טוב, נתחיל הקדמות, בסדר?
שלא יפספס.
קראתי לזה היום, "הטובים לחינוך",
שבסוף, כשאתה מסתכל על המציאות הנפשית,
הפרטית או הלאומית,
תודה רבה, תבורך.
תודה.
כשאתה מסתכל על המציאות הנפשית, הפרטית והכללית,
אז אתה מבין שמה שאנחנו צריכים הכי לחזק זה עצמיות,
עצמאות ועוצמה.
רוצים לחנך אנשים שיותר עוצמתיים,
יותר עצמיים, יותר מחוברים פנימה.
וזה נקרא קודש.
הקודש, בסופו של דבר,
זה עד כמה אתה מחובר פנימה.
ואז העץ שלך, וואו, וואו, כאילו...
ואפשר להגיד שזה המפתח לכל.
תחשבו על חרדות, ביטחון עצמי, תחשבו על זוגיות, תחשבו על...
בכלל על בריאות גופנית.
תחשוב על הכל. בעצם הכל תלוי בעד כמה אנחנו מחוברים פנימה.
וזה דורש שתי חיבורים, כהרגלינו בקודש.
מקום הכי גבוה ומקום הכי נמוך.
זאת אומרת, אם אדם יש לו רוחנית,
יש לו חיבור לעולמות עליונים, עשירים,
אז הוא חווה את זה, אדם שחוזר בתשובה, הוא אדם שבכלל חי בתודעה רוחנית,
לפי 13 עיקרי האמונה של הרמב״ם,
אז הוא,
אז רואים את זה, רואים את זה בשפת הגוף שלו אפילו, הייתי אומר,
כן?
ופעם היינו עם הספר, אנחנו עם החיים, אתה רואה, אדם חי, כאילו עוצמתי
ועם הגוף מבפנים,
עם הגוף מבפנים.
זה ככה, ככה צריך להיראות בית ספר של מחר, או זה כבר קורה, כן? אפשר להגיד שיש, אבל גם בית, אגב.
אז קראתי לזה, הטובים לחינוך, כי בסוף,
הדבר הכי חשוב שצריך לעסוק היום זה לחנך,
לחנך טוב.
לחנך טוב, כלומר, לחנך את המוח הימין של האדם,
מחנך את העצומות נפש שבאדם.
ואנחנו נכנסים עכשיו לפרשות ספר שמות,
וזה סיפור של שמות.
השם שלך,
השם של בני ישראל, השם של השם מופיע.
שם הוויה,
הוויה לא נודעתי להם,
אנוכי השם אלוקיך.
זה סיפור של הופעה של שמות.
כי השם של אדם זה המהות שלו, הוא קיבל את זה מרוח הקודש,
מההורים שלו, והוא בסופו של דבר יש לו,
איך אומרים, אות בתורה, ויש לו שליחות בעולם הזה, שאם הוא לא בעולם אז הכל היה בטל בעצם.
שאלתי שהעולם הזה קיים בזכותך, לא נבראה רק בשבילי,
ויש לך שליחות.
לכן כל אנשים שמערערים במחשבות על ספק לגבי קיומם, אז זה טעות דפוס, זה לא יכול להיות,
לא ייתכן.
כואב?
ספר לי מה כואב, אבל אין לערער אחרי זה שיש לך שליחות, אז זה מפתח של הכל אומר הרב קוק.
כל החולשות הגופניות, אז אנחנו באורות הקודש,
ג',
אם הייתי חכם הייתי יודע, ק', ל', ז',
כל החולשות,
כל החולשות,
הגופניות והרוחניות,
כל המחשבות הפסולות,
כן?
למשל,
אתה רוצה לשנות את השני,
אתה רוצה לחנך את השני להיות אחרת,
אתה רוצה בזוגיות לשנות את אשתך, את בעלך.
אז דע לך.
כל המחשבות הפסולות,
כל הרעיונות המדלדלים,
המטשטשים את הכישרון ואת הבהירות הנשמתית,
באים רק סיבה אחת לכל,
מחיסרון הערה של הנשמה העצמית.
זאת אומרת, זה לא שנשמה, יש נשמה,
ולא עצמית, זאת אומרת, אתה לא מחובר אליה.
חיסרון זלת טל החיים היסודי,
טל הזה זה טל התחייה,
כן, לחיות את המת שבך,
של הרצון והרגשה,
ההכרה, התשוקה ממהותה הפנימית.
אז זה משפט חשוב. זאת אומרת, בעצם אומר לנו הרב קוק דבר עצום,
שהחטא העיקרי שלנו זה כשאתה מחטיא מהמטרה שאתה לא מיכאל אבולעפיה,
שאתה
יוסי בוטבול. לא טוב.
אתה מוכן שיוסי בוטבול הוא על הכיפאק.
אבל זה לא אתה.
אז אל תקנא בו, אל תנסה לחקות אותו, אל תעריץ,
אתה יודע מה? אל תעריץ.
לא זמר ולא, אפילו לא אדם חשוב וחכם.
תהיה אתה.
כי בסופו של דבר כל התורה הזאת היא לא כדי שנדע מה כתוב בה,
אלא כל התורה הזאת וכל עבודת השם שלנו כדי שנוכל
לגלות את התורה של המנועם בתנעימה,
כן?
במה הוא בא, במה הוא דומה?
לפנקס מקופל. ראיתם את חסון?
העובר לא נראה פנקס מקופל.
אלא מה אומר המהר"ל מפראג, פשוט התורה כתובה בבשרו כמו פנקס,
ואנחנו רוצים ללמוד תורה כדי לגלות את התורה הכתובה בבשרנו.
וזה לא מילים בעלמה,
זה אומר שהתורה שאתה לומד, היא צריכה לעשות אותך שמח.
