מצפים?
תודה רבה.
או,
מה שלומכם?
מצפים לישועה?
בעזרת השם.
בוא תבוא בעזרת השם.
יפה מאוד.
אנחנו בשעה טובה ומוצלחת
נמצאים בפסקה כ"א או כ"ב.
נכון, יש לכם פה צילומים, אתם רואים אותם? צודקים?
ציימנו כ"ב, יפה מאוד. כן, נכון, יש לי פה אפילו סימון.
אנחנו בתשוקים והכיסופים, נכון?
כ"ג.
כולם יודעים שידידנו היקר רבי יהושע התארס?
רבי יהושע,
שיהיה בשעה טובה.
שימה טוב ומאזל טוב, שיום טוב ומאזל טוב,
יאילנו, שימה טוב ומאזל טוב, שיום טוב.
יאה, שיהיה בשעה טובה.
אמן, אמן, יופי.
שיהיה בשעה טובה,
ואני מבין שהחתונה אולי תהיה אפילו במכון מאיר, לא?
מה שתחליט.
חבר'ה, אנחנו נעשה לך פה שמח, בלי נדר,
בעזרת השם.
מי שלא ראה את חתונתו של רבי יהושע ואשתו, בעזרת השם, לא ראה שמחה מימיו.
בעזרת השם.
טוב, יופי.
אז אנחנו בעזרת השם בצו זירוז,
עמוד שמ, פסקה כג.
התשוקים והכיסופים טובים רק אם עובדים בהם, רואים אותי נכון חברים?
ועולים על ידיהם עם מעט ועם הרבה.
ואם לאו נולד בקרב האיש גם בלא ידיעתו מן ייאוש,
כלומר,
אם אני שואף למשהו, אני צריך גם לעשות איתו משהו.
כי מה שקורה אם אני שואף למשהו ולא עושה איתו משהו, אז אני ממילא לא מממש,
ואז אני מאבד את האמון שלי ביכולת שלי להתקדם.
ברור?
עוד פעם.
התשוקין והכיסופין טובים רק אם עובדים בהם,
ועולים על ידיהם עם מעט ועם הרבה.
כן, אני עכשיו שואף לדבר מסוים, אני קצת מתקדם.
כמו שאומרים, אם לא עושים, לא נכשלים.
אבל אם עושים, במקום שיש סיכון, יש סיכוי.
נכון, אם אני עושה משהו בחיים, אז אני מתקדם.
יכול להיות שאני לא אצליח, אבל לפחות אני שואף לשם.
אבל אם אני לא אעשה כלום עם כל השאיפות שלי בחיים,
עלולה להיווצר התניה בתוך הלב שלי שאני לא מסוגל להתקדם.
ועולים על ידיהם עם מעט ואם לאו נולד בקרב האיש, גם בלא ידיעתו מן ייאוש.
לאמור,
זה כמה שנים אני משתוקק, ולא עלתה בידי.
טפש.
אתה יודע למה לא עלתה בידך? כי לא עשית עם זה כלום.
רק דיברת, ולא עשית כלום.
אז רק אם בן אדם,
הוא שואף למשהו, וגם עושה משהו בעקבותיו,
יש סיכוי שבעזרת השם הדברים יתממשו.
יש פה כל מיני חוטים מיוחדים.
מוחלט אני בנמיכיותי, כן? אני ככל זה המצב שלי, ואין לי יכולת להשתנות.
ועוד מפסידו בתשוקותיו, חס ושלום, כלומר, מעכשיו והלאה הוא כבר לא שואף
בגלל שהוא לא מצליח.
אז גם השאיפות שלו קטנות,
הוא לא מאמין בהיכולת שלו באמת לממש ולשנות.
ברור, חברים, עוד פעם,
אם אני שואף למשהו, אני חייב לעשות עם זה גם משהו.
כי אם אני לא עושה עם מה שאני שואף אליו משהו,
הדברים לא מתממשים ואני מרגיש חוסר התקדמות. כי אם בא בן אדם ואומר,
וואלה, אני כבר נרשמתי למכון מאיר לפני...
כמה חודשים, לא יודע, לא קורה לי כאילו שום דבר.
הייתי בטוח, אני בא ולא יודע, נותנים איזה מג'יק סטיק בראש, ואני הופך לבן אדם אחר.
בטח, אחי, אתה טפש.
כאילו, אם אתה לא תעשה שום דבר, שום דבר לא יזוז.
בסדר, אנחנו בעולם העשייה.
צריך לעשות.
ועוד, מפסידו בתשוקותיו חצי שנות, כלומר, אני גם מפסיד במלחמה הנוכחית,
בשאיפה הנוכחית, וגם מפסיד את היכולת שלי לשאוף
בפעמים הבאות, הלאה.
בסדר, אני מאבד את האמון שלי בעצמי.
לפני שבועיים בערך,
אחד הרבנים פה,
הוא לא כל כך הרגיש טוב במשך תקופה,
והוא אמר לי, תשמע, אני אגיד לך את האמת, אני מרגיש שאני כבר לא יכול ללמד.
אני כבר,
אני לא יכול ללמד וכולי, אמרתי לו אולי בכל זאת,
בוא תנסה, והוא אמר לו, לא, אני לא... מה עשיתי?
שלחתי את התלמידים אליו.
אמרתי לו, יותר משהפרה רוצה להעניק,
העגלים רוצים לנעוק.
וניסיתי, ופה, ולא, לא הסתדר. יום, לפני סוף שבוע שעבר, אני רואה אותו מופיע בבית דין, הוא, שלום עליכם.
מה שלומך? הוא אומר, החלטתי לחזור ללמד.
ברוך השם.
העביר שיעור ראשון, ברוך השם, אחרי תקופה שהיה לו קצת קשה וזה,
העביר שיעור ראשון,
רצתי אליו להגיד לו תודה רבה.
באתי ליד ו...
רצתי, יופ.
אמרתי, או, הרב, תודה רבה לך, וזה,
התלמידים כל כך שמחו שהגעת,
וכל כך סיפרו לך, מה?
אז הוא אומר, אתה אומר לי תודה רבה, אני רוצה להגיד לך תודה רבה.
לי? מה? על מה?
הוא אומר, אני מאוד שמח שהתעקשת איתי,
כי הייתי בטוח שכבר היכולות שיש לי, כבר בבוידם,
וגמרנו יותר, אני לא אחזור אליהם.
והנה, ברוך השם,
מצאתי בעצמי כוחות ושלפתי את הכוחות האלה,
והנה אני
מצליח לממש.
