כלום לכולם,
פרשת בוא.
ידבר השם אל משה לאמור, בוא אל פרעה.
בוא אל פרעה,
למה לא אומר לו לך?
למה לא אומר לו לך?
לך אל פרעה.
ויש מקומות, תכף, בזה שהוא אמר לו לך אל פרעה.
אומר בשם
הסבא שלו, מקוצק,
מקוצק היה סבא של השם משמואל.
מקור אחד, בוא אל פרעה,
קבוצ קני,
זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא, מקוצק,
זכותו יגן עלינו,
אמר, כי אצל השם יתברך אין שייך לשון לך,
כי מלוא קודו עד כבודו. עד כאן תמצית דבריו הקדושים, כן?
מה אתה אומר,
מה שייך לך?
כשאני אומר לך לאדם לך,
אז הוא הולך ממני,
כן? הוא הולך ואני נשאר פה.
אבל הקדוש ברוך הוא, מלוא קודו עד כבודו.
אז אתה הולך, הוא הולך איתך.
הוא נמצא גם שם, שם, שם, שם, שם, שם.
זה רעיון כל כך יפה.
הוא שואל, אבל במכת דם כתיב, לך
אל פרעה.
אבל שם כתוב, הוא אמר, לך אל פרעה, הנה יוצא המימה,
שפרעה היה עושה עצמו אליל,
שהוא כאילו לא צריך את הצרכים שלו, לא צריכים, הוא הולך בבוקר שלא יראו, עושים צרכים ביאור,
כי הוא חושב שהוא חשב שהוא לי יורי ואני אסיתני, הוא מעל היור,
מוכנים שהוא מעל היור?
אז זה שאומר, תפוס אותו שם, שהוא לא יחשוב שהוא, הנה,
אנחנו רואים שאתה לא כזה...
יש שם משהו אפילו, השפת היאור, חשבתי
איזה מדוייק, הוא חושב שהוא על היו"ר, אבל שם כתוב, זה שפת היו"ר.
בכל פנים,
אז שם
הוא אומר לו, הנה יוצא המים, הולך לשירותים. אז זה לא כבוד השם
שהוא כאילו אומר, אני בא איתך לשירותים,
כאילו זה לא כבוד השם להגיד.
לכן שם הוא אמר לו, לך.
כאילו, אני לא בא איתך, אתם מבינים?
הוא אומר, ואת תכתיב מכת דם, לך, יש תאמר, משום תכתיב, הנה יוצא המים, על עשו דני כו"ב,
ואין כבודו יתברך להזכיר שמו יתברך בדבר הזה, בזה.
אחר כך הוא אומר, בעזרה הקדוש מתרץ קושייה זו,
למה, למה בוא, שהשם באמת אומר לו, בוא, אני בא איתך,
זה משה דחיל מיני,
הוא פחד,
והוא שואל, לכאורה קשה, למה דווקא אתה דחיל מיני?
אז יש פה תשובה באריכות, לא הבאתי את זה, רציתי רק להביא את הפסקה הזאת,
אבל הוא אומר שמשה ראה שכאילו כוחו של פרעות מתחזר, לא,
הוא חשב שבאיזשהו מקום הוא כבר יישבר.
עם כל הזה וזה, אז הוא כבר מפחד, הוא אומר, רגע, אולי זה כבר,
יש איזשהו מהלכים ארוכים שמה זה השבע? יש שבע ושלוש, זה כל מיני כוונות,
גם בספירות אז יש שבע, ואחרי זה השלוש, שלוש העליונות זה חוכמה, בינה ודעת,
או כתר חוכמה,
בינה ודעת, משהו כזה, חוכמה, בינה ודעת, כן, של חב"ד.
ושלוש האחרונות, אז בשלוש הזה הוא אמר, טוב, בסדר,
כוחו עוד מתגבר,
השבע הראשונות זה כאילו בעולמה זה כזה. השלוש העליונות כבר, אז הוא כבר אומר, רגע, איפה, היה צריך פה כבר להיכנע.
משהו כזה, הוא מביא שם הרבה פירושים על הדבר הזה,
ממש הרבה, אני לא הבאתי, לא הבאתי אותם.
חלק גם קבלה שאני לא יודע יותר מדי.
אז הבאתי את הקושייה, אבל
עמדתי לכם את התירוץ בעל פה.
בסוף הפרשה, וואו, קפצתי כאן, לא תמיד אני כסדר,
מה שמצא חן בעיניי ראשון, אני שם ראשון.
ברוך אתה ה' אלינו מלך העולם שהכל נהיה מדרום.
קדשתי כל בכור.
כן, זה משהו מיוחד של קדושת הבכורה הישראלית,
והפרשה הזאת, קדשתי כל בכור, היא מאוד משמעותית.
לא יודע אם כל אחד יודע, רוב האנשים סתם יודעים.
בתפילין שאנחנו שמים,
כן, יש פרשיות. מה הפרשיות?
יש "שמע ואהבת ואם שמעה", למען יגוי מחיה, ציצית,
ו... והיה "קדשתי כל בכור", והיה "כי תבוא אל הארץ".
והנציב אומר ששתי פרשיות אלה הם יסודות הדת,
כמו ששמע והיה ושואהבת,
זה יסוד היחיד,
קדש לי וויה כביכר,
הן פרשיות חשובות לכלל, לכלל ישראל.
לכן הם גם מופיעים בתפילין וגם מופיעים כאן,
מיד בצאתם, המצווה הראשונה שקיבלנו, קדשתי כל בכור.
