טוב,
שלום וברכה.
אנחנו ממשיכים ללא לאות
וללא חת
בספר דרך השם
מאת רבנו רמח"ל, זכותו הגן עלינו אמן.
ואנחנו בחלק השלישי,
בפרק שלישי אם אני לא טועה,
בעניין רוח הקודש והנבואה.
נא לשים לב, דבר מעניין,
ידוע שכדי להיות נביא,
זה לא הולך ברגל, כן? זה דורש מאמצים רבים,
נכון?
מה?
הכנה, מהכנה.
וההכנה הזאת היא כדי להיות
בעצם הנעלה שבבני אדם.
מובן מאליו שזה דורש הרבה מאמצים.
ולמרבה הפלא,
כשאנחנו רואים בתורה את האדם הראשון,
הוא רק נברא, אלוהים מדבר איתו.
מה זה צריך להיות?
עברת קורס בנבואה,
היית בבית ספר לנבואה, שאלוהים מדבר איתך ככה?
מובנת השאלה?
למה לא הקשבת?
טוב, השאלה היא כזאת,
לגבי הנבואה, אנחנו מבינים שהנבואה דורשת מאמצים רבים כדי להגיע לנבואה,
כן או לא?
מסכים? אוקיי.
אז במיוחד שמדובר בלהגיע לפסגת המין האנושי,
לא דבר של מה בכך.
והנה, אדם הראשון, ללא שום הכנה,
רק נברא, אלוהים מדבר איתו.
מה?
אדם הראשון לא עבר קורס לנבואה,
לא עבר מבחן של היועמ"שית,
שום דבר לא בירר את היכולת שלו. צריך לראות את הקריטריונים, מה זאת אומרת?
איך הוא פתאום מתנבא סתם ככה?
עד כאן השאלה עכשיו, זה ברור.
איך זה יכול להיות?
כן, לכאורה, מה פתאום? הרי אנחנו רגילים שנבואה דורשת מאמצים. הנה, הוא לא התאמץ והוא נביא.
השאלה ברורה.
משה, כן, ודאי, 40 שנה הוא מכין את עצמו.
במדבר, רואה את הצאן, וזה, זה לא,
בלאום הזה, אדם הראשון, פלוף.
כן, מה, מאיפה זה בא לו?
התשובה היא שהאדם,
לכתחילה האדם האמיתי זה הנביא.
כלומר, מערכת היחסים הנורמלית בין הבורא לנברא, זה שאלוהים מדבר עם הנברא.
זה שהוא לא מדבר, זה לא בסדר.
כי הרי לא יעלה על הדעת שזורקים אותך לשטח,
זורקים אותך לתוך חלל ההוויה, ללא כל הכנה,
ועכשיו תסתדר לבד.
והבאת אותי לפה, תגיד לי למה?
מה אני צריך לעשות?
כלומר, הדרישה לקשר
של גילוי רצון בין הבורא לבין הנברא היא דבר המובן מאליו.
זאת אומרת, זה שאנחנו לא נביאים היום,
וגם זה שבשביל להיות נביא בימי קדם היה צריך להתאמץ,
זה תולדה של הידרדרות של המצב.
זה מצב לא נורמלי,
ולכן אנחנו כואבים את הכאב הזה.
הרב קוק כותב
שחסרון הנבואה בישראל איננו היעדר מעלה, כי היא מחלה.
והיא מחלה מכאבת, ובמיוחד בדור הגאולה.
והיא מוכרחת להירפא.
יש לו גם באחד השירים, בכתב יד, הוא כותב,
על זה ידבו כל הדובים, על החסר הנבואי.
כן?
כלומר, אצל הרב קוק, זה לא יכול להיות. יש אלוהים ויש אדם, למה הם לא מדברים?
כן, מה אתה רוצה?
מה הכין את משה לנבואה
בארבעים שנה של ראיית צאן?
ראיית צאן זה דורש הרבה מאוד דברים.
א', זה דורש כוח פיזי.
זה דורש מנהיגות.
זה דורש דאגה.
וזה גם יוצר התבודדות
וזמן למחשבות.
זה לא רע, לא?
לכן המדרש אומר שכל הנביאים היו רועי צוד.
טוב, גם הוא למד מיתרו, ברור.
מיתרו חותנו כהן מדיין, חותנו כהן מדיין.
אה, אתה אומר, יש לנו פתרון לבעיה.
יש לנו מסורת מהנביאים.
נכון, זה לא רע.
כלומר, אתה סומך על מישהו שמוסר לך את החוויה.
אבל זה פחות טוב מאשר להיות החווה בעצמו.
עכשיו, האם יש משמעות לזה שישנן תקופות בהיסטוריה,
תקופות ארוכות ללא נבואה,
ודאי שיש לזה משמעות.
זה כדי ליצור את האוטונומיה של השכל האנושי.
אנחנו עברנו למעלה מאלפיים ארבע מאות שנות חוכמה ללא נבואה.
זה לא דבר שהולך ברגל גם כן, גם לזה יש משמעות.
בתקופת הנבואה היה רצף של נביאים, כן. לא, היה רצף.
היו זמנים שבהם הנבואה הייתה כבויה,
כן? ודבר השם יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ.
לא נפרץ, אבל קיים.
מה?
כן, אנחנו עושים קשר, לא רק הוראות הפעלה.
כן, ברור.
מה?
זה אותו הדבר, דיבור זה השפה התנכית,
גילוי רצון זה השפה החז"לית.
למשל, אני לא יודע מה אתה רוצה.
אתה שואל אותך מה אתה רוצה, ואתה אומר לי, נכון?
אז אתה מגלה את הרצון.
אני חושב שהוא מגלה את הרצון, זה לא שאמורים לדבר אליו והוא שומע. אלא איך?
אתה יבין ממוראות היום. ממוראות היום, זו הסיבה, זו הדרך היותר בטוחה לטעות.
כי אתה לא יכול לדעת
את מה שהאינסוף רוצה על ידי התבוננות בעולם מוגבל וסופי.
ממש בשמיעה, אבל לא שמיעה אקוסטית.
נו, ואז מה?
לא. בסדר. הלאה. אפשר להמשיך או לא?
כן, מה אתה רוצה?
בסדר שה... החוכמה, כן.
נתמיה על...
נכון.
כי אם יש לי חוויה, אז אין לי מרחק.
אין לי מרחק.
