טוב שלום לכולם אנחנו הגענו אנחנו בדף השלישי שלנו
הגענו למקור 13 אנחנו עוסקים בבירור העקרונות של הציונות הדתית משנת הציונות הדתית כמו שאנחנו מדברים כבר הרבה זמן
הציונות הדתית זה לא איזה סרט כתום
או כיפה סרוגה עומדת עם איזה דגל על גבעה אלא יש עקרונות,
עקרונות רוחניים, עקרונות אמונה,
שיש להם כמובן גם נפקים הלכתיות.
בכל אופן, אנחנו מנסים לברר קצת את סוגיית משנת הציונות הדתית. מה שבעצם ראינו בגדול,
בכל הדפים שכבר דיברנו,
ראינו שיש בעצם ארבעה עקרונות יסודיים.
עיקרון ראשון,
הקודש שבחול.
כלומר, אנחנו לא רואים את החול כאויב, כמפריע, כמעכב. רואים את החול
בעולם הזה ככלי, כאמצעי שדרכו הקודש צריך להופיע.
ולכן היחס אל החול בכל הרבדים, בכלל ובפרט, הוא לא יחס
של זלזול, מאיסה,
התנתקות ממנו וכולי,
אלא היחס אליו, תודה רבה, היחס אליו הוא היחס שזה רצון השם,
לגלות את הקודש האלוקי שמופיע בתוך החול, מה שקראנו הקדושה המתגלה,
ולא רק הקדושה הנבדלת.
וכמו שאמרנו, זה נפקא מינה בן ברמה הלאומית,
איך להתייחס אל החול הלאומי שלנו, ביטחון, כלכלה,
וכולי
וגם ממילא זה משליך גם לרובד הפרטי איך להתייחס לחול שבחיים שלנו.
אז זאת מדרגה אחת, כמובן כל זה בתנאי שאנחנו מגדירים נכון את הקודש ואת החול
כדי שהקודש יקדש את החול ולא יכול לכלל את הקודש.
משפט אחד, הקודש הוא מקור החיים
והחול הוא הביטוי של אותה מקוריות חיים.
עיקרון א', עיקרון שני, עיקרון ב',
כשאנחנו מדברים על קודש בחול, אנחנו מדברים על קודש בחול ברמת עם
לא רק ברמת יחיד
אלא ברמה של אומה,
שזה קודש בחול הרבה יותר מסובך,
לשון הרב מהלך האידאות,
האידאה האלוקית בתוך האידאה הלאומית,
ולכן צריך שיהיה עם כזה
עם אישיות ותכונה,
עם אופי, עם צביון,
שהתכונה שלו היא קודש בחול ברמת אומה, בלשון הרב ציודה קדושת הציבור,
וצריך שתהיה ארץ עם אותו אופי ואותה תכונה,
הקדושה שבטבע, קדושת ארץ ישראל, כל מקום שגלוי ישראל גדל שכינה ימיים, הקדושה נגד הטבע,
השכינה שלא זזה מארץ ישראל לקדושה שבטבע.
לכן
אנחנו לא מסתפקים רק בקודש בחול פרטי,
אלא אנחנו רוצים קודש בחול לאומי.
עיקרון שני, עיקרון שלישי, עד לכאן הייתי אומר המהות.
עיקרון שלישי, סדר ההופעה.
איך יופיע הקודש בחול
ברמת האומה?
כמו שהוא מופיע ברמת היחיד.
כלומר, אף על פי שהקודש הוא היסוד וממנו מופיע החול,
אבל בסדר ההופעה המעשי, החול יהיה קודם אל הקודש.
זרע בהמה קודם לזרע אדם, פתחנו סוגיה שלמה,
סוגיה חשובה מאוד מאוד.
זרע בהמה לחוד, זרע אדם לחוד,
כי צריך שלמות צורה,
ודווקא טיפוסים מלאים משפיעים יפה לא הללו וכולי.
והחול קודם אל הקודש.
זה סדר ההופעה, החול כהכנה, כתשתית פה בעולם הזה, להופעת הקודש שיבוא עליו מכוחו וישכון בקרבו.
לכן, עיקרון שלישי,
הקודש בחול, שהוא האידיאל שלנו באופן לאומי ובאופן אישי,
יופיע במציאות המעשית כשהחול הוא מופיע ראשון ועל גביו יופיע הקודש.
כשהחול מופיע ראשון, כמו שלמדנו,
זה עם כל המשמעויות של זה.
זה לא רק החול ברמה הטכנית, זה אנשי חול.
אנשי חול עם תודעה של חול,
עם רצונות של חול,
עם אישיות של חול, עם סיפוק נפשי מהבניין של החול
וכולי וכולי. זה אג'נדה שלמה של חול. זה לא רק יכולת טכנית לבצע פעולה של חול.
לסלול כביש, לשבור את ההר, לעשות כביש.
זה לא זה, זה אישיות כזאת, זה תודעה כזאת.
זה מדרגת חיים כזאת, שרואה בזה את כל מגמת החיים וכו' וכו'. כל מה שדיברנו פה באריכות.
זה הדבר הרביעי, העיקרון הרביעי שבו עסקנו,
עיקרון רביעי,
זה שנכון שבסדר ההופעה החול קודם אל הקודש,
אבל יגיע השלב של מהפכה,
שהוא כמובן יהיה שלב הדרגתי, לא בפעם אחת,
והקודש יתחיל להופיע בחול, כי הרי הוא מקורו והוא מגמתו של החול.
מתי זה יקרה?
כשיש כבר פוטנציאל להופעת קודש, ולאו דווקא
כשהקודש יופיע בפועל. ואז כשיש פוטנציאל קודש, הקודם כל יתחיל להחליש את החול,
ואז נראה פוסט-ציונות לכל מיני רבדים,
וזה סימן שכבר הקודש ראוי להופיע.
זה מה שנקרא תקופת המעבר, כל מה שדיברנו פה.
מצוין. אלה ארבעת העקרונות שראינו בשני הדפים הראשונים.
יופי. בדף השלישי שהתחלנו פעם שעברה,
כן,
אם אין צורך שאני אסכם את זה כל שיעור מחדש, תגידו לי, אני אשמח להמשיך.
מה?
כן, שיהיה המשנה של הקדוש ברוך הוא.
שיהיה המשנה של הקדוש ברוך הוא.
ברור, שיהיה המשנה של עם ישראל.
זה קשור מה האמת.
מה האמת?
מה האמת של התורה?
רבי שמעון, אני מדבר איתך ישר.
מה האמת של התורה?
לכן זה לא משנה לציונות הדתית,
זה משנת עם ישראל, זה משנת ריבונו של עולם.
