שלום וברכה.
ובכן,
ללא לאות אנחנו ממשיכים.
לימודנו את
מסכת אבות,
שבסדר נזיקין, ואנחנו בפרק הראשון, פרק א',
ואנחנו במשנה ח'.
טוב,
כדי להבין את משנה ח', נזכיר דברי הרמב״ם בהקדמתו למשנה, שאומר שמסכת אבות
נועדה בעיקרה עבור הדיינים.
כי דיינים, אם הם לא יהיו בעלי מידות טובות, הם יזיכו להרבה בני אדם.
אבל האמת היא שהדברים האלה נאמרים גם עבור כל אדם.
רק שהראשונים שצריכים לטפל בזה זה הדיינים. יהודה בן טבעי ושמעון בן שטח.
קיבלו מהם. כלומר, מניתאי ארבלי ומיהושע בן פרחיה.
יהודה בן טבעי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים.
כן, עורכי הדיינים זה היום, קוראים לזה עורך דין,
עורכי דין,
יש אומרים שזה הכוונה כמו אצלנו היום,
שמישהו מציג לפני בית הדין את הטענות של התובע או של הנתבע,
אבל אפשר להגיד גם ערכי דיינים, ערכי ביוונית.
זה גדול או זקן,
כן, כלומר כגדולי הדיינים,
אלא שהכוונה שאתה צריך
לברר את הדין כל פעם, כאילו שזאת הפעם הראשונה שאתה דן בדבר.
אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, וכשיהיו בעלי דינים
עומדים לפניך, יהיו ביניהם בעיניך פרשעים,
וכשנפטרים לפניך, יהיו בעיניך כזכאין,
כשקיבלו עליהם את הדין.
הדברים הם פה דברים ברורים, בן אדם לעצמו אל תעש עצמך כעורכי הדיינים
ובן אדם לחברו שיהיו בעיניך כרשעים,
אבל כשקיבלו עליהם את הדין זה כבר בן אדם למקום,
אז זה עניין של היכולת של הדיין להתעלות מעל הרגשות הפרטיים שלו.
כן, כך גם רבי יהודה לוי בספר הכוזרים מסביר מה זה דיין טוב.
הדיין הוא לא שונא ולא אוהב.
הוא יכול לחייב אדם בלי לשנוא אותו ולהיטיב עם אדם גם בלי לאהוב אותו.
בגלל שהוא פוסק על פי הדין, על פי המשפט,
ולא לפי הסימפתיה
או האנטיפתיה האישית.
זה יהודה בן טבעי.
שמעון בן שטח אומר, הווה מרבה לחקור את העדים.
והווה זהיר בדבריך.
שמא מתוכם ילמדו לשקר.
אז קודם כל להבין קצת על שמעון בן שת"ח.
שמעון בן שת"ח, לפי המסורת שבידינו,
היה האח של המלכה שלומציון.
המלכה שלומציון, שהייתה אשתו,
ואחר כך על מנתו של ינאי המלך,
והוא עשה כמה פשלות.
אחת מהן זה שהוא הרג עד זומם.
אז לא הורגים עד זומם, הורגים עדים זוממים.
אבל עד זומם לא הורגים,
עד אחד.
והוא הרג אותו, ולכן הוא גם אמר הווה זהיר בדבריך, הוא הווה מרבה לחקור את העדים, את שני העדים.
עכשיו, לגבי חקירת העדים, יש דבר מעניין.
כתוב בתורה, ודרשת וחקרת ושאלת היטב,
והנה, אמת נכון הדבר.
מזה למדנו שצריך שבע חקירות ודרישות
בדיני נפשות.
יש סיפור שמספרים על הגאון מווילנה.
אני חושב שהוא סיפור אמיתי, אגב,
שפעם אחת הייתה אישה שיצא עליה קול של זנות,
שהיא בגדה בבעלה,
והדבר הזה עשה הרבה רעש מווילנה.
עכשיו,
דבר כזה בזמן הזה לא דנים, לא דנים דברים כאלה, אם כיוון שאין לנו דיינים סמוכים,
אז לא דנים.
אבל מכיוון שהדבר הזה עשה הרבה רעש וזה נגע למשפחות מכובדות,
הגאון מווילנה החליט לעשות מעשה והזמין את הנידונים,
את האישה,
את הבעל ואת העדים.
והוא חקר, כל עד חוקרים אותו בנפרד.
אז הוא חקר את העד האחד,
נכניס אותו לחדר, הוציא אותו, הביא את העד השני, שאל אותו שאלות,
העד השני העיד, ואז אסף הגרה את כל הקהל,
וצעק עדי שקר הם, עדי שקר הם.
ואכן, הם אחר כך הודו שהם קיבלו כסף על הדבר הזה וכולי וכולי, וכך שקטה וילנה.
השאלה היא, איך הוא ידע שהם עדי שקר?
אז זה לא ברוח הקודש, הוא אמר, אני פשוט יודע משניות.
במשניות כתוב שחוקרים את העד האחד וחוקרים את העד השני.
אם נמצאו דבריהם מכוונים,
פוסקים הדין על פיהם.
מה זה הלשון הקצת מורכבת הזאת? נמצאו דבריהם מכוונים.
תגיד, אם הם אמרו אותו דבר,
אז פוסקים את הדין על פיהם.
אז לא, כי כל אחד מדבר בשפה שלו, איך הוא הסתכל על זה?
דיין צריך לשמוע את הדברים של האחד,
את הדברים של השני,
ועל ידי שהוא שומע את דברי האחד והשני,
הוא אומר, בעצם הם ראו את אותו הדבר.
זה נקרא נמצאו דברי מכוונים.
אבל אצל שני הילדים האלה הם אמרו בדיוק אותו דבר.
סימן שהם תכננו מראש מה לומר.
תיאום גרסאות. בדיוק, תיאום גרסאות, ולכן הוא ידע שהם שקרנים.
כן? וככה היה הסיפור.
הרב מימון, זיכרונו לברכה,
שהיה מחותמי מגילת העצמאות והיה שר הדתות הראשון בישראל,
כשהוא רצה להקים סנהדרין. בתחילת המדינה הוא חשב להקים סנהדרין,
אז הוא הביא את הסיפור הזה של הגר"א כדי להראות
איזה סוג דיינים צריכים להיות בסנהדרין.
