טוב אנחנו בפרק חמישי לקראת הסוף שלו בספר גבורות השם של המהר"ל
יש פה איזה נקודה עמוקה שאנחנו ככה באמצע שלה
אז נקווה, ננסה להסביר קצת את הרקע ולצלול לתוך ההבנה של הנקודה הזאת בסוף פרק חמישי
כי אנחנו ממש באמצע לקראת סוף מהלך פה שהמהר"ל מסביר זה נמצא בעמוד
אנחנו בעמוד מ"ט.
כן עמוד מ"ט.
המהר"ם הסביר פה שגם ישראל במצרים וגם אברהם אבינו באורכסדים
אז נבראו במקום ההופכי שלהם.
נבראו בתוך אומות שהם הפכים להם. ישראל בתוך מצרים,
מצרים הפכים לישראל.
אברהם אבינו בתוך אורכסדים, שאורכסדים ההפך לאברהם אבינו.
הם כל הדברים שהסברנו זה בפעמים הקודמות.
ואז אמר אליסיר, למה זה היה צריך לבוא ככה? הסבירו את זה בכמה פנים, אבל עכשיו בהסבר שאנחנו עומדים פה,
שכיוון שזה יצירה אלוקית,
אנחנו עוסקים עכשיו ביצירה של עם ישראל, בהוויה של עם ישראל,
אז יצירה אלוקית היא יצירה שלמה.
ודבר שלם הוא כולל את הדבר והיפוכו.
הוא כולל את הדבר והיפוכו.
לכן, כן, יש פה מעשה של הקדוש ברוך הוא,
הוויה של הקדוש ברוך הוא, יצירה של הקדוש ברוך הוא, והיצירה של הקדוש ברוך הוא כוללת דבר והיפוכו.
לכן עם ישראל נבראים יחד עם ההפך שלהם ממצרים.
ואברהם אבינו נברא יחד עם ההפך שלו, הימור כסדים.
ואחר כך, אחרי שהם נבראים,
כי כיוון שיצרנו כזה דבר והיפוכו, אחרי שהם נבראים, כל אחד הולך לכיוון שלו.
בכל פנים, אז פה המהר"ל עכשיו שאל שאלה מעניינת.
הוא אומר, למה צריך את זה? למה שאברהם אבינו יברא עם ההפך שלו?
או שישראל יבראו במפר שלהם, למה הם לא יבראו בפני עצמם?
בפני עצמם.
אז הנה תראו בעמוד מט,
כתוב ואם תשאל,
כן ואם תשאל, ולמה צריך להפכים?
ולמה לא תהא בריאת אברהם בלבד מבלי הופכו?
מאחר שאמרנו כי עיקר הבריאה היא הטיפה הזאת וכל אשר היה זולתו לא היה בהם בריאה.
שאם תשאל קח לו מחוכמה שעלתה הזאת. כלומר, למה בעצם לא לברוא רק את אברהם אבינו או רק את ישראל?
למה לברוא את ההפך שלהם,
אורכסדים או מצרים וגם שאר אומות שהם לא שייכים לעם ישראל?
לברוא רק כיוון שעם ישראל זה תכלית הבריאה.
כן, אברהם אבינו מייצג פה את עם ישראל, זה תכלית הבריאה. עיקר הבריאה מונחת בעם ישראל. בואו נברא רק את עם ישראל, למה לברוא גם את העמים האחרים?
ועל זה עונה המהר"ל תשובה שאמרנו שהיא כבר מעוגנת
בכוזרי במאמר ראשון.
כן, דיברנו על זה קצת בשיעור הקודם.
אמר הלומר פה באופן כזה, תשובה מאוד ככה חשובה,
כי הדברים האלו ידועים בעצמם. אתם רואים?
כי הדברים האלו ידועים בעצמם. כי לא ברא הקדוש ברוך הוא התאברהם בלבד בעולם.
ודבר זה מחמת חסרון העלול,
העלול זה הכוונה הנברא, כן? המסובב, הנברא, כן? יש עילה ויש עלול. עילה זה הקדוש ברוך הוא, עלול זה אנחנו, הבריאה.
אך מחמת חסרון העלול, אשר לא ייתכן להיות המקבל
הפעולה שלמה.
לכך נמשך אל העלול חסרון.
כי בריאת העולם הזה אין במציאותו השלמות בכולו.
כמו שתמצא האדם אשר ברא הקדוש ברוך הוא ויש בחלק ממנו דבר נכבד הוא השכל.
ואין עליך לשאול למה לא בראו שכלי בלא חומר,
כי אין מדרגת האדם נותן כך שיהיה שלם,
שיהיה שלם כל כך שיהיה כולו שכלי.
ואומנם בחלק
ממנו יימצא זה,
ואין המדרגה כל כך כאשר יימצא בחלק ממנו כמו שהיה כולו שכלי.
וכך היה בכלל העולם, אשר אין מדרגת העולם שיהיה בכללו השלמות,
רק בריאת עולם במדרגה אשר השלמות
יש בחלק ולא בכללו.
ואילו לא נברא בעולם רק אברהם וזרעו,
היה מדרגת העולם הזה שהוא כולו שלם.
בסדר? אז המהר"ל אומר,
הבריאה, כן, הבריאה היא דבר שהוא חסר, שיש בו חיסרון מצד עצמו.
הקדוש ברוך הוא השלם,
אבל העולם שנברא הוא חייב להיות חסר. עכשיו,
ממילא חייב להיות לו במדרגות שונות,
כי מדרגות שונות זה אומר שיש מדרגות שהן פחותות,
נמוכות מהשלמות,
וזה הולך ומתקדם, הולך ומתרומם עד השלמות.
לכן המדרגות של הבריאה אנחנו יודעים שהן דצחם, נכון? מה זה דצחם?
