קודם כל ברכת סנדק על כולכם ועל כל תלמידי מכון מאיר, תודה.
ואנחנו לומדים כאן,
מה? אבוורט מתברך. אמוין, תודה רבה.
אנו לומדים כאן ביחד,
כזאת חזה על חוכמתם של רבותינו,
התנאים, האמוראים.
כן, והיום סיפור על רבי ישמעאל ורבי עקיבא.
מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבא שהיו מהלכים בחוצות ירושלים,
ממש מה שזה היה, אולי אפילו לפני החורבן.
והיה עמהם אדם אחד,
פגע בהם אדם חולה.
אמר להם, רבותיי, אמרו לי במה אתרפא.
אמרו לו, קח לך כך וקח עד שתתרפא.
תעשה, נתנו לו איזה עצה, איזה תרופה.
אמר להם אותו האיש שהיה עמהם,
האדם השלישי,
ומי היכה אותו בחולי?
אמרו לו, הקדוש ברוך הוא.
אמר להם, ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא היכה ואתם מרפאים?
חוצפה שאין כדוגמתה.
הקדוש ברוך הוא
עשה אותו חולה. מה אתם מתערבים?
מה אתם...
אמרו לו, מה מלאכתך?
אמר להם, עובד אדמה אני, והרי המעגל בידי.
אמרו לו, מי ברא את הכרם?
את הגפן.
אמר להם, הקדוש ברוך הוא.
אמרו לו, ואתה מכניס את עצמך בדבר שלו שלך?
הוא ברא אותו, ואתה אוכל פירותיו ממנו?
איזה מין דבר זה? מה אתה נוגע בעולם?
אמר להם, אין אתם רואים, המעגל בידי?
מה לא מובן לכם?
אילולי שאני יוצא וחורשו ומכסחו ומזבלו ומנקשו, לא יהיה לה מאומה.
הגפן הזאת,
אם לא הייתי מטפל בה, היא הייתה מעלה, פירות כאלה עם צ'וקמקים, עכשיו שאני מטפל בה, יש פירות יפים, פירות מתוקים, אז מותר לי, אני שותף.
אמרו לו שוטה שבעולם,
לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו,
שאנוש דומה, בן אדם דומה לשדה,
חציר.
כשם שהעץ אם אינו נסבל ומתנקש ונחרש אינו עולה
ואם עלה ולא שתה מים אינו חי והוא מת
כך הגוף הוא העץ,
הזבל הוא הסם, הרפואה,
איש האדמה הוא הרופא.
סיפור יפה, נכון?
אני מזכיר לכם מה שאמרנו גם בפעם הקודמת,
שדברי חכמים, נכון? כי תפוחי זה המזכירות כאלה, זה סיפור הזה, הוא בפני עצמו עומד יפה, איש האדמה הוא הרופא, וכל זה הולכים לרופא, מתרפא,
אבל
אם אנחנו נעמיק בסיפור, נוכל לגלות את תפוחי הזהב גם שנמצאים פה,
תפוחי זהב לא קטנים.
בסדר?
יש פה בעצם,
יש פה מחלוקת גישות, אפשר לקרוא לזה כך.
מחלוקת גישות. בואו ננסה להבין מה קורה כאן.
טוב?
מה חושב אותו אדם?
הרי,
נכון, אתם מבינים, יש כאן ארבעה אנשים בסיפור,
רבי אישמן ורבי עקיבא ואדם שהולך איתם, שהוא מתברר בהמשך שהוא חקלאי,
יש לו מגל בידו, ומגיע איזה אדם שהוא רביעי,
מישהו חולה,
שואל אותם: אני חולה? מה?
מה? זה אומרים לו: אתה עושה תרופה.
נכון?
אז
קודם כל, אפשר להתחיל מהדבר הזה, שתפקיד חכמים
זה גם את התרופות.
כלומר, היו באים לחכמים בכל מיני דברים.
אומרים שרב קהילה הוא גם קצת פסיכולוג וקצת עובד סוציאלי וקצת רופא.
כמובן צריך זהירות ואחריות, לא את הדברים שאתה לא מבין בהם.
אבל נגיד ככה,
אני חושב שכל רב קהילה צריך להחזיק בכיס
רשימה של אנשי מקצוע מעולים שהוא אסף לאורך השנים כדי להפנות.
ולפעמים הוא מגיע לזה, אה, הדבר הזה, כן, תעשה זה מועיל לעניין הזה.
או לפחות להפנות למי שמועיל. טוב,
אז זה לקח אחד.
אדם הזה שפנה לחכמים וביקש מהם חולי, יכול להיות שהוא בכלל התכוון למה?
החולה.
הוא התכוון לשאלה שיברכו אותו.
למרבה הפלא, הם לא בירכו אותו, אלא מה?
אמרו לו משהו מעשי,
וזה גם כן עוד כלל נפלא ונאה,
שהברכה היא שורה על איזשהו כלי שאתה מכין לה.
אם אדם רוצה שהרב יברכתו בפרנסה,
תגיד, אבל אתה עובד?
יש לך עבודה, למדת מקצוע, יש לך איזשהו תואר, אתה... אם תלמד ותעבוד, אני אברך אותך, אבל אם אין כלי לברכה, אז אין לה ברכה על מה לחול.
אז הם אומרים לו, תעשה את התרופה הזאת והזאת.
עד היום, אנחנו היום כ' בטבת.
אחת הסיבות שהבאתי את הסיפור הזה, זה שזה הופסק ברפואה.
רמב"ם חוקף בטבת,
הילולה של רבנו הרמב"ם,
רבנו משה בן מימון.
הרמב"ם כתב בהלכות דעות, יש לו פרק שלם, בהלכות דעות,
פרק שלם על רפואה.
הרמב"ם גם כתב ספר רפואות, ספר רפואה על הרמב"ם.
זה אני מבין.
