טוב, שלום וברכה לכולם, אנחנו באורות התחייה מ',
זה נמצא אצלכם
בעמוד פג'.
פג',
מה זה נשמע?
אה, תודה רבה.
נקייה חדשה? כן, כן. וואי.
אה, הכי טוב, כי זה גם...
עודוק מדי הדברים האלה.
לא, לא, אין כמוך בעולם, תודה רבה, אתה הוראה.
אוקיי, אז פסקה
מהם
באורות התחייה.
אני קצת צרוד, אני מקווה שנצליח לסיים את השיעור הזה.
בעזרת השם, תתפללו עליי.
אז בסדר, אתם רואים? עמוד פג, פסקה מהם: "הדור הראשון
של עקבתא דמשיכה
בתחילת קץ המגולה
של יישוב ארץ ישראל, הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל.
והרוחניות צריכה לשמש בו
שימוש של שמירת החיים הפנימיים,
כשיתחזק הכוח החומרי של האומה,
אז יגלו
כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה,
ותשוב התורה וכל מאורותיה לאיתנה,
להיות לאור עולם, לאתר תפארת ביד ה' ולצניף מלוכה בכף אלוהי ישראל.
אז נחזור, בסדר? הנושא שלנו בעצם שיש שלבים בגאולה.
בעצם שני שלבים בגאולה.
שלב ראשון הוא השלב החומרי,
והוא מכשיר את השלב הבא, שהוא שלב רוחני, כן?
בנושא דולדיו.
זה קשור, כן, למשיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
זה מובא בכל מיני וריאציות. כתוב, וזרעתי את זר ישראל, זר האדם וזר הבהמה.
גם בספר יחזקאל מופיע הרעיון הזה, שקודם כל
בחזון העצמות היבשות,
העצמות הן נספות אחת אל השנייה,
והקדוש ברוך הוא כורם עליהם עור וגידים,
ואחר כך מארבע רוחות בואי הרוח. זאת אומרת, זה השלב השני של הגאולה.
זה רעיון שהוא חוזר בכל מיני וריאציות, בכל מיני ביטויים, ולפעמים זה גם ניואנסים טיפה שונים.
אבל הנקודה שאפשר להסתכל על הדור הראשון הזה של עקבתא דמשיכא עקבתא, אגב, זה מלשון עקב, כן?
ברוך אתה, אדוניי מלך המשהר, הכל נהיה בדברו.
זה השלב
שכבר
מתחיל משהו.
בתחילת קצר מגולה של יישוב ארץ ישראל, הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל והרוחניות צריכה לשמש בו שימוש בשמיעת החיים הפנימיים. אני אסביר, לא אקרא את זה עוד פעם.
אז הדור הראשון,
אתה רואה קודם כל בניין חומרי.
עכשיו, הדבר הזה הוא,
תשימו לב שהוא מופיע בהרבה מאוד מערכות חיים.
למשל, כשילד נולד,
אז קודם כול הוא שוכב במיטה,
והוא ישן, והוא אוכל, והוא לא עושה יותר מדי, כן?
הוא בכלל לא עצמאי.
זאת אומרת, קודם כל מה שמתפתח בו,
בתינוק זה הצד החומרי,
וגם בילד הוא מפתח את הכוחות החומריים שבו,
ורק אחר כך
כוחות נפשיים ורוחניים הם בעצם יתחילו להתפתח ולהתגלות.
אז עכשיו יש אנשים שאומרים, תראה, זה לא גאולה. למה זה לא גאולה?
אפילו אנשים שהם יראי השם,
אפילו הרבה מי יראי השם.
למה זה לא גאולה?
כי זה לא מוצא חן בעינינו, איך שזה קורה.
אנחנו דמיינו אותה אחרת, כן?
אז זה כאילו לקחת את כל המאה, המאה ה-50 שנה האחרונות,
כל התהליכים האלוהים העצומים שהקדוש ברוך הוא מעביר אותנו, ולהגיד, זה לא מוצא חן בעיניי,
זה לא מה שציפיתי.
אני חשבתי שבית המקדש ינחת מהשמיים והכל יקרה בבת אחת.
