שלום לכולם.
בפרשה הזאת, סיום הפרשה הקודמת, בפרשה הזאת,
מציפים ממש עניינים של ענייני דיומא.
כן, אני גם אמרתי במאהל הגבורה בליל שבת, אמרתי,
אנחנו עומדים עכשיו, רואים, כאילו, עשינו מאבק גדול, וכאילו, לא הצלחנו
למנוע את העסקה הזאת וכל זה,
ואנחנו שואלים את השאלה של משהו רבינו.
למה ארוטה למה זה, ולמה זה שלחתני?
אמרתי להם,
אבל אמרנו שאנחנו מתעודדים, שמעתי גם אחר כך שיחה של הרב טאו,
הרב צבי טאו אמר,
ממש אמר, גם, אמר,
זאת הפרשה, בדיוק זאת הפרשה.
הקדוש ברוך הוא מסדר את זה בדיוק, הרב צי יהודה אומר לנו לראות בפרשה את מה שקורה, לראות, לקרוא בפרשה כל הזמן, וזה הפרשה.
בפרשה הבאה אבל,
והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, הקדוש ברוך הוא יש לו תוכנית גאולתית,
אל תבעלו מכל העם.
אסור להתייאש, ואסור זה, ואני הבאתי את הדברים שסופר,
לא יודע, אולי אמרתי את זה שבוע-שבוע, בטח אמרתי את זה.
כי החפץ חיים נפטר,
ואז כולם היו ככה במשבר, מה נעשה?
בא רבי יוחם אמיר ואמר,
נכון, חפץ חיים איננו,
אבל הקדוש, מי שהמציא אותו קיים.
ומהפרשה,
בני ישראל פרו וצורים מאוד,
ויאמר את יוסף וכל הכל הדורו,
בני אסתר פראו בערך של זאת. אומר המדרש, זה מדרש רבה.
אף על פי שיוסף ואחיו מתו, אלוקים קיים.
שנאמר לזה את זה. זה, אמרתי את זה הרבה, ואהבו את זה, וידיעה מאיר פרסם את זה. יכול להיות שגם תראו בעיתון מחר, באתנ״ך תוך כותב את זה.
הוא אהב את הדבר הזה.
לא, אז אנחנו מנסים להתחזק.
אבל יש כאן, בדיבור הזה, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, הוא אומר לו, מה, וירא אל אברהם, יצחק ויעקב, ויש מי אשר לא נודעתי להם,
ואתה עוד תראה איזה דברים יש לי כאן.
זה שיש, כאילו, כי נראה כנסיגה,
כן, זה הכל לקדש ולגדל שם שמיים אחר כך, שיוצא מתוך כל המשבר הזה, כאילו.
וכאן גם
יהיו דברים קצת, שבהחלט הוא נוגע בזה בכמה דברים.
מה, רוצה לשאול?
איך זה היה?
אז אומר,
אז אחר כך, כשהשם אומר לו, לך תגיד לבני ישראל עוד פעם זה,
אז הוא אומר, "אם אין בני ישראל לא שמעו לי,
ואיך ישמעני פרעה?" ועוד הוא תולה את זה בעצמו, "ואני הרע על שפתיים".
אז אומר כאן השם ישמעו על מקור אחד,
ברש"י, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה.
כן, הוא עושה קל וחומר, "אם בני ישראל לא שמעו לי, איך ישמעני פרעה?"
ונראה, הוא אומר, שכל הדברים העליונים צריכים לטורות מהתחתונים.
נו, זה לפחות אנחנו,
כן, לפעמים שואלים, מה עוד הפגנה ועוד דבר? אנחנו צריכים למחות.
המחאה היא, מוצאי שבת היה עוד הפגנה שם, אמרתי, מה, אז כבר הכל סגור, מה, לא יודע, הלכנו, והיו ממש מאות אנשים, ויש כל כך הרבה מלכויות, אנשים באים ואומרים, חיזקת אותנו.
אז יש בזה מעלה.
צריך תורות מהתחתונים.
והנה, כאשר משה רבנו, עלה ושם, מצא את ישראל מצב מוזר מאוד,
אשר לא יכלו לשמוע כלל, אפילו דברי נחומים.
באו, באו, אומר להם, הקדוש ברוך הוא, הוצאתי, והצלתי, וגאלתי, וכל, לא שמעו בני ישראל.
זה כבר מצב וואו, קשה,
מצורה רגע קשה, על כן יצא לדון בדין קל וחומר,
שהוא לאור מידת קל וחומר,
שהוא הראשון שבי"ג למידות,
שנגדם בי"ג למידות של רחמים. כלומר, מה שהוא בא לעורר זה כאילו את מידות י"ג למידות של רחמים,
והוא שם אל, כן, הרי י"ג, מה אנחנו אומרים, השם השם,
השם השם זה לא מהי"ג למידות.
ואז כן רכום וחנון, ערך הבאה אחרי זה, מרד, שחר, יפים, ועמד המנהגה.
כן, 13. אז הראשון זה קל, קל זה חסד, זה רחמים.
והוא לא רואה מידת קל, והוא שם קל, כן, שהוא רחמים,
פשוטים,
בלי שום התעוררות התחתונים.
שהוא מזל העליון שעליו אמרו חז"ל לאו בזכות נתליה מילתא,
אלא מזל תתליה מילתא, ומשם המשך גאולה.
כלומר, כיוון שהוא ראה שבני, כלומר, בדרך כלל צריך התעוררות של למטה, כן?