ומרחק, בלי מרחק אין התבוננות.
זה אומר שבלי מרחק,
אין התבוננות.
למשל אדם כרגע.
למשל אדם... מה אתה רוצה? חיוך איננו שאלה ואיננו תגובה.
כדי להשכיל אני צריך להתבונן, לא?
למשל כאשר... כדי להתבונן בדבר אני צריך להיות רחוק ממנו.
למשל, אני שתיתי כוס מים וגיליתי שזה מרווה אותי.
ואני עושה מחקר, מה הקשר בין המים לבין הריביון?
כדי לעשות את זה אני צריך להפסיק לשתות,
ואני צריך עכשיו להתחיל מחקר,
נכון? כלומר, המרחק שלי,
מן החוויה הוא זה שמאפשר לי עכשיו להתבונן.
זה מפתח את החוכמה.
ואז הסכנות שהיו בתקופה של ההתגלות הנבואית,
כשלא היה ליווי של החוכמה,
הסכנות האלה לא תחזורנה.
למשל,
כן.
לא,
רציתי להגיד שכאילו למשל אדם כרגע חווה כעס, הוא לא יכול לחשוב והוא חווה כרגע כעס. נו. ברגע שהוא מתרחק מהחוויה, אז הוא מתרחק. הוא יכול להתבונן בכעס.
חכם עדיף מנביא זה זמין נכון.
השאלה מה פירוש המילה עדיף.
יעיינה כבודו במאמר של הרב קוק באורות,
בחלק זרעונים,
פרק ב',
הנקרא חכם עדיף מנביא.
שם הוא מסביר מה פירוש עדיף.
נכון.
עכשיו אתם מרשים לי ללמוד את הרמח"ל או לא?
כי זה שאתם לא מרשים,
זה לא אומר שהרוב הדומם פה לא רוצה ללמוד את הספר.
ואתם צריכים לחשוב אם אתם פוגעים ברוב הדומם או לא.
הלאה.
הנה,
הקק הבורא יתברך שמו בטבעו של האדם,
שיהיה מתלמד, מבין ומשכיל,
בהשקיפו על הנמצאים ובחינותיהם,
וממה שמתגלה לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה,
עד שישיגהו ויעמוד עליו, וזהו דרך ההשכלה הטבעית.
כלומר, זה בדיוק מה שאמרתם, אנשי מדע, אנשי פילוסופיה,
אנשי הגות.
כל האנשים האלה מתבוננים במציאות
ומנסים גם להבין מתוך כך את מה שמעבר למציאות הגלויה.
ואז בונים תיאוריות
והסברות ושיטות פילוסופיות.
עד כאן ברור.
זה ההשכלה הטבעית.
אומנם עוד גזר שימצא לו השכלה מעולה מזו, מאוד,
יש משהו יותר גדול
ממה שהשכל לבדו מלמד אותך,
ויהי ההשכלה הנשפעת.
והיינו, שיושפע לו שפע ממנו יתברך שמו,
על ידי איזה אמצעים שיכין לזה,
ובהגיע השפע ההוא אל שכלו,
יוקבע בו ידיעת עניין מה בבירור, בבלתי ספק ובבלתי טעות,
וידע הדבר בשלמות, סיבותיו ותולדותיו, כל דבר מדרגתו.
ועניין זה נקרא
רוח הקודש.
כן? אז יש שכל ויש רוח הקודש.
המאפיין את רוח הקודש זה שהוא מלווה בוודאות.
בסדר?
טוב. השכל הטבעי הוא כאילו אקטיבי והפער.
נכון, נכון, אתה צודק. השכל הטבעי הוא אקטיבי
לעומת רוח הקודש שהוא מושפע. הוא מושפע על פי הכנה.
ההכנה היא אקטיביות שקודמת לשפע.
בסדר?
השכל הטבעי לא יכול להשיג את הכל, הוא משיג מה שהוא יכול.
כלומר, השכל האנושי הוא מתנה גדולה
ולא מושלמת.
יש דברים שאנחנו לא יכולים לדעת.
כן?
לפעמים אנחנו אומרים, אנחנו לא יודעים היום, נדע מחר.
וזו השאלה בתיאוריות מדעיות.
יש תופעות שהמדע חוקר ולא תמיד יש לו הסבר לתופעה.
זה לא אומר שכיוון שאין הסבר, לא יימצא הסבר בעתיד.
כי הרבה פעמים הדתיים אומרים, אה, אין לך הסבר,
סימן שזה השכל האנושי מוגבל ואתה זקוק לפנות אל הנבואה.
זה לא תמיד נכון.
בסדר?
בזמן שהייתה הנבואה,
בזמן שהייתה הנבואה,
אתה שואל למה לא כולם היו בעלי רוח הקודש.
תשובה,
כולם היו בעלי רוח הקודש בדרגות משתנות.
כלומר, העולם היה רווי באלוהות.
זאת הסיבה שבתקופה הקדומה, זמן התנ״ך,
אנחנו לא מוצאים שום התמודדות.
של הנביאים עם האתאיזם.
למה?
כי לא היה.
לא, עם עבודה זרה כן.
הרי הנביאים, האויב של הנביאים זה המיתולוגיה האלילית.
נגד זה אנחנו נלחמים.
כן? ככה, זה מה שהתנ"ך מלמד.
תיזהר, אתה תישא עיניך השמימה, אתה תראה את השמש ואת הירח,
ונידחת והשתחווית אליהם.
כן? כלומר, התורה מזהירה אותנו מפני זה.
ויותר מזה,
על זה מדברים רוב הזמן.
כמה מדברים על הלכות שבת?
בנביאים.
על השבת מדברים, אבל על הלכות שבת.
היום הלכות שבת זה מדפים שלמים.
כל שנה יוצאים עוד ארבעה ספרים על הלכות שבת.
ושלא לדבר על הלכות בשר בחלב, זה ממלא ספריות שלמות.
בימי התנ״ך כמה דיברו על בשר בחלב?
יש שלושה פסוקים בתורה, זהו.
זאת אומרת שהמוקד של ההתבוננות או של האתגר הרוחני השתנה.
אז זה מה שגם פה נאמר,
לא, למה, לא, זה מה שרציתי לומר,
שבימי הנביאים לא הייתה התמודדות מול האתאיזם, כי לא היו אתאיסטים.
למה לא היו אתאיסטים?