והאמת היא שזו תפיסה מאוד לא נכונה.
למה היא לא נכונה?
כי הגאולה היא צומחת, את צמח
דוד עבדך אמר תצמיח.
אז צמח הוא צומח לאט לאט. בהתחלה זה שתיל רך,
ואחר כך יצא ממנו בשלבים יותר מוכרים עץ גדול שנותן פירות.
אבל בשלב הראשון,
יש קודם כל איזושהי אחיזה חומרית.
איזושהי התפתחות שהיא לאו דווקא השלבים היותר מאוחרים של הגאולה.
אם אדם אומר, מסתכל ואומר, זה לא מוצא חן בעיניי, זה חומרי,
זה לא הרוחניות שציפינו לה, לא כולם פה צדיקים כמו רבי שמעון בר יוחאי,
אז גם הילד שלך שנולד הוא לא צדיק עדיין כמו רבי שמעון בר יוחאי, נכון?
אולי שהוא יגדל הוא יהיה, מקווה, נברך אותך,
אבל זה לוקח זמן.
עד שהנשמה היא מתגלה בכוחותיה בצורה יותר מלאה,
זה תהליך של שנים.
השלב הראשון, קודם כל, איך אומרים, הילד הוא מכיר את העולם החומרי,
הוא נמצא בו, זה מה שמניע אותו, הוא מונע מרגש, מדמיון,
לא מצדדים היותר גבוהים של שכל ובחירה חופשית
והעמקה, לא, זה עוד לא שם.
אז ככה בנויה גם הגאולה.
אז הדור הראשון של עקווה דמשיחא, שזה הרב קוק, הוא בעצם מדבר על הדור שלו, אפילו,
כן, דורות
שהיו טיפה לפניו, שהוא רואה לפניו,
תחילת המושבות, אתם יודעים שהרב קוק הוא היה,
הוא עלה מבויסק, והוא
היה הרב של יפו.
זה היה גאון מופלג, והביא אותו, האדרת גם הביאה אותו,
חותנו,
והוא היה הרב של יפו.
המצב אז בארץ
היה התחלה,
זאת אומרת,
הייתה כבר עלייה ראשונה, הייתה עלייה שנייה,
הכל התחלתי מאוד,
כמה מושבות,
קצת תל אביב-יפו,
זהו, קצת ירושלים, אבל הכל מאוד מאוד ראשוני מבחינה חומרית.
טורקים של טו בארץ, אחרי זה האנגלים,
בימי הרב קוק זה האנגלים.
אז זה דור הראשון של עקבתא דמשיחא,
זה ההתחלה בתחילת קץ המגולה.
אני רוצה רגע לבאר את המושג הזה, קץ המגולה. מה זה קץ מגולה?
קץ, זה מדבר על הצד החומרי שהוא בעצם מתחיל להתגלות
בצורה גלויה, כן?
מגולה זה מלשון גלויה.
קץ, זה מלשון יקיצה, ככה הרב טאו מסביר
בהרבה מקומות.
יש פה התעוררות של האומה מהתרדמה של הגלות.
יש פה התעוררות שהיא גורמת לה לעלות לארץ ולהפריח את השממה ולהילחם באויבים ולייבש ביצות ולסלול כבישים ולבנות ערים,
או למעשה לבנות את ירושלים ואת יישוב הארץ ובניון ירושלים.
זה תחילת קץ המגולה. אז הגמרא בסנהדרין צד"ח אומרת, אין לך, אמר רבי אבא, גמרא מפורסמת, אין לך קץ מגולה מזה,
שנאמר שהארץ נותנת פירותיה בעין יפה.
כלומר, כשאתה הולך לסופר ורואה פירות יפים,
אז ודאי עכשיו יהיה לך סימן שהארץ נותנת פירותיה בעין יפה, שנאמר,
ואתם הרי ישראל ענפיכם תישאו ופריכם תיתנו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, נכון?
זאת אומרת, אם אתה רואה שהארץ היא נותנת את פירותיה בעין יפה, וזה ודאי קורה, נכון?
אז זה קץ,
קץ מגולה. יש אנשים שאומרים, זה לא...
מתעלמים מזה, לא רואים את זה. אומרים, זה עכשיו גלות, חושך רפוא לא מכופל.
