שלום וברכה.
אנחנו רוצים לדבר אל הילד המאוד רגיש.
איזה אנחנו? זה הדור הזה.
אנשים נפגעים בקלות, אנשים כועסים, בוכים.
יש אנשים שמשתמשים בזה כלהיות מסכנים כאלה, להיות כמו הקורבן,
כן, הזהות הקורבנית הזאת, שככה,
בקיצור,
יש,
שהרגש משתלט,
ואתה לפעמים מרגיש שזה גם ברמה הלאומית,
שהרגש הלאומי הישראלי הוא כאילו,
הוא המנחה, כאילו,
והרב קוק כהרגלו איתנו כלים להכיל את הרגשות,
לבנות עולם יותר מאוזן,
שזה יהיה רגש שלילי של עצב, פחד,
מה?
כעס,
או רגש חיובי של התלהבות, של שמחה, כן?
גם זה צריך לדעת להכיל, לא להיות כמו מחובר כל הזמן אל החיים מצד הרגש. אז יש רגש, אז יש חיים, אין רגש, אז בשביל מה אני פה?
כן, זה לא ככה.
זה גם נכון בחינוך, מה שהולכים להגיד, גם בעבודה עצמית, גם בעבודה הזוגית, גם בעבודה בכל התחומים,
בטח בפסיכותרפיה, בטח בטיפול נפשי.
אז הוא אומר ככה,
יש סיפור ידוע בבריאת העולם, שביום השני נברא אור,
והקדוש ברוך הוא הטמין את האור לצדיקים לעתיד לבוא.
ואחרי זה ביום הרביעי הוא ראה את המאורות. מה זה מאורות? מאורות השמיים.
יש את המאור הגדול, המאור הקטן.
אז זה שיפור של, כתוב במסכת חולין, קטחו גל לבנה.
למה?
כי הקדוש ברוך הוא אמר ללבנה, מעטי את עצמך.
אי אפשר שני מלכים בכתר אחד.
ואז מאז יש שמש גדול,
שמאיר ביום,
ולבנה קטנה שמאירה בלילה.
לא בסדר.
על זה אנחנו מקריבים קורבן.
בראש חודש שבט ביום חמישי, בא לנו לטובה.
אנחנו נקריב קורבן חטאת.
על מה?
על מה החטאת?
במה חטאנו?
על זה שיש קטרוג של הלבנה.
כן? זאת אומרת, זה רציני, זה כאילו משהו בהוויה.
עכשיו, כל מה שקורה בבריאת העולם זה כמו משל לעבודה שלנו.
וזה לא סתם נכתב, זה לא ספר היסטוריה.
אז אני רוצה להבין.
קטרוג הלבנה מתפרש יפה ברזי הנפש.
יש לנו משל מאוד מאוד מאוד גבוה בפסיכותרפיה של מה זה הקטרוג הזה של הלבנה.
שהיו שתי מאורות, הקדוש ברוך הוא הקטין את הלבנה,
והלבנה קטרקת,
כן?
השכל,
המאור הגדול, והרגש, הקטן.
אוקיי, אז יש לנו פה סיפור נפשי.
יש לנו את הכוח המדמה, הכוח הציורי, האור הגדול, שהקדוש ברוך הוא בר ביום השני, שזה כנראה הכוח הציורי שהוא הטמין
לצדיקים לעתיד, אבל מה זה האור הזה?
זה האור שמאיר בחושר, זה האור הפנימי, האור,
מה שנקרא נורא לזה, מועכי מין, כמו הפסיכולוגיה.
ויש, חוץ מזה,
יש מקום שנקרא השכל והרגש.
השכל זה כנגד השמש, שהוא המולך,
והלבנה
הקטנה יותר.
זאת אומרת שאין לה עצמיות מצד עצמה,
היא מקבלת כוחה מאור השמש,
וזה אומר שגם אנחנו בסופו של דבר בתוך תרבות שהשכל טיפה מתנשא על הריגש.
זאת אומרת, אם אני עכשיו רב כזה רציני כזה,
בפנים חמוצות כזה, ואני מדבר איתכם כזה,
כזה,
אז וואו, כנראה שהוא, זה תמיד חכם זה, גדול זה.
אבל אני כן צוחק איתכם כזה, ואני, אז זה לא נראה, טוב, חמוד.
זאת אומרת, התרגלנו שהשכל הוא רציני, והרגש הוא חפיף.
ובזוהר זה הפוך.
בזוהר זה הפוך.
לא, לא, זה לא הפוך.
אבל בזוהר יש המון רגש.
