שלום וברכה קהל קדוש, אנחנו ממשיכים בלימודנו הנפלא בספר דרך השם מאת רבנו רמח"ל.
זכותו יגן עלינו אמן. ואנחנו בחלק שלישי,
בסוף פרק שלישי בנושא הנבואה.
טוב, אולי נראה את שתי הפסקאות האחרונות, דיבור המתחיל.
אולי ו', נראה את ו', כן.
כן, פרק, חלק שלישי, פרק שלישי, ו',
בנושא הנבואה.
והנה,
"ויגלותו יתברך ווישפה שפעו על הנביא".
כן?
אז כלומר, נביא שמתנבא,
בן אדם,
כן, נולד בחדר יולדות,
כמו כולם,
החליפו לו חיתולים, זה, עבר, היה בחוג מוזיקה,
גם למד תורה,
ובסוף,
כן, הוא נהיה נביא.
והנה, בגללותו יתברך ובשפש יפוע לנביא,
יגבר עליו תגבורת גדול.
ומיד חומרו וכל אברי גופו יזדעזעו,
ויחשבו להתהפך.
כי זה מחוק החומר שלא לסבול גילוי הרוחניות,
כל שכן גילוי כבודו יתברך.
יש דבר מעניין, מצאנו
שלימוד תנ״ך
צריך להיות,
לא סתם, לימוד משנה,
צריך להיות בעמידה.
לימוד גמרא צריך להיות בישיבה.
זה הרי בזמן המשנה,
כשהיו לומדים שיעור אצל התנאים,
היו עומדים,
לא היו יושבים.
אחר כך בימי האמוראים ישבו, לכן המקום נקרא ישיבה,
בית היוותא, מקום שבו יושבים.
וזה המשך של וישב משה,
וכאשר היו לומדים סוד, או תנ"ך, שזה אותו הדבר,
היו הולכים.
כן?
כן, למשל בזוהר אתם ציוו הרבה פעמים,
רבי פלוני ורבי אלמוני הבו אזלי באורחה,
היו הולכים בדרך.
בזוהר למשל,
כתוב הרבה פעמים,
רבי פלוני ורבי אלמוני הבו אזלי באורחה, היו הולכים בדרך. חילוק בין העמידה ישיבה... אז אמרתי לך,
כשבגמרא כתוב שבזמן המשנה
היו לומדים בעמידה,
ואחר כך ירדה חולשה לעולם, אז יושבים.
יושבים פה על הרצפה.
או על הרצפה או על ספסל, לא משנה, ישבו.
וזה סותר לכאורה אגדת חורבן מפורש
שבבית המדרש של רבן יוחנן וזכאי, רואים שמה שהם יושבים על ספסלים?
זה קושייה.
שאלה, קושייה ממי על מי?
כן, עכשיו, מה?
אה, הנה, טוב, נקרא בו ספסלים. יפה, יפה. אז אפשר גם את זה.
הרב הייתה כוונתי שבימי המשנה למדו הכל בעמידה, אדם... איך אתה יודע?
איך אתה יודע?
זה מה שאני שאלתי.
לא, יש ברייתא ומסכת עירובין שהיו יושבים לפני משה ואהרן.
יש גם.
יש הכל.
אבל לגבי, מה שחשוב לי כאן זה הנקודה השלישית.
שלגבי סתרי תורה שהרבה פעמים היו נלמדים בהליכה.
כמו שמצאנו בזוהר במספר מקומות, רבי תלוני ורבי אלמוני אהבו אז באורחה,
היו הולכים בדרך,
ואז תוך כדי שהם הולכים בדרך,
מתגלים להם סטרי תורה.
ויכול להיות שזה משל.
עכשיו, כמו כן, גם יש ספר של הרמת, רבי משה קורדוברו,
ספר גירושים, זה נקרא.
זה ספר גירושים,
שהוא היה עושה טיולים מחוץ לצפת.
היה מגרש את עצמו מן העיר.
זה נקרא גירושים,
ואז היו מתגלים כל מיני סודות
שנכתבו בספר הגירושים לרמת.
עכשיו, השאלה היא למה?
יש,
הרי לא רק אנחנו,
גם הגויים היו הולכים.
למשל,
התלמידים של אריסטו נקראו פריפתטיים.
מה זה פריפתטיים?
מהלכים.
היו מהלכים.
והשאלה היא למה הם היו מהלכים ולמה אנחנו מהלכים. השאלה אם זה אותו הדבר. אנו הולכים והם הולכים, אבל זה כנראה לא אותו דבר.
בליקאון, איפה שאריסטו היה מלמד,
הייתה גינה גדולה,
ובגינה הזאת התלמידים היו הולכים ותוך כדי כך עוסקים בפילוסופיה.
אבל למה היו עושים את זה? בשביל הדאווין. כלומר, היו צריכים לעשות כל מיני תנועות פתטיות וללבוש טוגה וכל מיני כאלה.
זה עושה רושם.
אצלנו זה מסיבה אחרת לגמרי, אומר בעל חסד לאברהם, רבי אברהם אזולאי,
שכשיש גילוי הסוד,
הנשמה פועלת כל כך הרבה שהיא מוציאה את האדם ממקומו.
אז פה לא מדובר בהליכה במובן שכמו אצל הנביאים,
שלגמרי מתרסקים,
אבל,
איך אומרים, אי אפשר לשבת במקום.
נהיה איפראקטיבי. נהיה איפראקטיבי, ולכן אתה יוצא מן המקום.
כן? לכן היו אז לבאורחה, דווקא,
היו הולכים לזה.
אשרי תמי מדרך, מה ההמשך? ההולכים.
כן? אומר הרב הנזיר בפנקסו שהוא כתב בזמן הטיול שלו בוואדי קלט,
אשרי תמי מדרך ההולכים, הולכים ממש.
איך הוא כותב?
שאלת אם זה לא משל.
הוא אומר, הולכים ממש.
הרב קוק היה הולך הרבה,
יש, טוב, המסלול שבו הוא היה הולך זה ככה,
הוא היה יוצא מהישיבה,
ברחוב הרב קוק,
והולך אל רחוב יפו,
יורד כדי רחוב יפו,
עולה עד רחוב שטראוס,
ואז היה הוגר כל מיני מחשבות,
וכפי שהמחשבות היו מתגבשות אצלו, היה רץ
מרחוב שטראוס דרך רחוב הנביאים לבית ערב וכותב.
הוא עושה סיבוב, זה נקרא, הוא אומר שהרב קוק היה הולך הרבה.