אבל משה רואה שבני ישראל במצב כזה שהם כבר מיואשים,
אז הוא רואה מידת רחמים כזו עליונה,
שהוא לא תמיה במעשינו.
כמו שאמר רבי הקדוש, רבי ברוך,
איך קוראים לי? מי זה בושך, כנראה? כן, מי זה בושך, כנראה?
אתם יודעים מה זה, ראשית הבוטל? זכר צדיק וברכה לחיי העולם הבא.
זה מעניין, זה הרבה פעמים שמעתי גם ממורי ורבי, הרב רוזן, תמיד דיון מביא את זה.
הוא פסח השם על הפתח, כן?
מה זה פסח? היינו שחז"ל המורים של הקדוש ברוך הוא אומר, פתחו לי פתח יחודו של מחט,
מחט, ואני אפתח לכם, כפתחו של עולם. כן, הקדוש ברוך הוא רוצה שנפתח איזה פתח, כן? כחודש של מחט, אבל משהו.
וכאן,
גם על הפתח הזה, של מחט הוא פסח השם.
הוא פסח השם על הפתחו לי,
כחודש של מחט. גם את זה הוא לא רוצה מאיתנו.
עושה לנו ישועה בלי שום השתדלות. כן, זה וורט יפש, חסידי כזה.
הוא פסח השם על הפתח, לא צריך שום השתדלות.
שמה?
בסדר, אולי בשלבים זה,
אבל עכשיו כאילו שהם מיואשים,
אז משה מעורר מידת רחמים עליונה כזו שלא תלה במעשים.
כן?
וכאן, שורת 18, אף על הפתח הזה, שהוא כחודו של מחט, פסח השם.
אלא הכל היה בלי שום התעוררות התחתונים.
תכף נראה מה הוא שואל. זה היה גם השם משמואל בתחילת פסח.
בשם משמואל הראשון של פסח,
הוא אומר,
וגם עוד מביאים את זה,
יש לנו בין פסח לשבועות ויש ספירת העומר.
למה היום הראשון, פסח על היום הראשון,
הוא לא כלול בספירה הזאת?
מתחילים ממוצאי החג, כן?
הוא אומר, בפסח קיבלנו
גאולה כזו שלא תלוי במעשינו. קיבלנו שפע של רוח קודש ומדרגות גבוהות מאוד,
שלא תלוי במעשינו.
וכל שנה זה ככה,
ואז זה נעלם,
ועכשיו חמישים ימים אנחנו עובדים לסקוד את זה מכוח העבודה שלנו.
אז היום הראשון הוא לא כלול.
כאן לא כלול, כי הוא
למעלה מה...
אז זה קל. עכשיו, הוא שואל, לכאורה, שורה 20,
אינו מובן, כלום חסרה לטהורות משה רבי העולם השלום?
מה, הוא לא עושה פה? הוא פועל? הוא הולך? הוא עושה? הוא משתדל?
אך לפי הנ"ל יובן שזה עצמו היה הטהורות משה
למשוך הגאולה ממידה ראשונה, שיותגרם מידות של רחמים, שיהיה בלי הטהורות התחתונים.
כן?
משה עושה השתתלמות כזו,
שזה יהיה בלי הטהורות ב...
עכשיו, זה מה אנחנו מבינים פה תמיד, דברים,
בגאולת מצרים לומדים גאולה עתידה.
הוא אומר, וזה פתח לגאולה עתידה.
תראו מה זה שם משמואל, אתה יודע, אנחנו צריכים,
אנחנו רגילים, יש מושגים שלך גם ברב קוק, אבל יש לנו,
אני השנה גם בשם משמואל, גם טבעות שלו, אתמול למדתי,
מה שכתבתי גם,
כתבתי את זה באלון,
משהו מאוד יפה.
ואחר כך למדתי עם הבן שלי, אז הוא אומר, וואו, הוא ציוני,
משהו שם על ארץ ישראל, אז הוא התלהב.
אמרתי לו, כן, יש אדמו"רים שהיו...
אז הוא אומר כאן, וזה פתח לגאולה עתידה, שאפילו לא יהיו ראויים חסרי שלום,
יעשה למען שמו יתברך ויתלה, כן?
כמה מחלוקות ודיונים יש על זה, גאולה תלויה בתשובה, לא גאולה בתשובה.
השם ישמעאל אומר, לא תלוי בתשובה.
מה שכתוב ביחזקאל, ועשה למען שמי.
ויש לומר שזו עצה טובה,
שיהיה ביכולת ישראל להיות ראויים,
כי לפי תוקף אל חוזק הגלות,
מה שאומר ישעיהו שקורעת ולא מעין,
אין מקום שיהיה ביכולת ישראל לאוריד את תורת הלידתה.
כלומר, לפי הגלות זה כזה חזק, יושב עלינו,
אבל בשביל שבין כוח ובין כך הגאולה המוכלכת,
ואפילו בלי שום מעשה,
והוא רק מחוסר זמן,
ואין מחוסר זמן,
לבוא ביום של אלף השישי, יום השקדוש ברוך הוא של אלף שנים.
תכף נבין רגע, ואף האלף השישי נמי כלילה לפני היום הזה, לפני היום,
על כן שוב בכל זאת לעורר את ערות הדלתתא.
כלומר, הגאולה מוכרחת,
ולכן אין זמן כאילו למעשה, אבל בגלל, הוא אומר,
האלף השישי זה כמו, לא יודע, יום אריכטה כזה, אז לא כל כך הבנתי את זה.
