צהריים טובים.
אנחנו לומדים נבואות שנצרכו לדורות,
ספר שמואל,
ובפעם הקודמת
הגענו לדרמה הגדולה,
איפה היינו?
הגענו בעצם לפרק כ', ראינו שדוד הולך לנאיות ברמה, נכון? בעצם מתחיל כאן
המרדף של שאול אחרי דוד,
והסברנו שכשדוד מבין ששאול בעצם רודף אחריו, אז הוא לא עסוק בלהאשים,
אלא הוא בעצם הולך לשמואל ואומר לו, מה לא עשיתי בסדר? מה, איפה?
ואז הם בעצם מבררים את עניין מקום המקדש.
מקום המקדש,
בעצם המקום הזה של החיבור, כן? בעצם דוד כל הזמן עסוק בסוגיית החיבור.
אבל הדברים הולכים ומסתבכים,
וכמו שאנחנו נראה כאן בפרק כ', בסדר?
עכשיו, פרק כ' הוא פרק ארוך מאוד.
אני לא אקרא את כולו כי אתם מכירים אותו.
אתם מכירים אותו בגלל שזו הפטרה של ערב שבת שחל בראש חודש אבל בכל אופן בואו נבין זה פרק מאוד מאוד חשוב יש לו המון המון השלכות
וכנראה היה פה איזשהו לפחות לפי דוד איזשהו פספוס. בואו נראה.
על כל פנים הקדמה
שאול רודף אחרי דוד ראינו בפרק הקודם בפרק י"ט
שבעצם ניתנה פקודה על ידי שאול לכל המערכות הביטחוניות, שב"כ, מוסד, אמ"ן,
8200, 9900, כל היחידות,
מטרת-על,
לרדוף אחרי דוד. וידבר שאול על יונתן בנו ולכל עבדיו להמית את דוד, ויונתן בן שאול חפץ בדוד מאוד. התנ״ך, זה הפסוק הראשון של פרק י"ט, התנ״ך לא בא לספר לנו רק
עניינים של שכאילו יונתן אוהב את שאול, את דוד,
זה לא הזה, אלא חפץ בדוד מאוד, בעצם זה אומר שדוד מחזיק
חפרפרת
במרכזי העצבים של שאול. כלומר,
אם יונתן חפץ בדוד מאוד, זה אומר שיונתן בעצם אמור להגן על דוד,
ובכל פעם שאמורה להיות איזושהי סכנה,
יהונתן אמור להודיע לדוד, תיזהר, רוצים להרוג אותך פה, רוצים להרוג אותך שם, בסדר?
עכשיו, ברגע שאתה יודע שיש לך חפרפרת
ברמה כזו גבוהה, אתה סומך עליה.
אתה לא נשמר, כי יש לך, זה כל כך רלוונטי, נכון?
כשאתה בטוח שיש לך סימים וכל מיני עניינים כאלו,
אז אתה יכול להגיד, אוקיי, אני לא צריך להחזיק כל כך הרבה כוחות
וגדודים על הגבול, כי אם יהיה משהו, אני אדע.
אני אראה את הדבר הזה, אולי אפשר,
כן, באמת, בעזה לא היה לנו,
לא היה לנו, אתם יודעים שהמודיעין מתחלק לשלושה סוגים, יומינט, סיגינט ואוסינט.
יומינט זה מודיעין אנושי, סוכנים.
כאילו, כאלה שאתה משלם להם,
סיגינט זה כל ההאזנות,
כל הפריצות לכל הזה, ואוסינט זה במודיעין גלוי, מה שמפרסמים בפייסבוק וזה, כל מיני קשר טקטי גלוי וכולי וכולי.
בישראל ועזה לפני
שבעי באוקטובר לא היה יומינט בכלל,
היה המון סיגינט,
המון המון אמצעים,
וגם כן היה די זלזול באוסינט,
באמצעים הגלויים, פחות השקיעו, הפסיקו להאזין לרשתות הטקטיות של חמאס.
ובסוף התברר שצריך,
בסוף יהיה לך איזה מישהו שם שאומר לך, כשאתה סומך על מישהו כזה.
אבל,
זאת אומרת, עד היום, עד היום לא יודעים,
בכבוד אריאל, יש לך כאן מקום מקדימה המכובד ביותר,
אפילו פה, ממש, ליד הלשכה של הרב.
עד היום לא יודעים להגיד האם מרואן אשרף,
שהיה המרגל המצרי, הוא היה חתנו של אנואר סאדאת,
ועד היום לא יודעים להגיד האם הוא היה מרגל
מצרי או סוכן כפול.
כי גם כשהוא נתן את הידיעה שהוא אומר, הולכת לפרוץ מלחמה, הוא נתן איזה שעה,
הוא אמר שש בערב, לא שתיים.
ההבדל בין שתיים לשש הוא ההבדל גדול מאוד.
זה בדיוק ההבדל בין הפתעה לבין לא הפתעה.
אז אני לא יודע אם בכל מקרה חיסלו אותו, אז לא יודעים מי, אז...
דוד על כל פנים בטוח שיש לו את יונתן
במעגל מקבלי ההחלטות המצומצם,
ולכן בעצם הוא יכול להיות מוגן, הוא יכול להיות רגוע,
הוא לא צריך לחשוש כל רגע.
כי נותן לדווח לו.
והקונספציה, אם תרצו, הולכת ומתפוצצת לדוד בפנים פעם אחרי פעם. מדוע?