הוא צריך לעלות לשטראוס, כן, כן.
מה זה ככה?
כאילו מלמה?
כבר היה מספיק נמאן, במקום יפו, הנביאים ישר לשטראוס. לא, שטראוס נביאים.
איך? דרך שטראוס, דרך שטראוס.
בסדר.
אגב, הוא לא היה נכנס דרך רחוב האתיופים.
רחוב, היום קוראים לזה רחוב האתיופיה כי היו שם שתי כנסיות משני צידי הדרך ואז הוא לא יכול היה להתרחק מזה ומזה.
טוב, מה?
נו אז מה?
אז זה תחום שעוסק בלימוד.
נכון,
יש, כן, יכול להיות, כן, למה לא?
כן, איזיאולוגיה, כן.
יכול להיות.
טוב, אפשר להמשיך, כן או לא.
תודה.
אז אני חוזר פה לזה,
והנה בגללותו יתברך ווישאפה שיפוע לנביא יגבר עליו תגבורת גדול ומיד חומרו וכל דברי גופו יזדעזעו ויחשבו להתהפך כי זה מחוק החומר שלא לסבול גילוי הרוחניות כל שכן גילוי כבודו יתברך.
והנה
הרגשותיו יבוטלו
וגם פעולותיו הנפשיות לא יפעלו כלל מעצמן
אבל תשארנה כולן תלויות בו יתברך ובשיפוע נשבע.
כלומר אפשר לומר בשעת הנבואה
הוא הופך להיות כמין מריונטה.
הוא נשלט לגמרי,
והוא מאבד את עצמו, את העצמיות שלו,
ועל זה אמר דניאל, אחרי שהוא ראה את המראה,
והודי נהפך עליי למשחית.
הוד הפך להיות דווה,
אותיות ה' ו' ד', ד' ו' ה'.
דניאל.
והודי נהפך עליי למשחית.
הודי זה ההקרנה שלו, ההרגשה הטובה, השמחה, הארת הפנים.
נהפך למשחית, הופ, נכנס פתאום לדאון.
כן? למה? כי העוצמה של ההתגלות הייתה כזאת שהוא הרגיש שהוא איבד את עצמיותו.
בסדר?
והנה,
מצד ההידבקות שנשמתו מדבקת,
התווסף בה,
אגב, זה קצת מסוכן, למשל האפילפטים גם אומרים ככה.
כן? מה זה אפילפטי?
אדם הוא נופל, והוא נופל ויש לו הזיות.
אז אולי זה אותו הדבר, כן?
לא, זה לא אותו הדבר, אולי מבחינה ביוכימית זה אותו הדבר,
אבל המקור הוא אחר.
והנה, מצד ההידבקות שנשמתו מתדבקת,
יתווסף בה מציאות השכלה חוץ מגדר כל ההשכלה האנושית לגמרי.
כלומר, הוא ישיג דברים שההשכלה האנושית לא יכולה להשיג.
דומה קצת לדברי הרמב״ם על ההבדל בין אריסטו לנביאים.
שכל מה שאומר הרמב״ם, כל מה שאריסטו השיג מתחת גלגלי ירח הוא אמת ללא ספק,
ולא יחלוק בו אלא מתעקש.
אבל מה שאמר למעלה מגלגלי הירח,
זה השערות מסופקות.
סבירות, אבל מסופקות.
כן? כי הוא אומר, וזה לא יגיע למעלת מה שהשיגו הנביאים בעניין זה.
אתה יודע? למעלה מגלגלי הירח.
כל מה שלמעלה מגלגלי הירח.
מה,
מה שהוא אומר על ההשתלשלות של השכלים וכל הדברים האלה, והתנועה של הגלגלים, ממה היא נגרמת,
והסדר של הכוכבים, כל הדברים האלה, אומר הרמב״ם,
לך תדע, או נכון או לא נכון.
אם כי הרמב״ם נוטה לאמץ את הדעות של אריסטו בנושא, אבל הוא אומר, שם
צריך סיוע של הנבואה.
אה?
הוא לא קוטל, אבל מה שאמרתי הוא כן אומר.
בסדר?
טוב.
והנה,
אז איפה אנחנו?
מצד ההידבקות שנשמעת ומדבקת יתאסף במציאות ההשכלה,
חוץ מגדר כל ההשכלה האנושית לגמרי.
כי תהיה השכלה בה לא מצד מה שהיא בעצמה,
אלא מצד היות השורש העליון מתקשר בה.
זאת אומרת,
הוא משכיל לא מכוח עצמו, לא מכוח המבנה הנפשי שלו.
ואז מה שתשיג יהיה בדרך יותר נשגב ממה שהוא המושג ממנה מצד עצמה.
ובזה יפה כוחו של הנביא מבעל רוח הקודש.
אפילו בהשגת האידיוט, כי הרי הוא משכיל בהשכלה עליונה מכל השכלה שאפשר לאדם, והיא השכלה בבחינת היותו קשור בבוראו.
והנה, גילוי כבודו יתברך הוא,
יהיה הפועל בכל מה שיימשך לנביא בנבואתו.
והנה, ממנו יימשך בכוח הדמיון שבנפש הנביא,
ויצוירו בו עניינים מה שיוכרח בו
מכוח הגילוי העליון ולא מצד עצמו כלל.
ומתוך הדמיונות ההם,
מה?
שזה אומר מה שהוא אומר כאן, והנה ממנו יימשך בכוח הדמיון שבנפש הנביא.
כלומר, פתאום יהיו לו כל מיני ציורים. הנביאים אומרים, ראיתי ככה, ראיתי ככה. מה זה הראיתי הזה?
כן? זה משהו שמתחדש מכוח,
כוח הדמיון בלבד, הטבעי שיש בו,
או שהוא מקבל גם ידיעות עליונות ממנו. התשובה היא שהוא מקבל גם ידיעות עליונות ממנו.
כי זה מצטייר בדמיון. מה, אתה חושב שהנביא, כשהוא אומר, ראיתי מקל שקד, היה באמת מקל שמה?
לא, לא היה.
כן.
כי זה מראה הנבואה,
הרי מה אתה רואה ירמיהו,
לא מה אתה רואה
בן אדם.
כל אדם רואה,
אם יש מקל שקט אז כל אחד רואה,
אבל אם אתה רואה ירמיהו, משהו שרק ירמיהו רואה, אז אם כן זה לא גשמי.
מה?
מן הסתם שלא,
אין דבר שחכם בישראל אומר שאין מי שחולק עליו.
אה, הבנתי.