כי הנוכחות האלוהית הורגשה באופן מיידי.
כלומר, העולם רווי בנוכחות אלוהית. אז איך אפשר להגיד שאין אלוהים?
כן. כן, אז ודאי, הדבר הזה במדרגות משתנות.
כלומר, מה שמקשה עלינו להבין את סיפורי התנ״ך,
זה שאנחנו לא חיים בתקופה שבה הדברים האלה נאמרו.
אנחנו חיים בעולם של מושגים שונה לגמרי,
ולכן אנחנו לא מבינים. למשל, בימי התנ״ך, מישהו שנותן קללה לחברו,
זה יותר גרוע מלראות בו באקדח.
כן? כלומר, הבינו את העוצמה של הדיבור
בימינו ולכן הגמרא אומרת שהחיילים של אחאב מלך ישראל, עם זה שהם היו עובדי עבודה זרה,
לא דיברו לשון הרע אחד על השני.
כי הבינו שלדבר לשון הרע זה דבר נורא ואיום.
לעבוד עבודה זרה, לא נורא,
כבר קצת מדי פעם ככה בשביל הכיף,
להקריב לבעל, מה?
לכן נסערו על המתחם, אבל מה שאני רוצה לומר,
שההתמודדויות שלנו היום הן שונות מאשר בזמן התנ״ך.
לא, מה?
אותו דבר.
כלומר, האמינות רוקנת כל ה... נכון, נכון. אנחנו היום בעולם שהוא נגזרת של נגזרת של העולם המקורי.
לדיבור שלנו אין הרבה משמעות, מה?
לא משנה איך תקרא לזה, גם נסתר זה, זה אין משמעות.
הדרגתי מן הסתם, כן? אנחנו רואים שכמו שיש שיערי כנסת הגדולה, יש גם שיערי הנביאים.
יש דבר כזה, כך אומר השלב.
ב.
והנה, ב.
והנה, בדרך זה ישיג עניינים מה שבגדר ההשכלה הטבעית
הרבה יותר בירור כמו שזכרנו. כלומר, יש דברים של תחומי עניין משותפים גם לשכל הטבעי
וגם לנבואה.
אלא יכול להיות שאם אביעמנו,
כדי להגיע למסקנה בשכל הטבעי, אתה צריך להתאמץ הרבה.
אם זה מגיע דרך נבואה, זה מגיע מהר.
לכן אתה שואל תיכוניסט איך פותרים משוואה ריבועית,
יש לו שתי אפשרויות:
או להתאמץ,
או להעתיק, סליחה, או לקבל נבואה.
כן? הוא מקבל נבואה,
הוא אומר לו פאפ, הפתרון של משוואה ריבועית זה ככה וככה.
מינוס b פלוס מינוס שורש b בריבוע, אם זה ארבעה אישי חלקי שני a,
פאח, נסתדר.
אז מה שאומר, וישיג גם כן עניינים, מה שאין בגדר ההשכלה הטבעית, אה,
הרבה יותר ברור כמו שזכרנו, וישיג גם כן עניינים,
מה שאין בגדר ההשכלה הטבעית שתשיגם.
ומכלל זה, העתידות ונסתרות.
איך אפשר לדעת עתיד?
זה קושיאף של וולטר, הוא שואל,
איך הנביאים אומרים שהם יודעים את העתיד? הרי העתיד עוד לא היה.
אז איך אפשר לדעת דבר שלא היה?
טוב,
זה שאלה טובה, לא?
הוא לא עונה, הוא חולק על הנביאים, הוא אומר שהנביאים הם בלופרים.
אבל מה שהוא לא מבין זה שהנבואה בא מאת הבורא, הבורא הוא מעל הזמנים.
אז הוא יכול להודיע לנביא מה יהיה.
ואולם,
מדרגות על מדרגות נמצאו בדבר.
בין בעניין כוח השפע הנשפע,
כלומר באיזה עוצמה, הרי אנחנו רואים נביאים שאומרים חזון.
חזון ישעיהו, חזון עובדיה.
ויש דברי ירמיהו,
פחות.
כן, תחילה דיבר השם בהושע.
אצל יחזקאל עוד פחות.
היו, היה דבר השם. כלומר, מהיו נהיה להיה.
כלומר, יש מדרגות-מדרגות.
דניאל,
בכלל איש חמודות,
וגם זכריה רואה במראות אלוהים.
כלומר, אנחנו רואים שאפשר לדרג את הנבואות ואת הנביאים במדרגות שונות של הופעה.
ככל שהופעה יותר נמוכה, כך היא יותר מעורבת בדמיון.
בפרטי פרטים של הדמיון.
הרי הגמרא אומרת, כל מה שראה יחזקאל,
ראה ישעיה.
אבל יחזקאל מדבר על זה באריכות רבה,
וישעיה, שלושה-ארבעה פסוקים זהו.
אומרת הגמרא, כי אינו דומה בין כרך הרואה את פני המלך
לבין כפר הרואה את פני המלך.
למשל, אדם שחי בעיר,
והמלך גם כן גר בעיר.
מדי פעם, השיירה של המלך עוברת לידו,
זה מרשים,
חוזר הביתה, מספר לאשתו, היום ראיתי את שיירת המלך.
טח, זהו, עכשיו עוברים משהו אחר.
לעומת זה, כשבכפר מגיע המלך, זה מאורע נדיר מאוד,
ואז הוא מלא התפעלות, הוא מתחיל לדבר על הכפתורים של השומרים,
ואיך הם החזיקו את הנשק,
ואיך הרכב היה נראה, שהיו לנו ארבעה גלגלים,
ועוד הרבה דברים כאלה,
שגם הראשון ראה, אבל הוא לא התפעל מזה, הוא רגיל.
אז זאת אומרת שיש פה גם כן מדרגות-מדרגות בתפיסה.
אז אומר כאן הרב
עמרם חל, ואולם מדרגות על מדרגות נמצאו בדבר, במניין כוח השפעה הנשפעה, בין בזמן הישף ועור.
כלומר, אם זה ביום או בלילה.
הגמרא אומרת שנביאי האומות
רואים את ה... מקבלים את הנבואות רק בלילה, לא ביום.
כן, למשל.
בין בדרך הגיעו אל האדם,
דרך מה? מה אתה צריך לעשות כדי להתנבא?
האם להתבודד או לא להתבודד?
