שלום וברכה.
אנחנו נברר היום בנושא של הפרשה,
פרשת ואירע,
שמתחילה ביכול השוני הזה בין משה רבנו לבין האבות.
האבות
לא יראו אחרי מידותיי, ואתה אומר למה זה שלחתני,
ואתה תראה, אז כאן רש"י אומר שאתה תזכה,
השאלה בעצם לא כמו האבות,
האם זה תזכה לגילוי שהאבות לא זכו אליו?
זאת אומרת, האבות,
התגליתי אליהם, לא שיניתי אליהם את סדרי הטבע.
אנחנו ראינו שהעולם, היה כל מיני דברים שהם זכו,
הם זכו בארות וזכו לשפע,
אבל לא ראינו שהפתא הופך מים לדם.
זה גילוי שעדיין לא היה בעולם.
בגלל ששאלת, משה רבנו, תקבל עכשיו גילוי של י"כ-ו"ק,
שזה גילוי שהוא ישנה את סדרי הבריאה.
מים הפכו לדם,
המטה הפך לנחש,
דברים שלא היו מבריאת העולם, וזה בעצם שינוי.
אבל,
אנחנו נברר היום שמשה רבנו, כשהוא שואל את השאלות האלה,
אנחנו נראה שהקדוש ברוך הוא אומר, טוב, אתה שואל שאלות,
ואני שלחתי אותך לעשות את השליחות שלך,
ואתה אומר, למה זה שלחתני? אז אם ככה, אז אני עכשיו אפתור את הבעיה.
אני עכשיו נכנס לתמונה,
ואנחנו נראה את הפסוקים שהם מדברים בצורה של גוף ישיר.
עני ולא מלאך,
עני ולא שרף, כמו שכתוב שם במכת בכורות.
ואנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא אומר, אם אתה לא רוצה לעשות שליחות,
אני מבין שאני מנסה מאוד מאוד לעשות את השליחות, אם אתה לא רוצה, אז אני אעשה את זה בעצמי.
לאור זאת, אנחנו ננסה להבין דברים עמוקים בפרשה.
בסדר?
אז בואו נראה את הפסוקים, נתחיל מהמקור הראשון.
ראשון פרק ג', פסוק י'
"ובת עמד לך ואשלכך אל פרעה והוצאת מבני ישראל ממצרים"
הפסוק שמדבר על לשון שליחות.
"לך ואשלכך אל פרעה"
לשון שליחות.
עוד יש לנו פסוקים
בהמשך, בפרק ג', פסוק י"ב, שתי פסוקים אחרי זה.
והוא אומר, כי אימך וזה לך האות, כי אנוכי שלחתיך, לשון שליחות.
ובואי צריכה את העם, אז במצרים, תלוי את אלוהים על ההר הזה,
יהיה מעמד הר סיני, זה הר חורב.
אחרי שסוף הפרשה מסתיימת,
למה זה שלחתני,
עצלו ליצלת את עמך,
הרי בסוף גם חומר ולבנים,
גם לבנים,
הם צריכים עכשיו לקחת תבן, ומה לעשות? לאסוף
תבן בכל מצרים.
לא מספיק שעכשיו גם תבן לא יינתן להם, אז עוד יותר קושי יש שיעבודו.
עד עכשיו במדרש,
שבשבת הם היו נחים,
אז עכשיו גם בשבתות הם צריכים לעשות מה לעשות?
לקחת תבן, הדבר הזה היה קשה ביותר.
אמר הקב"ה,
במקור השלישי שמות פרק ו' פסוק א',
אומר השם משה, אתה תראה
אשר אעשה לפרעה.
אני כבר, טוב, הבנו את העניין, אני עכשיו נכנס לכוח המדיניות, עכשיו אני עושה את זה.
וגם, שימו לב, במקור הרביעי, ישמע פרק י"ב, פסוק י"ב,
עברתי בעלית מצרים, בלילה הזה, מדובר כאן על העניין של מכת בכורות, והגיתי כל בכור בעלית מצרים,
מאדם ועד בהמה,
ובכל יום מצרים, עושה שפטים,
אני אשב. הקדוש ברוך הוא, הוא יעשה את זה.
מה העניין כאן בעצם,
ההגדרה שהקדוש ברוך הוא מתגלה ממש בטורה ישירה במצרים,
והשליחות של משה רבינו אמר,
אני כבר לא יכול, תעשה את זה אתה.
בואו נראה את הדימוי כאן ביחס לשליחות
המנהיגותית כאן במשה רבנו,
שהקדוש ברוך הוא בעצם אומר כאן, טוב, אני עכשיו רואה כאן שזה כאן מסתבך, ואני נכנס כאן בצורה ישירה.
בואו נראה.
נתחיל במדרש רבא, בסדר?
בשמות רבא,
מקור חמש.
"דובר משל אל אלוהים מי אנוכי",
בפרשת ג' סימן ד', אמר רבי יהושע בן לוי,
משל למלך שהשיא את ביתו,
ופסק ליתן לה
מדינה
ושפחה אחת,
אפשר אחת מטרונית, ונתן לה שפחה כושית.
אמר לה חתונו,
"לא שפחה מטרונית הפסקת לי, תן לי".
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון עולמים, כשהרד יעקב למצרים, לא כך אמרת לו,
"אנוכי רד ממך מצריימה,
ואנוכי אליך גמלו".
עכשיו אתה אומר, "לך וישעך אל פרעה, ולא אנכי הוא שאמרת לו אנכי אלי מה,
אנכי הלך גמלו".
משה רבינו אומר, רגע, אנחנו מכירים את המושגים שאתה אמרת ליעקב אבינו.
אנוכי ראית מצרים, רימה, מנכיך גמלו. אני איתך.
אבל אתה כאן כתוב, ולכן יש לך על פרעה,
לא על אנוכי שאמרת לי, אנוכי ילך גמלו, אתה נצטרך לעשות את הדבר הזה, לא אני.
דבר אחר, אומר המדרש הבא, מי אנוכי? רבינו אורי אומר,
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא,
אתה אומר לי, לך ויוצאת ישראל.
היכן אני משכים בקיץ מפני החמה,
ובחורף מפני הצנעה?
מעניין לספק מאכל, משתה, איך אני יכול לספק להם אוכל, משתה,
כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות יש בהן, כמה אנשים בריון, כמה מעוברות, כמה תינוקות יש בהן,
כמה מיני מסדרונות והתקנת להם,
כמה מיני ריכוחים והתקנת להם למעוברות,
יש לנו כל כך הרבה דברים לטפל בעם ישראל.
כמה קלילות וגוזים התקנת לתינוקות.
והיכן פירוש הדבר הזה בשיר השירים שנאמר,
"הגידה לי שאהבה נפשי".
אמר לה הקדוש ברוך הוא,
מנחרה שיוצאת ממהם ממצרים, מספיק להן שלושים יום.
ואתה יודע איך אני עתיד לעניגם.