בסדר? ולמדנו את כל זה כבר.
אז הדעות האחרות, הציונות החילונית מחד,
על כל גווניה והחרדיות מצד שני על כל גווניה
הם לא סוברים את כל העקרונות, חלק מהעקרונות
יכול להיות שמסכימים על הקודש שבכל
אבל לא שהחול יהיה קודם לקודש
וכולי וכולי, אפשר, לכן אמרתי המחלוקת בשיעורים הראשונים, המחלוקת בינינו לבין תפיסות אחרות היא לא מתחילה בהלל ביום העצמאות או לא,
זה לא מתחיל אם יום העצמאות הוא יום של מנגל או יום העצמאות הוא יום
כמו בלונדון לפני 200 שנה,
זה מתחיל, זה מה, איזה מחלוקות הרבה יותר יסודיות.
איך אתה מתייחס אל החול?
מלכתחילה עובד דיעבד, אל החול הלאומי, האם בכלל זאת אידאה?
איך אתה מתייחס לסדר ההופעה במציאות ההיסטורית של החול הלאומי?
האם הוא אמור להיות קודם לקודש הלאומי שלנו וכולי?
בסדר? אז באיזשהו מקום על הציר הזה, ארבעת הממדים האלה,
שם אפשר לשים את המחלוקות.
אם היה פה יהודי חרדי, הייתי שואל אותה שאלה ראשונה.
איך אתה מתייחס לחול?
זה לא מתחיל מיהלל ביום האסונות ולא מדגל.
איך אתה מתייחס לעולם החול?
היה אומר, נגיד,
קודש בחול, אידיאל גדול.
יפה. שאלה שנייה,
איך אתה מתייחס לחול הלאומי?
לא רק שאתה יודע לאכול בקדושה,
לא רק שאתה יודע לעבוד בקדושה,
לפרנס.
איך אתה מתייחס למדינה שיש לה מערכות חול?
אתה רואה בזה אידיאל אלוקי?
או,
בלשון הרב, חברת אחריות גדולה?
או בלשון חלק מהפוליטיקאים החרדים היום, כולל עד היום,
ועד בית,
איך אתה מתייחס למדינת ישראל?
לא למדינת ישראל, סליחה, למדינה.
יפה. יגיד, נגיד שהיה אומר, קודש בחול באומה זה אידיאל.
מצוין.
תגיד לי, מה סדר ההופעה של האידיאל הזה?
אה, אני מצפה לחזון הנביאים, שיתגשם מיד.
אז אני רוצה מיד מדינת,
מדינה שממלכת כהנים וגוי קדוש.
מדינת משיח בן דוד.
אה, אז אני לא מסכים למה הלך לזה רבי מאזרדה.
טוב, ממה שאתה צודק, בוא תלמד את הסוגיה.
וכולי, לכן צריך למקם, וכנ"ל להבדיל.
ראיתי שם את הציונות החילונית, איפה הוא,
איפה פה נמצאים ההבדלים, בסדר?
חשוב מאוד להגדרות של עצמנו, עזבו עכשיו את הוויכוחים האחרים.
ההגדרות שלנו, לעצמנו את עצמנו,
בסדר? טוב,
יפה. מה התחלנו בדף ג' פעם שעברה?
התחלנו קצת יותר לברר ולהעמיק
את העיקרון השני,
שהאידיאל הגדול של עולמנו הוא הקודש בחול ברמת עם,
כי הקודש בחול ברמת עם מיוחד,
שיש בו
תכונה ואופי של קדושה לאומית, קדושה ציבורית, הקדושה יכולה לחול בו
במערכת של אומה,
וזה האידיאל הגדול שבשבילו הקדוש בחול ברמת העולם. אז את זה אנחנו רוצים קצת לברר, ומה שראינו פעם שעברה, הגדמנו הקדמה כללית,
ראינו שככה רב חרלף מסביר אצלנו במקור אחד את ההבדל בין שני כינויים שהמיסון מכונה בהם, עדה וקהל.
עדה שווה עד השם, קהל שווה אוסף מקרי של אנשים שבדרך כלל צריכים לפתור בעיות,
וכל מה שדיברנו, החטא קורה כשעם ישראל יורד ממדרגת עדה למדרגת קהל, והתפקיד שלנו
זה להחזיר אותנו למדרגת העדה.
בסדר, אז אם כן אנחנו, רק שנייה, אם כן אנחנו
בנקודה, אנחנו עוסקים בנקודה השנייה, בעיקרון השני,
האידיאל שלנו זה קודש שלנו, הכוונה של עם ישראל, של הקדוש ברוך הוא, קודש בחול ברמת אומה.
כן, כבודו, מה אומר?
דיברנו על זה שבוע שעבר. היית?
אמרנו שכשעם ישראל מתקהל, מה הוא עושה?
מה הוא עושה? שומע את איש הריבו,
את עומר אדם, להבדיל.
מה הוא עושה?
יש התקהלות, כל עם ישראל מתקהל ביחד. מה עושים?
משחקים שחמט אחד עם השני?
מה דיברנו? מה עושים, חברים?
קוראים בתורה,
שנקראת עדות.
יפה, מי קורא בתורה?
המלך,
ולא הכהן הגדול.
מה זה בא ללמד?
שכשעם ישראל מתקהל,
הוא צריך להבין את יסוד ומגמת התקהלותו
כאומה, כציבור, כעם.
מהו היסוד? תורה.
איפה זה הכי קשה להופעה?
במלכות, במדינה, בפוליטיקה.
לכן דווקא המלך קורא בתורה.
כי דווקא סוגיית המלכות יכולה לרדת ממדרגת עדה למדרגת קהל, כל מה שאומרים לנו פה בפעם שעברה.
ולכן משה ואהרון נענשו דווקא על זה שלא ייכנסו לארץ ישראל,
שירדו,
הורידו, עוד פעם, כחוט השערה, כן, מלהקל את העדה, להקל את הקהל, כל מה שדיברנו פה.
טוב,
עכשיו רבותיי אני רוצה טיפה יותר להעמיק את זה.
יש לנו פה מקורות 13, 14 ו-15 שהם בעצם הולכים באותו כיוון,
שהכיוון המשותף לשלושת המקורות האלה מספר אורות ועולת ראייה,
שהלאומיות הישראלית
שמופיעה באומה,
ובארצה אנחנו אומה שיש בה אלוהות כתכונה,
אנחנו שייכים לארץ שיש בה אלוהות כתכונה וצריך לגלות את זה,
וממילא עם ארץ מדינה זה מקור 16, קצת נגענו בזה קצת,
אז הלאומיות הישראלית,
אני חוזר שוב, מקורות 13-14-15 יותר כללי,
14 יותר עם ישראל, 15 יותר ארץ ישראל, 16 מדינת ישראל, בסדר? תכף נראה שזה לא מדויק מה שאני אומר לסוף, כי הכל נושק להכל, אבל בגדול.
