שלום ערב טוב ברשות הרב
בתחילת פרשתנו עונה הקדוש ברוך הוא
למה שאומר לו
משה רבנו בסוף הפרשה הקודמת
כזכור
הקדוש ברוך הוא בוחר במשה
לבוא לגאול את ישראל
ואכן
משה ואהרון באים אל פרעה
ומודיעים לו בשם השם אלוקי ישראל שלח את עמי
אבל הדבר הזה מרגיז את פרעה
ולכן הוא מכביד את העבודה על עם ישראל ואומר תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל אישהו בדברי שקר
מה הם בכלל חושבים על גאולה
וויכו שוטרי בני ישראל
ואז חלק מהעם מתלונן,
ואז פונה, בסוף הפרשה הקודמת פונה משה אל הקדוש ברוך הוא ואומר,
אדוני,
למה הרעות על העם הזה?
למה זה שלחתני?
ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה,
והעצל לא הצלת את עמך.
כלומר, משהו פה בתוכנית מתפקשש.
אתה אמרת לי לבוא,
אתה שולח אותי אל פרעה,
ואני רואה שהדברים הולכים אחורה במקום ללכת קדימה.
ואז בא המענה בתחילת הפרשה שלנו,
וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני אדוני,
והקדוש ברוך הוא
ממשיך
ומפרט את הגאולה,
לכן אמור לבני ישראל, הנה תוכנית מסודרת,
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגעלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם
והייתי לכם לאלוהים והבאתי אתכם אל הארץ לארץ ישראל.
שואל הרב זבין הפתיחה של פרשת ואירע
שהיא משמשת תשובה לשאלת משה בסוף פרשת שמות
היא לכאורה לא מובנת.
מהי התשובה?
אומר הרב זבין
אם נסתכל
בהמשך החומש
בפרשת כי תישא
משה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא הודיעני נא את דרכיך ומה אומר לו הקדוש ברוך הוא
וראית את אחוריי ופניי לא יראו מה פשר התשובה הזאת
תוכן אחד לשתי התשובות
ואני קורא בלשונו היפה של הרב זבי
אדם
קצר ימים
מפני שאינו רואה את כל השתלשלות המאורעות בעולם,
מהחל ועד כלה,
לכן הוא רואה תפוחות בעולם
ויש לו שאלות שמטרידות אותו.
כלומר, הרבה פעמים אנחנו רואים
איזה תופעה,
איזה אירוע,
ואנחנו לא יודעים לאן הוא מוביל.
מישהו מאיתנו יודע מה יהיה בעוד 41 יום?
לדוגמה,
אף אחד לא יודע.
אבל כבר אנחנו יודעים
לחלק ציון,
עובר, נכשל,
ואם זה נכשל אז יש לנו שאלות שמטרידות אותנו.
אבל אילו היו לאדם עיניים לראות למרחוק,
והמרחוק זה לפעמים מאה שנה קדימה,
היה רואה שהכל מסודר
באופן הכי טוב.
וזה מה שהקדוש ברוך הוא בא פה ללמד את משה רבנו אותנו.
אותנו
יש תוכנית אלוקית
והיא התוכנית הכי הכי טובה
משל למה הדבר דומה?
אדם שנולד במדבר
ומעולם לא ראה
מקום מיושב שיש בו שדות
שזורעים וחורשים וקוצרים ופתאום
הוא מגיע למקום יישוב והוא רואה
בני אדם לוקחים גרעיני תבואה
קוברים אותם באדמה
והם הולכים ונרקבים שם,
והוא צועק עליהם, משוגעים, מה אתם עושים?
לוקחים גרעינים טובים, שמים אותם בתוך האדמה,
אבל אם הוא יחכה קצת,
פתאום הוא יראה
שהיבול גדל,
והוא יגיע לשלב של הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו,
ואז הוא יהיה מבסוט.
כל הבעיה שהוא פשוט לא ראה אף פעם את התהליך הזה
של הזורעים בדמעה ברנא יקצור.