כן, זה דומם למדרגה הכי נמוכה, צומח אחרי זה, מדרגה יותר גבוהה,
היא יותר שלמה מדומם,
זה צומח, וחי, אחרי צומח יש חי, חי יותר שלם מצומח,
יש לו כבר נפש,
יש לנו כבר תנועת חיים, כן?
אבל עדיין אין לו שכל, אין לו בחירה,
אין לו יכולת לחשוב דברים לחיי,
כן, לחשוב דברים מופשטים, לחשוב דברים עמוקים.
אז זה יש כבר מדבר.
זה קומה מעל. אבל גם המדבר הוא לא שלם.
המדבר הוא גם לא שלם. מה יש אחרי המדבר?
אחרי המדבר יש את עם ישראל.
עם ישראל זו המדרגה החמישית.
שזה, זה שייך לשלמות הבריאה.
אז לכן כיוון שהקב'ה בורא פה עולם שהוא חסר מצד עצמו,
כן?
אז בתוך העולם שהוא חסר יש נקודה של שלמות, נקודת השלמות זה עם ישראל, זה מה שהוא הסביר פה,
אם בעולם היה נברא רק עם ישראל אז מה זה היה בעצם אומר שנברא פה מה?
נברא פה עולם שלם,
נברא עולם שלם כי עם ישראל מונחת בו השלמות מצד עצמו עם ישראל זה כן השלמות גנוזה בו אבל כיוון שהעולם הזה הוא מצד עצמו מצד עצם הבריאה שלו הוא צריך להיות דבר חסר
צריך להיברות פה גם שאר העמים,
כן, שאר העמים שהם בעצם יוצרים את החיסרון שיש בעולם,
ועם ישראל הוא נקודת השלמות, שהיא מחברת את כל העולם החסר למקור השלם שלו.
מה המקור השלם של העולם? הקדוש ברוך הוא.
כן, עם ישראל הוא כמו נקודה, כמו אי כזה,
כן, נקודת גובה כזאתי, שהיא מחברת את כל העולם החסר למקור השלמות שלו, שזה הקדוש ברוך הוא.
אבל אי אפשר לברוא את העולם רק עם עם ישראל, כי אז העולם היה נחשב, מה שהוא אמר פה בסוף, ראינו את הסוף שהוא כתב,
ואילו לא נברא בעולם רק אברהם וזרועו,
היה מדרגת העולם הזה שהוא כולו שלם.
זה היה, כל העולם היה שלם, זה היה נחשב שלמות, בסדר?
ולכן, בסדר, אז זה מוכרח להיברות פה גם מהאומות העולם שהן בעצם שייכות לחיסרון שיש במציאות.
עכשיו תדלגו, אחרי הסוגריים יש פה,
בדיבור המתחיל, והנה זהו,
עמוד מט בדיבור המתחיל, והנה זהו,
עניין אברהם והאומה הנבחרת,
שהם חלקים,
ואי אפשר מבלתי האומות,
שאין שלמות העולם רק בחלק לבד.
כלומר, העולם הזה מחויב,
מוכרח שיהיו בו אומות העולם.
כי אומות העולם הן יוצרות את המארג של העולם,
כשבמארג של העולם יש בו חסרונות.
יש בו חסרונות,
ועם ישראל ואברהם אבינו הוא חלק מהעולם,
אבל חלק מהעולם שבו נמצאת נקודת השלמות,
הם חלק לבד, וחלק לבד שהוא מעוגנת בו השלמות של העולם.
והחלק הזה, חלק השם,
כדכתיב כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו.
וכמו שתמצא שההפכים יוצאים זה מזה בעבור שההפכים
משלימים אל הכל, כך יש להם חיבור יחד מזה, מזה הטעם עצמו.
וזאת הסיבה שהיו ישראל יושבים במצרים,
ומה שיהיה הפך להם, כמו שהתברר, ואברהם באור כסנים,
כיוון שהם בעצם שני הפכים, אז הם יוצרים כאילו את השלמות של הבריאה,
כי בבריאה יש גם צדדים חסרים וגם צדדים של שלמות, בסדר?
ולכן עם ישראל זה הצד השלם, ואומות העולם זה הצד ההופכי לזה.
טוב, בואו נסיים את הפרק, נקרא את זה ככה בזה. אמנם התייחסות זה,
התייחסות זה מצד הפועל שהוא הכל ואבוא ממנו הכל,
ולכך הם מתייחסים,
אבל בעצמם הם נבדלים.
זאת אומרת, באמת, הם מתייחסים, כנראה בשעת היצירה,
אז יש לנו קשר בינינו לבין המצרים,
אבל בחיים עצמם אנחנו נבדלים מאומות העולם,
ישראל הוא נבדל, הוא שונה, הוא גבוה מאומות העולם, גבוה בטח ממצרים, בבית החברה המאורכסים, גבוהים מהם,
אבל בשעת היצירה הם כן מחוברים, בעצמם הם נבדלים,
ולכך בהוויית הפחים אלו,
מה זה הוויית הפחים אלו? הכוונה בזמן היצירה של ההפחים האלו, בזמן היצירה של עם ישראל,
דווקא יש להם חיבור ביחד.
אז יש לעם ישראל חיבור ביחד עם מצרים,
בשעת היצירה של עם ישראל,
כן, כמו שהיה לישראל כאשר היו מתהווים במצרים,
אם תבין זה נוצרים במצרים שהם הפכים להם
וכן אברהם נולד באור כשדים שהוא הפכי לו ויצא אברהם מטרח
ואחר כך היו נבדלים זה מזה במה שהם בעצמם נבדלים בתכלית
ולפיכך אמר לו תוסיפו לרעותם עד עולם כן כלומר אחרי נכון אחרי לקראת קעת ים סוג זה לא תוסיפו לרעותם עד עולם כי יש עכשיו ניתוק הולך להיות ניתוק הולך להיות
היבדלות טוטאלית מוחלטת בין עם ישראל לבין המצרים
עד עכשיו, כי בשעת הבריאה של ישראל בחובי נצרים, אחרי הבריאה, עם ישראל מנותק, ולכן גם יש לנו ערי מצווה לא לחזור למצרים, זאת אומרת, זאת אומרת, אחת הסיבות.
