אז אנחנו נדבר בעזרת השם על שלושה נושאים
קצת על תקופת השבבים
על הפה
כן?
על הפה, על ערלות השפתיים של משה
ובעזרת השם כמעשת הזמן גם על הקולות, הקולות והברקים, מה הסיפור של הקולות האלה? למה כל כך פרעה,
בעיקר מה שמעסיק אותו עוד פחות מאשר המכות עצמן זה הקולות שיש כל הזמן? מה הפשרן של הקולות עלינו?
אז ברשותכם, אם יש לכם,
גם אם קיבלתם את הדפים,
ואם יש לכם חומשים, אז
בואו נתחיל מהנושא הראשון.
הרעלות השפתיים של משה רבנו.
שימו לב.
הקדוש ברוך הוא בוחר במשה,
ואז כתבתי לכם את זה פה במחילה במקורות התחתונים,
זה היה ראוי להיות למעלה, אבל לאט לאט לומדים את פלאי הטכנולוגיה.
אז תסתכלו,
קודם כל בפרק ו' פסוק י"ב אנחנו רואים שמשה רבנו בואו נקרא מה כתוב עליו וידבר משה לפני אדוני לאמור הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים כתוב לברכם אפילו
ולעומת זאת בהמשך בפרק ז' פסוק למד ממש כמעט חזרה דומה לפסוק הזה
ויאמר משה לפני אדוני הן אני ערל שפתיים
ואיך ישמע אליי פרעה?
כן, הוא חוזר על זה לפחות פעמיים.
חוץ מענוותנותו כי רבה של משה, הוא גם אומר, תשמע, אני לא, אין לי פה, אין לי פה, אני לא יכול לדבר.
עוד מעט נראה,
האם הערלות שפתיים היא מסתכמת
בעניין טכני, באיזה קושי טכני שיש למשה,
או שזה יותר עמוק מכך?
אז לגבי ערלות השפתיים.
אז בכלל,
משה,
אנחנו עכשיו עסוקים במנהיגים ובמנהיגות, גם הפעם שעברה דיברנו על כך.
משה רבנו זה לא בדיוק המנהיג האידיאלי,
לפחות למראה עיניים, מבחינת הנתונים שלו.
כן, נגיד שהוא היה מגמגם
וצנוע וענב מאוד,
שזה תכונות מקסימות,
אבל אנחנו רגילים שמנהיגים שהם מחצינים את עצמם,
והם הכי טובים, והפריימריז, ואני, ואני, ואני.
אז שוב, משה,
הוא מדבר על הערלות שפתיים הזאת. בואו נראה.
מה כתוב במער"ל?
מער"ל גבורות השם, פרק כ"ח. רואים אותי?
ואנחנו בעזרת השם אחרי זה נחזור וננסה להבין מה פשר ההפסקה. כלומר, הוא אמר שהוא הרעל שפתיים.
אחרי זה, כמו שכתבתי לכם בדף,
משמות פרק ו', מפסוק י"ד ועד כ"ו,
זה מגילת היוחסין של משה ואהרון. כאילו, מדברים לנו שמה מי הם היו ומאיזה שבט הם יצאו.
אז יש פה דיבור שאומר שמשה רבנו הוא הרעל שפתיים.
אחרי זה יש איזושהי הפסקה של כמה פסוקים טובים
שמדברים על מה המוצא של משה וכולי, ואחרי זה עוד פעם מראה על שפתיים.
מה הסיפור הזה? גם על זה בעזרת השם אנחנו נענה.
אבל בואו נסתכל קודם כל
במערל בגבורות השם, פרק כ"ח.
נמצא לפניכם המקור העליון ביותר.
איך היה זה שלא היה איש דברים והוא נחשב מן השלמות?
כן, הרי אתה אומר שמשה רבנו הוא כליל השלמות.
משה רבנו הוא איש האלוקים,
מינימום שידע לדבר.
דע
כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר ואין כוח בלתי נבדל מן החומרי כמו הפה והלשון.
מיד מסביר את זה, שכוח הראייה והשמיעה
אין פעולתם בתנועה, רק במנוחה, כן?
העיניים שלנו, האוזניים שלנו,
הנחיריים שלנו, המנורה הטהורה, רובה,
ששת הקנים לפחות,
הם פסיביים, כלומר אני קולט את המציאות.
אני לא צריך להפעיל אותה.
כשאני רוצה לדבר,
אני עושה איזושהי פעולה אישית, אני דומיננטי,
בסדר? זה קשור בחומר, זה קשור בעשייה.
וזה בדיוק הסיפור של משה.
כיוון שמשה רבנו הוא מורם מעם,
אז העלוץ השפתיים היא לא איזה עניין טכני,
היא ביטוי רוחני למציאות שבה הוא נמצא.
הוא כולו רוחניות.
הוא זה שעתיד להביא את התורה השמימית, האבסולוטית,
לאדני הארץ. הוא אמור להיות המתווך האידיאלי, הוא אמור להיות איש האלוקים, לכן אין לו מגע עם החומר.
לראות, בבקשה, הכל טוב, זה פסיבי.
לשמוע, גם זה פסיבי.
לנשום, גם זה פסיבי. אבל לדבר, מי אני? מי אני שידבר בכלל?
זה גם הסיבה שמשה רבנו,
באיזה כלי, אתם זוכרים באיזה כלי הוא נתקשה במשכן?
חצוצרה, אתה בטוח?
כלי אחר?
במנורה.
בסדר?
בארון הברית לא נתקשה משה לעשות אותו, נכון? למה?
כי ארון הברית, מה יש בתוכו?
לוחות הברית, את התורה האבסולוטית,
את התורה השמימית, שם הוא דג במים,
זה בדיוק השטח שלו.
אבל כאשר הוא נדרש לכונן את המנורה,
זה לא רק עניין טכני של מקשה זהב,
אלא המנורה היא כבר התורה שבעל פה,
שם זה כבר מתחת לעשרה טפחים,
שם זה כבר סיפור אחר.
למשה יש קושי אמיתי בגלל האלוקיות שבו, בגלל האבסולוטיות שיש בו,
לתווך את התורה האלוקית לעם ישראל, לכן הוא נתקשה, לא נתקשה באהרון, למרות שהוא קדוש יותר,
אבל נתקשה במנורה כיוון שהיא מתווכת.
הוא לא עסוק בתיווך.
מי כן עסוק בתיווך?
