טוב, שלום לכולם, אנחנו בלימוד שלנו בספר גבורות השם
למהר"ל
נכון אז ספר שמדבר על כל הנושא של יציאת מצרים ואנחנו נמצאים באיזה פרק אתם זוכרים?
יפה מאוד, פרק חמישי, כן.
אז איזה עמוד זה? בוא נראה כבר אנחנו נמצאים, איזה עמוד, יש לך איזה עמוד אנחנו?
מ"ג.
אני פשוט רגיל לומד מהספר, בדרך כלל כשאני לומד זה לא מהספר הזה,
הם ספרים
בישנים יותר אז בסדר בכל אופן אז בעמוד מ"ג בספרים האלה שלפניכם
הגענו
ל...אבל יש בזה דבר נפלא מאוד נכון? לשמה?
כן כלומר אני עושה רק נמקם את עצמנו אנחנו נמצאים בעמוד מ"ג למטה
אנחנו נמצאים בזה שהמהרה לוי מדרש כן של דברי חז"ל שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם
כלומר הסברנו את זה לפי הפסוקים שבתור פרשת נוח כתוב ויאמר תרח וחרן
ויאמר תרח ואז ויאמר שם לאברהם לך לך מארצך
אז כלומר מיתה תרח
כתוב שהיא הייתה לפני האמירה של לך לך מארצך
אבל בפועל זה היה קרה 65 שנה אחר כך כן תרח עד שהוא נפטר
כדי שיאמר לאברהם בגיל 70 לצאת משם
ושישים וחמש שנה אחרי זה טרח נפטר, אז למה כתוב את זה לפני?
כן, אז המדרש אומר,
הנה זה גם עמוד מג' נמצא במדרש הזה, כתוב ככה, ובבראשית רבה,
בפרשת נוח, בעמוד מג',
הוא פרשת לך לך אמרו ז"ל, ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך.
מה כתיב למעלה מן העניין? והיה מותח בחרן?
אמר בי יצחק אם לעניין החשבון עד עכשיו, מבקש לו עוד שישים וחמש שנים חסר.
אלא בתחילה אתה דורש שהרשעים קרויים מתים בחייהם לפי שהיה אברהם מפחד
ואמר אצא ויהיו מחלילים בשם שמיים ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו כן אברהם חושש שיהיה לו חילול השם
שיגידו שהוא הניח את אברהם לזכתו אמר לו הקדוש ברוך הוא לך ואני פוטרך מכיבוד אב האם
ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב האם
ולא עוד אלא אני מקדים מיטתו ליציאתך שנאמר והיה מותרך וחרן ואחר כך ואומר השם אל אברהם לך לך
אז בעצם המדרש הזה בא ואומר, למה כתוב את זה לפני,
מה מותח בחרד? כדי להדגיש את זה שהשם כאילו פוטר את אברהם מכיבוד אביהם.
מה זה בא לומר שהוא פוטר, מה זה בא לומר לנו?
אז הרמב״ם ניגשה על המדרש הזה, דיברנו על זה שיעור קודם, הרמב״ם ניגשה, המהר״ל תראה איזה דברים,
נגיע עכשיו לעיקרון של המהר״ל עצמו.
כל הפרק הזה הוא סביב הנקודה שהתחלה,
הפרק והפרק הקודם גם,
מבאר את ההפכים של ישראל כל מה שלומדים על מעלת ישראל מההפך שלהם
עם ישראל השתעבד דווקא במצרים הסביר המהר"ל למה דווקא במצרים היה שיעבוד למה דווקא?
הסביר המהר"ל כי הדבר מתפעל מהופכו
המצרים הם הפכים לישראל הפכים בתכונות שלהם לעם ישראל במה הם הפכים?
הם בעלי עבירה שייכים לעבירה שהעיקרית זה הזנות זה הערווה כל הנושא הזה הזנות של העריות
ועם ישראל הם גדורים מהערב, הם באים ממקור של הצניעות של אברהם אבינו ושרה, ממקור של צניעות וטהרה כזאת, הם הפוכים למצרים,
והבחינה הזאת המצרים הם מעשיהם הכי מקולקלים, ועם ישראל הם מעשיהם הכי מתוקנים,
ככה זה, זה ההפך,
זה דבר אחד, למה ישראל במצרים, דבר שני, למה אברהם אבינו בחרן,
למה אברהם אבינו גדל ונולד דווקא באור קסדים? כי אור קסדים, אומרים חז"ל,
קסדים זה עם לא היה, זה פסוק, קסדים זה עם לא היה,
הקדוש ברוך הוא מתחרט שבראה, מה זה עם לא היה? הכוונה שזה עם שהוא חסר משמעות עצמית,
כן? אין לו הוויה עצמית, אין לו היה עצמית, אין לו הוויה עצמית לעם הזה.
ואילו אברהם אבינו הוא ההפך מזה.
מה קורה עם זה? אברהם אבינו הוא עיקר המציאות,
עיקר ההוויה זה אברהם אבינו.
ואברהם אבינו בתור מסמל את עם ישראל, מלא עם ישראל הם עיקר ההוויה.
אז לכן אברהם אבינו גדל דווקא באור קסדים.
אז עכשיו ממשיך המהר"ל את הקו הזה של הפרק ואומר,
זה גם מה שמונח כאן. יש פה דבר נפלא מאוד,
שהשם אומר, לפני שהוא אומר לאברהם צא מחרן,
כן? אז קודם כל כתוב בתורה שאבא שלא מת, והוא היה מותר אך בחרן, אביו של אברהם,
אפילו שהוא ימות 65 שנה אחר כך.
למה זה ככה?
מסביר המהר"ל, הנה בואו נתחיל לקרוא, אבל יש בזה דבר נפלא מאוד,
עמוד מ"ג, כי רצו בזה, במה שאמרו בתחילה,
בתחילה אתה דורש שהרשמים קרוים מתים בחייהם ואמר לו הקדוש ברוך הוא לך אני פוטר אותך מכיבוד אבוים ואני פוטר אחר מכיבוד אבוים
ולא עוד אלא שאני מקדים מיטתו בתחילה
כי יש באברהם, עברנו על עמוד במדלת, כי יש באברהם דבר שלא תמצא בכל אדם
כי אברהם אינו נקשר ואינו מתייחס אל אביו, תרח
כמו שאין ייחוס וקישור האור אל החושך
כי אברהם הוא האור שהרי הדורות הראשונים היו תוהו וחושך
ואברהם הוא האור של מציאות.
