טוב צהריים טובים חברים אנחנו מתכנסים פה
למטרה הנעלה והקדושה שזה נפש הפרשה לחיות עם הזמן
אדמו"ר הזקן והזמן הוא זמן פרשת השבוע
פרשת ואירע וגם אנחנו בתוך ימי שובבים
יש שם דפים ימי שובבים שזה ימים מיוחדים
שבעיקר בעיקר בעיקר סובבים סביב עניין תיקון הברית
תיקון הברית
אנחנו נדבר על זה היום
בדרך החסידות. אתם יודעים שהרבי היה אומר שלא צריך לדבר על תיקון הברית וגם לא צריך לדבר על למה לא מדברים על זה.
הייתה השיטה שלו,
השיטה החסידות, שמעט מהאור מגרש הרבה מהחושך.
לא צריך לדבר על החושך ועל התקלות, אלא צריך לדבר על החיוב ועל האור, וזה עצמו מסלק את ה...
אז בגדול ימי השובבים זה ימים שבהם מנצלים את עובדת
היותנו עסוקים בפרשות של נסיעת מצרים,
ואומרים, אוקיי, אז זה הזמן גם לצאת מהמצרים.
אם נגיד בעשרת ימי תשובה זה יותר יחס של מצוות עבירות,
בסדר?
אדם בודק את דרכיו שהוא לא עושה עבירות ומתקן אותן למצוות.
כאן זה יותר מצרים וחירות,
כן? יש דברים שהם לא עבירה, אבל הם מיצר.
זה לא עבירה להיות עצלן,
אבל זה מצר.
זה לא עבירה להיות פחדן,
אבל זה מצר, זה מגביל את הנפש.
זה לא עבירה להיות, לא יודע מה,
אחד שחייב כל הזמן להיות צודק, בסדר? כלומר, אני מתפכח.
זה לא עבירה.
אבל זה מצער, אתה לא יכול להשתוק,
אתה לא יכול להגיד, אולי אני לא יודע.
וכן על זה הדרך, בסדר?
אז זה עסוק בעצם בסוג של יציאה מהנצרים.
עכשיו, אנחנו כולנו יצאנו ממצרים במובן מסוים.
כלומר, אבותינו יצאו ממצרים, אנחנו מציינים את זה כל שנה.
אבל תורת החסידות, זה מה שאנחנו עוסקים כאן,
מבקשת לא רק להיזכר בזה שיצאנו פעם ממצרים,
אלא היא אומרת, יציאת מצרים זה עכשיו.
כעת אנחנו יוצאים ממצרים. אז כמו שאמרנו, יכול להיות
מצרים של מידות מקולקלות או לא מספיק מדויקות,
אבל ברצף הפסוקים שפותחים את הפרשה,
יש הקבלה מאוד מאוד בולטת וחזקה
למעבר דרמטי.
בוא נגיד ככה,
יש שני מעברים דרמטיים שבהם אדם עובר בחייו במיצר ממצב למצב.
הראשון זה לידה.
הלידה עצמה דורשת ממש מעבר בתוך מיצר, שזה תעלת הלידה,
לצאת מהאגן,
דרך פתח האגן, תעלת הלידה עד החוצה, שזה דורש המון המון מאמץ, ודורש המון כוח, ודורש המון
סייעתא דשמיא, אבל לכאורה,
כל כך קשה, אז
יש אולי כביכול ניתוח זה עדיף, נכון?
אתם רואים, תינוקות שיצאו בניתוח,
הם כאלה מסודרים.
הפנים שלהם מסודרות, הכל זה. תינוק שהוא בלידה, הוא מעוך.
הראש שלו מעוך, האף שלו ככה, עד שהוא קצת מסתדר, עד שהוא זה, כי הוא כדי לעבור.
אז אומרים, נו, אז לכאורה, לא.
כולם יודעים היום, ידוע, פורסם, שהמעבר בלידה,
החיבוק הזה שהגוף של האמא נותן לה, בהיוולדות, הוא,
יש לו משמעויות רבות מאוד לבריאות של הילד ולחוסן וכו'.
זה ודאי שעדיף לילד.
אתם יודעים שיש מקומות שיולדים רק בניתוחים,
אתם יודעים את זה.
לא יודעים? בחוץ לארץ, בברזיל, אין לידות רגילות, אין מושג כזה. אתה קובע תאריך לידה.
ועושים ניתוח, מה, צריך לקחת סיכונים, מפחידים שם את כל האנשים?
מה, צריך לקחת סיכונים, לקחת זה?
עושה לך ניתוח, הרדמה, תקבלי את התינוק, מוכן.
אז אין שם דבר כזה לידה רגילה. הכל בניתוח.
מי שהולך לבית חולים, יש שם כאלה ילדים בחוץ.
בסדר?
אז זה מיצר אחד, לא נדבר עליו היום. המיצר השני, שהפסוקים,
רק אני אגיד לגבי המיצר הראשון, שהנביא מתאר את יציאת מצרים כלידה.
איפה?
איפה?
יחזקאל, איזה יחזקאל?
ל"ח, בואו נבדוק.
הנוסח חוזר ל"ח, נראה לי שזה היה...
מה?
הנביא ממש מתאר את זה בתור לידה ככה מפורטת.
ל"ז,
ל"ט,
אני לא יודע, אני לא זוכר,
תכף נמצא איפה זה,
ממש מתאר, זה נראה ככה בהתחלה.
גלבלת אותי, נראה לי, אוחתל לא אוחתלת וכאן כאן, וט"ז, מה אמרת לל"ז?
ט"ז, "ויהי דבר ה' לאמור בן אדם מודה את ירושלים ומה?
אמרת לו כמה אמר ה' אלוהים לירושלים מכורותייך,
ומולדתיך מארץ הכנעני אביך ימרי ימי חיתית
ומולדתיך ביום הולדת אותך לא קראת שרך"
זה חבל הטבור, "ובמים לא רוחץ למשעי וממלך לא הומלכת" ביום ממליכים את התינוקות,
שכאילו כמו לספוג להם את הדם,
"ואחתה לא חוטלת
לא חסה עלייך עין לעשות לך אחת מאלה לחומלה עלייך"
כי אף אחד לא היה מילדות,
"ותושלח לי על פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך ואעבור אלייך"
זה אתם מכירים יפה, מתבוססת בדמייך, ואומר בדמייך חיי, בדמייך חיי,
ואז הוא,
ויעבור עלייך וירך, מיני יתך את דודים, ואפרוס כנפי עלייך, ואחסי ירבתך, וכו' וכו'.