מצוין.
אהרון יהיה לך לפה.
אתה משה רבנו, הקושי שלך הוא בגלל שאתה כל כך רוחני,
כמו שקראנו פה, אני חוזר עוד פעם.
ואילו אהרון, שיש בו משהו יותר ארצי,
יותר נקרא לזה אנושי,
אז הוא זה שיתווך.
אז אני קורא שוב, ברשותכם,
דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר במקור העליון,
ואין כוח בלתי נבדל מן החומרי, כן, לא סתם זה המקור העליון פה,
כמו הפה ולשון,
שכוח הראייה והשמיעה אין פעולתם בתנועה, רק במנוחה,
כמו שאול האוזן והעין, שפעולתם במנוחה.
וזה, כן, עניין שכלי,
כי הגשמי פועל בתנועה.
ולכך לא היה למשה כוח הדיבור שהוא גשמי. זאת אומרת, מכיוון שהוא כל כך רוחני,
יש לו בעיה של כבדות הפה. זאת אומרת, זה ביטוי שמהותי על האישיות שלו, ולא עניין טכני וחיצוני.
מי שם פה לאדם? מי בסופו של דבר,
זה גם עוד עניין שהקדוש ברוך הוא בא להבהיר שבסופו של דבר המנהיג הוא לא עומד כשלעצמו,
הוא בסך הכל צינור.
ומי שמדבר מתוכו זו נשמתו, זה הקדוש ברוך הוא שמדבר מתוכו.
טוב, אי אפשר שלא לשים לב שהדברים קשורים בשובבים.
אתם יודעים שהפרשיות שאנחנו עכשיו נמצאים בתוכן, שמות ואירע בוא ושלח יתרו משפטים ובשנה מעוברת גם פרשות תרומה ותצווה,
זה פרשות שהן מסוגלות לתיקון מידת היסוד,
מידת הברית.
הנאמנות וברית המילה וכו',
וידוע שהרבה מהמקובלים היו נוהגים לעשות, וגם פשטנים נהגו לעשות תענית דיבור.
איך זה שאני לא מדבר זה עוזר לזה שאני עומד בבריתי ולא מחלל את בריתי ולא מחלל את הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לי,
מכיוון שכל האיברים הם איברים זוגיים, נכון? יש לנו שני עיניים, שני אוזניים, שני לחיריים,
וכן על זה הדרך.
ושני האיברים היחידאיים,
שהם גם נמצאים בציר המרכזי שלנו,
זה הפה
ואיבר המילה.
והם גם מאוד מאוד דומים במה שהם אמורים לפעול.
איך אתם יודעים מה אני חושב?
מכיוון שאני מדבר. כלומר, אני מוציא את עצמי מן הכוח אל הפועל, מן הפנים אל החוץ,
בעזרת הפה שלי, נכון?
כל בן אדם רציני, כשהוא מדבר,
הוא גם צריך לפרוע מה שהוא אומר.
יש לך מילה, כמו שאומרים, נכון?
יש לך מילה?
כן, יש לי מילה.
יש לך מילה, אתה פורע אותה.
אותו דבר גם לגבי איבר המילה. יש פה עוד דפים, אני חושב, שמסתובבים, מי שצריך.
אז אם אפשר גם לחלק, להיות ערניים. טוב?
אותו דבר גם איבר המילה.
אומות העולם,
אתם יודעים שגם הישמעאלים גם עושים ברית.
יש אומרים שהם עושים את זה בגיל 13,
אומרים שעושים את זה היום יותר מגודם, אבל בכל מקרה הם עושים ברית, הם עושים מילה,
אבל לא עושים פריעה.
מה זה מילה ופרייה? מילה זה החיתוך,
הסרת האור לה, הסרת הדברים הלא טובים,
והפרייה זה חשיפה של איזה חלק שהיה עד לפני כן מכוסה ועכשיו הוא גלוי, זה נקרא ברית המאור באלף,
כלומר האור שיוצא,
הכוח שיוצא.
אתם יודעים שהישמעאלים עושים ברית
ולא עושים פרייה.
וזה בדיוק אותו דבר.
הם אומרים מילים ולא מחויבים למה שהם אומרים.
בסדר? זה אותו עניין.
אין מילה בלא פריעה.
ההלכה אומרת,
כשאתה עושה ברית מילה אתה חייב שיהיה גם את החיתוך, כלומר גם את הסרת העולה וגם את החשיפה של הצד הפנימי שזה פריעה.
ואם עושים רק ברית בלי פריעה לא נחשבת ברית.
לעומת זאת אומות העולם
עושים רק את הישמעאלים שאפשר גם לראות את זה, אומרים שהסיסמוגרף לא עובד עליהם בכלל.
כן, זה שאתה אומר אמת או לא.
יכול להיות שמתי שהם מדברים אמת, אז זה מתחיל לזוז, אבל בסדר?
מה הסיפור?
כי באמת הם לא מרגישים מחויבים.
אני אומר מילה,
כן, אני מתחייב למשהו,
אני לא חייב לעמוד בו.
זה פשוט
הפוך מאיתנו.
אתם מבינים? עכשיו אנחנו עושים איתם הסכמים.
בסדר, לא נתכנס לאיזה הסכם טובים או לא טובים.
אבל האשליה הזאת,
שכמו שאנחנו בתור יהודים מחויבים לכל מה שאנחנו אומרים,
יש לנו כמה וכמה איסורים בתורה, בל יחל דברו, אל תכלל את המילים שלך.
לפני שאנחנו אומרים שמונה עשרה, מה אנחנו אומרים?
השם שפתיי תפתח ופי יגיתי עילתך.
מי שם פה לאדם? אתה, הקדוש ברוך הוא, תן לי את המילים הנכונות והאמיתיות שאני אוכל להתפלל לפניך בכנות,
בשמחה, ביושרה, בטוב לבה, בטהרה, בקדושה.
אתם מבינים? זה ממש הפוך.
לכן, בשובבים,
ערלות השפתיים הזאת,
השובבים נוהגים גם, אני אומר, גם המקובלים וגם הפשטנים לעשות תענית דיבור,
כי בעצם,
איך שאומרים חז"ל,
תולה ארץ על בלימה. על מה העולם הזה קיים?
על מי שבולם את פיו.
