שלום ערב טוב
ברשות הרב
הזכרנו ביום חמישי האחרון
את השאלה והתשובה של המהר"ל בגבורות השם
שמבררות לנו את העניין המהותי של יציאת מצרים.
שאל המהר"ל
מה הועילה לנו היציאה ממצרים?
הרי אחר כך היינו משועבדים בכמה גלויות ומלכויות.
וענה המהר"ל
שהיציאה ממצרים זיכתה אותנו במהות נשמתית,
בעצמיות
של בני חורין.
כלומר, קיבלנו מעלה מוחלטת של היותנו בני חורין.
וכל הגלויות והשעבודים שאחר כך
הם יחסית למהות
נקראים מקרים.
כלומר מאורעות שעוברים עלינו אבל הם לא משנים במאומה
את המהות.
לכן הועילה לנו יציאת מצרים
מפני שאז קנינו את המהות
של היותנו בני חורין.
וכך הזכרנו בשם הרב חרל"פ
שמבאר מה שאנחנו אומרים בתפילה
ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם
אמר הרב חרל"פ
אף על פי שמבחינה היסטורית לא יצאנו לחירות עולם
אבל יציאת מצרים פעלה בעיקר על הנשמה שהנשמה שלנו יצאה לחלוטין מכבלי השיעבוד
ומכאן ואילך אפילו אם יהיו גלויות ושיעבודים הם לא יהיו אלא על הגוף בלבד
ולא על הנשמה
לכן גאולת מצרים היא גאולה עולמית לנשמה שאין אחריה גלות לנשמה
כי גם אם נשמתנו
בתוך
גופותינו
תתגלגל
לגלויות
ולשעבודים כאלה ואחרים אבל הנשמה היא בת חורין
כך כותב גם
הרב קוק זצ"ל
במאמרי הראייה לפסח
הוא כותב
במאמר חירותנו
ההבדל שבין העבד ובין החורין
איננו רק הבדל של מצב,
של מעמד,
מה שבמקרה זהו משועבד לאחר וזהו בלתי משועבד.
זה לא המצב בפועל.
מי שנמצא בשבי או נמצא בבית הסוהר הוא עבד ומי שבחוץ הוא בן חורין.
אומר הרב זה לא ההבדל.
כי אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו מלא חירות,
ולהיפוך
בין חורין שרוחו הוא רוח של עבד.
אפשר למצוא אדם שמעמדו הוא מעמד של עבד,
כלומר הוא כבול והוא אסור והוא משועבד למישהו,
אבל באמת
ברוחו הוא מלא חירות.
גופו נתון לשעבוד.
אפשר גם למצוא להפך.
אדם שהוא לא בתוך בית הכלא,
הוא לא אסור בכבלים,
אבל הוא כל היום מחובר לכבלים.
כלומר, הוא כל היום משועבד לדברים אחרים שמשעבדים אותו.
בהקשר לזה,
הראה לי היום בבוקר בלימוד רב דניאל אלקלעי,
השם ישמירהו ויחייהו,
שהוא היה מורה שלי בהיסטוריה
בבית הספר היסודי
ועד היום הוא ממשיך להורות לי היסטוריה
אז הוא אמר
שכדאי לראות תשובה
של הרב
אפרים אשרי בשאלות ותשובות שלו ממעמקים
הרב אפרים אשרי היה תלמיד חכם
פוסק וראש ישיבה
ובמשך השואה,
מלחמת העולם השנייה, הוא שהה בגטו קובנה
והוא ענה על שאלות הלכתיות
במקום הרב של קובנה,
שהוא היה חולה מאוד וחלש, והוא ביקש ממנו לענות.
אחרי המלחמה הוא קיבץ את השאלות
בספר
של כמה כרכים,
שאלות ותשובות ממעמקים.
אחרי השואה הוא הגיע לאמריקה והיה בניו יורק,
ואחרי הלוויה המכובדת שם בתשס"ד הוא נקבר כאן בירושלים.
אז בשו"ת ממעמקים, חלק ג',
סימן ו',
השאלה היא
האם מותר לברך בגטו
בברכת תפילת השחר,
ברכת שלא עשני עבד?
הוא מתאר את המצב,
זה לימוד בפני עצמו,
הסגנון שלו,
אבל אז הוא כותב
שבתפילת הבוקר,
כשהשליח ציבור,
רבי אברהם יוסף, השם ייקום דמו,
התחיל
לומר ברכות השחר, באימה, ויראה, ברטט ובזיעה,
כשהגיע אותו שליח ציבור
לברכת "שלא עשני עבד",
הפסיק.
