חברים,
בוקר טוב לכם ובשורות טובות, אישות ולחמות בעזרת השם, כמו שאנחנו מקדישים את הלימוד,
ואני מציע להקדיש בכלל את כל המעשים שלנו לחיזוק עם ישראל.
אנחנו רואים, אנחנו באמת רואים כמה עם ישראל
צריך חיזוק,
נמצאים במערכות מורכבות. זה תמיד ככה, זה לא סוד גדול. הקב"ה שם אותנו במורכבות של החיים כדי שאנחנו נתמודד.
ההתמודדות עם הצמיחה.
אז שיהיה לחיזוק עם ישראל.
ראש הממשלה ושריו,
שיהיו חזקים, יעמדו מול כל הנחשים שמסתובבים מסביב.
וחיילינו, בעזרת השם, שימשיכו להיות גיבורים וחזקים, הם הצילו את המדינה הזאת.
ניצלו, הצילו את המדינה במלחמה הזאת.
הגיבורים, לא ראינו דבר כזה.
ושהפצועים יתרפאו, בעזרת השם.
יש לי איזה תלמיד, עכשיו כבר לא תלמיד שלי, והוא נפצע מאוד מאוד קשה במלחמה הזאת, ופעמיים הצילו אותו בדרך מעזה לבית החולים,
פעמיים הצילו אותו,
תוך כדי ההובלה.
וברוך השם, הוא עומד על הרגליים, מתפקד, אני בטוח שיש לו כל מיני
כאבים וכל מיני דברים, אבל
בן אדם כאילו עומד, מתפקד, נולד מחדש, ממש, נולד מחדש.
וגם לא לשכוח,
את החטופים שלנו, בעזרת השם.
אני לא בא להביע דעה איך הם חוזרים היום,
אבל שיחזרו בשלום בריאים ושלמים בלי להחליש את מדינת ישראל, בעזרת השם.
בוא לא נשפוט את האנשים האלה. לא מספיק מה ש... בוא לא נשפוט את האנשים האלה. אני לא יודע איך אני הייתי מתנהג במקומה. זה כאב, לא שופטים אדם בכאבו.
עניינית, מה שאמרת,
אנחנו יודעים שזה לא נכון מבחינה,
במציאות המורכבת,
זו מציאות מורכבת, שתקבל החלטות מאוד קשות.
זה ברור שהחלטות היו צריכות להיות אחרות,
ואני אגיד בצורה מאוד מאוד חריפה.
אני חושב שהגוף הזה שנקרא מטה המשפחות החטופים,
הוא גרם נזק גדול מאוד לחטופים בעצמם ולמשפחות, שלא נדבר למלחמה ולמדינה,
כי לא עניין אותם בכלל הנושא של החטופים, מה שעניין אותם זה להפיל את
ממשלת הימין, גם הוא נזק גדול.
ובסדר,
גם בזמן המכבים אתם יודעים שרוב עם ישראל היה מתייוון.
ככה זה, זה מתמודדים, צריך להתמודד.
מתמודדים, בעזרת השם נתמודד ונצא עם אחוז, את הסוף אנחנו יודעים.
הסוף אנחנו יודעים.
בסוף יהיה מדינת ישראל,
עם כל החלקים של מדינת ישראל,
שכתובים בתנ״ך, יהיו פה כל היהודים מכל העולם,
יהיה פה שלטון ישר, הגון,
שהולך על פי סנהדרין, על פי משפטי התורה, וזה בסוף יקרה. הערבים שפה,
רובם לא יהיו פה יותר, יהיו רק כאלה שאולי יהיו מוכנים להיות שותפים ולהיות קורמים ויוגבים, לא יודע איך נראה לזה,
ואין להם שום תביעות לאומיות ומה זאת. זה בסוף יהיה.
השאלה, המחיר בדרך, מתי נתפקח.
אז בשביל זה אנחנו לומדים פה. בואו נרגיש אחריות. בלימוד הזה שלנו בואו נרגיש אחריות על הדבר הזה, מכיוון שהבירור של האמת שאנחנו מבררים פה,
לא בשיעור שלי דווקא,
שכל הלומדים שמבררים את האמת בצורה נכונה,
מלבד הבירורים הספציפיים של אותו נקודות שאנחנו מבררים,
אמרנו כמה פעמים, זה יוצר לאט-לאט אווירה שמבררים את האמת.
ולא כל מיני כיפופים ופייקים וכל הדברים.
אנחנו מבררים פה את האמת.
ואם משהו, יש שאלה שמפילה את האג'נדה הקודמת,
אז סימן שלא הבנו נכון, אז אנחנו חוזרים בנו.
כי אנחנו מחפשים את האמת, לא מחפשים להיות מנצחים בוויכוח, נכון?
אנחנו מחפשים את האמת.
וגם כשאנחנו בבוקר נכנסים לבית המדרש ואנחנו רואים את הברכה המיוחדת
של בית המדרש,
אין לך כיסא לשבת?
בשביל לא להירדם, אה? ליותר עני יותר, טוב.
אני אומר, בבוקר נכנסים לבית המדרש, יש ברכה מיוחדת שתלויה על הקיר,
שמה, ושזה גם בדף הראשון של הגמרא.
עכשיו מברכים כשאנחנו נכנסים לבית המדרש,
אנחנו מבררים את האמת, זה מה שהברכה אומרת.
כן?
שלא ניכשל בדבר הלכה,
וחברינו לא ייכשלו בדבר הלכה.
כן? זה רק אנשים שמחפשים את האמת.
זה מטעל אותנו, לא להתחיל להתווכח עם החברות על הכבוד,
מי צודק,
אלא להתווכח על האמת.
מחפשים את האמת, וזה יוצר אווירה
של אמת,
שלאט-לאט תפורר את האווירה הפייקית שאנחנו נמצאים בה היום, לצערנו הרב.
אבל זה כתוב,
עלמא שיקרא, נכון? זה כתוב. זה לא הפתעה.
זה הפתעה?
זה לא הפתעה.
כן, זה התפקיד שלנו לברר את האמת מתוך הערבובייה.
טוב,
כן.
מה צריך לעשות עם מה?
יש מקום להביא איזה, להביא איזה כמה ניירות ובוא נשפך לי פה המים.
אה?
אז הנה פה, פה, פה, פה.
הנה כאן, תן לי.
יצר כוח. תן לי.
כן עליך.
ממש תודה.
הסתדרנו, הסתדרנו, כן.
כן, כן, גם אני רואה שהמכנסיים שלי והבגדים, בסדר. תודה רבה. תודה רבה. לכל בעלי האלרגיה.
תודה רבה. כן,
מה השאלה שלך?
להעביר לפחות. או שאנחנו, יש כאלה שאומרים גם להרוג את כלום.
מה אתה חושב?
מה אני חושב?
באמת, זה לא, לא, אני לא מפחד מהשאלה הזאת.
השאלה היא שאלה טובה. אם זה שייך לשיעור,
זה שייך במידה מסוימת,
אבל כן, מה התורה, לא מה אני חושב.
כן, כן.
אני אומר, אם אתה, או שתשאל אותי אחר כך את השאלה הזאת,
או שתיכנס,
יש אתר של הרב יגאל לוינשטיין.
אתה יודע מי זה הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה בעלי,
שחלק גדול מהצבא, הבראת הצבא באה מהמכינה הזאת שכבר פועלת איזה 35 שנה?
הוא מתמחה עכשיו בעניינים האלה ויש איתו שוט יומיומי שאני עצמי שומע אותו.
