טוב, שלום לכולם, אלה שפה במכון ולצופים או מאזינים.
אנחנו ממשיכים את הלימוד שלנו בהפטרות השבוע,
כל פעם הפטרה של אותה פרשה.
פעם אנחנו בפרשת ואירע,
וההפטרה היא בנביא יחזקאל,
פרק כ"ח,
פסוק כ"ה, זה כמה פסוקים עד סוף פרק כ"ח, ואז כל פרק כ"ט.
בסדר? מ-כ"ח כ"ה עד סוף פרק כ"ט.
בואו נעשה קודם, כמו תמיד, את הסקירה
על הפרשה, סקירת פשט,
אחרי זה סקירת פשט על ההפטרה, את הקשר הפשוט בין ההפטרה לבין הפרשה,
ואז ננסה שוב לתת את הסקירת עומק.
אז ככה,
פרשת ואירע,
הפרשה השנייה של ספר שמות,
התחלנו אותו בשבוע שעבר,
ספר הגאולה, איך עם ישראל והעולם כולו
הולך ונגאל מתוך המיצרים, כן? זו נקודת הנחת מוצא שלנו.
מצרים זה לא רק מקום גיאוגרפי, אלא מצרים זה בכל דור ודור.
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, בכל דור ודור יש את המיצרים,
בכל דור ודור יש את הצדדים הגסים, הנמוכים בנפש,
שמושכים אותנו כלפי מטה, וגאולת מצרים,
כמו המשפט הידוע והמקסים של הרב קוק,
גאולת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו.
כן, לא סתם פסח חל באביב,
העולם כולו התחיל לפרוח ביציאת מצרים.
אז איך הדברים הללו נעשים? אחרי שלמדנו את פרשת שמות, ששם היה את התיאור של השיעבוד,
ואז את הלידה של משה רבנו, שבא לגאול את עם ישראל, אז סיימנו בסוף פרשת שמות,
שהניסיון הראשון של משה ואהרון לגאול את עם ישראל לכאורה נכשל.
פרעה לא רק שלא משחרר, אלא מכביד את עולו על העם,
והם באים בטענות למשה, שהוא מצידו בא בטענות אל אלוקים, ואז אומר לו, הקדוש ברוך הוא,
תראה כי ביד חזקה ישלכם מארצו, והנה כאן אנחנו מגיעים לפרשת ואירע.
פרשת ואירע, הפסוק זה, ואירע,
אבל נקרא פרשת ואירע, אז רק בראשית משה יש פה פרשת ואירע,
פרשת ואירע מתחילה ואירע אל אומר הקדוש ברוך הוא למשה ואירע אל אבותיכם אברהם יצחק יעקב
ושמי השם לא נודעתי אליהם כן אומר אני לאבות התגליתי בשם אלוקים ולך ולמשה אני מתגלה בשמי יו"ת כו"ת כי אז זכור פרשת שמות
השם אמר לקדוש ברוך הוא במעמד סליחה השם אמר למשה במעמד הסנה שהוא שאל אותו מה השם שלך
אז אמר, אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, אמרנו, זה ה-YK ו-K,
זה המהות של הקדוש ברוך הוא, העתידיות,
היציאה מההווה, כן, ותמיד לשאת את המבט אל העתיד.
אז זה דבר ראשון,
מתחילה פרשת ואירע, שאומר הקדוש ברוך הוא למשה,
כן, אני מתנסח בשפה שלנו, כאילו, מה אתה בא אליי בטענות?
תגיד תודה, לאבות אני התגליתי רק בשם אלוקים, כאילו ברמה נמוכה, ולך,
שם השם, נתתי לך פה איזה כלי שאיתו אפשר לעבוד.
ואז התורה מתחילה לתאר את היוחסים של משה ואהרון.
יש פתאום איזה סוגריים כאלה,
שלפני ששוב משה ואהרון באים לפרעה,
מתארים ככה את כל ההשתלשלות,
מאיפה הם באו, שבט לוי וכולי.
ואז לאחר מכן,
אומר הקדוש ברוך הוא, אחרי שאנחנו מבינים מאיפה הגיעו משה ואהרון,
אומר הקדוש ברוך הוא,
אומר אליהם לך, תתחילו לעשות אותות לפרעה וכאן אנחנו מתחילים את המהלך הגדול שנקרא
עשרת המכות. עשרת המכות, הם יתפרסו לנו על שתי פרשיות,
פרשת ואירע ותחילת פרשת בו.
בפרשת ואירע יש שבע מכות,
כן? דם צפרדע כינים, מעובדיה ושכין ברד.
ובפרשת בו יהיה לנו את ארבה חושך ומכת בכורות.
אז אנחנו עוד נגיע כמובן בפרשה הבאה לשלושת הבקות האחרונות,
ובפרשה הזו ננסה להתמקד יותר בשבע המכות. יש פה תיאור מאוד מאוד מפורט,
זה למעשה כל הפרשה.
הדבר הראשון, מכת דם,
פרעה מקשיח את ליבו,
מכת צפרדע, שוב פרעה מקשיח את ליבו,
מכת כינים.
פה כבר יש איזה שינוי קל שבניגוד לדם וצפרדע,
שאומרת התורה שהחרטומים כן הצליחו לעשות בלהטיהם, גם הצליחו לעשות
כשפים מהסוג הזה.
בכינים הם אומרים לפרעה אצבע אלוהימי, כאילו פה מתברר שיש כאן משהו שהוא קצת יותר ממה שהם רגילים אליו,
אבל זה ממשיך הלאה. מכת ערוב, בעלי חיים מתערבים, נכנסים לתוך הבתים של המצרים.
המקנדבר, הרכוש של המצרים, המקנה, החמורים, בשדה,
הכל פה מת במגפה שנקראת דבר.
לאחר מכן,
שכין,
משה רבנו לוקח פיח כבשן, כן, איזה סוג של אבק שחור כזה,
זורק אותו כלפי מעלה, ומשם זה הולך ומתפשט בכל ארץ מצרים ועושה להם שכין הבבועות, איזו מגפה איומה ונוראה.
ובסופו של דבר יש לנו מכת ברד, מכת ברד,
שזה גם איזה ברד שלא היה מיום היווסתה של מצרים עד היום הזה. התורה מתארת שהיה פה ברד איום ונורא, חזרה אומרים שהיה שם אש ומים,
מתלקחים מתוך הברד, משהו שהשמיט שם את כל התבואה,
את כל ארץ מצרים, ושם באמת פרעה, מה שנקרא,
יש לו כמה תחנות, גם אחרי צפרדע הוא קורא למשה בר-און, שיהיה קצת לא רעשים של הצפרדעים,
אבל מכת ברד הוא,
נשבר כמעט סופית,
אומר, תסירו מעליי את הברד הזה.