הם בוכים, והם צוחקים, והם נפגשים פתאום עם איזה יהודי, ומחפשים, וסיפורים, הזוהר מלא, מלא, מלא ברגשות.
ספר של רגשות.
כן, כמה שמחים עם ישראל שקיבלו תורה, כמה,
כל הזה.
למה? כי הוא הולך להגיד לנו למה, כן?
אז קודם כול, אין איזון, הוא הולך להגיד לנו, אלא פעם ככה, פעם ככה, וזה שיש חצי מהפסקאות של הרב קוק שהשכל מעל הרגש,
חצי מהפסקאות שהרגש מעל השכל.
אז אנחנו מבינים שזה לא אין איזון, זה כאילו צריך לדעת מתי להשתמש במה, כמה.
בואו נראה, בואו ניתן לו לדבר שנייה, בואו.
איך?
אז זה לא אמצע בדיוק,
כי זה לא אמצע במובן של קצת זרה וכזה,
קצת מזה וקצת מזה.
שניהם עומדים במשקל אחד,
אבל שונים הם דרכיהם, ולפעמים רבות מאוד הסתירות שביניהם,
כן?
יש הרבה פעמים,
יש, אנחנו רואים שהם מדברים שפה אחרת.
השכל מדבר קר, מדבר כללות,
מדבר אחרי התבוננות, הרגע יש כולו כתמים, כולו מתפעל,
כולו מיידי, כולו קופץ כזה,
כן?
אנחנו רואים שהם שונים, אז אני חוזר למשפט,
כי זה המקוטע, השכל, המאור הגדול.
הרגש הקטן, שניהם עומדים במשקל אחד, אבל שונים הם דרכיהם,
ולפעמים רבות מאוד הסתירות שביניהם.
כן, אם מחקם היה מכל צד שקול,
הייתה סתירה בחיים הרוחניים וממילא גם הגשמיים גדולה.
וואו,
אם היינו בעולם שהשכל והרגש הם כל הזמן במשקל שקול,
היינו בבעיה.
כי אתה חייב שפעם אתה נותן לרגש לפרוץ.
אתה לא יכול להגיד, אני מתפלא עכשיו עם השכל ועם הרגש.
אני לומד. כשאתה לומד,
תתרגש.
המודל של התורה שאנחנו לומדים, שאנחנו צריכים ללמוד בשמחה.
אבל עכשיו אתה לומד,
ועכשיו אתה לומד גמרא,
אז אתה חותך עכשיו חזק.
אתה לא יכול עכשיו ללמוד דה גמרא ותדע וזה.
לא.
אז צריך שיהיה הפחדה.
זה חשוב שיהיה הפחדה.
יש לפעמים שילד בא, מדבר איתך,
אז אתה צריך להקשיב לו עכשיו.
אז זה לא הזמן, אני יודע להתלוצץ.
אתה צריך להקשיב לו, כן. זאת אומרת, אנחנו בעצם מבינים שבספרציות השונות,
פעם אנחנו צריכים להבדיל, הרוב אנחנו צריכים להבדיל ביניהם,
ולדעת מה עכשיו, איך אני עובד.
עכשיו אני עובד בהתבוננות, עכשיו אני עובד ב...
תן, אשתך רוצה לדבר איתך, תקשיב לה, תקשיב לה, אל תגיד לה.
עכשיו, תשמעי, מה שאת אומרת מבחינת הפסיקה,
אז אל תגיד לה, אל תגיד לה, אתה זו.
תקשיב לה,
תקשיב, כי זה חשוב, עכשיו מוציאה, כן?
אז זה חשוב שיש מקום שהוא מקום רק לרגש.
תן, תן לרגש מקום, יש מקום שהוא רק לשכל.
וזה אומר שאם מרקם היה מכל צד שקול,
הייתה סתירה בחיים הרוחניים.
כאילו היינו חיים כל הזמן סכיזופרניים כאלה.
שכל הזמן ביחד, הם לא ביחד.
צריך לדעת מה, מתי להשתמש במה.
אי אפשר לשני מלאכים שישתמשו בכתר אחד, אי אפשר.
וריגש כובל, הוא כועס.
ומה הוא אומר?
אפשר לשכל להכריב את עצמו עד כדי קבלה,
כל ההפכים מקנא.
השכל, שלו למשל הסתכלות מחווית,
הוא מצליח להכיל לפעמים סתירות בתוך המציאות,
הרגש לא.
כתוב, וגילאו ביראדה, טוב, כתוב, אבל במציאות זה קשה.
