שלום וברכה.
אנחנו רוצים היום
להתחבר לנושא של עשרת המכות
של מצרים.
בנושא מאוד חשוב, שיש לנו בעצם מושג הסרה,
מתחבר לנו כמה כיוונים.
יש לנו עשרת
עשרה מאמרות נברא עולם,
יש לנו עשרת הדיברות ויש לנו עשרת המכות.
האם יש קשר בין הדברים?
אנחנו נראה שיש קשר עמוק בין הדברים,
שבהתחלה אנחנו מוצאים את המושג עשרת מאמרות נברא העולם,
ואחרי זה העולם הוא מאמר, מאמר דבר גדול,
אבל העולם לא יכול להכיל את המאמר של הקדוש ברוך הוא כביכול,
כי זה עדיין משהו אלוקי,
ואז כשזה מגיע לעולם,
האוצר מכה,
כי זה דבר אינסופי, כשאתה מגיע אותו לעולם,
הוא מוצר איזה מכה.
אחרי זה יש דיבור.
מה זה דיבור?
סד הדיברות,
שכבר זה לא משהו כללי,
כמו מאמר שזה כללי, אלא בעצם מה שמדבר איתך.
סד הדיברות זה כבר נמצא הרבה יותר גישה יותר פנימית, יותר מחוברת,
זה סד הדיברות.
אנחנו ננסה לראות
איך ללמוד את זה ואיך להתחבר לזה.
איך זה מתחבר, סד המקור לסד הדיברות,
בצורה אחת,
ואנחנו ננסה לראות את ההגבלה,
איך זה מתחבר, בסדר? אז אנחנו ננסה לראות
אחד מול השני.
אז בואו נראה איך זה מסתדר עם עשרת המכות, עשרת הדיברות.
אז בואו נתחיל בצורה מסודרת, בואו נראה.
קודם כל,
אם אתם רוצים לראות,
בפרשה אנחנו מתחילים,
יש שם דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שכין, ברד, הרבה, חושך מכת בכורות.
איך זה מתחבר אחד אל אחד,
ונראית ההגבלה, איך זה מתחבר אחד מהשני.
רק נסביר את זה, זה בעצם נעשה הפוך,
כן? בהתחלה,
אנחנו בבריאת העולם,
יש לך בהתחלה את המים,
פיה,
מעבידים ממש על המים, אחרי זה נותרה על היבשה,
אחרי זה את העצים.
האם בעצם במהלך המכות הוא הולך גם ומתחבר אחד לאחד? זאת אומרת, הוא מתחיל מהמים,
כמו שרוח העולם מחפש על פני המים במעשה הבריאה,
המים הופכים לדם.
אחרי זה מתחיל לראות מציאות של מה? של יצור חי שעובר מהמים,
אלא המציאות היבשתית, זה הצפרדע.
אחרי זה אתה עובר עוד דרגה, בדרגה היותר, כשמתפתח
הרוב זה כבר חיות,
אחרי זה אתה מתחיל להגיע לרוח של המציאות, זה דבר, שכין זה מוצג שקשור ברוח,
ואחרי זה אתה מתגיע לשמיים, ברד,
הרבה זה גם כן דבר שהוא תעופה,
חושך המאורות, עד מכת בכורות, בעצם האדם.
כביכול יש לנו כאן ממש דבר תהליכי שהולך מכל הטבע, מהשיא הטבע, מהים,
כמו הדבר הזה, ואחרי זה הולכים,
מגיעים עד לאדם,
זה אותו תהליך היסטורי פנימי במעשה בראשית.
עכשיו אנחנו נבין שהעולם נברא בשם אלוהים,
ובמקומות מצרים יש לנו שם י"ק ו"ק.
מה זה י"ק ו"ק?
שם הוויה.
אנחנו נראה שהקושור בעצם מגלה בעולם שם חדש,
אלה שמות בני ישראל, שם חדש מתגלה בעולם,
וזו אומר כאן פרעה, מי השם? יו"ק. זאת אומרת, שם אלוהים היה מוכר בעולם,
כי הרי יוסף אמר,
האלוהים מעניין את שלום פרעה, הוא מדבר על שם אלוהים.
אבל שם אלוהים זה מוכר,
בראשית ברא אלוהים את שמם ואת הארץ.
אבל אם יש שם הוויה,
יו"ק,
שם שיכול לשנות את המציאות, להפוך מים לדם וכן הלאה,
זה עדיין לא מתגלה בעולם,
ובגלל זה אנחנו מבינים שהבירור הזה הוא הולך ומתחבר. אז בואו נראה את הפרשה,
בואו נתחיל, בסדר?
בואו נתחיל בפסוק,
יש לכם מולכם עכשיו,
מפרק ז',
פסוק יד'.
ויאמר השם משה כבד לפרעה מעין לשלך את העם, לך אל פרעה בבוקר,
והנה יוצא המימה,
וניצפת לקרותו על שפת היעור, והמטה אשר נהפך
לנחש תיקח בידיך,
תודה רבה לך.
צריך
חומשים, קח בידיך
ואמרת אליו השם אלוהי העבורים שלחני אליך, השם יו"ק
אלוהי העבורים שלחני אליך לאמור שלח את עמי ויעבדוני במדבר והנה שמעת עד כה
ואז מה מתחיל? וכה אמר השם וזאת תדע כי אני השם
יו"ק
הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביום הם נהפכו לדם.
אז המקום הראשון בעצם הוא קורא לו מה? מים הופכים למה?
לדם.
עכשיו נתחבר, איך זה מתחבר,
אנחנו בפרק ז',
בסדר?
פסוק י"ז,
הלאה. עכשיו נראה איך זה מתחבר הלאה.
בואו נראה, עשרת המכות,
עשרת הדיברות,
בואו נראה.
המכה הבאה, עכשיו בואו נראה, אם זה מכת דם,
היא כנגד,
היא כנגד, בואו נחשוב, על איזה מכת הדם?
מה אם זה הופך לדם?
היאור. אז בואו נראה, אמרנו שיש לנו עשרת המכות, עשרת הדיברות,
עשר מאמרות, נכון?
מה, מה, איזה מאמר יש בבעיית העולם?
בואו נחשוב, מה עם הסטמכות?
הארצות הדיברות?
אני רוצה להביא לכם את זה, להדפיס לכם את זה,
קצת עם הדפסה פחות, אבל אני אגיד לכם את זה בעל פה,
אתה יודע?
אחת.
אז בואו נראה.
אם יש לא תחמוד,
זו המכה האחרונה, אתה יודע? לא תחמוד,
והמים הופכים להיות לדם.
אז תראו, רק שנייה אחת,
אני אגיד לכם את ה...
אפשר עכשיו, אבל אני אגיד לכם את זה ממש אחד מול השני, רק שנייה.
יש לי איזה מפסוקים עולים.
שימו לב,
אם לא תחמוד, איך לא תחמוד יכול להיות מול אדם,
עם שיש רעיון?
כי זה מכה אחרונה, כי בעצם זה הפוך.