לכן הוא מסיים, ויכול להיות ישראל לעורר את ערות הדלתתא. אז גם יש לנו, בכל זאת,
כן, ודאי שאם אנחנו מצליחים כן לעורר התערות הדלתתא, זה יותר טוב, כן?
אז יש אפשרות גם בגאולה הזאת לעורר דברים שהם מלמטה.
טוב, בואו נראה. בתחילת הפרשה,
השם אומר לו, כן, ואירע אליו אברהם, צער ויעקב, ושמי השם עודדתי להם,
כן, כאילו הוא עונה לו על הטענה שלו, למה רעות העם הזה?
נראה לפרש, התשובה למשה רבנו,
סיפרתי לכם שבוע שעבר, שאמר לו, תן את המסמך, תן את המסמך.
כן, סיפרתי לכם את זה. אז שם רבנו בחיי, ראיתי אותו מאוד מאוד יפה, הוא אומר, וכן גאולה עתידה,
עתידיות, קשיים ונסיגות, והכל זה למען ש...
הוא אומר בכלל שמה שמשה, זה לא תוכחה לקדוש ברוך הוא, אלא הוא רוצה להבין את התהליך, הוא לא...
אם עוד לא הגיע זמן הגאולה, אז למה סתם ל...
מאוד חזק הרבנו חיי שם, לראות אותו בסוף, בסוף,
שמות, פרשת שמות.
טוב, עקוב בראשון אומר לו,
נראה לי לפעמים תשובה למשה רבנו על טענתו,
וגם הפסוק שלמעלה, אתה תראה, כן, זה בסוף שמות,
על פי מה שברש רש"י במלאכים,
אלישע, כן, לפני שנפרד ממנו,
מ...אומר,
יהיה נא,
אומר לאליהו, תן לי פי שניים מהוכחה.
פי שניים.
הוא אומר לו, הקשית לשאול, נכון, משהו כזה אמר לו.
אבל הנה, יש שם דף מאחוריך.
דף, יש דף, לא? הנה, הנה, בוא, בוא, בוא, בוא.
ובאמת אלישע בסוף זכה, הוא יחיה, הוא יחיה שני אנשים.
הוא יחיה יותר מ... לא זוכר כמה, הוא יחיה יותר מאליהו.
אז אומר לו אליהו, הקשאת לשאול,
כי אין בכוחו ליתן יותר ממה שיש לו בעצמו.
אין לך תוכלת ללכת פי שניים ממני.
והנה, במדרש של השירים,
תכף נראה איך זה מתקשר.
בפסוק לרח שמניך כל מצוות שנצטוו אהובות,
אהבות,
ריחות היו.
אבל ישראל,
שמן תורה, כשנצטוו הרמח מצוות עשה ושתה לא תעשה.
הרי שישראל זכו מה שלא זכו האבות, כאילו היותר, לכאורה יותר.
זה ידוע גם כשהתורה ניתנה בשמו הגדול שהוא שם י"ו,
כהוויה,
וכתיב פנים בפנים, דיבר השם עם אחים.
כן, אז אנחנו, כאילו עם ישראל זוכים לכאורה יותר מאשר האבות,
כי בעבוד כתוב, ושמי השלנו לא ידעתי להם.
וכן היה מבמן, שהוא לחם מן השמיים,
כתיב אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך.
אז ישראל מקבלים אפילו לחם יותר מהאבות.
ולפי הנ"ל באליהו ואלישע מובן,
אשר זכות האבות לא הספיקה לישראל שיזכו למדרגות כאלה,
וכנראה שגם זכות משה לא הספיקה לזה, כמו שכתוב בש"ס.
וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה?
וישראל,
שתי הדיברות הראשונות,
מפי הגבורה שמוע, אז הם כן ראויים.
כלומר, רואים פה מצבים שישראל כעם, אפשר להבין את זה,
כעם,
יש דברים שהם יותר מכל הצדיק היותר גדול.
הוא מוכרח, דלא בזכות נתליה מילתא,
שזכו למה שזכו אלא בחסד גמור ממכור החסדים.
קודם כל נותן מתנות, צריך לדעת את זה, זה טוב, עכשיו צריך לדעת לחזק בו.
עוד נראה הרבה מתנות שאנחנו לא מבינים.
בלי שאנחנו רואים.
אבל הנה, אומר גם השם אמר קודם,
אבל באשר ידוע שהעליונים צריכים את ערות התחתונים,
והיה נדרש מי שיורר את מקור החמים והחסדים,
והנה יש לומר שמשה במאמר למה ראותה, תקשיבו, זה נפלא
ההסבר הזה, ידע בעצמו שמדבר את שלא כהוגן, כן?
אבל לא אכל לסבול צרת ישראל והפקיר את נפשו,
ואפילו את העולם הבא שלו עבור ישראל.
אני לא מכיר פירוש כזה בדיבור הזה של משה רבנו.
משהו מאוד מיוחד.
לכולם,
למרות שכן, אפשר... למה רות על העם הזה? למה זה שטחתה לי?
כן, הוא דואג לישראל, כן, אבל הוא עושה מוסר לנפש.
לא יודע, יהיה מה שיהיה, אני אגיד את זה, כן?
יכול להיות שאלימות פה, אני חושב שאני רוצה להביא לכם.
כן, אנחנו צריכים גם לזעוק, אנחנו לא, לא צריכים...
טוב,
כל דבר, טוב, ככה השם רוצה, ככה השם רוצה. לא, תזעק את הדבר. תגיד, השם.
אנה השם, עד מתי? צריך לזעוק.