השכל זה לא קשה, הוא אומר, שמע, זה לכתחילה, זה בדיעבד,
זה אוטוביוגרפי, אני לא,
זה במצב שאני עכשיו עוד גיל 40, זה היום.
זאת אומרת,
אדם בשכל שלו, הוא מצליח להכיל סתירות במציאות.
הרגש לא,
הרגש לא.
אני לא יכול להיות שמח ועצוב,
לא יכול להיות בוטח ומפחד, כן? זה קשה.
מה שאין כן ברגש.
עצה אחת יש על זה.
לכי מעטי את עצמך, כן?
זה מסכת חולין כל זה.
אבר ראש לשועלים, כתוב בעץ חיים.
האריזה על גוטל. מה זה?
ראש שועלים,
הרגש הולך לשלוט עכשיו, מלכי, כן, מלכי, איפה זה?
בחיי המעשה, החברה והנימוס,
בעיתונאות, בפוליטיקה, בגן ילדים,
מלכי בכיפה.
אבל למעלה,
במקום העיונים העליונים,
שם המאור הגדול מושל.
ואז אני שומע בתוככם משהו שרותח,
אתם עצבנים,
אתם רוצים לשבוע את כל המועדון פה.
מה זה?
מה זה? אז הריגש הוא כזה קטנצ'י כזה, אה?
והשכל הוא...
יש מלך עליון, יש מלך טרטון, מה לעשות?
אומר הרב קוק.
אבל הקובלנה, הטענה, התלונה גדולה היא מאוד.
יש באמת
מהלכים לרגש בעליונים ועליוני עליונים.
וואו.
כן?
תחשבו שיש שיטות כמו למשל אדלר, שיטת אדלר.
מה זה כשאתה מחנך אדלר?
אז אתה מחנך לפי שיטה.
אז אם הילד הוא לא מתאים לשיטה,
הוא בעייתי כנראה,
כי הוא לא מתאים לשיטה,
זאת אומרת.
הרי הוא אמר הכל על הכל,
לכל דבר שקורה במציאות יש אדלר,
אז יש לך את הגייד, את המדריך של אדלר,
אתה אומר, אה,
ייקוב הדין את ההר.
הילד בוכה, מניפולטור,
תסגור אדלט עם שתי מנעולים, שיבכה, מה אכפת לי?
זה לא שלי בכלל,
כי אדלר ככה החליט.
אז זה נורא, וזה הופך להיות נמוך,
זה הופך להיות,
פוגע בטבעיות של איזה, לעומת זאת, הוא יניקוט,
אז הוא אומר, הפוך, הוא אומר,
תקשיב, רגשו, אם הטובה דיה, טובה, אבל דיה בסדר, יש גבולות, אבל זה,
עגול יותר, כן? הרבה יותר עגול על הילד.
רואים שלפעמים השכל העקר הוא לא מבין מה שהרגש העליון מבין,
כן?
יש משהו בתפילה, למשל, לפעמים התפילה יכולה לעלות ממקומות
מאוד מאוד מאוד גבוהים,
כן? הרבה יותר גבוהים מאשר מהלך
לימודי,
כן? כי בסופו של דבר המגמה של התורה שאנחנו לומדים זה התפילה שאנחנו מתפללים.
והרגש הזה הוא,
יש לו קובלנה גדולה,
גדולה, באמת, מהלכים, כן,
מהלכים לרגש בעליונים ועליוני עליונים,
גם בעומקי השכל עצמו ותואר משפטיו.
לפעמים, אתה נכנס למקום
כזה שהעומק של ההבנה השכלית יהיה דווקא טיעון רגשי.
מותר לשקר, שם שלום, אופס,
אבל
שקר זה אסור, כן,
אבל שם שלום מותר לשנות.
יש דברים שאדם, הוא מבין לפעמים,
שהחשיבה צריכה להיות מחוץ לקופסה, מה זה חשיבה מחוץ לקופסה?
השכל הוא שכל,
כן, אבל עכשיו צריך לאלתר קצת.
מאיפה אני מאלתר?
מאלתר מהרוחב הרגשי הפנימי,
כן? אתה בא לפוסק בהלכה, שואל אותו שאלה,
הוא צריך גם להכיר בכל הפסקה כמובן, אבל גם להבין בנושא רגש,
כן?
לפעמים צריך, יש דברים שלא צריך להגיד,
לפעמים 90% מהפסקאות מהמשטרה ברורה זה מה עושים בדיעבד, כשהמציאות היא לא כמו הפסקה בלכתחילה.
זאת אומרת, אתה רואה שזה לא כזה פשוט,
שזה טק-טק כזה.