הנוכחי השם אלוהיך זה מכת בכורות.
זאת אומרת, זה בא בצורה הפוכה.
זאת אומרת, אתה מגיע מהמים הופכים לדם,
ובעצם עושה את המקור הזה, בעצם הולך, עד שמגיע לצד העליון,
של אנכי יש שם אלוהיך,
זה בא מול מכת בכורות, שהקדוש ברוך הוא בעצם מתגלה בעצמו, עני ולא מלאך,
עני ולא שרף,
הקדוש ברוך הוא מתגלה בעצמו.
אוקיי,
צבע אדום, יפה.
עוד ראיונות?
המים זה, אוקיי, היהור, קודם כל, יש שתי קווים שנשאר, נסדר אותם.
יש יהור,
זה האלוהה של מצרים,
נכון? לי יהורים ואני עשיתי ני.
האלוהה של מצרים זה יהור.
ואם אתה בעצם כובש את היהור,
אז כביכול כבשת את הדבר הראשון, זה היה אחד מהשני כי בכל תנוכי אשם אלוהיך מול
מול היהור שזה העיקר, זה אלוה השם מצרים.
אם אתה הפכת את היהור לדם, תפסת את היהור, תפסת את אלוהי מצרים.
בגלל זה,
היהור זה הדבר הכי קשה. למה? כי בעצם המצרים היו משתחווים, למי? ליהור.
מים הופכים לדם, אה, אם אתה יכול לתפוס את היהור,
אז כביכול זה המקור הכי עליון.
אבל אנחנו נראה עכשיו
שזה הולך בצורה, מה זה צפרדע?
אז כתוב, אלעד המצרים היו עובדים עליהם. עוד דבר שמעושים, כמה דברים. קודם כל, אלעד המצרים זה היה אלוהים מצרים.
ואחד מההסברים שהרב חלב מסביר, שהיו כל הבן אלעד האירוע תשליכו,
והכל הבת החיון, כי הם רצו כאילו לתת לעבודה זרה שלהם, לתת להם את הבנים.
כמו שהיו היום כל העובדי עבודה זרה נותנים איזה כל מיני
לקורבנות בני אדם לעבודת זרה שלהם,
אז מה היו עושים ליאור?
עכשיו, מה לא היו עושים ליאור? היו רוחצים על היאור.
בבתי בת פרעה, מה היא באה לעשות?
לחרוץ על היאור.
למה? כתוב שאומר רש"י שבאה להיטהר מגיל בית אביה. זאת אומרת, אני לא מתייחסת ליאור כדבר שהוא פולחני,
אני באה לחרוץ על היאור.
מה זה לחרוץ? אני לא מתייחס לעבודת זרה שם.
ובגלל זה היא מוכנה לקחת את הבן מהיאור ומוציאה אותו החוצה.
היא מוציאה את הבן, הבן שנזרק ליאור, מה הוא עושה? הוא מושך אותו החוצה.
מכאן אנחנו מבינים שבעצם בדיעת פרעה היא לא מוכנה לתפיסה
של היאור שהיא כאילו שיא עבודה זרה.
אז בואו נראה, מצד אחד,
היאור,
ומצד שני אפשר להגיד, או אנוכי השם אלוהיך,
או לא תחמוד.
אנחנו ננסה לראות, יש לנו שתי וריאציות מההבנות,
איך אפשר לסדר את עשרת הספירות.
בואו תראו עכשיו, אם ככה,
נמשיך הלאה.
עוברים לצפרדע.
מה אתם אומרים?
מה קורה עם הצפרדע? איך מתייחסים אליהם?
מה זה צפרדע?
הבאבנל אומר שהצפרדע זה התנין,
כי ביאור היו תנינים.
והתנינים שהיו ביאור, זה היה שאיך אדם משכפך, היו יוצאים התנינים, הקרוקודילים, ככה אומר הבאבנל.
זה לא צפרדע שבימינו, אלא זה הקרוקודילים,
והם היו בעצם באים,
הם היו תמיד יוצאים ביאור,
והם יצאו מהאור אל היבשה והתחילו להרוג אנשים.
זה היה בעצם הצפרדע שמוזג.
אברבנאל מסביר, זה הקרוקודיל.
ואז הוא יסביר הלאה.
צאן צפרדע. אחרי זה נעבור, אחרי משהו אחרי צפרדע, כן? פסוקים אברים.
שימו לב, אז בואו נראה את התגובה בכל מקום, כן? אני רוצה לעשות את ההגבלה.
מה קורה אחרי אדם?
מה תגובתו של פרעה?
ומשה אמרו לו, ככה, ומחייב תצא ידכם ממצרים, היה דם.
ויעשו כך חתומים במצרים בלעתיהם, ויחזק לפרעה ולא שמע עליהם.
לא, אמר, מים לדם זה אפשרי.
ויעשו עם פרעה ויבוא אל ביתו, לא שלט ליבו, גם לזאת.
במים לדם הוא לא מתייחס.
הלאה.
מה קורה בצפרדע?
הנה, אם אין את השייך, הנה אנוכי ונוקח את תגוביך בצפרדעים, פסוק כ"ז.
ושואל את צעיר בצפרדעים ועלו בבא בביתך ובאחד משכביך.
מה התגובה?
או, אותו דבר, בדיוק.
ויחשו כחתום מבלתיהם, ויעלו בפסוק הג', בפרק אי חת',
בחתומים בילתיהם ויעלו לצפרדים לארץ מצרים, ויקרב פרעה למשה,
והוא אומר,
העתירו אל השם,
וישימו לב כאן,
ועשרת צפרדים ממני מעמי, וישכי את העם וישבחו אל השם.
כאן מתחיל להיות, מה?
תנועה של,
עתירו אל השם
ויעשר צפרדים ממני מעמי.
מה אתה רואה כאן?
בקשה שכן, עתירו לשם.
והיום משה עם פרעה התפאר עליי, כאן אנחנו רואים כאן שבצפרדעים יש כאן תגובה
ואתה עתיר לך
רק בעוט תשארנה, מה זה רק בעוט תשארנה? כמו שאברהם מסביר, שנחזיר את זה רק ליאור.
וישהו על הצפרדעים בביתך, בביתך במחר רק בעוט תשארנה, ויצא משה אירוני עם פרעה, ויצק משה אל השם את דבר הצפרדעים,
וישק את דבר משה וימות לצפרדעים,
ויער פרעה כיתה עברך, ואכבל את ליבו, לא שמע עליהם.
אז בצפרדעים מתחיל לראות תגובה,
העתירו אל השם.
כמה זה קשור אל פרעה? לא, העתירו אל השם,
ועשה צפרדעים ממני. זאת אומרת,
יש השם,
אני לא קשור לזה, תתפול אליו,
רק שמס צפרדעים, מה שקרה כאן, יצא ממני.
נעבור עכשיו למה השם אחרי זה?
קינים.
מה קורה עם הקינים?
מה קורה?
מה התגובה?
ותהיה קינא באדם, פסוק י"ג,
בבהמה, על כל עפר הארץ, רואה כינים בכל ארץ מצרים.
