
אומר המדרש רבי נחמיה אומר י"ג דברים נאמרו בהרבה.
פיו סתום
שאלמלא הוא פתוח אין כל בריאה יכולה לעבוד לפניו.
כלומר הוא מין כוח כזה שאם הקדוש ברוך הוא לא היה מצמצם אותו,
היה בולע את העולם.
רוקו ממית ומבאיש,
שיניו ברזל,
שנאמר שיניו שיני אריה,
ולא עוד אלא הברזל קוצץ ומעלה חליפין והם קוצצים ומעלה חליפין,
הן שאריות
אחרי מה שהוא עושה.
קרניו דומים לקרן השור,
כנפיו דומים לכנפי נשר,
כפיו דומות לאריה, עיניו דומות לעגל,
צווארו דומה לצוואר הסוס,
ליבו דומה ללב אדם,
גבו דומה לגב הדג,
זנבו דומה לזנב הנחש.
ירקותיו דומות לירקתי הגמל, שוקיו דומות למסור.
ליבו שריון,
וכתוב חטא על ליבו.
לבו שריון, סליחה. וכתוב חטא על ליבו,
מפני שהוא חילו של מקום.
שנאמר, אשר אכל, הארבה,
הילק,
והחסיל, והגזם, חילי הגדול.
מופיע ביואל.
כלומר, יש איזה צבא מסתורי לקדוש ברוך הוא.
התיאור של המדרש פה מופלא.
שיני ברזל,
כנפי נשר,
רוקו ממית ומביש, משהו,
נכון, התיאור של מעשה המרכבה, מין איזושהי דמות כזאת.
עכשיו, האם זה הרבה שאנחנו מכירים?
הרבה שאנחנו מכירים, זה הרבה, זה דומה,
דרך אגב, לגמל שלמה, איפה שיני ברזל,
איפה קרנב לשור, כנפיו נשר,
כפיו אריה,
מה התיאור הזה של המדרש?
מה הרבה?
הרבה כנראה מבטא משהו בהנהגת השם.
שכשהנהגת השם הזאתי הופיעה,
זהו, המצרים מבינים שיש פה אירוע אחר לגמרי.
מבין פרעה,
זה המוות,
זה המוות של מצרים.
המצריות הרי היא הפניית עורף לריבונו של עולם.
יש משהו שמתגלה, פרעה, זה אותיות עורף השם.
יש משהו שמתגלה בהרבה,
שמבטל את כל יכולת הקיום של מצרים.
החרטומים מזהים את זה מיד.
הטרם תדאג כי עבדה מצרים?
מה אומר ריבונו של עולם למשה רבנו? בוא,
בוא אל פרעה כי אתה עומד לראות משהו
שהוא יהיה גילוי אלוקי עצום,
שהוא יקרה דרך ההרבה.
זה יהיה אירוע נקודתי, לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו.
מין גילוי שמימי כזה, כמו מעמד הר זריני.
לכן גם המנגינה מאוד מזכירה את קריעת ים סוף,
שראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל. יש פה גילוי אלוקי עצום, אבל מה הוא?
מה הגילוי הזה?
יותר מזה, תראו מה אומר המדרש בשמות רבא.
ולמען תספר באוזני בנך, מה תספר באוזני בנך?
גילה הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהם.
וכתב משה ברמז, ולמען תספר באוזני בנך,
זאת מכת הרבה.
כלומר, מה שריבונו של עולם אמר למשה
בוא אל פרעה, למען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים,
זה מכת ההרבה.
יש יסוד בסיפור יציאת מצרים, בגילוי האלוקי של יציאת מצרים, שהוא מכת ההרבה.
זאת אומרת, אם אני חוזר רגע לליל הסדר,
שחייבים לספר בסיפור יציאת מצרים,
וכל מי שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובה,
בתוך סיפור יציאת מצרים כנראה יש איזשהו גילוי שצריך לחשוף אותו.
ואחת מהנקודות של הגילוי, למד תספר באוזני בנך ובן בנך,
אומר המדרש בשמות רבה, זה מכת הרבה.
מה יש במכת הרבה?
