שלום ערב טוב יש מקום לעקוב אחרי פירושו של האורחיים הקדוש
לאורך כל הפרשה שלנו ולראות איך הוא עושה לנו סדר בהבנת היחס הפרופורציה שבין משה רבנו לבין פרעה
בתחילת הפרשה
וידבר השם אל משה לאמור בוא דבר אל פרעה
מלך מצרים
וישלח את בני ישראל מארצו.
עומד האור החיים הקדוש
על הציווי האלוקי למשה
בוא דבר אל פרעה מלך מצרים
ועוד הוא עומד
על ההמשך וישלח את בני ישראל מארצו.
הרי השליחות
של משה הייתה
לבקש שישלח את
בני ישראל מארצו
אז למה לא כתוב בוא דבר אל פרעה מלך מצרים
שישלח את בני ישראל מארצו.
משמע יש כאן
שני ציוויים.
א', בוא דבר אל פרעה מלך מצרים.
ב',
בו"ב החיבור יש עוד עניין,
וישלח את בני ישראל מארצו.
אומר אורחיים הקדוש.
שליחות משה לדבר לפרעה
הוא עניין גדול?
לדבר הדיוט
לפני מלך?
כלומר,
יש כאן באמת שני עניינים
להגיד לאדם שבהמשך
הוא גואלם של ישראל
והוא מלך על ישראל ויהי בישורון מלך
אבל כרגע
ראש המעצמה זה פרעה
וישראל גולים ומשועבדים ונכנעים לפרעה
והנה הקדוש ברוך הוא
אומר למשה
אתה הדיוט, אתה אדם פשוט,
ואתה צריך לבוא לדבר לפני מלך.
אז אני מצווה אותך.
בוא דבר.
ולא כתוב מה לדבר.
רק לדפוק
על דלת הארמון
ולהגיד אני נשלחתי עם את הקדוש ברוך הוא לדבר,
זה עניין גדול.
צריך לזה כוחות גדולים.
דבר שני,
מה לדבר
וישלח את בני ישראל מארצו,
אומר אור חיים הקדוש,
עוד לא שידבר אליו דברים הנוקבים ליבו של פרעה,
להוציא בולעו מפיו.
מה פתאום?
אני ראש המעצמה, צריך לשחרר את בני ישראל?
תוכן הדברים הוא פוגעני ביותר בפרעה?
אבל זאת הגאולה
גאולה
של הקדוש ברוך הוא אותנו ממצרים.
בהמשך:
"וידבר השם אל משה ואל אהרון,
ויצווים אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים".
אומר האור חיים הקדוש,
כאן
מתחילה ההתממשות
של השליחות הזו של משה
ושל אהרון
לגשת אל פרעה, לגשת גם אל עם ישראל,
ולהוציא אותם מארץ מצרים.
מה פירוש?
ויצווים אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים.
אומר האורחיים הקדוש,
כמו שכתוב בספר שמואל,
ויצווהו השם לנגיד על ישראל.
אין צו אלא לשון מלכות.
כדי לממש את התוכנית הזו, הקדוש ברוך הוא ממליך
את משה על בני ישראל ועל פרעה.
למה צריך להמליך
את משה על ישראל?
כי יש כאלה שממאנים לצאת,
אז צריך לתת למשה רבנו תוקף של מלך,
והוא מצווה על היהודים שממאנים לצאת.
הוא אומר,
קיבלתי מינוי אלוקי להיות מלך על ישראל.
זה פירוש ויצווים את משה ואת אהרון אל בני ישראל.
המליך אותם.
אבל גם על פרעה.
למה צריך להמליך את משה ואת אהרון על פרעה?
כדי שהוא לא יעכב את יציאת מצרים.
אומר אור חיים הקדוש
זו התשובה האלוקית לטענת משה רבנו לפני כן.
הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ארע לשפתיים.
אז מזכיר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, בני ישראל לא שמעו,
קל וחומר שפרעה לא ישמע.
אומר לו הקדוש ברוך הוא,
לא שמעו,
נכון,
אבל עכשיו אני מצווה אותך על בני ישראל, אז את המלך שלהם
ישמעו לך.
כנ"ל לגבי פרעה.
אתה עושה קל וחומר, למדני,
שהוא בוודאי לא יסכים,
אבל אני מצווה אותך להיות מלך.
ומעתה והלאה
יהיה מורא מלכות שלך, משה, על ישראל,
לשתף פעולה עם היציאה, וגם על פרעה.
"וידבר משה אליו כדבר אל עבדו".