טוב, וכמו שקורה בכל שאר המקור, אחרי שבאמת המכה מסתיימת, פרעה מכביד את ליבו ולא משלח את עם ישראל, וכאן כאמור מסתיימת פרשת ועירה.
ההפטרה של פרשת ועירה היא כאמור בנביא יחזקאל,
סוף פרק כ"ח ובעיקר פרק כ"ט,
שכאן הפעם, אמרתי לכם, יש הפטרות שככה הקשר הוא מאוד ברור,
בפרק כ"ט יש שם נבואה על פרעה מלך מצרים.
כן, יחזקאל מדבר על פרעה מלך מצרים אחר, לא על פרעה מלך מצרים של ימי משה רבינו.
פרעה זה שם כללי למלכי מצרים, זה לא היה פרעה ספציפי.
כן, הייתי במקום שזה, במצרית פרעה זה הממונה על הבית.
זה כאילו התרגום הלשוני ממצרית עתיקה.
כאילו הבוס, כן, האחראי פה.
אז היה אחראי בימי משה,
ועכשיו יחזקאל מדבר, שהוא שם בסוף ימי בית ראשון,
תפילת ימי בית שני, שם כל הגלות,
בבל,
היה שם גם את מלכות מצרים שעשתה בעיות לעם ישראל,
ויחזקאל מתנבא שגם להם יהיה אסונות וכולי,
והנה כאן לכאורה הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה.
בסדר, אנחנו לא חלילה מתנגדים לפשט, רק מנסים לבנות קומה מעבר לזה.
וכאן נחזור עכשיו לפרשת ויירא,
ננסה לחרוז את הדברים בצורה העמוקה ולראות
איך ההפטרה היא מתלבשת ממש בדיוק במקום הזה.
קראתי לשיעור הזה,
כן, פרשת ויירא, אז קראתי את זה,
בוא תראה איך דוחים סיפוקים.
בסדר?
מה הקשר?
אז בואו נבין.
יציאת מצרים,
כפי שהציינו קודם, זה לא, כל התורה בנויה על יציאת מצרים.
כל העם היהודי בנוי על יציאת מצרים. נכון, פסח,
היום הזה נהיית לעם להשם אלוהיך.
אז כאמור, יציאת מצרים זה לא איזה סיפור שהיה פעם.
יציאת מצרים זה, כן, יש פסוק בפרשת בו,
ובני ישראל יוצאים ביד רמה, בלשון הווה מתמשך.
כל הזמן יוצאים ממצרים, אנחנו מאז ועד היום כל הזמן יוצאים מהמיצרים, מהחולשות, מהשיעבוד
לעבודה הקשה, הכוונה מהשיעבוד לזה שבן אדם מתבוסס לו בתוך העולם הזה,
בתוך החומר והלבנים, האדם מתעסק כל היום בחומריות,
בונה ערי מסכנות לפרעה,
מתמסכן כזה, הכל זה רק שרידות, והעולם הזה הוא כולו רק איך לאכול,
לשתות וטיפה בידור וכולי,
זה מה שאנחנו יוצאים ממנו במצרים.
הרשיות הללו, ואירע, בוא,
תראה בפרשת בוא, בוא,
בוא ותראה
איך יוצאים מהמיצרים, איך יוצאים מהלחצים של הבן אדם.
ואז זה מתחיל, אני חוזר לכם שוב על פרשת ואירע.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה,
אני לאבות התגליתי בשם אלוקים.
העליתי להם באל שדאי, אל, דיברנו פעם, זה כיוון.
לאבות,
היה מספיק ללמד אותם בתוך ספר בראשית, שזה היה הספר של העולם הזה, של איכשהו לשרוד בעולם שאנחנו חיים,
שצריך כיוון בחיים.
תדע לך, העולם הזה הוא לא הפקר,
יש כאן איזו מטרה מסוימת, משמעות מסוימת שהעולם הזה מוביל.
אבל אומר,
שמי יק"ו, כי לא נקלתי אליי. לך, פה, בספר שמות, לך, משה רבנו,
אנחנו באים ללמד מדרגה יותר גבוהה.
איך אפשר לצאת לגמרי מהעולם הזה?
השם אלוקים זה ביטוי להגיד שבן אדם חי בעולם הזה,
מסתדר עם הכלים של העולם הזה,
ובתוך זה מוצא איזה סדר חברתי. לא יודע, מוסר אנושי, בונה איזה תקנון,
שזה גם יפה,
זה כבר התקדמות, זה לא אנושות פראית,
כמו,
לא יודע, קין, או אני יודע מה, דור הפלגה, או דור המבול.
יש כבר איזה אהבות,
משרטטים איזה כיוון בתוך העולם הזה.
אבל, זה עדיין נשאר בעולם הזה.
בסדר, בן אדם חי את ה-70-80 שנה שלו, ואיכשהו מוצא דרך להסתדר.
התורה באה לגאול את האדם ליותר מזה.
התורה באה להגיד לבן אדם,
יש מרחבי אין קץ מעל ההווה,
מעל ההוויה,
מעל ה-K ו-K, יש יוד, יוד העתיד, אהיה אשר אהיה.
אומר,
קדוש ברוך הוא למשה,
אנחנו הולכים פה, מה אתה מתרגש מזה שעם ישראל, שאתה בא לגאול אותם, אז בהתחלה זה איכשהו לא הולך?
ברור, אנחנו הולכים כאן לבנות את העולם הנצחי, להוציא את בני האדם לדורי דורות, והשיעבוד אל המצריות.
ואז
מתחילים לתאר את שושלת היוחסים של משה ואהרון. למה זה חשוב?
תבין,
הכיוון הזה שמשה ואהרון הולכים להוביל בארץ מצרים,
זה לא משהו שמתחיל מהם.
זה משהו שהוא, מה זה נקרא,
אורז את כל הדורות כולם.
להבין, שאדם רוצה להיגאל מהמיצרים, שאדם רוצה להתגבר על עצמו,
חלק מהותי זה שהוא חלק משרשרת.