להפוך אותך לבעל תפילה, להפוך אותך לאדם עם מידות יותר טובות,
כן? אתה חוזר הביתה,
אמה חזרתי בתשובה, או אני רואה, רואים על הפנים שלך,
מה זאת אומרת,
כן?
כן, זה כאילו, זה צריך להופיע בבשר,
כי התורה הזאת היא רשומה בבשר, צריך לגלות אותה.
אז הוא אומר, על ידי מעשים רעים, נטיות עקורות,
מתחשכת, כן, מלשון חושך, אורה של הנשמה,
כן, אסור, עבירה. למה? כי אמרנו, חטא מרתים מהמטרה,
אדם עושה חטא, אז יש את עבירה, זה לא בסדר.
אדם, כן, אוכל ביום כיפור, אי ואבוי, כרת.
אבל חוץ מזה שזה לא בסדר,
אתה גם לא יצרת את הכלי להאכיל את השפע שיורד באותו יום.
נגיד, מחלל שבת, אוי ואבוי.
בשבת יורד שפע שנקראת שבת.
אז כשאתה שומר שבת קלחטה, אתה
יצרת את הכלי השייך לאותה שפע שיורד מן השמיים.
וככה כל דבר.
נגיד, נגיד, בבוקר חסדך, והוא נדחה בלילות.
יש, בכל זמן, בכל עת, בכל... יש איזה שפע מיוחד שיורד לאדם,
ואל תחטיא מהמטרה הזאת.
בלילה צריך לישון, בבוקר צריך לקום, צריך לאכול בריא, בעיקר מהטבע.
בעיקר.
אדם אוכל כל היום ג'אנק, הוא מחטיא מהמטרה,
זה חטא, זה לא חטא עבירה,
אבל זה חטא, כי הוא מזלזל בגוף שלו,
הוא לא אוכל מה שמתאים לכלי דם שלו.
אז זה המושג של החטא.
לכן, על ידי מעשים רעים, נטיות עקורות, מתחשכת,
אורה של הנשמה,
כן, מעיינה נכבש,
אין, אין, היא לא זורמת כבר, מים לא זורמים.
ואדם סופג לו את הרוחניות,
אז הוא מחפש רוחניות,
פסודו-רוחניות.
אז הוא סופג לו את רוחניותו מכלים אחרים,
כן? הוא מחפש כל מיני חוכמות, בודה,
כן? אתה מולך לבודה, לאיסלאם,
בהודו, וזה מלאים בישראלים שמחפשים את עצמם.
כלים אחרים, מרשמי חוץ,
כן? מחפשים אולי, אולי שם, סוף סוף, קצת ויפסאנה
של עולמים, ספרים, נפשות,
מעשים,
ריש מהחוץ, פועלים עליו בצורה מדולדלת. למה?
כי לא הבנת.
אתה תורה.
אתה ספר תורה.
ואיזה טיפשים הם הפרסים ש...
כתוב בגמרא, איזה טיפשים הם הפרסים שקמים מפני,
אני מתכוון שאין פה פרסים,
שקמים מפני ספר תורה ולא מפני תלמיד חכם.
כי מה זה תלמיד חכם?
התורה היא רשומה בבשרו.
אז זה יותר מספר תורה כמעט.
כאילו, הוא גילה את התורה, כן, תוכו כברוא.
הנשמה שלו פועלת בתוך הנפש שלו, בתוך הגוף שלו.
אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר.
אם למדת תורה ועיקרק בשכל, למשל, אז אתה יודע תוספות.
אבל אתה לא החדרת את התורה הזאת להיות תורה חודרת פנימה,
אז אפשר שהגוף לא מקבל את המזון שלו.
אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר.
כן, הכל נהג, הרב קוק כותב, כותב הכל.
אפילו לא, אני בא כדי לקחו יחד איתכם,
כאילו,
הוא לא כותב, זה הכל כתוב,
בצורה של שיממון ושל עריסה,
כן?
ופסוק מיכה, והאדם הולך בלא כוח
לפני רודפיו.
פתאום נהייתה
חולשה מדינית, חס ושלום, חולשה צבאית, חולשה זה.
כי אין עצמיות, אין עצמאות, אין עוצמה, ואני לא מקנא במקבל ההחלטות, כמובן.
והריחוק הזה הוא מורגש, כן? אתה רואה, כאילו, מה?
והפוך מזה, כשאנחנו קרובים לנשמה,
נשמת כנסת ישראל, לנשמה הלאומית שלנו, ובכלל כאנשים מפחדים,
כשאתה קרוב לנשמה שלך, זה ישר, זה מורגש.
אתה רואה, מה זה הרד פנים הזאת?
מה זה הטוב הזה?
מה זה המידות האלה?
כן?
זה הנשמה, הנשמה מתגלה.
אה יבה, ואה אבד אז את היסוד.
כן? זה הבסיס.
הצינור המשפיע על עצמיותו ממקור החיים,
מקור החיים המיוחד לא,
חיים גמדרי החוכמה,
את הפסוק שלו,
את האותיות של שמו שבתורה.
מה אתה צריך ללמוד בתורה שאתה לומד? את השם שלך.
מה זה השם שלך?
אתה צריך לכתוב את הפירוש שלך.
אתה צריך לגלות את הנפש שלך.
אתה צריך לצאת מתורה שאתה לומד
ואתה בן אדם אחר, כן? התורה צריכה להיות חודרת.
פעם שאלתי,
הייתי סטודנט
לפסיכיאטריה של איילת ונוער.
שאלתי קולגה,
שהייתה אישה מצוינת,
איך עושים פסיכולוגיה שהיא יהודית?