ומפני כך אמר הקדוש ברוך הוא לך, אני פוטר אותך מכיבוד אב, שהרי אברהם מציאות חדש,
שאין לו קשר עם הראשונים,
ואין אני פוטר אחר, שהרי לא תמצא זה רק באברהם,
שהוא היה התחלת מציאות העולם, ולפיכך הוא פטור
מכיבוד אב ואם, שאין לו ייחוס וקשר לאביו.
כן, אז הסברנו גם פעם קודמת, שאברהם הוא התחלת מציאות העולם.
העולם נברא מחדש עכשיו, זה ברירת עולם חדשה.
כשאב אבינו נולד, העולם נברא מחדש. עד אז, וזה מה שחז"ל אומרים, ששש אלפים שנה,
אה ואלמא היא העולם, אלפיים שנות, תוהו אלפיים שנות, תורה אלפיים שנות משיח.
אלפיים שנות תוהו, תוהו הכוונה, דבר שהוא חסר ערך עצמי, כאילו דבר שהוא מבולבל, אדם,
אתה תוהה מה זה, אתה אומר, מה זה, תוהו זה תהייה, מה קורה פה?
יש פה חוסר סדר, יש פה בלאגן, אין פה משהו מסודר,
אין פה איזושהי מגמה שמאחדת את כל המציאות.
זה אלפיים שנותו, זה עולם מאוד מאוד מבולגן,
מאוד חסר סדר, הוא לא מבטא את המגמה האלוקית,
הוא לא מבטא את מטרת הבריאה.
לכן זה כאילו עולם שלא נברא, כאילו עולם הזה, כאילו הוא טוהו.
היו פה אנשים, חיו פה, ברור, ברור, אבל מבחינה מסוימת זה כאילו לא נברא עולם, הוא טוהו.
נולד אברהם אבינו, עכשיו נברא עולם.
מה זה נולד?
לא שהוא נולד, אלא יותר נכון מתי שהוא גילה את בוראו, התחיל לגלות את התורה. כי אברהם אבינו נולד, הסברנו פעם קודמת מתי, באיזה שנה,
זוכרים?
1948, נכון? כמו לבריאת העולם.
ובגיל 52 הוא התחיל לגלות את בוראו, התחיל לגלות את התורה,
שנת 2000 לעולם.
שנת 2000 לעולם, אברהם אבינו מתחיל
לגלות את השם, שם העולם נברא, עכשיו העולם נברא.
לכן התורה מדגישה, אומרת, תרח מת.
כאילו, כל העולם הקודם, אין לך הורים,
אתה אברהם אבינו, אתה אדם בלי הורים. מה זה אדם בלי הורים?
כי ממך מתחילה הבריאה.
מי אנחנו עוד מכירים שהוא אדם בלי הורים?
אדם הראשון. כמו שאדם הראשון זה אדם בלי,
מי ההורה שלו? הקדוש ברוך הוא.
אז כאילו אברהם אבינו צריך לעבוד בעולם, בסוף הוא נולד בעולם הזה, הוא לא כמו האדם הראשון, ממש יצרי כפיו של השם.
אברהם אבינו הוא מעין אדם הראשון, הוא צריך להגיע דרך העולם הזה,
אז הוא מגיע דרך איזשהו צינור שנקרא תרח,
אבל באמת הוא לא מיוחס אליו, הוא לא מיוחס אליו, וזו לא התחלה חדשה.
כן, הוא מתחיל משהו חדש,
כי העולם פה, העולם פה נברא מחדש.
זה משהו טכני, כאילו, שטראח, כאילו,
מוליד אותו כאן.
בהמשך להסביר את זה טיפה שונה, אבל זה הכיוון שהוא אומר כאן.
אז זה כמו יצירת אדם חדש,
כי אברהם אבינו הוא שורש האומה הישראלית, שם נברא העולם מחדש.
בסדר?
אז אברהם הוא אור, והמציאות הקודמת היא חושך, ולכן אני פוטר אותך מכיבוד אב ואם.
מה זה פתור את חייבות אבים? כי באמת זה לא אבים שלך, זה לא הורים שלך.
באמת זה לא הורים שלך.
ממשיך המהר"ל.
ולא עוד שלא די שאין לעברה מתקשרות וייחוס אל אביו.
אנחנו יודעים שיש דברים כאלה שאין ייחוס אל אביו, נכון? גם גר שמתגייר הרי
כבר לא מיוחס לאביו, בסדר? ולא לאמו, כן?
מהתורה כבר לא יורש אותה מהתורה.
הוא כבר לא... מטרבנון אולי, כן, אבל...
אין לו ייחוס כאילו לאביו אחרי שהוא מתגייר.
זה מתחיל מאברהם אבינו.
שאין לאברהם התקשרות וייחוס אל אביו,
אך כי מזכיר מיתתו ועדרו,
ואחר כך מזכיר אברהם, מפני שכן נותן הדעת כי ביאת האור
הוא סילוק החושך, וכאשר האור זורח, נסתלק החושך.
הנה לא היה ייחוס אברהם אל תרח רק כמו האור אל החושך.
וידוע כי האור והחושך, ביאת האחד
סילוק האחר,
ולא היה שום התקשרות לאברהם עם תרח אביו,
ולפיכך כתיבי עמו תרח וחרן ואומר אל אברהם כי עניין אברהם מידבק אל מיתתו ועדרו
לא אל מציאותו, כאילו של תרח.
אברהם מידבק אל מיתתו של תרח, לא אל מציאותו.
כי אברהם הוא אור, וכאשר זורח האור אין כאן חושך בעולם.
כאילו זה נשמע אותו דבר, אבל כאילו אמרנו נותן פה עוד איזשהו עוד עומק קצת, כאילו ב...
עוד חידוד כזה, הוא אומר פה
לא רק כאילו שאברהם הוא בריאה חדשה,
הוא תחילת העולם החדש ולכן אין לו ייחוס לאביו, אין לו ייחוס לכל העולם הקודם,
כי הוא מתחיל את העולם מחדש, אין לו כיבוד הורים וזה,
אלא יש פה עוד דבר, הוא אומר שזה
שהיא גופה, זאת אומרת,
אברהם אבינו, מה שהוא מייצג,
זה בעצמו
גורם כאילו למיתתו של תרח,
גורם למיתתו של תרח כאילו.