לא סתם אנשים, אלא אנשים ברמה הזאת,
שהם יודעים לדייק אפילו בדברים קלים שבמשנה.
שמעון בן שטה, היה לו מזל,
אבל כיוון שהוא היה האח של שלומציון המלכה,
אז לא רדפו אותו.
כן, הרי באיזשהו שלב ינאי המלך
רדף את הפרושים.
הוא רדף את הפרושים,
וזה היה מאוד לא נעים לומר את האמת, נרדף את הפרושים.
אבל שמעון בן שטח, למרות שהיה מהפרושים, לא נרדף, כיוון שהוא היה האח של המלכה.
הוא גם זה שהצליח,
ככה מובא במגילת תענית,
הוא זה שהצליח בסופו של דבר לסלק את הצדוקים מן הסנהדרין.
כלומר, צריך להבין שהייתה תקופה שצדוקים היו חברי סנהדרין,
ולאט לאט שמעון בן שטח הצליח להיפטר מהם.
זה מסביר כמה דברים.
למשל,
כאשר פסח חל ביום ראשון, כלומר במוצאי שבת,
אז לא ידעו איך לנהוג עם הקורבן בשבת.
כן, הרי ערב פסח. השנה אני חושב שזה ככה גם, כן? שיש שבת בדיוק לפני, אני לא בטוח, זה אכן כך.
אז יש שבת, ואחרי זה חג הפסח.
וכתוב שבני ביתרעל לא ידעו אם להקריב את הקורבן, לא להקריב את הקורבן. בא הלל הזקן, הוכיח להם
מן הגזירה שווה וקל וחומר וכולי, שמקריבים.
עולה שאלה, וכי זאת הייתה פעם הראשונה שזה קרה?
הרי איך יכול להיות שראשי הסנהדרין לא ידעו כיצד מקריבים
קורבן פסח במצב כזה.
התשובה היא פשוטה,
במשך שנים רבות הסנהדרין הייתה נשלטת על ידי הצדוקים,
והם תמיד סידרו שלוח השנה יהיה באופן שפסח תמיד יחול
ביום שבת,
ביום שבת,
ואז אי אפשר היה שיהיה המצב הזה הרבה שנים, ולכן שכחו.
כן, אז המאבקים האלה קצת נשכחו מאיתנו,
אבל צריך לדעת שהם היו קיימים.
כן, יש פה,
עכשיו, מה זה שטח?
מי היו הצדוקים?
צריך לזכור, בימי בית שני היו כתות שונות בישראל.
יוספוס פלביוס בספרו, כדמוניות היהודים קורא לזה,
יש שלוש פילוסופיות אצל היהודים.
הצדוקים, הפרושים והאיסיים.
גם אחר כך קמה הכת הרביעית, הקנאים,
שלא הסכימו בכלל שיש שלטון בעולם מלבד שלטון השם.
עכשיו הצדוקים,
תודה רבה, וואלה, איזה יופי, ממש נחמד מצידך, יעבדוך עמים.
הצדוקים לא הסכימו עם אמונת התורה שבעל פה.
לכן גם היה להם כל מיני דעות מוזרות,
למשל, הם לא האמינו בהישארות הנפש.
בדרך כלל הצדוקים היו מהמעמד של הכהונה, או מהאריסטוקרטיה.
רוב העם היה פרושי, זאת אומרת, פרושי מתאים לתורה שבעל פה שלנו.
יש, אז למשל, מה שכתוב בתורה,
וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום אביהכם, את עומר התנופה.
אז מה שכתוב בתורה, וספרתם לכם ממחרת השבת, חז"ל אמרו, ממחרת יום טוב של פסח.
בין שזה חל בשבת, בין שזה חל ביום שישי, או חמישי, או לא משנה מה.
הצדוקים לא הסכימו לדבר הזה, ולכן הם תמיד דאגו לזה שספירת העומר תתחיל ביום ראשון.
ולכן הם תמיד דאגו לזה שחג הפסח,
שקורבן הפסח,
ייעשה ביום שישי ויהיה החל בשבת.
זה אחד הדברים שהם עשו. היו הרבה ויכוחים, מחלוקות, באותם הימים.
מה ששרד מן היהדות זה הפרושים ולא הצדוקים.
אז מגילות ים המלח זה לא בדיוק שרד,
זה כתבים.
יש לנו כתבים צדוקים גם,
אבל כן, מגילות ים המלח זה היה של האיסיים.
מה?
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בו.
אתה שואל האם הקראים הם צדוקים?
במידה מסוימת כן, במידה מסוימת לא.
כלומר,
הקראים זה הרבה שנים אחר כך, זה משהו כמו,
הקראות התחילה בסביבות שנת 750. זאת אומרת,
בתקופה שקמה הקראות זה כבר איזה 600 שנה שלא היו צדוקים בעולם.
אז קשה לומר שיש רציפות.
דבר נוסף,
הקראים,
האמונות שלהם אינן זהות לאמונות של הצדוקים.
ראיתי?
כן, כן.
כן, ולכן קשה מאוד להגיד שיש רצף היסטורי.
אף על פי כן,
מקובל באקדמיה לומר שענן בית דוד,
שהקים את הקראות,
הסתמך גם על שרידי הקטות
של תקופת בית שני, שעדיין היו מצויות בפרס.
אז יש קשר.
היום,
הקראים של היום טוענים שיש רציפות היסטורית בין הצדוקים לבין הקראים.
אבל זה לא סביר מבחינה היסטורית,
בסדר?
טוב, איך קיימות כתות?
אני חושב שדיברנו על זה כשלמדנו על אנטיגונוסיס סוכו, נכון?
הייתה כשלמדנו את המשנה של אנטיגונוסיס סוכו?
אל תהיו כעבדים המשמשים, היית כן או לא?
ראיתי, ראיתי. אה, ראית באינטרנט. אז דיברנו שם על איך נוצרו הכתות,
צדוק וביתוס,
בסדר? אבל ביום אחד הם, כאילו שהם... אז זהו, זה לא כל כך פשוט, אני אסביר.
הרי אחד הוויכוחים החריפים עם הצדוקים זה האם יש חיי נצח אחרי המוות או לא.
ומה עשו בימי בית ראשון?
בימי בית ראשון לא דיברו על זה.
אז כשאנטיגנושיס סוכו מדבר על זה,
הם אומרים לו אתה רפורמי,
אתה ממציא אמונה חדשה.