אז הלאומיות הישראלית,
שלנו היא לאומיות אלוקית זה הנושא שלנו טוב אז בואו נתחיל
עכשיו מה זה אומר שלאומיות שלנו היא אלוקית מה נפקא מינוס מה המשמעויות של זה
אומר הרב מקור 13 אורות ישראל פרק ו' פסקה ג'
אחד מההבדלים הנמצאים בין לאומיותם של ישראל
להלאומיות של כל עם ולשון הוא נקודותיי
שהיסוד הלאומי והרגשתו
אצל כל עם ולשון
יש לו בפסיכיקה הלאומית
אותו הערך של תביעה טבעית
בפסיככיקה הפרטית,
הייתי שם פה מקף, שמה?
שהיא מתקדמת ומתגדלת יחד עם טבע הגידול
בלא פיתוח מיוחד.
מה שאין כנה לאומיות הישראלית,
היא מיוסדת על פי תביעה מוסרית גדולה ועמוקה,
ותכונה מוסרית צריכה פיתוח לעולם,
ואינה מתגדלת בטבע בעצמה.
טוב, בואו נתחיל לאט לאט.
אנחנו יודעים, ניקח את הדוגמה, כן אמרנו שאפשר ללמוד הלכות ציבור, מלכות יחיד, נלך להלכות יחיד, בסדר?
אנחנו רואים שהאדם,
כשהוא גדל, כשהוא מתפתח, כל אחד מאיתנו, כשהוא היה פעם עובר, אחרי שהפך להיות תינוק, אחרי שהפך להיות ילד,
נער, עד שהפך להיות איש,
אנחנו רואים שתהליך ההתפתחות
הטבעי של האדם, כלומר עצם קיומו, עצם החיים שלו,
הוא תהליך טבעי שלא צריך למידה.
ניקח דוגמה, הגוף שלי גדל ומתפתח
בלי שלמדתי ביולוגיה.
אני לא אמור לומר ביולוגיה כדי שהגוף שלי יתפתח.
אני לא אמור להיות רופא כדי לפתח את הגוף שלי.
הוא פשוט גדל לבד.
כמובן, אני צריך לדעת איזה מינימום של
במירכאות הלכות ביולוגיה, הלכות רפואה,
כדי לדעת איך לתפקד נכון את הגוף,
כן?
לא לעורר אצלו מחלות ושיבוש הסדר, אבל באופן כללי,
כל מה שהוא טבעי, הוא גדל טבעי.
לא צריך ללמוד את זה.
לא צריך ללמוד את זה
לא בבית ספר ולא בישיבה.
למה? כי כל דבר שהוא טבעי,
הוא מתפתח וחי,
לא רק מתפתח, הוא גם גדל
וגם מתפתח באופן עצמאי.
ניקח דוגמה מכילה מכבודנו,
שים יפתח, שים יסתם, אחד מהם.
נכון? המערכת הפיזולוגית של גוף האדם,
מערכת הנשימה, מערכת העיכול, עובדת אוטומטית.
גם מערכת הפרשת הפסולת עובדת אוטומטית, אין לנו בזה בחירה.
אין לנו שלטר לבחור, אני מפעיל את מערכת הנשימה.
זה לא עובד ככה.
אלא גם התפקוד של מערכת החיים הטבעית שלנו,
וגם ההתפתחות של מערכת החיים הטבעית שלנו,
הם פועלים באופן קבוע, אינסטינקטיבי,
טוטאלי. ולכן זה מאוד יציב, נכון? לו היה יצוייר שהיינו אחראים להפעיל את מערכת הנשימה,
יום אחד אני קם מצבוח טוב, אחלה, בואו נפעיל אותה, יום שני על הפנים,
לא רוצה, לא בא לי, נכון?
אז אנחנו רואים שכל מה שקשור לממד הטבעי של האדם,
הוא מתפקד ומתפתח באופן עצמאי, ללא בחירה.
יפה.
אומר הרב, ודיברנו כמה פעמים גם בסוגיה של
לתקופת המעבר מאינסטינקט להכרה,
כמו שיש
קיום חומרי
של אדם פרטי, גוף,
שיש בו אינסטינקטים טבעיים שהם מתפקדים והם מתפתחים,
כך יש אותו דבר, גזור הדבק,
טבעיות של אומה.
יש חיים של אדם ויש חיים של עם.
אז לאומיות רגילה, קרי קבוצת אנשים שרואה את עצמה כעם,
שרוצה לחיות במקום חבל ארץ, כלומר בארץ,
ורוצה לנהל חיים ריבונים לאומיים,
עצמאי מדינה,
לאומיות ששלושת המרכיבים המרכזיים שלה זה עם ארץ מדינה,
קבוצת אנשים במקום ריבוני,
במקום שהם מתנהלים כריבונות עצמאית,
זה לכאורה לאומיות כזאת היא לאומיות טבעית.
לא צריך ללמוד את זה!
אין מה ללמוד את זה!
אני אתן דוגמה, אולי רק כדי לסבר את האוזן, תסתכלו רגע ביחס לארץ ישראל, למרות שגם 14 ביחס לעם ישראל זה חשוב, אבל אני חושב ש15 יותר ברור.
תראו מה אומר הרב ביחס לארץ ישראל,
אמרנו שיש שלושה ביטויים עיקריים ללאומיות.
א', קבוצת אנשים שנקראת עם, בית חיי במקום נקרא ארץ, ג', מנהלים חיים לאומיים ריבונים עצמאיים,
נקרא מדינה. בסדר.
אז בואו נתמקד רגע בארץ, סוגיית הארץ.
הלאומיות שמופיעה על ציר ארץ.
יפה.
אז אומר הרב, שימו לב,
קשר הקודש,
מקור 15,
קשר הקודש של ישראל עם ארצו הקדושה.
מה אופי הקשר?
יסוד הקשר.
מהות הקשר.
קשר הקודש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה לקשר טבעי
שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו.
כלומר, יש קשר חודשי בין עם לארץ, זה רק בין עם ישראל לארץ ישראל,
כי יש בנו מדרגת קודש,
ובארץ ישראל מדרגת קודש, זו המדרגה האלוהית,
ויש קשר טבעי בין עם לארץ, זה קשר בין כל קבוצת אנשים לכל חבל ארץ, לכל מקום.