כשהרמב"ם היה רופא, אז הוא אומר, אני לא רק רב, אני גם רופא,
אני אכתוב לך ספר רפואה.
אבל הרמב״ם הכניס בתוך היד החזקה, שזה ספר הלכתי,
תורני, הכניס פרק ברפואה.
מה זה רלוונטי?
למה זה כאן?
זה לא.
אומר הרמב״ם, אני רוצה ללמד לך שזה רלוונטי ביותר.
החכם השלם
כולל בתוכו את השלמות כולה, וזה כולל בתוכו גם את איזון הנפש וגם את איזון הגוף.
כן, החכם השלם,
שהוא לומד תורה, התורה היא תורת חיים, היא ניתנה לחיים, ואם החיים הם
פגומים וחסרים,
וכשאדם הוא חולה אז החיים שלו הם חסרים,
אז זה פגם במדרגת החיים, זה פגם בחכם. אז החכם גם צריך להיות עסוק
בשמירת החיים ובבריאות.
ולכן היה מאוד מצוי שהחכמים היו בקיאים לרפואות.
בדורות האחרונים הרבי מפיאסצנא היה ממש רוקח.
הוא היה נותן מרשמים והיו מכבדים את זה בבתי המרקחת.
החכמים שלומדים תורה ועוסקים בזה מבינים מה שכולם מבינים היום, שכוח הריפוי
בואו נגיד כמה מילים על הדבר הזה, כי הקדוש ברוך הוא מתן חוכמה לרופאים,
נפלאה ביותר,
ובעיקר חוכמת הרופאים זה בלתקן
טעויות שבני אדם עושים ושגיאות,
כגון טראומות, אדם פתאום עם תאונת דרכים,
מגיע לחדר מיון, חדר ניתוח, מצילים את חייו,
פיתוחים, התקפי לב, מעקפים, פילי פלאות.
אבל גם היום הרפואה יודעת שבדבר הרגיל,
במהלך הרגיל של החיים, החוכמה היא לשמור על כוח הריפוי שנמצא בגוף,
ולעודד את הכוח הזה.
מי שמרפא זה לא הרופא, וגם לא ה... זה מי שמרפא זה הקדוש ברוך הוא, שקבע כוח ריפוי בגוף.
אם אדם יש לו פצע,
מי שמרפא את הפצע זה הקדוש ברוך הוא, קבע כוח ריפוי בדם, שיודע להגיע ולעשות, להיקרש, ורק צריך לתת לגוף את התנאים המעולים ביותר, כדי שכוח ריפוי יבוא לידי ביטוי. זה הסיפור.
אז הם אומרים לו, תעשה כך וכך,
ועשה...
והדבר הזה יעזור לכוח הריפוי שנמצא בגוף. טוב, אז זה מובן.
מה הוא לא הבין?
האיש שהיה איתם.
הרי הוא במו ידיו מחזיק מעגל ביד. כלומר, הוא בעצמו הבין,
יכולנו לחשוב שאולי יש לו איזו תפיסה בודהיסטית כזאת,
שאתם מכירים מה תפיסה הבודהיסטית?
אסור לך להתערב.
אסור. אתה צריך כמה שיותר להתעיין,
ואסור לך להתערב.
אסור לך להזיז חיה ממקום למקום.
אסור לך לשנות את המצב.
ולכן הודו נראית איך שהיא נראית,
עוני ונחשלות וכל הדברים, אתה כאילו אסור לך להתערב.
אז אולי זו התפיסה, רואים שלא.
כן,
הבן אדם מחזיק מגל ביד,
אז זה אומר שיש כאן איזה משהו טיפה יותר עמוק.
אז בואו נתחיל.
הטענה שלו כלפיהם זה,
אתם בעצם מתערבים במעשה הבורא יתברך, ולכן זה סוג של כפירה,
כביכול.
הקב"ה עשה אותו חולה, זה עונש, ומגיע לו.
החקלאי הזה מבין היטב
שעולם הטבע נברא,
כשעולם הטבע הולך על מתכונתו,
כן? בלי תקלות, הוא נברא
בכדי שבני אדם יתערבו ויתקנו אותו. כלומר, הקב"ה ברא אותנו
שותפים ולא לקוחות.
העולם הזה, עולם הטבע,
נברא באופן שללא התערבות של האדם וטיפול של האדם,
הוא לא יוכל להוציא את עצמו אל הפועל בצורה מלאה ושלמה.
ככה העולם נברא.
כלומר, הוא מבין את זה.
הוא מבין את זה היטב.
הוא מבין את זה היטב, שעולם הטבע נברא,
כן, אי אפשר לאכול חיטה.
אי אפשר לאכול חיטה, זה דבר בלתי יחיל.
מה צריך לעשות לחיטה?
אתם יודעים, זו הגדרה,
איך קוראים לכבוד השני? יהושע, נכון, זהו.
יש את החבר של הרביגון שנים רבות.
עוד מימי הרב צבי יהודה.
אתם יודעים, יש דעה, בגמרא, יש ארבע דעות מה היה עץ הדעת.
ארבע דעות, נכון? מה היה?
ענבים,
תאנים,
אתרוג,
לא, תפוח לא.
עכשיו, שלושת הראשונים אני מבין.
ענבים, למה?
אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות,
גפן, יין,
אתרוג,
אז כתוב, נחמד למראה ותאווה לעיניים,
מתרגמים ממרגג,
פרי גדול, פרי מאוד מרשים, על העץ, אתרוג.
טוב,
גם אני מבין למה.
תאנים, למה?
כתוב
ויתפרו להם מלא תאנה,
המדרש אומר בדבר שבו קלקלו, בו הם מתקנים. אז אני גם מבין.
שלושתם גם פירות, למה חיטה?
זה שלוש, זה אילנות.
איך אילנות בחיטה?
מה אתם אומרים?
למה חיטה?