למה אתה אומר ככה?
אה, כי בהנהגה יש חילונות?
זו הסיבה.
לא מוצא חן בעיניך איך שהעסק פה מתנהל?
דמיינת אחרת?
הקדוש ברוך הוא יש לו תוכניות אחרות, בסדר? זו הבנה מאוד חשובה.
כי אם
אדם מבין שעכשיו זה גאולה והוא צריך להירתם למהלך הזה ולהיאבק עליו,
לסלק את הרע ולהילחם על הטוב ולהרבות אור ולהרבות ביישוב הארץ ובלחימה על הארץ.
זו התייחסות שונה מאשר אני מסתכל מהצד ואומר, זה לא...
אהה,
גלות.
למה זה גלות?
זה עדיין לא מלך המשיח.
זה ברור שזה עדיין לא מלך המשיח, אתה צודק, אבל זה הבסיס
החומרי שיביא למלכות המשיח.
זה צמח שהולך וצומח.
אתה מסתכל על הצמח בתהליך ואתה אומר, זה לא שלם עדיין?
זו חשיבה פשטנית, דיכוטומית, או שחור או לבן,
שהמציאות היא מורכבת,
בסדר?
וזו נקודה מאוד חשובה.
זו לא נקודה צדדית, זו היום נקודה שאנחנו מאוד, היא מאוד דוקרת אותנו עדיין. היא כבר בימי הרב קוק דקרה, כי יש כאלה שאמרו,
ועדיין אומרים, מדינת הכופרים איננו מאמינים, נכון?
לא משתפים פעולה עם המדינה, עם הצבא, כלום.
אפילו נשארים בגלות.
אפילו בונים שם ישיבות בגלות, אתם יודעים?
בונים עכשיו ישיבת
אונוביץ' במקסיקו.
תנאים טובים לאברכים. דניאל, אם אתה רוצה, תחשוב על זה בחיוב.
אתה יודע?
אז לא משתפים, כאילו,
מה אתה בונה במקסיקו? עכשיו גאולה, כאילו.
בסדר, קטן לך בבני ברק, אז
תבנה סניף בארץ, למה מקסיקו, נכון? מה?
צודק?
אה?
לא, כי גם ככה זה לא...
זה לא...
הבירור הזה שאנחנו מבררים עכשיו הוא קריטי.
הוא קריטי איך אתה מסתכל על התקופה, איך אתה ממילא
מתנהג ביחס לבירור ההשקפתי הזה, האמוני הזה, אפילו לא השקפתי.
חז״ל אומרים, כך היא גאולתן של ישראל, כמעה כמעה. כמו איילת השחר, נכון? בירושלמי.
הולכת ברכות.
כמעה כמעה. ככל שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
כמו איילת השחר,
האור שמפציע בבוקר,
זה לאט-לאט, עולה לאט-לאט.
כן, איילת השחר זה הכוכב שהוא בסוף הלילה, כן?
ואז האור של הבוקר הוא מתחיל להפציע, זה גאולה לאט-לאט.
זה תהליך, אתה רוצה משיח נאו,
אתה רוצה שהכול יקרה זבנג וגמרנו,
ועד אז תישאר בטורונטו,
בכוילל, מה?
מה אתם רואים?
בברוקלין,
במלבורן,
אה? במקסיקו.
לא הכי טוב.
אז הדור הראשון של, אז הרב פה מברר את הנקודה הזאת. הדור הראשון של עקבי תל אביב, מה אתה אומר? זה לא מוצא חן בעיניך?
אבל זה הסדר האלוהי של הדברים, כן?
בונים בחול ואחר כך מקדשים, כתוב.
בבניין בית המקדש. בבניין בית המקדש,
אתה צריך לעבוד עם אבנים, עם עצים, לחתוך אותם, יש צל.
אסור ליהנות מהצל של בית המקדש, נכון?
זה נקרא מעילה, אפילו אתה נהנה מהצל.
כמו שאסור ליהנות, אסור לך להיות בצל של עבודה זרה, להבדיל.
כי זה אבי זראי עוד זה עבודה זרה, אסור לך להגיד פה, אני אתרבה מהגשם בכנסייה.
