שלום וברכה ללומדים פה במכון,
שלום וברכה ללומדים בבית, אנחנו נמצאים בלימוד משותף נוסף בסדרה סוד הישראלי והיום אנחנו מתחילים
פרק חדש, מתחילים פרק חדש
ומאוד מאוד מעניין
כמו כל הפרקים בספר וחשוב לי לציין שהלימוד הזה נערך
ביום האזכרה של מורי חותני הרב אלישע וישליצקי זכר צליק לבקר,
והיום באופן מאוד מעניין, בהשגחה,
פתחתי את אחד הספרים של הרב
מדור לדרור. זה ספר שנכתב
לשנת היובל למדינת ישראל.
כשמדינת ישראל הייתה בת 50, תשנ"ח,
וממש בהשגחה פרטית ראיתי באחד הערות שוליים
הפניה לשיבת ציון נס לעמים,
שיצאה שלוש שנים
לפני שמדור לדרור נכתב.
אז הוא סימן שם לאיזה שלושים עמודים מתוך הספר, אז אי אפשר היה לבדוק למה הוא התכוון שם, אבל ממש כשהוא מדבר שם על פרשת וערה,
זה מסודר לפי חגי אייר,
ספר מדור לדרור, זאת אומרת פסח
ויום העצמאות ויום השואה, ובקיצור זה ממש מסודר לפי זה.
אז בחלק שמדבר על כל פרשת וערה ויציאת מצרים,
הוא הפנה שם לישיבת ציון אסלאמים.
אז ראיתי ככה השגחה היום בבוקר, ממש לא חיפשתי איזה הפנייה כזו, אבל
הרב אישה זצל היה תלמידו של הרב צוקרמן,
אז הוא הכיר את זה, הרב צוקרמן נתן את הספר הזה אישית כמתנה,
ראיתי את זה בבית שם,
אז חזקה עליו שהוא גם קרא אותו,
וזהו, אז כל הדברים שאנחנו נלמד, ודאי שכל הספר של הסוד הישראלי הוא כולו כולו
ספוג באותה תורה גדולה של הרב אלישע זצל, תורה שיש בה חיבור עמוק מאוד לגאולת ישראל, לציפייה לישועה וביום כזה זה ראוי ללמוד את הדברים האלה,
הדברים עולים בקנה אחד.
פרק שלישי של הסוד הישראלי שהכותרת שלו הקמת מדינת ישראל,
אם אתם זוכרים בשבוע שעבר הפרק הסתיים בצורה מאוד דרמטית,
היה אקורד סיום מאוד מאוד דרמטי של הפרק הקודם, אני
קורא למי שלא זוכר, עמוד 46 במהדורה החדשה,
לבני בעצם בידי אומן משרטט את המשבר הגדול מאוד של העולם המערבי,
ואז
מסיים עם המשפט הזה, מוצא,
הוא אומר ככה,
מוצא זה הוא היחיד המסוגל עם הזמן, עם האומץ והאמונה, בכוח הדמיון וגם בכוח ההקרבה,
להוליד פתרון שיציל לא רק את העם היהודי כי אם גם את האנושות כולה. המוצא הוא הקמת
מדינת ישראל.
זאת אומרת, המוצא
לכל המשבר זה הקמת מדינת ישראל.
אני מגיע עכשיו
מהר הזיתים, מבית אורות,
ושם האזכרה מתקיימת עכשיו בשעות אלה, האזכרה של הרב אלישע.
האזכרה מאוד מכובדת, הרבה מאוד אנשים משתתפים והרבה מאוד דוברים,
ואני הספקתי, ממש בהתחלה, דיבר הרב שמואל אליהו,
שהיה ידיד קרוב של הרב אלישע,
הרבה שנים עבדו ביחד,
גם בכל מיני מפעלים שקשורים לאבא של הרב שמואל, הרב מרדכי אליהו זצל,
והרב שמואל סיפר סיפור מאוד מאוד מיוחד
שהיה לו לאחרונה,
הוא היה בדובאי,
והאמירתים שם בדובאי אמרו לרב שמואל,
הוא נפגש עם אנשי דת מוסלמים,
והם אמרו לו,
אני לא נכנס עכשיו לעומק ההסבר של איזה איסלאם זה האמירתים,
אבל הם אמרו לו,
ככה אמר לו השייח שדיבר איתו, אני צאצא ישיר במשפחה עד ישמעאל,
ואתה הבן של יצחק,
ואנחנו יודעים שאתם
אלה שצריכים להביא לעולם גאולה, ישועה וזה, ואנחנו, התפקיד שלנו זה לעזור לכם.