כי בפרק י"ט ראינו ש...
אוקיי,
ויבקש שאול להכות בחנית בין דוד או הקיר,
טוב, אז זה נגיד יונתן לא יכול להיות מעורב, אם שאול פתאום חוטף איזה התקף זעם בזמן שדוד מנגן, אז יונתן לא מעורב. אבל
וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשומרו ולעמיתו בבוקר,
ומי שמציל אותו בשנייה האחרונה זו אשתו.
כמובן, מה דוד שואל את עצמו?
איפה ינתן? למה הוא לא הודיע לי?
טוב, וזה הוויכוח שמתחיל את פרק ה'. דוד מגיע למסקנה כזאת,
אני מסכים לכם, הוא נרדף, דוד נרדף.
הוא לא יודע מה לעשות.
מצד אחד הוא שר צבא עדיין של שאול, הוא עדיין עובד אצלו.
מצד שני,
אז אוקיי, אם שאול רוצה להרוג את דוד, אז שיברח, אבל הוא עדיין עובד אצלו. הוא בטוח,
מה שמעניק לו את החלטת הביטחון זה העובדה שיונתן מגן עליו, אבל יונתן לא מגן עליו.
ואז
אולי הוא מבצבצת אצל דוד המחשבה,
אולי גם יונתן הוא חלק מהאירוע,
הוא חלק מהקונספציה,
הוא חלק מההונאה, סליחה.
כלומר, שאול שולח את יונתן כדי לקרב אותי,
להגיד לי הכל בסדר ולהרגיע אותי,
ואז גם יונתן ידווח איפה אני נמצא,
וברגע הזה,
ובסדר, אחרת דוד אומר, אוקיי, אני מאמין בתקינות של יונתן, אבל זה לא מסביר איך יכול להיות שנתן במעגל ההחלטות
הכי הכי קרובות,
והוא לא יודע שיוצאים על אחים להרוג אותי בבית.
איך הוא לא הרים לי טלפון, קשר, תעוף מהבית מיד, מיכל הציל את דוד בשנייה האחרונה.
זה הוויכוח שפותח את פרק כ'.
בואו נראה אותו, פרק כ'.
וידברך דוד בנויות ברמה, ויבוא ויאמר לפני יונתן, מה עשיתי?
מעווני ומה חטאתי לפני אביך,
כי מבקש את נפשי".
זה מתחיל כאילו, מה הבא שאתה רוצה ממני?
והוא אומר לו, חלילה, לא תמות.
הנה לא יעשה אבי דבר גדול או דבר קטן,
קטון, קטון, נכון?
ולא יגלה את אוזני, ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה? אין זאת. כאילו, יונתן אומר לו, שמע, אתה מדבר, אתה לא לעניין. אני נמצא בחדרים,
בקבינט, קבינט המלחמה,
במצומצם, במצומצם של המצומצם. אין, אין, אין תוכנית כזאת, אין פקודה כזאת, אין שום דבר.
יש פה קריו וכתיב.
יש פה קריו וכתיב. מה הקריו והכתיב?
אנחנו קוראים לא יעשה, אבל כתוב לא עשה.
כן? כלומר,
איך אתם מבינים את זה?
יונתן אומר לא יעשה,
אבל בפנים דוד אומר, מה זאת אומרת לא יעשה? זה לא מסתדר.
זה לא לא, זה לא,
והוא עשה.
כל פנים, יונתן אומר לדוד, אין מצב, זה לא יכול להיות.
וישבע עוד דוד ויאמר ידוע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך
ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב
ואולם חי אדוני וחי נפשך כי כפסע ביני ובין המוות.
כלומר אולי אני קצת חוזר ממה שאמרתי מקודם שדוד חושד שיונתן הוא חלק מזה הוא לא חושד ביונתן חלילה
אבל הוא אומר לו אבל משתמשים בך אתם זוכרים דיברנו על בעבר על כל מיני סוגים של מרגלים המרגל הכי הכי ברמת סיכון זה מישהו כמו אלי כהן
שהוא איש, לוחם, מוסד, שמוחדר לארץ היעד בזהות בדויה,
ואם תופסים אותו, אז זו בעיה גדולה מאוד. אז זה מרגל ש... כן.
מרגל שני, זה מישהו שהוא לא שלנו, אבל זה מישהו שקנית
בכסף או באיזה איום,
חשפת עליו, אתה מחזיק עליו איזה מידע, ואתה אומר לו, תשמע, אם לא תעבוד איתי, אני אחשוף את המידע הזה עליך בכל הכפר ויהרגו אותך.
יותר טוב.
המרגל הכי טוב מזה,
במיוחד שלא יודע שהוא מרגל בכלל.
הוא לא יודע.
משתמשים בו.
זה נקרא מרגל משוטה.
הוא לא יודע בכלל שהוא מרגל, הוא חושב שהוא נכון כמו אולי הביפרים וזה, כן, כן, כן. אז אומר דוד ליונתן, יכול להיות שפשוט משתמשים בך, אתה לא יודע. הוא אומר לך, כן, וכל הישיבות שאתה נמצא עוסקים בנושא הביטחון הלאומי, בסדר? לא זה.
ובינתיים יודעים שאתה קרוב אליי ועוקבים אחריך והרגו אותי.
אתה הפיתיון בלי שאתה יודע.