ובמהות הדברים המתגלים ונודעים לו על ידי זה.
האם זה גם בא עם הפתרון או לא הפתרון?
כן, לפעמים הנביא רואה את המראה, אבל לא רואה את הפתרון. לפעמים הוא רואה את הפתרון ולא את המראה, לפעמים הוא רואה את שניהם.
אומנם בכולם תהיה ההשפעה בדרך שירגיש בה המושפע בבירור. כלומר, יש מכנה משותף
שיש ודאות שזה דבר השם.
אכן,
עכשיו, זה רוח הקודש במובן האצילי ביותר שלו.
מה שאנחנו קוראים נבואה.
כשהגמרא אומרת, רוח הקודש אומרת כן,
היא מתכוונת לנבואה.
בסדר?
רגע, מה אני אמרתי עכשיו?
אמרתי שהגמרא, כשהיא אומרת, רוח הקודש אומרת כך,
הכוונה לנבואה.
חוץ מזה,
יש רוח הקודש במדרגה שהיא לא ממש נבואה.
וזה מה שהוא מסביר כאן.
אכן, עוד יקרה.
בואו נקרא.
כדי לדעת מה הרמח"ל אומר, כדאי לקרוא את הרמח"ל.
מה אתה אומר? רעיון, לא?
טוב.
אכן עוד יקרה שיושפע בלב האדם שפע,
שיעמידהו על תוכן עניין מהעניינים, אך לא ירגיש בו המושפע,
אלא כמו שנופלת מחשבה בדבבו.
ויקרא זה לפעמים על דרך הרחבה רוח הקודש בדברי חכמינו זכרוננו לברכה,
או השפעה נסתרת.
אבל רוח הקודש באמת הוא שיהיה ניכר ונרגש בבירור לבעליו וכמו שזכרנו.
כלומר יש פעמים,
נצנצה בו רוח הקודש.
אינטואיציה.
או הוא קיבל איזשהו מסר.
כן, מה אתה אומר?
שאלה מעניינת.
האם עצם, הוא שואל,
האם הנבואה,
אני מתרגם את השאלה שלו קצת אחרת מאיך שהוא אמר,
האם הנבואה היא סוג של נס?
ואז יוצא שנבואה גלויה היא תהיה נס גלוי,
ונבואה נסתרת תהיה נס נסתר.
האם זה מאותו עניין?
האמת היא שכן.
זאת אומרת, מה שאנחנו קוראים נס בדרך כלל זה שבירה של הסדר הטבעי.
הוא דיבר על זה בפרקים הקודמים.
אבל אפשר לומר שעצם העובדה
שיש לאדם רצון,
ושהרצון הזה יכול להיפגש עם הרצון של הבורא,
זה כשלעצמו גם כן נס, כי זה מעל הסדר הטבעי.
אלא שזה קבוע.
כן.
לא, זה הסדר הקבוע, אבל לא הטבעי.
מה, האדם הראשון היה נביא?
לא, זה לא הסדר הטבעי, זה הסדר הראוי.
ראוי מבחינה מוסרית.
אנו זה לא פייר לזרוק את האדם לעולם בלי לדבר איתו.
אבל עכשיו, מה מהות הדיבור?
מהות הדיבור זה לא דבר שאתה חוקר במעבדה.
כן?
זה התגלות. מה אתה רוצה?
אותה שאלה.
אז אותה תשובה.
אם זה נורמלי,
נורמלי שיהיה נס?
מה שהוא כותב פה שההשפעה בדרך של איש במופע בלעות,
כאילו הנסטרת,
זה מה שרש"י כותב וליבי אומר לי, כאילו הדברים האלה, שזה... כן, אפשר לומר, כן, דברים כאלה, כן, ליבי אומר לי.
למשל, כשאליעזר עבד אברהם,
מדבר עם השם, שם זה תפילה,
כן, והיה נערה...
כן, אז הוא אומר, כן, אבל הוא אומר, השם אלוהי אדוני אברהם, נכון?
אוקיי. אקריא נא לפניי היום.
אוקיי. כשהוא מספר את זה למשפחתה של רבקה,
הוא אומר, אני תראה מה חליל ידבר אל ליבי,
והנה רבקה יוצאת.
כלומר, הוא מדבר בשם כאילו הוא דיבר עם עצמו.
זה המדרגה שבית ביטואל יכולים להבין.
כן, הם לא מבינים מה זה דיבור באמת, כן.
בת קול זה מסוגר, זה מסוג רוח הקודש.
ברור לו שזה האמת.
השכל יכול לברר את מה שהוא יכול לברר, מה שהוא לא יכול לברר אז הוא לא יכול לברר.
לקראת האוטולוגיה.
מה שאמרתי עכשיו זה טאוטולוגיה.
חיוך איננו שאלה ואיננו הערה.
טאוטולוגיה זה משפט
שמסביר את הדבר על ידי הדבר.
למשל, אני אשאל אותך, מה זה תפוח?
אני אגיד לך תפוח?
זה תפוח.
זה נקרא טאוטולוגיה.
כי זה אותו דבר.
כן.
כן.
מה?
אז רוח הקודש זה כאשר זאת ידיעה שמושפעת אליו מבחוץ.
כלומר, הוא יודע שזה לא מעצמו בא.
אז זה גם אצל המשוגעים יש את זה.
כן, המשוגעים משוכנעים שאלוהים אמר להם, עשה קר וקר וכו'.
זה שזה אצל המשוגעים, זה לא אומר שזה לא יכול להיות אצל האנשים שהם לא משוגעים.
בסדר? טוב.
ואומנם,
למעלה מכל זה יש מעלה אחרת,
והיא הנבואה,
ועניינה
שיגיע האדם
ויתקשר בבורא יתברך שמו
וידבק בו דבקות ממש,
באופן שירגיש ההידבקות וישיג מה שהוא מידבק בו, דהיינו,
כבודו יתברך שמו, על הדרך שנבאר לפנים.
ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל,
כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו.
והנה עיקר הנבואה הוא,
אשיג הדבקות והקשר הזה עודו בחיים.
שזה שלמות גדול ודאי.
כן,
ויותר טוב לי לעשות את זה בחיים מאשר אחרי המוות.
אחרי המוות יש הרבה נשמות שדבקות בבורא,
אבל בעולם הזה לא זכו לזה.
דרך ההבדל שיש בין 25 הפרקים הראשונים של מסילת ישרים לבין הפרק ה-26.