מה זה?
בדיוק, לא, אז איך סילוק חושך, כן, אין סילוק חושך, אין דבר כזה, איך החושך מסתלק, אין דבר כזה חושך מסתלק, איך הוא מסתלק,
על ידי אור, בדיוק, זו הכוונה.
אבל לא רק שהוא כאילו, אין לו ייחוס לתרח, אלא זה יותר עמוק מזה, זה בגלל שיש אברהם אבינו, אז כבר אין תרח.
כאילו, תרח הוא השייך לעולם הקודם, כן, עובדי עבודה זרה, כן,
שייך לעולם הקודם, שייך למציאות של התוהו, של החושך.
אז המציאות של אברהם,
ברגע שהיא נולדת, שוב, נולדת, הכוונה, בגיל 52 באופן השלם שלה.
באופן השלם שלה שהוא נולד, מגלה את בורו בגיל 52,
אלפיים לבריאת העולם, בשלב הזה,
אז מגיע אור למציאות. האור זה החיים, האור זה הקיום.
כשמגיע אור למציאות, אז ממילא החושך סר, מסתלק החושך.
זה בעצמו גורם למיתת תרח, כאילו.
זה בעצמו גורם לי מתלתך, זה לא רק מבטא, זה מבטא גם צעד אחד שכאילו זה התחלה חדשה.
אבל מעבר של התחלה חדשה, זה גם מסלק את כל החסרונות הקודמים,
מסלק את כל החושך הקודם.
ברגע שנולד האור,
נולד האור, אז מאליו החושך הולך, החושך שר.
בסדר, כל העולם הקודם, החשכות שלו שרה מאליה.
ככה מסלקים חושך, אי אפשר לסלק חושך באופן אחר, רק על ידי הדלקת אור.
כן, אז זה מה שהוא אומר פה,
אתם מבינים, הפסקה הזאת רוצה לחדד את הנקודה הזאת, כן?
נקרא אותה טיפה שוב, שלא די שאין לאברהם התקשרות וייחוס אל אביו, זה דבר אחד.
אך כי מזכיר מיתתו ועדרו, ואחר כך מזכיר אברהם, מפני שכן נותן הדעת.
כי ביאת האור הוא סילוק החושך, וכאשר האור זורח, נסתלק החושך.
כן?
הנה לא היה ייחוס אברהם לתחת כמו האור לחושך, וידוע כי האור וחושך, ביאת האחד סילוק האחר.
ולא היה שום התקשרות לאברהם עם תרח אביו ולפיכך כתיב ויהיה מותח בחרן ואומר לאברהם כי עניין אברהם מידבק אל מיתתו ועדרו של תרח כן לא אל מציאותו של תרח.
כי אברהם הוא אור וכאשר זורח אור אין כאן חושב ולכן הדיבור לאברהם כשעכשיו הדיבור לאברהם זה צריך לבוא
כן זה בעצמו יוצר את המיתה של תרח כאילו אברהם הוא בעצמו יוצר את המיתה של תרח כשאברהם מגלה את עצמו זה בעצמו יוצר את המיתה של תרח כי זה הדלקת האור במציאות.
ואף על גב שהיה תרח חי,
הרי חייו של תרח כאילו מת.
אז למה איך כתוב בתורה שקר, לכאורה? תגידו, אחרי הכל, מה, זה לא מסודר טוב, כי לא כתוב לך בתורה שתרח מת, ואחרי זה השם נגלה על אברהם, וזה לא נכון.
אז הוא אומר, זה באמת, יש בזה גם אמת, כי בסוף,
בסוף חייו של תרח כאילו מת,
באמת חייו לא נחשבים כחיים,
כי הרשעים קרויים מתים, אף בחייהם.
אף בחייהם היה אור זורח בעולם, כי כבר נחשב כאילו מת.
ודבר זה ארוך מאוד לבאר איך שהרשעים אף בחייהם נחשבים כמו מתים.
אז כן, אז טרח באמת, באמת הוא מת.
כאילו, באמת הוא מת. כל חייו זה
מוות מתמשך כזה.
ולכן אפשר להגיד את זה, "ויאמו טרח וחרן".
ואף על גב שאמרו ז"ל במדרש בראשית רבה שטרח עשה תשובה,
כדעיתא בפרשת נוח בסופו,
ולמדו את זה, דכתיב, אתה תבוא אל אבותיך בשלום.
אתה תבוא בשלום אל אבותיך.
כך כתוב, אוקיי.
אביו עובד עבודה זרה היה,
ומסורה היה שיבוא אליו, מה זה אתה תבוא אל אבותיך בשלום, כאילו?
אתה הולך לטרח בשלום, אני צריך להיות שם, אברהם זה משהו אחר.
אז איך אביו עובד עבודה זרה מסורה שיבוא אליו, אלא למדך שעשה טרח תשובה.
טוב, ואם כן, אחר שעשה תשובה, למה נאמר שהרשעים בחייהם נקראים מתים?
אז הוא עשה תשובה אז אתה לא יכול להגיד והיה מותח כאילו מצד שראשי מחיים יקראו ומתים.
והרמב"ן ז"ל תירץ בזה, הוא הביא פה כמה תשובות לזה,
והרמב"ן ז"ל תירץ בזה שבסוף ימיו עשה תשובה קרוב למיטה.
אז מה הוא מתכוון להגיד מזה? כאילו,
אז רוב ימיו הוא בעצם היה מת, אז אפשר לכתוב את זה שכאילו הוא מת,
רוב ימיו הוא היה מת.
זה אפשרות א', לפחות שהוא מתכוון להגיד שרוב ימיו זה קרוב למיטה,
אז זה גם לא תשובה כזאת משהו אם זה קרוב למיטה.
זו תשובה לא הכי, כן, לא הכי טובה, תשובה כזאת.
ויותר, זה הרמב״ן אומר, ויותר היה נראה לתרץ זה המהר"ל, שאף אגב שעשה תשובה,
היה התשובה תולה, ומיטתו הייתה מכפרת לגמרי,
ובחייו נקרא מת.
כלומר, אמרנו, הוא לא עשה תשובה מלאה,
בטח לא לפי מדרגות
מעשר ולכן התשובה רק תלתה, רק תולה ומיטתו מכפרת.