צריך לזעוק את זה.
לא כחלילה, ככפירה, כן, אבל צריך לזלוק את הזעקה, כואב לנו.
צריך לזלוק את הזעקה.
שורה שלושים, משה לאכל לסבול צרת ישראל, והפקיר את נפשו, ואפילו את העולם הבא שלו עבור ישראל.
ומעשהו זה של משה לרצון לפני אבינו שבשמיים.
והתעורר לעומתו מכוע רחמים על ישראל,
אף על פי שאינם כדאי, ולא הגיע זכותם וזכות אבותם לזה.
ולפי זה התפרש, מה שאומר לו, אתה תראה,
כי מאחר שמסרת נפשך על ישראל,
נתעוררו עליהם רחמים רבים למכור רחמים, ויזכו למעט שלא זוכרו האבות,
ותהיה הנהגה בשם השם י' כו' כלא כלשדיי.
זו הנהגה פחותה.
ובשם זה, שם הוויה, נתחדשו אותות ומופתים בניסים נגלים,
כמו שאמר הרמב"ן.
על כן ביד חזקה היא שלכם,
כי ניסים ונסתרים לא שייך יד חזקה.
ואוסיף ביאור בפרשה שאחריה,
ולדבר גם עליו אליו אני השם,
אנו שמעתה תהיה הנהגה בשם הוויה.
ואראי למה נמצא בקווי כאל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם.
אנו שלא הייתה הנהגה בשם הוויה,
וזה עניין כל הפרשה עד וידעתם כי אני ה'.
ופה היה מסירות נפש של משה, יש את זה גם, אולי השפעתי לכם כמה פעמים,
יש, הקדוש ברוך הוא מתפלל.
מה הקדוש ברוך הוא מתפלל?
יהי רצון מלפניי, מראה וברכות, ו' או ז' עמוד א',
ו' עמוד א', ברכות,
הקדוש ברוך הוא מתפלל,
הוא התפלל, יהיה רצון מלפניי, שירבשו אחר מי כעשי, ויגרו אחר מי לגדותי,
ואתנהג עם בניי עמדת החסד, וכנסת אליהם לפנים משורת הדין.
תניא אמר אל ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר כתוב לפניי ולפנים,
ראיתי קטריל כעשי מצפקות.
ואמר לי, ישמעאל מי יברכני? אמרתו, יהיה רצון מלפניך, שירבשו אחר מלפנייך, ויגרו עליהם אליך,
ונראהם,
ושמין משורת הדין.
אותה ברכה.
ונענה לי בראשו,
כן, מה זה לא רוצה? אומר לו,
אומר רש"י, מודה על ברכתי.
מסביר שם הרב בן היה, עכשיו לא תאריך בזה,
שלפעמים יש מצב כזה שעם ישראל,
אין, אין,
הקב"ה רוצה להשפיע, הוא רוצה להשפיע שפע טוב,
אבל ישראל לא ראויים.
אז צריך שיהיה מישהו, לפחות מישהו מחסידי הדור, צדיקי הדור, שיעורר את זה.
כן, סייעתא לשמיא אני קורא לזה, סייעתא לשמיא,
כן,
ממש, כאילו, לשובב, לשובב אלוקה,
לשובב יעקב לכלא עליון, כאילו זה.
ובזה שהוא מבקש את זה,
אותה ברכה, כן, אבל צריך שמישהו יגיד אותה, אז הכדור ברוך הוא משפיע את זה.
נענה לי בראש.
כן, זה נפלא מאוד. זה ממש ככה, זהו.
אין איתו,
כאילו, אין זכויות, אין כלום.
משה מעורר, כן, את הכוח הזה מלמטה, כדי שישפע שפע.
במסירות נפש שלו.
איך, איך היה, מספרים הצדיקים גדולים שהם מסרו את העולם הבא שלהם.
הרב ציודה היה מביא את זה, על משה רבנו בחטא העגל.
אברהם אומר, יש 50 צדיקים, יש 40, יש 30, בתנאי.
משה רבנו בלי תנאי.
ואתה, אם תיסח את אדם, אם תיסח את אדם, הציודה אומרת, האם הזה, זה לא אם, זה אם של ודאי,
זה אם של ודאות.
אתה חייב, ואם אין, מכן יוסיף לך אשר כתבת.
ארצי יהודה היה אומר בידי, אני אוי, סמכות אני איתך,
אוי, סמכות, היינו שומעים את השיחה הזאת של ארצי יהודה.
וזה ספר עולם הבא, זה, זה, זה, זה,
כל ילם רבש לא מפקיע
עבור עם ישראל.
זה גם פה,
זה המערות העולם הזה, זה חזק.
פה הוא הביא, כנראה שהשיחה הזאת הייתה בראש חודש אחד בשבת,
אז זה מביא עוד משהו,
לא אפשר לראות את זה.
לפי האמור, יש לפרט מאמר הש"ס,
ראש חודש מקודש משבת,
וכן ה...
מעניין.
אברי מוסף, בבית המקדש,
אברי מוסף,
שבת ניתנים מחצי הכבש ולמטה,
אברי מוסף שלוש חודש, מחצי הכבש ולמעלה, כן? זה מה שיש להם יותר מעלה.
דהנה באזור הקדוש, שבת היא ש"ב.
מה זה ש"ב?
ש"ן
הוא שלושת אבות, כן?
ואר דה בת היינו כאן ישראל, זוכים לשבת בזכות שלושת אבות.