עכשיו, להגיד דבר כזה ליונתן, מה אני פיתיון?
אני, יונתן הוא רמטכ"ל, הוא שר צבא,
הוא לא אחד שעשו אותו.
אבל דוד אומר, שמע, זה ההסבר היחיד, אתה לא יודע.
וואו,
ויאמר יונה, ואולי אם חי אדוני וחי נפשך,
כי כפסע ביני ובין המוות.
אז מה עכשיו?
ויאמר יונתן אל דוד, מה תאמר נפשך ואעשה לך? אומר יונתן, אני מוכן לעשות כל מה שאתה רוצה כדי לנקות את השם שלי.
שלא תחשוד בי שאני מה?
שאני סוכן משוטה.
שעושים, אני אדם רציני, אומר יהונתן, אני יודע לזהות, אני אומר לך, אין כלום,
סמוך עליי, אבל אני מוכן לעשות מה שאתה רוצה.
כדי שנברר את הסוגיה.
ויאמר דוד אל יהונתן, הנה חודש מחר, ואנוכי ישב וישב עם המלך לאכול,
ושילחתן.
ונסתרתי בשדה עד הערב השלישי,
אם פקוד יפקדני אביך ואמרת,
נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו,
כי זה בחיימים שם לכל המשפחה, אם כה יאמר טוב שלום לעבדיך.
ואם חרוי יחרה לו, דא כי חלת רעה מאמו.
ואם ככה, אומר דוד, ואולי זה קצת
תומך את מה שאמרתי בהתחלה וחזרתי בי, עכשיו אני אולי חוזר בי מהחזרה.
ועשית חסד על עבדיך,
כי בברית אדוני הבאת את עבדיך עימך,
ואם יש בי עוון, אמיתני אתה ועד אביך עליו הזה תביאני. כלומר, זה הפסוק שמנו משמע,
שדוד, אתה אומר לי, יונתן, שמע, אם אתה רוצה,
אז תביא אותי, אז תרב אותי אתה, מה אתה עכשיו עושה לי תרגילים?
ושאבא שלך, כן, זו מין האשמה חריפה מאוד
כלפי יהונתן.
אז איך שאתה מפרש את זה? בין אם יהונתן הוא סוכן משוטה,
בין אם יהונתן אפילו דוד קצת חושב אותו שאולי הוא סוכן זה,
המצב הוא חמור מאוד.
טוב, מה דוד מציע?
מה דוד מציע?
הנחת העבודה של דוד היא ששאול,
אתם צריכים להבין, דוד יש לו תפקיד רשמי.
ואם,
בואו ננסה רגע לחשוב בראש של שאול, בראש,
לצערנו הרב, הראש של שאול, כשהוא, יש לו רוח רעה.
אז שאול אומר ככה, בעצם דוד לא אמור לחשוד בי יותר מדי,
כי יונתן כמובן מרגיע אותו,
הוא נושא תפקיד רשמי,
ולכן אני אמור לראות אותו מופיע בסעודה הרשמית של ראש חודש, ושם אני אטפל בו, שם אני כבר אתפוס אותו, שם אני אהרוג אותו, בסדר?
הדבר הזה קורה.
תנו לי דוגמאות
להרג של אויב תוך כדי אירוע, סעודה או משהו כזה.
מי?
אמן, נכון, אבל לפני אמן.
מי הוא? מי עוד?
דליה, אומר רב חיים, נכון, דליה בן אחיקם.
עשה זה, ומי עוד? אצלנו בספר שמואל.
ספר שמואל.
מי?
ספר שמואל אני אומר.
מי?
לא יודעים.
אמנון.
ויצב אבשלום את נעריו לאמור ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי עליכם הכו את אמנון ועמיתם אותו. אל תיראו.
וכולי וכולי.
אבשלום מזמין את אמנון לסעודת גזע צאן, נכון?
ויהי לשנתיים יממים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור,
אחרי שנתיים ויקרא אבשלום לכל בני המלך וגם לאמנון,
ושם הוא הורג אותו.
כאילו, זהו. אז זו התוכנית.
זו התוכנית. אז לכן אומר דוד ליהונתן,
אבא שלך יזמין אותי, אני אבוא ביום הראשון,
ואז אני אלך,
וכשהוא שואל אותך איפה אני, תגיד לו, תשמע, הוא ביקש ממני רשות ללכת לבית לחם, יש לו איזה ראש חודש איזה יומיים, כן?
ואז תראה את מה התגובה שלו. אם התגובה שלו היא,
בסדר, לגיטימי, אז הכל טוב. אם הוא יכעס, זה אומר שבעצם
חמקה לו ההזדמנות.
זה האירוע.
טוב, בסדר.
ויאמר יהונתן, חלילה לך, כי מידו ידע, כי קלתה רעה מי מביא לבוא עליך ולא אותה, אגיד לך, מה קרה לך, אני עדיין ידע. טוב.
ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה מה פשר השאלה
אומר דוד ליהונתן תראה
יכול לקרות אחד משניים
מקרה אחד
זה שאבא שלך ידבר הכל יהיה בסדר ואז אתה יכול לדווח לי חזרה לשגרה אתה רשאי לבוא אבל אם אבא שלך יכעס עליך
אז מה יתברר שמה?
שמה?
יתברר שאבא שלך רוצה להרוג אותי
ומה יתברר עוד שמה?
שמה?
שאתה לא יודע.