אתה זוכר אותו? את הרב יגאל לוינשטיין, אה?
הוא יותר מומחה
ממני ויש הרב שמואל אליהו.
אם אתה רוצה אחר כך אני אגיד לך מה דעתי בנדון,
אם אתה רוצה, בסדר? כי אנחנו באמת סוטים לגמרי, למרות שהזכרנו את זה עכשיו,
לא יודע איך הגענו לזה, אני לא יודע בדיוק איך הגענו לזה, מתוך החצון שהפצועים יתרפאו והחיילים ימשיכו להיות רבי ראש הממשלה,
יהיה חזק מול מתוך זה הגענו וגם הפרקים האלה שאנחנו לומדים פרקי גאולה זה באמת נפקא מינה גדולה כלומר שזה השלכה למה שקורה היום
אם אנחנו מבינים שאנחנו עכשיו בגאולה לפי מה שאנחנו מנסים עכשיו לברר בפרקים האלה אז יש לזה משמעות
באמת איך מתייחסים קודם כל הלוחמים ולומדי התורה האם מותר ללכת ללמוד תורה במקום להילחם האם מותר לברוח לחוץ לארץ במקום להילחם
וגם שאלות כלליות כאלה של אם יש לנו מדינה פה וגאולה, באמת
לשים על כף המאזניים את הדברים שאתה מעלה אותם. יש פה שיקולים מאוד כבדים. אם אנחנו בגאולה ואנחנו אחראים על מדינת ישראל ועל העם היהודי ועל הגאולה שלו,
אז שיקולים מה טוב לעם ישראל, מה נכון לעם ישראל, כי לעם ישראל יש
מסר גדול לעולם, להצלת העולם.
בסדר?
אז תשאל אותי אחר כך ותשנדל להגיד כמה מילים, בסדר?
טוב, אז אנחנו, אחד מסימני הגאולה,
אמרנו זה שהגאולה נעשית ברשות הגויים.
הגויים נותנים לנו רשות
לחזור לפה, ודיברנו על זה כבר, אני לא רוצה לחזור על הדברים, הבאנו מקורות מראשונים וגם מאחרונים שהתחילו לגלגל את הגאולה
באופן מעשי, ראינו את הרב אלקלע,
והרב קלישר וראינו גם את השם משמואל האדמו"ר מסוכצ'וב
וכולי והמלבים אחרוני אחרונים כמעט שהתעסקו כבר ונשאלו שאלות
מעשיות לגבי הגאולה.
יש עוד נקודה מאוד חשובה שאלה שחושבים
שאסור לנו היה לעלות פה לארץ ישראל ולהקים מדינה הם מסתמכים על איזה גמרא במסכת כתובות
שמדברת על שלושה
או שלושת שבועות שהקדוש ברוך הוא השביע
ישראל את העמים או את המציאות
שבעצם אסור לנו היה פה לעלות לארץ ישראל ולהקים מדינה.
ואנחנו נפריח את זה עכשיו בעזרת השם, לא שאני מפריח את זה, אבל ראשונים ואחרונים מפריחים את זה, בסדר? בעיקר אחרונים, כי זה קשור יותר לאחרונים.
להפריח את זה שבאמת השבועות האלה הן לא מעכבות
מאותנו לעלות לארץ ישראל, ולא רק שלא מעכבות,
הן התפוררו, הן נגמרו.
פשוט נגמרו, והסימנים מראים שנגמרו.
בואו נראה את הדברים בפועל. זה קצת שיעור יותר למדני.
בכלל, אני לא הייתי צריך לשאול אתכם, השיעורים האחרונים, אנחנו שנים למדים קצת שיעורים יותר נפשיים, שקשורים לפרט,
ובשיעורים האחרונים, בחצי שנה האחרונה או אולי יותר, בשנה האחרונה אנחנו לומדים שיעורים שקשורים באמת למלחמה ולגאולה,
שזה משהו,
מפגש שלנו עם התורה הכללית ולא הפרטית, לא איך אני עכשיו מתקן את המידות שלי ואיך אני בונה את המשפחה שלי בצורה יותר אמיתית ונכונה,
אלא בעיקר
מה התפקיד של עם ישראל בעולם,
כן, ובאיזה שלב של הגאולה אנחנו נמצאים ומה זה מחייב אותנו.
נושא קצת אחר,
קצת יותר למדני,
פחות נפשי, יותר למדני. אז אם מישהו יש לו הערות על הדבר הזה, יכול לפגוש אותי גם כן אחר כך,
לתת לי הערות על זה, שאולי זה לא,
אנחנו
זקוקים למשהו אחר.
זה תיתן את השיעורים האלה במקומות אחרים,
ולא פה דברו איתי.
לא, אני...
בסדר, אז ככה.
הכותרת היא גזירת שלושת השבועות לקיום הגלות.
בסדר? זה הכותרת, זה הדף השני מפעם שעברה, ויש פה גם דפים,
צד אחד.
עוד פעם, גזירת שלושת השבועות
לקיום הגלות, זו הכותרת, וכבר בתוך הכותרת הזאת יש תשובה
ברמז
שבעצם גזירת שלושת השבועות, מטרתה הייתה לקיים את הגלות, שהגלות לא תיפסק אלא מתי שהקדוש ברוך הוא יחליט שהיא תיפסק אחרי שעברנו את הסדרת החינוך
בכל הרובדים וכל העומקים שמבחינה פרטית וכללית,
ואז השבועות האלה כאילו נגמרות,
השבועות נגמרות, כאילו השערים נפתחים.
נגמר.
החומה נופלת, תכף נראה, יש פה מושג כזה שנקרא חומה.
על מה זה מבוסס?
שיר השירים, מי שקורא שיר השירים,
וספרדים קוראים כל ערב שבת שיר השירים,
גם התימנים.
יש גם אשכנזים כאלה, אבל לא רשום שיר השירים.
שיר השירים, אתם יודעים,
שיר השירים נקרא, אחד הספרים שנקרא
קודש הקודשים.
למה נקרא קודש הקודשים? יש קודש, יש קודש הקודשים.
כי שיר השירים הוא משל למערכת יחסים שיש לקדוש ברוך הוא עם עם ישראל והתפקיד של עם ישראל, שזה השפיץ והלוז של כל הרצון של הקדוש ברוך הוא לברוא עולם ולהביא את עם ישראל לעולם.
ובמשל, של אהוב ואהובה,
זה מערכת יחסים מאוד, גם מאוד אינטימית, מאוד חזקה,
שהיא לא מבוססת רק על השכל, כידוע,
למי שמבין בבנות,
כן?
והיא מבוססת על קשר מאוד מאוד עמוק,
וגם על קשר מאוד מורכב,
למי שמכיר.
זו מערכת יחסים מורכבת,
ששם באמת צריך לקבל החלטות מורכבות.
זה לא שחור לבן, שחור לבן זה בגנון.
בחיים זה לא ככה.
אז בשיר השירים מופיע פסוק אחד שלוש פעמים,
קצת בווריאציות שונות,
לא משנה כרגע, פעמיים בדיוק, ופעם שלישית קצת בווריאציה שונה.
אבל הפסוק הזה אומר ככה, במקור מספר אחד:
השבעתי אתכם, בנות ירושלים,
בצבאות או באיילות השדה,
אם תאירו ואם תעוררו את אהבה עד שתחפץ.