במה שהם נבדלים, זה מזה רק לעניין הוויה,
שיהיו הם לעם ישראל, יש להם חיבור, כמו שהתברר למעלה,
כן? כי יש התייחסות בהווייתם יחד, ובעצמם הם נבדלים.
כן, בהווייתם יחד יש נבדלים, אבל בעצמם, בעצמות שלהם בחיים, הם נבדלים.
וכן אברהם,
טוב, אותו דבר אברהם מול אורקסדים,
כן, אנחנו בעמוד נ', וכן אברהם אחר שנולד באורקסדים ואמר לו לך לך מארצך וגומר,
ונתבהר לך, כן, אחרי שהוא גדל באורקסדים אז השם אומר לו אתה צריך להתנתק מאורקסדים,
לך לך מארצך ומהולדתך ומבית אביך, אתה צריך להתנתק מפה,
כן, כי אתה נבדל מכל המקום שגדלת בו, אתה נבדל, אתה מתחיל עולם חדש כמו שדיברנו, והיה מותרך בחרן ואז אברהם אבינו הולך לארץ ישראל,
כן שכמו שישיבת אברהם שהוא עיקר העולם באור כסדים
זה העם עם לא היה ואחר כך הוציאו הקדוש ברוך הוא מתוכו הכתיב אני השם שרוציתי את העם באור כסדים
כך ישבו ישראל שהם קדושים נבדלים מכל ערווה במצרים
שלא היה אומה מקולקלת כמוה
ויש לך להבין את דברים אלו כי הם דברים צריכים להבין אותם ובזה ידוע יציאת השורש הנאמן עם נטיעותיו הנאמנים ועוד נתבער. טוב סיימנו את הפרק הזה. כן שאלות יש איזה?
שאלות משהו על הדברים?
טוב, זה היה ממש ככה סגירת מעגל,
כן, עשינו איזה כמה שיעורים על פרק חמישי, כמה שהצלחנו,
וזה היה כאילו החותמת של הפרק,
אוקיי?
אז עכשיו אנחנו יכולים לעבור לפרק שישי,
כן?
כתבו פה כותרת של הפרק,
שאברהם אבינו יסוד העולם.
טוב, נתחיל עם פרק שישי, בסדר?
התבהר לך בפרק שעבר,
כי שלמות הבריאה
אשר בה היה רצון הבורא הוא יסוד העולם הוא אברהם אבינו
והשתלשלו צאצאי קודש ובהם בחר השם.
כלומר עם ישראל הוא תכלית הבריאה הוא יסוד הבריאה יסוד העולם
ועם ישראל נוצר מאברהם אבינו אבינו הוא השורש
שמנביא שמוליד את העם הנבחר כן הוא העיקר של הבריאה היסוד שעליו כל הבריאה עומדת.
בסדר והצאצאים שלו השתלשלו צאצאי קודש ובהם בחר השם.
טוב אז אם ככה אם עם ישראל הוא תכלית
הבריאה אז אם ככה אומר המהר"ל יש לשאול על כל הנושא של גלות מצרים, אה?
ואם כן יש לשאול איך עולם הפוך
עליונים למטה
כן ותחתונים למעלה?
כי זרוע הקדוש במצרים היו נתונים בעד לוחציהם
וידוע כי במה שהם נתונים תחת ידם הרי זה מיעוט מציאות.
אז איך זה יכול להיות אם עם ישראל הוא העיקר והתכלית של העולם?
כן אז איך הוא היה נתון בשעבוד
אצל מצרים כן אומר ידוע כי במה שהם נתונים תחת ידם הרי זה מיעוט מציאות מה אתם מבינים מה כבר המיעוט מציאות?
אתם יודעים כי יש
החיים החיים מלבד הנשימה שיש בחיים החיים הפיזיים ומלבד החיים הפיזיים
החיים מוגדרים גם בתור איכות של החיים כן איכות של החיים בסדר אם אדם כמו שאומרים חז"ל אני חשוב כמת
אני חשוב כמת אני הוא מת הוא חי הוא נושם פיזית הוא נושם
אבל החיים שלו נחשבים כאילו חסרי,
במובן מסוימי כאילו חסר חיים כזה.
או הרשעים בחיים קרויים מתים.
פיזית הם נושמים,
אבל החיים הפיזיים שהם חיים זה חיים כאלה
חסרי ערך, חסרי תכלית, אז זה כאילו חסרי חיים. אז אותו דבר הוא אומר,
כאשר עבד, עבד גם כן, הוא משועבד בעצם.
הוא משועבד למישהו אחר, לאדון אחר.
כאשר אתה משועבד לאדון אחר,
אז אתה לא חי את עצמך. את מי אתה חי?
אתה חי את האדון שלך.
אתה חי את הרצונות שלו.
אתה חי את מה שהוא רוצה שאתה תעשה, לא מה שאתה רוצה לעשות.
אתה לא יכול לבטא את עצמך לפי מה שאתה היית בוחר, לפי מה שאתה היית רוצה.
זה המהות של עבד.
ממילא עם ישראל במצרים,
המציאות שלהם מתמעטת, אומר המערב.
מה זה מתמעטת?
כאילו הם חסרי מציאות, כי נכון שהם חיים פיזית,
אבל הם לא יכולים לחיות את העולם שלהם,
לא יכולים לחיות את הרצונות שלהם,
את מי שהם, בסדר? הם לא יכולים לחיות את זה.