והטק-טק הוא מסוכן אפילו,
כי לפעמים אדם הוא נוהג, אומר, פה מוגבל, מהירות זה, אבל כולם צופרים לו, ויש לחץ על הכביש,
וצריך לפעמים לעבור על טיפה, לא קו לבן בדיוק, אבל קצת קו לבן. למה? כי זה תוקע,
כי זה לא,
ואין כלום, ואתה רואה,
זאת אומרת, החיים הם כאלה שיש כמו,
יש דברים שהם לפי הקו,
ולפעמים אנחנו רואים שזה לא ככה,
זה שונה קצת.
סבל,
הרגש יכול לגרום לסבל מאוד גדול, וגם הוא יכול להיות לפעמים המקום הכי גבוה גם בהשגה.
כשאני מעלה את עולם הרגשות שלי, למשל עולם הכוונות,
תראה, מה זה מכוונות?
אדם מכוון משהו, הוא מביא פרח לאשתו.
באמת מכוון, באמת מכוון, שכמה אני אוהב אותך,
כמה אני אוהב את זה, הוא כותב מרתע וזה.
זה מה זה, זה, זה, זה, זה, זה, גם ילדים, מה, מה החיים עליהם, מה זה? לא.
עכשיו אשתך צריכה את הפרח הזה עם המילה שלך ועם ה...
יש, יש כאילו כל מיני מצבים שלא.
הכוח השכלי שברא, אז עכשיו,
עד כאן הוא דיבר על הרגש שבשכל.
יש פן רגשי שצריך להכניס במהלך השכלי של החיים,
וזה טוב שכך,
כי אז השכל הוא ממותק קצת.
יש גם
הכוח השכלי שברגש מוצא, נמצא,
ובעושר ההתפרטות.
יש לי רגשות,
אני רוצה לברר את הרגשות שלי, למשל.
אז מה קורה כשאדם רוצה,
זה אומר, יש לי 50 שערי בינה,
כן? הלב מבין.
זאת אומרת שהשליט את האפשרות לנתח ולהבין ולבדוק רגע מה הרגשתי.
מה הרגשתי?
יש כוח שכלי שברגשות.
אני מוצא סיבה עכשיו, אני מתבונן, מתבונן, אני מוצא סיבה להודות.
כן? אז יש שכל כזה שהוא בתוך הרגש.
מיאט את הלבנה, לפיכך הרבה את צבעותיה. מה זה את צבעותיה? זה הכוכבים, כן? קיבל
שוחן.
יש כוכבים, זאת אומרת,
הרגש הזה הוא מאפשר לנו למשל באינטואיציה, האפשרות
להרגיש כל מיני דברים שונים,
כן?
מה זה אינטואיציה?
מה זה אינטואיציה?
זה רגשו, זה שכל.
זה רגש משכיל כזה, כן?
נכון? מה זה אינטואיציה?
אני מרגיש ש... זאת אומרת, אני בעצם מבין, תוך כדי שאני מרגיש, אני מבין דברים,
שעם השכל הקר שהיא לא הייתי יכול להבין.
אבל בכל זאת,
לקוי הוא העולם מפני ירידתו של הרגש ממרומי שם,
זו חולשה.
השכל ושורש עליונותו מתעכב
גם כן במהלכו ונעקר בזכותו בגלל חולשת הרגש.
יש לנו חולשה שכלית בגלל החולשה הרגשית,
על ידי הנמכתו של הרגש והגבלתו והתחברותו התדירית באור השכל.
מה זה גאולה?
גאולת הרגש שעולה,
כן?
"מביאים כפרה על האור האלוהי המונמך
על ידי מיעוט הירח.
משתדלים לדרוש מילוי פגימתה של הלבנה.
עמדתה במשקל המאור הגדול, החיים המורגשים והשכליים ממוזגים,
משוקלים, עין ב-עין".
אנחנו רוצים שיהיה מאוזן. לכן כל החגים שלנו זה בטו, נכון? טו בשבט.
טו באדר טו בניסן,
בטו הזה יש איזה סוג של התחלה של איזה,
אתה רואה את הלבנה,
וואו, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, זה יקרה, זה קורה, זה קורה.
אתה מתקרב לראיית השלמות שאור הלבנה כאור החמה,
מה שהוא הולך להגיד.
אבל לי מאוד עניין אותי המהלך ההיסטורי שאנחנו עוברים גם,
שפעם הרגש היה בזוי,
כן? מתהלך ברחובות, בלי בית.
והיום, מה זה?