ואז וירחצך במים, וישטוף דמייך מעלייך, ועשוכך בשמן,
ועלבישך חכמה, וכו' וכו'. אז ממש הנביא מתאר כאן את
לידת עם ישראל בתור, סליחה, את יציאת מצרים, בתור לידה. מעבר מיצר אחד. טוב, על זה לא נעסוק היום אבל.
המעבר המיצר השני הוא חתונה.
המעבר מרווקות לנישואין
הוא גם כן מעבר של מיצר מאוד מאוד משמעותי,
אולי השני הכי משמעותי אחרי לידה,
והפסוקים אצלנו בפרשה מאוד מאוד זורקים לכיוון הזה.
נכון? הפסוקים לפנינו.
לכן אמרו בני ישראל, עני ה' והוצאתי אתכם מתחת סביבות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם,
וגאלתי אתכם בזרועות נטעות ובפשטים גדולים,
ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים וידעתם כי עני ה' אלוהיכם,
המוציא אתכם מתחת צילות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ
אשר נסעתי תדעי לתת לאברהם יצחק יעקב ותתי עליכם מורשה אני אדוני.
אז יש כאן חמש לשונות גאולה הוצאתי, הצלתי, גאלתי, לקחתי, הבאתי וגם מורשה שהמילה מורשה כבר מזכיר לנו מה?
מאורסה. ואיפה חז"ל יוצרים את הקשר הזה בפסוק
שהפסוק הזה מדבר
גם על יציאת מצרים וגם על חתונה.
מהו הפסוק?
בתהילים ס"ח: "אלוהים מושיב יחידים ביתה,
מוציא אסירים בכושרות".
זה הפסוק.
אז מה אומר המדרש?
אלוהים מושיב יחידים ביתה.
יש פה רצף של מדרשי.
בואו רגע...
כן, אז קודם כל, הפסוק הזה בוודאי מתאר את יציאת מצרים.
מושיב יחידים ביתה, ישראל.
היו מפוזרים, כינסם יחד איש-איש מנדחו.
והושיבם בית שלם וכנסייה שלמה, מוציא אסירים בכושרות, הצית ישראל ממצרים.
בחודש הוא כשר להולכי דרכים, לא חמה ולא צטינת, בחודש ניסן רש"י מביא את זה למקום.
אז אלוהים מושיב יחידים ביתה,
הם היו מפוזרים במלא מלא בתים,
נכון, כתוב איש
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, בבת אחת הוא כינס אותם, לאן?
לרעמסס, והוציא אותם. הוציא אסירים, היו אסירים.
עכשיו דיברנו אתמול, יצאו האסירות,
ויצאו בעזרת השם עוד, אבל מתוך גבורה ועוז.
אנחנו קודם כל נקבל את החטופים והשבויים אלינו ואז נחזור להילחם
עד שנעביר את הרוע מהעולם, עד שנכרית את זכרו וזרועו של המלך
עד שזה מה לעשות עכשיו, קודם כל נחזיר אותה
נותן אותם אלינו ידיים, נחתם, כן, ברגע שנחתם צריך להתפלל שזה יצליח ואחר כך צריך להתפלל
ולפעול גם,
לחזור בגבורה ובעוז
אז זה כיוון אחד, נכון?
וכיוון שני, זה יפה
עוד הקשר שמחבר ביניהם,
אלוהים הושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות.
אסירים בכושרות, כן, אז אסירים,
שהעם ישראל היו אסירים, יצאו בחודש כשר.
מי הם?
אלו אמרם ויוכבת אשתו,
שבזכותן הוציא הקדוש ברוך הוא את האסורים ממצרים,
שהם משועבדים בטית ובלבנים.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? זיווג יוכבת למרים כדי שיעמדו מביניהם גואל לישראל.
ומעמיד כהנים גדולים ויגלו את ישראל, וכך נאמר אלוהים הושיב יחידים ביתה.
כן, אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ושבט זל למוד להיות מעמיד גואלים, לקח ספור אותם וכולי.
אז הנה, אלוהים מושיב יחידים ביתה. מי הם היחידים?
עמרם ויוכבד.
זיווג,
חתונה,
בזכות זה עם ישראל יצא ממצרים, מוציא אסירים בכושרות. קשר מובהק בין חתונה ליציאת מצרים, במדרש הזה.
וקשר נוסף,
בכלל שהמדרש הזה מדבר על זיווג, ויקח אישה איתי וכולי.
רבי ידען פתח ואמר,
אלוהים מושיב יחידים ביתה,
היא דעתד רבי יהודה דאמר רבי יהודה אפילו ממזר אחד בסוף העולם
וממזרת אחת בסוף העולם הקדוש ברוך הוא מביאן ומזבגן זה לזה
מהי טעמה אלוהים מושיב יחידים ביתה אתם מבינים את המדרש?
ממזר, השם ירחם ויציל על כל עמו ישראל שלא יהיו דברים כאלה אבל ממזר יש לו בעיה הוא יכול להתחתן רק אם
ממזרת עכשיו ברוך השם עם ישראל אין ממזרים
או אין הרבה ממזרים או כמעט אין ממזרים כי ישראל שומרים על הטהרה אז יש איזה ממזר אחד
והוא רוצה להתחתן הוא ממזר באמריקה
ויש ממזרת אחת באוסטרליה, בסדר? שתי הקצוות של ה...
הקדוש ברוך הוא יסדר אותם כשהם יפגשו בשדה תרופה בדובאי.
בסדר? משם הם התחתנו.
מביא את זה מפה, מזה משם, כדי שיתחתנו. יחידים!
יחידים! מושיב יחידים אחד, מושיב יחידים ביתה.
מוציא אסירים בכושרות. אז
אפשר להגיד, אלוהים מושיב יחידים ביתה,
מוציא אסירים בכושרות זה בעצם בית המאסר שכל אחד מאיתנו נמצא בו.
מהו בית המאסר שלנו?
מה?
אנחנו בעצמנו.
מגבלות האישיות שלנו,
ההרגלים שלנו, המצרים שלנו.
אדם, אדם בתוך עצמו הוא גר. עכשיו זה בית כלא נוח, היום יש בתי כלא נוחים.
אגף שיקומי, אגף תורני, אגפים וכל זה.
אדם בונה לעצמו את הכלא שלו, לא בכוונה, אבל
יש לנו הרגלים מהילדות,
יש לנו תובנות,
יש לנו הרגלי חיים, אנחנו רווקים, אז זה, זה, ואז נוצר לאט לאט סוג של איזה בית כלא שהוא נורא נורא נוח,
אנחנו באמת חלק מהאנשים לא כל כך רוצים לעזוב אותו.
וצריך להוציא את האסירים האלה בכושרות.