נכון? כתוב, אם אתם זוכרים, בפרשת
בישב,
שיוסף מגיע למצרים, נכון? וכמעט בת אשת פוטיפר, כמעט מפתה אותו,
נכון? אז אומרים חז"ל, מה הציל את יוסף?
שראה דמות דיוקנו של אביו.
אדם מבין,
האם הם לא רק החוויה המקומית עכשיו, של החושים, של התאוות, של היצרים?
אני בן לאברהם, יצחק ויעקב.
אני בן של לוי. אני, משה ואהרון באים לגאול את עם ישראל,
באים לגאול את העולם.
הם באים מתוך איזה, שוב, איזה כוח אדיר שמנצח את הפרעוניות,
את המופרעות של פרעה.
כי זה מה שאנחנו נראה בהפטרה.
פרעה זה בדיוק הפוך.
פרעה, זורקת פה את הספוילר של עיקר ההפטרה.
פרעה אומר,
אני לא משועבד לשום דבר, לא לשרשרת הדורות,
לא לכלום.
לי יאורי ואני אסיתיו.
התפיסה הפרעונית, התפיסה המצרית, התפיסה היצרית היא,
אין שרשרת דורות, אני לא מחויב לכלום.
הכל מתחיל ונגמר בחיים שלי.
וזה מה שמכות מצרים מתחילות להוציא את העולם.
שוב, התפיסה הזו של פרעה היא ביטוי לתפיסה העולמית,
שפרוש עולת בעולם.
ארץ מצרים זה ארץ, אומרים חז"ל,
מעולם לא היה עבד שברח ממצרים.
מה, לא היה עבד?
היה מן הסתם פעם איזה מישהו שהצליח לברוח.
אלא מבחינה מהותית,
העולם נשלט בידי התפיסה העבדותית המצרית, שלבן אדם מה שיש בחיים זה רק החומר הלבנים, הגסות,
אף אחד לא יכול היה לברוח מזה.
זאת אומרת, אי אפשר היה להשתחרר מהלפיתה הזו. זה הופיע בכל סרטון טיק-טוק,
זה הופיע בכל פרסומת, בכל אנשים מסתובבים, וכולם פרעונים, כולם אומרים, לא מעניין אותי כלום, מה היה, לא מעניין אותי מה יהיה.
מה שמעניין אותי זה כאן ועכשיו, תחזירו את החטופים עכשיו, יהיה שלום עכשיו,
שיהיה, זה לא, מה, בפרספקטיבה, מה, אתה יודע, מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים.
זה הגישה שעכשיו שולטת בעולם.
הגישה הזו הולכת לחטוף
עשר מכות,
מלמעלה ועד למטה.
אומה.
תרבות ובן אדם פרטי,
שלא ילמדו לצאת מהמיצרים,
שלא ילמדו להתגבר על הסיפוקים שלהם,
שלא יבינו שהם חלק משרשרת גדולה,
הם יחטפו
עד שהם ילמדו את זה.
זה הרעיון של עשרת המכות.
עשרת המכות זה שידוד של כל מערכות החיים, מלמעלה,
מלמטה ועד למעלה. עכשיו נראה את שבע המדרגות הראשונות.
אם אתה לא תוציא את ישראל ממצרים,
אם אתה לא תיתן לחירות,
לחופש מהעולם הזה,
כלומר לחופש מההווה, מהיום-יום, מהחומריות, לא תיתן לחופש הזה להופיע,
ארץ מצרים תושמנת.
היא תושמנת.
זה לא, אתה מבין, עשרת המכות
זה לא פריבילגיה.
כאילו, אתה רוצה, בוא תצא ככה לחירות, אבל אם לא, תישאר לך במצרים, לא נורא,
יש הרבה אנשים שאיכשהו חיים ככה.
לא, לא.
ביד חזקה ובזרוע נטויה הוציא השם את אבותינו ממצרים.
יש כאן איזה משהו,
כוח יק"ו-ו"ק, שאני ולא מלאך,
אני ולא שרף,
אני השם ולא אחר.
כן, זה מכת בכורות, אבל זה הכיוון.
העולם הולך להשתנות.
העולם שלפני יציאת מצרים והעולם שאחרי יציאת מצרים הוא לא אותו עולם.
זה מתחיל, כאמור,
מהמכות, מכת דם.
כל מכה, יש דיון בחז"ל כמה זמן היא לקחה.
יש טוענים שכל מכה לקחה שבוע, זה התחיל בט"ו בשבט, עשרה שבועות עד י"ד ניסן.
יש כאילו מזה לקח 24 ימים, יש דעות אחרות, לא משנה, אבל
כל מכה זה עידן שמשתנה בעולם.
ואז מתחיל כאמור מכת דם. מכת דם היא פוגעת במים, ביאור.
שוב, זו הנקודה, תלך נראה את זה בהפטרה,
זה הקטע של מצרים.
ייאור זה עורק החיים של מצרים.
המים, זו הסיבה שמצרים היא אימפריה, כי באז, כאן באזור הים התיכון, באזור ערב,
במסטופומטמיה, מה שנקרא, דאז,
שהאנושות הייתה מרוכזת פה,
למה מצרים פרחה? כי מצרים, בניגוד לכל הארצות שהיו תלויות בגשם וזה,
למצרים היה מאגר נפט,
כן, או מאגר גז טבעי, יש להם מים, הם שוללים, נכון?
זה יצר את התחושה המצרית,
כמו שאומר הנביא, שפרעה אומר, לי יאורי ואני אעשיתיו. במיתולוגיה המצרית,
פרעה הוא מלך היהור.
בכל המיתולוגיות המצריות וכולי, זה הכל סביב היהור.
ולא סתם יהור, יש ביהור בעל חיים,
שהוא היום פחות, אבל אז הוא היה מאוד נפוץ,
תנין,
פורקודיל מה שנקרא, תמסך, יש לו כל מיני שמות.
זה בעל חיים זרי,
הוא בעל חיים מפלצתי, מכל בעלי החיים, התנין
שלו לפיתה, לא יודע אם מישהו יצא פעם שתנין יתפוס לו את ה...
לא כדאי, בסדר?
זה משהו,
זה שריד התנינים, זה שרידים לאיזה עולם מיתולוגי,
זה שרידים לימי הדינוזאורים,
זה משהו כזה דינוזאור קטן,
זה,
אתה מבין, יש כלבים חמודים, פינצ'ר קטן חמוד,
כלבלב,
וזה, יש פנפן.