מה פסוק י"ד? ועשו כחתומים בלעתיהם.
הוציאו את הכינים ולא יכולו.
והייתי כינים באדם ובבהמה, והם החתומים אל פרעה אצבע אלוהימי.
שימו לב, איזה משפט, איזה שם השם יש כאן?
אלוהים.
מה אין פה?
יפה. יפה.
מה ששאל פרעה מי השם, י' כו, כי אין פה.
אומרים החתומים, תשמע, אצבע אלוהימי.
אנחנו מכירים את השם אלוהים,
אבל אנחנו לא רואים שם השם, שם הוויה.
נתקדם הלאה.
אנחנו בעצם מדברים כאן שבמצרים היה מוכר שם אלוהים. אמרנו שיוסף מדבר,
"האלוהים עניין את שלום פרעה", היה שם אלוהים.
כל דבר, ואפילו פרעה אומר,
כי אחרי הודיע אלוהים יוצח את כל זאת,
השם האלוהים אפילו מוזכר על יד פרעה,
אומר ליוסף.
אז מוכר שם אלוהים.
או יפה מאוד, מה ההבדל בין שם אלוהים לשם הוויה?
שם אלוהים זה מושג של הטבע, גם בגימטריה.
הטבע זה שם אלוהים.
הטבע, כן, חנית, הטבע.
מה ההסבר?
שכוחות העולם, העולם שנברא בכוחות, יש כוח משיכה, יש גאות, יש שפל,
זה שם אלוהים.
העולם נברא בחוקיות מסודרת, זה שם אלוהים. האם יש משהו שאתה יכול לשנות מבד לחוקיות,
להפוך לכורע את הים, קהת ים סוף?
עוד דבר כזה, זה שם הוויה.
אתם יודעים?
וזה שם הוויה, זה שם ייחוד,
אנחנו מאחדים את הקדוש ברוך הוא בשם הוויה.
זה שם שהוא גם לא נקרא,
כי זה שם פנימי,
שהקדוש ברוך הוא שם עצם,
וזה יכול גם לשנות את המציאות.
להפוך מים לדם וכן הלאה.
שם אחד, בדיוק. אנחנו בעצם שם הוויה שהוא יכול לשנות את המציאות, זה איחוד השם.
ובגלל זה במקדש
היו אומרים את שם הוויה בצורה מה?
בצורה, כי היה במקדש של עשרה ניסים, בצורה ברורה. למה? כי אתה חי בנס.
היה איזה מובלט בעולם של בית המקדש,
שאתה חי בנס.
העולם, אנחנו נראה שאנחנו נבין בפרשה הבירור הזה בשם אלוהים מאבדת העולם, כשאתה מראה להם את השמיים ואת הארץ, היה מוכר בעולם.
כאן עכשיו יש פרשת שמות,
יש שם חדש, שם הוויה.
בואו נראה האם
הם מצליחים להשיג את הדבר הזה.
נמשיך הלאה, אחרי זה יש לנו כינים,
בכינים מה אמרנו? אצבע אלוהימי, הם לא קבלו שם הוויה.
עוברים ל"ערוב". מה זה הרוב?
חיות רעות, נכון?
בואו נראה.
מה התגובה של פרעה?
יש ארוב, ארוב, מה כתוב בארוב?
יפיתי אשר ביום ההוא בארץ גושן אשר עמי ועומד עליה, לבלתי היום אצלם ארוב, ואז
ואז יעשה ה' כי ויבוא ארוב כבד בית הפרעה ובית עבדיו, פסוק כ',
ובכל ארץ מצרים שחט את הארץ מפני ארוב, פסוק כ',
פסוק כ', א', היכה פרעה אל משה לאהרון,
לכו דבחו לאלוהים אלוהיכם בארץ.
מה אומר כאן פרעה?
טוב, קיבלתי,
איפה אתם תזבחו? לאלוהיכם?
בארץ.
והיום משה לא נכון לעשות כן,
כי תאובת מצרים נזבח להשם, לא אינו?
כמו שאתה אמרת,
אי אפשר לזבוח הרי מה זה, כי אם אנחנו צריכים לקחת כבש
ולהקריב אותו כקורבן,
אין נזבח לתאובת מצרים, אין אין ולא יסקלו, אנחנו נזבח את הכבש שלכם, את האלוהים שלכם
מולכם ואתם
לא תסקלו אותנו?
דרך אסות הימים נלך המדבר, וזבחנו להשם אלוהינו,
כאשר אמר עלינו,
ויאמר פרעה, אנוכי שלח אתכם וזבחתם לה' אלוהיכם במדבר,
שימו לב, לה' אלוהיכם.
בהתחלה הוא אמר,
ה' אלוהיכם,
רק אחר כך לא תחכו ממני, אלא לכת עתירו בעדי.
כן, מושג ה' אלוהיכם.
ויאמר ה' אנוכי יוצא מהמייח,
ועתרתי אל השם בשר אירוב, שימו לב,
י"כ-ו"כ.
או, בואו נראה, כי עדיין,
כביכול החיות הרעות שבאות, אפשר להסביר את זה, שמה,
היה כאן איזה חוסר של איזון,
הרבה חיות עלו על יבשה.
עדיין זה לא ברור שמשהו קרה, או שמשהו מים הפכו לדם.
אבל ראינו שגם חתומים עושים את זה.
בואו נראה הלאה.
ויצא משה בפסוק הבא מפרעה ויתר אל השם, ויעשה שם כדבר משה,
ויעשה ראה רוב מפרעה מעבדם עמון ואין שם אחד, ויכבד פרעה לליבו גם פעם הזאת,
לא ישלח טעם.
עדיין
הוא לא קיבל את זה,
אז שימו לב, יש כאן עדיין שם הוויה,
השם, איך זה נקרא?
איך קורא פרעה?
וזבחתם לשם אלוהיכם.
י"ק עדיין לא חיבור של שם י"ק,
השם אלוהיכם.
הלאה, אחרי זה אנחנו עוברים לאיזה מכה?
דבר.
שימו לב, איך כתוב פסק דבר?
פסוק ג', הנה יד השם הויה במקנך.
מה זה הויה?
באותיות מה זה?
י"ק, נכון, הויה, י"ק.
מה ההסבר כאן?
מה זה יד השם הויה?
הספרים הפנימיים מסבירים
שאם אתה לא מקבל שם הויה,
בצורה לא נכונה,
זה נקרא הויה, נוצר מכה.
י"ק ו"ק, לא בצורה נכונה,
זה מכה בעולם.
בגלל זה הויה.
זאת אומרת י"ק ו"ק, אבל בצורה לא נכונה.
אז מה קורה לזה? יש מכה.
בסדר?
הויה מקנחה שבשדה בסוסים.
אה, אתה לא רוצה שמי הויה קו ו"ק?
אז בואו נראה מה יקרה.
יש הויה, נוצר איזה מכה.
ויפלא ה' מקנה ישראל לבין מקנה מצרים ולא ימות מכל מיני ישראל דבר,
ואז יש שם את הדבר הזה, ממחרת, ויעמוד כל מקנה מצרים, ומקנה בני ישראל לא מת אחד.