אתה שואל האם זה מתאים לדברי המהר"ל
בגבורות השם,
שהנבואה היא דברי אלוהים חיים בפי הנביא.
כן? ככה הביטוי שם. אלוהים חיים בתוך דברי הנביא.
כלומר, הדברים שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם,
הם עוברים דרך החיות שלו.
זאת אומרת, יש למעלה גם מהשכלה, יש מה שגם הנביא לא יכול להשיג.
בסדר?
אז זה מה שאומר המהר"ל.
לכן הנביא לא מדבר על עולם הבא,
כי עולם הבא זאת מציאות בקטגוריה,
באופן מוחלט, אחרת מהנביא.
לכן הוא לא יכול לדבר על זה.
חכמים כן יכולים לדבר על זה, לא בגלל שהם משיגים, אלא בגלל שדרכם של חכמים לדבר על דברים שהם לא משיגים.
משהו שהוא חי בו, כלומר שהוא יכול לחוות. מה שאין כן, עולם הבא שעין לא ראתה אלוהים זולתך, לכן הנביאים לא דיברו על עולם הבא.
חכמים כן דיברו,
חכמים מדברים על דברים שהם לא חווים.
נכון, הוא לא ראה,
כלומר, מן הסתם שהנביא ירמיהו לא היה רואה דיסק-אונקי,
כי הוא לא יודע מה זה.
סוס ראינו, אדום ראינו.
לכן הוא עושה חיבור, כן?
אבל למשל,
סוס בצבע 50 מגה הרץ, הוא לא היה רואה.
לכן הגמר אומרת גם שיש דברים שאדם לא חולם אותם,
כגון דקלה דדה אבא.
דקל מזהב, זאת אומרת, אין אדם חולם על דקל מזהב.
תנסה, אולי, לא יודע, תנסה.
אם הלילה תחלום על דקל מזהב, תספר לי מחר. כן, מה אתה אומר?
ביד הנביאים הדמה, נו.
יד, יד זה כמו ידית, כן.
נו, אז מה השאלה?
מה זה יד הנביאים?
מה זה יד הנביאים?
הדמיון.
בסדר? זה מה שהוא אומר.
לא, רוח הקודש זה מה שהוא הסביר בתחילת הפרק.
אתה אומר, זה שהדמיון היום גובר בתרבות המודרנית, האם זה שייך להתחדשות הנבואה?
למה לא מספיק לך מה שאומר על זה הרב קוק באורות התחייה סימן י"ז?
זה היה בישראל התחייה אותו סימן י"ז?
אה, חשבתי שאתה יודע.
הוא אומר את מה שאמרת.
טוב, הלאה.
הוא אומר שם מה שהוא אמר.
מה?
דודי, אין לו שליטה.
תבישת הנבואה לא, הוא לא שולט.
זה כמו שאדם ישן, אין לו שליטה על עצמו.
מה הבעיה?
יש לו עונה בעיניים. אין לו. הוא מתווכח. מה? אין לו איזשהו תנגנונים שעוצרים, מתקדמים? לא. אז איך הוא משיב, מקל שקד הנבואה לפי ה... כל זה זה בתור הנבואה.
גם הדיאלוג. הדיאלוג הוא חלק... גם אתה רואה בסנה. משה מתווכח.
כאילו שהוא אומר משהו, הוא מקשיק קושייה, כאילו שהוא עונה לו, אה, כן, לא חשבתי על זה.
כל זה זה חלק מהתהליך של הנבואה עצמה. כן, מה? השאלה היא גם אם משה מקל שקד או שהוא הראה לו משהו רוחני
וירמיהו, לפי הרמה שלו, ראה מכבי שוקד, ונביא אחר אולי היה רואה משהו אחר. יכול להיות, נכון.
טוב, והנה ממנו יימשך מכוח הדמיון שבנפש הנביא, ויצוירו בו עניינים,
מה שיוכרח בו מכוח הגילוי העליון, ולא מצד עצמו כלל. ומתוך הדמיונות ההם,
תימשך בו מחשבה והשכלה,
שחקיקתם תהיה מכוח הכבוד המתגלה,
ויישאר העניין קבוע בשכלו,
שגם כאשר ישוב למצבו האנושי,
תימצא הידיעה בו בבירוח. כלומר, אחרי שהנביא גמר את השידור,
ואז הוא הולך אל העם ואומר, כה אמר השם. רגע, מתי הוא אמר?
זה היה בלילה מקודם.
עכשיו, יש לו מה לומר.
ההשכלה הזאת עוברת הלאה.
וזה כלל עניין הנבואה
לכל הנביאים,
אך פרטי המדרגות רבים,
וכמו שהתברר להלן בסייעתא דשמיא, גם הרמב״ם, במורה נבוכים,
נצייר לפנינו 11 מדרגות של נבואה.
ועל הכל,
מדרגתו של משה רבנו עליו השלום,
שהעידה עליו התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים על פנים.
כלומר, יש פה משהו ייחודי
לנבואת משה,
עד כדי כך שהרמב״ם אומר שהמילה נביא לגבי משה היא לא נכונה.
היא על דרך ההשאלה, כי אין לנו מילה בשביל תופעה יחידאית.
לכן, כדי לקרב את מדרגת משה להבנתנו,
אומרים עליו שהוא נביא.
טרמינולוגית, יש את ההשגה שלנו ויש את הנבואה הזאת שנשארת איתו,
הוא נתאבל על איזשהו עולם עליון.
כן. הדבר הזה פורגם די נכנס לדמיון שלו, הוא פורגם למשהו פיזי יותר. נכון.
הוא יכול לתרגם את זה במילים ולהבדיל את זה הלאה. נכון. אבל ההשגה העליונה הפרטית נעלמת ממנו. כן, ודאי, ודאי. הוא עכשיו חזר להיות בן אדם, חזר הביתה,
לומד דף יומי, לא יודע, כל מה ש... כמו שאנחנו קוראים, זה לא ההשגה לגמרי. נכון.
לכן,
זה כמו שלמשל תלמיד חכם ששתה כוס יין,
אסור לו להורות הלכה.
אסור.
עכשיו, למה? והוא לא חכם? הוא חכם, אבל עכשיו הוא שתה יין, אז הוא לא יכול להורות.
אז אותו דבר, כשהוא מתנבא, הוא לא יכול להורות.
אז סליחה שנביא הוא חבר בסנהדרין, יש דיון הלכתי,
פתאום הוא מקבל איתות מלמעלה.
אז מפסיקים את הדיון,
הוא אומר, יש לי עכשיו מסר מלמעלה, אני לא יכול להמשיך את הדיון.