אתה שומע איזה הופעה של זמר הכי בינוני,
שכל אנשים, עשרות אלף אנשים באולם,
מכירים את כל המילים, כל האינטונציות של השירים שלו,
ואם הוא עושה איי, אז כולם עושים איי, יחד איתו, שרים כל מילה, כל...
הלוואי ככה משניות.
הלוואי ככה משניות.
מה טוב ומה נעים יהיה אז העולם,
מה נחמדים, כבירים, עליזים וקדושים החיים.
מתי?
כשנהיה כמו בזוהר.
כשאנחנו נבין שכל מה שאנחנו עושים חייב להיות ברגש טוב.
ולכן אדם שהוא מאוד מאוד רגיש,
מה שקורה שהוא לא נתן מקום לרגש הזה.
זה טוב שיש לו רגש.
עכשיו זה שהוא נפגע בקלות וזה שהוא כועס על כולם,
זה כי לא היה חינוך לרגש.
אבל כדי שיהיה חינוך צריך שני שלבים תמיד.
יש שלב ראשון שאדם צריך להתבונן ולהבין ולדעת מה לעשות
עם השכל שלו קודם כל,
להבין את הסיטואציות,
להבין פה למה כעסת בעצם, לתמלל רגשות,
לנרמל רגשות,
לשים שכל בעולם הרגשי.
אבל אחר כך לא יהיה טיפול אם לא ירים
את העולם הרגשות שלו למקום של תפילה,
למקום של עוררות רגשית חיובית, של אודיה, של אהבה,
של למשל, אותו אדם,
אחרי שהוא התבונן בצורה חיובית,
אז תפעל בתוך העולם, תתנדב, תעשה דברים, כן?
וזה שלב ראשון שהוא באמת מיעוט הלבנה,
זו התבוננות כזה חיובית, שלב שני,
כנס, כנס בחיים,
תשתמש ברגש, זה טוב שיש לך רגש, יש לך נשמה גדולה.
אם יש ארבעה סבים שוטים,
אז כנראה שיש לך גם נשמה מאוד גדולה,
אז צריך להשתמש בכוח הנשמתי הזה.
אז בהתחלה זה דרך כלל השכל.
מה עושה השכל בהתחלה?
הוא עושה לנו איזו הפחדה בין הקליפה והפרי.
יש את הרגש השלילי, רגש ראובי, אני לומד להתבונן, אני לומד את זה. טוב מאוד,
אבל זה יכול להיות גם אדם שהוא מנותק מהרגשות שלו,
כן? מרוב שאתה מפעיל כזה שכל,
זה לא בריא.
אז יש לנו את הצורך אחרי זה לעורר את הרגל, מה שקורה אצל הנוער שלנו,
בדור הזה בכלל.
יש איזו דרישה לחיי רגש.
שולחן שבת, אומרים אצל החבר'ה,
תפסיקו עם הדיבורים.
רוצים לשיר, רוצים ליהנות.
לדבר על הדברים בצורה מהלב, מה שיוצא מהלב.
ואז המחנכים אומרים, רגע, מה, כאילו מה, זה ריקנות.
אז המילוי עכשיו הוא צריך לבוא, וזה מה שהוא הולך להגיד.
הוא הולך להגיד לנו תפילה עכשיו,
לעניין הרגשי, איך לא נשאבים לרגש המוריד אותנו שאולה.
אז אמרנו, קודם כל, שלב ראשון אנחנו מפעילים שכל.
אומרים,
רגע,
יש לי בעיה,
יש לי התמודדות בחיים האלה עם מידת הכעס,
עם מידת התאווה, עם מידת ההוללות.
כל אחד יש לו איזה, איזשהו משהו שהוא אומר, זה ההתמודדות שלי.
בוא, אני עושה עבודה עכשיו.
ואני, תדעו לכם, אני כל הזמן, אני עובד עם רשימות של עבודה, כל דבר.
אני עובד, עובד, עובד, עובד, הכל דבר,
כל דבר,
של לימוד תורה, תפילה, הכל, הכל, הכל.
ואני עובד ומתקדם, וזה נראה ילדותי,
אבל אני מאמין בזה,
שככה התקדמתי בחיים שלי.
כי אתה שוכח את הרשימות בסוף,
ואתה מסתכל עליהן אחרי כמה שנים, ואיפה הייתי?
וזה מגדיר לך, מגדיר לך מה העבודה.
אתה עובד, עבוד על המידות, עובד על זה, זה טוב, טוב מאוד.