בכושרות, מיד נראה, תהפכו עוד מדרש, זה קצת רצף מדרשים.
אומר המדרש, "עדה עוד הכתיב",
אלוהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות. מהו בכושרות? בכי ושירות.
יש כאלה ששרים כשהם מתחתנים, יש כאלה שבוכים.
אוי, אני צריך עכשיו להתרגל לעוד מישהו בחיים שלי, אוי.
עכשיו, כמה היה טוב לפני שהיה לי את כל ה...
מתי כבר
תביני שאת צריכה לעשות מה שאני אומר, כאילו, להתרגל לתבנית שלי,
כן?
וכן על זה הדרך. אז יש כאלה.
דה ביי, מאן דה ביי אומר שירה, מאן דה לא ביי באחי, אמר רבי ירמיה ברכיה,
כלשון הזה ישיבה רבי יוסי ברכה לבטא,
הקדוש ברוך הוא יושב ועושה סולמות, משפיל לזה מוריד לזה,
מעלה לזה מוריד לזה, ואומר אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים.
ישו הולך אצל זיווגו, באצל זיווגו בא אצלו,
יצחק בא אצל זיווגו ואצל יצחק אסוח בשדה
יצחק וזיווגו אצלו ויעקב הלך לזיווגו. אז
זה עוד מקור שמפרש את הפסוק הזה, הפסוק אלוהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות שהוא פסוק מובהק שעוסק ביציאת מצרים ובאותו פסוק גם מדובר על יציאת מצרים הפרטית של כל אחד מאיתנו במעבר מרבקות לנישואין שזה יציאה ממיצר אז מה שנרצה לעשות היום ביחד
אני רק רוצה להסביר לכם את
אתם מבינים איך תורת החסידות קוראת את ה...
אפשר וגם צריך ללמוד על יציאת מצרים שהייתה וללמוד פשוטו של מקרא ואת כל הפרשנים וכו', אבל יציאת מצרים קורית עכשיו.
מצרים לא נעלמה, היא לא איזה אירוע היסטורי ארכיאולוגי, היא קורית עכשיו. כל אחד מאיתנו תקוע במצרים כאלו ואחרים. כמו שאמרנו, מצרים לא חייב להיות עבירות.
זאת לא עבירה להיות רווק.
אתה לא מקיים מצוות, אבל זו לא עבירה.
אתה אומר, תשמע, אני בדרך, אני מתחתן, 22, 23, 24, לא יודע מה.
אבל זה מצר.
זה עלול להיות מצר.
אז תחזור איך נכנסים מהמצר הזה, בסדר?
ולכן השפה החסידית בעצם קוראת את הפרשה בתור משהו מאוד מאוד רלוונטי
שקורה עכשיו בעבודת הנפש שלנו,
וזה גם קשור לשובבים. אני רוצה רגע להגיד משהו על השובבים.
בחב"ד וגם הרבי בהרבה מאוד שיחות לא הזכיר את השובבים, וגם כשהוא הזכיר הוא אמר אנחנו לא נוהגים את כל הטעניות וכל העניינים האלו.
זה לא העניין.
אז מה כן?
אז מה כן, כמו בהרבה מאוד דברים.
במה עוסקת?
אמרנו, מה עוסקים במאה שבעים? שמירת הברית.
מה זה שמירת הברית?
ישר קופץ לנו שמירת הברית, הכוונה שמירה מהוצאת זרע לבטלה.
זה ודאי נכון.
אבל המילים שמירת הברית,
עוד דברים שקוראים להם ברית. לדוגמה, הברית
זה הברית בין איש לאשתו.
זה הברית.
אז שמירת הברית,
במשמעות הכי עמוקה שלה, הכי רחבה שלה, הכי חשובה שלה,
זה שמירה על הקשר הזוגי, ההעמקה שלו,
טיפוח שלו, הגדלה שלו,
לסלק כל מיני דברים שאדולים להפריע לו. זה שמירת הברית, בסדר? זה לא רק סורמרה,
אל תעשה דברים שהם פוגמים בפגם הברית.
שמירת הברית זה דבר חיובי.
ואביב שמר את הדבר, איך שומרים על הברית, איך ממשיכים לשמור ולטפח אותה ולגדל אותה ולהצמיח אותה ו... ו... ו... בסדר?
אז בהקשר הזה, אם מימי השובבים עסוקים בדבר הזה, אז בעצם הלימוד הזה שלנו, איך מתחתנים בעצם,
איך יוצאים, זה לא רק לימוד לרווקים,
זה לימוד גם לנישואים, כלומר
אני עכשיו כותב ספר, פרסומת לספר שאני כותב, כן? אתה יודע מה?
ספר עדיין אין לו שם.
כרגע אני קורא לו ספר החופה, אבל אין לו שם אחר כנראה,
כמו חרבות ברזל, שיהיה לזה שם אחר.
והספר עוסק בטקס החופה, כלומר אני עוקב אחרי טקס החופה
ומבאר כל חלק
בטקס לפי פנימיות התורה וחסידות ועוד.
עכשיו,
הספר הזה הוא לא ספר, במרכאות, רק
לחתנים וקלות. הוא גם בטח יהיה ספר מדהים לחתנים וקלות, שירצו להתכונן ליום החופה, אבל דווקא חתנים וקלות,
אני פחות חושב שיהיה להם את הפרי המשמעותי מהספר, כי זו תקופה כזאת עמוסה, מיליון סידורים וכל זה, ש... טוב, הם יקראו את זה וילמדו את זה וזה, אבל לא יודע כמה.
דווקא אחרי כמה שנים שנשואים,
היכולת לחזור חזרה לטקס עצמו,
ולהבין שטקס החופה הוא בעצם אבני דרך, אומרים באנגלית milestones,
סטונס אבני דרך לכל החיים שפשוט חז"ל הלבישו אותם על על מעשים וכשתחזור לשם תוכל לשאוב משם איך נראית זוגיות יהודית מתוקנת לאורך כל החיים כולם וזה בנוי מסודר זה לא רק רעיונות אלא זה צמוד למעשים ולכן זה בעיקר יהיה ספר לאנשים נשואים
עם קצת פזם שאתה אומר לך אני רוצה רגע לחזור ליסודות העיקריים לראות מה בעצם עשיתי
והדבר הזה הוא
אני כבר מאוד מאוד נהנה מהכתיבה שלו,
אבל טוב, הוא יצא מתישהו, ברכו אותי, שיהיה לי גם זמן וגם רוח.
אז זו דוגמה, הדבר הזה יכול להיות דוגמה לתובנות,
לארבע תובנות של תהליך שעברנו,
וצריך כל הזמן לעבור אותו,
כי אתה בעצם כל הזמן מתחתן עם אשתך מחדש.