ובאותה שעה הוא מתנבא. אחר כך הוא גמר, בסדר,
עכשיו הוא יכול לחזור לדיון.
זה משהו אחר, איך נעשה את זה לעתיד לבוא? בלנבוכי הדור יש דיון על זה. כן, מה?
אה, יפה.
זו שאלה נפלאה. איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא, שהוא מעל הזמן,
מופיע בזמן?
הבנת את השאלה?
עזוב, כי אתה כבר עוד מנסה לענות על שאלה שלא הבנת.
השאלה היא,
אם הריבונו של עולם הוא מעל כל הזמנים, אז הוא לא נמצא בזמן.
אז איך יכול להיות מגע בזמן עם האדם?
שאלה זו יכולה להישאל גם על מעמד הר סיני.
שאלה זו מופיעה בספר הכוזרי,
בדברי מלך כוזר,
שבסימן כ"ח, נדמה לי,
ששואל את החבר,
אני לא יכול, אני, לא, זה לא בכ"ח,
זה בסימן ע"ט, אני חושב, מה?
מופיע על הכוזרים, לא, כושר, איך זה יכול להיות? זאת אומרת,
איך מי שמעל הזמן מופיע כגורם בזמן.
לא, זה מעל הזמן, יכול להיות.
כה אמר השם, הוא אומר את זה גם עכשיו.
הוא אמר את זה בעבר, כל ענף.
לא, הביטוי כה אמר, זה כמו כה אמר בנך יוסף.
כן?
זאת אומרת, זה איך שהעברית מדברת.
מה אתה רוצה?
בהווה?
אבל אין הווה בעברית תנכית.
בעברית תנכית יש או עבר או עתיד.
אז לכן אי אפשר, כן?
למשל, ידעתי. מה זה ידעתי? אני יודע.
אז רי, אז איפה אנחנו?
רי, לא.
רגע, זה השאלה.
אה, כן. איך יכול להיות שהאלוהות שנמצאת מעל כל הזמנים מופיעה בזמן?
הבנת את השאלה?
כן או לא?
כן. תודה רבה שאתה עונה, כי דע לך שחיוך איננו תגובה.
אני חוזר.
למשל,
איך, נכון.
לכן אני לא מבין.
למשל, אם נגיד כמה מלח
צריך לשים בתרגיל במתמטיקה.
לא קשור, נכון? זהו, זה בדיוק העניין.
מלח זה דבר אחד, זה קשור למטבח,
תרגיל במתמטיקה קשור לשכל, נכון? לא קשור אחד לשני.
אז האלוהות היא למעלה מכל הזמן. הזמן זה צורת הקיום של האדם.
הקדוש ברוך הוא לא בזמן.
אז איך יש קשר לאדם עם הקדוש ברוך הוא? זו השאלה.
הוא לא בזמן כי הוא מופיע, אבל הוא לא בזמן.
זאת אומרת, אתה לא יכול להקיף את האלוהות. הזמן מקיף אותי,
אבל האלוהות מקיפה את הזמן.
הבנת או לא?
בקשר לבין מה זה האלוהות מקימת הזמן? לא, אני רוצה להבין פה משהו.
זה קשור לנושא יותר רחב.
מה זה המושג של
הקדוש ברוך הוא בורא את העולם?
מבינת את השאלה?
הציור העממי
אומר כך,
היה זמן שבו לא היה עולם,
בזמן מן הזמנים החליט הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם.
ככה הציור העממי.
אבל אתה, כשאתה למדת רמב״ם, אתה מבין שהציור הזה הוא קפירה.
כי זה אומר, הרי הזמן הוא נספח אל החומר,
ולהגיד שהיה זמן שבו הקדוש ברוך הוא החליט לברוא את העולם,
זה בעצם סותר את עצמו.
כי לא יכול להיות שבא זמן הוא ברר,
כי הוא יצר את הזמן.
אתה איתי? זה לא כמו להגיד, הרב כתוב. רק שנייה.
כי הוא ברא את הזמן.
כיוון שהוא, והזמן נספח אל החומר. יוצא שעל האלוהות אתה לא יכול לדבר במונחים של זמן, הוא לא בזמן.
עד כאן ברור.
ואז ממילא שאלתו היא,
איך יכול להיות שהנביא חי בזמן,
מפגש עם מי שמעבר לזמן?
הבנת עכשיו?
כן. אה, יפה.
רוצים תשובה?
אבל הבנתי אותך, נכון? את השאלה שלך?
רגע, תנייה התשובה.
כן, מה?
רציתי להסביר מה הפירוש שאתה ברוך הוא מיקיף את הזמן.
הזמן זה בריאה.
אני חי בזמן.
אני לא מכיר צורת חיים מחוץ לזמן.
הקדוש ברוך הוא לא חי בזמן. הקדוש ברוך הוא לא חי בזמן. בכלל מילה חי לא מתאימה, אבל הוא לא בזמן.
לכן, איך יכול להיות שאני, שאני בזמן,
חווה מפגש עם מי שמעבר לזמן?
זה כאילו שיאללה, הקדוש ברוך הוא. נכון, בסדר, אז אני רוצה להבין.
בסדר.
אז אפשר, אז בעצם הרב קוק דן על זה בספר עולת ראייה,
ערך א',
בחלק על אמירת הקורבנות בבוקר,
במה שנקרא קריאת שמע קטנה,
בעמוד, אה, אתה קם להביא,
כן כן,
אז דברים מאוד יפים שאומר הרב שאמה.
רגע,
יש ב... אני כאן קורא בנוסח אשכנז,
אז שהוא הנוסח של עולת ראייה.
אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם.
אתה הוא בעולם הזה, ואתה הוא לעולם הבא. קדש את שמך, את שמך על מקדישי שמך.
בסדר?
אומר הרב כך.
אה, לא, לא, לא. זה מתכוון פסוק למשהו אחר.
אתה הוא השם אלוהינו בשמיים ובארץ ובשמי השמיים העליונים.
אמת, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון, ומבלעדיך אין אלוהים.
אז הוא אומר ככה רב,
גדולתו הרוממה של אדון העולמים ברוך הוא,
המתוארת
בהוד נצחיותו במה שהוא הראשון המוחלט
שאין ראשית לראשיתו
ואחרון לאחרונים אין סוף,
הוא הדבר אשר יטעה את קלי הדעת לחשוב שגודל נצחי ואין סופי
הוא הגורם חלילה שיהיו אמצעיים בין הבורא אל הבריאה המוגבלה בתור מנהיגים ושולטים מתווכים.