זאת אומרת, צריך, ואני לא שוכח את התשובה,
צריך תוכן שיחודר פנימה, עמוק,
כן? צריך שזה יחדור לנפש.
תשובה נכונה,
תשובה נכונה,
כן? ישראל, יש 60 ריבו אותיות לתורה.
אנחנו,
הנשמה שלנו היא כתובה בתורה.
הנשמה של השם יתברך, כן?
נתתי וכתבתי, אני אנוכי יביא את כתבית.
נתתי את השם שלי.
כל התורה זה שמות של הקדוש ברוך הוא. מה, גם עמלה?
כל התורה שמות של הקדוש ברוך הוא. אל תשאל.
אתה לומד תורה, אתה לומד את שמו.
יש
50 פרשיות כנגד 50 שרי בינה.
כל עלייה, זה כנגד אחד הספירות בנפש.
אתה לומד
סיפורי תורה, אתה לומד איזה משהו שקרה בהיסטוריה, כמו ספר היסטוריה.
לומד את עצמך.
אתה בפרשת שבוע,
תדע לך, קווי נפש, קווי זמן, מגבילים זה בזה, אתה בפרשת שבוע,
אתה נמצא בתדר של הפרשה.
כל הנושאים שתדבר בשולחן שבת, תשים לב,
אם אתה לומד כל הפרשה, אם הם מפרשים,
אתה יודע שכל מה שמדברים בשולחן שבת,
זה קשור לפרשה, באיזושהי צורה.
מה?
בדקתי את זה 30 שנה, אני בודק, זה מחקר על זה, אז אתה,
כי זה מה שיש באוויר, כן?
לעולם דבריך ניצה בשמיים.
הדיבור מדבר כל הזמן, והוא מופיע בנפש של העם ישראל.
ישראל יש אישים ריבו, אותיות לתור, כן?
גילוי עצמי.
אז ההדרכה היא קודם כל הדעת, פה זה ברמה רוחנית.
אחרי זה נראה, הנה, הנה הוא ייתן לנו.
בדמיון הבשר
הולך ומרעיש
חובד בו בכל שוטה ברזל,
והוא קבור באדמה,
אז עכשיו הוא הולך לדבר על מושג קבלי שנקרא חיבוט הקבר, לא עלינו.
שמט עובר איזו טלטלה כזה בשנה ראשונה.
זה טלטלה כזה.
להוציא את החטאים.
טוב, עד כאן הדברים המפחידים
של הג'ינום,
אבל הוא משתמש בזה לא בשפה הזאת, אלא בשפה של
בחיים שלך אתה צריך להיפטר, להיפטר, להוציא.
כל השיטות שאנחנו מלמדים בסוף במכון שלנו,
וכל השיטות שעובדות, מצאתי,
שהן שיטות של חיבוט הקבר.
זאת אומרת,
בסוף אתה נפרד מכל מיני הגנות
סתמיות וכל מיני דברים שנשימות מעגליות נגיד,
או קרניו, זה נקרא סקרל.
כל השיטות בקיצור, סומאטיק אקספריאנס,
הן באות
להבשיל ממך את
המקומות איפה שהכנסה איזה חרדה פנימה, אז עכשיו זה הופך להיות יצר,
ואז אתה משחרר.
פעם היו עושים טיפול בצעקות,
סטרימטרפי.
שמעתם?
היו הולכים שישי-שבת ליער,
חבורות של אנשים,
איך קראו לו?
סטרימטרפי,
טיפול דרך צעקות.
והיו שואגים, שאגות, אריה,
יום שלם,
ככה שבת שלום,
והיו מוצאי שבת,
מרגישים הקלה.
פשוט צעקו,
הוציאו את ה...
טוב, אז הוא אומר, ודמיון הבשר
הולך ומרעיש,
חובד בו בכל שוטה ברזל, והוא קבור באדמת עפר,
כן?
קברו החומרי,
וכבול בכבלי זוהמה,
ענן השכחה החשוך סובב את כל מלא קומתו,
ואת שמו לא ידע.
השאלה שישאלו אותך זה,
איך קוראים לך?
אה, זה אתה.
סתם, לא נפחד, לא נפחד.
לא, ישאלו את השם שלך, זה חשוב.
אדם פתאום אומר, אני לא זוכר איך קוראים לי.
הוא אומר, וואי, וואי, מצב לך לא טוב.
הוא יבוא לגן עדן, שאלו אותו ואז... לא, זה גן עדן, הוא ידע, כי זה כל העניין,
שאדם יזכור את השם שלו.
לכן צריך לכבד את ההורים,
אף על פי שיש לך מחלוקת איתם,
אף על פי שאתה מנסה כמה שיותר דווקא לא להיות מי שהם,
ויש לך ניסיון,
למשל, אתה אדם שעובד על השתלטנות,
ובדיוק הבא שלך מזכיר לך את מידת השתלטנות, אז בוא לכל אדם מה לעשות ואתה כועס עליו.
אל תיכנס. למה?
כיבוד אבים. למה? מצווה.
למה המצווה?
כי הוא אבא שלך.
מצווה מאוד מאוד קשה.
כי אתה צריך עכשיו להבין שיש פה הערה נשמתית.
איך הוא קרא לזה? שזרם, כן? כמו מים חיים,
שבא ממנו.
ואתה,
עם כל הכבוד לתיקונים שלך, וזה מאוד חשוב שאתה באת לתקן,
צריך לכבד אותו, כי בסוף, בשורש שלו, הוא אתה, כן? יש לו, אתה ממשיך אותו.
אז זה צריך, זה עבודה, זה עבודה קשה.
הבנתם מהמשפט, זה מדהים,
מדהים, לא יודע אם אתם מתרגשים כמוני.
בשתי הפסקאות האלה בכיתי, פשוט למדתי אותם, בכיתי. אז אמרתי, טוב, נעביר לכם.
