טוב שלום לכולם הפרשיות שלפנינו עוסקות ביציאת מצרים פרשת בו שהיא ממש
נוגעת ביציאה עצמה אנחנו רוצים אבל לנסות להסביר קצת על יציאת מצרים גם של מצרים עצמם
אתם יודעים שיציאת מצרים זה יכול להתפרש הרי בשני כיוונים נכון
יציאת מצרים מה שאנחנו רגילים לדבר עליו מה שאנחנו רגילים להבין אותו זה היציאה של עם ישראל ממצרים יציאת מצרים יצאנו ממצרים אנחנו יצאנו ממצרים
אבל יש גם צעד של יציאת מצרים הכוונה שגם מצרים יצאו יציאתם של המצרים יציאת מצרים
יציאת מצרים מהמצרים שלהם יציאת מצרים מהמצרים שלהם
כן זה ככה קצת על הנושא של השיעור יציאת מצרים מהמצרים
הרי מצרים היא ביטוי של מצר של צרות
צרות של מה?
כן, צרות אופקים, צרות של חיים, צרות של מבט רחב,
כן, צרות של
התרכזות רק
באני ובמה שטוב לי, באנוחיות שלי, התרכזות בעצמי.
אז צרות אופקים כזאת שמצרים מייצגת אותה, צריך לצאת ממנה.
צריך לצאת ממנה. ועם ישראל כמובן זה ה...
עם ישראל כמובן צריך ומוכרח לצאת מהמצרים של מצרים לא רק מהמקום הגיאוגרפי
אלא מכל מה שהיא מייצגת. עם ישראל צריך לצאת,
אבל גם יש בחינה שגם המצרים צריכים לצאת מהמצרים של עצמם.
וננסה קצת לעמוד על הנקודה הזאתי,
סביב באמת
תודה רבה,
ביטוי מאוד מיוחד שמונח פה בפרשה.
ככה, אנחנו רגילים לקרוא את הפסוקים ולפעמים לא שמים לב לדברים מאוד חריגים שמתרחשים פה.
תכף, אבל ברגע ששמים פוקוס על המשפט עצמו,
אז עולים תמיהות שלא כל כך ברורות.
אחרי מכות תרבה וחושך, לקראת מכת בכורות,
הקדוש ברוך הוא אומר למשה,
כן, עוד נגע אחד אני אביא על מצרים.
אבל, ואז אתם תצאו ממצרים,
תצאו על ידי מכת בכורות, נכון?
אבל לפני שאני אביא את מכת בכורות
ואוציא אתכם ממצרים,
אז מה עם ישראל צריכים לעשות?
מה עם ישראל צריכים לעשות? צריכים לממש את קיום ההבטחה לאברהם אבינו.
מה ההבטחה לאברהם אבינו?
כן?
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, נכון? וגם את הגוי אשר יעבוד הוא דן אנוכי.
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
אז אפשר להביא דפים מאחורה שם אולי?
שם הצלצל מאחוריך ויקחו משם.
אחרי כן יצאו מרכוש גדול.
לכן, כדי שיצאו מרכוש גדול, איך עושים את זה בפועל?
עושים את זה בפועל שהם לוקחים, נכון?
שואלים כסף מהמצרים.
שואלים כל כסף איזה היה מהמצרים, נכון?
אז בואו נראה את מה שהשמץ אומר למשה לעשות.
הוא אומר לו ככה, ויאמר אדוני אל משה, עוד נגע אחד אבי על פרעה ועל מצרים.
אחריכן אשלח אתכם מזה כשלחו כלה,
גרש אגרש אתכם מזה.
דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה
כלי כסף וכלי זהב.
לא יודע, צריכים לשאול מהכלי כסף וכלי זהב, ככה עם ישראל יצא ברכוש גדול ממצרים.
ויתן אדוני את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה
ובעיני העם.
טוב, אז אנחנו רגילים באמת לסיטואציה,
לציור הזה, שעם ישראל הולכים ומבקשים את הכלי כסף וזהב.
עכשיו, יש פה שאלה אחת שיש פה כמובן, זה למה לשאול ולא
לשאול זה לכאורה לשון של שאלה ולא מתנה.
מה זה הם?
מה אמרת? שלא יהיה גניבה.
לא, אז פה, לכאורה זה גניבה, כן.
אולי ניגע בזה, נראה.
למה לא לקחת מתנה?
אנחנו נראה שיש מפרשים שאומרים וישאלו, זה ממש לקחת מתנה בפועל.
הרשב"א אומר ככה, אולי גם בין מפרשים,
תכף נדבר על זה.
אבל השאלה, אני חושב, היותר בפשט שנמצאת כאן,
שהיא תמיהה גדולה.
בואו נחזור לפסוק: "דבר אדם באוזניה וישאלו איש מאת
רעהו ואישה מאת רעותה".
מה זאת אומרת?
למה אתה מחייך עכשיו?
מה אתה מחייך?
מה זה רעהו? למה לא חייכת לפני?
מה זה?
גוי זה לא רעהו.
נו, אז מה אתה אומר?
אז אתה קראת פעם את התורה?
צריך לך לקרוא קצת?
לפעמים. לפעמים. צריך לך לקרוא את זה פעם, פעמיים. מה?
ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה.
המלבי, מאוד מעט תראה את המלבי שאומר ככה, אבל לפני המלבי, במקום נציג את השאלה. בסדר, המלבי מעולה את הכיוון, אבל יש פה שאלה גדולה, איש מת, רעהו.
לכאורה הפשט זה איש מת, אוהו, כמובן, מהמצרים,
והתורה ככה, בשיא האדישות, קוראת למצרים,
רעהו,
מה, אני חבר שלך?
אנחנו חברים שלכם?
אנחנו חברים שלך?
סחבקים, הפכנו, גדלנו ביחד בשכונה, רעים שלנו.
המילה רעהו,
רעהו זה לשון רע,
רע זה לשון של חבר,
חבר מאוד חזק, מאוד הדוק, קרבה פנימית כזאת, כן? קשר מאוד פנימי.
כן, הרי במסערת בבא קמא,
נכון, החזן ממעטים,
כן? שור של יהודי שנגח שור של גוי,
כן?
כשכתוב, כי גוף שור איש את שור רעהו, בסדר? שור רעהו, דווקא זה, תיאורת המשנה אומרת,
שור של ישראל שנגח שור של הקדש, זה גם באמת הקדש, כי הקדש הוא גם לא חבר שלנו,
בצד ההפוך, הקדש.
כלומר, מה שמקדישים לקדוש ברוך הוא לגבוה,
זה מעל ה...
כן, זה לא ברמה שלנו, זה משהו מקודש יותר, משהו עליון יותר, קדוש יותר.