מה קורה?
מה התגובה של פרעה?
ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם.
זה פייר שכתוב שם ברש"י, הוא אומר שמי שהיה כביכול רמי מפרעה, הוא הכניס את המקנה שלו הביתה.
איך זה נראה שיש להם,
כשהם יוצאים בבקיעת העם, פתאום באים עם סוס ורוכבו,
רמה בים. איפה הסוסים?
רק קצת אותם במכת הדבר, אז היו כאלה, שמה הם עשו?
שהם הכניסו את זה שלהם הביתה, ואחרי זה השתמשו בזה
למלחמה בקיעת עם סוף.
הלאה.
מה יש לנו אחרי הדבר?
שכין.
מה קורה עם השכין?
פסוק י'
"ויאמרו את פיך וכבשם ויעבדו לפני פרעה ויזרק אותו משה השמיימה, ויהי שכין בבעות בפורח באדם, בבהמה,
ולא יכלו חתומים לעמוד בפני משה מפני השכין,
כי היה השכין בחתומים ובכל מצרים".
אם זה פגע גם במחרת תומים,
ויחזק השם את לב פרעה,
ולא שמע עליהם כאשר דיבר השם אל משה.
מה התגובה של פרעה?
כלום.
אני לא מבין למה.
הלאה. עכשיו, אנחנו מגיעים עכשיו אחרי שכין, מה יש לנו?
ברד.
בואו נראה.
בא עכשיו ברד,
אותך מסתולל עמי, פסוק י"ז.
נכון, בבקת הברד.
כן.
מכת הברד, שגם בהתחלה בדבר הוא הרג את המקנה,
אבל את הסוסים,
את המקנה זה בעצם הצאן,
אבל את הסוסים ואת כל מה שהיה בעצם בחוץ,
אז מי שלוקח את זה, הברד יהרוג אותו. מה עשה? ויראה את דבר השם, יעבדי פרעה, הניס את עבודה ואת מקנהו לבתים.
מה קורה? יש ברד בכל דעת מצרים, מה התגובה של פרעה?
מה אתם אומרים?
פסוק כ"ז.
פרק ט' פסוק כ"ז,
וישלח פרעה ויקרא אל משה ואל אהרן ויאמר אליהם,
חטאתי הפעם,
השם הצדיק ועני עמי הרשעים. מה תגובה הזאתי?
השם הצדיק
ועני עמי הרשעים. יש שם י"ו כ"ו בעולם,
והוא מתנהג בצורה של צדיקות,
ולא מכיר אותו,
אבל זה עדיין, אני מתחיל לזהות שמה?
שהוא פועל בצורה ברורה מאוד, הוא צדיק
ועני עמי הרשעים.
התיאור אל השם,
וירב מיות כל אלוהים והורדת אשתך אתכם ותאספו לעמוד.
טוב, עכשיו הוא מתחיל לקבל כבר משהו.
ואז בעצם, בזה מסתנית הפרשה.
פרשת בוש, היא בעצם מקלטת לנו שלושת המכות האחרונות.
בואו נראה.
שימו לב
מה נשאר לנו עכשיו?
הרבה, חושך מכת בכורות.
בסדר?
טוב.
הרבה. בואו נראה את הרבה בפרק י',
פסוק ה'.
"יסע יתן הארץ, לא יוכל לראות את הארץ יכלת יתר הפלטה, נשארת לכם הברת, ואכל את כל העץ יצאו לכם השדה".
מתחיל לפגוע בכל השדה, מה שנשאר,
ואז הוא מקבל את מכת הארבה.
ואז מה התגובה של פרעה?
ויושב את משה ואת אהרון, פסוק ח',
ויאמר אליהם, לכו עבדו את השם אלוהיכם,
מי ומי הולכים?
מה התגובה הזאתי?
מי ומי הולכים?
אוקיי, עכשיו אני אתן לכם אפשרות, אוקיי. קיבלת אפשרות?
עכשיו בוא נעשה סלקציה.
מי הולך?
מה הבעיה של פרעה? שימו לב.
אומר משה, בנערנו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו ובצוננו ובבקרינו נלך אחרי השם לנו.
שימו לב, התפיסה הגוית,
מה היא, הפולחן הוא בעצם עבודה של מי? של הגברים.
כל הדיון הטוטות בעולם זה הגברים.
איפה האיש הקשורה בזה?
לא קשורה.
נזרים, עבודה, כל הדברים האלה, זה מה זה?
הגברים.
באים, בא משה ואומר, תקשיב, כשאנחנו עובדים את השם,
זה הנערים,
הזקנים,
הבנים,
הבונות, הצום והבקר. אצלנו הכול קשור לקדושה.
הכול קשור לקדושה.
הבנים, הבנות,
הצום והבקר. כתוב שמה?
שגם בצום והבקר יש לנו,
לא תחמור, בשור וחמור יחדיו.
כתוב שרבי חיה המדוסה שהצום שלו היה הפרטוס של רבי חיה המדוסה, לא מה?
שומר השבת.
אז גם בחיות שלך יש ערך של קודש.
בגלל זה,
אומר לו, משה רבינו, תקשיב, אנחנו לא כמו הטיסה הגויית.
רק הגברים.
אצלנו הקדושה,
הכל, הבנים, הבנות.
אבול, בדיוק.
הכל, הכל מתחבר, זו קדושה שממלאה את כל החיים.
ואומר עליהם,
יהיה כן השם אחריהם, לא נכון, מה? לא כן נכון הגברים ועבדו את השם,
ואתם מבקשים כסף עבר.
אם אתם רוצים,
רק גברים.
אם כבר אני מוכן לקבל את המושג הזה של שתוכלו לעבוד את השם אלוהיכם,
אין בעיה, אבל מה זה?
רק גברים.
למה? כי זו התפיסה הגוית.
רק הגברים קשורים לזה.
משה רבינו אומר, לא, לא, אין כזה דבר, אצלנו הכל קשור בקדושה.
מגרש את המדת מפרעה,
בעצם לא נתן להם נפלאות לראות, רש"י אומר, זה...
אז רש"י אומר, לא פירש מי המגרש.
כי בעצם לא רצה לפרש מי המגרש, בעצם מדובר כאן על מה שהוא גירש אותם, אבל בעצם זה בא בצורה של הפוכה,
שופשון קצר, ככה אומר רש"י.
הלאה, אחרי שיש לנו המכת הארבה, מגיעים למה?
שימו לב, אחרי שהוא חוטף את ה...
אחרי שיש לנו את המכת הארבה,
אז כתוב,
הוא חוטף את זה,
בסוג י"ז, בסוג פרק י',
"וימי פרעה ליקול למשה", אחרי חושך,
כן,
ואז וימייר משה, בפועל מקול משה ואהרון, אומר לך חטאתי את השם אלוהיכם, ואתה שנאה.
אחרי שבעצם ההרבה,
הייתה ממש מכת חושר בעולם,
הוא אכל את כל העץ ועשב השדה.