אמרו לך משהו,
דל ויעבור, בסדר? לא נורא, אל תגיב,
אל תגיב, אל תדבר, אל תחזיר שרה,
שמור על הפה שלך,
וזה בעצם גם תיקון לאותה ברית, כי גם ברית המילה זה גם כוח שניתן לך,
ואתה משמר אותו, בעזרת השם, להביא את הדור העתידי לעולם,
לשמח את אשתו, לחבר איש לאישה וכולי,
וזה המגמה, וכל השאר זה לא במקומו,
זה כוח שהוא מפוזר,
לכן בצורה הזאת מתקנים את זה.
טוב, יפה מאוד. אז זה לגבי תקופת השובבים,
וגם לגבי ערלות השפתיים ביציאה ממצרים אם אתה רוצה יש לנו פה דפים
ביציאה ממצרים ישנן בעצם שתי מגמות
אחת מהן הייתה ניכרת בפרשה שעברה והשנייה בפרשה שלנו
הפרשה שעברה בעיקר להבהיר לעם ישראל שהם עם בני חורין או-טו-טו
אני יודע ארבע מאות שנה, מאתיים ועשר שנה וזה אתם תצאו מפה והכל יהיה בסדר ואני שולח את מושיעם של ישראל
שהוא אמנם כבד פה אבל כמו שאמרנו הוא רוחני ולכן הוא זה שיוכל
למשוט אתכם, זוכרים?
מהשבת שעברה. אני אוכל להוציא אתכם ממצרים,
להביא אתכם לחוף מבטחים,
למקום אחר.
זה אחד.
אבל לא פחות מזה, יש את העמידה מול פרעה.
וזה מה שקוראים לנו בפרשה.
המון פסוקים
שבהם הקדוש ברוך הוא אומר למשה, בוא אל פרעה.
אני רוצה להציב אותך
כמשל וכנמשל, כאלטרנטיבה למלכות של פרעה.
אתה, משה, מייצג את עם ישראל שהוא בדיוק הפוך
מהפרעוניות, בסדר? בדיוק הפוך ממצרים.
אם דיברנו פעם שעברה על המים, זוכרים? על התאוות?
אז אתה תהיה מסוגל לשחות נגד הזרם.
אתה תראה את הכשרות, את הטהרה.
אז כתבתי לפניי
כמה דברים שממש רואים איך שמשה ופרעה הם שתי דמויות
שממש מייצגות מציאות הפוכה.
פרעה הוא הופך את עצמו לאלוהה.
לעומת זאת משה רבנו, אם אתם רוצים לעשות לכם איזה טבלה כזאת,
אם היה לי לוח.
פרעה הופך את עצמו לאלוה ולעומת זאת משה הוא ממש מחזיק מעצמו בסך הכל כצינור.
אני לא שום דבר, מי אני בכלל?
אני בסך הכל צינור לקדוש ברוך הוא. פרעה יוצר בית עבדים. אתם יודעים שחז"ל אומרים בית עבדים?
אף אחד לא רוצה לצאת משם.
מנטליות כזאת שאומרת אתה תקוע פה לעולם לא תצא מכאן.
לעומת זאת משה כל הזמן מדבר על הבחירה החופשית. הוא רוצה שאנשים ימליכו את הקדוש ברוך הוא עליהם בצורה חופשית.
כתוב במדרש רבה שלמה הסמל של הפרעונים, נכון היה להם הרי על הכובע שלהם, היה להם נחש כזה,
נכון?
מה נחש מעוקם,
אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה.
לעומת זאת, מה משה רבנו לוקח את התנין, לוקח את הנחש,
צריך בהזדמנות לעשות שיעור על זה, מה זה הטנין,
מה זה הנחש,
אם זה אותו דבר,
אבל לא עכשיו,
והוא הופך את זה למטה.
מטה זה ביטוי של ישרות, בסדר?
הנחש הוא מעוקם, המצרים הם מניפולטיביים,
הם שקרנים,
הם שטופי זימה, ולעומת זאת משה רבנו עם המטה הזה מייצג את הישרות,
את האלוקיות.
איך הוא הפך את זה לבית עבדים? כי הכל סובב סביבו.
כולם סובבים סביב פרעה על פיו יישק דבר, כן?
רק הכיסא יגדל ממכה, גם אם אפילו על משה הוא כאילו בודק,
או יוסף לפני כן,
תמיד הוא בודק שהוא בשליטה.
לעומת זאת אנחנו עבדי השם ולא עבדים לבשר ודם. משה רבנו כל הזמן כאילו עומד מול השם. מי אני?
מי אני בכלל? הכל זה אלוקי.
זה בית עבדים,
אלה עבדי השם.
אם דיברנו קודם על המצריות שהיא כל הזמן דואגת והיא בלחץ שאף אחד לא יתפוס מקום. הרי מה קורה עם פרעה? הוא מזהה שהעם הזה, אב אב נתחכמה לו, כן?
כן, הנה העם עצוב, עתיד להתעצם ולגדול מאיתנו, הבה נתחכם עלו, נתפוס אותנו כשהם קטנים,
רק כדי שלא ישתלטו.
ולעומת זאת,
עם ישראל,
כל מה שמשה עושה דרכו ודרך אהרון,
זה לתת מכות במצרים ולהראות שהקול הוא אחרת.
אתה חושב שהיהור הוא האלוה? הנה בבקשה, הוא הופך לדם.
אתה חושב, עוד מעט נגיע לסיפור של הקולות,
אתה חושב שאי אפשר להשמיע קול אלוקים פה?
תשמע, הצפרדעים יקרקרו לך, אתה תראה שבכל מקום ואתר יהיה משהו אחר. והטבעת הולכת ומתהדקת, נכון?
המכות הולכות ומתהדקות סביב פרעה.
דם, צפרדע, כינים, הרוב עד מכת ברד
בפרשה שלנו.
בפרשה הבאה יהיו עוד שלוש מכות, המכה האחרונה היא מכת בכורות.
למה פרעה כל כך בלחץ ממכת בכורות?
כי הוא עצמו בכור, בסדר? זה הולך ומתהדק.
אז הוא כל הזמן, כל עוד זה לא נוגע אליו, אז הוא עוד איכשהו יכול להחזיק מעמד. ברגע שזה נוגע אליו, בגלל האגואיסטיות יתר שיש בו,
אז זה לא תופס אותו, ממילא הוא לא שולח את העם החוצה.