זאת אומרת, אני, תן לי,
אני אסדר לך את כל הדברים, גם את האוכל.
כתוב שכאשר ישא ממנט היונק.
מה ישא ממנט היונק, אתה מקבל גם כן,
ענני כבוד זה כמו
להחליף חיתולים.
מה נראה לשמיים, כתוב לחם הבריא מחליש, זה כמו הנקה.
ובעצם הכל, וכל הענני כבוד, מה עושים? הם מעבירים אותם את כל ה...
ממש, ישא ממנט היונק.
היה כאן החלפת חיתולים,
היה כאן הנקה, ממש כתינוק.
"מי אנוכי", אמר לפעמים רבות של עולם, "איך אני יכול להיכנס למקום ליסטים ולמקום אורגי נפשות?"
"מי אנוכי כי ילך אל פרעה?"
"ויכי יוציא את בני ישראל? מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם?"
אמר לקדוש ברוך הוא כי יהיה עמך.
אין אומר יהיה עמך, אלא מישהו מתיירא.
וזה לך עוד, כי אנוכי שלחתיך.
ובזבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי, כפי שיהיה עמך,
וכל מה שתרצה, אעשה אני.
אז בואו נראה את הקשר הזה, מתי הקדוש ברוך הוא אומר אני אעשה,
או אתה תעשה.
בואו נראה.
ובוציא לך את העם במצרים, תעבדו תלויים על ההר הזה. מה שאמרת, באיזה זכות הוציאה ממצרים,
ואי יודע שבזכות התורה, שהם עתידים לקבל על ידך בהר הזה. כן, יהיה מתן תורה, ואתה תביא להם את התורה,
הם יוצאים משם.
דבר אחר, שימו לב,
האלוהים, מה הוא שאמר לו כי אנוכי שלחתיך?
אמרו רבותינו ז"ל, סימן לגאולה הראשונה,
באנוכי ירדו ישראל ממצרים, שנאמר,
אנוכי ארד עמך מצרימה.
ובאנוכי אני מעלה אתכם,
בסימן לגאולה האחרונה שבאנוכי מתרפים,
ומתאים לגיל שנאמר, הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא.
אתם שמעו את השיעור שפעם למדנו על אנוכי? זוכרים את השיעור?
על אנוכי, נכון? זוכרים את זה?
שפעם ראשונה שמוזכר בתורה על אנוכי.
זוכרים?
יפה מאוד, קודם כל אני שמח שאנשים זוכרים פה, וזה דבר נפלא.
כי אז הייתי אחרי זה נבהלתי, מה אני אעשה פה?
יפה מאוד. אז היה את הנושא של אנוכי,
שראינו שהאדם הראשון, הוא איבד את האנוכי, כלומר אירום אנוכי.
ואחרי זה ראינו שכאן אורי גתבל, הוא אומר, השומרי הכי אנוכי,
הוא מאבד את האנוכי.
ועשו, תרוצו הבנים בקרבה, ואומרת רבקה, למה זה אנוכי?
זאת אומרת, ואז כתוב שעשו באו מהשדה והוא עייב, הוא אומר, כן, נתת מהאדום הזה, כי עייף אנוכי.
כולם לא מצליחים
להשיג את האנוכי, עד שבא יעקב אבינו אומר,
אנוכי נקודה.
עשו בחורך.
אני הולך להביא לך, אבא, את האנוכי.
הסוד שהעולם נברא ב-ב',
אבל א' היא באנוכי,
היא בעצם,
אף אחד לא צריך להשיג את זה, אני הולך להביא לך את זה לעולם.
ואני הולך להביא לך את האנוכי, השם לא יהיה לך.
מכאן והלאה, יעקב אבינו הוא היופי שלו כמו יופי של האדם הראשון, כי הוא מתקן את האדם הראשון, הוא מצליח בעולם להשיג את האנוכי שכולם לא הצליחו.
עייף אנוכי, רום אנוכי, מה שמונה אחרי אנוכי, אף אחד לא יצטרך להשיג את זה,
כי בעצם מי שעשה עבירה איבד את האנוכי,
ואנחנו משיגים את זה. אז כאן,
אנוכי,
משלכם אצלנו הנביא, ואנוכי ירד ממך מצרים ומעלה אתכם. זאת אומרת, יש כאן איזה סוד של אנוכי, זה סימן לגאולה.
אז תראו,
לאור זאת, אנחנו מבינים עכשיו משהו עמוק, בואו נראה.
יש לנו עכשיו,
המדרש רבה בפרשת ידבע, הוא מתחיל להסביר למה משה רבנו לא יכול לעשות את השליחות.
ומכאן,
הקדוש ברוך הוא אומר, טוב, אני מבין שאתה לא יכול לעשות את השליחות.
זה ככה מסתובב את הפרשה, למה זה שלחתני?
אז טוב, בואו אני אראה לך מה אני אעשה.
הוא חושב, יש לו כזה מסע, כשהוא רואה שעכשיו עם ישראל כבר תבן לא יינתן להם, אז למה זה שולח אותי?
הוא אומר, טוב, אם ככה, תראה מה אני אעשה לפרעה.
אז בואו נראה.
הוא עשה, ובעצם ההסברה, אנחנו נראה שבמכת בכורות הוא לא עשה כלום.
הקדוש ברוך הוא התגלה בעצמו, במכת בכורות הקדוש ברוך הוא התגלה.
וכל מי שהיה,
או היה בכור מת, זה לא שהורג מישהו.
כן, אבל אנחנו נראה למה במכת בכורות, שהיא המכה המרכזית, היא האחרונה,
אלא צריך להגיע,
שכתוב גם בהתראה,
היא המכה שמשר הבן מתריע את פרעה,
בעשרה האחרונים שהקדוש ברוך הוא עושה את זה לבד.
אז בואו נראה.
שמות רב בפרשת כ"ו, סימן י"ט.
בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא? במצרים בשביל משה.
אמר רבי נסים,
למשל לכהן שהיה לו גינה, שתאנים.
באותה גינה
היה בית הפרס,
מה היה שם? היה שם איזה, כביכול היה כאן איזה גברים,
ביקש לאכול תאנים,
אמר שהוא כהן, מה הוא יעשה?
אמר לאחד, לך אמור להריס שבא לגינה,
אה?
אומר לך שתביא לי שתי תאנים.
הלך ואמר לו כך:
ישיבו, אריס, מי הוא בעל הגינה?
לך למלאכתך, אני לא... מי זה בעל הגינה?
אמר לו הכהן, אני אלך לגינה.
אמרו לו, למקום תמה אתה הולך?
כאילו, אמרו שהאריס לא משתתף פעולה.
אז הוא אומר לו, טוב, אני רוצה ללכת כאן תאנים מתוך זה, אבל יש שם בעיה שיש שם גברים,
אני לא יכול להיכנס, אז תביא לי.