אסור.
אז גם בית מקדש אסור, אסור לך בחומרים שם וזה.
חז"ל אמרו, בונים בחול ואחר כך מקדשים. כלומר, בונים, חותכים, מסדרים,
מסטטים.
אחר כך, אחרי שהכל בנוי,
הכל מתקדש. מפה והלאה, אסור לך ליהנות.
זה כבר איסור מעילה, אם אתה...
אז אותו דבר זה בשלבים של הגאולה.
קודם כל, בעניין החול.
אחר כך
יבוא השלב הבא של הגאולה,
וזה הופעת הקודש,
הופעת הנשמה בתוך הגבייה הזאת.
אבל הגבייה הזאת,
הגוף החומרי של האומה הוא הכרחי, זה שלב הכרחי.
אתה אומר, זה לא מוצא חן בעיניי איך שהגולה נראית,
אבל זה שלב הכרחי. זה קודם כל צריך להיעשות בצורה של חול,
ועל גבי זה בונים בחול ואחר כך מקדשים.
ברור הנקודה הזאת?
בסדר? זה הנושא של הפסקה שלנו.
הדור הראשון, אני אקרא עוד פעם, של עקבתא דמשיכא,
זה לאו דווקא דור,
במובן של דור, כמו שאתה מדמיין, כן?
איקס שנות חיים, שאומרים עושים חמש, שלושים, לא משנה.
לא, זה לא הכוונה, אלא הכוונה, השלב הראשון
של ה-Aqueta d'משיחא,
בתחילת קץ המגולה, כלומר שמתחיל,
בתחילה היקיצה, הקב"ה הוא גואל אותנו, יש פה,
זה בספר דניאל, יש כזה כל מיני רמזים סתומים, למדנו את זה ביחד, נכון?
פרק ח',
על הקץ, חישוב הקץ, זה מופיע אחר כך עוד פעם.
כל מיני רמזים סתומים כאלה.
אז רבותינו, כן, בנו סעדיה גאון,
וגם רש"י שם קצת כותב, והמלבים כותב, הם כאילו מנסים להבין את החישוב של דניאל,
למרות שכתוב טיפח רוחם של מחשבי קיצין,
אבל זה לא בהחלטיות כזו.
אז הם כאילו מנסים להבין מה זה הקץ, אבל פשט הדבר,
תחילת קץ המגולה זה הכוונה, הדור הראשון של עקבתא דמשיחא, שיש כבר הופעה חומרית לאומה בארצה.
וזה כבר מתחיל ללכת לכיוון של מדינה.
כן, הרב קוק כותב,
מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם.
הוא כתב את זה לפני קום המדינה.
הוא נפטר,
הוא נפטר לפני קום המדינה, 13 שנה לפני קום המדינה, הרב קוק כותב.
מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם.
כן, ככה הוא כותב פה בספר אורות,
באורות ישראל.
זו ותו כבר זיהה שאנחנו הולכים למקום הזה,
שביהה שלישית אין לה הפסק.
עוד בימיו לא הייתה מדינה, היה מושבות עניות,
היה בקושי ישיבות בימיו, היה קשה מבחינה חומרית,
אבל הוא כבר ראה שזה תחילת קץ המגולה.
יש התעוררות של האומה
לשוב לנורמליות שלה, לחיות בארצה עם שפתה ותרבותה ותורתה.
תחילת קץ המגולה של יישוב ארץ ישראל,
הוא מכשיר
את החומר של כנסת ישראל.
זאת אומרת, הדור הראשון,
השלב הראשון של הגאולה זה ברמה של הופעה ארצית,
מושבות וכולי.
זה הכשר, זה אמצעי,
הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל. כנסת ישראל זה מושג רוחני,
נשמת האומה,
או גם לפעמים לאומה הישראלית נקראת כנסת ישראל.
בכל מקרה, זה הצד החומרי שמתחיל להתפתח.
החלוצים עלו, ייבשו ביצוץ, עללו כבישים, לחמו בערבים, שקוייח עצום.
זה השלב הראשון
של הכשרת החומר של כנסת ישראל.
מה עם הרוחניות?
