שלום ערב טוב ברשות הרב
פרשתנו מסתיימת במכת הברד
וזה לשון התורה בהתראה שמטרה משה רבנו על מכת הברד
עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם
אתה פרעה הרשע
דורך
על עם ישראל
ומסרב לשלח אותם
הנני ממטיר כעת מחר
כלומר, מחר בדיוק בשעה הזאת
ברד כבד מאוד,
אשר לא היה חמור במצרים למן היום היווסדה ועד עתה.
אבל
לא כולם ילקו בברד.
ועתה
שלח העז את מקנך,
כלומר שלח ואסוף
את מקנך ואת כל אשר לך בשדה.
כל האדם והבהמה אשר יימצא בשדה ולא ייאסף
הביתה וירד עליהם הברד ומתו אלה שייכנסו הביתה ינצלו מהברד
ומה ומי שיישאר בחוץ הברד
יהרוג אותו
אומרת התורה
הירא את דבר אדוני מעבדי פרעה
כלומר מי שחשש
מאזרת השם
הניס הבריח את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים
ואשר לא שם ליבו אל דבר השם,
מי שלא התייחס לדבר השם לא האמין בו,
ויעזוב, כלומר השאיר את עבדיו ואת מקנהו בשדה,
ואחר כך ירד עליהם ומתו.
הפרשנים עומדים פה
על הדיוק בלשון הפסוקים.
לעומת הירא דבר השם,
הייתה התורה צריכה לכתוב,
הירא דבר השם הניס את עבדיו ואת בקנהו
אל הבתים
ואשר לא היה ירא דבר השם כי הוא צפצף על הקדוש ברוך הוא ואמר בי השם אשר אשמע בקולו לא ידעתי את השם
הוא השאיר את עבדיו ואת בקנהו בשדה
אבל התורה כתבה הירא דבר השם עשה כך וכך
ואשר לא שם ליבו אל דבר השם
דייק האדמו"ר מגור
האמרי אמת
רואים מכאן
ששימת לב
זה נקרא יראת השם
ומי שלא שם לב
זה ההפך מיראת השם.
כלומר המילה יראת השם היא מילה ענקית
כפי שהרב כותב במאמרי הראייה
עמוד 100 עמוד 101 כותב הרב
המושג של יראת השם זה מושג ענקי
אבל כאן התורה מגדירה
אם אתה חפץ להיות
ירא השם
אז
שתהיה לך תשומת לב,
תפתח את התכונה הזאת של תשומת לב.
וכך כותב האמרי אמת לנכדו במכתב
הירא דבר השם לעומת אשר לא שם ליבו משמע עניין יראת השם הוא לשים לב לכל דבר
שלא לעשות דבר שלא יהיה לרצון לפני אדון כל
ולהאמין כי מלוא כל הארץ כבודו
ובזה כלומר על ידי זה הם משיגים יראת שמיים
רוצים יראת שמיים איך משיגים יראת שמיים?
פשוט
שמים לב
בשביל זה יש לנו דעת
יש לנו חוכמה
פשוט לחיות מתוך תשומת לב
הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו,
אז מה שאני הולך לדבר
זה מתאים לו
או שזה חלילה נגדו?
מה שאני הולך לעשות
זאת מצווה או חלילה עבירה?
לשים לב על ההתנהגות,
על הדברים הקטנים שלנו,
זה נקרא יראת שמיים.
אומר רבי גדליה שור,
ראש ישיבת תורה ודד בחוץ לארץ, באמריקה,
בספרו אור גדליהו.
עבד,
הוא חושב לפני כל פעולה שהוא עושה,
אם זה מה שהרב שלי רוצה
או לא.
מה ההבדל בין אדם חופשי לבין עבד?
עבד
קנה אותו רבו כדי לשרת אותו.
יש לו לאדון שלו פרדס,
הוא צריך עבד שיעבוד,
יש לו מפעל, הוא צריך מישהו שיעבוד.
אז מה תפקידו של העבד?
לעשות כל מה שרבו צריך.
אשרינו שאנחנו עבדי השם.
ממילא,
אם אנחנו רוצים להיות יראי השם,
אנחנו צריכים לשים לב בכל מה שאנחנו עושים.
שלא יהיה חלילה נגד רצון השם, להפך,
שישרת את רצון השם.
כך כותב המסילת ישרים בפרק ב' בביאור מידת הזהירות,
והוא גם מזכיר את פרעה.
נתחיל לקרוא, נראה אם נגיע גם לעניין הזה.
הזהירות
זה מלשון זוהר, מלשון אור.
אפשר להיות העם ההולכים בחושך.
חושך.
אני לא יודע אם מישהו מכם
היה פעם בסרט.
בסרט כל האולם חשוך.
חושך. עם ההולכים בחושך.
אבל יש מידת הזהירות,
זה נר מצווה ותורה אור.
בבית מדרש יש אור,
אבל אנחנו חפצים להאיר את החיים שלנו.
לא ללכת בחושך.
מה זה ללכת בחושך בחיים, ומה זה ללכת עם פנס,
עם נר, עם אור.
זו הזהירות.
שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו.
כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו.
הטובים הם אם לא.
יש לנו הדרכה איזה מעשה הוא טוב,
מצווה, איזה מעשה הוא לא טוב, עבירה.
אבל זה כתוב בספר.
המסילת ישרים,
הוא בא לגשר בין הספר לבינינו,
הוא בא לחבר בין הספר לבינינו.