אין להם את החופשיות לבחור מה לעשות ודברים כאלה.
אז ממילא זה חיים שהם עם מיעוט מציאות,
בסדר? זה כאילו חיים עם מוות כזה,
הם מיעוט מציאות.
אז הוא אומר, אבל איך זה יכול להיות? הרי אם עם ישראל הוא עיקר הבריאה,
בסדר?
אז איך זה יכול להיות שהוא נתון תחת לוחציהם
בצורה כזאתי שכאילו הוא מאבד את הוויית החיים שלו.
בסדר? מובנת השאלה?
ואם יאמר האדם
עוונות הדור גרמו כמו שהוא בגלותנו זה
כי עוונותינו גרמו לנו ואנחנו סבלנו עווננו ועוון אבותינו איתנו.
טוב, אז תגידו, אתם יודעים מה זה?
החטאים, העוונות, גרמו לעם ישראל לקבל עונש לקבל גלות.
זאת אומרת, כמו שאנחנו, עכשיו המהר"ל נמצא.
אנחנו נמצאים בגלות, אומר המהר"ל. אנחנו נמצאים בגלות?
אה?
לא, אז מה המהר"ל כותב פה?
בזמן שלו, חכה, כן, זה עורר אותך, כן. זה נכון, בזמן של המהר"ל, היו בגלות.
אותה המהר"ל חי?
כן, משהו כזה, 1500 ומשהו, היה חי,
כן, אז כן, כמה זה עוצר?
משהו כזה, עכשיו 450, משהו כזה, 500 אולי כבר שנה,
עם ישראל היה אז בגלות, אחרי גורס ספרד הוא היה, כן, ממש עשייה בגלות כזה.
אז הוא אומר, אז כמו שאנחנו, זה שאנחנו נמצאים בגלות, הוא אומר, אמר, אני מבין, כי יש לנו עבונותינו,
עבונות אבותינו,
חורבן בית המקדש הראשון, עם ישראל יצא לגלות וכל זה.
אבל הוא אומר, אבל במצרים אתה לא יכול לענות ככה.
במצרים אתה לא יכול לענות שהם ירדו למצרים,
גלות מצרים בגלל העוונות שלהם.
למה? למה אי אפשר לענות ככה? יש לכם רעיון?
למה לא?
כי מה?
שאבות... למה? תגיד, מכירת יוסף.
למה? אולי אחרת מכירת יוסף. מה?
ברית בין הפתרים, בדיוק.
כלומר, הגלות במצרים נקבעה עוד לפני ש...
עוד שאברהם אבינו רק התחיל את הקמת החיים שלו, שהם הזרע לעם ישראל.
אברהם אבינו כבר נקבע שם, נקבע הגלות הזאת, מה שהוא אומר כאן.
מה נשיב בגלות מצרים?
מרחוק הייתה העצה מאת השם.
מרחוק הייתה העצה מאת השם.
על זרע אברהם שיהיו משועבדים ארבע מאות שנה במצרים,
כציפור שהוא ביד הצייד, כמו שזכרנו למעלה, עד שלא היה נחשב מציאות ישראל בעיני מצרים,
שגזלו לבניהם עבדון וחייהם מררו.
ואיך נמצא דבר זה אשר הם ראויים להיות חזקי מציאות
בעולם
והם עיקר מציאות העולם כאילו עם ישראל
וזולתו לעין בתוהו נחשבו
יהיו הם מציאות יותר חזקה וגוברים על עיקר מציאות העולם.
כי איך יכול להיות שעם ישראל שהוא אמור להיות בעל המציאות החזקה בעולם
כן עיקר המציאות ויבואו המצרים שהם יחסית
עם ישראל נחשבים לעין ותוהו,
הם יהיו גוברים על ישראל, יותר גוברים על עיקר מציאות העולם, על עם ישראל.
בסדר?
ומפני כי שורש זה,
כן, נגזר
על זרעו, שורש זה, שנגזר על זרועו של אברהם, הוא נזכר בפרשת ברית בין הבתרים.
יש לנו לעיין ולעמוד על עניין הפרשה.
בסדר? אז לכן הוא אומר, צריך לעיין וללמוד
על הפרשה הזאת.
אז עכשיו הולך המראה לפרש לנו קצת על ברית בין הבתרים.
טוב, אז זהו, אנחנו מדלגים על מה שיש פה סוגריים, פשוט,
בספרים האלה אין את כל ההוספות האלה שיש כאן, כתוב פה, גם הקטע הזה נמצא בפני עצמו,
הוא כנראה שייך לכאן, הביאו אותו לכאן, בסדר, בעקרון הספרים הישנים אין את הקטעים האלה, אז אנחנו נראה לפי הסדר של הספרים הישנים.
אז נדלג פה על הסוגריים האלה,
לאיפה שכתוב בעמוד נ"א ובמדרש בראשית רבה למטה, עמוד נ"א למטה.
כי המר"ל עכשיו הולך לבאר לנו כך הדברים על ברית בין הבתרים, שם נגזרה הגזרה
על עם ישראל לרדת למצרים.
ובמדרש בראשית רבה, אחר הדברים האלה וגומר, רבי לוי אמר, תרתי ורבנן אמרו חדה.
הרי כתוב שאחר הדברים האלה היה דבר השם אל אברהם במחזה לאמור.
זה הפסוק פחות או יותר, שכתוב שם, אל תירא אברהם,
אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד. כלומר, איזה דברים היו קודם לברית בין הבתרים?
מה היה קודם לכן?
מה מסופר שם?
המלחמה של אברהם אבינו עם ארבעת המלכים,
עם ארבעת המלכים שמה, בסדר?
שבאו לסדום וזה.