כלומר, שאתה לא יודע. ולכן
בעצם מתברר גם לך כרגע שאתה הפיתיון להגיע אליי. אז אתה לא יכול להודיע לי בצורה ישירה, כי אז מה?
זאת אומרת, אתה חייב להבין שאם אבא שלך יענה קשה, אתה צריך להבין שאתה לא מבין.
שבעצם עבדו עליך פה.
אז איך תודיע לי?
אם אתה... זה אירוע. פתאום בעצם מתברר שכל האירוע מסביב, מלא סוכנים, ואתה לא יודע.
אתה מנותק מכל מרכזי המידע.
הזוי.
לכן אומר דוד, אז איך זה יהיה?
ואז, ויאמר לו יהונתן,
אל דוד לכאן נצא השדה ויצאו שניהם השדה. כלומר, כבר כאן יהונתן מתחיל לקבל
את העמדה של דוד שאולי הוא לא יודע,
ולכן הוא אומר, אוקיי, יכול להיות שבזמן שאני מדבר איתך עכשיו,
אני לא יודע מה קורה איתי ומאזינים לי.
ואז כל מה שאני אגיד לך כבר ייוודע.
אז כבר כאן יונתן מסכים לקבל את החששות של דוד, למרות שבתך לא אמר מה פתאום, אין מצב,
לא יכול להיות, חלילה, אני יודע הכל וכל זה,
הוא לאט לאט נסוג מהעמדה שלו.
בתך לא אמר, אין מצב, אם היה הייתי יודע. אחרי זה הוא אומר,
יכול להיות שיש, אבל אם אני אדע אני מיד אגיד לך.
עכשיו הוא אומר, יכול להיות שיש,
ואני לא אדע, וגם לא אדע להגיד לך,
כי אני ממודר.
אירוע.
לא ככה, אלעד.
יפה.
ויאמר יהונתן אל דוד אדוני אלוהי ישראל כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית
והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אוזנך. כה יעשה אדוני ליהונתן וכה יוסיף
כי היטיב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אוזנך ושליכתיך ולכת לשלום. ויהיה אדוני עמך כאשר היה עם אבי ולא ימודני חי ולא תעשה עמדי חסד אדוני ולא אמות
הוא כורת איתו מחדש ברית,
ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם, ולא בהכרית אדוני את אויבי דוד איש מעל פני האדמה.
ויכרות יהונתן עם בית דוד, וביקש אדוני מיד אויבי דוד.
ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו כאהבת נפשו. הוא מנסה להשביע אותו בכל תוקף ולהגיד לו, שמע, אני איתך.
אבל אם הדבר הזה מרגיע את חששיו של דוד, כנראה לא מספיק.
ולכן, יהונתן מציע את הדבר הבא.
ויאמר לו יהונתן, מחר חודש, כן?
אומר לו יונתן, אוקיי,
בעצם מה שאני בא לומר זה שיונתן עכשיו מציע תוכנית
שבתוכנית הזאת הוא אפילו משפר את מה שדוד הציע,
כדי להוכיח את מה?
את נאמנותו.
מה דוד הציע?
דוד אמר יש יומיים ראש חודש,
אני אבוא ביום הראשון ויעדר ביום השני.
אומר יונתן, לא, לא טוב, אם כדבריך,
למה לקחת סיכון?
אולי שאול יהרוג אותך על היום הראשון, אל תבוא בכלל.
מחר חודש ונפקדת.
זוכרים דוד אמר חודש מחר אני אשב עם המלך ואז עד הערב השלישית כאילו
אני אלך כאילו ליום השני יונתן אומר לו ויאמר לו יונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך ושילשת תרד מאוד ובאת על המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל יש איזה מקום
יום המעשה כנראה יום שהוא הרג את הדור או משהו כזה
ויש שם איזה מקום מוסתר
מוסתר,
ואני לשם אגיע ואדווח. מה הדיווח?
ואני שלושת החיצים צידה אורה ושלח לי למטרה. והנה יש לך את הנער.
לך מצא את החיצים. אם אבוא ואומר לנער,
הנה החיצים ממך ואין נער, ככה נווה בואה,
כי שלום לך ואין דבר חיה אדוני.
ועם כה אמר לעלם, הנה החיצים ממך והלאה, לך,
כי שלחך אדוני.
והדבר אשר דיברנו, אני ועתה,
הנה אדוני בני ובנך עד עולם.
מה הרעיון?
רבותיי, חייבים להבין את הרעיון.
מה הרעיון?
לא, אני שואל את כל האופרציה עם החיצים.
מה הרעיון? שימו לב, זה הולך ככה. אתם חייבים לחשוב בראש קונספירטיבי, אתם כל כך צדיקים, שאתם... תחשבו בראש פלילי.
זה הולך ככה.
יונתן אומרות, שמע, אני אעשה את כל התרגיל עם אבא שלי וזה, ואז יהיה לי זה, ואני אבוא.
בוא נלך על החלק המובן.
אם אבא שלי רוצה להרוג אותך,
אני גירה את החיצים, אני אומר, והנער, אני אגיד לנער, הלך תביא אותם,
ואז
אני אומר לנער, לא, לא, החיצים ממך והלאה.
זה סימן קוד שמה?
תברח.
סכנה, תברח.
שאלה,
למה יונתן לא יכול פשוט לקרוא לדוד ולהגיד לו,
ללכת לשדה,
ולהגיד לו, דוד, צא, ולהגיד לו, תקשיב, סכנה תברח.