אני חושב שהבכורה, אז הרבה הרבה מדברים על עניין של בכורה בעם ישראל,
בני בכורי ישראל, הוא אולי יביא כאן,
בני בחורי ישראל, בפרשת שמות, היה שם, השם אומר לו,
מתגלה למשה ומדבר איתו על זה, בני בחורי ישראל.
לך תאמר לפרעה, בני בחורי ישראל.
והרב צבי יהודה היה מביא שהבכורה הזאת היא לא נגמרת,
הבכורה של עם ישראל, הוא היה מביא ספורנו.
והספורנו אומר שגם לעתיד לבוא,
שכל העמים יעלו לראשיהם, יקראו בשם השם וזה, אז לכאורה,
טוב, כולם כבר מכירים את השם, עוקדים את השם, אז מה, אנחנו כבר, כמו כולם?
לא.
גם אז תובלט הבכורה של עם ישראל, גם לעתיד לבוא, זה לא מתבטא.
אז בואו נראה מה אומר השם משמואל על קדשתי כל בכור.
ויאמר משה אל העם, זכור את היום הזה, יצאתי למצרים,
הוא אומר, יש להתבונן, עכשיו מתי זה היה? כבר כשהם הגיעו לרם סס, נכון? זה, זה, הכתוב אומר שהם יצאו,
ויש פרק מ"ג,
לא פרק, פרק, סליחה, הפרק הזה זה פרק י"ב,
יש לנו מ"ג פסוקים, נדמה לי, לכן אמרתי מ"ג,
או נ"ג פסוקים.
כל הפרק הזה של מכת בכורות, ויהי וחצי הלילה, והשם יקרא כל בכור ברית מצרים.
פרק י"ג,
י"ג, נדמה לי י"ג.
י"ב זה ה...
זה הקדש לי לפני כן. הנה, יש לי פה רגע.
בפרק י"ג, י"ב, לא, י"ב,
כן, י"ב זה החודש שלכם,
ורש"י אומר שזה צריך להתחיל את התורה מכאן.
אז יש מצוות פסח, והלכו ולקחו את הפסח וקשרו אותו,
ואז ויהי בחצי הלילה, אז זה המשך הפרק הזה.
והשם יקרא כל בכור,
וייסעו בני ישראל מרמסי סוכותה
כשש מאות אלף ברכיבותיו,
אתם יודעים, אחד הניסים שהיו גדולים שלא יודעים אותם.
כאן, וייסעו בני ישראל מרמסי סוכותה,
אומר רש"י,
מאה עשרים מיל היו, כמה זה? שישים קילומטר?
נכון?
קצת נפולה אפילו יותר. היו,
ובאו שם לפי שעה.
שילמה ועשה אתכם בכנפי נשרים.
מה זה לפי שעה? פחות מ-18 דקות.
כי הבצק לא החמיץ.
הם עשו את הזה,
הגיעו לשם, הדליקו אש, עפו את המצות, לא חמץ.
זה אחד הניסים הגדולים של 60 אלף איש,
60 קילומטר תוך דקות.
והיישום עם רמסי סוכות.
שים לב, לא שמים לב ל... הנה, וכתוב אומר, מיד אחרי זה,
ויעפו את הבצק, אשר רוצים לסיים, עוגות מצות, כי לא חמץ.
שם, הם עפו את זה,
זה היה 18 רגעים.
יש פה הרבה דברים, אני לא רוצה להיכנס לכולם.
אז זה הפרק הזה, זה הפרק הזה,
שאמרתי, יש בו נ"א פסוקים, טוב, כן?
יש שאומרים שכאילו אם אתה כל הזמן לש אותו וזה,
כן, מעניין, טוב.
הוא שואל,
למה לא אמר משה, תכף דין קידוש בכורים?
למה לא אמר איך שיצאו, מיד. למה חיכו והפסיק פרשה אחרת,
יום טוב של פסח ותפילין,
כן? למה?
אה, ו...
כמו מתחיל, קדשתי כל בכור.
זה אומר, וזכו את זה ממצרים, ויעקב יחה,
ותעשו שבעת ימים, חג מצות,
וכולי, מצות ירחל שבעת הימים, מצווה אותם על החג,
ואחר כך, ויעקבי החיים, עד גנעני,
ועברת פטר כורחם, מצוות פדיון,
ויעקיש לך מלאמר מה זאת.
ואז הוא אומר, בסוף, ויעלו אותה לידך, הטפות בין עיניך.
הוא אומר, בעניין של תפילין.
למה, למה זה, כאילו, הוא אומר, זה קצת לא מסודא, למה חיכה עד עכשיו?
אחר כך, פרשה שנייה, חזה הדין, קידוש בכורים.
ואין לומר, הוא אומר, כמו שכתב הרמב״ם בכמה מקומות, שפעם מקצר בדיבור השם מדבר משה, ופעם בדיבור משה אל העם,
כי בידוע שמה ששמע משה לאמור אל העם ודאי אמר.
ולכן מה שאמר בוודאי, שמע.
דעה אמרו אחר כך, ואין השאלה אלא לאיחור.
ונראה, הוא אומר ככה,
כתבנו בשם כבוד זקני מקוץ,
שכל המכות שהיו למצרים,
אתם שומעים? נפתח כנגדם לישראל בקדושה.
איך, ככה אומרים, למה אנחנו בליל הסדר מביאים שם באגדה
מחלוקת בין החכמים.
אחד אומר, על הים,
במצרים לקו מכה,
ועל הים,
מכאן שיקו חמישים,
על מנדלמה הראשון. יש שם רבי עקיבא, רבי סגילי.