אז אחרי המלחמה מול ארבעת המלכים כתוב אחר הדברים. כתוב אחר הדברים האלה, זה אומר שהדברים שמופיעים בפרשה של ברית בין הבתרים,
הם קשורים למה שהיה מקודם.
מה היה מקודם בתורה?
היה את מלחמת אברהם אבינו מול ארבעת המלכים.
אז רבי לוי אומר, תרתי רבנן המורחב, כלומר,
שני דברים, או דבר אחד, שזה מקושר למה שהיה מקודם.
מה, איך זה מקושר למה שהיה מקודם?
אז רבי לוי אמר, לפי שהיה אבינו אברהם התפחד,
ואמר,
תאמר האוכלוסין שהרגתי, היה בהם צדיק אחד?
או ירא שמיים אחד?
כן, משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה עובר לפני פרדסיותיו של מלך,
ראה חבילו של קוציו נטלן,
והציץ המלך, והתחיל להתעמר מפניו, והתאמר זה נכבה בפניו.
אמר לי, למה אתה מתעמר? פועלים הייתי צריך שיקששו
עכשיו שקיששת בו בתול שכרך.
כך אמר לי הקדוש ברוך הוא לאברהם אותנו החלוצים שרקת קוצים קסוכים היו.
היינו דכתיב היו עמי שרפות שיא קוצים קסוכים.
אז זה דבר ראשון.
כתוב שם הקדוש ברוך הוא ואומר אברהם אבינו אל תירא אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד.
מה זה אל תירא? זאת אומרת שאברהם אבינו ירה.
פחד ממשהו. ממה הוא פחד?
אז הסבר ראשון ממה אבינו פחד?
במלחמה שהוא הרג שם את ארבעת המלכים שם,
המרפל, מלך שינהר, יוך וכל אלה.
כדורלעומר וזה, אז כשהוא הרג אותם,
אז הוא פחד, אולי יש שם,
אולי הרגתי איזה צדיק אחד שם, מכל מיני שהרגתי, עם כל החיילים,
היה שם צדיק אחד, ואז זה בעצם זה,
ואז עשיתי לא טוב.
אז אמרתי לו, לא, להפך, אתה עזרת לי, עזרת לי כאילו להשמיד את הרוע מהעולם.
עזרתי להשמיט את הרוע מהעולם, כן?
משל, אומרים לך, אדם שהיה עובר בפרדסים של המלך,
בסדר?
וראה שם כל מיני קוצים, והיה כאילו מוציא את הקוצים מהפרדס וזורק אותם.
פתאום רואה את המלך מגיע, אז הוא
התחבא, פחד שהמלך יכעס עליו, שהוא לוקח לו דברים מהשדה.
אמר לו המלך, מה אתה מתחבא?
תודה רבה לך.
במקום שאני אלך ואזכור פועלים שאהבו להוציא את הקוצים משם,
אתה עשית לי את העבודה, תודה רבה לך.
אותו דבר שאומר לאברהם, אתה עשית לי את העבודה, כן? במקום שאני אצטרך לטפל בקוצים האלה לבד, אתה טיפלת בקוצים האלה לבד,
כן? שהם בעצם קוצים במארג של המציאות.
אז זה דבר ראשון,
שאברהם אבינו, למה הוא פחד.
בסדר עד כאן?
הסבר שני, רבי לוי אמר,
אוחריי לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד,
שמא תאמר המלכים שרקתי מתכנסים ועושים ימי מלחמה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא, אנוכי מגן לך,
מה המגן הזה, אפילו כל החרבות באות עליו, עומד כנגדו.
אף אם כל האומות מתכנסים עליך ובאים עליך, אני נלחם כנגדם.
כן, אז ממה אברהם אבינו פה הוא פחד פה?
זה ממש משהו מאוד פשוט כזה. פשוט פחד מזה שהעמים האלה שהוא הרג אותם,
יבואו להילחם בו.
אז השם אמרו לו, אל תפחד, אני אגן עליך.
בסדר?
ורבנן אמרו, לפי שהיה אבינו אברהם התפחד, ירדתי לכבשן אש וניצלתי,
לרעבון וניצלתי, ועשיתי מלחמה עם מלכים וניצלתי.
שמא תאמר קיבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום בעולם הבא.
אמר הקדוש ברוך הוא אל תירא אנוכי מגן לך, מגן עשיתי עמך בעולם הזה.
אבל שכרך מתוקן לעולם הבא.
וואלה אתה אמרת?
מה רב תוכל שצפנת לעירך? כלומר, מה עברנו פחד לפי רבנן?
הוא חשש שמה?
שנגמרו לו הזכויות, כן? נגמר לו הוויזה מה שנקרא, האשראי.
היה לו ויזה כזה אצל הקדוש ברוך הוא.
אתה יודע,
נרדתי לכבשן האש, ניצלתי שם,
לרעבון, ירדתי למצרים, ניצלתי, ויצאתי שם חוש גדול.
עשית לי הרבה ניסים. במלחמה הזאתי, יצאתי למלחמה,
עשית לי ניסים, ניצלתי שם.
אז כל הדברים האלה מורידים לי ממה?
מהזכויות שלי, מהחשבון בנק שיש לי בשמיים, זה מוריד לי משם.
כן, אדם מקבל פה שכר בעולם הזה.
אז הם מנקים לו מהחשבון בנק שלו בעולם הבא.
אז לכן הוא פחד, אברהם הוא חשש, שכאילו,
לא, מה הייתי לעולם הבא?
השתמשתי בכל היתרה שיש לי, כל היתרה שיש לי, השתמשתי לכל הניסים האלה,
לכבשן האש,
למלחמה, לרעבון במצרים וזהו.
שמא תאמר קיבלתי צריך בעולם הזה ואני כלום בעולם הבא? ככה הוא חשש.
אמר לו הקב"ה, אנוכי מגן לך.