למה הוא צריך את ה... מה?
כי יכול להיות,
אם זה כך,
אז יכול להיות שהנער שמגיע עם יונתן,
הוא גם סוכן סמוי.
כי אם עכשיו יתברר שיינתן לא יודע, אז הוא לא יודע כלום.
אז אתה צריך לקחת את הרף הכי מחמיר. אז יכול להיות שגם הנער הזה, אולי, לא רק יכול להיות, כנראה שהנער הזה הוא חלק מהסוכנים הסמויים.
אומרים לו, אתה תעקוב אחרי יינתן ותעביר לנו את המידע, ולפי זה אנחנו נדע איפה דוד נמצא.
אז אחרי זה אני לא יכול להגיד לדוד, צא מהמחבורה ונדבר איתך.
יינתן יוצא לפי תומו, יורד את החיצים, אומר לנער, לא, הלאה.
דוד, תבין, תברח על נפשך,
נכון? רב זאב, בעקבים, אני רואה שאתה כבר נכנסת על הראש
של הקג"ו.
היה יהודי חשוב בעם ישראל,
שקראו לו אריה קרול, אולי חלק מה... זה מכירים פה? הכירו את אריה קרול?
זכר גיבור לברכה. היה יהודי מקיבוץ סעד,
עבד הרבה עם בן גוריון, והוא, על כל פנים, הוא היה אחראי על...
הוא היה עובד בלשכת הקשר,
של... זאת הלשכה ששמרה על קשר עם יהודי רוסיה,
ונתיב, כן, לשכת הקשר,
וכשנפל מסך הברזל, אז הוא ממש היה מהיוזמים של כל המשלחות של השליחים, של בני עקיבא ועוד,
לברית המועצות,
רוסיה. ואני זכיתי להיות בשליחות
כזאת ופגשנו אותו, לפגוש אדם,
לפגוש מה שנקרא ענק,
אדם כזה,
מלא אידיאלים, הולכים עם מכסיים קצרות, יהודי,
זכות לפגוש אותו.
כשהייתי שם ברוסיה, היה שלב שפל לי הארנק ונאבד לי איזשהו סכום כסף.
אז כשחזרתי דיווחתי על זה.
קיבלנו כסף לפעילות, דיווחתי.
אמרתי, הלכתי עוד...
אמר לי, בחור, אתה בטוח שהקגב לא פרץ לך לדירה ולקח לך את הכסף הזה?
אצלו אין דבר כזה, הקגב בן יצא בכל מקום.
אמרתי לו, נראה לי שסתם זה נפל לי, לא?
אמרתי לו, אחרי זה בחור, הקגב בכל פינה מאזין שם.
הוא עוד היה בא.
כן, היה אדם גדול.
אז אוקיי, אז זה מובן, אבל הצד השני לא מובן.
מה הצד השני?
אם הכל בסדר, נכון? אם הכל בסדר,
מה יונתן אומר לנער?
מה הוא אומר לו?
הוא יורד את החיצים, ומה הוא אומר לו?
זה,
"אם אמור אומר הנער, הנה החיצים ממך והעינה, כחנה בבואה,
שלום לך ואין דבר חי ה'". תראה, זה לגמרי לא מובן.
למה צריך את זה בכלל?
יונתן צריך להגיד לדוד ככה: אם הכל בסדר, אני אגיד לך,
דוד, הכל בסדר, אתה יכול לצאת. אם הכל לא בסדר, אז אני...
למה הוא עושה את זה?
אומר לנו, אלה הדרי זיקה, אומר, יונתן, אני נותן,
אתה תחליט.
אני לא אחשוף אותך יותר בכלל.
גם אם הכל יהיה בסדר,
אני אתן לך להחליט.
אתה תחליט אם אתה תחשף או לא. אני לא...
הוא מניח לדוד את הבחירה לחלוטין.
האם את כאן?
כלומר, גם על הצד שבסדר, אומר יונתן, אני לא... אני אומר לך שהכל בסדר,
אבל האם להחליט, האם לצאת או לא לצאת, החלוטה שלך.
כלומר, באמת, יונתן פותח את הכל, גם על הצד שבסדר וגם על הצד שלא בסדר.
טוב.
ויסתר דוד בשדה,
אבל אתם מבינים למה צריך את כל הדבר הזה?
כל הדבר הזה הוא בעצם בגלל שדוד בעצם אומר לי, יונתן, תקשיב, אתה כנראה חלק מהמערכת של המרדף אחריי ואתה אפילו לא יודע מזה, וזה הכי גרוע.
כי אתה לא יודע, ואז אתה הכי מסוכן בשבילי.
יונתן מסכים לקבל את הדבר הזה.
למרות שזה נראה מאוד מאוד מוזר.
בסדר? זה כמו שלא יודע מה. תגיד למישהו, יגיד לשר הביטחון, תקשיב, יש פה דברים במדינה, בביטחון שאתה יודע, שאתה לא יודע.
יכול להיות.
הוצאה או ביטחון או מועדה, הכל, לא?
לא, יש דברים שעושים לך...
אגב, האמת זה היה,
זה היה, בתולדות מדינת ישראל זה היה.