אומר לנו רב אלה,
אני רואה תאנה, אני מבין שאוכלים את הדבר הזה.
כאילו, לוקחים את זה, מתואמים. אני רואה ענבים,
אני רואה חיטה.
כדי להבין,
מן הסתם זה היה תהליך, מן הסתם בהתחלה אנשים שרפו את זה וראו שזה נהפך לשלווה.
ואז אולי נפלה על זה איזה אבן,
איזשהו תהליך.
כדי להבין שאם אני אקח חיטה ואתחן אותה,
ואני אקח את האבקה הזאתי,
הלבנה, ואני אשפוך עליה מים, ואז אני אלוש אותה, ואז אני אתן לה גם להמתין, שתטפח,
ואז אני אכניס את זה לתוך העיש, היא תיתן לי לחם,
צריך המון דעת, זה לא דבר שקורה מאליו.
פרי, לא צריך דעת, פרי, אתה מבין מעצמך שהוא נועד להכילה, אבל...
אז חיטה עץ הדעת.
ככה העולם נברא.
העולם נברא כדי שנתערב בו ונתקן אותו. אשר ברא אלוהים לעשות.
מי זה לעשות? אנחנו זה לעשות.
המדע, מראשית המדע עד היום לא המציא כלום.
הוא רק גילה.
הכל היה.
היו את גלי הרדיו והגלים האלקטרומגנטיים. הכל היה.
לא ידעו.
לא ידעו איך ל...
לא ידעו להבין מה זה.
ברגע שהמדע התחיל לגלות דברים, ומגלה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד וכל זה,
אז אנחנו ממש נעשים שותפים לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
ללא המעורבות של האדם,
מעשי הבריאה לא היו מלאים ולא היו שלמים, היו חסרים.
בלי שאדם ייקח ענבים ויסחט אותם
וישים אותם, לשמור אותם וכל זה, לא יהיה יין.
בטבע אין יין.
אין יין.
יין זה מעשה ידי אדם, ולכן כל הברכות
הן על היין.
כי מקדשים, התורה מקדשת את מעשה ידי האדם.
הקב"ה הוא לא מעוניין לברוא צייתנים או כאלה על בובות על חוט,
אלא הוא מעוניין לברוא שותפים.
ובעבר הזכרנו שזו הברכה שאנו מברכים במוצאי שבת,
מברכים בורא מאורע האש,
כי המדרש מתאר שהאדם הראשון במוצאי שבת
הוא הקיש אבן לאבן ויצא ניצוץ ונברא האש.
אז לזה אנחנו מברכים בורא מאורע האש, כן?
אם הקב"ה רצה לתת אש לאדם הראשון,
היה יכול להוריד לזה ברק,
כלשהו,
והיה נדלק לפיד, היה לנו אש?
לא.
הקדוש ברוך הוא רצה שאת האש יגלה האדם בתבונתו.
אנחנו מברכים בתחילת ימי המעשה על התבונה האנושית
שמגלה לנו דברים.
זה הולך ומתעצם הגילויים הללו, נכון?
מרגע שהתחיל המדע לתפוס תאוצה מלפני 150-200 שנה.
מגלים עוד ועוד דברים, כבר גילו מה, את הצופן הגנטי ואת הקוד הגנטי ואת זה, מבודדים.
נפלא מאוד.
על זה אין לו קושייה.
הוא מחזיק ברגל ביד. חבר'ה, בלי שאני מעורב כאן, זה לא זז לשום מקום.
נפלא, נכון?
על מה יש לו קושייה?
על חולי.
חולי
זה עונש,
ובאנשים לא צריך להתערב.
חולי זה עונש, הוא שאל אותם. מי עשה אותו חולי?
מי הקדוש ברוך הוא? האמת,
שזה לא ברור.
כלומר, לא כל חולי עושה הקדוש ברוך הוא.
יש חוליים שמי עושה אותם?
האדם, האדם מביא לעצמו חולי.
מתנהג בצורה לא בריאה,
מתנהג בצורה נגד חוקי הטבע.
צריכים להבין, רבותיי, הקדוש ברוך הוא קבע לנו חוקים.
חוקי טבע חוקי חיים,
גם לנשמה וגם לגוף.
האדם הוא החיה היחידה על פני כדור הארץ, יש לו בחירה חופשית, יכול ללכת נגד החוקים של עצמו.
אף דג לא יוצא מהמים מעצמו, אין דבר כזה.
ואף אריה לא יתחיל לאכול עשב
עד ימי הגאולה.
ואין, לא קיים, זה הטבע שלהם, נגמר הסיפור. האדם הוא החיה היחידה בעולם, היצור היחיד בעולם בכוח בחירה חופשית, יכול לעשות הפוך נגד הטבע שלו.
נגד הטבע הרוחני וגם נגד הטבע הגשמי.
בסדר.
אתה הולך ברחוב, אתה הולך בשדה, אתה רואה תפוז,
מה אתה רואה?
בא לך עליו?
אתה רואה אוכל, נכון?
זהו.
אתה רואה פרה, אתה רוצה לאכול אותה?
לא. זה לא הטבע שלנו לאכול בשר.
עד שישחטו את הפרה ויעבדו אותה ויעשו לה כל מיני דברים, אז פתאום יבוא לך, כי שכחת שהיא פרה.
זה כבר נכון.
שמת לב שמעניין, רק על השוקולד מצוירת פרה, אבל על אף חתיכת בשר, אין...
זה כזה יפה, זה פרוס, זה נראה לך כזה...
יש לנו חוקי חיים של גוף, זה חוקי חיים של נפש, של נשמה. יש לנו נשמה, צריך להתנהג, אתה תלך נגד החוקים, יהיה לך קשה.
זה מובן.
אבל אם אדם הלך, נגיד, נגד החוקים, והקדוש ברוך הוא העני שאתו, אל תתערב, מה אתה מתערב? מה אתה נותן לו רפואה?