כן, מה זה מגן לך? מגן עשיתי לך, מה זה מגן? אתם יודעים מה זה מגן בארמית?
מגן זה כאילו בחינם, כאילו, כן?
מגן זה כאילו, זה בחינם, בארמית. אז מגן עשיתי לך, עשיתי לך פה, בחינם עשיתי לך.
פה בעולם הזה,
עליי, מה שנקרא, מה זה עליי? ברור שזה בא בעקבות
מדרגתו של אברהם, אבל כאילו,
זה לא גורע לך מהזכויות,
זה מה שבא לו. לא גורע לך מהחשבון שיש לך אצלי בשמיים, אל תדאג,
מה שעשית לך פה בעולם הזה זה בחינם, כאילו עליי, על חשבוני,
כן, וכל הזכויות שיש לך נשארות לך, שכרך מתוקן לעולם הבא.
בסדר? אז ראינו פה שלושה הסברים ממה אברהם אבינו פחד, מה אברהם אבינו ענה לו, כן?
או שהוא חשש מזה שהוא הרג אחד, צדיק אחד מהם.
זה אפשרות א', או שהוא חשש מזה,
כן, שהמלכים האלה יתכנסו עליו להרוג אותו, או שהוא חשש מזה שניכו לו מהזכויות שלו
בעולם הבא, וכל הדברים האלה, השם הרגיע אותו ואמר לו, אין לך מה לחשוש.
אני דואג שהדברים האלה לא יפגעו בך, בסדר?
בסדר עד כאן.
במדרש הזה, בואו נמשיך במערל,
במדרש הזה בא ליישב לשון אחר הדברים.
דלמה תלה נבואה זאת במלחמת המלכים?
כן, הנבואה של ברית בין הבתרים, למה הוא תלה אותה במלחמת המלכים?
ואמר רבי לוי בפירוש הראשון,
כי אברהם היה ירא מפני המלחמה הגדולה שעשה,
ושמא עשה נגד רצון הקדוש ברוך הוא, שהיו בהם צדיקים
או אנשים אשר הם ראויים שלא להיות נהרגים.
נכון זה מה שהוא חשש לפי רבי לוי בפעם הראשונה.
והשיב הקדוש ברוך הוא, הנה אתה מתיירא מן העונש?
אל תירא מן העונש,
כי אין לך עונש בעריקת הבלחי באלף.
אין לך עונש על זה. והוסיף לומר,
שכרך הרבה מאוד. לא רק שאין לך עונש, גם אתה מקבל על זה שכר. למה?
כי בעצם, אתם זוכרים מה המשל היה?
שהוא, שהוא מה הוא עשה? הוא לקח לו קוצים מהשדה, מהפרדס, כן?
וביאור עניין זה, כי שכרו הרבה מאוד לעתיד לבוא.
דלגו על הסוגריים לעמוד הבא.
קשה ללמוד עם הספר הזה.
יש אדם צדיק אשר כל מעשיו הולכים אל השלמות,
אף אם לא כיוון.
עוד פעם, זוגו על הסוגריים.
והפך זה דימוי מתחיל, והפך. והפך זה באדם הרשע.
אשר נאמר עליו אשמן לבעם הזה ואוזניו אכבד ועיניו אשה ונראה בעיניו ולבבו ואבין ושע ורעפה לו.
הנה הקדוש ברוך הוא מעלים ממנו דרכי החיים שילך לאיבוד,
כמו שנעשה לפרעה ולשאר רשעים ודומה לזה.
לפיכך אומר אל תירא אנוכי מגן נכס חכה הרבה מאוד.
כן, אז הוא אומר לו,
יש אדם צעיק כל אשכול, מה עשה, והולכים אל השלמות אף אם לא כיוון.
אתה מבין, הרי אברהם אבינו פה,
הוא כיוון, הוא יצא למלחמה פה,
בעיקרון מצד הצדדים הפשוטים.
מצד הצדדים הנגלים, למה הוא יצא למלחמה הוא לארבעת המלכים?
מה הסיבה שהוא יצא נגדם למלחמה?
אתם זוכרים למה?
להציל את לוט, נכון.
להציל את לוט.
כן, זה לכאורה עיקר הסיבה,
בעצם הוא הבין שהם רוצים בעצם אותו, הוא הבין את זה שהם רוצים אותו, אבל
הוא כאילו הלך לאיזה שהם,
משהו לכאורה עם אינטרס שיש לו בזה,
יש בזה המון אידיאליות גם,
אבל סטוג של אינטרס להציל את לוט ו...
שהם לא ילחמו בו אחרי זה.
אבל בסוף השם אומר לו: תראה,
כאשר אדם הוא צדיק, יש פה
נקודה נקודה שהנהגת השם מאוד מיוחדת, שכאשר אדם הוא צדיק אז
הוא מכוון למשהו אחד,
מה שהוא יכוון זה גם,
זה כנראה הנכון לעשות
הדבר הטוב בעצמו, הטוב מצד עצמו גם כן מעוד סיבות, מעוד סיבות.
כאילו במקרה הוא גם מצליח, זה לא בדיוק במקרה, כאילו הוא בלי כוונה מצליח לקלוע למטרה.
איזה מטרה? מה רצון השם בעולם? בלי, בלי כוונה.
בלי כוונה ומעשיו מתכווננים למה שהשם רוצה שיקרה בעולם.
כי הוא צדיק,
מכיוון שהוא צדיק אז המעשים הולכים בדרך ישרה לעשות רצון השם בעולם.
אז פה אברהם אבינו הלך בדרך ישרה מה?
כאילו, הוא הלך בדרך פשוט מצעד להציל את לוט,
זה לכאורה הצעד הנגלה.