ראש חודש, נאום טוב של דוד, זה ידוע, דוד המלך,
נשלח לי סימנה, דוד המלך, ישראל חיה וקיים. מנהל אותו של דוד, שהפקיר עצמו עבור כלל ישראל.
שהוא אמר שם, ואלה הצאן, מה עשו?
תהנה ידך בי,
הוא בבית אבי, כאילו הוא מקבל את העונש עליו,
כי הוא פקד אותם בטלאים, כן?
ובני ישראל נענשו, אז הוא אומר, אז תעניש אותי, לא את בני ישראל.
על כן, הוא לא רחמים רבים על ישראל, במקום הרחמים,
כנ"ל במשה.
ומטעם זה יש לומר שזכה ליקרא דוד המלך, ראש השלישים,
ראש לששת האבות,
על כן זכה להמשיך קדושה אינה מאוד למעלה מקדושת שלושת האבות.
וזה שראש חודש
קדוש משבת באותו פרט, באותו עניין,
אף שמותרים בו מלאכה,
ולאורות זה נתינים איברים וחטא למעלה. כלומר, ודאי ששבת היא יותר קדושה,
כן, לראש חודש מותר לעשות מלאכה וזה,
אבל יש לזה צעד שראש חודש הוא יותר, בגלל המסורת נווה של דוד, שזה כנגדו.
בדרך כלל אני אשתדל לא להביא מאמרים ארוכים,
אבל לא יכולתי להתאפק,
ושמתי פה מאמר, ועוד הוא חתוך.
הוא חתוך. בין 6 ל-7 יש עוד חלק,
אבל רציתי להביא גם את המסקנה של המאמר,
אז הבאתי את זה שם בסוף ב-7.
קצת חתוך, לא הרבה קצת חתוך, בואו נראה, אנחנו יכולים ללמוד את זה.
ואירא אל אברהם, כן, עוד פעם,
זה אותו,
אתה יודע, גם בשפת אמת, גם בשם ישמואל,
אולי בשם ישמואל פחות, אבל
הם הרבה פעמים, כל שנה הם מדברים על אותו איזה ממא, אותו איזה מדרש, וכל פעם הם מוסיפים בו.
זה לא שיש לך כל פעם על פסוק או משהו אחר, הרבה פעמים העניין חוזר
עוד פירוש ועוד עניין ועוד, וכבר כתבנו את זה,
ואין דברי תורה ולא חידוש.
אז הנה, כמה דיבורים יש על הווירה אל אברהם, כאילו, על ההתחלה הזאת, כן?
לא, תדעו לכם, אני מחפש ומחפש ומחפש.
אני עובד על זה, אני בכלל עובד על זה.
לא, אני לא יכול להגיד שלא עובד על זה.
יקר בעיניי השיעור הזה.
ואירא אל אברהם,
אומר השם משמואל,
הנה, יש מישהו ששומע את השיעורים ואומר לי,
תכתוב איזה עמוד, אני לא יודע איפה, אתה כותב שנה, אבל לא כתוב עמוד, אז היום
התחלתי לכתוב גם עמוד לכבודו.
תדעו שעוד שומעים את זה.
ואירא אל אברהם, פרשה זו סתומה מאוד.
וגם מה השיב השם את ברך למשה, אתה תראה?
אינם הוא בא מאמת הרצת שלו, למה זה השטחתני?
הנה, וכבר דיברנו בו, למדי,
אתם שומעים?
הוא אומר כבר, ומכל מקומים, והנה, פה, פה ראיתי את זה, כן?
הוא אומר, אני מוסיף עוד...
טוב,
ונראה, דהנה ידוע,
נפש,
רוח ונשמה, כן?
הרבה מדברים, נפש, רוח ונשמה, זה צדדים,
כל אדם יש נפש, רוח ונשמה,
ועל פי זה הוא מפעיל את כל המציאות שלו.
יש להם כלים בגוף להתלבש בהם.
הנשמה מתלבשת במוח,
הרוח בלב
והנפש בכבד.
אך
ויש עוד חיה יחידה, כן? יש חמש, חמש בחינות.
נפש, אוח, מונשמה, חיה יחידה.
חיה יחידה היא מבחינת מקיף מלמעלה, זה לא בתוך הגוף עצמו כאילו.
מן העולם הקטן שהוא האדם,
יש להבין עניין העולם הגדול,
שאלוקות המהירה בעולם היא בדיגמת זה.
שלושה עולמות, שוב, זה קבוע לקצת,
שלושת העולמות בריאה, יצירה, עשייה,
הם כנראה נפרדים,
ואלוקות מלובשת בהם.
כל עולם לפי מהותו.
כך הוא הרואה אלוקי המולבש בו.
כן? עולמות שהקדוש ברוך הוא מופיע, דרגות של...
יש סידורים, אני זוכר בצעירותי, לא הבנתי.
בסידורים ספרדיים, תראו, אני חושב בעבודת השם, בטוח שיש.
מי ברוך שאמר, עד שאתה בא, הוא בעולם הבריאה.
מעולם הזה, עולם העשייה.
זה עולם האצילות.
יש את זה. אחר כך יורד גם.
כאילו אתה עולה עד שמונה עשרה ומתחיל ויורד.
לא, יש, כן, הופעות, גילויים של הקדוש ברוך הוא בעולם.
כל עולם, לפי מהותו, כך הוא הרי אלוקי המלובש בו.
והאלוקי המלובש ביצירה,
הוא יותר זך ויותר מהר מהלובש בעשייה.
ושל בריאה יותר משל יצירה.