זאת אומרת, הסיפור הזה שאנחנו מדברים עליו בפסקה כ"ג הוא רלוונטי לכל גיל,
לאנשים צעירים יותר, לאנשים מבוגרים.
לפעמים בן אדם אומר כבר,
טוב, אם אני לא מצליח לממש דברים בחיים, אז אולי אני כבר לא יכול.
לא, תנסה, תתאמץ.
והאימוץ יוצר יותר אפשרות, האימוץ יוצר יותר אמון שלי ביכולת שלי לשנות, בסדר?
כל פעם שאנחנו מצליחים במשהו,
בפעם הבאה נרצה להגדיל את העשייה שלנו ואת השאיפות שלנו.
בסדר, חברים?
אפשר להתקדם לחכם לכ"ד?
כן, חכם דוד? רבי דוד?
יפה מאוד.
אם כבר ניסית את הכל עליך ולא הועלת,
אם כבר עוררת את עצמך בכל אמצעים ולא נתעורר על נפשך, כי ניסית להיזהר בכל הדברים שצריכה להיזהר בהם ולהשתוקק בפועל התשוקים
וכיסופים שצריכה להשתוקק בהם.
טוב, מה אני אעשה עכשיו?
שום דבר לא מוציא אותי מכאן.
מה אני צריך לעשות? שימו לב,
דמיון מודרך.
האדמו"ר יפיאסצלה,
הוא כתב הרבה ספרים,
גם את אש קודש, גם את הכשרת האברכים,
וגם את חובת התלמידים,
וגם את צו וזירוז, ועוד ספרים,
וגם בני מחשבה טובה, מי שמכיר.
והיום יש שיטה שלמה שנקראת דמיון נובע או דמיון מודרך,
שהיא בנויה על הספרים של האדמו"ר מפיוסצנה.
קוראים לרב שמנהל את זה, הרב עמית קדם,
והוא ממש עושה בזה סדנאות.
אז תראו, עכשיו הוא נותן לנו אפשרות לסדנה.
הוא אומר, תצייר איזה צדיק.
צייר בעצמך, או,
טוב, אני אתאר משהו היטב, אני אציע בפניכם איזה סוג של סדנה.
אתם תעשו את זה בבית, מה שנקרא.
צייר בעצמך שאתה צדיק,
הוא רואה בדמיונך את גודל נשמתך בשורשה. כלומר,
זה נכון שעכשיו אני לא מי יודע מה.
אתה יודע מה, מה אכפת לך? עזוב את מה שאתה חושב על עצמך,
את המצב הנוכחי שלך, שהוא חצי קלאץ'.
צייר בעצמך שאתה צדיק.
עכשיו,
תתאר את הנשמה הגדולה שלך, ותפארתה בשעה שהשם בא, וכל קדושיו עמו להשתעשע,
ולתאם לימה בגן אלוקים בעת. ובקיצור, אתה אומר, וואו, אתה כאילו כזה צדיק טור בו, הקדוש ברוך הוא בא לקראתך,
בכל צדיקי גן עדן, באים רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, כולם, כל החבורה הזאתי
באה לקראתך.
הישקע והתמיד במחשבה ודמיון זה נגד עיניך,
ואז
אי אפשר שלא יתעורר בך זהירות יתרה שלא נטנף את יקר תפארתה כשהיא נתונה בזרועות מלכו של עולם.
ותשוקה עד כלות הנפש לזכות לזה תתעורר בך.
הוא אמר, אתה יודע מה?
קח את עצמך, לא משנה באיזה מצב אתה, תאר עכשיו שאתה צדיק.
צדיק יסוד עולם.
בבא סאלי כזה, בסדר? יש לנו עוד מעט בבא סאלי, נכון?
ד' שבט.
בעזרת השם זכותו תגן עלינו.
זאת אומרת, אתה,
בסדר, תסביר לך שאתה בבא סאלי כזה קטנצ'יק,
איזה בבא קטן,
בבינו,
בומבינו, בסדר?
ואז אתה תלך לקראת ה...
תדמיין שאתה במקום הזה,
ואז בעקבות הציור הזה,
אתה תלך בעקבותיו.
אנחנו אמרנו כבר כמה פעמים,
כתוב במסכת אבות, נדרים,
סייג למסורת, סייג למסורת נדרים.
כלומר,
אם בן אדם רוצה לקיים כל מיני דברים בתורה,
במסורת,
הוא זורק את הנדר, אדם בא לחיל דברו, אני לא רוצה לחלל את הדיבור שלי, אני לא רוצה להפר את הנדר שלי,
ואז אני ממצב את עצמי במקום הרבה יותר רחוק מהמקום שבו אני נמצא,
ואז לאט-לאט אני סוגר את הפער בין המקום שבו אני נמצא
אל המקום שאליו נדרתי.
הייתי ברור?
אותו דבר גם עם הציור הזה.
זה לא, אתה לא כזה צדיק.
לא כל אחד זוכה להיות דניאל, נכון?
נכון, דניאל?
קיצר, לא, לא כזה.
דניאל, גם אתה וגם אנשים, יש פה דניאל הצדיק.
אתה, עזוב את זה.
קיצר, בסדר?
לא כל אחד זוכה להיות דניאל.
אתה עכשיו,
אתה תדמיין את עצמך כצדיק,
ולאט לאט תסגור את הפער הזה.
עכשיו יש לי הצעה אחרת בפניכם.
לא תדמיין שאתה צדיק,
תדמיין איזה צדיק שאתה מזדהה איתו.
פעם עשיתי איזה סדנה כזאתי בצפת,
עמדנו באיזה מעגל,
כל אחד היה צריך לדמיין איזה צדיק
שהוא מזדהה איתו.
אז אני מטבע הדברים,
הרב אליהו, כל אחד עם הצדיק שלו,
יש אחד, אני יודע, מה הרב, בקיצור, כל אחד עם הצדיק שלו.
עכשיו אמרתי להם,
דמיינו שהוא עומד לפניכם.
עכשיו, קוראים לזה כמו עיבור נשמה ככה.
עכשיו, תדמיין שהוא,
או שאתה עומד מולו, או שהוא נכנס בתוכך,
או שאתה נכנס בתוכו, לצורך העניין, איזה סינרגיה כזאת, איזו התקללות שלך עם הנשמה הזאת, שאתה מאוד מאוד מזדהה איתה.