אז אומר פה הרב קוק, והרוחניות
צריכה לשמש בו שימוש של שמירת החיים הפנימיים.
מה זאת אומרת?
השלב הראשון של הגאולה,
שאנחנו,
כן,
זה כזה שלב שהוא קרב יום, שהוא לא יום ולא לילה, נכון?
אנחנו אומרים בהגדה של פסח, זה לא גלות,
שזה לקראת לילה,
וזה גם לא יום, שזה הגאולה השלמה.
זה מין יום שהוא לא יום ולא לילה, נכון?
אז הרוחניות צריכה לשמש בו שימוש של שמירת החיים הפנימיים.
מה זאת אומרת?
זה עדיין לא שלב שיש יכולת שהרוחניות תתנהיג את הגאולה.
קודם כל,
מתחילים בחול.
כשבית המקדש יהיה בנוי,
מתחילים בחול ואחר כך מקדשים.
אז הגאולה, התברר למפרע, הרב קוק
יאמר בהמשך,
התברר למפרע שכל המהלכים שעשו,
הם היו בעצם גילוי של הקודש הפנימי, שהלך ודחף את הכול.
אבל בהתחלה זה...
הרוחניות היא צריכה לשמש בו שימוש של שמירת החיים הפנימיים. מה זה שמירת החיים הפנימיים?
זה עדיין לא התפשטות החיים הפנימיים,
זה עדיין רק שמירה.
אנחנו שומרים על הגחלת, שומרים על הרוחניות שלא תאבד,
ולומדים תורה וכולי.
יש שלב
שכל מה שאנחנו לומדים ולמדנו,
בעולם התורה הוא לומד.
זה יהיה
כוח החיים הפנימי של כל הגאולה.
אבל זה תהליך, זה לא יציאת מצרים,
היא הייתה בחיפזון, נכון?
מצות נאכלו בחיפזון, כן?
בחיפזון,
כן, יצאנו, נאמר שם פעמיים בחיפזון, בשמות י"ב,
פסוק י"א, כתוב בחיפזון.
אבל גאולה עתידית, המדרש אומר שהיא גאולה אחרונה, כן?
נוכחית, לא עתידית.
כתוב, כי לא בחיפזון תצאו.
היא לא בחיפזון.
הפוך,
כי מה, כי מה, נכון?
לא בבת אחת, זה תהליך.
למה?
מה ההבדל?
במצח ישראל, פרק מ"ז,
הוא מסביר באריכות
דבר מאוד חשוב.
רוני, הצלת אותי, בקושי מדבר.
ועלתה עליהם האשמה, כמו שאומרים.
ולמה? כי גאולה ראשונה של מצרים היא הייתה לשעה.
אחר כך השתעבדו עוד פעם, נכון, לבבל.
הייתה בחיפזון.
וגאולה עתידית, גאולה אחרונה,
לא בחיפזון תצאו.
המהר"ל מסביר שם, בגלל שהיא גאולה נצחית.
אין עוד גלות אחר הגאולה הנוכחית.
זה כמו ירח שמתמלא,
הולך, הוא קטן-קטן, מתמלא, מתמלא, מתמלא,
אבל אחר כך הוא לא נהיה עוד פעם קטן,
כמו בחודש.
הוא מתמלא, ואז נהיה כמו שמש הוא נהיה.
נהיה עוד יותר, עוד יותר, נכון.
היה אור הלבנה כאור החמה, נכון?
ואור החמה יהיה שבעתיים, כשבעת ימי בראשית.
אז הגאולה האחרונה זה כולל את כל צידדי החיים.
לכן זה לא בחיפזון.
כי משהו שהוא מהיר,
יש לו מחיר.
אם הקדוש ברוך הוא נגיד
היה מייד
ממחנות הריכוז, כן?
מייד טראח,
מביא אותנו וטראח, בוא נראה בית המקדש,
אז מה זה מראה?
מייד מהגלות, מהחושך הקשה הזה, כן? ישר טראח,
וגאולה שלמה,
בבת אחת.
מה אתם אומרים?
זה היה מצליח? זה היה טוב?
אה?
מה זה מראה? מה זה מראה? למה זה לא היה מצליח, אגב?