אביע, כן, אביע, ראשי תיבות,
אצילות, בריאה,
יצירה, עשייה, כן, זה יורד.
והנה ידוע, שלושת דאבות תקנו את בחינת נפש רוח ונשמה של אדם הראשון,
וכנגדם תיקנו שלושת העולמות בריאה יצירה עשייה.
ואני כן כתיב, בהיבהרם,
כן, אלו תולדות השמיים, בהיבהרם דרשו באברהם שממנו התחיל תיקון העולמות מבריאה ולמטה.
אבל משה רבנו זכה לבחינת חיה שאיננה מלובשת בגוף,
ועל כן העבוד לא נתחדשו על ידם מותות ומופתים יוצאים מעיקש הטבע,
כי כמו שמדרגתם הייתה בחינה מלובשת בגוף,
כך הניסים שנעשה על ידיהם היו נע מניסים מלובשים בטבע.
אבל משה רבנו על ידו התחדשו אותות ומופתים, יוצאים מהיקש הטבע,
ניסים נגלים בלתי מולבשים בטבע,
כמו שמדרגתו היא בלתי מלובשת בגוף.
עכשיו הוא אומר, יש פעם אחר, זה עניין שינוי השמות.
שם אל שדי, פירושו זה עד שאמר לעולמו די.
הוא שם מחודש בבריאת העולם.
היא קודם שנברא העולם, לא היה למי לומר די.
על כן נחשב
זה השם מלובש בבריאה, שמאחר שהוא נתלה בבריאה,
נחשב שהוא מלובש בבריאה.
אבל שם הוויה פירושו היה הווה ויהיה איננו נתלה בבריאה כלל. כלומר, הוא לא תלוי כאילו פה בעולם העשייה.
וזה שנאמר בפרקת רבי אלעזר,
שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד,
פירושו חזר הכוונה שם הוויה, ועל כן נגדל לעבוד בשם אל שדי,
משה רבנו בשם הוויה. טוב, ונראה עוד לומר,
שורה 45, שזכות בחינת חיה שזכה במשה רבנו,
אי אפשר על ידי מצוות ומעשים טובים הנעשים על ידי עשייה גופנית.
ואור אלוקי המלובש בהם. כי איך לזכה על ידי אור מלובש לאור שמלמעלה? הוא נמצא מלמעלה מבחינת לבואי.
ואין דרך לשקול את זה. רק תדעו שיש בשם משמעות גם דברים כאלה, אני בדרך כלל לא מביא את זה.
אולי לא יודע אם הייתי מביא את זה.
שמאחר שביטל כל הכלים שלו לרצון השם יתברך,
זכה לבחינה שלמעלה מהכלים.
הוא חניין שהגיד כבוד אבי, אדוני, מורי ורבי,
מטעם מה שאמר מארם בתשובה,
שקבלה בידינו,
תשמעו מה זה,
שכל המוסר נפשו על קידוש השם אינו מרגיש שום איסורים.
שמאחר שמוסר נפשו על קידוש השם זוכה לבחינה שאינה מלובשת בגוף,
על כן אינו מרגיש בייסורי הגוף. עד כאן תנועה, וואו.
זה לכל החיילים האלה.
בן שלי. בן שלי, אנחנו יודעים, הוא לא...
הוא רואה את מיתת נשיקה במקום.
הוא רסיס בלב,
חיילים שלידו מסתכלים עליו,
רואים אותו בעולם מיליון.
מדהים.
אבל הוא אומר, הם לא מרגישים איסורים.
והוא מוצא דברים היה כי במסירת הנפש זוכים לבחינה שלמעלה ממתלבשת בגוף.
על כן משה רבנו שזכה למה שזכה,
זה כמו שאמרנו בפעם הקודמת, כן,
שמחמד מסירות הנפש,
שהוא ככה אומר לקדוש ברוך הוא.
ואף שוודאי גם האבות האבותם במסירות נפש למעלה,
אברהם הושלך לכבשן האש,
בעבור כבוד רואה דברך שמו ויצחק בעקדה.
מכל מקום להם שהייתה אלוקות מהירה אל עבר פניהם
כאילו מיניהם ממש, ראו את המתיקות והערבות של קרבת אלוקים.
וכל העולם ומלואו, ותענגותיו, ואין הטיגודים ואין ייסורים, אינם
תופסים מקום כלל נגד ערבות של קרבת אלוקים,
אף בעולם הזה.
זה היה אצל האבות.
מה גם שבעולם הבא יפה קורת פרוח ששעה אחת מהמים, וכל אחרי העולם הזה.
בהם, באבות, בדידו, אין כל כך רבותא, מה שהם עשו נפשם לשפה הקדושת השם,
ללכת לאור באורח חיים.
ואנשים כאלה,
שורה 12, נחשבת מסירות הנפש שימסור גם העולם הבא, והוא רשות שמו יתברך.
ובעזרה הקדוש, אמר רבי יהודה,
מן חנה אבא דרחמונת אברהם. מי, מי רואה אבא?
כזה חסד של אברהם.
תחזי,
בנה כתיב,
בנוח כתיב, ואומר אלוקים לנוח,
קץ כל בשר בא לפניי.
למה?
כשהוא אמר לו את זה, אישתיק ולא אמר מידי,
ולא בר, כתוב, כשנוח היה תלונה עליו, הוא לא התפלל על דורו.
אבל אברהם,
בשעה שאמר קודם אחוז, זרקת אברה כרבא,
אומר וירדנה ויראה, מיד כתיב ויגש אברהם, ויאמר עד יזבד צדיק עם רשע.