אז קשר הקודש, יסוד הקשר,
מהות הקשר,
ממילא כל מה שמתפרץ מזה, תכף נראה,
קשר הקודש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה
לקשר טבעי שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו. רבותיי,
איך קבוצת הנשים שתיהפך להיות עם מתקשרת למקום שנקרא ארץ, שבסוף היא הארץ שלה ובסוף היא תנהל בו חיים ריבוניים עצמאיים?
איך זה קורה הדבר הזה?
אומר הרב, שימו לב,
הקשר הטבעי
הוא מתפתח רק, אז אנחנו עכשיו על הציר של קשר טבעי בינם לארץ,
שהוא לא הקשר,
בין עם ישראל לארץ ישראל.
אבל איך זה אצל אומות העולם?
הקשר הטבעי הוא מתפתח רק במשך זמן רב,
כלומר הרבה זמן,
על ידי המון מאורעות,
כלומר הרבה חוויות היסטוריות,
על ידי עם רב ועצום, הרבה אנשים שנקראים עם,
שמתכנס יחד לדור באיזו ארץ בתור ישיבת קבע.
אז בואו נסדר את המשפט הזה אחרת רגע.
קבוצת אנשים
חיה במקום מסוים הרבה זמן,
במהלך הזמן הזה היא חווה הרבה חוויות,
טובות או פחות טובות, לא משנה.
ניקח דוגמה, בסדר?
קבוצת אנשים, חי במקום מסוים,
500 שנה.
ב-500 שנה האלה, הקבוצת האנשים הזאת,
שכמובן זה הבנים והנכדים וכו',
הם מתמודדים עם הרבה מאוד דברים ביחס למקום הזה.
יש בצורת, יש גשם, יש פרנסה, יש חקלאות,
יש אויבים, צריך להילחם, יש מחירים למלחמות.
הרבה התמודדויות.
יפה.
אבל,
אומר הרב, מה קורה אחרי 500 שנה, כמשל,
של עם איקס בארץ איקס?
מה קורה אז? לא עם ישראל בארץ ישראל.
אז,
ואז מתחילה איזו חיבה היסטורית,
הבאה מתוך התרגלות,
לפעם בלבבות הדורות הבאים, עכשיו שימו לב,
וקשר רוחני מתאווה בין העם וארץ. רבותיי, כאן רוחני,
אין הכוונה אלוהי,
למרות שזה לא סותר את מה שהמר"א כותב בתחילת יצר ישראל,
כאן רוחני הכוונה נפשי.
אני אתן דוגמה מצוינת, טיפול הסימון.
בוא נשאל שאלות.
אלעד, איפה גדלת?
עכו.
עד איזה גיל?
עד עכשיו.
אתה בא מעכו?
אז עכו ברוך, ברוך הבא. יפה מאוד.
תגיד,
יש לך איזה קשר מיוחד, חיובי או פחות חיובי לעכו?
כלומר, מבחינתך עכו וראשון לציון.
זה לא אותו דבר.
למה?
תקשיבו.
שמעתם?
זה מה שכתוב פה.
כלומר, אני חי הרבה שנים בעכו,
וחוויתי חוויות
משפחתיות וחוויות שלי, ולכן כשאני בעלי עכו,
זה לא אותה הרגשה,
המילה הרגשה פה היא חשובה, כי זה לא שכל, הרגשה, לא אותה הרגשה
שאני נמצא בעכו למה שנמצא ברחובות, נכון?
שמעון, רבי שמעון, איפה אתה זה?
לא תימן, ארץ ישראל, זה הארץ שלנו.
בקטמון, כמה שנים?
יפה. תגיד, כשאתה,
נגיד קטמון וקרית משה מבחינתך זה אותו דבר?
לא.
ירושלים ועכו זה אותו דבר?
לא, לא, ירושלים זה ירושלים.
כולנו ירושלמים, כולנו בגנטיקה היסודית שלנו זה ירושלים. בסדר, משם אנחנו מתפרטים.
בסדר.
בכבוד.
יחיאל, מה אתה אומר? איפה אתה גדלת?
מה זה? מההתחלה.
אתה מרגיש שזה קשר מיוחד לגבעת זאב?
זה לא דומה לפסגת זאב.
לא. עכשיו ראיתם את זה?
לא.
מה זה אומר?
חברים יקרים, מה זה אומר?
זה אומר שמה שהרב כתוב פה זה פסיכולוגיה של כיתה א',
זה מה שזה אומר,
בלי לזלזל. זאת אומרת, אדם חי במקום מסוים לאורך זמן,
חובר חוויות, יש לו קשר מיוחד
למקום הזה. אני גדלתי בחולון,
גדלתי בחולון.
חולון, בת ים, ראשון לציון, תל אביב,
נגיד זה פחות או יותר, נגיד, רמת גן, גבעתיים, אני מרגיש משהו ספציפי מאוד מיוחד. דרך אגב, זה יכול להיות הרגשות טובות או הרגשות לא טובות,
אבל זה הרגשות אחרות.
זה הרגשות מיוחדות ביחס למקומות אחרים.
למה?
כי באופן טבעי, ככה נפש של אדם בנויה. איך נפש של אדם בנויה?
שכשאתה חי במקום מסוים וחווה הרבה חוויות,
מתחיל להתפתח איזה קשר לארץ,
קשר למקום הזה.
דרך אגב, אני אומר משפט שהוא לצערנו הרב נכון.
ככל שהחוויות הן יותר קשות
ודורשות יותר מחירים,
ולמשל אתה צריך להילחם על המקום הזה ולשלם מחירים על זה,
אז ככה זה מעמיק את הקשר שלך אל המקום, נכון?
עכשיו, גזור הדבק, בדיוק מה שעשינו, התרגיל שעשינו עכשיו פה עם החברים היקרים פה,
בואו נעשה גזור הדבק למדרגת עם.
אותו דבר.
אז איך מתהווה קשר רוחני, קרי, נפשי-פסיכולוגי,
בין עם לארץ?
תשובה, הרבה אנשים
שחיים הרבה זמן באותו מקום וחווים הרבה חוויות.
אז שלושה קריטריונים לקשר רוחני בין עם לארץ אצל הגויים. זה נקרא קשר טבעי.
הרבה אנשים, הרבה זמן, הרבה חוויות.
בסדר?
עם, זמן, חוויה.
יפה.
עוד פעם, בואו נקרא את זה שוב רגע.
וזה נקרא קשר טבעי בינם לארץ.
זה רק ביטוי לאחד הממדים הלאומיים, כן?
זה רק דוגמה לממד הלאומי.