ועכשיו היא חיה בתוכך, ועכשיו היא מתנתקת ממך, ועכשיו איזה, מה עובר עליך? זה היה מאוד מאוד חזק איזה,
חצי שעה, שעה שעשינו את הדבר הזה,
ואחרי זה אתה כאילו,
אתה מרגיש שוואו, איזה עולם של שאיפות, איפה אני ואיפה הצדיק הזה שדמיינתי וזה,
אני מציע לך לעשות את הדמיון הזה.
קוראים לזה עוד דמיון, מה ההבדל בין דמיון נובע לדמיון מודרך? דמיון נובע,
זה דמיון שנותנים לך לצורך העניין את התמונה הראשונית,
ואתה בעצמך,
ואחרי זה מפתח את זה. דמיון מודרך שבעצם המנחה הוא כל הזמן אומר,
מה השלב הבא, מה השלב הבא. דמיון נובע הוא יותר תלוי בך.
דמיון מודרך זה מי שהוא מנווט אותנו.
משני הדברים האלה יכולים להיווצר תחושות מאוד מאוד נעימות ומיוחדות.
בסדר? אז תעשו את זה.
כמו שיש לנו דמיון נובע ומודרך בתפילה.
כתוב שבן אדם, כך כתוב בשולחן ערוך,
בשעה שהוא מתפלל,
ידמיין עצמו שנמצא מול קודש הקודשים. נכון? ראיתם פעם בהלכה? תסתכלו בשולחן ערוך.
ידמיין עצמו שהוא מול קודש הקודשים,
כן, וליבו פונה אל קודש הקודשים, כן, אז באמת צריך, ככה בן אדם צריך.
שיוויתי. יפה מאוד, שיוויתי השני נגדי תמיד.
לא רק מי זה, שזה יהיה ממשי.
שבן אדם ירגיש ממש שהוא עומד מול השם.
אם אתה מרגיש שאתה עומד מול השם, אז כל ההתנהגות שלך אחרת, כל התפילה שלך נראית אחרת.
אז תארו לכם שבן אדם,
שיוויתי, כן, דמות דיוקנו של אביו, של יוסף, נכון?
עומדת לנגן עיניו. אז במקום שיהיה דמות דיוקנו של אביו,
דמות דיוקנך שלך,
כמו שהוא כותב פה,
או דמות דיוקנו של אדם צדיק שאתה מעריך אותו,
כן? ומה הוא אומר לך?
שאלתי אותם כל מיני שאלות.
מה הוא אומר לך?
איך הוא מתייחס אליך?
איך זה שאתה עכשיו חי לצידו או מולו או מסתנכרן איתו, כן? מתאחד איתו,
מה זה עושה לך? איזה תחושה זה עושה?
נכון, בן אדם שאתה אוהב אותו, ומזדהה איתו, והוא נותן לך כוח.
אה, איזה התרפקות כזאת, איזה כיף להיות לידו, הוא מגדל אותי. כמו שהבעל שם טוב, ואחרי זה הרב שלמה קרליבך אומר, חבר טוב, זה חבר שמוציא ממני את הטוב.
איזה כיף.
או רב טוב, רב טוב זה רב שתמיד אני מגיע אליו, הוא מבסוט עליי, הוא אוהב אותי, נכון או לא?
זה כיף, לא?
הלוואי, בסדר?
כמו הביגון,
נכון?
פשש, הכל תמיד, הכל טוב, הכל... זה חשוב מאוד.
חשוב לנסוח בבן אדם כוח. אז אנחנו יכולים גם לדמיין את זה בעצמנו.
אתה ניגש ל... אתה מדמיין את אותה הוראה ואת אותה האישיות שאתה מזדהה איתה, היא נותנת לך כוח.
אז כדאי לעשות את זה. כמו בתפילה,
כך ביום יום.
הוא אומר לגביך, אתה בעצמך, לא מישהו חיצוני לך.
ואם זה לא רק אם אתה בעצמך,
אתה לא מסוגל לדמיין את עצמך כצדיק, כיסוד עולם.
ככה זה צדיק כשאתה באמת מזדהה איתו,
זה נותן הרבה כוח, אתה לאט לאט.
תחשבו רגע על הכוח המדמה, זה דבר מדהים.
באמת כוח המדמה, הרי קוראים לנו אדם.
למה קוראים לנו אדם?
משתי סיבות.
אדם מלשון אדם, אומר המהר"ל,
או אדם מלשון אדמה,
שכל הזמן מוציא את עצמו מן הכוח אל הפועל, נכון? כמו שיש לי אדמה,
אני לא רואה כלום, פתאום יוצאים צמחים.
מוציא את זה.
אותו דבר גם בן אדם, נולד עם תכונות, פוטנציאל, ולאט לאט צורך.
זו אפשרות,
צד אחד.
צד שני, מישון הדמה לעליון.
כאילו, היכולת שלנו לדמות,
לשוות, כן, כמו נבואה, נבואה חוזרת.
לדמיין את המציאות העתידית.
כל התפילה היא דמיונות.
תכס אין לנו שוכל לציון ברחמים,
תקע בשופר גדול לחירותנו, רפאנו, נכון? כאילו, כל החלומות.
אז באמת לקח את הכוח המדמה הזה, הכוח שהקדוש ברוך הוא נתן לנו אותו,
העליון שלנו ולדמות את המציאות הכי טובה.
נכון, שימואניקו?
איך? כן,
כן.
ואז גם אני יותר גדול, אני יכול להידבק במידותיו,
גם אני יכול להיות אלוקי,
גם אני יכול להיות רחמן, אני יכול להבליג,
אני יכול לא להיכנס לכל מיני סרטים, אני יכול...
בסדר, למה לא?
אני מסוגל, זה הקדוש,
הקדוש ברוך הוא נתן לי את הכוח האלוקי הזה,
האין סופי,
לדמיין את הדמיונות הכי גבוהים והכי גבוהים.
בסדר?
יפה מאוד.
כ"ד יש כוחות, חברים?
קדימה.
אם, אז קראנו את זה,
טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, כן, וראה בדמיונך,
אני סליחה, אני רק קראתי מהאמצע,
וראה בדמיונך את גודל נשמתך בשורשה ואת יפארתה בשעה שהשם בא
וכל קדושיו ימול ישתעשע ולטייל עימה בגן אלוקים בעדן,
הישקע והתמיד במחשבה ודמיון זה נגד עיניך,
ואז, או,
אי אפשר שלא יתעורר בך זהירות יתירה. יש לך שם דף, אתה ראית? יופי.
