טוב שלום לכולם אנחנו ממשיכים כמו שסיכמנו פעם קודמת אנחנו ממשיכים את הסוגיה שאנחנו עסוקים בה בחודשיים האלה
חודשיים פלוס משנת הציונות הדתית
קצת להבין עקרונות של משנתנו
אני חוזר בקודים על מה שכבר דיברנו
1. קודש בחול
כאידיאל אלוקי בעולם הזה 2. קודש בחול ברמה הלאומית עם ארץ מדינה
שזה עיקר החידוש שלנו בעולם הזה לא
לא רק קודש בחול ברמת האדם הפרטי,
אלא ברמת אומה שמנהלת חייה על פי הערכים האלוקיים.
הידיעה האלוהית,
הידיעה האלוהית בתוך הידיעה הדתית,
בתוך הידיעה הלאומית, סליחה, עוד פעם,
הידיעה האלוהית בתוך הידיעה הלאומית.
ממלכת כהנים וגוי קדוש. ג.
ברור שהקודש הוא יסוד החול, אבל בסדר ההופעה המעשי,
החול קודם לקודש, זרע בהמה קודמת, זרע האדם, כל הסוגיה שפתחנו פה.
ד.
שלב המעבר מזרע במה לזרע האדם יהיה על ידי
שנגיע לשלב שבו יש אפשרות פוטנציאלית לעלות למדרגת זרע אדם
ולא שבפועל נהיה מדרגת זרע אדם עם כל המשמעויות של זה ואז יכולה להיות מציאות של
מעבר שלב מעבר הרב קוראים לתקופת המעבר שהיא
תקופה מסוכנת מאוד כי האינסטינקט הולך ונחלט שההכרה עוד לא הגיעה
וההשלכות ידועות
כפי שהסברנו
זה בגדול, וראינו שהמעבר הזה מסינק להכרה הוא גם בממד הלאומי, הוא גם בממד היהדותי,
והמהלך היהדותי של מעבר מסינק להכרה הוא הפנים של המהלך
הלאומי, שגם פה זה יבוא לידי ביטוי.
פחות או יותר סיכמנו את מה שדיברנו עד לפה. מי שהיה איתנו בשיעורים
עד עכשיו, נראה לי סיכמנו.
אז אמרנו ארבעה עקרונות:
קודש בחול,
ב' ברמה הלאומית,
ג' זרע במה קודם לזרע אדם,
ד' שלב המעבר, פוטנציאל.
יופי.
עכשיו אנחנו מתקדמים.
אז יש לפנינו דף ג',
מקור 12 על חשבון המקורות הקודמים שבדפים הקודמים.
והיות וזה כך, אז אני הייתי רוצה היום להתחיל להיכנס קצת יותר פנימה.
אם הלאומיות הישראלית היא לאומיות אלוהית,
הידיעה האלוהית בתוך הידיעה הלאומית ולא לאומיות כשאר העמים,
אז הייתי רוצה להיכנס קצת יותר פנימה לתוך הסוגיה הזאת של הלאומיות הישראלית
ולהבין את מהותה ולהבין את דרכי הופעתה
וממילא מורכבויותיה וממילא דרכי הפתרון.
ובזה אנחנו עסוקים, זה זה העם ישראל, בזה אנחנו נמצאים.
טוב, אז יש לפנינו כמה מקורות, האמת שאני ממש מתלבט איפה להתחיל.
טוב, בואו נתחיל אולי בהתחלה במקור הראשון פה בדף, מקור 12.
הערה קצרה של הרב חרל"פ אבל הערה מאוד יסודית
מי שיבדוק יגלה אנחנו מדי פעם מדברים על זה פה לא יודע מתי פעם אחרונה דיברתי על זה כאן ברחוב מאיר אבל
הזכרנו את זה פה יותר מפעם אחת
מי שיבדוק
בספר שמות ובספר במדבר בעיקר
יגלה
שכל החטאים שעם ישראל חטא במדבר
חטא העגל
חטא המרגלים מריבה קורח
כל החטאים
הם חטאים שהתורה מגדירה אותם,
שירדנו
ממדרגת עדה למדרגת קהל
ויקהלו.
בכל מיני וריאציות תבדקו אחרי זה בפסוקים תראו
שבאמת יש כל הזמן ירידה מעדה לקהל.
הרב חרלפ מברר את הסוגיה של עדה וקהל
דרך
חטמי מריבה.
אני מזכיר לעצמנו שחטא ממריבה הוא הסיבה,
הוא החטא שבגללו משה ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל.
לא חטא העגל, לא חטא המרגלים,
חטא ממריבה.
וכן חטא ממריבה כנראה כונס בתוכו
את התוכן,
אני אגיד את זה בשפה קצת כוללת, את התוכן של ההופעה האלוהית
כאומה בארץ במדינה
ומשה ואהרון למדרגתם העליונה וכדי לסמן לנו דרך שזה יהיה מסובך,
הם כנראה לא היו מתאימים כי תפקידם ויהודם היה אחר
להיכנס לארץ ישראל להופיע תורה ברמה של אומה
אידאה אלוהית בתוך אידאה לאומית כמדינה לא רק במדבר
אז זה לא מקרה שדווקא חטא במריבה הוא החטא
שמפה ניתן ללמוד מהי הלאומיות הישראלית
כי פה נגזר על משה ואהרון לא להיות חלק
לא כמנהיגים וגם לא כפרטים
בחלק מהופעת הלאומיות הישראלית בפועל
כשנכנסנו לארץ ישראל.