תנין זה תנין, אפרופוטם, זה בעלי חיים שהם גם נמצאים חצי בים, חצי ביבשה. זה כזה עולם מיתולוגי, שייך למצולות.
התנינים...
נפלצות. נפלצות.
פרעה חשב שהוא תנין.
להיות תנין זה היה כזה, בוא נגיד, בואנה, אתה תותח אתה, אתה תנין אותך.
לא יודע, היום יש גם לפעמים משתמשים בזה, תנין.
פרעה חשב שהוא תנין.
הוא, אני עצרתי את היהור.
אומרים חז"ל שמשה הגיע עם אהרון לפרעה לעשות לו את מכת דם,
שהוא בבוקר, והשכם בבוקר וכולי. למה השכם בבוקר, אומרים?
כי פרעה היה כל בוקר הולך ליהור לעשות את הצרכים שלו,
כדי שכל היום הוא לא יעשה את הצרכים, ואז יגידו עליו שהוא אל.
זה היה צריך לראות, לא יודע בדיוק איך זה עבד שם, אבל הרעיון הכללי הוא,
והנה ש...
לא יודע.
לפני ארבעת אלפים שנה אנשים היו לא מאופסים על עצמם.
אבל הרעיון,
אתה מבין?
אני לא עושה צרכים, אני לא בן אדם, אני מעל זה.
ואז יש מכת דם. שוב, דם זה יסוד החיים הבסיסי ביותר.
המים הופכים לדם.
אם אתה לא תצא ממצרים,
הפעים יהפכו למוות.
ולא תוכל להתחמק מזה, נכון?
וחז"ל מתארים שכל המים, גם שלא מהייהו, התמלאו בדם, ואם המצרי היה מתעקש לשתות עם יהודי, אז החצי, הכד היה נהיה עם מים ליהודי, וחצי כד דם למצרי.
חז"ל רוצים להגיד,
שוב,
זה יתפוס אותך, אתה מבין?
אם אתה לא תצא ממצרים, אם אתה לא תדחס איפוקים, אתה לא...
המוות יגיע אליך.
אבל החרטומים גם עושים את זה, פרעה לא מתרשם, בסדר.
אוקיי, אז יש מכות בחיים, לא נורא.
מסר לעולם כולו, דרך עם ישראל.
חייבים לצאת ממצרים, כן?
אבל פרעה לא מתרשם.
ברוך אתה, אדוני, מאיך עולם שהכול נגמר.
לא, ברור שהמטרה זה למצרים. אבל למה אנחנו לומדים את הדברים האלה, נכון? אנחנו לא אוחזים את עם ישראל במצרים. למה אנחנו לומדים כל שנה את פרשת וירא?
ושאתה תדע שאם לא תצא מהמצריות שלך, אז יהיה לך דם.
וכאמור, החרטומים עושים את זה,
שזה ביטוי לבוא, ולהגיד, שמע, בן אדם
שהוא שבוי במצריות, הוא לא מתמוטט כל כך בקלוץ.
אתה יודע מה? בסדר.
לקחת לי את,
מה שנקרא, את החיים, היה לי חיים זרומים,
ביאור, כזה, אוקיי, וזה עכשיו נתקל.
לא נורא,
יש לי דרך אחרת לברוח.
לאן?
לצפרדע.
צפרדע, עד שאני אמרתי את זה בקצרה פה,
צפרדע
זה בעל חיים, ככה מהר"ל מפראג,
הסביר את מסרט המקור, אומר,
צפרדע זה בעל חיים שהוא מקפץ בין הים לבין היבשח.
צפרדע זה ביטוי כזה לבן אדם שאומר, תקשיב,
אוקיי, אני הבנתי, המים מוכים, יש פה דם,
אבל אתה יודע, אפשר לקפוץ בין העולמות.
אני חומרני, כל מה שמעניין אותי בחיים זה ה... אבל מה,
לפעמים כשיש איזו בעיה,
נתקלתי בו, בעיה כלכלית,
בעיה זוגית, בעיה ביטחונית,
מה שנקרא רילוקיישן.
צפרדע עושה רילוקיישן, מה היה מלאה בשם?
נעבור, אתה יודע, יש דרכים לפתור את הדברים בעולם הזה.
לא אלמן מצרים.
יש, זה צפרדע.
הצפרדע הזו, אתם מבינים?
היא מתרבה בארץ מצרים. שוב, העמדה הזו, שבן אדם חושב שהוא יכול לעשות איזו קפיצה קטנה,
מסתבר שהצפרדע הזו מקרקרת בכל מצרים, מופיעה בכמויות פסיכיות, כן?
ויש מדרשים בחז"ל, זו הייתה צפרדע אחת גדולה, ועיכו לה על הגב, ואז גלשו עוד צפרדעים,
והם נכנסו לתנורים ולמז'רון, וזה.
בסדר, וצריך להבין את כל המדרשים,
כל אחד מה עניינו. אז כאילו במהר"ל, בספר גבורות השם, הוא מסביר שם כל אחד מהמדרשים האלה באופן מדהים ונפלא.
אבל העון הכללי הוא שהעסק יוצא מכלל שליטח.
מי שלא יוצא ממצרים, מי שלא מוציא את מצרים מתוכו,
הצפרדע מקרקרת לו בראש.
זאת אומרת, משה פרעה רץ למשה ואומר, די כבר עם הרעש הזה, די עם הקרקור הזה.
יש פה איזה,
אוקיי.
אבל גם פה,
החרטומים עוד מצליחים לעשות צפרדע.
זאת אומרת, שוב, זה עדיין...
ואז מגיע קינים.
קינים, מה קורה קינים?
הפר הארץ נהיה קינים. כן, שימו לב, יש את המים, שזה היסוד הכי נמוך,
על גבי איזה צפרדע, שזה כזה יסוד בין מים ליבשה,
ועכשיו מגיעים ליבשה.
עפר הארץ נהיה כינים,
הקרקע נשמטת מתחת לרגליים.
חז"ל גם מתארים שגם הבתים, הקירות,
הכול נהיה כינים, הכול מתפורר.
בן אדם שלא יוצא ממצרים, שלא לומד לדחות סיפוקים,
לשלוט על עצמו,
זה לאט-לאט ממוטט לו את כל הממלכה שלו.
ואז החתומים באים לפרעה ואומרים, אצבע אלוהימי,
כאילו, וואי,
האסימון מתחיל ליפול. יש כאן משהו שזה לא איזה אסון טבע מקומי.