אומר הרב זבין, זה שאמר הכתוב
בפרשת בראשית כבר,
"וירא אלוקים את כל אשר עשה
והנה טוב מאוד".
למה התוכנית האלוקית היא טובה מאוד?
כי הוא רואה
את הכול
מתחילה ועד סוף.
אבל אנחנו בני אדם
רואים איזה קטע קצר מהמציאות
והיום, תוך חצי דקה אתה חייב
להגיב ולתת כותרת ולפרש,
אז לא תמיד אנחנו רואים שהכל טוב מאוד.
ולכן כשמשה רבנו ביקש,
הודיעני נא את דרכיך.
מה הדרך שבה אתה הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,
וראית את אחוריי ופניי לא יראו.
כלומר,
לאחור למפרע תוכל להבין.
ראית?
לשון הבנה.
ופניי כלומר לפנים
לא יראו.
כשאני הקדוש ברוך הוא
מחולל משהו במציאות
אתה בן אדם לא תמיד יכול להבין.
ואתה צועק אל הקדוש ברוך הוא: היי, מה אתה עושה?
ופניי לא יראו.
וראית את אחוריי?
אם אתה מסתכל
אחרי המאורעות,
במבט של פרספקטיבה,
אז אתה מבין,
גם כאן
משה רבנו
רואה שהקדוש ברוך הוא שלח אותו לשליחות של גאולה וישועה,
אבל במקום זה
הקדוש ברוך הוא הרע לעם הזה ולא הציל אותו,
אז הוא שואל למה ריאות על העם הזה?
אומר לו הקדוש ברוך הוא:
וידבר אלוקים
זו מידת הדין אל משה
ויאמר אליו אני השם
יש מידת הדין ויש מידת הרחמים
לא נעים לנו כשהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו במידת הדין
ואנחנו צועקים
אבל אומר הקדוש ברוך הוא
ודבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני השם אלה לא שתי מידות נפרדות
אני שכולי רחמים
משתמש לפעמים במידת הדין באיזו הנהגה שהיא קשה,
היא כואבת,
היא לא מובנת,
אבל היא נובעת מעני הוויה, עני מידת הרחמים,
והיא מובילה
למציאות של רחמים.
וכך אנחנו רואים בעניין יציאת מצרים.
השעבוד הקשה של ישראל במצרים
הוא זה שהביא
את עם ישראל
לגאולה.
וכך,
באותו כיוון של חשיבה,
כותב
הגאון מווילנה:
"כדי למהר את הגאולה,
מכביד הקדוש ברוך הוא את הקשיים רגע לפני הגאולה".
כמו שבגלות מצרים
תכבד העבודה על האנשים,
ואז
התוכנית של הגאולה,
והוצאתי והצלתי וגעלתי ולקחתי והבאתי
אומר הגאון מווילנה
וזה מה שרואים בכל יממה
כששוקעת החבה ואז יוצאים הכוכבים
מתחיל החושך
ויש חושך
חושך
ואז
בנקודה של עלות השחר
אז
ברגעים האלה
אומר הגאון מווילנה קודם שמתחיל להעיר היום
הלילה מחשיך יותר מכל הלילה
ולכן הוא נקרא שחר
לשון שחרות
שזה שחור
כל הלילה חשוך
רגע לפני הארת היום
הכי חשוך
למה?
צריך להבין
אומר הגאון מווילנה
משל נוסף
כתוב בישעיהו כמה פעמים שהגלות דומה להיריון
והגאולה ללידה.
ניקח פסוק כמו:
כמו הרע תקריב ללדת,
תכיל,
תזעק בחבליה.
או הפסוק: אם יבלד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה.
אומר הגר"א,
ההיריון
הוא לא קל.
יש כאבים,
אבל כל הכאבים
הנסבלים של ההיריון הם כלום
לעומת הרגעים
שבהם ההיריון עומד להסתיים ואז תופיע לידה.
וכשמתקרבת
היולדת לילד,
אז שיא הכאבים יותר מכל ימי ההיריון.