רש"י מסביר מה זה צבאות או איילות,
הקב"ה השביע אותנו,
שאנחנו, אם לא נקיים את המערכת יחסים הנכונה עם ריבונו של עולם, עם הטוב,
אז אנחנו נהיה הפקר כמו הצבעים והאיילות,
שכל מי שרוצה יורג אותם ואוכל את בשרם.
כאילו סוג של, אנחנו נהיה להפקר.
אומר הפסוק, הפשט של הפסוק, קדוש ברוך הוא אומר לנו, לעם ישראל, בנות ירושלים, הכוונה לעם ישראל,
שאל תעוררו ואל תעירו עד שתחפץ.
זאת אומרת, אנחנו צריכים לחכות
שיהיה זמן מתאים,
שיש שם אהבה ויש שם חפץ.
ולא לדחוק את השעה או לא לדחוק את הקץ.
ועוד פעם, גם במערכות יחסים בין איש לאישה, בין בחור לבחורה, אנחנו יודעים, אם אתה דוחף חזק,
אז זה מתרחק.
אם מתרחק זה לא מצליח.
צריך להיות חכם.
צריך להיות חכם לבנות מערכת יחסים שיש חשק ויש רצון טוב.
על זה צריך לבנות את זה.
ולא על כפייתיות ולא על אינטרסים.
זה משהו אמיתי,
שקשור באמת לאהבה, באמת לחיבור נכון בין איש לאישה, בין הקדוש ברוך הוא
לבין עם ישראל,
כדי שהמפעל הזה,
הבית הזה, הבית הלאומי היהודי,
אני רוצה עוד פעם, אתם מבינים מה שאני אומר, יש בית בין איש לאישה, יש בית,
בשביל שהבית הזה יהיה בית טוב צריך להיות קשר נכון בין איש לאישה,
ולא כפייתי ולא אלימתי.
אותו דבר, בניית הבית היהודי,
הבית היהודי, הבית הלאומי הישראלי, יש לו תפקיד
להיות מגדלור לעולם כולו, איך מנהלים חיים בצורה נכונה וצודקת, עם כל המורכבות שלה,
זה צריך לבוא מאהבה.
כלומר, מאהבה,
מרצון טוב.
רצון טוב. אמרנו כמה פעמים שהרצון טוב זה הסוד של כל החיים.
אם אנחנו בונים אנשים עם רצון טוב, הכול טוב.
גם הטעויות זה טוב.
כי ככה לומדים.
רצון טוב זה הסיפור של החיים.
לזה כל התורה שואפת.
רצון טוב, רצון של נתינה, לא טיפשית כמובן,
לא לתת משאיות של מזון וכל מיני זה לאויבים שלנו שרוצחים אותנו, שזה באמת, זה לא חסד, זה טיפשות.
אבל רצון טוב זה כל הסיפור, ודיברנו כמה פעמים.
איך נבנה המקדש, אתם יודעים?
כל אשר הדבנו ליבו, מרצון טוב, אומר רש"י.
איך בונים בית מקדש?
בית מקדש פה,
בית מקדש בבית, בית מקדש שם.
איך בונים?
מרצון טוב.
זה מה שכתוב בסוף.
אל תעירו ואל תעוררו את ההבאת שתכפת. צריך לבנות את הרצון הזה.
לדעת לבנות אותו.
בסבלנות.
יש עליות, ירידות.
הירידות הן מכשירות את ה... מלמדות אותנו,
מנפצות את הדמיונות.
שהירידות מנפצות את הדמיונות שלנו על החיים.
את התפיסת עולם הדמיונית היא מנפצת.
כמו שכל האסון שאנחנו חווים אותו בשנים האחרונות, כולל האסון האחרון,
מנפצת איזה דמיון שקראו לו פעם אוסלו. אני לא יודע אם אתם יודעים על מה אני מדבר,
חוץ מהמבוגרים בינינו. היה דמיון שקראו לו אוסלו.
שהערבים הם מתוקים ואנחנו אשמים שהם רעים.
זה מתנפץ על סלי המציאות, פשוט מתנפץ לנו בפרצוף.
אבל יש, לא קרה לך פעמים שמישהו הוכיח אותך על משהו שאתה לא בסדר ואתה מתעקש להיות צודק? לא קרה לך דבר כזה?
תמיד היית מודה על האמת?
או שהיו לפעמים שמישהו מוכיח אותך על משהו ואתה מתקשח ו...
נו,
בסדר, ומתעסקים באנשים,
שיש אנשים שלא רוצים להודות על האמת, בגלל גם שלא נוח להם להודות על האמת.
כי זה מחייב משהו.
זאת אומרת שהתורה היא אמת,
הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם.
זה לא נוח כל כך, אז מעדיפים להתכחש מזה, אבל זה לא...
צריך סבלנות, שמעון, סבלנות, כולם בסוף יודו בזה.
תאמין לי, כולם.
כתוב, לא יידח ממנו נידח. אתה מכיר את הפסוק הזה? לא יידח.
כולם בסוף, כולל הגויים, יודו על האמת.
יבואו פה בהמוניהם,
ראינו את הפסוק הזה בשבוע שעבר,
יבואו פה בהמוניהם ויתמכו בנו,
יביאו אותנו פה חזרה לארץ בתור מנחל השם.
זה בצד השני של הדף,
נדמה לי,
במקור מספר אחד.
והביאו,
זה הגויים, את כל אחיהם מכל הגויים, מנחל השם.
אחיכם, כן.
הם יביאו,
הם יביאו אותנו.
מנחל השם,
לא יידח ממנו נידח, בסוף כולם יבינו, כולם ילמדו, צריך סבלנות.
טוב,
אז במקור מספר 1 אתם רואים,
השבעתי אתכם בנות ירושלים, אותו דבר במקור 2, השבעתי אתכם בנות ירושלים, 3,
שוב, השבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תאירו את האהבה לפני שהיא תחפץ,
לפני שיהיה רצון טוב.
על זה אומרת הגמרא במקור מספר 4,
למה בעצם יש שלוש פסוקים שחוזרים על עצמם?
מה, יש פה איזה סופר שמקבל כסף לפי מספר מילים? פעם היה כאלה חוברות כאלה,
מי שכותב את החוברות האלה היה צריך להוציא כל חודש חוברת כזאת,
והיה צריך להיות שמה נניח כך וכך עמודים, ולפי זה היה מקבל כסף.
יפה מאוד, כן.
אז זה לא סופר פה שסופר מילים,
ואם התורה כותבת את זה שלוש פעמים, זה צריך להדליק לנו אור אדום או אור ירוק,
לראות מה יש פה, משהו מתחבא פה.
מי חושף מה מתחבא פה?
הגמרא בכתובות למשל, יש עוד מקורות כמובן, כן? אומר ככה,
כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר שלוש שבועות הללו.
למה?
למה יש פה שלוש השבעות שהגדול השבעתי אתכם.
למה? אז שלוש פעמים.
אחת,
שלא יעלו ישראל בחומה.
מה זה לא יעלו ישראל בחומה?
רק כדי שלא יעלו בבת אחת בכוח לארץ ישראל, ונניח יגרשו פה את הגויים ויבנו פה מדינה.
כן, זה שבועה אחת, שלא יתארגנו.
ואחת,
שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומת העולם. כלומר, שגם בתוך האומות
אנחנו נהיה כפופים לאומות ולא נמרוד בהן שם, שלא יהיה לנו איזה עצמאות שם.
כי אנחנו צריכים לעבור סדרת חינוך שנקראת גלות.