וזה אומר, כל מכה שהיו במצרים
היא ארבע, ובמצרים הוא חמיני, 200. והוא מגיע לאיזה 300. ביחד זה, אתם יודעים, זה יוצא,
זה יוצא ככה חמישים, מאתיים,
או שישים,
מאתיים ארבעים ושלוש מאות.
זה יוצא ביחד 600. שישים, מאתיים ארבעים ושלוש מאות זה 600. ועשר מכות זה 610. ותצא חדש באחיו,
תרי"ג.
כנגד, הם מביאים את זה בספרים.
כנגד תרי"ג מצוות.
כל החשבון הזה.
אחד אומר 60, אחד 240, ככה זה יכול להיות 1 300. כל אחד אומר יותר. למה? מה העניין?
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני השם רופאך.
אז ככה שיש יותר למצרים, יש טוב לנו.
לכן כל אחד מנסה להרבות את ההר.
אז גם פה הוא אומר, כל מכה שהייתה למצרים,
נפתח כנגדם לישראל בקדושה.
וזה נגוף ורפוא ורפוא.
נגוף למצרים,
ובזה עצמו היה רפוא לישראל.
ככה אמר הרבי מקוץ.
הוא אומר, לפי זה, במכת בכורות, שהיא ביטול הראשית שלהם,
לעומתה, כן, זה לא סתם העניין עכשיו של קדשתי.
קדשתי כל בכור, זה מול השפלת הבכורה המצרית, כן, מול מכת בכורות,
מתעוררת קדושה.
וצריך לדעת את זה, כל פעם שיש,
כן, מכה לגויים,
כן, כל מכה שאנחנו עושים להם,
גם בתוך היום במלחמה, אז יש רפואה לישראל.
לעומתה, אתה אומר, יש ראשית ראשית בישראל. והנה, יש ראשית בכל דבר.
פסח הוא ראשית מועדי וזמני ישראל.
ארץ ישראל ובית המקדש זהו ראשית העולם.
ובנפש, הראשית זה המוח והלב.
והנה, אלם הראשית,
עולם של הנפש. כל דבר,
כבר חוזרי הביא את זה, כל דבר במציאות הוא נבחן מצד המקום, עולם,
מצד הזמן, שנה,
ומצד האדם, נפש.
עולם, שנה, נפש.
כן, מה השיא של כל זה?
כהן גדול
ביום הכיפורים, בבית הקודש הקודשים.
זה שיא של השוזרמה.
כהן הגדול, הכי, נפש, הכי גדולה.
בית המקדל, מקום הכי קדוש, יום הכיפורים, יום הכי קדוש.
זה השיא של עולם, שנה הנפש.
הוא אומר, אז הוא אבל מחדש שכולם מופיעים בפרשה הזאת.
למה?
והיה כביכל בעשיית הפסח וחג הפסח ואכילת מצה ואיסור חמץ.
הרי הם ראשית של עולם, כן, מצד המקום, והיה כביכל לארץ ישראל,
ושנה מצד הזמן.
ותפילין של יד, עכשיו, לכן הביאו אחר כך את התפילין של יד כנגד הלב,
ושל ראש כנגד המוח,
היא הראשית בנפש.
לקדש את הלב
זה תשוקת האדם,
והמוח זה המחשבה, כן, צריך לשלב בין מוח,
בין המוח והשכל.
וידעת?
הרב רוזן היה אומר לנו.
נכון? איך כתוב? וידעת והשבות אל לבביך.
זה לא מספיק הידיעה.
שזה יהיה מופנם, שזה יפעיל אותך גם.
אמר לי פעם, זה היה מורי ורבי הרב רוזן, הרב אישוע רוזן.
היה אומר, אתם שומעים? תסתכלו.
המרחק הכי גדול במציאות, תסתכלו.
תראו מה הוא אומר.
תסתכלו, תסתכלו עליי.
זה מכאן לכאן.
זה מחכה, כדי לשאול ליישם, מה שאתה יודע, ליישם בלב, זה מחככי גדול במציאות.
אמר, כתיב בין עיניך,
אף שמקומם בגובה של הראש,
לרמוז,
זה קדושת המחשבה, אתם יודעים מה רצו לרמוז כאן? תלויה בראיית העיניים.
כנראה שזה לא סתם, מה?
מקור שתיים,
שורה 29. אני חושב, הוא לא סתם מדבר על זה, בגלל ש... כי בימי השובבים,
אנחנו נמצאים בהם,
אני מזכירם הרבה את העניין הזה של קדושת הברית, קדושת העיניים,
לכן אני חושב שזה מופיע פה, אבל...
כי המחשבה כמעט אינה ברשות האדם, שלא יפול לו דבר מהמחשבתו.
הוא ברשות האדם רק,
כן, אדם, וגם אדם תופס אותו איזה ערעור שלא מבין מאיפה זה בא לו.
אין לו, אין לו, אין לו שליטה על זה.
אבל ברשות האדם הוא רק שלא יחזיק במחשבה בשסרה ממנו.
כן, אתה יכול, כן,
לא להיתקע בזה.
היה לי רב בשבעת תכונית, הוא אומר, לא תטוח חיי וחיי וחיי עיניכם.
אדם רואה את זה, קורה כשלא רואה את זה, למה זה מקרה.
אבל אם אתה כבר הולך אחורה, מסתכל על זה,
כן, כן, אם אתה ממשיך, זה לא תטוח חיי וחיי. קורה כשאדם רואה את זה, אמר לי, השאלה אם אתה
משתרש בזה.
ברשות האדם יכולת זאת עוד לא להחזיק במחשבה,
ושיש סרנה ממנו.
אבל שלא תיפול עליו כלל, לא תבוא עליו, זה תביא בשמרת העיניים.