מישהו אמר לי איזה חבר, אמרה חסידית,
הוא אומר, כל אדם מתחתן
עם כמה נשים בחייו.
מי שזוכה זה עם אותה אישה.
הבנתם?
כל אחד מתחתן כמה פעמים. מה, התחתנת עם בחורה בת 20?
הייתם שניכם רווקים.
מה התחתנתם? זו אותה אישה עכשיו בת 40, שיש לה שישה ילדים?
אישה אחרת לגמרי.
לא יודע מה עבר עליה, מה זה.
צריך להתחתן איתה מחדש.
בשמחה וטוב לבב, היא טובה יותר, עשירה יותר.
מבחינת הזה, גם אתה השתנית.
נכון?
מה זה אברך?
אב בשנים ורך בצדדים.
גדלת בעין הרע.
נכון.
כולנו השתנים.
אז אנחנו מתחתנים כל פעם מחדש, זה לא דומה לזוג צעיר, לזוג עם ילד אחד, לזוג עם שני ילדים, לזוג עם שבעה ילדים, לזוג שמחתן, לזוג שהוא סבא וסבתא.
המשפחה היא דינמית.
אז כל התהליכים שקורים כאן הם כל הזמן,
צריך לקיים אותם מחדש, בסדר? זה לא פעם אחת עשיתי,
התחתנתי וזהו. אנחנו כל הזמן מתחתנים מחדש.
אז אני רוצה שננסה לעקוב אחרי ארבע לשונות של גאולה בקשר הזוגי,
ואחרי הלשון האחרונה, שזה מורשה, ולראות איך זה בא לידי ביטוי בתוך תהליך חתונה וזוגיות.
מתאים לכם?
הנושא מעניין, סגי.
מאה אחוז.
סא? מי אמר לי סא? מה זה?
שואלך לך שאתה מקיים את דברי הגמרא וטוב סוטה.
יאללה.
אז הלשון הראשונה, והוצאתי.
תראו,
יש בדיחה,
כן?
בדיחה שהיא די נכונה, שאדם אחד,
אדם מבוגר, אתה כן?
השר איילון התבלבל שם במחלף,
נכנס נגד כיוון התנועה.
פתאום הוא שומע ברדיו שהמשטרה מודיעה שיש רכב שנוסע נגד כיוון התנועה באיילון והנהגים ייזהרו.
הוא אומר לאשתו, אחד, אלף.
כן?
כלומר,
העובדה הזאת שאנחנו חיים בתוך עצמנו,
אדם בתוך עצמו הוא גר, בתוך עצמו הוא גר,
וכדי להצליח להתחתן,
צריך איזושהי תנועה של יציאה.
אתה צריך לצאת מהעולם שבו אתה גר, ולהסכים לעבור,
לגור, או לפחות לבקר בעולם אחר,
שהוא שונה ממך, נראה אחרת, חושב אחרת, מגיב אחרת.
אם כל הזמן, כן, אבל אצלי בעולם זה ככה, אבל אצלי זה ככה, אז לא באמת הצלחת לצאת.
והוצאתי, זה אומר, כן, הקב"ה גם עוזר לאדם, כי יש גם,
מה שעוזר זה המצוקה,
מצוקת הרווקות, הבדידות,
עובדה שחברים גם מתחתנים,
עובדה שאותו אדם רוצה גם שיהיה לו ילדים ותולדות וכו' וכו'. כל הדברים האלה הם מצוקות,
שאגב הולכות ופוחתות. פעם זה היה בושה להיות ארווק, היום זה לא בושה.
פעם הכוונה, לפני 100 שנה, מה אתה ארווק, מה, זאת אומרת, אתה לא נשוי?
היום זה מציאות נורמטיבית לחלוטין, נכון?
בסדר, עדיין יש דברים שעוזרים לנו,
אבל הדבר המרכזי שצריך לקרות זה שאדם מסכים לצאת רגע,
גם לצאת מאזור הנוחות וגם לצאת מהדברים שהוא מכיר.
עכשיו אתה הולך לבקר במקום אחר, במקום אחר, ולכן במובן מסוים הרווקות המתמשכת, עוד פעם, חלילה אפס שיפוטיות, ומישהו רוצה להתחתן ושנות הרווקות לא נמשכות, לא מספיק שהוא לא מתחתן ועוד מעבירים עליו שיעורים.
ואני רק בא להגיד את זה בתור זה שבאמת,
ככל שהשנים מתקדמות אז זה נהיה יותר מהודק,
ואז לפעמים יותר קשה לצאת מהעולם,
אדרבה, ודאי אפשר.
אז והוצאתי,
זה היציאה הזאת שאנחנו מצליחים לצאת,
כל אחד מאיתנו מצליח רגע לצאת מהעולם ולפגוש עולם אחר,
בסקרנות, בעניין,
בלי שיפוטיות,
בלי לנסות להגיד, אוקיי, האמת היא אצלי ואני מכניס אורחים של איזה מישהו אחר. לא,
אתה לא מכניס אורחים וגם האמת לא אצלך, האמת היא תמיד מורכבת ובוא תבקר בעולם של אשתך שהוא קודם כל עולם של אישה ולא איש והוא גם עולם שלה מהמקום שבו היא באה וגדלה וכולי וההדדיות הזאת והיציאה איש לקראת רעהו
היא התנועה הבסיסית שממנה מתחילה חתונה.
זה מאוד מאוד קשור לתקופת הדייטים.
הרבה פעמים מגיע בחור לדייט והוא חושב שאשתו היא כמו חברותה. כלומר, הוא ירצה לה את השקפת עולמו,
והיא פשוט צריכה להנהן בהסכמה ובהתפעלות.
ואם היא לא מתפעלת אז הוא נורא נורא מתפעל, מה זאת אומרת.
ופתאום באחת השיחות היא גם אומרת את דעתה.
זה נורא מפתיע אותו.
יש לך גם דעה?
זה לא חשבתי.
שדבר כזה יקרה, אני...
יש לה דעה.
ואז רגע, האם אני מוכן
לצאת מהעולם שלי שהוא כל כך בטוח
ולהכיר עולם אחר?
מזה זה מתחיל,
מהמוכנות לצאת מיציאה. אנחנו כל הזמן,
בגדול בחיים, עוברים מתחנה לתחנה שהיא בדרך כלל מאוד מאוד נוחה לנו, ועכשיו יש פעם ראשונה שנדרשת יציאה אמיתית.
זה ההתחלה.
הוצאתי. יציאה מהמיצה הראשונה, המוכנות לצאת לעבר הזולת.