ותדע לך שזו השליחות שלנו בעולם.
והוא סיפר עוד כמה סיפורים כאלה, אבל
הרבה לאורך הסדרה הזו אנחנו מזכירים שבעצם ברגע
שמישהו מאומות העולם,
מסיבה כלשהי,
מתנגד באופן אישי לעם ישראל,
הסכנה שתקרה לו בסוף זה שהוא יהפוך להיות למשהו מפלצתי.
בגלל שכשאדם מהעולם,
מאומות העולם, חוסם
את המקור שממנו, בעצם את הצינור שדרכו מתגלה דבר השם בעולם,
אז הוא לא יודע איזה מחלות הדבר הזה יוביל.
בעצם זה מה שאמר לבני בפרק הקודם,
שכל מה שקרה בשואה זה בעצם היה סימפטום של מחלה אחרת,
והמחלה היא חסימה של הצינור, של החמצן.
זה כמו שאתה רואה בן אדם שחסמים את הנשימה,
פתאום הוא נהיה כחול,
פתאום הוא מתחיל להשתעל,
פתאום הוא עושה כל מיני דברים, פתאום הוא יכול לתפוס מישהו ולהרביץ לו,
שיעזור לו,
אבל כל הסימפטומים הם בעצם תופעה אחת.
חסמת את הצינור של העולם,
אתה לא יודע לאן הדבר הזה יוביל.
והטענה של לבני הייתה שהנצרות חסמה,
הדת הנוצרית חסמה את הצינור של עם ישראל,
בגלל שהיא אמרה אני ישראל האמיתי,
גרמה למחנק,
והמחנק הזה הוביל בסופו של דבר לסיפור של השואה.
זאת הטענה שלו.
מה שהוא הולך לעשות בפרק שלישי זה הסבר איך מדינת ישראל
היא בעצם לא דבר שנוצר כתוצאה מהשואה ואז זה הופך אותה לסוג של אירוע מקרי,
שעקרונית היא יכלה לקום גם במקום אחר או יכלה גם לא לקום.
כמו שהזכרתי בראיון עם תמיר דורטל,
שבספר מאוד מפורסם, ספר
של היסטוריון מאוד מפורסם, עמוס אילון, שאגב ירד מהארץ, אני לא יודע אם הוא חי או לא חי,
אבל ירד מהארץ וזה רק מעיד על התפיסה שלו,
ספר שנקרא "רקביאם גרמני".
לקווין גרמני זה ספר מאוד מאוד מומלץ, אגב,
ספר מרתק מבחינה היסטורית.
זה ספר שמתאר את המאתיים שנים
עד השואה.
כלומר, מכניסת מנדלסון בשערי גרמניה ועד השואה.
את כל ההיסטוריה
של השנאה וההערצה ליהודים בגרמניה.
והמסקנה של עמוס אילון בספר היא שהשואה לא הייתה חייבת
להיות. זאת אומרת, זו הייתה תאונת דרכים היסטורית שיכלה גם לא לקרות, ולכן יהודים יכלו לחיות עם גרמנים בשלום עד עצם היום הזה.
כלומר, היהודים יכלו לחיות בגלות לתמיד.
הוא לא ראה בשבעה ארצה סוג של אירוע שהוא מתבקש.
הוא לא ראה באירוע הזה אירוע שהיה חייב לקרות.
כלומר, השואה הייתה אירוע מקרי,
ולכן גם במידה מסוימת אפשר להגיד שעמוס אילון מבין
שהשיבה לארץ היא גם סוג של אירוע מקרי.
זה לא היה מחויב.
אם האירוע לא היה מסתיים בתאונה דרכים קטלנית,
אז יכלנו לסיים את הסיפור אחרת.
וכאן,
ליבני בעצם אומר אמירה מאוד מאוד מעניינת בשם פול ולרי.