מי שמכיר את תולדותיו המבישות
של הסכמי אוסלו,
יודע שמדינת ישראל הרשמית,
משרד החור, לא משרד החור, זה משרד הזה,
ניהלה משא ומתן עם הפלסטינים, והסכמים, ובניירות, וטיוטות,
וכל זה עם המקומיים,
ובמקביל היה איזה אירוע קונספירטיבי ללא ידיעת ראש הממשלה,
ללא ידיעת הרמטכ״ל, ללא ידיעת ראש אמ"ן,
שר החוץ פרס, יחד עם כמה חבר'ה שלו, פונדוק וכל החבר'ה האלה,
באוסלו הרחוקה, בנורווגיה, מנהלים משא ומתן עם ערפאת.
ואז הם באו לרבין, אמרו להם, הגענו להסכם, כך,
בלי שרבי נדע, בלי שהצבא ליווה את זה.
הרי אהוד ברק, שהיה אז רמטכ״ל, אמר, ההסכם הזה מלא חורים יותר מגבינה שוויצרית. בלי שום ליווי ביטחוני, בלי שום דבר.
הנה הסכם.
וכשהסכם כזה יוצא, כבר הדינמיקה היא כזאת שקשה מאוד לעצור אותה.
אז אמרו השרים הרלוונטיים, כי זה הזוי, קורה פה, ואנחנו לא יודעים, הם מדרים אותנו. טוב, אנחנו עכשיו, כרגע, בזמן זה ממש, אוכלים את הפירות הבאושים המורעלים של האירוע ההוא.
זה כל עם ישראל.
טוב,
אז אתם איתי, כן, אתם באנרגיות חיוביות, נכון?
אתם באנרגיות, יפה.
ויסתר דוד בשדה, ויהיה החודש, וישב המלך על הלחם לאכול,
וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקום יונתן וישב אבנר מצד שאול ויקום יונתן,
פסיק,
וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד.
מקומו של דוד חסר.
כל המושבות האלה, כל אחד איפה יושב, זה כנראה
התכנון איך משתלטים על דוד.
אבנר מצד שאול.
טוב, ולא דיבר שאול מאומק ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור.
למה שאול לא מדבר?
כי שאול חושש שאם הוא ידבר וייחס, אז דוד יחשוש, אז הוא לא מדבר כלום.
הכל זה כדי לתפור את הכרוע עכביש,
שדוד יגיע למחרת לפחות.
ויהי ממחרת החודש השני, הכוונה באותו,
אותו חודש, כן,
חודש יומיים,
ויפקד מקום דוד.
ויאמר שאול יהונתן בנו,
למה הוא פונה ליהונתן? כי יהונתן זה הפיתוי, הוא הפיתוי.
הוא לא יודע, הוא בטח יודע אפילו דוד, והוא הפיתוי.
מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם? למה הוא לא בא? מה?
אז אומרים בדרך מוסר, למה לא מגיע המשיח? בן ישי.
גם אתמול גלשתי שואל, למה? כי כל פעם מתפללים אל הלחם.
מתפללים רק לפרנוסה, לא מתפללים למשיח.
מתפללים למשיח.
ויען יונתן את שאול, נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם. ויאמר שלחני נא,
כי זבח משפחה לנו בעיר,
והוא ציווה לי, אחי,
ועתה המצאתי חן בעיניך, אם אל תנא ואראה את אחי,
על כן לא בא אל שולחן המלך.
בואו ננסה להבין, להעמיק היטב בתשובת יהונתן.
מה אומר יהונתן לשאול?
א',
הוא ביקש רשות ממני, ונתתי לו רשות. כלומר, יהונתן מאתגר את שאול,
הוא אומר לו, אני בסדר רבה, אני מנהל את העניינים, אתה קצת רוח רע וזה, אז הוא ביקש ממני, לא ביקש ממך, כי זה כבר, בסדר?
איזה משהו כזה,
ומה הוא אמר לו?
הייתי נוזר משפחה בעיר, והוא ציווה לי אחי.
מה זה ציווה לי אחי? הוא פנה אליי בשם האחווה.
כלומר, יש כאן איזו ישיבת קבינט. הוא אמר, תשמע, אנחנו אחים,
אני נשוי למיכל, אחי, כן, אנחנו גיסיים וכל הדברים.
כלומר, יונתן בכוונה עונה תשובה,
שאם הכל בסדר, היא לא אמורה להפריע לשאול. כן, באמת,
יונתן ודוד הם גיסיים,
שאול באמת קצת פחות מתפקד עכשיו, אז הוא פנה ליונתן.
יונתן הוא הבן של שאול, הכל בסדר. אבל אם שאול מאוד מאוד רגיש ורוצה להרוג את דוד, אז זה יקפיץ את שאול,
הוא נוגע לו בכל הנקודות.
גם יונתן כאילו מתחיל לנהל פה מדיניות עצמאית במקום שאול,
וגם הוא שחרר את דוד,
ששאול בנה על הזמן הזה כדי לתפוס אותו. אז זה ממש שאלת מבחן כזאת.
אם הכל בסדר, לא יקרה כלום. אם הכל לא בסדר, יהיה פה פיצוץ.
פיצוץ.
אה, יכול להיות, כן. למרות שאם אלתנה, הכוונה, אני קפיצה קצרה. אני, בסדר, אני, כן, נכון, נכון.
ויכרע רב שאול ביונתן, ויאמר לו, בן נעוות המרדות,
הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבוש את ערוות אמך,
כי כל הימים אשר בן ישי חיה על האדמה, לא תיכון אתה ומלכותך,
ואתה אשלח וקח אותו אלי, כי בן מוות הוא.