כלומר, מבחינה מסוימת הצדוקים היו אורתודוקסים קיצוניים.
אנשים גם הם קרנו ברמב"ם.
זאת אומרת, כן. כלומר,
טוב, יש פה כמה שאלות.
מי הרפורמי ומי האורתודוקסי?
לפי הרמב״ם, ההלכה הפרושית
היא ההלכה הקדומה.
והצדוקים באו ושינו.
ובעצם אומר הרמב״ם, הם לא האמינו גם בתורה שבכתב.
אבל על מנת לקדם את הדעות שלהם, הם אמרו, אנחנו מודים בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה.
זה דעת הרמב״ם.
אצל רבי יהודה הלוי זה בדיוק הפוך.
רבי יהודה הלוי אומר שהפרושים ראו לעצמם זכות
לפרש מחדש את הכתובים.
ואז יכול להיות שההלכה הקדומה הייתה כמו הצדוקים,
רק שהפרושים יודעים להתאים את התורה לדרישות החדשות של הזמן.
בסדר?
ואז יוצא שרבי יהודה הלוי אומר שיתכן שכשהצדוקים אמרו ממחורת השבת זה יום ראשון בשבת,
שבאמת הם צודקים.
רק הם לא שמו לב שמותר לפרושים לפרש מחדש את הכתובים.
בסדר?
טוב.
לגבי האיסיים, לעומת זה, טוב, זה סיפור שלם.
קודם כל, היו כנראה כמה כתות.
כת קומראן לא זהה לכת עין גדי ולא זהה לכת תרפויטים שבמצרים.
אז ייתכן מאוד שחלק מתורות הקבלה מקורן דווקא בבית המדרש של האיסיים,
יותר מאשר אצל האחרים. טוב,
יש גם במשנה, במסכת פסחים, שישה דברים עשו אנשי יריחו.
מה זה אנשי יריחו?
אלה שגרים ליד ים המלח, כן? אז זה כנראה שרידים של
עדויות מהכתות האלה.
טוב, שמעון בן שטח, כן, מה זה שטח?
שטח?
מה, כן, אבל מה המשמעות של השם?
שמה הוא עושה?
משטח.
כן, עכשיו, זה נכון.
עכשיו, מה שמעניין, מצאו בירושלים העתיקה,
קבר מפואר
של אישה שכתוב עליה שלומציון בת אריסטון.
עכשיו, מה זה אריסטון ביוונית?
שולחן.
אז יכול להיות שזה תרגום ליוונית של המילה שטח, כי הרי אם היא הייתה אחותו של שמעון בן שטח,
אז היא בת אריסטון, יכול להיות.
אפשרות.
לא ראיתי מי שאומר את זה, אבל למה לא?
טוב,
והווה זהיר בדבריך, שמה מתוכם
ילמדו לשקר?
טוב, זה כל דיין שיש לו קצת ניסיון, יודע איך מנצים את דבריו
וכדומה. שמעיה ואבטליון, קיבלו מהם.
עכשיו, לפני שנראה מה הם אמרו, שמעיה ואבטליון היו ראשי סנהדרין,
נשיא ואבידין,
והם היו גם גרים.
היו גרים.
עכשיו, יש הלכה שלא ממנים גר לשום משרה בישראל.
כמו שכתוב, מקרב אחיך תשים עליך מלך, ממובחר שבאחיך,
אז ודאי שלא מעמידים גר במלכות.
ואומר הרמב״ם, והוא עוד לכל משרה בישראל, כי כל משרה בישראל זה סוג של מלכות.
פתאום יש לך שמעיה ואבטליון,
שני גרים עומדים בראש הסנהדרין.
איך זה יכול להיות?
הדבר הזה גם גרם מתח עם הכהן הגדול,
כי הכהן הגדול היה קורא להם בני עממיה,
בני הגויים.
ואז אמרו לו, יבואו בני עממים שעושים מעשה אהרון,
ולא בן אהרון שעושה כמעשה הגויים.
בקיצור, מתחים היו שם,
אבל באמת יש את השאלה, איך פתאום שמו אותם בראש הסנהדרין?
על זה יש תשובה מעניינת מאוד
של הרשבץ, רבנו שמעון בן צמח דורן,
בפירושו למסכת אבות,
הנקרא בשם מגן אבות.
נכון? טוב. מגן הבנתי, אבל למה אבות? טוב, בסדר.
הוא אומר שמה שאמרו שלא מעמידים במלכות פלוני ואלמוני וכולי, זה כשיש יותר טוב ממנו. אבל אם אין יותר טוב ממנו, ברור שטובת הציבור קודמת.
ומכיוון ששמיה ואבטליון היו ראויים יותר מכל חכם בדורם, לכן שמאו אותם בראשות הסנהדרין.
והוא עדין גם לשלומציון המלכה. הרי כתוב, שום תשים עליך מלך,
וחז"ל דרשו מלך,
ולא מלכה.
אז איך פתאום שמו מלכה בשלטון?
תגידו שלא שאלו את הרבנים. זה לא נכון. הגמרא אומרת במסכת סוכה,
ש...
לא, דווקא לא, לא על שלום ציון, על הלני המלכה. לא משנה, שכל דבריה עשתה לפי חכמים.
זו אומר שאם יש לך אישה שראויה להנהיג יותר מכל איש,
אז היא זו שמנהיגה.
ודבורה אישה נביאה והיא שופטה את ישראל בעת ההיא.
וכן בימי שמגר בן ענת, בימי יעל חדלו אורחות.
יעל הייתה, אם כן, מהשופטות.
גם כן.
וזה מסביר מדוע עם ישראל היום, כיוון שהבחירות הן בחירות דמוקרטיות,
ששואלים את הציבור ולא ממנים על הציבור בעל כורחו,
למה אפשר גם שתיבחר אישה?
בסדר?
מה שפעם לא היה מקובל.
שמעיה ואבטליון.
שכל האיסור זה אם יש לך שני מועמדים שווים.
אחד הוא גר, השני ליהודי מלידה.
אז אתה לוקח את היהודי מלידה ולא את הגר.
אבל אם הגר עולה בערכו
על השני, אז אתה מקבל אותו.
בסדר.
דבר פשוט.
במיוחד שהיום המשרות, כפי שאמרתי, אינן מינויים,
אלא בחירה.