פול ולרי זה הפילוסוף הצרפתי שהוא עשה לו את עבודת הדוקטורט שלו,
שהוא מאוד העריך אותו.
זאת אומרת, ליבני מאוד העריך את פול ולרי,
והוא מצטט ציטוט שהכותרת הראשונה בעצם של
הפרק הזה מתחילה בציטוט מוואלרי ואני רוצה לתת איזה פשר
פנימי
למה שוואלרי מדבר עליו.
בסדר? אז אנחנו קודם כל נקרא קצת את הפרק,
נראה את מה שפול וואלרי אומר,
שהוא מצטט ממנו ואחר כך ניתן איזה הסבר פנימי למשמעות של מה שפול וואלרי אומר.
בסדר?
אז בואו נתחיל.
אומר אברהם לבני כך: "הדעה הרווחת שמדינת ישראל הינה תוצאה ישירה מהדרמה של השואה.
אין לה יסוד
וצריך להתנגד לה בתוקף.
אני אסביר עד כמה הדבר הזה מושרש בתוך החברה הישראלית.
אחותי,
עכשיו שגרירת ישראל בלונדון,
בעבר סגנית שר החוץ,
אמרה שאחד הדברים שהכי הפריעו לה מאז ומתמיד במשרד שלה, משרד החוץ,
זה שכל אדם שמגיע לארץ מבחוץ,
כל אדם
בעל תפקיד, לאן לוקחים אותו קודם כל?
יד ושם.
יד ושם זה המקום הראשון שלוקחים כל אדם שמגיע לארץ.
שר חשוב,
איש עסקים, לא משנה. מביאים אותו למשלחת, קודם כל יד ושם.
ואחותי אמרה שמה שצריך לעשות זה קודם כל לקחת כל אחד מפה לעיר דוד.
צריך להתחיל בעיר דוד,
אפשר אחר כך לקחת ליד ושם.
למה?
כי ברגע שאתה מתחיל מיד ושם, אתה בעצם מספר סיפור שמה שהקים את המדינה זה השואה.
למה מגילת העצמאות, הסביר?
הוגלה בכוח הזרוע, בן גוריון אומר שם – הוגלה בכוח הזרוע, השואה זה אחר כך,
אבל הוגלה בכוח הזרוע,
אני חושב שמגילת העצמאות יש לה בעיה אחרת.
הבעיה של מגילת העצמות שהיא גם מספרת סוג של נרטיב
לא מדויק.
הוגלה בכוח הזרוע זה נכון,
אבל גם היה עוד היבט,
שבגלל חטאנו גלינו מארצנו,
זאת אומרת, זה לא באו אנשים והעיפו אותנו מארץ, זה לא נכון.
היה פה מהלך רוחני, זאת אומרת, בגלל בעיות רוחניות
הגלינו מארצנו.
אבל אתה צודק שזה השתרש מאוד עמוק.
זאת אומרת, התפיסה הזו שהשואה בעצם היא התוצר,
היא מה שהוליד את מדינת ישראל, שהיא התוצר של השואה, זה משהו שמושרש מאוד עמוק.
אפילו עד כדי כך שהשואה,
יום השואה,
מופיע זמן קצר לפני יום העצמאות.
הרי הרבנות הראשית התנגדה לקיום יום השואה בכ"ז בניסן,
שזה היום שהוא מצוין היום. למה? כי ניסן זה חודש טוב,
לא עושים בו אירועים מצערים.
אז לא רצו שיהיה.
מתי הרבנות רצתה?
עשרה בטבת, שהיה לא לפני הרבה זמן.
נכון? עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי ויום תחילת המצור על ירושלים.
זאת אומרת,
הקביעה שבעצם ביססה את האתוס,
את הרעיון
אולי את המיתוס, יותר נכון להגיד,
שהשואה היא זאת שהולידה את מדינת ישראל,
מתחזקת על ידי זה שיש את יום השואה ואז שיש את יום העצמות.
כן חשוב להכיר בכך
שהשואה הייתה זרז מאוד משמעותי
להקמת מדינת ישראל,
אבל לא השואה יצרה את המדינה.