כן, אז שור של ישראל שנגח שור של הקדש,
ושל הקדש שנגח לשור של אדיוט, פטור, שנאמר שור ההוא, ולא שור של הקדש.
שור של ישראל שנגח לשור של כנעני,
פטור, ושכנעני שנגח לשור של ישראל בין תלמידות שלנו יצדק שלהם. אז גם שור של ישראל שנגח לשור של כנעני גם כן פטור.
למה?
בגלל שזה שור ההוא, אמר רחמנא.
השור שלך נוגח שור של רעהו, של חבר שלך, שמישהו בעיטך,
במעמד שלך, זה מישהו מעם ישראל.
אבל אם נגח כה שור של כנעני, שור של גוי, הכוונה,
פטור, כי דווקא שור ההוא ולא שור של גוי.
אז מה זאת אומרת, חז"ל לומדים את זה מהתורה, כן?
זה פסוק בתורה, כי גוף שור ישור ההוא, זה פסוק מהתורה.
אז למה פה התורה כן קוראת למצרים רעהו,
רעים של עם ישראל?
עכשיו, יותר מזה, זה לא רק המיעוט, זה גם המילה רעהו, היא מילה כזאת של קרבה פנימית, נכון?
איפה אנחנו רואים את זה? בפסוקים מאוד קרובים.
במה? "ואהבת לרעך כמוך".
גם רוצים לדבר על ה...
כן, למי שקרוב, "אהבת לרעך כמוך", ביטוי כזה של קרבה כזאתי,
או שאנחנו אומרים "משלוח מנות", כן?
"משלוח מנות לרעהו ומטרות להבינו", "משלוח מנות איש לרעהו". שוב, אתה לא משלח,
אדם שישלח מנות לגוי יצא ידי חובה? כמובן שלא.
אלא "איש לרעהו", זה ביטוי כזה של קרבה.
עד כדי כך, רעו עד עולמי, נכון.
עד כדי כך
שאפילו אני חושב שבמשלוח מנות יש דיונים בפוסקים, אם אדם שולח למישהו שלא חבר שלו,
הוא הולך ליהודי אבל הוא שונא שלו.
טוב, נכון, אולי דווקא, אבל יש כאלה שאומרים דווקא, בשביל זה תשלח לו, כתוב איש לרעהו, לא רע שלך. אתה אומר, זה יהפוך אותו להיות רעה שלי, אולי, כן.
יכול להיות, כן, כן, אני לא בא עכשיו להגיד את ההלכה בזה.
אבל יש דיונים עד כדי כך, אולי הוא לא רעה שלך,
אולי כן ראה שלך, לך תדון בזה.
חבר שלך, לא חבר שלך, עשוי שהביטוי של ראה הוא זה ממש,
ממש ביטוי כזאת של חברות, כן?
אז למה התורה פה באמת שאלה מאוד גדולה,
שבקשת, לא יכולתו, תבקשו מהמצרים, כל כסף, כל זהב, איש מת ראהו.
בסדר, אז נתחיל עם רבנו בחייה.
בסדר, נתחיל עם רבנו בחייה, מתייחס לשאלה הזאתי,
ורבנו בחייה בעצם אומר,
הכל נכון שרעהו מדובר על ישראל,
מתי?
מתי עם ישראל קיבל את המעמד שלו שנבדל מהעמים?
במתן תורה.
מתן תורה נבדלנו מן העמים,
אבל לפני מתן תורה,
אז כן, יש בחינה כזאתי שעם ישראל הם היו כמו שאר העמים, כזה באותה מדרגה.
לכן התורה פה רומזת את הדבר הזה. אתה פה עוסק לפני מתן תורה,
לפני מתן תורה,
בסדר, אתם עדיין יכולים להיקרא, המצרים יכולים להיקרא עם רעים שלכם, חברים שלכם, כן?
בואו נראה כמה, הוא מביא פה עוד כמה דברים בפנים, אז אולי נראה ככה את הדברים שלו מההתחלה.
כן, וישאלו איש מת רעהו. הוא אומר ככה,
אין שאלה זו כשאלה אמורה בכלים שיש שאלה על מנת להחזיר,
אלא ציווה שישאלו מהם במתנה.
קודם כל, כאן הוא עונה על מה שאמרנו מקודם, זה לא וישאלו לא משון שאלת כל... שואל על מנת להחזיר,
אלא וישאלו כמו לבקש, כאילו.
תבקשו, תדרשו.
אתה שואל ממנו, תבקש, תדרוש ממנו, שיביא לך את הכלי.
אז תקחו מהם במתנה, ככה גם הרשבם אומר.
ולכן זה לא היה בעצם שקר או משהו כזה, אבל קחו מהם במתנה.
והקדוש ברוך הוא ייתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם.
ואין זה גניבה דעת שיצווה בה הקדוש ברוך הוא, חס ושלום, אבל היה דבר מותר להם,
כן? למה זה גם נראה, למה היה מותר להם גם לעשות ככה,
ללכת ולבקש וגם לא להחזיר? הוא אומר,
בסוף זה שכר, הרי שכר עבודה,
כן? שערי העבודה שעשו להם,
אין לה ערך
ואין לשכר המלאכה ולשוויה, סוף ותכלית,
כן, והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדוניו, שבע שנים, להעניק לו מצרון חיים, אז יש פה איזשהו שכר עבודה שהמצרים משלמים לנו על כל השנים שעבדנו אצלם, 210 שנה, פחות, לא משנה, כמה שנים שעבדנו אצלם,
ל-60 ריבוע אנשים, זה המון כסף,
אז ודאי שכלי כסף וזהב זה או של שכר עבודה או סכום של ההנקה שהם נותנים לישראל.
על כל פנים, תדלגו לפסקה הבאה,
אומר, מתייחס רבנו בכלל לשאלה שהצגנו,
ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה,
יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד.
טוב, מה זה חברים?
לא שהמצרים לא היו בדיוק בחבר'ה של ה...
כי הם לא עשו איתם על האש עם היהודים,
שעבדו אותם ועינו אותם.
אבל חברים במובן של אותו מעמד, כאילו אותו מעמד מדרגת חיים,
אותה מדרגת חיים,
זה היה באותו...
כמו שיש דומן צומח, כן, חי מדבר, אז כולם היו מדברים.
כאילו עם ישראל היה כמו הגויים באותה רמת חיים,
באותה מדרגת חיים.
כל הבריות חברים כאחד.
אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון ולא קיבלו עד שקיבלוה ישראל.
יצאו כל האומות מן האחווה והרעות.
יצאו מהרעות שלה. ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד.
אז רעהו מיוחד עכשיו לעם ישראל. וזה כי גוף שור איש אורעהו,
משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים. ואהבת לרעך כמוך, בסדר?
נשאר הזה, הרעות הזאת היא דווקא עם עם ישראל,
ועם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום.