ושאול שם את הקלפים על השולחן.
פרצות!
בין אהבת המרדות,
נכון?
אז אומרים שהוא, וגם בוש את אימך וכל זה, אומרים שהמדרש אומר ששאול,
הוא היה מאותם בני בנימין שהלכו לחטוף להם אישה,
אבל הוא היה ביישן, אז אותו, אשתו חצה אותו.
כן?
מה שחלומו של כל בחור ישיבה, נכון?
אז הוא אומר, כבר אמא שלך הייתה חצופה.
וגם אתה,
כן?
מה זה נאבת המרדות? מה אומר הפרשן שם? יש לכם פרשן?
יש לך פרשן למטה?
מה הוא אומר?
גידוף. איך, איך? גידוף. מה המשמעות הגידוף אבל?
נאבת זה כאילו מעוות, עיווי, כן? עוון, כמו, כן?
המרדות,
הלא ידעתי כי בוחר אתה...
אומר שאול ליהונתן,
אני ניסיתי למדר אותך, אתה כנראה עלית על זה, במקום לעזור לי אתה מפריע לי, אתה בוחר לבן ישי.
כל עוד אתה ומלכותך, אני כאילו עובד בשבילך כדי שאתה תהיה מלך.
ויען יהונתן לשאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה? מה אתה רוצה מדוד?
מה יש לך ממנו?
הרי פרק אחד קודם,
נכון?
וידבר בפרק י"ט, וידבר יהונתן בדוד טוב אל שאול ויאמר אליו הלך תא המלך בעבדו בדוד לא חטא לך מה עשה טוב לך מאוד ויעשה את נפשו בכפו ויעשה את הפלישתי
אז ראית מה תשמח למה אתה חטא בדם נקי וישמע שאול וקורא וישבע אחרי אדוניים יומת הכל בסדר מה קרה? לא יודע כמה זמן עבר מפה לפה ולא עבר הרבה זמן
ויתל שאול את החנית עליו להכותו.
ברגע הזה הדמויות של דוד ויהונתן מתחברות.
באותה חנית
שניסתה,
חנית הצפון, כן? ניסתה להכות את דוד.
באותה חנית
שאול גם מנסה להכות את יהונתן.
ברגע הזה מתברר ליונתן שמי צדק?
מתברר ליונתן שבעצם הוא היה,
מה?
והוא סיכן את דוד.
ויקום יהונתן מאים השולחן בחור יעף.
הוא ניסה על זה להרוג אותו, הטיל עליו להכותו.
הוא רוצה להרוג אותו. לא להרוג, כאילו, נתן לו איזה...
ולא אחר ביום השני לחם, כי נעצב אל דוד, כי החלימו אבי. ויהי בבוקר ויתר נתן השדה למאוי דוד, יונער קטון עמו.
עכשיו צריך לגלות את דוד ה... זה, עכשיו דוד צריך עכשיו ל... זה כל רגע קובע, כי אם עכשיו כל המוחברת,
כל השב"כ, כל הקג"ב, כולם על דוד, אז כמה שיותר מרץ צריך לברוח.
אז זה דחוף.
ויהי בבוקר, כי זה מה שהוא סיכם איתו,
ונער קטונימו.
ויאמר לנערו, רוץ,
מצאנה את החצי אשר אנכי מורה. הנער רץ, והוא ירה החצי לאווירו.
הוא אומר, רוץ, ואז יונתן ראה ופשש, נתן לו כזה.
ויבוא הנער עד מקום החצי אשר ירה יונתן,
חצי מהדרך.
ויקרא יונתן אחרי הנער, ויאמר, הלא החצי ממך והלאה.
כלומר, מילת הקוד נשמעה לדוד,
טוס מכאן,
כמה שיותר מהר.
יונתן לא מסתפק בזה, כי זה מאוד בהול, ומה הוא אומר?
משהו שהוא לא סיכם עם דוד.
ויקרא יונתן אחרי הנער מהר, חושה, אל תעמוד.
למי הוא מתכוון עכשיו?
דוד, אל תטוס מכאן כמה שיותר מהר לפני שהורגים אותך.
חירום.
וילקט נער יונתן את החיצים ויאבה אל אדוניו.
והנער לא ידע מאומה,
אך יונתן ודוד ידעו את הדבר.
בעצם יונתן כאן נפרד מדוד, הוא לא אמור יותר לראות אותו.
ויתן יונתן את כליו אל הנער אשר לו, ויאמר לו לך אבי העיר.
וכאן, רבותיי, הפתעה,
דרמה גדולה מאוד.
לא יודע אם שמתם לב לזה עד היום.
הפתעה,
השמל בה אחד.
מה דוד אמור כעת לעשות?
לברוח. לנוס, לברוח.
מה הוא עושה?
קם.
הנער בא לעיר,
ודוד קם מאצל הנגב,
יחד עם הנגב שלו, לא, לא, הנגב סתם, זה קם מהמחבור.
ויפול לאפיו ארצה וישטחו שלוש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל.
עד היום מערכות היחסים בין דוד לבין יונתן היו שנתן
מעריץ את דוד, מעריך את דוד,
מבקש את קרבת דוד וגם
עסוק בלהוכיח לדוד את הנאמנות שלו, בסדר?