טוב,
מה הפרי של היציאה הזאת?
יש לו, ליציאה הזאת יש לה שתי פירות,
פרי אחד, שני פירות.
אחד סור מרע, אחד עשה טוב.
סור מרע והצלתי.
באמת,
ברגע שאתה מוכן
לצטט מהעולם שלך לעבר מישהו אחר והוא לעברך,
הרווחנו מישהו
שיכול להציל אותנו מהדבר הכי הכי קשה. ממי?
בעצמנו.
בעצמנו.
אומרים, אדם יכול לשקר, באמת, זה נכון, אדם יכול לשקר, אפילו לא בכוונה.
הוא יכול לשקר על כל העולם.
על כל העולם זה,
רק על שתיים הוא לא יכול לשקר, על הקדוש ברוך הוא ועל אשתו. גם על עצמו אדם יכול לשקר.
ואדרבה, כשאתה משקר על עצמך, אתה בדרך כלל גם מצליח.
יכולים לעצמך סרטים ועניינים.
מי שיודע באמת מהו האדם, זאת אשתו.
אשתו של אדם,
אנחנו במדרש אומר, דיינו שמצילות אותנו מן החטא, רבי יחיא נדמה לי אומר את זה.
זה לא רק חטא של הריון, מצילות אותנו מלחיות בסרט.
תקשיב, מה אתה בא לספר? אני מכירה אותך 24 שעות.
אני מכירה מי אתה, מה אתה, תקשיב, אתה לא בכיוון.
אתה לא בכיוון.
לא סתם חז"ל הכריחו
שכל אדם בעל תפקיד ציבורי בעם ישראל חייב להיות נשוי.
למה?
הוא כל היום, כבודו, כבודו, עומדים לו וכל זה.
מי יאפס אותו?
מי יגיד לו בבית? תקשיב, יצאת מאיפוס, חביבי, אתה, אתה, התחלת פה להתנפח?
הלו, יש כאן מציל מישהו נסחף, אתם מכירים את זה?
כאילו, אתה, תראה, חביבי, מה, אני מכירה אותך בדיוק.
מצילה,
כן, זה גם, אם הייתי מעביר לכאן שיעור לבנות, אז זה היה שיעור לכיוון ההפוך, אבל אתם בנים.
אז מצילה
את האדם מעצמו.
מכתמים עיוורים. האם אתם יודעים שלכל אחד מאיתנו יש כתמים עיוורים, לפעמים כתמים גדולים?
כלומר, אזורים שאנחנו לא רואים.
לא רואים, למה?
ככה גדלנו,
ככה התרגלנו, לא רואים, מפספסים.
פתאום יש מישהו,
שאני רוצה להגיד שבזוגיות יש פרדוקס.
מצד, מתי הרגשתי את הפרדוקס הזה? כשהיינו, אשתי ואני, כשהיינו זוג צעיר והילדים נולדו.
אז לפעמים אתה הולך לבתי חולים, כבר עם בדיקות כאלה ואחרות של הריון.
אז יש שם שאלה שנורא הצחיקה אותי, אתם קרובי משפחה?
אז אתם, אנחנו נשואים, אנחנו איש ואישה, אנחנו אחי זה, לא, לא, אבל אתם קרובי משפחה?
קרבת דם?
איש ואישה הם קרובים, קרבת דם דרך הילדים.
הם לא קרובים בעצמם.
ולכן, אם בני זוג, נגיד, מתגרשים,
חלילה,
ואחד מהם נפטר,
עכשיו הגרושה היא מרוצה, כי עכשיו היא אלמנה אולי,
בסדר? לא, היא לא אלמנה.
אז הילדים יושבים שבעה והגרושה לא,
בסדר?
אין קרבת דם, אפשר לנתק את זה.
אז יש כאן איזה מצד, משהו שהוא פרדוקס, מצד אחד,
מצד אחד מה אנחנו הכי קרובים בעולם,
מצד אחד אנחנו לא קרובים, קרובי משפחה.
אז זה אומר שיש כאן מישהו שהוא מאוד מאוד קרוב אליך, אבל גם מסוגל להעביר עליך,
אני לא אוהב את המילה ביקורת,
אבל אני מסוגל לתת לך עצה טובה, כאילו הוא רחוק ממך.
איך, איך?
כן,
בדיוק.
בסדר, זה כאילו...
אז זה להציל,
יכול היה להציל.
אימא או אבא, הם נגידו,
הילד שלי הכי טוב, אל תטער, הילד שלי הכי טוב, אני לא, אני לא, נכון? הילד שלי הוא הכי טוב, הכי מושלם, לא יכולים.
אבל אישה יכולה להגיד לבעלה, תקשיב, אתה פה טעית,
פה שגית, פה תשים לב.
צלע, קיבלת מתנה עצומה, מישהו שמציל אותך.
זה בתנאי שיצאנו. אם אדם נשאר תקוע, לא מוכן לצאת, נשאר תקוע בעצמו, אז זה לא תהיה הצלה. אבל אם הוא הצליח לצאת, הוא מקבל. טוב, אז זה הצלה.
ודבר שני,
זה גאולה.
מה זה גאולה?
גאולה זה, אתם מדמיינים, יציאת מצרים זה גאולה. הגדרה של גאולה,
בוא נגיד ככה, מה ההפך מגאולה?
תגידו לי לא גאולה. לא, שיעבוד. יפה.
יש עוד הפך מגאולה? ההפך מגאולה זה גלות.
כלומר, גלות זה כשדבר הוא גלה ממקומו, הוא לא במקום,
וגאולה זה שדבר הוא כן במקום.
ולכן גאולה ברובד הכללי זה שעם ישראל חוזר לארצו,
וגלות זה כשיוצא מארצו. גאולה ברובד הפרטי זה כשאדם נמצא במקום שלו.
בסדר?
לדוגמה בענייני פרנסה
אדם שהוא הולך ועובד בדבר שזה התחום שלו,
כוחות נפשו, הוא בגאולה. המדרש אומר, תראו באצע המדרש הזה?
כן.
תראו את המדרש.
נכון, נכון.
רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן,
רבי אליעזר אמר, ריקיש, גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה.
מה גאולה כפליים? הכוונה גאולה כללית
וגאולה פרטית,
אף פרנסה כפליים. מה פרנסה בכל יום וגאולה בכל יום?
ורבי שמואל בר נחמן אמר, הוא גדולה מן הגאולה. פרנסה גדולה,
שהגאולה על ידי מלאך ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא.
גאולה על ידי מלאך, שנאמר המלאך הגאולתי,
ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ופותח את ידיך,
משביע לכל חי.