וימייר פרעה ליקול משה ואהרון, ויאמר לך חטאתי את השם אלוהיכם,
לכם
אתה נשא נחתתי אח הפעם, ועתו אל השם אלוהיכם, ויעשר מעלי רק את המוות הזה,
ויצא מפעה ויתר אל השם.
אז מה הוא מבקש? שימו לב, איך הוא אומר כאן? חטאתי לשם,
אלוהיכם וילחם.
יש כאן סגיבת כ?
יש, נכון?
הוא מתק הבטחה.
הוא אומר, חטאתי לשם אלוהיכם וילחם,
עתה צנחתי אח הפעם, ועתו אל השם, וסרם רק מה שאתם רוצים.
ויהפוך הוא בחזקה, ויתקיע יום הסוף,
ויחזק השם, וזה פשוט כ', ואחרי שהוא פטם, ואחרי שהוא כבר קיבל את הרווחה,
ואחרי שהוא מת לפרעה, הספורנו מסביר
למה החזק, איפה הבחירה שלו, למה כשהוא רוצה לחזק אותו.
אומר הספורנו שזה בדיוק הבחירה. למה?
אדם שרואה כאלה ניסים,
אין לו בחירה.
הוא רואה מים הופכים בדם,
הוא רואה את כל הבריאה משתנה,
אין לו בחירה.
בשביל שתהיה לך בחירה, שתהיה לך את המאוזן, שתהיה לך אחד מהשני,
צריך לחזק את לב פרעה,
יש לך ברגש שמחזק את לב פרעה,
אז נוצר איזה איזון.
ככל שאתה רואה ניסים,
אז כבר אין לך בחירה.
אז מה עושה?
אומר הצפון, דווקא בגלל הבחירה צריך לחזק את לב פרעה.
זה כפוך, כן?
הלאה.
עוברים אל אחת ההרבה, יש לנו עכשיו חושך.
עכשיו בואו נראה את התגובה.
ויקרא פרעה למשה,
פסוק כ"ד ואז הוא אומר להם
"לכו עבדו את השם, רק צומכם ובכם יוצג".
הוא אומר, טוב, אוקיי, אני נכנע.
אתם רוצים לעבוד מה? בנים, בנות, צאו.
מה אתם רוצים? רק מה?
רק הצום והבקר לא יורד.
מה הבעיה של צום והבקר?
הוא הורס לך את כל המדינה, אני אין לך כלום.
למה הצמחים ובכם יוצג?
גם תפחים ולכם יוצגו. גם תפחים ולכם ילדים,
גם אני אתן לכם. בבנינו ובבנים אבותינו, גם נלך.
רק צום הבקר לא. מה?
מה התשובה?
הוא נותן אפשרות למה?
לבנים, לבנות,
לזקנים,
אבל גם לבנות, רק לא מי?
רק לצום הבקר. למה?
לא, יש להם ביצוח? לא.
ויאמר משה, גם אתה תיתן בידינו לזבחים ולאות וישים להם עלינו. מה העניין כאן?
מה אמרתם? מה אמרתם? מה צום הבקר? מה זה צום הבקר?
זה עולה מצרים.
אז הוא אומר, את הצום הבקר תשאירו לי פה.
גם לוקחים את המוטה, גם את הילדים,
גם את הרפוסה, הכי נהייתם אותה כזירות שיש.
זו שאלה גם שאלה טובה.
למה בעצם,
למה הפנייה לפרעה הייתה שאנחנו צריכים ללכת שלושה ימים ולחזור?
הרי אחרי המוכות שהוא חטף,
גם תגיד שאנחנו יוצאים, נגמר הסיפור,
הוא גם מקבל את זה.
למה צריך לדבר שלושה ימים?
מישהו יש רעיון?
השאלה היא בעצם,
בא משה ואומר, אנחנו רוצים לצאת לסבוח השם אלוהינו שלושה ימים.
למה אתה בא בצורה כזאתי?
תגיד, שמע, אני רוצה, אני יוצא ממצרים, גמרנו.
אתה לא רוצה, תחטוף מכות.
עוד מכה, עוד מכה, עד שתבין.
אז אין מה לעשות את זה. אז למה להגיד עוד דרך שלושה ימים, אנחנו יוצאים, למה?
אנחנו יוצאים לשלושה ימים? כן, לעבוד השם שלושה ימים, צריך לצאת ממצרים.
או, רגע, עם העם, מה נקרא בעם?
עם העם אנחנו גם כזה, מה נעשה נשאל,
מה נעשה? נשאל כסף וזהב.
למה לשאול מהם? תגידו, תקשיבו, אני רוצה את הכסף וזהב שלכם.
למה לשאול מגרד ביתה, כן, מכל זה,
כן, כתוב שם,
שעכשיו מה תעשו? כל אחד ישאל מגרד ביתה, משכנתה, משכנת שלו,
כל אחד ישאל ממנו משהו, למה ישאל ממנו? תגידו, תשמע, תן לי את זה.
הרי המצרים הם מוכנים, קח מה שאתה רוצה, רק לך.
לא, זה מצרים.
אתה שואל. לא, גם אם אתה לוקח משהו,
עם מישהו, הכל זה השם, אבל למה לבקש בצורה של השאלה ולא בצורה של לקיחה? תנו לי, אתם עבדתם בנו, עשיתם לנו עבדים, תתן את הכל. מה ההסבר?
מה התיקון?
בבקשה.
אחרי מכות כאלה זה כבר לא נשאר, אז מה ההסבר? אז בואו כזה.
אנחנו צריכים, צריכים בדרך,
כשאדם מודד, מודדים אותו.
מה עשו המצויים?
כל הבן האלה, לא יודע, הראו את השליחו.
מה הם עשו?
הטביעו את העם ישראל.
אמר כדודו שלך, אתם הטבעתם את בניי,
אני אומר, מה עושה?
לוקח אותכם ומטביע אותכם, כמו שעשיתם לעם ישראל,
וכדומה צריכה לטביע אותם.
איך אתה גורם לגירוי,
שהם יגיעו לתוך המים של קרית ים סוף?
אתה צריך לגרום להם להגיע למים.
מה עושים?
אתה לא ממש יוצא,
בדיוק. קודם כל אתה אומר, אני יוצא שלושה ימים.
אה, ואתה מראה שאתה ממש לא יצאת,
אתה גורם לכולם מה לעשות?
לרדוף אחריך.
אתה שואל ממשהו, הכל בשביל מה לעשות?
להטביע אותם.
בסדר? כל המגמה היא להטביע אותם בים.
בסדר? זו הנקודה בעצם, כי להגיע למצב שמידה כגון ומידה
הם יטביעו את עם ישראל,
כמו הקב"ה, אתם ככה ביתר בניי, אני אטביע אתכם,
אני הולך להוציא אתכם אל המים.
בסדר?
כן, כן, כן.
או, אז אם אתה משאיל, אז זו הנקודה כאן, בסדר?
נכון, נכון.
אז בואו תראו.