הקוסמוס מתעורר נגדנו.
ואז זה ממשיך,
עושה את זה בזריזות,
מכת ערוב.
מה זה מכת ערוב? שבעלי חיים טורפים מתערבים
בתוך
החיים של המצרים.
מה הרעיון?
רוס ביר אמר על,
אדם אמר על אותו דבר כזה, אוקיי, הלכו לי המים, סבבה, הצפרדע מקרקרת לי במוח,
הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, אבל, תקשיב,
עדיין יש לי ציוויליזציה.
אני עדיין מקים פה חברה, תרבות, שהיא לא ג'ונגל.
בעלי החיים טורפים, שם אין חוק, אין סדר, הכל זה.
אני עדיין, יש לי איזה, מה שנקרא, מסגרות אנושיות.
אני עדיין בן אדם, אני לא בעל חיים.
הנה, בלי לצאת ממצרים.
יש לי את המוסר שלי, קבעתי את הקודים החברתיים שלי.
אנחנו אומנם חבורה של מאפיונרים, חבורה של זה,
אבל אתם יודעים, גם בארגון פשע יש להם את ה...
את ההיררכיה שלהם, קוד הקבוצה.
הרוב, אתם מבינים, בעלי החיים מתערבים.
תדע לך.
אם אתה לא תצא ממצרים,
הג'ונגל ייכנס לך לתוך הבית.
כן, זה לא עובד ככה.
אל תחשב שאתה יכול לדחות את ה...
עוד פעם, הכל
זה להוציא מבן אדם את כל ההדחקות הסמויות שלו.
אתה חושב שאם אתה לא תצא לחירות, אם לא תפתח עולם פנימי, רוחני, לשם שמיים, אתה חושב שאתה
תקים פה איזו חברה אנושית שאפשר לחיות איתה?
שום דבר.
אדם לאדם זהה, ואתה תראה מה מתחיל להיות פה. יהיה פה עכשיו אחד נגד השני, יהיה כולם.
הג'ונגל, יהיה פה,
ואז מגיע
שלב הבא, דבר.
יש עוד מפלט לפרעה,
למצרי,
למי שחושב שהוא תנין,
למי שהוא חושב שהוא שולט פה על העולם.
ובסדר,
הרסתם לי את האדמה, את האפר, הרסתם לי את
הבתים, נכנסו לי בעלי חיים,
אבל יש לי רכוש,
יש לי נכסים בכל העולם, יש לי מקנה שורים, חמורים,
אני, יש לי עסקי נדל"ן, אני איש הייטק, אני לא מצומצם במקום מסוים. נכון, יש לי פה כל מיני בעיות עכשיו בחיים, אבל הכסף, הרכוש, אני עדיין מרגיש פרעה.
מכה דבר, מכה את הבן אדם בדבר שהכי רגיש לו.
כל ילד, כל המקנה, מלשון קניין.
כל מה שחשבת שהוא שלך,
התחושה הזו, שהוא כוחי ועוצם ידי, הסקתי, קניתי,
כבשתי,
רכשתי.
זה גם יפול לך בדבר.
ואז ממשיך שכין.
שכין זה אוויר,
וכך אומר המר"ל, זה עולה מלמטה למעלה, שהוא דם,
צפרדע,
קינים יבשה,
הרוב זה כבר בעלי חיים שהם יותר מהקינים, הם קצת בגובה יותר מהקינים,
ואז דבר, שזה בעלי חיים שהם כאילו במעגלים יותר רחבים,
ואז מגיעים אל השכין, אל האוויר.
שוב, מה הרעיון שעומד מאחורי זה?
אומר המהר"ל, אתה יודע, הוא אומר, אוקיי, הרסת לי את הרכוש,
הרסת לי את הכסף, אבל תקשיב,
עדיין יש לי אוויר, זאת אומרת, יש לי תרבות.
אני,
יש לי תיאטרון,
יש לי סרטים,
יש לי...
אפשר להקים חברה תרבותית רוחנית גם בלי לצאת ממצרים.
אפשר להיות חומרנים,
משועבדים לכל הצדים הגסים שבחיים,
ולברוח אל העולם הזה,
תקשיב, אתה יודע, איזה מוזיקה יפה.
איזה, מה, למה אתה אומר שאני רק אדם כזה גס וחומרני ואוכל ושתייה? למה? תראה,
אני גם תרבותי,
אני שומע וואלסים של שטראוס,
זה היה היום,
אני שומע את ששון צ'אולו, בסדר, יש כל מיני אפשרויות,
לא, זה, אבל אני אומר,
אתה אומר, אני,
אני, יש לי.
שחין פורח הבבואר, אתה מבין?
האוויר אי אפשר לנשום בארץ מפה.
כשלא מוציאים את עם ישראל ממצרים,
הכל רוח,
הבבואות, שחין,
ואז מגיעה המכה האחרונה, מכת ברד,
זה מגיע מלמעלה.
מגיעים אש ומים מעורבבים.
מישהו מסביר המהר"ל,
זה כבר עוד איזה נקודת קצה שמושמדת
בציוויליזציה שלא מסכימה לצאת ממצרים.
המיסטיקה.
לפעמים יש גם דבר כזה,
שבן אדם,
הוא מתעקש להישאר בעולם הזה,
מתעקש להישאר בתאוות היצרים שלו,
ומה נותן לו בכל זאת את התקווה שהנה הוא איכשהו יסתדר פה.
אתה רואה כבר שהרכוש שלך לא הולך ושהכסף שלך והאדמה נשמטת וגם התרבות שלך פה מתפוררת.
בן אדם בורח
להזיות מיסטיות.
וגם, שוב, זה נותן תחושה טובה, הנה, אני רוחני, אני זה.
שום דבר.
גם זה ייפול.
לא יודע, שום דבר.
ככה מסתיימת פרשת ואירע, פרשת ואירע זה שבע מכות
שהן משדדות,
מחרבות את כל
הציביליזציה המצרית העולמית.
ועכשיו אנחנו מגיעים להפטרה,
ברבע שעה עשרים דקות שנותרו לנו.
כה אמר אדוני אלוהים,
בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגויים,
וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב.
שימו לב, איזה שם משתמשים, משתמש פה הנביא יחזקאל?
כן, אדוני יקו"ק.
בסדר? זה השם שמשתמשים פה בנביא.
יש כאן התאמה, אתה מבין? אומר הנביא,
תקשיבו טוב,
אני מקבץ את עם ישראל מתוך איזו מטרה מסוימת.