ואת שמו לא ידע,
כן? זאת אומרת, אז יש שתי דרכים בעצם.
למשל, תשב עם עצמך, קח דף, תכתוב
מה רצונות האמיתיים שלי.
מה אני רוצה בעצם?
מה אני רוצה בחיים שלי?
תכתוב עשר רצונות.
אחרי זה תפרט את עשר הרצונות לעשר תתי-רצונות מתוכם.
מה אתה רוצה?
ואז תן לעצמך איזו תוכנית,
תוכנית פעולה,
כן?
תכניס את זה בתפילות שלך, בתפילות 18 שלך.
תזכור את המקומות האלה.
תגיד, זה מה שאני רוצה.
זה פן אחד.
הפן השני זה עבודה עם הגוף, כן? הטיפולים האלה שדרך הגוף
להסיר את כל הזוהמה, את כל הדמיונות,
את כל התראומות,
את כל המשקעים מהעבר, את כל מה שנרשם והוא לא אתה.
אז תנשום אותו החוצה וזהו.
חיבוט קבר זה,
כל בעל אותיו מפחיד, ישנו בכל עת וזמן.
כן, כל הזמן יש סוג של.
זה הטלטלות שאנחנו עוברים גם עם ישראל.
בין בפרטיותו של כל אחד,
בין בכללות האומה.
אנחנו עוברים עכשיו טלטלה מטורפת.
יש לנו חטופים שם.
כלומר, יש לנו חלק מהעצמיות שלנו שם.
למה?
כי בדיוק הנקודה,
אנחנו רוצים להחזיר לעצמנו את העצמיות שלנו,
את העצמאות, את העוצמה.
כן, חטפו לנו. מה זה חטפו לנו?
חטפו לנו חלק מהאישות שלנו, חלק מאיתנו,
ואנחנו רוצים להחזיר,
להחזיר את הכוח העצמי הזה.
אז אנחנו עוברים טלטלה מטורפת, אכתוב להם
רובה תורתי,
כמו זר נחשבו,
ותהי להם חזות הכל,
כדבר הספר החתום כתוב בישעיהו.
והננו כמו חללים שוכבי קבר,
אשר לא זכרתם עוד, ואימה מידיך נגזרו.
כל מיני פסוקים.
חותרת היא במעמקי שכל, במעמקי תורה,
לדעת את החיים ואת הטוב לפרטיהם.
וואי וואי, במעמקי תורה,
לדעת את החיים ואת הטוב לפרטיהם. זו עבודה עיקרית שלנו.
לקחת את כל המחשבות העליונות שלנו.
ולהופיע אותם למטה, תראו,
כן?
תיקון של המידות, תיקון של המצוות,
תיקון של הרגש,
תיקון של הדיבור, תיקון של הקול,
כן? הענווה.
אז זה צריך להיות בסוף המגמה החינוכית העיקרית.
למה מחנכים ילד?
להגברת קורת הרצון,
להגבהת כוחות הנפש,
לדעת לצעוק,
לדעת להוציא.
ילד בוכה, אל תגיד לו, אל תבכה מתוק.
תבכה מתוק, הכול בסדר, תוציא.
למה שתשמור על הדברים בפנים?
ילד נופל, תעלים עין.
תן לו, תן לו ליפול ולקום.
אל תעשה לו בית משפט צדיק בזמן. אה, ראיתי אותך.
מה, הצעירים?
תגיד שאתה רגע, שהם נוסעים לעבוד, הם נוסעים בכל מיני מקומות.
למה הם נוסעים להודו?
קודם כל, למה הוא יוצא להודו?
למה הוא הולך להודו? כי הוא מחפש את עצמו.
אז זה ריחוק, צורך קרבה.
אדם מתרחק, ואז הוא מתגעגע, או נסירה.
עכשיו שהוא יתרחק, הוא יחפש את עצמו באמת.
אז לא, אין מה למנוע, כי זה תהליך טבעי שאדם עושה.
אבל בשביל זה לא צריך הודו, באמת.
כל החיים שלנו.
זה לאפשר ריחוק, צורך קרבה.
הריחוק, ברוך השם, אל תתנדב, זה בא לבד.
אבל בסדר, אז להתגעגע לעצמך.
לא צריך בשביל זה לנסוע להודו.
כי בסוף, עבודה של לשמה, למה שאנשים אומרים שם, אין פוליטיקות, אין כל המתח הזה. אז אני סוף-סוף, אני יכול לעשות את הליך. מגיעים לבית חב"ד,
ומתחיל לעשות תהליך.
אבל לא צריך,
כי הכל פה, הכל נמצא כאן.
זה רק להשתחרר.
אז זה להשתחרר.
להשתחרר זה כאן, זה להשתחרר, זה לא לנסוע.
אנשים לפעמים נוסעים, ושם הם גם עצבנים.
לפעמים ההתנתקות הפיזית עוזרת ל...
כן.
לפעמים ההתנתקות הפיזית
עוזרת להתחבר יותר לעצמי.
זה ריחוק, צורך קרבה, זה כל הגלות.
אבל
שאלה מה הוא מספיק, אני חושב?
אלפיים שנות גלות,
לא כדאי לכתחילה.
זאת אומרת, אדם נמצא עכשיו, שומע אותנו.
תחזור, בבקשה.
אז אני אעזור לזה.
משפעת,
כן,
שפעת היא עידון ואצילות
גם על החומריות הגסה שבגוויה,
ממלאה היא זיו ונאורה גם את הסביבה שהיא שרויה שמה,
באמצעים מוחשים של דיבור, הוראה והדרכה,
יותר מכל באמצעים,
סגו לי אם.