זאת הנקודה הראשונה, ושלום עם התפיסה הזו בעצם זה זרם החרדי האנטי-ציוני,
שאומר, אני לא עולה כי זו לא גאולה בכלל,
זה מעשה שטן, זה הסטרא אחרא,
ולכן אין שום סיבה לעלות לארץ.
ואז הוא אומר, אני מחכה שהגאולה תבוא בעתיד, אבל עכשיו זו לא גאולה.
בקיצור, זה המאמר, מי שירצה אני אשלח לו, אבל זה דברים מאוד נוקבים. לאחרונה פגשתי אותו ונתתי לו את הספר הסוד הישראלי באנגלית,
את הגרסה האנגלית של הספר,
והוא התחיל לקרוא בו ואמרתי לו, יש הרבה דברים שאתה כותב עליהם,
בעצם בתוך הספר הזה יש.
אגב,
שלא יקפידו עליי בבית,
וגם אתם לא תקפידו עליי,
חדשות הסוד הישראלי, אנחנו מקפידים להגיד,
השבוע קמו ברוך השם עוד שתי קבוצות שידוע לי עליהן שלומדות הסוד הישראלי.
במכון המחלקה הצרפתית,
ראש המחלקה הצרפתית התחיל ללמד את הסוד הישראלי בצרפתית,
זה בעצם המקור,
ובבאקה קמה קבוצה חדשה של לומדי הסוד הישראלי.
אני לא יודע אם זה מעכשיו,
או לפני כמה זמן, השבוע פגשתי את האישה ואמרה,
אני התחלתי ללמוד וללמד את היסוד הישראלי.
זהו.
אז יצאנו ידי חובת
העניין הזה.
אז נמשיך.
אמת היא,
פסקה שלישית, עמוד 47, אמת היא שהשואה פקחה בפתאומיות
את עיני העיוורים.
אומנם הוולד הולך ונוצר בקרב ההיסטוריה,
אבל מי שם לב לאותן תנועות שהעסיקו רק מיעוט בעם היהודי באותם זמנים?
ההיסטוריונים, אני הייתי מוסיף גם העיתונאים,
אמנם יש לנו הכרת הטוב גדולה להרצל שהיה בעצמו עיתונאי והוא הלך בעיניים פקוחות במידה רבה,
אבל הוא כותב שם ההיסטוריונים אינם נביאים ואולי הם אפילו העיוורים מכולם,
עיניים להם ולא יראו,
אוזניים להם ולא ישמעו.
ומה נאמר על המון בני האדם.
וכאן בעצם מגיע ההסבר שלו על פי פול ולרי,
אז אנחנו נספיק היום לראות קצת מהדברים שלו,
ונמשיך את זה בעזרת השם בפעם הבאה.
אחד מהעדים הערניים ביותר למשבר העולם המודרני, פול ולרי,
האשים את ההיסטוריונים בכך שבגללם אנו נכנסים אל העתיד אחורנית.
בסדר?
הכותרת פה זה כניסה מהעורף,
נכנסים אחורנית.
אני הייתי אומר במילים שלנו,
אתה נכנס ברוורס.
ברמה הכי פשוטה, נכנס ברוורס. מה הפירוש נכנס ברוורס?
אתה רוצה לחנות.
אם אתה חונה ברוורס, בסדר, היום יש כל מיני מסכים וצפצופים וזה, אתה יכול לחנות יותר בקלות,
אבל עדיין, כשאתה חונה ברוורס, בדרך כלל אתה נמצא בסכנה מאוד מאוד גדולה,
שאתה לא תראה לאן אתה נוסע,
ואז אתה לא תדע לאן אתה צריך לנסוע.
אז אתה תתנגש אולי במשהו.
ואם אתה נוסע עם הפנים קדימה, אז אתה רואה,
אתה רואה מה קורה.
אז תראו מה הטענה של פול ולרי.
מרוב תשומת לב
לידיעות המכונות פוליטיות,
נעלמות מעיניהם של ההיסטוריונים ההתפתחויות האיטיות הכמעט מחתרתיות,
שאינן משועבדות לתאריכים מדויקים ושלמרות הכל סופן לשנות לעומק את מהלכה הממשי של האנושות.
המאורעות ההיסטוריים הם כקצף הגלוי על פני הים.
אבל הים הוא העיקר.
