שלום וברכה, היום אנחנו נדבר על עכברים.
זה גמרא,
כן, זה גמרא במסכת פסחים, דף י' עמוד ב',
שדנה בשאלה האם
עכבר שנכנס לתוך הבית,
נגיד בית שמוכן לפסח,
נקי, מוכן, כבר עשו בדיקת חמש,
חמץ, הכל, כן, בית, מוכן לפסח.
פתאום בעל הבית שעשה כבר את הבדיקה והכל,
פתאום הוא רואה שנכנס עכבר
והוא מחזיק בפה
חתיכת לחם, פרוסת לחם.
האם צריכים לבדוק, והוא ככה, הוא נכנס ורץ שם בין החורים, נכנס שם לזה, ואתה לא יודע איפה הוא, איפה בדיוק, אולי מתחת למקרר, אולי מתחת לשם, לא, יסתתר שם משהו, אתה לא יודע איפה הוא.
האם צריכים לעשות את הבדיקת חמץ שוב?
מה אתם חושבים?
כן, נכון,
ודאי, צריך עוד פעם.
כי האיסור הוא לא שאתה לא תאכל חמץ, אלא בא לרמ... אה, בא להימצא.
אסור שיהיה לך בבית חמץ,
אז אתה צריך לעשות בדיקת חמץ שוב.
נכון. עכשיו, סיטואציה נוספת.
נכנס עכבר,
אם מחזיק בפה את זה, חמץ,
כיכר חמץ כזה,
והוא יוצא החוצה.
סליחה,
נכנס עם כיכר,
נעלם, אתה לא יודע איפה הוא, פתאום אתה רואה הוא קופץ מאיזשהו מקום ורץ החוצה עם כיכר הזה, כיכר בפה.
האם צריכים במקרה כזה לעשות בדיקת חמץ שוב?
לא, לא. חתיכת כזאת חתיכת חמץ.
נכנס איתו ויוצא עם, גם מחזיק בפה, חתיכת חמץ.
מה?
הוא ביאר?
לא, הוא ביאר, אבל אחרי שהוא ביאר, הכניסו לך הביתה חמץ.
איך הוא ביאר?
אה,
אבל אולי זו חתיכה אחרת.
בברכה אנחנו אומרים, אם זה...
כן, זה נכון,
אבל גם,
גם אחרי שאתה אמרת, אם אתה מוצא אצלך בבית חתיכת חמץ בפסח,
אתה לא אומר, טוב, זה ביטלתי אותו כבר, אתה צריך להוציא אותו,
להשמיד אותו, נכון?
בעלי רעה, בעלי מצה.
אז הנושא הזה דן הגמרא שלנו במסכת פסחים למקור אחד.
באי רבא, שואל רבא,
עכבר נכנס וכיכר בפיו,
ועכבר יוצא וכיכר בפיו, מה הוא?
מי אמרינן היינו היי דה-על היינו על דה-נאפיק?
זה אותו אחד שהכניס את החמץ, זה אותו אחד שהוציא את החמץ, או דילמה,
אחרי נאו, אולי זה עכבר אחר.
עכבר אחד הכניס לך את החמץ,
עכבר אחר מצא חמץ במקום אחר, אולי הוא הוציא שם איזה
מלונה שלו, והוא הוציא משם חמץ אחר,
והוציא את זה מהבית.
האם אתה במקרה כזה צריך לבדוק בית שוב?
אם תמצא לומר, היינו העדה, היינו העדה, נאפיק,
אז אם אתה אומר, לא,
זה אותו אחד שהכניס,
אותו אחד גם שהוציא, סימן שלא צריך לבדוק את הבית.
עכשיו הוא מקשק עושי, סיטואציה נוספת.
עכבר לבן נכנס וכיכר בפיו ועכבר שחור יצא
וכיכר בפיו, מה הוא?
אם נכנס לבן ויצא שחור עם כיכר בפיו,
האם במקרה כזה צריך לבדוק או לא?
היי,
ודאי אחרינה הוא, אז זה כבר לא אותו עכבר,
זה ברור שבעכבר אחר,
או דילמה,
ערמו ירמי מיני.
או שאפשר להגיד שעכבר שחור,
להוציא מהפה של עכבר לבן והוציא אותו החוצה.
אבל יש דעה
שאומרת שעכברים אף פעם לא מוציאים
כיכרות אחת מהשני מהפה.
ואם תמצא לומר,
עכברים לא שקלי הדמי הדדי,
עכבר נכנס וכיכר בפיו וחולדה יוצאת וכיכר בפיה.
מהו?
חולדה ודאי עכבר שקליטיה.
או דילמה אחריתיהו, אולי זה אותו עכבר שהוציאו אותו.
או לא, אולי זה עכבר אחר.
עכשיו אני שואל אתכם,
יש כאן סיפורים על עכברים,
עכברושים, חולדה, עניינים. למה זה ספר קודש?
למה צריכים לברך ברכות התורה לפני שאתה לומד את זה? תזמין חברת הדברה, הם יפתרו את הבעיות האלה, צ'יק צ'אק.
אתה צריך לטול ידיים בשביל לקרוא את הטקסט הזה עכשיו. עכשיו מה שקראנו, אסור לקרוא את זה בלי ברכות התורה, בלי נטילת ידיים.
מה אכפת לעכבר, עכבר לשם, עכבר לפה?
אלא,
אנחנו מבינים שדיברנו על זה בשני שיעורים האחרונים,
האחרונים,
שכל מה שכתוב בגמרא זה תמיד משהו אחר עומד מאחורי הסיפור הזה.