הוא רואה שאף אחד לא מביא לו, אמר, טוב, אני אכנס לקחת את התאנים.
אמרו למקום טמא אתה הולך? אמר להם אפילו שיש שם מאות תרומות,
הולך אני,
ולא התבייש לוחי.
כן, נראה שבעצם שלא השליח שלי התבייש שהוא לא העריס לא מביא לו.
כך, כשהוא ישראל במצרים,
אמר הקדוש ברוך הוא למשה,
לך ושכחה אל פרעה,
הלך ואמר לו, מי השם אשר שמע בקולו?
לא ידע לי את השם, לכו לסביבותיכם.
אמר הקדוש ברוך הוא, אלך למצרים, שנאמר,
כמשעיה י"ט, מסע מצרים,
אמרו לו מלאכי השרת, למצרים אתה הולך, למקום טומאה?
אמר להם, אלך ולא יתבייש שלוחי משה,
ולא עוד יכתיב, וימר השם משה ולאהרון, בבית מצלם לאמר. זאת אומרת, בעצם משה רבנו מתבייש,
הוא נכנס לשליחות, ומכאן גם תבן הוא יינתן להם.
וזה יצר איזה סוג של בושה, שבאים אליו השוטרים, והם אמרו, מה עשית?
ייבשת את ערכינו בני פרעה, בני עבדיו?
כן, הדבר הזה קשה ביותר. אמר הקדוש ברוך הוא, אם ככה,
רק שלא יתבייש שלוחי,
אני נכנס כאן לעובי הקורה, ואני בעצם הולך כאן לתת מכה במצרים.
כן.
זה פרעה, הוא אמר מי השם שם בקולו. בעצם הוא בא ואומר,
פרעה אומר למשה מי השם, וכאילו מתחיל בעצם להגיד לו, אני לא מכיר את בעל הבית, מי זה השם, וכן הלאה,
כמו אותו עריס שלא מכיר את בעל השדה.
והכל בסדר.
בשמות רבה, במקור השביעי,
כאן אני חושב שדיברנו עליו של אנוכי,
בסוף זה נוחי, זה הולך להתחבר לכל הפרשה,
וזה בעצם,
זה כל המקור של כל פרשת שמועות, שבעצם כמו שדיברנו על נוחי,
אנוחי בא אל בני ישראל, אנוחי ישלחתיך,
באנוחי ירדו ישראל למצרים, באנוחי ירדו למחרת, ואנחנו ירדו לגמלו, אז הכל מוזכר כאן
בשמות רבה בצורה יותר רחבה.
בדשת החומה מובא,
כן, אנחנו מבינים שיש כאן מדרשים,
דשת החומה,
בואו נראה את ההגדרה שמה זה,
הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו, בואו נראה.
ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי וגם ראית את הלחץ.
מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא מביט במצרים,
אלה החיים שעבדים בישראל.
שנאמר, הנה צעקת בני ישראל באה אליי וגם ראית את הלחץ. זאת אומרת, יש כאן איזה לחץ, לא רק צעקת בני ישראל, יש גם לחץ שמצא מעבדים אותם.
היה כאן איזה עבדו ובינו אותם ארבע מאות שנה, יש לנו איזה עניין שהרדת לגלות,
אבל מה הם עשו יותר עם המצרים? מה הם הגזימו? מה הם עשו?
צעקה בני ישראל, את הלחץ שמצא מעבדים אותם.
כביכול,
אומר המדרשת החומה, אני עמהם.
אשר מצלם לוחצים אותם,
וארד להצילו.
אומר כזה שברוך הוא, כאילו, אני מה?
אני תם.
ואתה הלך לך וישך אל פרעה. רבי אלעזר אומר, ואתה הלך, לך היו ישראל מצפים.
לך היו ישראל מקווים.
ואתה הלך, גדולה יש לך בדבר הזה.
רבי יוחנן אמר, המהלך הקדוש ברוך הוא, לך מה עשו הדבר הזה? בעצם הקדוש ברוך הוא מבקש ממשה רבנו,
אני נותן לך איזו אפשרות לעשות את כל המהלך.
למה?
כי אתה שליח שלי.
בפועל, כמו שראינו כאן, משה רבנו מרגיש שמה,
למה זה שליחתני?
ועכשיו, לאור זאת, נראה את המזרשת החומה, זה ההמשך, פשוט ההולדות, ציון י"ב,
מקור התשיעי,
איך זה מסדר את כל המהלך הזה של הנביאים בשליחות.
אנחנו נראה את הסקירה שיש לנו עם כל הסדר עם יונה,
עם כל השליחויות שהיו במשך התנ״ך,
ונראה את ההבדל שנוצר מתי הקשור בעצם בא לידי ביטוי, ומתי נביא יכול להגיד אני לא רוצה, או אני רוצה.
בואו נראה את ההגדרה, ועל פי זה נבין גם מה קרה בפרשה שלנו.
כן, שבעצם משה רבנו, יש לך בעיה תשלח, הוא לא רוצה לקחת את השליחות, למה?
ואחרי זה יצחק חרדה.
אז בואו נראה.
זה שכתוב,
במדינה של תחומה,
בפרשת תולדות עזמי נ"ט,
"כי אוזן שומעת ועין רואה,
השם עשה גם שניהם".
כתוב בשלי ככה, כן? "אוזן שומעת ועין רואה, השם עשה גם שניהם". גם לא,
"וכי לא עשה קב"ר, אלא אין ואוזן מלבד,
והלא כל האיברים
הוגלפם באדם, כל האיברים, לא רק את העין ואת האוזן, הכל, כל השמיעה, הריח וכן הלאה.
אלא מה "אוזן שומעת",
אתה מוצא ג' דברים,
ברא קדוש ברוך הוא ברשותו של אדם,
ושלושה עיניים ברשותו.
עכשיו בואו נראה בעצם מה יש לאדם בחירה ומה יש לאדם בחירה.
אנחנו ננסה גם להבין מה זה הנבואה של משה רבנו.
הללו שהן ברשותו הידיים והפה והרגליים.
כיצד?
הידיים רוצה לעסוק בהם מלאכת שמיים,
סוכה, לולב, שופר,
ציצית, לכתוב בתפילין, מוזות עושה.
לקח את הידיים שלך ועושות יותר מהידיים מצוות.
איזה מצוות? בני סוכה,
כחלוליו, שופר, ציצית,
תפילין, מזוזות, אתה יכול לעשות עם הידיים שלך דברים טובים?
רצה לגנוב,
לשפוך דם נקי,
לקפח את העוברים והשבים, לעבור בהם עבירות, הרבה עושים, אתה מוכן לקפח את הידיים,
לעשות דברים רעים גם כן.
אז יש לנו לכאן ולכאן,
זה בידיים.
מה קורה עם הפה?
הפה ביקש לעסוק בתורה,
לספר לשון טוב, להלל,
לשבח, להתפלל, לומר שירות.
אתה יכול לעשות עם הפה המון מצוות,
להתקדש, מה אתה עושה?