כמו שכתוב, תנה בני ליבך לי,
ועיניך.
בוא, עכשיו הוא רוצה להסביר מה זה כאן הראשית הזאת, כל המקור שלוש. והנה הראשית נגרר הכל,
אחר הראשית נגרר הכל.
וזה למען תהיה תורת השם בפיך,
והוגשה כל התורה לתפילין, כי זה יסוד כל התורה.
ואם האדם מקדש את ליבו ומוחו,
אז שוכנת איתו תורת השם בקרבו ממש,
והורדת וכי שריחו כל אחדו.
מתוך התורה זה גם השראת שכינה.
והנה מצד קדושת הראשית שבאדם עצמו,
שזה מבחינת המוח,
מזה נסתעב שגם הראשית שחוץ לגוף נתקדש.
זה עניין של קידוש בכורות ראשית הבנים,
וגם ראשית קניינו, ראשית בהמה טהורה, כן? שאם נולד בצאן ובבקר, אז את הראשית נותנים לכהן.
וגם אפילו כל דבר שמשמש לגופו, פטר חמור,
שגם כן אותו צריך לבדות או לבדות או לתת לכהן.
אז גם יש לו קדושה לפדיון.
כל אלה מסתעפים מקדושת הראשית שבאדם עצמו, ואיזה סיבה לזה. כלומר, יש קדושה לאדם,
ראשית, יש לו ראשית קניינו, ויש ראשית
אפילו הדברים החומרים כמו חמור וזה.
לא הכל מובן, מה שאנחנו יכולים. מקור שלוש, שורה 12. ויש לומר עוד שפסח דיקרו אינו אלא לאכילה,
וכן מצה ואיסור חמץ מקדש את הגוף.
תפילין של יד שצריך
שימה כנגד הלב, מקדש את הנפש שמשכנה בלב,
ותפילין של ראש, מקדש את השכל שמשכנה במוח, בגובה של הראש.
לעומת זה מתפשטים
שלושה מיני קדושה של בכורה.
חור בהמה טמאה ופטר חמור נצמח מקדושת הגוף שבאדם.
כן, שזה מתקדש, אמרנו, על ידי האכילה של פסח,
של מצה.
נסתעב מזה ממונו שהוא חומרי ביותר, כגון חמור,
יש לו קדושה, בצד מה? כגון לפדיון.
אתם יודעים מה הרב קוק אומר?
אולי זה מובא כבר קודם, אני לא יודע.
ש...
למה...
מה זה מרמז לעניין? כתוב, המשיח הוא עני ורוכב על חמור.
למה היה דווקא חמור?
אלא החמור מה?
אין בו שום צד קדושה.
אין לו שום קדושה.
אין לו סימן.
כן, גמל יש לו...
איזה סימן. אפילו החזיר.
יש חיות טמאות, יש להם סימן קדושה אחד.
כן, חמור,
אין לו שום סימן קדושה,
אבל יש לו קדושה פנימית של פדיון פטר חמור.
וזה בא לומר שגם הגאולה שתראה כל כך חומרית,
עניב רוכב על חמור,
אבל הצד הפנימי שלה זה גאולה שיש בה קדושה.
זה הרב קוק מסביר על פטר חמור.
באיזה איגרת, איגרת,
אולי השין לבית אולי.
אז הוא אומר ככה, עוד פעם,
שלושה דברים האלו,
כנגד
שלושה דברים של קדושת הבכורה.
בכור בהמת תורה, פטר חמור נצמר, מקדושת הגוף שבאדם.
שורה 20, מקור 3. ונסתהם מזה ממונו שהוא חומרי ביותר, כגון חמור,
יהיה לו קדושה בצד מה, כגון לפדיון.
אם פודים אותו, סימן שיש בו קדושה.
בכור בהמת תורה, נסתיים מקדושת הנפש שבאדם,
כמו שאמרו חז"ל, בעניין קורבנות.
למה מכירים קורבנות? שאדם צריך להרגיש
שמקימים את הקורבן, כאילו עושים את זה על עצמו.
תבוא נפש ותכפר על נפש.
בחור הבנים נסתיים בקדושת השכל שבאדם, שהבנים נמשכים ממוח האב,
משם בא כוח ההזרעה שהדם הזה מזריע.
הכלל ששלושה ראשית אלו נמשכים משלושה ראשית אלו.
ואם כן, יצדק לומר דין ראשית אלו קודם לאלו,
שראי סיבה. כלומר לכן, זה בא בצורה הזאת, ותפילין זה בסוף, תפילין זה המוח,
זה בא בסוף.
ומזה תצא אלינו מוסר לכל אדם,
שיתרקר בעיניו הראשית שלו.
כן, מה זה הראשית שלו?
כל אדם יש לו את הראשית, יש לו את הגדילה,
יש לו את הבר מצווה, שזה מבחינת ראשית.
נראה איזה זה, נראה לי שמביאים.
יש לו, יודע, יום חתונה תור.
זה גם כן מהלך של ראשית כזה.
תייקר את הראשית הזאת,
לא יצאי לבטלה. וכן ראשית, אחרונה, יותר אומר,
וכן ראשית שבכל יום ויום.
יהיה כולו מקודש דה גבוה,
תלוי איך אדם קם.
הרבה הבאתי את המודה אני ששומרים בבוקר,
הרב דצל אומר, מה זה מודה אני לפניך?
יש שתי משמעויות, מודה,
קודם כל תודה להשם שהחזרת בנשמתי,
ודבר שני, מודה,
אני מודה בדבר, אני מודה שיש מלך חי וקיים,
אני מודה שיש למה לקום.