וכשיושבת על המשבר,
זהו חבלי משיח.
אומר הגר"א,
כמו באופן פרטי אצל האישה ההריונית היולדת,
שככל שהלידה מתקרבת הצירים כואבים,
כך גם אצל עם ישראל,
ככל
שהלידה מתקרבת,
כך גם הכאבים מתגברים.
כמובן לא צריך ליזום את הכאבים
אנחנו לומדים
ממשה רבנו איך להתבונן על הדברים
אבל בהקשר לדברים האלה של הגאון מווילנה
על הלידה ועל הגאולה
אומרים חז"ל
במסכת סנהדרין בפרק חלק
אין בן דוד בא עד
שתתפשט מלכות הרשעה
בכל העולם
תשעה חודשים.
יש ארבע מלכויות,
והמלכות הרביעית
היא תתפשט בכל העולם.
זו מעצמה שהיא דוחפת את האף
בכל מקום.
זו המלכות הרביעית,
היא תתפשט בכל העולם.
אומרים חז"ל כמה זמן?
תשעה חודשים.
צריך לזכור, אנחנו כאן לומדים דברי אגדה,
דברים נסתרים.
זה לא שאתם תספרו עכשיו
תשעה חודשים לטראמפ.
זה דברים עמוקים.
תשעה חודשים
זה תשעה ירחי לידה.
אומר המהר"ל בנצח ישראל פרק כ"א:
הגאולה היא לידה,
הוא מביא לזה שלושה פסוקים.
אחד מהם הזכרנו: "היוכל ארץ ביום אחד" היא "איבל את גוי פעם אחת",
ועוד שניים מתהילים
יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה,
ועוד תיקתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יאה.
הדור של המשיח
יהיו נחשבים לדור שנולד מחדש.
ומה נולד מחדש?
הכוח הנסתר העליון הפנימי הקדוש,
הוא יוצא אל הפועל.
אם כן ההיריון שקודם ומביא את הלידה
של מלכות ישראל
זו מלכות הרשעה
שהיא
מושלת תשעה חודשים
וזה מכין את ההוצאה אל הפועל, את הלידה
של עם ישראל.
ובאמת
מה שהזכיר המהר"ל,
הכוח הפנימי הנסתר העליון של ישראל
זה הכוח הנשמתי של ישראל.
שם במהר"ל בפרק כ"א בנצח ישראל מתבאר
שארבע מלכויות
זה ארבע צדדים
של קובייה גשמית,
ומלכות ישראל זו הנקודה הפנימית
שבתוך אותה קובייה.
ארבע מלכויות הן תופסות את הצדדים החיצוניים של העולם.
אין להם תורה, אין להם מצוות, אין להם
נשמה פנימית,
אז הם מתעסקים כל הזמן בכבישים, במטוסים, במחשבים,
מתעסקים בדברים החיצוניים.
ועם ישראל זו הנקודה הפנימית.
ונסיים בשיר
שכתב הרב קוק
על מצבים של חולשה.
הוא אומר:
גם אם חלשה היא אומתי,
אבל נשמתה בקרבה כמו שחקים חזקה.
לפעמים
ישנה חולשה,
אבל אין חולשה בנשמה הישראלית.
יודעת היא האומה את ערכה ואת סגולת חייה.
לועגת היא לכל מציקיה.
גם בעת לפניהם תתרפס,
יודעת היא את חוסנה,
שהוא לעד עומד.
צריך לדעת
איך לשחק במגרש העולמי.
אז גם בעת לפניהם תתרפס, יודעת היא האומה
שמה שיש לה זו הנקודה הפנימית האלוקית אין להם
והיא גם יודעת
שגבורת צורריה
אלה המחבלים הרשעים
הגבורה שלהם היא אך צל עובר
זה כלום זה נראה מבהיל
גיבורי האומה כמו כפירה
כפיר עריות
בעת יחם לבבה
אמיצה כלביאה בהילחמה בעד גוריה,
אמיצה כלביאה בהילחמה בעד גוריה.