זה לא רק סיפור עצמו, אלא מה עומד מאחורי הסיפור. תמיד בו מסתתרים דברים אחרים לגמרי.
לא לגמרי, זה אותו מבנה,
אבל תמיד יש מאחורי זה עוד רבדים ועוד עולמות ועוד ועוד.
אומר על זה רב קוק,
מקור שתיים,
אצלכם משען לחם אלו הלכות,
משען מים אלו אגדות.
העם צמא הוא מאוד למים.
מה שאנחנו מאוד מאוד רוצים זה רעיונות,
להבין את העומק שעומד מאחורי הסיפורים שאנחנו לומדים פה,
להבין את הרעיון שעומד מאחורי,
רעיון של קדושה שעומד מאחורי זה.
לא רק דברים טכניים,
אה כן, הוא כשר, הוא פסול, זה מותר, זה אסור, זה זה זה, אלא מה הרעיונות?
ואומר הרב קוק שמאחורי כל ההלכות
עומדים רעיונות, עומדים אגדות, עומד עומק.
ממשיכים לקרוא מקור שתיים, שורה מודגשת.
יסודות ההלכות
הינם גם כן אגדות.
זאת אומרת, היסוד של כל הלכה זה רעיון שעומד מאחורי זה.
אז אם כך, אנחנו שואלים מה הרעיון?
מה אנחנו לומדים
מהסיפורים על עכברים?
אם כשאר רמנט דרש ואנחנו עוסקים באחסות, ברמנט, בקטגוריה ה... דרש.
אבל זה, כן, מבינים את העיקרון, נכון? זאת אומרת, אנחנו תמיד מנסים להבין, אז מה עומד מאחורי הסיפור הזה?
אומר על זה מלבי, אומר כזה דבר,
דע לך שאחרי כל בעל חיים יש כוח רוחני מסוים שעומד מאחוריו.
זה לא סתם אנחנו רואים פה בעולם, יש כל מיני בעלי חיים.
כל בעל חיים מייצג איזשהו כוח.
למשל, כשאדם הראשון, אם אתם זוכרים, נתן שמות
בגן עדן,
אז כשהוא קרא שמות,
הוא לא המציא שם שזה נשמע כזה יפה, זה נקרא גמל, זה נקרא שור, זה נשר.
לא.
הוא דיבר, כשאדם הראשון נתן שמות,
הוא נתן להם מהויות.
הוא הבין מהות של כל דבר,
ואיך הוא ידע את המהות, מה שמלאכי השרת לא ידעו?
הוא יסתכל, יתבונן בתוכו, בפנים,
ויבין את התכונה הזאת.
אומרים חז"ל שכל הכוחות שיש במציאות זה הכל טמון בתוך נפשו של האדם הראשון.
הוא יסתכל בפנים וידע שאם יש בו תכונה של אכזריות,
במציאות זה יתגלה בצורה של נמר.
אם יש בתוכו תכונה של נאמנות,
במציאות זה יתגלה בתור כלב.
ואם אתה חושב שאין בך כוח של למשל זריזות,
אז אומר על זה שלמה המלך,
לך אל נמלה עצל,
ראה דרכיה,
וחכם.
תלך ותסתכל שיש בעולם חיה כזאת שהיא אף פעם לא ישנה,
היא כל הזמן בתנועה,
אז זה כוח של זריזות ויש בך את הכוח הזה.
אומר על זה מלבי, מצלכי מקור שלוש:
"לך אל נמלה עצל רעיה דרכיה וחכם
כל כוחות מעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כוח ומידה שימצא אדם במין ומין מבעלי חיים,
ידע כי כן נמצא גם בנפשו".
וכך גם מקור שלוש אלף, אותו עיקרון,
נקרא רק שורה מודגשת:
וכל כוח אשר נמצא הוא בנפש אחד מבעלי חיים,
בהכרח נמצא הכוח הזה ביתר שאת וביתר עז בנפש האדם.
אם כך,
אנחנו מבינים
שבתוכנו יש כוח עכבר.
איזה כוח זה?
מה מייצג
בעולם הזה?
כן, נכון,
לכן התאספנו, בשביל זה התאספנו היום.
אני מנסות להבין את זה.
או, או, או, או, יפה, יפה, נכון.
אז השאלה הזאת היא שאלה מעניינת, זאת אומרת,
כל בעל חיים מייצג איזשהו כוח,
מה מאפיין דווקא את עכבר?
אז בא רמח"ל
ואומר לנו שעכבר מייצג כוח של השחתה,
פשוט לעשות משהו סתם השחתה.
תסתכלו במקור ארבע,
אומר רמח"ל
העכבר אומר ואתה צדיק וכולי וכולי וכולי וכולי, ותראה שהצדיק
אוכל את
הראוי לו דווקא,
בסוד הלחם אשר הוא אוכל,
כי אינו נהנה אלא מדבר מתוקן
ומקבל הנאה ממעשיו.
אבל העכבר אינו אוכל, אלא מפסיד בלא הנאה.
כלומר,
כל בעלי חיים
הם אוכלים אוכל והם מזיקים גם כן.
כל אחת מזיק, במובן, חתולה, היא באה ותופסת לך את האוכל ובורחת.
אז למה היא עושה את זה?
כי היא רעבה.
אבל אם,
אם בעל חיים לא רעב,
הוא לא טורף.
הוא לא עושה שום דבר.