מה אתה...
זה הקושייה שלו.
אני מבין שהטבע נברא כדי שנתערב בו, כדי שנתקן אותו. זה ברור לי. אבל כאן זה לא טבע, כאן זה חולי.
למה אתם מתערבים?
וזאת
מחלוקת גדולה, תדעו לכם,
זה כנראה,
אני לא רוצה להגיד בצורה בדיוק, אבל כנראה האדם הזה אולי היה מושפע מהתפיסות הנוצריות שכבר היו באותו זמן בירושלים. מדוע?
כי אצל הנוצרים,
הנה, עכשיו אנחנו ברגעים אלו ממש,
נכנס ל-get in office נשיא חדש באמריקה.
כמו בישראל, דונלד ג'יי טראמפ.
נכון?
הוא השפיץ של התפיסה האמריקאית.
האמריקאים זאת חברה מאוד מאוד דתית,
נוצרית, דתית, אוונגליסטית,
וחלק מהתפיסה הנוצרית אומרת,
למה זה כל כך, למה הם כותבים על הכסף in God is trust?
מה הקטע?
התפיסה האמריקאית אומרת שאם אתה עשיר, אלוהים דרך אותך.
עושר משמעו
אתה מבורך מאלוהים.
ועוני זה מה?
זה קללה.
ולכן, נגיד, המאבק בין ארצה ברית לברית המועצות
היה גם מאבק כאילו בין אלוהים נורא.
אתם לא מאמינים באלוהים.
הנשיא רייגן, שהיה נשיא גדול,
בארצות הברית,
אז הוא החליט שהוא ינצח את האימפריה,
הוא קרא לה Evil Empire, אימפריית הרשע,
כי הוא אמר, הם לא מאמינים באלוהים,
ולכן הם עניים,
לכן לא הולך להם.
הוא היה מספר בדיחה.
אתה נשמע בדיחה?
כלב פולני, כלב רוסי וכלב אמריקאי נפגשו.
אז הם התחילו לדבר ביניהם ככה, איך הולך בכל אחד מהארצות שלו? אז הכלב האמריקאי, נגיד להם, אני חוזר אצלנו, אתה רעב,
אתה נובח, נובח, נובח, נובח, נובח, עד שבעל הבית שלך זורק לך חתיכת בשר.
אז הכלב אלפועניש, הכלב אלפועניש אמר לו, מה זה בשר?
והכלב הרוסי אמר לו, מה זה לנבוח?
זה כאילו,
באנגלית נשמע יותר טוב.
היה לו עוד בדיחות כאלה.
בסדר?
כאילו, היה לו בדיחה נוספת,
יפה,
ברוסיה,
לא לכולם היה רכב,
היה להם רכב, איך קראו להם רכב? לדה.
לדה.
רק לדה, הייתה לי רק לדה.
ואתם באנרגיה, תשמע בדיחות,
צריך קצת ככה אחרי צהריים להתעורר.
היית מזמין רכב, משלם מראש,
מקבל תור לעוד איזה. אז אחד, מה? בא, משלם את זה,
או פקיד אומר לתור, תחזור בעוד עשר שנים, הרכב שלך יגיע.
אז הוא אומר לו,
בבוקר או אחרי צהריים?
עוד עשר שנים, מה אכפת לך?
הוא אומר לו, לא, כי בבוקר השרברב צריך להגיע.
כאילו,
היה לו אוסף בדיחות על המצב הכלכלי הירוד, וזה היה עניין דתי גם.
אם אתה,
אני,
אלוהים לא איתך.
אותו דבר גם על רפואה וחולי.
בתרבות הנוצרית, אנשים חולים,
לא היו מרפאים אותם.
הם היו כל מיני גדמים וכל מיני זה, מי ש...
זורקים אותנו למושבות,
אתם מקוללים, אתם, יש לכם עונש, אסור לנו להתערב.
אסור לנו להתערב בכם.
לא היו מרפאים אותם.
מי שנענש הוא עונש מאת אלוהים, כן?
תנסו עכשיו להגדיל מאוד מאוד את הגישה הזאת,
זו הייתה הגישה הנוצרית כלפי עם ישראל.
עם ישראל הוא מקולל, חלילה, כן? אפילו להגיד את זה בצורה שזה, לשיטתם הטעותית.
עם ישראל זה, ולכן הוא סובל, ולכן צריך להשאיר אותו במצב מתמיד של סבל.
אסור לעזור להם.
הם צריכים תמיד להיות במצב מתמיד של סבל כדי לראות, שכולם יראו,
מה קורה למי שעובר על רצון הבורא וכו' וכו'.
זה גישה.
כן?
בסדר?
אל תתערב.
בטבע כן, אבל אם יש חולי, זה עונש.
לא מתערבים.
אז מה הם עונים לו?
רבותיי,
מה שהם עונים לו זה את הדבר הבא.
אתם יודעים שבלשון הקודש,
המילה מחלה,
בכלל לשון חכמים מרפה ולשון הקודש מרפה. כמה צריך לעיין בלשון הקודש?
כל מילה היא אינסופית.
המילה,
זה מיצחק בן אורי,
שמעתי בשמו.
המילה מחלה היא בעצם סיכול אותיות של המילה החלמה.
המחלה נועדה כדי שתחלים.
באנגלית מחלה זה דיזיז.
יז זה נוחות, כן?
ודיס איז זה איז זה כאילו אני, דיס איז זה לא אני, כאילו לא נוח לי, לא טוב לי, אבל בעברית זו מילה יפה, מחלה.
מה תפקיד החולי?
למה הקדוש ברוך הוא מביא על האדם חולי?
לשמור על הגוף,
לעטות אותך חזרה לדרכי,
כדי שתתקן. כלומר, החולי זה הזמנה דחופה לתיקון, זה לא הזמנה...