ודוד כל הזמן אומר לו, שמע, אני לא יודע, קודם כל אתה הבן של שאול,
דבר שני, אני... תראה, תסתכל את המציאות.
עכשיו,
אחרי שדוד נוכח בכנות כוונותיו של יהונתן לכל אורך הדרך,
אז הוא בעצם מבין שהוא האשים אותו, מה?
לחינם.
אמנם יונתן לא ידע, אבל דוד קצת האשים אותו, לא רק שהוא לא ידע, אלא אולי, אולי אתה חלק מהעניין.
דוד אומר, אני לא יכול לצאת
בלי לבקש מיהונתן סליחה,
בלי לתקף את הברית כברית הדדית.
ולכן דוד מסכן את עצמו,
נחשף,
יוצא מהמחבוא,
משתחווה שלוש פעמים ליהונתן, מחבק אותו, בוכה איתו, עד דוד הגדיל, דוד בוכה יותר מיהונתן.
פתאום האהבה נהיית אהבה הדדית.
לא רק אהבת
יהונתן לדוד, אלא גם אהבת דוד ליהונתן.
ויאמר יהונתן לדוד, לך לשלום,
אשר נשבענו שנינו, אנחנו, בשם אדוני לאמור,
אדוני יהיה בני ובנך ובן זרי ובן זרעך עד עולם.
שימו לב, מקודם מה כתוב?
ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו כאהבת נפשו אהבו.
יהונתן משביע, משביע, משביע.
זה לא הדדי.
ופה מה כתוב?
השבענו שנינו,
אנחנו,
אדוני יהיה בני ובניך בן זרע עד עולם.
הדדיות.
אז כאן נחתמת אהבת דוד ויהונתן.
הפרק הזה מסתיים באיזה הפסקה,
יש פה איזה פסקה,
נכון, לבנה כזאת,
איזה
רווח לבן,
כי בעצם הפסוק הזה, פסוק מ"ב,
הוא פסוק מאוד מפתיע.
לא זו הייתה
הציפייה של דוד.
לא זו הייתה הציפייה של דוד.
מה הייתה הציפייה? למה בעצם דוד קם?
האם רק כדי לבקש סליחה?
מה אתם אומרים?
להיפרד?
ברית? מה משמעות קריתות ברית?
יונתן ילך איתו.
הוא אומר, תקשיב, אבא שלך לא מתפקד.
גם עליך הוא עובד.
גם אותך הוא רצה להרוג. הרי אני ואתה עכשיו אחד.
סיפרת לי שהוא הרים את החנית. בוא איתי,
נברח,
נכין את המלכות האלטרנטיבית,
וכשאבא שלך יקרה לו מה שיקרה לו, כי זה... אנחנו נוכל להקים את הממלכה.
בוא איתי!
זה לא קורה.
זה לא קורה.
יונתן, את הצעד הזה, למרות שכמו שהתחלנו את ספר שמואל, ראינו שיונתן לא מפחד
לעשות דברים נגד אבא שלו.
אבל כנראה,
אחרי האירוע הדרמטי שבו שאול כמעט הרג את יונתן
בדבש מהפלישתים, יונתן
איבד על עצמו באיזה מין נדר שהוא יותר לא יעזוב את אבא שלו וגם לא יציב לו אלטרנטיבה.
ולכן דוד מאוד מאוד מופתע.
הוא אמר לו בוא איתי, כאילו אל תשולח אותי כזה לבד. אם אתה תבוא איתי אנחנו נוכל לאט לאט לעצות את הכף ואולי גם להציל את שאול.
והפסקה
בפסוק הבא:
ויקום וילך
ויהונתן בעיר.
ויקום וילך זה, דוד, הוא כאילו,
בוא איתי, לא, ויהונתן בעיר.
עכשיו,
אני לא נקרא את פרק כ"א, אבל המדרש אומר שאלמלא היה מצטרף יהונתן לדוד. זה לשון המדרש.
לא היה קורה כל הסוגיה של נוביר הכהנים.
כי הרי דוד מגיע לנוב, אין לו כלום, נכון?
אין לו חרב, אין לו שום דבר, הוא צריך זה.
ולא הייתה נחרב את נוביר הכהנים,
ואומר, ואז לא היה נגזר על שאול עמות, ואולי היה באמת בגלבוע,
ותולים את כל התקלות שבהמשך מהנקודה ההיסטורית הזאת שבה יהונתן לא הלך עם דוד.
אם יונתן היה מתלווה לדוד, כבר מסלול היה אחרת.
אבל הוא לא התלווה לדוד,
ולכן דוד היה צריך לרוץ אליו וירא כהנים,
ואז הוא לוקח חרב, ואז דוי גאה שם, ואם שנייה לי מלך, הכל התגלגל.
זה אירוע דרמטי, אנחנו נדבר עליו.
תזכירו לי להשלים את האירוע הזה,
כאשר מפיבושת בנו של יונתן יחזור,
יקבל את פני דוד אחרי מרד אבשלום, ודוד יזעק כלפיו, ומה יגיד לו?
מה יגיד לו?
למה לא הלכת עמי מפיבושת? ובעצם זה לא זעקה כלפי מפיבושת, אלא כלפי מי?
יונתן, למה לא הלכת עמי יונתן?
אבל עוד חזון לבואות, ונגיע לזה בעזרת השם בהמשך.
חזק וברוך, שבוע טוב.