המהר"ל מנסה לבאר את הדברים.
נכון, לכאורה היא מכה פשוטה,
אנחנו פוגשים אותה היום.
זה לא איזה מכה ניסית,
זה לא חושך,
זה לא דם,
זה לא ברד שירד מן השמיים עם אש מעורבבת, זה מכת הרבה.
קורה פה ושם שיש פתאום איזה הרבה, אז מה יש פה?
אז המהר"ל מתחיל לבאר קצת.
אומר המהר"ל בגבורות השם,
כל המכות לא שייך סיפור לבנים כמו מכת ההרבה.
כלומר, כל המכות, דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שכין,
הם כולם, זה לא שייך בהם, תספר למה.
אחת מהסיבות, או
וזה כי כל מכה שהיא יוצאת לגמרי חוץ לטבע וחוץ למנהגו של עולם,
או שהיה לגמרי כמנהגו של עולם, אין בזה למה תספר.
כלומר, מה יש לספר על איזה מכה שהיא בכלל מחוץ לטבע,
או מכה שהיא שגרתית?
שכין קורא.
דם זה לא, זה מחוץ לטבע.
ברד,
תלוי איך אתה רואה את זה,
חושך זה מחוץ לטבע, כלומר, מכת בכרות זה מחוץ לטבע.
אומר המהר"ל,
אם זה בקצה של כאן או כאן, ניסי לגמרי,
או טבעי לגמרי, אין מה לספר.
ניסי לגמרי, אין מה לספר, כי זה לא יחזור.
טבעי לגמרי, אין מה לספר, כי זה, רואים את זה כל יום, אז מה אתה מספר?
זה ניסי לגמרי.
אתה מצווה להיות מחובר למעמד הסיני מצד התורה שהופיעה בה.
אבל בסיפור יציאת מצרים,
כן, כן, ודאי,
כי בתחילת יציאת מצרים, מעמד הר סיני, זה מעמד שגילה
נקודה מסוימת.
מה המכה הניסית הזאת גילתה? היא לא גילתה כלום.
כן, אז הקדוש ברוך הוא נתן מכות כדי שייצרו, מה זה משנה איזה מכות?
לכן אומר המר"ן, אם זה מכה לגמרי לא טבעית, או לגמרי טבעית, אין בעיה, אין בעניין לספר את המכה.
תספר יציאת מצרים, ודאי, יש מצווה לספר ביציאת מצרים,
אבל מה לספר מהמכות?
למה?
ולמאן תספר באוזני בנך, אומר המדרש, זה מכת הרבה.
ממשיך
המהר"ל
כי אותה שאינה כמנהגו של עולם, אינה רגילה לבוא עוד,
וכיוון שלא תבוא עוד, אין כאן ציפור,
כי נשכח זיכה של ראשונה.
או מצד שני, שהיה לגמרי כמנהג העולם,
אין זה פלא לגמרי,
ולא שייך בזה למאן תספר.
אבל בהרבה יש משהו מיוחד. למה?
מפני כי ההרבה בעצמו הוא דבר שאינו רגיל שיהיה,
ומכל מקום הוא בא לפעמים גם בשאר השנים.
וכאשר ארבה בא בשאר שנים, יזכור שפעם אחת בא הרבה יותר קשה.
כי חידוש זה של ארבה מביא לזכור ראשונה.
אומר המהר"ל מן תשובה שצריך להבין אותה
ודאי קצת יותר לעומק. אומר המהר"ל, סליחה, הארבה,
יש לו משהו אמצע כזה.
הוא מצד אחד לא בא תדיר,
אי אפשר להגיד שזה משהו שהוא בטבעו של עולם.
מצד שני, הוא לא מחוץ לגדרי הטבע, הוא משהו אמצע כזה.
ולכן בגלל שהוא אמצע צריך לספר בו, אבל זה לא מספיק.
יש פה
ברור יותר עמוק.
מה עם מכת הרבה? השלג,
השלג, קשה להגיד שהוא לא בתדיר,
הוא לא בא אצלנו תדיר, אבל תלך
למקומות יותר קרים, הוא בתדיר.
הוא לא איזה משהו פלאי.