הוא שכתוב למען אחי ורעי,
כן, וזה תרשו חזה לכל אבידת אחיך,
אחיך ולא גוי, גם אחיך המשרד נקרא אחיך, אחיך ולא גוי וזה.
יפה. אז ככה עונה רבנו בחי על השאלה,
שהראו פה זה לפני מתן תורה לכם.
אבל עדיין זה,
עדיין לא,
לא,
לא מרגיש שזה חלק, התורה הייתה,
וישאלו איש מת, ראו זה כזה,
לא יודע, אתה יכול היה להגיד את זה בלשון אחרת.
הרעהו הזה הוא עדיין מציק. מה, אם היו חברים שלנו כל כך? זה לא כל כך. זה דבר נוסף שקצת קשה לדברים של רבנו בחיי,
שהציווי הזה כבר כתוב קודם לכן.
לא בדיוק, פה זה ציווי, אבל לפני זה, בפרשת שמות,
כשהקדוש ברוך הוא ממנה את משה להיות
שליח להוציא את ישראל,
אז הוא כבר אז אומר לו מה עתיד לקרות.
מה עתיד לקרות?
שהוא אומר לו, עתידה לשאול אישה מי זה.
ושם לא כתוב.
ושם לא כתוב רעהו, כן? בואו נראה מה כתוב שם.
הקדוש החומר אומר למשה: ונתתי אתכן העם הזה בעיני מצרים,
והיה כי תלכונו תלכו ריקם. אני אתן אתכן העם בעיני מצרים וכי תלכו לא תלכו ריקם.
ושאלה אישה משכנתה
ומגרת ביתה כלי כסף, אוכלי זהב ושמלות
ושמתם על בניכם על אבנותיכם וניצלתם את מצרים.
למה פה לא כתוב ושאלה אישה מרעותה, איש מרעהו?
אישה משכנתה,
כן? מוגרת ביתה.
כאילו, מאלה שגרים קרוב אליך.
טוב, שם מדברו, בפסוקים האלה מדובר יותר באופן הטכני,
כאילו, אלה ששכנים קרובים, אתה שואל מהם.
גם שימו לב שפה יש הוספה של שמלות,
מה שאין בפסוק הראשון שראינו בפרק י"א, שיש כלי כסף וכלי זהב, לא כתוב שמלות.
אמרתי קצת, תתייחס לזה.
אבל על כל פנים,
למה שם התורה לא קראה להם רעי אולם מצרים?
כי שם היא קראה להם מצד המיקום השכנותי שהם גרים.
שכנים שלכם, גרת ביתה.
אז רואים שבהתחלה לא קראו להם רעיון.
זה לא אומר שזו קושייה לגמרי,
אבל זה הערה על רבנו בחייה, כאילו למה שם התורה לא,
היא שינתה וקנתה שם,
שם היא קראה למצרים שכנים או גרת ביתה.
אבל אולי, אולי באמת,
אולי באמת יש פה איזשהו רמז
שהתורה רוצה לרמוז לנו שיש הבדל בין פרק ג'
בשלב השליחות של משה,
לפרק י"א, כן, מה שאנחנו ראינו,
שכבר עם ישראל הולך לצאת ממצרים.
שאולי המצרים פה,
פה הם נקראים רעהו, ובהתחלה הם לא נקראו רעהו.
בהתחלה הם לא נקראו רעהו, בסדר?
טוב, אז בואו נראה, תכף ננסה להסביר את זה.
אבל באמת נגיד רק את ההסבר של המלבים,
כן, שהמלבים אומר, עד כדי כך שהקושייה קשה לו,
שבאמת הוא אומר איש מת רעהו, כן, קשה לו, מה זה איש מת רעהו?
אז הוא אומר באמת פה,
עם ישראל צווה, הקב"ה אמר לעם ישראל, גם משה תגיד לבני ישראל,
שישאלו אחד מהשני,
שהעניים ישאלו מהעשירים.
ואז כשהמצרים יראו את זה, אז הם עצמם גם כן יסכימו לתת לעם ישראל. כלומר, הוא ממש לוקח את הפשט למקום אחר,
אומר ישמעי תיעוד זה באמת עם ישראל בינם לבין עצמם.
וכשהמצרים יראו שהעניים שואלים העשירים,
אז הם גם יסכימו לתת להם איזה,
גם הסכימו לתת להם מהכלים שלהם, כן? בואו תראו את המלבים הזה.
אולם ממה שאומר וישאלו איש מת רעו, שמשמע שישאלו מבני ישראל איש מרעו,
כי המצרים לא נקראו בשם רעהו ורעותה.
בכלל אין לו שאלה, הם לא נקראו רעו, איך אתה יכול להגיד שזה,
שאלו איש מהמצרים?
אז נראה שהייתה בזה תחבולה אחרת, שכדי שלא ירגישו המצרים ששואלים על מנת שלא להחזיר,
כן, כי יפלא ביניהם, למה יצטרכו לכלי כסף וכלי זהב?
תמיד יש פה שאלה, הרי למה אתם הולכים לעבוד את האלוהים שלכם? למה צריך כלי כסף וכלי זהב? תביאו קורבנות, אבל לא זה.
אז ישאלו איש מטרי, הוא אצלנו אמר, ישראל מישראל,
שענים ישאלו מן העשירים כלי כסף וכלי זהב,
וכאשר ירוזו את המצרים,
יאמרו להם שלצורך העבודה הזאת והחג הזה.
צריך שכל אחד, גם העני שבישראל, יהיו לו כלי כסף,
כן, וכלי זהב,
כלים יקרים ותכשיטין,
ובזה יוכלו לשאול גם מהמצרים,
אחר שיראו שזה צריך להם לעניין העבודה והחג,
כן?
ועל כן הוא אמר פה שמלות,
ששמלותיהם בגדי יום טוב,
שזה ההבדל בין שמלה ויתר נרדפה,
וזה לא יכלו לשאול מן העשירים של ישראל.
כך שגם הם יהיה להם יום טוב, ילבשו שמלותיהם, ודרך שיהיה לעשיר שמלות יתרים רק לכסף וכלי זהב דרך, הוא שהעשיר יש לו הרבה ועניים ישאלו מאיתו.
מה שאין כאן, כששאלו מן המצרים, שאלו גם שמלות,
כי המצרים לא היה להם אז חג ויכולים לשאול שמלותיהם.
טוב, אז אמרנו תשובה כזאת שקצת הוצאת מהפשט, אבל כדי להסביר את הקושי,
הוא אומר שהמצרים שואלים את עצמם, למה אתם צריכים את הכסף ולזהב לעבוד את אלוהים שלכם? מה צריך את זה?