הקשר הטבעי הוא מתפתח רק במשך זמן רב על ידי המון מאורעות,
על ידי עם רב ועצום שמתכנס לחדות באזרת בתור ישיבת קבע,
ואז מתחילה איזו חיבה היסטורית,
כמו שאלעד תיאר פה אפילו חיבה משפחתית היסטורית,
וכולי הבא מתוך התרגלות לפעמים בלבבות הדורות הבאים וקשר רוחני מתהווה בין העם והארץ.
זה קשר טבעי.
יופי.
ואיך מתפתח קשר אלוקי בינם לארץ?
לא הרבה אנשים,
לא הרבה זמן,
לא הרבה חוויות.
למה?
כי זה לא תוצאה של מציאות,
זאת תוצאה של תכונה אלוקית.
ולכן אומר הרב, שימו לב, זה חשוב ביותר.
מה שאין כן הקשר האלוקי ממקור הקודש שלנו לארץ ישראל,
שנתקשרה כנסת ישראל בקדושת ארץ חמדה,
שהתחילה חותם הקדוש הזה להיות מבליט, להיות בולט מתי?
"בהיותכם מתי מספר" זה היה פסוק שבמקום חמש עשרה עוד לא קראתי אותו,
אנחנו רואים את זה כל בוקר התפילה,
"בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה עד לתת ארצם נחלה" וכו'.
יפה, אז היינו מתי מספר, כמה היינו כשהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו את ארץ ישראל?
כמה היינו?
כמה היינו כשהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו את ארץ ישראל?
אחד,
אברהם אבינו,
בהיותכם את אם מספר.
כמעט
כמה זמן הוא גר פה?
מעט מאוד.
כל הזמן הולך, חוזר, יוצא, רעב, עניינים, נכון?
רוצה קבר לאשתו.
אפילו את זה הוא צריך לקנות
מאותם גויים.
אז עוד פעם,
מה שאין כן,
הקשר האלוהי ממקור הקודש שנקשרה כנסת ישראל בבית הספר עם דעש, שהתחילה חותם הקדוש הזה להיות מבליט בהיותכם את אם מספר.
אז א',
זה מעט אנשים,
כן, בהיותכם את המספר, ב' בזמן קצר, כמעט,
כמעט, ובזמן קצר בטח, אוף יחד עם אופייהם בארץ,
ועוד קודם לכניסתם לידי ההערה האלוקית, אלא תכף נגיע לזה, קוראים אל הארץ אשר הרקע, תכף נראה,
ובהיותם יושבים בתוכה, לא ישיבה קבועה, כי הם בתור גרים,
כמעט וגרים בה, גרים הכוונה גרים, איפה בא לביטוי הגרות באופן הכי חזק שלה,
שאפילו קבר הוא יצטרך לקנות, אפילו זה לא היה לו שטח איפה לקבור את אשתו,
את צריימנו.
אז הקשר הבסיסי שלנו, היסודי שלנו,
עם ארץ ישראל הוא קשר הפוך לגמרי מכל קשר טבעי.
לא הרבה אנשים, לא הרבה זמן, לא הרבה חוויות.
יותר מזה, אם אני כבר הגעתי לפה, אפשר לקבל רגע חומש בראשית?
זה בראשית?
חומש פשוט או תנ"ך, לא משנה.
חומש, שימו לב.
כמה פעמים התורה חוזרת, שימו לב,
כמה פעמים התורה חוזרת, ואנחנו נופלים בטעות הזאת.
תודה רבה. כמה פעמים התורה חוזרת,
כשהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם לך לארץ כנען,
לארץ ישראל כמה פעמים התורה חוזרת שהארץ הזאת היא ארץ כנען, היא נקראת על שם
האדם העם הכנעני והכנעני יושב בארץ.
כמה פעמים התורה חוזרת על זה?
אני כבר אגיד למה אני מכוון.
ואומר שם לאברהם לך לך מארצך ומולדתך מבית אביך וכו',
ואז וילך אברהם קשות דיברית עולות,
בצאתו מחרן,
ואני מדלג, וייקח אברהם את שרה אשתו,
ויצאו ללכת, שימו לב, אני אקרוא עכשיו כמה פעמים, ויצאו ללכת ארצה כנען,
ויבואו ארצה כנען,
ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ.
כמה פעמים?
שלוש פעמים בפסוק ורבע.
שלוש פעמים בפסוק ורבע, הקדוש ברוך הוא אומר,
הארץ הזאת, שאני הבטחתי לך אותה,
היא ארצו של כנען, היא אפילו נקראת על שמו.
אני אומר לך שזה מאוד ברור.
מי היה פה ראשון בארץ הזאת? אם ארץ כאן נגיד זה מאה המזרח מעבר הירדן,
מהירדן במזרח
עד הים, עד ים התיכון במערב, זה נקרא ארץ ים פחות או יותר.
מי היה פה ראשון? אברהם אבינו
או הכנענים?
הכנענים.
כלומר אנחנו לא היינו פה ראשונים.
ולמה חשוב לתורה לציין
שאנחנו לא היינו פה ראשונים?
כי אם היינו פה ראשונים,
אז היינו מעלים על דעתנו שהקשר ההיסטורי שלנו אל הארץ, יסוד הקשר,
הוא היסטוריה,
הוא קשר טבעי.
לכן התורה חייבת להגיד שלא היינו פה ראשונים,
זה ראשי ראשון התורה.
ברצונו נתנה להם,
וברצונו נתנה להם, הוא נתנה לנו.
זה אלוקי.
זה לא היסטורי,
זה לא טבעי.
לכן גם היום,
הטעות שאנחנו עושים לגבי יהודה ושומרון וכו',
מי היה פה ראשון? אנחנו הערבים. דרך אגב, אנחנו היינו פה לפני.
אבל זה לא הנימוק.
מבחינת התורה,
נגיד אלף פעמים אתם הייתם פה לפנינו.
So what?
הקדוש ברוך הוא ברא עולם, הוא נתן,
חילק ארצות,
עמד ומעודד הארץ,
והוא קבע שהארץ הזאת היא ארץ של עם ישראל.
זהו.
לכן כשאנחנו משתמשים בטיעונים הטבעיים,
ביטחון, מים,
היסטוריה וארכיאולוגיה, לא יודע מה עוד,
אנחנו יורים לעצמנו ברגל.
זה לא השיקול,
זה לא ההגדרה, זה לא העיקרון.
לכן מי היה פה קודם? הכנענים.
למה התורה אומרת את זה? בדווקא.
למה?
ללמד אותנו שיסוד הקשר שלנו עם ארץ ישראל הוא אלוקי.
ולכן, למשל, כדי שזה לא יהיה טבעי, אז לא היינו פה ראשונים.
כי אם היינו פה ראשונים, הייתה וואמינה שהקשר שלנו הוא טבעי, כי היינו פה ראשונים, זה שלנו.