עכשיו, כתוב,
נכון, נכון, תראו, גדולה ביזה את הים
היא ביזה את מצרים.
באמת, כמו שאמרנו, הקדוש ברוך הוא מושך אותם לאיפה?
לקרית ים סוף.
אבל גדולה ביזה את הים היא ביזה את מצרים. איך יכול להיות שיש ביזה בים יותר מאשר ביזה את מצרים?
הרי לא יושבו ממצרים כלום.
איפה פתאום היה עוד?
לקחו להם את הכסף ואת הזהב, השאילו מהם.
כתוב שבבכת חושך,
מה הם עשו?
שהיה אור, והם ראו להם את כל הכספת.
אמרה, אין לנו, אנחנו יודעים שיש כספת שם הכל,
כספת יצוי הכל. ראיתם, קחו.
אז לא נשאר כלום. איך כתוב שיש ביזת הים יותר מביזת מצרים?
כתוב שאומרת הגמרא, עשו בה כמצואה שאין בה דגן,
כמצואה שאין בה דגים,
ניקוד מצרים.
אתה אומר שהיה שמשהו עליהם היה.
אז תראו.
זה ההמשך.
איך? אז רגע, תגיד, אתה רואה כיכרות.
אז תיקח את הכל.
אז תראו, פרק י"ד, פסוק ט'
ורדפו מצרים אחריהם ופשוט שלח והשיגו אותם תחומים על הים.
כל קסוס רכב פרעה פרשה והחלו על פי החירות לפני בעל צפון.
מה זה בעל צפון?
צפון זו הייתה עבודה זרה,
מה שאומר.
מה מזכיר לנו השם צפון, מישהו יודע? מישהו מזכיר לכם משהו?
צפון, מה עוד?
צפות, איך קראו ליוסף? איך קראה הפרעה ליוסף?
הפרעת פענח. הפרעת פענח, יפה מאוד.
מה זה קשור?
שימו לב, מצרים קנו את כל העולם.
קנו את כל העולם.
והמצבור שהיה להם היה ענק.
בא פרעה לעבדיו, לכל מצרים, ואומרים לו, תקשיב, בואו נרדוף אחריהם. אמרו, עזוב אותנו, אמר המדרש.
ניתן להם ללכת,
הרסו את כל מצרים, מה אתה רוצה עכשיו לרדוף אחריהם?
תן להם שילכו.
לקחו הכל, אבל לקחו, השאירו ממכם, לא מעניין אותם שיקחו הכל, אומר המדרש.
בא פרעה ואומר,
אתם נראים לך שהם לקחו משהו? יש לנו עוד הרבה או הרבה שלא לקחו.
מה יש?
יש לבעל צפון,
עוד איזה כספת מצרפת פענח, עוד מיוסף,
שיש שם אבנים טובות ומרגליות.
"אמר הוא יפר דף אשיג
אחלק שלל". מה הוא עשה? פתח להם את המצבור הזה של הבעל צפון,
ונתן להם את כל האבנים טובות ומרגליות לבעל המסון,
תשתו את סוסיהם וכיכורתיהם,
במה?
באבנים טובות ובשרשרות זהב וכל זה שוגע עליהם.
אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה,
רש"ה רצה להעלים את זה מבנאי, גם את זה תוציא.
ואז
הם באים למלחמה עם מה?
עם כל בעל צפון, כל המצבור הכספת,
נקרא לזה המסתורית של מצרים.
הוא מוציא הכל, ואז הם מעטרים את סוסיהם ורכביהם,
ואז גדולה בזדת הים מבזדת מצרים.
שם בעצם, שם התגלה בזדת הים מבזדת מצרים.
בסדר?
לאור זאת,
החיים לסגור את המהלך.
אז בואו נראה, יש לנו חושך, ועכשיו יש לנו מכת,
מה?
זה מדרש, מדרש, מדרש, מדרש רבה.
מביא את זה שם, מדרש החומש, מביא את המהלך הזה.
אה?
אבל אתה רואה שהכל מתחבר.
אז תראו. עכשיו, לאור זאת, יש לנו מכת הבכורות.
בואו נראה. ויהיו מחצי הלילה,
פרק י"ב, פסוק כ"ט:
"והשם היכה כל בכור בארץ מצרים".
מה ההבדל, שימו לב,
מי היכה פה?
במכה הזאתי אנחנו רואים שמשה לא, לא, רק אומר, תקשיבו,
כי החלטות הלילה, השם יוצא מתוך מצרים.
הקושי בחור מתגלה, הוא יוצא בחצות הלילה,
והרמי עושה את זה, עני ולא מלאך, משהו מברד פסח,
עני ולא מלאך, עני ולא שרף, הקושי בחור יוצא בעצמו.
המכה הזאתי זה מכה שמי?
שהקושי בחור יוצא בעצמו.
איך זה מתגלה המכה הזאת? בואו נראה.
ויהי בחצי הלילה, והשם יקרא כל בכור בארץ מצרים,
מבכור פרע יושב על כיסאו, עד בכור השביעי,
שבית הבור וכל בכור בהמה.
ויקום פרעו אליי, ויקום פרעו לילה הוא, וכל בעבדיו, וכל מצרים, ואיתי צעקה גדולה במצרים, כי אין ביתה שאין שם מת.
מה קורה שמה?
בלילה הזה, הקדוש ברוך הוא מה עושה?
מתגלה בתוך מצרים, ונוצרת מכה.
בואו נראה את ההגדרה, פסוקים לפני זה קצת,
שאיך הם קוראים לזה? שימו לב,
הפסוקים שלפני, שאחרי שבעצם עושים פסוק ומילה,
איזה מצווה יש לנו בצורת מצוות פסח ומילה?
הם גם מלאים,
והם גם כן עושים פסח.
מה הם עושים פסח?
היה אדם, פסוק י"ג,
לכם לאות על הבתים אשר אתם.
שם וראיתי שאת הפסח פסחתי עליכם,
עולה בכם הנגף ומשחית בהכותי בארץ מצרים.
בואו נסביר טיפה את הרקע, שימו לב.
הקדוש ברוך הוא
יוצא בתוך מצרים.
עני ולא מלאך, עני ולא שרף,
הקדוש ברוך הוא בעצמו.
מה קורה כשהקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם?
לא איראני האדם, וחי.
כולם מתים.
מי שיש בו קצת קדושה,
אומר רבי צדק מלבלין,
זה כמו מגנט,
שכל דבר שיש בו קצת קדש, הוא נדבק לשרשו.
כל דבר שהוא ראשיתי בעולם, אפילו במצרים,
יש בו קודש. קודש שם ראשית, ראשית תבואתו, ראשית הגז,
פתח, המור תבדה. כל דבר שהוא ראשוני, יש בו קצת קודש.
מה קורה במצרים? כל מי שהוא בכור,
הוא כמו מגנט, נדבק במה ושרשו.
עכשיו השאלה היא כזאתי:
גם עם ישראל קדוש.
אז לא יראני אדם וחי, גם הנשמות שלנו יוצאים,
מכת בכורות, כפי שהוא מתגלה.