אז בהתחלה אמרו לך עם הקדוש,
שלשלוח את משה רבנו אל פרעה זה עניין גדול, כי הוא הדיוט לפני מלך.
עכשיו, כשהקדוש ברוך הוא מצווה ונותן לו מורא מלכות,
אז העניינים מתהפכים.
היחס משתנה.
משה מדבר אל פרעה
כמו מלך שמדבר אל עבדו.
בהמשך
אומרת התורה
על אהרון ומשה:
הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים.
הם המדברים פירוש כמלך
הגוזר על עבדו בדבר שפתיים לעשות דבר.
צריך להתרגל לעובדה הזאת
מי מולך על מי,
מי מצווה על מי.
גאולת ישראל
זה צו אלוקי,
אז משה ואהרון הם המדברים,
הם המצווים את פרעה.
זה היחס, לא להפך.
השתנו הדברים.
וגם בסוף הפרשה
אומר האורחיים הקדוש,
וכאן הוא מראה לנו את השיא של הדבר,
לקראת מכת הדבר
ויאמר השם אל משה
השכם בבוקר
והתייצב לפני פרעה
ואמרת אליו
כאמר אדוני אלוהי העברים שלח את עמי ויעבדוני
אומר ארוחיים הקדוש יש כאן שלוש מצוות
קודם כל השכם בבוקר
אחר כך המצווה השלישית ואמרת אליו
אבל המצווה השנייה היא
אתה משה תתייצב לפני פרעה.
מה זה הביטוי תתייצב?
תתייצב דום?
מה פשר הציווי הזה?
אומר האור חיים הקדוש
תתייצב לפניו
פירוש
אל תרכין ראשך ואל תרכין קומתך כדרך העומדים לפני גדולים
אלא כגדול העומד לפני קטן
כי כבר עשאו ריבון ושליט עליו.
שוב,
במה יסכינן?
משה
מצווה על פרעה,
אז הוא צריך
להיכנס אליו
עם ביטוי גוף מתאים.
תתייצב לפני פרעה,
תרים את הראש.
כשאתה נכנס לפני אדם גדול, לפני מלך,
אתה עם הראש,
עם המבט קצת למטה,
אבל הוא צריך להסתכל למטה.
אתה, משה רבנו,
אתה, שליחו של מלך מלכי המלכים,
אל תרכין ראש, אל תרכין קומה.
והוסיף אורחיים הקדוש,
והוא צריך לצוות אותו לצד שמטבעו של משה,
להרכין ראשו מעט כדרך השפלים.
אורחיים הקדוש יודע מה זה ענווה.
הוא גם ידע את איגרת הרמב"ן,
שצריך להוריד את העיניים,
צריך להשפיל את המבט,
כי זו המידה של ישראל הענבים.
הוא משה ענב מכל האדם, אז ודאי תמיד הוא היה מרכין ראש.
לא כאן בשליחות הזאת.
לזה אמר,
ענבה זה מצוין,
אבל כאן לא. לפני פרעה אל תתנהג כך.
התייצב לפני פרעה.
ודווקא
לפני פרעה ורק לפני פרעה.
אל תתייצב בכל מקום.
מי שעומד בקומה זקופה הוא דוחק רגלי שכינה
יש הכנעה שאתה רגיל בה אבל לפני פרעה
אל תראה ענווה
ועוד דיוק, התייצב לפני פרעה
תרים את הראש לפני פרעה אבל לא לפני הקדוש ברוך הוא
אבל בליבו
תהיה ענו ושפל
לפני אל עליון
ויהיה ניצב בגופו
אבל ליבו מוכנע מאימת מלוא כל הארץ כבודו.
כלומר, אל תשכח
שאפילו שאתה מצווה לזקוף את קומתך לפני פרעה הרשע,
אבל אתה עדיין
לפני הקדוש ברוך הוא, דע לפני מי אתה עומד,
אז בגופו
הראה משה רבנו הרמת ראש,
כי זה ניסח בשביל ישועתם של ישראל,
אבל ליבו מוכנע.
אורחיים הקדוש לא אומר, אבל ייתכן
שכדי שתהיה לאדם יכולת להיות מלא עוז להתייצב לפני מלכים ושרים ולתבוע את הגאולה של ישראל צריך בשביל זה הרבה ענווה
כי הענווה היא מחברת אותנו
אל ריבונו של עולם
ומי שמפחד מריבונו של עולם לא מפחד
מבשר ודם והוא מסוגל להתייצב לפני פרעה
ולתבוע את ישועתם של ישראל.
שלום.