עדיין עם המודה אני הוא קם, מסתער, יאללה, יש לנו, קנים לעבודה,
כמובן למשימה.
אני עושה מבצע בכיתה א', לילדים,
ואני אומר להם,
אתם קמים בבוקר, אומרים, מודה אני, ככה בקור רם,
מביאים לי פתק.
כל יום אני מקבל פתקים, הבן שלי אמר, מודה אני יפה, הבן שלי אמר,
כל הבעיה תתעורר עם המודה אני שלנו.
זה גם מחזק אותי, והמודה אני שלי בבוקר,
עם המבצע הזה.
יש אחד כבר, לא יודע, כבר הביא,
כל יום הוא מביא.
זה מכניס להם משהו ככה.
אז אדם צריך ככה, שיקדש את הראשית שלו בכל יום,
שיהיה מנקודה של הגבוה.
תעסוק בזה, תקום קצת מוקדם, תפלא כמו שצריך,
תלמד איזה משהו,
אתה הולך לעבודה, אדם אחר לגמרי.
זה מסופר, הרבה פעמים מספר את זה, היה יהודי בשם צבי,
צבי קמיל, ככה קראו לו.
הוא היה בתל אביב, היה גר, הוא היה בקהילה שהיה שם,
הרב שלמה גורן היה הרב ראשי של תל אביב עוד בהתחלה,
בית הכנסת הגדול בתל אביב.
הוא היה בא בבוקר, ארבע וחצי בבוקר,
מסדר להם שם מכינה את המקווה,
היה גבאי של בית הכנסת,
היה יושב, מארבע עד שמונה היה כולו קודש.
במקווה, בתפילות, בנץ, דף יומי, לא יודע זה, בשמונה נכנס,
היה עובד בקריה,
בענייני הסודות הכי, הכי של מדינת ישראל.
הכי חסויים.
ביטחון ישראל, הוא קיבל פרס ישראל למדע,
הוא הוציא את ה-MRI, דברים ממש,
מדען גדול.
פיתחו הרבה דברים גם בביטחון ישראל,
לא זוכר בדיוק את זה.
הוא אמר, אנשים חושבים
שביטחון ישראל תלוי
במה שאני עושה משמונה בבוקר עד ארבע בצהריים.
אבל באמת, ביטחון ישראל תלוי ממה שאני עושה מ-4 בבוקר עד 8 בבוקר.
מקדש את הראשית, אז הכל מציאות אחרת.
מאוד אהבתי את הדבר הזה.
במיוחד מי שעובד,
כשאתה מתחיל סערת היום,
אתה מתחיל את היום מתוך איזה...
זה משהו אחר.
זה מה שהוא אומר כאן.
וכן, עוד פעם, שורה 30, מקור 3.
ומזה תהיה לנו תוכת מוסר לכל אדם שהתייקר בעיניו הראשית שלו,
ולא יוציא את זה בטלה.
וכן הראשית שבכל יום ויום יהיה כולו מקודש לגבוה.
כמו שאמרו חז"ל, עומדים
על עם ישראל משנתם שחרית לחטוף את המצוות.
הוא אומר, וחסידים ראשונים לא דיברו דברי כל קודם התפילה.
לא, אתה קם ואתה מכוון מטרה. עכשיו אני הולך להתפלל, עכשיו אני הולך זה,
אני לא יודע מי שהולך למקווה, גם טוב.
מתחזק מאוד.
אני רואה, יש פה איזה תלמיד שלנו, בעל תשובה.
אני הולך, אני אוהב מקווה. מקווה לידי מטר.
חי ללכת.
בעל תשובה,
הגיע רחוק, הוא עובד השם.
כל בוקר הוא בא למקווה
וטובל במים הקרים.
וואו, עושה לי איזה עצוע.
לא, אם זה טוב לך, בסדר, אני לא צריך להתייסר.
כנראה שזה טוב לו, לא יודע, אבל...
יש אנשים שטובלים בחור, גם בחור במים הקרים.
אני רוצה לספר לכם על ידידיה שלי, הבן שלי שנהרג במלחמה.
המקווה זה היה, וואו.
כשהם היו בבאלץ, היו, עשו טירונות, לא היה להם מקווה.
בסוף מצאו את המקווה שטובלים כלים.
נכנסו וטבלו שם.
נהי תמונה שידידיה יוצא, זה מסתם איזה פח כזה.
כל הפח קשה להיכנס קשה לצאת.
אבל ידידיה לא ויתר.
בואו נראה. הרבה, אמרתי לכם, הם היו מדברים, הם מדברים בשבת, השיחות האלה.
והיו תמיד מדברים על ערך השבת, מעלת השבת.
יש המון המון, גם בשם שמואל, גם בשפת אמת,
וכן בשבת, וכן כל מאמר,
הרבה מסתיימים בענייני שבת.
גם פה בארבע,
כתוב שבאחרי מכת החושך, אז פרעה אומר למשה, שמר לך,
אל תוסיף לראות פניי,
כי ביום מתוך פניי תמות.
הוא אומר למשה, כן דיברת,
לא שורות פניך, ואז הוא מקבל נבואה
בתוך המציאות הזו, בתוך, בתוך, בבית של פרעה.
ויאמר השם למשה,
עוד נגע אחד אבי על פרעה ואחד אחרי,
תזהיר אותו על מכת בכורות,
הוא אומר את זה, ויצא מפרעה בחור יף.
שהוא אמר לו, אל תוסיפו עוד פניי.
הוא אומר, אף בשש זבחים,
אה, בחור יף, יוצא מבחור יף,
נאמר בשש בזבחים,
אמר ידלגי, סטרו ויצא.