הפעולה של ההקרנה הזאת שאדם מקרין היא פעולה גם למרחקים. אדם מקרין
אורות מקיפים וזה פועל על כל אחד ואחד כשהנשמה בעולם כן גורמת להערה כזאת.
אני חושב שהמורה,
מה שפלא, אני חוזר למשפט.
משפט היא עידון ואצילות, כן?
כל העבודה זו השפעה מטורפת.
יש עידון באוויר, יש אצילות באוויר.
גם על החומריות הגסה שבגבייה,
זה חודר פנימה. הרי מה המכנה רוצה?
שהתורה שלו תחדור עד היצרים של התלמיד.
ומה ההורים בבית רוצים?
שגם האצילות נפש שלהם תחדור עד
התחתית של התחתית של האישיות של הילד.
כדי שפתאום
יקפוץ לו, כן, את התמונה של אבא ואימא,
והוא לא יחטא כשהוא יהיה מרחוק.
ממלא היא זיו ונאורה גם את הסביבה שהיא שרויה שמה.
באמצעים מוחשים של דיבור, פתאום הדיבור הוא שונה,
הוראה והדרכה,
ויותר מכל באמצעים סגוליים, זאת אומרת, צמויים,
של השפעת כוח,
משיכתה הרוחנית.
יש איזה השפעות שהן לא תמיד גלויות מה בעצם המורה הזה,
מה הוא לימד אותי.
אבל עצם האישיות שלו, אני חושב שעצם האישיות של האדם זה,
עצם האישיות השפיעה.
מה עשיתי?
לא, התבלבלתי בדפים,
אני מבין, כן.
כן, התבלבלתי בין הדפים.
האם האם.
טוב.
אבל, אבל אתם יודעים מה?
בואו נעשה את הפסקה השנייה,
כי אני רואה שהסוף של הפסקה הראשונה,
נקרא אותה.
חשוב מאוד.
זה פשוט פסוקים.
פסוקים שמבשר על הסיפור של...
אני חוזר אבל, למרות זאת.
אני חוזר על חיבוט הקבר.
חיבוט קבר זה.
עם כל בעלותיו ישנו בכל עת וזמן,
בין בפרטיותו של כל אחד, בין בכללות האומה.
אכתוב להם ובתורותיי,
כמו זר נחשבו, אני לא רוצה ספר,
ותהי להם חזות הכל כדבר הספר החתום.
והננו כמו חללים שוכבי עפר,
הדם הוא כמו מת,
והתורה היא כמו תחיית המתים שבך.
התורה שהיא תורה שהיא מעוררת את העצמיות.
אשר לא זכרתם עוד, ואמה מידיך נגזרו.
והנה תבוא הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפחת.
לא הרוח הפנימי יצא ממך בואו,
יעמוד על בסיסו העצמי,
יוכר ימים מקדם שנות עולמים.
אז הוא מביא ככה פסוקים, כן? מלא פסוקים. זה כמו...
הוא מדבר מתוך פסוקים, הרב קוקו, הוא חולם פסוקים בבוקר,
בצהריים, בערב, בלילה,
והוא מדבר, זה השפה,
כן?
עם לבבי, אסיך ויחפש ורוחי,
יחפש וימצא,
כן? בנר השם נשמת אדם,
יחפש ומחשבתם של ישראל, הקודמת לכל,
כן? הרי ישראל קדמה לעולם,
תאיר בראשית עוז מקורה של כל אותיותיה של תורה.
קודם כל בשביל ישראל ואחרי זה בשביל התורה,
ברא אלוהים את השם ואת הארץ.
ישראל קודמת לתורה.
היא קודמת לתורה, זה אומר
שנשמת ישראל מאירה את אותיות של תורה,
כן?
ואנחנו תורה שבעל פה זה יותר עמוק. הן עם כלווי יקום וכארי יתנשא,
והנני פותח את גבורתיכם, עמי, כן? זה הן עם כלווי יקום, כארי יתנשא במדבר,
ויחזקאל, הן פותח את גבורתיכם, עמי, בתחילת המתים.
זה תחיית המתים, זה לא סרילר,
זה לא סרט אימה,
שהקבורון,
היוצאים המתים וככה,
אלא אנחנו רואים עכשיו תחיית המתים,
המת שבתוכנו קם לתחייה,
יא אללה.
והבאתי אתכם אל אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם,
אומר יחזקאל.
לשעבר תורה נתתי בכם,
לעתיד חיים אני נותן לכם
האנטישמים קראו אותנו, עם הספר.
אנחנו עושים עץ חיים, לא להיות עם הספר.
ילד שהוא כל הזמן קורא ספרים, לא בריא.
צריך שיחיה, צריך שיפתח את הרגשות שלו,
שלא חיה חברה, שיתנדב,
שיעשה דברים, שיפעל, שיעשה פלות גופנית, שיהיה גוף חזק.
כי ספר זה המטרה של הספר, זה לעורר את כוחות העצמיים של יצירה,
של תעצומות נפש.
נשמת ישראל מקורה של תוראה.
אז נשמת ישראל זה המקור של התורה.
תמצא את עצמה,
ומצא את עצמיותה.
התנוצצו לפניה כל אותיותיה של תורה.
בתפארת זיו החיים שלהם, ויקרא בהם שם עולם.
פסוק בישעיהו, שם חדש אשר פי השם כבנו.
אוי, מזוהר הציפייה לישועה כלל יאיר אור הפרט.
כן, מה יש לנו לעשות?
לששוב את האור מהעתיד, אור הישועה.
ציפייה שהיא ציפייה אקטיבית, פעילה,
שאין בו אלא מה שבכלל.
והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים,
קדוש
יאמר לו.