איזה שאלה,
אז בשביל להביא את כל מיניו.
יכול להיות, יכול להיות. אתה אומר, זה הרבה פשוט
זה לא עניין.
הרבה רציני זה עניין, יכול להיות.
אבל המהר"ל חושף פה נקודה יותר עמוקה.
וכשאני מבין אותה, אני מבין מה קורה פה בכל המהלך.
אומר המהר"ל
בנצח ישראל
תיאורים של חורבן הבית, קמצא ובר קמצא.
אומר המהר"ל, מה זה קמצא?
מה פירוש המילה קמצא?
קמצא, אומר המהר"ל,
פירושו של דבר חילוק.
קומצו של משהו זה חלק של משהו.
הקמיצה היא לקחת חלק.
וקמץ משם.
אומר המהר"ל,
כאשר תדקדק בלשון קמצא,
השם מורה על חילוק,
שקורא קמצא על שם החילוק והפירוד.
קמצא זה חלקים.
ולפיכך,
הנפרד, הנחלק מהכל נקרא קמצא.
רוצה לומר קומץ מהכל,
שבר, רסיס של משהו.
ובלשון חכמים נקרא החגב קמצא.
ותרגום אונקלוס,
ונהי בעינינו כחגבים,
כקמצין.
וזה מפני כי יש בהם ריבוי גדול,
ולכך נקרא ארבה על שם הריבוי.
והריבוי הוא מכוח חילוק ופירוד,
כי הדבר אשר הוא מתאחד אין שייך בו ריבוי,
כי לא יתרבה רק המחולק והנפרד,
ולפיכך נקרא אמין אשר הוא מתרבה כמו ארבה קמצא, שמו שהוא מחולק. אומר המהר"ל, מה מיוחד בארבה?
הארבה זה מלא מלא מלא מלא נקודות.
כשאתה רואה מלא מלא נקודות,
איזה תחושה זה נותן?
שאין שום קשר ביניהם,
אין שום חיבור.
אדם רואה מלא פרטים,
מה הקשר בין כל הפרטים האלה?
לכן, מה אומר?
על זה אמר מלך אין להרבה. להרבה אין מלך.
אתה רואה המון שמגיע, כאילו, מלא מלא פרטים.
מלא פרטים.
לעומת זאת, כשאתה רואה משהו מאוחד, מה אתה יודע שיש פה?
משהו שמרכז את זה.
מה ההבדל בין דבר שהוא מלא מלא פרטים לדבר שהוא מרוכז?
דבר שמורכז, אתה מבין, יש פה הנהגה, יש פה היגיון,
יש פה לוגיקה.
אני רואה עכשיו מלא חלקי פאזל.
וואו, אולי זה לא שייך בכלל לאותו פאזל.
פתאום הכל מתחבר לאחד, אני אומר, אה,
זה כבר לא חלקים,
זה תמונה.
אומר המהר"ל, מה זה מכת הארבה?
מכת הארבה,
בהופעה הראשונית שלה, זה נראה מלא פרטים
שאין להם שום חיבור, אין להם מלך.
אבל בעצם יש מלך אחד מאחורי הארבה,
הקדוש ברוך הוא.
בואו נבין רגע מה המהר"ל אומר.
זה החידוש הגדול והעצום של מכת הארבה.
אני מסתכל על המציאות,
על ההיסטוריה.
אני רואה מלא פרטים.
מלא פרטים. מלך ההוא קם
וההוא נופל,
ושם יש בחירות,
ושם יש מהפכה,
ושם יש משבר כלכלי,
ושם יש בצורת,
ושם יש מלחמה. מה הקשר בין כל הפרטים האלה? אין שום קשר.
אין שום קשר.
באה מכת הארבה ללמד,
יש קשר בין כל הפרטים.
יש דבר שמאחד את הכל.
בואו נבין את המסר העצום שמדייק גם הרעל.
מכת הארבה, אתה רואה את הארבה, אתה אומר, אין מלך.
אין מלך להרבה.
אתה רואה את הפרטים,
את כל התופעות שקורות בהיסטוריה, בפוליטיקה, בטבע, אתה אומר, מה הקשר ביניהם?