ואז אי אפשר שלא תתעורר בך זהירות יתירה, שלא ניתן את עתיקה. אני לא רוצה לבאש את הפירמה, הרי אני כבר שם.
זה אני, זה לא מישהו אחר.
מי אני באמת?
מי זה אני? מי זה רם בן משה? מי זה כל אחד?
זה הדברים הכי טובים. מה, אנחנו אנשים לא טובים?
מישהו פה לא טוב?
אז שלום.
אנחנו אנשים טובים.
אז אני יכול, אני יכול כל החיים שלי להתנהל בצורה כזאתי.
ואז אי אפשר שלא יתעורר בך זהירות יתרה, שלא יפה תקרה תפארתה כשהיא נתונה בזרועות מלכו של עולם.
ותשוקה עד כלות הנפש, לזכות לזה, תתעורר בך.
בטח, אני רוצה להיות יהודי, אני רוצה להיות
אדם כשר, אני רוצה להיות אדם טהור,
אני רוצה להיות אדם נשגב ולא חיות חיים של בהמה,
של אכול ושתה.
בסדר?
אנחנו ממשיכים.
כן, בבקשה.
עוד פעם, עוד פעם.
ברוך אתה, אדוני אלוהינו המלך העולם שהכהן ידעו.
בישיבת ההסדר בצפת.
מי עשה? אני, עבדך הנאמן.
אני הייתי המדריך של הזה, עשר שנים עשיתי.
אולי אנחנו נעשה את זה גם פה בלי נדר, צריך להיזהר מהצופים בבית, שלא ייבהלו.
אני, כן, בין השאר למדתי אצל הרב קדם את הדבר הזה,
ובעוד מקומות זה נקרא, קראתי לזה, תרגילנו בתורתך.
לעשות תרגילים לנפש,
כן, אני חושב שפעם דיברנו על זה.
יכול להיות שלושה סוגי בית מדרש.
בית מדרש אחד זה בית מדרש של תובנות, רק לדבר כאילו תובנות, אבל הלב לא נמצא שם, ובטח לא העולם התחתון, מה שנקרא, עולם היצרים, עולם הכוחות.
בית מדרש טוב יותר זה בית מדרש שלא שואל אותי רק מה אתה חושב על זה, אלא מה אתה מרגיש עם זה?
איפה זה נוגע בך, שאתה קם מהספר, מה אתה עושה עם זה?
בבית מדרש אידיאלי,
זה גם בית מדרש שמספק לי תובנות,
והבנות עליונות, וגם באמת משדרג לי את הלב, ומגדיל לי את האהבה ואת הרגש כלפי דברים אלוקיים,
וגם ממש
מחיה אותי עם העולם, עם הכוחות שיש לי.
נכון?
זה הדבר הכי טוב, שעושים תרגיל,
תרגיל מעשי, תרגיל נפשי,
שבעצם אומר, וואו, הנה, אני מסוגל להיות ככה וכאן, זה דבר מקסים. בלי נדר,
זאת אומרת, תזכירו לי את זה,
אנחנו נעגן בלי נדר קבוצה, זה דורש הרבה רצינות,
זה דורש חוסר ציניות,
כי זה לפעמים בן אדם אומר דברים מאוד מאוד אישיים,
אבל זה מאוד מאוד חזק, כי אז אתה מגיע לרבדים הרבה יותר פנימיים בנפש.
אדם אומר, וואו, אני עכשיו מבין על מה זה יושב, למה אני מתנהג בצורות כאלה ואחרות?
זה מאוד מאוד עוזר לנו למצוא,
להכיר רבדים הרבה יותר פנימיים בתוכנו, בסדר?
מה אתה אומר? נשמע לך רעיון טוב?
לא. כן? לא.
דניאל, תודה רבה לך שאתה פה.
תגיד לי שאני אעביר לך כמה, כמה עטפות.
אז אנחנו בלי נדר נעשה את זה,
תגילנו בתורתך.
אל, או, עכשיו שימו לב,
אתם יודעים שלא עלינו,
תופעות ה...
השם ישמור, השם ישמור. לפעמים בן אדם יש לו נטיות אובדניות,
כל מיני מחשבות וטובות, מה יש לי לעשות פה, השם ישמור. גם אז זה היה, אנחנו מדברים לפני 80 שנה.
אומרים שבצבא,
כאילו משהו מטורף.
בגלל הלחצים שיש,
כל מיני השם יש פה. יש לי תלמיד
לפני כמה שנים,
ביום היום הולדת שלו, בן 20, קיבל קצין מצטיין, לא עליכם, לא עליכם, לא עליכם,
קיבל קצין, כאילו היה צריך, אמרו, צריכים להגיע לטקס. קצין מצטיין, וזה,
נכנס חוץ מכבודכם לשירותים עם הרובה, וירה בעצמו.
מה, כאילו אתה, זהו, הגעת לפסגה,
הגעת לזמן שאתה מוערך, מה קרה? מה היה שם?
איך זה יכול להיות שבן אדם הגיע למציאות הזאת,
ואף אחד, אין איש שם אל לב?
איך זה יכול להיות כזה דבר?
אז אחרי זה סיפרו שכמה חודשים לפני כן,
חבר שלו
גם עשה מעשה, והוא,
בקיצור, בא בעקבותיו וזה,
אומרים לו פסיכולוגיה שלפעמים שקורה
דבר כזה שמישהו עושה כל מיני מעשים,
אנשים בסביבתו אומרים, רגע, רגע, זה יישמע לך לי קצת הזוי מה שאני אומר,
אבל אני אומר, רגע,
אני יכול לקנות תשומת לב ברגע אחד.
עד עכשיו אף אחד לא שם לב אליי.
אני עכשיו זורק איזה דיבור קשה מאוד,
או חס ושלום אפילו מגיע לכדי מעשה,
כל תשומת הלב מסביבי.
אז לפעמים כשיש דברים כאלה,
גם אנשים קרובים עושים את אותו מעשה,
כיוון שכאילו קונים את עולמם בשעה אחת, קונים את עולמם במעשה אחד, השם ישמור, השם ישמור,
לא על אף אחד מאיתנו, תגידו אמן.
אנחנו יכולים בעזרת השם להתקדם בדברים טובים, וזה מאוד חשוב,
לשים לב אחד לשני.
אתה רואה עד כמה שיש לנו כוחות בעזרת השם.
אתה רואה מישהו שעובר עליו משהו, לשים לב אליו, להתייחס אליו, מה שלומך, מה העניינים, מה קורה, מה עובר עליך.