אני חושב,
כל תחום,
אבל זה בכלל לא החיים,
זה כלום, זה 10%, 90%. תן לרגע שלך מעוף,
טוב,
כאילו, תן לו, יש משהו, הלאומיות למשל,
צבא, אנשים הולכים לצבא,
זה מעניין, אתה מוצא אנשים שהם בחיים שלהם,
הם פתאום מוצאים את עצמם,
אתה יודע, יש קהילה, פתאום הם אוהבים אותך, אתה אוהב אותם,
אתה רואה, אתה נותן מכל לרגש הזה. למשל, בית ספר של מחר צריך להיות בית ספר שנותן מכל לרגשות של הילדים.
אתה לא יכול להמשיך לנהל את העסק עם בתי ספר שמנתקים את הילדים מעצמם ומייצרים אנשים תכליתיים
שאכפת להם רק לקבל חמש יחידות בסוף בבגרויות ולקבל ציון טוב.
זה לא עובד,
זה לא נכון, זה לא מתאים, זה לא שייך.
כי זה כאילו להתעלם מהצד העיקרי של החיים.
מה הצד העיקרי?
שאור הלבנה כאור החמה.
זה מה שהוא הולך להגיד.
הוא אומר לנו תפילה.
הרב קוק אומר לנו תפילה. יהיה רצון מלפניך.
כל כך יפה שהוא אומר תפילה. זה בדיוק במקום הזה. כי זה בדיוק הנושא, כן?
אתם שואלים, מה עושים?
תפילה. אז הוא עושה. הוא עושה את זה. ברוך הוא אומר ועושה.
יהיה רצון מלפניך, אדוני אלוהיי ואלוה אבותיי,
למלות בגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט. זה מה שאכפת לו בתפילה שלו. לאנשים מתפללים על הפרנסה.
אז זה יבוא וזה,
מה הרב קוק מתפלל?
שלא תהיה בגימה יותר בלבנה,
זה מה שאכפת לו.
ולא יהיה בה שום מיעוט,
ויהיה אור הלבנה כאור החמה,
וכאור שבעת ימי בראשית,
כמו שהייתה קודם מיעוטה,
שנאמר,
את שני המאורות הגדולים,
וכמו החיים הפרטיים,
כמו כן החברותיים, יקבלו את צורתם החדשה,
כן? זאת אומרת,
זה לא שהרגש שולט למטה, החיים החברתיים ו...
פתאום הרגש שלמטה, הוא יהיה כולו מכוון
לעניינים העליונים.
זה רוח הקודש, הדבר הזה. זה משהו מופלא.
זה כשכל אחרי רגש, כאילו, מרימים לך את החיים.
אתה חי מרגש טוב של תורה, רגש
עם מכלים, כן? עם מכלים טובים של יצירה, למשל.
של נתינה.
אז זה דבר שנראה מאוד מאוד מדהים, כאור לבנה כאור חמה.
ירצו מלפניך ה' אלוהיי ולא אבותיי למלא את פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית,
כמו שהייתה קודם מיעוטה, שנאמר, את שני המאורעות הגדולים.
ככה אנחנו חוזרים, שהם שניהם יהיו גדולים.
זה לא שאנחנו מבטחים על השכל, חס ושלום.
כמו החיים הפרטיים, כמו כן,
החברותיים יקבלו את צורתם החדשה.
יחסי אנוש,
יחסי אנוש של תורה.
כשאתה מתייחס אל השני זה לא פחות חשוב מהדגמרה שלך.
לפעמים ביטולה היא קיומה.
עכשיו אתה צריך לסגור כדי להתחבר שם, נכון, לאדם שבא ומבקש צדקה.
וואו, השלמה והבהירה.
החפץ היותר כמוס במרומה סתר השכלי,
כן, זאת אומרת, הרגש
שבשכל התשוקה יתלהבו אותה
עולם הכוונות, וגלוי שבמקה לבב,
הלב המבין הזה,
בסידור האומה וחוסנה,
יחדיו יעמדו שלובים זה בזה.
ואנחנו רואים היום איך הרגש הלאומי מאוד, ברמה מאוד מאוד גבוהה.
אז עד שלפעמים עושים הנדסת תודעה מסביב הרגש הלאומי הזה,
עושים לך מניפולציה.
אנשים מחפשים, זה מאוד חשוב
להרגיש
ושלא נטעה, זה לא צריך לסתור את הטיעון השכלי,
כן?
אבל הטיעון השכלי הוא קר קצת.
אז בסוף צריך שילוב בין שניהם.
ויקהם בנו מקרא שכתוב ויבקשו את השם אלוקיהם ואת דוד,
מלכהם, כי מה זה דוד, אמן, כן? זו תפילה.
