בוקר טוב,
בשורות טובות,
ישועות ונחמות.
כתוב בשולחן ערוך לגבי, איך אומרים פסוקי דה זמרה?
אני מצטט את השולחן ערוך:
אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת.
אני, יש כאלה שמתפעלים מאוד מהר.
יש כאלה שמתפעלים בינוני, יש כאלה שלאט לאט. כל אחד לפי
מדרגתו. בכל זאת, השולחן הערוך אומר שאתה אומר פסוקי דזמרה, תאמר מילה במילה.
אני, לצערי הרב, לא ספרדי.
אבל אני מתפלל בכנסת ספרדי לפעמים.
מבסוט, חלאס.
שאלו אותי למה.
הם מדייקים. לא מוותרים על שום מילה.
זה בסדר?
למה?
כתוב בשולחן ערוך, מפורט.
אני קורא כאן את המשנה ברורה, מה הוא אומר,
כשאומרים את הפסוקי דיסים רע,
הוא אומר
שלא ידלק שום תיבה
ולא יבליאם,
אלא יוציא מפיו כאילו הוא מונה מעות.
אני לא יודע, מישהו יוציא פעם, נניח צריך להוציא איזה 200 שטר מהכיס,
הוא עושה את זה לאט או מהר?
להוציא, זאת אומרת,
אדם לא מבזבז כסף סתם, נכון?
לא.
הוא אומר ככה, כמו שאתה מוציא מעות,
תוציא את התיבות.
כל תיבה 200 שקל.
דילגת, הפסדת.
צריך לזכור את זה.
זה דבר אחד, דבר שלגבי אמירה, הנושא של שירת הים,
אני מצטט כאן את המשנה ברורה.
ויאמר שירת הים בשמחה
וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים.
ומי שאומר שירת הים בשמחה,
מוכנים לו עוונותיו.
זה כדאי.
אני נוהג לומר,
אני לא יודע אם יש כאן אוהדי כדורגל או כדורסל או משהו כאלה שאוהבים.
יש כאלה שאוהדים, אני יודע,
יש ביתר ירושלים, יש מכבי תל אביב.
עכשיו, כשהם מנצחים,
הם מתלהבים בשמחה.
ככה הם צועקים,
יש אלוקים.
אבל שמחה אמיתית, עם כל הלב.
ככה צריך להגיד שירת הים.
למה?
מה זה שירת הים? זה שירת הניצחון.
ניצחנו את מי?
זה המצרים, סוס ורוחבו,
רמה בים.
אז מה שהוא אומר כאן זה לדמות, מה זאת אומרת?
אנחנו חיים את ההווה,
אבל מי שמתעלם, מי שבאמת מתבונן בדברים,
אז הוא אומר,
העבר וההווה זה לא שני דברים נפרדים.
זה שניצחנו את המצרים אז,
זה דבר היסטורי ששם לכל הדורות,
כולל היום הזה, כולל כל הדורות כולם.
אם אתה מסוגל לראות את הניצחון של אז בהווה,
ואתה אומר את זה בשמך,
אין לך עוונות גם אז.
אדם צריך לחבר את הדורות,
לא לחיות רק את העבר,
אלא לחיות בהווה את העבר, אבל גם את העתיד. מה יהיה בעתיד?
ננצח את הרעבים שלנו?
אמן. יאללה, התחיל לשמוח.
בעזרת ה' נזכה לישועה שלמה ומהרה בימינו, אמן.