ממשיך אותו מדרש ואומר, קשים מזנותיו של דג בקריעת ים סוף. אז הנה עוד הקבלה ליציאת מצרים.
כן? שנאמר, לגוזר ים סוף לגזרים, הכתיב תמר נותן לכם לכל בשר.
יפה. אז יש כאן, בתוך מערכות יחסים, יכולה להיות גם גאולה.
תלה
זה סור מרע. גאולה
סלש פרנסה
זה עשה טוב. אני רוצה להסביר למה הכוונה.
האמת שדיברנו על זה בשיעור זוגיות לפני, לא זוכר מתי.
בני זוג שמתחתנים יכולים לתת אחד לשני מתנות שאין מספיק כסף להעריך אותן.
למה?
כי שוב, מצד אחד
מדובר על האנשים הכי הכי קרובים, זה לזה.
מצד שני,
אנחנו לא מכירים אחד את השני מהילדות,
מכירים אחד את השני מלפני שנה וחצי, שנתיים, שהתחתנו.
אז אנחנו יכולים לתת למישהו
מבט חדש על עצמו, כי אנחנו פוגשים אותו עכשיו,
ואנחנו לא משועבדים לכל התבניות שהוא הגיע אליהן מן הילדות.
וזה הרבה פעמים פוגש את מה?
את עניין הפרנסה. ורבותיי, פרנסה זה דבר סופר חשוב.
סופר סופר חשוב.
כי פרנסה זה מה שאדם עושה, במקרה הטוב, תשע שעות כל יום,
כפול חיים שלמים. אם אתה נהנה ממה שאתה עושה או לא נהנה ממה שאתה עושה,
מוציא את עצמך אל הפה או לא, זה האם הפרנסה שלך היא גאולה, כן או לא.
יכול להיות מצב, אני מכיר הרבה סיפורים כאלה, שהגיע,
בני זוג התחתנו, והגבר עובד באיזושהי עבודה מסוימת,
והוא עובד, הוא התמיין לזה, אתה יודע, כל החבר'ה הלכו ללמוד משפטים,
הוא הלך ללמוד משפטים איתם, הוא גם מתאים לזה, לא שהוא לא מתאים,
הוא יודע וכל זה, אבל אז
פתאום קורה איזה משהו,
כן, פתאום אשתו רואה אותו שהוא לא יודע מה, משפץ בבית, ובונה, וכל זה,
הוא מעצב, אז הוא אומר, תגיד,
למה אנחנו בעצם ללמוד עיצוב פנים?
לא, מה עיצוב פנים? זה משפטים.
אספר לכם סיפור שפחות או יותר קרה.
אמרתי לו, תשמע, אני לא יודע, אני מכירה אותך ארבע שנים,
אני רואיתי אותך כל כך שמח כמו בתקופה הזאת,
שאתה עכשיו בונה כאן בבית וכל. בום, אירוע.
עכשיו, יכול להיות שלא ללכת עם משפטים, כי אבא שלו היה עורך דין, הרבה פעמים אנחנו אבא עורך דין, הילד אומר, כן, נראה לי אחלה מקצוע, אבא שלי נהנה, אני גם זה, ולא עשינו כאן את העבודה בצורה מספקת.
פתאום מגיע מישהו, הוא הכי קרוב אליך מצד אחד, מצד שני הוא מספיק
רחוק כדי להסתכל עליך רגע באיזה מבט חדש,
נכון?
אורח לרגע,
הוא רואה כל פגע במובן החיובי. כלומר, אם אתה נמצא באיזה מקום, אתה מקום מתרגל, כן, אבל אם הגעת מבחוץ, אז,
וואו, מתנה.
אם הוא פתאום משנה את הכיוון והולך, כל יום הוא ייהנה.
כלומר, יש כאן יכולת גאולה של כוחות סמויים שקיימים אצל כל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו לא רואים אותם כי התרגלנו לראות אותם, כי בצורת החיים,
כשגדלנו בה, היא הייתה מסוימת כזאת,
ופתאום מגיע מישהו מחוץ לחיים שלנו, הוא גדל בכלל באזור אחר.
הוא נכנס פנימה,
ומהמבט שלו, שזה גם מבט של אישה, וגם מבט של מישהו שיגיע מחוץ, הוא פתאום סוקר את החיים ואומר, רגע,
זה לא הגיוני, למה זה לא פה?
למה זה לא פה? ולמה זה לא פה?
לא, לא, כי, זאת אומרת, לך זה תמיד היה.
כן, זה,
סתם, זה כזה, זה מגיע לרמות מגוחכות. אצל ההורים שלי, המכונת כביסה, המון שנים,
הייתה מכונת כביסה עם פתח למעלה.
קריסטל היה פעם, נכון?
פתח למעלה.
עשיתי מכונת כביסה, אז אמרתי, אשתי, כן, בואי לקנה הנשק.
היא אומרת לי, למה פתח למעלה? למה? לא, מכונת כביסה, פתח...
אמרתי, זה פחות נוח, מהצד הרבה יותר נוח, כאילו.
אה?
שיש לך מייבש, כן, יכול להיות, לא זוכר כמובן, כאילו היה שם, עכשיו אתה בכלל לא,
אני גדלתי, זה היה מכונות כביסה, זה היה, לא היה מייבש, לא, יש לי חוטי כביסה וכל זה.
אז פתאום מגיע מישהו ואומר לך, תשמע, זה לא המקום.
אז בכלל כביסה, בסדר, אז לא כזה קריטי, אבל כשזה מגיע לכוחות חיים נפשיים,
למה אתה בעצם לא מורה או עורך דין או כאילו,
מישהו כל כך קרוב שנותן לך איזה מבט, אומר לך, רבותיי, זה מתנה לחיים, זה לא פחות מגאולה.
זה לא... בני זוג יכולים... כן, אריאל.
מה זה?
מה זה? אני לא...
אה, בלי... אפשר להחפיא אותו בתוך הבית, בלי תראו עבוד.
אה, בלי, טוב.
אתה יודע מה אמרו? הם שאלו?
כן.
תלוי אישה אחת, אם היא התחתנה עם... אם היא קנתה מדיח כלים? היא אומרת, לא, התחתנתי עם אחד.
לא צריך לקנות.
אז איש עושר. איש עושר, כן.
זה אירוע, גאולה, לא ככה.
זה גאלתי.
לשון של גאולה, זה לא סתם, זה ממש... עכשיו,
אין לי מספיק מילים כדי להביע בפניכם את המשמעות שמי שנותן לך מתנת חיים כזאת,
זה יכול לשנות לך את החיים מהקצה לקצה. במה אדם עובד, זה אירוע משנה חיים.