הוא והאפיקים שבהם הוא משקיע את מאמציו".
זאת אומרת, במילים פשוטות,
מה בעצם טוען פול ולרי?
ההיסטוריונים
כותבים בספרים שלהם אירועים מאוד משמעותיים שקורים.
שוב,
בחלק מהאירועים הם ודאי צודקים.
אבל לפעמים,
מרוב שאתה מתעסק בדברים המאוד מאוד בולטים כמו
כותרות בעיתון,
זאת אומרת, היה אירוע, אירוע,
אבל מאיפה אתה יודע שהאירוע הזה הוא האירוע המשמעותי?
אולי האירוע המשמעותי בכלל נסתר מהעיניים שלך
וכל מה שאתה רואה זה קצף על פני הים ומה שקורה באמת קורה מתחת לפני השטח?
הטענה שלו היא בגלל שההיסטוריונים שמים את האצבע על כל מיני אירועים מאוד משמעותיים לדעתם,
זה מסיח את הדעת
מלראות את הדברים האמיתיים שקורים.
הרב אלישע זצ"ל היה אומר את זה המון המון פעמים
על העיתונאים,
על התקשורת. הוא אמר,
התקשורת
היא משרתת את הגאולה.
איך?
שחז"ל אומרים
שאחד מהדברים שבאים בהיסח הדעת
זה משיח,
והתקשורת
היא תורמת להיסח הדעת, היא מסיחה את הדעת מהדברים החשובים.
כלומר, אומרת לך שזה הכותרת,
בעצם הכותרת קורית במקום אחר לגמרי.
זאת אומרת,
יכול להיות שההיסטוריונים ידברו על מלחמה כזו ועוד מלחמה ועל רצח כזה ועוד דבר ועוד דבר שהוביל,
אבל הם לא מבינים שהאירוע הגדול שקורה פה
זה שעם ישראל כבר 300 שנה החל בתהליך החזרה שלו למציאות.
אז בן אדם אומר, תשמע, אתה עף על עצמך,
זה האירוע הכי חשוב שקורה?
כן.
אם היית מבין מה עם ישראל מביא לעולם,
היית מבין שהאירוע הגדול שקורה פה זה זה.
וכל מה שקורה כתוצאה מהאירוע הזה זה בעצם אדוות
וריקושטים של האירוע הזה.
נסביר פה נקודה אחת,
רק נקודה אחת.
הסברנו כמה פעמים שהשיבה של עם ישראל לעולם זה שיבה של שם הוויה.
הכוונה שיבה של אלוהים כמי שמחייב ומהווה את כל המציאות,
את כל העולם.
ברגע שישראל לא נמצא בתמונה,
בעצם העולם,
האלוהים הולך ומצטמצם ומצטמק
ולא מופיע בכל המציאות.
וכשעם ישראל חוזר לבמה,
אז חוזר שם הוויה,
אז כל החיים חוזרים.
עכשיו,
ככה אנחנו יכולים להבין כל מיני תהליכים שמתרחשים בעולם.
חילון, למה מתחיל תהליך החילון?
למה הרנסאנס?
למה השיבה של העולם להשכלה? למה תנועה רומנטית במאה ה-18? למה כל מיני תנועות שכאילו, מה הקשר ביניהן?
אבל אם מבינים שבעצם הכל הכל הכל זה ביטוי
לשיבה של עם ישראל למציאות, שמחזירה את אלוהים למציאות,
אז פתאום מבינים למה
כל הדברים שקורים הם בעצם סוג של חזרה של האלוהים למציאות.
במה זה מתבטא?
מתבטא בזה שיש שנאה לדת.
לא רוצים את הדת. איזה דת לא רוצים?
את הדת הנוצרית לא רוצים. המערב לא רוצה את הדת הנוצרית. למה?
כי היא חונקת את כוח החיים.
מאיפה מגיע כוח החיים?
על איזה כוח חיים מדברים?
על זה שיש לאדם עוצמה, יש לאדם כוחות.
אבל למה הכוונה שיש לאדם עוצמה?
שהחזרה של עם ישראל לארץ שלו
מחזירה את הגילוי האלוקי בכל המציאות.