ואז הוא פנה בצורה ישירה
בקול מר לאדון האדונים ואמר:
איך אוכל לומר ברכת שלא עשני עבד
כשאנחנו נמצאים במעצר,
בשבי,
וחינם נמכרנו ולא בכסף?
איך עבד כמוני יוכל לברך ברכת בן חורין
בשעה
שמות עבדות נתון על צווארו
ומוסרי שוויה נתונים על גופי?
איך יכול עבד נתון למרמס חרפת אנוש
המחסר לחמו ומימיו?
איך עבד כזה יכול לברך ליוצרו שלא עשני עבד?
הרי כלל גדול בידינו שיש לכוון בתפילה ובה ברכה
ושפי ולבו יהיו שווים.
ואיך אוכל
לומר ברכה כזאת ולבי בא לימי?
כך דיבר
השליח ציבור לפני שהגיע לברכת שלא עשני עוות
והוא התנצל לריבונו של עולם אני לא יכול לברך את הברכה הזאת
אבל זה לא היה פעם אחת
ככה דיבר האיש מדי יום ביומו בעת ברכת השחר
ומתפללים רבים מרוב שיחם וכעסם הסכימו איתו
אבל אז באו לשאול את דעתי דעת תורה האם באמת
יש להימנע בקטו
מלומר
ברכת שלא עשני עבד
או שצריך לומר
והוא מפנה לדברי הבודרהם
שמופיעים
בבית יוסף
אור החיים סימן מ"ו
שזה הלכות ברכות השחר
ויש עוד שלוש ברכות שצריך לברך
שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אישה
אומר בית יוסף
משמע מפירוש רש"י
שהברכות האלה
אנחנו מברכים על חיוב המצוות
ויש פה שלוש דרגות.
ברכה ראשונה,
שלא עשני גוי,
כי גוי
הוא לא חייב במצוות.
החיוב של הגוי במצוות ביחס לישראל הוא אפסי.
והעבד והאישה
הם נתחייבו בחלק מהמצוות, לא בכולן.
לכן אנחנו מברכים כך,
שלא עשני גוי שהוא לא חייב במצוות כלל.
אחרי זה מברכים שלא עשני עבד
שהוא שייך בקצת מצוות.
ואחר כך אנחנו מברכים שלא עשני אישה
שאף על פי שהיא חשובה מן העבת, מכל מקום אינה חייבת בכל המצוות.
ואז הוא מביא
וכתב אבוד רהם
בשם הרמ"א, רבי מאיר הלוי,
שברכות
אלו אינם אלא על תחילת
בריאתו של אדם.
שלא עשני עבד.
לא נוצרנו עבד.
ולכן הוא כותב
אבל השבוי
מברך
שלא עשני עבד.
איך השבוי יכול לברך שלא עשני עבד?
הוא הרי שבוי.
הוא חטוף.
הוא עבד.
שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה
אלא מפני שאין העבד חייב במצוות כישראל.
אבל הוא
הוא כמו ישראל.
כלומר,
שלא עשני עבד
זה לא ברכה בפועל,
אם אתה עבד או לא,
אלא
אני יהודי שחייב בכל המצוות.
את הציטוט הזה מביא
שו"ת ממעמקים, ואז הוא כותב:
לפי זה יוצא
שעיקר הברכה
לא נתקנה על עבדות הגוף,
אלא על עבדות הנפש.
אבל יהודי המחויב במצוות,
אפילו אם הוא נתון בשבי,
יכול הוא וחייב הוא לקיים את כל המצוות.
ואם בפועל הוא לא מקיים חלק מהמצוות, הוא אנוס.
ואנוס, רחמנא פטרי, הקב"ה פטר אותו.
אבל הוא ישנו בקיום המצוות,
והוא בר מצוות נקרא.
לכן
ודאי הוא מברך את הברכה הזאת
אפילו כשהוא נתון במצור ובשבי.
לא על העבדות בפועל אנחנו מברכים שלא עשני עבד,
אלא על כך
שהעשייה שלנו, על כך שנוצרנו
בני חורין,
ואם
חלילה נמצאים בשבי
או בעבדות,
זה מקרי אבל זה לא מהותי.
לכן אמרתי לשואליי
כי חס ושלום להם לבטל ברכה זו שתיקנו אותה אבות העולם, רבותינו זיכרונם לברכה,
ודווקא בעת כזאת
חובה עלינו לברך ברכה זו
למען יכירו אויבינו ומנדינו,
שלמרות שאנו נתונים בידם לעשות בנו כרצונם הרע,
בכל זאת רואים אנו את עצמנו כבני חורין,
בני חורין הנתונים במצור ובשביה,
וכרובה היא שעתנו לבוא וגאולתנו להיגלות".
וכרובה היא שעתנו לבוא וגאולתנו להיגלות.