טוב,
השאלה השנייה שאנחנו צריכים לשאול,
למה דווקא שבט לוי? הרי מי בהתחלה היו ראשי המשפחות?
הבכורים.
ברוך השם, אשריים ישראל.
קולות מהשמיים, כן.
איך איך?
ראובן, נכון, נכון.
אבל אני אומר, בכל משפחה, נכון,
היה בכל משפחה מנהיג,
לכן יש מכת בכורות.
עד שהגענו לחטא העגל, שבו מה קרה?
כולם חטאו,
כולל את הבכורות,
ואז נבחרת שבט לוי, נכון?
מה עוד מיוחד בשבט לוי? מה היה עם שבט לוי במצרים?
לא השתעבדו, נכון? פרעה לא הושיע עבד אותם. היה לו איזשהו רספקט מסוים לכהונה,
כמו שהיה לו כהנים פרעונים אז ככה יצרו מציאות כזאת ששבט לוי
לא נוגעים בהם הם עצמאים הם לא משתעבדים במצרים הם שבט שכמו שהזכרתי עכשיו הם לא נסחף הוא שבט שלא נסחף בחטא העגל שוב פעם בגלל הרוחניות שיש בו
אז בואו נסתכל רגע וזה גם מה שיסביר לנו את מה ששאלנו מקודם ככה בריהטה
תסתכלו עוד פעם
בפרק ו' הזכרנו את זה שמשה הוא הרל שפתיים נכון?
פרק ו׳ פסוק י״ב ואני ער על שפתיים. אמת חברים?
נכון? או לא?
נכון, יפה. ואחרי זה ראינו שבפרק ז׳ פסוק ל׳ עוד פעם הוא אומר שהוא ער על שפתיים.
אבל בין זה לזה, תסתכלו בבקשה,
מזכירים לנו בפרק ו׳,
כמו שכתבתי פה כי לא רציתי לצטט את כל הפסוקים,
מפרק ו׳ מפסוק י׳ד,
פתאום יש איזו עצירה כזאתי.
ואז כתוב ככה:
"אלה ראשי בית אבותם, בני ראובן,
בכור ישראל, חנוך ופלוך, עצרון וכרמי, אלה משפחות ראובן.
ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחה ושאול בן הכנענית אלה משפחות שמעון.
ואחרי זה הוא מזכיר לנו את שבט לוי.
יש לי פה שתי שאלות.
שאלה אחת,
למה הוא עשה את ההפסקה הזאתי?
למה היה חשוב כל כך להזכיר את מגילת היוחסין,
מאיפה שבט לוי מגיע, מאיפה משה ואהרון מגיעים?
זו שאלה ראשונה.
שאלה שנייה,
בסדר, אם אתה רוצה לייקר את שבט לוי, להגיד שהוא כל כך חשוב,
אז למה הזכירו פה גם את הצאצאים של ראובן ושמעון?
שאלות ברורות, חברים.
שוב פעם, שאלנו,
למה מזכירים גם את ראובן, גם את שמעון וגם את לוי? תזכיר, אם ככה, רק את שבט לוי. דבר שני, למה אתה עושה את ההפסקה הזאתי?
איך?
בבקשה.
כן.
מצוין. אז רש"י אומר לנו את העניין הזה של רצה לדבר בשיבחם, לא לדלג. בסדר.
לעניות דעתי יש תשובה נוספת כמובן בשיפולי גלימתך
אתם יודעים שהמספר שלוש הוא תמיד מייצג יציבות
ככה המהר"ל מסביר נכון?
יש לנו גם במידות חסד גבורה תפארת נצח הוד
יסוד חוכמה בינה ודעת תמיד הדברים הממוצעים הדברים השלישיים הם בעצם מיזוג של שתי הדברים האחרים
בא משה, באה התורה ואומרת, אתה יודע למה היה כל כך חשוב לי
קודם כל להזכיר את שבט לוי
כדי להגיד לך שהערלות שפתיים,
שוב פעם, כמו שהסברנו קודם, היא לא עניין טכני אלא עניין מהותי.
כלומר שבט לוי הוא שבט קדוש.
הוא שבט שעסוק בקדושה.
הוא לא משועבד במצרים וזה מה שמאפשר לו לדבר דיבורים אחרים ולא להיות משועבדים במה שכולם, באותו צ'ונט
שבו כולנו נמצאים.
בסדר?
זה גם אמירה לכלפי היום. כלומר, היכולת של כל אחד מאיתנו
לחוות דעה על מה שקורה במדינתנו הקדושה,
זה רק אם נזכה לאיזה סוג של שבטיות לוי כזה.
היכולת שלנו להתכנס בבית המדרש ולקבל מוחין בגדלות,
ורק אז בן אדם יכול בכלל לחוות דעה, כי אחרת אתה, כולך, מה תגיד?
אוי, איזה יופי שהגיעו השבועיות, מה, לא אכפת לך מהחיים, אוי, איזה יופי שהגיעו, מה, לא אכפת לך מהשבועים.
אתם מבינים?
מציאות הזויה.
רק היכולת להביט על כל הדבר הזה ממבט יותר גבוה,
יותר רוחני, עם פרספקטיבה יותר ארוכה,
עם הבנה שהפתרונות הם לא כאן ועכשיו,
היא זו שתוכל לתת איזשהו מזור לנפשנו ולא להישבר מול התמונות האלה או ההותר לפרסום.
בסדר?
זאת אומרת, תשובה.
למה מזכירים לנו את ראובן ואת שמעון?
כי תמיד ה... כי רוצים להעביר לנו ששבט לוי הוא השבט השלישי.
ראובן ושמעון, יבוא השבט השלישי.
בסדר?
גם משה רבנו, איזה מספר הוא?
שלוש. מי לפניו?
מרים ואהרון, נכון? הוא השלישי. תמיד השלישי לבטן הוא המובחר.
כאילו אומרים, שאבותינו כתוב בחז"ל,
שרוצים לאכול איזה כבש כמו שצריך,
או בעגלה משולשת, שהיא שלישית לבטן, היא יוצאת הכי טוב.
בסדר, משהו, גם בקטע הקולונרי.
הדבר השלישי הוא המובחר ביותר.
אז זו עוד הבהרה שמתכתבת עם מה שאמרנו מקודם.
בא משה רבנו, אומר, אני לא באתי לבטל את האחים שלי הקודמים, את ראובן ואת שמעון.