כל הכתוב לחיים בירושלים,
פסקה ראשונה. פסקה שנייה,
נשמת המחנך,
זה בא משמונה קבצים א',
תשצ"א,
תשצ"א,
כן?
כן, דיברנו על האפיונים, כן, של המחנך, שצריך בסופו של דבר,
כמו שאנחנו רוצים לחנך את הילדים להיות חופשיים ועצמיים,
זה גם יהיה אצלו,
כן,
המחנך צריך להיות חופשי בסופו של דבר.
ההורה צריך להיות חופשי,
לצאת מקונספציות,
לצאת מכל מה שמקובל אותו,
כן, שככה זה אצלנו, אין דבר כזה.
הרבה בדיעבד יש בחיים שלנו.
הרבה אנחנו לומדים להתגמש אל הילד.
מתלמידי יותר מכולם אנחנו לומדים מהילד,
מתוך זה שאנחנו משחררים, כן, משהו.
וזה אומר להיפגש עם הילד בצורה אמיתית, אותנטית, כן? אז בואו נראה.
המפגש האותנטי הזה.
בכל יום המחשבה שטה מראשית צמיחתה,
מתפשטת והולכת עד כל קצה גבוליה,
עד שחוזרת למקום מוצאה.
זה יופי.
אנחנו בעולם ש...
כמו שאמרנו,
הכול נמצא באוויר,
הכל שט באוויר.
צריכים לקלוט את האור הגדול הזה שמופיע עלינו כל הזמן.
יש כל הזמן, אבל אור גדול שמושפע עלינו.
זו המחשבה העליונה.
וזה מה שמאפשר לנו לחבר, כן, יש לך חיים ארציים, אתה חי פה, אתה במציאות,
ולבין להבין שכל הזמן, השם מדבר איתך.
אתה לא שומע,
אני לא גם,
אבל הוא מדבר איתנו,
כי המחשבה שטה כל הזמן נמצאת.
ברוך אתה השם נותן התורה, כל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא נותן תורה.
מחסד עליון, מהכרת אורח חיים של ההוויה, מאורו על העולמים ומאזרחתו על נשמת האדם,
על עוז חשק טובו, כן, שגורסים חלק טובו,
על מרץ חייו, על כישרונותיו, על אפשרות התעלותו.
כן, כל יום ויום. מה זה יום אמרנו?
יו"ד עופה של מחשבה עליונה ששטה בעולם.
יו"ד ווו המשכה מ"ם סופית.
אתה מושך
כל יום,
אתה מושך איזשהו משהו מאוד מאוד גדול, כן? איזה חידוש.
מחדש בטוב ובכל יום טוב מן מעשי בראשית.
כל בוקר אתה מתחדש.
אתמול עברת עבירה,
חזרת בתשובה.
זהו, סיימת.
יאללה, תמחוג, מחקת.
אין אשמה ביהדות, רק לקריא חתך יותר לעתיד.
מדהים.
בכל רגע ורגע תחשבו כל הזמן.
זה מתחיל במקום מאוד מאוד גבוה, כן?
אדם שמכוון, למשל, מצוות, ברכות, תפילות שלו, כל העולם הכוונות,
זה פלא פלאים.
אתה מבין שכל התפילות, כל הברכות, זה לא איזה טקס דתי,
זה נורא.
אלא את מה שאתה עושה, אתה מושך
כל הזמן,
מקומות מאוד מאוד גבוהים,
אורות שניתנים לך, כן? זה לא אורות גנובים, זה אורות שניתנים לך,
ועל ידי תיקון המידות שלך ועל ידי העבודה שאתה עושה, אתה מושך
את הטוב הזה, רצון להיטיב, את כל הדברים הטובים הגדולים האלה.
הוא אומר, חשק טובו.
והרוחניות שבו, שבתוך האדם,
הולכת ומשתלהבת.
כן, לשון שלהבת.
יש משהו שמתלהב שם,
הרוחניות שבו.
כן, אדם צריך לא להתלהב.
אסור להתפעל מתוך עצבות, רק מתוך שמחה.
אדם צריך להתלהב.
מרוב אור כללי בא לפרט בתיבות, בתפילה.
מרוב אור כללי בא לפרט בתיבות,
לפחת בתיבות, בתיבות, בתוך התיבות.
בקיצור זה יורד בתוך התיבות.
בתפילה, אתה אומר תפילות, אתה אומר תפילות של אינסוף.
אתה אומר מילים, זה לא פשוט, אתה אומר מילים
שהם שייכים לאינסוף, בלי פלאפון,
בלי לדבר עם מישהו אחר, בלי... אתה פוגש את האותיות של ה... זה לא יאומן.
הנשמה שלך מתפללת את המילים האלה,
אתה אומר אותן, אתה מאשר את
את עצמך אל הקול של הנשמה שרוצה כל הזמן להתפלל, היא כל הזמן מתפללת.
הלוואי היא תמיד מתפלל כל היום.
כי מה אתה עושה בעצם? אתה מגלה מקום עצמי מאוד מאוד עמוק.
במטבעות קבועות, אז זה הולכת משתלבת,
ברוב אור כללי, כלל, בא לפרט, לפרט, בתיבות,
בתפילה, תבעות קבועות, חפצי את חפציה נהלים,
משבחת,
מפארת.
כן, יש פה כל הספירות.
כל הספירות של ה...
הרב קוך מדבר קבלה בעברית.
זה יורד כאילו, כל הספירות.
מרננת, מתפללת, מתחננת, מתרוממת, משתפלת, מתגברת, מתדכאת, כן, כל ה...
הכל, זה השתלשלות של ההוראות.
חותרת.
היא במעמקי שכל, במעמקי תורה.
לדעת את החיים ואת הטוב לפרטיהם,
וזו העבודה העיקרית שלנו.