אז ככה עשו איזה סוג של תחבולה,
שעם ישראל שואלים אחד מהשני,
העניים שואלים מהעשירים שיש להם,
וככה המצרים אומרים, אה, כנראה שבאמת לעבודה הזאת, לחג הזה,
זה חג מכלי כסף וזהב, ולכן הם הסכימו להשאיל לעם ישראל.
ואז ממילא לפי המלבים,
איש מת רעהו, הכוונה באמת אדם מישראל ששואל,
ולא מהמצרים.
כי לא יכול להיות שהמצרים ייקראו רעהו ורעו אותה, לא הגיוני.
יפה. אז יש לנו פה שתי הכיוונים האלה.
בסדר, או שלפי רבנו בחייה זה לפני מתן תורה וזה לשאול מהמצרים,
או לפי המלבים שבאמת זה לשאול מהיהודים,
ומתוך כך המצרים גם יסכימו לזה.
אבל אחרי הכל, רואים, מרגישים פה שזה...
את הקשיים בכל אחד מהפירושים.
אנחנו באמת רוצים ככה לנסות להסביר שהביטוי הזה,
הוא מלמד משהו מאוד עמוק בכל התהליך שעובר ביציאת מצרים.
הביטוי הזה ישמע את רעהו.
זה לא משהו מקרי שהשתרבב פה לתורה,
והפשט הוא באמת ששאלו מהמצרים,
כן?
וזה לא רק לפני מתן תורה, אלא יש פה משהו עקרוני.
באמת המצרים פה,
התורה אומרת תשאלו מהמצרים, והמצרים נקראים רעים שלכם.
מה זה הדבר המוזר? תני לי את הריג שלכם, מה מתרחש כאן?
עכשיו, יותר מזה, מה שאמרנו שבפרק ג',
בהתחלה הם לא נקראו רעים, אלא שמה נאמר, ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה.
בהתחלה הם לא נקראו עם רעים,
רק אחר כך הם נקראים רעים, כן?
אז התחלנו להגיד שבתחילת הדברים,
שיציאת מצרים, אנחנו תמיד תופסים את זה, וזה נכון,
יציאת עם ישראל ממצרים.
אבל יש גם באמת בחינה של יציאת מצרים ממצרים.
כלומר, המצרים גם צריכים לצאת מהמצרים שלהם.
המצרים היו שקועים, כן, בעולם של אלילות,
בעולם של כישופים,
בעולם של החזק שולט, הם משעבדים את
הכנועים תחתם, כן, הם מעבידים את אלה שכנועים תחתם,
נמצאים בעולם מאוד מאוד גס,
מאוד חומרני,
מאוד אנוכי.
זה עולם מאוד מצומצם, מאוד צר, זה מצרים, יש שם מצרים מאוד מאוד גדולים במצרים.
הקדוש ברוך הוא מעביר חלק מהסדרה של יציאת מצרים וחלק מהתפקיד של עשרת המכות זה להעביר את המצרים תהליך השתנות,
תהליך השתנות
ובינם לבין עצמם שהם יכירו,
יכירו לפי מה שהם יכולים ומסוגלים להבין,
אבל יכירו שיש בורא לעולם ויכירו גם כן במעלתם של עם ישראל.
כאילו יכירו גם במעלתם של עם ישראל
ויסכימו לשלח את עם ישראל ברצון,
בסופו של דבר.
יסכימו לשלח את עם ישראל ברצון, זה הכיוון שאנחנו רוצים לומר.
הרי קדוש ברוך הוא יכל לכפות את פרעה לשלח את עם ישראל ברגע אחד, אין לו שום בעיה.
הוא יכל גם להוציא אותם בלי לשאול את פרעה.
יכל או להוציא אותם בלי לשאול את פרעה, או לכפות את פרעה שישלח את עם ישראל, מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות.
אבל הקדוש ברוך הוא עושה את זה בתהליך,
בתהליך, בתהליך.
למה התהליך? אז למה כל המכות האלה, כל אחד אחד לשני?
להראות את יכולתו, להראות את גזולתו, להראות הרבה הרבה דברים.
אבל חלק מהדברים שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא את המצרים, להביא את פרעה ולהביא את התודעה המצרית
לרצות בעצמם את מה שהשם רוצה.
אתם מבינים? לרצות בעצמם את מה שהשם רוצה.
לא, לא להכריח אותם מבחוץ.
הגדולה האלוקית זה לא שהוא בא וכופה עליך מבחוץ לעשות משהו,
אלא הגדולה האלוקית זה כאשר הוא מעביר את האדם לפי מסכת של אתגרים בחיים,
לפי מסכת של ניסיונות בחיים,
לפי מסכת של התמודדויות שהוא צריך להתמודד.
האדם עובר התמודדויות, עובר דברים קשים וזה.
בסופו של דבר האדם משנה את עצמו,
משנה את עצמו ומתחבר בהסכמה הפנימית שלו למה שהשם רוצה ממנו,
למה שהשם שואף שהוא יהיה שם,
למקום שהשם רוצה שהוא יהיה.
והאדם מחליט, בוחר בעצמו להיות כזה.
זו הגדולה האלוקית.
כי הקב"ה יכול לנהל את העולם לפי מה שהוא, איך שהוא רוצה, אין לו שום בעיה.
לכפות את כל המציאות, הוא יכול גם להביא עכשיו את הגאולה ולהביא את בית המקדש ולסיים את כל מה ש...
להביא את כל הטוב לעולם מההתחלה.
הוא לא רוצה את זה, הוא רוצה שזה יבוא מתוך האדם,
יבוא מתוך הבחירה של האדם, מתוך ההשתנות של האדם,
מתוך ההיטלות של האדם.
וכך הוא רוצה גם במצרים.
מצרים צריכים לעבור תהליך,
כן, שבסופו של דבר הם ירצו ברצונו של השם.
הם ירצו ברצונו של השם, הם ירצו לשחרר את בני ישראל ממצרים.
למה הם עוזבו של רבני ישראל ממצרים?
כי הם יכירו בא' בגדולתו של השם,
אבל ב' הם גם יכירו במה? בגדולתם של עם ישראל.
המצרים צריכים ללמוד להכיר בגדולתם של עם ישראל.
צריכים ללמוד את זה.
הדבר הזה, איך הוא קורה? הוא קורה לפי,
כן, הסדר של הטיפול,
הטיפול המדויק והמחושב והמדוקדק שהקדוש ברוך הוא מעביר את מצרים,
שלב אחרי שלב, מכה אחרי מכה, כן? קומה אחרי קומה הולך ומביא אותם להכיר
בגדולתה ומעלתם של עם ישראל.
גם בגדולתו של ישראל, גם בגדולתו של ישראל, בסדר? אז יש פה תהליך.
מה זה?
גם לקדוש ברוך הוא וגם לכך שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישחרור את עם ישראל. למה הם עבדים שלנו?