אריה,
שהוא שבע, הוא לא יתקוף אף פעם,
שום חיה, שום דבר, אלא אם כן הוא ירגיש איום או פלישה לשטח שלו וכולי, אבל באופן נורמלי, פשוט, הוא יכול לתפוס שם איזה זברה,
הוא לא ירוץ אחריה,
הוא לא יתפוס,
כי הוא שבע.
אבל לא ככה עכבר.
עכבר, גם אם כשהוא שבע ולא בשביל לאכול,
הוא סתם, אוכל סתם, מזיק.
ויש כל מיני שם בגמרא ביטוי כזה, שאצלכם זה נמצא במקור חמש,
שורה מודגשת למטה, כתוב
עכברי רשעי דקארין לחבריון ואכלין גייצה גלימי.
זאת אומרת, העכברים,
מה שמאפיין אותם הם כמו רשעים שקוראים לחברים שלהם
והם אוכלים ומכרסמים בגדים,
גלימות.
אין להם שום, הם לא אוכלים אוכל,
הם פשוט משמידים.
מזיקים, נכון, מזיקים.
או, או, יפה.
שמעת מה שהוא שואל? שאלה מצוינת.
כן.
אתה יודע, אינסטינקט כזה? כן, כן, ברור, ברור. אני עכשיו שואל מבחינת האוכל, האם הוא,
למה יש לו אינסטינקט כזה?
אלא יש תכונה כזאת בבן אדם.
יש אנשים שהם מזיקים סתם,
לא יודע אם אתם פגשתם כאלה, אבל יש כזה...
ברוסיה אני ראיתי הרבה כאלה, זאת אומרת, זה היה סגנון כזה, סגנון חיים.
היו כל מיני כאלה פושעים כזה, נכנסים לאוטובוס, דבר ראשון הוא,
הם מחזיקים כאלה סכין יפני כזה ביד והם חותכים את המושבים שהם יושבים שם.
למה?
סתם.
זאת אומרת, הייתה שם
מין אווירה כזאת להזיק.
וגם יש אנשים כאלה שהם היום,
גם, מזיקים, סתם.
אז התכונה הזאת, אומר רמח"ל,
מאפיינת דווקא את
העכברים.
אם אנחנו מבינים את העיקרון הזה,
אנחנו יכולים להתקדם הלאה ולהבין שזה דבר שהוא מאפיין לא רק אנשים פרטיים,
אלא גם עמים.
עמים שלמים יכולים להיות כאלה.
יש דברים, יש בכל עם,
כן, שנייה, בכל עם יש משהו, איזשהו כוח שמאפיין אותו,
אולי חיה,
חיה שמאפיינת, שהוא כמו סמל של העם הזה. למשל, אצל האנגלים זה אריה,
אצל האמריקאים, מה זה?
נשר, אצל הרוסים זה דוב.
יש כל מיני, כן, יש, חז"ל אומרים, יש כאלה,
זאת אומרת שהם אומרים יוון זה נמר, נחש זה עמלק,
ואה, כן.
ויש עוד, יש עוד כל מיני ימים.
מה אתם חושבים? איזה יש עם בעולם שהסמל שלהם, שמאפיין אותם, זה עכברים?
שעכברים זה סמל של העם הזה.
נכון?
אתה צודק, פלישתים?
סמל של פלישתים זה עכברים.
איך אנחנו יודעים את זה?
אומר על זה הרב משה דוד ואלי.
ואלי, הרב משה דוד ואלי, הוא אחד התלמידים אולי המובהקים ביותר של הרמח"ל, והוא תלמיד חכם מאוד מאוד גדול. יש ספרים היום של הרב ואלי, והוא,
גם אם הוא לא היה, אנחנו לא יודעים עליו בגלל הרמח"ל,
אלא הוא כשלעצמו, הוא בכוח עצמו.
היה תלמיד חכם גדול, עצום,
ויש לנו פה מקור שש אומר ככה: והפלישתים הרשעים והטמאים היו דוגמתם שהיו שכנים רעים אל הקדושה, וכל המגמתם תמיד להשחית ולאבד
שלה של הקדושה.
זה היה האפיון המרכזי של פלישתים.
איך אנחנו רואים את זה?
שהם,
שהעכברים הם סמל שלהם.
אם אתם זוכרים, בסיפור במלחמה של שאול,
שאול יוצא למלחמה נגד פלישתים והפלישתים יותר חזקים מאיתנו.
הם מנצחים אותנו
ואנחנו יצאנו למלחמה עם ארון הברית
למלחמה והפלישתים כובשים את ארון הברית,
מנצחים ולוקחים לעצמם את ארון הברית.
מביאים אותו אליהם, למחנה שלהם.
בישראל שם זה קטסטרופה, כולם בוכים, אתם מבינים מה זה קרה, שלא סתם ניצחו אותם, לא סתם יש הרוגים, אלא
סמל שלנו, שיא שלנו, של עם ישראל, ארון הברית,
הוא עכשיו בידיים של פלישתים שבוי.
ופתאום
פלישתים
שולחים לנו מסר,
ואומרים
אולי אתם מוכנים לקחת חזרה את ארון הברית שלכם?
למה?
למה הם רוצים להחזיר לנו אותו?
מתברר שהתחיל שם
כל מי שמתקרב לארון הברית, שכולם מת, כולו.
כל מי שמתקרב שם, כל מי שנמצא, גר בסביבה, באזור הזה, כולם מתים, מתים, מתים, התחילה מגיפה שם,
כולם מתים והם מבינים שהכל זה,
הסיבובים הללו זה סיבוב סביב ארון הברית.