לא נכנסו לארץ ישראל, משה ואהרן.
אז בואו נקרא את הפסוקים הרלוונטיים אלינו.
אני אמרתי בלמדרגתו,
שמעון היקר, אני אמרתי, אם שמת לב, שתי מילים: למדרגתו ועל פי יעודו.
אמרתי את זה.
מי אנחנו נדבר על משה רבנו?
למדרגתו,
שזה כחוץ השערה,
וייעודו. זה הייעוד שלו היה, לנהיג את עם ישראל במדבר.
זה תפקידו ההיסטורי.
להכין את הכניסה לארץ ישראל. עובדה שהוא לא הנהיג, עובדה שיהושע הנהיג, ברור.
בסדר? טוב, אז בואו נראה.
אז מה מסופר לנו בפרשת ממריבה?
אז שימו לב, יש שם כללי של עם ישראל שנקרא בני ישראל, עם ישראל. זה שם כללי שכולנו מכירים,
אבל יש לעם ישראל הזה הרבה שמות.
שניים מהשמות שאנחנו רוצים להתמקד בהם היום, שהם שמות מרכזיים מאוד,
אנחנו נקראים עדה
ואנחנו נקראים קהל.
בסדר? עדה וקהל.
למשל ביחס לקורבן פסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הארבעים.
קהל עדת ישראל.
בסדר, עדת ישראל הוא גם קהל וגם עדת. צריך להבין באיזה מקומות בתורה נזכר רק עדה, באיזה מקומות רק קהל, באיזה מקומות שניהם
ומה הסדר ביניהם.
בסדר, לא הנושא כרגע. אני רוצה להתמקד בפסוקים שלנו בימים מריבה.
ויבוא עכשיו שימו לב.
אז אני אומר כותרת: בני ישראל זה השם, הייתי אומר, הראשי שלנו.
עדה וקהל תכף נראה.
זה בעצם תכונות שונות
או אפשרויות שונות להופיע על פי הבנתנו את עצמנו בהיסטוריה.
עם ישראל תמיד אנחנו עם ישראל בני ישראל, זה אנחנו,
ברוך השם, אתה בחרת לנו, ב',
אבל איזו מדרגה בבני ישראל תופיע במציאות?
זה תלוי,
תלוי בבחירתנו,
תלוי בהנהגת השם עלינו, תלוי בהרבה דברים.
יש מצבים שבהם אנחנו נהיה בני ישראל בחינת עדה, תכף נראה מה זה אומר,
ויש מצבים לבני ישראל בבחינת קהל.
מה זה אומר?
עכשיו שימו לב למילים המדויקות של התורה בפרשת,
פרשיית ממריבה, פרשת חוקה.
ויבואו בני ישראל כל,
או תעזרו לי, כל העדה מדבר צין.
אם כן, מי הגיע למדבר צין? עדה.
ולא היה מים לעדה.
ואז מה?
ויקהלו על משה ועל אהרון.
אם כן, ממדרגת עדה,
אני אומר את המילה יורדים, תכף נסביר,
יורדים למדרגת קהל.
וירא בעם ממשה. דרך אגב, ולכן גם מבני ישראל ירדו למדרגת העם.
נעזוב את החשבון הזה.
ואז באים בטענה למשה ואהרן, ולמה עוותם את
קהל השם אל המדבר הזה למות שם.
ואז כשמשה ואהרן מזהים, כשעם ישראל ירד ממדרגת עדה למדרגת קהל, ותכף נסביר מה זה עדה, מה זה קהל ולמה זאת ירידה.
אז ויבואו משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אוהל.
אוהל?
מועד מלשון.
עדה?
כלומר, מה קורה?
מה הפתרון לזה שעם ישראל מגלה רק מדרגת קהל?
צריך ללכת לתחנת הדלק של העדה.
תחנת הדלק של העדה נקראת
אוהל מועד,
הלאה, ויפלו על פניהם וירק כבוד השם עליהם.
ואז הקרובה אומר למשה, קח את המטה
והקהל את העדה.
צריך להקהיל את העדה.
לא והקהל את הקהל,
לא והעד את העדה,
להקהיל את העדה.
קח את המטה והקהיל את העדה, אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע אל עיניהם, ונטל מימיו.
אולי הייתי צריך ושקיטה את העדה ואת בעירה, וצריך לומר שיש כמובן הרבה מאוד הסברים
על ח' ממ ריבה. אני חושב שההסבר הזה של הרב חלפש נראה תיכף, הוא יסוד
היסודות של כל ההסברים.
כל ההסברים מתבררים דרך העיקרון שהרב חלפש פה מלמד אותנו.
אם כן, משה ואהרון צריכים להקהיל את מי?
את העדה, או יותר נכון משה.
קח את המטה, כרגע זה בלשון יחיד,
ואתה ואהרון, אז איך זה בלשון יחיד, אתה ואהרון, נעזוב, ודיברתם, זה כבר שניים?
טוב, נעזוב את זה.
ואת מי צריך להשקות? והשקית העת?
את העדה. כי את מי אנחנו מקהילים? את מי צריכים להקהיל עכשיו?
את העדה, נכון? קח את המטה והקהיל את העדה. והשקית את העדה.
מצוין.