לא היינו מוכנים.
גם היום, אגב, אני לא בטוח.
אני מאוד רוצה, אגב, שייבנה בית המקדש.
עכשיו, כן.
ואני לא בטוח שאם ייבנה כרגע בית המקדש, אנחנו כבר מוכנים, נכון?
אנשים יצלמו שם על היוטיוב, נכון? את הקורבנות.
התייחסו אל זה כמו איזה קניון שהולכים לבלות,
אני לא יודע מה יהיה שם, לא בטוח שהאומה עדיין שם. אתם מבינים מה אני אומר?
יכול להיות שאנחנו כנראה
הולכים לעבור עוד כמה תהליכים של תשובה,
של גדילה רוחנית,
של התפתחות והתבררות של הדעות,
כדי שבית המקדש השלישי הוא יהיה לנצח, נכון? אתם מבינים מה אני אומר?
יש פה צד כזה של עילוי הדרגתי, אבל הוא יסודי, המלחמה הנוכחית.
היא גרמה לעילוי גדול של האומה. יש הרבה שהתחזקו,
תהליך התחזקות רוחבי באומה.
יש הרבה שהדעות הפוליטיות שלהם התבררו לכיוון חיובי.
יש הרבה,
אבל עדיין יש לנו עוד המון עבודה, נכון? יש עוד הרבה, אתם רואים שיש שיח מקטב,
יש הרבה התבררות מול כל מיני גורמים שהם מבקשים פה את טשטוש הזהות של האומה הישראלית.
וכל מיני, איך אומרים, הרבה עוד נושאים לברר. לכן, זה תהליך, תהליך הדרגתי,
אבל הוא הדרגתי ובטוח.
גם אדם חוזר בתשובה, בדרך כלל זה תהליך.
כאילו, יכול להיות שהוא החליט לבוא למכון מאיר, אבל זה לא אומר שעדיין
הוא כבר הרבי מלובביץ', אתם מבינים? כאילו, זה בסדר, עכשיו מכון מאיר תתחיל לעבוד.
יש להם, נכון, יש הרבה עבודה, זה תהליך.
כל הדברים האלה הם תהליכיים.
דברים עמוקים וגדולים הם לא זבנג וגרמרנו.
זבנג וגרמרנו זה גם מראה שכאילו הקבוצה ברוך הוא אומר,
לא הלך להיסטוריה כמו שרציתי, אז אני בבת אחת שובר תוכנית,
כאילו,
ככה זה נראה,
נכון?
ופרח, אני בבת אחת,
אנחנו לא חושבים שברחה לו ההיסטוריה מתחת השליטה, נכון?
מה?
לא כמו שהנוצרים אומרים. הנוצרים אומרים,
לא הלך לו בית שני, הוא שלח את האקרובט הצלוב,
ולא האמינו לו בני ישראל, אז הוא שינה תוכנית,
ועכשיו אנחנו ישראל החדשים.
זה קלקול מאוד גדול להגיד את הדבר הזה, הרמח"ל מסביר את זה בדעת תבונות.
זה פגימה באחדות השם ממש.
כשאנחנו אומרים, אין שליט מבלדיו, הם אומרים,
החטאים של עם ישראל הכניעו אותו.
זה היה כבד עליו, הוא היה חייב להחליף תוכנית.
כן, חס ושלום.
גם ציור של איזה משהו מאוד סמרטוטי בראש,
אבל זה לא,
זה ודאי לא
השם יתברך שאנחנו מאמינים בו. ברור הנקודה הזאת?
כן, תשאל את מבלעדיו, מכל מקום,
אז יש פה לא בחיפזון, אז לכן,
הרוחניות היא, בשלבים מסוימים של הגאולה, היא קודם כול, בוא נשמור על הגחלת,
בואו נברר מה שאפשר, יהיו שלבים שבית המדרש,
או הסנהדרין,
או הנביא, הוא זה שיתווה את הרוחניות של האומה.
כלומר, הרוחניות היא
הנשמה של האומה, היא זאת שתוביל את כל הגאולה, כן? התורה.