אנחנו צריכים להוריד את הראש,
ולהיות כפופים, ולהרגיש את הרשעות ואת התרבות
המקולקלת של הגויים כדי שנמאס בהם כמו שנדמה לראינו גם בשבוע שעבר כדי שנמאס בהם מה שאומר השפת אמת
שנמאס בתרבות הזאת
לא יודע אם שבוע שעבר אבל זה קשור לפרשיות השבוע
כן סבלותם וירא בסבלותם
אז אומר השפת אמת שעד שנגיע למצב כזה שאנחנו מואסים בתרבות הזאת נמאס לנו לא יכולים לסבול לא יכולים לראות אותם מול העיניים לא רק את האנשים את התרבות הזאת
מה התרבות של מצרים? זה בעיקר נשים, זנות ונשים.
זה הדבר המרכזי שנקרא טומאת מצרים.
עד שימאס לנו.
לכן צריכים לעבור את הסדרת החינוך הזאת, אז אסור לנו למרוד באומות העולם ולעשות איזו אוטונומיה עצמאית שם,
שנרגיש חופשי.
ובאמת, כשהיינו במצבים כאלה טובים,
אז הקדוש ברוך הוא הביא עלינו כל מיני פרעות וכל מיני אינקוויזיציות וכל מיני וכל מיני,
כדי שאנחנו לא נהיה. כלומר, השבועה פה זו שבועה שקדוש ברוך הוא קראת עם המציאות.
כדי שעם ישראל לא יצא מהגלות ולא יברח מהגלות ולא יברח מהסדרת חנות חינוך הזאת, אז הוא עשה חומות מסביב.
אז שלא ימרדו באומות עולם. והאחת, זה השלישית כבר,
השביע הקדוש ברוך הוא את הגויים שלא השתעבדו בהם בישראל יותר מדי.
זאת אומרת, זו ההשבעה השלישית שהגויים אסור
להם לשעבד את ישראל יותר מדי.
זאת אומרת שאסור להם להעריך את הגלות.
לגלות יש לה קץ שאנחנו לא נקצר את זה,
והגויים לא יעריכו את זה יותר מדי.
זו שאלה מצוינת, השאלה הזאת, איך הם יודעים מזה.
זה מראה שהם לא אמורים לדעת מזה שום דבר.
זה אומר שזה גזרות אלוקיות במציאות,
שלא נצליח לעלות בחומה.
יש מחסומים
כוחניים גשמיים, כלומר,
זה לא מספיק שיש לך מחסום פיזי.
כמו שאמר שמעון קודם, איך לא מודים באוסלו?
זה מחסום נפשי.
יש מחסומים נפשיים שאין כוח לעלות,
אין עוצמה.
כמו שלנו לפעמים, יש לנו חולשות.
עם ישראל יהיה בחולשה כזאת שהוא לא מסוגל לעלות.
והגויים,
גם כן השליטה של ריבונו של עולם לא כתוב לב מלכים ביד השם,
הקדוש ברוך הוא ידאג שהגויים, זה מה מסבירים בהמשך, שהגויים באמת בשלב מסוים הם יתרצו, כמו שראינו, הצהרת בלפור,
דיברנו על זה,
הצהרת סן רמו והצהרת האום.
הקדוש ברוך הוא האיר את לב הגויים לשים לזה סוף,
בסדר?
חמש, האמת היא שאני מסביר את זה כבר לפי המפרשים שאני הולך להביא בהמשך, כן? כי יש כאלה שלא מבינים את זה ככה בהתחלה, מבינים, כמו שאתה שואל,
איפה השביע את הגויים?
באמת זה קושייה, איפה השביע את הגויים?
אלא שזה לא השבעות של איסורים,
זו השבעה שהקדוש ברוך הוא משביע את המציאות,
כמו שיום
ויש יום ויש לילה,
כמו שיש גשמים בחורף ואין גשמים בקיץ, לפחות בארץ ישראל, כן, כמו שאחרי המבול הקדוש ברוך הוא שם
גבולות, שיהיה חורף וקיץ וכולי, לא...
זה כתוב שהשביע את המציאות, זה כתוב רק בצורה משלית,
את המציאות הוא השביע.
אומר המהרשה על הגמרא, המהרשה זה אחד מהפרשים גם של אגדות הש"ס.
מה זה שלא יעלו כחומה?
מה זה החומה הזאת? רוצה לומר, ודאי
דרשות לכל אחד מישראל, סליחה, ודאי דרשות
לכל אחד מישראל לעלות לארץ ישראל. כלומר באופן פרטי,
אדם יכול לעלות, יש מצווה לעלות.
בכל שנות הגלות היה מצווה פרטית לכל אדם לעלות לארץ ישראל.
אם זה אפשרי, יש לכל מצווה, יש תנאים, יש גבולות, כן?
אבל כל אחד רשאי לעלות
באופן פרטי.
אלא שלא יעלו ביחד
ובחוזקה לבנות להם את חומות ירושלים.
לא בחוזקה, כלומר, כנגד הרצון של הגויים, במלחמה.
ונחמיה, שאמר לכו ונבנה חומות העיר, הוא קרא בספר נחמיה,
אני חושב, כן?
שאמר,
הוא קרא לעם ישראל לבוא ולבנות את ירושלים,
ובנו שם גם את החומה, כן?
בונים את החומה ביום,
ביד אחת בונים את החומה, ביד שנייה יש את החרב, כן? זה ידוע הדבר הזה.
הוא קרא להם לבנות את חומת ירושלים.
האם הוא עבר על השבועה הזאת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל?
לא. למה?
כי לא נהיה עוד חרד... רגע, אני ממשיך, אני קטעתי את הפסוק עוד פעם.
שאמר נחמיה, שאמר לכו ונבנה חומות העיר ולא נהיה עוד חרפה.
אנחנו בחוץ לארץ זה חרפה.
חרפה זה חילול השם, כמו שאומר ירסקל.
ברשות המלך היה,
הגמרא,
אמר שהאומר,
שכתוב, ואף דברי המלך אשר אמר לי.
הוא אמר אנחנו עולים, אבל המלך,
הכורש,
מלך פרס,
שהוא היה בעל הבית על המקום הזה, בתור מעצמה עולמית שכבש את בבל,
כן?
הוא היה פה בעל הבית.
זה ברשותו, זה לא נקרא כבר כחומה.
אז פה כבר המרשן נותן לנו פתח להבין שהשבועות האלה
הן נעלמות,
בעיקר העלייה בחומה, זה נעלם ברגע שיש רשות של הגויים.
אני אומר, אנחנו עוזרים על זה כבר כמה פעמים.
אבל גם השיעורים,
כל מיני מקורות.
כן? זה חשוב הדבר הזה, כי מי שטוען שאנחנו עכשיו לא בגאולה,
הוא אומר את זה מהבטן, לא מהמקורות.
תגיד, אנחנו כן תראו את זה. אז דיברנו על זה, שזה רק, הכוונה רק אם תדמיין לעצמך שער של ארץ ישראל,
רשות הגויים זה לפתוח את המנעול.
אחר כך אנחנו לא שואלים אותם.
אנחנו הולכים עם מה שצריך לעשות.
זה סימן מריבונו של עולם שהגלות נגמרה.
למה רשות הגויים?
אז הסברנו פעם שעברה כמה סברות, אחד מהם, בסופו של דבר, עם ישראל הוא לא בשביל עם ישראל.
עם ישראל יש לו אחריות על האנושות כולה. אנחנו לא אגואיסטים, אליטיסטים אם אף למעלה.