הם הבינו את זה, ואז הם נכנעים, הם אומרים, אנחנו, אתם ניצחתם, קחו,
קחו, רק תיקחו את זה מפה.
והם רוצים לשלוח אלינו את ארון הברית חזרה,
אבל הם אומרים, כסמל של הכניעה שלנו,
שאנחנו מתבטלים לקדוש ברוך הוא,
אנחנו שולחים לכם את חמשת העכברים מזהב, שהם סמל שלנו,
אנחנו שולחים אותם אליכם מתנה.
והם שולחים חמש עכברי זהב בקופסה,
שולחים את זה למחנה ישראל.
עכברים.
מה?
אנחנו לא שלחנו כלום.
שבוי תיארון.
כן.
כפיצוי, לא רק,
לא, לא פיצוי חולים לצאת כסף.
הם שולחים את זה כאות קנייה,
שאלים שלנו,
אנחנו מוסרים אותם אליכם.
עבודה זרה שלנו,
נשלח את זה אליכם, זה נמצא אצלכם במקור שבע.
מה מה?
לא, לא, לא. היו כמה, כן, בטח.
אל דגון, אבל הסמל שלהם
היה זה.
בסדר?
מובן?
תסתכלו אצלכם, כל מה שדיברנו, מקור שווא.
מגיעים פרות,
עם שתי פרות שהם שמו את זה בעגלה.
בעגלה חדשה, פרות שלא יעלו עליהן עול ועוד וזה,
והעכברים הללו, עכברי זהב, שולחים אותם לעם ישראל.
יהודים מקבלים את חמשת הסלים הללו של העכברים.
מה אתם חושבים? מה הם עשו איתם?
אוקיי,
כן, אז אל תגלה,
אל תגלה.
מה הם עושים איתנו, עם חמשת עכברים, מה אתם חושבים?
עבודה עזרה, לבאר, זאת אומרת להשמיד את זה.
להשמיד, להשחית, לפזר בכל עולם, אוקיי, נכון, וזאת אפשרות אחת,
זאת אפשרות הגיונית, מה עוד אפשר לעשות איתנו?
מה, מה?
אנחנו מודים שהאל שלכם, את זה חזק מהאל, אנחנו נשמור, להראות את המפלה של האם,
להנציח את המפלג הזה. אה, יפה, יפה. מה עוד?
להשתמש בזה לא יודע אם לאיתור ממש כאילו זה נשאר על הארון ברית או משהו, אבל כאילו כן כאילו שזה גם משהו שאנחנו.. שאצל הכל היום אבל זה קיים בנו,
תגידי הנידן. אהה, אהה, מעניין.
זה קרה להתיר, כמו שעשו זהב מצרים, עשו אותו בסוף זהב נרמיש כאן. כן, אפשר להתיר אותו. ולעשות עגל זהב קטן כזה?
יש עוד רעיונות?
אולי אני אתן לכם, אני אעזור לכם לחשוב מה יעשו איתם.
הם עשו איתם דבר כזה שלא היה עולה בדעתכם.
תחשבו, מה לא יכול לעלות על דעתכם?
וזה מה שעשו.
כן, נכון.
נביא אומר להם,
הקדוש ברוך הוא אומר להם דרך נביא,
שימו את זה בקודש הקודשים.
מוזר, נכון?
אבל זה מה שקרה.
בקודש הקודשים שלנו,
זאת אומרת, מקום שכהן גדול נכנס פעם בשנה לכמה דקות,
והמקום הכי הכי גדול, הכי הכי עליון, כל הקרב יומד, כל מה שמתקרב שם, המקום הוא,
יש שם רק, היו שם חמשה דברים.
ארון הברית עצמו
צנצנת עם מן,
צנצן את פח השמן שמושכים בו
כהנים גדולים ומלאכים ומשיח.
יש שם מטה של אהרון שפרח ויש לו שם פרחים ושקידים.
ודבר אחרון, חמישי,
הקופסה עם פסלי, חמשת פסלי זהב של עכברים, עבודה זרה, ממש.
לא, הם היו בתוך הארון, ארון הברית.
מה?
בסדר, אבל? יש שאר הדברים. מה? יש שאר הדברים. כן.
היה קודש הקודשים, ארון הברית, פח השמן, מן,
וחמשת המטה של הארון, וחמשת העכברים.
זה קודש הקודשים שלנו.
לא היה.
נכון? מוזר.
למה? למה הם עשו את זה?
למה הקב"ה אמר להם לעשות את זה?
דרך נביא.
איזה מחלוקת.
יש דעה שזה נביא, לא כתוב שמואל, כתוב נביא,
ויש דעה שזה ברוח הקודש.
אצלכם כן, נכון.
זו שאלה טובה, נכון. זה מקור שמונה.
מקור שמונה.
והתניא,
מי שנגנז אהרון נגנז צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה
ומקלו של אהרון שקדים ופרחים
וארגז ששגרו פלישתים דורון לאלוהי ישראל שנאמר ואת כלי הזהב אשר אשר ישבו אותם.
לא,
תשימו בארון מצידו.
מוזר, נכון?
כן, כן, יכול להיות.
טוב, אנחנו ננסה להבין.
אז למה?
למה?
טוב, את זה אנחנו נראה בשיעור הבא.
לא, לא, לא נגמר השיעור עדיין, לא?
אה, יש חצי שנה?
או, יש חצי שעה, אז יש לנו זמן.