אני יודע שזה נשמע כזה מאוד מוגזם,
כאילו בואנה מה, אז כאילו הכל הכל הכל, כל מה שקורה,
כאילו כל הברכה שמגיעה לעולם, כל השפע שמגיע לעולם,
כל זה מגיע בגלל עם ישראל?
כן.
כן. זאת אומרת, זו המשמעות של לב באיברים,
כמו נשמה בגוף,
ברגע שאתה מבין שישראל הוא מה שנותן את ה...
כמו שהרב שמואל אמר בשם אותו שייח' בדובאי,
אתם אלה שמביאים את
השפע לעולם, אתם הצינור שדרכו האלוהים עובר לעולם.
הם מבינים את זה.
מניטו,
הרב שרקי חוזר על זה הרבה פעמים,
מניטו נהג לומר
שהמיתוס של רצח האל בנצרות
זה הבנה בלתי מודעת של העמים שבגלל שעם ישראל יצא לגלות אז אלוהים לא מתגלה בעולם.
ככה מניטו הסבירו. זאת אומרת מה הכוונה רצח? מה זה אתם רצחתם את האל? איך אפשר להבין דבר כזה?
בגלל שאתם יצאתם מארץ ישראל והצינור של השפע כבר לא מגיע לעולם אז אתם הרגתם את האל.
כלומר זה נשמע לנו מוזר מה זאת אומרת הרגתם את האל?
כן כי באופן עקיף בגללכם אין יותר אלוהים בעולם.
אז אתם הרגתם את אלוהים.
זו פרשנות מאוד מאוד מעמיקה להבין את הדבר הזה.
אבל הוא ממשיך ומתאר פה את הכוונה. יש למנות בין אותן תופעות גדולות, זה ציטוטים, הכל זה ציטוטים מפול פוואלרי.
יש למנות בין אותן תופעות גדולות שאין ההיסטוריון רואה אותן,
שהן ניתנות לצפייה רק על ידי מבט נכון לאחור,
כלומר ברטרוספקטיבה.
אתה מסתכל ואתה אומר וואלה,
זה כמו, זה קצת כמו שאתה
רואה תהליך גדילה של ילד,
אז אתה רואה כל מיני דברים שקורים, וואו הוא מתחיל לדבר,
וואו הוא מתחיל לאכול לבד, וואו הוא כבר אומר לי לא אני לא רוצה.
ואז אתה מבין פתאום שהוא נהיה כבר אדם בוגר שכל מה שהיה בדרך הוא נגמל, הוא כבר לא צריך לעשות כל מיני דברים,
הוא לא צריך חיתול,
פתאום אתה אומר מה שהיה שם זה היה אדם בוגר
שהתחבה בעצם במידה מסוימת בתוך ילד קטן
ולאט לאט הדבר הזה התגלה.
אבל לא הבנתי שזה מה שהיה אמור לגדול פה.
אז לא הבנתי, אז כאילו כל הפרטים הקטנים, לא ידעתי לחבר את כל הנקודות.
את שיבתו ההדרגתית של העם היהודי אל ארץ אבותיו
בעשרות ובמאות הם עלו במשך הדורות למרות הסכנות,
אך מי התעניין אז בהיסטוריה של העם היהודי?
רק בערותנו אחראית לעובדה שנכנסנו ברוורס,
נכנסנו אחורנית,
בעיוורון ובעל כורחנו נדחפים על ידי כוחה המסתורי של ההיסטוריה אל עידן תחייתה של מדינת ישראל.
עידן זה החל זמן רב לפני השואה,
בזכות אותן קבוצות עילית
נדירות
שיודעות להיכנס אל העתיד בעיניים פקוחות בראש מורם.
אלה הם חוזה העתיד על אף מספרם הקטן והשתיקה הכבדה או אף הלעג של העולם הגדול.
הוא מצטט כאן את הבילויים: "אנו יוצאים על
מנת לסלול את הדרך לעתיד עמנו",
הצהירה קבוצת החלוצים של בילו בשנת תרמ"ב,
1882. למרות החיזוק שקיבל לאחר מכן מפעלה מהתנועה הציונית,
רק הברק האימתני הגדול של השואה ואימת הזעזוע של הפתרון הסופי ומחנות המוות,
הם שגילו לאור יום שהתרופה המונעת לכל
האסונות האלה הוכנה כבר למעלה מחמישים שנה קודם לכן.