מטרה שיופיע פה יקו"ק.
שמה אנחנו פה נראה לכם בעולם הזה? שמה אנחנו פה?
וישבו עליה לבטח, ובנו בתים, ונטו חרמים, וישבו לבטח, ועשותי שפטים בכל השתים אותם בסביבותם, וידעו כי אני אדוני אלוהיהם.
מחילה.
ההזהרה של עם ישראל לארצו
היא בשביל להופיע עולם חירותי,
בשביל ליטוע פה בתים, ולהפריע חירותים, בשביל שהחיים האלוקיים יופיעו פה בעולם.
ויש כאלה שמנסים להפריע לזה.
בשנה העשירית, בעשירי, כן,
כן, ככה מתחיל פרק כ"ט.
"בשנה העשירית ועשירי ושנים עשר לחודש היה דבר אדוני אלי לאמור", שוב, דבר י"כ-ו"כ:
"בן אדם,
שים פניך על פרעה מלך מצרים,
וינבא עליו ועל מצרים כולה".
אנחנו נדבר פה על הפרעוניות מאז ומעולם,
על המצריות מאז ומעולם.
מצרים כולה.
זה לא פה עכשיו,
הנביא לא בא לתת לנו עכשיו נבואה פוליטית על איזה
ממלכה שהייתה באותה תקופה במצרים ושהיא נפלה בסוף. זה לא מעניין אותנו.
תקשיב על
כל מצרים,
על כל אלה בכל הדורות כולם שיחשבו שהם מצרים.
דבר ואמרת,
כה אמר אדוני אלוהים,
הנני עליך פרעה מלך מצרים,
התנים הגדול הרובץ בתוך יהוריו,
אשר אמר לי,
לי יאורי ואני עשיתי אני.
מכאן זה הפסוק שהוא הלב שפושל הכל.
תנין גדול.
מישהו חושב שזהו, הוא שולט בעולם.
לי יאורי ואני עשיתי אני.
אני עצרתי את החיים.
הימים הללו שאנחנו קוראים את הפרשיות והשמועות והערה הם חלק מימים בעם ישראל שנקראים
ימי השובבים.
שובבים זה ראשי תיבות של הפרשיות שבוע, שמות ואירע, בו, בשלח, יתרו, משפטים.
שנה מעוברת, מוסיפים גם תרומת תצאווה.
ימי השובבים זה ימים שמיוחדים בעם ישראל לעבודה
על מלחמה ביצרים.
דחיית סיפוקים.
יותר מכל השנה כולה. כל השנה.
למה? כי שוב,
זה הימים שבהם עם ישראל יוצא ממצרים.
זה התחיל מימי הארי הקדוש,
יוצאים ממצרים, דיברנו על זה שבוע שעבר, אני כבר לא זוכר.
דיברנו על השובבים?
לא.
עם ישראל יוצא ממצרים.
כאמור, לכל בן אדם יש את המיצרים שלו.
כל בן אדם יש את השעבודים שלו.
ימי השובבים זה זמן לטפל בזה. למה זה נקרא שובבים? חוץ מזה ראשי תיבות.
אצלנו שובב זה מילה שובבה, זה מילה נחמדה.
בנביא לא.
נביא שובב זה אוי בנים שובבים,
אומר הנביא, כאילו זה רשעים.
למה אבל שובב זה יתקבל כמילה כזו חביבה?
שובב
זה משהו שנראה נחמד,
שקורץ לך כזה.
בוא נעשה פה חטאים,
שובבים.
הייתי שובב, זה כזה היום מילת קוד, זה להגיד כזה, מה...
כן, כשהייתי צעיר הייתי קצת שובב.
אתה מתכוון שעשית כך וכך, ונקרא אצלך שובב.
כתוב בפרשת שמות שכאשר פרעה התחיל לשעבד, ככה המדרש מתאר, שפרעה התחיל לשעבד את עם ישראל ממצרים,
ובהתחלה בא אליהם הטוב.
כתוב שבא פרעה אלה עם דליים ועם כאילו כלי עבודה,
והתחיל בעצמו לבנות שם את הפירמידות.
אמרו כל עם ישראל, אהב פרעה, בעצמו, בא,
גם אנחנו באים, באו כולם,
ואז, כשהם התחילו לעבוד, הלך פרעה, הגיעו הנוקסים וה...
היצר הרע, הפרעוני, אתם מבינים, הוא מתחיל נחמד.
כיף, יחד, בוא, אנחנו נחמד פה, נעשה את הדברים.
זה נראה שובב.
יכול למכור פה כל מיני דברים,
שייראו כאלה נחמדים ונוצצים.
בפנים יש תנין גדול.
בפנים יש יחצנות שאין כמוה.
אם עכשיו,
מי שטיפה יודע, אנחנו מדברים עכשיו בשנת תשפ"ה, שאנחנו מעבירים את השיעור הזה. אני אומר את זה, מי שישמע את זה פעם, עוד כמה שנים.
בארה״ב יש עכשיו שריפה אדירה בקליפורניה.
בסדר?
משהו קנה מידה היסטורי.
שזה משהו שלא היה אמור להיות.
הם יודעים שיש שם סכנה של שריפות. זו מדינה שאמורה להיות עמוכה כנגד שריפות.
איך קרה כזה דבר?
מה שהסתבר זה שקליפורניה,
זה בירת הפרוגרס העולמי, זאת אומרת, לוס אנג'לס, כן? זה הוליווד וזה, שם נמצאים כל התפיסה הזו,
שחושבת שהיא שולטת בעולם,
ואם אני מחליט משהו, לי היא הורי,
אני אעשיתי. אם אני מחליט משהו בדמיון שלי, זה המציאות.
אני גבר, אני מחליט שאני אישה, זה המציאות.
אני אישה, אני מחליטה שאני גבר, זה המציאות.
והסתבר שמה שקרה זה שהמושל שם, כל האחראים על הזה,
הם ככה ניהלו את המדינה.
למשל,
המאגרי מים
שהיו אמורים להיות, לכבות את השריפה,
מסתבר שלא מילאו אותם כי הם טענו שזה פוגע באיזה דג נדיר, באיזה זן של דג.
זו תפיסת עולם כזו שאתה חי לך מעופף בדמיון שלך, שמה שחשוב עכשיו זה לדאוג לחייזרים באנטארקטיקה.