אני באתי למזג ביניהם,
ועל גביהם לבנות עוד קומה, או יחד איתם לצורך העניין לבנות קומה נוספת. ברור? זאת אומרת, אמור מעתה,
למה היה כל כך חשוב לעשות שם הפסקה בין שני הפסוקים שדיברו על ערלות השפתיים?
אחד, כדי להבהיר ששבט לוי הוא קורץ מחומרים אחרים,
הוא נמצא ממקום אחר וזה מה שמאפשר לו את המבט העליון על המציאות ומשם יצמח הגואל של ישראל,
זה לגבי השאלה הראשונה ולגבי השנייה אני בכוונה מזכיר גם את שמעון וראובן למרות שהם נראים לכאורה קצת רציסיביים, קצת פחות חשובים,
בגלל שאני רוצה להבהיר שההנהגה שלי בניגוד לפרעה שהיא הנהגה דורסנית ומבטלת
היא תהיה הנהגה שהיא מכילה את האחים הקודמים ברבות הימים את כל השבטים
חשוב לי לשמור על כולנו שנהיה ביחד ומתוך זה תצמח ההנהגה
במלכות יש שתי אפשרויות
או להיות רודן כמו פרעה
זה מלכות בשר ודם
כל הזמן בשליטה
התערבות אינסופית נכנס לכם לוורידים
או להיות מלך שמכיל את כולם בתוכו, וזה מה שמשה רבנו רוצה להעביר, וזה לעניות דעתי מה שהתורה רוצה
לומר לנו.
תסתכלו בבקשה, גם כתוב ששבט לוי,
לא שמתי את זה במקורות, אבל שבט לוי הוא נחשב, אתם יודעים,
שפקדו את השבטים, נכון?
אז הקדוש ברוך הוא ציווה לפקוד את כל השבטים, חוץ מי?
שבט לוי. למה?
כי הם לגיונו של מלך.
הם משהו מיוחד, הם הסיירת שלי,
אומר הקדוש ברוך הוא. את הסיירת הזאתי אתה מונה בנפרד.
את כל השבטים מונים מגיל 20 שנה ומעלה, שבט לוי מגיל חודש, בסדר?
יש בהם קריטריונים אחרים, הם לגיונו של מלך ולכן הם לא נפקדים יחד עם כל העם, אלא יש להם סדר פקידה משלהם. זוכרים מה זה פקידה שאמרנו פעם שעברה?
מה ההבדל בין לספור לבין לפקוד?
נכון? לספור מי שחשוב זה אני.
כמה יש לי פה, ולפקוד זה לתת ייעוד,
לתת תפקיד, לכן אסור לספור את עם ישראל.
איך אומרים החבר'ה?
אתה סופר אותי? אתה לא סופר אותי? כן, אתה לא סופר אותי.
אני רוצה שתפקוד אותי, אני רוצה שתיתן לי מינוי,
שתיתן לי ייעוד.
אז אני קורא ברשותכם
את המהר"ל בגבורות השם, פרק ט"ו.
"אמנם שבט לוי"
למה בחרו בו? למה בחרו שמשה יצא משם?
למה החליפו את הבכורות בלויים?
אמנם שבט לוי מפני שהיה קדוש,
ומי שהוא קדוש הוא נבדל ממעשה החומר.
כמו שנתברר לך זה למעלה, כמו שקראנו קודם.
וכל זמן שהיו כלל ישראל בשיעבוד,
לא היה ראוי לשבט לוי להיות הם מושלים על מצרים.
מכל מקום, זכות עצמם וקדושתם הוהיא שלא היה ראוי שיהיו מושלים מצרים על שבט לוי הקדוש והנבדל.
ואיך היה מושל עליהם החומר הגרוע הזה הם המצרים, הם לא יכולים.
עד שהיו ישראל ראויים להיגאל ואז הוציא הקדוש ברוך הוא הגואל משבט מושלים הוא שבט לוי אשר הוא קדוש ונבלל ואז
היה מושל על החומר עם המצרים אשר נמשלו לחומר כלומר היכולת שלי למצוא מנהיג שיוציא את עם ישראל מהצהרה זה היה בתנאי שהוא יבוא משבט כזה שהוא שבט רוחני שבט עליון
כמו שהזכרנו גם בפעם שעברה מזכיר פה את ספר יחזקאל אשר בשר חמורים בשרם
ולפיכך יצא משבט לוי, משה רבנו עליו השלום.
משה רבנו שהוא בכיר האומה.
כתוב על עם ישראל ומלכותו בכל משל, נכון? וגם כתוב מלכותו, ברצון קיבלו עליהם,
נכון?
הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו את המלכות שלו
נקבל ברצון
ולא בכפייה.
לכן מה אנחנו צריכים לעשות עם המזוזות של הבית?
לשים דם, איפה?
על המשקופים, מאיפה, מאיזה צד, מבפנים או מבחוץ?
למה?
מה, כדי שמה, מה אתם אומרים?
שים את, אתה רוצה להבהיר, אתה רוצה להבהיר שאתה לקחת את אלוהי מצרים והקרבת אותו?
שים אותו כלפיך, שים אותו בפנים, שאנחנו... מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע שהוא צריך לפסוח על הבתים האלה?
מה, מה זאת אומרת?
אתה אומר שאחרים יראו את זה.
טוב, זו גם תשובה יפה מאוד.
אני חושב שיש פה עוד תשובה שמבהירה,
הקדוש ברוך הוא אומר, תקשיבו,
אני
נותן לכם איזה נקודת מבחן,
אבל אני הייתי רוצה שאתם תבחרו בה בעצמכם.
קודם כל, משחו וקחו לכם.
קחו את אלוקי מצרים.
את הדם של הקורבן תשימו למזוזות מבחוץ כדי להבהיר לי,
לצורך העניין לקדוש ברוך הוא,
שאתם בחרתם לשים את הדם בחוץ.
זאת אומרת, אתם רוצים לפעול עם אל, אתם לא כפויים לפעול עם אל, נכון? איך הגמרא אומרת?
כל מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו. אני רוצה שאתם תהיו שותפים לבריאה,
אומר לנו הקדוש ברוך הוא. אני לא רוצה עם של רובוטים, זה לא בעיה.
אני רוצה עם שמבחירתו החופשית ממליך את הקדוש ברוך הוא עליו.