אנחנו, כל התפקיד שלנו וכל המעלות שיש לנו וכל הכישרונות שיש לנו וכל האמצעים שיש לנו,
זה לא בשביל עצמנו.
זה בשביל שאנחנו, יהיה לנו עוצמה וכוח
כדי שהגויים יקבלו מאיתנו
דרך ישרה לבנות גם את החיים שלהם בצורה ישרה ובריאה.
את החיים שלהם.
כן.
וזה אי אפשר,
זה לא הולך בכוח,
זה הולך עם רצון.
גם להם, יהיה רצון, הם יקבלו.
עכשיו, הרצון שלהם הולך קודם כל בזה שהם פתחו את השערים, אז זה כבר עושה להם,
רגע, אנחנו נתנו להם, אז זה גם,
יש בזה איזו אחריות של הגויים.
יש להם מצד אחד שנאה,
יש להם מצד אחד אחריות,
זה גם כן מורכב, זה לא שחור לבן.
אבל יש להם אחריות, כמו שדיברנו פעם, שהקדוש ברוך הוא מתייעץ עם המלאכים,
נכון?
הקדוש ברוך הוא אומר, בוא נברא אדם.
הקדוש ברוך הוא אומר, בוא נברא אדם.
עם מי הוא מתייעץ?
יש כאלה שהכופרים אומרים שיש עוד כמה מלאכים שם.
לא, הוא מתייעץ עם המלאכים, רש"י אומר. למה הוא מתייעץ עם המלאכים?
המלאכים זה אלה שמפעילים את העולם, את הגרביטציה ואת כל החוקים בעולם.
זה מלאכים ששומרים על החוקים האלה.
למה הוא מתייעץ איתם? הוא אומר, רש"י, להראות לנו דרך ארץ,
שאדם שהוא או אבא או מפקד,
כן, אולי זה קצת אבא או מנהל או מורה,
לא מוריד פקודות מלמעלה.
כשאתה מוריד פקודות מלמעלה, אז כולם נעשים ראש קטן.
כשאתה משתף את האחראים, אתה משתף אותם,
הם לוקחים אחריות.
אכפת להם.
הקדוש ברוך הוא אמר למהלכי, בוא נברא אדם.
אחרי שבראו אדם,
אז הוא ברא אדם, לקחו אחריות על האדם.
מה זאת אומרת לקחו אחריות? זאת אומרת שהאדם חוזר בתשובה, האדם רוצה להיות אדם טוב,
כן?
כל העולם, כל הכוחות של העולם מחכים לו רק לעזור לו.
ואם יש עיכובים שהם לא עוזרים לו מיד, זה רק לבחון אם הוא באמת רוצה.
אבל יש פה,
ברגע שהגויים נותנים לנו רשות,
אז הם לוקחים איזו אחריות, זה מאוד עמוק,
אבל זה משהו, זו פסיכולוגיה ציבורית.
הם לוקחים אחריות על זה.
הם לא יכולים לראות את מדינת ישראל מתמוטטת.
זו אחריות שלהם, כי הם נתנו רשות.
הם רוצים לשמור אותה קטנה בגלל אנטישמיות
וכפופה לגויים,
אבל הם לא ייתנו לזה להתפרק, כי הם לקחו אחריות.
יותר מזה אני לא יודע להסביר.
זה הסבר פסיכולוגי,
לדעתי, עמוק.
אה?
כי הם נתנו רשות לבנות.
אז הם לוקחים אחריות.
ככה זה.
אומר המהר"ל במקור מספר 6,
גם כן מסביר את הגמרא הזאת, עוד פעם, השאלה שלנו, האם זה בגלל השבועות האלה אסור לנו לעלות לארץ ישראל,
ואנחנו פה נמצאים היום בחטא,
כן? בחטא גדול, וזה עשית רעך בונה היום את ארץ ישראל, וזה נפקא מינא, כלומר, השלכות לכל ההתנהגות שלנו כלפי המדינה, כל ההתייחסות שלנו כלפי המדינה,
האם אנחנו שותפים למדינה,
האם אנחנו נלחמים בג'ינא המדינה,
האם אנחנו,
יש מצווה לא לשלם מס הכנסה, יש מצווה להתחמק מהמלחמה,
או שאנחנו שותפים ולוקחים, נותנים כתף לפרויקט האלוקי הזה שמשיב את עם ישראל לארצו בשביל להיות מגדלור, שזה בית המקדש לעולם כולו.
זה נפקא מינה גדולה מאוד מעשית,
של כל גדולי ופוסקי ההלכה היום,
בעיקר במובן הכללי.
אז המרשע הסביר לנו שזה נגמר.
המרשע
על הגמרא אמר, זה נגמר.
כן? הוא הביא דוגמה מכורש.
כורש נתן רשות.
מלכות אנגליה, שהייתה פה לפני נניח מאה שנה,
כן?
וכבשה את ארץ ישראל מהטורקים,
היא הייתה בעל הבית פה, והיא נתנה לנו רשות.
היא מרדה ברשות שלה, היא בגדה ברשות שלה,
היא חזרה בה, אבל זה כבר לא עוזר. ברגע שנתנה רשות,
זה סימן משמיים שהקדוש ברוך הוא פתח את השערים של ארץ ישראל לעם ישראל שקרב לבוא,
כולל מה שדיברנו על האדמה שנותנת פה את פירותיה,
ויש פה עושר חקלאי מפתיע, מה שהיה פה מאות שנים, היה פה שממה ושיממון.
היית זורע שק של חיטה ומוציא חצי שק.
יש עדות של אחת, שכחתי את השם שלה,
מציע ספר על זה,
ביל קלינטון.
ביל קלינטון?
לא.
ההוא עם הבוטנים, איך קוראים לו שעכשיו נפטר בגיל מאה?
קרטר. קרטר, הוא שלח אותה.
לראות איך אנחנו מפירים את הזכויות של הפלסטינים פה, והיא גילתה שזה בדיוק הפוך.
טוב,
אומר המהר"ל, בואו נראה את המהר"ל. המהר"ל זה יסוד חשוב מאוד, מהר"ל.
שבועות הללו פירוש.
כאשר השם יתברך, גזר הגלות על ישראל,
והגלות הזה אינו לפי הסדר הראוי להיות בעולם. כלומר, גלות זה לא מצב נורמלי.
כל דבר טבעי חוזר לטבעיותו.
אתה זורק מקל למעלה,
הוא לא נשאר למעלה.
הוא חוזר למקום שלו.
עם שנמצא מחוץ לארצו,
זה משהו לא טבעי.
וכל הזמן יש כאילו שאיבה חזרה הביתה, כן?
אז הוא אומר ככה, היות והגלות
זה לא לפי הסדר שראוי להיות בעולם,
או שאתה נטמע בגלות,
כמו שכל העמים שבנו את ארצות הברית,
אז נבלעו בתוך ארצות הברית, או נבלעים בארצות הברית,
כן, זה לא מצב נורמלי. או שאתה שואף לחזור,
כי לא תמצא שהאומה יהיה גולה,
ויהיה יושבים בתוך ארץ אומה אחרת.
זה לא עובד הדבר הזה,
שאומה אחת יושבת בתוך אומה אחרת. זה לא מסתדר.
כלומר, בהתחלה זה... אבל בסוף, כמו שאמרנו, זה נטמע.
כן? זה נטמע.
רק כל אומה ואומה היא תחת רשותה. כל אומה צריכה להיות תחת הרשות שלה. יש לה גניוס מיוחד ואופי מיוחד.
והם לא יכולים להתערבב גם במקומות אחרים. זה אופי אחר.