אומר הרב חרלפה, פסוק הבא, חטא ממריבה.
ויקהילו משה ואהרון את הקהל. אם כן, מה החטא? במקום להקהיל
את העדה, יקהילו את הקהל.
מהר הבחרה פה, מהמריבה, פה החטא.
ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע, כבר נסביר, רק שימו לב להבדל הזה
בין המילה עדה למילה קהל בתוך הפרשייה הזאת.
ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעון האמורים וכולי.
וירא משה את ידו ויחד הסלע ויצאו מהם רבים, וטשת
העדה ובעירם. ויאמר השם אל משה ואל אהרן,
יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל,
לכן לא תביאו את
הקהל הזה אל הארץ השנתתי להם.
רבותיי, מה ההבדל בין קהל לבין עדה?
אני הולך רגע למקום אחר, סיבוב קצר, חוזר.
הרמב״ם כידוע אומר שיש שלושה סוגי חברים,
והחברים שלושה מינים.
מביא אם אני לא רוצה גם את אריסטו שם, פירושו של המשנה.
על המשנה קנה לך חבר, אומר הרמב״ם, והחברים שלושה מינים.
חבר אחד נקרא חבר תועלת
חבר שני נקרא חבר נחת או מנוחה או ביטחון
חבר שלישי נקרא חבר מעלה הגדרות
חבר תועלת שני אנשים או יותר
שמתחברים לטובת אינטרס אישי תועלת אישית של כל אחד מהם
אני ושמעון רוצים להיות עשירים
אין לי כסף
לפתוח עסק לבד ואין לו כסף לפתוח עסק לבד מה אנחנו עושים?
חיבור
מתחברים חברים
שותפות.
יפה.
כשאני עושה עם שמעון שותפות,
האם המטרה שלי זה שהוא יהיה עשיר?
שמעון בנינו, כן, אתה לא מקפיד.
המטרה שלי שהוא יהיה עשיר?
אהו, דברו,
אילת.
לא. למה לא יוצא יותר שותפות?
כדי שאני אהיה עשיר.
כי אם הייתי יכול להיות עשיר לי לבד, לא הייתי עושה שותפות עם שמעון.
וכנ"ל שמעון, מה אכפת לו שאני אהיה עשיר?
הוא מביא לי מדי פעם מלאך וחלבה.
צודק הוא ברוך.
אבל אין לו עניין שנהיה עשיר.
הוא רוצה את התועלת שלו.
אם כן,
שימו לב,
חבר תועלת זה שני אנשים או יותר שמתחברים לטובת
האינטרס האישי של כל אחד מהמתחברים.
לכן אין כאן באמת חיבור אמיתי.
אין פה חיבור.
אמרו, למה אמרתי, ילד? התבלבלתי.
אני לא ממוצע.
זה חבר תועלת.
חבר נחת,
כאן כבר אנחנו עולים קומה,
שזה לא התועלת האישית של כל אחד מהפרטים,
אלא המנוחה, הנחת,
הביטחון המשותף.
כלומר, כשאנחנו ביחד,
כיף לנו.
כיף לנו ביחד במשרת העבירה של ביטחון,
של טוב, של נעימות,
של מנוחה, של שלווה. זה נקרא חבר.
החבר השני, חבר מנוחה, חבר נחת, חבר ביטחון.
גם פה החברות היא לא חברות שעליה המשנה רק נלך החבר, כי היא לא חברות של איזה שהוא,
היא לא חברות בשביל להופיע איזשהו ערך
למעלה מהמתחברים, אלא היא חברות כזאת, שיש לה אינטרס,
בניגוד מתועלת אינטרס אישי, פה האינטרס הוא משותף.
אם כן חבר תועלת,
שני אנשים יותר שמתחמרים לטובת אינטרס אישי של כל אחד מהם,
חבר נחת, מנוחה, ביטחון, שני אנשים יותר שמתחמרים למען האינטרס המשותף שלהם.
אומר הרמב״ם, לא לזה המשנה התכוונה, שם רק לנהליך חבר.
מי הוא החבר שלו המשנה התכוונה?
חבר מעלה,
מ״ע ל״ה.
מה זה חבר מעלה?
מעלה כשמה כני, היא עומדת למעלה,
היא למעלה מאיתנו.
אם כן, מה זה חבר מעלה? שני חברים
או יותר
שסיבת החיבור ביניהם ומטרת החיבור שלהם זה להיות
כלי ואמצעי להופיע איזושהי מעלה שלמעלה משניהם.
ואז הם נהפכים להיות שליח,
שליחים של המעלה הזאת.
אז אם כן, אומר רמב״ם, לזה המשנה, כמה נהיה לך חבר?
חבר מעלה,
לא חבר אינטרסנט,
פרטי או ביחד,
אלא חבר שאתה מתחבר אליו כדי להופיע איתו ביחד
איזשהו ערך עליון שעומד למעלה משניכם.
זה המעלה, זה חבר מעלה.
נחזור אלינו.
אומר הרב חרלפ, מה ההבדל בין קהל ועדה?
קהל שווה
או חבר תועלת או חבר נחת.
כלומר,
קבוצת אנשים
שבאופן מקרי,
לשון המהר"ל מקרה ועצם, באופן מקרי נמצאים כרגע באיזושהי סיטואציה כקבוצה, כחבורה,
ובדרך כלל יש להם אינטרסים משותפים או אישיים,
וגם הרבה פעמים בעיות שצריכות פתרון,
והשותפות שלהם היא כדי להרוויח את הרווח הציבורי או האישי,
או כדי לפתור בעיות אישיות או ציבוריות.