ועכשיו, אבל יש שריפה,
יהיה טוב.
הראש מערך הכבאות שם זה מישהי שהיא לסבית מוצרץ,
שהיא נבחרה על זה, עשו מזה טררם גדול,
שזה היה הקטע שהיא כבר כמה שנים שם, מערך הכבאות היא מודיעה שהדבר המרכזי שהיא נבחרה בשבילו זה לא לעשות את מערך הכבאות יותר מקצועי וזה,
אלא להכניס שוויון מגדרי וכל הסיפור הזה שם.
יש שם עוד הרבה דברים, זה עכשיו, איך אומרים, זה דברים שנחשפים.
זה איזשהו חלון הצצה,
מה חס ושלום יהיה בעולם אם השטן,
היעור הזה,
התנין הזה, ישלוט בעולם.
התפיסה הזו,
שהאדם אומר, לי יורי ואני אעשה טיב. אני מתעלם מהטבע.
אני מתעלם מהנתונים שהקדוש ברוך הוא יצר בעולם.
מהמגדרים של בני אדם, מין איש ואישה,
מהדרך שבה עובדים בצורה של התמודדות עם פגעי טבע,
עם זה שבן אדם,
יש בן אדם שהוא יותר מוכשר מהשני,
ואתה במקום לתת לו את התפקיד, אתה נותן למישהו באיזה פוליטלי קורקט, ובונה לעצמך עולם של דמיון בראש.
הארץ שלך תישרף.
הלו.
אתה חושב שאם אתה תראה
מחבלים מעבר לגדר, ואתה תשכנע את עצמך שהם רוצים שלום, כי בנית לעצמך קונספציה מטורללת,
אתה חושב שזו תהיה המציאות?
הרוב,
הג'ונגל ייכנס לך לתוך הבית.
תערבו לך חיות טרף בתוך הגבול, מה זה עובד?
אנחנו גם בקשר למה שעכשיו אנחנו קוראים,
העסקה הזו של החטופים.
אני לא נכנס בכלל לשאלה, כן,
מה התנאים של העסקה.
הרעיון הזה שאנשים חושבים
שבזה שהם יתכחשו למציאות,
שהמציאות היא ששוב,
אתה עושה עסקת כניעה עם הטרור,
זה יביא לך שלום,
זה יביא, כי לא מעניין אותי כלום, צריך עכשיו את החטופים פה,
לא מעניין אותי כלום, צריך עכשיו שלום,
לא מעניין אותי כלום.
הדברים האלה יש להם השלכות.
הם מתפללים, קוראים שהמכות יהיו מכות ברחמים.
אבל זה הכיוון.
זה הכול מתחיל בנקודה הזו.
לי יורי ואני אסיתים.
וזה מתחיל ברמה האישית.
בן אדם שלא דוחה סיפוקים ברמה האישית, בהכרות, באכילה, ביצר המין.
זה עניינם של השובבים.
שובבים זה ימים שבו אדם נלחם נגד התחושה הזו שלי יורי ואני עשיתי,
שאני יכול לעשות פה מה שאני רוצה.
יש כאלה שנהגו בימים האלה לעשות צומות תענית
של אוכל.
היום טוענים שרוב
גדולי ישראל טוענים שהיום אנחנו עם ככה כוחות גוף חלושים, אז זה לא המלצה,
למרות שתדעו, מי שרוצה, יש גם
עניין כזה,
אפשר לקבל על עצמך תענית במנחה ביום לפני ולצום מעלות השחר ארצי את הכוכבים מדי פעם בשני וחמישי בימי השובבים.
יש דרך כלל כזאת.
יש כאלה שאמרו תענית דיבור,
אדם מקבל על עצמו שוב לדחות את ה...
אני מספר, הייתי לפני הרבה שנים,
באתי בימי השובבים לתת שיעור
באחד היישובים בדרום.
אני יכול להגיד, שאלתי אותה, אמרו לי שמותר לפרסם אישור מעגלים.
שוב, בדרום, שוב, ליד נתיבות, משהו.
היה יום עיון,
תלמיד חכם גדול, הרב שלמה אלקווץ,
הוא הרב של היישוב, צדיק גדול.
אז הוא ארגן שם יום עיון וזה, אני באתי לתת שיעור. כשבאתי,
בדיוק השיעור לפניי הסתיים, אז כל אלה שהיו שם, לא יודע, היו 200 מישהו שם,
יצאו החוצה, אני יודע, קצת להתאוורר,
לשתות כוס קפה.
אני הגעתי ורציתי להיכנס לה בכנסת, תוך כדי זה שאני עובר,
אז אתה יודע, אני אומר,
אנשים עושים להם שלום, מה נשמע, מה קורה וזה.
200 איש כולם ככה, מסתכלים עליי ועושים ככה.
עכשיו,
היה לי סרטים,
היה לי סרטים בראש, אמרתי, לא יודע, עשיתי איזה משהו שכועסים עליי פה, ביישוב מעגלים, לא יודע, מה?
לא הבנתי.
עד שלפני הסימון, הם היו כולם בתענית דיבור.
יישוב, יישוב שלם.
יישוב יום שלם, תענית דיבור ולומד תומך.
אנשים עובדים, לא בחור אישי, מה שאתה אומר, אנשים שלקחו יום מהעבודה,
שבת וזה.
תדעו שיש דברים כאלה בעם ישראל, בימי השובבים.
מי שקשה לו תענית צום ותענית דיבור,
יש לו את התענית הכי טובה, הכי מאולצת,
תענית אינטרנט.
זה התענית הכי קשה, תדעו, זה ה...
זה פלאפון.
שוב, תחשבו על זה, משהו כזה,
אני פותח בימי השובבים,
לא יודע, פעמיים בשבוע, שני וחמישי, אני פותח את הפלאפון רק בשש בערב.
משהו כזה. פותח, מרכז את הוואטסאפים,
חוץ כמובן לשיעורים בערוץ מהיר,
שזה משהו אחר. אבל חוץ מזה,
הכול.
לעבוד.
זה חלק פה מהסיפור הזה.
לדעת
להילחם בעמדה הזו של הלי יורים ואני עשיתי.
זה הפטרת וערה.
לדעת לדחות סיפוקים
בכל המובנים.
גם סיפוקים ברמה הלאומית.
ונתתי חוכים בלחייך.
כן, את התנין, הוא אומר, אנחנו נתפוס פה חרוכים, זה כאילו באיזה קרסים.