אתה רואה בן אדם, פרצוף תשעה באב,
להתעניין, זה מאוד מאוד חשוב, ואנחנו פה חבורה, אנחנו עשויים כמו גל של אגוזים.
כן, אם קורה למישהו, תדאג כל החבורה כולה.
נכון? כולנו צריכים, צריכים לשים לב,
על אחת כמה וכמה עם ישראל צריך לשים לב מה קורה איתנו,
בסדר?
אז ברשותכם, זו הייתה הקדמה.
כ"ה:
"אל תבכו לממית עצמו בלבד.
בכו בכו גם להולך ומת.
העולם מתאונן על הפקרת החיים כעת
ועל המאבדים את עצמם לדעת שנתרבו חכמנל אצלנו. הוא כותב פה בהגעה למטה, אתם רואים, שנת תרפ"ט ותרפ"ח?
זה שנת אלף, כן, נכון, שלושים ו... עשרים ושש, אני מתכוון, הרי תרפ"ט זה עשרים ותשע, נכון?
עשרים ושש עד עשרים ושמונה,
מצוק העיתים לישראל,
ורבים מהם נתמוטטו מפרנסתם,
נתרבו המראות של איבוד לדעת. מה, היה שם איזה סיפור של התאבדויות של אנשים שהגיעו למצוקות כלכליות או נפשיות, ככה הוא מתאר, זה היה שם באיפה שהם גרו, בגלות.
בכל מקרה, הוא אומר, אני מוסיף לדאוג גם על החי ההולך.
לא העמית את עצמו, ומכל מקום מתו.
כן, בן אדם שלא עשה שום מעשה,
אבל הוא הולך עם עצבות גדולה,
עם מוות פנימי,
בסדר? אולי זה לא המעשה,
אבל עם תחושה של חידלון,
אנשים הולכים עצובים,
מערה שחורה, כאילו מה, הבן אדם לא מגיש בעניינים.
בואי ידידי,
תתנו לו רק איזה דף, תראו לו איפה אנחנו נמצאים, טוב?
יפה מאוד,
ומכל מקום מתו, החיים נעשו זול ויקרץ, לא לחיות או לא לחיות,
אך ראתי.
כן, לפעמים בן אדם נכנס למערה שחורה,
כאילו, אין לו שום...
לא מוצא טעם בחיים.
אז מה צריך לעשות?
לחזק,
לתמוך,
לאהוב,
להחמיא.
כן, עוד מעט אנחנו נקראים לפורין.
פורין, כל אחד שוטה, או, כמה אני אוהב אותך.
אל תחכה לטיפה המרה או משהו שהוא יגרום לך להגיד למישהו מחמאה.
אתה אוהב מישהו?
נכון, שימוניקו, כל שיעור אני אומר על שימוניקו,
שאני מת עליו,
נכון?
תגידו לאנשים, תגיד לבן אדם, אני אוהב אותך,
תודה רבה לך,
אשריך,
זה דברים מאוד מאוד חשובים, אנחנו צריכים להתרגל לדבר בשפת השפע,
נכון או לא?
אם אנחנו נדבר בשפת השפע, אז מי ידבר בשפת השפע, נכון?
איזה יופי, איזה כיף להיות יהודי,
איזה כיף להיות במכון מאיר, איזה כיף לראות אתכם כל בוקר,
נכון?
אני רואה את חכם יהושע, פשש, אני מתמלא באושר.
תמיד הוא שמח, נכון?
תמיד שמח, תמיד מפרגן, מחבק.
זה כיף, תחשבו, תראו, תחשבו איזה מנעד אנחנו, יש לנו כל הגילאים פה, נכון?
יש פה ילדים קטנים של הרמ"י, ואנשים מבוגרים, וצעירים, פנסיוניים,
מה המכנה פשוטה? כולם אוהבים,
נכון?
אז צריך להתרגל בסתם יום של חול להגיד דברים טובים אחד לשני, לחזק אחד לשני.
לפעמים בן אדם,
כל מיני סיבות שלא תלוי,
הוא קצת מאבד את האמון בעצמו.
בא השלב,
תחבק אותו, תגיד לו איזה מילה טובה.
בסדר?
מי מקבל על עצמו לעשות את זה יותר?
דוד טייקס, באת?
יפה מאוד.
נא להוריד את הידיים.
אז זה יפה מאוד.
אז אנחנו מקבלים על עצמנו להיות אנשים שיותר מיטיבים עם האנשים ושמים לב אל בן אדם.
לפעמים אפשר להרוג בן אדם,
להגיד לו איזה מילה, לא לשים לב,
אז צריך מאוד מאוד להיזהר בזה.
ממש מוות בחיים ביד הלשון.
המילים יכולות להרוג.
לעומת זאת, בוא נדבר באופן פוזיטיבי, באופן חיוב.
בדיוק.
הם יכולים להרחיות.
יש לך כוח,
כוח הדיבור, וואו, איזה כוח אדיר זה.
המילה בקבלה, אמרתי, אני חושב, איזה פעם,
קוראים לה אבן.
אתם יודעים למה קוראים לה אבן?
כי זה חיבור של שתי מילים, אב,
ובן.
אני אומר עכשיו איזשהו משהו...
נכד.
נכד, אתה אומר. טוב, זה גם רעיון טוב.
טוב, אולי ננסה, נדבר עם הבלשנים.
יש לי אבן חן.
אבן חן, נכון? אבן חן, נכון.
אז מה הרעיון? למה זה אב ובן?
בן אדם אומר איזה משהו ראשוני.
אבל למילים שאתה אומר, למשהו הראשוני הזה, יש הרבה תולדות.
אמרת מילה טובה? וואו, יצרת אווירה.
וואלה, ההוא בחור מצוין. ברור שהוא מצוין.
רוח לבן אדם, יש חשק לדבר,
עוד מישהו, עוד מישהו מצרף, עוד מילה טובה.
זה אבן, זה אבן, אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה.
המילה, המילה הטובה שמעשו הבונים,
הבונים זה הרי, תלמידי חכמים נקראים בונים, לפעמים יש אנשים שעקיצתם עקיצת עקרה ונשיכתם נשיכת נחש.
כן, חכמים היזהרו בדבריכם.
לפעמים אנשים,
אומרים, כאילו, קרויים תלמידי חכמים, וגם כל בן אדם.
אתה לפעמים מואס אבן מעשו הבונים, כלומר, מילים שבן אדם אומר,
שטויות, זה לא חשוב.