איזה, זו הזמנה דחופה, בהולה.
אתה כבר לא יכול להמשיך כמו שאתה יודע, כרגיל, אתה צריך לתקן דחוף, בהול.
החולי הוא לא כדי שלא תיגע בו,
זהו, אלא החולי הוא כדי ש...
בכל מקרה אדם צריך לתקן את דרכיו,
בכל מקרה אדם צריך לעשות דברים כמו שצריך,
אבל הפעם אתה, זה בהול,
כי אתה כבר מתחיל להפסיד תפקודים.
החולי,
בואו נדבר דברים, אפשר לדבר איתכם דברים כארבעייתם? בסדר, דברים כ...
כמו שאמרנו, הקב"ה הוא ברא שותפים.
הוא ברא אותנו בתור שותף.
שותף.
עכשיו, האדם הרבה פעמים מזניח את השותפות שלו, עושה כל מיני דברים אחרים, מזניח את השותפות.
כשהקדוש ברוך הוא רוצה להגביר את החלק של השותפות שלנו בעסקה,
הוא מפיל חולי על האדם.
ואז האדם חייב לקחת אחריות על מעשה.
הוא חייב.
לפני כן הזנחת, לפני כן זה. עכשיו אין לך ברירה, אתה חייב לקחת...
הוא אומר לך, תקשיב, אתה חייב לנוח כל יום.
אתה חייב טיפה להירגע.
אתה חייב, או אפילו יותר מזה,
הרי בדרך כלל חולי
מביא על האדם גם מחשבות של תכלית החיים,
ונכון,
ומה התכלית, ולאן אני הולך, וכל הדברים האלה.
עכשיו, זה דבר שהיה מן הראוי שאדם יחשוב כל יום.
כל יום תחשוב מה תכלית החיים. לא, אבל הרבה אנשים לא עושים את זה,
אז מוציאים להם כרטיס צהוב, או כרטיס אדום אפילו.
הולך לבית חולים, שכב שם איזה שבוע,
כל המציאות דוהרת קדימה, אתה בינתיים מושבת במיטה,
יש לך זמן לחשוב.
חולי,
אמרנו מחלה לשם החלמה, וחולי לשם חלוט.
חל.
כן, חל עליך עוצמת חיים גדולה יותר.
האדם מתחיל לקחת אחריות על הדברים האלה.
הרע כיסא לטוב.
החולי, המטרה שלו לא שלא תתערב, אלא בדיוק הפוך, מה?
שתתערב התערבות יתרה כדי להחזיר את החיים שלך למסלולם.
זה נפלא.
הגמרא אומרת במסכת שבת, שמגיעים מבקרת החולה,
צריך לעמוד.
למה?
שכינה למעלה מראשותיו של חולה.
אתה מגיע לבקר חולה, השכינה אצלו, מעל הראש שלו.
הוא עכשיו מקבל טיפול ישיר מהשם יתברך. תעמוד, אל תשב.
זה דבר מדהים בעיניי.
כשמשהו לא בסדר, הקדוש ברוך הוא קורא לאדם, תקשיב.
קח אחריות, פזרת.
ולכן החכמים, זה מה שהם מלמדים את החולה הזה.
הוא, אני חוזר חזרה, הוא כנראה בא אליהם,
לחכמים, אני חולה, מה אני אעשה? תברכו אותי.
אמרו לו, אנחנו לא נברך אותך.
אנחנו נגיד לך מה לעשות.
החולי דורש ממך לקחת אחריות על המעשים שלך. תפסיק לאכול את זה,
תיקח את הסם הזה,
תתנוח יותר, תשאל יותר. זה מה שדורש ממך החולי. הקדוש ברוך הוא קורא לך לבוא להיות שותף.
ולכן הם אומרים לו, בואו נעבור רגע להשוואה עוד פעם. אמרו לו,
אמרו לו,
בגלל זה שבעולם, אינש כחצי ימיו.
העץ, אם אינו נסבל, מתנקש נכה שאינו עולה,
ואם עלה ולא שתה מים, אינו חי והוא מת.
כך הגוף הוא העץ.
שלב א', הגוף הוא העץ, כלומר, כדי שהגוף יחיה כמו שצריך, מה צריך?
להיות שותפים, לנקש, לזבל, כאילו, נכון, להכניס חומרי מזון טובים, בריאים,
בעיקר,
אני קורא לזה חומרים שלא צריכים להם כשרות.
תפוס צריך כשרות?
לא.
מונפון צריך כשרות? גם לא.
לא צריך כשרות.
צריך תרומות ומעשרות וכולי, אבל לא, לא.
אז זה זבל, כן?
נסבל.
זבל זה מה שמזין את זה.
לראות שאנחנו אוכלים דברים שמזינים אותנו, שנותנים לגוף מזון, שהגוף יודע לפרק אותם,
לקחת מה שצריך לתאים, לבנות את התאים,
יש מעט פסולת, אותה הוא מפריש, וככה, זה מצויין.
אם אדם רוב ימיו אוכל שטויות,
אוכל זבל, הגוף לא, אין לו מה להיבנות.
חבל מאוד.
אז זה עץ, זבל.
מתנקש. מה זה ניקוש?
ניקוש עשבים.
ניקוי פסולת.
שמירה על כל אזורי ניקוי ופינוי הפסולת, פתוחים!
כן, חוץ מעקבות חיים, כשאדם נכנס לשירותים,
ויש לו יציאות זורמות, והן קלות, כי זה רעל, זה ממש רעל בגוף, אסור להשאיר את זה בתוך הגוף,
גם הלכתית וגם רפואית,
שהכל מתפלשן, הכבוביות של האור פתוחות,
שהוא נושם טוב כמו שצריך,
הכל נושם אוויר טוב,
לא ישן בחדר חנוך וכל זה, ישן בלילה, חנוך פתוח קצת, נושם אוויר צח,
לא אוויר מזוהם, לא אוויר איזה, כן,
הכל פתוח, הכל, נדמה לי שהייתה איזה אישה אחת בצרפת שעשתה, צברו אותה בצבע זהב והיא מתה אחרי כמה זמן, סתמה את כל הענקבוביות שלה, כאילו בשביל פרסומת וכל זה, פתוח, לנקש את כל ה... גם פסולת נפשית אגב,
כעסים, תסכולים, מריבות, זה פסולת נפשית, זה מצטבר בגוף,
הרי הגוף והנפס זה אחד, נכון?