אבל זה מכוון,
כן, מה שהוא עשה בסוף זה מכוון ממש למה שהשם רצה שהוא יעשה,
מה שהשם רצה שיפעל בעולם,
אתם מבינים?
הוא, כיוון שהוא אדם צדיק, אז
באופן טבעי הוא נמשך לעשות גם אם הוא לא מבין,
התת-מודע שלו מושך אותו,
המזל שלו מושך אותו לעשות את הדבר הטוב בעיני השם.
ולכן גם פה, זה שהוא בסוף יצא להילחם מול ארבעת המלכים,
זה היה הדבר שהשם רצה שיקרה.
שהם רצה שיקרה.
כן, ולא רק שהוא הציל את הוטל, אלא סכרך הרבה מאוד, הכוונה,
אתה גם עשית לי טובה בסוף, אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אתה עזרת לי.
במה עזרת לי?
עזרת לי בלמגר את הרוע מהעולם. אתה עזרת לי בזה. גם אם לא התכוונת, אבל זה ככה הולכים למעש,
הדרך שלך הולכת לשם, המעשית שלכם הולכת לשם.
זה כאילו, כשאדם הוא צדיק, השם מנהיג אותו,
מנהיג אותו, שגם אם הוא לא מתכוון, הוא בוחר בטוב.
ולכן שכרו הרבה מאוד, הרי תגידו מה, הוא בכלל לא התכוון, הוא התכוון מצעד להציל את לוט, אז מה זה שכרו הרבה מאוד?
כן, הוא התכוון להציל את לוט, ובסוף הוא עשה לי, הקדוש ברוך הוא עשה לי כאילו עבודה בעולם הזה,
מגר את הרוע, מגר את הרשע,
לכן מגיע לו שכר הרבה מאוד,
אבל איך הוא לא התכוון, נכון שהוא לא מתכוון, אבל ככה דרך הצדיקים שהשם מושך אותם להצלחה,
השם הם מגנטות, זה כמו מגנט, הם מתמגנטים לעשייה החיובית,
מתמגנטים למעשים הטובים בעיני ה' באופן טבעי.
מתמגנטים לזה.
זה מה שהוא מסביר פה. כי יש אדם צדיק אשר כל מעשיו הולכים על השלמות אף אם לא כיוון.
כן?
והפך זה אדם רשע.
כן, אדם רשע, כאילו זה הפוך. כאילו גם כשהוא לא מתכוון, ה'
שולח אותו למקומות לא טובים.
בסדר?
זה מובן את הנקודה הזאת? לכן הוא אמר לו ששכרו הרבה מאוד.
זה מה שמסיים פה.
וכך אומר עתירה, אנוכי מגן לך שכר הרבה מאוד.
כלומר, לא רק שאני מגן לך, אלא גם אני נותן לך שכר על מה שעשית,
אפילו שלא התכוונת.
יפה.
עכשיו הוא מסביר באמת למה הם,
מה מתבצע שהם היו כאילו רשעים, ואתה צריך להשמיד אותם וזה.
כן, אז בואו נראה.
ויש לך לדעת.
כי אלו מלכים דבוקים בעניין רע מאוד.
כי אלו ארבעה מלכים אשר לקחו את לוט,
לא הייתה כוונתם רק על אברהם. כן, זה מה שאמרנו מקודם.
נכון שהם לקחו את לוט,
אבל למי באמת הם התכוונו? התכוונו באמת לקחת את אברהם.
רק שהם...
אז למה הם הלכו לקחו את לוט?
יש לזה כמה הסברים, אבל
הם לקחו את לוט בשביל שאברהם יבוא וירדוף אחריהם, עשו את זה בשביל זה.
כי זה היה שם לרדוף אחריהם, ואז הם חשבו שהם יהרגו אותו.
כן? אבל הם לא הלכו על אברהם,
על אברהם ישירות.
כי הם לא הלכו על אברהם ישירות.
כל נסיבות, אולי חששו ממנו לעשות ישירות או כל מיני סיבות אחרות.
הם עושים איזושהי טוענה ללכת לסוף ולקחת את לא.
זה מה שהוא אומר פה. לא הייתה כוונתם רק על אברהם, ולפיכך כתב כאן לשון ויהי בימי.
ואמרו רבותינו ז"ל כי כל מקום שכתוב ויהי בימי אינו אלא לשון וי, כלומר לשון של צער.
שההוא נזקקין לאברהם נלחום עמו.
כדעית בבראשית רב פרשת לך לך.
עמוד נ"ג,
אתם רואים פה עמוד ג' נמצא כי המלחמה,
בסדר? נמצא כי המלחמה, דרגו על הסוגריים פה,
נמצא כי המלחמה הייתה לבאר אלו הרשעים המתנגדים למציאות העולם.
לא, לא, יש פה דילוג לא טוב רגע.
בוא, בוא, לפני זה תראו דיבור מתחיל הרי,
כן, הרי ביערו, לפני זה קצת,
הרי ביערו כי המלחמה שעשה אברהם היא מלחמת השם,
שהיו מלכים אלו מתנגדים לאברהם,
לפיכך היו המלכים ארבע, למה היו דווקא ארבעה מלכים?
זאת אומרת, כמו שתמצא לעתיד,
כי ארבע מלכויות ישעבדו בישראל זרוע אשר הם אין עולם.
ככה גם כן אברהם, כי כבר אמרנו לך, כי תמיד יימשך העץ אחר השורש.
כן, וכדי להעיד על דבר זה,
שהם בעצם יצאו להילחם נגד אברהם,
היה המלך הראשון אשר הוזכר באלו ארבעה מלכים, אמרפל.
נכון, ויהי מימי המעפל כתוב. מי זה המעפל?
המאפל הוא נמרוד.
המאפל זה כאילו מלשון אמר פול. אמר לאברהם ליפול לכבשן האש. הוא נמרוד שהפיל אברהם לכבשן האש.