חברים, זה חשוב מאוד.
ואז אחרי שאתה אומר, זה פשוט מפתיע מאוד,
אחרי שהתורה אומרת,
ויבואו ארץ הכנען
והכנעני אז בארץ,
אז וירא השם אל אברהם ויאמר לזרעך,
ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת.
אחרי שהבנת,
אחרי שהבנת שמי שהיה הראשון פה זה הכנענים,
אבל הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא לא קשר טבעי,
רק למשל היסטורי,
ולכן חשוב מאוד שכנענים יהיו פה קודם, עכשיו אני אומר לך,
הארץ הזאת תהיה לך.
לכן בהיותכם את המספר,
כמעט,
וגרים בה.
אם לא יוצאים מנקודת מוצא אלוהית
ללאומיות שלנו,
כרגע אנחנו מדברים על עם ישראל.
דילגתי על מקור 14,
סליחה, ככה אנחנו מדברים על ארץ ישראל.
עוד לא דיברתי על עם ישראל, 14. עוד לא דיברתי על מדינת ישראל.
אם אנחנו לא יוצאים מנקודת המוצא האלוקית,
שאנחנו עם אלוקי,
ומכוח ההבטחה האלוקית וההתאמה האלוקית יש לנו ארץ אלוקית, ארץ ישראל,
ומכוח זה מדינת ישראל היא הביטוי לכל זה,
אם אנחנו לא יוצאים מכל זה, אנחנו לא בכיוון.
עכשיו, בסגולה האלוקית שלנו זה קיים בתוכנו.
בהופעה הבכירית המעשית שלנו לא תמיד זה ככה.
וזה משבר כל הקלקולים שלנו.
כי אנחנו דנים את עצמנו כמו שהאומות דנות את עצמן.
אבל הקשר שלנו כדוגמה, אז כל זה רק דוגמה לממד הלאומי בישראל.
דוגמה של ארץ.
הממד הלאומי בישראל יסודו אלוהי.
ולכן אני מסיים רק את 15 כי אני רוצה להגיע להגדרה ב-13.
ולכן
ששום דבר, שורות אחרונות ב-15, ששום דבר שיסודו בטבע לא עזר לקשר הזה.
לא הרבה אנשים,
לא הרבה זמן,
לא הרבה חוויות,
שהופיע בתור יצירה אלוהית,
עם זו יצרתי לי, ארץ זו יצרתי לי, היצירה האלוהית
הנקראת ישראל עם ארץ,
זאת ההתאמה.
כי אם,
ששום דבר שסודר בטבע לא עזור לקשר הזה, שהופיע בתור יצירה אלוהית, בדבר השומרת קודשו בחוק שבועות עולם,
אשר הוא אמר ויהי, היותכם את המספר,
כמעט וגרים בה.
לכן,
עכשיו אני מתקדם לנושא שלנו היום, כל זה רק רציתי לתת דוגמה.
עכשיו מתקדם לנושא שלנו היום, לכן
אם לאומיות היא טבעית
כלומר חומרית כל דבר שהוא חומרי
לא צריך לימוד
אבל כל דבר שהוא אלוקי
אף על פי שהוא טבעי לנו מצד הנשמה
אבל הוא לא טבעי לנו מצד הגוף
ובעולם הזה אנחנו נשמה בגוף
אז כל דבר שהוא אלוקי
חייב לימוד
אז בפקולטה האמריקאית
לא ילמדו לאומיות ישראל,
כי זה טבעי,
קוראים לזה פטריוטיות,
טראמפיות, לא יודע את כל זה איך שאתם רוצים,
ובעם ישראל בפקולטות חייבים ללמוד לאומיות ישראל, על פי תורה כמובן.
הרי הייתם צריכים לשאול אותי בתחילת השיעור,
בתחילת השיעורים האלה,
תגיד כל השיעורים האלה מיותרים,
למה צריך ללמוד על לאומיות?
זה דבר טבעי.
כל עם יש לו ארץ, מדינה, מנהל חיים,
טבעי.
מכוח הטבעיות הזאת, יש אחדות באומה, מכוח הטבעיות הזאת,
מוכנות להילחם על הארץ,
לשלם מחירים כבדים וכו' וכו'.
אין מה ללמוד את זה.
תשובה,
כל דבר שהוא טבעי אין מה ללמוד אותו, נכון.
אז זה טבעי לנו מצד הנשמה, מצד הנשמה אין מה ללמוד שאנחנו וארץ ישראל זה דבר אחד.
אין מה ללמוד מי זה עם ישראל, אין מה ללמוד, מצד הנשמה, נכון.
בעולם הנשמות אני בטוח שאין שיעורים כאלה, אין צורך, נכון.
הנשמות לא צריכות שיעורים כאלה.
אבל בעולם הזה,
שהוא נשמה בגוף,
ולגוף זה לא טבעי,
זה אלוקי.
אה, כל דבר שהוא אלוקי צריך לימוד.
אז יוצא עכשיו הפוך על הפוך.
שדווקא מפני המעלה הישראלית ביחס ללאומיות שלנו, שהיא מעלה אלוקית,
דווקא מפני זה אנחנו צריכים ללמוד את זה,
ואם לא נלמד את זה,
אז יהיו קלקולים ונזקים ביחס ללאומיות, שאצל אומות העולם לא קיימים הנזקים האלה.
למה? כי אצלנו זה מופיע הטבעי.
ואצלנו זה אלוקי.
לא יהיה אלוקי, לא יהיה.
זה מה שקורה לנו.
יש מבין, חברים,
ואני קורא עכשיו את 13:
"אחד מההבדלים הנמצאים בין לאומיותם של ישראל ללאומיות של קול עם ולשון הוא, נקודותיים,
לכן הרב, לעניות דעתי,
משתמש במילה רגש,
כי אלעד יש לו הרגשה לעכו,
ושמעון יש לו הרגשה לקטמון.
זה לא שכל.
אני לא, פעם הייתי חובב ספורט, נכון?
אז יש אוהדים, ילדים,
ויש אוהדים קוראים לזה שרופים, פעם קראו לזה, גם היום זה נקרא שרופים עדיין, שרופים.
יפה. ילד, את מי ילד אוהד?
את מי שמנצח?
מכבי חיפה, מכבי תל אביב, אני יודע, בלאגן, ענייני.
בסדר. בסדר, יפה.
אבל אוהד שרוף. מה?
אני לא מתעניין, מעודכן.
זה ראש החדשות, מה אני אעשה? אני רוצה לשמוע מה קורה עם החטופים.
אבל,
אבל אוהד שרוף,
הוא גר בקריית אונו.