ואם מישהו קרוב אליך, אם מישהו לא מכיר אותך, אז מה הוא ייתן לי עצות?
מישהו קרוב אליי, רואה אותי יום-יום, והוא יודע להבחין בניואנסים
ובכל הזה, ולתת לי איזה עצת אמת כזאת,
חתיכת אירוע.
חתיכת אירוע, לי יש לאורך החיים כמה עצות כאלה שאשתי נתנה לי, שזה ממש
ברכה עצומה, שאין מצב בחיים בעולם שאף אחד אחר היה אומר לי אותם.
דוגמה, ההורים שלי בחיים לא אומרים לי אותם, כי הם, כל מה שאני עושה, הם מרוצים.
הבן שלנו הכי טוב, כאילו, נכון?
אז נראה לי כל אבא הוא כזה, כן, הבן שלי הוא הכי יותר.
צריך איזה מישהו שהוא גם לא יפחד להגיד לך,
תקשיב, זה לא הכיוון, תשתנה.
לקחתי,
זה לקוחים.
לקוחים.
זה בדיוק הכיוון ההפוך. עד עכשיו דיברנו על מה?
להצליח לצאת מהעולם שלי ולהיכנס לעולם שלה ולראות ולהכיר וכל הדברים האלה.
זה אירוע אחד. יש כאלה שיודעים לעשות את זה, אבל כשהאישה שלהם מבקשת להיכנס
לעולם שלהם,
הם לא נותנים להיכנס.
לא נותנים.
בעיקר כשקשה. אתם מכירים את הגבר המאצ'ו, כשקשה לו, מה הוא עושה?
אני קשה לי, אני עם עצמי, תני לי יום-יומיים,
אני חוזר כמו חדש.
לפעמים זה לגיטימי שזה יצטט לזה, אבל
אם אתה נועל חדרים באישיות
ולא נותן להיכנס, אז הקשר הוא חסר.
ליקוחים זה לקחת מישהו אליי, להביא אותו אליי. יש כזה שיר של רחל שפירא, נכון?
כשאתה חיוור מצער,
מתעטף בשתיקתך, תן לי
לדבר אליך וללכת בין שביליך,
ולדבר אליך, ולגע,
יש שם ללכת בין שביליך, אדבר איתך.
נכון? לא אכיל בבריאותיך, טוב, תעשה איזה, לא.
ו... כן, כן, אדבר איתך. בקיצור, זה מין בקשה של אישה, תקשיב, כשאתה... קשה לך, תן לי להיכנס.
אל תסגור את הדלת.
תן לי להיכנס. לא, אני, כשאני קשה לי, אני צריך עם עצמי.
אנחנו, הקשר נמדד,
הקשר פרה ורבה דווקא באזורים שקשה בהם.
תראו, יש תורה נפלאה, אמרתי שקצת יהיה גם...
גם נלמד קצת.
תורה נפלאה של כתר שם טוב על העניין הזה של יכוחין.
הרי המשנה בקידושין אומרת שהאישה מתקדשת בשלושה דרכים.
בשלוש דרכים, מה קוראים לי? אבל אני טועה.
בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה.
זה הביטוי של הליכוחים.
אז הבעל של טוב עושה על זה העתקה ללימוד תורה,
בסדר? אבל אנחנו ניקח את זה ללימוד תורה ונחזיר את זה חזרה לזוגיות. תראו מה הוא אומר.
הקב"ה נקרא איש
שהוא איש מלחמה.
בישראל נקראים אישה.
וזה שכתוב, האישה נקנית לבעלה,
שיהיו נקראים אשתו כביכול, בגימל דרכים.
שלוש דרכים שהליקוחין האלה קוראים.
אחד בכסף, בחינת חסד.
ימי החסד,
שהקדוש ברוך הוא מסייעו בחסדו הגדול בתחילה.
ואז כוסף וחושק ומתלהב בתורתו ועבודתו יתברך,
וזה נקרא גדלות ראשון. ובהקבלה לימי החתונה, זה השלב הראשון.
ערך הדבש, ההתלהבות, הכל נחמד, הכל כסף, זה כסף, בסדר?
אחר כך נסתלק זה ונקרא ימי הקטנות.
מגיעים קשיים.
ואז מה קורה בקושי?
אתה מסתגר.
אתה זה לא.
ואז גם כשאינו כוסף וחושק,
מכל מקום על צד ההכרח
צריך לדבק את עצמו בשטר שהם אותיות הכתובים בספר שנקרא שטר, בין באותיות התורה בלימודו ובין בתפילה.
שטר זה מחויבות.
אדוני, התחתנו.
חתנת. וחלק מהמחויבות של החתונה זה לפתוח את הלב. אז אם קשה לך,
תפתח את הלב.
מצד המחויבות הזוגית.
אתה לא יכול פתאום לנתק מגע.
ליקוחין.
נכון, לקחת את זה גם טיפה בסוג של איזה
כוח כזה. תפתח, כן, תשתף.
אל תגיד, אני כזה, או אני מסתגר, וכל זה. זה לא.
אם אדם מממש את המחויבות שלו בקשר הזוגי ומאפשר לאחרים להיכנס אליו, הוא לוקח את אשתו ומכניס אותה אליה גם כשקשה לו,
הוא זוכה לה. הדבר השלישי,
עד שאחר כך יחזור להתענג בו,
יתברך על זה שבאו המוכין בתורה ובתפילה שנקרא בביאה שהוא זיווג שני. אה, זה זיווג הוא מלא,
נקרא ביאה, כן, זה תהליך, כסף, שטר וביאה. כסף,
הממשלים הראשונות, הערך הבא, שעוד התקופה,
הכל טוב.
שטר, זה כשקשה.
אז מה תעשה? תיסגר? לא, יש מחויבות.
מחויבות.
לשתף,
לספר, להתאמץ,
לספר מה היה קשה. יש כאלה שקשה להם משהו עם בן הזוג והם לא אומרים לו.
לא, תגיד, למה לא? תגיד.
את הדבר הזה היה לי קשה, נפגעתי, נעלמתי, לא, אני לא נעלם, אני גיבור, תגיד.
ואז אפשר להתקדם, אפשר לתקן.
יש כזה ז'אנר קצת פולני שאומר,
אם היא לא שמה לב מעצמה,
אני לא אגיד לה, נכון?
מה יש לו לשים לב? מה,
זה לא ברור שצריך?
אבל ליקוחין אומרים, לא,
אם זה חשוב לך בעולם שלך,
תכניס אותה פנימה ותגיד לה, תקשיבי, לי זה חשוב.
לי זה חשוב, הדבר הזה, מה זה יכול להיות שלך?