ויש לומר גם כן, כי לא קיבל הקדוש ברוך הוא את תרח בתשובה רק בשביל בנו אברהם.
ושניהם גרמו תשובת תרח, ועל ידי אברהם קיבל אותו בתשובה.
טוב, ואז שלא לו קש יד אמינא במדרש, והביא אותו הרמב"ן ז"ל, שבשביל בנו אברהם בתרח לחיי העולם הבא. זו הייתה התשובה השלישית, כן?
שבעצם תרח עשה גם תשובה לא גמורה,
ורק בזכותו של אברהם, אשר קיבל אותו בתשובה. הוא עדיין,
הוא יכול להיקרא חייו כמו מתים, כמו מת, סליחה, כי הוא לא עשה תשובה שלמה.
אז ועכשיו לא קשה,
אומר
עוד מדרש שהביא אותו הרמבן ז"ל,
שבשביל בנו אברהם בא הדרך לחיי העולם הבא.
סתירה, אם קודם אמרו שהוא עשה תשובה, עכשיו אומרים זכות בנו אברהם.
הוא אומר עוד זה וזה גורם.
זה וזה גורם. כלומר, גם הוא היה צריך גם לעשות תשובה וגם
זכותו של אברהם עמדה לו.
ושניהם גרמו תשובת הר"ך שאם לא עשה תשובה,
לא היה מציל אותו אברהם,
ואם לא היה אברהם, לא היה מועיל תשובתו, כיוון שלא עשה תשובה לגמרי.
וכל עניין זה מורה שאברהם היה התחלת העולם,
ולכך לא היה לו ייחוס וצירוף
אל אביו,
שהרי הוא התחלה, ומזה הטעם נולד בארץ כסדים עם לא היה. הנה הוא חוזר לתחילת הפרק, לכן אברהם שהוא נולד במקום של ההפך שלו.
עם לא היה שאין לו.
הוויה אינה מציאות עצמית, אלא הוא רק משמש,
כאילו משהו אחר,
הוא לא בונה איזשהו נדבך במציאות כמו שהסברנו לעומת אברהם שהוא עיקר המציאות עם ישראל שם עיקר ההוויה
והדבר מתפעל מעופרו.
לכן דווקא בארץ חסדים אברהם גדל
שההתחלה במה שהיא התחלה קודם לעדר יפה אז זה כאילו העומק של דברי חזל שהשם הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אני פוטר אותך מכיבוד אב ואם כאילו אתה לא מיוחס לאבא ואם שלך אתה מתחיל בריאה חדשה של העולם
כן, מתחיל משהו, מציאות חדשה,
כן, זה האור שמסלק את החושך הקודם.
לא מתחילים שרשי הדורות,
יש שרשי הדורות מנוח ועד אברהם.
אברהם לא חשוב לאב.
אני לא אומר שהוא טועה, אז קשה לי לשמוע.
רגע, למה זה קשה?
למה זה קשה? שרשי הדורות זה שרשי הדורות שלנו.
אני תמיד מלמדת שלא נתנתק מהשורשים או דברים כאלה, וזה כשהשם אומר שהאומה שלנו מתחילה בעצם מניתוק של דורות,
קצת קשה לשמוע על זה.
אבל אמרתי לך, זה גם קורה בכל גר.
בכל גר שמתגייר,
אז כאילו בעצם הוא כבר לא...
לפעמים צריך את הניתוק. כן, הוא כבר לא שייך לזה.
יש לו, לא יודע, אבא שלו, אני יודע מה, כומר אדוק, לא יודע מה בדיוק, עכשיו הבן אדם מתגייר, מה...
אתה מבין, זה, זה... אני לא אומר עכשיו יחסי משפחה שלהם, לא יודע,
לא יודע מה היחסי משפחה שלהם,
אבל אם אבא ירצה לנצר אותו כל פעם מחדש, זה לא עובד ככה, אתה לא יכול להמשיך ככה, אתה צריך איכשהו להתנתק אם אתה...
פה זה יותר חריף, תראה, רק היה משהו מאוד הדוק בזה.
טוב, יפה, אז בואו נמשיך.
עכשיו, זה,
עכשיו מהר"ל לוקח אותנו ככה בעוד,
בעומקים קצת, אז בואו ננסה קצת להיות, להבין את הדברים העמוקים של המהר"ל.
בואו נדלג פה על הסוגריים, כן, אנחנו לומדים בלי הסוגריים, זה לפי ההוצאות הישנות.
והתבאר לך, עמוד מ"ה, והתבאר לך,
כי היה אברהם וישראל שווים בעניין זה,
שהיה גידול שלהם באומה שהוא הפך להם.
אף כי יש חילוק בטעם של כל אחד, טעמו בפני עצמו.
כמו שהתברר למעלה, כן? חזרנו על זה כמה פעמים ועוד יחזור על זה בהמשך.
מכל מקום, בזה משותפים ושווים שהיה הווייתן וגידול שלהם באומה שהוא הפך להם.
ישראל,
מצרים הפוכים מישראל וקסנים הפוכים מאברהם.
אמנם יש לתת טעם אחד, זאת אומרת מצרים הפוכים מצד העבירות,
שהם מקולקלים בישראל המתוקנים,
ואורקסדים הפוכים לאברהם מצד שהם חסרי משמעות עצמית,
אלא הם רק מאתגרים,
עוזרים,
מסייעים מבחוץ, אבל אין להם ערך עצמי שלהם,
לעומת אברהם שהוא עיקר ההוויה של המציאות.
טוב, אמנם יש לתת טעם אחד לשניהם,
וזה כי אף אגב שההפכים הם מתנגדים מצד עצמם
מכל מקום במה שההפכים ביחד,
הם משלימים להכל.
בשביל זה הם מתחברים ביחד כדי להשלים להכל.
ולפיכך ישראל ומצרים הפלגיו שהם הפכים מצד עצמם.
מכל מקום הדבר והופכו משלים להכל, יש להם חיבור יחד.
ולפיכך ישבו ישראל ומצרים ואברהם והוא כסלים מפני ששני ההפכים ביחד הם הכל.
ואל יקשה לך כי דבר זה שייך דווקא בהפכים כמו האש והמים שכל אחד נחשב מציאות אבל המפכים שאחד נחשב טוב והשני רע
אין שייך לומר כך זה אינו דוודאי אף שהוא רע ואינו מציאות מכל מקום
ושניהם משלימים להכל,
כי גם כן הוא צורך בריאה כמו שהתבאר.