בסדר, אז נדבר היום.
בסדר.
רציתי להשאיר אתכם ככה במתח, שאתם בטח לא תישנו בלילה,
ובטח תשאלו את כולם למה, למה, למה הם שמו בארץ.
טוב, נו.
אז אם יש לנו עוד קצת זמן, אז נדבר היום.
כן.
אתם בטח שמתם לב
שהמלחמה שלנו עם פלישתים היום
היא מלחמה לא טבעית.
נכון, כולם מבינים את זה.
לנו יש מטוסים, כמה מטוסים יש אצל חמאס?
אה, אין להם מטוסים?
אה,
טוב,
מסוקים בטח יש להם, נכון?
אין להם מסוקים?
וטנקים, לפחות טנקים.
מקרטון, בדיוק.
נגמשים, אולי יש להם, אה, אולי יש להם צוללות?
לא.
ואוניות?
גם לא.
אז
אה, אולי יש להם המון המון כוחות שם, מאות אלפי חיילים, ככה זה.
גם לא.
כמה?
כמה החיילים שלהם?
אתם יודעים, אנחנו שם החזקנו בסביבות 150-200 אלף חיילים במלחמה הזאת, משתתפים.
טנקים, מטוסים, מוניות, שוללות,
8200 ו...
הכל, הכל!
אז איך אנחנו לא מצליחים לנצח שם כמה אלפי חיילים? זה יש להם שם אולי 5,000,
לא יודע בערך, פלוס מינוס.
אה, וואו, זה רעיון גני גרילה, כן, אז מה? אז עכשיו אנחנו בואו נזרוק כל המטוסים שלנו, כל המסוקים, כל האוניות, כל הטנקים וזה,
ניקח כמה גורילות כאלה ונשלח שם בתוך המנהרות, יש להם מנהרות, גם לנו יש מנהרות, הנה, זו אותן המנהרות, אנחנו ניכנס לגורילה-גורילה, ואז ננצח אותם, איזה,
בזבזנו שנה וחצי.
כן.
בטח.
רק זה, זה כל הסיפור?
בגלל ש... וכמה יש לך הרוגים? בסדר, יש לך...
אוקיי.
לא, רבותיי,
אל תשלו את עצמכם.
זה לא בגלל, אה, טוב, שאנחנו לא כמוהם.
אנחנו לא כמוהם. מכירים את הביטויים האלה? שאנחנו לא כמוהם.
הם ככה, אנחנו לא מוכנים להילחם כמוהם.
לא, לא.
אנחנו מוכנים.
יותר גרוע.
בשביל להילחם צריך להילחם עד הסוף.
זה לא סיפור.
ברור שזה כוח רוחני.
זה דברים רוחניים.
אחרת אין הסבר לזה הגיוני.
נכון, אתה יכול להגיד שהרמטכ״ל הוא שם פוליטיקאי והם שמאלנים והם לא יודעים להילחם ובגלל שהם שם כולם...
בסדר.
אבל אתה לא יכול להסביר את זה בהיגיון פשוט.
ואם יהיה הפוך,
תארו לעצמכם שאנחנו היינו במצב הפוך. כמה זמן הייתה נמשכת המלחמה הזאת?
שיש להם טנקים?
אתה אופטימי,
אתה, רואים עליך, נשימה טובה.
הם תוך כמה שעות השמידו שם אלף אנשים, תוך כמה שעות עם קלצ'ניקובים.
זה היה רוצה הפרנה.
אז זה אומר, כן.
אני חושב שרק נראה לנו הרבה יותר שעות מדעות ומגישים משהו כדאי.
נראה כל יום כמה עשרות מחבלים.
כן.
כן, כן. אתם יודעים מה זה, למה דבר דומה?
אתם יודעים מה זה דומה?
זה שבא עכשיו איזה שם בריון כזה, איזה מתאגרף גדול כזה, לא יודע, יש שם MMI, יש כל מיני כאלה,
MMA כזה, זה, שם, פה, פה, פה, פה, פה, ובא לפניו כזה איזה בחורצ'יק פשוט כזה, סתם כזה,
והוא פאח, נתן בוקס ו-MMI או MMA כזה, עף, נופל, בוא, דה, דה, דה, ואז אומרים, למה? למה? איך? איך? הוא סתם, הוא סתם.
יום אחד שם, איך הוא ניצח אותו?
הוא אומר, כי אני לא רציתי לפגוע בו בגלל אימא שלו, אני ריחמתי על אשתו וילדיו.
ואז מדבר, מדבר. אליפות עולם, הוא ייקח את הגביע, הוא יסתובב עם הגורה כזו, זה שאתה דאגת עליו, אתה היית מוסרי, תספר את זה שם לאשתך.
זה לא עובד ככה.
מלחמה זה מלחמה.
שהם מנצחים, בגדול.
לעת עתה.
יש לזה רק הסבר אחד,
זה כוח רוחני.
ואנחנו צריכים להבין מה זה בא ללמד אותנו,
מהו הכוח, מה הרעיון, מה עומד מאחורי
הדברים הללו.
אז זה מה שאמרתי,
זו דוגמה ממה איזה שאתה מספר אחר כך,
זה בגלל שאני ריחמתי עליו, אני פשוט,
הוא הזכיר לי את הבן שלי, לא משנה מה אתה תגיד, זאת אומרת, אתה מדבר,
אתה מדבר.
אתה הפסלת בקרב, מה אתה עכשיו מדבר? אתה, זה לא מעניין אף אחד מה שאתה מדבר.