מה זה דוד? דוד המלך.
דוד שכתב תהילים
על דוד, שהמלך
היה לו את זה של כוח של תורה.
שהמלך הולך עם ספר תורה והוא כולו תורה,
אבל כולו כולו רגש, אבל איזה רגש?
רגש של תהילים. אז מה זה הרגש של תהילים?
זה משל, מה זה אור הלבנה כאור החמה?
שאתה מתלהב מקודש.
מי עושה הכי טוב את העבודה הזאת?
האור,
האור של היום השני,
שמאיר באלף
את עולם הרגשות ואת השכל שלנו ממתק את הדינים של הרגשות.
אז הרגע שהוא פרוט היסטרי ושל המרשבות,
פחות ביקורתי,
פחות דיני, פחות או-או, יותר גם וגם.
וההתמזגות הזאת
עושה ששני המלאכים,
הם מסוגלים להיות באותו רמה, כן? זאת אומרת,
אנחנו מתקרבים, זה מעניין, אנחנו מתקרבים לדור שכתוב מסכת כלים, פרק ראשון,
כתוב שיש עסח קדושות, יש, נכון? אז יש ארץ ישראל,
אחרי זה, טוב, מישהו יביא לי אולי משנה עוד יותר טוב. יש משנה פה?
סרט כלים?
מעשה חטא כי
באנו ללמוד תורה.
זה כיף ללמוד תורה, שככם ישראל.
עשר קדושות אין.
ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.
עליה לארץ, מ...
כמה?
אלף שנה אנחנו עולים לארץ, יש עליות, עליות שונות.
זה כל שלב הוא שינוי תודעה.
כן, מי קדושתה וכולי.
ואז עיירות מוקפות חומה,
רואים שזה מוקפות חומה, זה ביטחון,
זה מדינת ישראל,
יש חומה,
מדינה,
48,
שלב שני בתודעה,
שלב שלישי,
לפנים מן החומה מקודש מהם, זה ירושלים,
זה מבחינה פנימית יותר,
שביום ירושלים עברנו שלב בהיסטוריה,
כאילו אתה עולה, עולה דרגה בתודעה,
ותשימו לב שמה קורה בעצם בהתקדמות הזאת,
הרגש הלאומי, שהיה פעם יותר שלמה ארצי וככה,
יותר מזרחי, יותר שירי קודש,
כן?
זאת אומרת, מתלהבים משי ריבו, יש איזה מהלך כזה, כן? שלאט לאט משהו עולה ברגש הקדוש,
כאילו,
לא מתביישים להביע איזה רגש,
מקודש.
ואז השלב הבא, איפה אנחנו עומדים עכשיו לקראת עלייה
אל ההר.
מה השלב הבא?
עלייה להר.
מה זה עלייה להר? זה שינוי תודעה בכלל.
לא משנה עולים, לא עולים, זה לא נקודה הלכתית, זה נקודה, אנחנו שם בכלל.
מה זה לעלות על ההר?
זה שכל התפיסות שלנו,
הן נמצאות לפי ההר.
זאת אומרת, אנחנו,
השכל מקודש, הרגש מקודש, אנחנו בעצם בתודעה
שכמו שאמרנו בתחילת השיעור, נכון? היה לנו איזה דיון.
תמיד תשימו לב, הדיונים, השיחות הקטנות האלה שלפני, זה הנושא בסוף.
ובסוף
אתה יכול להיות בתודעה, הכל מאיתו, הכל לטובה, הכל מאיתו.
וזה עלייה להר.
אנחנו אז נעלה על ההר, נהיה על ההר,
ממילא.
כי זה כל המלחמה בסוף בדור הזה, כן?
שלא נטעה.
אז לפי נראה, ואז טוב, אחרי זה יש עוד שלבים,
מעניין נורא.
החל מקודש, מה זה החל, החל זה איפה שהגויים לא נכנסים,
זה כבר להיות אור לגויים וכולי וכולי, שלבים, ושינויי תודעה.
וכל השינויים הם כשהרגש הופך להיות יותר ויותר עליון בסוף.
בסופו של דבר אנחנו בנו לקדש את עולם הרגשות שלנו, לא לסתור אותם, לא להכחיש אותם,
הם לא,
הרבה אנשים חיים בהכחשה רגשית בסוף.
כן, לא יודעים איך לתת מקום לרגשות בלי שזה לא יסחוף את החיים שלהם. אז אני רואה כזה,
שוב,
הפנים חמוצות יותר ורצינות, ואז זה נראה יותר טוב כזה. לא, זה לא נכון.