25 הפרקים הראשונים של מסילת ישרים זה הכנה לדבקות.
ואיפה הדבקות הזאת מושגת?
כפי שהוא אומר בהתחלה, בחיי העולם הבא.
בפרק 26 הוא אומר, אה, בעצם אפשר גם בעולם הזה.
וזה המדרגה של הקדוש, לביאור מידת הקדושה.
בסדר?
כן, בדיוק. זה מה שנקרא מין מהפכה קופרניקאית של רמח"ל.
עד עכשיו חשבת שהדבקות מושגת
על ידי יציאת הנפש
מן הגוף.
אבל בוא נראה לך שבעצם זה לא כל כך משנה איפה זה מתרחש,
כי עולמך תראה בחייך.
כבוד הרב יכול להזכיר את העניין שמשהו וישיג מה שהוא מידבק בו דהיינו כבודו.
כן, מה שהוא מידבק בו. במה הוא מידבק?
בכבודו יתברך.
זה קשור למושג שאולי שמעתי פעם של אור הכבוד, שזה מה שאני מבין. כן, כן. יכול הרב להסביר אולי את אור הכבוד, מה זה העניין? כאילו... כמו שכינה.
כמו שכינה.
הנוכחות האלוהית.
כן, מה זה שכינה? למשל,
הכוזרי אומר, איפה ראינו שכינה?
עמוד האש והענן כשבני ישראל יוצאים ממצרים.
משתחווים ביני ישראל מול עמוד הענן או מול עמוד האש.
האם הם חשבו שהענן והאש הם האלוה?
לא. לא, הם לא חשבו את זה.
אבל מכיוון שלא היה שום הסבר על דרך הטבע
לנוכחות של הענן הזה,
לכן הוא מיוחס לפעולה ישירה של הבורא,
ולכן הוא מותר להשתחוות מולו,
שהוא לא ראוי,
כמובן?
כן. טוב.
מה?
שהוא יודע במה הוא מידע, כלומר,
הוא לא רק מידבק בידיעה שהוא מקבל,
הוא מידבק במקור הידיעה שהוא הכבוד.
ואולם, יתלווה לזה ידיעות והשכלות. כלומר,
בעוד שברוח הקודש סתם יש דבקות בידיעה,
אבל אתה לא משיג את האלוהות.
בנבואה זה מתחיל מהשגת האלוהות ומתוך כך הידיעות.
כי אמנם ישיג על ידי זה עניינים אמיתיים ונכבדים מאוד מסתרי סודותיו של הקדוש ברוך הוא,
וישיגם בבירור בדרך ההשכלה הנשפט שזכרנו.
וביותר כוח מבעלי רוח הקודש,
וכמו שנדבר עוד בסייעתא דשמיא.
לא, הדבקות היא לא נתונה.
רוב בני האדם הם לא דבקים בבורא,
נכון?
טוב.
הם מהבורא, הם לא דבקים בו.
יש הבדל.
זה כמו שלמשל,
אתה יכול להגיד ככה, יש לי קשר טוב עם בן אדם פלוני,
וגם היה לנו כוס קפה באמצע על השולחן. גם הכוס קפה זה הקשר ביני לבינו.
זה משהו אחר לגמרי, זה לא האישיות.
יש קשר ישיר בין הבורא לנברא בתור בורא,
לא בתור דבק.
אני אסביר, אני אסביר.
להיות בורא פירושו לתת,
להיות נברא פירושו לקבל.
אז יש מרחק בין הבורא לנברא,
למרות הקשר של היותו בורא ונברא.
לעומת זה, אצל הנביא הוא בעצם מידבק במידה האלוהית של הנתינה.
אז יש כבר השוויית הצורה, זה מה שאמרו,
גדול כוחם של נביאים שמדמים צורה ליוצרה.
לא, זה מה שאתה אמרת בהתחלה, ואמרתי לך לא, איך אתה יכול לחזור על דברים שאני אמרתי לא?
אז הוא לא דבק, זה נקרא לא דבק.
אם אני אשתלב את הצורה, זה נקרא לא דבק.
והראייה שאני אמרתי את זה. כן, מה אתה אומר?
אין לזה שום קשר, זאת אומרת, זה ששני החברים נפגשים,
וכדי למלא את הזמן ביניהם,
הם גם עושים כוס קפה,
או שותים כוס קפה ביחד,
זה דבר מקרי, אפשר גם, הקשר הזה יכול להיות גם בלי הכוס.
זאת אומרת, הכוס הוא דבר צדדי.
בודש. לא,
בידיעה,
ולא בבורא.
כן.
בספירה מסוימת או לא? אפשר להגיד, בספירה או בתוכן שהוא מקבל.
למשל, אם אדם למד חוכמה כלשהי,
החוכמה הזאת היא מאת השם.
על ידי זה הוא יודע את השם? לאו דווקא.
לא, אבל לא, זה לא אמרתי.
אמרתי שהידיעה,
זה כמו שאדם מקבל ידיעה מחברו,
אבל הוא קיבל את הידיעה מחברו ולא נשאר לו חברו, נשארה לו רק הידיעה.
נכון.
הלאה.
אך דרך ההשגה הזאת
היא שתהיה, כלומר הדיווח,
על ידי אמצעים,
שלא יידבק האדם ולא ישיג את כבודו יתברך שמו כמו שרואה את חברו לפניו,
אלא על ידי משרתים ישמשו להשגה
שימוש הזכוכית לעין
שעל ידם יושג הכבוד.
המושג באמת יהיה הכבוד ולא אחר.
אלא שתשתנה ההשגה כפי שינוי האמצעים כראייה באספקלריות.
מה זה אספקלריות?
מראות.
זה במלטינית. בלטינית ספקולריה זה מראה.
וייבחן בזה מדרגות הריחוק והקירוב ובירור את האספקלריה ועכירותה.
מעניין,
יש, הייתה דרך התבוננות אצל מיסטיקאים בתקופת בית שני,
שהיו מתבוננים במים.
ובמים היו רואים את המרכבה.
אז אם היו מסתכלים למעלה, לא היו רואים כלום.
זאת אומרת, ההשתקפות היא כמו הסתכלות באספקלריות,
שזה לא הדבר עצמו, אבל אתה יודע שהוא נמצא שם.
בסדר?
משה זה משהו אחר.
זה לא משנה הרבה.