והדבקתי דגת יאורך בקשקסותיך,
ועליתיך מתוך יאורך, ואת כל דגת יאורך בקשקסותיך תדבק.
לא רק אתה, הפרעה,
תנדוג אותך, מה שנקרא, כל הדגים, כאילו,
כל מצרים, כל הספיחים, כל המעגלים של הרשע, של הגאווה, של השקיעה הזו,
כולם יצאו פה מהיאור.
ונטשתיך המדברה,
אותך ואת כל דגת יורך על פני השדה תיפול,
לא תיאסף, לא תיקבץ, לחיית הארץ ולעוף השמים נתתיה לאוכלה. עשינו, יש פה הקבלה לכל המכות, כן? יש את המכות ביאור הזה,
כאן יש את מכת הרוב, כן?
כל החיות, חיית הארץ עוף השמיים.
וידעו כל יושבי מצרים, כי אני אדוני,
יען היותם משענת קנה לבית ישראל.
כן, אומר יחזקאל, למה זה מגיע לכם, המצרים?
אתם,
פרעה, מצרים,
אתם
השליתם את עם ישראל שאתם תהיו למשענת קנה.
אתה אומר, וואי, יש לנו פה אימפריה, אה? יש לנו פה אנשים שהם יודעים לנהל את העולם הזה, שהם ככה
מזעקים פה.
בתופסם בכף תרוץ, אתה מבין?
הכף שלך היא נחתכה, כי אם תרוצץ את הכף שלה.
ובקעת עליהם כל כתף,
ובשענם עליך תישבר,
ועמדת עליהם כל מותניים.
כן, אתה מכשיל את כל מי שסביבך.
התברר שאתה פייק.
אתה מבין, פרעוכו.
יש מילה, אתם יודעים איך אומרים בעברית יפה?
פייק?
איך אומרים? כזב.
מלשון המילה, אכזבה.
אתה אכזבה.
איזה?
כן, נכון.
אתה רואה, מי שהוא מצרי, מי שהוא פרעוני,
מי שהוא שקוע ביאור שלו,
ולא רק שהוא עצמו,
הוא גם יוצר סביבו איזו אשליה של זכיחות דעת, של ביטחון,
כולם נשענים עליי, אני יודע מה שאני עושה פה.
אתה אכזבה אחת גדולה, זה מה שאתה אומר.
כן.
לכן כה אמר אדוני אלוהים, הנני מביא עליך חרב,
והכרעתי ממך אדם ובהמה, גם דבר, גם הבהמות, כל המערכת הזו היא תקרוס.
והייתה ארץ מצרים לשממה וחורבה,
וידעו כי אני אדוני, יען אמר יאור לי ואני עשיתי.
לכן הנני אליך ואל יאורך, ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חורב,
שממה ממגדל סבנב ועד גבול כוש, כן, זה הגבולות שם של מצרים.
לא תעבור בה רגל אדם ורעיל במה לא תעבור בה, ולא תשב ארבעים שנה.
ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות,
כן, מסביב כל הארצות יפרחו, וארץ מצרים תישאר שממה.
ועריה בתוך ערים מוחרבות תהיינה שממה ארבעים שנה,
ואפוצתי את מצרים מהגויים וזריתים בארצות.
כי כה אמר אדוני האלוהים, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה ושבתי את שבות מצרים ושבתי אותם ארץ פטרוס אל ארץ מכורותה. אנחנו בסוף נחזיר אתכם,
אבל היו שם ממלכה שפלה.
מן הממלכות תהיה שפלה, לא תתנשא עוד על גויים ואימתים לבלתי רדות בגויים,
ולא יהיה עוד לבית ישראל למפתח מזכיר עוון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדוני אלוהים.
למה אני לא אחזיר אתכם להיות ממלכה הזאת?
שאתם לא תזכירו לעם ישראל את העוון שלהם שהם
שמחו עליכם.
בקיצור, אתם תישארו לנצח,
משהו שפל,
כדי שלא יטעו עוד אחרי התפיסה הזו.
ואז הוא מסיים,
והיה ב-27 שנה בראשון, באחד לחודש, היה דבר נאי לה לאמור, בן אדם,
נבוכדנצר, המלך בבל, העביד את חילו עבודה גדולה אל צור,
כל ראש מוכרך וכל כתף מרוטה.
נבוכדנצר הביא את כל הצבא שלו לצור, לצור עליה,
על כל ראש, כן,
הוא שם עצים עד שהם נהיו קרחים כל כתף,
הייתה מרוטה מרוב,
ושכר לא היה,
והוא לא הצליח להפיל לצור.
ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה.
אז מה אני אתן לו?
לכן, כה אמר אדוני אלוהים, הנני נותן לנבוכדנצר מלך בבל את ארץ מצרים.
הפרס של מלך בבל יהיה ארץ מצרים.
זאת אומרת,
קיצור,
בכל המאבקים העולמיים וזה, בסוף מי שאוכל אותה, אחי,
זה ארץ מצרים.
היא הופכת להיות שק החבטות של העולם העתיק.
שוב, ברגע שבן אדם מנסה להגיד, לי יורי ואני עשיתי, כן, לא שבבל הם צדיקים גדולים, בבל אין גם את החשבון שלהם,
הנביא יחזקאל מדבר איתם.
אבל בתוך שרשרת המזון הזה של הרשעים,
אז מצרים היא בתחתית.
ונשא העמונה ושלל שללה ובזז ביזה והייתה שכר לחילו.
פעולתו אשר עבד בה נתתי לו יותר את מצרים אשר עשו לו נאום אדוני אלוהים.
וזו הנקודה החשובה,
ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל,
ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני אדוני.
ברגע שהתפיסה המצרית תתמוטט ותעבור מהעולם,
אז יתחיל פתחון הפה של נביאי ישראל.
אז ילך ויתברר שוב איך העולם הזה יוצא לחירות,
ואיך אנחנו יוצאים מהמיצרים שבכל דור ודור.
כן, שאלה.
מיצרים ישראל, מיצר פנים,
מישראל לעם.
נכון.
זה עוד סיפור, שלקחת לו גוי מקרב גוי, השיעבוד הזה יצא, ועכשיו אנחנו מדברים על איך יוצאים. אוקיי, היה שיעבוד, משהו שהכריח אותנו להיכנס,
אבל איך עכשיו יוצאים ממצרים,
זה מגיע על ידי הסרט המקוץ.
נעצור כאן.
נעצור כאן.