הם עושים לנו פה הרבה זה,
הם מביאים לנו הרבה תועלת, הרבה
תפוקה לעם שאני צריך לשחרור.
אבל אם אתה מבין שהם בעצם העם הזה גנוז בו, הגאולה של כל העולם כולו,
האל, הם השליחים של האל בעולם, הם השליחים של האלוהים בעולם.
הם הולכים לבשר את החסד,
את הצדק, את המשפט האלוקי בעולם,
אז אתה לא יכול להשאיר אותם עבדים אצלך.
כן, אם אתה מבין במעלתם של זה, אז אתה מוכן לשחרר אותם, בסדר? אתה מוכן לשחרר אותם, אתה כאילו מצטרף למהלך הזה מתוך הבחירה החופשית שלך,
לא מתוך כפייה מבחוץ.
עכשיו בוא נלמד איך הקדוש ברוך הוא עושה את זה ככה בצורה,
בצורה מדוקדקת. הוא מעלה את המצרים ממקום נמוך ככה ל...
טוב, זה לא שהמצרים הפכו להיות, זה לא שהמצרים פה הפכו להיות בסוף כולם ב... חסידי אומות העולם, או לא יודע מה, או... כן, הם לא. אבל הם השתנו קצת, זה כן. הם כן קצת השתנו.
הם לא הפכו להיות צדיקים גדולים וזה, אבל הם כן השתנו, וכן הכירו קצת במעלתם של ישראל, ונוכיח את זה מהפסוקים עצמם.
בסדר, אבל בואו נתחיל באמת את התהליך שהשם מעביר אותם.
יש, בסדר, התהליך,
אנחנו יודעים שכשמשה מגיע לפרעה,
קודם כל התהליך הזה מתבטא גם מה שראינו עכשיו, שבהתחלה הם נקראים אישה משכנתה ובסוף הם נקראים איש מאת רעהו.
זה תהליך של עלייה שהם עוברים.
אבל נתחיל עוד משהו,
כן,
דבר נוסף מעצם הפנייה של משה לפרעה.
משה פונה לפרעה
כשהוא אומר לו, שלח את בני ישראל, מה הוא אומר לו בעצם, לפרעה?
כן, כאן יש אחת הקושיות החזקות ביציאת מצרים, נכון?
אולי הקושייה הכי חזקה ביציאת מצרים זו השאלה שאנחנו שואלים עכשיו, הולכים לשאול עכשיו,
כן?
השם אומר לזה,
אומר למשה, שולח אותו לפרעה. ואז מה הוא אומר לו? תראו, בפרק ג' בפסוק י"ח,
ממש לפני הפסוקים שראינו בשאלה אישה משכנתה, הוא אומר לו ככה: אתה תלך לבני ישראל,
בני ישראל ישמעו לך, בסדר?
ואז ושמעו לקולך, ואז אתה תלך איתם לפרעה. ומה תגיד לו? מה תגיד לו?
ושמעו לקולך: "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו אדוני אלוהי העבריים נקרא עלינו".
ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לאדוני אלוהינו.
לך תגיד לו, השם אלוהינו יקרא עלינו,
האלוהים שלנו צריכים ללכת למדבר ולעשות לו חג,
לזבוח לו, לעבוד אותו, לעבוד את האלוהים שלנו.
נפלא.
דרך שלושת ימים נלך, ומה אחרי זה?
נחזור לכאורה.
אז זו שאלה אולי הכי חזקה בכל יציאת מצרים.
מה?
מה זאת אומרת?
מה הקדוש ברוך הוא,
אם ששאלנו קודם על השאלת מתנה,
גם זו אותה שאלה, הם שואלים את הכלים,
כלומר הקדוש ברוך הוא אומר לפרעה, מה הם הולכים שלושת ימים, תגיד למשה, משה תגיד לפרעה,
ללכו שלושת ימים ונחזור.
באמת?
מה שמתכוון שילכו שלושת ימים ויחזרו?
הוא התכוון לזה?
הוא לא התכוון לזה, נכון? הוא התכוון להוציא אותם ממצרים.
למה?
למה, השם, למה אתה בא לפרעה ואומר לו, ללכו שלושת ימים?
מה, כי הוא לא יהיה מוכן לשחרר לגמרי?
לא, הוא לא יכול לשחרר לגמרי, אז מה, מי שואל אותו? הקדוש ברוך הוא לא יכול להכריח את פרעה לשחרר לגמרי בני ישראל? הוא יכול או לא יכול להכריח?
בטח שהוא יכול להכריח, נכון? ברור שהוא יכול להכריח.
ברור שהוא יגיד את פרעה לשחרר לגמרי, וגם, ומייד הוא יכול לעשות את זה. אין לו שום בעיה.
אז למה הוא פונה אליו בצורה הזאת?
תראי, זאת שאלה
גדולה מאוד,
נכון? כולם שואלים את זה, שאני חושב שכולם שואלים אותה תמיד בלימוד של כל הפרשיות של יציאת מצרים.
האם השם לא יכול לדרוש מלכתחילה לשרר את עם ישראל לצמיתות לגמרי?
מה זה, בתחבולות אנחנו באים לפרעה?
שהוא לא יהיה מוכן לשחרר?
למה זה ככה?
אז באמת לשאלה הזאת יש כמה צדדים של תשובה, כן?
אורח חיים הקדוש,
לא הבאתי אותו כמה, ואורח חיים הקדוש מתייחס לשאלה הזאת.
והוא עונה,
הוא אומר שתי תשובות,
הוא אומר תשובה אחת בעצם,
למה
זה בשביל
קריעת ים סוף, בדיוק.
כלומר,
השם עושה את התחבולה הזאת כדי שפרעה יחשוב שעם ישראל רק אמור לחזור, הוא חושב שהאלוהים של ישראל לא מסוגל להחזיק מעמד, כאילו לא מסוגל סליחה להוציא אותם לציבור, אז הוא יחזק את ליבו וירדוף אחריהם. למה? בשביל שבסופו של דבר יתבע בים סוף.
ויהיה כל הניסים והמופתים המופלאים בקריאת ים סוף.
כן, שהקדוש ברוך הוא חלק מביסוס האמונה הזה, מה שהתרחש בקריאת ים סוף.
אז להוביל לכל מקריאת ים סוף,
ואז הקדוש ברוך הוא יוצר פה איזושהי תחבולה לפרעה,
כן, בזה. אבל עדיין זה צורם, לי זה עדיין,
מבחינה שאני אומר, אבל זה קצת,
זה לא,
בשביל זה, אשר הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה בלי,
חס ושלום, לשקר, כאילו, זה קצת לשקר, כן?
לא יכול להביא את פרעה ליקיאת המסור, בלי זה?
יש פה קצת קושי עדיין בהסבר הזה,
כן?