זה חשוב מאוד שתגידי את המילים הטובות האלה,
כן?
בן אדם עם אשתו,
תגיד, אתה אוהב אותי? בטח שאני אוהב, אז למה אתה לא אומר לי אף פעם איזה משהו?
איזה נחמדת, איזה טובה,
אה, את נותנת חן בעיניי.
בעזרת השם, אתם זוכרים? כן, אנחנו,
תביאו, תבוא אליי,
היי, אתן לכם פה לקסיקון,
לקסיקון של מילים טובות,
להגיד לאישה.
שימוניקו, שמעת אותי?
מה?
מושגים חדשים, את נראית כמו אגרטל מזהב, קיצור.
בסדר?
לונה, לונה.
בקיצור, להגיד מילים טובות זה מאוד מאוד מאוד חשוב, גם לאישה ואיתו בזמנו,
אבל בינתיים עושים את זה על יבש, מה שנקרא, עם החבר,
חבר לחדר, להגיד מילים טובות.
יש אפשרות אפילו להגיד מילים טובות לרבנים.
אתם יודעים?
לבוא, להגיד לאיזה רב, אה, וואלה, אני אוהב אותך.
היה כיף, היה זה, דיברת איתי, חיזקת אותי.
חשוב מאוד.
כן.
אתה רוצה להגיד לי מחמאה אולי?
כן, בבקשה.
תודה רבה.
עובר עליו משהו.
השבוע
קרה לי משהו כזה.
איזה מישהו שקשור למכון באיזשהו אופן וזה,
אמר לי, שמע, אני התפלאתי עליך, למה לא, אתה לא מדבר איתי ולא זה? אמרתי לו, אני אגיד לך את האמת, אני פחדתי איך זה יצטייר,
אולי אתה תהיה נבוך ממני, אולי אני נבוך ממך, הוא אומר, זה לא נכון.
היית ניגש אליי, והוא אמר לי, זו מילה טובה, זה היה ממש טוב.
אמרתי לו, אז אני רוצה לבקש סליחתך,
אני רציתי לעשות את זה לפני כן,
ועכשיו זה, הוא קיבל את זה.
אני לא חושב,
קודם כל,
יהודי,
אין יהודי זר.
כולנו אחים,
נכון? כולנו אחים. באמת, באמת, באמת צריך להרגיש ככה. כל יהודי הוא אח שלנו.
הגויים,
חלקם ממח שמם, חלקם זה. אנחנו בואו קודם כל נתרגן על עצמנו.
על המשפחה שלנו,
משפחת היהודים, יש עוד ועודה, נכון?
כל בן אדם, אתה ניגש אליו,
מילה טובה, אתה רואה בן אדם עצוב, בטח זה.
היה לי פה איזו סיטואציה,
אני חושב שאמרתי לכם את זה,
שאיזה מישהו העליב את ניסים.
ניסים, נכון, יש פה איזה אחד שמגיע לפעמים עם סל כזה,
ומישהו אמר לו, תצא מפה.
עכשיו, הייתה פה ברית של הנכד שלי, אתם זוכרים, לפני איזה חודשיים וזה.
אז מישהו אמר לו, תצא מפה.
אמרתי לו, מה? תגיד, מה אתה עושה?
הוא אמר, לא, הוא לא, זה, נתנו לי, בקיצור, אמרו לו, נתנו לו איזו הוראה מגבוה שהוא לא יכול להיות פה במכון,
היה במכון, אני יודע מה זה, אמרתי לו, תקשיב, הבן אדם זה אורח שלי.
אני מבקש ממך, אל תגיד לו שום דבר. אמרתי לו, בוא, ניסן, תיכנס לפה, אתה אוכל פה עכשיו,
יש פה סעודת מצווה עוד מעט, ואז הוא אומר לי, תודה רבה, תודה רבה.
מה זה הדבר הזה?
צריך להיזהר מאוד, לשפור דם של בן אדם, דם של יהודי, בסדר?
אני אומר, אין בן אדם זר.
לכן, לשאלת כבודו,
אתה אומר, אני רואה בן אדם שהוא במצב זה,
תיגש אליו, מה שלומך, אפשר לעזור לך באיזשהו אופן.
אתה מבין?
מה אתה אומר על זה, נשמע הכי הגיוני?
מה יכול לקרות אם תיגש אליו ואז מה?
הוא ידחה אותך?
זה, אני יכול להגיד, תשמע, אחי, שחרר.
נכון? בסדר.
אז מה יותר חשוב?
יותר חשוב לנסות לדבר איתו, לנסול מישראל ליבו.
לפעמים בן אדם אומר, אני עכשיו לא מתאים לי. בסדר, אז תכבד את רצונו, אתה לא חייב להתעלק עליו וזה.
אבל באופן כללי, שיהיה תשומת לב, זה מאוד מאוד חשוב.
תחושת הבדידות היום.
בן אדם לפעמים מרגיש בודד, מרגיש לא אהוב, מכל מיני סיבות, חלקן אמיתיות,
חלקן סרט,
סתם סרטים שהוא מסריט את עצמו,
כן?
אבל יחד עם זה, לכל יהודי.
כן, הנה, רצית להגיד משהו? כן.
בבקשה.
אובג'קשן. אתה אומר לו, לא, אנחנו נוהגים להחמיא.
תגיד לו, זה לא, זה לא היה נבל להגיד, לא, לא, לא.
בן אדם ענב באמת,
אתה אומר לך, תודה רבה,
ברוך השם.
זה חשוב שאני מחמיא למישהו לא להחמיא
על דבר אמורפי,
אלא להגיד לו,
רציתי להגיד לך יישר כוח על זה וזה שעשית.
זה יותר חזק.
אתם מבינים למה?
שאני עכשיו מחמיא למישהו משהו כזה, הוא כאילו לא,
בעצם לא הסקת את המטרה, כי הוא בטוח שנגמר הסיפור, הוא כבר טוב בהכל.
הוא צדיק יסוד עולם, צדיק גמור, כמו שאומרים.
גמר את העבודה.
אבל אם אני עכשיו בא ואני אומר לו, תודה רבה לך על זה שעשית ככה וככה,
אז השגתי שאני באמת
אמרתי לו דבר ממוקד וספציפי,
שיקדם אותו ויעזור לו וישמח אותו,
וגם הוא מבין שיש לו עוד עבודה לעבוד בדברים אחרים. אתה מבין מה אני אומר?
אבל...
יותר אמין. איך, איך?