זהו.
כדי להבין למה הם מנצחים,
אנחנו צריכים להסתכל על כל ההיסטוריה שלנו אחורה,
ולהבין שיש לנו עסק עם פלישתים כבר ארבעת אלפים שנה.
אתם עוד זוכרים שיצחק אבינו היה חופר בורות
שסתמו אותם מפלישתים.
וכשאנחנו יוצאים ממצרים,
הקדוש ברוך הוא לא ניחם אותם דרך ארץ פלישתים,
כי פן תראו מלחמה
ושבו מצרימה.
או, נכון, יפה מאוד, נכון, שאלה טובה מאוד.
אני מבין, זו שאלה מצוינת.
אני אנסה לעמוד בזה.
אבל קודם כל,
אתם מבינים את העיקרון.
אנחנו נלחמים איתם
מקדמת דנא.
יש,
זה ככה עובר.
גם מלחמה, אתם יודעים מה? אולי הדוגמה הטובה לזה זה מלחמה עם פלישתים וגוליאת, דוד וגוליאת.
הם עומדים שם בשתי גבעות,
צבא של פלישתים, צבא של ישראל, עומדים זה מול זה,
ובאים עכשיו עוד מעט יהיה קרב,
בוודאי בקרב כזה יהיו אלפי אם לא עשרות אלפי הרוגים כמו שבדרך כלל כל המלחמות האלה שם זה עשרות אלפי הרוגים בבת אחת, בקרב אחד.
יוצא גוליעת ואומר להם למה לנו להילחם אחד עם השני בצורה כזאת? בואו נילחם אני מול אחד מהחבר'ה שלכם, תשלחו אחת מישהו משלכם, אני אלחם איתו.
אם אני אנצח אותו אתם תהיו עבדים שלנו ואם הוא מנצח אותי אנחנו נהיה עבדים.
עבדים שלכם.
עבדים זה לא מבנה במובן זה שאתה עבד, אלא שהם משלמים מס, משלמים מס אחד לשני.
אנחנו אמרו, כאילו,
זה הם משלמים להם.
סיכמנו,
תשלחו פה מישהו אליי.
זוכרים את זה?
זה אצלכם נמצא במקום 11.
ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל ויאמר להם,
למה תצאו לערוך מלחמה?
הלא אנוכי הפלישתי ואתם עבדי עבדים לשאול,
ברו לכם איש וירד אליי,
אם יוכל להילחם איתי ויכני,
והיינו לכם לעבדים,
ואם אני אוכל לו,
והיכתיב,
והייתם לנו לעבדים ועבדתם אותנו.
ויאמר הפלישתי,
אני חירבתי את מערכות ישראל.
מפרשים אומרים, איך חירבתם את מערכות ישראל?
בעצם העובדה שאין אף אחד שיכול לעמוד מולי.
היום הזה תנו לי איש,
ונלחמה יחד.
וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלישתי האלו,
ויחתו ויראו מאוד.
כולם פוחדים.
ודאי שיכולים, אבל הוא מציע עכשיו הזדמנות, הוא אומר, במקום שיהרגו פה עשרות אלפי אנשים, בואו נעשה אחד עם השני.
הוא מציע את זה.
נכון, נכון, לכן הם פוחדים, ואחר כך דוד המלך פותר את הבעיה ומציל את המצב.
נכון.
כן, היו נלחמים בצורה רגילה, לא היו יוצאים נגדו אחת.
חיפשו, אולי חיפשו, אולי כן נכנס מישהו.
עכשיו אני רוצה לשאול אתכם, מה אתם חושבים?
אם באמת גוליית חס וחלילה היה מנצח, זה לא ניצחות שאתה השקפת אותו והוא שם דופק,
כן?
אלא שם הורגים, נכון?
אם הוא היה מנצח את דוד,
האם ישראל היו הופכים להם לעבדים והיו משלמים להם את המס?
בטח שכן, מה השאלה?
רק שנייה, רק שנייה, רק שנייה.
או, בדיוק.
וכאשר הקרה הפוך ואנחנו ניצחנו,
הם כיבדו את ההסכמים?
לא.
זה מאוד מאפיין
לתקופה שלנו, לא?
יהודים כמו תטלה,
כולם כזה ילד טוב ירושלים, במקום לכתוב פה משיח כזה, הם כותבים על הקסדות, צריך לכתוב ילד טוב ירושלים.
אנחנו מכבדים הסכמים,
אנחנו נותנים מה שצריך בכל שעה, בכל זה,
הכל הכל לפי יחקים ושזה יתאים לחוק בינלאומי וגג בהאג.
והרמטכ"ל כן מוריד את הפץ' הזה של המשיח.
זאת אומרת,
זה הכל כזה כן, אנחנו תתלה,
הם לא,
מאוד לא.
אז כמו שאתה שואל בצדק,
איך אנחנו יודעים שזה פלישתים, שזה פלסטינאים?
פשוט מאוד,
זה לא מדובר על הכוח הגנטי שעובר מעם לעם,
אלא ישנם כוחות בעולם שלנו,
כוחות מטאפיזיים, שהם פועלים ועוברים מעם לעם.
כמו למשל,
אנחנו יודעים ששאול בסופו של דבר, ודוד בסופו של דבר,
שאול השמיד את עמלק,
נשאר רק אגג,
עמלק נעלם,
פתאום הוא כן מופיע.
איפה הוא מופיע?
בפרס, נכון? בגדלת אסתר, אמן.