לזה, למשפט שאמרתי עכשיו,
קורא הרב, נראה בהמשך, מדינה,
חוץ ממדינת ישראל.
כל המדינות,
הרב קורא לזה, תסתכלו במקור השש עשרה,
בשורה,
אולי נקרא את השורה השנייה, רק במדינה רגילה, מקור השש עשרה, את השמאל,
שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה.
אז יש חברת אחריות קטנה,
קוראים לזה ההורים, חד ושלום להסביר ככה, כן? ההורים שהם אחראים על הילדים שלהם בבית.
טוב, יש חברת אחריות, אני מדבר כמותי ככה, כן?
כמותי וחיצוני וטכני ושקרי, כן?
אז יש הורים שהם חברות אחריות קטנה,
שלושה ילדים בבית, חמש עשרה ילדים בבית, בסדר, חמישה עשרה ילדים. הלאה.
יש חברת אחריות של בניין.
אה, זה כבר ועד הבית.
אה, או כבר אחרי עד שלושים משפחות.
אוקיי.
למעלה מזה יש חברת אחריות של שכונה.
אה, ועד השכונה.
למעלה מזה, עיר. אה, ראש העיר, מועצת העיר.
למעלה מזה,
מדינה,
עכשיו מועצה אזורית, לא משנה, מדינה.
מה המשותף לכל חברות האחריות האלה, קטנה כגדולה?
שהם בסך הכל אמורים לספק שירות.
זהו.
ועד הבית שלי אמור לספק לי מנורה במעלית.
אם המנורה במעלית התקלקלה,
וחודשיים הוועד לא מטפל במנורה במעלית, ואני יורד בחושך ועולה בחושך,
אז מפטרים את ועד הבית.
מחליפים אותו, הוא צריך להפחות להחליט מנורה במעלית.
ואם חברת האחריות הגדולה שנקראת מדינה, כנסת ממשלה,
לא מספקת את מה שהיא אמורה לספק לקהל,
לציבור
היה צריך להחליף אותה.
כל ארבע שנים יש הזדמנות.
קהל שווה.
אוסף אנשים שהקשר ביניהם מקרי לחלוטין.
הם לא התכנסו כקבוצה
כדי לגלות איזשהו אידיאל למעלה מקבוצת האנשים הזאת.
אידיאל, כשאנחנו מדברים על אידיאל, אנחנו מדברים על אידיאל אלוהי.
זה נקרא אידיאל באמת בעם ישראל.
לא אידיאל של בית המשפט.
אידיאל אלוהי.
בסדר? אז מה זה קהל?
אני אקח דוגמא אחרת, גם הם אומרים את המילה התקהלות.
מה זה התקהלות?
ברחוב כנפי נשרים,
בשעה 15:00 ל-12:00,
מודיעים בחדשות, יש התקהלות ברחוב כנפי נשרים. למה?
חפץ חשוב, לא יודע מה.
במקרה אותם האנשים שנמצאים כאן, שנמצאים שם ב-15:00 ל-12:00, היו באותה נקודת זמן.
אז הם נקראים קהל, התקהלות, הם חלק מהקהל הזה,
מההתקהלות הזאת.
אבל אם החפץ חשוד הזה היה ב-5 ל-11 אז היו אנשים אחרים באותה נקודה זמן במקום הזה.
ואם זה היה במקום אחר אז בוודאי גם היו אנשים אחרים שם במקום הזה.
לכן רבותיי קהל שווה,
הגדרה תכף נראה פרף אחריו, קהל שווה קבוצת אנשים אני מדבר בשפה של המראה קבוצת אנשים שהקשר שלהם מקרי
ולכן יש להם אינטרסים אישיים או ציבוריים כלליים
ובדרך כלל הם גם צריכים לפתור בעיות.
שיש לפרט או לקבוצה.
יפה. זה נקרא קהל,
ולכן קהל זה קשר מקרי, זה לא קשר עצמי, זה לא קשר של אידיאל, זה לא קשר של מהות.
עדה, אומר הרב חרל"פ,
מורכבת המילה עדה משתי מילים:
עד השם.
יש פה קבוצת אנשים שהתפקיד שלה
זה להיות עדים, אתם עדי נאום השם,
לגלות עדות אלוהית על הופעת השם בהיסטוריה.
זה כבר חשבון אחר לחלוטין.
באמת,
עם ישראל הוא עדה.
אנחנו לא עוד עם בין העמים.
אנחנו לא באנו, לא הקמנו מדינה רק כדי שתהיה פה חברת אחריות,
ספק שירות. זה אפשר למצוא על גרמניה,
להיות עוד כוכב באמריקה.
אנחנו לא צריכים פה מדינת ישראל בשביל זה.
לא באנו לפה להיות ככל הגויים בית ישראל.
אז עם ישראל באמת, הוא עדה.
עם ישראל הוא עם כזה, שעמו,
העם בארצו, במדינתו,
ובמשך כל ההיסטוריה גם עוד לפני שהייתנו מדינה בגלות,
חוץ מבית שאין בית ראשון. כמובן אנחנו באנו להעיד עדות אלוקית בהיסטוריה, אתם מדי נאום השם.