יותר אמין.
בדיוק, אני יכול להגיד, זהו.
כל האומר הלל בכל יום.
כאילו מחרף ומגדף.
אם אני אומר מחמאות שהן תלושות כאלה, או, אתה יודע, כאלה גרנדיוזיות,
פשש, אחי,
גיליתי עוד מישהו מל"ו צדיקים.
לא ידעתי שכל הל"ו נמצאים פה במכון,
בסדר?
אני אומר לך, טוב, מה, דבר לאמפה, כאילו, מה אתה מספר לי סיפורים?
אבל אם אני אומר משהו ממוקד,
תודה רבה לך על ההתייחסות, על מה שעשית,
על הקוסטר,
בסדר?
אז זה עוזר לבן אדם להתקדם, וזה לא יעפיל אותו ל...
לכדי גאווה, וצריך לדעת לקבל.
לדעת לקבל.
זה לא טוב להיות רק בן אדם שנותן.
בן אדם שהוא רק נותן
ולא יודע לקבל זה גם נכות.
זו נכות.
בסדר?
צריך לדעת לקבל. מה הבעיה?
אתם יודעים למה אנשים לא אוהבים לקבל?
כי הם לא רוצים להיות אסורים בתודה.
לכן זה נקרא אסיר תודה.
אם אתה עשית לי משהו,
ואני לא רוצה להיות בזה, כאילו, וואלה, אני חייב להגיד לך עכשיו תודה.
אז מה קרה, אני אגיד לך תודה, מה הבעיה? למה אתה הודף
את החסד שאני רוצה לעשות איתך?
בגלל שאתה תצטרך אחרי זה להגיד תודה, אני אשמע לכם, יוני, איזה חשבונות מיותרים.
זה נכון שכתוב, הכוונה שלא להיות תלוי בזה. מצד שני, כתוב 60 פעם בש"ס, לפחות.
הנותן מתנה טובה לחברו, צריך להודיעו.
אחי, אתה יודע, רציתי להגיד לך שעשיתי לך ככה וככה.
וואו. למה צריך להודיעו?
כי אז תרבה האהבה.
אתה יודע, אתה לא יודע מה אני דואג לך.
חשבתי עליך, נתתי לך את הדבר הזה. אפשר להגיד, וואו, זו גאווה, מה, תתן מתן בסדר, לא? אתה נותן למישהו להגיד לו, אחי, נתתי לך, חשבתי עליך.
מה, מה?
לפעמים בן אדם לא שם לב.
לא שם לב.
אתה נותן את המתנה לחברך,
אני מודיע לך, אחרי זה הוא נותן לך, הוא מודיע לך.
ככה אהבה הולכת בגדילה, הרב אליהו דסלר במכתב מאליהו אומר שהאהבה מתפתחת בעקבות נתינה.
אתה נותן,
אתה אוהב יותר.
לא אתה אוהב, אתה נותן יותר.
אם אתה נותן,
אתה אוהב יותר.
אתם מבינים?
לכן גם אומרים שטבעת, הנה שיעור ראשון בזוגיות.
בעזרת השם החתן, חתן דינן, נכון?
שאתה נותן, למה אומרים שאחת הסיבות שעומדים טבעת, גם בגלל שזה פרקטי, כן, אפשר לקדש אישה ואופניים, אבל ללכת עם אופניים על היד זה קצת קשה.
אז למה הטבעת היא עגולה? כי אין, אין, אין, אין, אין אתך, נותנים, מה?
שלם. שלם, נותנים ומקבלים ונותנים, ועוד רוצים לתת, ועוד רוצים לקבל, ועוד רוצים להעניק.
כשאתה אוהב מישהו, אתה, שכתוב לו,
טוב לעולם, טוב לך, אתה מרגיש,
אנחנו, טבע הטוב, להיטיב, כמו הקדוש ברוך הוא.
הוא רוצה להיטיב עם ברואיו, אז אנחנו רוצים לדבק באמת על אשר הקדוש ברוך הוא, עושים טוב כמה שיותר.
מה?
זה יוצר קרבה, אכפתיות.
אני עכשיו נותן לך, אני אומר, וואו, איזה יופי, אני רואה שאתה מאושר.
אז גם בפעם הבאה יש לי חשק לתת לך עוד,
שיהיה לך זכויות.
זה דבר פלא,
שיהודי,
עצמות, ככה אומר הרב באורות, נכון?
עצמות החפץ של היות טוב לכל זאת עצמותה של כנסת ישראל.
זה המהות שלנו.
או יש עכשיו, אנחנו מתכוונים לחודש שבט,
יש ספר שנקרא מגד ירחים,
נכון?
היגדים כאלה של הרב קוק
על כל חודש.
אז אתם יודעים מה המשפט של חודש שבט? הוא אומר,
חפץ הטבת, אני לא יודע אם אני צריך לומר ממש, אבל זה רעיון,
חפץ הטבת הדורות הבאים
ניכר במיוחד בנטיעת עץ החרוב.
למה?
כי חרוב, הוא נותן פירות אחרי 70 שנה,
כן?
אז בן אדם בא, נוטע עץ חרוב, אמרו לו, אבל אחי, אתה לא תהנה מזה. הוא אומר, לא, בסדר, כשם שאבותיי, כך אומר רבן גמליאל.
ראו פעם את רבן גמליאל, נוטע עץ חרוב. אמרו לו, תשמע,
סיכוי טוב שאתה לא תהנה מזה.
כמו שסבא שלי
נטע עץ חרוב,
ואולי לא נהנה ממנו, ואני עכשיו נהנה ממנו,
אני רוצה ליטוח עכשיו עץ חרוב, שיכול להיות שאני לא אהנה ממנו, אבל נכדיי אהנו ממנו.
זה יהודי.
יהודי עושה טוב.
זה עושה ליהודי טוב, שהוא עושה טוב.
כמה טוב לעשות משהו, נכון,
זה גם אדמוי פסצלה,
שאומר, זה לא כתוב פה,
הדבר הכי טוב זה לעשות משהו טוב, לא זוכר כרגע את זה. בקיצור, משפט ש...
איך, איך?
יפה, הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר. אתם יודעים מי אמר את זה?
אדמו"ר מפייסצלה.
זה שאנחנו עכשיו עסוקים בו. מה, מה?
רבי אהרון הרכים את זה עם ההוא שמטאטא את הרחובות, נכון?