נלחמנה דרך שלושת ימים,
במדבן זה בכלל להשם אלוהינו, כן?
זה מה שהם ציירו לו כל הזמן,
שלושת ימים, רק שלושת ימים אנחנו, זה לגמרי, זה בסוגים אחרי זה, שכאילו, איך ואיזה.
יש פה איזשהו משהו לא,
אתה מתכוון שאולי אפשר לדחוק את המילים, אבל זה כאילו איזושהי תחבולה לכאורה.
זה,
זה תשובה אחת שאומרת שאת קריעת ים סוף.
יש עוד תשובה נוספת, אני, זו תשובה מאוד יפה, מאוד עמוקה,
אבל העורך יום הקדוש עוד אומר, אני לא יודע, עכשיו יש לנו, צריך להעמיק בתשובה, זו תשובה מופלאה אמת.
הוא אומר זה,
הוא לוקח את הנושא של השו"ת, הוא גולש אותנו למקום אחר, הוא אומר,
למה השם התחיל ככה? הוא אומר, זה מידה כנגד מידה.
מידה כנגד מידה.
מה זאת אומרת?
זה פלא, זו תשואה עמוקה ואני ממש תשואה נפלאה ביותר.
הוא אומר, מידה כנגד מידה.
כמו שאתם המצרים התנהלתם עם עם ישראל, ככה שמתנהל איתכם.
זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא תמיד,
כל הנהגת השם היא מידה כנגד מידה. לפי איך שאדם עושה, ככה שמתנהג איתו.
איך שהמצרים התנהגו, כמו שהם מתנהגים איתם.
עכשיו, כמו שהאופן שאתה מתנהג, כמו שיתרו אומר, בדבר אשר זדו עליהם,
בקדרה בה בישלו, בה נתבשלו, כן?
כלומר, הם זרקו את בני ישראל למים,
אז הם נטבעו בים סוף. בקדרה בה בישלו, בה נתבשלו.
הרגו במים, נטבעו במים, בסדר?
זרקו ליאור, קיבלו מכת דם ביאור.
מידה כנגד מידה כזאת.
אבל יש גם אפילו באופן מידה כנגד מידה, אומר אור החיים הקדוש.
הוא אומר, איך המצרים הרי שיעבדו את בני ישראל?
איך הם שיעבדו את בני ישראל? איך הם יצפו לשעבד אותם?
בפרך. מה זה בפרך?
בפרח
ואחר כך קשה.
נכון? זה פרך, ככה זה הלומי.
בפרח, בהתחלה בדיבורים נעימים, יפים וזה,
מדברים איתם לאט-לאט, ואז ככה לאט-לאט מכניסים את השיעבוד, את העבדות לעם ישראל, ושיעבדו אותם אחר כך קשה.
בפרך ואחר כך קשה. הוא אומר לך, זה מידה כנגד מידה.
השם מתחיל עם פרעה אומר לו, תקשיב,
בהתחלה רק שלושת ימים,
בהתחלה רק ישאלו מכם את הכלי כסף וכלי זהב, ילכו ויחזרו, יחזירו לכם את הכסף וזה.
וככה בפרח,
כלומר,
זה לא כזה נורא שאנחנו מאבדים אותם רק לכמה ימים וזה,
בפרח, אבל אז לאט-לאט הקושי מתגבר. טוב, עם ישראל הולך ובורח,
הכלים לא, הכסף הזה לא יחזרו לנו,
העבדים שלנו לא יחזרו, בפרח ואחר כך קשה. אתם מבינים? איזה נפלא זה.
כלומר, ממש מידה כנגידה, באופן שבו המצרים שעבדו בבני ישראל,
ככה השם משעבד, ככה השם מוציא את בני ישראל ממצרים ומשעבד בעצם את זה,
את המצרים, מחזיר להם לפי מידתם, בפרח ואחר כך קשה.
תשובה עמוקה ונפלאה מאוד של אור החיים הקדוש על הדבר הזה, ולכן זה מוכרח לבוא באופן הזה, מוכרח לבוא ככה דרך שלושת ימים, ואז לאט-לאט להתגבר הקושי,
לאט-לאט יתגבר
ההפסד, ההפסד והאבדון שהיה להם כאן.
יפה, אבל אנחנו רוצים לומר, לפי הדרך שהסברנו מקודם,
למה השם מתחיל נכחת דרך שלושת ימים.
כי תראו, זה מתחיל בעצם גם מהמילים שיש פה,
יש פה לפני זה.
ואמרתם שם, השם אלוהי העברים, נקרא עלינו.
תראו את המילה הזאת, מה זה נקרא עלינו?
נקרא זה לשון של מה?
נקרא זה לשון של מקרה.
זה כבר מילת מפתח.
השם נקרא עלינו.
מה זה מקרה?
מקרה זה אומר שבמקרה, כאילו בדרך,
בדרך ארעי.
כלומר, איך אנחנו תופסים את עבודת השם?
אם עבודת השם היא מקרה דרך ארעי או היא קביעות, היא משהו קבוע?
מצרים, פרעה, המצרים ופרעה תופסים עבודת אלילים כדרך ארעי,
כדרך ארעי. מה זה דרך ארעי?
דרך ארעי זה אומר שיש לנו את החיים שלנו,
יש שני צירים.
ציר אחד זה החיים שלנו,
וציר שני זה מה?
זה מה שאנחנו צריכים לתת לאלים שלנו.
בדרך מקרה, צריך לתת להם כל מיני חשבונות שרוצים למלא. כן? צריך לתת להם קורבן בשעה הזאתי,
לתת להם תפילה בשעה הזאתי,
לתת להם כך וכך, כאילו כל מיני מיסים כאלה, זה...
עבודה, כאילו, עבודת אלילים, בדרך ארעית. מדי פעם, צריך להקדיש להם את זה,
כן? יש לנו את כל השבוע, יום ראשון כנסייה, להבדיל.
כל השבוע יום ראשון צריך להיות לכנסייה.
למה? טקס כזה, טקס איזשהו משהו ארעי,
משהו מקרי.
משהו חיצוני לחיים. שני מסלולים, מסלול החיים ומסלול עבודת אלילים, כאילו, שנותנים לה ככה התא הזה.
אבל זה לא, באמת התורה היא לא ככה.
התורה היא לא הרע, היא לא נקרה, היא לא מקרה.
התורה היא קבוע, היא קבע.
התורה היא תופסת את האדם בכל החיים שלו. אדם, הוא חי את כל ה-24 שעות שלו.
כל ההתנהלות היומיומית של אדם מישראל,
היא צריכה להיות מחוברת לדבר השם.