כלומר, מרוב רוממות של האלוהות, למעלה מכל מושג,
אז איך אפשר שיהיה קשר?
אמרו הטועים צריכים להיות מתווכים.
בסדר?
אלים, כל מיני, בסדר, הלוגוס.
ומזה באה כל הטעות של העבודה זרה בעולם.
על כן מעידים אנחנו שדווקא מפני שאנו מכירים ויודעים שאתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון אין סוף בהחלט,
בלי ראשית ובלי תכלית,
אנו מעידים שמבלדיך אין אלוהים
ולא יש שום מנהיג אחר ושום שליטה אחרת בעולם כי אם שליטת
אין סוף הוא לבדו, הוא.
אז מה הוא אומר כאן?
שדווקא הרוממות מקיפה את הכל.
או אם תרצה, כדברי המהר"ל,
בהקדמת גבורות השם שהמושג הקדוש ברוך הוא עליון יותר מהמושג השכל ברוך הוא.
כי אם השכל ברוך הוא, זה מכריח שיהיו אמצעים ויש קושי בכלל להבין את הקשר בין האדם לבין האלוהות.
אבל אם זה הקדוש,
אמר הקדוש פירושו שאין לו גדר, כלומר שאין לו גבולות,
אז העל גבולי כולל את הגבולי.
למשל, למה הדבר דומה? אין סוף מינוס
איי, כמה שווה?
אין סוף.
אבל לקחת משהו,
לקחת משהו ונשאר.
נכון, אפשר לקרוא את זה ככה.
טוב, הלאה.
מה?
נכון.
פה,
על האדם הראשון פה הרמח"ל לא מדבר,
אז ייתכן
שהוא לא סובר שהאדם הראשון גדול ממשה,
או שכן, רק הוא לא בנביאים.
כן, שורש האדם זה עוד יותר למעלה מכל זה.
כמו השאלה, האם האדם הראשון היה יהודי או גוי?
מה אתה אומר, הוא יהודי או גוי?
הוא אומר לזה, כלומר, זה אצלו לא מתחיל, השאלה לא מתחילה.
כן.
מה?
באיזה עמוד זה מופיע בעולת ראייה?
זה לא בעמוד א',
לא בב',
לא בג',
לא בד', טוב, בסדר, נמצא.
זה במדורה הראשונה, כן?
במדורה הראשונה זה בעמוד
קי"ג, קי"ד.
טוב, פרק, מה?
האם כל מה שיוצא מהנבואה זה הדרכה מעשית?
לא.
לא, לא אמרתי שהוא שוכח.
הוא לא שם כבר.
לא אמרתי שהוא שוכח.
תשמעו שאדם זוכר שהוא היה שיכור.
אבל עכשיו הוא לא שיכור, אבל הוא זוכר.
בדיוק.
טוב, אני מציע שכיוון שסיימנו את פרק ג',
נעבור לפרק,
מה אתה אומר? איזה פרק?
נביאי, כי אני חושב שזה מתאים.
כן, נעלה.
במקרי הנבואה, כן, זה המשך של הנושא, רק בפרטי פרטים.
א',
אגב, זה מעניין למה הוא כותב לנו את זה, אנחנו הרי לא נביאים,
אבל אינשאללה אנחנו נהיה.
אז כשנהיה נביאים, שנדע בדיוק את ה...
מה?
מה זה, מה לא סימפטי?
שזה שובר תעדה? כן. נו, אז מה?
צריך לסבול כדי להיות יפה.
מקרה תורה שיש בזה עונג להיות נביא, בטח זה עונג עוד אפשרי לדבר.
אז הוא אומר לך שלא.
אולי מצד אבות.
כן, נכון. טוב.
במקרה הנבואה, א',
אתה מדבר על הפרק הקודם, אנחנו כבר עוד פרק הבא.
מה לעשות?
אני כבר בקרק הקודם.
מקרים שחלים בנבואה.
הנה הנביא,
כשיגיע למדרגת הנבואה בשלמות.
ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלמה.
פירוש
כי אף על פי שלפי ההדרגה שזכרנו בפרק הקודם, יקדמו לו הדמיונות.
ואחר כך יגיע אל המחשבה כפי הדרכים שזכרנו.
הנה, בהגיעו אל ברור נבואתו,
ישיג היותו נביא באמת.
כלומר, אתם רואים, למשל, ישראל, שמואל הנביא.
התנ"ך מתאר לפנינו כיצד שמואל מתלבט
בתחילת דרכו,
האם מה שקורה לו זה נבואה,
או דמיון,
או בן אדם שמדבר איתו, הוא לא יודע.
אומר לך הרמח"ל, זה בגלל שהוא בהתחלה.
אחרי שהוא מגיע אל הבירור, אז כבר יש לו ודאות.
אותו דבר מצאנו אצל גדעון בן יואש.
גדעון בן יואש
פוגש מלאך,
זה מלאך, או זה בן אדם, הוא לא יודע, הוא רוצה אות, האם זה בכלל זה בלוף, אולי זה סתם הדמיון שלי?
הוא מברר את זה, נכון? אז יש דברים כאלה.
גם על משה בסנה,
חז"ל אומרים, משה
טירון בנבואה היה,
כן? ראשון הטירונים.
כן? הוא טירון בנבואה, זה לכן, יש לו עדיין ספקות.
גם אם הוא למד 80 שנה, אז הוא עדיין טירון.
זה לא משה של מעמד הר סיני או של קריעת ים סוף, זה משה בהתחלה.
נכון, הנה.
אבל ודאי שהוא יודע בוודאות שהוא הגיע לאותה מדרגה.
אתה יודע? טוב.
ואחר כך יגיע אל המחשבה, כפי הדרכים שזכרנו,
והנה בהגיעו אל בירור נבואתו ישיג היותו נביא באמת. פירוש, היותו מתקשר בו יתברך, והיותו
יתברך שמו מתגלה לו ופועל בו כל אותם הפעולות,
וישיג
היות הדמיונות אשר נצטיירו בו, דמיונות נבואיים,
נפעלים משפעו יתברך השופע עליו,
וייקבע בו ידיעת העניין אשר ייקבע על ידי שפעו זה,
ולא יישאר לו שום ספק,
לא בנבואתו ולא בבחינותיה,
לא הקודמות ולא הנמשכות.
כלומר, אחד מהמאפיינים של הנבואה, לעומת רוח הקודש וכל מיני תופעות אחרות של השראה,
שבנבואה יש גם התלהבות של הוודאות.