המנקה הקדוש מתל אביב,
שהוא אמר לו, תגיד לי, מה,
יש לך איזה וורט להגיד לי? הוא אמר, אני הייתי תלמיד של אדמו"ר.
אהרון רזיאל כמעט התעלף, הוא אמר לו, אתה?
אתה היית תלמיד של אדמו"ר מפייסצלה, אתה חייב להגיד לי משהו.
אז הוא אמר לו, הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר.
פססס, דבר מקסים באמת.
הוא הפגיש אותי עם ה... מי?
רב שלמה קרליבה, אתה ראית את הגיבן הזה?
וואו.
הוא עוד חי? לא.
אתה לא יודע.
אבל זכית לראות את הגיבן הקדוש.
אתה רואה מה זה?
מי גילו? המנקה.
הוא היה גיבן, היה כפוף כזה, והוא היה תלמיד של האדמו מפיאסצנה לפני...
מנגלה.
אתם רואים מה זה, אתם מבינים מה זה? אז יש פה, יש אנשים שהם היו תלמידים של אלטמור יפיס אצלם, והם חיים איתנו עד היום.
זה לפני 80 שנה בערך.
בסדר, לא צריך, הוא בטח בן 90, אולי אפילו יותר.
בסדר?
אז רק בואו נקרא את זה שוב וניפרד כידידים.
אני קורא עוד פעם מפסקה קפה מההתחלה.
אל תדכו לממית עצמו בלבד, בכו בכו גם לה הולך ומת.
שים לב לבן אדם שהוא מתכלה, לבן אדם שהוא עצוב.
העולם מתאונן על הפקרת החיים כעת ועל המאבדים את עצמו לדעת שנתרבו רחמנא צלן. ואני מוסיף לדאוג גם על החי והולך.
החיה הולך, סליחה. כלומר, בן אדם שהוא כביכול חי,
אבל בעצם הוא,
חלקים ניכרים מהאישיות שלו כבר מתים.
לא העמית את עצמו, כלומר, לא התאבד, ומכל מקום מתו.
הוא עצוב מאוד.
החיים נעשו זול והפקר אצלו, לחיות או לא לחיות,
הרעתי לו, הוא לא מרגיש לא טוב עם זה.
נקרא רק את הסוף.
מתחילה,
אה, טוב, זה כבר נושא אחר.
כבר לגבי היצא הרע ולגבי מה שמוביל אותנו, זה בעזרת השם נראה לי מה בפעם הבאה, כי זה כבר נושא בפני עצמו.
רק נקדים ונאמר שהוא כמו בדומה למאמר הדור של הרב קוק,
שאומר שהכפירה בדור שלנו, או בדור שלו לצורך העניין, במאה השנים האחרונות,
היא לא נובעת מתאווה.
היא נובעת מגדלות,
כי אנשים אידיאליסטים לא מוכנים לקבל את התורה בצורה קטנה.
בא בן אדם אידיאליסט שמייבש ביצות ומקים יישובים ומת במלאריה,
אידיאליסט, כמו שהיו אנשי עלייה שנייה,
חילונים גמורים.
איך זה יכול להיות שאידיאליסט הוא כופר?
אתה יודע למה הוא כופר? כי הוא כופר אם נותנים לו תורה קטנה.
בא הרב קוק,
מתאים את התורה,
מגדל אותה,
מראה את הדברים האידיאליסטיים שיש במראה לכל בן אדם שגם אם הוא חקלאי ואולי הוא לא שומר כאלה מצוות כאלה ואחרות, מצוות אחרות הוא כן מקיים, הוא שייך בתורה והוא נמצא בתוך כרם היהדות,
הוא נמצא בתוכה אז ממילא בן אדם מקבל כוחות ועל זה הוא עשה את מסע המושבות המפורסם נכון אתם יודעים בטח שהוא נסע ממקום למקום והיה בזיכרון יעקב
וממש לקח איתו את הרב זוננפלד, מהעדה החרדית.
אמר לו, בוא בוא בוא בוא, בוא איתי, בוא איתי.
בוא נלמד פרק באהבת ישראל.
ובאמת הם כיתתו את רגליהם ועברו ממקום למקום, ממושב למושבה,
ויש גם סיפור שפעם אחת הוא ממש לבש,
עלה על איזה סוס, הרב קוק כבר לא היה זה,
והתלבש בבגד של חקלאי ודהר על סוס. אמרו, מה זה הדבר הזה?
הוא אמר, אני רציתי
באמת להרגיש.
להרגיש את הבגדים האלה, בגדי העובדים,
כן?
ולהרגיש את החוויה האמיתית שלכם, שאתם עובדי אדמה.
עובדי אדמה, עובדי אדמת ארץ ישראל, שעליכם נאמר, אמת מארץ תצמח.
אתם מוציאים את האדמה, מוציא לחם מן הארץ.
אתם ממש זוכים לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל בידיכם.
בידיכם.
והחתם סופר אומר, בדיבור המתחיל, עבד כושי בסרט סוכה, הוא אומר, שעבודת ארץ ישראל היא גוף המצווה.
לקחת מעדר, אנחנו עוד מעט מתקרבים לט"ו בשבט,
יום הולדת שלי.
קיצור,
בן אדם בא, לוקח מעדר, מהפך אדמה פה בארץ ישראל,
קיים מצווה.
להשיב יחוץ קודשיו ברוך הוא, להרים קצת עפר,
ללגוע באדמה הזאת, הרב ציודה שהיה נוטע עץ, היה לא משתמש בכפפות וזה.
נכון? עם הידיים, מתכופף, הולך,
מוציא את האדמה, מכניס את השתיל, פששש.
ארץ יהודה, כן.
כן, כן. הוא לא היה חקלאי גדול,
אבל מתי שהייתה לו הזדמנות,
כשביקשו ממנו לטועה ביהודה ושומרון ובמקומות אחרים,
הוא ממש היה מתכופף מלא קומתו, הוא כבר לא היה צעיר, נכון?
אתה ראית את זה?
הנה, חכם יהושע ראה את זה במו עיניו, הוא היה הרב שלו.
כן.
כן.
נו, נכון, זו התרגשות וכולי.
נוגע, לא בוחל בעניינים.
כן, עם הידיים, לגרוע, מה קרה?
ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה. נכון, ככה אומר ההמנון
של בני עקיבא המפורסם.
יהי רצון שזכות השיעור הזאת תגן בעד שחר אל מליח
וכל החבורה הקדושה, הספר הקדוש.
לכן יהי רצון ונאמר אמן.
ברוכים תהיו.