הוא בעצם בא לגלות את התורה שבנו,
איך ליישם את מה שכתוב בספר בחיים.
אומר המסילת ישרים,
תתבונן ותפקח האם החיים שלך מיישמים את מה שכתוב בספר.
ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה.
אני יכול להיות חלילה עיוור באפלה?
אני הולך,
אבל אני לא מתבונן על המעשים,
לא חושב על מילה שאני מוציא מהפה,
גם על מחשבות.
יש מחשבות שהן אסורות,
מחשבות של כפירה ושל ייאוש
ושל מחשבות שליליות, ומחשבות של הרהורים אסורים.
על כל זה צריך לפקח.
תפקח על עצמך.
וזה דבר שהשכל מחייב אותו, ודאי.
כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מעבדו נשמתו,
איך ייתכן שהוא לא עושה את זה?
בשביל מה ניתן לנו השכל?
לפקח.
על מי? על עצמי.
ומי שלא מפקח אלא על עצמו,
הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם יש אינסטינקט לשמור את עצמם.
והבהמות והחיות בורחות ונשאות מנזק שהן חושבות שעתיד לבוא.
ומי שהולך בעולמו בלי התבוננות,
הוא לא שם לב,
הוא לא שם לב אם טובה דרכו או רעה, הוא לא מחשבן את החיים.
הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנער.
אומר המסיעת ישרים,
בואו ניקח סומה שהולך על שפת הנהר.
מי מוכן להמר?
הוא ייפול או לא ייפול?
הוא הולך ממש מילימטר על שפת הנהר.
הוא סומה, הוא לא רואה.
פסיעה אחת לא נכונה, הוא בפנים.
אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו,
מגלה לנו המסיעת ישרים,
שזה שאנחנו חיים במרוצה,
בהרגל, בלי לדקדק, בלי להתבונן על הדרכים,
זה עצת היצר הרע.
ואולם, הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו,
להכביד את החיים בתמידות,
עד שאין זמן,
נכון?
מאמריקה הבאנו את המחלה הזאת, אין זמן.
אין זמן, רצים, רצים, רצים.
זה היצר הרע.
ומה הוא מרוויח מזה שרצים?
עד שלא נשאר רווח להתבונן ולהסתכל האם אנחנו הולכים בדרך נכונה,
או שאנחנו כסומה על שפת הנער.
כי יודע היצר הרע
שאילו היו שמים ליבם כמעט קט על דרכיהם,
קצת תשומת לב
על הדרכים,
ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם.
והייתה חרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים את החטא לגמרי.
אומר היצר הרע,
בואו נארגן להם עבודה,
עבודה תובענית,
כמו הייטק,
בואו נארגן להם אייפונים,
שכל שנייה יש איזה משהו שצריך להסתכל,
ואז לא יהיה להם זמן.
אם לא יהיה להם זמן,
הם לא יתבוננו ולא יפקחו על עצמם.
ואז לכדתי אותם ברשת,
ברשת שלי של היצר הרע.
אומר המסיעת ישרים, והרי זו עצת פרעה הרשע.
מה הוא אמר?
תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל אישהו בדברי שקר.
הם התחילו בסוף פרשת שמות לבקש,
היה איזה כינוס, משה רבנו סיפר להם שתהיה גאולה.
אומר פרעה,
בוא לא ניתן להם זמן לחשוב בכלל על גאולה.
התכוון שלא להניח להם רווח כלל, לבלתי ייתנו לב או ישימו עצה נגדו.
אם הם יעשו כינוסים,
אם הם יחשבו טיפה על עצמם
אז הם יתארגנו ויפעלו נגד פרעה
אלא השתדל להפריע ליבם מכל התבוננות
בכוח התמדת העבודה הבלתי מפסקת יש אנשים עובדים עובדים
הרב ציודה תסתכלו בשיחות
לפרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם כי תקנה עבד עברי
אחרי מתן תורה בפרשת יתרו
התורה מתחילה לפרט, תרי"ג מצוות.
ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם, בו"ב החיבור.
עשרת הדיברות זה היסודות,
זה העקרונות. מיד, בו"ב החיבור, ואלה המשפטים.
יש תרי"ג מצוות.
איזה מצווה
היא ראשונה?
"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד".
שואל הרב ציודה, זה המצווה?
זה איזה שהוא תיאור היסטורי? פעם היו עבדים?
מה זה שייך להיום?
אז אומר הרב ציודה בשיחות,
גם היום יש עבדות.
יש עבדות לאמריקה,
יש תרבות אמריקה,
שבה אנחנו עבדים, והרב צודה מפרט,
הולכים לעבודה ואין זמן שנייה אחת לנשום.
יש כאלה הולכים לעבודה, אין להם זמן לפתוח ספר.
השם ירחם.
אז אין זמן.
אין זמן.
כן היא עצת היצר הרע.
הוא איש מלחמה, הוא מלומד בהרמימות.
אבל באים הנביאים ואומרים לנו,
שימו לבבכם על דרככם, כך אומר הנביא חגי,
ועוד ממשיך המסיעת ישרים, כאמור בפרק ב'.
זה מה שהתורה גילתה לנו פה בשינוי קטן.
הירא דבר השם לעומת אשר לא שם ליבו.
מי שחפץ ביראת שמיים,
שיתחיל לשים על ליבו,
להתבונן,
לפקח על עצמו, ומתוך כך
לראות הרבה הרבה ישועות בדרכו,
ובהמשך חייו שונות שונות שונות שונות שונות שונות.