הציבור בוחר
כן, בבחירות דמוקרטיות, ולכן אפשר לבחור גם אישה.
הדבר הזה גרם לבלאגן שלם בתקופה של המנדט הבריטי.
בתקופה של המנדט הבריטי היה הבחירות לוועד הלאומי,
שזה מין עובר של הכנסת.
מה שבסוף היה הכנסת, שם בוועד הלאומי,
מועצת העם וכולי, אז היה הבדל.
מועצת העם הם הקימו את המדינה,
חתימת בן-גוריון וכו',
ואז היה ויכוח שלם האם נשים יכולות לבחור או לא יכולות לבחור.
ההסתדרות הציונית, ויצמן וכל החבר'ה אמרו נשים בוחרות.
החרדים בירושלים אמרו מה פתאום שאישה תבחור או תיבחר,
זה אסור,
והיו אז מחלוקות בין הרבנים, הרב
בן-ציון מאיר חי עוזיאל
שהיה הרב של יפו,
הרב הספרדי של יפו,
ושלימים אחר כך היה גם ראשון לציון ורב ראשי לישראל,
הוא דווקא אמר שאישה יכולה לבחור ולהיבחר, אין בזה כל בעיה.
הרב קוק
התנגד
רק דבר אחד מעניין,
בכל הפרסומים של הרב קוק נגד בחירת נשים,
הוא לא כתב אסור.
המילה אסור לא מופיעה אצלו.
במקום אחד הוא אומר, אין לי מה להוסיף על דברי הרבנים האוסרים.
אבל הוא עצמו לא מהאוסרים,
כן? וכשהטענה שלו היא,
כל חידוש צריך להיבחן, האם הוא מתאים לאופי האומה.
הרעיון הזה של בחירת נשים היה חדש אז בעולם, אז הרחוק אומר, מי אמר שזה ייקלט?
מי ייקלט? נדבר.
טוב, נקלט.
אז זה בסדר, כן, נשים יכולות לבחור ולהיבחן.
מה?
אבל ראש הממשלה זה לא מלך, אתה אומר, טוב, יש מצד מסוים, כן, אבל,
יש להזכיר את דברי הרמב״ם שהוזכרו פה לפני שבע דקות.
והם,
שמה שאמרו שתשים עליך מלך ולא מלכה, וגם מקרב אחיך,
זה נאמר על כל משרה שבישראל. כי כל משרה בישראל יש לה צד של מלכות.
אמרנו את זה לפני שבע דקות?
ועשרים שניות? כן.
עכשיו, לכן השאלה לא מובנת לי כל כך. טוב,
אז לכן שמעיה ואבטליון קיבלו מהם.
עכשיו, יש סיפור מעניין
על ינאי המלך.
ינאי המלך הוזמן לסנהדרין בגלל שעבדו הרג את הנפש.
עכשיו, יש הבדל בין כפי שהגמרא מספרת את זה, וכפי שיוספוס פלביוס מספר את זה.
לפי יוספוס, מי שהוזמן היה הורדוס,
ולפי הגמרא זה היה ינאי ועבדו שהרג את הנפש לא ברור מזה.
אבל אפשר להבין שזה היה הורדוס.
כי הורדוס היה פקיד,
היה שר צבא של בית חשמונאי,
והוא דיכא באכזריות מרידה בגליל,
ועל זה הוא הוזמן לסנהדרין.
מי היה ראש הסנהדרין באותם הימים?
לפי הגמרא זה היה שמעון בן שטח,
לפי יוספוס זה היה סמאיוס.
עכשיו אלי מי זה סמאיוס?
איכא דאמרי שזה היה שמאי.
יש אומרים שזה היה שמעיה.
סמאיוס קשה לדעת אם זה שמאי או שמעיה.
סביר יותר שמדובר על שמעיה.
אז כך שהדיוק ההיסטורי לא כל כך חשוב לנו. מה שמעניין משם
זה שהגמרא אומרת,
ש... טוב, יוספוס אומר שהורדוס הגיע לסנהדרין
עם גדוד של חיילים שלופי חרב.
ואז זה הבחיל את הסנהדרין ולא העזו לשפוט אותו.
ולפי יוספוס, זה לפי הגמרא, לא שהוא הגיע עם חרבות,
אבל שמעון בן שטח, נשיא הסנהדרין, אמר לו,
ינאי המלך,
כן, כלומר ינאי הוא זה שצריך להגיע בגלל שהעבד שלו הרג את הנפש,
אמר לו, עמוד על רגליך.
אתה צריך, דנים אותך, אתה צריך לעמוד.
אמר, עד שיאמרו חבריך.
כלומר, שאר חברי הסנהדרין גם הם צריכים להגיד את דעתם, אם אני צריך לעמוד או לא.
ואז קשוטו שכבשו פניהם בקרקע, לא רצו להסתכל.
אמר להם שמעון בן שטח,
בעלי מחשבות אתם,
יבוא בעל המחשבות ויפרע מכם,
ונתן עיניו בהם, ונהיו גל של עצמות.
אתם מאמינים ככה? פתאום הסנהדרין פרופס?
זה 70 שלדים ככה?
סיגרון. מה? זה לא קפסול.
אוקסיגרון. אוקסיגרון. אוקסיגרון. אוקסיגרון. אה, אוסיגרון. כן, ברור, ברור, אתה צודק.
כמו הדעת אמרת, אנחנו הרוב.
כן, עכשיו...
עכשיו,
ביוספוס, האמת ההיסטורית שמה מבוערת יותר.
הוא אומר שראש הסנהדרין, אותו סמיוס,
אמר להם, אם אתם לא תדונו את הורדוס עכשיו,
תדעו לכם שהוא יהרוג אתכם בבוא הזמן.
וכך היה,
שכשהודוס נהיה מלך,
הוא הרג את חברי הסנהדרין.
כן? אז זה בעצם,
הגמרא מקצרת, היא נותנת תמונה, הייתי אומר, מיתית,
של מה שהיה במציאות ההיסטורית. מזה למדו הלכה,
מלך לא דן ולא דנים אותו.
כן? כלומר, לא מעמידים מלך לדין.
זה הרעיון שמצוי בהרבה מאוד מדינות דמוקרטיות בימינו,
שמי שנמצא בשלטון לא עומד למשפט.