שמזה תדע כי אלו המלכים היו מתנגדים למציאות האמיתי.
אשר הוא עיקר המציאות ויסוד מציאות עולם הזה, כמו שאמרנו.
וזהו שאמר ויבואו אל עין משפט ודרשו זה אברהם שהוא אין עולם ועיקרו.
כן, ודרשו משפט שאברהם עושה מדינת דינו בעולם.
טוב עכשיו תדאגו לדוגמה התחילה זה נמצא.
נמצא כי המלחמה הייתה לבאר אלו הרשעים המתנגדים למציאות העולם. אתם מבינים?
מה זה אומר שהם יצאו בעצם להילחם מול אברהם אבינו, להשמיד את אברהם אבינו? מה זה בעצם אומר?
זה אומר שמה?
שהם מתנגדים למה?
לתכלית העולם. מציאות העולם הכוונה למטרה שלשמעת עבר העולם.
תכלית העולם ממוקדת, ממורכזת אצל אברהם אבינו, כן?
אז הם מתנגדים לאברהם או מתנגדים להופעת ה' בעולם.
לכן הם רשעים, כן?
כן, אכן הם משייעים.
כן, לבאר לו הראשון מתנגדים מציאות העולם. והיו המלכים, הארבעה נוצחים את החמישה.
נכון, בהתחלה הם ניצחו את חמשת המלכים, סדום ועמורה וזה.
ואברהם, יחידו של עולם, מנצח הארבעה שהם מתנגדים לעיקר העולם.
לכן זה ארבע, כי זה כאילו כמו ארבע רוחות השמיים, כן?
ארבע רוחות השמיים, כאילו יש פה ארבע צדדים,
יש נקודה אמצעית, כאילו, שארבע הצדדים שבעולם מתנגדים לה, מנסים להשמיד אותם, מנסים לבאר אותם מהעולם. את דבר השם שמתגלה דרך אברהם אבינו, מנסים לסלק אותו מהעולם, בסדר?
ואלו, ארבעה מלכים, הם כוחות חיצונות, ולפיכך הם ארבע כנגד ארבע צדדים, שהם כוחות חיצונות.
וכנגד זה היו ארבעה מלכים אלו, אשר הם כוחות חיצונות, מתנגדים
הצדדים האלו אל דבר שהוא עיקר ופנימי ואינו צד.
אברהם אבינו ובמילא עם ישראל הם אינם צד, הם עיקר ופנימי.
הם כאילו המשמעות הפנימית של המציאות,
המשמעות הכללית של המציאות מרוכזת בעם ישראל. הם לא צד, הם הלב, הם התוך.
ויש פה ארבעה צדדים,
ארבעה מלכים שמתנגדים לפנים הזה, לתוך הזה.
בסדר? והוא אברהם שהיה יחיד בעולם והבן דבר זה.
נמצא,
כי במה שהרג את המלכים,
הוא בזה ביער את הקוצים מן העולם,
את אשר הוא מתנגדים למציאות העולם, אפילו שהוא לא התכוון מצד רק להשמיד את לא אותו,
משהו כזה, או להציל את עצמו גם, אבל הוא לא התכוון לבאר פה את הרוע מן העולם.
אבל השם, זה חלק ממהלכים של אדם צדיק, מהלכים של אדם צדיק שהם הולכים מרצון השם ביד ביד,
באופן טבעי כזה,
מתמגנטים לרצון השם, כן?
נמצא כי במה שהגת המלכים ובזה באמת הקוצים מן העולם,
את אשר הם מתנגדים למציאות העולם, הם הכוחות החיצונות, רגע סליחה, אשר הם מן הצד. לפיכך אמרנו, סחרחה הרבה מאוד,
מאחר כי מעשיו בכלל הם הולכים אחר השלמות,
לבער הכוחות שהם הקוצים.
אז זה ההסבר,
זה ההסבר הראשון,
כן, שהוא פחד שהוא בעצם הרג פה מישהו שצדיק,
וזה מה שאומרים לו, לא, לא, שאומרים לו רק את הצדיק, גם עזרתי לבער את הרוע.
עזרתי גם לבער את הרוע, לכן סחרחה הרבה מאוד, זה הסבר ראשון.
ההסבר השני אמרנו,
כן, שהוא פחד שהם יעשו איתו מלחמה, נכון?
כן.
מה זה, סליחה, מה?
כן.
אתה אומר למה הוא כתב את המשפט הזה?
למה הוא הזכיר את זה שהיו,
נמצא כאן מלחמת אביבר אלו ראשונים מתנגדים למציאות העולם, והיו המלכים הארבעה נוצרים את החמישה.
בכל זאת הוא בא להגיד שבגלל שהם מייצגים את הרוע בעולם הם יצטרכו לנצח אפילו חמישה, חמישה, כאילו להראות עד כמה,
בגלל שיש להם התנגדות, כאילו,
לעיקר המציאות,
אז
זה משהו כל כך חזק ועוצמתי שמנצחים לנצח אפילו כמות יותר גדולה של מלכים.
אולי הוא בא להגיד את זה.
אתה יודע, יש להם כל כך הרבה חוזק כזה בפנים, תעצומות של רוע בפנים,
צריכים לנצח אפילו חמישה מלכים.
ואפילו אחי אברהם מנצח את הארבעה. אפילו אחי אברהם מנצח את הארבעה.
טוב, אז אנחנו נעצור כאן, בסדר? במקום הזה, ואז בפעמים העוד נמשיך בעצם את הפעם הבאה, נצהיר את הדברים הבאים לעמל תירא אברהם,
ונראה איך כל זה מתקשר לברית בין הבתרים שהמהר"ל רוצה להסביר לנו.
טוב, אורחים תיאום.
"������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������
::::::::::::
:::