אנחנו יכולים לחיות עם הערבים ביחד.
מבחינת האופי הבסיסי שלהם ושלנו, אפשר לחיות איתם ביחד?
זה כמו בשר וחלב.
אפשר בשר וחלב,
לאכול בשר וחלב, אסור לאכול בשר, זה לא עובד.
בשר, אתם יודעים, בשר,
בשביל לאכול בשר צריך לשחוט את הבהמה, לרצוח את הבהמה.
וחלב, אתה עושה חסד עם הבהמה שאתה משחרר אותה מהלחץ של החלב.
אז אי אפשר לערבב
חסד עם רוע.
לכן לא אוכלים בשר, זה אחד הטעמים, כן? לא אוכלים בשר וחלב, זה לא שייך.
לא שייך, זה שני ערכים מתנגדים.
והשם יתברך גזר, בגלל שבאופן טבעי אנחנו אמורים לחזור לארץ,
כי זה המקום שלנו, ארץ ישראל וירושלים.
אז הקדוש ברוך הוא גזר הגלות על ישראל, והגלות הזו אינו לפי סדר הראוי שיהיה בעולם. לפיכך השם יתברך גוזר קיום על הגלות.
איך נסביר את זה?
יש פה משהו טבעי,
שהקדוש ברוך הוא רוצה להוציא את עם ישראל מהטבע שלו לתקופה מסוימת כסדרת חינוך.
אבל זה לא טבעי.
באופן כללי זה שואף, כמו שיורד גשם, הזמיים שואפים לרדת למטה, בנחלים, נכון?
או בנחלים, או שמחלחים, אבל הם רוצים לרדת למטה.
אם אתה רוצה שהם לא ירדו למטה, אתה צריך לשים סכר.
אתה צריך לעצור את זה באופן יזום.
אז באופן טבעי, עם ישראל אמור לזרום חזרה לארץ ישראל.
אם אתה רוצה שהוא לא יזרום חזרה לארץ ישראל, אתה צריך לשים סכר.
זה השבועות האלה, זה סכר.
אז הקדוש ברוך הוא גוזר קיום על גלותם על ידי זה שהוא מתערב מחוץ לסדר, מתערב ושם לנו מחסומים שלא נחזור לארץ.
ואם לא הייתה הגזירה הזאת על דבר שהוא כנגד הסדר,
אין לו קיום.
לא היה קיום לגלות,
אבל הקדוש ברוך הוא רוצה שהגלות תתקיים.
כן, אנחנו חייבים לעבור סדרת חינוך ערכית,
כן?
אבל אם הוא לא היה גוזר את הגזרות האלה, הוא לא היה גוזר על המציאות
שתעצור את החזרה של עם ישראל לארץ ישראל,
אז לא היה לזה קיום, היינו חוזרים לפה לפני הזמן,
אולי מיד.
כי הסדר גובר עליו, הסדר, החוקיות הטבעית של עמים,
היא חזקה יותר מכל מיני דברים.
ומפני זה היו גימל שבועות, כלומר גימל גזירות.
האחד, שלא יהיה ביטול אל הגלות עצמו ולא יהיה תוספת
ולא יהיה לו גרעון,
הרי גימל גזירות שבזה הגלות עומד על עניין הראשון.
הוא רומס פה, אחד, זה שלא, הגלות לא תתקצר,
שניים, שהגלות לא תתארך,
ושלוש, שלא יהיה לנו שחרור מהגלות
בתוך העמים שלא נמרוד בהם.
כי מה שלא יעלו בחומה, הדבר זה הוא שיהיה גורעים הגלות.
אם הם עולים, עכשיו הוא מסביר מה שאני הסברתי רגע.
אם הם יעלו כחומה, הם יקצרו את הגלות.
שיאנסו מותניים ויקצרו את הגלות. אז הגדול שלך הוא דאג שאנחנו לא נוכל להתאחד.
שיהיה בינינו כל מיני מחלוקות וסכסוכים,
שלא נוכל להתאחד ולחזור לארץ.
זה לא עובד.
באשר הגלות הוא הפירוד,
והם יעלו בחומה, בקיבוץ לארץ, הרי איזה דבר נחשב גירעון לגלות. כלומר, יש פה סוד גדול, מה שהוא אומר פה מאחורי המילים.
הגלות זה מקום הפירוד. הקדוש ברוך הוא רוצה שבגלות אנחנו נהיה נפרדים,
לא מאוחדים.
פה בארץ אנחנו מאוחדים.
הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נרגיש את הפירוד, את הכאב הגדול ואת החיסרון הגדול שיש בפירוד בתוך העם היהודי,
כדי שוב שאנחנו נמאס בגלות ואנחנו נשתוקק לאחדות מחודשת,
כן?
ושלא ישתעבדו בהם יותר מדי, הוא תוספת גלות. אם העמים היו,
הוא כאילו השביע אותם, עוד פעם, זה חוקיות בטבע שהגויים לא יחזיקו אותנו יותר מדי זמן בגלות, אלא בזמן מסוים שהגיע הזמן שהקדוש ברוך הוא יבחר,
הם ישחררו אותנו מהבית סוהר הזה שנקרא גלות.
איך זה בא לידי ביטוי? אמרנו, רשות הגויים.
זו הדוגמה שהקדוש ברוך הוא הקליט שהבית סוהר הזה נגמר.
ושלא ימרדו, דבר זה נגד הגלות עצמו,
כאשר ימרדו באומות ולא יקבלו עול שלהם עליהם.
אין כאן גלות. כלומר, זו השבועה שלא ימרדו בגויים, זאת אומרת שלא יעשו להם איזו אוטונומיה בתוך הגויים, ואז אין שום הרגשת גלות,
כן?
והקדוש ברוך הוא רוצה שהם יהיו בהרגשת גלות מכל מה שדיברנו עכשיו.
הרי לך ג' דברים אלו הם עמידת הגלות.
סיכום של המהר"ל. המהר"ל אומר, פשוט אמרתי את זה בשמו כבר כמה פעמים,
אומר שהשבועות האלה זה לא איסורים,
שזה אסור.
זה גזירה מציאותית על החיים ועל ההיסטוריה של החיים,
שאי אפשר שעם ישראל יחזור לפני הזמן לארץ ישראל,
ולא אחרי הזמן לארץ ישראל,
ושהם ירגישו את הגלות ולא ימצאו כל מיני דרכים לעקוף את הגלות גם בתוך הגויים.
וברגע שהעמים נתנו רשות לחזור לארץ ישראל,
נגמר הגלות.
זה מה שהמהר"ל אומר.
לא, אנחנו לא בגלות.
אולי לא התנקנו מהגלות, אולי רודפת אחרינו לפה, כמו שדיברנו כמה פעמים,
שאנחנו עזבנו את הגלות, אבל הגלות עוד
נמצאת בתוכנו.
בסדר, סבלנות. גם ביחזקאל, למדנו את הפרק הזה,
שבהתחלה אנחנו באים,
ואחר כך שהופך עלינו מים טהורים,
עוברים גם פה סדרת חינוך להתנתק מהגלות.
זה לא לחיצת כפתור, נגמר הגלות.
אבל זה שהגויים נתנו רשות,
זה אומר שהגלות נגמרה,
ועכשיו אנחנו עוברים תהליך של התנתקות מהגלות, שתיקח אולי כמה מאות שנה, לא יודע בדיוק כמה, של התנתקות מהגלות, לא יודע,
לא יודע.
כן.
אנחנו היינו מאוחדים בעיקר ברמה הקהילתית.