לא שהוא לא עומד למשפט בכלל, כשהוא גומר את הקדנציה,
אז מעמידים אותו למשפט.
רעיון שהיה צריך לעשות בישראל,
משום מה זה לא קיים, וזה חבל,
כי זה משתק את עבודת הממשלה ועבודת הכנסת.
נת פרוטוסטרים מילא דן לומד.
כן, למדנו את זה מאוד.
כן.
עכשיו, זה מהבבלי.
בירושלמי, משמע שזה משהו עקרוני,
שמלך לא דן ולא דנים אותו.
מילא התחילה באמשלה. כן.
לא, בסדר,
זה מחלוקת מבבלי ירושלמי.
כלומר, הירושלמי רוצה להעמיד את המלכות מחוץ לספירה של המשפט.
למרות שמצאנו שמלכי בית דוד כן היו דנים,
כן? שלמה המלך, המשפט שלמה המפורסם,
וכתוב בנביא, בית דוד דינו לבוקר משפט,
זה משמע שהמלכים גם היו שופטים.
אז זהו, מה המלך עושה? הוא מנהל את המדינה.
כן, שזה הרבה עבודה.
עכשיו,
מעניין שלמשל,
כשרש"י מסביר מה זה שהמלך, מלך מבין דוד כן דן,
אז רש"י יש לו קושי,
כי הוא בימיו,
בצרפת, איפה שרש"י היה, המלך לא היה דן, באמת.
אז יש לו קושי בהסברת הסוגיה שם,
אני לא זוכר בדיוק את הפרטים,
אבל זה...
אז עכשיו,
אבל גם משפט שלמה, מה זה משפט שלמה?
זה לא שהרי ההלכה היא מוזרה שם, נכון?
גזורו.
גזורו, כן? אתה קח חרב, אתה מביא חייל,
תביא את החרב שלך, תחתוך.
כן?
עכשיו,
זה לא כל כך מובן, איך החייל הסכים לזה? הרי הוא לא ידע את סוד העניין.
כן?
אז מה אם לא תרצח?
מי התיר לשלמה לרצוח?
זה מדין מלכות, זה לא קשור בכלל לדיני תורה.
בסדר?
טוב.
אולי אולי שלמה לחש לו באוזן,
משהו כזה.
טוב, שמעיה ואבטליון קיבלו מהם, שמעיה אומר,
אהוב או אהב
את המלאכה,
ושנא את הרבנות,
ואל תתוודע לרשות.
שלושה ביטויים.
אז בואו נראה מה זה קודם כל הביטוי האמצעי,
ושנא את הרבנות.
מה זה רבנות בלשונם של חז"ל?
מה?
זררה.
זררה מלכותית.
למשל, הגמרא אומרת, אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה.
פה ראינו את זה, שישעיהו הנביא חי בימי ארבעה מלכים.
אז הוא חי הרבה זמן, מנבא,
ומתאים, מלכים מחליפים אחד את השני. לכן על זה אומרת הגמרא,
אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה.
אז רבנות,
זה לא מה שהיום אנחנו קוראים משרות רבניות של רבנים,
אלא מדובר מי שבשלטון, בסדר?
אז אהב את המלאכה ושנא את הרבנות.
כלומר, אל תגיד שכיוון שאני אדם גדול, אני לא אעסוק
במלאכה.
כן, לא ראוי לי.
אז אהב את המלאכה
ושנא להיות ברבנות.
על זה שואל רבי חיים מוולוז'ין שאלה:
אם אדם מקיים ושנא את הרבנות, אז מי כן יהיה ברבנות?
מי שלא שונא את זה.
וכל אחד אומר, לא, אני לא רוצה, אני לא מתאים, אני אוהב את המלאכה.
אז מה יהיה? אתה משאיר את השלטון בידי הרשעים.
אלא הכוונה, אומר רבי חברון וולוז'ין,
ושנא את הרבנות
שבה אתה משמש.
כלומר, אתה צריך
להיות בעל שלטון או בעל שררה רבנית, לא משנה, כל שררה ראשי, אתה צריך, כי זה צורך הציבור.
אבל אתה צריך שכל הכבוד שאתה מקבל מזה יהיה לתועבה בעיניך.
כלומר, הוא צריך לחיות בסקיזופריה.
הוא צריך מצד אחד לתפקד ברבנותו והוא צריך לשנוא את הכבוד שמגיע לו מזה.
אבל כדי שזה יהיה לשם שמיים.
הרמב״ם כותב בהלכות תשובה שמי שאין לו חלק לעולם הבא, יש לו רשימה ארוכה של אלה שאין להם חלק לעולם הבא,
המתגאים על הציבור שלו לשם שמיים,
והם מלכי הגויים כולם.
הוא די פסימי ביחס לפוליטיקאים,
כן? מי כתב את זה? הרמב״ם, הלכות תשובה, פרק ג'.
והם מלכי הגויים כולם.
מדהים.
כולם, זה היה דווקא כולם, נכון? כמעט כולם, נאמר ככה.
אהוב את המלאכה
ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות.
מה זה הרשות?
השלטון, כלומר, גם רבנות, גם רשות.
למה לא להתוודע לרשות?
לא כדאי.
כן, בפרק ב'
יש שם תיאור יותר מפורט של רבן שמעון,
הרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, שמסביר שאין מקרבים לאדם אלא לצורך עצמן ואינם עומדים לאדם בשעת דוחקו. כלומר, הרבה פעמים אנשים אומרים, וואי, איזה יופי, השלטון רוצה לדבר איתי, רוצה לקרב אותי,
רוצה לשוחח וזה,
ואנשים חושבים שזה לטובת האדם שמקרבים, כשמצד האמת זה אינטרסים פוליטיים שבסוף מתגלים כלא כדאיים, על זה נאמר אל תפתחו בנדיבים.
מה זה אהב את המלאכה?
איזה מלאכה?
לעבוד, כן, מלאכה זה לעבוד.
זה לעבוד, כלומר, אתה רוצה להתפרנס,
אז מה תעשה?
אתה צריך לעסוק במלאכה.
אתה אמר, וכן, אבל המלאכה שמצאתי היא מלאכה בזויה.
כן, אני צריך לשפוך זבל.