נתן לו סטירה.
מעניין.
ויש להבין למה הוא צריך לזה.
שבוודאי לא עשה משה רבנו מחמת כעס.
זו תכונה רעה בנפש.
לא שהוא כועס, לא.
אבל היה צורך לתת לו את זה.
כן? פאץ' כזה.
אין, אה?
משה לפרעה.
ככה משמע.
אלא כנראה לזה תועלת וצורך.
ומה צורך ותועלת בזה?
היה לא בזה.
ונראה,
סתם הוא מדבר כאן, זה איכות החיבור של נפש האדם,
שהיא רוחנית,
בגוף הגשמי. נבוכו המחקרים, איך אפשר צירור וחיבור
בין שני דברים שאינם ממהות אחת, כן?
הרבה יותר, איך? הנשמה כאילו מתייסרת כאן.
בעולם הזה, שנמצא בתוך
עולם חומרי,
מקום חומרי.
וכבוד קדושת אבי, אדוני מורי ורבי,
זה היה אבננזר,
אמר בזה שהוא מחמת צלם אלוקים שבאדם, זה מחבר בין הגוף והרוח.
ואך בצלם התהלך איש.
והנה המלך הוא המחבר את העם. יש תאמר נמי שכחו הוא מפאת צלם אלוקים.
מה שכתוב בחז"ל, חביב אדם שנאמרה בצלם, שנאמרה בצלם אלוקים עשה את האדם.
ובתוספות שהאדם נקרא אדם, אדם, האדם,
יש אדם ויש האדם. האדם
זה אפילו גוי.
אדם זה ישראל, ככה ככה נראה לי, זהו.
ואם יש בו כוח החיבור יותר,
ומפאת שיש בו צלם אלוקים ביותר.
ולפי זה יובא עניין כבוד מלכים, שנצטווינו עליו.
ואפילו משה ואליהו נצטרפו לחלוק כבוד למלכות.
ואפילו למלכי אומות העולם, שמפאת צלם אלוקים שעליו.
כן, איפה רואים משה?
שם, בדיבור הזה, הוא אומר, וירדו כל עבדיך האלה אליי.
הוא, מה הוא מתכוון?
שיבואו לחפש אותי, להגיד לי לצאת.
באמת פרעה יבוא, אבל לא אתה יתת לבוא לחפש אותי.
וזהו, נוהג כבוד ומלכות.
הוא אומר, עבדיך יחפשו אותי. אתם שומעים?
זה כבוד ומלכות. ומה אליהו?
אליהו כתוב שהוא רץ לפני אחיו,
לפני מרכבתו של אחיו, ברגל.
חלק כבוד למלכות.
אפילו הם, כן?
כי היה מייסד את צלם אלוקים בזה.
והנה עם ישראל הם בגלות תחת מלך אחד,
אף שישראל ואומת העולם אינם בסוג אחד,
בוודאי זה מצד הצלם אלוקים שבו.
מה גם במצרים שהיו ישראל מצורפים ומחוברים למצרים לגמרי,
כמו שאמרו חז"ל, שהיו כעובר במי המהמה, היינו ממש דבוקים בהם,
היינו מושפעים מהם,
כאמרם חד כהן, ועובר ירך עמו.
בוודאי היה למלך מצרים צלם אלוקים חזק לצרף פפחים כאלו ביחד.
והנה אמרו חז"ל, הסוטר לואה של ישראל, כאילו סוטר לואה של שכינה.
ובזה ידע פרי דברך עם תודם, שאמר, סטרו ויצא.
הסתירה הזאת הייתה,
לקח ממנו את גודל כוחו.
הוא כאילו הסיר ממנו את צלם אלוקים שבו,
שיוכל להכניע אותו.
ובזה עצמו נפסק החיבור והסירוב שהיה בינו לבין ישראל,
ומילא יכל להוציא אותם אחר כך.
חמש,
ולפי זה אמרו יובן העניין במדרש,
כשכתוב, ויברך אלוקים את יומי שבי ויקדש אותו,
ברכו
במאור פנים,
שאינו דומה מאור פני אדם בשבת,
מאור פניו שבכל.
ובשבת הוא רזה דאחד.
כן, הרבה גם שמעתי מהרב יהושע רוזנטרצל,
שהיו גדולים
שבשבת ראו כאילו
נזקפה קומתם,
כאילו הם יותר מיוחדים.
כי בשבת הוא רזה דאחד, יש אחדות,
ובוודאי מפני שמתחזק, אז כוח צלם לוקים על האדם.
על כן הוא מחבר גם את פרטי האנשים.
על כן מאור פניו יותר בהיר ועוז פניו ישונה לטובה.
כן, אז אומרים, הנה, יש יהודי של שבת. יהודי של שבת,
רואים עליו איזה...
אני זוכר, יש איזה יהודי פשוט.
מה יהודי פשוט? היה לך אנשים פשוטים.
אולי היה בשוק, הייתי הולך, הייתי רואה אותו.
היהודי, לא יודע מוכר שם באיזה בסטה וזה.
אה, כשאני, אם ככה, הייתי רגיל ל...
אה, הולך לבקשות,
לא טובה לבקשות.
ממש ממש עליו הרגשתי, אמרתי, תראה מה זה,
יהודי הזה, מאיפה הוא יום חולים? הוא יום שבת,
וירד עם אחר.
איש של קודש.
רואים, אפשר לראות על אנשים.
אם מים, הוא באמת מתאמץ ורוצה להרגיש את הקדושות לשבת ולהתעלות,
אז תתנגע על השם,
אומר הנתיבות שלום.