באה מכת הארבה ומלמד אותך, יש מאחורי כל הפרטים,
יש מלך.
יש מלך, יש ריבונו של עולם.
אומר רבנו בחייב, מה זה אשר התעללתי במצרים?
זה לא במובן שאנחנו מבינים התעללות של אכזריות.
לא, לא, לא, ממש לא.
כאילו מה כותב רבנו בחייב, ייתכן לפרש
אשר התעללתי לשון שהוא לשון עילה,
כי המעשים הנעשים בעולם הזה יקראה מה כתוב עלילות,
כלשון הודיעו בהמים עלילותיו,
וכתיב ולא נתקנו עלילות.
וזהו שתרגם אונקלוס ית ניסין
דעבדית במצרים.
כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים אירע עצמו עילה,
כמו שידוע כי מתוך מצרים נתפרסם אלאותו בעולם.
מה אומר רבנו בחיי אלא המופלא?
עילות. עילת העילות, נפלא. מה אומר ריבונו של עולם למשה בו אל פרעה?
מה אני הולך לגלות דרך כל המהלך של יציאת מצרים?
שאני עילת העילות וסיבת הסיבות.
מה תספר באוזני בנך?
מכת הרבה. למה מכת הרבה?
מכת הרבה, תראו עכשיו מה המהר"ל הסביר. מה מכת הרבה? היא נראה כאילו זה מכה רגילה, לא, זה רגיל, זה טבעי, זה לא טבעי, מה זה?
זה הטבעי שאתה מבין שהקדוש ברוך הוא מאחוריו.
זה הטבעי שאתה מתבונן על הבמת הראשון ואתה אומר, מה הקשר? זה מלא אירועים.
מה הקדוש ברוך הוא קשור לכל האירועים האלה?
איך הוא קשור לכל המהלך הזה? לא קשור לשום דבר.
אשר התעללתי במצרים,
שם הקדוש ברוך הוא ילמד אותך להתבונן על המציאות שהוא עילת העילת וסיבת הסיבות.
זה אשר התעללתי.
זה מה שתספר באוזני בנך ובין בנך.
אתה רוצה לדעת איך מסתכלים על המציאות?
כשהיא לא ניסית.
כשהיא ניסית זה לא חוכמה לגלות את הקדוש ברוך הוא. זה עניין נס, אין מה לספר פה.
אתה יודע מה צריך לספר לבן שלך?
מה צריך ללמד אותם?
מה זה האנטיתזה של מצרים? מה זה אבדה מצרים?
זה ההבנה שהקדוש ברוך הוא נוכח בכל התהליך.
שהקדוש ברוך הוא עילת העילות.
אתה רואה מציאות של הרבה מיליוני פרטים.
אין להם מלך. יש מלך.
הרבה הוא מלך.
מלך אין להרבה.
איך יש מלך? תראה מה, מישהו יכול להסביר את כל התופעות הללו?
חילו הגדול של הקדוש ברוך הוא זה אוסף הפרטים.
זה חילו הגדול של הקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו. מה החייל הגדול של הקדוש ברוך הוא?
הפרטים.
לכן המדרש המופלא הזה, נכון, יש סדר,
שהדומם, של הצומח, של החיישה, זה תהליך.
נכון, זה תהליכים.
יש הסבר שהמכות בעצם,
הן שוברות את המסך
של לראות את הקדוש ברוך הוא.
כלומר,
עשרת המכות
שוברות את המציאות שנוצרה על ידי עשרה מאמרות.
בעשרה מאמרות נברא העולם הקדוש ברוך הוא ברא טבע.
הטבע מסתיר את הקדוש ברוך הוא.
בטבע אתה לא רואה את הקדוש ברוך הוא.
המכות שוברות את המאמרות הללו
כהכנה לעשרת הדיברות.
כלומר יש תהליך שהעולם עובר. עשרה מאמרות הקדוש ברוך הוא הסתיר את הופעתו.
ואז יש עשרת המכות ששוברות את המציאות.
ואז עשרת הדיברות יכולות להופיע.
מכת ההרבה,
שהיא בעצם המכה הכי מרכזית, לפי מה שהמדרש אומר.