לי זה חשוב, וכן הפוך, תדבר בשטר, באותיות ברורות, בהירות.
זה חלק מהגאולה.
והלשון האחרונה,
זה הלשון הכי הכי יפה, זה ממש בולט,
"הבאתי" זה כמובן לשון ביאה,
ביאה זה היכולת לבוא
ביאה מלאה אל העולם של השני,
שזה חיבור מלא, זה, כן, זה מה שבא לשם טוב, זה הלשון האחרונה,
שזה חיבור מלא, סינרגיה והתאמה,
זה ממש כבר,
זה קורה אולי כנראה אחרי כמה וכמה שנים של איש, ואישה נוצר ביניהם כבר איזושהי התאמה מלאה, והם כבר
סוג של נהיים אחד.
נהיים אחד, נכון?
יש כל מיני תופעות כאלו
של בני זוג מבוגרים שקשורים המון אחד לשני,
נפטרים, אחד נפטר והשני מיד אחר נפטר.
אפילו שהוא היה זה, אבל הוא החזיק את עצמו בשביל השני, ברגע שזהו,
זה ביאה, זה לבוא אל הארץ, לבוא אחד אל השני, לבוא, כן,
המילה הביאה גם היא מילה נקייה ויפה שמתארת יחסי אישות,
אבל היא בעצם מתארת את היכולת שלי לבוא לתוך מערכות היחסים האלו כל-כולי,
ונוצרת כאן איזו סינרגיה ואיזושהי התאמה מלאה.
זה ממש ארבע לשונות שמתארות יציאה מהמצרים.
מצרי הרווקות,
שבעצם זה סוג של מילה שמתארת ריק,
אדם רק עם עצמו,
וכדי להצליח לעבור מהמצר הזה ולצאת לגאולה, צריך ארבע לשונות, קודם כל להסכים לצאת,
ואחרי זה להבין שהיציאה הזאת היא מצילה אותי מעצמי.
ואחרי זה להבין שהיא לא רק מצילה אותי, אלא גם ביאה לי גאולה.
ואחרי זה להסכים לקחת את השני ולהכניס אותו לתוך העולם שלי.
ובסוף,
מהיציאה ומהביאה נוצרת לקיחה.
נוצרת איזה...
נפלא, לא?
מה זה שקורה? יכול להיות לא גמרנו.
אמרת לי להתחיל, עכשיו אתה גם אומר לי לסיים. מה קורה לך היום?
באת קרבי, אני רואה.
תישאר כאן בבקשה אחרי השעון, בסדר גמר?
טוב, חכה, יש לנו עוד מילה.
מורשה.
המדרש אומר מורשה.
אל תהי קורא מורשה אלא מאורשה.
מה חתן זה?
כל זמן שלא נשא את ארוסתו הוא הווה פרדורין לבית חמיו. הוא היה מבקר אותה בבית חמיו. הוא לא היה, נכון? כל הזמן שנסע הוא צריך לבקר אותה?
מי שנסעה, נתהפך.
הרי אביה באה אצלה.
כך עד שלא ניתנה תורה לישראל, משה עלה לאלוהים.
מי שניתנה תורה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עשו לי מקדש, שכנתי בתוכם.
דבר אחר אל תקראי מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל.
זה שתי לשונות של מדרש.
מורשה זה ירושה,
בסדר?
זה כאילו יש כאן, עושים מניפולציה על המילה. אל תקראי מורשה אלא מאורסה.
מילה עצמה מורשה זה ירושה.
אין לך דבר יותר טבעי וטריוויאלי מאשר ירושה.
אני עומד כאן, בום, נפלת עלי ירושה, זה טבעי.
אז לכן, זה כאילו,
בהקשר של הקשר הזוגי,
זה מתאר את הקשר הזוגי הטבעי, באמת, בסך הכול אנחנו חיים ביחד
הרבה שנים, אני כבר יכול לשערי, להעריך מה אשתי תגיד על דבר מסוים, מה אני אגיד, מה יודעים, נכון, פרפה, ויכוחים חוזרים על עצמם, ירושה, מורשה.
באים חז"ל ואומרים, לא, לא, לא, לא, לא, מאורסה.
מאורסה זה אותיות אסורה, זה כאילו מחזיר אותנו לתקופה שהיינו אסורים, עוד לפני שיכולנו לגעת בכלל.
כשהיינו, זה, זה משהו רענן, זה משהו חדש.
אז זה שני הפכים, נכון, קשר זוגי מחזיק שני הפכים. מצד אחד יש בו צדדים טבעיים שחוזרים על עצמם, של סוג של ירושה,
אפשר לקרוא לזה מסורת כבר,
מסורת נשפכתית, זו מסורת ביתית. מצד שני,
כל אחד מאיתנו מבין שכל אדם יש בו נקודה שהיא אין סוף,
נשמה, והיא תמיד חדשה.
וההיכרות שלנו היא ברמת,
נגיד, בני זוג צעירים מכירים אחד את השני 100% ברמת
הורים לילד אחד,
ו-0% ברמת הורים לשני ילדים.
כשוילד עוד ילד, הכל מתחיל מההתחלה.
ובעצם למעשה כל יום יכול להתחיל מההתחלה. אז המילה מאורסה מניחה את ההכרה שלנו, שאני באמת
לא מכיר את אשתי.
אני מכיר אותה מצוין,
אבל יש עוד המון המון צדדים נסתרים שילכו ויתגלו,
השנים מאורסה חדשה וקורים דברים כאלה פתאום אתה מגלה מאורעות החיים מזמנים את זה האפשרויות מזמנות את זה
שפתאום אתה פוגש עוד ועוד צדדים ודברים חדשים בקשר
שהוא לא נהפך למובן מאליו הוא לא נהפך למה שקורה טוב רגיל רוטיני לא
בין אם זה מאורעות החיים כמו שאמרנו שלבי החיים שמתקדמים בין אם זה הידיעה שלכל אחד מאיתנו יש נקודת אין סוף
שהיא אף פעם לא מתיישנת היא תמיד חדשה היא תמיד מעניינת
וכשמתחברים אליה
זוכים
לבחינה הזאת של מאורסה.
ארבע, חמש לשונות של גאולה ומאורסה אחת,
יציאה מהמצרים בקשר הזוגי, שנזכה, עסקו ואמצו.
חמש ורבע,
כה עשו חכמינו, יכול להיות שאני טיפה אהיה אחר,
כי אני מכאן הולך להיות סנדק באיזה ברית,
אז אני מברך אותכם בברכת סנדק.
אם אני מאחר, מצב מנוע, מצב שתיים, פוש אפים עד שאני מגיע.