לקחת את המחשבות העליונות ולהפיע אותן למטה.
וזה כי אנחנו מתקנים מידות, מתקנים מחשבות,
יש בחירה ברגשות, בחירה במחשבות, בחירה בצעורים, בחירה בגוף, בחירה בכל.
אתה בוחר בכל ליישר את הצינור שלך, להיות,
כן, רצון להיות צינור,
להיות צינור למחשבות העליונות.
משפט היא עידון ואצילות,
זה אנחנו כבר מכירים, זה פסקה ידוע לנו כבר.
גם על החומריות הגסה שבגבייה,
המחשבה העליונה.
כן, משפעת אי, עידון ואצילות,
גם על החומריות,
אבל זה כבר פסגה שראינו לפני כמה דקות.
בגבייה ממלאה אי זיו ונאורה גם את הסביבה שהיא שרויה שמה,
באמצעים מוחשים של דיבור, הוראה, הדרכה,
יותר מכל באמצעים סגולים, אמרנו.
זה משפיע,
כן, זה משפיע על הכל,
של השפעת כוח משיכתה הרוחנית.
טוב, אז מה זה תלמיד חכם?
חדשהו שהוא חכם,
שהוא מאיר באור החוכמה אווירת ארץ ישראל מחכימה.
אז הוא עכשיו מוריד כל הזמן אורות החוכמה בישות שלו.
הוא כל הזמן מופיע את החוכמה העליונה.
אז הוא תלמיד, נשאר תלמיד כל הזמן של האינסוף.
כל הזמן לומד מאינסוף.
מה שהם רוצים מאיתנו.
הנשמה העליונה צריכה לחידוש חיים.
הנשמה העליונה צריכה
חידוש חיים.
וואו.
חידוש חיים על ידי המון פרטים שבאים לידה.
צריכה לחינוך מידותי, להתגברות,
לעמידה עצמית,
וצריכה על זה עצות והדרכות.
עלינו להקים בתי ספר,
שהם בתי ספר שונים ממה שקורה היום,
שהעיקר זה לא חמש יחידות מתמטיקה,
אלא העיקר זה מידות,
גילוי נפש, לדבר רגשות.
לא בית ספר פסיכולוגי שכל פינה יש סכנ"ש,
אלא שהקשר הוא אותנטי, מורה לחיים,
מורה שמחובר לתלמיד מכיתה 1 עד כיתה י"ב, מלווה אותו,
מחנך אותו, לא מלמד אותו כל מיני ידיעות.
פשוט מכיר אותו, יודע אותו.
יש קשר בהפסקות גם.
קשר
אמיתי כזה.
לוקחת, אז אני חוזר למשפטה, כן, לוקחת היא אותם האוצרות,
כן, אוצרות הניסיון.
מסתייעת היא בסיוע החברה,
ובאה לידי השלמתם על ידי הופעתה של ההוראה האלוהית ממקור הנצח.
מה בעצם אנחנו רוצים?
שהילדים האלה ילמדו בעיקר קודש בהתחלה.
לא ייתכן שנבזבז להם את החיים עם חול,
אחרי זה שיהיו גאונים בחול.
גאונים בחול.
אבל כדי לבנות את המקום העצמי הזה, שזה העיקר,
חייבים קודש.
הוא מסתייע על ידי החברה. בואו נקרא שוב את הפסקה.
הנשמה העליונה מסתייעת על ידי החברה. זאת אומרת, ההופעה,
על ידי זה שהוא פוגש מציאות,
ריבוי קשר עם המציאות, כן?
עוזר, הנשמה העליונה צריכה לחידוש חיים על ידי המון פרטים שבאים לידה.
צריכה לחינוך מידותי, להתגברות, לעמידה עצמית.
צריכה, כן, יש משהו שקורה למטה שמאפשרת לנשמה העליונה לבוא לידי ביטוי. לוקחת היא,
היא אותם מאוצרות הניסיון,
מסתייעת היא בסיוע החברה,
הוא בא לידי, כן, חברה מתוקנת.
ובאה לידי השלמתם.
על ידי הופעתה של ההוראה האלוהית ממקור הנצח.
מלמד לה את ערכה ואת ערך כל הקשבותיה,
את תוכנם של הרגעים שהם הופעות נצחיות
ואת ערכם של נקודות הניצוציות שבחייה,
שהם קווים מקיפים עולמי עד.
זאת אומרת,
התיאור שהוא מאוד מאוד גבוה ומאוד קשה לנו להשיג אותו,
אבל בסוף הוא אומר שיש משהו שאתה מבין שאתה בשליחות, להיות מורה זה להיות שליח.
אחד המקצועות שהכי מתחלפות זה הוראה.
כי קשה ללמד 35 תלמידים בתוך כיתה ענקית והם משתוללים.
אבל אם אתה בכיתה יותר קטנה, אחד הרעיונות זה להביא את התקציבים של חינוך מיוחד לחינוך הרגיל.
ואז כיתות יותר קטנות.
ואז אפשר שיהיה קשר נשמתי.
ואז התוכן שאתה בא ללמד,
שהוא טוחן באמת גבוה. למשל, מתבגרים הם עמוקים.
צריך ללמד אותם דברים עמוקים.
ילד בגיל 13-14 מטריל לחשוב, אומר פיאז'ה,
במושגים שהם מאוד מופשטים.
אז אל תפטם אותם עם תכנים פשוטים מדי.
זה לא מתאים לגיל הזה.
וזה קשר נפשי.
אז אפשר להביא להם מחשבות עליונות.
אבל מחשבות עליונות פירוש הדבר שזה מופיע באישיות של המחנך.
הוא חי שם.
הוא חי שם, לאט לאט זה מחלחל בנפשות של התלמידים.