טוב,
צריך
להמשיך אולי,
יש פה עוד סוגריים שצריך לדלג, איפה זה נגמר?
יש לי כמה שפות יש להם פה. באמת התפלאתי איך זה כזה ארוך.
בספרים הישנים זה הרבה יותר קצר. טוב,
מה אומץ פה? צריך לדלג אחרי זה לעמוד מ"ח, בסדר?
יש פה דילוגים רציניים, כל זה לא נמצא בהוצאות הישנות.
מה אומר פה בעצם המהר"ל?
נכון שההפך הוא מנגד אותך,
זה מה שהסברנו כל הזמן,
מצרים מנגדים את ישראל,
מנגדים ואז ממילא הם פועלים עליהם יותר בצורה הכי טובה, מה שהוא מנוגד לך הוא פועל אליך בצורה הכי טובה.
כשבאים לפעול לעם ישראל בגלות אז צריך לפעול,
ההפך שלנו יפעל עלינו הכי טוב.
כן ואברהם גם כן התפעל מההפך שלו וככה יוציא את הכוחות שגנוזים בו בצורה הכי טובה,
כי הוא יתפעל מההפכים שלו,
כן,
מאומה שתכונת החיים שלה היא אופקית לו.
אז זה צד אחד, שההפכים מתנגדים לזה,
אבל יש מבט כאילו שני שאומר שההפכים משלימים אחד את השני. מה זאת אומרת משלימים?
לא שהם משלימים אחד,
לא אחד עוזר לשני, אלא מצד המבט-על.
מצד המבט-על,
כדי לייצר,
אם אתה רוצה להתבונן בצורה אחדותית, בצורה שלמה,
דבר שלם לא יכול להיות רק חלק.
דבר שלם צריך לכלול הכל.
דבר שלם צריך לכלול הכל.
וכיוון שאנחנו עוסקים פה, שימו לב,
ביצירה אלוקית,
ביצירה אלוקית הכוונה,
הקדוש ברוך הוא עכשיו יוצר את עם ישראל,
או יוצר את אברהם אבינו שהוא שורש האומה הישראלית, בסדר? ביציאת מצרים, במצרים הוא יוצר את עם ישראל ממש,
ואברהם אבינו יוצר את שורש האומה הישראלית.
זו יצירה אלוקית,
כשיש פה יצירה אלוקית,
יצירה אלוקית היא דבר שלם, היא דבר שלם.
ומצד המבט האלוקי,
אז גם ההפכים מתאחדים ביחד.
ההפכים הם חלק מאחדות אחת.
ולכן כאשר הקדוש ברוך הוא יוצר פה משהו,
כיוון שזה בא
מבורא עולם שהוא אחד, כמו שתכף הוא הראה לנו במדרש,
השם הוא אחד,
כיוון שזה בא ממנו, אז עם אלה צריך להיות,
התמונה השלמה היא כוללת דבר והיפוכו.
דבר והיפוכו.
כל עוד זה, אם זה יש רק דבר וזה לא ההיפוך שלו,
אז יש פה חוסר,
כי אם אתה,
אם זה ספקטרום כזה, כן, ספקטרום כזה של איזשהו קו כזה, אז כאילו,
יש דבר ויש היפוכו, אז אם יש לך דבר ההפך, אתה כולל את הכל בפנים.
כן, אבל אם זה דבר ולא, וחצי מההפך שלו, אז יש דברים שלא נכנסו לשם.
אבל דבר שבא מהבריאה האלוקית,
הוא חייב להיות דבר שלם.
ודבר שלם זה שכולל גם את החלק,
גם את הטוב וגם את הרע.
כי גם הטוב וגם הרע בעצם מגיע בסופו של דבר מהקדוש ברוך הוא. זה כאילו קשור לתורת האחדות האלוקית.
שגם ההפכים יוצאים מהדבר האחד.
כמו שעכשיו הוא מבאר את זה לפי המדרש שהוא יגיד לנו עכשיו.
בואו נקרא קצת, תדלגו לעמוד מ"ח,
נעשו פה על כל הסוגריים האלה,
עמוד מ"ח, הוא במדרש, עכשיו זה מדרש שיבאר קצת את הדברים שהוא אמר לנו מקודם,
הוא במדרש במדבר רבה,
מי ייתן טהור מטמא, לא אחד,
פסוק באיוז,
מי ייתן טהור מטמא, לא אחד, זה בסימן ש...
האם לא, כלומר, האחד, הוא ייתן טהור מטמא.
מה זאת אומרת לתת טהור מטמא?
זאת אומרת שרואים שדווקא צדיקים גדולים יצאו מטמאים,
כמו שיביא עכשיו מדרש דוגמאות, כגון
אברהם מטרח,
טהור מטמא, אברהם טהור מטרח טמא. מי נותן את זה אחד?
מי זה אחד? כלומר, בורא עולם שאצלו נמצאת האחדות,
שאצלו כל ההפכים יוצאים ממנו,
כי גם דברים שנראים אפורים בסופו של דבר הם מאוחדים בשורשם,
בשורש האלוקי שלהם.
אז כך אומר המדרש, כגון אברהם מטרח, חזקיה המלך מאחז,
חזקיה הצדיק, אחז רשע,
יאשיע נעמון,
ישראל מהאומות, צדיק יוצא מרשע.
מי עשה כן? מי גזר כן?
לא יחידו של עולם, עד כאן. זהו מה שאומר המדרש.
כן, הרי זה תמיד זאת שאלה שרואים שיש נשמות גדולות שיוצאות ממקומות מאוד טמאים.
אז פה המדרש עונה על זה בצורה,
לפי המבט האלוקי. המבט האלוקי אומר שכשיש פה איזו יצירה אלוקית, משהו שקשור ליצירה אלוקית,
זה צריך לבוא בצורה שלמה, כי השם הוא שלם ואחדותי,
וממילא יש פה גם את הטוב וגם את הרע ביצירה הזאת.
בואו נראה, הוא מסביר את הדברים.
ויראו רבותינו זיכרונם לברכה בעניין זה כל מה שהתבהר למעלה,
כי העמידה נותן כן להיות יוצא טהור מטמא.
לכך הכתוב אומר לא אחד, ולמה לא לומר לא אחד.