מה תספר באוזני בנך ובאין בנך? מה הלימוד הגדול
אשר התעללתי?
אשר התעללתי?
ולכן,
וידעו באמת כי אני אשם.
זה מה שהפסוק אומר.
את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם וידעתם
כי אני אשם. איך אני יודע שאתה אשם?
כי הכל זה אתה.
הכל זה אתה.
לכן תראו מה ממשיך, השפת אמת, דבר נפלא.
אולי נדבר קודם כל על
הדברים של הרב.
הוא כותב נדבר שור,
להשם יתברך יש סוד
עם ישראל והנהגתם.
ולו יתברך נתקנו עלילות.
הוא מנהיג בחוכמתו בסיבובים גדולים,
שיבוא אל תכלית הנכבדה המכוונת מול יתברך.
הקדוש ברוך הוא מגלה סוד לעם ישראל,
שזה סוד העלילות של הקדוש ברוך הוא.
וכשישראל נושאים עין להסתכל בעוצם התכלית הגדולה ההיא,
אף על פי שאין מכירים אותה בפרטיותה, לא תמיד הם מצליחים להבין איך הכל מחובר. מכל מקום ודאי נקל להבין
כי היא גדולה וקדושה עד אין חקר.
כשעם ישראל מתבונן אל כמות הפרטים, לא תמיד הוא מבין. אנחנו מבינים, לא מבינים,
אבל אנחנו מבינים שהכל זה דבר אחד.
לא נתקנו עלילות.
ומאחר שכל תכלית יש לה אמצעים,
על כן ישנן ודאי פעולות מיוחדות גדולות
שהן מיוחדות לסבב את התכלית הגדולה הזאתי.
ומתוך עוצם התשוקה אל זו התכלית, ישראל מבקשים
שיכין השם יתברך את דרכנו באופן שנהיה קולאים אל זו התכלית ונשיג אותה.
אני מבקש מריבונו של עולם, תחבר אותי
למגמה הגדולה הזאתי.
ידעתם כי אני השם.
זה הגודל של יציאת מצרים, זו המהות.
אנחנו מסתכלים היום על המציאות.
יש הרבה אנשים שלא מצליחים לחבר את הפרטים.
איך המחאה
שמורה לסוריה, לחיזבאללה,
לעזה, פתאום התימנים הופיעו לנו פה, אתה לא יודע מה,
איך הכל מתגלגל.
רוסיה ואוקראינה, שאלמלא הם היו במלחמה, יכול להיות שלא היינו יכולים להסרות את מה שהיה בסואד.
וזה רסיסים מתוך כל המהלך האלוקי העצום הזה.
מי שאין לו את היסוד של הסוד של עם ישראל, מסתכל,
זה הרבה,
זה מלא פרטים.
זה אגב, תראו את זה נפלא, מה שהמהר"ל בעצם אומר, מה זה החורבן של קמצא ובר קמצא?
זה כאשר אתה מסתכל על המציאות, הכל פרטים.
הכל פרטים, גם זה מוליד שנאה, אתה סתם פרט, אתה לא חלק מעם ישראל.
אתה מנותק.
אז השורש מופיע אצל שניהם.
השורש מופיע, השורש, הפירוד מופיע בכל הסיפור הזה.
ממה באה השנאה לאדם מעם ישראל? כאשר אני מרגיש שהוא לא חלק.
הוא לא חלק בפאזל, אני לא צריך אותו.
אבל כשאני מלא בהבנה, רגע, כל הפרטים הם הכל אחד.
הקדוש ברוך הוא מסובב הסיבות, יש מהלך אלוקי,
זה משהו אחר.
זה יציאת מצרים, זה אנטיתזה למצרים.
לכן זה מה שתספר בו, שני בנחה.
עכשיו תראו, השפת אמת
מעלה את זה לעוד קומה.
וכמו כן במעשה מצרים.
מה במעשה מצרים?
הראה להם השם יתברך
כי כוח כל עשית רעך היה רק ממנו יתברך.
ולכן יצטרכו
בני ישראל, וצרכו בני ישראל, לרד לעומקי תהום ולעלות למרום עליון.