הוא אוהד
את
הפועל קריית אונו, לא יודע אם יש דבר כזה.
אוהד שרוף, חמישה אוהדים.
מפסידים כל המשחקים.
ליגה י"ג, לא יודע אם יש דבר כזה.
אבל אוהד שרוף!
הוא לא יכול להסביר את זה.
אחי, אני, סבא שלי גדל בקריית אונו.
סבא-רבא שלי נפל על קריית אונו במלחמה.
אני קריאה טונו.
סתם דוגמא אני אומר. לך תסביר.
זה לא ההסבר,
זה הרגשה.
זה רגש, זה לא שכל.
לכן הרב משתמש במילה הרגשה.
שהיסוד הלאומי והרגשתו אצל קול עם ולשון,
יש לו בפסיכיקה הלאומית ובפסיכולוגיה הלאומית את אותו היחס, אותו הערך
של תביעה טבעית, זה תביעה של טבע,
זה הרגשה.
אתה לא יכול להסביר את זה, זה לא שכלי, זה לא אלוהי, גם לכן אין מה ללמוד את זה.
יש לו בפסיכיקה הלאומית אותו ערך של תביעה טבעית בפסיכיקה הפרטית,
שמה, הנה עכשיו הנושא שלנו,
שהיא מתקדמת, כלומר,
הקשר הלאומי, ההרגשה הלאומית שלך לעם שלך,
לארץ שלך, למדינה שלך, בקיצור, פטריוטיות לאומית,
שהיא מתקדמת ומתגדלת יחד עם טבע הגידול בלא פיתוח מיוחד.
לא צריך לפתח את זה, אין מה ללמוד את זה, זה פשוט משפריץ ממך.
מה שאין, כן הלאומיות הישראלית,
עם ארץ מדינה.
היא מיוסדת על פי תביעה מוסרית גדולה ועמוקה. כשהרב כותב מוסר, הרבה פעמים זה לאו דווקא מוסר במובן של מידות,
אלא מוסר במובן של מסר אלוקי, ישמע בני מוסר אביך.
אז היות והלאומיות הישראלית היא לאומיות אלוהית.
קדושת האומה, קדושת הציבור,
בין ביחס לעם,
בין ביחס לארץ,
בין ביחס למדינה.
דרך אגב, זה מזעזע לחשוב,
ולצערי הרב זה נכון,
שככל שאתה ניגש יותר את שלוש הבחינות הלאומיות האלה
מהמקור האלוהי, יש לך יותר סבלנות לזה.
יש לך יותר אמון בזה.
אתה לא מפרק את עם ישראל על כל איזה שופט שייכנס לבית משפט.
אתה לא מפרק את עם ישראל, יש לך נאמנות לעם.
יש לך נאמנות לארץ, אתה לא נכנע מאויבים.
יש לך נאמנות למדינה.
ומי שבא לצערנו הרב מהמקור הפחות אלוהי,
קוראים לזה בבחירה, לא בסגולה, בסגולה כולנו אלוהים,
ואומר כולם צדיקים אבל בבחירה
אז ברור אז מהר מאוד הוא יכול לפרק את העם הזה מהר מאוד יכול לנתק את הקשר עם הארץ הזאת מהר מאוד אכפת לו במדינת ישראל
החיים מבול מה אכפת לי
תראה איך אנחנו נראים כבר שנה שלמה יאללה
נוסעים לאן?
אוסטרליה
אחי מה אוסטרליה? מלחמה
בלי קשר למלחמה קל וחומר במלחמה
חבר'ה זה פשוט זועק לשמיים הדבר הזה אנחנו רואים את זה בחוש
לכן עוד פעם
ויש לו
שהיסוד הלאומי והרגשתו אצל כל השונות בפסיככה לאומית או אחת של תביעת תביעה בפסיככה הפרטית שהיא מתקדמת בגלל תחם טבע ובלא פיתוח מיוחד, מה שאין כן.
הלאומיות הישראלית
היא מיוסדת על פי תביעה מוסרית גדולה ועמוקה,
תביעה אלוקית, זה קשר, זה תכונה אלוקית.
ותכונה מוסרית,
כלומר אלוקית, צריכה פיתוח לעולם ואינה מתגדלת בטבע בעצמה.
ולכן אני אגיד עכשיו רבותיי זה משפט המפתח פה זה העיקרון זה הקוד הסודי פה
דווקא מפני מעלת לאומיותנו האלוהית
איננו נדרשים ללמוד את הלאומיות האלוקית שלנו
כי היא לא טבעית לעולם הזה היא למעלה מן העולם הזה ואם לא נלמד אותה
אז יהיו לנו קשיים גדולים מאוד בכל ביטוי הלאומיות שלנו עם ארץ מדינה
ולעומת זאת משפט ארוך ולעומת זאת אצל אומות העולם
שאין להם ממד אלוהי בלאומיות
אלא רק טבעי. אז ככל דבר טבעי, הוא מופיע בצורה טבעית.
אני לא צריך ללמוד אותו.
תגידו, סתם שאלה, מה זה סתם?
לא סתם, שאלה.
כל עם אחר בהיסטוריה, שהיה עובר מה שעברנו פה,
בשמחת תורה וצפונה,
היה משאיר אבן על אבן בעזה?
כל עם, כולל אמריקאים,
היו משאירים אבן על אבן בעזה?
מוחקים אותם לגמרי, זה לאומיות נורמלית.
לגמרי.
אין בית, אין אדם.
עד הים!
איך אמרה אחת שחזרה?
ברוך השם, שני מיליון מחבלים.
ברור.
אבל אנחנו מתחילים להתפלפל.
זה תושב עזתי
או זה חמאס?
הוא בעד חמאס
או נגד חמאס?
אה, מגיע לו הומניטרי?
אה, רגע, אולי לא.
לא נסתה עליך, נדבר על האומה.
אתה ואני לא מעניינים, עליהן האומה.
והאומה בוחרת את מנהיגיה.
מאיפה זה בא כל העיוות הזה?
תשובה מזה?
כי אם לא נלמד, אם לא נלמד לאומיות,
אז לא תהיה לאומיות, חס ושלום.
כבוך הוא שומר עלינו, בסדר.
דרך אגב, זה נקרא מה שמשיח בן יוסף לא יהרג.
כי הלאומיות בשלב הראשון שלו נקראת משיח בן יוסף, הקודש
בחול שבראשיתו מופיע את החול שבחול.
והיות ואנחנו כבר בתקופת המעבר אז כבר הקודש יכול להופיע. והיות ואנחנו מתעכבים אז מתחילים להיות פוסטים, כל מיני פוסטים של
פוסט ציונות לכל מיני הופעות.