לכן כולנו בעצם קבוצה שנקראת עם שעניינה להופיע את האידאלים האלוהיים. במציאות
המעלה האלוהית עומדת למעלה מהאינטרסים המשותפים או האישיים שלנו כקבוצה או של כל אחד מאיתנו כפרט.
אבל יכולה להיות מציאות
שעם ישראל יחשוב את עצמו, יראה את עצמו כקהל כמו אומות העולם.
אומות העולם אין להם אפשרות לגלות אלוקות
במדרגת אומה,
בלשון הרב ציודה, קדושת הציבור.
אין להם תכונה של קדושת הציבור,
אז אין להם מטרה וייעוד לגלות
אלוהות בלאומיות, ממלכת כהנים וגוי קדוש. זה לא האידיאל שלהם.
אבל בעם ישראל זה האידיאל שלנו.
אנחנו אדם, ממלכת כהנים וגוי קדוש, לגלות אלוקות בלאומיות,
מדינה שמנהלת חייה על פי ערכיה האלוקיים המוחלטים.
אבל אנחנו יכולים בטעות להבין את עצמנו כקהל.
כלומר, כקבוצת אנשים שלא שייכים לאיזושהי מעלה למעלה מהם,
אלא שהם בסך הכל פותרים את הבעיות הקבוצתיות והפרטיות.
לכן כל חטא בתורה
שיופיע מרגע שיש עם ישראל,
יופיע דרך המילה "ויקהלו" או "ויקהל".
תבדקו את זה.
חטא המרגלים שם זה הכי מסובך.
כי שם מי שמתקהל,
בטוח שהוא עדה.
תראו שם בפסוקים,
בפסוקים, נעזוב את החשבון הזה כרגע.
מה?
תפסוק בכוח, תפתח כוח, בבקשה, תפתח.
תביא ספר, תפתח.
אל תפחד.
מה?
לא, לא, עם ישראל הוא רק עדה.
לא קל.
לא עדה הכוונת אמונים.
עדה הכוונה, עדות אלוהית בהיסטוריה.
חבר'ה, שמישהו יביא לי תנ״ך, נקרא את זה, נו, מה הבעיה?
אה, זה, אמרתי, חטא המרגלים זה סיפור שלם.
מה?
וחטא קורח זה שם זה סיפור שלם.
אני רק רוצה רגע שתראו שבכל מקום, לכן אמרתי צריך לראות בפסוקים אבל תסתכלו רגע
רק אני אגיד על כוח שתראו את המילה קהל
כתוב
למשל הנה
ויקומו לפני משה
מה שאמרתם עכשיו ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים וכולי
ויקהלו על משה ואהרון
ויאמרו עליהם רב לכם כי כל העדה
כולם קדושים ובתוכם השם ומדוע תתנסו על קהל השם
החבורה הזאת של קורח היא לא פשוטה
אני לא רוצה לסטות כי זה קצת יותר מורכב.
בקואליציה של קורח היו שלוש קבוצות.
קורח עצמו,
דתן ואבירם ו-250 הנשיאים.
250 הנשיאים הם היו אנשי עדה.
התורה גם מגדירה אותם ככאלה.
50 ו-200 נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם.
הם רצו לקרוא בשם השם.
בסדר?
קורח ודתן ואבירם היו אנשי קהל.
לכן פה בסוגיה הזאת,
זה תלוי למי מדברים כעדה,
כעדה למינדרוג כקהל, אבל אני לא רוצה לעשות את זה, אבל הנה ויקהלו
על משה ועל אהרון
וגם אחר כך
ויהי ביקהלה עדה על משה, בקיצור יש פה הרבה,
תבדקו אחר כך, אבל בכל אופן, איפה אחרת התחיל?
ויקהלו, כמו שאמרתם, ויקהלו על משה ועל אהרון, בכל אופנים, כן?
אז אני חוזר אלינו, אז אנחנו באמת עדה.
יכולה להיות מציאות שאפשר אנחנו לא מבינים את עצמנו כעדה, אלא אנחנו חושבים שאנחנו קהל.
עכשיו בואו תראו איך אף אחד כותב את זה במפורש.
אולי רגע לפני כן,
עכשיו בואו נראה את הפסוקים, מה קרה פה.
ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין. כלומר, עם ישראל מגיע למדבר צין,
רואה את עצמו כעדה.
התפקיד שלנו,
אנחנו קבוצת אנשים שנקראת עם ישראל,
שיננה להעיד עדות אלוקית בהיסטוריה.
ואז אין מים, קוראים לזה היום משבר כלכלי.
אני אחדד את זה, משבר קיומי.
יש לך משבר קיומי?
איך מגיבים כשיש משבר קיומי?
האם אתה שוכח את השליחות האלוקית שלך, שהמשבר הקיומי הזה הוא רק בא כנראה לחשוף איזה קומה חדשה בייעוד האלוהי,
או שאתה נכנע
למשבר הספציפי שבו אתה נתון כרגע?
הרי איפה אדם נמדד? איפה אומה נמדדת?
בשעת משבר.
האם היא נשאבת לתוך המשבר,
בתוך הקומה של המשבר,
או יודעת להבין את השורשים של המשבר הזה ואת המטרות שלו?
ואז היא מטפלת במשבר באופן טכני חיצוני כמותי חומרי, יכול להיות.