להעיד כי הוא ממעל ומתחת.
וזה מה שאמרו, למען תספר אשר התעללתי במצרים.
פירוש שכל מעשה המצרים היה רק מאיתו יתברך.
הרי שאלנו בהתחלה, מה ריבונו של עולם אומר למשה?
בוא אל פרעה, כי אני אכבדתי את ליבו, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה?
אז תפסיק להכביד את ליבו.
מה הקדוש ברוך הוא מגלה למשה?
בוא תבין שכל ההיסטוריה, כולל החלקים הרעים,
זה מהלך אלוקי.
גם הסיטרא אחת מאיתו יתברך.
לכן ההרבה במדרש נראה כמו איזו מפלצת כזאת.
נכון,
יש רוע, יש סיטרא אחא,
שיש לו שיני ברזל ורגלי שור וכל התיאור המופלא הזה.
אומר השפת אמת נכון,
במצרים עם ישראל עומד להבין שהכל זה מהלך אלוקי,
שלפעמים יעבור דרך הסיטרא אחא.
זה אשר התעללתי, להעיד כי הוא מעל ומתחת.
לא חוכמה להאמין בקדוש ברוך הוא שהוא מעל, אבל שהוא מתחת,
שהוא גם המציאות הקשה בתאומות.
זה הרבה יותר קשה.
להגיד בבוקר חסדיך, אמונתך בלילות?
זה מורכב יותר.
וזה מה שאמר, ולמד תספר, אשר התעללתי שכל מעשה המצרים היה רק מאיתו יתברך.
הכוונה שכל מעשה הרשעים מאיתו יתברך יצאו.
זה שהיו סבורים הרשעים שבכוח ידם פועלם,
ובאמת הכל היה מאיתו יתברך כדי להיפרע מהם.
וזה פירוש שחקתי שרש"י מביא.
בבקשה, דרך המצרים.
נכון, נכון, דייגנו לפני כן שהתעללתי זה מלשון עילת העילות,
מלשון שהקדוש ברוך הוא הודיע פעמים על עילותיו.
דע לך גם אשר התעללתי באמת בכם,
פה אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו.
אז יש, לכן אמרתי בהתחלה, אז הזעקה שצריכה להיות פה, רגע, אז ריבונו של עולם, מה אתה רוצה?
אז תפסיק להכבין את ליבו.
אז מי השם שאנחנו פה?
כי הקדוש ברוך הוא יוצר תהליכים כדי להיפרע מן הרוע, מן העולם.
אבל אל תחשוב כמו שהרשעים חושבים שיש שתי רשויות,
שהרשעים יכולים לנצח. לא, לא, אל תדאג.
הקדוש ברוך הוא עומד מאחורי הכל.
כי אני רוצה להוליד מהלך שבו אני אמחה אותו מן העולם.
נכון, במהלך הזה אתה תסבול, אבל בוא תבין
לאן זה מתגלגל.
יש פה איזה מהלך שקורה.
של מי? של פרעה?
יכול להיות שאין לו בחירה,
כמו שהרמב״ם אומר.
יש מהלך אלוקי.
הקדוש ברוך הוא מוביל את העולם.
ובהובלה הכללית של העולם, יש מגמה לעולם.
אבל זה העומק הגדול
של מכת הרבה.
מכת הרבה היא לא רק עוד מכה בסדר החינוכי של איך משכנעים את פרעה,
אלא אתה חושב שיש פה מלא תופעות שהן לא קשורות?
שאתה יכול להגיד עליהן אין הקדוש ברוך הוא?
מה הרבה פעמים הטענה על זה שאין הקדוש ברוך הוא?
זה מקריות.
מה זה קשור בכלל לקדוש ברוך הוא?
במקרה יצא ככה. מה? תראה איך אתה יכול להגיד שזה בגלל זה, אתה לא יכול.
אין מציאות כזאת.
"להרבה יש מלך",
שוקוצ' אבריחו.
הצבא של הקדוש ברוך הוא, חילי הגדול,
זה הפרטים,
זה העלילות,
זה הנסיבות,
זה חילו הגדול של הקדוש ברוך הוא. איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו?