מאוחדים, מדובר על עם.
על עם שמאוחד,
שיש לו ממשלה,
מלך, יש לו ממשלה מאוחדת.
זה בדיוק, אין, בשביל זה יצאנו לגלות שאין.
כן, כן.
הוא גזר שלא נהיים מאוחדים.
אבל זה בדיוק,
גם לא טוב לשבת בבית סוהר.
היי ביוסף, יוסף חיים, איך אתה...
יוסף חיים, אני מבין מה שאתה אומר.
ודאי שזה לא טוב. הקדוש ברוך הוא רצה שלא יהיה טוב.
לא היינו מאוחדים.
אז אני מסביר, אני מסביר. אתה מדבר על מאוחדים, זו קהילה מאוחדת, אתה צודק.
אם לא היינו מאוחדים בקהילות עם רב וזה,
אז לא היינו גם שורדים בכלל.
אבל אנחנו מדברים על מלוכדים,
דובר על עם מלוכד, לא על קהילות.
תעשה הפרדה בין עם מאוחד לקהילות מאוחדות, אתה צודק.
שהיה,
היינו מאוחדים כקהילות סביב בית כנסת, סביב רב, סביב כל מיני דברים. אבל עם ישראל לא היה מאוחד כ...
12 שבטים תחת שלטון אחד, אז אתה אומר שבגלות אין דבר כזה. נכון, אין דבר כזה. זה מה שקדוש ברוך הוא רצה, שלא יהיה דבר כזה.
בסדר?
לא, הטוב הזה אומר שאני לא הצלחתי להסביר את עצמי.
אה?
תחשוב, תחשוב על זה.
דבר.
כאילו יש שטבל אור גדול, וכאילו ישראל,
לעתיד לבוא, אנחנו, אין לנו עונג גדול,
אבל כרגע הגויים מאוד יותר נמנעים עכשיו מלא מלחמות והרי כמו שלנו, אתה מבין?
בואו נחלק את הדברים שלך לשניים. מה שאמרת בהתחלה שיש לך הרגשה,
אתה יודע מה, אני נותן לעצמי צל"ש,
שקיבלת את ההרגשה הנכונה,
שבשביל שיהיה אור גדול צריך להיות קודם סדרת חינוך גדולה.
וככל שעשית, רגע, רגע, רגע, זו שאלה נוספת.
רגע, רגע, סבבה.
זה, הרגשה שלך היא נכונה, זה ככה עובד, למה? זו שאלה טובה.
הדבר השני שאמרת, שהגויים נהנים,
אנחנו לא מדברים על הנאה עם איזה סטייק או איזה ויסקי או איזה ג'יפ ארבע על ארבע וסקי ו...
אנחנו לא מדברים על ההנאות האלה.
אנחנו מדברים על הנאה רוחנית, דהיינו, סליחה, על שמחה נפשית,
על שלמות נפשית,
על הרגשה שיש לנו ייעוד,
שיש לנו חיים משמעותיים.
בסדר?
הנושא הזה של הנאות החיים,
לא על זה אנחנו מדברים. כמובן, אנחנו לא נגד זה.
אנחנו לא נגד זה, אבל זה לא המטרה.
לכן, ההשוואה הזאת שהגויים נהנים,
הם לא נהנים.
הם מיואשים.
נפשי, נפשי, לא טוב להם. לא טוב להם. בסוף היום עבודה,
הם חייבים ללכת לאיזה בר, לשתות כמה ויסקי אחרת,
או ללכת לאיזה מסיבה, קצת כל מיני חו...
אחרת הם משתגעים.
הם יושבים ביחד בלי איזה משהו.
מה, אתה לא מכיר את זה? זה גם אצלנו, לצערי,
במקומות שמתנהגים לא כמו יהודים ולא שייכים למשמעות הערכית של היהדות להיות אנשים מוסריים טובים שמוסיפים אור לעולם.
אז זה לא כיף, זה בריחה.
תסתכל על אלה שהולכים, הגויים, הולכים לקרש כדורגל,
שם אלימות, קללות,
דבר נורא, שותים שם,
הורסים מכוניות,
עושים חנויות. לא ראית כזה שיוצאים, מה קורה? שיוצאים מאיזה ניצחון של ליברפול על לא יודע על מי?
ראית פעם שקבוצה מנצחת, מה קורה אחר כך?
זה לא נחמד שם, זה נראה נחמד, זה לא נחמד בכלל. יש שם אלימות, יש שם שכרות, יש שם הרס.
זה גם דוד. מה?
זה גם מוצפחנו על זה. זה מה שאמרתי, שגם אנחנו שמחכים, גם אנחנו שמחכים את התרבות הזאת, אז לצערנו הרב, אנחנו עוד בדברים האלה, גם לא
נוקנו.
אבל אנחנו לא מדברים על הכיף הזה, זה לא כיף.
אני לא יודע, אני הייתי פעם במקומות האלה, אני לא, ברוך השם, נחלצתי משם.
אנחנו מדברים על משהו ערכי, אדם שהוא ערכי, הוא מרגיש טוב עם עצמו.
אז זה שני דברים.
בסדר, עכשיו, מה, אמרת עוד משהו עכשיו, שלישי שאמרתי שצריך לענות עליו,
תוך כדי...
מה נתחיל להגיע לעובד על תנתיבי בגדול בלילה?
זה אמרנו שזה נכון. לא, זה לא סבל, אני קורא לזה סדרת חינוך.
זה סדרת חינוך.
כל דבר. אתה רוצה להיות מטכ"ליסט?
אתה יודע מה זה לעבור 14 חודש של מסלול של מטכ"ליסט?
זה לא, זה סבל גדול, אבל סבל עם שמחה גדולה.
זה אור גדול.
אחר כך יכולים לטוס,
לא יודע מה, כמה מאות
קילומטרים לאנטבה לחלץ חטופים שלנו.
ליחיד שנה זה הרבה,
ולעם זה לוקח יותר זמן.
ביותר זמן.
לעם. אתה רואה, היינו, אמר שמעון בהתחלה, איך לא לומדים? אתם לא רואים.
זה לוקח זמן, שאומה מקבלת,
שאומה משתכללת ומקבלת הבנה.
עוברים, צריך לעבור כמה מלחמות וכמה, כל מיני דברים.
אתה ברוך השם לומד תורה, אתה מבין? אתה לא תצטרך לעבור את כל הייסורים האלה, כי ככל שאדם לומד יותר,
והוא מתכוונן למקום הזה שאני לומד בשביל להיות אדם יותר טוב, והוא נמצא בתהליכי שיפור ותיקון לפי הקצב שלו,
אז הקדוש ברוך הוא לא צריך לתת לו כל כך הרבה סדרות חינוך, לא סדרות חינוך כבדות,
בסדר?
השאלה הזאת טובה, ועם הזמן זה...
עם הזמן זה לוקח... לא, לא.
זה לא, אתה בא מעולם אחר, כמו שאני בא מעולם אחר. זה לוקח זמן להבין, זה קודים אחרים של חיים.
אבל זה נכון מה שאתה אומר,
שבשביל להיות אנשים טובים,
צריך לעבור סדרת חינוך.
מה שאתה קורא, לעבור דברים קשים.
נקרא לזה סדרת חינוך, בסדר?
כנראה שלא, לקח להם גם כן זמן.
הם אבל קבוצה שולית.
לא נטורי קרדה, כמה נטורי קרדה? זה לא עם ישראל נטורי קרדה.