ניצחנו את העמלקים שם בפרס,
איפה עכשיו הוא מופיע?
ברומא.
רומאים הם נקראים אדומים.
הם, לא יודע, אנשים לא תמיד מודעים לזה,
אבל אתם יודעים שרומאים הם עשו לנו שואה לא פחות ממה שגרמנים עשו פולוקוסט,
את השואה שלנו.
בשואה נהרגו שישה מיליון יהודים, שזה היה שליש מכל אוכלוסיית יהודים בעולם.
רומאים הרגו בחורבן בית המקדש ומרד בר כוכבא ביחד בסביבות מיליון יהודים.
מיליון יהודים, זה אומר בערך היה זה היה שליש מעם ישראל, היו שם בשלוש וחצי, ארבע, פלוס מינוס.
יהודים בעולם.
ורומאים הרגו לנו שליש,
אותו כוח, אותו עמלק.
מרומאים הכוח הזה עובר לגרמנים,
מגרמנים,
אתם יודעים שגרמנים היו נקראים אריים, נכון?
גזע ארי.
מה זה, מה המשמעות של המילה ארי?
הודו.
הודו.
הודו וארי זה בא מלשון אייראן.
זה הודו
פרסי פרס זה נקרא בלשון העתיקה של פרסים פרסים שם שלהם היה ארי
הם היו אריים הם היו אותו כוח עמלקי
מהמן הרשע עבר לרומא גרמניה חזר עכשיו בזמנים שלנו לחזרה לפרס
זה עמלק של ימינו, מבחינה סתם, מבחינה רוחנית.
אותו דבר מעבר לא גנטי, רעיוני,
פלישתים, שהם לא במקרה קוראים לעצמם פלישתים, פלסטינאים.
מה זה פלסטינאים?
זה מישהו פולש.
הם קוראים לעצמם פלסטינאים.
זה לא מקרה.
וזה דבר שהוא...
אחת התכונות שמאוד מאפיין את פלישתים,
שהם עושים נזק סתם.
נזק סתם.
אתם זוכרים מה הם עשו עם שמשון הגיבור?
הם תפסו אותו, החזיקו אותו,
ומה הם עשו?
עקרו לו עיניים.
למה?
למה הם...
זה סתם.
אתם מבינים? למה הם סתמו בארות סתם?
כמו עכברים.
עכברים שהם מזיקים סתם.
כשהם נכנסו עכשיו, כשהם עשו טבח פה,
גם זה היה מאוד מאוד דברים שאין צורך בהם,
אין צורך.
הם שמו תינוק במיקרוגל שם ושרפו אותו, מיקרוגל או תנור חימום,
לא חימום, תנור אפייה.
אתם יודעים את זה, שמעתם על זה.
יש סרטונים על זה, דברים...
גדולים.
הם סתם תינוק
והשמידו אותו ככה.
למה לחתוך ראש?
אתה הרגת, הרגת.
זו תכונה, זו תכונה כזאת.
והשאלה עכשיו,
זה,
אתם יודעים,
למה הקדוש ברוך הוא מפגיש אותנו עם הרוע הזה?
אתם יודעים, אני גר בשכונה ערבית.
אנחנו קוראים לזה קול התור, אבל פעם זה היה נקרא אבו תור, אבל כן.
אבל אני חמש עשרה שנה גר שם, וכל פעם שאני הולך ברחובות, אני מסתכל על האנשים האלה ואני חושב לעצמי,
ואני שואל את הקדוש ברוך הוא, אני שואל, למה?
לא,
למה דווקא הם?
הרי יכולת להביא לפה ויטנאמים, פולינזים,
מישהו, אנשים חייכנים, טובי לב, כאלה נחמדים,
או ערבים עצמם, יש ערבים טובים,
שהם היו כאלה נחמדים, שהם היו אומרים סבח אל-חייר,
כבחה לאגנטי.
זה משהו נחמדים, אנשים טובים,
סתם.
למה דווקא את אלה הבאת עלינו לפה?
ואני הבנתי למה.
אתם יודעים למה?
נכון, גם אני ככה חושב.
אם הם היו נחמדים, מה היה קורה לנו?
היינו, כן, היינו חולמים לנגב חומוס בטול כרם.
מכירים את הביטויים האלה? חום. לנגב חומוס כאילו, כאילו יש איזשהו עניין כזה של לנגב חומוס,
כאילו צורת החשיבה כזאת של הערבים,
לנגב חומוס.
היו מתחתנים איתם.
עד שעם ישראל לא היה מתחזק והיה הופך להיות
לעם שמבין למה אנחנו לא מתחתנים. לא בגלל שבסוף יוצא שהערבי הטוב הזה,
הוא מרביץ לאשתו היהודייה, בסוף יוצא שהוא ייקח לעצמו עוד שתי נשים חוץ ממאיך וזה, לא.
לא מתחתנים כי אנחנו עם סגולה, אנחנו עם אחר,
אנחנו לא רוצים להתחתן איתם.
את זה עדיין אנחנו בתהליך של התהוות.
ואם
זה לא היה האיבה כזאת בינינו,
אנחנו היינו נמכיכים.
זה דבר אחד.
דבר שני,
אתם יודעים שיהודים בטבע שלהם, כך גם הרב קוק כותב,
בטבע,
אנחנו
לא אוהבים לשלוט,
לא רוצים מדינה.
אנחנו כמו יעקב, איש תם, יושב אוהלים.
אנחנו נולדנו לשלום,
שרק יגיע.