כי כבר התבהר למעלה כי מפני שההפכים יש להם סיבה אחת,
שאין המציאות מחולק, רק יש להם סיבה אחת.
וזוהו הסיבה הראשונה שבאו ההפכים מאיתו,
ומפני זה יוצאים זה מזה.
לכך אמר לא אחד, יחידות של עולם המאחד את המציאות,
ובשביל שהוא מאחד הכל,
לפיכך יוצאים ההפכים זה מזה.
שאילו לא היה להם התאחדות,
לא היו יוצאים זה מזה.
ומצד שהוא התברך מאחד את המציאות,
יצאו זה מזה ואף המציאות הרע הוא מאחד והרי דבר זה עמוק מאוד זה מאוד עמוק כל תורת האחדות של המהר"ל שהוא חוזר עליה בכמה מהמקומות שפה זה אחד המקומות העמוקים שהוא מדבר על זה
הנושא של האחדות אבל נתקדם עוד טיפה כדי לבאר את זה עוד ככה תוך כדי המילים שלו בוא נתקדם עוד טיפה
והנה התבהר דבר זה כי אף על גב שהיה תרח עובד עבודה זרה היה יוצא ממנו טיפה קדושה וטהורה מצעד
כי ההפכים יוצאים זה מזה.
אמנם עיקר הפירוש כמו שאמרנו,
כי ראוי בפרט שיהיו ההפכים יוצאים זה מזה כמו שאמרנו בעבור הייחוס וההצטרפות
שיש להם ביחד, ששני ההפכים משלימים להיות הכל
בלי חיסרון,
שהרי יש כאן דבר והיפוכו או דבר והופכו ואין עוד דבר חסר וזהו עניין האחדות שאין עניין האחדות רק שהוא הכל ואין חוץ ממנו ומפני זה ההפך
האחד שהוא חלק הכל יוצא אל השלמה ויוצא ממנו חלק שני.
כדי להשלים עד שתהיה הפעולה הנמשכת מן הפועל הוא השם יתברך יש בה הכל
כמו שהפועל יש בו הכל במשהו אחד.
הנה זה משפט חשוב עד שתהיה הפעולה הנמשכת מן הפועל הוא השם יתברך יש בה הכל.
זה הנקודה המרכזית פה אני חושב אני קורא את זה שוב ומפני זה ההפך האחד שהוא חלק הכל יוצא אל השלמה ויוצא ממנו חלק שני.
כדי להשלים עד שתהיה הפעולה הנמשכת מן הפועל הוא השם יתברך יש בה הכל.
אנחנו עוסקים פה עכשיו בפעולה אלוקית, ביצירה אלוקית,
אז צריך שהפעולה האלוקית יש בה הכל,
כן?
כמו שהפועל יש בו הכל, כי הוא כולל את כל
חלקי המציאות, כן?
ומה שהוא אחד,
ולפיכך מישהו אחד משלים להכל, וזהו מה שאמרו לו, לא אחד, שהוא הכל.
וכל שהפכים יותר רחוקים, זה מזה יותר ראויים לצאת, זה מזה שבשביל כך הם הכל, במה שזה קצה האחד והשני הוא הקצה השני.
ובזה הם הכל וזה שהצייה עבר יום אחד יפה,
תבידי מה זה.
זה מה שניסיתי להסביר, שהוא אומר פה,
כיוון שזאת פעולה אלוקית,
אז היא צריכה להיות פעולה אלוקית שבאה מהדבר,
מההפך,
כיוון שהפעולה האלוקית היא כוללת ואיננה חסרה.
זה כמו, מה זאת אומרת, כמו שניסיתי לצייר לכם קודם איזה שהוא,
אני רואה שהוא ממש כותב במפורש,
קצה אחד וקצה שני.
זה כמו נגיד בעולם המידות, אנחנו מכירים,
כן, עולם המידות,
איך אתה עומד על מידה, אתה אומר, איך אני כולל את כל החלקים של המידה,
אז אם אני לוקח את שתי הקצוות שלה, ברור שאתה אומר שיש לך,
אם יש לך את שתי הקצוות אז יש לך גם את כל מה שיש בפנים.
למשל, כן, במידה בנפש, כן, במידה בנפש, יש נגיד,
כן,
מידת הנבחר, אני יודע מה,
מידת הנדיבות,
כאילו מצד אחד של העמידה עומדת כפזרנות,
מצד שני עומדת קמצנות.
מה יש בתווך?
בתווך יש הרבה הרבה, יש נדיבות, זה הדבר המאזן,
אבל היא לא נמצאת באמצע, היא נמצאת איפשהו יותר קרובה לפזרנות, אבל זה כאילו יש המון המון פסים כאלה שמאזנים את שתי המידות,
אחד יותר קרוב לפזרן, הוא קצת קמצן, אחר יותר קרוב לפזרן,
המון ערבוב של הכל, אבל כשאני לוקח את שתי הקצוות, אז ממילא שיש לי את הכל בפנים,
בסדר? ממילא שיש לי את הכל בפנים.
כשיש לי שתי קצוות, אני לוקח את שתי הקצוות, אז הכל נמצא בפנים, כל שאר הערבובים,
האיזונים של עמידת, עמידות האלה נמצאים בתוך הקו,
בסדר?
אז זה כאילו רק משל כזה להסביר שבגלל שיש לי שני הפכים, אבל אם הייתי לוקח
קמצנות,
כן, נגיד אם יש לי ציר כזה,
ארוך, בסדר? נגיד ציר ארוך, פה יש פזרנות נגיד,
פה יש קמצנות, ואיפה הנדיבות היא כאן, היא קרובה לזה.
אז אם אני אקח נגיד נדיבות
וקמצנות,
יש לי הרבה בתווך, אבל אין לי את הש...
שם אין לי את זה, אין לי את החלק הזה, אין לי אותו, חסר לי אותו, כן?
אפילו שהוא חלק קטן, אבל הוא חסר,
כי זה לא שתי קצוות.
אבל כשיש לי שתי קצוות, אז זה כולל את כל מה שיש בפנים.
כל מה שיש בפנים.
אז גם פה, הוא אומר,
כאשר הקדוש ברוך הוא עוסק ביצירה, בפעולה אלוקית,
כיוון שהפעולה האלוקית היא חייבת להיות שלמה,
ושלמות זה כולל את כל החלקים, את כל הצדדים,
לכן בפעולה אלוקית,
כן?