אך מעטים היו אלה שהתעניינו ברצינות עד אז בפועלם של החלוצים היהודים
ובמפעל הציוני שיכל לקדם את פני השואה ואף למנוע אותה".
זה הרעיון שאומר פה לבני בשם פול ולרי.
אנחנו נכנסים להיסטוריה ברוורס.
אנחנו לא מבינים את התהליכים העמוקים שמתרחשים
ובגלל זה אנחנו חוטפים בסוף מכות שלא היינו חייבים לחטוף.
כלומר, בסוף, בשורה התחתונה,
אני מבטיח לכם בוודאות
שעם ישראל יושב בעזה.
ככה הנביאים אומרים, כך יהיה.
עכשיו, למה הדבר הזה מתבקש?
כי זה המקום שלנו, שם אנחנו אמורים לשבת.
ברגע שאנחנו לא נשב שם,
ברגע שלא תהיה התיישבות יהודית שם, מה יקרה?
עוד פעם ישבו שם
מחבלים, ועוד פעם אנחנו נהיה בסכנה, ועוד פעם יראו,
ועוד פעם, ובסוף יבינו שכל הרוורס הזה שאנחנו הולכים אליו,
הוא יוביל אותנו ללכת בעיניים פקוחות למה שאנחנו חייבים, שאין מה לעשות.
כאילו יבוא הבן אדם שיגיד
אין מה לעשות, אם אנחנו לא נשב שם,
ימשיכו להיות פה כל הזמן טרוריסטים.
זהו.
אז אפשר להמשיך ללכת ברוורס,
אפשר ללכת אחורנית,
או אפשר לפקוח את העיניים, להגיד תשמעו,
אין מה לעשות.
מי שירצה לשבת תחת שלטוננו, שישב,
שיקבל את מרותנו, וזהו, לא נעשה לא רע.
אבל אנחנו נשלוט פה.
אם לא נשלוט פה,
אנחנו לא נוכל לשבת גם במרכז הארץ.
בסדר? אנחנו מבינים את זה בדרך הקשה,
נבין. בשואה הבנו את זה בדרך הקשה.
עכשיו, זה הסיפור.
עכשיו, למה אני חושב שיש פה דבר מאוד עמוק
שהוא לא נוגע פה,
הוא מסביר את זה רק בלשון של פול ולרי?
בפנימיות יש מושג שנקרא אחור ופנים, בסדר?
יש אחוריים ופנים.
הפנים זה כמו פנים של בן אדם,
זה התכלית.
התכלית זה הפנים.
האחוריים
זה דבר שמבטא
דבר שהוא לא התכלית,
אבל
גם הוא נמצא.
דוגמה מאוד פשוטה,
שבן אדם בונה בית.
למה הוא בונה את הבית?
הוא בונה את הבית בשביל הסלון שלו, נכון? או החדר שינה, לא משנה. כל הדברים שאתה צריך בשביל ה...
עכשיו, יש גם צנרת לבית,
אבל זה לא התכלית של הבית, זה האחוריים של הבית,
זה הצד האחורי של הבית.
כלומר, זה כמו שבשביל שיהיה לך פנים לגוף,
אתה צריך שיהיה לך גב גם,
נכון?
הגב, יש לו תפקיד, הוא שומר עליך, מגן עליך, יש כל מיני
תפקידים ל...
זה האחור.
התכלית שלך, כלומר, הצד הפנימי
מופיע בפנים.
וכמו שיש אחור ופנים לאדם,
אחור פנים בבית,
אז יש גם אחור פנים להיסטוריה ויש אחור פנים לתודעה של האדם.
ואדם שלא מבין את התכלית,
אז כל הזמן נגזר עליו ללכת ולהיתקל בדברים,
כי הוא לא מבין מה התכלית, מה היעד.
אם בן אדם לא מבין מה היעד של עם ישראל,
אז הוא לא מבין למה הוא חוטף פה וחוטף שם וחוטף.
בשבת, ביום שישי מחר,
תהיה האזכרה של בעל התניא.
בעל התניא,
האדמו"ר הזקן,
נפטר בשנת 1812,
בסדר?