אנחנו לא רוצים שום דבר, לא רוצים מלחמות, לא רוצים...
למה להתעסק עכשיו עם משטרה וצבא ובתי כלא ולשים אנשים שם, כל מיני דברים? למה?
תשב, תלמד תורה, תהנה ממזגן טוב, מלגה טובה,
תשב, תלמד כל החיים שלך, זהו. למה לך להקים מדינה?
את זה מכריחים אותנו לעשות פלישתים.
אתה רוצה צבא קטן וחכם?
אני אראה לך מה.
מה זה צבא חכם?
אתה רוצה לשבת בשקט.
אתה לא רוצה להילחם, נכון?
תראו את כל הגנים שלנו,
בכל מקום,
יונה, שלום,
זה הסיירת, הסיירות שלנו, איך הם נקראים?
דובדובן,
אגוזים, אגוז,
דוכיפת כזה, דוכיפת.
מה שמים שם בצור ילדים על הארונות כאלה שזה, שזה? כאלה סימנים, נכון?
זה סגנון, אתם יודעים? זה לא במקרה,
זה צורת החשיבה שלנו.
ורק,
רק שנייה, רק שנייה.
הם מכריחים אותנו
להוציא מאיתנו כוח,
כמו שאנחנו היינו בתקופה של שאול,
שבזמן של שאול אף אחד לא רצה את הממלכה.
היינו בשבטים, כולם חיים טובים, בסדר? למה להקים ממלכה? מי רוצה את המלך?
ושמואל מזהיר אותם, המלך יעשה לכם, כן, כן, הם עכשיו הבינו. למה הם רצו מלך?
למה רק... מה? למה?
כי פלישתים הכריחו אותם.
הם עשו להם טבח
עוטף עזה כל הזמן, כל הזמן, בכל מקום. היו עושים, היו באים ועושים, אונסים, ועורפים ראשים, וחותכים, ושורפים שדות, סתם.
אתם יודעים, זה היו אנשים שהכריחו אותנו
פתאום להתאחד, להיות עם, להעמיד מלך. מלך יכול לגייס צבא, יכול להכריח את כולם,
וזה מה ששאול עשה, שהוא אומר, אני כל שור שלכם אני אשחוט,
להקים צבא וללכת למלחמה.
הם הכריחו אותנו להיות עם.
ואני חושב שזה מה שקורה לנו היום.
תארו לעצמכם
איך אנחנו היינו לפני שנה וחצי.
איפה היינו?
והיום
פתאום כולם, הופה, פה, פה, פה, מבינים,
זה לא כדאי להתעסק איתם.
סוריה, חיזבאללה, ואת המכות שהבחינו על איראן וכל זה, זה שינויים חזקים בנפש,
בעם,
צבא.
אז נכון, אנחנו לא ניצחנו עדיין,
אבל אנחנו במערכה ראשונה.
עוד מעט תהיה מערכה שנייה.
כידוע, כמו שאומר צ'כוב,
במערכה הראשונה אם יש רופא,
אז הוא חייב לראות במערכה האחרונה.
אנחנו בדרך.
הם מכריחים אותנו להפוך לעם,
לשלוט,
להעמיד מלך,
לשנות את המטכ"ל שרוצה שלום, שרק יגיע.
להפוך, לשנות, לעשות את הדברים, את האנשים שהם,
שמה שאנחנו עכשיו רואים מול עינינו, ששמים את האנשים הטובים בכלא ומענים אותם ועושים להם כל מיני ומללים עלילות,
גם שדה תימן וכל השחיתות הזאת, כל זה, כל זה, זה הכל יקרוס.
זה הכל בדרך להתפרק,
עם ישראל הולך לבנות פה משהו גדול, חזק.
ומי גורם לנו את כל זה לעשות?
פלישתים.
ואני חושב
שזאת הסיבה,
אנחנו כמובן לא יודעים למה הסיבה, כי זה נביא,
אבל אם אנחנו לומדים משהו מזה, אני לומד לעצמי
שקדוש ברוך הוא אומר לנו על ידי חמשת העכברים בתוך קודש הקודשים,
הוא אומר לנו:
מה שקורה בהיסטוריה זה לא סתם,
זה לא מקרה,
זה לא טעות,
זה מכוון, זה הכל נועד בשבילכם, זה הכל נועד כדי ללמד אתכם, להוציא מכם כוחות,
שהרוע שיש בעולם, השיא כאילו,
אתם יודעים, לנחש,
יש נחש טוב,
נחש ממית, אבל גם נחש הוא מרפא כשמישהו מסתכל למעלה, אז לא נחש,
זה מישהו מתפלל וכולי, אבל הוא סמל של רפואה, סמל של, גם לנחש יש דברים טובים.
אבל פלישתים אין,
רק השחטה.
וגם כוח כזה של השחטה, גם לזה יש מקום,
והוא שדוחף אתכם להשתנות.
ועכשיו,
אם אנחנו חוזרים לגמרא שהתחלנו ממנה במסכת פסחים,
ששם עכבר שחור, עכבר לבן, עכבר כזה יצא, לא יצא, אותו אחד, זה לא משנה.
זה תיקו.
זה לא משנה איזה עכבר זה.
אם פלישתים זה לא עם אחר, אז זה לא עם אחר. לא משנה.
זה אותו כוח.
כוח פועל, ואנחנו, בעזרת השם,
נלמד ממנו, וממנה נבשח,
באמצעות היסטוריה.
וזה סוף הסיפור.
של של של של::::::::
::::::::::::::::::::