והנה,
ביגאלותו יתברך שמו, ובישפה שיפוע לנביא,
יגבר עליו תגבורת גדול.
ומיד חומרו וכל איברי גופו יזדעזעו ויחשבו להתהפך.
כי זה מחוק החומר שלא לסבול גילוי הרוחניות.
כל שכן גילוי כבודו יתברך שמו והנה הרגשותיו ייבטלו וגם פעולותיו הנפשיות לא יפעלו כלל מעצמן אבל תשארנה כולן תלויות בו יתברך שמו ובשפעו הנשפע.
כלומר, הנביא בעצם הוא בקריסה טוטאלית מהבחינה הפיזית.
מהבחינה הפיזית.
כן, הוא קורס.
הוא בקריסה טוטאלית מהבחינה הפיזית.
מה זה אומר? שהוא בקריסה
טוטאלית
מבחינה פיזית.
מה לא מובן מה שאני אמרתי?
חיוך איננו שאלה.
מה השאלה?
כאילו מה,
פשוט כדי להבין שאלה היא צריכה להיאמר.
אני לא יכול להבין שאלה שלא נאמרת.
אה, פיזית.
מה זה גורם לפניסה פיזית? בגלל שאיך הוא אמר כאן, זה הטבע של הדבר, כן?
איך הוא אומר?
כי זה מחוק החומר,
שלא לסבול גילוי הרוחניות.
חומר ורוחניות הם קצת מנוגדים זלז, כלומר זה לזה.
ולכן כאשר יש גילוי חזק של רוחניות,
החומר קורס פיזית.
אז האפילפסיה זה דומה לזה,
כן? רק שהנביא הוא לא אפילפטי.
כאילו זה מסוכן, אז...
זה יש, לכן אחד התנאים של הנבואה זה להיות גיבור.
גיבור כמובן חזק בגוף.
הוא יכול לעמוד בזה.
כן, איך אומר דניאל?
והודי נהפך עליי למשחית.
אחרי שהייתה התגלות אצלו, הוא היה לגמרי בקריקה טוטאלית מבחינה פיזית.
אפשר להגיד שאפשר להגיד שכן דווקא, זאת אומרת ההתגלות למשל בהר סיני שזה היה מעין מקדש ראשוני
גרמה לעם לפחד למות,
כן?
נגיד ככה, מה הם ראו?
הם ראו כל העם רואים את הקולות
ואת הלפידים ואת ההר עשן.
בדרך כלל בעולם שלי יש קולות
אבל הקולות הם עפים
אבל ההר הוא ממשי
ועצם זה התהפך, רואים את הקולות וההרד, יעשן.
כלומר, משהו שם לא יכול היה לעמוד בהתגלות.
האם יש נביא שמת כתוצאה מנבואה?
בואו נחשוב.
לא ידוע לי.
לא שמענו.
אבל אם תמצא, מה טוב, מה?
ירמיהו אגבו את עובדי הנביאה שלו. מה?
ירמיהו אגבו את עובדי הנביאה שלו. אה, ירמיהו, טוב, השוחר, מה?
אה, הנה, אפשר להגיד, אליהו וחנוך, כן, הנה.
ואיננו, כי לקח אותו אלוהים.
טוב,
מה?
לא שומע.
נכון.
לא, זה כי
זה כמו, אני אגיד, אתה מרים משקולות.
אז בסוף, אם אתה מתאמן הרבה, לא בעיה בשבילך להרים משקולות, אבל בפעמים הראשונות זה שובר אותך.
כן, ברור, הלאה.
אפשר, אבל זה דורש התעלות של העולם.
כלומר, כל זמן שהעולם לא מתבשם ולא מתעלה,
אז יש ניגוד בין הרוחניות לבין החומריות.
ככל שהעולם הולך ומזדקך,
אז יש יותר פיוס בין החומר לרוח.
אבל הוא תולדה של הדור,
הוא לא לבדו, בסדר?
טוב, הלאה.
והנה,
מצד ההידבקות
שנשמתו מידבקת,
היא תוסף בה מציאות השכלה חוץ מגדר כל ההשכלה האנושית לגמרי,
כי תהיה ההשכלה בה לא מצד מה שהיא בעצמה,
אלא מצד היות שורש העליון מתקשר בה.
רק שורש העליון מתקשר בה, ואז מה שתשיג יהיה בדרך יותר נשגב ממה שהוא המושג ממנה
מצד עצמה.
ובזה יאפה כוחו של הנביא ובעל רוח הקודש,
אפילו בהשגת הידיעות.
הוא משכיל בהשכלה עליונה מכל השכלה שאפשר לאדם,
והיא השכלה בבחינת היותו קשור
בבורא יתברך שמו. טוב, פה מה רוצה לומר.
יש, זה קשור קצת להבחנה, שאומנם הוא לא מזכיר אותה במפורש,
בין נביא שלוח לנביא לעצמו.
אומר הרמב״ם, יש לפעמים שהקדוש ברוך הוא מנבא את האדם
כדי להרחיב את דעתו,
ויש לפעמים שהקדוש ברוך הוא שולח את הנביא לדבר עם אחרים.
שליחות.
עכשיו, יש הבדל כנראה בין נביא שלוח לנביא רגיל.
נביא רגיל,
יש לו, איך לומר,
איזושהי ידידות אינטימית עם הנבואה.
זה מתאים לו.
כשהוא שלוח,
זה כבר עובר אותו, זה יותר גדול ממנו.
כן, ולכן הנביאים, המשולחים,
לא רצו ללכת.
נכון? הם סבלו מזה מאוד,
ירמיהו סבל, משה סבל, הם לא רצו.
עכשיו,
אומר הרב קוק בעיטור סופרים.
מכירים את הספר עיטור סופרים?
עיטור סופרים זה כתב עת,
שכתב הרב קוק, הרב קוק הוציא אותו לאור כשהוא היה תלמיד בישיבת וולוז'ין,
אצל הנציבי וולוז'ין.
הוא הוציא כתב עת שנקרא עיטור סופרים.
יצאו שני גיליונות,
בסדר?
למה הוא הפסיק?
כי אשתו מתה.
אז הוא כבר היה מבולבל, היה לו דברים אחרים לעשות, אבל
שני הראשונים.
עכשיו, בשני הגיליונות האלה הוא עשה אסופת מאמרים של גדולי ישראל.