לכן קחו, משכו וקחו לכם,
תתנקו מהאלוקות של מצרים ותבהירו קבל עם ועדה גם כלפי אנשים אחרים,
כמו שכבודו אמר,
וגם כלפי הקדוש ברוך הוא,
שאתם מעוניינים להיות שותפים.
אתם מחצינים בקטע טוב את הרצון שלכם להיות שותפים אליי, ולכן תשימו את זה את הדם על המזוזות מבחוץ.
טוב,
עוד סיפור על הרב אליהו פה עם השובבים, כתוב לי פה.
אתם יודעים שהשבוע היה לנו שני יורצייטים, נכון? היה לנו את יום הפטירה של הרמב״ם, הנשר הגדול,
נפטר לפני 821 שנה,
ושל אביר יעקב,
אבי יעקב שהיה ראש שושלת
משפחת אבוחצירא, שידועים
בניסים שלהם וכו'. יום אחד
הרב אליהו
ניגש לבבא סאלי,
אמר לו, תקשיב, רק אנחנו פה.
אחרי זה הוא סיפר לי, איך אני יודע את זה? כי הוא סיפר לי.
הוא אומר, רק אנחנו פה. איך אתם מאבוחציראות?
איך אתם, כל דבר שאתם אומרים מתקיים?
כל דבר שאתם אומרים מתקיים. אם תגיד לי זכות אבות,
אמר הרב אליהו, גם לי יש זכות אבות.
אבא שלי חכם סלמן, היה ראש המקובלים בארץ ישראל?
אבא שלו, לא אבא שלי.
אם אתם מדברים על לימוד תורה, גם אנחנו זכינו ללמוד תורה, גם אבא שלי בחר, אתם יודעים שאבא של הרב מרדכי אליהו היה חוזר בתשובה רציני מאוד,
עד גיל 20, הוא לא היה בעניינים.
ונכנס בגיל 20, תוך שנתיים גמר את הבבלי ואת הירושלמי ואת עץ חיים.
סיפור מדהים.
עיין שם.
אז הוא אומר לו, אז מה, מה, מה עושה אתכם כאלה שמה שאתם אומרים, תגזור עומר ויקום לך?
מה אמר לו בבא סאלי?
אנחנו שומרים על שני דברים,
על העיניים שלנו ועל הפה שלנו, בסדר?
הפה עושה שתי פעולות,
שהן יכולות להיות הכי קדושות
ויכולות להיות הכי בעייתיות.
אנחנו מדברים, אם מדברים דיבורים קדושים, אדרבה, אשריך,
מי שם פה לאדם, אתה מדבר דיבורים קדושים. אתם יודעים שרבי שמעון בר יוחאי רצה שיהיו שתי פיות.
בסוף אמרת, טוב שיש רק פה אחד, גם עם זה אנחנו בקושי מסתדרים.
אז הפה, הוא גם מספר שבחו של השם,
אנחנו הוגים בדברי תורה, מדברים אותם בפינו, כן, אדם שצריך, מן הראוי שבן אדם ישמיע,
ישמיע את דברי התורה, ישמיע אותם, יוציא אותם בפה, ולא רק יקרא אותם. אותו דבר גם לגבי תפילה,
תדבר את התפילה, לא רק עם העיניים.
תאמר את המילים.
זה אחד.
וכמובן העיניים.
העיניים, לשמור על העיניים שלנו.
זו מציאות לא פשוטה, אנחנו נמצאים במציאות הזויה. דיברנו על זה כמה פעמים פה עכשיו בחבורות,
בזמן האחרון, אני מוצא את עצמי לדבר על זה הרבה.
זה הכלי הכי חשוב, המנורה שלנו, המנורה התורה, דרכה אנחנו קולטים את כל המציאות.
עם אותם עיניים
אני גם קורא בתורה.
עם אותם עיניים שרואים דברים אחרים אני גם קורא בתורה.
עם אותם אוזניים שאני שומע דברי תורה ודברי מוסר ותיקון מידות
אני גם עלול לשמוע דברים בטלים ולשון הרע
אז איך אתה, איך אנחנו חס וחלילה יכולים לתת לעצמנו את האפשרות לטמא את הכלי הזה, ללכלר אותו
וכמובן עם אותה מחירה, עם ריח של עבודה זרה, אבל
עם הפה הזה אתה גם מדבר
וגם אוכל
לאכול מאכלות כשרים, לאכול מאכלים מותרים,
לברך לפני שאני אוכל,
כן?
לעשות איזו שהייה,
לדחות סיפוקים בחיים שלי. אני לא ישר כארי דורס הולך ואוכל. אני חושב,
ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו, כל מה שפה זה לכבודי, תודה רבה לך השם, כן?
לא לגזול, כן? איך הגמרא במסכת ברכות אומרת?
כל מי שאוכל בלא ברכה,
גוזל את הקדוש ברוך הוא ואת כנסת ישראל, בסדר?
זה לא שלנו, מבקש רשות,
תגיד תודה.
טוב,
אנחנו עוברים לנושא הבא, אני מקווה שנספיק אותו,
זה הנושא של הקולות.
אני מקווה שזה יפתיע אתכם.
שימו לב,
דפדפו בבקשה לפרק ט',
פסוק כ"ב, בסדר?
זה המכה האחרונה בפרשה שלנו, פרק ט', פסוק כ"ב.
אתם איתי חברים?
יפה מאוד.
אנחנו ננסה להבין מה יש בהם בקולות האלה, אנחנו נראה כמה פעמים שהבעיה של פרעה עם המכות זה בעיקר הקולות שהם משמיעים
ומה עם מה שהם הורסים,
כן, בעיקר מכת הברת שהיא כילתה כל חלקה טובה, תראו
ויאמר השם אל משה, פסוק כ"ב, רואים?
ויאמר השם אל משה נטה את ידיך על השמיים,
מה אומר רש"י?
לצד מי שיש לו הנקרא
לצד השמיים ומדרש הגדרה, הגבירו הקדוש ברוך הוא למשה למעלה מן השמיים.
מה היה כל כך חשוב
שבמכת ברד,
הקדוש ברוך הוא ייקח את משה וישים אותו מעל השמיים? עוד מעט אנחנו נבין למה, בסדר?
הוא אומר לו, תטטה את היד, אני אשים אותך מעל השמיים, ועכשיו
תפרוץ את מכת הברד. ואז כתוב, פסוק כ"ג:
ויית משה את מטהו על השמיים ואדוני נתן קולות וברד ותהלך ישר צבים וימטר השם ברד על ארץ מצרים.