היא מחוברת לדבר השם לתורה,
לא רק בקיום מצוות, כאילו, איך אתה מדבר עם בני אדם,
איך אתה מנהל את המשא ומתן שלך,
איך אתה אוכל, איך אתה, מה אתה אוכל,
בסדר? מה אתה אוכל, איך אתה אוכל,
איך אתה מתנהג לאנשים,
בסדר? מה אתה רואה, מה אתה שומע.
הכל, הכל, הכל נכלל. כל ה-24 שבע שלך נכללים בתוך עבודת השם. זה לא נקרה, זה לא מקריות,
זה לא מס של מעשים, אנחנו לא נותנים מס של מעשים לאל, בסדר? אלא זה משהו קבוע,
משהו יציב, משהו שמלווה את כל אורך החיים של האדם.
זה תורה באמת, זה דבר השם באמת.
אבל פרעה,
פרעה והמצרים הם לא שם, הם לא שם.
הם נמצאים בעבודה של מקרה,
בעבודה ארעית.
נלך, ניתן שם עבודה שלושה ימים,
שלושה ימים ניתן לשלום מה שהוא צריך ונחזור אליך.
אתם מבינים? זה מה ש...
אז למה השם פונה לפרעה ככה?
למה הוא אומר לו את זה ככה?
כי שם הפרעה נמצא, אתם מבינים?
השם מדבר עם פרעה לפי איפה שהוא נמצא,
לפי מה שהתפיסה האמונה שלו יכולה להבין, להכיל.
היא מכילה שמה?
שעבודת האלוהים זה משהו מקרי,
וזה משהו ארעי, וזה משהו שהולכים וחוזרים.
יוצאים לה, נותנים איזשהו טקס וחוזרים אחורה.
זה עבודת האלוהים שיש לפרעה, זה עבודת האלוהים שהוא מכיר.
הוא לא מכיר משהו, הוא לא יכול לתפוס משהו מעבר לזה.
לכן השם מתחיל איתו מהמקום בו הוא נמצא, אתם מבינים?
נקרא דרך מקרה,
דרך מקרה,
עבודה חיצונית לחיים, אחרי זה נחזור ונמשיך לעבוד פה במצרים.
זה, אנחנו רוצים לומר,
ממילא זה לא שקר, זה כאילו,
השם פונה לפרעה לפי איפשהו,
לפי המדרגה שלו.
המדרגה שלך זה ככה להבין,
אז תבין, זה מה שאני רוצה מעם ישראל עכשיו.
אבל עכשיו שפרעה שומע את זה, מעכל את הדבר הזה,
לאט-לאט עכשיו השם מעביר אותו תהליך של להראות לו בעצם את
עליונותו של השם על כל האלילים שלו והשליטה של השם על כל הטבע ועל כל המציאות ועל כל הבריאות ועל כל הבריאים והכול.
הוא מעביר את זה באותות ובמופתים,
מעביר את פרעה תהליך כזה של אותות ומופתים,
כן?
וגם מראה לו את מעלתם של עם ישראל, שכמה אני דואג לעם שלי,
כמה העם שלי זה עם נבחר, כמה העם שלי זה עם מיוחד, שאני רוצה שאתה תסכים, אמרנו,
שעכשיו הוא רוצה להביא את פרעה להסכים,
כאילו לרצות לשחרר את בני ישראל.
לכן הוא הולך ומקדם אותו מהמקום הזה שבו הוא נמצא, מהנקודת מינימום שהוא נמצא, הולך ומרומם אותו להכרה בגדלות השם ובמעלתם של ישראל.
זאת אומרת, מעלתם של ישראל היא הולכת ונבנית גם על ידי האותות והמופתים שהשם עושה בשביל עם ישראל.
היא הולכת ונבנית, שימו לב,
גם בהתנהגותם של עם ישראל.
אז המצרים הולכים ומגלים שיש פה בעצם,
יש חוטף נראה בפסוקים ויש פה בעצם
בני אדם שמתנהגים אחרי, בני אדם שלא חיים במצרים,
הם לא חיים במצרים שלנו, בחזק שולט,
ובכוח, ובתאוות השלטון, ובחומריות של מצרים.
אנשים שחיים מוסר, אנשים שחיים צדק,
כן, חיים יושר,
מגלים אנשים כאלה.
ככה המצרים מתחילים להבין את הייחודיות של עם ישראל,
כן?
עד שמגיעים לתובנה כזאת, אחרי עשרת המכות,
כמעט, תשע המכות שאהבו לפני מכת בכורות,
כבר המצרים רואים את עם ישראל כרעים שלהם, אתם מבינים?
איש מאת רעהו.
הם חברים של עם ישראל. כלומר, מה זה חברים?
לא ילכו לעשות על האש ביחד, אבל יש פה איזושהי הכרה ב...
כן, אנחנו מעריכים אתכם.
הערכה יש לנו אליכם.
זה מתבטא במילה רעהו, בשל איש מאת רעהו.
וזה תהליך שהתחיל, אמרנו, מאישה משכנתה,
ואישה משכנתה הולך ומתקדם לאיש מאת רעהו. התחיל מדרך שלושת ימים, הולך ומתקדם,
כן, עד שבאמת,
אתם יוצאים לגמרי ממצרים. מה צריך לצאת לגמרי ממצרים?
כי המצרים כבר,
התהפכה להם התפיסה והם מבינים שזה מה שנכון לעשות. זה לא כורח חיצוני.
עכשיו,
אז איש מת, ראו, זה, זה, אמרנו, הלך,
ההסתכלות של המצרים על עם ישראל הלכה, הלכה והתעלתה, כן?
אז תראו איפה רואים את זה גם בפסוקים.
כן, אומר פה,
קודם כל, זה מה שהשם אומר מההתחלה, נכון? הוא אומר, ונתתי אתכן העם הזה בעיני מצרים.
מה זה נתתי את חן העם הזה בעיני מצרים?
זה לא ברגע אחד אני אתן את חן העם, אלא זה כל התהליך הזה שהשם מעביר את מצרים, לצאת מהמצרים שלהם,
נותן את חן העם בעיני מצרים, נותן להם להבין שיש פה אנשים בעלי צדק ומוסר,
ואנשים שהם שליחים של הקדוש ברוך הוא בעולם,
ונותן להם מעלה, שהם יצרים את עם ישראל בתור מעלה כזאת,
כן? זה נתתי את חן העם בעיני מצרים.
תראו מה מסביר הנציב פה, דבר מאוד נפלא, הוא אומר על מכת חושך,
תראו אתה עמק דבר בעמוד הזה,
הוא אומר על מכת חושך,
הוא אומר הרי היו שלושה ימים שהם לא יכלו לראות שלושה ימים שהם לא יכלו לזוז, נכון? לא יכלו לזוז.
תגידו, אם הם לא יכולים לזוז,
אז איך הם אכלו ושתו?