מדבר בתורה, עוסק בתורה, אתה מהלל, משבח,
מודיע לקדוש ברוך הוא, מתפלל,
אומר שירות.
מצד שני, הפוך.
ביקש לפלשון הרע, לחרף, לגדף, להישבע לשקר, אומר, כן, אדם יכול
בפה שלו, נדרים, שווה על שקר, הדבר הזה
מסוכם ביותר.
אז יש לנו ידיים והפה. והרגליים, הרגליים,
ביקש ללכת דבר מצווה, לבקר חולים,
לנחם אבלים, לגבור מתים,
דמי חסדים, הולך, יש לך עם הידיים, עם הרגליים, אתה יכול ללכת לעשות המון מצוות, ללכת לדבר מצווה.
קצת הפוך, ביקש ללכת לדבר עבירה, לנאוף, לרצוח,
לגנוב, הולך.
זה ברשותו של אדם, שמה?
לכאן ולכאן יש לו בחירה.
לידיים, הפה והרגליים.
עכשיו בואו נראה
איזה איברים אין בהם בחירה.
העיניים והאוזניים והחוטם.
מה זאת אומרת העיניים והחוטם הם אינם ברשותו? בואו נבין.
העיניים כיצד?
היה עובר בשוק.
ראה עבירה או דבר שהוא מאוס בעיניו,
או אדם שאין לו בו חפץ לראות,
או שלטון שלא היה רצון לראותו,
מה יעשה?
רואה הוא שלא בטובתו.
אתה רואה, זו התמונה שאתה רואה מולך, אין לך מה לעשות.
אה, יש לנו עכשיו מציאות לסגור את העיניים,
אבל אתה נמצא,
גם את המבט הזה כבר ראית.
האוזניים שמעות חיופין וגידופין, או דבר שאין לו בת חפץ, מה יעשה?
שרואה שלא בטובתו.
זה באוזניים.
זאת אומרת, אני לא יכול, אני כבר את האוזן כבר שומע, כי אני חייב לברוח משם, אבל זה, אני צריך להפעיל איברים אחרים בשביל לצאת משם.
את האוזנה אתה כבר שומע.
החותם
עובר בדרך אבריח תבשילים טמעין או ריח של קטורת, עבודת אקום, כן?
לא היה רצונו לאריח, מה יעשה?
אריח בהם שלא בטובתו.
בעצם מה לעשות, אתה נמצא שם במקום,
אתה צריך איבר אחר או את הרגליים בשביל לברוח משם, אבל את הריח אתה מריח.
וכשהקדוש ברוך הוא
חפץ
אף אלו שהן ברשותו,
אינן ברשותו.
מנין? ממשה,
ובלעם,
ויונה,
וירמיה וירבעם. בואו נראה,
יש לנו כביכול, שכל שביכול נותן אדם אפשרות לאי בחירה,
והם לוקחים את זה כביכול לדבר שהוא, בואו נראה את המזרשת החומה,
שיש כאן שליחות
עם האיברים, והאדם אפילו יכול לקחת את השליחות לעשות דברים אחרים.
מה יש לנו כאן?
משה, בלעם,
יונה, ירמיה וירובעם.
בואו נראה את הסקירה התנ"כית כאן על היחס של השליחות,
וזה בעצם נושא השיעור.
משה מנין,
אמר רבי שמואל בן נחמן,
שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה,
עומדים בפרשה, שנאמר,
ועתה לך ואשר חי אל פרעה, ומשיבו, לא איש דברים אנוכי,
גם מאתמול, גם משלשום, גם מאז.
כן, בעצם הקדוש ברוך הוא פונה אליו עוד יום ועוד יום ועוד יום, שבעה ימים הוא פונה אליו,
ומשה רבנו לא רוצה לקחת את השליחות.
תמול, תמול מתמול, שלשום ושלשום, גם אז, הרי שבעה ימים, שבוע ימים,
הוא פונה אליו כל יום,
בוא, קח את השליחות, והוא לא רוצה.
הוא אומר לו, שלח נא ביד תשלח, לא רוצה שליחות,
קח מישהו אחר.
אמר לקדוש ברוך הוא, מה אתה סבור?
שרגליך ברשותך?
מה, הרגליים שלך לא ברשותך? עמד והלך שלא בטובתו.
כן, נכון, נבין את הרקע שבזה.
כן, שאל נחם על רגליך,
כאן הקדוש ברוך הוא אומר, הלך שלא בטובתו.
זאת אומרת, אתה חייב לקחת את השליחות.
יונה אמר לקדוש ברוך הוא,
קום לך אל ניבא, העיר הגדולה,
כל אותו העניין, ויעקב יונה לברך תרשישה לפני השם,
וירד יפו, בורח עולה לצפינה,
בורח,
ולסוף ייראו בים כל אותן הצרות ולא הדג ויקרא אל השם ממי הדגה.
ובסוף, מה קרה לו? שבעצם דורקים אותו למים, הים סוער.
בסוף נמרץ שיער ראשו וזקנו מן אותו חום שהיה
לא בימי הדגה, ואחר כך הלך, שלא בטובתו,
הוא הבין שאין מה לעשות,
הוא חייב לצאת מתוך הדג הזה,
אמר לקביש ברוך הוא, אני חייב,
תוציא אותי מפה, אני עושה הכל,
רק שחרר אותי מתוך הדג הזה,
חייב בלב וכן, הוא מקיא אותו את שפת הים ואת שפת היבשה,
ואז הוא עושה את הדבר הזה. בעצם כאן יש כאן כביכול איזו שליחות, שמה?
שכופים אותה על זה, כן? גם משה וגם יונה.
בואו נראה מרמיה.
ירמיה אמר לקביש ברוך הוא,
בטרם את צורך בבטן לדעתיך,
והוא אמר, אה, השם אלוהים, הנה לא ידעתי לדבר כי נער אנוכי. יש כאן, בהפטרה, שקראו בפרשה,
יש כאלה שקראו,
קראנו את זה.
אמר לה הקדוש ברוך הוא,
אל תאמר נער אנוכי,
כי על כל אשר השלכך תלך,
ואת כל אשר עצבך תדבר,
ועל כוכך תלך ובעל כוכך תדבר.
אז אנחנו רואים כאן, שאתה רואה שיש לנו דמויות,
כמו משה,
שגם אם אתה לא רוצה,
הוא אומר,
הוא אומר, אני, אתה לא רוצה, זה לא יהיה טוב, וחרף השם במשה.
יש סוגיה שם, וחרף השם הזה, שאין בו רושם, אבל הדבר הזה לא פשוט, וגם רואים ביונה, בירמיה,
שקבל יושב-קשור חפץ אף ידיים אינם ברשותו של אדם, מתי?
כשבא עידו הנביא,
אצל ירובם.
מה קרה עם עידו הנביא ועם ירובם?