אומר הרמב״ם במורה נבוכים,
שלכאורה כל הסיפור של עקידת יצחק,
אבסורדי.
הקדוש ברוך הוא אומר לו,
תעלה, תקריב אותו, לא, לא, אל תעשה את זה, תרד.
אז בשביל מה העלית אותי?
אם זה בשביל לרדת, אז תשאיר אותי למטה, למה צריך לעלות?
אומר הרמב״ם בשביל...
הוא אומר לך כמה תשובות, אחת התשובות, כדי לברר
ללומד את הוודאות של הנבואה אצל הנביא.
כלומר, אם לא היה ודאי לאברהם שהוא צריך לשחוט את בנו,
הוא לא היה עושה את כל המסע הזה.
ולכן, מזה אתה לומד שאצל הנביאים הנבואה ברורה להם.
גם ודאי לא ישלח את הנביאים. כן, באותה מידה. לכן, כשאומר לו, אל תשלח ידך על הנער, זה ודאות מול ודאות.
נכון, נכון. אז יש באמת מה לדון בזה.
אגב,
מי ציווה על אברהם להקריב את בנו?
האלוהים.
והאלוהים נישא את אברהם ויאמר אליו, זה כך נא.
מי עוצר אותו?
מלאך השם.
אז מי יותר גדול, מלאך או אלוהים?
נכון? אז לכאורה דברי הרב ודברי התלמיד, דברי משומעים.
אלא שהמלאך היה מלאך השם.
אז השם זה יותר גבוה מאלוהים,
ולכן הוא שומע לא.
כלומר, זה בירור מדרגות הנבואה.
מספרים פעם ששאלו את אחד הרבנים בגרמניה,
למה הוא לא מצטרף
לחרם נגד החסידים?
הלא הגאון רבנו אליהו שבווילנה,
שהוא כמלאך אלוהים,
חתם על החרם. אז למה אתה לא מצטרף?
אז הוא אמר,
אותו הרב בגרמניה, שכחתי מי זה היה, הוא אמר,
כדי לא לשחוט מישהו, מספיק מלאך, כן? מלאך ה' אומר לו, אל תשחט.
אבל כדי לשחוט, צריך שהאלוהים יגיד.
בסדר, זה הדרך ה... הצחוט, מה?
טוב, הרואים של שמשון, מנוח וזה, זה, תשמע, זה מדריגה מאוד מאוד נמוכה.
כן, מהרמב״ם משתמע שהדמיון שלהם מתלהט.
כדוגמה, אבל תראו אם יש מעלות או שהוא...
ודאי צריך תמיד לשים לב מאיפה מהלך מתחיל.
למשל, הציונות.
הציונות, אומרים, התחיל מהרצל.
כן? לא נכון.
היו גדולי עולם שקדמו לו.
הרי מה שקדם,
אז הציונות המשיכה, לקחה את הלפיד והמשיכה הלאה.
אבל זה התחיל מחובבי ציון, ולפני חובבי ציון היו תלמידי הגר"א והיו מקובלים וכולי.
זה לא תלמידי אברהם אבינו.
אפשר להגיד שזה מטרי מאברהם אבינו, אבל בינתיים היו חורבנות וגלויות, לא? כמה שאני, ככה קראתי.
אני לא קראתי, אבל מישהו סיפר לי שזה כתוב.
טוב,
יש התגלות של אלוהים, והוא אומר אלוהים, כתוב.
זאת התגלות שפונה אל השכל או אל חוקות הטבע ולא למעלה מזה.
זה המשמעות של אלוהים או האלוהים, שזה לא בדיוק אותו הדבר, אבל בלי להיכנס לפרטים.
טוב,
ב'
וממה שצריך שתדע,
שהנה לא יגיע הנביא אל המדרגה העליונה בפעם אחת,
כן? כלומר, אדם בא,
רוצה פעם ראשונה להתנבא, בום טראח יש לו, לא, זה לא עובד ככה,
אבל יעלה מעלה,
אחר מעלה,
עד הגיעו אל הנבואה השלמה.
ויש בדבר התלמדות.
כמו כל שאר החוכמות והמלאכות שיעלה האדם במדרגותיהם עד שיעמוד על בוריין,
וזה עניין בני הנביאים,
שהיו עומדים לפני הנביא להתלמד בדרכי הנבואה, מה שהיה מצטרך לזה. כלומר, בנים, לא בנים ביולוגיים, בנים תלמידים.
בני האלוהים,
והיו בתי ספר לנבואה.
כן, בני הנביאים. עכשיו העניין הוא שכדי להקים בית ספר לנבואה,
צריך שיעמוד בראשו נביא,
אבל מאיפה הוא נהיה נביא?
למד בבית ספר, אבל אם אין בית ספר, מה עושים? אז זה ביצה ותרנגולת.
כן, מה?
מסורת, אבל נגיד אתה רוצה להיות נביא ואתה לומד אצל מישהו שהוא בעצמו לא כזה,
מה אתה עושה?
יש לו מסורת, כל הכבוד, אבל מה עם הנבואה?
זה אחד הקשיים בהתחדשותה של הנבואה. אם יש הפסקה, ואנחנו בהפסקה,
אז מה יהיה כשנרצה לחדש?
נכון? בעיה.
יש איזה פיק, יש איזה פיק.
יש ההתחלה של הנבואה,
יש הצד העליון, ויש אחר כך הדעיכה.
הרמב״ם אומר שכל נביא בסופו של דבר לא התנבא כל ימיו, אלא באיזשהו שלב זה הפסיק.
והוא מביא לזה פסוק,
ככלות דבר השם בפי ירמיהו.
שזה קצת מוזר איך שהוא מפרש את הפסוק, כי זה לא הפשט של הפסוק שם.
אבל ככה הוא אומר, כלות דבר השם בפי ירמיהו.
יש שלב שזה מפסיק.
כמו שאדם מזדקן, ואז היכולות שלו,
הפיזיות נעלמות.
הרמב״ם אומר שהפסוק אומר שקלטה הנבואה מירמיהו.
השאלה היא האם זה פשט הפסוק, כשאתה קורא בפסוק,
לא משכנע, אבל בכל זאת.
אולי הרמב״ם אמר את זה על דרך הצחות.
אבל זה מגיע לאיזושהי מדרגה שכבר זה חלק מהחיים שלו.
נו, ואז מה?
זה לא נשמע שהוא מתנבא, אלא זה תודה.
אלא מה?
אז מה אתה רוצה לומר?