למה עם ישראל חיים והם לא?
ההסבר של הקדוש מסביר ככה.
למה אדם, יש לנו מזדת פסח,
למכת בכורות צריך שיהיה פסח ומילה.
מה זה פסח?
אתה אוכל את ה?
פסח.
מה זה מילה?
קוראים את מילה בגוף.
אמר,
וירא את מתפססת בדמייך, ואומר לך, בדמייך חיי,
בדמייך חיי.
אומרת הגמרא, דורשים את זה למה?
איזה דם? דם פסח ודם מילה.
מה זה וערעך?
מתבצסת בדמייך ואומר בדמייך ובדמייך חיי. מה זה וערעך?
לא ירעני אדם וחי.
אז בעצם מכת בכורות וערעך.
יש איזה מה?
נשמע יוצאת.
אנחנו רוצים אבל להגיד שהאשמה תחזור אלינו.
ואומר לך בדמייך חיי ובדמייך חיי. אומרים רגע, גם הגוף יש בו קודש.
בגוף יש ברית מילה.
זה פשוט יש מהאשמה שתחזרי לגוף.
כי אפשר, אם אדם יש לו רק נשמה שיוצאת ואין לו גוף שהוא קדוש,
אז הנשמה יוצאת ואני לא רוצה לחזור לגוף.
אבל אומר לך, בדמי חיי, בדמי חיי, יש גם איך בקודש, שמה שהגוף, יש בברית מילה,
יש פה, אכלנו קודש, אכלנו פסח,
אה, יש איך בגוף,
הנשמה חוזרת.
המצרים,
שיש בהם איזה תד רוחני,
זה יוצא החוצה, בכורות, יוצאים החוצה, אבל מה?
אבל אין להם מקום לחזור.
זה הסוד של מה שמקד בחורות. בגלל זה
כתוב
שאוכלים, איך נקרא באגף של פסח? יש לנו,
באגף של פסח, מה יש לנו?
צפון, כן?
מה זה צפון?
כן,
מה זה צפון?
צפון זה אכילת מה? קרובה בפסח.
מה זה צפון? כתוב, מה זה צפון? זה הנשמה.
מה נמצא בתוך האדם בנשמה?
אנחנו אומרים לו, תקשיב, הנשמה תחזיר אותה אלינו.
כן, אנחנו מה עושים באגף של פסח?
איך נעשה לו שעות כסף בפסח?
קלל שולחן קרפץ אחת, פגית רחצה, מוציא מרצה, ארמור, כורך, שכון הריח,
צפון, צפון ברח, אין נרצע.
יפה מאוד, יפה מאוד.
הצפון, מה זה?
צפון, מבקשים מהצפון ברח.
הנשמה יצאה בלילה הזאת,
בכל שעה שנה שנה יוצאת, אבל מה עושים?
תחזיר אותה אלינו.
הנשמה שיבנו, היא יוצאת,
בכל שעה שנה.
הסוד הגדול,
שאנחנו מחזירים אותה אל הגוף.
צפון,
מה אנחנו עושים? ברכה, אני מברך.
אני מברך, אתה מחזיר אותה חזרה, אני רוצה לברך,
כן, כל מה שמעת עליה עלויה, אנחנו יוצאים מתוך הגוף.
לא מתים מהעלויה, אנחנו רוצים לברך אותך, אנחנו מברכייה.
ואז מחזירים אותו לגוף.
זה הסוד של מכבי בכורות. מכבי בכורות בעצם,
יש סוב מהלך של בריאת העולם.
אבל בצורה הכי עליונה שיש, הקודש ברוך הוא מתגלה בעולם.
מה קורה כשיש גילוי של הקודש ברוך בעולם?
מי שהוא לא ראוי, אין את העם ישראל, יכולים מה לעשות, להחזיר
את הגילוי הזה של בריאת העולם, קודם כל מתגלה, אנוכי אשם אלוהיך.
מה כתוב ב"אנוכי אשם אלוהיך"? מה קרה?
כל הבריאה, כתוב שהעם ישראל, מה?
היה כאן מתחילת המתים.
פרחה נשמתם.
אותו דבר, זה מתחבר אל מי?
במכת בכורות.
הקודם כל מתגלה במכת בכורות,
ויש גילוי.
אבל מה עשינו? עשינו
ואומר לך, בדמי חיי, בדמי חיי, בדם פסח ובדם מילה.
מבקשים שמה ששמה תחזור.
זה הגוף.
זה הסוד הגדול שאנחנו מתחברים אליו,
וזה המהלך שבעצם כל מעשי הבריאה חוזרים,
כל עשרת המכות,
וכל עשרת המכות בעצם חוזרים, אם זה גם עשרת הדיברות,
זה הולך שלב אחרי שלב, ואנחנו בעצם לא עשינו את המהלך הזה בצורה הכי ברורה,
שאני רוצה להראות לכם הכל דיבר, איך זה מתחבר,
אבל אנחנו מבינים פחות את הראשון ואת האחרון,
שאנוכי השם מלואיך,
אשר הוצאתיך מארץ מצרים,
מה זה אנוכי השם?
זה הסוד הגדול של
מכת בכורות,
שהקשר מתגלה.
ואנחנו בעצם רוצים להשיג,
מה זה להשיג? להשיג את שם ההוויה.
זה נעשה את השיעור,
מה קורה במעמד הר סיני?
כן.
מה שהיה בחוץ.
כן. מה שהיה בחוץ.
זו הייתה מגפה שהייתה בחיות,
הייתה בחוץ.
אז מי שהיה בחוץ ולא היה מגפה, היה בחוץ, המגפה הזאת השפיעה עליו, ואם לא,
נכנסת לבית הזה, המגפה הזאת לא היה שמור יותר,
כמו איזה מקום מיסטרילי.
מי שירא את החלושנות הוא, אני מקווה כי משה... ירא השם, כן.
ירא השם.
אבל בסוף זה שימש, כמו שאמרנו, זה שימש בסוף למה?
שכתוב מי שהנחש, הראש שבנחש,
אם הוא, זהו, הטוב שבנחשים, נוציא את מוחו. הוא טוב בנחשים,
נוציא את מוחו.
כאילו, במצרים שהיו טובים, שכאילו, לא יכול לבוא. מה בסוף?
הם היו יראי השם, בסוף זה הלך
נגדנו בצורה של מה שהם ישתמשו בזה אחרי זה במלחמת
קריעת יבסוף.
בסדר. בעצם ההגדרה היא, אנחנו מבינים שכמו שדיברנו, אנחנו רוצים
לגרום להוציא אותם ממצרים, להביא אותם לים, לים סוף.
אז אנחנו לא מחייבים שום דבר, אנחנו רוצים שבעצם תצאו, שאנחנו יוצאים שלושה ימים,
ולא רוצים עכשיו להקריב, אנחנו רוצים לצאת החוצה.
הכל זה גירוי שמה, להוציא את המצרים, איפה?
להטביע אותם בתוך הים.
בסדר?