והנה יש אלוהים בא מיהודה בדבר השם אל בית הלל, וירובם עומד על המזבח,
להקטיר,
ויקרא למזבח בדבר השם, ואומר, מזבח, מזבח, כה אמר השם,
הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות, המקטירים עליך,
ועצמות הדם נצטרפו עליך. ככה אומר לו
דו הנביא,
ולמה מזבח, מזבח שני פעמים, מזבח שבית אל, מזבח שבית דן, שבהן אלו שני עגלים. זאת אומרת, עשה כאן עירובם
שתי מזבחות, אחת בבית אל, אחת בדן,
עשה איזה עבודה זרה,
ואז הוא אומר, ועצמות אדם ועצמות ירבעם, אין כתיב כאן אלא אדם,
חלק כבוד המלכות.
ומיד אמר ירבעם, שותה הוא זה.
איך אתה אומר, אמר לו שותה, אומר לעידו הנביא, אמר לו, זה האות, הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו,
והמזבח נקרע ונשפך הדשן מהמזבח, כי מופת אשר נתן, ויהי כשמו המלך
את דבר איש אלוהים. זה הסימן שתראה מה יקרה עם המזבח הזה.
ואז כשמוע המלך דבר איש אלוקים אשר קרא למזבח בבית אל,
וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמור תפסו.
עכשיו, הדבר ששואל הזוהר ושואלים את זה בכל המפרשים,
הוא מחרף
את השם ולא קורא לכלום.
אבל כשהוא רוצה,
מרים את היד שלו,
לתפוס את עידו הנביא, מה קורה לו?
היד שלו התאפשה, ותיבש ידו.
שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו.
נתפס לו היד ככה והוא לא יכול לזיז אותה.
כשהיה עומד ומכתיר לעקום, לא יבשה ידו.
הוא עושה עם הידיים עבודה זרה, ולא קורה לו כלום.
וכיוון שפשטה אותה כנגד הנביא,
יבשה.
מכאן אתה למד שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו.
כמה קשור עניו כביכול, שמה יותר מכבודו.
אמר לי, למה אתה סבור? שידך ברשותך?
מיד ויד המלך יש אלוהים, חל נא את פני ה' אלוהיך, ויתפלל בעדי ותשב ידי אליי.
ויחל יש אלוהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו,
והתהיגיה בראשונה.
אז אנחנו רואים כאן שגם הידיים באיברים,
הם לא, הקדוש ברוך הוא לקחת אותם, ואנחנו עושים פעולה הפוכה כמו שראינו כאן,
עם היד שהתייבשה לירבעם.
אף הרגליים אינן ברשותו, אינן ברשותו פסוק מלא מהשם מצעדי גבר, ואדם מייבין דרכו.
כן, אדם, איפה הוא רוצה,
הוא רץ למקום מסוים, הוא לא מצליח להגיע, היא בכתר הרכבת.
תראה, גל, השם מכים את הגב, וכל ה...
רואים את זה בברכות השחר, כבר כל הצעדים
שתעשה כל היום, כבר מוכנים לך. אז מה אתה כופן, כאילו, אתה כועס, אל תכעס,
כנראה אתה צריך להיות כאן.
למה? כי כל הצעדים, השם ילך לצד הגבר, כל הצעדים כבר מוכנים.
כן, אומר המורים את דמי ישלי,
מהשם ילך לצד הגבר, ואדם יבין דרכו, ואדם הולך ואינו יודע לאן הולך, אם לטוב, אם לרע,
אם למוות, אם לחיים, השם ישמור.
וכן אמר אלישע לגדודי ארם,
לא זו הדרך ולא זו העיר.
כתוב שאלישע,
הם חיפשו את מה שקרה עם אלישע,
שארם ראו שמי שתופס את ה...
אמרה לו הנערה שם שיש איזה נביא בישראל, ויודע מה קורה בחדר משכבך.
שכל פעם הוא היה עושה מערבים,
ועם ישראל תמיד אמר אליהם אלישע, נביא, אל תלך שם, כי יש שם,
גדודי ארם נמצאים שם.
ועוד פעם הוא הלך, שלח מערבים בכל מיני מקומות לתפוס את ישראל, ואז כל מיני, אמר לו הנביא, זה שם, יש שם...
אז אמר מלך ארם, מי מאיתנו אל המלך?
יש גם מישהו שהוא מקנה משת"פ, לא יכול להיות שיש כאן איזה, מישהו, איזה שבקניק פה, איזה שמפניה.
אמרו לו, לא, אתה מבין, יש לישראל נביא.
הנביא הזה יודע אפילו מה נעשה בחדר משכביך.
אמרנו, ככה, אני צריך לתפוס את הנביא הזה.
הוא הולך ועושה איזה כתר על ההר דותן, שם נמצא הנביא.
ואז הנביא, קם הנער שלו ומסתכל, ואומר, אה,
תראה כמה הכל מאחורי הרמקאם פה,
מלא מלא, אין להם סוף.
אז הוא אומר לו,
גלישה, אנחנו יותר מאשר הם.
יותר מאשר הם? אני רק אני ואתה על ההר.
הכל בסדר? כאילו מה, אתה אמר שכל בסדר?
ואז הוא אומר לו, ואז הוא אומר לו, יפתח עכשיו את עיני הנער,
ואז הוא פותח את העיניים,
ואז פתאום הוא רואה שיש סוסים ורכבי אש,
והם יותר מאשר הם על כל הצבא של ארם.
ואז הם מקים את המלך, אחרי ארם סמוורים,
ואז הוא מוליך אותם אל מה?
אל מלך ישראל.
אז אמר אלישע, גדודי ארם,
לא זו הדרך וזו העיר, הוא מוליך אותם אל תוך זה שם, ואז הוא אומר לו,
מלך ישראל, מה זה, וואי, תראה, איראן פה, כל האנשים שאיראן פה,
נהרוג אותם? עכה, עכה אבי? הוא אומר לו,
אשר הקית בחבריך,
תעשה להם קירה, תן להם לאכול ותשחרר אותם הביתה.
זה כאן מה שקרה עם גדודי ארם, עם אלישע.
ואף הפה
אינה בראשתו של אדם, מנענה בבלעם ומיצחק. כן, בלעם רצה לקלט בישראל,
ומה קרה?
הוא בירך.
שנאמר, לא אבה השם אלוהיך לשמוע את בלעם, ויהפוך השם אלוהיך.
אז אנחנו רואים כאן בעצם מהמקורות כאן, כן, יצחק,
בשעה שנכנס עשיו התחיל מזדעזע ואמר, גם ברור יהיה.
אמר הקדוש ברוך הוא, ברוך, ומה אתה מבקש את ואתה שירוש בשביל שפיכה ברשותך?
עזוב, אמר גם ברוך יהיה, לכך נאמר,
עוד נשמעת ועין ורע. אנחנו רואים כאן שכל האיברים,
שהקדוש ברוך הוא בעצם, אם יש כאן שליחות,
הם כשליח שמה שאי אפשר לחזור בו,
אם זה היעדים, אם זה הרגלים, אם זה הכל הכל.