טוב,
בואו נראה עוד, אנחנו כבר לקראת הסוף, בואו נראה
שהדבר הזה יתקבע בתוכנו, כי בפעם הבאה כבר נדבר על משהו אחר, בסדר?
מקור מספר 7, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינס, גם כן אחד מגדולי הרבנים.
יש לו גם פירוש על הרמב״ם, יש לו על התורה גם,
יש לו,
אני אוהב לקרוא את המילה וורטים, אבל יש לו דברים עמוקים, יפים מאוד.
אחד מגדולי ישראל
אומר ככה, אמנם כעת הסיבה,
סליחה, אמנם כעת הסב ההשגחה
אשר באספת הממלכות הנאורות בסן רמו ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל.
זאת אומרת, ככה הוא רואה את זה, ההשגחה סבבה את זה.
אתם חושבים שהם מחליטים לבד?
הם לא מחליטים לבד, לב מלכים ביד השגחה, הקדוש ברוך הוא מסובב הכל,
מאיר את ליבם, ראינו את זה גם בעניין חידוש השמיכה והרצון לבוא לארץ ישראל,
כן?
אז הקדוש ברוך הוא האיר את ליבם,
הסבה השגחה, וכיוון שסר פחד השבועות,
וזו מילה מיוחדת,
הוא לא מדבר על זה איסורים, אלא שר פחד השבועות, היה פחד,
היה משהו שמנע אותנו,
כמו שיש לנו פחדים,
אני יודע מה,
בן אדם רוצה ללמוד איזה מקצוע,
או רוצה להתחתן, יש לו פחדים,
שזה גדול עליי, זה ענק עליי,
פתאום יום אחד זה משתחרר, הפחד הזה.
אז הפחד הזה לחזור לארץ ישראל מכל מיני סיבות
שתעלו על דעתכם, סיבות פרקטיות,
זה פחד, זה דמיונות שווא, שהקדוש ברוך הוא הכניס לנו את הדמיונות שווא הזה כדי שלא נעלה לארץ.
אבל עכשיו הקדוש ברוך הוא הסב שהאומות הרשו לנו, זה סר הפחד הזה, זה יופי של הגדרה פסיכולוגית עמוקה מאוד.
וברשיון ממלכים
קמה מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנראה את כל המצוות בתורה למקומה.
המצווה הזאת,
כאשר היה פחד השוות, שהיה גזירת הגלות,
אז המצווה הזאת הייתה בצד בתור אומה היא לא הייתה רלוונטית
אבל כשהאומות הרשו יש מצווה המצווה הכללית החשובה הזאת קמה למקומה עכשיו יש מצווה אומר
רבי שמחה מדווינקס ברגע שהיה הוועדה של סן רמו המצווה הזאת קמה
וכל ישראל צריכים להתגייס למצווה הזאת
ולא לספר סיפורים
זה מה שהוא אומר
שבה המצווה הכי חשובה
או אחת החשובות, ששקולה כנקודת זאת, למקומה, וצריך כולם להתגייס למצווה הזאת.
לעזוב דברים אחרים.
ולהתגייס למצווה, זה מה שקרה באמת, ציבור גדול,
שאמנם לא שומר תורה ומצוות,
אבל הפנימיות היהודית שלו גרמה לו להתגייס לדבר הזה.
בצורה קצת עקומה, בצורה לא כל כך נכונה,
אולי בגלל שאנחנו לא הצטרפנו כמו שצריך, כי הם הרגישו בחושים
החושים באינסטינקטים שלהם, הם הרגישו שהגיע הזמן והם צודקים.
עובדה שזה הלך,
עובדה שזה קיים.
ומצווה על כל איש לסייע
בכל יכולתו,
כמו מלחמה, מצווה על כל בן אדם שיכול ללכת להילחם או לעזור למלחמה, מצווה לקום ולעשות את זה, לעזוב את הדברים האחרים.
זה אותו דבר.
כל אחד ויכולתו, לפי הגיל שלו ויכולתו.
מי בלחימה, מי בסיומלרה, מי בעלת המורל,
מי בבירורי האמת.
זה חזק מאוד מה שכתוב פה.
אני לא יודע אם אתם מרגישים את זה.
אני לא יודע אם אני מצליח
להעביר את זה. זה חזק מאוד.
מצווה על כל איש לסייע בכל יכולתו.
שמונה.
אחרון.
אז תיקח את הדף הזה ואת...
מי?
המהר"ל. המהר"ל?
המהר"ל. למה? הוא מסכים עם זה המהר"ל.
זה באמת, זה משפט חשוב מאוד, חזק מאוד.
מצוות יישוב ארץ ישראל? כן.
זה לא מצוות יישוב ארץ ישראל.
זה מצווה...
כן, מצווה... בסדר.
בסדר, בסדר.
יישוב ארץ ישראל, אבל זה כולל גם ממלכה יהודית. בסדר.
חוזר בי.
צודק.
אני חוזר בי, אל תטרוף אותי עכשיו. אמרתי, אתה צודק.
אני רק שבדית יודע, צרפתית אני לא יודע.
שמונה.
מקור מספר שמונה, אחרון.
חבר'ה.
שו"ת אבני נזר.
אבני נזר זה אבא של השם משמואל שהיה בדף הקודם,
היה פוסק
ענק
של אשכנזים באירופה,
כותב ככה,
זה עוד לפני, הוא כותב את זה לדעתי לפני:
אם יותן רשות לכל ישראל לעלות, אם,
ככה אני מבין, שזה עוד לא,
לא ייחשב שעולים בחומה.
אין חומה.
השבועה נמסה,
כמו סוכר שנמס במים חמים,
השבועה הלכה.
כי בחומה, פרש רש"י, ביד חזקה.
מה זה חומה?
ביד חזקה, שאנחנו מתאגדים ביחד ונלחמים בכוח
ועולים לארץ.
אבל אם יש רשות הגויים, זה כבר לא יד חזקה,
זה יד רכה, יד מושטת.
גם יש לומר כי אם יותן רשות לכולם,
ניחשב פקודה או פקידה.
כלומר, כמו שכתב הרבי מאיר שמחה מ...
אם ייתן רשות לכולם לעלות לארץ לא באופן פרטי,
זה הגיע יום פקודה.
מה זה יום פקודה?
אין גלות יותר. נגמר הגלות.
עוד פעם, זה תהליך, אבל
איך אומרים? זה תאריך של סיום הגלות, מפה מתחיל בנייה חדשה.
זה כמו שאדם רווק,
ביום שהוא מתחתן,
נגמר הרווקות.
ממש לא.
ממש לא. נגמר הרווקות.
מתחיל עולם חדש, עולם הנישואים.
הנישואים עכשיו, באותו יום, הם הכל תותים?
לא.
יש 120 שנים, לא, נניח התחתנת בגיל 20,
נשאר 100 שנים, יש לך 100 שנים לבנות את זה.
זה לא מפסיק לבנות את זה, גם ארץ ישראל,
זה לא מפסיק הזמן,
או הבנייה של ארץ ישראל,
השכלולה של ארץ ישראל, והאור הגדול שצריך מארץ ישראל לצאת,
זה אף פעם לא יפסיק.
יש תמיד מה להוסיף טוב,
כי שלם אין, יש רק אחד שלם.
אנחנו כל הזמן על הסולם, זוכרים את הסולם?
כל הזמן על הסולם שמלאכים עולים ויורדים,
מגיע השמיימה לאין סוף.
יש עוד דקה.
אז אנחנו סיימנו, ברוך השם.