כלומר, זה היום דבר די טריוויאלי, אבל אז היה חידוש לעשות כתב עת, שבו אנשים כותבים בעיתון בעצם את הדעות שלהם, מצפים לתגובות וכדומה.
שם יש, חלק מן המאמרים הם של הרב קוק בעצמו.
הוא חותם שמה, איה סופר.
איה אברהם יצחק הכהן.
ושם יש לו שני מאמרים בנושא נבואת משה.
ושם הוא דן בשאלה למה משה היה כבד פה וכבד לשון,
עד כדי כך שהוא חשב שהוא לא מתאים לשליחות.
אז אומר הרב, קשה לומר שמשה היה בעלמום,
אלא הכוונה שמשה הרגיש,
בניגוד לנבואות שהיו עד עכשיו, שמתאימות,
הן חופפות את נפש האדם,
כמובן שהתוכן הזה גדול ממנו,
כיוון שזה התוכן שהוא היה צריך לומר אותו לפרעה,
משהו שעובר אותו דרכו אל פרעה.
ולכן הוא הרגיש שאין לו התאמה,
זה הכוונה כבד פי וכבד לשון, אין התאמה בין התוכן שצריך למסור לבין האישיות שלו.
בעצם הנביא הראשון שהיה שלוח?
לפי הרמב״ם, משה היה הנביא הראשון שהיה שלוח.
נוח לא נשלח, לא... לפי הרמב״ם, נוח לא נשלח.
כן.
אלא, הקדוש ברוך הוא אמר לו, תעשה תיבה.
אנשים באים, שואלים אותו, נוח, למה אתה עושה תיבה?
אז הוא מספר להם, כי הם שאלו.
אבל לא שהוא נשלח להגיד להם.
גם לא אברהם.
לפי הרמב״ם,
מכיוון שמשה היה הראשון,
אז כל, מכל שם שתאמר שלפני משה, הוא לא שלוח, אני לא מבין את השאלה בכלל.
אה? לפי, יש דעות שאומרות שהראשונים הם שלוחים?
כן, הרלב"ג.
לפי הרלב"ג, באו שלושה אנשים אל אברהם, מי הם היו?
הם היו נביאים, שנשלחו, כן?
ככה הרלב"ג מבינה, זה בניגוד לרמב"ם.
כן, לכן בעצם אפשר להבין את התגובה של פרעה, אגב זה בפרשת השבוע.
מה אומר פרעה?
מי השם אשר אשמע בקולו.
מה פירוש מי השם אשר אשמע בקולו? ככה מדברים.
אלא הכוונה,
אתה בא בשם השם להגיד לי מה לעשות.
למה הוא לא דיבר איתי?
זו פעם ראשונה שמישהו בשם האל מדבר.
לכן הוא אומר, לא ידעתי את השם,
מתרגם מונקלוס, להתגלה לי,
להתגלי לי ממרד השם,
וגם את ישראל לא אשלה. הגיוני, לא?
נכון? גם אני הייתי מדבר ככה.
מזל שלא העמדו אותי בניסיון.
טוב,
אה?
זה משהו אחר, זה אחר כך.
לא, אבל זה תהיה גרוע, שאולי משה מרגיש שהוא לא עובר פתיח. בסדר, אז הקדוש ברוך הוא הסביר לו שמה, כן? מה אתה אומר?
זה דיבור, המכות.
כלומר, מה אומר פרעה?
אני מוכן לשלח את בני ישראל אם ישכנעו אותי.
אמר הקדוש ברוך הוא, טוב, אז נשכנע אותך.
ואז יוצא שעשר המכות הם דיאלוג מתמיד בין הקדוש ברוך הוא לבין פרעה,
מסודר מאוד לפי טענות ותשובות.
כפי המבואר בפירוש שלי על עשר המכות, ואתה מכיר את זה, אז מה אתה שואל?
איך הם יודעים את כל זה, כן, החכמים?
איך הם מדברים על דברים שהם לא בעניינים?
אני מבין את השאלה, כן?
עכשיו, איך יכול להיות שחכמים שהם לא נביאים יודעים להסביר לך מה זה נביא?
הם למדו מהנביאים.
כלומר, ישראל, אם לא נביאים הם בני נביאים, יש לנו מסורת,
שמסרו לנו הנביאים, כיצד הם התנבאו.
מן הסתם גם ככה וגם ככה.
הרי הנביאים לא היו אגואיסטים ולא מוסרים את החוויות שלהם.
הם סיפרו איך זה עובד.
כן.
המילים, אתה מתכוון?
אתה מתכוון למילים שהוא אומר?
לא, זה כבר התרגום של דבר הנבואה בפה של הנביא.
לכן גם זה יהיה תלוי ביכולת הספרותית שלו.
יש נביא שהוא אחלה סופר.
למשל, תיקח את ישעיהו, את חבקוק, וואלה, מדהים.
ויש כזה יותר פשוט, אני לא רוצה ללכלך על אף נביא, אז אני לא אגיד.
טוב,
איפה אנחנו?
והנה,
גילוי כבודו יתברך שמו,
הרי בטוחים שקראנו את הכל?
לא, ובזה יפה כוחו של הנביא מבעל רוח הקודש שהוא בהשגת הידיעות,
כי הרי הוא משכיל בהשכלה עליונה מכל השכלה שאפשר לאדם, והיא השכלה בבחינת היותו קשור בבורו יתברך שמו.
לכן הרמב״ם אומר,
במורה נבוכי,
שכל מה שהשיג אריסטו
מתחת לגלגל הירח
הוא אמת בלא ספק
ולא יחלוק בו אלא המתעקש.
אבל
כל מה שאמר
למעלה מגלגל הירח הוא השערה.
השערה מכובדת, אבל השערה בלבד,
ואינו מגיע למה שהגיעו הנביאים.
איך אומר הרמב״ם?
בין נביא שלום לבין הנביא שלום.
גם אמרתי, אם הנביא שלוח ולא שלוח.
כן, כן, הבאתי.
כלומר, שיש משהו שהוא גדול מהנביא,
בסדר? זה הכוונה.
למשל, גם ביחזקאל כתוב,
ואשמע,
ויראה,
ואפול על פניי, ואשמע כל מדבר.
כלומר, שיש משהו שבו יחזקאל אמר, פה נפסקה ההשגה שלי,
והגיעה השגה יותר עליונה.