אבל היא לא שוכחת שכל זה אמור להוליד
מדרגה של עדות אלוהית חדשה בהיסטוריה.
לכן איפה המשבר התחיל ולא היה מים לעדה?
עדיין עדה. ואז מה קורה?
ויקהלו בשפה של הציונות, זה הנושא שלנו,
אין מדינה ליהודים.
אה, ויקהלו אנטישמיות,
שואה,
מקלט בטוח,
מקלט לילה,
ציונות חילונית.
ויקהלו.
ואז מה התפקיד של המנהיגים?
התפקיד של המנהיגים, ודאי משה ואהרון, זה ללמד אותנו איך חוזרים אל מדרגת העדה.
זה שיש לנו בעיה מעשית זה לא אומר ששחררנו את הייעוד האלוהי.
אם נזכור את הייעוד האלוהי ונופיע את הקומה האלוהית, ממילא גם ייפטר,
בדרכים מעשיות כמובן,
לא רק בתפילה, גם בפעולה.
ממילא תיפטרנה בעיות המעשיות, לכן צריך לפתור את בעיית המים.
צריך לפתור היום את בעיית הביטחון, ברור.
אבל זה לא מתחיל מזה,
וזה לא הולך לשם, זה משהו הרבה יותר עמוק, הרבה יותר פנימי.
לכן, ויקראו למשה ולאהרון, ויהיה רבעה ממשה, ולמה עבדתם את קהל השם?
פה אנחנו כבר הקהל של השם, זה קצת מילה מורכבת.
מה התפקיד של המנהיגים
כשהם מזהים את מדרגת הקהל? לבוא, אמרנו, לכור האטומי לתחנת הדלק,
ששם הם יטענו במדרגת העדה.
לכן, ויבוא משה ואהרון מפני שהתגלתה התכונה הקהלית בישראל מפני הקהל, לאן?
אל פתח או אל מועד?
כדי להזכיר לעצמם ולאחרי זה להשפיע על ישראל
את היותנו עדה ולא רק קהל.
עד לכאן טוב, מצוין.
יש משבר באומה,
המנהיגים הרוחניים מבינים את עומק המשבר,
לא מסתכלים עליו בחיצוניות,
מסתכלים עליו בפנימיות,
אומרים: הבעיה היא ששכחנו את מדרגת העדה,
צריך להחזיר לעם ישראל את מדרגת העדה,
ומתוך זה נפתור את הבעיות המעשיות.
הלאה.
ואז הקדוש ברוך הוא אומר למשה: קח את המטה
ועקל את העדה.
אף על פי שהם נראים כמתקהלים,
אתה צריך להסביר להם, להראות להם שההתקהלות שלהם היא אותם קבוצה,
זה כי הם עדה.
דרך אגב, איך נקראת המצווה
שקשורה למילה קהל?
הקהל.
מה עושים במצווה הזאת?
קוראים בתורה, המלך קורא בתורה.
איך נקראת התורה?
עדות השם נאמנה.
אז מצוות
הקהל
היא כדי להופיע את העדות.
ומי עושה את זה?
המלך.
למה לא כהן גדול?
כי אצל המלך זה הכי מסובך.
כי כל סוגיית המלכות היא הסוגיה הכי מסובכת. כל סוגיית מדינה, פוליטיקה, זה הכי מסובך.
כי המלכות יכולה להתפרש אצלנו כקהל.
קבוצת אנשים שיש להם בעיות
בין לאומיות, בין פרטיות,
אז בואו נפתור את הבעיות.
לכן דווקא המלך
הוא זה שקורא בתורה את העדות, את העדה, והוא אמור להופיע את מדרגת העדה בתוך המציאות הקהלית שלנו.
לכן היא תיקרא מצוות הקהל ויקראו בה בתורה שנקראת עדות, ומי שיעשה את זה זה המלך.
זה בדווקא, זה מדויק.
אז אם כן, משה ואהרון באים אל פתח אוהל מועד
ונטענים שם בתכונת העדה של ישראל, ואז הכבוד אומר למשה,
קח את המטה ועקל את העדה.
עד לכאן מצוין. אומר הרב חרלפ, איפה החטא?
ויקראו משה ואהרון את מי?
את המנהיגים,
חס ושלום להגיד שרה במשה ואהרון,
חס ושלום.
אבל כחוט השערה, כי זה היה תפקידם במדבר,
ללמד אותנו לקח לדורות, מעשה אבון, סיבן לבנים וכולי וכולי.
אז הם הקילו את הקהל,
דרך אגב דילגתי מקודם, קח את המטה והקלט העדה והשקיטה את העדה.
כי עם ישראל הוא תמיד עדה.
והקילו משה ואהרון את הקהל, פה נמצא החטא. אומר הפרל"פ, ממילא,
כשאנחנו מתייחסים לעם ישראל כקהל,
ממילא מגיעים לכעס,
שימון האמורים, רמב״ם,
בפירוש במריבה,
ממילא מגיעים ללהקות ולא לדבר וכולי וכולי כל הפירושים
לעניות דעתי נובעים מהפירוש הזה
זה יסוד הפירושים מהפירוש הזה שערפה עליו
וכאילו משה ואהרון את הקהל פה החטא
ממילא שימון האמורים כעס ממילא ויראי משה ויחא קאה
ויצאו מים רבים וטשט מי שותה העדה
כי עם ישראל באמת הוא תמיד
עדה גם כשעם ישראל התנהג כקהל
הוא תמיד יהיה עדה דרך אגב לא דרך אגב זה חשוב מאוד
מאיפה לומדים שיש קדושה בעשרה?