איך הוא מוביל תהליכים? איך הוא פורע מן הרשעים? איך הוא נפרע מן הרשעים?
הוא מסבר הסיבות.
לפעמים זה ייקח מיליוני פרטים,
לפעמים זה ייקח מאות אלפי
תופעות ושינויים שאתה בכלל לא מבין אותם,
אבל זה התהליך,
זה הגודל.
לפעמים הקדוש ברוך הוא יעשה את זה מהר, לפעמים זה נגלה, נכון?
אבל מה אתה תספר באוזני בנך? את הנגלה לא צריך לספר.
תספר באוזני בנך את זה, את המורכבות הזאת.
עכשיו אני רוצה להוסיף על זה עוד משהו.
אחד מהתיאורים של מה זה עלילות, זה היה שהקדוש ברוך הוא נוקם.
אין נקמות השם.
אל נקמות אופייה.
גם זה מאוד קשה כשאנחנו משתמשים במילה נקמה כלפי ריבונו של עולם.
יש איסור, לא תקום ולא תיטור.
מה זה נקמה?
מה זה לנקום?
ומה זה הרגש?
השנאה שלי?
תראו איך הרב
מבאר בעולת ראייה, פסוקי דזמרה.
אל נקמות השם,
אל נקמות אופייה.
אם הנקמה היא כפי שהיא מצוירת אצל בני אדם,
תכונה שבאה מתוך חולשת הנפש, מתוך שנאה ומשטמה, מתוך קצף
על דבר רע שנעשה בעבר,
אינה יכולה להיות מתייחסת בכלל לאחת ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.
הר הרחמים, מקור הטוב, ואחרי זה לא שייך.
על כן צריך להבין את כל תוכן הביטוי של נקמה
והמפעלים המורים עניין של נקמה,
שאנו רואים במערכת ההנהגה האלוהית בעולם,
שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים
המאפילים את הזוהר של הטוב והחוכמה הרחמים,
אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצר הטוב,
להסיר את הסיבות המאפילות את החיים ואת ההוויה בכלל,
שאין צמחי הרשע
ופרי הכחש והבגידה,
שכל זמן שלא יתבהרו מן העולם, הרי הם מחשיכים אותו. מה זה?
נקמה של הקדוש ברוך הוא.
נקמה של הקדוש ברוך הוא זה כשהקדוש ברוך הוא מסובב
שהמציאות תחזור להאיר את האידאל האלוקי.
כלומר, הקדוש ברוך הוא מחזיר את הסדר בעולם,
מחזיר את ההנהגה האלוקית
בצורה הנכונה. זו נקמה.
הנקמה של השם זה להחזיר את העולם לתיקונו.
זו הכוונה,
שהשם מתקן את העולם על ידי שינויים, על ידי תהליכים.
ולכן,
התהליך שעכשיו מופיע כנקמה הוא בעצם תהליך תיקון של העולם.
הקדוש ברוך הוא מסובב את הדברים כדי שזה יתוקן.
הוא חלק מהתהליך.
עכשיו, בהחלט צריך להיזהר פה, אני מסכים איתך.
יש אותה אמירה הידועה של הרב, שלפעמים באים אויבי ישראל ותוקעים בשופר טמא לגאולתנו.
הרב אמר את זה עם עליית היטלר לשלטון בשנת 33. אמר הרב, היטלר
תוקע בשופר טמא לגאולתנו. ומי שלא שמע אל קול השופר הגדול,
וגם אל קול השופר הבינוני נאטמו אוזניו, על כורחו ישמע אל קול השופר הטמא.
מדהים,
בדרשה שהוא נתן בשבת הגדול, בשבת ראש השנה, בשבת תשובה, סליחה.
דרשה שהוא נתן,
זה בכנסת החורבה, בכנסת הגדול של ירושלים של אז.
הוא אומר, מה היה קורה אם היו מקשיבים לדברי הרב?
33. ראש השנה האחרון לחייו, הוא נפטר באלול של אותה שנה.
אומר הרב, יש לפעמים שאויבי ישראל תוקים משופר טמא.
