שבוע טוב, אנחנו ממשיכים בפה ליועץ,
הדיבורים אסורים.
אסור להלעיג על דברי חכמים,
אסור ללעוג על דברי חכמים,
זיכרונם לברכה.
ומי שעושה את זה,
אז הוא אומר כאן דבר אומנם לא נעים להגיד, זה בית המדרש,
הוא אומר, נידון בצורה רותחת.
מה זה צורה רותחת?
אז הרב סוד היה מסביר, הייתה גמרא, מסכת
קידושין לגבי העניין של אותו האיש וכל זה.
זה פסולת.
פסולת.
אדם שלועג, הרי מה היה היותו האיש?
הם לעגו
על המצוות ועל החכמים וכל הדברים האלה.
מה שנקרא נצרות כל זה.
אז הוא אדם שלועג על דברי חכמים או על קיום המצוות,
הוא מידת הדין חלה עליו,
והוא נידון וצוער אותך.
הוא אומר, כן עמליג על עושי מצוות
חשובים כליסטים מזוין העומד באמצע הדרך
ומקפח שוקן של המוליכים מנחם למלך,
שוודאי בן מוות הוא,
אבל כי מונע את הרבים מלהוליך מנחה למלך,
לכן לא תהיה כזאת בישראל.
אדם רוצה לקיים מצוות, ואתה מונע ממנו לקיים מצוות?
הדבר הזה הוא חמור ביותר.
הביטויים מאוד חריפים כאן,
צריך לדבר בעניין הזה.
אבל היום, בדור שלנו נאמר,
יש כאלה שהם, סליחה שאני אומר,
הם רואים מישהו מניח תפילין, זה מרגיז אותם. יכול להיות.
יכול להיות דבר כזה?
זה בסדר?
אבל אני רוצה להסביר,
בדור שלנו זה משהו מיוחד.
למה אנשים,
כאלה שמתנגדים להנחת תפילין, או מונעים מאיתנו לפעמים ליישב את הגבעות גם,
יכול לקרות דבר כזה?
הרי זה מצווה ליישב את ארץ ישראל,
אז למה?
היום אנחנו מבחינת דור של תינוק שנשבע.
מה זאת אומרת תינוק שנשבע?
תינוק שגדל, נולד לתוך משפחה או חברה,
תרבות שאין בה בכלל יהדות.
הם לא יודעים, לא מה זה שבת,
לא מה זה תפילין,
לא מה זה...
אין את הידיעה הזאת, אי אפשר להאשים דור כזה.
דור שהוא כל כך...
אדרבה, צריך לקרב אותו,
לחזק אותו.
אני חושב שהדור שלנו זה משהו אחר.
באופן פרטי, אם אתה רואה אדם שהוא נוהג לא כשורה בעניין הזה,
אתה יכול להזמין אותו למכון מאיר.
ואז הכל יסתדר, ילמד, יתקרב, יתחזק, בעזרת השם.
לכן היום צריך להרבות באהבה,
לחבק, לחזק, לקרב מה שיותר את עם ישראל,
בעזרת השם.
ולכן הביטויים כאן הקשים, שבגלות רוב העם היה,
רוב היהודים היו דתיים.
ואם היה מישהו פורק עול או משהו כזה,
זה אחרי.
אבל היום, לצערנו, רוב רובו של עם ישראל
הוא לא שומר תורה ומצוות, הוא רחוק.
צריך לקרב אותם, לחזק אותם,
לעודד אותם לעלות לארץ,
לקיים תורה.
אני מברך את שבעת בני צבי מבית אל. איפה הם? הם אמרו לי שיש כאן.
תרימו את הידיים, שיראו אתכם.
כל מי שיש לו פאות,
כל מי שיש לו פאות הוא מבני צווית.
שאלו אותי איך אני יודע.
כל הנכדים שעמדו שם נכנסו בלי פאות ויצאו עם פאות.