יש שלבים שדתיים אומרים להם, אם אתה רוצה לתלות מזוזה בפתח של הכנסת, אין בעיה, תשימו שם מזוזה. לא נתנגד לזה ודאי, נכון? אבל לא יותר מזה, נכון?
ברור הנקודה הזאת?
רוצים להפריד דת ומדינה, תן לנו לחוד, כן.
איך אמר הרצל, הרוחניות אין לה דבר עם הדת,
איך הוא כתב.
הרב קוק מוחה,
מוחה נגד זה.
אבל זה שלבים ראשוניים.
אז מה יעשו בינתיים הדתיים?
מה זה מה יעשו? יבררו, ילמדו, יתחזקו, יעמידו תלמידים הרבה.
יש שלב שהתלמידים האלה או התלמידי תלמידים האלה,
הם יהיו מענה לכל השאלות של הגאולה. מה אתה אומר?
מה אתה שואל?
אה, כן, אין בעיה, זה לא בעיה. אבל אל תבואו דתיים להכתיב לנו איך תיראה המדינה, זה לא.
כן.
לא האל קובע, הרוב קובע.
אה, יפה?
האדם קובע, נכון?
המיוצג דרך דעת הרוב.
זה הדמוקרטיה, נכון?
אה, יפה.
או שלא כל כך יפה.
אבל זה השלב שכרגע אנחנו מצויים.
אבל זה ישתנה,
אבל אל תיבהל מזה, ואל תחרים את הגאולה, ותגיד, זה לא מה שציפיתי,
אז לא משתף עם זה פעולה, ואני,
מדינת הכופרים, איננו מאמינים.
זה קודם כול התפתחות של החול,
והחול הזה התברר למפריע בגמר התהליך שהכל היה הכרחי ונצרך,
והכל שימש את הגאולה, בסדר?
יפה מאוד.
אז אם כן, אני ממשיך,
וכשיתחזק הכוח
החומרי של האומה,
אה, אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה.
כלומר,
החיזוק הכוח החומרי של האומה זה חלק הכרחי של תהליך הגאולה.
זה לא משהו שאתה אומר, זה לא מוצא חן בעיניי.
זה משהו שאתה אמור לשתף איתו פעולה.
אתה אמור ליישב את הארץ,
אתה אמור להילחם עליה,
ולא להגיד, בסדר?
אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה,
ותשוב התורה וכל מורותיה לאיתנה להיות לאור עולם,
לעיר לעולם,
לאתר תפארת ביד השם ולהוסיף מלוכה בכף אלוהי ישראל.
זאת אומרת,
אמרתי לכם, קודם כל העצמות היבשות
הן עולות לארץ,
כל הצד החומרי,
קורמות עור וגידים,
אחר כך מארבע רוחות בואי הרוח,
כן, זרקתי לכם מים טהורים ותיארתם,
ועשירו אותי את לב היבן מבשרכם,
תתי לכם לב בשר,
כל מיני נבואות שם ביחזקאל,
ל"ו, ל"ז.
אז תסתכלו רגע בפסקה שלמדנו לא מזמן,
בפסקה ל"ב, יש שם את אותו רעיון בדיוק,
ופה באור התחילה, לא צריך ללכת רחוק,
כמה עמודים אחורה,
איזה עמוד זה אצלכם?
ע"ט.
אז עמוד ע"ט,
אז הוא מסביר פה אותו רעיון, כן?
אולי נקרא את זה קצת, זה מאוד יפה לראות את ה... זה ממש משלים את הפסקה שלנו.
לפחות הרעיון הזה, הוא אומר,
אופייה של הגאולה
באה לפנינו, שראשית צעדי עינינו חשים ומרגישים,
הוא בתוכיותה של כנסת ישראל.
כלומר, זה פנימי.
יש פה תהליך גאולה שמתקדם, אבל הוא פנימי.
כן?
מתפתחת תהיה האומה בכל כוחותיה, מגדלת תהיה את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה,
אינה מכרת עדיין את עומק הישות העיונה שהיא יסוד כל תקומתה.
אינה לארץ, כלומר עסוקים בחומריות.
ולשמיים עדינה לא תביט,
היא אינה שבה עדיין אל אישה הראשון.
כן,
נגעלים ואחר כך שבים בתשובה.