לא נכון. יש משהו בצחוק, משהו
בשחרור הרגשי, שהוא היום, למשל, מנהל בנק פעם היה אחד
כשרוח כזה, עצבני על כולם.
היום תלכו, תלכו לבקר בבנק שלכם, תלכו, מי המנהל פה?
תראה אדם, חבר'ה, מה, נחמד, הוא, שלום, יאללה, לא ראיתי אותך אף פעם.
למה זה ככה? כי ככה ההנהגה היום היא השתנתה.
אם אתה רוצה להיות מנהיג,
תהיה אדם עם לב פתוח.
ואם לא אכפת לך, מהמזכיר שלך, אל תהיה מנהל.
כי האכפתיות הרגשית הזאת, ההזדהות הרגשית הזאת,
זה מה שעושה הורה טוב.
הורה טוב זה לא אחד שהוא למד את כל הספרים של אדלר,
אלא זה אחד שהוא טבעי,
עם הרגשות שלו.
והאימא והאבא הם אנשים טובים בדרך כלל לילדים שלהם, יש להם טוב כאמור,
שהם צריכים פשוט לגלות,
להאמין בטוב הטבעי הזה ולהעלות אותו.
אז זה מה שנראה שהדור הזה זקוק מאוד מאוד מאוד, כן.
נגיד,
זהו,
או שיש, בתוכו יש את הרגשות ללידה שלו,
אתה חושב שאולי זה מנגנון הגנה נכון. לא, זה ברור שזה מנגנון הגנה. אדם השכלי הקשוח, המרוחק רגשית, הוא לא סתם התרחק, הוא התרחק כדי כאילו להיות חזק,
כי הוא חטף,
אז הוא סגר.
עוד פעם חטף, אז עוד פעם סגר, עוד פעם חטף, עוד פעם סגר.
ואז הוא הולך עם שכפץ,
כזה הולך בחיים עם השכפץ שלו.
הוא לא שם בכלל, שכל הרגשות שמה, הכל הכל בפנים, הר געש.
ואתה רק מגרד טיפה-טיפה,
ההר גופת.
כי הכל בפנים נמצא, חי וקיים, זה הנשמה, הרגש זה הנשמה, זה לא טעות.
כן, קראתי לזה עשב שוטה, כי זה כאילו גילוי
של איזה חולשה כביכול, אבל זה לא עשב שוטה, זה עץ,
אילן,
זה כשאנחנו נצא עכשיו לשדה, כי האדם אצל השדה נצא, נאכל את
הפירות של ט"ו בשבט, זה כאילו,
יש איזו התלהבות כזאת שצריך לשמור על ה...
לרפוק יש כמה עשרות פסקות על תום הילדות,
על השמירה על הרגש.
ואם לא כן,
אז אנחנו לוקים בחסר כמו אדם שאין לו שכל,
באותה צורה.
אדם שאיבד את רגשותיו,
עכשיו אני רוצה להרגיע את כולם,
דרך הגוף אפשר לשחרר את הכל מחדש.
הכל.
כל הרגשות הכמוסיים, כל המשקעים מהעבר, כל הטראומות שעברת, הכל נמצא שם איכשהו,
תחת לקרקע,
וכשעובדים דרך הגוף, פתאום אדם בוכה, צועק, זה משתחרר, הוא לא יודע ממה בכלל.
ואז הוא מרגיש כמו מים זורמים, שהוא הסיר את כל הסכר הזה שהיה לו,
כל אבני הנגב, אומר הרב קוק, ואז מתחילות לו תפילה אחרת, ושירה אחרת, והכול משתחרר.
אז לכן הקמנו את הדבר הזה, המופלא הזה, של להגיד, יש כלים טובים, בואו נשתמש בהם.
אסור להסתיר אותם, צריך לגלות אותם, צריך להפיץ אותם, לרבים,
כדי שהזוגיות יהיה יותר טובה, הילדים יהיו יותר בריאים בנפשם.
תחשבו מה זה ילדים שגדלו עם הורים כאלה שכל, אוי ואבוי.
מה זה אוי ואבוי? הם יצטרכו, במקום שחוזר בתשובה רגשית, עומד בו על צדים, גם הורים שאתה יכול לעמוד.
הוא יצטרך לעשות עבודה,
לגלות את הרגש הכמוס.
דור שני לשואה, דור שלישי לשואה, דור רביעי לשואה.
רואים איך זה עובר מדור לדור.
שנזכה להתרגש
למען שמו באהבה.