אם אנחנו כועסים, מופרש בגוף הורמון שגורם לנו להתכבסויות ולדופק מועט, זה הורמון, זה חומר,
אז אם אדם כל הזמן כועס,
אתם יודעים שיש, קראתי באיזה מקום אצל דוקטור גיל יוסף שחר, קראתי את זה.
בעצם,
אני לא יודע איך זה אצלו,
אז אני לא רוצה סתם להגיד בשמו,
אולי זה לא הוא, ואז קראתי.
יש תאים שנקראים
NK, שמעתם עליהם?
בגוף.
תאים שנקראים NK, זה Natural Killers.
רוצחים טבעיים.
הם מסתובבים בגוף,
כמו שריפים,
וכשהם רואים איזה תא שככה לא סגור על עצמו,
ובדרך להיות טא סרטני, פשופ,
יורים בו, הורגים אותו במקום.
כי בעצם אנחנו כל הזמן,
יש לנו תאים שהם לא סגורים על עצמם, ובדרך להיות תאים סרטני,
והגוף כמובן מרפא את עצמו במחלה הזאת.
רק יש לנו בגוף שתי מערכות עצבים,
סימפטטי ופרסימפטטי.
אחת היא מערכת רגילה,
ואחת היא מערכת חירום.
עדיין נמצא בחירום.
מערכת רגילה, הגוף בשגרה, מחזיק שגרה, מתחזיק שגרה,
והNK האלה עובדים בשגרה.
כשיש חירום, מצב של מה שנקרא פייט או פלייט,
הרבה מאוד מערכות מושבתות כדי שהאדם
יוכל להימלט ולנוס.
ה-NK האלו עובדים רק במערכת שגרה.
אחת הטענות אומרת שהיום אנחנו כל כך מוטרדים כל הזמן,
שבעצם אנחנו בסטרס מתמיד.
סטרס מתמיד, נגיד נהיגה בכביש,
מבחינת המוח האחורי הזוחל,
היא מצב מתמיד של סטרס.
אתה כל רגע נתון באיזושהי סכנה. ההוא צופר לך,
הוא חותך אותך, המשטרה מאחוריך, המצלמה פה,
אתה כל הזמן מקבל התרעות. עכשיו המוח האחורי, הוא לא יודע אם זה אריה שהולך לתרוף אותך, נמר, או אחד שחותך אותך אם זה פיאסטה.
הוא, אבל הוא לא זה, הוא לא יכול להתחיל להתעסק ולפרשן, כי אחרת הוא לא ימלא את תפקידו ולא יציל אותך ממוות. אז הוא, כל דבר שהוא נראה לו כסכנה, הוא מקפיץ.
זה גם הודעת וואטסאפ.
אז יוצא שאדם היום חי ברמת סטרס מתמדת, ולכן התאי NK האלו
עובדים הרבה פחות
ממה שהם רואים לעבוד, ולכן הם לא רואים את מי שצריך להרוג.
תחשבו על זה.
אז לנקש מהעץ,
לנקש ממנו, מהגוף,
כל הפסולת, גם הגופנית,
הוצאת פסולת, ריקום פסולת,
וגם הנפשית,
תסכולים, כעסים, אכזבות, ציפיות.
מה שלמדנו השבוע, איזה עשיר השמח בחלקו.
האדם שמח, טוב לו.
עושה ערפיות, נושם, הולך לטבול באיזה מעיין, מתקרח, עושה יוצא חדש, נושם, קריטי.
אם אדם צובר את התסכולים וזה, צובר אותם, הוא ממש נהיה,
זה ממש...
זה, זה הניקוש, נכון?
מתעקש. נחרש?
מה זה נחרש? למה זה מקביל?
התעמלות.
פעילות גופנית.
עכשיו עשית כזה מתיחה, איזה גמיש אתה, אוו.
פעילות גופנית. הרמב״ם, חברים, ללמוד את הרמב״ם בלכות דעות זה הרי הצלת נפשות.
הרמב״ם שם אומר דבר מדהים.
אתם יודעים מה הרמב״ם אומר?
הרמב״ם אומר, מי שינהד לפי מה שאני אומר, אני ערב לו שלא יהיה חילה.
אתם שמעתם דבר כזה?
הרמב״ם חותם לך ערבות שאתה תהיה חולה.
לא יאומן.
מה אומר שם הרמב״ם?
מה יותר חשוב?
שניהם חשובים, אבל מה יותר חשוב?
תזונה או פעילות גופנית? תזונה נכונה פעילות גופנית?
פעילות גופנית. אומר עדיין, אם אדם יאכל לא טוב,
אבל לעשות פעילות גופנית?
עדיף
מאשר לאכול טוב ולא לזוז.
הכי טוב, לאכול מעט.
אפילו לא טוב, אבל מעט,
זה הפעילות גופנית, זה קריטי, לחרוש את הגוף.
הגוף, הוא חייב להיות בתנועה כל הזמן. אם הוא בטטה,
אנחנו עוד יודעים שאנחנו חיים היום בעידן, זה נקרא עידן היושבני.
שמעתם על זה?
זה קופות חולים.
אתה מקבל כזה כובדת,
האדם מגיע הביתה, יושב על הכורסה, רואה את הלוויזיה כל היום.
בבוקר הוא קם לעבודה. כמובן, הוא הולך ארבע אמות בלי תורה ותפילין למעלית.