אני מדלג
אחרי זה בפסוק כ"ח
בא פרעה ואומר חבר'ה חבר'ה אני מבקש בלי להפסיק את הקולות
וישלח פרעה
ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם חטאתי הפעם השם הצדיק ועמי הרשעים
תעשו לי טובה פרק פסוק כ"ח
העתירו אל השם
ורב מאות קולות אלוקים.
אני לא יכול, זה בלתי נסבל, אני לא יכול לשמוע את הקולות האלה.
תגיד, וכל זה שזה הרס לך את כל מצרים,
וששבר לך את כל המחסנים של התבואה, וכל מה שחז"ל מתארים,
שמכת הברד הייתה אולי המכה הכי הרסנית,
זה לא מפריע לך?
העתירו אל השם ורב מאות קולות אלוקים, ואחרי זה תסתכלו עוד פעם בפסוק כ"ט, ויאמר אליו משה, כצאתי את העיר אפרוס את כפי אל השם,
הקולות
יחדלון, והברד לא יהיה. שוב פעם, נראה שהקולות
זה הדבר המרכזי.
והברד זה דבר נלווה.
אבל למראה עיניים, היה צריך להגיד שאכלו הברד והקולות. תדאג, אני סוגר את הסיפור עם הברד,
וגם יש יותר שישמע קולות, בסדר?
פסוק ל"ג באותו פרק, פרק ט', ויצא משה מפרעה את העיר ויפרוס כפה בלשם ויחדלו הקולות
והברד ומטר לא ניתח ארצה.
ואחר כך פסוק ל"ד: "וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא ויכבד ליבו הוא ועבדיו".
מה זה הקולות האלה?
מה זה הסיפור? מה הבעיה? בסדר, שימה תמים.
זה הבעיה של הקולות? זה הסיפור?
מה אתם אומרים?
יש למישהו איזה רעיון?
אני בטוח שיש לכם רעיון.
מפאת קוצר הזמן אנחנו נגיד את מה שבטח רציתי להגיד בעצמכם.
אז קודם כל,
הקולות האלה זה לא המכה הראשונה שיש שם התעסקות עם קולות,
גם במכת צפרדע,
כתוב במדרש וגם בתנחומא,
כתוב שקירקורן היה קשה להם מהשחטתן.
כלומר, הקרקורין של הצפרדעים
היה יותר קשה למצרים
מאשר מה שהם נכנסו לתנורים ולמיטות, אתם זוכרים, כמו ששיפה הגננת וגם כתוב בחז"ל,
שהייתה צפרדע אחת, פפו, נותנים לה מכה, מתפצלת לשתיים וכן על זה הדר.
בקיצור זה לא מפריע לך? שנכנס לך למיטה? שנכנס לך לתנור?
חז"ל אומרים שזה נכנס להם לתוך הבטן?
זה לא מפריע לך? הקרקורים האלה?
ובאמת כתוב שהקרקורים האלה? סליחה,
הדבר הזה לא מפריע לך?
אומרים חז"ל, הקרקור יותר חמור מאשר עצם ההרס שהצפרדים יצרו.
איפה עוד יש לנו קולות?
קולות וברקים.
חזק וברור, בעצם אתם יודעים
שמכיוון שהגויים משולים לחיות אינסטינקטיביות,
הן קולטות לפנינו את המסרים האלוקיים.
פרעה אומר, רגע, רגע, רגע, אני לא יכול לסבול את הקולות האלה,
כי הקול הזה הוא קול אלוקי.
יש פה איזה קול מהשמיים שאומר שאפשר אחרת.
הקול הזה לא מתאים לי, אני טוען שכל הקולות הם פה מהארץ.
אספרו, נכון? הכל דטרמיניסטי, הכל סגור פה במשבצת, יש פה תקרת זכוכית, אי אפשר לצאת מזה. פתאום, תפסיקו עם הקולות האלה מהשמיים.
הקולות האלה עושים מה שנקרא תרגולת, תרגולת בצבא, נכון?
עושים את זה על יבש, אחרי זה זה יהיה ברטוב.
כלומר, אומר הקדוש ברוך הוא, אני כבר במכות מצרים
שולח לכם כל מיני קולות מהשמיים להבהיר לכם שאתם שייכים למקום אחר.
אתם לא שייכים למצרים.
אתם לא שייכים לשעבוד.
אתם נמצאים במקום אחר
ותראו שיש ממש הגבלה בין מעמד הר סיני לבין מכת ברד
כתבתי
מעמד הר סיני יש לנו קולות וגם במכת הברד יש קולות
במכת הברד תסתכלו אחרי זה בחומש אני עם פעט קוצר הזמן כתוב שיש אש מתלקחת
וזה מזכיר לנו את הר סיני אשן וירד עליו אשם באש משה עולה מעל השמיים נכון כמו שהזכרתי בשם רשי
וגם במעמד הר סיני בוודאי כי התורה נותנת מן השמיים זאת אומרת
הקדוש ברוך הוא כבר בהיות עם ישראל במצרים שולח להם קולות
שולח להם מסרים עוד מעט יהיה מעמד הר סיני שבו אתם תקבלו את התורה השמימית
גם מכת שכין דרך אגב
כתוב בחז"ל דבר מדהים
שבמכת שכין משה רבנו לוקח
קומץ של אפר
זורק אותו
ואל איפה מגיע האפר הזה, אתם יודעים?
אל השמיים, ורק אז מתפזר.
אם אני עכשיו אקח רגב אדמה ואני אזרוק אותו, מה יקרה לו?
אחרי מטר שתיים, לא, משה רבנו זורק, הוא הופ!
מגיע עד השמיים, ורק אז מתפזר. שוב פעם להראות
שהכל מן השמיים, הקדוש ברוך הוא עושה נס כזה,
שהאפר לא יתפזר בדרך אל השמיים,
ויבהיר לכולם שהקולות האלה, והברקים,
והשחין,
והצפרדע,
זה מהשמיים.
בסדר?
הכל הוא שמימי והכל עתידים לקבל לזה מן השמיים.
הצפרדעים,
שאמרנו שהקרקור שלהם הוא יותר... כל חיה שאני מביא עיר אש, מה היא עושה?
מה עושות הצפרדעים בפרצות השבוע?
רצות לתוך התנור.
חז"ל אומרים,
ממי לומדים מסירות נפש?