טוב, אני רק רוצה לסגור את המהלך,
כך שימו לב,
בזוהר כתוב שהחתומים האלה הם בסוף מתגיירים,
והם הולכים עם עם ישראל בקיעתם סוף ומגיעים להר סיני.
הם הערב רב שבעצם מגיע, כך כתוב בזוהר,
והם בסוף עושים את העגל.
העגל כתוב,
שימו לב,
במושג של העגל, מה הבעיה של העגל.
העגל,
מה משה רבנו הוא בא עם הלוחות,
ומה עושה עם הלוחות כשהוא רואה את העגל?
שובר אותם.
איך מוזכר הלוחות?
אצבע אלוהים, מכתב אלוהים, נכון? שם אלוהים, נכון? אצבע אלוהים, מכתב אלוהים.
ומה עושים? מה עושים משה רבנו? שובר אותם.
ואז אומר משה רבנו, מי
לשם אליי? מי רוצה י״כ״ו״ק?
מה בעצם העניין?
החתומים האלה באים ואומרים, יש פה עולם רק שם אלוהים.
אין שם הוויה.
בא משה רבנו, למה הוא שובר את הלוחות?
יש הכוח שיברת, הוא אומר, תקשיב, אתם רוצים רק שם אלוהים.
גם הלוחות הם שם אלוהים, מכתב אלוהים, אצבע אלוהים.
ראו את הלוחות.
הוא שובר את הלוחות.
די, מי רוצה את י"ק?
מי להשם אליי?
חתומים מחזירים את עם ישראל, מה לעשות מצרים? על איזה שם? שם אלוהים.
פרשת שמות,
ספר שמות,
אנחנו רוצים לגלה שם חדש בעולם.
בבריאת העולם מהשם אלוהים?
זה בראשית.
משם שמות, וזה כתוב בפרשה, שאנחנו בפרשה שלנו,
ושמי השם
לא נדעתי להם.
יכ"ו"ק עדיין לא התגלה בעולם.
הגלתי לאבות,
אבל עדיין לא הגילתי בעולם איזו הנהגה חדשה של שם יכ"ו"ק.
רק בסוף, איפה התגלה
שם השם יכ"ו"ק בצורה מסודרת? איפה?
גלמדר סיני.
ומדר סיני,
אחרי שמשה בן אדם שובר את הלוחות,
הוא אומר, תפשוט, מי לשם אליי? מי רוצה יכ"ו"ק?
רוצים לשנות כיוון?
לשנות הנהגה? זה הסוד הגדול.
צריך לדעת שאחד הדברים הקשים ביותר שיש שינוי שמות.
שמות.
כשאב מיסר חוזר לארצו,
נסיים את המהלך,
יש שינוי בהנהגה. למה כל הצדקים רוצים להגיע לארץ ישראל? למה משה רבים צריכים להיכנס להגיע לארץ ישראל?
כי בארץ אשר עיני ה' אלוהיך הבא.
עיני ה'
אלוהיך הבא.
פה זה הנהגה חדשה.
בחוץ לארץ, הקדוש ברוך הוא מתגלה באיזה צורה? שם אלוהים, הטבע.
כמו שכתוב על יונה הנביא,
הוא בורח מפני ה', עולה הספינה,
תרשישה, מה אתה בורח?
כלומר רוצה בכל מקום או לא.
בחוץ לארץ יש הנהגה אחרת, הטבע, אלוהים,
ים סוער,
דג בולע אותו,
אבל אין דיבור.
דיבור אפשר איפה לדבר? מה זה נשפתיים?
נבואה? איפה? רק אפשר איפה?
בארץ ישראל. זו הנהגה אחרת, זה י"ק,
שהארץ אשר אינה השם אלוקיך בה.
בגלל זה איננו הנביא בורח, לאיזה הנהגה שם אלוהים.
בחוץ, בטבע.
בחוץ לארץ יש לנו ללכת דרך הטבע.
ים סוער, דג בולע,
חוזר לארץ ישראל, ואז נתגלה את זה שוב?
שם יתקייבבקי. איפה אפשר להפסיק את ההשגה הזאת שם יתקייבבקי? איפה זה?
רק בארץ ישראל.
וזה, שמות,
זה לא מושג ספר שמות, אלא בעצם אנחנו מבינים שיש,
אנחנו מתגלה בעולם בשם חדש שלא היה עד כה.
שם יתקייבבקי.
אנחנו נזכה בזאת השם יתברך
לגילוי הגדול ביותר, שבסוף אנחנו, שדבר שעדיין לא עוד גילו אותו,
זה שם אהיה.
שזה דבר שבעצם התגלה בפרשה,
משה רבינו מזכיר את זה, אבל מה?
אבל זה נעלם, זה עוד יהיה בהמשך,
במשך ההיסטוריה שנזכה,
שהקדוש ברוך הוא גם מגלה לנו עוד שם חדש,
שלא יתגלה במציאות, זה שם יהיה.
אבל בוודאי עם העולם היה שם אלוהים,
היה שם יכו"ק בארץ ישראל, ויש יכול להיות במקדש,
יהיה שם מפורש,
שהקדוש ברוך הוא יתגלה לנו לעוד קומה חדשה.
זה הסוד של גילוי ההנהגה, שהקדוש ברוך הוא יתגלה בעולם בסדר הבריאה שהולך ומשתנה.
אז זה בעשרה מאמרות,
עשרת המכות,
ומתוך זה נוצר עשרת הדיברות שקדוש ברוך הוא מתגלה לנו ב"אנוכה ה' אלוהיך".
איזה גילוי חדש
שקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם משלב על שווא. אז בעצם אנחנו מבינים שאנחנו מגיעים לארץ ישראל,
שאדם חי בחוץ לארץ,
גם אם הוא לומד תורה בברוקלין,
עדיין הוא יכול להשיג איזה הנהגה?
חו"ל, שם אלוהים, לא יעזור לך.
רק כשאתה עולה לארץ,
אמר כתוב רבי זרע שרצה, שם 90 טעניות, למה? לשכוח תורת גלות. למה?
הוא רוצה להשיג הנהגה חדשה.
בארץ ישראל זה כבר מקומה אחרת, זה הנהגה חדשה.
אז הוא שם טעניות,
לשכוח תורת גלות.
זה ההסבר שאנחנו עולים דרגה אחרי דרגה
בספר שמות,
ומתוך זה פותחת המחשבה על כל המהלכים האלה שעם ישראל עובר,
שלב אחרי שלב,
וזה, אנחנו למה אנחנו רוצים לחזור לארץ ישראל, למה רוצים את ירושלים, למה רוצים לרבה בית השם,
לעלות לעוד קומות בגילוי שם השם.
כן? כתוב על ארץ ישראל, אשר יגנה השם,
אבל בבית המקדש, לראות פני השם, זה כבר פנים.
אין לו גוף, לא דיברו את הגוף, אבל זה דרגה יותר עליונה,
לראות פני השם.
שנזכה לקבל את ההנהגות האלה, לראות את שמות השם בצורה,
והיה ביום ההוא השם אחד ושמו אחד.
זכו ואמצו.