הוא כבר מתנשק עד המעלית הוא הגיע.
עכשיו הוא יורד במעלית. לחניון,
משם עוד ארבעה צעדים, כבר הדופק של יותר מדי עלה, לאוטו.
הוא מתיישב באוטו,
כולו ככה זה, נוסע כל הדרך לעבודה, חונה את האוטו בחניון, עוד פעם ארבעה צעדים למעלית,
ומגיע ויושב כל היום על הכיסא.
וככה חוזר כל הזמן.
כל היום יושבים. תחשבו, פעם
בני אדם אומרים שהדבר הכי טוב לכושר גופני
זה לעבוד בגינה.
לא לעשות כושר,
ללכת לעבוד בגינה.
בלי שאתה שם לב, אתה מתכופף,
אתה פושט איברים, אתה מותח אותם, אתה יורד, אתה עולה,
אתה סוחב, יש לך דופק לא מואץ מאוד, אבל שעה בגינה כל יום, פעם סודר. פעם אנשים עבדו בשדה,
שעה בגינה כל יום,
גם היו בשמש, קיבלו ויטמין D,
היו זה, היו בריאים,
חקלאים,
היום,
גורי שמש גם.
ואז הוא צריך לקחת ויטמינים וכדורים, וויטמין D, הוא פתאום עייף, או, יש לך חוסר ויטמין D, אז טיפות וכל זה.
כן.
ויטמין, לא, מה אמרתי? D. לא, זה לא D. D זה ה...
D זה השמש, כן.
נכון?
מה יש בתפוזים?
אה? C, ויטמין C, כן, סליחה.
פיפלמנגו עוד, אבל בעיקר בשמש.
אז לחרוש את הגוף, לחרוש, פעילות גופנית.
הליכה, ריצה,
מתיחות,
את הדמישות,
גלגולים, שהגוף יזוז,
שאין לך שום תנועה שאתה מוגבל,
כמו שאתה גוף, בסדר? קריטי מאוד.
עכשיו, כל אחד לפי הגיל שלו, ואתם מכירים, יש כל מיני כללי אצבע,
מה הדופק המרבי שלך?
מכירים את הכלל?
220 פחות הגיל.
אם אדם הוא בן 50, הדופק הוא 220,
פחות 40, זה 180, זה הדופק המקסימלי. אימון טוב מגיע, לא צריך להגיע למקסימלי,
צריך להגיע ל-70% מהמקסימלי.
בסדר, אם יש את כל השעונים האלה, הגרמנים וזה, אפשר יהיה לנדוד את זה.
אתה מגיע לזה בריצה קלה, או בהליכה, או משהו כזה.
גם מי שיש לו כושר יותר טוב, אז הוא אומר לו, טוב, אתה יכול דופק מקסימלי יותר גבוה.
ראש את הגוף.
זה העץ.
בסדר? הגוף הוא העץ. נפלא, זה משל יפה.
הגוף הוא העץ,
הזבל
הוא הסם.
כן? אני מבין שמדובר כאן על סם טבעי.
כמו שאמרנו, אתה מכניס לגוף דברים שעוזרים לו.
הרמב״ם, לדוגמה, אומר שם,
הרמב״ם אומר, זה כל כך ברור,
שהמחלה המרכזית היא הצטברות רעלים בגוף. אז יש מזונות שהם עוזרים לאדם לשלשל.
יש כאלה שעושים עצירות.
אז אדם מכניס לזה איזשהו סם,
אדם חולה, יש לו איזה חום, כנראה יצטבר אצלו אותו מיני רעלים, מכניסו לו איזשהו אוכל שגורם לו
לפינוי רעלים מואץ, מוגבר,
ועוזר לו.
לא סתם, אם אדם בריא והוא אכל משהו מקולקל, מה הוא יעשה?
או שהוא יכה אותו, או שהוא יוציא אותו בצורה אחרת.
אם המערכת פינוי הרעלים היא חזקה,
אז הוא לא ייתקע עם זה בתוך הגוף.
אז לפעמים אדם, מערכת הפינוי הרעלים שלו היא חלשה קצת, אז צריך לעזור לו.
תנו לו איזה סם כדי שיפנה את הרעלים.
אז זה הזבל, הדבר שנותן כך. או לחילופין,
לפעמים אדם פשוט חסר,
אני אספר לכם סיפור.
הסיפור המדהים ביותר ששמעת מאי פעם.
מי שמע על קפטן קוק?
לא על הרב קוק, אלא על קפטן קוק.
שמעת עליו, אלי?
יפה. מה המיוחד בו, מה שאמרת עליו?
לא זוכר. יפה.
אז מה שהיה זה ככה, אז בתקופת הקפטן קוק הזה
היה מאוד בטרנד לגלות ארצות.
מגלן, וסקודה גמא, כל החבר'ה האלו, אחרי זה היה
קולומבוס, כולם יוצאים לגלות ארצות.
אלא מה, מה הייתה הבעיה?
שהם היו יוצאים לדרך וכל המלאכים היו מתים.
היו חוטפים צפדת,
מחלה צפדת.
מתים.
ולא הבינו למה, כי הם הצטיידו באוכל משומר, בשר, ושומן,
ויין, היה להם יין פורט.
מי שמכיר יין פורט זה יין שמערבים לו קצת ברנדי, שהוא נשאר, ולא הבינו.
והקוק הזה, הוא אמר,
אולי אני לא מבין משהו,
והוא החליט פשוט, בכל פעם שהייתה לו הזדמנות, הוא עצר באיזה נמל והצטייד בפירות וירקות טריים,
בעיקר בפירות.
ואצלו אף מלאך לא מת.
מה התברר?
הם כולם מתו ממחסור בוויטמין C.
מחסור בוויטמין C יכול להרוג.
מי יודע איפה זה קרה במדינה, מתי זה קרה במדינה.