הם יקבלו מהאורה
הגדולה הזאת.
זה הפרשה,
זה הנושא של השיעור, הטובים לחינוך.
צריך להשקיע בהם, לבנות אצלם את הנקודה הזאת העצמית,
העוצמתית, העצמאית,
החיבור לקודש במקום שזה פוגש אותם.
יש לי ילדים, שני ילדים שגדלו במצפה רמון,
ישיבת מצווה, המון ישיבה שמהללת את מה שאנחנו אומרים עכשיו.
אני חושב שהיא בסוף, היא צריכה פשוט להשתכפל.
כל ישיבה, אבל גם רגבים,
ישיבות שעוסקות בחקלאות,
אתה רואה שיש בניין עצמי אצל התלמיד, משהו מתפתח בחיבור לאדמה.
לאט-לאט, הכל משתפר, הכל מתקדם, הכל נהיה יותר טוב.
יש מחנכים מופלאים,
יש נשים מופלאים בחינוך,
שעושים עבודת קודש,
אבל צריך לייקר להם, להזכיר להם את ה... כמה זה חשוב מה שהם עושים.
אני רק רוצה לסיים את המשפט.
החיים הפנימיים,
סליחה, אני, כי זה בדיוק הפוך ממה שאני מדבר עכשיו.
אני אומר לך זה שלא עיקר הספר, אלא החיים,
אבל אני פשוט, משפט.
החיים הפנימיים מתהדרים לפי גודל ההכרה,
לפי חופשה הפנימית.
וואו. לפי עיזוז שליטתה, אני חוזר. החיים הפנימיים מתהדרים.
וואו.
אין לך זה, החיים הפנימיים מתהדרים לפי גודל ההכרה.
תיכנס, תיכנס, אל תפחד מהעומקים.
תיכנס לעומק.
גודל ההכרה, לפי חופשה הפנימי,
לפי העיזוז, שליטתה
על עולם החיים והמעשה.
כל דיבור הוא אוצר או רע.
כל פעולה ותנועה היא נטיית עץ חיים.
מה אתה עושה כשאתה פועל ואתה מדבר? אתה נוטע עץ חיים.
נושא ענף ופרי לברכה, גאון אשר מופיע בכל מהלך
וענו צדק,
בכל רפחוף אין.
כל הנשמה תליליה, כל רגע, כל תנועה, כל דבר,
הכל הופך להיות תורה. תורה זה לא איזה ספר שמע בארון, זה אתה, אתה תורה.
אז כל מה שאתה עושה, כל שפת הגוף שלך, כל ההוויה,
כל האירוע המדהים הזה,
זה נקרא תורה, אנחנו תורה, אנחנו התורה, כן?
וזה להכיר בזה, להכיר בגודל. ואז אתה רואה אדם,
אתה רואה ספר תורה,
אז הוא אומר, תחבק אותו,
תנשק אותו,
נכון? כמו שאתה מתלהב בבית כנסת, אותו דבר.
ועכשיו תשמע אותו,
תבין שהוא אומר דברי אלוקים חיים.
יש חיבור במילים של הרב קוק בין תפיסה שהיא רק הכרתית תודעתית, כזה שאתה מנתק את הספר מהחיים, לבין שאתה רואה, אתה רואה מילים, אתה רואה משפטים, אתה רואה,
הכל זה אורות עליונים.
הכל זה משהו שחי, שחי בתוכנו,
שאנחנו צריכים פשוט לחיות את הקודש שבתוכנו.
כי זו התחייה של האומה,
כן? כשרואים את החיילים שלנו ואת כל ההוויה הגאולית הזאת,
אנחנו מבינים שיש פה משהו ענק שקורה. אתה רואה את הגופים אפילו, הזקופים על שפת הגוף, הביטחון,
אז אתה רואה שיש פה משהו גדול שקורה מבחינת תורת ארץ ישראל. יש תורה גדולה שמתגלה,
כן? לא שאתה רואה את האבות החדשים.
תלכו עכשיו, תצאו מפה, תלכו לגן שעשועים.
תקשיבו, האבות הצעירים,
איך הם מדברים לילדים הקטנים שלהם.
זה לא היה בדור שלי.
זה לא היה.
פשוט, איזה יופי, איזה אכפתיות, איזה אהבה, איזה...
מה זה הדבר? מה זה הדור הזה?
אתם רוצים להתלהב, להתלהב מהדור,
וליצור כמובן כל המערכות שיהיו לפי זה בית ספר, הנהגה פוליטית, הכול, כן?
עבודה עם הגוף זה הכנה לזה שאת, עבודה עם הגוף,
זה, זה, היא עבודה.
כדי לאפשר שהתורה הזאת תהיה תורת חיים.
אם לא עובדים עם הגוף, אני חושב שזה עלול להישאר בשכל.
הנוצרים שמו צלב פה, ניתקו את הראש מהגוף, לא בריא.
אפשר להגיד שכל המשברים הנפשיים באים מזה עוד פעם.
מהחולשות, הוא התחיל ככה בפסקה הראשונה,
כל החולשות הגופניות והרוחניות באות מחוסר.
גילוי העצמיות, העצמאות עוצמה שבאדם, זה אותו שורש.
כן.
זה ספורט?
זה גם ספורט בגוף מבחוץ,
וזה גם שימוש בכלים שמאפשרים לשחרר את כל המתחים הפנימיים,
את כל החסימות ואת כל הדברים ש...
שם הלא מודע, הלא מודע הוא לא במוח,
הלא מודע הוא בגוף.
כן, הדם הוא הנפש.
אז זה תקוע שם איפשהו בזרימת הדם.
מדובר על תחיית המתים שבתוכנו.
תודה.
ויש שנזכה בעזרת השם.