מהעדה, איזה עדה?
הרעה.
הרעה, עד מתי לעדה הרעה הזאת?
אז גם כשהעדה מתגלה ברע,
עשרת המרגלים,
היא עדיין עדה, ומשם לומדים קדושה בעשרה,
שהעשרה זה כלל ישראל קטן.
אז גם כשאנחנו מתנהגים כקהל, אנחנו באמת עדה.
לכן והשקיטה את העדה, ולכן שוציאים מהם לעדה.
לא להתיישמע עם ישראל.
גם כשעם ישראל רואה את עצמו, אולי חלק מהעם ישראל רואה את עצמו גם היום כקהל.
איזה עם שיש לו כל כך הרבה בעיות ואולי היה עדיף שנגור בשווייץ.
למה? אפרופו במזרח התיכון, אולי היה עדיף שווייץ.
או שאני רוצה את הביטחון האישי שלי ואת ההצלחה הכלכלית האישית שלי והכל פרטי, פרטי, פרטי.
אז בין אם אנחנו רואים את עצמנו כאומה,
כקבוצת אנשים שצריכה לפתור בעיות,
או כפרטים שמגיעים להם כל מיני זכויות ופתרון בעיות וכולי.
אף על פי כן, אנחנו תמיד עדה.
לכן, וירא משה את ידו, ויראיך את הסלע ותשת העדה.
ואז עומד כבחו למשה ואהרון,
יען לא האמנתם בי להקדיש שני, לכן לא תביאו את הקהל הזה. אתם חושבים שהוא קהל?
הוא בעצם עדה.
לכן העונש לא להיכנס לארץ ישראל הוא ממש מידה כנגד מידה למשה ואהרון.
כי בארץ ישראל יהיו הרבה מצבים שבהם נוכל להבין את עצמנו ולהסתכל על עצמנו ולחשוב את עצמנו כקהל בלבד.
שאנחנו מלכות,
מדינה,
להיות החופשי בארצנו,
שיהיה ביטחון, תהיה כלכלה, דיפלומטיה, תעשייה,
תחבורה, בריאות וכו'.
באנו לעולם כדי לעשות שלום עם סעודיה.
זה פסגת השאיפות.
או, שלנו?
אה, תפסנו טרם.
רבותיי, זאת הסוגיה של הדורות שלנו.
זאת הסוגיה, האם אנחנו קהל או עדה, זו הסוגיה,
כולל במלחמה הזאת.
המלחמה הזאת שתפסה אותנו בבושתנו,
שאפילו תכונת הקהל ברמה הביטחונית לא,
לצערנו הרב, לא סיפקנו.
אז צריך לצעוד בעיית ביטחון, צריך להחליף את המטכ"ל,
להגיד להם תודה על מה שעשו ושילכו הביתה.
נכון,
אבל יש פה מטרות הרבה יותר עמוקות.
זה לא רק להחליף את הקונספציה הצבאית המודיעינית, אני רוצה סוס דוהר ולא סוס עצל,
זה ודאי, זה חשוב, אלא יש פה קונספציות רוחניות,
תרבותיות, אלוהיות,
אמוניות.
זה הדיון.
שמעתי השבוע,
יהודי רציני אומר, לא נפרט כרגע מסיבות
השמורות אימי.
אמר יהודי,
שמת לב, אדם רציני,
שמת לב שהרמטכ"ל היוצא,
מאז תחילת המלחמה,
אמר שלוש פעמים בלבד את המילה ניצחון.
טוב, האמת שאני לא עוקב אחריו ולא ספרתי.
אבל הוא כנראה עקב וספר, או עקבו בשבילו וספרו בשבילו.
שלוש פעמים את המילה ניצחון.
ברור, למה? כי בקוד האתי של צה"ל,
שכתב כבוד הפרופסור
וידידיו,
נכון?
שם בקוד האתי של צה"ל, עשה כשר, שם בקוד האתי של צה"ל הוצאה המילה ניצחון.
למה?
עכשיו שימו לב איך זה כל כך עמוק הדבר הזה. למה?
כי כשאני אומר לנצח מישהו,
מה זה אומר?
שיש טוב ויש רע. הטוב צריך לנצח את הרע.
יש אמת ויש שקר. האמת צריכה לנצח את השקר.
אבל בעולם של פרוגרס,
שהכול אפשרי,
ואין הגדרות של טוב ורע, אמת ושקר וכו',
הכול טוב, הכול אמת, הכול בסדר, תבחר מה שאתה רוצה.
אז אין את מי לנצח.
אין את מי לנצח. זה גם מה שחלק מאיתנו חשבו אולי,
שמאחורי הגדר יש אנשים טובים, רק עדיין לא בנינו להם דיסלילנד, אם נשאר להם דיסלילנד הם יהיו עוד יותר טובים.
ואז נעשה פעילות משותפת בהפרחת בלונים.
זה תמימות כזאת, תמימות ישראלית כזאת.
ברגע שאתה חי בפרוגרס
ואין הגדרות,
הגדרה בין השם לשון גדר, זה זכר, זה נקבה, זה טובים, זה רעים,
זה אנחנו, זה אויב.
אויב משמידים, עד כה לא תם.