לכן גם אתה רואה במרכבה בתחילת ספר יחזקאל,
שלוש פעמים הוא אומר ויראה,
נכון?
נפתחו השמיים ויראה מראות אלוהים,
ויראה והנה רוח שערה,
ויראה החיות,
ואחר כך הוא אומר ואשמע.
אז זאת אומרת שיש שלוש מדרגות של ראייה, ועוד למעלה מזה,
כשהוא כבר לא רואה,
הוא שומע.
איך להבין מה זה ראייה, מה זה שמיעה, זה סיפור אחר, אבל זה מבחינה סגנונית מה שהוא אומר.
לא, זה לא יותר גבוה, זה יותר מבויית אצלו, זה הכול.
אגב, מה ששאלת על איך הם יודעים, זה דבר מעניין. למשל, יש ויכוחים
בין גדולי הראשונים על מהות תחיית המתים ועל עולם הבא,
ואתה שואל את עצמך, רגע, אבל הם היו שם?
כן.
אלא מה? צריך להבין שהאמירות האלה הן אמירות לפי ערך הדור,
גם כן.
זאת אומרת, לפי מה שהדור יכול לקלוט את העניינים האלה,
לפי מצב המחשבה והאמונות של אותם הימים.
כן, אני חושב שכן.
קשה יהיה לחשוב,
שהוא יחשוב שכשהוא מדבר על הנבואה הוא בעצמו נביא. הוא לא שם.
לא, אני עכשיו סייגתי,
שבאמת לא כל כך יודע.
כן, טוב.
ישראבלוף זה דבר חשוב?
לא, הוא גילו... במילה ישראבלוף יש לך ישרה?
כן, טוב.
והנה,
גילוי כבודו יתברך. אז הרמב״ם אומר שאריסטו עד גלגלי הירח זה אמת,
למעלה מזה אני זקוק לנביאים.
האמת היא שבימינו אנחנו יודעים שגם את גלגל הירח
וקשקוש בעלמא.
אבל בימי הרמב״ם זה נחשב למדע.
טוב.
והנה,
גילוי כבודו יתברך הוא יהיה הפועל בכל מה שיימשך לנביא בנבואתו.
והנה, ממנו יימשך בכוח הדמיון שבנפש הנביא ויצוירו בו עניינים.
מה שיוכרח בו מכוח הגילוי העליון ולא מצד עצמו כלל.
ומתוך הדמיונות ההם תימשך בו מחשבה והשכלה שחקיקתה תהיה מכוח הכבוד המתגלה ויישאר העניין קבוע בשכלו,
שגם כאשר ישוב למצבו האנושי תימצא הידיעה בו בבירורה.
כלומר, אצל הנביאים יש הרבה מראות.
עכשיו,
אחד הדברים שהרמח"ל מבאר יותר בספר דת תבונות,
כשרואים את המכלול של מראות הנביאים,
קוראים בתנ״ך,
זה רע ככה, זה רע ככה, זה רע ככה.
אחד הדברים הבולטים זה שהם אומרים אותו דבר.
הם אומרים אותו דבר בסגנון קצת שונה,
כל פעם אתה מרגיש שהם רואים חלק מתמונה.
וכמו תאר לצלך יש תמונה אדירה, גדולה מאוד,
עם הרבה מאוד פרטים.
כן, למשל ציור של ברוכל.
כן, אז הרבה הרבה פרטים יש.
וכל אחד מהנביאים לפעמים ראה את רוב התמונה, לפעמים ראה חלק מהתמונה.
ולפי מה שהוא ראה,
כך גם התוכן של מה שהוא מוסר.
למשל, המרכבות. הנה, המרכבות זו דוגמה מאוד ברורה לזה.
כן? אתה רואה, ישעיהו רואה שש כנפיים, שש כנפיים לאחד.
יחזקאל רואה ארבע כנפיים.
אז שואל את הגמרא, אז הוא ראה את אותם במלאכים,
אז מה קרה לשני הכנפיים שנפלו?
לאן הם נפלו?
ולמה הם נפלו?
וכולי. כלומר,
רואים שיש משהו דומה,
וכאילו הם נמצאים באותה האווירה. מה זה רוצה לומר?
שיש כמין אסכולה נבואית.
באסכולה מוסרים ציורים אחד לשני.
אז זה כמו שנגיד בישיבה,
לא של נביאים, אלא של לומדי תורה.
יש לפעמים מושגים שעוברים מבית מדרש לבית מדרש, אבל זה סך הכל אותו הדבר.
אז גם כן יש בית המדרש של הנביאים,
ושם הם מוסרים חלקים של מה שהם רואים, כשמה שהם רואים זה פרי הדמיון.
זה לא שהם רואים במציאות משהו גשמי.
כשישעיהו אומר, ראיתי את השם יושב על כיסא,
לא היה שם שום כיסא.
אבל זה משהו רע.
בסדר?
מה?
נכון, נכון.
כפי יכולתו.
זה כלל, הרי הרמח"ל לא היה נביא.
אמנם היה לו רוח הקודש, אבל נביא הוא לא היה.
אבל הוא מדבר,
כלומר,
תורת הקבלה מתארת עולמות
שהם העולמות שהנביאים חוו.
רק שלומדי הקבלה בדורנו,
הם לא חווים את זה, אבל הם יודעים את זה. יש הבדל בין ידיעה לבין חוויה.
לא.
ידיעה זה לאו...
זה יכול להיות גם על ידי מסורת.
למשל, איך אני יודע הלכות שבת?
המצאתי את זה מעצמי, או שקיבלנו את זה במסורת.
זה כלל עניין הנבואה לכל הנביאים.
אך פרטי המדרגות רבים, וכמו שנדבר לפנים מסייעתא דשמיא, ועל הכל
מדרגתו
של משה רבנו עליו השלום,
שהעידה עליו התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים,
אז יוצא שנבואת משה מצריכה לימוד בפני עצמו.
גם ככה הרמב״ם בהלכות יסודי התורה.
ורואה בנבואת משה קטגוריה שאי אפשר לקרוא לה נבואה כי היא בשיתוף השם,
והיא ייחודית לאיש הזה,
למה דווקא משה
היה הבעל מדרגה כזאת, ולמה לא קם בישראל כמוהו?
בסדר? את זה נצטרך ללמוד.
שאלה מעניינת.
הלאה.
זהו.
:::
של של של של של