לא,
הנביאים, הנביאים יש להם כרטיס ביקור של נביא גם כשהם לא מנבאים.
כן? כלומר, אתה מגיע לנביא
והוא רוצה להציג את עצמו, נותן לך כרטיס ביקור, נביא.
בסדר? הבעיה היא שבשעה שהוא נותן לך את הכרטיס ביקור, הוא לא בנבואה.
בסדר, אבל יש לו כבר דיפלומה, זה בסדר.
מה שאני שואל, שבגלל שהוא עולה מעלה אחרתה, אז הוא מגיע לאיזושהי מעלה שהוא לא צריך לקבל את השדר בשביל להיות ב...
זה מעניין מה שאתה אומר,
אבל זה לא מה שהוא אומר, בסדר?
אז זה עניין ביני הנביאים,
צריך בתי ספר כאלה.
טוב, לומר את האמת, הרב קוק למשל חשב
שאולי הוא יזכה להיות מראשוני מחדשי הנבואה, גם על הרב הנזיר חשב.
בסדר, אז זה לפעמים, יש גם, הקדוש ברוך הוא עוזר קצת בסיפור הזה.
והנה,
בשמונה פרקים אין ספר כזה של הרמב״ם, של הרב קוק.
כמונה קבצים.
אז שם רואים שמה שיש לו התלבטות.
כן, על תופעה שקורית אצלו. זה לא נבואה שם, זה ספיחי.
כלומר,
ספיח זה דבר שגדל לבד,
לא מעובד,
שיד האדם לא טיפלה בו.
בעניין הזה זה ספיחי נבואה, הכוונה שיש ראשית הופעה של התופעה.
רגע, לפי, אתה רוצה להגיד שלפי הרב קוק לא היו נביאים אף פעם?
רגע, והנביאים שהיו, הם יהיו בני אדם?
אז למה שלנו לא תהיה גם כן נגיעה בזה?
אלא,
לא יודעים להבחין?
אפשר להבחין.
הנה, הרמח"ל אמר לך שאפשר להבחין, מה אתה,
מי?
נכון, אם כאילו הרמח"ל היה רוח הקודש בצורה די קדושה, כן?
היה גדוש ברוח הקודש. היו ספרים שלמים שהוא כתב מכוח מלאך שנגלה לו.
נכון, נכון, אבל בכל זאת זה מאותו מין, כן?
לפי הערבי זה מדרגה בנבואה. מה?
מדרגה בנבואה, בסדר, מדרגות זה עוד לא זה.
כן, טוב.
בכלל, יש הייתה מסורת בישיבת מרכז הרב בזמנו,
שעל כל שאלה
שקשה לענות עליה, עונים אחת משתי התשובות.
או אינה חינני,
או יש מדרגות.
בסדר, יש מדרגות.
אז זה שאנחנו בבעיה, למה?
כל התחייה הלאומית מכוונת להחזרת הכוחות
שבסופו של דבר יביאו להתחדשות הזאת.
עכשיו, חכמים אמרו,
אין הנבואה שורה אלא על חכם,
גיבור ועשיר.
האם עם ישראל הוא חכם?
האם הוא גיבור? האם הוא עשיר?
התשובה היא כן.
אנחנו סופר חכמים.
התברר אמנם שבגלל ארגונים אנטישמיים יש חלק מפרסי הנובל שמוענקים לגויים.
זה לא בסדר, אבל בכל זאת, פרופורציונלית,
היהודים הוכיחו שהם חכמים.
מה?
רק יהודים חילונים. אבל יהודים חילונים, הם היו יהודים דתיים פעם.
אז זה סימן שזה משהו פעל שם.
חכם זה חכם.
איזהו חכם, רואה את הנולד, לומד את כל האדם. יש הגדרות של חכם.
האם עם ישראל הוא גיבור? את זה הוא הוכיח במלחמות.
צה"ל הוכיח שאנחנו גיבורים.
האם אנחנו עשירים? אנחנו חברת ההייטק הבינלאומית.
לפני שכל ההייטקיסטים ירדו מן הארץ בגלל שתהיה פה הפיכה משטרית,
אבל בינתיים יש, עדיין אנחנו בקדמת הטכנולוגיה, נכון?
אז למה אין נבואה?
כי המגזר החכם איננו זהה למגזר הגיבור שאיננו זהה למגזר העשיר.
אומנם תוכל למצוא פה ושם יחידים שהם גם חכמים, גם גיבורים, גם עשירים, אבל כתופעה סוציולוגית
זה לא מתאחד.
לכן,
כדי שמשהו יתחיל, צריך
לעשות סינתזה מוצלחת בין נוער הגבעות לקפלן.
לא,
זהו, צריך להבין על מה מדובר.
כלומר, אחדות האומה היא אפשרית,
רק אם יש לך שבט יהודה ושבט דן, זה גמרא מפורשת.
אין לך מעולה שבשבטים יש שבט יהודה,
אין לך ירוד בשבטים בשבט דן,
בלי קשר לגוש,
ואם חסר זה וזה, אין השארת שכינה.
החברה בכללה הייתה חכמה, גיבורה ועשירה,
כאחד.
למשל, אתה רואה שכל הנביאים היו עשירים.
אתה רואה, למשל, אליהו הולך לאבל מחולה
כדי למצוא שם את אלישע, נכון?
הוא אומר לו, והוא רואה את אלישע, חורש,
אחרי 12 צמדי בקר, והוא בשני מאה עשר. כלומר, זה אדם עשיר מאוד.
יש לו 24 חורשים,
כן? ואז אליהו מטיל עליו את המעיל, מיד הוא מבין על מה מדובר.
אומר, הלכה והשקה לאבי ולאמי, ואני בא איתך.
מה עושים חוץ מזה?
שוחטים שני פרים כדי לעשות סעודה לכבוד המאורע. אתה הולך ללמוד בישיבה? בסדר, עושים סעודה.
זאת אומרת, העניבים היו עשירים, היו גיבורים.
אתה רואה, גם בשביל לחרוש להיות בשדה צריך כוחות,
כנראה.
אתה רואה, למשל, יש ממצא ארכיאולוגי מעניין, נקרא חרסי לכיש.
מכיר?
כן, חרסים שמצאו בתל לכיש,
ויש שם התכתבות
בין ראש המצודה באזור, שמה,
לבין ראש הצבא בירושלים.
כל זה קורה בימי יאשיהו מלך יהודה.
ושם המפקד האזורי, כלומר המג"ד או המ"פ של המקום,
כותב לראש הצבא בירושלים,
הוא אומר, מה מצב הרוח של הכוחות,
האם יש לנו חיטה, האם יש לנו נשק,
מה התנועות של האויב ומה הנביא אומר.