אמר רב אלעזר, אוף אברהם, לא אביד שנימו כדייעוט.
זה לא בא רק מבין כך ובין כך.
דאמר אברהם, לא באינא למית באגר עובדיו, אני לא רוצה, כאילו, סליחה רב... מה זה שזהו? כאילו,
מעניין, זה כמו, אני לא ידעתי שיש זוהר כזה, הרב סבודה כאילו מביא, שאברהם,
המסורת נפש לא הייתה שלמה, אם תשחטט אותם, בתנאי.
אבל משהו רבנו, שבא כבר מכוח התורה,
אז המסורת נפש יותר גדולה.
זה עבד לבריאות יותר גדולה.
הנה, זה כתוב בזוהר הזה.
אבל מעל עבד שלימו כדאיהו, דם משה.
מכיוון שאמר יד ברוך הוא, שרו מהדרך,
כן, בעגל,
עד אמר, ועתה, הנה, וואו,
זה ממש זוהר, זה מדהים, זה כל כך.
ועתה המסורת נפש לך אשר כתבת,
ומניצוצי אורות
עוד ספר כזה, כנראה פירוש על הזוהר.
עד אברהם לא בא למצווה עבדי אברהם, מה שמע? אבל משה ביקש בעד שכר צדקותיו.
כלומר, אברהם לא רצה לבקש עבור המדרגה שלו, עבור מעשיו.
הוא לא תלה במעשיו, אבל משה כן.
וזה מכרי נהנה, מכרי זכויותיי ומכל להם. אתם שומעים איך מתפללים?
שאדם מוכר למסור את הנפש
עבור,
מוסר לו, לא יודע, חיים, מוסר לו זכויות.
אתה רוצה להציל מישהו.
והפירוש כמו שכתב אספורנו: "מחה את הזכויות שלהם מספרך ושים לחושבנם כדי שייסלו לסבילם". וואו.
והנה מבואר שהפקיר את כל הזכויות והעולם הבא שלו,
עקור עבור ישראל. ממש, הרב צבי יהודה אומר את זה בפירוש.
"ועבור השם יתברך כי בכל צרתם לא צר", כן?
הוא רוצה להציל את ישראל כי לקדוש ברוך הוא
צר בצרתם.
ובזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת,
קראנו למשה הקדושי,
כאילו הקדוש לא כאילו מרגיש את זה.
וזו מסירות נפש, למה שזכה במשה רבנו,
שלא מצאנו את זה אצל האבות.
ואצל האבות הייתה מסירות הגוף והנפש החיונית,
המולבשת בגוף.
אבל לא מצאנו להם מסירות נפש נבדלת.
כי אם היו יודעים ידיעה ברורה במסירות הגוף, תלך הנפש הנבדלת, תכף לאור באורח חיים,
שאין ערבות מומתקות יותר מזה.
ועל כן משה רבנו שמסר גם את הנפש הנבדלת, אמר קדימו ישמח מור,
זכה לבחינת חיה שאינה מולבשת בגוף, ועל כן זכה שיתגאה אף שם ההוויה ויעשה ניסים נגלים שאינם ילושים בטבע.
שורה חמישים.
ולפי האמור, יש לומר, אש"א אמר לי קודם, למה הראות על העם הזה?
כן, היה מחמט שלאכל לסבול את
צרתם של ישראל.
כביכול צער שכינה וכיבול שמוע את שם שמיים היה בזה.
זה חילול השם.
אף שלא היה מסופק שסוב כל סוב ביד חזקה ומתי יוצאים מארצו.
מכל מקום הפקיר את עצמו לדבר קשות כדי למהר תכף את הגאולה. אתם שומעים? צריך לזעוק.
צריך לזעוק.
צריך להגיד, בזהירות, אבל צריך ל...
אף שהוא יהיה נענש עבור דיבורו, חס ושלום, לא ישגיח על הדבר.
כמו שם שנאמר, מכן אני אסיף לך,
כן עמי חשב כאן שיאבד עבור דיבורו גם את העולם הבא.
והנה מחמד דיבורו זה זכה למדרגו לבחינת חיה.
ומעתה תתברר התשובה, 6. אתה תראה סלע פרעה, איננה דברי נזיפה,
כן, זה לא שהשם תנוזף בו, אלא אדרבא,
בזכות זה אתה תראה,
כן, שמסרת את נפשך, תראה כי ביד חזקה.
היינו על ידי מסירות הנפש, זכית לבחינת הוויה.
ומעתה תהיה היציאה ידי ניסים גליים, עד שלא היה זה מקדמת דנא,
טרם שדיברת והפקרת את נפשך כנ"ל. זה דברים מדהימים, זה עדיין לא הייתה בחינת חיה,
לא היה בכוחה לעשות ניסים גלויים.
עכשיו הנה אומר לימוד, זה היה, יש שם עוד איזה קטע, אני לא זוכר,
ודילגתי לסיכום,
ויש, כן, בשבע, ויש לימוד לאדם בדרכנו זה שהיגדנו,
שהמשכת האלוקות היא לפי מסד מדרגת עבודתו של האדם.
האבות שהייתה מדרגתם בבחינת מלובשת בגוף,
זכו נמי רק לניסים אלוקיים מלובשים בהיקש הטבע.
ומשור רבנו שהייתה מדרגתו בבחינת בלתי מלובשת בגוף,
זכה לניסים אלוקיים למעלה מלבוש הטבע.