למה? כי עם ישראל לא שמע על שופר הגדול.
זה אומר שיש פה הנהלגה אלוקית.
צריך מאוד מאוד להיזהר מחלילה
לא לבטל את האחריות של הרוע.
טוב, אז אם זה ככה, הם שליחים של קודשא וחם?
ודאי שלא.
הם רשעים מצד עצמם. הקדוש ברוך הוא מגלגל בתוך הדבר הזה.
אבל ודאי שיש פה מהלך אלוקי.
ולכן,
גם עשית רעך, אומר השפת אמת,
הוא חלק מעילת העילות.
הוא חלק מסיבת הסיבות.
וזה וידעתם כי אני השם. זה למען תספר באוזני בנך.
שמכלול הפרטים,
בדיוק, הלא תיקום זה המימד האנושי.
שאתה לא בא לתקן את המציאות,
אתה בא להוסיף רוע על רוע.
הוא היה רע, אני גם אהיה רע. לא.
הקדוש ברוך הוא
זה יצירת התיקון.
יצירת התיקון עובר לפעמים דרך הסדרכה,
דרך כוחות קשים, דרך מציאות קשה.
נכון? יפה, יפה.
אז זה בעצם הסוד של ההרבה.
ולכן,
ראשר, בבקשה,
למה זה לא מכה אחרונה?
כי המכה האחרונה היא צריכה להיות
הבחירה בין הבכור האמיתי של העולם.
זה המכה האחרונה.
חז"ל אומרים ששם הקדוש ברוך הוא חתם על מכירת הבכורה.
שם הקדוש ברוך הוא.
יש תהליך,
התהליך הזה הוא גם בשבילנו.
וידעתם כי אני השם. מי זה וידעתם?
אנחנו.
הקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו, תספר באוזני בנך.
צריך לעלות אל הקומה הזאת.
או תלמד איך מסתכלים על המציאות.
ולכן אני חושב שההבנה הזאת שכתוב חטא על ליבו של ההרבה,
שהוא חילו של מקום. מה הכוונה?
מה הכוונה שהצבא של עם ישראל זה, הצבא של הקדוש ברוך הוא זה הרבה.
הנהגת השם, צבא הנהגת השם
זה על ידי העילות שבמציאות,
על ידי הנסיבות,
על ידי השינויים, שאתה במבט
חיצוני מסתכל ואתה אומר, מה זה קשור? זה פוליטיקה,
זה סוגיות מדיניות, מה זה קשור לקדוש ברוך הוא?
זה חילו הגדול של הקדוש ברוך הוא.
ככה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו.
ככה הוא מסובב את כל המציאות.
ככה הוא נפרע מן הרשעים,
ככה הוא מרומם את עם ישראל.
איך חזרנו לארץ ישראל? מלא סיבות,
מלא פרטים שהובילו למלחמה, שהובילו לכך שעם ישראל,
אומר הרב קוק, הקדוש ברוך הוא גילה לו את הסוד הזה.
סוד ההנהגה האלוקית
של עילת העילות וסיבת הסיבות.
אני חושב שהיום אנחנו ממש רואים את זה עין בעין.
איך המציאות מלאה מלאה פרטים ולאט לאט פתאום הכל במין
הרמוניה כזאת, זה מתחבר לזה, פתאום אתה מבין, רגע,
אז למה רוסיה נלחמת באוקראינה, וכדי שאתה תוכל לעשות בסוריה, ואתה זה...
פתאום אתה מבין למה הלוי נמכר כדי שאנחנו נוכל לעשות אימפריה תייטק, כדי שנגיע לכן...
וזה מה שאנחנו מבינים במבט האנושי שלנו.
זה חילול הגדול של הקדוש ברוך הוא.
וזה בוא אל פרעה. בוא תבין את התהליך הזה שהכבדתי את ליבו, למען שיטי אותותיי אלה בקרבו,
למען תספר באוזני בנך את אשר התעללתי.
תספר באוזני בנך מה זה
סיבת הסיבות ועילת העילות ועילת העילות, זה הייעוד הגדול.
שנזכך, בעזרת השם,
בעזרת השם,
::::
::::