אתם זוכרים שהיה פה, איך?
איך, איך?
לא.
היה פה לא מזמן, לפני כמה שנים, לפני 15 שנה.
היה סיפור עם רמדיה.
הייתה חברת
מזון לתינוקות גרמנית.
גרמנית.
היא יצרה מזון לתינוקות. היה פה בארץ,
אז בדיוק, קראנו ילדים קטנים,
אז אנחנו ידענו, אנחנו הלכנו על סימילאק,
אנחנו השתמשנו בסימילאק.
היה סימילאק, מטרנה ורמדיה.
אנחנו, בגלל שהיה לנו ילדים אלרגיים לחלב, היינו צריכים רק צמחים רב שנה, סימילאק.
מטרנה, רמדיה, זה כמו שאתה תקנה טיטולים פמפרס ואגיס. כאילו, זה בסדר, זה בסדר, כל אחד עם הזה שלו, היו כאלה כנור רמדיה.
התחילו להגיע ילדים לבית חולים, תינוקות, מצב קשה, חלק נפטרו,
ולא מבינים למה.
לא מבינים למה.
בעיות בלב,
בעיות ב...
אז איזה רופאה אחת, רופאה,
הגיעו לשניידר,
הגיע עוד אחד ועוד אחד, היא אומרת, מה קורה כאן, מה זה הדבר הזה?
היא אספה רגע את ההורים בחדר, והיא התחילה לתחקר אותם.
מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה?
מה אתם נותנים לילדה לאכול? היא יונקת, עולה אלה וזה, רמדיה, רמדיה, רמדיה, רמדיה, היא אמרה, זה כנראה קשור לאוכל,
מהר היו עם הטלפון למשרד הבריאות,
ועצרו את זה ובדקו שבאמת היה חסר ויטמין כלשהו, שהוא קריטי לילד, וילדים מתו.
חלק מתו, חלק קיבלו בום בלב.
אז
יכול להיות שהאיש הזה היה חולה
כי היה חסר לו איזה מרכיב בגוף.
נו, תאכל את הדבר הזה, תבריא.
החולי לא נועד כדי שנהיה
סטטיסטים לגביו, זהו, יש לך עונש.
החולי נועד כדי לעורר אותנו ולדרבן אותנו לפעולה ולתיקון.
הקב"ה השתבח שבו הוא מקור הטוב, הוא לא סתם מביא מחלות.
הוא מביא לך מחלה כדי שתתקן,
כי כנראה מהלך החיים הרגיל שלך כבר לא מספיק,
ואתה צריך להיות חולה כדי לקחת אחריות, כדי שתחול עליך האחריות.
כמה אנשים תיקנו את דרכיהם בעקבות אשר הם היו חולים?
שינו את אורח חייהם.
פתאום מסתדר להם איזה משהו בראש.
איש האדמה הוא הרופא.
איש האדמה.
מי שכאן מכיר חקלאים מנוסים, יודע,
לא סתם קוראים לו איש האדמה,
בקיא באדמה, מה זורעים פה, מה זורעים שם, מה נותנים לזה, מה נותנים לזה. יש לו בקיאות.
הרופא הבקיא יודע מה האדם צריך כדי לחזק את עצמו. הוא לא משאיר אותך חולה.
אומרים, ככה אומרים, לא בדקתי, שבסין הרופאים,
אם יש להם חולים, הם מפוטרים.
התפקיד של הרופא זה לדאוג שלא תהיה חולה.
הוא מתקשר אליך. עכשיו גם בארץ עובדים ככה. אתה יכול לקבל טלפון מהרופאה?
שלום,
אייל, כן, זה, מזמן לא עשית בדיקות דם, אני מבקשת לעשות בדיקות דם.
אני מרגיש, בסדר, כן, אני יודע, אבל תעשה בדיקות דם. בסדר, כאילו,
פונים אליך, עושים לך את זה, רוצים ש...
בוא נראה שאתה, אתה כבר הגעת לגיל כזה וכזה, עכשיו, שנה שעברה,
מי שמגיע לגיל 50, הלכתי, עשיתי פולוסקופיה.
כאילו, אומרים לו, גיל 50, עושה בדיקה, עושה בדיקה, בסדר גמור.
בדיקה מעניינת, קל וככה, בסדר.
אז,
זה...
יכול להיות, חלילה לחשוב ככה על השם יתברך,
שמי שחולה, הקדוש ברוך הוא עשה לו את זה, ואסור לעזור לו, כי שיער חולה ויסבול, לא!
הקדוש ברוך הוא מקור הטוב,
והוא אומר, אתה כנראה לא עוזר, אז כדי שתטיב את דרכיך, אני עוזר לך קצת,
ואני אכניס אותך לזה מצב חירום,
כדי שתעצור,
תשנה את דרכיך, תתקן,
אני רוצה שתהיה בבריאות.
וזה התפוחי זהב.
תפוחי זהב זה להבין שיש כאן גישה
מלאת אהבה לאדם.
כשהקדוש ברוך הוא מפיל מחלה על האדם, זה לא כי הוא
רוצה לנקום באדם, זה כי הוא אוהב אותו.
הוא אומר, אחי, אני אוהב אותך.
אני הולך בדרך לא טובה. עוד רגע כבר זה, אני עוצר אותך לפני.
תחשוב, תעצור, תתבונן.
בין אם זו מחלה גופנית, בין אם זו מחלה נפשית.
תעצור, תתבונן, תתקן את דרכיך.
בסדר, תחזור לטבע שלך, לטבע הגוף וגם לטבע הנפש.
זה העניין.
זהו, סיפור נפלא בעיניי.
שככה
נותן מקום של כבוד לחכמים ולעצות כותבות שלהם.
שנזכה, חזקו וימצאו רבותיי.
היה לכם מעניין?
היו בריאים, זה העיקר.