אז הוא בורא משהו שלם, אז הוא בורא משהו שלם,
הוא בורא את שתי ההפכים שלו. הוא בורא את שתי ההפכים שלו, הכי הכי קיצוניים.
אז הכי קיצוני בישראל זה מצרים,
והכי קיצוני לאברהם זה אורקסדים,
וממילא יש פה בריאה שלמה, כי אם יש לי את שתי הקצוות,
אז כאילו הכל גם נכלל בפנים, הכל נכלל בפנים, בסדר?
וזה נובע כאילו מזה שזה, מה שהוא מסביר פה,
שזאת פעולה, שתהיה הפעולה הנמשכת מן הפועל, הוא השם יתברך,
יש בה הכל, צריך שיהיה בפעולה הזאתי הכל.
לכן יש בה את שתי הקצוות,
כמו שהפועל יש בו הכל, כיוון שהפועל, מי זה הפועל? הקדוש ברוך הוא יש בו הכל, הוא כולל את כל החלקים במציאות, את הטוב ואת הרע,
כן, את הדבר ואת הופכו.
ולכן פעולה שיוצאת מאחד,
מאחד,
אז היא תחייב לבוא דווקא בדבר שהוא דבר והיפוכו,
כי זה יוצא מהאחד.
ואם זה יוצא דבר והיפוכו, זה כולל גם את כל מה שנמצא,
כל מה שנמצא באמצע.
אתם יודעים, רק נסבר את האוזן, מה הכוונה שמאחד יוצא דבר והיפוכו,
איך מהאחדות האלוקית יוצא טוב ויוצא רע?
כי הטוב והרע הם לפי המקבלים,
הם לא לפי המשפיע, לפי המקבלים, כן?
המשל ש... אבל מהקדוש תמיד, הקדוש תמיד נותן, יוצא ממנו טוב.
אבל לפי המקבלים,
התכונה שיש אצל המקבלים בעולם הזה, התכונה שיש אצל הנבראים,
היא מהפכת את הטוב הזה,
יכולה להפך אותו לרעה, יכולה להשאיר אותו לטוב, יכולה להפך אותו לרעה.
מה למשל, למשל, אם נסבר את האוזן, אז מסבירים את זה, אומרים,
זה כמו,
נכון? זה כמו זה,
זה כמו השמש.
השמש,
היא משפיעה רק טוב.
מה זה רק טוב? רק אור ורק חום.
כן, חום צריך,
אנרגיה טובה, רק אור היא נותנת, רק זה.
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
חזקה היא תתקשה תהפוך להיות קצת חוויתית כזאת תתקשה מה שהיא ממיסה או שהיא מקשה
את הזה היא גם שורפת נכון וזה כאילו אני חפשתי משהו הפוך כאילו פעולות הפוכות שהיא עושה
אותה אותה שמש עושה שתי פעולות הפוכות היא יכולה להעמיס
ויכולה להקשות
זה הפוך פעולות הפוכות איך זה?
לפי המקבלים לפי התכונה של המקבל בסדר?
לא התכונה של המשפיע המשפיע משפיע את אותו דבר
אבל איפה התכונה של הנברא, היא מהפכת את השפע האלוקי.
אז ככה זה מאחד יוצא גם הטוב וגם הרע.
כן, מעין זה, מהאחד יוצא גם הטוב וגם הרע. כך מסירים את הדבר הזה, אבל יש עוד,
כמובן עוד עומקים.
אז כיוון שאנחנו עוסקים פה ביצירה אלוקית שהיא חייבת לכלול את הכל,
חייבת לכלול את הכל,
גם את הטוב ואת העוף חילו.
בואו נמשיך רגע.
הייתי רוצה לסיים את הפרק הזה היום,
וכל כך נמשיך לפעם הבאה, פרק הבא, אבל
אז בואו נקרא עוד קצת, ואם תשאל,
ולמה צריך להפכים,
ולמה לא תהיה ברירת אברהם בלבד מבלי אופכו?
מאחר שאמרנו כי עיקר הבריאה היא הטיפה הזאת וכל אשר היה זולתו,
לא היה בהם בריאה.
אז בכלל, אל תביא, תביא רק את אברהם. אה, פה יש נקודה מאוד חשובה עכשיו, אני נזכר, כן. זאת אומרת, הנקודה הזאת. הוא אומר, מה הוא שואל פה בעצם? הוא אומר, למה צריך שאברהם בכלל יגדל באופכו?
בכלל לא צריך את ההפך שלו, כי כל מה שהיה לפני זה לכאורה אומר זה לא בריאה,
אלא רק אברהם הוא נחשב בריאה, כמו שהסברנו.
אברהם הוא עיקר הבריאה, כן?
אז נדבר רק על אברהם, מה אכפת לי איפה הוא גדל, מה אכפת לי מה ההפך שלו.
נדבר על אברהם מצד עצמו.
אז כאן אומר המהר"ל נקודה מאוד יסודית באמונה.
הוא אומר ככה, "שאם תשאל כלוך וחומה שאלת על זה", כלומר,
בעצם השאלה הזאת אומרת, תתייחסו,
שהתורה התייחס רק לאברהם, אכפת לי כאילו איפה הוא גדל, מה אכפת לי מה ההפך שלו.
התייחסו רק לאברהם, הוא עיקר הבריאה.
אז הוא אומר לו,
הוא אומר, לא מחוכמה שאלת על זאת.
לא יודע אם מישהו פה חשב,
היה כזה חכם לשאול שאלה כזאת.
הוא אומר, לא מחוכמה שאלת על זאת, נגיד, אנחנו בכלל לא מספיק חכמים כדי לדעת לשאול כאלה שאלות.
אבל לא משנה, המהר"ל כאילו נותן לנו קרדיט, אומר,
נניח שתשאלו את זה, אז אתם לא מספיק חכמים אם שאלתם את זה.
אז אנחנו בכלל לא יודעים מה לשאול אפילו.
על כל פנים,
אומר המהר"ל ככה, כי הדברים האלו ידועים בעצמם.
כי לא ברא הקדוש ברוך הוא את אברהם בלבד בעולם.
ודבר זה מחמת חסרון העלול, אשר לא ייתכן להיות המקבל הפעולה שלמה.
לכך נמשך אל העלול חיסרון.
כי בריאת העולם הזה אין במציאותו השלמות בכולו.