ברגע שאתה חי בעולם של פרוגרס שאין בו הגדרות,
אז אין את מי לנצח.
מתי יש צורך לנצח?
כשיש מישהו שהוא לא בסדר, צריך לנצח אותו.
כשיש משהו שהוא לא בסדר, צריך לנצח אותו.
אז לא אומרים את המילה ניצחון.
לא כי זה יושב
על אג'נדה צבאית,
זה יושב על אג'נדה תרבותית.
זה קוראים לזה פרוגרס?
צריך להבין את זה.
רגע, אני רוצה להגיע לרב חרלף, רק בואו נסתכל, אני רואה שהזמן שלו כבר מתם.
תראו את הרב חרלף, צד ימין למטה.
דיני שורש ישראל הוא להעיד על היוצר ברוך הוא.
להעיד, אתם עדי, עדה.
אתם עדי נאום השם.
ועל שם זה הם נקראים עדה,
ולכן בא הדיבור הקהלת העדה.
תראו איזה נפלא.
ויש בזה כוונה שבכל אספה וקיבוץ של ישראל, תמיד כשעם ישראל מתאסף ומתקבץ ביחד כעם,
טמון עניין עדה שישנו אצל ישראל,
בין אם אנחנו מודעים לזה, לא מודעים לזה, מגלים את זה, לא מגלים את זה, לא משנה.
אנחנו באמת עדה, הראיה,
חטא המרגלים,
עד מתי לעדה הרעה הזאת? משום למדנו קדושה בעשרה.
אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל
לא הייתה ניכרת בהם מבחינת עדה
אלא רק קהל כי אין מים יש משבר כלכלי צריך מים משבר ביטחוני מה יהיה איתנו
וכולי אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל לא הייתה ניכרת בהם מבחינת עדה ומשה ואהרון הכירו בהם רק מבחינת קהל עכשיו שימו לב מה זה ההגדרה של קהל
שהוא רק קיבוץ של הרבה פרטים
אבל לא איזה אידיאל שהוא עומד למעלה מהפרטים
שהפרטים באו להופיע אותו בעולם.
אבל אכן הכילו שניהם את הקהל ולא העדה.
וכן והכילו את הקהל ולא והכילו את העדה, וזה החטא.
ולכן מידה כנגד מידה לא ייכנסו לארץ ישראל, כמו שאמרתי קודם, כי בארץ ישראל ישחרר הרבה פעמים אפשרות להבין את עצמנו כקהל ולא כעדה.
כולל עכשיו בזמן המלחמה.
אבל באמת
היו צריכים משה ואהרון לדעת ולהכיר כיף על פי שמצד החיצוניות שלהם הם רק
בבחינת הקהל,
אבל מצד פנימיותם הם תמיד בבחינת עדה, וככה היה באמת, כמו שנאמר, ויצאו מהם רבים,
ותשת העדה הוא בעיר הארץ. רבותיי, זה עיקרון יסודי מאוד, מה?
תראו למה זה משה.
כן.
אם משה הייתה תל אמה אהרון נענשת.
וכאילו, שניהם.
טוב, יש כאן עוד כמה דיוקים של רב חלפ שלא פתחתי אותם בכלל.
אז חברים, מה אנחנו רואים פה?
עיקרון ראשון קודש בחול, עיקרון שני קודש בחול לאומי,
עיקרון שלישי זה רע אדם זה רע בהמה, עיקרון רביעי המהפך.
יפה.
עכשיו הסוגיה הזאת של הבנת הלאומיות שלנו,
זה בעצם חוזר לשתיים.
אנחנו, האידיאל שלנו, התכונה שלנו,
ממילא התורה שקיבלנו, וממילא הייעוד שלנו,
זה להופיע את המדרגה הזאת.
להופיע קודש בחול לאומי, אני חוזר לשתיים, זה להופיע קודש בחול לאומי.
וההופעה של הקודש בחול הלאומי הזה היא מסובכת,
זרע בהמה לחוץ, זרע אדם לחוץ, וזרע בהמה קודם לזרע אדם, קהל קודם לעדה.
זה מצבנו.
ומה תפקידנו?
ארבע, ד',
הגיע שלב המאפ.
זהו, אנחנו כבר מסוגלים לגלות את העדה שבקהל.
ראויים לזה, מתאימים לזה, הגיע זמן הגאולה. זהו, אנחנו כבר בגאולה, אבל הגיע הזמן,
השלב הזה שבגאולה.
טוב, הבטחתי שאני אעמוד בזמן, אז אני אפילו פעם אחת אסיים דקה
לפני הזמן.
זה חידוש עצום,
זה אני צריך להשלים את כל הדקות שהגזמתי, אז אני עכשיו,
אני צובר עכשיו, אני מאזן את זה.
חברים יקרים, חזק וברוך, יישר כוח, ברוכים תהיו. אם אפשר לשמור את הדפים שלנו פה עוד הרבה עבודה.
אם מישהו רוצה לקחת את זה אליו, בבקשה.
לא רוצה אליו, אוספים, שמים פה למעלה בצד.
חזק וברוך.
חזק וברוך.
אם אפשר לשמור את הדפים שלנו פה עוד הרבה עבודה. אם מישהו רוצה לקחת את זה אליו, בבקשה. לא רוצה אליו, אוספים, שמים פה למעלה בצד. חזק וברוך.