מהצפרדע, הופה.
אתה רואה צפרדע,
אם אתה נמצא ביער ואתה רוצה להבריח את השועלים, את הזאבים, את הדובים,
אתה מבעיר אש, כל החיות מחזלושות האירוע, שוקות אחת לשנייה, חבר'ה, אין טרף, אכלנו אותה, יש פה אש, בסדר?
לעומת זאת הצפרדע במכת מצרים היא קופצת לתוך האש
ומזה למדו חנניה, מישאל ועזריה
כך אומרת הגמרא
את מסירות הנפש, אמרו
אם צפרדע קפצה אל האש ועשה את דבר השם שהיא לא בחירית
אז אנחנו חננייה מישאל ועזריה שאנחנו ברוך השם מלאים בבחירה,
בחירה חופשית, בחירה בקדוש ברוך הוא,
בחירה במלכו של עולם
ועדיין לא יקרה לנו שום דבר ובאמת ככה היה.
למדו מהצפרדע את המסירות הנפש הזאתי.
הצפרדע נכנסת לתוך הבטן
של המצרים ומשם היא מקרקרת במסירות נפש
יש השם בעולם, יש השם בעולם.
אתם יודעים שיש פרקי שירה, מכירים?
אתם יודעים אולי?
מה הצפרדע מקרקרת?
חזק וברוך.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
פה לפלאות.
כך כתוב בפרקי שירה.
שהצפרדע הזה זה מה שמקרקרת.
ועכשיו סיפור
שמאשש את מה שאני אומר.
יום אחד הלכתי לטיול בגולן עם הרב פרומן.
הרב פרומן זכר צדיק לברכה שהיה הרב של תקועה.
הגענו לעין פיק או משהו כזה, כך קוראים לזה,
בגולן, נכון?
והרב אמר, טוב, אולי נתפלל על ערבית.
אמרנו לו, בכבוד.
עכשיו מי שהכיר את הרב פרומן, לא יודע אם זכיתם להכיר אותו,
שהוא היה קורא קריאת שמע, היה שואג,
שמע ישראל!
היה שואג ממש את הקריאת שמע.
טוב, הוא היה חזן, כי זו הייתה שנת אבל שלו,
והיה שקט מוחלט. מתחילים עם ערבית,
ברכות קריאת שמע,
ואז הוא צועק שמע ישראל,
פתאום באורח פלא מאות צפרדעים
הוא עוצר,
אומר עוד פעם, "שמע ישראל" עוד פעם, "כל הצרדעים"
פלא פלאות.
מה הם צעקו?
"ברוך שם כבודו ארוחותו לעולם ועד".
ראיתי את זה במו עיניי.
פעילי פלאים מפולעים. לפני כן לא ידעתי שהצפרדעים נמצאות שם.
אחרי שהוא צועק "שמע ישראל",
הן נותנות לו מענה.
"ברוך שם כבודו ארוחותו לעולם ועד".
מה אתם אומרים לזה?
שמעתם הרבה סיפורים, אז זה משהו מיוחד, לא?
פיקנטריה.
אז ככה זה היה. זה לגבי הצפרדעים הללו.
יפה מאוד.
וכך כל המכות, בעצם כל העניין של המכות
זה בעצם להבהיר שיש אשם בעולם.
אם כך,
בואו נסכם מה למדנו היום.
דיברנו בהתחלה
על הנושא הזה של כבד פה וכבד לשון. אמרנו שכבדות הפה היא לא עניין טכני, אלא עניין מהותי שבא לבטא שמשה רבנו,
משה של ישראל,
רוח ממילא הוא יוכל לשלוט בחומר ובגלל שהפה הוא קשור לחומר כיוון שהוא דורש פעילות של הבן אדם והוא לא פסיבי ורוחני כמו שאר אברי הראש המנורה התורה שהם פסיביים והם קולטים כמו העיניים והאוזניים והנחיריים אז לכן משה רבנו הוא כבד פה וכבד לשון
הארכנו בזה דיברנו על העניין הזה של שבט לוי ששבט לוי הוא באמת כיוון שהוא מורם מעם הוא יכול לגאול את ישראל הוא יגיד מילה השם אליי
הוא זה שבסופו של דבר משם יצא מושיעם של ישראל.
הם אלה שלא נתונים בסד של העבדות, ממילא הם לא בבית עבדים, יש להם בחירה חופשית, יש להם יכולת לחשוב בצורה חופשית.
הזכרנו את השובבים, שזה זמן מיוחד שבעצם כמו התהליך של עם ישראל שעובר מיצרים לגאולה, כך גם כל אחד מאיתנו מהמיצרים הפרטיים שלו עובר לגאולה,
לכן נבחרו השובבים כדי לגאול אותנו מהעניינים הללו. כן, בבקשה, רציתי לשאול משהו?
איך, איך?
כן.
אה, יפה מאוד.
אומר לנו פה החכם, החכם השלם,
שרואים את העניין הזה של הפה,
גם שמשה רבנו נתייחד בעניין הזה של "פה אל פה אדבר בו". שוב פעם, הפה חוזר על עצמו, העניין הזה של משה,
שמה שמייחד אותו זה הפה הזה, כן?
התיקון.
אני, כיוון שאתה,
משה רבנו כביכול, יש איזה חלק מסוים בהנהגה שלך שהוא כביכול לא מושלם
וכאן ראינו שזה למעליוטה ולא לגריאוטה, זה בגלל שאתה רוחני,
אני משלים לך את הסיפור הזה עם פה אל פה אדבר בו, אני זה שאהיה לך לפה ואז הקולות, יהי רצון שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
שנשמע את הקולות, תגידו אמן
ונזכה שנהיה להיות מבחינת שבט לוי בקטע טוב מה שנקרא,
ולא מצד ההתחמקות אלא מצד זה שאנחנו נבין שהיכולת שלנו להסתכל על המציאות
זה רק אם בן אדם מקבל משקפיים של תורה של קדושה של טהרה שהוא לא נמצא כל הזמן בתוך הצ'ונט הזה ומנסה לחוות דעה
על משהו שאתה מבצבץ בתוכו אלא רק מבט על רק מבט כמו שהוא עושה למשה מעל השמיים הוא זה שיוכל להוציא אותנו מצרותינו ולפדות את נפשנו ואת שבויינו
דכן יהיה רצון, ונאמר,
אמן, ברוכים תהיו.