כמו שתמצא האדם אשר ברא הקדוש ברוך הוא.
ויש בחלק ממנו דבר נכבד, הוא השכל.
ואין אליך לשאול למה לא בראו שכלי בלא חומר, כי אין מדרגת האדם נותנת כך שיהיה שלם כל כך, שיהיה כולו שכלי.
ואומנם בחלק ממנו יימצא זה, ואין המדרגה כל כך כאשר יימצא בה חלק ממנו כמו שהיה כולו שכלי.
וכך היה בכלל העולם, אשר אין מדרגת העולם שיהיה בכללו השלמות,
רק בריאת עולם במדרגה אשר השלמות יש בחלק ולא בכללו.
ואילו לא נברא בעולם עקב רם וזרעו היה מדרגת העולם הזה שהוא כולו שלם.
כן, מה הוא אומר פה בעצם?
המקור של הדברים של המער"ל פה נמצאים בכוזרי,
במאמר ראשון.
אני רוצה להסביר את זה קצת.
כן, תוך הדברים התחדדו גם השאלה, אני חושב, גם השאלה שלו, אבל תוך דעה ההסבר, כי
לא נראה זמן, אני רואה, אבל ככה אני אעביר, מה שנעשה עכשיו כנראה נמשיך את זה גם פעם הבאה,
את הנקודה הזאת לפחות.
הכוזרי מאיר שם,
שואל שם המלך, שואל את החבר, אומר לו,
אחרי שהחבר כאילו מתאר את עם ישראל,
כן, את המעלות של עם ישראל,
את הגדולה של עם ישראל,
עם אלוקי וכל החשיבות שלו, כאילו, מדרגה חמישית בבריאה וכל זה,
אז המלך כאילו, עולה לו התמרמרות כזאת,
הוא שומע את הדבר, אז כאילו צץ לו את ההתמרמות, הוא אומר, רגע,
אם זה ככה, אם המצד כזה דבר טוב,
כזה דבר נבחר, כזה דבר חשוב ונעלה.
אז מה, איזה שאלה עולה למישהו ששומע את הדברים האלה?
לא, זה, הוא עבר תחת, זה אחרי חטא העגל, זה אחרי שהוא הסבירו לו על חטא העגל,
זה אחרי חטא העגל. מה?
יפה, שמעת?
אם זה ככה,
אז למה הקדוש ברוך הוא פשוט לא עשה את כולם יהודים?
פשוט, מה, מה, אם זה כזה, זה הדבר הטוב, זה הדבר המובחר.
אז למה לא כולם יהודים?
למה לא כל יום שבת?
זו בדיוק השאלה.
למה לא כל יום שבת?
שכל יום יהיה שבת?
השאלה כנראה אותה,
זו השאלה שהוא שואל אותו, אז שיברה את כולם בישראל.
אז החבר אומר לו, אם ככה לא הבנת כל מה שהסברתי לך עד עכשיו.
הוא מחזור לו בשאלה, והוא אומר לו,
אז למה,
ולמה שלא יעשה את כל
הבהמות אדם,
את כל הצמחים בהמות ואת כל הבהמות בני אדם?
למה שזה?
שיעשה את כל העולם בן אדם, לא יודע, שיעשה את כל העולם?
צדיקים, את כל העולם הזה.
הוא אומר לו, אומר הכוזרי,
חייב, העולם הזה בנוי לפי, במדרגות. הוא חייב להיות כאילו, יש, במדרגות הכוונה שיש חלקים יותר נמוכים ויש חלקים יותר עליונים.
חלקים יותר עליונים.
כאילו אם היה כל יום שבת, אז לא היה שבת, אתם יודעים?
למה לא כל יום שבת?
חייב להיות כשישה ימים, ויש יום מובחר.
אם כל הכל זה יום מובחר, אין יום מובחר. אין יום מובחר.
אלא יש חלק מובחר במציאות.
אז אמרת, כאילו, הוא אומר, עם ישראל הוא עיקר הבריאה,
יש רק עם ישראל, זה כאילו הייתה השאלה בעצם, הוא אומר,
השאלה של המר"ל הייתה, למה בכלל שצריך לעמת את אברהם ההפך שלו? ההפך שלו בכלל לא משנה.
לא משנה מה ההפך שלו, משנה אברהם עצמו,
שהוא עיקר הבריאה.
זאת אומרת, לא נכון,
עם ישראל הוא עיקר רק כאשר יש טפל.
כי הוא חייב להיות בעולם הזה מדרגות.
כי העולם הזה הוא עולם נברא, הוא עולם חסר מצד עצמו.
חייב להיות בו מדרגות, חייב להיות בו דירוג.
אי אפשר שכל הבריאות יהיו ישראל,
ואי אפשר שכל הבהמות יהיו אדם וכל הצווחים יהיו בהמות, אי אפשר. זה חייב להיות דירוג, ורק שיש דירוג.
אז אתה,
אז אתה,
יש תנועה של התפתחות בכמה סמברות בדבר הזה, אבל יש תנועה של התפתחות. יש דבר שנקרא חלק מובחר,
שהחלק המובחר הזה הוא בעצם יוצר קשר בין הבריאה כולה לאלוקות.
אבל אז כל הבריאה, גם הנמוכה, מתחברת לאלוקות.
כן?
ולכן שהוא אומר פה,
אי אפשר שהמדרגה של אברהם תהיה היחידית בעולם.
חייב להיות שאברהם יהיה לו גם קונטרה, יהיה לו, אברהם כבנה עם ישראל, יהיה להם הפכים,
יהיה להם מתנגדים,
יהיה להם חלקים נמוכים יותר, ואז הם מובחרים על גביהם.
ככה זה,
כמו שהקדוש ברוך הוא לא לקח את ה... מה החלק המובחר באדם? הוא הביא פה השכל.
אז תעשה את האדם כולו שכלי. לא, זה לא עובד ככה, שהאדם יהיה כולו שכלי. צריך שהאדם יהיה עם גוף וזה, והשכל יהיה החלק המובחר באדם.
ואז זו המערכת, הבריאה, הבריאה שלה, שהקדוש ברוך הוא, התבנית של הבריאה, שהקדוש בריאה, שהקדוש בריאה את העולם.
טוב, אולי נחדד את זה קצת בפעם הבאה, אנחנו יכולים לסיים אבל.
טוב,