אם הוא מבחינת אז תתנגע על השם, בשבוע שעבר כתבתי מאמר יפה של הנתיבות שלום.
הוא אומר, יש ירושה ויש מתנה.
מה ההבדל בין ירושה למתנה?
ירושה, אתה מקבל אותה כמו שהיא, לא תולי במעצים שלך. נופל לך ירושה.
מתנה נותנים למי שחפצים בו, מישהו שעשה לך טוב.
אז הוא מביא ביחס לארץ ישראל, לתורה ולשבת,
שיש את הבחירות האלה.
ונתתו,
לא נתתו על הבדל אלים, ולא ננחלתו, יש מתנה ונחלה, נחלה זה ירושה.
כן?
אם אתה מתאמץ על השבת ורוצה להרגיש את העונג של השבת,
תרגיש מתנה.
ואם אתה לא זה כלום, אז ירושה, ירושה, כאילו אתה מקבל את המינימום.
הוא הביא בשם אחד מרבותיו מסלונים,
הרמי קרלין,
שאמר שאדם יכול להיות מצוות, מעשים טובים בעולם הזה,
אבל אם הוא לא הורס אותם בחיות,
אז שיגיע לאדם הבא, הוא יהיה כמו ספסל,
בול עץ, כאילו הוא לא מרגיש כלום.
יש שכר ויש שכר, תלוי אם אתה עובד על זה להתענג,
או שאתה ככה,
זה ירושה וזה מתנה.
שבת יש מאור פנים, אבל אתה יודע איך אתה איכת את השבת?
צריך להתקונן, צריך,
מי שטרח בשבת יאכל בשבת.
צריך הכנה, צריך לתוכנית,
לא יודע, ללמוד, מה אני חוטף?
שבת צריכה, כשאדם יוצא משבת,
וואו,
אני מאז שהבן שלי נהרג, וגם עכשיו החתן שלי נהרג,
שבתות זה זמן בירור מאוד עמוק.
איזה זמן עם עצמי ככה,
יושב בשקט, מקשיב לעצמי, הולך לבקשות,
מקשיב לעצמי. יש לי
הרבה פעמים
פערות מאוד מאוד גדולה דווקא בשבת,
שיש לי זמן, לא, אני לא עסוק, אני לא מלמד, אני פשוט מקשיב.
אדם גם צריך להקשיב לעצמו, מה קורה בנפש.
הוא מביא כמה פעמים, שבת זה יום הדה נשמטה,
יום של הנשומן.
בואי נראה, בשש.
יש שם דף, תביא לו דף.
שואל פרעה את משה, מי במי ההולכים?
אומר לו, בבנינו ובנותינו,
בציוננו ובקראנו, כחג השם לנו.
והוא אומר לו, מה פתאום? לכו נא הגברים ולכו, כי אותם מבקשים. אצל הגויים,
האישה היא לא יותר מדי נחשבת.
נדמה לי שגם במוסלמות, אין להם עולמה,
בתפיסה הזו, אין, אין.
היהדות, כולם, כולם שותפים. בנינו ובנותינו נלך.
נזכר,
נולדה לי בת לפני 38 שנה,
באיש בת, שבוע הבא של יום הולדת.
וזה היה בו, היה פרשת בריאה לפני, כאילו,
פרשת בריאה אחר כך.
השנה היא מוקדמת, לפני, אבל הייתה...
ודיברתי עליה בקידוש, לפני 38 שנה, זוכר?
אמרתי שהתורה, אומרת, נותנת מקום ל"בנינו ובנותינו".
וכתוב במיכה, משהו שם על בנות הרב רוזן, גם הראה לי את זה,
או אם אני אמצא את זה,
יש פה תנ״ך,
והנביא מיכה
מנבא
שיהיו גם
נביאות לעתיד.
טוב, אני לא זוכר,
אני לא יודע איפה אני מציאת על הפסוק הזה.
אז הוא ממש מזכיר שגם הבנות יהיו נביאות.
הייתי מציאת בגוגל,
מיכה, בנות.
כן, אבל שזה יהיה כאילו משהו של,
לא יחיד, כאילו, גם הבנות,
מאוד משמעותי. וזה, אמרתי את זה עד בקידוש,
אני לא זוכר עכשיו את הפסוק הזה,
אבל מזכיר שם בנותייך.
זה היה בדיוק בפרשה הזאת,
פרשת בום.
זה לא ארוך ממך. טוב, הולכים למצוא את זה.
אז זה מה שהוא אומר לו, בבנינו ובנותינו נלך חג השם לנו.
ויש להבין, הוא אומר,
בבנותינו,
אומר, יש להבין, כי בחג אין מצווה להביא את הטף,
חוץ מצוות הקל. מה, ילדים לא עולים להל רגל?
אז למה צריך עכשיו חג השם לנו? מה?
אם כן, מה טעם להוליך עם המטף, מחמת החג?
הרי משה צריך להראות לו שהם לא מתכוננים לברוח, כן?
אז צריך להיות משכנע.
מה יש לך לקחת את הילדים?
ונראה לפרש, לעניין מצוות ראייה,
כתוב, כדרך שבא לראות,
כך בא לראות.
כלומר, אתה בא לקבל, אתה בא לספוג
בעור פני מלך חיים.
ומחמת מצווה זו נתפסו בישראל ברכה וחיים.
עכשיו תראו, זה נפלא.
ובאשר התף של האדם נגרם אחריו ונחשבים כגופו,
גם הם בכלל מתברכים בברכת החג.
והתפשטות, החיים מתפשטת גם עליהם, למרות שהם ברחוק מקום.
אז באמת הברכה,
סתם,
נגיד בחוץ, בארץ ישראל, התף נשאר.