איך הם אכלו ושתו? מה, הם לא אכלו,
אולי קודם כל הם לא אכלו שלושה ימים בצום, זה חם כחלק מהמכה, אולי לא אכלו ולא שתו שלושה ימים, יכול להיות.
אבל אז אולי חלק מהם גם מתו מזה וזה.
אומר הנציב דבר מופלא.
אומר הנציב, אתם יודעים מה קרה פה? מי נתן להם לאכול ולשתות?
מי נתן להם לאכול ולשתות?
היהודים.
היהודים.
וזה העלה את חן העם בעיני מצרים, אתם מבינים? הם אומרים, וואו,
אלה שאנחנו שעבדנו בזה, הם
מחזירים לנו לא רעה, מחזירים לנו גם טובה.
איזה אנשים,
איזה אצילות נפש יש פה, איזה אצילות נפש.
אתם מבינים? תראו את הנציב הזה.
איש מת מת ראו.
לעיל גימל כ"ב כתיב ושאלה איש המשקתם כרת ביתה.
שאז היו הדברים שיצאו מיד ולא הייתה התרועעות לישראל עם אנשי מצרים.
אתה מבין, אומר פה הנציב, היה פה תהליך,
מי שהמשכנתה לישמע את רעהו. זה תהליך שהולך ועולה,
רק עם שכנות.
אבל כאשר עלה, כי לא נגאלו,
עד שישהו את בית חודש, היה משפט מצרים, מכת הרוב האלה, חיסגו התרועעות הרבה.
התרועעות, אבל כוונה ממש התחברו למצרים כבר במכות האלה, ב-12 החודש האלה של המכות.
ולא עוד, אלא במכת חושך שלא קמו איש מתחתיו ג' ימים.
ואיך יטענו כולם גימל ימים?
איך זה יכול להיות שכל המצרים יצאו?
לא, אלא ישראל שהיה אור במושבותם,
הושיטו להם מזון בכל ההכרחי, ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם.
אתם מבינים?
עם ישראל מתנהג עם המצרים, עברו מה שהמצרים התנהגו איתם,
בצורה אצילה, בצורה של נדיבות לב כזאת מופלאה,
שהמצרים רואים אותם בתור, וואו, איזה אנשים,
והופכים להיות איש מת רעו.
התרועיות, רעות, הם רואים את עם ישראל כרעים שלהם,
המצרים אומרים את עם ישראל.
זה תהליך מופלא שהמצרים עברו פה, יציאת מצרים עם המצרים שלה.
עכשיו תראו, זה אותו דבר שקרה,
כן,
- מי לא צריך?
הם לא יכלו לעשות מהמקום
הם לא יכלו לעשות איך הם יקבלו אוכל
זה מה שהוא אומר, אם נתנו להם לאכול וזה. רק נגיד עוד משפט,
תראו,
אותה תבנית של יציאת מצרים,
זה גם התבנית לגאולה עתידית.
אתם מבינים?
אותו דבר כמו שהיה אצלנו גם יהיה אצלנו.
גאולת עתידה היא נלמדת הרבה דברים של הרבה יסודות של גאולת ינולים לציאת מצרים.
אז אותה תנapatיה של יציאת מצרים עתידה גם לקרות.
כמו שהיה במצרים, שבסופו של דבר, השם הפך את המצרים לא מכוח,
לא בכפייה, לא בזה,
אלא הם הסכימו,
הם ראו את המעלה של עם ישראל,
ראו אותם כרעים ושחררו אותם בסוג של רצון, ברמה מסוימת, כן?
סוג של רצון.
אותו דבר יהיה גם אצלנו.
הקדוש ברוך הוא מסובב את המציאות ככה, מביא את האתגרים למציאות, את כל סיבובי הסיבות בשביל שהעמים יכירו בגדולתם של ישראל.
הם יכירו בגדולתם של ישראל,
ובסופו של דבר זה לא יהיה שעם ישראל יכפה את עצמו החוצה,
אלא העמים יגידו, יבואו לעם ישראל, יגידו,
אתם באמת השליחים של השם,
אתם באמת עושים דבר השם בעולם.
בואו אתם תובילו אותנו, בואו אתם תובילו אותנו, כן?
אומר הרב אורות הקודש, הרב קוק,
כן, עד תור הגאולה העתידה,
השפענו על העולם רק לימודי חובות,
מוסר וצדק, היוצא מדעת אלוהים אמת.
וחובות אין העולם חפץ לקבל.
אומרים להם, כאילו, מה צריך לעשות, מה לא צריך לעשות,
טה טה טה טה.
ואם הוא מקבל בחובות, נשאר בלב טינה על המעורר הראשי לידיעת החובה,
שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט בכל מהווייה, הוא נותן להם לתת דרור ליצרים שלהם.
אבל בבוא התור של אור העולם להיגלות,
יוודא לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם.
האומות יכירו, לא שאנחנו נותנים להם רק חובות ורק מוסר ורק מה תעשו ומה לא תעשו,
אלא יבינו את העונג שאנחנו משפיעים בעולם.
את עושר החיים, עם ישראל נותן עושר לחיים,
נותן דרך לחיים,
נותן את הכיוון האלוקי לחיים, כן?
את עושר החיים הנותן לו את ערכו, השם מבלעדו הוא שלול כל ערך.
ועונג ועושר זהו דבר השווה לכל,
על כל פנים לחשוק בו.
ואת המקור המשפיע עושר ועונג,
מי זה עם ישראל?
מכבדים ומחבבים,
ועל כן מה יקרה?
יחזיקו עשרת אנשים מכל לשונות הוגרים בכנף איש יהודי, אתם מבינים? האומות ירצו להחזיק, יחזיקו עשרת אנשים, עשרת, עשר זה מספר של כלל,
מקרא אסביר הרב טאו, עשר זה מספר של כלל, לא פרטים,
הכללים, כאילו האומות יכירו במעלתם של האומה הישראלית ורצו להתחבר אלינו מתוכם, יבינו שאנחנו נותנים להם אושר, נותנים להם עונג לחיים, נותנים להם דרך לחיים.
וזה מה שמגיע גם ביציאת מצרים בסוף,
שמה פרעה אומר להם בסוף? הוא אומר,
כן, גם צורכים וברכתם גם אותי.
וברכתם גם אותי, אומר בסוף פרעה למשה רבנו.
כי אני מבין שבסוף הרווחה נמצאת אצל עם ישראל.
וגם הפסוקים שראינו, נכון? אמרנו, איש מת רעו ואישה מת רעותה, אז מה כתוב שמה?
ויתן השם את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
המצרים מה שהעריכו והכירו את גדולתו של משה.
וכמו שהיה ביציאת מצרים, כך יהיה בגאולה העתידה בעזרת השם,
שיכירו במצב של ישראל ויחזיקו בכנף איש יהודי עשרה אנשים.
עצור כאן.
ת