כזה אדם ממשיך ירה אלוקית לליבו,
היא מברבשי אש,
ואינו מסתפק באהבה מסותרת.
אדם כזה ממשיך ללמודו, אלוקות נרגשת ונגלית.
אבל כשעבודתו ברוח קרה,
אתם יודעים, היום הבאתי את זה בשם,
בטיבות שלום,
משהו מזעזע, אני אגיד לכם את זה.
הוא אומר,
הקדוש ברוך הוא אומר פה, גם פה למשה,
להביא אותך לארץ,
יש שם, נתתי להם והנחלתי אותם. יש מתנה ויש נחלה, ירושה.
אומר הנתיבות שלום.
הוא אומר, וגם השבת
יש בה נתתו ונחלתו.
מתנה וירושה.
וגם מארץ ישראל מתנה וירושה. מה ההבדל בין מתנה לירושה?
ירושה, אדם זוכה בה, בלי שום מעשים, בלי כלום.
לא היה ירושה.
זה יכול להיות גם, לא יודע, אדם שותה וזה, מקבל את הירושה.
לא טוב לי בעד השם.
מתנה נותנין היא מישהו שמצא חן בעיניך, מישהו שעושה לך טוב, וזה זה, אתה נותן.
והנותן בעין יפה נותן.
אז הוא אומר ככה, יש אדם,
ובכלל נגיד בחירת שבת,
אז הוא לא מתעמת להרגיש את תענוג השבת, הוא לא...
הוא אומר בשם הרב שלומקה מקרלין, אני חושב,
הוא אומר שאדם עשה מצוות, הכל וזה, אבל לא, לא יתעמת להתעוררור.
שהוא יקבל שכר בגן עדן,
אבל הוא יושב שם כמו ספסל.
הוא יהיה כמו ספסל.
כאילו בול עץ, לא זה, לא כלום, לא מרגיש תענוג.
כפי שעבדת כאן, ככה אתה מרגיש למעלה.
הוא אומר את זה גם כן.
הוא אומר, אם אדם
עבודתו קרה, אתם רואים פה בשורה 11,
מסתפק באהבה מסותרת,
ממשיך ללקחות נמי כאי גבנה,
שמר כמה לבושים, והיא בלתי נגדית ונרגשת.
כן, אבל הוא אומר, אבל שם שאדם שהוא מתענק,
והוא מתעמת להרגיש את שבת,
אז הוא יזכה ל...
והתענגת, התענגת, התענגת, התענגתם בה ועונגי למייחד, כן,
זוכה לעונג שבת.
גם פה, והנה בכל ימי החול הלבבות הטומים,
ולא כל אדם זוכה להתעורר כל כך מעבודתו,
שתהיה ברבשי אש, כן, ביום יום אדם, כן, אין לו זמן, הוא לא,
הוא לא זוכה את עבודו ברבשי אש, זו ית יחידים, אשר השם קורא עליהם,
אבל בשבת הכתיב, יום השבת יפתח,
יש פסוק כזה,
נפתח סגור הלב,
ונקל לאדם להתעורר ברפשי אש.
ויש לאדם לזכור להשתמש בטובה העת עכשיו של השבת,
ולא יהיה שוטה המאבד את מה שנותנים לו.
נפתח.
ועשרים מי שזוכה בכל יום למידה זו,
ואולי אנשים כאלה נקראים שבתות של חול, שגם החול שלו הוא מבחינת שבת, שהכול נפתח והכול ככה מתלהב בעבודת השמר.
זה כל כך חסידות.
מלמדים את האדם להיות,
כל פעם אני נזכר בידידיה שלי שאמר,
לא רק להתפלל וללמוד כמו פעם,
זה היה שזרוק שזו, אלא חסידות,
לשיר, לנגן, להכניס חיות בעבודת השם,
ומכניסים את השם לכל דבר בחיים.
זה שבחסידות זה מלא מהדבר הזה.
במיוחד שבתות נכון, שבתות הם גם ימי השובבים, לא הזכרתי את זה פעם קודמת אולי,
עכשיו ימי השובבים,
אומר הנתיבות שלום,
עיקר מה שמשיגים,
אני אגיד לכם מה זה צדיק,
רצינו לקבוע איזה פגישה אצל הרב שלום רמר.
קצת אשתי ואני אלכת צדיק, להתחזק וזה.
אז דיברתי עם אמשם משלו,
יום חמישי, אז הוא אומר לו,
הוא אומר לי, בקשה מהיום חמישי הרב לא יכול, למה?
הוא בתענית.
הוא קונה את תעניות השובבים כנראה.
כאילו שיש צדיקים שמטענים גם בימים מיוחדים מהשובבים.
אנחנו פה ישנו את בית הכנסת,
וכל יום חמישי יש שובבים,
יש סליחות מיוחדות, יש ספר סליחות לשמות וערע בו ושלח, כל פרשת הסליחות שלה
לימי השובבים.
זה זמן של עבודה, הוא כתוב במיוחד בעיני צניעות,
מירת הברית, שמרת העיניים, זה מתחזק בדברים האלה.
42 יום, שישה שבועות,
כמו כנגד 40 יום של יצירת הבלעד,
והרבה תיקונים יש בימים האלה.
קצת אנחנו זוכרים לטום מהחסידים.
מהחסידים.
נו, מה פלא שלפני שמונה בן שלי היה בבתי לה בעל שם טוב? זה לא פלא, נכון?
הוא נסע לכמה עמים וחלילה.
וואו, חזקו ואימתו, תודה רבה.