אז איך משה רבנו,
כביכול עכשיו בשאלה,
איך משה רבנו שאומר, אני לא רוצה,
אני לא יכול, אני לא...
אז מה זה? יש כאן שתי קבוצות, כל האיברים
הם ביד הקדוש ברוך הוא.
רואים את זה מבלעם, בפה, בידיים, הכל, בעידו הנביא.
אז מה כל העניין פה?
אז לאור זה, אנחנו בואו נזכור את המהלך,
ותראו, כתוב את זה בעקוד שימעוני,
אור עשירי.
זה שאמר, כתוב,
בנביא העלה השם את ישראל ממצרים, בנביא נשמר.
בנביא העלה השם איזה משה,
ובנביא נשמר זה אליהו ז"ל.
אנחנו, קודם כל, בעצם לפעמים מתערב במציאות מאוד,
כמו אחד שהיה סיפור כזה שהיה הולך
והיה רואה תמיד צעדים לידו.
תמיד צעדים היה רואה לידו.
פעם אחת הוא ראה שהצעדים נעלמו, נבהל,
ממשיך ללכת, אחרי זה הוא רעש הצעדים חזרו.
נגמרו לו ה-120 שנה,
מגיע לשמיים, אומר, גדוש בחור, איפה אתה? לא ראיתי אותך כל החיים.
הוא אומר, אתה ראית הצעדים האלה,
שהיו לידך כל החיים?
השם צילך ליד מיניך.
הצל שאתה רואה בחיים שלך, זה אני.
אה, אתה, אתה, אתה יודע, אז כל החיים הייתה איתי.
הוא אומר, ואין פעמים, פעם, כמה ימים שלא ראיתי אותך,
שלא היה צעדים. אז ראיתי שאתה לא יכול לבד,
ואז הרמתי אותך עליי,
ואז לא ראיתי את הצעדים האלה, כי אני אירם איתך עליי.
אז זה אותו דבר גם כאן,
שהקדוש ברוך הוא בעצם רואה שיש מצבים בהיסטוריה
שהעם ישראל לא יכול.
הקדוש ברוך הוא בעצם נותן לנו איזו מציאות, שמה?
שאנוכי,
בא משה רבינו, אז מה, כבר תבן לא ניתן להם? טוב, אני אקח את העבודה כאן, בואו נראה את זה.
בנביא אליה שם משה, בנביא שנשמר זה אליהו.
אותם מוצא שני לוויים עמדו לישראל,
משפשתו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון,
ושניהם גואלים את ישראל בשליחות. שימו לב,
איש מבית לוי, מי זה יהיה?
זה יהיה עמרם, בעצם משה.
אבל גם בעצם, בסוף,
אנחנו נקבל גם כן את הגאולה העתידה, מי יבוא?
אליהו הנביא, שהוא מאיפה?
משבט לוי.
מגלעדי, אבל בעצם מלוי.
ושניהם גואלים את ישראל בשליחות.
משה גאה לה ממצרים,
ועתה לכת ושכה לפרעה,
ואליהו לעתיד לבוא, הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא.
עניין הנביא.
משה גאהלם,
עכשיו שימו לב איך זה הכל מתחבר, מה שאנחנו רואים בגאולה עכשיו שהייתה אז,
ולמה זה חשוב כל השיעור?
כשמתחילה הגאולה,
אתה יכול להסתכל ולהגיד, שמע, תראה איזה גאולה התחיל להיות יותר קשה.
למה?
כשהתחילו לדבר על שיבת ציון,
אז אנשים קלטו מה קורה בארץ ישראל ומה רוצים לעשות, אז נהיה יותר אנטישמיות,
ומה הם רוצים לעלות לארץ, אולי יש כאן מרגלים,
יש כאן ריגול, ומתחילים להיות דברים יותר קשים.
אמרו, תיזהרו מהחלום הציוני, זה דבר מסוכן,
יש לנו, אחרי זה גרוננו לעוד יותר בעיות.
ואותו דבר, גם כמו שקרה במצרים.
בהתחלה הם התחילו לעשות,
תכבד העבודה, אנשים האלישובי בדיבר שקר,
ואז אמרו, גם תבן לא יינתן להם.
גם תבן עכשיו לא יינתן להם, אז מה, תראה מה, דיברת על גאולה,
נהיה יותר קשה.
אבל בדיוק זה אותו מהלך שעכשיו יהיה בגאולה עתידה. בואו נראה.
משה הגנה ממצרים תחילה, עוד לא חזרו והשתאבדו ממצרים,
ואליהו, כשהגאל אותם מן הרביעית,
עוד אינם חוזרים ומשתאבדים אל התשועת עולמים.
אז בואו נראה את ההגבלה.
אתה מוצא שמשה ואליהו שווים זה לזה.
לכל דבר משה נביא ואליהו נביא.
משה נקרא איש האלוהים ואליהו נקרא איש אלוהים.
משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה.
שנאמר, ויהי בהשם, ויהי בעלות השם את אליהו.
משה הרג את המצרי,
ואליהו הרג את חיאל שנאמר וישם בבעל בימות.
שם יש כתוב שחיאל,
שבנה את הבעל ביריחו.
משה נתקלקל על ידי אישה,
שמא קירין לא יאכל לחם,
כן, בעצם מדובר כאן על ציפורה שהביאה לו לאכול,
ואליהו נתקלקל על ידי הצרפית,
שנאמר לכין על יפת לחם,
אותו דבר.
משה ברח מפה פרעה,
ואליהו ברח מפני זבל. זאת אומרת, אנחנו רואים שזו ממש הגבלה אחד לאחד.
משה ברח, הוא בא לבאר,
ואליהו ברח, הוא בא לבאר, שנאמר, ויבוא באר שבע.
משה אמר, אם כמות כל אדם ממותון,
אלה, על מי על קורח,
בעדתו,
ואליהו חיה השם, אם יהיה טל ומטר. אותו דבר גם כן.
ומשה ויעבור השם על פניו,
ובאליהו, הנה השם עובר.
כן, זה היה שבער חורב.
משה וישמע את הקול באליהו והנה אליו קול.
משה כניס את ישראל לפני הר סיני ואליהו כניסם להר הכרמל.
זאת אומרת, אנחנו מבינים שזה אותן פעולות
מסודרות משה מול אליהו אחד לאחד.
הקודש שמונה זה נפלא.
משה בייר עובדי עבודה זרה, שנאמר, שימו איש חרבו על ירכו.
כן, ואליהו, כתוב, כן, מה קרה בחטא העגל?
ואליהו בייר עבודה זרה,
כתוב, תפס נביאי הבעל בשחתם, שם בנחל קישון,
שהיה בהר הכרמל, עם הנס שהיה בהר הכרמל.