האם הדבר הזה הוא ראוי, או שאני אגיד, לא,
אני אחפש לי משרה בשכרה, על זה הוא אומר, לא, אהב את המלאכה יותר מאשר את הרבנות. הרבנות, אתה צריך לשנוא.
אה...
יש אומרים,
אהב את המלאכה, טוב, זה הרב קוק הסביר את זה, אבל על דרך משל.
אהוב את המלאכה שבלימוד התורה.
הוא רצה שתלמידי חכמים לא רק יעסקו בלימוד,
אלא יחברו ספרים.
יחברו ספרים שיש להם ערך לציבור כולו, כגון איזה מין אנציקלופדיה תלמודית
או על החברורה, כל אלה הם יוזמות של הרב קוק.
הוא רצה שיעסקו במלאכה, במובן הזה מלאכה של
יכולת לנסח דברים ולמסור לציבור. אבל זה על דרך הדרוש כמובן.
מעניין ששמעיה לא אמר בכלל את הרעיון, כמו הוא כנראה לא ידע, שעל לימוד תורה מקבלים כסף.
הוא לא ידע,
נכון?
אפשר היה להגיד לו,
אבל הוא לא ידע את זה,
הוא הבין.
מה השמעיה?
מהמלאכה שלו,
מן הסתם.
בתור ראש סנהדרין צריך לעבוד.
תראה, למשל כתוב בגמרא על רב הונא.
רב הונא,
כשהיה, הוא היה הדור השני של אמורי בבל,
היה גדול הדור בעצם,
עבונה, זה לא סתם אמורה,
וכאשר היו באים לפניו לדין,
היה אומר לצדדים שבאים למשפט,
אני מוכן לדון אתכם בתנאי אחד,
שאתם תשימו מישהו אחר במקומי בדקל, בסדר?
כי זו הייתה העבודה שלו,
הוא היה גודר תאנים, גודר, כן, גודר תאנים,
גודר תמרים,
גודר תמרים,
צריך לחיות ממשהו, טוב, אז צריך להפסיק
את העבודה בשביל לדון אנשים, אין בעיה, תשימו מישהו אחר במקומי,
בסדר?
איזה אידיאל זה תותאם אדם?
אידיאל או לא אידיאל, לא יודע, זה הלכה, לא?
כן, הרי איזה היתר יש לאדם לקבל כסף מתורה?
כן, זה כתוב ברמב״ם.
הרמב״ם אומר דברים קשים מאוד.
אז אם יש פה אנשים רגישים אני מציע לצאת לכמה דקות
כדי שאני אקרא לכם את דברי הרמב״ם.
יש פה משנה תורה, ספר המדע, איפה המדע יש?
בהלכות
תלמוד תורה.
כותב הרמב״ם כך:
"כל המשים על ליבו
שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה".
בסדר? אפשר, בשביל מה לי לעבוד? אני רוצה ללמוד תורה.
יש צדקה, אני הולך לקבל מהצדקה.
הרי זה חילל את השם
וביזה את התורה וחיבה מאוהדת
וגרם רעה לעצמו
ונטל חייו מן העולם הבא,
לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה.
חריף.
עכשיו, דברי הרמב״ם האלה מובאים כמעט כלשונם על ידי ערמה ביורה דעה,
הלכות תלמוד תורה,
רק הוא הוריד שמה שני ביטויים.
הוא הוריד את הביטוי "כי בא מאור הדת", נדמה לי,
וגם "נטל חייו מן העולם הבא". את זה הוא הוריד.
לא רצה להפחית יותר מדי את הקורא.
אבל את השאר הוא השאיר, הרמה.
יש מציאות שבה גם
סטודנט לפילוסופיה סינית מקבל בליגה.
נכון.
מותר לי, אבל פילוסופיה סינית זה חוכמה.
על חוכמה מותר לקבל כסף.
אם אתה תלמיד חכם,
ואתה גם יש לך חוכמה שאתה יודע,
אז אתה מקבל על זה כסף.
אגב, יש כאלה שאומרים, אני לא רוצה לקבל כסף,
ולכן אני רוצה להיות רופא.
אבל לפי ההלכה, אסור לרופא לקבל כסף.
מעניין.
גם לרופא אסור, כי זה מצווה לרפא אנשים,
ולכן יוצא שאסור להיות רופא גם. כלומר, לקבל משכורת כרופא.
מה עושים?
טוב,
מה?
הרמב״ם היה רופא. אה, מאיפה הוא קיבל כסף?
מותר לו לרפא גויים בשביל כסף.
הוא מרפא את הסולטן ואת השרים של הסולטן, את הנשים של הסולטן ואת הנשים של השרים של הסולטן ואת העבדים של הסולטן ואת השפחות של הסולטן.
זה הוא היה עושה בבוקר עד הצהריים.
חוזר הביתה,
רואה תור שלם של אנשים מפשוטי העם שמחכים לו להתרפא.
הוא אומר, אני אוכל דבר מה ומקבל אותם.
ואין לו זמן ללמוד תורה, ככה הוא אומר.
רק בשבת, כשאני שוכב על מיטתי,
כי קוראים לפניי בספר.
ככה הוא כותב, בית זקנתו.
ילד מדהים, לא?
טוב.
מה?
כתב לפני כן, לפני כן, זהו.
הרמב״ם כתב הרי את פירוש המשנה,
את המשנה תורה,
את המורה נבוכים,
את האיגרות,
המשנה תורה זה היד החזקה,
את האיגרות,
עשרה ספרים ברפואה,
ותשובות, הוא כתב גם אלפי תשובות.
כמה ספרים היו יכולים להיות תלמידים רבים?
אם הוא היה מקבל מלגה,
אז הוא היה מחלל את השם לפי הרמב״ם,
נכון?
אז לא היה ראוי ללמוד את הספרים שלו.
עכשיו, זה מעניין,
יש לו תלמיד בשם רבי יוסף ברבי יהודה.
התלמיד רבי יוסף ברבי יהודה ביקש רשות מהרמב״ם,
יעשו מלאכה קלה.
ככה הוא אומר.
כן, זה שונה ממה שקורה היום, בכל מקרה.
אבל הוא אומר, אלה שעומדים, או לציבור עליהם, צריך לפרנס אותם.
הכסף משנה מתיר?
כן, זה מה שהכסף משנה מתיר, הוא מביא את כל הדברים האלה.