והלאומיות מתחילה להישבר.
דרך אגב, גם סוגיית החטופים.
מי שלא, אני לא בא עכשיו בעד או נגד, אני מדבר כאן עיקרון.
סוגיית החטופים היא באה ממקום כללי, לא ממקום פרטי של הבן של, אחות של.
זה לא המשפחה שלך.
זה נציג של האומה, זה נציג של עם ישראל.
זה מבט אחר, זה לא קשור בכלל לעניינים פרטיים.
כל חטוף הוא לא פרטי.
הוא לא תלוי, הוא נציג לאומי, לא תלוי בי, לא תלוי.
לא חטפו אותו כי הוא ראובן שמעון לוי.
חטפו אותו כי הוא נציג של עם ישראל.
נכון, חייל הלך לצה״ל בכוונת מכוון,
חטוף נחטף לא בכוונת מכוון, לצערנו, נכון.
אבל בסוף הוא נציג של האומה.
יש פה משקולת כללית, ביטחון ישראל לדורות, מול
הנזק שיכול להיגרם עכשיו.
ויגיד מי שיגיד, החברה הישראלית, קרואה.
זה גם ביטחון ישראל לדורות, אם יהיו פה עוד 30 רון ערדים, חד ושלום.
זו סוגיה משובכת מאוד, זה לא כזה פשטני.
ואת רוב הנתונים אנחנו בכלל לא יודעים.
זאת סוגיה לאומית.
איפה תמצא סדקים בזה?
אצל מישהו פרטי.
ואז הכל יתורגם לפרטיות.
יש משהו פה מאוד עמוק, אני בא עכשיו משיעור אחר, דיברנו על זה שיעור שלם.
יש משהו מאוד עמוק בסוגיה שההרגשה שאנחנו מרגישים שכל חטוף שחוזר זה אחינו בשרנו.
זה בא מהממד האלוהי שבישראל,
כי אנחנו באמת אומה.
מאיפה באה הרגשה
המופלאה הזאת?
יהודי אחד נמצא בבעיה, כל עם ישראל בשבילו.
חז"ל המשילו, אני לא רוצה להתעכב, לעכב את השיעור הבא,
חז"ל המשילו אותנו, אמרו, שא פזורה ישראל.
אנחנו נמשלנו לשא,
שגם כשאנחנו מפוזרים אנחנו כמו שא.
שואל המהר"ל מה ההבדל בין שא לעגל? מה ההבדל בין כבש לשור?
אומר כבש הוא בהמה דקה, שור בהמה גסה, מה ההבדל?
אתה נותן מכה לבהמה גסה,
אז היא חוטפת מכה, היא מרגישה תכה במקום אחד. היא לא מרגישה תכה במקום אחר.
היא גסה, היא שמנה, היא גדולה, פרה.
כבש, דק, בהמה דקה, אתה נותן לו מכה במקום אחד,
כולו מרגיש.
לכן עם ישראל הוא כמו מה?
שא.
מה מתגלה בשבועות האלה,
בכל השנה ושלושה חודשים האלה?
כמה אנחנו שא.
ברוך השם שאנחנו שא.
יהודי אחד
נמצא לחוד מתחת להריסות, לא יודע איפה.
כל מדינת ישראל סביב הרגליים להחזיר אותו.
מאיפה זה בא?
מפה.
גם כשאנחנו פזורה,
אנחנו עדיין שא.
ולא עגל.
זה אולי עומק של חטא העגל. מה קרה בחטא העגל? הפכנו משא לעגל.
זו נקודה יסודית.
אני לא יודע נחשב כן, לא, זו לא סוגיה שלי בכלל.
אני רוצה רק להסביר.
היות והלאומיות שלנו היא אלוהית,
אז מדרגה אלוהית מתגלה בלאומיות,
ואני חושב שאחד הדברים המעודדים באמת שאנחנו רואים בימים האלה,
שאין הסבר, זה לא נמצא אצל שום עם הדבר הזה.
שיהודי אחד במצוקה, כולם קופצים להציל אותו.
זה היה משמחת תורה עד עכשיו, בכל התחומים.
זה לא רק, עוד פעם, כמו שאמרתי, זה יכול להיות בית שנפל לפני 30 שנה,
איזה מישהו לחות ברומניה, לא יודע מי. כל מדינת ישראל שולחת משטחות להציל אותו.
אף אומה לא תתנהל ככה כלפי איזה אזרח שלה.
כי פה זה לא לאומי טבעי,
פה זה אלוהי.
חסר אחד?
יש היעדר אלוקות פה.
זה לא חסר אחד.
טוב, אחד מתוך מיליון. מה אכפת לי? לא משנה.
מיליון פחות אחד, לא קרה כאן.
טוב,
חזק וברוך. כן.
רק נשמע את השאלה ונענה ואני אסיים.
כן?
כן? מה שאומר יחיאל? וזה רבה מלכות כמו שלמדנו.
זר הבאמה.
היה כלל ברמת זר הבאמה.
לא, היה קשר טבעי.
קשר טבעי.
הכלל היה,
כמו שאתה אומר, הכלל היה במדרגת זר הבאמה.
ברמת קשר טבעי.
אבל לא צריך לעבור מאינסטינקט להכרה.
ואצלנו הכרה היא הכרה אלוקית.
וכשנהיה פה, כשיהיה פוטנציאל הכרה,
ההכרה הטבעית תתחיל להיחלש.
כל הפרוסט למיניהם. זה מה שקורה.
המעבר מקשר טבעי לקשר אלוהי יהיה דרך התרסקות של הקשר הטבעי בתחומים מסוימים.
לא הבנתי את השאלה.
לפני 200 שנה, אה, לא, על זה דיברנו בפסקה בשמונה קבצים,
שהיה קשר לאומי שהתגלה דרך פונקציות דתיות.
היית בשורה הזאת?
אבל אז הדתיות הייתה לאומית.
הדתיות נבעה מהלאומיות.
ברור,
ברור, הכל משתנה.
ועוד פעם, זה משתנה לא כי אנחנו רפורמים,
זה משתנה כי חוזרים על הנורמליות האלוהית שלנו.
בית שני, בית ראשון, אנחנו חוזרים לסדר בדרך כלל בית שלישי.
ברור, אמור להיות ככה, ובית שלישי, זהו, סופי, ישלם ככה וזהו.
בית ראשון שני נחרב, כי לא עמדנו במשימות עד הסוף.
טוב, נעכב את השיעור הבא.
ברוכים תהיו.
אנחנו נמשיך בשבוע הבא, מקור 14, בעזרת השם. נא לשמור על הדפים. מי שרוצה אליו, בשמחה, מי שלא,
נשמור את זה פה.