כן, קודם כל נגעלים, קודם כל קצב מגולה,
קודם כל הבניין החומרי של האומה, קודם כל עלייה לארץ, יישוב הארץ.
עדיין לא תשובה.
בפועל, היא מאבדת את חייה
וכוחותיה הנמצאים בשורשי נשמתה,
אמנם בלא קריאת שם.
כלומר, מה שדוחף פה זה נשמת האומה,
אבל לא קוראים לזה בשם,
אלא עוסקים בעניינים חומריים, פיתוח החומריות,
בניין הארץ.
אמנם בלא קריאת שם ולא מגמה מבוררת,
הכל הוא אור השם וכבודו. בעצם מה שהכל דוחף אותו זה אור השם.
אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה,
שם שמיים לא שגור בפיה,
אומץ וגבוהה רודפתי, אבל באמת הכל קודש ואלוהי הוא.
רק בהיגמר התוכן, זה המשפט שהוא תפס אותי,
שאמרתי לכם שהוא אותו רעיון פה כמו אצלנו.
כתוב, אז יגלו, כשיתחזק הכוח החורמי של עולם, אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות בה.
זה אותו רעיון פה.
רק בהיגמר התוכן, הכוונה החומרית, ההכנה החומרית,
יגלה ויראה שכל מה שיאיר, וכל מה שיאיר,
כל שחייב וכל שהחייבה, הכל אור אלוהי עולם,
אלוהי ישראל הוא.
זה שמו אשר הקראנו, השם צדקנו.
בסדר? ברור לנקודה הזאת?
יפה. אז זה אותו רעיון פה.
אז אם כן, כשיתחזק הכוח החומרי של האומה,
אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה תשוב התורה,
כל מאורותיה לאיתנה,
להיות לאור עולם.
כן?
לאתר את תפארת, ביד ה' ונציף מלוכה בכף אלוהי ישראל.
כלומר,
יהיה שלב בגאולה שאחרי הבניין החומרי
תהיה זריקה של נשמה לעם היושב בציון.
אז הרב פה כותב על ה...
הוא כותב פה ככה.
אז שבתוך הגוף הזה, הגוף הציוני, הרב כותב באגרות ב' עמוד רשת, הוא כותב: "אבל קוראים אנו מיד
לזרוק את הנשמה בהגוויה המכותבת הזאת".
נשמה לעם עליה, כן?
פסוק מישעיהו.
כדי שתהיה ראויה באמת לשמה,
באופן שתרחש לה מיד ולדרות את אותו כוח המושך הגדול,
שיכול למשוך את האומה כולה אליה. זה הוא כותב לתנועה הציונית,
לילה המזרחי בקונגרס הציוני.
בגדולם ועל קטנם, בכל המפלגות, השדרות, הסיעות, הפיזורים השונים,
ושייתן לעולם את אותו המושג שמקור הציונות הוא המקור הקדוש העליון,
התנ"ך,
נותן לה בכל העומק ההוד
וההוד המסורתי.
כלומר, התנ״ך הוא בעצם נשמת הציונות.
התורה, כן?
כתבי הקודש, ההדרכה האלוהית.
נשמת הלאומיות,
הגוף הציוני, המדינה, זו התורה.
נשמת האומה.
אבל יש שלבים,
שלבים ראשונים של הגאולה זה עדיין לא גלוי,
אבל
אחרי שהכוח החומרי יתחזק,
אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבא. כלומר, הכל צריך לחזור.
הנבואה,
בית המקדש,
הסנהדרין,
המלכות,
מלכות המשיח, כן?
הכל יחזור,
ואז יש שלבים.
בסדר? בואו נקודה הזאת.
מובן הכל.
שאלות, טענות, מענות קושיות,
ואני עוצר כי נגמר לי הכל. בסדר?
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. חזקים וברוכים תהיו.
שבת שלום,
שבת שלום,
שבת שלום,
שבת שלום, שבת שלום, שבת שלום, שבת שלום,
שלום, שלום, שבת שלום, שבת שלום, שלום, שבת שלום, שבת שלום, שבת שלום, שלום, שבת שלום, שלום, השבת שלום, שבת שלום,