ובסוף,
רגע, רגע, רגע, הוא אומר, אה, לפני שאני מגיע לכסף משנה,
מה שלא יודעים זה מדוע הרשב"צ כתב את הפסק הזה.
הוא כותב כך, בפירושו למסכת אבות.
הוא אומר, הייתי בספרד,
האמת היא, הוא היה במיורקה,
בעיי הבעלי ערים.
ושם הייתי רופא.
והתפרנסתי כמו שצריך.
וגם חבריי,
רבנים בספרד, גם הם היו רופאים.
אבל עכשיו,
כשגלינו מארץ ספרד והגענו לצפון אפריקה,
ופה מלאכת הרפואה
איננה מפרנסת.
אגב, למה אינה מפרנסת?
בגלל שהיו פונים לכל מיני רופאי אליל,
אז ואני כבר זקן ואינני יכול לעשות ממלאכה אחרת ואם זה היה רק אני מילא אבל ככה כל חבריי שבאו מספרד נמצאים במצב הזה
ולכן הייתי צריך למצוא היתר.
כלומר הוא לא כותב את זה בשמחה רבה,
הוא אומר לא הייתה ברירה, חיפשתי היתר.
בסדר?
בעל הכסף משנה מביא את כל הטיעונים של הרשבץ
ובסוף הוא כותב
ואולי
כל מה שכתבתי לא נכון
אבל צריך לומר שהתירו משום עת לעשות להשם הפרו תורתך.
מה הוא כותב?
כלומר הוא לא בטוח שזה נכון,
והוא אומר הרי מה שאומר הרמב״ם שזה מביא חילול השם, אז זה עת לעשות להשם הפרו תורתך. עכשיו אנחנו יכולים בוודאי לדעת בימינו שהדבר הזה מביא חילול השם.
גם אובדן העצמאות של התורה,
כשאחד הרבנים
הסכים שהמפלגה שלו תצביע בעד ההתנתקות
מגוש קטיף,
הוא עשה את זה בגלל שהיה איום מצד ראש הממשלה דאז,
שאם לא, אז לא יהיו תקציבים לאברכים,
ואז יש לו 25 אלף אנשים שאין להם מה לאכול.
ואז הוא אמר, תן לי יבנה וחכמיה.
אבל צריך לדעת שהדברים האלה יש להם השלכה למעשית.
עכשיו, מה כתוב בשולחן ערוך?
בשולחן ערוך,
יש, הרי יש שני מחברים, נכון?
רבי יוסף קארו והרמ"א.
הרמ"א כותב את דברי הרמב״ם שקראתי לכם.
רבי יוסף קארו כותב שזה מותר
לקבל כסף על תורה
כדי שיוכלו ללמוד תורה ברווח.
וככה הוא כותב.
כן, נכון.
גם לתלמידים.
הוא אומר גם לתלמידים כי כדי שיוכלו ללמוד תורה ברווח,
אז או שזה הרמ"א מביא את זה בסוף שנהגו וכל זאת וכו'.
מה?
יש הרבה רווח.
יש הרבה רווח.
כן, במיוחד אם אתה דיין וזה.
עכשיו,
יש כאלה שכתבו בדור האחרון,
שמי שאומר שהוא רוצה לסמוך על דעת הרמב״ם,
ולכן הוא לא רוצה לקבל מלגה על זה שהוא לומד תורה,
זו עצת היצר הרע.
מדהים, לא?
יש אחד שכתב ככה, יש אחד כתב, זה התפרסם בישיבות,
שזה עצת היצר הרע לא לסמוך על דעת הכסף משנה.
הגענו למצב טוב, נכון?
כן. רבי יצחק אברבנל כותב שאם אדם שעומד בראש הציבור הולך לעסוק במלאכה,
אז הוא פוגע בכבוד התורה.
כי כפי שאתם טענתם בעצמכם,
מי שהוא סטודנט לפילוסופיה סינית,
אז הוא מקבל מהמדינה.
אז למה שלא יהיה כך עם כל ערכי התרבות של מדינת ישראל?
טוב, אז בקיצור,
יש על מי לסמוך, להתיר.
אבל,
בעצם,
מה ההלכה בעצם אומרת?
שאתה צריך לעשות מה שאתה רוצה בתנאי שאתה מרגיש רע.
כלומר, אם אתה מקבל כסף על לימוד תורה,
אז אתה צריך להרגיש רע שלא נהגת כרמב"ם.
ואם אתה נוהג כרמב"ם, אתה צריך להרגיש רע שלא סמכת על המתירים.
אז בכל מקרה ההלכה היא תעשה מה שאתה רוצה ואתה צריך להרגיש גרוע.
בסדר?
זה עכשיו יותר ברור.
למה צריך להרגיש גרוע?
כי מה שבעצם מגונה כאן זה שאדם אומר כדאי ללמוד תורה כי מרוויחים טוב.
זה לכולי עלמה זה לא רצוי.
בסדר?
טוב. אפשר תמיד פעם, זה נשמע כאילו במקסימום אתה יכול להגיד אותם שאתה לא בובה.
שמעת על רבי מצליח מזוז שהיה גדול רבני תוניסיה?
הוא היה צורף.
יש גאונים בגלל. גם הבן איש חי, אגב.
הוא היה... לא רב המשרדים, אבל לך תמיד.
השאלה מה הרווח ומה ההפסד.
כלומר, המחשבה שצורת החיים הנורמטיבית של בן תורה,
זה שהוא בכולל
והוא לומד כל החיים ואיננו עוסק במלאכה, הדבר הזה אין לו מקור.
זה לא... עכשיו, יכול להיות שאדם יגיד,
כדי לגדול בתורה אני זקוק זמנית שיפרנסו אותי.
בטח, אפשר להבין.
אבל המחשבה שזאת דרך החיים היחידה ועד מאה ועשרים,
הדבר הזה גרם להרבה מאוד מחלות.
כן, בין היתר החוגים שבהם אומרים שהאבא של הכלה הוא זה שצריך לדאוג לדירה,
לחתן שלומד תורה.
כן, אז אם אדם יש לו חמש בנות,
אז הוא יודע שהחיים שלו בזבל,
כי הוא צריך להשיג חמש דירות לבנות שלו.
אומרים, אומרים שכשאתה,
שבבני ברק כשאתה שומע אמבולנס אתה אומר מזל טוב.