זה חלק מהדוח.
הנביא אומר את השמונה מצב?
הנביא אומר, כן, כן, לא, הוא בין 48, כן, ו-48 נביאים. אז הוא מספר, והנביא אומר כך וכך.
כלומר, זה חלק מהדיווח השוטף של מה שקורה בחברה.
לא הייתה אחדות באומה, כי כל שבט היה נפרד.
איפה ראית שכל שבט חי בנפרד?
ספר שופטים.
בספר שופטים אין הרבה נביאים.
זה מה שכתוב, ודבר השם יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ. למה?
כי אין אחדות באומה.
למה?
ממלכת יהודה וממלכת ישראל מגובשות חבל"ז.
לרקמה, הבעיה היא שיהודה וישראל נפרדים,
אבל ממלכת ישראל חזקה מאוד, ממלכת יהודה חזקה מאוד.
נכון, זה לא נבואה במדרגת משה?
בימי יחזקאל, אתה רואה, מדבר על,
ולא יהיו עוד שני גויים ולא יהיו שתי ממלכות.
המצב שלנו הרבה יותר טוב מאשר בזמן התנ״ך, נכון.
נו, אז צריך לקוות, אבל אמרתי לך,
החלוקה החברתית היא כזאת חריפה,
שמה אומר הנביא זכריה על חלוקת החברה?
שיבוא אדם ויאמר שהוא מתנבא בשם השם, הוא יגיד לא,
לא, לא נביא אנוכי ולא בן נביא.
כן, מה אתה אומר?
ישעיהו,
ילקוט שמעוני הוא אומר, משה
וישעיהו מצד אחד וכל הנביאים מצד אחד.
כן, כן, הוא מדבר על ישעיהו חבל...
ישעיהו בתוך הפירוד? לא. איזה תור... לא, תקופה שיש ממלכת יהודה וישראל, נו אז מה.
זה לא השיא, לכן הוא לא במדרגת משה.
אצל משה, ויבא אישורון מלך, מתאספר שם יחד, שבטי ישראל.
אז יש משה.
בסדר, אז יש מדרגות.
אגב, ישעיהו מתחיל להתנבא בימי עוזיהו.
עוזיהו הוא מלך גדול וחזק.
ויבא עוזיהו מגדלים בירושלים ויחזקם, ויבא מגדלים במדבר, ויחצוב באורות רבים.
טוב, אפשר לעשות אפילו קנון מזה.
טוב, כן, מה?
למה עם ישראל עשיר?
חכם?
ראית עם יותר חכם מהיהודים?
זה דבר אפילו שהגויים יודעים אותו.
אתה יודע על חוכמת התורה?
חוכמה זה לא מה שלמדת, זה מה, תכונה בנפש.
איפה רואים את זה היום יותר משל פעם אחרת? נגיד, לקום מדינה.
מה, איפה אנחנו רואים שאנחנו חכמים?
אני אתן לך דוגמה.
דוגמה, אני מחפש, אה, פרסי נובל.
מבחינה פרופורציונלית,
מספר היהודים מקבלים פרסי הנובל הוא אדיר.
לא הגיוני ביחס למקומנו באוכלוסייה העולמית.
מה שהנביא זה לא חוכמת התורה?
שאלת.
כן. קיבלת תשובה אחרת, אז עכשיו אני אתן תשובה שמתאימה לזה שתשאול פעמיים.
כן, חוכמת הנביא זה חוכמת התורה.
אני לא יודע, תראה, אתה קיבלת תשובה,
ושוב שואל,
ועוד פעם, אתה רוצה תשובה שלישית עכשיו.
אבל אם זה לא חוכמת התורה, איך זה מתייחס למיקום? מה זה חוכמה?
מה זה חוכמה?
זה תכונה בנפש, לא?
זה לא קשור לתוכן שנלמד על ידי החוכמה.
איזה הוא חכם הלומד מכל אדם, איזה הוא חכם
הרואה את הנולד.
זה תכונה בנפש, זה לא מה הנושא שהוא למד.
אנחנו ודאי גיבורים, עצורים.
להיות גיבור במלחמה
זה גבורה ראשונה,
עוד יותר אם הוא גם כובש את יצרו.
אם הוא גם כובש את יצרו.
כן.
אגב, זה כתוב מפורש בחובות הלבבות,
שחסיד אחד ראה אנשים חוזרים מן המלחמה,
ואמר להם, באתם מן המלחמה הקטנה, עכשיו באים למלחמה הגדולה,
שהיא מלחמת היצר ואת העבודה.
אגב, מאיפה לקח את זה בעל חובות הלבבות?
מהסופים, כן, נכון. טוב, הלאה.
ברור שהם מלחמת הלבבות, הוא לא אומר לאנשים סתם,
לאנשים שחזרו מהמלחמה.
מה?
מרע.
אה, טוב, בסדר, הוא צופה מהצד,
אבל הוא גם, אז זה יוצא לפי זה שהוא לא גיבור גם.
החסיד הזה הוא לא גיבור.
כן.
כשהיא תחזור, זו תהיה ההוכחה.
הנצרות חנקה את הנבואה בזה שהיא אמרה שהדיבור הפך להיות בשר,
כי דהי איתה ביוחנן פרק א',
נכון?
זאת אומרת, מה הם אומרים שם?
לא, זה מה שהוא אומר.
הוא אומר, בראשית היה הדיבור,
והדיבור הפך לבשר, והוא ישו בן מרים.
נכון? זה מה שהוא אומר.
זאת אומרת, אומר אברהם לבני, שנעשה פה מחנק לכישרון הנבואי.
כי ברגע שכל היחס אל האלוהות עובר דרך בשר,
בשר ודם, אז זה נקרא כבר קשר אל הדיבור.
עכשיו,
האסלאם עשה עוד יותר גדול מזה,
הוא אומר אין נביא יותר,
זה עיקרון תיאולוגי אצלם.
לכן הדבר שבעוד שהנצרות מתערערת מעצם קיומה של המדינה,
האסלאם לא מתערער מקיומה של המדינה, כיוון שזה צפוי במסורות שלהם.
אבל אם תתחדש הנבואה,
זה באמת יערער את האסלאם.
עכשיו, מאיפה הנבואה באה?
מהמקדש.
לכן המלחמה שלהם היום זה על הר הבית.
כן, מה אתה אומר? למערב, כן. טוב, עד כאן.
::::::::::ות,
