אנחנו ממשיכים בדיבורים אסורים.
כתוב, המתכבד
בקלון חברו,
אין לו חלק לעולם הבא,
ואין חזקתו לשוב בתשובה
שנדמה לו לאדם שאינו חוטא.
אבל באמת זה חטא חמור. אני רוצה להסביר מה זה מתכבד בקלון חברו.
אנחנו חיים בעולם, לצערי הרב, זה עולם של תחרות.
ככה תחרות.
ילד מראה את התעודה, קיבל תעודה,
הוא שואל את החבר שלו, תגיד לי, כמה קיבלת?
איזה ציון קיבלת?
מה הייתה לכיוון שקיבלתי?
קיבלתי 60. ואז הוא מתכבד בכל חברו,
הוא אומר, אתה יודע כמה אני קיבלתי? 90. זה נעים?
מילדות, זה כזה לא...
איזה מכונית, איזה מודל יש לך?
איזה מודל?
אין לך מכונית?
איפה אתם חיים?
אני לא יודע איך זה הולך,
אבל נניח מודל של לפני שנתיים.
הוא אומר, אתה יודע, זה מודל לי, יש לי מכונית מהשנה.
מתכבד בכפי חברו.
זה נקרא מתכבד.
בעולם של תחרות,
זה מה שהוא אומר, שאדם לא מרגיש, הוא אומר, מה זה, אני בסדר גמור.
לא, אבל אני רוצה להראות שאני יותר טוב מהשני.
אם זה בציונים,
אם זה בכל דבר, בפרנסה,
בכל דבר.
ואדם לא מרגיש שבעצם בזה הוא פוגם בכבוד החבר.
הוא אומר, אני יותר טוב ממך, אני יותר עשיר, אני יותר כזה, אני יותר כזה.
אז צריך לשים לב, אתה לא צריך להתכבד בכבוד החבר.
אתה יושב בכיתה,
אתה רואה את החבר שלך מתעכב בהבנת הגמרא, בקושי הוא מבין מה כתוב שם,
ואתה רץ עם הגמרא כבר,
ואתה מתגאה, ואתה אומר,
תראו איך אני, אני כבר תלמיד חכם, בן תורה וכל זה.
איפה הוא?
איי, איי, איי. זה מתכבד ויוצר קנאה.
זה קנאה, ולפעמים זה ממש מעכב את האדם מלהתקדם,
כי הקנאה מוציאה את האדם מן העולם, כמובן.
אני מבקש לא להתכבד וכבר חוזר,
אלא לכבד את החברים,
כל אחד לפי מדרגתו.
של של שלות