במנוסה שהוא נס מנפוליאון.
נפוליאון הגיע לרוסיה וכולם
הבינו שהוא הולך, מה שנקרא, להשתלט על כל המקום, אז הייתה בריחה מאוד גדולה
של יהודים, והאדמו"ר הזקן ברח
לאיזה עיירה קטנה,
בחורף טבת, תחשבו מה זה, זה למניינם, ינואר,
חורף קשה, מינוס 30-40, תחשבו, זה מטורף.
אדם בן 62 בסך הכול, אדמו"ר הזקן נפטר בגיל לא מבוגר,
ומנהיג של עשרות אלפי חסידים,
והוא התנגד ממש ממש לנפוליאון.
זאת אומרת,
הייתה השאלה האם אתה בעד הצער הרוסי או בעד נפוליאון, הוא אמר הוא התנגד לנפוליאון, למה?
הוא זיהה נכון,
כי נפוליאון יביא לזכויות וזה יביא להתבוללות.
והצער בעצם לא נותן את זה, וזה גורם ליהודים בעצם לשמור על יהדותם.
ובסוף אדמו"ר הזה כן באמת נפטר בדרך שם,
בקור המקפיא, והוא נקבר בהאדיץ',
130 קילומטר
מהמקום שבו הוא נפטר,
מהעיירה שהוא נפטר, תחשבו מה זה בחורף,
להעביר אותו 130 קילומטר
למקום שהוא היה צריך להיקבר בו.
למה אני מספר את הסיפור הזה?
כי אדמו"ר הזקן זיהה
שאם היהודים
יקבלו את מה שנפוליאון נותן,
לא תישאר יהדות.
הוא זיהה נכון,
הוא זיהה נכון שזה סכנה ליהדות,
אבל מה בעצם היה צריך לעשות כשנפוליאון ייתן את הזכויות?
לעלות לארץ.
עכשיו, החסידים עלו לארץ בשנת 1777,
נכון? עליית החסידים, רבי מנחם מנדל מויטבסק,
אז אדמור הזקן חשש שלא כל היהודים כנראה יוכלו לעלות או מכל סיבה והתבוללות.
אבל הדוגמה של הסיפור של אדמור הזקן זה שהרבה פעמים יהודים ניסו לפתור כל מיני בעיות בגלות על ידי זה שטוב בוא עדיף שיהיה הקיסר מאשר שיהיה זה למה כי אחרת יתבוללו.
אבל בסוף הפתרון, מה הפתרון? הפתרון הסופי דקדושה.
מה הפתרון הסופי דקדושה?
לא הפתרון הסופי חס וחלילה של אותו טמא וערל.
זה שהיהודים יעלו למקום שלהם.
זה הפתרון הסופי,
הפתרון הסופי של כל הבעיות.
אז תגידו,
נו אבל אתה רואה,
מאז שבאנו לפה עדיין יש בעיות, גם כאן רוצים לחסל אותנו.
בסדר גמור, בגלל זה אנחנו צריכים להבין שהא' זה נכון שארץ ישראל נקנית בייסורים,
פשיטה,
אבל גם התפקיד של הייסורים זה להבהיר לנו שאם אנחנו לא נגדיר בצורה מאוד ברורה שאנחנו פה ואין עוד מקום לישות נוספת,
אז כל הזמן אנחנו נהיה בסוג של עימותים כאלה.
זהו, זו הנקודה שרציתי שנתחיל לראות,
מה ההבדל בין כניסה מהפנים לכניסה מהעורף.
מה קורה כשבן אדם יודע מה התכלית שלו,
לבן אדם
שבגלל שהוא לא יודע מה התכלית שלו, כל הזמן הולך ברוורס,
ואז נתקע בכל מיני דברים, ודברים נתקעים בו והוא לא מבין
למה הוא סובל כל כך הרבה.
אז בעזרת השם בפעם הבאה אנחנו נמשיך לעסוק
בהקמה של מדינת ישראל כתרופה לכל תחלואי האנושות.
ככה ליבני רואה את זה. חזק וברוך. תודה רבה.
::::::::::::::::::::::
::::::
:::::::::::::::
::::
:::::::
:::::::::::::