משה קינא מי לשם אליי,
ואליהו קינא שנאמר, ויאמר אליהו, לכו
לכל העם גשונה אליי.
משה נטמן במערה, שנאמר, וישמתיך בנקרת הצור,
ואליהו,
זה מאוד מעניין,
נטמן במערה.
מה מוזכר שם נטמן במערה?
שם זה נטמן במערה אותו דבר, כן? זה כתוב שיבוא שם למערה ויהיה להם שם.
במערת אליהו הנביא, מי שמכיר את זה בהר הכרמל, שיש שם אותה מערה.
כן, ברור שאליהו עלה השמיים אז, זה לא מקום גבורה.
אבל שם יש שם מערה שהוא למד,
אז מי שמכיר, זו מערת אליהו הנביא שנמצאת בחיפה.
אז זהו, זה כדור של מערה, כתוב שבנקרת הצור, שהוא רצה לראות את פניו,
ראית את פניי,
ראית את אחורי ואת פניי לא ראו, אז הוא שם אותו בנקרת הצור.
משה יבוא אל ההר אלוהים ואליהו וילך עד הר האלוהים.
כן, שם זה הר חורב.
משה בא למדבר ואליהו בא למדבר, מדבר הדמשק.
משה השיח עמו על ידי מלאך,
שנאמר, ויהיה מלאך השם אליו,
ואליהו, והנה זה מלאך אותו דבר.
משה ארבעים יום אמר במליאה לא אכל, ואליהו, ואליהו, ואליהו כוח אכילה היא ארבעים יום.
משה התפלל לישראל, שנאמר,
אל תשחט עמך,
ואליהו התפלל, שנאמר,
ענני השם, ענני. הכל מתחבר שלב אחרי שלב, פעולה אחרי פעולה,
הכל מתחבר.
משה תפס זכות אבות,
שנאמר, זכו לאברהם,
ואליהו, 12, מצבה.
לאמור ישראל יש שמך.
משה קיבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום,
שנאמר כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע,
ואליהו קיבלו על ידו ואמרו השם הוא האלוהים.
המקום מתחבר.
זה כל ההיסטוריה, כי למשה עשה משכן כבית צעתיים,
זרע, וכן אליהו.
משה כשבנה את מזבח, בנה אותו י"ב אבנים,
מספר בני ישראל, וכן אליהו, וכך אליהו 12 אבנים.
אנחנו רואים שבעצם כל המהלכים,
כל הרמזים זה משה מול מי?
מול אליהו. עכשיו, אנחנו מבינים מכאן שאליהו,
ואין נשלח לכם את אליהו הנביא לפני ביום השם הגדול והנורא,
כל מה שאנחנו קוראים בפרשות האלה על משה רבנו,
זה אותה צורה שמה?
שתהיה הגאולה על ידי אליהו הנביא.
אחרי השם אשר אמרתי לפניו, רבי ביחייה ורבי חברו אשר ורבי ישמעו ארץ ברוויצג, כי לפני שכינה הוא עומד,
וכל זמן שהיה עומד לפני אחיה של עולמי,
כאילו עומד לפני השכינה, אם יהיה, הייתה לו מטר, ראשון גבול, אנחנו רואים כאן שבעצם הכל מתחבר אחד לאחד בין משה ואליהו.
רק נסביר ככה, אנחנו מבינים משהו שגם שם ישמואל עכשיו ידון בזה,
שאם אנחנו מדברים כאן על אליהו הנביא שהולך לגאול את עם ישראל,
אז מה זה אליהו הנביא?
אליהו התשבי, אליהו הגלעדי.
מה זה אליהו הנביא?
זה מבחינת נבואה.
מה זה תשבי?
תשבי יתרץ כושרות בבעיות. אם יש תיקו בגמרא,
אז תשבי תרצחו, בעצם הוא יותר למדן, לא נבואה, יותר חכם.
אליהו הגלעדים, מה זה גלעדים? בא מגלעד, שהוא היה בעצם איש מלחמה.
מגלעדים היו באים יותר אנשי מלחמה.
זה אליהו הנביא, אליהו תשבי להגידי. למה בעצם יש לנו שלוש בחינות של אליהו הנביא?
נביא,
מצד אחד יש לנו את התשבי,
מצד אחד גלעדי. למה שלוש הבחינות האחרות האלה?
נבין את העניין של הגאולה.
אנחנו צריכים בעצם בסוף
מנהיגים שמה, שידעו להתחבר מה?
לחבר את העולם הקדושה, הנבואה,
לעולם החוכמה,
לעולם המלחמה.
אם זה לא מתחבר,
אם אדם סופג את כל המושגים שלו מכל מיני דברים זרים,
אז זה לא ילך.
בגאולה העתידה אנחנו רוצים לתפוס את העולם המלחמתי
מתוך עולם של קודש,
והעולם המחשבתי מתוך עולם התורה.
תתשבי. ואוליהו גלעדי,
שעולם המלחמה יבוא לא מכל מיני מושגים שבפום של
לומדים וכל זה וכל מיני מושגים אחרים,
אלא מתוך תורה וקדושה וגם כן כל האפקט המלחמתי צריך לבוא במקום עמוק.
אז בואו נסיים את זה בשם ישמואל,
הוא הולך בנקודה שזו השליחות הגדולה שקדוש ברוך הוא רוצה לגאול את עמו,
וזה בעצם השליח, זה המהלך שבעצם
אנחנו נסיים את השיעור בשם ישמואל שלוקח את הנקודה שאיך אנחנו עדיין שליחות
מצליחים בגאולה העתידה לגמור את הנקודה הזאת עד שנזכה
לראות את הגאולה עתידה בימינו,
בעינינו. בואו נראה.
אומר משה משמואל בשמות פרשת פקודי, שנת תרשעים בית. ונראה
שזה עצמו היה גאולת מצרים.
ביטו המדרש.
בשמות הרבש מאשר היינו, ועתה לך ושלחה אל פרעה. אמר הקב"ה למשה,
אם נתת גואלם, אין אחר גואלם.
והיינו,
כי תאומת מצרים הייתה כפולה.
מה היה בצפת מצרים? כוחות רעים
מושכים לתאווה וערבה,
כמו שהיא ערבת הארץ.
כמו שהסברנו, כן, מה זה הרתומים,
מה יודעים לעשות עכשיו בהם? מה יהיה? הם קוראים את המטה והופכים אותו להיות מה? נחש.
מה ההבדל בין המטה של המצרים למטה של משה?
שהנחש יכול לחזור להיות מהמטה.
המצרים לוקחים את המטה, דבר שהוא טוב,
ומראים שהוא הופך אותו להיות נחש. מה זה נחש?
נחש זה עולם הבהמיות.
התאוות,
כי נחמדו עץ להשכיב וטבעו לעיניים.
הוא יוצר את עץ הדעת.