כי זה מישהו שהבת שלו עשתה את הוורץ ואז הוא עכשיו הוא קיבל התקף לב כי הוא צריך לשלם.
מה זה הציבור שלנו?
מה זה הציבור שלנו? שמה?
אני קודם כל פה לומד תורה, אני לא יודע, ציבור שלנו, ציבור חרדי, ציבור כזה.
שאומר שאנחנו צריכים לעבוד ב...
הרמב״ם מביא דוגמה, כן, למשל הרמב״ם מביא.
הרי הוא כותב בהלכות תלמוד תורה,
שאדם צריך לשלש את זמנו שליש בתורה,
שליש מקרא, שליש משנה, שליש תלמוד,
כיצד?
הרי שהיה עוסק במלאכתו שלוש שעות
ובתורה תשע שעות,
יחלק את זמנו של שלוש, שלוש, שלוש.
זה דוגמה, כן? זה לא שזה חייב להיות כך, אבל זה דוגמה שמביא הרמב״ם. הוא עוסק במלאכתו שלוש שעות
ועוד תשע שעות, הוא לומד תורה.
זה אפשרי.
כן? אבל היום בן אדם בשנות ה-20 שלו,
שלוש ערים ללמוד תואר,
ועוד כמה זמן בעבודה.
נגיד ככה, צה"ל,
צה"ל פוסק כמו הכסף משנה.
שמי שבתחיית שירות אסור לו לעבוד.
היה.
כן? כיוון שצה"ל פסק הכסף משנה, מה תעשה?
אפשר גם, עכשיו אני רוצה להוסיף עוד נקודה.
רגע, רגע, אני רוצה להוסיף עוד משהו.
יש בהלכות של תלמידי חכמים,
שתלמידי חכמים פטורים ממיסים,
למשל.
תלמיד חכם, לפי ההלכה, אסור לקחת ממנו מס.
אגב, זה אומר שהוא מרוויח,
נכון? אם אסור לקחת מס מתלמידי חכם, סימן שיש לו פרנסה, לא?
כן. דבר נוסף,
אם הפרנסה של אותו תלמיד חכם זה שהוא מוכר בשוק,
כן? הוא מוכר בשוק.
יש לו טון של עגבניות שהוא צריך לגמור,
ההלכה היא שכל זמן שהוא לא מכר את העגבנייה האחרונה שום בסטה של עגבניות לא נפתחת
כדי שהוא יגמור למכור מהר
והוא יוכל ללכת ללמוד תורה.
כלומר יש כל מיני יתרונות שנותנים לתלמידי חכמים
כדי שזה יהיה אפשרי. אז אם באמת היינו היום עושים את כל ההלכות הראויות לתלמידי חכמים
אז באמת היו יכולים גם להתפרנס וגם לעסוק בתורה.
כן, וגם כמובן שהיינו עושים בחינות.
אה, אתה רוצה לא לשלם מיסים? אין בעיה, בוא נעשה לך מבחן.
האם אתה יודע תורה או לא יודע תורה?
אתה יודע ללמוד, לא יודע ללמוד.
לפי זה אנחנו נבדוק אותך.
אתה אומר שהיום זה לא ריאלי.
מסכים, כן.
אבל צריך להבין שמשלמים על זה מחיר.
מחיר של מעמדה של תורת משה בעיני הציבור.
לא, ליהנות הכוונה ממונית.
כן.
כן, או שאדם, בגלל שרואים שהוא תלמיד חכם, נתנו לו כבוד, ואז נתנו לו איזשהו יתרון באיזשהו עסק.
כן.
איך אתה מודד בן אדם למסור את הנפש ולדמות אותו?
טוב, היה אפשר לעשות את זה אחרת.
היה אפשר שכל ישיבה
תקים מפעל,
ושבמפעל הזה,
או בעסק הזה, או בבנק שהישיבה תקים,
יעבדו גם לומדי התורה,
כן, ואז היו מסדרים את זה באופן כזה, שפעם בשבוע אתה צריך לעמוד בדוכן.
ואז בעצם היינו מפרנסים בכבוד מהרווחים של הישיבה.
אגב, בימי הגמרא זה ככה היה.
בימי הגמרא היו לישיבות שדות וכרמים ואריסים,
שהם היו מקבלים במתנה ממלך פרס,
ומזה היו מפרנסות הישיבות.
זה היה משהו אחר. גם המיסים שהיו גובים מהיהודים,
הרי ראש הגולה היה אחראי על גביית המיסים מהיהודים.
חלק היה הולך כמובן לקופה של מלך פרס,
והשאר היה מתחלק שליש-שליש-שליש.
שליש לראש הגולה,
שליש לסורה, שליש לפומבדיטה.
ככה זה היה.
האם הייתי מעודד? לא.
אני לא חושב שהיום המצב לא בריא,
ולא מהצד הזה ולא מהצד הזה,
אבל צריכה להיות מחשבה מערכתית.
חשיבה מערכתית שתוציא את אוי למה תורה מן הקיפאון שלו.
עולם התורה היום נמצא במצב
של כפייה על שמריו ושל מצוקה, הייתי אומר.
מצוקה גם כלכלית וגם רוחנית. לא כל אחד מסוגל גם לשבת יומם ולילה וללמוד תורה.
כן?
זה בעיה, בהחלט.
במקומות שגם הופכת על ידי הציבור ה...
אני לא הפניתי שום ביקורת על אף אחד.
דבר נוסף,
איך היה אומר רב אברום שפירא?
מי שחושב שעליו אני מדבר, אז עליו אני מדבר.
כן.
בסדר?
אז זה מה שהוא אומר כאן, אהוב את המלאכה,
הוא שנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות, אז בעצם, אגב,
מסכן הרמב״ם, אמנם הוא עשה מלאכה ושנא את הרבנות,
אבל הוא עוד איך שהתוודה לרשות.
מסכן, כן, הוא היה צריך להיות הרופא של סלאח א-דין,
וזה תפס לו את כל הזמן שלו.
עד כדי כך שהוא כותב
לרבי שמואל אבן תיבון, שמתרגם את המורה נבוכים,
ורבי שמואל אבן תיבון רוצה לבוא מצרפת למצרים כדי לדבר עם הרמב״ם, אומר לו הרמב״ם, לא יהיה לי זמן בשבילך,
אל תבוא.
מעניין.
טוב,
זהו.
:::::
...