אתה לא צריך להביא את הטב בסתם חג.
והברכה שורה עליהם ממקום המגדל מתפשטת לכל ארץ ישראל.
וארץ ישראל עצמה מאחדת כל ישראל בשורשם.
ועל כן, אף שהטבר, חוג מקום,
נגררים ונמשכים אחר שורשם,
אז מקבלים ברכה.
אבל כל זה בארץ ישראל.
אבל במצרים, במדבר, שאין להם דבר שמאחד אותם בשורשם,
שוב צריכים גם הטב, התאמן בקרוב מקום כדי שיתברכו.
לפי אמור לילה, תן טעם, דהן מצוות ראייה בשבת.
כן, כתוב, כל יראה, כל זוכה לפני שלך, בחומר וחר,
וחג המסעוד, וחג ושחק הסוכות.
ולמה בשבת לא?
למה רק בחגים,
לעלות לרגל?
הוא אומר, בשבת כל ישראל מתאחדין,
כי השבת רזה דאחד, והיינו שבת, הנה, יום עדי נשמטלה, אמרתי לכם,
ובנשמות כל ישראל הם אחד.
אז כנראה הברכה גם שורה מרחוק.
ועל כן,
כן, מה שאנשי משמר לבד, הכהנים העובדים במקדש,
הם מתראים לפני השם,
נחשב כאילו כל נשמרות ישראל,
אף שהם ברחוק מקום, כאילו היו גם כן שמה.
כן, כי הם השליחים שלנו.
יש 24 משמרות, וכל משמר הוא כנגד אלפים מישראל.
כמו ביום טוב,
התו של האדם נחשבים כגופו ומתברכים מרחוק.
ואף שמצד הגופים נפרדת כל גבייה וגבייה לעצמה,
מקום מקום, כל עניין השבת הוא יומא דנשמטא,
והנשמות מתאחדות.
אינו דומה יום טוב.
יום טוב לא נקרא יומא דנשמטא, צריכים גם הגופים להיראות.
על כן, יום טוב שחל בשבת,
הן השבת פותרת יום טוב, מראייה.
כן, לכאורה הייתי אומר, שבת, יומה דנשמטא,
אז אם יום טוב חל בשבת, לא צריך לעוט לרגל,
כי השבת לא, בשבת לא צריך.
הוא אומר לו, זה לא פותר.
כי אף מצד נשמטא מתאחדים,
עדיין חסרה כאן התאחדות הגופין, אז לכן ביום טוב, כשחל בשבת, כן צריך לעלות לרגל.
מעניין, עוד פסקה אחת בשבע,
גם כן אומר על זה, ויאמר השם נראה כדי לך, חג השם לנו?
יש להבין,
הנה, אותו שאלה,
מה נתינת הטעם כחג השם לנו?
הלוא נדרך הטף לזבוח, כטענת פרעה.
אומר מלשון חג וסיבוב, מלשון ובמחוגה יתערכו.
והיינו שבחג ממשיכים הערה אלוקית מעומק רום.
ונקרא, לפי המקובלים, סובב כל עלמין,
שהוא מאיר בהשוואה אחת מעלה ומטה.
טוב, זה דברים שזהו, כן יהיה דבר רב, זה על בתניא.
וואי, הסכמת בתניא, היה שבוע שעבר,
יום שישי,
היורצל של בעל התניא,
כ"ד טבת.
ועל כן מגיעה הערה אלוקית אפילו לתו ולסקי הקלנים,
כולם מקבלים תועלת הזבר כאשר אינו זובח.
ואף שבזמן המקדש לא הייתה מצווה להביא את התו, רק בהקהל,
יש לומר שכל ישראל הם כאיש אחד אשר יישנו שם בבית המקדש,
אשר ישנו שם, אשר אינו שם,
ועל כן אף שהתר בביתם חשוב כאילו היו שם.
דומה למה שלמדנו, וזה ניחא בזמן המקדש, אבל במצרים שעוד לא נעשו כולם כאיש אחד,
לא נתערבו ישראל עד שערבו את הירדן, על כן היו צריכים להיות גם התר מקום הזביחה.
וואו, עכשיו הוא אומר עוד משהו,
ידוע ש...
אני ראיתי את זה בעיניי,
בית של אשתי היה שם 12 פיתות, כאילו,
כמו בית חלות.
יש עניין של י"ב חלות,
מקובלים הרבה עופים 12 חלות.
לפי עידן תם של י"ב חלות בשבת, כי שבת הוא רז עד אחד,
ועונג שבת של כל איש מגיע לכלל כולו, כאשר ישנו פה,
כאשר ישנו ונבוא.
וידוע שיש י"ב גבולי אלכסון, זה ממש קבלה,
והיינו קיבוץ כל כוחות מכל הצדדים.
וזה זוכה כל איש אשר שבת קולטו,
ועל כן השרידים אשר השם קורא שהשבת קולטו על תם,
עושים את בית חייני ואת בית גבולי האלכסון, אורות כהן, משהו כאילו של אחדות כזה.
טוב, לא הבנו היום את הכל מספיק,
מקווה שבכל זאת יצאנו עם דברים.
מה שמעלה את השבת, וארזו דנשמאטה,
לשבת צריכים עבודה.
לא,
כולם יודעים, שינה בשבת תענוג, דרושי תיבות שבת,
אבל גם שנינה בשבת תענוג, וגם כן עם שין.
אז צריכים לקיים גם זה וגם זה.
עכשיו השבתות מתארכות, אז יש יותר זמן.
יותר זמן.
::::::::
:::::::::::: " מה מה מה מה:::::::::עעע