זו התרבות המצרית, לוקחת את כל האדם שהוא כוח דבר גדול, דבר עליון, צלם אלוקים,
והפכו אותו להיות מה? נחש, תאוות, מצריות,
תאוות מצרים, כמעט עושים את זה למדתם, זה מקום זימה,
זה מקום מצרים.
אז מה הם עושים?
הם מהדירים את העולם הנחש.
אבל אנחנו מה עושים כאן? נחש ומחזירים אותו להיות מה?
להיות חזר, להיות מטה.
אז זה ערוות הארץ, כן? כמו שערוות הארץ, מה זה ערוות הארץ? היא הערווה של הארץ, מקום הכי תאוות, זה מצרים.
אך בעוד שהשכל שבאדם מאיר,
הוא דוחה כל תינופה דהי עלמא. אם אתה מקבל מבט של
פנימיות, של שכל, אז מה? זה התינופת,
אתה יכול לנקות אותה.
ודא עקא שהיה מקום כישוף.
ועבודה זרה וסמים אין השכל. זה המקום של מצרים.
ומכן אין מקום לפתח הגאולה. זאת אומרת, המצרים יצאו מה?
מצרים, הכל סגור עם כישוף,
והכל הכל מתעסק במה? בתאוות וערוות הארץ, כל ערווה. כמה הדבר הזה היה קשה במצרים.
שיא התאוות,
שיא המצריות, שיא הנחשיות,
זה הלהפוך מטה לנחש.
אבל,
באופי מידת האמת,
באשר משה רבנו על אליו השלום היה הגואל, וכל ישראל דבקים בו,
כאמור כל העם אשר ברגליך,
נדחו כל השקרים וכל כוחות עבודה זרה וכישוף נתבטלו.
משה רבנו נכנס
ומראה שאפשר, אמרנו, כמו שדיברנו, על מה?
על הנחש ומחזיר אותו להיות מטה.
וזהו שבאלוהיהם עשה השם שפטים.
ושב השכל להעיר, ושוב נדחו גם כל כוחות הערווה.
וכן לעתיד,
זה אומר השם ישמואל, זה מה שקרה במצרים, עכשיו כמו שחיברנו את זה למשה ואליהו,
זה גם מתחבר עכשיו לגאולתנו אנו.
וכן לעתיד יהיה הגואל אליהו,
איש האמת,
מהי טעמה.
כי כוח מלכות הרשעה מורכב מכוחות המושכים לערווה,
ומכוחות המסמנים עיני השכל. אתה רואה את כל המציאות של העולם של ה...
אין ניסוי עבדו ועבדו זרעי, אלא להטיל עצמם את האריות.
המדיה מושך את האדם לאיזה כיוון?
לעולם של פגם העיניים, פגם של הערווה,
זה התעשייה של זה.
וכוחות המסירים מעיני השכל, וכוח השקר וההתעה.
וכידוע, מעניין מלכות הרשעה,
שמחרפת ומגדפת ואומרת,
מי לי בשמיים?
וכל עניינם רק שקר.
איש יודע ציד, ציד את הבריות, בימי פיו.
לא קטלת, מה קטלת אמר? בראשית רבא כתוב שמה.
או יש לנו גם כל מיני מלכויות פושט כלפיו ומראה שהוא טהור,
כמו החזיר,
וחוסמת וגוזלת ונראה כאילו מצעת בימה, בעצם נראה כאילו בכל טובה, אבל בדיוק הפוך.
ראשית רבה יוסף כנגד מלכות הרשעה הזו, פירש מן הערווה,
וזה דבק בערווה.
אם כן, אומר השם משמואל,
שני כוחות רעים אלה, ערווה
ושקר
הם לה למנה.
יש כאלה שבעצם מתעסקים בעולם הזימה, ערווה,
וגם השקר.
על כן,
כן, זה כל התרבות הישמעאלית, העשווית.
עכשיו זה עולם של הערווה,
אתה רואה, אתם מתעסקים בכל מיני, התרבות ההוליבידית, כל הדבר הזה, הכל ערווה.
ותרבות השקר זה עולם ה... רואים כמה שקרים שזה כל תרבות של שקר
בעולם האסלאמי שבעצם באה נגד,
רואים שהם זה, והם באים ושוחטים ואונסים,
כל תרבות של שקר.
הכה נצרך
שיהיה גואל אליהו
איש האמת.
כי מדרש המתחז זה אליהו מטעם הנ"ל.
והכה משה רבינו אליו השלום,
כשאמר שלח לביד תשלח,
איתא מדרש זה אליהו,
כי משה רבנו עליו אשר ידע,
שגאולת מצרים היא כמו הגאולה העתידה,
ואי אפשר להיות אלא על ידי איש האמת".
ואז מסיים בזה השם משמואל, וזה לימוד.
לכל איש הבא לתאר ראשית דבר,
ייקח לו מידת האמת לקו.
שלא ללנות את עצמו ולא את זולתו,
לא להיות פוליטיקאים שאומרים משהו אחד
ועושים משהו אחר.
בשביל זה מאוד להרחיק ממנו כל מיני דמיון ושקר והטעה,
ואז ממילא יפתח לו השער שיהיה ביכולתו להרחיק ממנו כבר קערה,
וזה בעצם המהלך. אז אנחנו מבינים כאן שהשיח הפנימי הזה בשליחות
שמשה רבנו הוא שיח, כמו שהשם ישמואל מלמד כאן,
לכל הגאולה העתידה,
איך היא תהיה.
ואם אנחנו מבינים שהשיח כאן הוא עמוק,
שהקדוש ברוך הוא בעצם בא לידי ביטוי,
שאני אעשה שפטים, אומר הקדוש ברוך הוא,
מה שקרה ממש במצרים, אותו דבר גם באולנו, כתוב שמה,
בימי מצרים, תת מצרים, הראינו נפלאות.
אז כתוב שהנה שלח בבית אליהו הנביא לפני בום יום אשם הגדול והנורא.
מה יקרה? וישילי לבבות הבנים ובנים על אבותם. יהיה כאן איזה מהלך
שמתחבר כמו שראינו על כל הדימוי הזה בין משה לאליהו שהכל הכל
צמוד בצורה מופתית, מקביל בצורה מופתית
לאורך כל החיים שלהם.
אותו דבר גם כן בגאולה הראשונה לגאולה עתידה. אז אם ככה צריך לרמוד את הפרשיות האלה בעין של מה?
שגאולתנו אנו.
זה כל המהלך שאנחנו צריכים ראשון להבין.
אם היה כאן עכשיו איזו נפילה שהיא מתבן,
ויש כאן, אתה שואל שאלה, למה זה שלחתני?
צריך לראות את זה בעין של גאולה, כי עכשיו,
זה הכל עכשיו מתחבר כהגבלה בדיוק
לגאולתנו אנו,
ואז אדם לומד מזה מתוך הפרשות האלה,
איך אפשר לצאת לגאולה עתידה ולראות בינינו,
כי עין בעין יראו בשוב השם ציון.
עדיגרעי